גם אשתך המיועדת. 

אם שניכם מתקדמים כל הזמן, אז למה שלא תעשו את זה ביחד??

בפועל כן חווה את התחושה הזאת כלפי העבר, במיוחד כלפי שינויים שנחשבים אצלי משמעותיים..

- מה המטרה של קשר זוגי

- איך מנהלים ומשמרים קשר זוגי

כל עוד יודעים את שני הדברים הללו בצורה בסיסית, זה מספיק.

צריך בגרות בשביל לדעת את הדברים הללו. כדי לבצע אותם צריך עוד כמה תכונות ויכולות אנושיות.

חווה את זה הרבה. מאמין שבזוגיות טובה חווים את זה יותר.

(לא במובן "איזה מטומטם הייתי" אלא וואו איך למדתי)

תראה בסביבה הקרובה והקצת יותר רחוקה שלי בערך כל מערכות היחסים / חיי נישואים שראיתי, או הינם בגדר אסון טבע, או נגמרו ולא באופן סימפתי בכלל.

אני מבין את נקודת המוצא שהדברים בגדול עובדים "out of the box" אבל סורי אני די פסימי...

מניתוח של "מה התחרבש אצלם" בהחלט אפשר למצוא טעויות מהותיות (למשל: רדיפה אחרי קריירה במקום להיות נוכח בבית. ולפעמים הפוך: חוסר לקיחת אחריות כלכלית. גם ב"נשואים טריים" ראיתי כמה שרשורים של אנשים שנשמעים מאוד אידיאליסטיים וחמודים ובוגרים אבל הגיעו למצב קטסטרופלי בגלל א' ב' ג', ואני קולט ש־99% שהייתי עושה את אותן טעויות אם לא הייתי מודע אליהן), וחלקן לא טריוויאליות בכלל עבורי, זאת אומרת, יכול להיות שהייתי מתנהל ככה כברירת מחדל, אלא שעכשיו אני יודע אחרת.

איני מתכוון לצמיחה רק במישור האישי (כמה התקדמתי רוחנית, כמה התקדמתי בקריירה), ברור שהרבה דברים אפשר לעשות ביחד כמו לבד,

אלא לדברים שהולכים להשפיע על המשך הזוגיות. למשל אחת הסוגיות שנחשפתי אליהן השנה היא חינוך והדעה שלי השתנתה מאוד ביחס לשנה שעברה, ואני לא יודע מה הייתי עושה בלי השינוי הזה.

משל אחר: אני רואה הרבה אנשים מכינים ספינות להפלגה (או מפליגים סתם כך), אלא שחצי או יותר מהספינות נשברות במהלך הדרך והאנשים מתאמצים לאסוף את השברים בלב ים.

אני מנסה להסתכל מה קרה אצל אחרים ולחזק את אותם דברים בספינה שלי, שעדיין במעגן, ובכל־פעם מגלה איזה חור או סדק או בעיית איזון בספינה, ושמח שעדיין לא הפלגתי... אלא שאין לי צ'קליסט שכולל את כל הבעיות האפשריות, ואני מקווה שכיסיתי הכל, אבל כל פעם אני מגלה משהו חדש. אין לי מושג מה מחכה לי בים הגדול, אילו סערות או קשיים.

ככה זה מרגיש מבחינתי.

בים שיזעזעו את הספינה..אי אפשר לבוא מוכן ב100% ואני לא אומר שזה מה שאתה מכוון לעשות כי זה די ברור שזה לא ריאלי וגם בעצמך די הבהרת את זה.

סך הכל מנסה להדגיש שגם חומר מסוים במים במשך אלפי שנים אבד ונהרס..לא משנה כמה זמן חיזקו אותו או פיתחו אותו ותמיד יהיו בעיות, העניין הוא להתגבר ולפתוח את השכל והלב להבין מה אני צריך לעשות יותר טוב בפועל בשעת מעשה, כי במעגן אני יכול לדעת שזה לא טוב לעשות א' ב' ג'

אבל כשאני מתחיל להפליג עם הידיעה הזאת לא בטוח שעצם הידיעה תעזור לי בניסיון, אלא הניסיון עצמו וההתגברות על הקושי וכו'

וגם יתירה מזאת מה שמחזק את הקשר זה הזעזועים שעוברים עליו והוא עומד איתן ומתגבר וצומח, ולא כשהוא על מי מנוחות בלי שום טרדות ובעיות

לשמוע שיעורים לקרוא ספרים וכולי?

אגב, העלתי פוסט עם שיעור שממש אהבתי של הרב אייל ורד שמדבר על הנושא בנוגע לזוגיות טובה מול זוגיות לא טובה. נראה לי שאם יודעים ומפנימים ומייסמים את מה מה שהוא אומר שם (שזה לא קל הרבה פעמים) אז מצליחים לצלוח את האתגר. 

בעיקר מהחיים עצמם, נסיונות שלי והתבוננות בנסיונות של אחרים,

אבל גם מפסיכולוגיה ופילוסופיה כללית, וכמובן מהתורה

ולא מעט פעמים אני נותר עם פה פעור, "וואלה זה עובד ככה? בחיים לא הייתי עולה על זה לבד."

כמו שאפשר ללמוד את ספר מהתנ"ך בצורה מסודרת ואפשר ללמוד אותו זעיר פה זעיר שם. ההבדל בין שני סוגי הלימוד הם שמיים וארץ.

זה נושא, זה סוגיה, מדברים על זה, חושבים על זה..

אתה מדבר בצורה מאוד כללית. אני חושב שיהיה טוב אם תביא דוגמא קונקרטית ואז נוכל להבין על מה אתה מדבר בכלל, אחרת זה נשמע לי כמו לטחון מים

קשה להביא משהו קונקרטי מבלי להיכנס לפרטים אישיים

אבל בקווים כלליים

השאיפות שלי השתנו מקצה לקצה

הרמה הדתית שלי

סוג האנשים שאני מסתדר איתם, עם חברים מהעבר אני כבר לא מסתדר בכלל

לקחתי את עצמי בידיים בהשוואה לעבר בהרבה מאוד נושאים

סתם לדוגמה בעבר האמנתי שאפשר לגשר גם על פערים גדולים למדי עכשיו אני לא מאמין בזה

לגבי לימוד באופן יסודי ומסודר ובכן.

א' נתקלתי גם בהמון שטויות וקלישאות או פסיכולוגיה זולה ולדעתי האובייקטיבית רוב הפסיכולוגיה המודרנית היא שטחית וזולה.

ב' חלק מהגישות והעצות סותרות זו את זו לא ברור למי להאמין.

ג' הרבה מהדברים לא רלוונטיים בכלל למשל בנויים סביב מבנים פסיכולוגיים שפשוט לא קשורים לאלה שלי.

ד' אם היה איזה קומפנדיום אולטימטיבי הייתי בכיף קורא אבל קצת תחושה של מחט בערימת שחת.

ה' יש קשיים מנטליים לעכל הרבה דברים וזה לוקח זמן. וזה בדיוק העניין שעם הזמן חלק מהדברים מתעכלים וללא הזמן הזה הם לא היו מתעכלים הגם שהם חשובים.

המציאות כל כך מורכבת - עד שיש בה גם מקום לאמירות פשוטות.

בנוסף לשאילת שאלות הרות גורל ולהסתכל על העבר ולעשות השוואת, יש שאלות הרבה יותר פשוטות שלא נגעת בהם.

מסתבר שהרבה יותר יעיל לבחון זוגות שחיים בנישואים באושר וללמוד מהם מה עובד מאשר להסתכל זוגות גרושים ולשאול מה לא עבד.

וכבר נראה לי אנחנו גולשים לדיון שלנו בשרשור השני אז כדאי להמשיך כבר שם ;)

אנחנו גדלים ולומדים כל הזמן

אבל אין בעיה לעשות את זה יחד

גם אם היית מתחתן בן 18 היית מסתכל בגיל 20 ואומר כמה למדנו בשנתיים האלה... כמה התקדמנו, התבגרנו, השתנינו...

פשוט ביחד ולא כל אחד לחוד

אני זוכר איזה טעויות קשות עשיתי בגיל 18 ה' יסלח לי חחחחחחחחחחח

הגיל עצמו פחות משחק תפקיד. 

והוא שגם אם אנחנו מתקדמים מאוד מהר וזה מדעי, אמצע שנות ה20 הIQ בשיאו, כדאי לקחת בחשבון שאם נמשיך בראש הזה נתחתן בגיל 50.

ולכן כדאי לעשות איזון בין זה לבין אילוצים אחרים.

לדעתי מה שכדאי לקחת בחשבון בעניין הוא שאפשר להתקדם גם בתור נשואים.

לכן מה שחשוב הוא מתי נפתחה הדלת שנתנה לנו את היכולת להתחיל להתקדם בכוחות עצמנו.

לדעתי, השלב שזה קרה אצלי הוא השלב שבו הבנתי שדברים שחינכו אותי לגביהם היו בלוף אחד גדול, למרות הקושי להזניח דרך שהאמנתי בה, התחתלתי לחשוב עצמאי ובאופן לוגי.

ומדהים לקרוא שאתה מסוגל להסתכל אחורה ולראות כמה התקדמת.

זה לא אומר שאין עוד מה ללמוד, שאין עוד מה להתקדם.

היופי בזוגיות זה לעשות את המסע הזה עם מישהי לצידך - אבל גם איתה, זה הולך להיות מסע. 

לדעתי, הורים לילד ראשון שונים מאשר ההורים לילד שני. הם מסתכלים על עצמם ואומר כנ"ל גם עליהם.

אנחנו תמיד לומדים, משתנים, תופסים דברים אחרת. זה לא משהו שמוגבל רק לרווקים, ולכן האמירה הזאת לא מטרידה אותי מהבחינה הזאת.

אני כן חושבת שצריך בגרות מסוימת בשביל השלב הזה בחיים, צריך להיות מוכן לקחת אחריות וכו' - 

ועדיין, אנחנו נעשה טעויות. 

וזה בסדר.

לכולנו יש עוד על מה לעבוד. אנחנו לא מושלמים. וזאת גם נקודת ההנחה שלי כשאני פוגשת מישהו. שנינו נוכל להסתכל אחורה בפרספקטיבה של זמן ולחשוב על החוויה הזאת בצורה אחרת לחלוטין, ואולי אם היינו יכולים לחזור בזמן לאותה נקודה עם הידע שיש לנו היום דברים היו מתנהלים אחרת. אבל אין לנו מכונת זמן, ולא ככה החיים מתנהלים.

אז להמשיך לשאוף לכיוון הגדילה והצמיחה, לא לעצור...

נראה יש לי פחד מאוד עמוק מטעויות, יותר מהרגיל. בעצם הפחד הוא מסיטואציות ללא מוצא. במהלך גיל ההתבגרות הייתי על סף (או בתוך) דיכאון אובדני רוב הזמן, שכמובן היה קשור והתפרץ במלוא העוצמה בסיטואציות ללא מוצא, כל־מיני "בין הפטיש לסדן" כאלה, שחלקם נבעו מבחירות שגויות שלי. לכן אני גם נוטה להתייחס באופן ביקורתי כלפי עצמי וגם כלפי הסביבה, אני לא סובל טעויות. לא שאני קטנוני, אם מדובר בדברים טריוויאליים אין לי בעיה להבליג. אבל אם זה משהו בינוני ומעלה אני ממש נוטר טינה. זאת לא תכונה טובה. כשאני חושב על־זה ממש לעומק, נראה לי שזה מבוסס על הסתכלות מאוד היסטורית־קאוזלית על המציאות. המציאות כהשתלשלות של סיבות, כסיפור היסטורי רציף. זאת בניגוד להסתכלות של "כאן ועכשיו" ופעולה ספונטנית.

בכל־מקרה התחושה שלי היא כמו איש זכוכית ב"קסם של דיו" או משהו כזה. שצריך לשמור על איזון מוחלט כדי לא להישבר. וכל־עוד האיזון הזה קיים, אין שום בעיה. עכשיו, כל־מיני אירועים שמתרחשים מסביבי, אירועים פיזיים, כו', לא באמת משפיעים עליי, זה לא מרכז ערך בשבילי. אולי חוץ מרעש וחוסר שינה. מספיקים לי כמה לילות עם שינה דפוקה ואני מרוסק לגמרי. חוץ מזה, מרכז הערך העיקרי שלי רציני נסוב סביב מוסר לכן אני מאוד נלחץ מסיטואציות של "בין הפטיש לסדן" כנ"ל למשל רצון להתפטר מבלי לפגוע בשאר העובדים / בוס / כו' זה ממש קשה. ונראה לי שזאת ההגדרה של זוגיות: רעש, חוסר שינה, ומחויבויות... אז לקראת כל החלטה אני שואל את עצמי מה ה־worst case scenario ומה אפשר לעשות, אוקיי אם רע בעבודה אז מתפטרים, אם רע בנישואים אז... זה כבר נהיה הרבה יותר בעייתי. למשל יצא לי להשגיח על ילדים מאוד קשים ואני יודע שאם איאלץ לחיות עם משהו כזה באופן קבוע אז או שאני מתאבד או שאני בורח ליערות הגשם בברזיל או משהו בסגנון. או מתגרש ומעביר את המשמורת לאישה ומשלם המון מזונות וחי די בעוני. ואז אני אומר לעצמי שעדיף כבר להישאר במצב ביניים משעמם אך יציב מאשר לקחת כאלה סיכונים. או להתחיל לחשוב איך אפשר לתכנן הכל באופן מושלם לחלוטין, שזה כמובן בלתי־אפשרי.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.