גם בעלי כזה

ואני כל הזמן מבקשת ומציפה

ואנחנו כבר המון שנים ביחד

והוא באמת אוהב ומכבד ומכיל.

אבל מה הבעיה להגיד מילה טובה?

עד שיוצא ממנו מחמאה זה באמת אירוע מיוחד.

מקפיצה ומחכה לשמוע את חוכמת הבנות.

והכי חשוב לקבל כל מחמאה באמון ולהודות עליה ולא חלילה לזלזל בה.. המון פעמים אנחנו הורסות לעצמו כי חוסמות את הנתינה של הבעל..

וברור שאת יפה ומהממת וגם הוא חושב ככה אבל צריך ללמוד לומר את זה😀

אבי גיל-מתחברת ממש למה שכתבת

כי כל פה- אני מתלבשת, מתאפרת, מתארגנת ומרגישה באמת יפה באותו רגע

עומדת מולו והוא מדבר איתי רגיל... למההה.. תגיד "ואו איזו יפה"

סתם צובט את הלב שלאאא אומררר כלוםםם

אני בסיטואציות כאלה רומזת מפורשות שהוא אמור להחמיא לי 

איך האיפור??

איך הבגד?

תראה לבשתי שרשרת חדשה...

קודם כל, את צריכה להרגיש יפה בפני עצמך ואהוב איך שאת נראית

יש..? עוברים לשלב הבא

לא להתבייש לומר לו שזה חסר לך. התארגנת? התאפרת? לכי לידו

"בעלי היקר, שמתי לב לאחרונה שאני מקבלת ממך פחות מחמאות וזה ממש חסר לי אז מה קורה וזהה??  תעוף עליי מיד!" 😅

קחי את זה לכיוון שלך כמובן, אבל כתבתי בניסוח כזה בכוונה כדי שזה לא יישמע מאשים, יותר כמו צורך שלך שלא מזמין תגובה מתגוננת והשתבללות אשמה

מתלבשת וכו' - ואומרת לו "וואלה אהבתי את איך שאני נראית.. תן מחמאה לאשתך היפה"

"וואי יצא לי טעים האוכל, נכון?"

ברור שכיף שזה בא ממנו בלי שאבקש אבל צריך להרגיל אותו להחמיא..

וגם "כמים הפנים"..

משתדלת להחמיא לו ולהודות לו על דברים שעושה/ נראות וכו' וזה הופך להרגל הדדי. כי אם אני פירגנתי לו על איך שתקתק את הבית, אז בפעם הבאה שהוא יכנס ויראה בית מתוקתק זה יהבהב לו

בהתחלה היה יותר

אבל בכללי הוא לא רומנטי ..ולא מתחבר לסוג כזה של זוגיות..

זה גם אופי פחות רגשי וחם..

וגם מה שראה בבית

וכתוצאה מהז מה שמתחבר אליו

האמת אני חושבת שזה צורך שאפשר להבין מה הוא מזין ולמצוא איך להעניק את זה לעצמי

ובעיקר להביא את זה אני לקשר ביננו- אני אםרגן ואביע חום ורגש ומילים טובות..

ואם יש משהו ספציפי שרוצה בו שינוי אז מבקשת ישירות עניינית

או אפילו משתפת שזה חשוב לי כי..

ומתי יעשה לי טוב

ומה הוא מרגיש מול זה

ואפילו קובעת סימן שאני מסמנת לו כדי לעזור לו לזהות מתי אני מצפה שיפרגן

בתור התחלה זה מאולץ אבל יכל לעזור

. 

אצלי? ניסיתי הכלללל

כל מה שכתבתן כאן

הוא יבשששש

אני ממש משקיעה יחסית. מתאפרת וכו'

אולי לא מספיק בבית ותמיד יש מקום לשיפור

אבל אוהבת את איך שאני נראית ואומרת בקול. מחמיאה לעצמי על האוכל. בערך כל מה שכתבתן כאן

זה אופי, כמו שכתבו כאן.. הוא גדל כך בבית שלו וכנראה שגם אבא שלו לא מהמחמיאים הגדולים

לא בקטע של מסכנות ולותר על הצורך

אלא להבין שלא עוזר ורק מחלי שלצפות ממנו

למה שכרגע לא מסוגל

ולמצוא איך את נותנת את זה לעצמך

באופן אחר

וגם במקביל לברר למה בעצם את צריכה את זה כל כך ממנו-

זה טבעי מצד אחד

אבל אם את תלותית בזה וזה לא עוזב אותך למרו שאת יודעת שהוא טיפוס כזה- אז כנראה בכל זאת י שלזה סיבה פנימית יותר

ובכללי ממליצה על אפרת צור ומובחנות..מאוד עוזר מול ציפיות לשא מתממשות וגם בכללי 

הוא חמוד ואנחנו מתבדחים ביחד והזוגיות ב"ה בסדר

אך אין מחמאות ולדעתי זה חלק נכבד מזוגיות

אישה רוצה לשמוע שהיא יפה, מושכת, מתוקה, מקסימה... ועוד

למה לא מגיע לי לקבל את זה? 

אגב פעם הוא היה הרבה הרבה יותר.. החיים סוחפים ודועכים קצת עם הזמן

השאלה היא האם יש מצב להחזיר את זה?

הרבה פעמים אני ממש ממש רוצה להחיות את זה חזרה בדרך כלשהי.. להרבות במחמאות מצידי, בצחוקים, פלרטוטים וכו'

ולא מצליחה!!

אז הגיוני שגם הוא הפסיק

מחמאות זה שיח רגשי מדבק בעיניי

ככל שתרבי לפרגן לו ולהחמיא לו, זה יפתח את הלב שלו כלפייך גם

במיוחד שזה כבר היה.. צריך לעורר את זה מחדש

אבל היא מסבירה כל כך ברור וזה פשוט מתאר תהליך כל כך בריא לזוגיות

הוא לא קל..כי מובחנות זה נבנה דוקא ברגעי התמודדות

אבל בעיני יש בו עומק ומפתח לזוגיות בריאה הרבה יותר

פשוט תשמעי קצת אותה

וממליצה גם על הקורס שלה הדיגיטלי- אני עכשיו בתקופה לא קלה וממש מעמיד אותי ואותנו על הרגלים

למשל בספרים של אמיתי מגד

(למען הסר ספק אין בדברי המלצה על הגישה )

למשל אני הרבה מתמללת לילדים רגשות, ופתאום קלטתי שגם בעלי עושה את זה, ועכשיו הרבה יותר קל לדבר רגשות (לא שהוא נהיה רגשן גדול, אבל לפחות המנעד התרחב והוא כבר לא נע בין בסדר לשתיקה)

או למשל בעלי התחיל להנהיג עין טובה בבית מול הילדים וגם אני נדבקתי בזה ועושה איתם את זה גם.

כנל מגע.

מאמינה שיעבוד גם עם מחמאות.

לא מהיום למחר, אבל להנהיג מחמאות במילים בבית דבר שבשגרה עד שיהפוך לשפה שניה אצלכם.

חשוב שהמחמאות יאמרו בצורה שמעצימה את הצד השומע, ושלא יהיו מאולצות.

דוגמה לניסוח אפשר לקרוא באינטרנט למשל:

איך לתת מחמאות - דר' ליאורה שיפטן

בנוסף, לנסות לתמלל מעשים שמבטאים פרגון שלו שהם בעצם כמו מחמאה. להעביר את זה למילים. למשל כשהוא דואג לך למים חמים או מגבת יבשה, לומר תודה שראית שהיה לי יום קשה ודאגת לי ל..

תודה שהכלת את הפריקה שלי, זה היה לי משמעותי.

לא כולם רגילים "לדבר". זה לוקח זמן, לאט לאט עם הזמן נפתחים לזה. אבל חשוב להיות עקביים כדי לרכוש את המיומנות אפילו בתת מודע.

על הרגשות מה את אומרת בעצם... סתם מענין אותי ממש לעבוד עם הילדים שלי וקצת מסתבכת והעין טובה גם מסקרן אם מתאים לך להסביר

ובמחמאות כאילו איך את הופכת את זה ללא מאולץ אם אני אגיד תודה שראית שאני ודאגת לי ל... הוא יצחק מזה זה לא יעזור

נגיד כשילד "מאבד" את זה מעצבים אני אומרת: אני רואה שאתה נסער, שכואב לך, שאתה עצוב, שאתה מתחרט

או אני רואה כמה אתה קשוב, אכפתי, אוהב, מפרגן, סולח, מבליג, משתדל ליצור אווירה נעימה וכו.

ואז אני גם שואלת: מה אתה מרגיש? מה חשבת? מה רצית?

עם הזמן הילדים יודעים לפתח במילים את התחושות שלהם ולא להיות מכונסים בתוך עצמם.

וזה לבד מרגיע מאוד כי כשיש דרך לבטא את מה שמרגישים לא צריך לצעוק ולהרביץ ולהרוס לאחר.

למשל בן ה4 לקח לאחותו בובות מהמיטה שלה ושמעתי אותה מדברת איתו: אתה ראית את הבובות שלי וקינאת? אתה רוצה שיהיה לך גם? מה נשעה שיהיה לך גם? תראה זאת בובה שעוזרת לי להירדם, אבל את זאת אתה יכול.

וגם שמעתי אותה אומרת לו בהקשר אחר:

אתה רוצה שאעזור לך לכתוב לאמא מכתב והיא תקנה לך גם כזה?

וגם הרבה פעמים הקטנצ'יק כבר בגיל שנתיים בוכה ותוך כדי אומר:

אני עצוב, אני בוכה, תעזרו לי, אני בוכה!

וזה הורס מצחוק, אבל תכלס זה מאפשר לעזור לו בלי שיהיה בהיסטריה וגם המטפלות במעון היו בהלם איל הוא יודע להביע רגשות.

מפה לשם, אני קולטת את בעלי אומר לילדים:

אתה נסער בגלל ש..? אתה לא רוצה לדבר איתי בגלל זה? אתה כועס על אחיך?

זה היה לי הלם לשמוע את זה.. תכלס זה ממש מפקס את הילדים.

לגבי עין טובה,

אז אני מטבעי יותר ביקורתית, צריכה שדברים יתקתקו, ובעלי יותר שאנטי, בזרימה וזה עוד יותר מחרפן אותי.

והוא יותר מסתכל על מה שטוב. אז הוא היה יותר חזק ממני וכל דבר הסתכל על מה שטוב ובהתחלה זה חרפן אותי כי אם אמרתי לילד לשים משהו בכביסה, והוא עדה רשימת קניות במקום אז זה לא עוזר זה מעצבן, ובעלי כן רואה את מה שטוב

וראיתי שזה גם יותר מועיל, מדרבן אותם לעשייה וגם יש יותר רוגע ושמחה בבית וגם רציתי שכשאני נמצאת לא תהיה אווירה משטרית, ובהתחלה הה ממש קשה כי כשאני לא נמצאת הבית מהפכה ואז אני צריכה לאפס ממצד זוועה למצב שיהיה נעים בבית אבל לא נעים כי הכל עצבים וביקורת

וזה תהליך, הכל תהליך.

וראיתי איך הילדים זורחים כשאני מספרת עליהם דברים טובים וזה עוד יותר דרבן אותי שזאת דרך טובה יותר ובקיצור לאט לאט זה השתנה עד שהפך לטבע שני אצלנו בבית.

לגבי מחמאות, לא הבנתי למה שהוא יצחק שאת אומרת לו תודה על דברים שהוא עושה למענך.

בוודאי שלא יהיה מאולץ אלא הכרת תודה אמיתית.

אבל תתחילי מלהנחיל מחמאות מול הילדים עד שזה יהפוך להיות שיח נפוץ בבית והם יחמיאו אחד לשני ולך בחזרה, וכשזה יהיה נוכח בבית גם בעלך יתרגל ויהיה לו פחות זר ומביך.

לא על התודה הוא לא יצחק אני תמיד אומרת תודה והוא תמיד מביא הבעיה זה המחמאה הוא יצחק כי הוא אומר (לעצמו) אני מביא לך כי ביקשת לא כי ראיתי איזה יום קשה וכי את מקסימה...

הוא מאוד בקטע למלא את כל מה שאני מבקשת ורוצה ומאוד מכבד אבל פחות להפוך את זה לפרגון. מבחינתו זה עזרה/ נתינה לא פרגון ומחמאה. אפילו שאני אומרת איזה אוכל טעים אז הוא אומר כן ממש טעים ילדים תגידו לאמא תודה אבל זה מאולץ -א כי תמיד זה יוזמה שלי ב. באמת הוא לא 'מבין' באוכל אז לא אכפת לו מה אני מכינה

ג. כי שוב זה הכרת תודה ולא ממש מחמאה ופרגון.

כנל על מה שאני עושה בבית מתייחס קונקרטית יופי אני רואה שסידרת . או למה עבדת קשה אמרתי לך לנוח חבל....

שנובעות ממקום שהוא רואה ומעריך אותך.

אפילו זה שהוא נענה לבקשה, למה הוא נענה?

אפשר להגיד תודה שאתה תמיד נענה בשמחה לבקשות שלי, זה מראה לי כמה אתה מעריך אותי/ אוהב אותי.

תתחילי מלכתוב במשך שבוע, כל יום שני דברים

מה הוא עשה, למה הוא עשה.

אח"כ להעביר את זה למילים.

ואם הוא צוחק כי התמלול שלך לא נכון, אז תשאלי אז למה עשית את זה?

אם הוא אומר כי ביקשת, תקשי עליו, כל מה שמישהו מבקש ממך אתה עושה? אם כן זה גם סוג של פרגון. לא כולם עושים מה שמבקשים מהם, זה גם תכונה חיובית.

לגבי האוכל הטעים, אכן בהתחלה זה מאולץ, כמו כל שפה שלא דוברים אותה ומנסים לתרגל.

אבל ההצעה שלי היא קודם להחמיא לילדים, לא להחמיא לעצמך.

כל יום תתני שני מחמאות לכל ילד. אחרי חודשיים תראי שזה הופך לשפה של ממש,

וכמו כל שפה שילד לומד משמיעה, גם את פ"ת המחמאות הוא ילמד.

חשוב שהמחמאות יהיו על המחווה ולא על התוצאה.

אוכל טעים זה נחמד,

אבל מחמאה יותר משמעותית זה לומר:

תודה שהשקעת את הזמן להכין לנו אוכל, אנו מעריכים את זה.

לכן גם לא להגיד לילד איזה ציור יפה ציירת, אלא איזה יופי בכמה צבעים השתמשת, כמה השקעת, בוא תספר לי מה ציירת, מה הרגשת בזמן הציור.. האם אתה נהנה לצייר.. זה נותן לילד תחושת משמעות גדולה יוצר מהתוצאה שהיא "ציור יפה" וגם בפעם הבאה ידע שכדי לקבל את המחמאה כל שעליו לעשות זה להשתדל ולא בהכרח להגיע לתוצאה יפה.

לכן גם לא לומר איל אתה שר יפה, אלא איך אתה נהנה לשיר, זה משמח אותי שאתה שר וכו

חשוב לך שהוא יחמיא לך?

את מחמיאה לעצמך? את שלמה עם עצמך/הגוף?

הייתי מתחילה קודם עם השאלות  אלו.. את לא סתם מעלה את הנקודה הזו כשאת מול בעלך, זה משקף משהו בך שאת מדחיקה ולא מתמודדת עם הנושא הזה.

אנסה לחשוב אם יש לי משו חכם להוסיף ואם כן אכתוב לך בעזרת ה

תודה תודה תודה

אני לא תמיד מספיקה להגיע לפורום אבל כל מה שכתבתן נותן נקודות רבות למחשבה

טבעי ולגיטימי לרצות אחרת. מצד שני לדעתי צריך לזכור שגבר ואישה שונים מטבעם ויש גבול לכמה נוכל לשנות את הגבר. להחמיא זה אמנם שריר שאפשר לעבוד עליו אבל מצד שני אצל הרבה גברים הרבה פעמים זה עדיין לא יבוא טבעי ותמיד נצטרך קצת לדובב אותם בתיווך על מנת להחמיא, וצריך לדעת לקבל את זה ושזה לא נעשה אצלם מכוונה רעה חלילה. 

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...