גם בעלי כזה

ואני כל הזמן מבקשת ומציפה

ואנחנו כבר המון שנים ביחד

והוא באמת אוהב ומכבד ומכיל.

אבל מה הבעיה להגיד מילה טובה?

עד שיוצא ממנו מחמאה זה באמת אירוע מיוחד.

מקפיצה ומחכה לשמוע את חוכמת הבנות.

והכי חשוב לקבל כל מחמאה באמון ולהודות עליה ולא חלילה לזלזל בה.. המון פעמים אנחנו הורסות לעצמו כי חוסמות את הנתינה של הבעל..

וברור שאת יפה ומהממת וגם הוא חושב ככה אבל צריך ללמוד לומר את זה😀

אבי גיל-מתחברת ממש למה שכתבת

כי כל פה- אני מתלבשת, מתאפרת, מתארגנת ומרגישה באמת יפה באותו רגע

עומדת מולו והוא מדבר איתי רגיל... למההה.. תגיד "ואו איזו יפה"

סתם צובט את הלב שלאאא אומררר כלוםםם

אני בסיטואציות כאלה רומזת מפורשות שהוא אמור להחמיא לי 

איך האיפור??

איך הבגד?

תראה לבשתי שרשרת חדשה...

קודם כל, את צריכה להרגיש יפה בפני עצמך ואהוב איך שאת נראית

יש..? עוברים לשלב הבא

לא להתבייש לומר לו שזה חסר לך. התארגנת? התאפרת? לכי לידו

"בעלי היקר, שמתי לב לאחרונה שאני מקבלת ממך פחות מחמאות וזה ממש חסר לי אז מה קורה וזהה??  תעוף עליי מיד!" 😅

קחי את זה לכיוון שלך כמובן, אבל כתבתי בניסוח כזה בכוונה כדי שזה לא יישמע מאשים, יותר כמו צורך שלך שלא מזמין תגובה מתגוננת והשתבללות אשמה

מתלבשת וכו' - ואומרת לו "וואלה אהבתי את איך שאני נראית.. תן מחמאה לאשתך היפה"

"וואי יצא לי טעים האוכל, נכון?"

ברור שכיף שזה בא ממנו בלי שאבקש אבל צריך להרגיל אותו להחמיא..

וגם "כמים הפנים"..

משתדלת להחמיא לו ולהודות לו על דברים שעושה/ נראות וכו' וזה הופך להרגל הדדי. כי אם אני פירגנתי לו על איך שתקתק את הבית, אז בפעם הבאה שהוא יכנס ויראה בית מתוקתק זה יהבהב לו

בהתחלה היה יותר

אבל בכללי הוא לא רומנטי ..ולא מתחבר לסוג כזה של זוגיות..

זה גם אופי פחות רגשי וחם..

וגם מה שראה בבית

וכתוצאה מהז מה שמתחבר אליו

האמת אני חושבת שזה צורך שאפשר להבין מה הוא מזין ולמצוא איך להעניק את זה לעצמי

ובעיקר להביא את זה אני לקשר ביננו- אני אםרגן ואביע חום ורגש ומילים טובות..

ואם יש משהו ספציפי שרוצה בו שינוי אז מבקשת ישירות עניינית

או אפילו משתפת שזה חשוב לי כי..

ומתי יעשה לי טוב

ומה הוא מרגיש מול זה

ואפילו קובעת סימן שאני מסמנת לו כדי לעזור לו לזהות מתי אני מצפה שיפרגן

בתור התחלה זה מאולץ אבל יכל לעזור

. 

אצלי? ניסיתי הכלללל

כל מה שכתבתן כאן

הוא יבשששש

אני ממש משקיעה יחסית. מתאפרת וכו'

אולי לא מספיק בבית ותמיד יש מקום לשיפור

אבל אוהבת את איך שאני נראית ואומרת בקול. מחמיאה לעצמי על האוכל. בערך כל מה שכתבתן כאן

זה אופי, כמו שכתבו כאן.. הוא גדל כך בבית שלו וכנראה שגם אבא שלו לא מהמחמיאים הגדולים

לא בקטע של מסכנות ולותר על הצורך

אלא להבין שלא עוזר ורק מחלי שלצפות ממנו

למה שכרגע לא מסוגל

ולמצוא איך את נותנת את זה לעצמך

באופן אחר

וגם במקביל לברר למה בעצם את צריכה את זה כל כך ממנו-

זה טבעי מצד אחד

אבל אם את תלותית בזה וזה לא עוזב אותך למרו שאת יודעת שהוא טיפוס כזה- אז כנראה בכל זאת י שלזה סיבה פנימית יותר

ובכללי ממליצה על אפרת צור ומובחנות..מאוד עוזר מול ציפיות לשא מתממשות וגם בכללי 

הוא חמוד ואנחנו מתבדחים ביחד והזוגיות ב"ה בסדר

אך אין מחמאות ולדעתי זה חלק נכבד מזוגיות

אישה רוצה לשמוע שהיא יפה, מושכת, מתוקה, מקסימה... ועוד

למה לא מגיע לי לקבל את זה? 

אגב פעם הוא היה הרבה הרבה יותר.. החיים סוחפים ודועכים קצת עם הזמן

השאלה היא האם יש מצב להחזיר את זה?

הרבה פעמים אני ממש ממש רוצה להחיות את זה חזרה בדרך כלשהי.. להרבות במחמאות מצידי, בצחוקים, פלרטוטים וכו'

ולא מצליחה!!

אז הגיוני שגם הוא הפסיק

מחמאות זה שיח רגשי מדבק בעיניי

ככל שתרבי לפרגן לו ולהחמיא לו, זה יפתח את הלב שלו כלפייך גם

במיוחד שזה כבר היה.. צריך לעורר את זה מחדש

אבל היא מסבירה כל כך ברור וזה פשוט מתאר תהליך כל כך בריא לזוגיות

הוא לא קל..כי מובחנות זה נבנה דוקא ברגעי התמודדות

אבל בעיני יש בו עומק ומפתח לזוגיות בריאה הרבה יותר

פשוט תשמעי קצת אותה

וממליצה גם על הקורס שלה הדיגיטלי- אני עכשיו בתקופה לא קלה וממש מעמיד אותי ואותנו על הרגלים

למשל בספרים של אמיתי מגד

(למען הסר ספק אין בדברי המלצה על הגישה )

למשל אני הרבה מתמללת לילדים רגשות, ופתאום קלטתי שגם בעלי עושה את זה, ועכשיו הרבה יותר קל לדבר רגשות (לא שהוא נהיה רגשן גדול, אבל לפחות המנעד התרחב והוא כבר לא נע בין בסדר לשתיקה)

או למשל בעלי התחיל להנהיג עין טובה בבית מול הילדים וגם אני נדבקתי בזה ועושה איתם את זה גם.

כנל מגע.

מאמינה שיעבוד גם עם מחמאות.

לא מהיום למחר, אבל להנהיג מחמאות במילים בבית דבר שבשגרה עד שיהפוך לשפה שניה אצלכם.

חשוב שהמחמאות יאמרו בצורה שמעצימה את הצד השומע, ושלא יהיו מאולצות.

דוגמה לניסוח אפשר לקרוא באינטרנט למשל:

איך לתת מחמאות - דר' ליאורה שיפטן

בנוסף, לנסות לתמלל מעשים שמבטאים פרגון שלו שהם בעצם כמו מחמאה. להעביר את זה למילים. למשל כשהוא דואג לך למים חמים או מגבת יבשה, לומר תודה שראית שהיה לי יום קשה ודאגת לי ל..

תודה שהכלת את הפריקה שלי, זה היה לי משמעותי.

לא כולם רגילים "לדבר". זה לוקח זמן, לאט לאט עם הזמן נפתחים לזה. אבל חשוב להיות עקביים כדי לרכוש את המיומנות אפילו בתת מודע.

על הרגשות מה את אומרת בעצם... סתם מענין אותי ממש לעבוד עם הילדים שלי וקצת מסתבכת והעין טובה גם מסקרן אם מתאים לך להסביר

ובמחמאות כאילו איך את הופכת את זה ללא מאולץ אם אני אגיד תודה שראית שאני ודאגת לי ל... הוא יצחק מזה זה לא יעזור

נגיד כשילד "מאבד" את זה מעצבים אני אומרת: אני רואה שאתה נסער, שכואב לך, שאתה עצוב, שאתה מתחרט

או אני רואה כמה אתה קשוב, אכפתי, אוהב, מפרגן, סולח, מבליג, משתדל ליצור אווירה נעימה וכו.

ואז אני גם שואלת: מה אתה מרגיש? מה חשבת? מה רצית?

עם הזמן הילדים יודעים לפתח במילים את התחושות שלהם ולא להיות מכונסים בתוך עצמם.

וזה לבד מרגיע מאוד כי כשיש דרך לבטא את מה שמרגישים לא צריך לצעוק ולהרביץ ולהרוס לאחר.

למשל בן ה4 לקח לאחותו בובות מהמיטה שלה ושמעתי אותה מדברת איתו: אתה ראית את הבובות שלי וקינאת? אתה רוצה שיהיה לך גם? מה נשעה שיהיה לך גם? תראה זאת בובה שעוזרת לי להירדם, אבל את זאת אתה יכול.

וגם שמעתי אותה אומרת לו בהקשר אחר:

אתה רוצה שאעזור לך לכתוב לאמא מכתב והיא תקנה לך גם כזה?

וגם הרבה פעמים הקטנצ'יק כבר בגיל שנתיים בוכה ותוך כדי אומר:

אני עצוב, אני בוכה, תעזרו לי, אני בוכה!

וזה הורס מצחוק, אבל תכלס זה מאפשר לעזור לו בלי שיהיה בהיסטריה וגם המטפלות במעון היו בהלם איל הוא יודע להביע רגשות.

מפה לשם, אני קולטת את בעלי אומר לילדים:

אתה נסער בגלל ש..? אתה לא רוצה לדבר איתי בגלל זה? אתה כועס על אחיך?

זה היה לי הלם לשמוע את זה.. תכלס זה ממש מפקס את הילדים.

לגבי עין טובה,

אז אני מטבעי יותר ביקורתית, צריכה שדברים יתקתקו, ובעלי יותר שאנטי, בזרימה וזה עוד יותר מחרפן אותי.

והוא יותר מסתכל על מה שטוב. אז הוא היה יותר חזק ממני וכל דבר הסתכל על מה שטוב ובהתחלה זה חרפן אותי כי אם אמרתי לילד לשים משהו בכביסה, והוא עדה רשימת קניות במקום אז זה לא עוזר זה מעצבן, ובעלי כן רואה את מה שטוב

וראיתי שזה גם יותר מועיל, מדרבן אותם לעשייה וגם יש יותר רוגע ושמחה בבית וגם רציתי שכשאני נמצאת לא תהיה אווירה משטרית, ובהתחלה הה ממש קשה כי כשאני לא נמצאת הבית מהפכה ואז אני צריכה לאפס ממצד זוועה למצב שיהיה נעים בבית אבל לא נעים כי הכל עצבים וביקורת

וזה תהליך, הכל תהליך.

וראיתי איך הילדים זורחים כשאני מספרת עליהם דברים טובים וזה עוד יותר דרבן אותי שזאת דרך טובה יותר ובקיצור לאט לאט זה השתנה עד שהפך לטבע שני אצלנו בבית.

לגבי מחמאות, לא הבנתי למה שהוא יצחק שאת אומרת לו תודה על דברים שהוא עושה למענך.

בוודאי שלא יהיה מאולץ אלא הכרת תודה אמיתית.

אבל תתחילי מלהנחיל מחמאות מול הילדים עד שזה יהפוך להיות שיח נפוץ בבית והם יחמיאו אחד לשני ולך בחזרה, וכשזה יהיה נוכח בבית גם בעלך יתרגל ויהיה לו פחות זר ומביך.

לא על התודה הוא לא יצחק אני תמיד אומרת תודה והוא תמיד מביא הבעיה זה המחמאה הוא יצחק כי הוא אומר (לעצמו) אני מביא לך כי ביקשת לא כי ראיתי איזה יום קשה וכי את מקסימה...

הוא מאוד בקטע למלא את כל מה שאני מבקשת ורוצה ומאוד מכבד אבל פחות להפוך את זה לפרגון. מבחינתו זה עזרה/ נתינה לא פרגון ומחמאה. אפילו שאני אומרת איזה אוכל טעים אז הוא אומר כן ממש טעים ילדים תגידו לאמא תודה אבל זה מאולץ -א כי תמיד זה יוזמה שלי ב. באמת הוא לא 'מבין' באוכל אז לא אכפת לו מה אני מכינה

ג. כי שוב זה הכרת תודה ולא ממש מחמאה ופרגון.

כנל על מה שאני עושה בבית מתייחס קונקרטית יופי אני רואה שסידרת . או למה עבדת קשה אמרתי לך לנוח חבל....

שנובעות ממקום שהוא רואה ומעריך אותך.

אפילו זה שהוא נענה לבקשה, למה הוא נענה?

אפשר להגיד תודה שאתה תמיד נענה בשמחה לבקשות שלי, זה מראה לי כמה אתה מעריך אותי/ אוהב אותי.

תתחילי מלכתוב במשך שבוע, כל יום שני דברים

מה הוא עשה, למה הוא עשה.

אח"כ להעביר את זה למילים.

ואם הוא צוחק כי התמלול שלך לא נכון, אז תשאלי אז למה עשית את זה?

אם הוא אומר כי ביקשת, תקשי עליו, כל מה שמישהו מבקש ממך אתה עושה? אם כן זה גם סוג של פרגון. לא כולם עושים מה שמבקשים מהם, זה גם תכונה חיובית.

לגבי האוכל הטעים, אכן בהתחלה זה מאולץ, כמו כל שפה שלא דוברים אותה ומנסים לתרגל.

אבל ההצעה שלי היא קודם להחמיא לילדים, לא להחמיא לעצמך.

כל יום תתני שני מחמאות לכל ילד. אחרי חודשיים תראי שזה הופך לשפה של ממש,

וכמו כל שפה שילד לומד משמיעה, גם את פ"ת המחמאות הוא ילמד.

חשוב שהמחמאות יהיו על המחווה ולא על התוצאה.

אוכל טעים זה נחמד,

אבל מחמאה יותר משמעותית זה לומר:

תודה שהשקעת את הזמן להכין לנו אוכל, אנו מעריכים את זה.

לכן גם לא להגיד לילד איזה ציור יפה ציירת, אלא איזה יופי בכמה צבעים השתמשת, כמה השקעת, בוא תספר לי מה ציירת, מה הרגשת בזמן הציור.. האם אתה נהנה לצייר.. זה נותן לילד תחושת משמעות גדולה יוצר מהתוצאה שהיא "ציור יפה" וגם בפעם הבאה ידע שכדי לקבל את המחמאה כל שעליו לעשות זה להשתדל ולא בהכרח להגיע לתוצאה יפה.

לכן גם לא לומר איל אתה שר יפה, אלא איך אתה נהנה לשיר, זה משמח אותי שאתה שר וכו

חשוב לך שהוא יחמיא לך?

את מחמיאה לעצמך? את שלמה עם עצמך/הגוף?

הייתי מתחילה קודם עם השאלות  אלו.. את לא סתם מעלה את הנקודה הזו כשאת מול בעלך, זה משקף משהו בך שאת מדחיקה ולא מתמודדת עם הנושא הזה.

אנסה לחשוב אם יש לי משו חכם להוסיף ואם כן אכתוב לך בעזרת ה

תודה תודה תודה

אני לא תמיד מספיקה להגיע לפורום אבל כל מה שכתבתן נותן נקודות רבות למחשבה

טבעי ולגיטימי לרצות אחרת. מצד שני לדעתי צריך לזכור שגבר ואישה שונים מטבעם ויש גבול לכמה נוכל לשנות את הגבר. להחמיא זה אמנם שריר שאפשר לעבוד עליו אבל מצד שני אצל הרבה גברים הרבה פעמים זה עדיין לא יבוא טבעי ותמיד נצטרך קצת לדובב אותם בתיווך על מנת להחמיא, וצריך לדעת לקבל את זה ושזה לא נעשה אצלם מכוונה רעה חלילה. 

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.