היא מנסה לעודד אותה לדבר?

מדברת על הילדה בחום ואהבה-מתכוונת לשאול האם נראה שזה אכפת לה

מדובר במטפלת צעירה ונחמדה שכנראה נמצאת בעבודה זמנית. לא גננת מנוסה או מישהי מקצועית שאוכל להתייעץ איתה. היא מתלוצצת איתי שהילדה משחקת אותה קשה להשגה ושהיא צריכה להבין ממבט עיניים שהיא רוצה עוד מהאוכל…

מעציב אותי 🫥

רוצה להגיד שמבינה את התסכול והבאסה שהמטפלת לא מבינה את עומק החרדה של הילדה ומנסה להושיט לה יד (מטאפורית) ובמקום זה חושבת שזה סתם מצחיק..

כאילו יכול להיות שהיא אחלה חוץ מזה אבל זו נקודה שדוקרת ❤

בגיל הזה או בכניסה לגן 3 (אחרי שהיו בבית).

כל מי שאני מכירה - עבר להם בלי התערבות טיפולית (בעיקרון זה מוגדר כ'אילמות סלקטיבית', ויש קלינאיות תקשורת וגם פסיכולוגיות שמתמחות בתחום. אבל בגיל שלה לא בטוחה שצריך לרוץ לטיפול).

ברוב המקרים שהזכרתי, מה שכן עזר היה שהאמא באה לפעמים בבקרים ונשארה בגן עם הילד לשחק איתו (בתיאום עם הגננת. לפעמים גם ביוזמת הגננת). בהתחלה הילד רק מעיז לדבר עם האמא, אבל לאט לאט אפשר גם להכניס למשחק עוד חברים, את הסייעת או את הגננת. זה לוקח זמן עד שרואים שינוי גם כשאמא לא נמצאת בגן, אבל במקרים שאני הכרתי אצל כולם זה עבר בסוף.

אם מתאים לך, מציעה לנסות גם כיוון כזה.

(ואם את רוצה פרטים של אנשי מקצוע בתחום, אני יכולה לשלוח בפרטי).

הבן שלי כשהיה בן שלוש לא דיבר עם הגננת לאורך כל השנה (הוא כן היה מדבר קצת עם החברים בגן), היה קשור מאוד לגננת אבל כנראה נכנס לדפוס של ביישנות,

עבר לבד ללא טיפול,

בשנה אחרי היה בגן אחר ושם לא היתה לו בעיה לדבר עם הגננת.

לבן של חברה היתה בעיה דומה ואשת מקצוע יעצה לה להקליט את הילד מדבר בבית ולהשמיע לגננת בנוכחות הילד, ואצלה זה עזר.

היא בטיפול אצל קלינאית תקשורת (בלי קשר), והעלינו שם את הרעיון של אילמות סלקטיבית.

נשמע הגיוני שזה המצב גם אצלכם. מכיוון שהיא קטנה, אז יש סיכוי טוב שזה יעבור לה לבד (ככה היה עם הבת הקודמת שלי, שמזכירה את התיאור של הבת שלך). אבל אם את חוששת, אפשר ללכת לטיפול אצל קלינאית תקשורת.

(הקלינאית אצלנו עשתה כל מיני תרגילים כדי לגרום לה לדבר בנוכחותה, וזה עבד מדהים! עד כדי כך שגם שיצאנו ממנה היא פתאום התחילה לדבר עם כל העולם בערך ולספר להם על כל חייה😅 אבל כרגע זה קורה רק כשאני בסביבה, בגן היא עדיין שותקת)

בקיצור - בלי לחץ, אבל אולי כן כדאי להתייעץ

התאומות שלי לא פותחות את הפה (רק בחברת ילדים והמשפחה הכי מצומצמת)

זה כנראה גם בגלל שהתקשורת בינהם מספקת אותם (הן כבר ענקיות... בנות 6)

אבל זה מתסכל מאד

ואני ממש דואגת.

הלכתי לקלינאית תקשורת וגם איתה לא שתפו פעולה בכלל

סליחה מהפותחת על הנצלו"ש

אבל אם את רוצה המלצות לקלינאיות שמתמחות בתחום, אני אוכל לברר עבורך.

קלינאית רגילה מהתקופה לא תמיד תדע איך להתמודד במקרה כזה. זה יותר עניין רגשי מאשר שפתי. קלינאיות שמתמחות בזה ידעו לתת מענה יותר מדויק.

אם הן גם מתמחות בהיגוי אז זה בכלל יהיה מדהים.

אני צריכה באזור ירושלים...

בפעם הקודמת היא עשתה את עצמה עובדת במחשב, ואז אני שיחקתי עם הילדה עד שהיא דיברה איתי חופשי. ואז הקלינאית הצטרפה למשחק והילדה המשיכה קצת לדבר.

בפעם האחרונה היא "הכריחה" אותה לדבר: שיחקה איתה בבועות סבון, ואמרה לה לבקש "עוד". בהתחלה היא ביקשה בלחש, אחר כך יותר בקול, ואז גם צעקה ממש את המילה - ואז פתאום הסכר נפתח לה לגמרי, וכשהן ישבו לשחק במשחק הבא היא בקושי שיחקה אלא התחילה לפטפט ולספר לה מיליון סיפורים על עצמה...

אבל במקרה שלכם כנראה צריך קלינאית ממש מומחית, ודווקא לעניין של אילמות סלקטיבית, ואולי גם מומחית בתאומים.

במקרה שלכם, כיוון שהן גדולות, אולי אתם יכולים לשאול אותן ישירות למה הן לא מדברות בחברת אחרים...

נח להן שיש להן זו את זו וכך הן לא נאלצות להתמודד עם הבושה.

אני 'הפרדתי' הרבה תאומים במהלך עבודתי, זה תמיד היה לטובה. קשה אבל לטובה.

ברור שיהיה קשה, אבל זה גם ברור לנו שזה מה שנכון לעשות. בגן טכנית אין לנו אפשרות להפריד.

התחלנו תהליך עם פסיכולוגית, אבל אני מחפשת קלינאית תותחית שתעזור לנו כי קלינאית של הקופה לא עזרה בכלל.

זה היה בזבוז זמן יקר (וגם כסף)

או רעיונות איך להסביר להן למה הן לא אמורות להתבייש לדבר.

אני יכולה לנסות להעלות רעיונות מהיגיון, אבל עדיף לפנות באמת לקלינאית מומחית...

בהצלחה❤️

מקווה בעז"ה שקלינאית מותאמת תעזור לנו.

תודה רבה

גם בגיל 3.

יש ילדים יותר ביישנים, מופנמים וחוששים.

רק כדי להרגיע כותבת לך שזה קורה.

בגיל גדול יותר זה עובר.

עזרתן לי ובעיקר עודדתן ❣️

כרגע חושבת להרפות מזה ולתת עוד זמן.

בת של חברה מאוד טובה שלי היתה כזאת.

דיברה בחופשיות בבית אבל כשהגיעה למקומות אחרים לא דיברה.

לקח הרבה זמן עד שההורים שמו לב כי בבית היא דיברה כרגיל.

שם גם בהתחלה כן דיברה ובערך מגיל שנתיים וחצי זה הלך וירד.

בהתחלה דיברה עם ילדים אחרים ואח"כ גם זה לא. ובקושי תיקשרה עם העיניים.

אז כמו שכתבו לך יש לזה שם: אילמות סלקטיבית

כמובן שאף אחת מהפורום לא יכולה לאבחן בוודאות, אז זה רק השערה

יכולה לשתף אותך מניסיון של החברה שלי שהיא עשתה לילדה תוכנית טיפולית לבד.

היא קנתה את הספר אילמות סלקטיבית מדריך להורים, למחנכים ולמטפלים

קראה ולמדה על הנושא כמה שיכלה

ועשתה תוכנית שלב אחרי שלב.

אני מכירה כ"כ טוב כי היא נעזרה בי. וגם נתנה לי לקרוא את הספר

לדוג בשלב הראשון היא הגיעה אלי לבית עם הילדה, אני הלכתי בכלל לקניות. הילדה לאט לאט השתחררה ודיברה ורק אז חזרתי והיא קצת הסתגרה אבל אח"כ השתחררה.

בשלב השני, הן הגיעו יחד אלי לשחק, אני הלכתי לחדר ויצאתי רק כשהילדה השתחררה

וכן הלאה

תוך 4 חודשים הילדה דיברה בחופשיות בכל מקום!!

חברה שלי חששה מאוד מהעליה לגן של גיל 3,

אז קודם כל היתה בקשר עם הגננת ועשתה לילדה הרבה מאוד הכנה

וב"ה המעבר לגן עבר חלק לגמרי, והגננת אמרה שהיא מדברת יותר מכל הילדות

מילדה שכשהרביצו לה לא העיזה לבכות ולבוא לספר שהציקו לה נהייתה ילדה משוחררת ועליזה.

אני מציעה לך בחום לא להניח לעניין

אילמות סלקטיבית קל מאוד לטפל בגיk הקטן כשמכירים את הנושא

כשמבינים שזה בכלל לא ביישנות אלא חרדה.

והדרך הנכונה היא לא לעודד את הילדה לדבר אלא לגרום לה להרגיש בנח ולהפחית גורמי חרדה.

וילד שלא מדבר בגן זה ילד שלא יודע לשתף כשהוא במצוקה, לא יודע לספר שכואב לו, שלקחו לו, שהרביצו לו.

לא יודע להגיד שהוא רעב ואיזה משחק הוא רוצה.

אז באמת עם הרבה סבלנות ולמידה עמוקה על הנושא אפשר לטפל בזה עוד לפני שמגיעים למצבים חמורים יותר.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...