גם בעלי כזה

ואני כל הזמן מבקשת ומציפה

ואנחנו כבר המון שנים ביחד

והוא באמת אוהב ומכבד ומכיל.

אבל מה הבעיה להגיד מילה טובה?

עד שיוצא ממנו מחמאה זה באמת אירוע מיוחד.

מקפיצה ומחכה לשמוע את חוכמת הבנות.

והכי חשוב לקבל כל מחמאה באמון ולהודות עליה ולא חלילה לזלזל בה.. המון פעמים אנחנו הורסות לעצמו כי חוסמות את הנתינה של הבעל..

וברור שאת יפה ומהממת וגם הוא חושב ככה אבל צריך ללמוד לומר את זה😀

אבי גיל-מתחברת ממש למה שכתבת

כי כל פה- אני מתלבשת, מתאפרת, מתארגנת ומרגישה באמת יפה באותו רגע

עומדת מולו והוא מדבר איתי רגיל... למההה.. תגיד "ואו איזו יפה"

סתם צובט את הלב שלאאא אומררר כלוםםם

אני בסיטואציות כאלה רומזת מפורשות שהוא אמור להחמיא לי 

איך האיפור??

איך הבגד?

תראה לבשתי שרשרת חדשה...

קודם כל, את צריכה להרגיש יפה בפני עצמך ואהוב איך שאת נראית

יש..? עוברים לשלב הבא

לא להתבייש לומר לו שזה חסר לך. התארגנת? התאפרת? לכי לידו

"בעלי היקר, שמתי לב לאחרונה שאני מקבלת ממך פחות מחמאות וזה ממש חסר לי אז מה קורה וזהה??  תעוף עליי מיד!" 😅

קחי את זה לכיוון שלך כמובן, אבל כתבתי בניסוח כזה בכוונה כדי שזה לא יישמע מאשים, יותר כמו צורך שלך שלא מזמין תגובה מתגוננת והשתבללות אשמה

מתלבשת וכו' - ואומרת לו "וואלה אהבתי את איך שאני נראית.. תן מחמאה לאשתך היפה"

"וואי יצא לי טעים האוכל, נכון?"

ברור שכיף שזה בא ממנו בלי שאבקש אבל צריך להרגיל אותו להחמיא..

וגם "כמים הפנים"..

משתדלת להחמיא לו ולהודות לו על דברים שעושה/ נראות וכו' וזה הופך להרגל הדדי. כי אם אני פירגנתי לו על איך שתקתק את הבית, אז בפעם הבאה שהוא יכנס ויראה בית מתוקתק זה יהבהב לו

בהתחלה היה יותר

אבל בכללי הוא לא רומנטי ..ולא מתחבר לסוג כזה של זוגיות..

זה גם אופי פחות רגשי וחם..

וגם מה שראה בבית

וכתוצאה מהז מה שמתחבר אליו

האמת אני חושבת שזה צורך שאפשר להבין מה הוא מזין ולמצוא איך להעניק את זה לעצמי

ובעיקר להביא את זה אני לקשר ביננו- אני אםרגן ואביע חום ורגש ומילים טובות..

ואם יש משהו ספציפי שרוצה בו שינוי אז מבקשת ישירות עניינית

או אפילו משתפת שזה חשוב לי כי..

ומתי יעשה לי טוב

ומה הוא מרגיש מול זה

ואפילו קובעת סימן שאני מסמנת לו כדי לעזור לו לזהות מתי אני מצפה שיפרגן

בתור התחלה זה מאולץ אבל יכל לעזור

. 

אצלי? ניסיתי הכלללל

כל מה שכתבתן כאן

הוא יבשששש

אני ממש משקיעה יחסית. מתאפרת וכו'

אולי לא מספיק בבית ותמיד יש מקום לשיפור

אבל אוהבת את איך שאני נראית ואומרת בקול. מחמיאה לעצמי על האוכל. בערך כל מה שכתבתן כאן

זה אופי, כמו שכתבו כאן.. הוא גדל כך בבית שלו וכנראה שגם אבא שלו לא מהמחמיאים הגדולים

לא בקטע של מסכנות ולותר על הצורך

אלא להבין שלא עוזר ורק מחלי שלצפות ממנו

למה שכרגע לא מסוגל

ולמצוא איך את נותנת את זה לעצמך

באופן אחר

וגם במקביל לברר למה בעצם את צריכה את זה כל כך ממנו-

זה טבעי מצד אחד

אבל אם את תלותית בזה וזה לא עוזב אותך למרו שאת יודעת שהוא טיפוס כזה- אז כנראה בכל זאת י שלזה סיבה פנימית יותר

ובכללי ממליצה על אפרת צור ומובחנות..מאוד עוזר מול ציפיות לשא מתממשות וגם בכללי 

הוא חמוד ואנחנו מתבדחים ביחד והזוגיות ב"ה בסדר

אך אין מחמאות ולדעתי זה חלק נכבד מזוגיות

אישה רוצה לשמוע שהיא יפה, מושכת, מתוקה, מקסימה... ועוד

למה לא מגיע לי לקבל את זה? 

אגב פעם הוא היה הרבה הרבה יותר.. החיים סוחפים ודועכים קצת עם הזמן

השאלה היא האם יש מצב להחזיר את זה?

הרבה פעמים אני ממש ממש רוצה להחיות את זה חזרה בדרך כלשהי.. להרבות במחמאות מצידי, בצחוקים, פלרטוטים וכו'

ולא מצליחה!!

אז הגיוני שגם הוא הפסיק

מחמאות זה שיח רגשי מדבק בעיניי

ככל שתרבי לפרגן לו ולהחמיא לו, זה יפתח את הלב שלו כלפייך גם

במיוחד שזה כבר היה.. צריך לעורר את זה מחדש

אבל היא מסבירה כל כך ברור וזה פשוט מתאר תהליך כל כך בריא לזוגיות

הוא לא קל..כי מובחנות זה נבנה דוקא ברגעי התמודדות

אבל בעיני יש בו עומק ומפתח לזוגיות בריאה הרבה יותר

פשוט תשמעי קצת אותה

וממליצה גם על הקורס שלה הדיגיטלי- אני עכשיו בתקופה לא קלה וממש מעמיד אותי ואותנו על הרגלים

למשל בספרים של אמיתי מגד

(למען הסר ספק אין בדברי המלצה על הגישה )

למשל אני הרבה מתמללת לילדים רגשות, ופתאום קלטתי שגם בעלי עושה את זה, ועכשיו הרבה יותר קל לדבר רגשות (לא שהוא נהיה רגשן גדול, אבל לפחות המנעד התרחב והוא כבר לא נע בין בסדר לשתיקה)

או למשל בעלי התחיל להנהיג עין טובה בבית מול הילדים וגם אני נדבקתי בזה ועושה איתם את זה גם.

כנל מגע.

מאמינה שיעבוד גם עם מחמאות.

לא מהיום למחר, אבל להנהיג מחמאות במילים בבית דבר שבשגרה עד שיהפוך לשפה שניה אצלכם.

חשוב שהמחמאות יאמרו בצורה שמעצימה את הצד השומע, ושלא יהיו מאולצות.

דוגמה לניסוח אפשר לקרוא באינטרנט למשל:

איך לתת מחמאות - דר' ליאורה שיפטן

בנוסף, לנסות לתמלל מעשים שמבטאים פרגון שלו שהם בעצם כמו מחמאה. להעביר את זה למילים. למשל כשהוא דואג לך למים חמים או מגבת יבשה, לומר תודה שראית שהיה לי יום קשה ודאגת לי ל..

תודה שהכלת את הפריקה שלי, זה היה לי משמעותי.

לא כולם רגילים "לדבר". זה לוקח זמן, לאט לאט עם הזמן נפתחים לזה. אבל חשוב להיות עקביים כדי לרכוש את המיומנות אפילו בתת מודע.

על הרגשות מה את אומרת בעצם... סתם מענין אותי ממש לעבוד עם הילדים שלי וקצת מסתבכת והעין טובה גם מסקרן אם מתאים לך להסביר

ובמחמאות כאילו איך את הופכת את זה ללא מאולץ אם אני אגיד תודה שראית שאני ודאגת לי ל... הוא יצחק מזה זה לא יעזור

נגיד כשילד "מאבד" את זה מעצבים אני אומרת: אני רואה שאתה נסער, שכואב לך, שאתה עצוב, שאתה מתחרט

או אני רואה כמה אתה קשוב, אכפתי, אוהב, מפרגן, סולח, מבליג, משתדל ליצור אווירה נעימה וכו.

ואז אני גם שואלת: מה אתה מרגיש? מה חשבת? מה רצית?

עם הזמן הילדים יודעים לפתח במילים את התחושות שלהם ולא להיות מכונסים בתוך עצמם.

וזה לבד מרגיע מאוד כי כשיש דרך לבטא את מה שמרגישים לא צריך לצעוק ולהרביץ ולהרוס לאחר.

למשל בן ה4 לקח לאחותו בובות מהמיטה שלה ושמעתי אותה מדברת איתו: אתה ראית את הבובות שלי וקינאת? אתה רוצה שיהיה לך גם? מה נשעה שיהיה לך גם? תראה זאת בובה שעוזרת לי להירדם, אבל את זאת אתה יכול.

וגם שמעתי אותה אומרת לו בהקשר אחר:

אתה רוצה שאעזור לך לכתוב לאמא מכתב והיא תקנה לך גם כזה?

וגם הרבה פעמים הקטנצ'יק כבר בגיל שנתיים בוכה ותוך כדי אומר:

אני עצוב, אני בוכה, תעזרו לי, אני בוכה!

וזה הורס מצחוק, אבל תכלס זה מאפשר לעזור לו בלי שיהיה בהיסטריה וגם המטפלות במעון היו בהלם איל הוא יודע להביע רגשות.

מפה לשם, אני קולטת את בעלי אומר לילדים:

אתה נסער בגלל ש..? אתה לא רוצה לדבר איתי בגלל זה? אתה כועס על אחיך?

זה היה לי הלם לשמוע את זה.. תכלס זה ממש מפקס את הילדים.

לגבי עין טובה,

אז אני מטבעי יותר ביקורתית, צריכה שדברים יתקתקו, ובעלי יותר שאנטי, בזרימה וזה עוד יותר מחרפן אותי.

והוא יותר מסתכל על מה שטוב. אז הוא היה יותר חזק ממני וכל דבר הסתכל על מה שטוב ובהתחלה זה חרפן אותי כי אם אמרתי לילד לשים משהו בכביסה, והוא עדה רשימת קניות במקום אז זה לא עוזר זה מעצבן, ובעלי כן רואה את מה שטוב

וראיתי שזה גם יותר מועיל, מדרבן אותם לעשייה וגם יש יותר רוגע ושמחה בבית וגם רציתי שכשאני נמצאת לא תהיה אווירה משטרית, ובהתחלה הה ממש קשה כי כשאני לא נמצאת הבית מהפכה ואז אני צריכה לאפס ממצד זוועה למצב שיהיה נעים בבית אבל לא נעים כי הכל עצבים וביקורת

וזה תהליך, הכל תהליך.

וראיתי איך הילדים זורחים כשאני מספרת עליהם דברים טובים וזה עוד יותר דרבן אותי שזאת דרך טובה יותר ובקיצור לאט לאט זה השתנה עד שהפך לטבע שני אצלנו בבית.

לגבי מחמאות, לא הבנתי למה שהוא יצחק שאת אומרת לו תודה על דברים שהוא עושה למענך.

בוודאי שלא יהיה מאולץ אלא הכרת תודה אמיתית.

אבל תתחילי מלהנחיל מחמאות מול הילדים עד שזה יהפוך להיות שיח נפוץ בבית והם יחמיאו אחד לשני ולך בחזרה, וכשזה יהיה נוכח בבית גם בעלך יתרגל ויהיה לו פחות זר ומביך.

לא על התודה הוא לא יצחק אני תמיד אומרת תודה והוא תמיד מביא הבעיה זה המחמאה הוא יצחק כי הוא אומר (לעצמו) אני מביא לך כי ביקשת לא כי ראיתי איזה יום קשה וכי את מקסימה...

הוא מאוד בקטע למלא את כל מה שאני מבקשת ורוצה ומאוד מכבד אבל פחות להפוך את זה לפרגון. מבחינתו זה עזרה/ נתינה לא פרגון ומחמאה. אפילו שאני אומרת איזה אוכל טעים אז הוא אומר כן ממש טעים ילדים תגידו לאמא תודה אבל זה מאולץ -א כי תמיד זה יוזמה שלי ב. באמת הוא לא 'מבין' באוכל אז לא אכפת לו מה אני מכינה

ג. כי שוב זה הכרת תודה ולא ממש מחמאה ופרגון.

כנל על מה שאני עושה בבית מתייחס קונקרטית יופי אני רואה שסידרת . או למה עבדת קשה אמרתי לך לנוח חבל....

שנובעות ממקום שהוא רואה ומעריך אותך.

אפילו זה שהוא נענה לבקשה, למה הוא נענה?

אפשר להגיד תודה שאתה תמיד נענה בשמחה לבקשות שלי, זה מראה לי כמה אתה מעריך אותי/ אוהב אותי.

תתחילי מלכתוב במשך שבוע, כל יום שני דברים

מה הוא עשה, למה הוא עשה.

אח"כ להעביר את זה למילים.

ואם הוא צוחק כי התמלול שלך לא נכון, אז תשאלי אז למה עשית את זה?

אם הוא אומר כי ביקשת, תקשי עליו, כל מה שמישהו מבקש ממך אתה עושה? אם כן זה גם סוג של פרגון. לא כולם עושים מה שמבקשים מהם, זה גם תכונה חיובית.

לגבי האוכל הטעים, אכן בהתחלה זה מאולץ, כמו כל שפה שלא דוברים אותה ומנסים לתרגל.

אבל ההצעה שלי היא קודם להחמיא לילדים, לא להחמיא לעצמך.

כל יום תתני שני מחמאות לכל ילד. אחרי חודשיים תראי שזה הופך לשפה של ממש,

וכמו כל שפה שילד לומד משמיעה, גם את פ"ת המחמאות הוא ילמד.

חשוב שהמחמאות יהיו על המחווה ולא על התוצאה.

אוכל טעים זה נחמד,

אבל מחמאה יותר משמעותית זה לומר:

תודה שהשקעת את הזמן להכין לנו אוכל, אנו מעריכים את זה.

לכן גם לא להגיד לילד איזה ציור יפה ציירת, אלא איזה יופי בכמה צבעים השתמשת, כמה השקעת, בוא תספר לי מה ציירת, מה הרגשת בזמן הציור.. האם אתה נהנה לצייר.. זה נותן לילד תחושת משמעות גדולה יוצר מהתוצאה שהיא "ציור יפה" וגם בפעם הבאה ידע שכדי לקבל את המחמאה כל שעליו לעשות זה להשתדל ולא בהכרח להגיע לתוצאה יפה.

לכן גם לא לומר איל אתה שר יפה, אלא איך אתה נהנה לשיר, זה משמח אותי שאתה שר וכו

חשוב לך שהוא יחמיא לך?

את מחמיאה לעצמך? את שלמה עם עצמך/הגוף?

הייתי מתחילה קודם עם השאלות  אלו.. את לא סתם מעלה את הנקודה הזו כשאת מול בעלך, זה משקף משהו בך שאת מדחיקה ולא מתמודדת עם הנושא הזה.

אנסה לחשוב אם יש לי משו חכם להוסיף ואם כן אכתוב לך בעזרת ה

תודה תודה תודה

אני לא תמיד מספיקה להגיע לפורום אבל כל מה שכתבתן נותן נקודות רבות למחשבה

טבעי ולגיטימי לרצות אחרת. מצד שני לדעתי צריך לזכור שגבר ואישה שונים מטבעם ויש גבול לכמה נוכל לשנות את הגבר. להחמיא זה אמנם שריר שאפשר לעבוד עליו אבל מצד שני אצל הרבה גברים הרבה פעמים זה עדיין לא יבוא טבעי ותמיד נצטרך קצת לדובב אותם בתיווך על מנת להחמיא, וצריך לדעת לקבל את זה ושזה לא נעשה אצלם מכוונה רעה חלילה. 

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...