ילד בן 5 מספר שהרבצתי לואמאל׳ה

היי

בני בן 5 ילד מאד חכם מדהים ואנרגטי בטירוף, ילד על קוצים זה מילה עדינה.. בנוסף הוא ילד שמקבל אינסוף אהבה חום ודאגה!!

היום קרה מקרה שהיתי בשיחת טלפון חשובה והוא השתולל ממש בצחקוקים ודפק את הראש שלו חזק בבטן שלי כמה פעמים, עד שיצא לצערי שפשוט דחפתי אותו ממני די באגרסיביות. כמובן שלא קרה לו כלום מלבד התחושה של איך אמא העיזה לפגוע בי. הוא נשכב בספה לבכות ולא הספקתי אפילו לנחם אותו כי בדיוק חוק מרפי באותו דקה הגיע קרוב משפחה ללא התראה מוקדמת,

הילד אמר לידו ״אמא תזהרי שאני לא יספר לו מה שעשית לי..״

אני לא יודעת עד כמה הוא שמע מה שהילד אמר או לא..

אבל באותו רגע הרגשתי כעס על העולם.. האמא שהכי דואגת בעולם הכי מפנקת והכי חמה פתאום יחשבו שהיא בכלל אמא אימתנית או מכה..אחרכך אותו קרוב משפחה לקח אותו לסופר שניהם יחד,

כשהילד חזר, 

אחרי כמה שעות הוא אמר לי ״אמא סיפרתי ל(נתי=שם בדוי) שהרבצת לי״

אמרתי לו ומה הוא אמר לך?

אמר שהוא ענה לו ״אל תדאג יש לי מנעול בבית אני יביא את זה מחר כדי לקשור לה את הידיים..״

אני בטוחה ב100% שאותו קרוב משפחה טרח לספר לקרובים שלנו שהרבצתי לילד..

דרך אגב לפני שבועיים הילד סיפר לי שאותו קרוב משפחה הרביץ לו, ואני בטוחה ב100% שזה לא קרה, הוא פשוט מפרש כל מגע שהוא טיפ טיפה כוחני כדי להרגיע אותו בתור אלימות.

מאז המקרה פשוט אני עם תחושת כעס על העולם ועל אלוקים איך יתכן שעכשיו אני יראה דמות אלימה בפני כל הקרובים כשאני יודעת שאני האמא הטובה ביותר בעולם! אני הכי חמה ואוהבת וגם כשאני עצבנית או חוטפת מהילדים אני תמיד יודעת לשמור על איפוק וסבלנות וכמובן בחיים לא ירים עליהם ידיים!! (אלא אם כן חס וחלילה יהיה מצב של סכנת חיים לילד).

זהו, פרקתי, מקווה שיצא די ברור..

אני ממש כאן בערב של תסכול ואת כל המשימות והסידורים שהיו לי פשוט דחיתי מרוב באסה..

אני חושבתהמקורית

שכל הסיטואציה מולו בעייתית

קודם כל, למה הוא מאיים עלייך?  לא סביר בעיניי שילד מפעיל או מנסה להפעיל כי כזה או אחר על ההורה. זה מראה על אי נוחות גדולה במערכת היחסים ביניכם, בלשון המעטה


דבר שני, תאום ציפיות. כשאת בטלפון הוא יחכה בסבלנות. ומותר לך גם לעצור רגע שיחה, לשים השתק, ולהרגיע אותו אם התגובה שלו מוגזמת. או להמשיך את השיחה אחרכך. יש הרבה בתים עם ילדים קטנים שלא תואם ציפיות לנהל שיחות ארוכות כשהם איתך. צריך לבחון כל מקרה לגופו.


אני ממש חושבת שהחלק מול המשפחה הוא הכי פחות רלוונטי, מחילה. מה זה ׳חוטפת מהילדים?׳ זה לא תקין בעיניי


אני ממליצה על הדרכת הורים

בדרכ כשילד מתנהג כך זה מעיד על רצון מוגבר בתשומת לב לכל הפחות.

שולחת חיבוק❤️

הוא בתקופה כזו שהוא מאיים על כולם..משהו חדש..אמאל׳ה

למשל הסבירו לו בגן על נושא אכילת ממתקים כמה שזה לא בריא לשיניים וכו, הוא תפס אותי אוכלת ממתק ואמר לי ״תזהרי אני יספר לגננת שאת אוכלת ממתק..״

עוד דוג׳ אם למשל בעלי הבטיח לו משהו ובעיניו לא מקיים את זה הוא מאיים שייספר לכולם שהוא משקר לו...

זה טרנד חדש שלדעתי יעבור אוטוטו..

דבר שני זו היתה שיחה לא צפויה ודחופה ממש, אני בגדול כמעט ואף פעם לא מדברת מעל לדקה עם אף אחד כשאני עם הילדים לבד.

חוטפת מהילדים הכוונה שיהו בריאים משתוללים בטירוף ולא פעם ולא פעמיים מרגישים בנוח שאני הטרמפולינה שלהם או שאני מפרידה בינהם והם מוציאים את התסכול עליי גם בדרך של להרים יד.. כמובן שלא מאפשרת להם ושמה גבולות!

דבר אחרון- הילד הזה מקבל מלאאאא מלאא תשומת לב בערימותתתתת אני מאוהבת בו ברמות קשות וכל היום אוכלת אותו!!!

השאלה מה ענית כשהוא איים שיספר לגננת...לומדת כעת

להסתכל ולהגיד ברצינות תהומית מילים בודדות. "זה מילים שלא אומרים לאמא"

או להתעלם


מה בטוח לא...

בטוח לא לענות לו ברמה שלו

מה נכון לענות לאיומים כאלו?אמאל׳ה
האמת שאמרתי לו ״תספר, אני גם יספר לה כמה שוקולד אכלתה בסופש..״ 
זה בדיוק לענות ברמה שלו... את לא ברמה שלו.לומדת כעת

את אמא שלו, את המובילה. את עם ראש מורם.


זה מאוד תלוי סיטואציה.

בטח כהתחלה, מסתכלים עליו במבט ישיר וחודר ואומרים ברצינות ובלי ויכוחים "ככה לא מדברים לאמא"


וזהו, לא עונה למה מה מי מו. את אמא וככה לא מדברים אליה. בלי אמוציות בלי כעס עליו. ברוגע, ככה לא מדברים לאמא.

(אפשר להסביר שזה לא מכבד, אבל בלי להלאות במילים. ממש קצר וברור.)


ובעיקר מתעלמת מהתקטנויות כאלה 

רוצה להדגיש שהעניין הוא לא מה הוא אמר אלא איךלומדת כעת

כי זה דווקא חמוד להגיד לאמא "היי אבל למדנו שלא בריא לאכול ממתקים אז למה את אוכלת"


אבל המילים "תיזהרי ש...",

סליחה?!


לא בבית שלנו. לא מכבד.

זה לא טרנד זה נורה אדומהאמאשוני

כדאי לקחת אותו לשיחה ולשאול בדרך עקיפה אם מישהו אמר לו לא לספר משהו למישהו,

לדבר על משמעות של סודות ושיתוף.

הוא ילד בן 5 אוי ואבוי אם הוא קולט שיש דברים שלא מספרים..

בגיל הזה הכל צריך להיות גלוי וידוע.


כשהוא אומר שהוא יספר משהו למישהו, לשאול אותו למה הוא מתכוון, מה הוא חושב שהתגובה של השני תהיה (אפשר לעשות דרך בובות)

נניח הוא יספר לגננת שאמא אכלה ממתק. לשאול מה אתה חושב שהגננת תגיד?

למה הגננת סיפרה שאסור לאכול ממתקים? כי זה מזיק לבריאות. צריך לשמור על הבריאות ולאכול ממתק במידה.

איזה יופי שאתה דואג לבריאות של אמא.

גם אמא דואגת לבריאות שלך.


להוציא את העוקץ מהאיום.

להפוך את זה מ"לגלות את הסוד" לבעצם אין פה שום סוד.

הוא מאיים שיפרסמו לכולם שאבא לא משקר ולא נותן לו מה שהבטיח.

לשאול אותו למה אתה אומר שתספר? כי אתה כועס/ מאוכזב?

מי זה כולם שתספר להם? הם אנשים טובים? הם אוהבים אותך? איזה יופי שאתה יכול לספר דברים שמכעיסים אותך לאנשים שאוהבים אותך.

גם אבא ואמא אוהבים אותך ואתה יכול לספר לנו גם כשאתה כועס עלינו. אנחנו פה בשבילך לשתף ולהכיל.

אח"כ לדבר על האכזבה עצמה.

מה אבא הבטיח? למה אי אפשר לקיים? איך זה מרגיש? לשתף שגם לכם קרה פעם מקרה שהבטיחו לכם משהו ולא קיימו וזה היה מאוד מאכזב.

להביע הבנה של האכזבה. כשהוא ירגיש שאתם איצו באכזבה, כבר לא ירגיש צורך לאיים שיספר לאחרים.

ועדיין אם רוצה לספר- שיספר.

זה מעולה שיש עוד אנשים לשתף אותם באכזבות לנו.

(אבל שימי לב שזה הבדל ענק בין שהוא מרגיש צורך לספר להם שאבא משקר לבין שהוא מרגיש צורך לשתף אותם באכזבה שלו)

כדאי מאוד לבדוק אם יש שיח בבית או בגן או בסביבה אחרת קרובה שלו של הסתרה והלשנה. זה הרבה יותר מדאיג מכל דבר אחר, את זה צריך לעקור מהשורש ולהוביל לשיח של שיתוף וביטחון בסביבה. הדברים האלה מתקבעים מגיל קטן מאוד.

אפילו עדיף לוותר על דברים כמו מסיבת הפתעה וכאלה ושלא יהיה שיח של הסתרה. שתמיד ירגיש שאפשר לדבר ולשתף ולשאול על הכל.

אני כל כך אוהבת לקרוא אותך!נטועה
התגובות שלך מחכימות אותי המון, את נשמעת אישה מדהימה ואמא מדהימה!
תודה, כמוני כמוכםאמאשוני

אני לא מיוחדת או משהו, משתפת בתובנות ותהליכים שעברתי בעצמי כאמא ועזרו לי.

יש משפט שאומר:

אין חכם כבעל הניסיון

ויש משפט שאומר

אין חכם כמי שלומד מניסיונם של אחרים.


אז אם יש לי הזדמנות לשתף ואולי להקל על מישהי את תהליך הלמידה, זו זכות מבחינתי.

אני עדיין לומדת כל הזמן וממש לא אמא מושלמת, פשוט על מה שהוא עדיין בגיבוש תובנות פחות אפשר לשתף כי זה יותר מחשבות והסקת מסקנות נקודתיות מאוד.

אבל כשיש משהו שמבשיל לכדי תובנה או תהליך שאני כבר מכירה על בוריו ורואה שזה עובד פעם אחרי פעם, אני משתפת.

אבל ממש חשוב שלא יצטייר סיפור לא נכון. אני אדם כמו כולם

(אולי עם קצת יותר ניסיון מרוב הכותבות פה בגלל תחלופה טבעית של פעילות בפורום)


האמת שהייתה תקופה שפחות הייתי כותבת כאן כדי לתת במה לאמהות הצעירות לחוות את החוויה אחת מהשניה בלי להתערב, לתת את המרחב לגבש את הדרך של ההורות בעצמן.


אז אם זה עוזר לקרוא ופותח מחשבה, זה מבורך בעיני וכל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה, אבל אם זה מציב "רף" או מייצר תדמית שגויה, אז פחות.. כי זה לא תחרות, כל אחת אמא מהממת לילדים שלה עם האתגרים וקצב הלמידה שלה.

אפשר לנצל"שתקומה

רגע?

את ממליצה כאן הרבה על פודקאסט בנושא של הורות. ושכחתי מה השם. יכולה לכתוב לי?

ואני גם מאוד נהנית לקרוא אותך וללמוד ממך, זה ממש מאיר עיניים.

אני ממליצה על גישה של תקשורת מקרבתאמאשוני

אני מכירה את "הבית להורות מקרבת", אבל בהחלט יכולים להיות מקורות נוספים מעולים.

יש את הפודקאסט של רותי דריאל "חזרה ללב ההורות"

מבחינת תכנים זה מאוד דומה, אבל לא לגמרי,

מבחינת ההגשה זה עניין של טעם, אני פחות מתחברת.


יש גם את הפודקאסט "חשיבה פורצת דרך" של פז אושרן, זה לא קשור להורות אבל כן מדבר על חשיבה, מבוסס על nlp

שזה גם ממש עוזר לקחת אחריות על המחשבות והשיח וגורם להעמיק בסיטואציה או בהתנהגות של אחרים כלפי אז מבחינתי גם מתחבר (אבל לא יודעת אם על זה שאלת)


כל השאר מה שאני לומדת זה מעוד ועוד מאמרים ותכנים מזדמנים (זה לא בדיוק אקראי כי מן הסתם אני מעניקה איפה שמשהו מעסיק אותי)

ומזה מתגבש משהו כולל יותר.

לפעמים יש איזה משהו שלא יושב לגמרי ופתאום סרטון של 3 דקות של מנחת הורים שפתאום קפץ לי בום- מיישב לי בול את הנקודה.


(הייתי גם בהדרכת הורים בגישת שפר וגם משם רכשתי כלים והתבוננות על הובלה הורית ואיך עושים את זה)


למשל מריבות בין אחים להתערב או לא- ראיתי כמה סרטונים והסברים של סופר נני ולא הניח את דעתי.

כן מתחברת לאמירה לא להיות השופט , אבל האמירה "לא להיות קהל בהצגה שלהם"

לא התיישב לי בכלל.

כי זה שהם רבים דווקא כשאני באיזור זאת מבחינתי קריאה להובלה הורית.

ופתאום ראיתי סרטון איך אמא מפרידה מריבה בלי לשמוע טענות ולהיות השופט וממש דיבר אלי. זה נגיד דוגמה לאיך עוד דבר ועוד דבר מתחברים חי לתמונה מבוררת יותר.

זה ממש ניצלוש אבל מסקרן מה שהזכרת לגבי הסרטוןבארץ אהבתי
גם לי קשה עם הגישה של 'לא להיות קהל בהצגה שלהם'. אבל בדרך כלל יוצא שאני כן נגררת להיות השופטת, ואני לא אוהבת את זה. לפעמים מצליחה גם אחרת, אבל לא תמיד מספיק ברור לי איך להתמודד נכון עם מריבות. אז מסקרן אותי הסרטון שהזכרת. אם מתאים לך לפרט - אשמח...
אחפש איך קוראים להאמאשוני
מקווה לזכור כשאראה עוד סרטונים שלה
מצטרפת להערכה הרבה אלייךדיאן ד.

לא מזמן כתבת גם לי תגובה ארוכה ומהממת איך להתנהל עם הילד הקטן שלי.

אז כמובן שעדיין קשה לפעמים

והוא עקשן ובוכה.

אבל אני מרגישה הרבה יותר בטוחה ורגועה ולא חסרת אונים כמו קודם.

משתמשת הרבה בכלים שכתבת לי אז.

 

תודה רבה!

תבורכי!

את מדהימה!שפוש

ומוסיפה המון אור וטוב לפורום

באמת הזדמנות להודות לך... ממש נהנית לקרוא את מה שאת כותבת!❤

לגמרי עוזר לקרוא ופותח מחשבה ❤️נטועה
תודה ממשאמאל׳ה

על החכמה במילותייך..

קראתי את זה כמה פעמים כדי באמת להבין איך ליישם את העבודה הזו מולו.

בנוגע לשיח של הסתרה והלשנה האמת שכשאני חושבת על זה לעומק אנחנו אלה שהתחלנו עם הטרנד הזה,

היתי אומרת לו המון פעמים מתוך ייאוש שאספר לגננת איך הוא מתנהג לא יפה ומרביץ לאחותו..

וכו וכו..

דוג׳ נוספת למשל הוא קיבל מתנה יקרת ערך מקרוב משפחה ואז בשעת כעס היה זורק את זה אז היתי כועסת נו נו נו ושאני יספר לקרוב משפחה שהוא זרק אתזה..

ככה שאני די בטוחה שהוא למד את זה מאיתנו..

בפועל מה היתי צריכה להגיד לו?

הסטיאוציה קרתה במקביל לזה שהקרוב משפחה הגיע ולכן לא יכולנו אפילו לתמלל את זה.

יכולתי לדבר עם הילד רק אחרי שסיים את הקניות עם הקרוב משפחה.

מה לאמר לו, תספר מה שאתה מרגיש,זה מצוין שאתה מרגיש בנוח לספר לו ולדבר איתו אבל שתדע שאמא לא התכוונה להרביץ אמא לא מרשה להכאיב לה ולכן נאלצה להזיז אותך ממני בחוזקה?      

אני כבר די מבולבלבת

היתי שמחה לשמועאמאל׳ה

איך הייתי צריכה להגיב לו כשחזר מהסיבוב עם הקרוב משפחה וסיפר לי שסיפר לו שהרבצתי לו,

מה היתי צריכה לאמר לילד?

מה נכון לאמר בסיטואציה שכזו כדי שהילד לא יתפס על טרנד לרוץ ולספר לאותו קרוב כל דבר..?

מהכירותי איתו מספיק שאכעס עליו והוא יספר שאמא רשעה.. 

אני חושבת שאת לא צריכה להתייחס למהבאתי מפעם

הוא יספר עלייך.

ילדים אומרים המון פעמים דברים לא נכונים, וכמו שאת אמרת אני בטוחה מאה אחוז שהוא לא הרביץ על הקרוב, גם הקרוב אומר את זה עלייך מן הסתם.

מה שכן, בעיני , זה שהוא מדבר אלייך באיומים זה חוצפה לגמרי. את צריכה להגיד לו - לא אומרים לאמא ''תזהרי שאני לא יספר ש...'', גם אם 'את התחלת', מה שאמא מרשה לעצמה לדבר זה לא אומר שגם הוא יכול להרשות לעצמו. (יכול להיות שזו טעות לאיים שתספרי לגננת, אני לא נכנסת לזה, ) הנקודה פה שלא כל מה שאמא אומרת מותר לילד לדבר אליה אותו דבר. גם אם דחפת אותו, את יכולה להגיד אמא לא מרביצה לך, היא דחפה אותך שלא תכאיב לה. את לא צריכה להתנצל שדחפת אותו, את לא אמורה לחטוף מהבן שלך. את נראה לי עסוקה הרבה בלרצות את הילד שלך, והוא רוכב על זה יופי יופי. הוא מסובב אותך רגשית , את לא אמורה להרגיש מאוימת ממה הוא אומר או עושה. ברגע שזה לא יזיז אותך ממקומך, הוא לא יאיים עלייך ולא ינסה לקפל אותך.

לומר שני משפטים באופן בלתי תלויאמאשוני

1. אני שמחה שיש לך את מי לשתף

2. אמא לא הרביצה לך. בלי התפלספויות בשלב הזה להציב את העובדה כמו שהיא.


למחרת אפשר לפתח את זה יותר.

אתמול אמרת שהרבצתי לך. למה הרגשת ככה? להסביר את השתלשלות העניינים בצורה תמציתית וברורה תוך מתן דגש על הרגשות:

לאמא הייתה שיחת טלפון. רצית שאמא תתייחס אליך. נגחת בבטן של אמא כמה פעמים. לאמא לא היה נעים. אמא הרחוקה אותך. אתה נעלבת/ חשבת שמרביצים לך.


לתת לגיטימציה לרגשות. זה באמת לא נעים שלא פנויים להתייחס אליך. גם אני הייתי רוצה שיתייחסו אלי כל הזמן אני רוצה.

אתה יודע פעם רציתי לבקש ביצים מהשכנה והיא הייתה עושה בטלפון ואני הייתי צריכה לחכות ולחכות ולחכות ולחכות.

והרגשתי בלב משהו שקוראים לוחוסר סבלנות.

זה לא נעים שצריך לחכות.


זה מספיק לשיחה אחת. בשיחה אחרת אפשר להרחיב מה עושים במצב כזה. להקנות לו כלים להתמודדות לפעמים הבאות.

אפשר לעשות סימן נגיד של לב בידיים שהוא משדר לך לב, את מבינה זה אומר הוא רוצה שתזדרזי בשיחה, את משדרת לו לב בחזרה זה אומר שקיבלת את הבקשה.

ככה הוא ירגיש שאת רואה את הצורך שלו.

כמובן שאת המחליטה על אורך השיחה בהתאם לסיטואציה, אבל לפחות הוא ירגיש שאת לא שוכחת שהוא מחכה לך.

את יכולה גם לתת לו להציע פתרונות.

ילדים הכי יודעים מה טוב להם כשעוזרים להם לתמלל ולדייק את הצורך שלהם.


בשיחה אחרת אפשר לדבר על זה כשלא נעים שהוא נצמד אלייך באופן מכאיב אז אץ מרחיקה אותו ממך. מה ההבדל בין להתגונן לבין להרביץ. להשליך את זה על סיטואציות בגן.

אם מישהו בא לנשוך ילד אחר, ואותו ילד מזיז את הראש של הילד הנושך זה נקרא להרביץ?


בשיחה אחרת בכלל לדבר על האיומים. מה היה היה, עכשיו אפשר להוביל שיח אחר בבית שלא כולל איומים בהלשנה.

וב"ה מרגיע לשמוע שזה בא ממך ולא חלילה שיש מישהו אחר שמאיים עליו שיספר עליו משהו.


לגבי המשפט האחרון. את כועסת עליו, הוא מרגיש לא נעים. לגיטימי. זה לא נעים כשמישהו כועס עלי.

לתת מקום ולגיטימציה להרגשה.

מה הוא עושה עם זה?

אומר שאמא רשעה. התגובה לא לגיטימית. אנחנו ההורים צריכים ללמד כלים להתמודדות וללמד דרכים חדשות לגיטימיות יותר לתגובה.

כשילד ידע איך כן להגיב, לא יצטרך להשתמש בדרך הלא טובה.

לא אומרים לאמא רשעה. אבל מה כן עושים?

אולי נותנים חיבוק לאמא? אולי מספרים לאמא שלא נעים לי הצעקה? אולי מחבקים בובה?


ובאמת אולי כדאי להפחית שימוש בצעקות בבית לא בגלל פחד שהוא יגיד שאת רשעה, אלא כי דרך איומים ועונשים פחות משיגים שיתוף פעולה בטווח הארוך אלא מצטברים תסכולים.


אם את מרגישה שחסר לך כלים איך להוביל בלי לכעוס ולאיים ובלי להתחנן וללכת על ביצים מצג שני,  זה ממש השלב להדרכת הורים. זה יעזור לך גם בהמשך.


זה ילד בכור?

חייבת לרשום לך בנתייםאמאל׳ה

שפשוט הצלת לי את היום הזה בזכות הידע שהעברת כאן!!!

אפרט בהמשך היום

אבל בקצרה שוב הקרוב משפחה הפתיע וקרתה סיטואציה שהילד רצה לחבק את אחותו הקטנה ועשה את זה בדרך של חניקה מהצוואר ברמה שהיא לא נשמה ולא יכלה אפילו לזעוק לעזרה!!!!! בנס משמיים ראיתי את זה והעפתי לו מהררר את הידיים ויצא שהוא התבכיין שהרבצתי לו... ושוב אמר הנה עכשיו אני יספר לו שהרבצת לי... (הקרוב משפחה היה במרפסת לא ראה את הסיטואציה)

בזכות הידע שהעברת כאן ניהלתי את האירוע באופן ממש ממש טוב וראיתי תוצאות בשטח!! מטורף!!

ואוווווומדברה כעדן.
אמאלה מה עברתתתת
מרחיבהאמאל׳ה

אחרי שהעפתי לילד מהר את הידיים מהקטנה הוא בכה ברצפה ואמר ״הנה עכשיו אני יספר לנתי(שם בדוי) שהרבצת לי״

אמרתי לו- אמא לא הרביצה לך אמא היתה חייבת להגן על אחותך שנחנקה בלי אוויר ובגלל זה מהר העפתי לך את הידיים.

אמר - את כן הרבצת אני יספר.

עניתי- בסדר תספר לנתי מותר לך לספר את מה שאתה מרגיש, אתה יכול לספר גם לי מה אתה מרגיש אני כאן בשבילך״

ענה- ״לא לא, אני עכשיו יספר לכולם גם לאבא גם לסבתא גם לסבא גם לגננת״

אמרתי לו- כל הכבוד שאתה מרגיש בנוח לשתף אותם איך אתה מרגיש, תספר להם, אני מזכירה לך שאתה יכול לספר גם לי ולשתף גם אותי״

ואז שאלתי אותו מה הוא חושב שצריך לעשות במצב כזה שאחותו נחנקת מהיידים שלו ואני חייבת להגן עלייה במהירות?

הוא לא ענה, רק בכה,

הצעתי לו חיבוק ודובבתי עוד קצת את הרגשות שלו והתחבקנו וזהו הוא פשוט שכח מזה והמשיך הלאה (ואפילו לא סיפר חח..)

ואווווווומדברה כעדן.
מרגש ממש לשמוע!!!! ובעיקרנראה שהשינוי הגדול הוא אצלך בנפש!!! וזה מה ששידרת לילד!!! 
תקשיבי, לקרוא אותך זה מתנה!מאוהבת בילדי

אני נהנית לקרוא איך את מגיעה לבסיס של הסיטואציה ומבינה מהשורש ולא רק פתרון נקודתי.

בקיצור, תודה עלייך! לומדת ממך המון!

תודהאמאשוני

אכן לרדת לשורש העניין זה אחד העקרונות החשובים בתקשורת מקרבת.

הרבה מהקונפליקטים בין בני אדם ניתן לגשר באמצעות ירידה לשורש הבעיה כך שהצורך של שני הצדדים מסופק, ולא שצורך אחד בא על חשבון השני וזה הבסיס לשיתוף פעולה.

זה נכון בפתרון בעיות בין אחים, בין הורים לידלים, בין בני זוג ובכלל בכל תקשורת בין שני אנשים.

רק שבקשר הורה- ילד,

ילדים לא יודעים להגיד לנו בפה מה הבסיס לצורך שלהם ולכן זה התפקיד שלנו כהורים לפענח את זה ע"י קריאת ההתנהגות והתבוננות במכלול. גם דרך שפת גוף.

כשאנחנו מזהים על מה ההתנהגות יושבת אז לתמלל את זה לילדים כך שידע פעם הבאה לומר את זה במפורש וזה יעזור לו בכל תקשורת עם אדם אחר.


אם מדבר אלייך ממליצה להרחיב את הלימוד על תקשורת מקרבת ובנושא הורות- הבית להורות מקרבת.

בהתחלה דורש כמה חודשים של התבוננות ולמידה, אבל אח"כ זה ממש זורם עם החיים.

כל מילה, ממש כל מילההמקורית

בהודעה הזו ובאלה שאחריה

צער גידול בנים...רק טוב!

בעייני, מול הילד- קודם כל לא לשדר לו שאת נבהלת מזה שסעפר ושהוא יכול 'לנצח' מולך.

בנוסף בזמן שהוא רגוע לשבת איתו בנחת ולשאול אותו האם הוא חושב שמה שעשית לו זה הרבצה? אם יגיד שכן וימשיך להתלוצץ- תשאלי מה היית צריכה לעשות לפי דעתו כשתוקעים לך ראש בבטן שוב ושוב בצורה לא נעימה?

וכן לשקף לו שגם הוא הכאיב לך בבטן, אולי אפילו יותר.


וגם- בשבילך ובשבילו- להבין שהוא כנראה ילד תחושתי. שחווה את העולם בעוצמת יותר. ולכן כל נגיעה מתפרשת אצלו כהרבצה. ולשקף לו את זה שלא כל הילדים חווים את העולם אותו דבר. כמו בטעמים ובריח ובהעדפות יופי, אז גם במגע. וזה שהוא חושב שהרביצו לו, יכול להיות שמהצד השני מישהו עשה משהו שלרוב האנשים זה לא כואב אבל לך זה כן. כמו שחשבת שהדוד הרביץ לך.


מול המשפחה- לשקף שהוא אומר על כל מיני אנשים שהם מרביצים, והוא כנראה תחושתי. וצריך להיזהר איתו כי כואב לו יותר מאשר אחרים. וגם לי קרה שבסה"כ הזזתי אותו ממני כי עשה לי משהו לא נעים ולא הקשיב אבל הוא חשב שזה הרבצה. ואת זה הייתי אומרת לא כהצדקה שלך ונסיון לענות להם. אלא להשחיל בטבעיות בהקשר הגיוני כאילו הוא לא אמר להם כלום ואין לך מושג מהסיטואציה הקודמת. 

ממש התחברתי להסבראמאל׳ה

גם להסבר ולדו שיח מול הילד וגם להסבר מול המשפחה.

תודה ממש

אני ממש ממש נגד אלימות, זה קודם כל אני רוצה לציין.דיאט ספרייט

עם זאת, קורה שאמא מזיזה את הילד שלה בכוח הנדרש והילד חווה את זה כאלימות.

עשיתי את זה לא פעם וכנראה שעוד אעשה.

בחלק מהפעמים הבן שלי סיפר לחמותי באופן קצת מנופח לדעתי, חמותי שיתפה אותי באיזשהו ניסיון להבין ולעזור.

אמרתי לה שכך אני מגדלת את הילדים שלי עם רצון לשמור על שפיות של שני הצדדים, אם מישהו חושב שהוא יכול לגדל אותם יותר טוב ממני הוא מוזמן לקחת אותם ולהחזיר בגיל 18.

מאז דממה. 

ממש ממש כךאמאל׳ה

אני בדיןק כזו

מגנה אלימות מול חסרי ישע אין דבר שיותר מרתיח אותי מלשמוע סיפורי אלימות על חסרי ישע!!!

ולכן אני מרגישה תסכול ככ גדול שזה מה שיחשבו עליי

כי אני אחת שכ״כ מגנה את זה וככ מתאפקת וסבלנית מולם גם כשהכי קשה בעולם אעדיף במצבי קיצון לצעוק ולאיים אבל בחיים לא יעז לפגוע בהם.. ואז מרפי מגיע....

זה לא מרפי זה התגובות שלךאמאשוני

מרוב שהנושא מעסיק אותך ומפעיל אותך, הילד תופס על זה טרמפ. לילדים יש דמיון מפותח, אבל הפרשנות לדברים שקורים מושפעת ממה שמעסיק את ההורים.

למשל הבת שלי סיפרה לסבתא מהצד שלי, שאבא לא מרשה לה לשחק עם בת דודה מהצד השני כי הם לא בית חינוכי.

בעלי הכחיש שהתקיימה שיחה כזו, אבל האמירה של הבת שלי לא הגיעה בחלל ריק. כן יש אישיו מסויים והבת שלי החליטה לקחת את זה רחוק מאוד עד למקום שהיא הגיעה אליו שנובע מהסקת מסקנות פרטית שלה ולא על שום משהו שבא מאיתנו ההורים.


מספיק שפעם בטעות נתת מכה לילד בלי שראית אותו, והגבת בצורה של בהלה, כדי שהילד יקלוט שזה מפעיל ומבהיל אותך.

ילדים זה המראה הכי אותנטית למי שאנחנו.

כל הכבוד לך על האומץ להגיד את זהלומדת כעת
בעיני חבלמתיכון ועד מעון

לא יודעת מה הייתה האמירה של חמותך, אבל יכול להיות שהיא באמת רצתה לעזור ואולי יש אמת גם בדבריה, חבל לענות תשובות שחוסמות שיח והקשבה

אם את יודעת שאת האמא הכי טובה בעולםאחת פשוטה

את לא צריכה להתערער ממשפט של ילד בן 5.

הוא בן 5, המשפחה שלך והקרובים אליך לוקחים את המילים שהןא אומר בערבון מוגבל.  אני בטוחה!

וגם אם יבוא איזה קרוב משפחה וישאל אותך למה הבן שלך אמר שאת מרביצה לו אז אם יש לך מספיק עמוד שדרה את תאמרי לן בביטחון שיש לילד קושי המגע או שקצת הרחקת אותו מימך כי הוא הפריע, אבל יודעת מה את בכלל לא חייבת הסברים לאף אחד. את יודעת שאת אמא טובה? יופי מעולה פה זה נגמר.

לא צריך להתערער מול הילד ולא מול המשפחה.

לילדים יש חושים לזהות מה מערער אותנו ודווקא שם הם  נכנסים כל פעם מחדש זה מקנה להם תחושת ערך כזו ועוצמה באופן לא מודע לדעת שהם הצליחו לערער אותנו. וככה זה רק ימשיך.

לצערי עשיתי את ההפך מהמומלץאמאל׳ה

הראתי לילד שנעלבתי ואמרתי לו איך אתה מסוגל להגיד שאמא מרביצה לך , אמא שכ״כ דואגת לך.. ולעולם לא תעז לפגוע בך אתה אומר שמרביצה? אני עצובה ממש.. אתה זה שכשהשתוללת הכאבתה לי ככ חזק בבטן עד שנאלצתי להזיז אותך בכוח אבל אתה יודע שאמא לעולם לא תפגע בך ולא תרביץ לך!

חבל שאתה ככה אומר על אמא..

בקיצור נראלי שהוא יתפוס עכשיו טרמפ על זה וכל דבר שלא מתאים לו יפרש איך שמתחשק לו וירוץ לספר.. 

את תמיד מעליו, גם בשעת משחק וכיףשוקולד פרה.

ואת לא מנהלת אתו מו"מ.

אין לך שליטה על מה שיגיד. ואם יגיד- נו. 

מבינה אותך שזה לא נעים. אבל זה לא אמור לנהל אותך.

 

נשמע שאת אמא של כיף, שזה מדהים, אבל המחיר של זה זה חוסר גבולות.

הגבול צריך להיות ברור לילד. מה הגבול שלך? אולי בזה שלא יכאיב לך בבטן?

 

תחזקי את הכללים, את המשמעת (כמה שזה נשמע רע), את העמידה על שלך מולו.

כי את החלק הרך, הזורם, הכייפי והמחבק כנראה יש לך בערימות.

ילד צריך אותך יד מכוונת, ויד מכוונת היא גם יד שאומרת לאן לא ללכת.

 

 

תודה על זה.אמאל׳ה

כשאני קוראת מה שרשמת נופל לי האסימון שאני מאפשרת לו יותר מידי,

בין אם זה שהוא מרגיש בנוח להציק לאחיותיו, לקחת דברים ללא רשות, להרביץ, לטפס במקומות שאני לא מאפשרת ועוד ועוד

אחשוב איך אני שמה מולו גבולות מעט יותר קשוחים..תודה על המילים שלך..

באהבה.שוקולד פרה.

ברור כשמש שיש לך לב טוב ושפע של הענקה לילד הזה.
זה אולי ידרוש ממך קצת "להכאיב" לו, אבל הכאב של ה"לא" הוא כאב בונה.

 

כמה דבריםתהילנה

1. את בסדר גמור. את נשמעת אמא ממש ממש טובה והגבת לסיטואציה כמו שהרגיש לך וזה בסדר גמור.

2. ילדים בגיל הזה מבלבלים הרבה בין מציאות לדמיון, לא צריך להיבהל מזה אבל מצד שני גם לא לחכות שזה יעבור אלא למסגר אחרי כזה מקרה מה היה ומה קרה.

3. מותר לך וחובה עלייך להציב גבולות לילד בתור אמא כדי לתת לו ביטחון ולאפשר לו לגדול בצורה בריאה. לשים גבולות , גם אם זה אומר להיות מאוד חד משמעית ולפעמים להפעיל קצת כוח. בעיני אין לזה קשר לאלימות. חשוב לתמלל לילד ולהסביר שיש מצבים שמחייבים אותך לעצור אותו כשהוא משתולל ולנרמל את זה. את יכולה גם להגיד שכשאמא מרביצה זה כי היא מחנכת ואוהבת וצריכה לשמור עליו כדי שידע איך להתנהג.

4. לגבי הפחד של מה יגידו עליך בחוץ בקשר להתנהגות שלך כלפי הילד, לדעתי אסור שזה ינהל אותך. ילדים מנצלים את זה בתום לב אבל זה לא נגמר בזה וזה לא בריא בכלל בטווח הקרוב והרחוק. הייתי אומרת משהו חג משמעי כמו: "בבית הזה אני אמא ואני מחליטה איך לחנך אותך. אני אוהבת אותך מאוד ויש לי אחריות ללמד אותך איך להתנהג בנוגע ל×". הילד נשמע חכם ובוגר להפליא, אם תחזרי על זה כמה פעמים כשהנושא הוא פשוט יפנים. (כנ"ל בנוגע לאוכל, אמא יכולה להחליט שהיא אוכלת × כי אמא היא אמא ואתה ילד) 

וואו כל מילה ובמיוחד סעיף 4 ממש התחברתיאני10

לגמרי צריך להוציא את העוקץ מהקטע שהוא יודע שלספר משהו זה איום.

בתגובות האחרות פירטת ונראה שאת ממש מצטערת על זה ומרגישה שזה אבוד או אשמתך, אבל אין דבר שאי אפשר לתקן!

גם אם עשית את זה בעבר, פשוט תשני את השיח ותגדירי גבולות ולאט לאט הוא ילמד

לא הייתי שםרינת 24
אבל נשמע שבכל זאת אולי היית נוהגת אחרת בדיעבד. אני חושבת שאפשר לשוחח עם הילד ולהגיד לו שלא התכוונת להרביץ אלא רק להרחיק אותו ממך ובטעות זה יצא חזק מדי. זו הזדמנות לשוחח על התנצלות, על סליחה. אפשר לשאול אותו אם גם הוא מצטער שהתנהג ככה ומה היה יכול לעשות אחרת.
מצטרפת לתהיות למה זה מערער אותךאמאשוני

נשמע שהילד מנהל אותך רגשית וזה לא תקין.

את מפחדת מהתגובה שלו ואיך את נתפסת בעיני אחרים וזה כלי בידו להפעיל עלייך לחץ.

ילד זקוק להורה שבטוח בדרך שלו ושלא מתערער מאיומים והפחדות.

לא מספיק רק לאהוב אותו, צריך גם גבולות ולדעת להוביל אותו ולהיות מקום יצוק בשבילו.

את לא אמורה לספוג נגיחות בבטן ולא משנה מה.

זה הזמן לשנות את המשוואה ולקחת את המושכות אלייך.

במקום להיות מובלת ע"י התגובות שלו, להוביל את הקשר איתו ולנהל את הסיטואציה נכון.

אם את מחפשת הדרכת הורים גישת שפר יכולה לעזור לך פה מאוד.

בהצלחה!

מצטרפת להמלצות להדרכת הוריםמתיכון ועד מעון

נשמע שלצד העובדה שהילד מערער אותך יש לך רצון להיות מושלמת, וזה לא מחוייב בכלל להיות מושלמת, חוויות של אכזבה, תסכול, הצבת גבולות כשהן מגיעות במידה מותאמת ותוך תיווך בונות תחושת מסוגלות אצל הילד, כדאי לך לרכוש כלים שתוכלי לקדם אותו.

מעבר לזה, ממליצה לבקש הפנייה למכון להתפתחות הילד, במידה ויש לילד קושי בוויסות חושי או קושי אחר לאבחן לטפל 

סליחה שאני אומרתעדינה אבל בשטחאחרונה
אבל את מראה מולו פחד, עצם זה שהוא אומר לך תיזהרי שאני לא אספר.. באותו רגע היית צריכה לצחקק לו מול הפרצוף, ובטח לא לשאול אותו מה הקרוב משפחה אמר על מה שהוא סיפר.. את בלי רצון או כוונה מעצימה את זה ומראה לו שאת בעצם חוששת. הוא קולט את זה , קולט את זה בחושים החדים שלו, איפה הוא יכול ללחוץ לך, מה הנקודות החלשות. תהיי בטוחה בעצמך ותשדרי לו את זה , אני בטוחה שאת אמא מדהימה ורחוקה שנות אור מלהיות אלימה. יודעת מה? נראה שהדפיקות על הבטן שלך כשאת בטלפון זה ניסיון לחפש גבולות, באותו רגע את יכולה לגעור או להעניש, להציב גבולות ולהראות אסרטיביות ואז זה לא היה מתקדם לאן שהתקדם, שולחת לך חיבוק
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !