ממש מובנה בו. אני כן חושבת שהשיטה הכי טובה היא לעניין את הקטן במשהו אחר. וברור שלפעמים לא נצליח, והגדול יתעצבן וירביץ, והקטן יבכה, ואפשר להבין את כולם. הייתי אולי אומרת מה ההתנהגות הרצויה, אבל לא מצפה שילד בן שלוש באמת יבליג כשהורסים לו את המשחק. וכמובן לא מצפה שילד בן שנה יבין לא להרוס לאחיו הגדול. 

נניח שאת מכינה ארוחת ערב, וקורה מצב כזה, אז הייתי מנסה לקרוא לקטן לעמוד לידך, להביא לך דברים, לערבב, להסתכל. להסביר לו כל דבר שאת עושה. אולי זה יצליח, ואולי לא, והוא יחזור ויפריע לגדול... ואולי הגדול יתעניין בארוחת הערב, ויבוא לעזור לך, ואולי הוא ימשיך לנסות לשחק במשחק שבו יש הפרעות, ואולי הוא יחליט לשחק עם הקטן או לספר לו סיפור. בעיניי זו התמודדות די מובנית בפער הגילאים הזה שאנחנו יכולים לנסות לעזור בה, אבל לא יכולים לגמרי למנוע אותה וזה לא נורא ואולי אפילו טוב שהם יתמודדו אתה (כשאנחנו בסביבה להתערב כשמשהו יוצא מכלל שליטה).

ננסה מה שהצעת ואני אחזיק בראש את הסיומת שלך, שזה טוב להם  

מציעה לפרק את הבעיה לכמה גורמים,

ג'י כשאת מציגה את הכל ביחד זב נשמע כמו סעיף לא פתירה.

נתחיל ממה שכן אפשר:

משחקים על השולחן (כולל מכוניות ובניית דגמים)

יצירות על השולחן

המשחק הזה שמציירים ואז מוחקים.

תעשו רשימה של מה כן אפשר.

כי המוח שלנו אוטומטית ננעל על מה שאי אפשר, ואז זה נראה שהאפשר הוא זניח לעומת מה שאי אפשר.

אח"כ תעשי רשימה של סדר יום מתי את יכולה למנוע מהקטן לגעת, או לתווך את נגיעה.

אם נעשה חתך של מה שאי אפשר, מתי שאי אפשר, תראי שהבעיה לא כזאת חמורה בכלל.

רק צריך להסביר את זה נכון לבן ה3.

לומר לו מפורשות:

עכשיו השעה 16:00, עד 16:30 אני שומרת שאיקס לא יפריע לך לשחק. אח"כ אני מכינה ארוחת ערב ולא אוכל להשגיח לכן אחריות שלך שבזמן אני מכינה ארוחה, אתה בוחר תעסוקה שלא יפריעו לך בה.

ככה בן ה3 ידע לנצל את הזמן נכון ולתכנן מה הוא עושה מתי.

אם גם זה לא מספיק, האם בעלך מגיע בשעה שהוא יכול לעזור? אם כן מספיק להפריד ביניהם חדרים.

למשל בעלך מקפל כביסה בחדר שבו בן ה3 בונה בקוביות,

או שאת מנקה את הבית בזמן שבן ה3 בונה בקוביות ובעלך מקלח ומטפל בקטן.

אם הבעיה היא שבשעות הערב הזמן מוקדש לאוכל ומקלחת של בן ה3,

אז אפשר להחליף את הזמנים.

לדוגמה לו"ז:

להתקלח מיד אחרי הגן,

לשחק בשולחן בזמן שאת מכינה ארוחת ערב.

לפנות את השולחן ולאכול.

לקרוא סיפורים בספה

(לבינתיים אבא חוזר)

ואז לשחק בקוביות.

עוד אפשרות אם את זורמת, להזיז את הספה קדימה,

לתחום איזור שהקטן לא יוכל להיכנס ושם זאת תהיה "הממלכה" של הגדול. שם יוכל לשחק במה שירצה מתי שירצה. אולי אי אפשר להביא לשם את המטבח ילדים, אבל הרבה דברים אחרים כן.

ברגע שהרחבת הרבה אפשרויות של כן, הבחירה של בן ה3 לשחק בכלי מטבח דווקא בזמן שאבא לא בבית ואמא מכינה ארוחת ערב, על אחריותו בלבד.

במקום זה יכל לשחק במשהו בתוך האיזור התחום שלו, או לנצל גובה ולשחק על השולחן או "לשחק" עם אמא במטבח האמיתי ולשחק במטבח ילדים בשעה מאוחרת יותר. או לשחק משחק שאפשר יחד עם הקטן כמו למשל להכין להם מסלול מכריות שעוברים מאחד לשני.

הקטנים מעריצים את אחים שלהם הגדוליםבשלב הזה, תנצלי את זה..

בשבתות וחופשים, לצאת איתם הרבה החוצה. בחוץ יש מרחב גדול יותר והמון דברים מסקרנים.

הערב לגבי הורס לו את המשחק בלי כוונה או עם:

אני חושבת שאם אנחנו נבין את הנקודה ממנה נובעת התנהגות הקטן, יהיה לנו יותר קל לתווך את זה לילדים בצורה נכונה.

הקטן מנקודת מבטו לא הורס את במשחק.

ככה יחדים קטעים משחקים. קודם לומדים לפרק, ואז לומדים לבנות. קודם לומדים לבכות ואז לומדים לדבר.

כמו שתינוק שבוכה לא הורס לנו את השקט, אלא מדבר איתנו בדרכו, 

ככה הואז לא הורס לנו את המשחק אלא משתתף איתנו בדרכו.

ככל שתתמללי לילדים את הסיטואציה מנקודת מבט נכונה של כל אחד מהם, יהיה להם קל יותר לקבל את המצב ולמצוא פתרון במקום להרביץ ולפגוע אחד בשני.

למשל:

לפנות לתינוק: אוי מתוק, מה עשית? ניסית לשחק? אסל אתה רק בן שנה ולא יודע לבנות? אתה יודע, כשתהיה בן שנתיים אתה תדע גם לבנות, כרגע אתה רק בן שנה ויודע רק לפרק..

גם אני כשהייתי בת שנה רציתי לשחק בקוביות אבל כל מה שידעתי לעשות זה רק לפרק.

אוי אבל תראה מה קרה עכשיו, בונבון עצוב.

למה בונבון עצוב?

פונה לבן השלוש: למה אתה עצוב? כי פיצוש עוד לאפשרות יודע לבנות בעצמו אז הואמחושה שהמשחק זה לפרק ועכשיו נהרס לך מה שבנית?

זה באמת מאכזב מאוד שמשהו שרוצים לעשות פתאום נהרס.

אתה יודע פעם רציתי להכין עוגה ופתאום נפל משהו לבפנים והעוגה נהרסה. ממש מבאס.

בהמשך אחרי כמה פעמים כאלו אפשר להמשיך לפתרון: אתה יודע פתאום חשבתי על זה שאם ארחיק את ה... מהשיש הוא לא יפול יותר לתוך העוגה והיא לא תהרס. אתה חושב שגם למגדל מהקוביות שלך אפשר למצוא פתרון?

אם הוא אומר לזרוק את פיצי לפח, אז לחייך, להקשיב, לתת לו לפרוק, ללטף, לתמלל לו מה הוא מרגיש (אתה כועס על פיצי מאוד)

ובהמשך אפשר לתת לו כיוונים לפתרונות תוך כדי החיים ולא תוך כדי מריבות.

למשל אתה יודע מה קרה לי היום? הנחתי את המפתחות שלי על הכסא ופיצי לקח אותם וטייל איתם בכל הבית, ולקח לי הרבה זמן למצוא. יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות כדי שפיצי לא יקח לי אותם שוב?

אולי לשים במקום גבוה? זה רעיון טוב!

כששמים דברים במקום גבוה/ חדר סגור/ בתוך קופסה סגורה, פיצי לא יכול לגעת.

אתה יודע, ראיתי/ קראתי/ שמעתי שכלב וחתול רדפו אחד אחרי ותוך כדי דברים נהרסו. ואז החתול רצה לשחק בשקט בחצר אבל הכלב כל הזמן בא אליו גם, אז שמו גדר קטנה כזאת ביציאה לחצר והכלב לא יכל לצאת. אתב רוצה שנשים גדר כזאת בכניסה לחדר שלך ותוכל לשחק שם בזמן שפיצי בסלון?

אני אשב עם הגדול שלי בצהריים ונתחיל ליישם בעזרת ה'.

אני איתם לבד משתיים עד שהגדול הולך לישון בשבע, בעלי מגיע בשבע וחצי... לקטן יש שעה של שנ"צ באמצע, באזור ארבע, ואז באמת הגדול יכול לשחק במה שבא לו או שאני מקדישה את כל תשומת הלב אליו.

מבינה שאני צריכה יותר להעסיק את הקטן למרות (או בגלל) שיש לו אח גדול, אני איישם גם את זה זה שהוא מעריץ את האח שלו זה חלק מהבעיה, לא הפיתרון...

ברור לי שהקטן לא רוצה לפרק, הוא לגמרי רוצה להיות חלק, האמת שאני גם רוצה לאפשר לו את זה, הוא יהיה מאוד מבואס אם הגדול ישחק במקום לא נגיש אליו כל הזמן, לכן כן ניסיתי וקיוויתי למצוא דרך שהם יכולים לשחק ביחד, אבל אני מבינה שזה לא באמת ריאלי ולא הוגן כלפי הגדול, אולי אם יהיה לו מספיק אפשרויות בלי הקטן אז מעצמו הוא גם יותר ישחק משחק משותף איתו... ועד אז אני אהיה הפרטנר של פיצי, כמו שהייתי לבונבון בגיל שנה...

להסביר לבן ה3 שהקטן יודע בעיקר לפרק והם יכולים לשחק שהוא בונה והקטן מפרק

זה לא כל הזמן צריך להיות בנפרד.

ברגע שהגדול יקבל את המענה לשחק באופן מותאם, ההתנגדות שלו שהקטן בסביבה תרד,

והוא מעצמו יחשוב איך לשתף את הקטן.

פשוט הגדול צריך להבין שלבנות מגדל בזמן שהקטן בסביבה בלי שהוא יפרק, זה לא ריאלי.

אפשר לתת בכוונה לקטן לפרק (לבנות בשבילו)

או לחפש משחק אחר כמו לקפוץ על הספות/ כריות/ לזחול בין דברים/ מלחמת חרבות ועוד ועוד.

כל הרעיון הוא להבהיר גבולות ולהבין מה ריאלי לצפות. אח"כ זה שלהם.

או מקום גבוה שהקטן לא מגיע בינתיים.

אני מסבירה להם שאם הם בונים והוא מפרק בכל מקרה לא לדחוף אןתן כי הוא תינוק ולא מבין שזה לט נעים להם אלא לקרוא לי.

אז הם פשוט חוסמים אותו בגופם עד שאני מגיעה חח

וכשהקטן ישן אני אומרת להם שהם יכולים לשחק על השטיח והם מנצלים את ההזדמנות שהקטן לא כאן כדי לפרק ובונים עולמות 😅

האמת שגם הבן שלי לרוב קורא לי, אבל הפעמים שהוא כן דוחף מספיק נפוצות כדי שאני אחפש פיתרון עומק... 

מה את עושה עם הקטן כשהגדולים קוראים לך?

לדברים היפים שכתבו לך, כדאי להשתדל לתת פידבק חיובי ולפרגן ממש על פעמים שבהם הוא כן קורא לך.

הדחיפה זה יצר הישרדות, שמירה על מה שהוא בנה, לא כאקט של אלימות.

זה לא הופך את זה למוצדק, אבל זה כן הופך את זה להגיוני.

דוחפים

פשוט משתדלת לא לכעוס יותר מידי על זה כי הם צודקים וקטנים.

מרחיקה אותו לקצה השני של הבית ועד שהוא חוזר חזרה עוזרת להם להרים את המשחק למעלה או שלוקחת אותו לידי, אם אני במטבח אז פותחת לו ארון שירוקן להנאתו, אם מתאים אז יושב בכיסא אוכל ומנשנש משהו

שהוא מרביץ ודוחף

כדי למנוע את ההרבצה צריך לתת לבן ה3 פתרונות מעשיים:

לשחק בשולחן גבוה שהקטן לא מגיע אליו/ לקרוא להורה כשהקטן מפרק כדי לתת פתרון

גם בגילאים יותר גדולים ילדים מתקשים למצוא פתרונות, בגיל 3 אין כמעט יכולת להגיב שונה בלי התערבות מבוגר.

גם בגיל שנה, כשבאמת עוד לא מבינים...

לצפות שזה יגיע תמיד ליישום בפועל - זה באמת קצת יותר מדי לגילו, ולכן צריך למצוא כמה שיותר דרכים למנוע מראש את ההיתקלות.

אצלנו יש פינת משחקים בסלון שמגודרת בספה - הספה רחוקה מהקיר וכך נוצרת מאחוריה פינה, שאליה יש רק פתח קטן שאפשר לחסום בכיסא או בילקוט כבד במקרה הצורך. אולי תעשו משהו כזה אצלכם?

אבל אני רוצה להתמקד במה כן, בגלל זה שאלתי, אני כן מבהירה מה לא וגם אוכפת את זה, אבל בלי ה'כן' זה לא מספיק.

גם @אמאשוני כתבה על פינת משחקים מאחורי הספה, אני תוהה איך אפשר ליישם את זה שיהיה נגיש לבן שלוש ובן שנה לא יצליח להיכנס. הוא יודע להזיז כיסאות (או לזחול מתחתיהם) ומה שהוא לא יודע להזיז יהיה קשה גם לגדול. 

אם יש משהו שגם בן השלוש לא יכול להזיז - את יכולה להזיז בשבילו לפני ואחרי שהוא משחק, כשהקטן לא בסביבה.

ואפשר גם ללמד אותו לשחק עם הקטן בחלק מהמשחקים - לבנות בקוביות, למשל, או לקפוץ על מזרן/על הספה. ולהדגיש כל הזמן כמה כיף שיש לו אח שהוא יכול לשחק איתו...

יש גם התמודדות עם אכזבות מבחוץ

לא הייתי מגבילה את הקטן את כן מסבירה לגדול שאם הוא משחק במקום בו התינוק יכול להסתובב זה עלול לקרות ואין אפשרות לכעוס עליו כי הוא לא מבין בדיל הזה, וכשהתינוק מחריב לו משחק הוא לא באמת רוצה להרוס הוא בכלל רוצה להצטרף למשחק וככה הוא עושה את זה.

לא להשתמש במילים בכוונה או לא בכוונה כי גם הגדול בדרכ הם לא מבינים את המשמעות לגמרי עד גיל 5-6 כזה רק מתחילים להבין במציאות ולא מסיפורים.

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור

אבל לשתות יין בקידוש וכאלה זה ממש רחוק מסכנה. 

אני שותה בקידוש חצי כוס יין.

גם כשהייתי בתחילת הריון ועוד לא ידעתי.

לא קורה כלום מקצת שתייה בשלב הזה.

את לא אמורה להתנזר מכל מה שאסור בהריון, גם בשלב שאולי מתחיל משהו.

בשבוע ככ מוקדם אין שיליה, ולכן זה הרבה פחות בעייתי.

בטח בכמות כזו.

זה מה שאני יודעת לפחות.. 

רופא אמר לי שבשלב כזה זה ממש ממש בסדר גמור

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה