הוא כבר לא ממש תינוק
וזה שלב מאד אינטנסיבי בחיים
ולכאורה לכל התחושות יש סיבה מציאותית שמתיישבת בשכל
אבל פעם היו לי יותר אנרגיות ויותר כוחות והייתי יותר חיונית ושמחה.
והיום אני לא.
מרגישה שהחיים נהיו הישרדות.
ואני בסטרס תמידי עד כדי כך שהיום אחד הילדים הפיל כסא ושמעתי שקוראים בשמו, נכנסתי ללחץ וצרחתי כאילו הוא נפל ונחבל (לא ראיתי שזה קורה, רק שמעתי בום ואת השם של הילד).
איך היה בלידות הקודמות?

