היא מנסה לעודד אותה לדבר?

מדברת על הילדה בחום ואהבה-מתכוונת לשאול האם נראה שזה אכפת לה

מדובר במטפלת צעירה ונחמדה שכנראה נמצאת בעבודה זמנית. לא גננת מנוסה או מישהי מקצועית שאוכל להתייעץ איתה. היא מתלוצצת איתי שהילדה משחקת אותה קשה להשגה ושהיא צריכה להבין ממבט עיניים שהיא רוצה עוד מהאוכל…

מעציב אותי 🫥

רוצה להגיד שמבינה את התסכול והבאסה שהמטפלת לא מבינה את עומק החרדה של הילדה ומנסה להושיט לה יד (מטאפורית) ובמקום זה חושבת שזה סתם מצחיק..

כאילו יכול להיות שהיא אחלה חוץ מזה אבל זו נקודה שדוקרת ❤

בגיל הזה או בכניסה לגן 3 (אחרי שהיו בבית).

כל מי שאני מכירה - עבר להם בלי התערבות טיפולית (בעיקרון זה מוגדר כ'אילמות סלקטיבית', ויש קלינאיות תקשורת וגם פסיכולוגיות שמתמחות בתחום. אבל בגיל שלה לא בטוחה שצריך לרוץ לטיפול).

ברוב המקרים שהזכרתי, מה שכן עזר היה שהאמא באה לפעמים בבקרים ונשארה בגן עם הילד לשחק איתו (בתיאום עם הגננת. לפעמים גם ביוזמת הגננת). בהתחלה הילד רק מעיז לדבר עם האמא, אבל לאט לאט אפשר גם להכניס למשחק עוד חברים, את הסייעת או את הגננת. זה לוקח זמן עד שרואים שינוי גם כשאמא לא נמצאת בגן, אבל במקרים שאני הכרתי אצל כולם זה עבר בסוף.

אם מתאים לך, מציעה לנסות גם כיוון כזה.

(ואם את רוצה פרטים של אנשי מקצוע בתחום, אני יכולה לשלוח בפרטי).

הבן שלי כשהיה בן שלוש לא דיבר עם הגננת לאורך כל השנה (הוא כן היה מדבר קצת עם החברים בגן), היה קשור מאוד לגננת אבל כנראה נכנס לדפוס של ביישנות,

עבר לבד ללא טיפול,

בשנה אחרי היה בגן אחר ושם לא היתה לו בעיה לדבר עם הגננת.

לבן של חברה היתה בעיה דומה ואשת מקצוע יעצה לה להקליט את הילד מדבר בבית ולהשמיע לגננת בנוכחות הילד, ואצלה זה עזר.

היא בטיפול אצל קלינאית תקשורת (בלי קשר), והעלינו שם את הרעיון של אילמות סלקטיבית.

נשמע הגיוני שזה המצב גם אצלכם. מכיוון שהיא קטנה, אז יש סיכוי טוב שזה יעבור לה לבד (ככה היה עם הבת הקודמת שלי, שמזכירה את התיאור של הבת שלך). אבל אם את חוששת, אפשר ללכת לטיפול אצל קלינאית תקשורת.

(הקלינאית אצלנו עשתה כל מיני תרגילים כדי לגרום לה לדבר בנוכחותה, וזה עבד מדהים! עד כדי כך שגם שיצאנו ממנה היא פתאום התחילה לדבר עם כל העולם בערך ולספר להם על כל חייה😅 אבל כרגע זה קורה רק כשאני בסביבה, בגן היא עדיין שותקת)

בקיצור - בלי לחץ, אבל אולי כן כדאי להתייעץ

התאומות שלי לא פותחות את הפה (רק בחברת ילדים והמשפחה הכי מצומצמת)

זה כנראה גם בגלל שהתקשורת בינהם מספקת אותם (הן כבר ענקיות... בנות 6)

אבל זה מתסכל מאד

ואני ממש דואגת.

הלכתי לקלינאית תקשורת וגם איתה לא שתפו פעולה בכלל

סליחה מהפותחת על הנצלו"ש

אבל אם את רוצה המלצות לקלינאיות שמתמחות בתחום, אני אוכל לברר עבורך.

קלינאית רגילה מהתקופה לא תמיד תדע איך להתמודד במקרה כזה. זה יותר עניין רגשי מאשר שפתי. קלינאיות שמתמחות בזה ידעו לתת מענה יותר מדויק.

אם הן גם מתמחות בהיגוי אז זה בכלל יהיה מדהים.

אני צריכה באזור ירושלים...

בפעם הקודמת היא עשתה את עצמה עובדת במחשב, ואז אני שיחקתי עם הילדה עד שהיא דיברה איתי חופשי. ואז הקלינאית הצטרפה למשחק והילדה המשיכה קצת לדבר.

בפעם האחרונה היא "הכריחה" אותה לדבר: שיחקה איתה בבועות סבון, ואמרה לה לבקש "עוד". בהתחלה היא ביקשה בלחש, אחר כך יותר בקול, ואז גם צעקה ממש את המילה - ואז פתאום הסכר נפתח לה לגמרי, וכשהן ישבו לשחק במשחק הבא היא בקושי שיחקה אלא התחילה לפטפט ולספר לה מיליון סיפורים על עצמה...

אבל במקרה שלכם כנראה צריך קלינאית ממש מומחית, ודווקא לעניין של אילמות סלקטיבית, ואולי גם מומחית בתאומים.

במקרה שלכם, כיוון שהן גדולות, אולי אתם יכולים לשאול אותן ישירות למה הן לא מדברות בחברת אחרים...

נח להן שיש להן זו את זו וכך הן לא נאלצות להתמודד עם הבושה.

אני 'הפרדתי' הרבה תאומים במהלך עבודתי, זה תמיד היה לטובה. קשה אבל לטובה.

ברור שיהיה קשה, אבל זה גם ברור לנו שזה מה שנכון לעשות. בגן טכנית אין לנו אפשרות להפריד.

התחלנו תהליך עם פסיכולוגית, אבל אני מחפשת קלינאית תותחית שתעזור לנו כי קלינאית של הקופה לא עזרה בכלל.

זה היה בזבוז זמן יקר (וגם כסף)

או רעיונות איך להסביר להן למה הן לא אמורות להתבייש לדבר.

אני יכולה לנסות להעלות רעיונות מהיגיון, אבל עדיף לפנות באמת לקלינאית מומחית...

בהצלחה❤️

מקווה בעז"ה שקלינאית מותאמת תעזור לנו.

תודה רבה

גם בגיל 3.

יש ילדים יותר ביישנים, מופנמים וחוששים.

רק כדי להרגיע כותבת לך שזה קורה.

בגיל גדול יותר זה עובר.

עזרתן לי ובעיקר עודדתן ❣️

כרגע חושבת להרפות מזה ולתת עוד זמן.

בת של חברה מאוד טובה שלי היתה כזאת.

דיברה בחופשיות בבית אבל כשהגיעה למקומות אחרים לא דיברה.

לקח הרבה זמן עד שההורים שמו לב כי בבית היא דיברה כרגיל.

שם גם בהתחלה כן דיברה ובערך מגיל שנתיים וחצי זה הלך וירד.

בהתחלה דיברה עם ילדים אחרים ואח"כ גם זה לא. ובקושי תיקשרה עם העיניים.

אז כמו שכתבו לך יש לזה שם: אילמות סלקטיבית

כמובן שאף אחת מהפורום לא יכולה לאבחן בוודאות, אז זה רק השערה

יכולה לשתף אותך מניסיון של החברה שלי שהיא עשתה לילדה תוכנית טיפולית לבד.

היא קנתה את הספר אילמות סלקטיבית מדריך להורים, למחנכים ולמטפלים

קראה ולמדה על הנושא כמה שיכלה

ועשתה תוכנית שלב אחרי שלב.

אני מכירה כ"כ טוב כי היא נעזרה בי. וגם נתנה לי לקרוא את הספר

לדוג בשלב הראשון היא הגיעה אלי לבית עם הילדה, אני הלכתי בכלל לקניות. הילדה לאט לאט השתחררה ודיברה ורק אז חזרתי והיא קצת הסתגרה אבל אח"כ השתחררה.

בשלב השני, הן הגיעו יחד אלי לשחק, אני הלכתי לחדר ויצאתי רק כשהילדה השתחררה

וכן הלאה

תוך 4 חודשים הילדה דיברה בחופשיות בכל מקום!!

חברה שלי חששה מאוד מהעליה לגן של גיל 3,

אז קודם כל היתה בקשר עם הגננת ועשתה לילדה הרבה מאוד הכנה

וב"ה המעבר לגן עבר חלק לגמרי, והגננת אמרה שהיא מדברת יותר מכל הילדות

מילדה שכשהרביצו לה לא העיזה לבכות ולבוא לספר שהציקו לה נהייתה ילדה משוחררת ועליזה.

אני מציעה לך בחום לא להניח לעניין

אילמות סלקטיבית קל מאוד לטפל בגיk הקטן כשמכירים את הנושא

כשמבינים שזה בכלל לא ביישנות אלא חרדה.

והדרך הנכונה היא לא לעודד את הילדה לדבר אלא לגרום לה להרגיש בנח ולהפחית גורמי חרדה.

וילד שלא מדבר בגן זה ילד שלא יודע לשתף כשהוא במצוקה, לא יודע לספר שכואב לו, שלקחו לו, שהרביצו לו.

לא יודע להגיד שהוא רעב ואיזה משחק הוא רוצה.

אז באמת עם הרבה סבלנות ולמידה עמוקה על הנושא אפשר לטפל בזה עוד לפני שמגיעים למצבים חמורים יותר.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס