א. אין לך או לאף אדם אחר, שום אפשרות לדעת "כמה היא סטרייטית". זה שהיה לה חבר שהיא אהבה, העובדה שהיא התלהבה מבנים באופן "אמיתי ואמין" - יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שהכל היה כלפי חוץ בלבד בגלל חוסר קבלה פנימי או חוסר קבלה מהמשפחה / סביבה.

ב. יש אפשרות שהיא ביסקסואלית, ואז בעצם "כל התשובות נכונות". היא גם מתלהבת מבנים, גם אהבה את החבר שלה, וגם יכולה להיות מאושרת בזוגיות עם שותפתה לדירה.

במילים אחרות, העובדה שהיא אוהבת בנים לא מעידה בהכרח שהיא לא אוהבת בנות.

ג. "אין לה שום יכולת להכיל רתיעה של אנשים מצורת החיים הזאת" - למה שהיא תכיל אנשים שנרתעים ממנה? האם הם מנסים להכיל את זה שהיא נרתעת מאיך שהם מתנהגים אליה?

ד. אי אפשר "לחלץ אותה מזה" אם היא לא רוצה "להיחלץ מזה". כל ההסתכלות הזאת עליה מלמעלה, כאילו היא מסכנה וזקוקה למשפחה הנרתעת שלה בשביל שתגאל אותה מעצמה - בטח לא תקרב אותה לשום מקום וגם לא תעזור לכם להיות בקשר טוב איתה.

ה. נשמע מדברייך שאת לא מאמינה שהיא באמת נמשכת לנשים, אלא לדעתך זה מן מרד נעורים מאוחר. אם זה נכון, אז לא כדאי להפחית את עוצמת הלהבות בשביל לתת למרד לדעוך?

ו. אם היא באמת ביסקסואלית ויכולה להיות בזוגיות מאושרת עם גבר, אז זה עצוב מאוד בעייני אם היא לא תעשה זאת (או לפחות תשאף לכך). 

גם מהבחינה הדתית וגם כי לה עצמה זה יהיה יותר קל (חיים בזוגיות סטרייטית הם הרבה יותר פשוטים מזוגיות להט"בית בכ"כ הרבה היבטים).

לכן, חבל שמריבות וכעסים יגררו אותה להפוך את זה לעניין עקרוני, בלי יכולת לרדת מהעץ.

זה עניין לאנשי רוח ואנשי מקצוע.

@פשוט אני.. כתב יפה, אין לי הרבה מה להוסיף.

רק משהו אחד נוסף, זו לא התמודדות שהיא בחרה בה. ואולי היא שמחה במצב הנוכחי ואולי לא.

אנשים נוטים לחשוב שזו אשמת הבנאדם. אז לא, היא לא בחרה בזה ואי אפשר לדעת איך היא מרגישה עם עצמה.

אל תאשימו אותה או תגידו לה שהיא לא בסדר. לקשר שלכם זה לא יוסיף, ולגרום לה להשתנות בטח שלא.

אני באמת חושב שהאדם ""אשם"" (מילה לא מדוייקת, יותר נכון להגיד "בוחר" או "אחראי" במידה משתנה) בהכל. גם במה שאנשים חיצוניים עושים לו. אבל הוא לא מאמין בזה ובטווח קצר זה לא עוזר לו. מבחינתה היא לא בחרה בזה וזה המציאות שלה כרגע.

ובדיוק באתי להגיב לתגובה המקורית שלך. לא נורא.

 נערוך ונכתוב חדש

המצב הנתון לא נתון לבחירתנו. נכון. גם אם הוא יושב על מאפיינים אישיותיים וגם אם קיבלנו את זה מההורים שלנו.

אבל בטווח ארוך יותר -

כלומר - כשמגיעים לטיפול (לאו דווקא של איש מקצוע, גם סתם האדם לבד עם המקלדת או הדף שלו כשהוא מנסה להבין מה קורה) אפשר להבין שא' גרם לב' ולכן אפשר לשנות את א' ולצאת מהמצב ש אני תקוע בו.

אבל בזמן אמת, האדם הרגיל, באמת לא בחר בזה וזה המציאות שלו.

ויותר מזה - כשאני אישית רואה סיטואציה של מישהו שתקוע במקום שאני רואה "איך הוא הגיע לשם" באמת לא יעזור להגיד את זה. קודם כל לקבל את המקום שלו. אחר כך אפשר לנסות לדייק איתו (אם הוא רוצה) איך יוצאים משם לפעם הבאה.

יש הרבה דברים שכן, כמובן.

אפשר באמת לקחת אדם שיש לו טראומה מכלבים בגלל שכלב הפחיד אותו בגיל 3, ולגרום לו להפסיק לפחד ואף לאהוב כלבים.

וכן אפשר לקחת אנשים עם פוסט טראומה ממלחמה ולעזור להם להשתקם.

אבל יש דברים שבהם אפשר לעזור להיטיב עם המצב אבל לא עד מצב של "החלמה" מלאה, ויש מקרים שבהם בכלל לא ניתן לעשות שינוי.

כמאמר המשפט הידוע (שאינו יהודי אבל עדיין יש בו הרבה מן האמת)

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

שאת הנתון אי אפשר לשנות

את העתיד אפשר לשנות

ולהתחיל לנסות, בידיעה שלא הכל יצליח וזה בסדר.  גם אם אי אפשר להחלים ממשהו (ע"ע קשיי קשב או קשיים חברתיים) אפשר לצמצם את ההשפעה שלהם ולהבין מתי הם מפריעים יותר.

של נטיות מיניות (מה לעשות, זה נושא השרשור... לא באשמתי).

אני חושב שבמקרים מסוימים,

אפשר לגרום לאדם שבאופן טבעי (כלומר לא בגלל טראומה וכו') לא נמשך למין השני, להרגיש סוג של משיכה.

זה כנראה אף פעם לא יהיה כמו אצל אדם שעבורו זה טבעי ללא כל מאמץ, אבל עדיין זה משהו.

אני גם חושב שבמקרים מסוימים, אפשר ללמוד "לשלוט" במשיכה לבני המין שלך. לא יודע אם להפחית זאת המילה, אבל כן לשים בקונוטציה מסוימת.

אבל בהרבה מקרים אחרים - לא. לא ניתן לשנות אף אחד מהצדדים האלה (משיכה לבני מינך, חוסר משיכה למין השני).

מה שכן, אם מדובר במי שיכול לבחור (כלומר ביסקסואל, וכמו שלדעתי רלוונטי לגבי מושא השרשור הזה) - אני מאמין גדול מאוד באפשרות לנתב את הבחירה למקום שרוצים. אני מכיר כאלה (גם דתיים) שאומרים "אני דתי ביסקסואל, אבל מה לעשות שהתאהבתי בגבר? זה לא באשמתי", ולדעתי זה לא שונה מאדם שיגיד שהוא התאהב בגויה ו"זה לא באשמתי".

כן, יש לך את הבחירה, ואתה בוחר מה לעשות איתה ואתה בוחר ללכת לצד מסוים במקום לצד אחר.

אני לא אשנא אותך חלילה ולא ארצה ברעתך, אבל זה כואב לי ולדעתי זו פשוט בחירה לא נכונה.

אבל כשמישהו לא נמשך למין שלו, אתה לא יכול להגיד שהוא בחר בזה. ולפעמים הוא סובל מזה יותר משנדמה לך.

ידוע פה שאתה אוהב לפתור דברים בעזרת כתיבה. אבל לא תמיד זה עוזר, ולא לכולם. כתיבה לא יכולה לשנות את הגובה שלך, נכון? באותה מידה לא את המשיכה של האדם

וגם אם יש משהו שגרם למשיכה שלו להיות שונה מהרגיל, לא תמיד כתיבה תעזור לזה, ולא תמיד האדם מעוניין לשנות את זה.

יש מקרים שמצה מתקבע בגלל טראומה, וזה לא יכול להשתחרר. בין אם כי זה ממש מתקבע מיד, ובין אם בגלל שעבר זמן וזה גרם לקיבעון.

בכל אופן אם היא נמשכת לנשים, אין מה לעשות עם זה כ"כ. לקבל אותה איך שהיא, להיות שם לעזור לה.

לא לנסות לשנות לה בכוח את הנטיה.

היות ואנחנו מדברים בתוך עולמה של תורה, אז אפילו אם המסקנה היא שזה דבר שאי אפשר לשנות (ולא הייתי רץ לקבוע מסמרות בזה, כמו שנהוג כיום במערב) הרי שההלכה עדיין אמרה את דברה. הדבר הוא אסור, ואין לעודד אותו ובטח שלא לאמץ אותו.

זה יהיה כמו ממזר, למשל. עובדה שיש לה משמעות הלכתית. מי שיגלה שהוא או היא נמשכים לבני מינם, יצטרכו להצדיק עליהם דין שמיים. אבל האמת והחובה הדתית בעינה תעמוד.

ולמרות שבזה אנחנו מאמינים, אי אפשר להכריח מישהו להימשך למין אחר. אין מה לעשות. בדיוק כמו שאותך לא יצליחו לשכנע להימשך לגברים.

וקיום ההלכה שלה זה לא עניין שלנו

א. המשפט הראשון שלך מראה שלא הבנת את מה שכתבתי.

ב. המשפט השני שלך מראה שפספסת את העובדה שפורום ערוץ 7 הוא פורום דתי לדתיים. וגם לא הבנת את מה שכתבתי לגבי זה.

ובין לעודד את מעשיו. זה שאני אוהב מישהו אע"פ שהוא בוחר בחירות שגויות בעיניי, והוא יודע שאני חולק עליו בזה, ואעפ"כ זה לא מפריע לי להמשיך לאהוב אותי כי הוא הבן שלי, זה לא סותר.

זה לא ניתן לשינוי.

אם האדם עצמו מבקש - יש כלים בעולמות שיכולים לעבוד (כתיבה שהזכרת זה רק אחד מהם, אבל יש עוד). ובכל אופן כל עוד הוא לא מבקש ורוצה אני יכול רק לקבל את מצבו כמות שהוא. זהו. בטח שלא להילחם בו כדי לשנות אותו.

אם היא הייתה כותבת, הייתי יכול (או אנשים שמוכשרים בזה ממני) לנסות להקשיב למה שהיא אומרת ולחפש נקודות בחיים שלה שהביאו אותה למקום הנוכחי.

אמרנו בעיות עם האם - זה סביר. אולי היא לא רוצה לאמלל גבר, אולי היא B כמו שהוצג פה ואולי קרה שם משהו אחר שאפשר לאתר ולנקות. אני לא יודע. אין לי מושג.

אבל כרגע העניין זה שהיא במקום ש(כאילו?) טוב לה, ואת מנסה להשתלט על החיים שלה מלמעלה.

כלומר העניין זה לא "למה היא כזו" אלא "למה את אכפת לך".  וזה פוגע בך הרבה יותר מאשר המצב הדפוק (לטעמך) שלה פוגע בה. בסוף היא אדם בוגר שרשאית לעשות את הטעויות שלה בעצמה, ואת לא יכולה להתערב כיזה פשוט לא עובד. וזה מזיק לך.

אף אחד לא תקף אותה אישית בשום צורה בהקשר של צורת החיים הנוכחית שלה

למעשה ,בפועל, המשפחה,מי שמודעים לזה, אפשר לומר מתכחשת לזה וממשיכים כרגיל ומקבלים אותן בבתים כמו חברות רגילות סטרייטיות.

היא מעולם לא טרחה "לצאת המהארון" ,הן נראות צמודות אחת לשנייה יותר מחברות רגילות וכך אחד ועוד אחד ועוד אחת הבינו על מה מדובר

ואלו שהבינו דיברו על זה רק בינהם כדי לוודא שהם מבינים נכון את המצב, זה נשאר במעין סוד כזה שלא מדברים עליו כי לא  יודעים איך לגשת לזה כשהיא עצמה לא טרחה לספר שום דבר.

ההתנפלות שלה והמחיקה של אנשים באים אחרי הערות אגביות כלליות אפשר לומר תמימות אפילו על תופעת הלהט"ב

הכי אישי זה הערה כמו "הידיד המגעיל ההומו של xx.."

-על ידיד שמחצין מאוד את ההומיות שלו בלבוש בדיבור,נו, אתם בטח יודעים למה הכוונה..

ההחצנה דוחה.מה לעשות?

לא רואה בעיה ברתיעה מצורת חיים כזאת

אפשר להרתע מדבר אסור או התנהגות לא ראויה

הרתיעה עצמה לא אומרת כלום על צורת היחס לאדם עצמו.

עד לא לפני הרבה זמן לא היו לה ידידים מהסגנון הזה ופתאום היא מוקפת ביותר מדי כאלה.מבחינתי זה יציאה לתרבות רעה אבל לא נשמע ממני כלום על זה.בחוויה שלנו היא כאילו התהפכה במכה אחת והיא נוקטת בגישה אפילו אלימה בלי התראה ובלי להסביר שום דבר.

לגיטימי שחברות שגרות יחד הן יהיו יותר קרובות.

ואולי זה עורר בה תהיות על הנושא ולכן היא יותר רגישה בזה

בנים קצת קרובים זה גורם לחשד שהם הומואים, מובן.

בנות חופשי מתחבקות והכל הכי קרוב, בלי מחשבות כאלו בכלל. ככה זה בנות.

בסדר?

אתם קובעים דברים מתוך המקום האישי שלהם, אתם קוראים כמה משפטים וכבר הכל מסתדר לכדי תמונה שלמה.תנו קצת קרדיט לאחרים.

זה באמת לא המקום לשאלות כאלה.

בכל אופן סליחה, ניסיתי רק לעזור, וחלילה לא לפגוע במשהו שכתבתי.

מתנצלת🙏

אני מדבר על השאלה שלך שאת מנסה לעזור לה כשלא ברור שהיא מנסה לצאת מהמצב שלה. כשהיא תרצה לצאת ממנו יהיה אפשר לעזור לה. כל עוד "טוב" לה שם אז זו הבחירה שלה וצריך לכבד ולהתקרב או להתרחק לפי הצורך שלנו.

אלא מה נכון להביע בפניה.

אם אמירות שמבחינתכם הן אמירות תמימות, גורמות לה להרגיש מותקפת, ולצאת למתקפת נגד, אז הכי פשוט זה לנסות לא לומר אותן בפניה.

אני מבין שיש רצון לחופש להביע את דעתכם, וליחס יותר סובלני מצידה, אבל לא נראה לי שנכון לנסות לדרוש ממנה את זה כרגע.

[אם חלילה יתברר שזו לא תופעה חולפת, אולם יהיה טעם להעלות את הנושא של היחס שלה למי שלא מסכים עם דרכה, אבל כרגע המשימה העיקרית נראית לי לנסות להקהות את תחושת ה'אנטי' שלה.].

של בעלי נטיות הפוכות שמסתירים את זה ע"י שהם עושים את עצמם נשמכים מאוד ובאופן בולט למין השני.

חבר קרוב סיפר לי על חבר כיתה שלא הפסיק לדבר על בנות ולהתעסק עם בנות, עד שיצא מהארון.

היה לי בפלוגה בסדיר חייל שנחשד ככזה.

יש גם הומואים ולסביות רבים שמתחתנים כדת משה וישראל, לעיתים ללא ידיעת בן/ת הזוג.

לפני 4 שנים יצא סרט מעניין על הסיפור הזה:

אני לדוגמא עובד במשלוחים

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.

הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.

הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.

מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).

אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.

לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.

אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.

בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.

עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע. 

כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.

בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".

אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.

ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים -  צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.

רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.

כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.

כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...