נתון מאוד מפתיע על המלחמהבינייש פתוח

שנה וחודשיים אנחנו מתמרנים בעזה, ועדיין לא הגענו ל400 הרוגים (בעז"ה לא נגיע לכך גם בעתיד).

בעוד שבכבישים נהרגו בשנה אחת 436.

גם במלחמת קיום הגדולה ביותר שחווינו, עדיין נהרגים יותר אנשים על הכביש.

אמנם ספרתי רק את ההרוגים מאז התמרון, אבל אם נסקור באופן רחב שלוש וארבע שנים אחורה, שבה היו עשרות בודדות של הרוגים, שוב נגיע ליותר הרוגים על הכביש מאשר במלחמות כולל 7 באוקטובר.

מצד אחד זה מראה עד כמה שהכביש קטלני יותר מהאויב, אך מצד שני כאשר נהרגים ביום אחד בלבד כמו שנתיים וחצי בכביש, זה מראה את הפונטציאל הרצחני והאכזרי של האויב, במיוחד כשהכביש לא מחזיק בשבי אף אחד, ובמיוחד כאשר הערנות והמסירות של חיילנו הגיבורים שבאה באיחור בגלל תפיסה שגויה של המנהיגים מנעה אסון כל כך הרבה יותר גדול. ושלא לדבר על צוק איתן שהרס עשרות מנהרות ומנע מתקפת פתע חמורה בהרבה מ7 באקטובר.

וגם מתקפת הביפרים והתמרון בלבנון מנעו מכל רדואן הגדול והמיומן הרבה יותר מהנוחבה לפלוש למדינת ישראל ולהפיל בשבי ישובים שלמים.

עם ישראל חי. בשורות טובות לכולנו.

הערות חשובות לדעתיארץ השוקולד

יישר כח,

בשורות טובות

עירבוביה מוחלטת בין עובדות לפרשנויות.מי האיש? הח"ח!

"מלחמת קיום הגדולה ביותר שחווינו"? מאיפה צצה המסקנה הזו? זו אקסיומה? זו טענה? זו הגדרה? אלו שטויות מגוחכות.

לגבי לבנון: אין שום ראיה, ולחלוטין לא סביר להניח, שהיתה כוונה כלשהי להוציא לפועל הסתערות קרקעית לשטח ישראל. היו להם תכניות כאלו ותקוות כאלו, אבל שום פקודה כזו לא ניתנה, וממילא פזיזות העזתים בשמחת תורה הנוראי מנע מהם כל יכולת כזו לעתיד הנראה לעין, גם אילו חייל ישראלי אחד לא היה פולש ללבנון.

אתה הופך מחשבות ומסקנות למין מציאות עובדתית מוכתבת, במנותק לחלוטין מהאמת ומהנראה והמוכח בשטח.
לגבי מיעוט כביכול של אבידות, זה בוודאי קשקוש מוחלט, שהרי מספר הנפגעים, פצועים, נכים ונפגעי נפש הוא ענק, וכל זאת שלא במסגרת מלחמת קיום. תבדוק את נתוני הפגיעה בכלים המשוריינים שהסבו המתגוננים בעזה, ותחזור בבקשה אחרי מחשבה נוספת.
ולסיום, לא ברור מה בדיוק הבשורה הטובה כשהחלטות ממשלה ישראליות עלו לנו בהון עתק שאפילו בצלאל מגדיר כביזבוז מיותר, ושרק בעוד חודשיים תואיל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשירות השליטים לפרסם את השפעתה על זינוק האינפלציה (וכהרגלה בקודש, בוודאי תיכנע ללחצים הפוליטיים לטשטש ולרכך את הממצאים).

די עם זה כברבינייש פתוח

היום עם הכי הרבה יהודים שנרצחו מאז השואה זה לא מספיק?

אני הייתי בשטח וראיתי כמויות נשק בשטח שמראות שהם תכננו לכבוש ערים שלמות.

ובשביל מה קיים כח רדואן? מה היה קורה אם היו פועלים בתזמון והם היו יורים 1000 טילים ביום?

אתה אידיוטנקדימון

גם במלחמת ששת הימים עוד לא ניתנה הוראה לכבוש את ישראל ולשחוט את כולם, אז זה אומר שלא הייתה שם מלחמת קיום? אלה הבלים.

העובדה שהצלחנו למנוע שואה היא הדיוק מה שהופך את זה למלחמת קיום. לא צריך לחכות לשחיטה כדי לקרוא לזה מלחמת קיום. אלמלא יצאנו להילחם לא היינו מתקיימים. זו ההגדרה.


כשאנחנו רואים מה חמאס הצליח לעשות ומה לא הצליח, כשאנחנו רואים על איזה סף עמד חיזבאללה, כשאנחנו רואים איך איראן העזה לתקוף אותנו (וזה שהיינו מוכנים, מה היה קורה אם לא היינו מוכנים), אז העובדות הן שאנחנו נלחמים על חיינו. אם המציאות לא הייתה מתגלגלת כך שתהיה עכשיו מלחמה, היינו מתעוררים ישר לתוך שואה. אם התכנית המשולבת של חיזבאללה-חמאס הייתה יוצאת לפועל, היו מטאטאים אותך באופן אישי לים של נתניה. וכמו שגולדה מאיר אמרה שאם הערבים יצליחו לשיח עלינו את ידם, אנחנו נתגעגע לסטריליות של הנאצים.

ניצלנו בנס. מדינת ישראל ניצלה בנס. במקרה של מתקפה משולבת גם ערביי יהודה ושומרון היו מצטרפים מתוך ידיעה שאין צבא לישראל. הם היו פולשים לתוך הקו הירוק וטובחים עד האחרון בכל היישובים היהודים שבתוך יו"ש ושצמודי גדר. ערביי הקו הירוק היו מן הסתם מתאספים גם הם בכנופיות ומצטרפים לחגיגות הדמים.


כל מה שאחנןה עושים עכשיו הוא למנוע את הדבר הזה גם בעתיד. עזה, לבנון, סוריה, יו"ש, גבול מצרים המתחמם - האש עוד לא כבתה.

זוהי מלחמת הקיום הגדולה ביותר שחווינו עד כה. ואני מקווה שזו תהיה גם מלחמת הקיום האחרונה.

יש סוג מסוים של אנשיםבינייש פתוח

שברגע שהם רואים מישהו טוען משהו, הם חייבים להסביר לו שהוא טועה.

@איתן גיל

מה אתה רוצה ממניאיתן גיל

מעולם לא אמרתי שטעית, ואכן לא טעית.

תראהבינייש פתוח

בכל הנוגע לפולמוס של גיוס חרדים, לגיטימי להחזיק בדעה החרדית.

אבל אתה טוען שיש הסתה קשה מאוד נגד החרדים, מה שהם בעצמם לא טענו מעולם.

תוך התעלמות מהסתה קשה מאוד שיש בחלק קטן מהציבור שלהם.

(אני גם יכול לפרט אם אתה רוצה)

כן ישנה הסתהאיתן גיל

תמיד אמרו שהציונות הדתית מדומה לאדם שעומד על גשר, ומושיט את ידו האחת למגזר החילוני, וידו השניה למגזר החרדי.

פעם זה היה נכון.

אבל בינתיים עברו הרבה מים מתחת לגשר המטאפורי, ועכשו מסתבר שנגדעה היד.

אז למה ההסתה החרדית לא מפריעה לך?בינייש פתוח

(בהנחה שיש הסתה בציבור שלנו, ואין)

בבית שמש נתלו כרזות שבמלחמת מצווה כולם יוצאים, ולכן צריך להצביע לשמואל גרינברג.

הקריאה שכולם יוצאים למלחמת מצווה לא חלה נגד החמאס, אלא נגד עלזיה בלוך.

ראיתי בבני ברק קריקטורה שטוענת שהנפגעים העיקרים מהמלחמה הם חרדים שמתגייסים, כלומר זה גרוע מלאבד בן משפחה בשבי או בנפילה בקרב.

אחד הרבנים שסייע בהקמת החטיבה החרדית עזב את ביתו כתוצאה מהטרדות שחווה מקיצונים תושבי העיר.

במילים אחרות,מי האיש? הח"ח!

מלחמת הקיום הקשה התחוללה לאורך כעשר שעות. ונפלו במהלכה כמה עשרות לוחמים (אינני מונה את האזרחים שהופקרו למותם).

קצת שונה ממלחמת יום הכיפורים, שהצריכה מספר ימי לוחמה קשים מאין כמותם (בעיקר שריון נגד שריון).

אני מבין את הרגשנות והגוזמאות, אבל באמת, יש לזה פתרונות שונים: למשל ואליום, פרוזק, אפילו רגיעון של הדס.

זה לא שאין כאן מלחמת קיום יומיומית בכלל שמעולם לא תמה - גם לא אחרי שביתת הנשק בשנת 1949 - אבל באמת, פרופורציות.

העזתים עלו על טנק אחד, ואפילו אותו לא ידעו איך מתניעים.

נהרגו מעל 300 חיילים, גדוד שלםבינייש פתוח
ואין שום הגיון לא לספור אזרחים כי הופקרו, הם הופקרו בגלל הגישה שלך לפיה אנחנו לא במלחמת קיום
דבר אחד ברור לגמרינקדימון

אתה לא חייל, לא היית חייל, ואין לך מושג ירוק מה זה מלחמה. חרפת אדם.

 

מלחמת הקיום עודנה נמשכת, ואיננה שגרה, כי אין לנו את הפריווילגיה לשחרר את כל המילואים ולהפסיק את כל הפעולות הצבאיות.

בשגרה, אין כמות כזו מגוייסת, ואין היקף וסוג כזה של פעולות. עכשיו אנחנו לא בשגרה. אנחנו בשגרת מלחמה.

זכית.מי האיש? הח"ח!

כמובן, הזכייה שלך היתה תקפה באותה מידה לכל אחד אחר כאן, אבל מבחינת עיתוי וסדר תגובות וכל זה - אתה הזוכה המאושר.

מה שאתן זה איבחון. והאיבחון הוא - לא במיוחד במפתיע - דיסוננס קוגניטיבי.

יש כאן סתירה פנימית מובנית בין כמיהה לתרועת ניצחון, מין אמונה בלתי מעורערת שהנה הנה זה בא - יום גדול, יום מופלא, יום האושר (בטרמינולוגיה הפומבית "ניצחון מוחלט") - וזה מוגש בהגדרות פומפוזיות, בכותרות שאינן עומדות לעירעור (פחות או יותר unfalsifiable) כמו באמת "מלחמת הקיום הגדולה ביותר" או אף "למנוע שואה"; ולמול כל אלו, סדק ופער שנבעה במעמקי הנפש, אותו פחד ואותו אי-אמון שמא ואולי לא תהיה זו "מלחמת הקיום האחרונה", או בהשאלה רחבה יותר - שלא יהיה זה בוא המשיח, הגאולה האמיתית, האור הגדול בשירו של הרב נריה. שזה עדיין לא יקרה, שהיום שאחרי - יהיה כמו היום שלפני.
והסדק הלגיטימי הזה, הכמעט-הכרחי מטעם הרציו והשכל, אותו כמובן מנסים להסות, להחביא חזרה לתוך ארון המטאטאים האפל, שלא ייצא משם.

זה לא מפתיע שהאיבחון הוא דיסוננס קוגניטיבי כי במידה רבה הוא הרי מאפיין של החיים הציוניים, בשילוב מטאפיזי של איזו אמונה בייעוד יחד עם הכרח להשתמש להגשמתו בכלים מעשיים וארציים לגמרי. השאלה, כמו תמיד, היא המינון. כשהאמונה בייעוד קצת נעטפת בחיי המעשה, קל יותר לחיות את הדיסוננס. אבל כשכל ביצוע של "לא תנצחו אותי" הופך להמנון קרב עטור דגלים מתנופפים, וכשתחנת רדיו שמפעיליה הם טיפוסים ציניים ולא-מעורבים פתאום משמיעה בלופ את "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", הדיסוננס הזה נחווה על סטרואידים. זה עושה את הציבור הרחב - זה שפחות שוקל שיקולים של אותנטיות וכנות עצמית - לצרכן של מנות הולכות וגדלות, הולכות ומחריפות, של פופוליזם וקלריקליות.

זה מתכתב היטב עם אותה פרשנות נסערת לתיגרת הכדורגל באמסטרדם, שהועלתה על נס כאיזו תובנה וקריאת גיוס, כשבאמת העימות הישראלי-ערבי (ובמסגרתו העימות הישראלי-פלסטיני) ממילא מיוצא ונוכח בעולם כולו, והתקרית בהולנד היא באמת עניין צדדי ולא העיקר. כי גם בלי מכות באמסטרדם, העימות היה אמור לטרוד את מנוחתנו בכל עת ובכל זמן, ובטח שלא להיחשב אף לא לרגע כסיכון שהושקט או הורגע. בנקודה הזו כל המנהיגות הישראלית חטאה, וכל מגזרי החברה הישראלית חיו את הדיסוננס הקוגניטיבי העמוק ביותר, כל אחד מסיבותיו הוא. עבור בצלאל העזתים היו נכס - ובהבנה זו, לוואי והיו נשארים כאלו - לצורך פיצול והחלשת האוכלוסייה הערבית בשטח הלא-ריבוני, ומיסמוס הרשות הפלסטינית ככוח שליט. עבור לפיד, גנץ או אולי בנט, ניתן היה אולי לראות את עזה כשטח וכאוכלוסייה שהורגעו תחת חישוב של שגשוג וצמיחה. אבל כל זה הוא בדיסוננס קוגניטיבי מול הוויתור המסוים בעצם החזון הציוני, של הגשמת חזון הדורות היהודי בארץ היהודים.

ומכאן השלב הבא, דהיינו הדיסוננס הזה בקרב הציבור הדתי לאומי והתורני לאומי: אמונה יוקדת מצד אחד בחזון המדינה המתקדמת לתיאוקרטיה בפרהסיה ("מציאות גאולית" כפי שנוטים כיום להגדיר זאת), ומצד שני בשילוב מודרניות והתפתחות טכנית-כלכלית וטכנולוגית, שהיא המשענת לקיום המעשי והממשי, וכל זאת עוד בימי סתם שיגרה. ואילו בתקופה שמגדירים כ"מצב מלחמה" (ובפורומים כאן מתפלמסים אם זוהי מלחמת מצווה תורנית-מקראית), ובהמשך - מתוקף הכמיהה להישגים ולהכרעה - כ"נס", מין סוג של מציאות בגילוי האלוקות והעל-טבעי, אז הדיסוננס מגיע לשיא, לקתרזיס, לאקסטזה המוחלטת. כל תמרון נחשב לקירוב הקץ, לרגע היסטורי שמרחיב את הלב וחובתנו לשאוף אותו לקרבנו, כניחוח קטורת ממזבח המקדש, כמעין סוג של סם רוחני. כך מקדשים את ההווה למעין מציאות אל-טבעית.

והכרחי לזכור שבמקרה הנוכחי, של הציונות הדתית (הן כמגזר ערכי חברתי והן כארגון פוליטי) בתקופת מצב המלחמה, חלק לא-מבוטל מהחיים בדיסוננס הקוגניטיבי הוא הצגה מאורגנת בבימוי מוזמן: סטרוק הרי נאלצה מצד אחד להתנצל על החלק הבלתי-נעים בשותפות עם מגזר שאינו נושא בנטל הזה ואינו נלחם, ומצד שני לדרבן את הציבור לקבל זאת דווקא מאהבה ומרצון, שהרי חלק מהחזון (שבו פחות נוח להודות), הוא הממלכה התיאוקרטית, שבמסגרתה ממילא חלוקת התפקידים - בהגדרה - איננה "שוויונית", ויש בה "יששכר" ויש בה "זבולון", והכל מתוך קבלה והסכמה גדולה וגאולית והרמונית. בשיח הפנים-יהודי-דתי הזה, אין באמת מחלוקת בין בצלאל [התורני וגם לאומי] לבין דרעי וגפני [התורניים גרידא], ושלא לומר גולדקנופף [המייצג את החסידות הטרנסצנדנטית בחיים עלי האדמה, שערכיה הופכים אינטגרליים יותר ויותר גם בקרב הציבור הלאומי תורני, ואולי אפילו בכלל הציבור היהודי הישראלי]. ההתנצלות של סטרוק באה אך ורק עקב חשש ממירמור כבוש, שעלול היה להפוך לסחף אלקטורלי ובריחה מתמיכה, ממי שאינם מקבלים בקלילות את התמונה הלא-נוחה הזו, היינו הדיסוננס. ואולי בעוד שלוחמים מצולקי קרב נענו ברצון להיקרא פעם אחר פעם לפעולות הדיכוי נגד העזתים, הממאנים להניף דגל לבן צחור עצום - שייתפר ויכסה את עין השמיים ממעבר ארז ועד פתחת רפיח - ייתכן שהנשים הצדקניות-באמת הקורסות הנותרות בבית מאחור, המטופלות לבדן בתריסר ילדים, הרימו קול זעקה מול הקושי ההולך ומחריף. ואת תמונת המצב העגומה והמציקה הזו, שהיא כאמור דיסוננס לתחושת הנס והמתח הגאולי - המוכתבת בראש ובראשונה מטעם הממסד הפוליטי ותומכיו הרעיוניים - היה כנראה הכרח להחביא ולטאטא בחזרה מתחת לשטיח, ולבסס מחדש תחושה שהכל יגיע אל סופו הטוב, אל הניצחון המוחלט.

רוב המחלוקות שחוויתי כאן מאז פרוץ הסבב הלוחמתי נגד העזתים, סבבו סביב ההכרח שהצגתי: להתבונן במציאות באורח מפוכח, שמניח בצד את הדיסוננס הקוגניטיבי האמור, אפילו אם ראייה כזו מקשה על ההתמודדות בנפש פנימה.

ומכאן השורה התחתונה: האם התכשירים שהצעתי לעיל, כגון פרוזק, ואליום או אולי אפילו רגיעון של הדס, מתאימים לתמיכה ולהקלה במצב המאובחן? בהכשרתי אינני פסיכולוג קליני ולא הייתי מפרסם כאן המלצה על מרשמים או מינונים. אולם ככל הידוע לי, אפילו רופא משפחה יכול לסייע (לפחות באופן ראשוני) בהקלה קלינית.

באפס יכולת התמודדות קפצת לפסים אישייםנקדימון
והריקנות שלך כל כך הבהילה אותך עד שהתאבססת לכתוב טקסט שטנה באורך של טרילוגיה. הזיקנה לא עושה לך טוב, והערפל המנטלי ששיקעת את עצמך בתוכו כבר נותן את אותותיו.


תחזור אלינו אחרי שתיקח את כל התרופות שהמלצת לאחרים. אתה זקוק לזה נואשות.

אשכרה קראת מה שכתב?מבולבלת מאדדדד
פרשתי בשורה הראשונה😅🤦‍♀️


זה לא קריא אפילו. זה ארוך מדי וצפוף מדי.

אני מקווה ששמרת את יצירת האומנות הזו במידה וצדיק יסוד עלום

במידה והיא תימחק

אתה מצטייר לי כמו אדם מהסוג שאני לא אהיה מסוגל לסבול בחיים האמיתיים, אבל נהניתי מאוד מקריאת התגובה שלך. המונח היחיד שנאלצתי לגגל היה קלריקליזם, ותודה רבה על ההעשרה!

איזה מבט חד, יפה מאוד

 

אבל א' ברוב פיתוליך לא הצלחתי להבין מהי דעתך העצמית, וב' לא בדיוק הצלחתי להבין מהי האלטרנטיבה הראויה בעיניך. תוהה האם מטרתך היתה להיות מובן (לא הצלחת) או להרשים ברהיטותך (הצלחת) והאם רהיטות בלתי מובנת נחשבת הצלחה?

אשאיר את רוב השאלות בצד ברגע כזהמי האיש? הח"ח!

אבל אציין רק נקודה קטנה, שלדעתי דווקא משותפת לי ולרבים כאן - את המונח "קלריקליות" ספגתי עוד משירו האפי של אלתרמן, "הקלריקל הקטן". אפילו במשפחתי היו סיפורים מהסוג שחורז המשורר ומביא לתודעתנו. מכל מקום, להבנתי הפשוטה מספיקה ההתייחסות שלי למקור הזה כדי להבדיל ביני לבין איזו שמאלנות קיצונית או אתאיזם בולשביקי, ולהראות שגם בי פיעמה תמיד די הצורך נטיית רוח לכל אשר בשם יהודי יכונה, ולרוח ישראל סבא, הרבה לפני כל נהייה אחרי פילוסופיה, קוסמופוליטיות או אפילו הומניזם אירופאי. גם קלריקליות בהקשר הזה היא לאו דווקא גנות, אלא רק סקאלה, שכל השאלה היא היכן עומדים עליה. אולי הבעיה שלי עם קלריקליות מתחילה בדיוק במקום, שבו אתר רשת של בני עקיבא הפך את החרוז המקורי של אלתרמן ל"יום אחד, את הוריו הבוהים / הפיליסטר שאל אם יש אלוקים". במידה מסוימת, זה המקום שבו הקלריקליות עצמה מקלקלת את מניפסט התפיסה החיובית של הקלריקליות.

האזרחים נהרגו כי האויב שלנו מפלצתיארץ השוקולד
כוחותינו לא התכוננו כראוי, אבל בל נשכח איך הם נהרגו ונעביר את האשמה מהאויב למי שלא הציל כפי שהיה צריך.


ממילא, כדי להגן על האזרחים עלינו לטפל במפלצות, זה אולי לא מלחמת קיום ישירה כי אין למפלצות יכולת להשמידנו אבל רצון והשקעה יש וצריך לדאוג שזה לא יבוא.


הניתוק שלך ממספרי החיילים שנפלו ותחושתך שהמספר נמוך בהרבה מהמציאות מלמד שאתה מעריך בהערכת חסר משמעותית את אויבינו וממילא הפרספקטיבה מוטית בפער.

תשוטט בכרטיס האישי שלונקדימון
הוא איש שמאל קיצוני, כמו עוד כמה בוטים שמסתובבים כאן.
אנחנו מוסיפים לקבל את זה בשידור חי.מי האיש? הח"ח!

מה קורה כשמציגים לסובל מדיסוננס קוגניטיבי את מצבו, באנליזה מפורטת? במקרים טיפוסיים, השלב הראשון בהתמודדות הוא נפילה ישירה לתוך אבל. זה שונה מהתמודדות עם מצוקה שגרתית (אובדן אישי, קושי כלכלי ועוד), כי שם האבל נדחה לטובת נסיונות לפעולה, שהם מנגנון תגובה טבעי לאתגר. אולם הכרה בדיסוננס קוגניטיבי בעצם מכריחה לשנות את אורח החשיבה והפעולה עצמם, ועל כך מתאבל המתמודד.

ההיצמדות למספרים, לתאריך או להרואיזם נקודתי הם כולם נסיון להיאחז בפופולרי, בסיסמה מוכרת, לביחד שכביכול יעזור לעבור את כל זה. לא לרדת לפרטים ולהגדיר זאת כ"גדוד שלם" או כ"הערכת חסר משמעותית", במקום לשים לב לכל הפרטים הקטנים אך הקריטיים, מעידים שמה שנידון איננו באמת המציאות כשלעצמה, אלא מטא-מציאות, של שירים, של אנדרטאות, של בריחה מהנושא לטובת טקס.

ודאי שאויבינו אינם בדיוק חיילי צעצוע ממפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, ויותר ברברים מצווחים שאפילו ג'ינגיס חאן היה משלח תחילה כדי להטיל אימה, בטרם יצעדו בעקבותיהם הכובשים המרוסנים יותר בטפיפה על סוסים. אבל הנושא איננו "אשמה" - ההיעלבות מאיזו הטחת האשמה מדומיינת היא בדיוק מאפיין של התפכחות מדיסוננס קוגניטיבי - אלא מדיניות והתמודדות של חברה (מכל האספקטים, הן בטחונית, הן צבאית, הן מדינית, הן כלכלית, הן חברתית), הן במישור המניעתי והן במישור התגובתי.

הרי כל הרתיחה והמרירות כלפי ההתפכחות שניסיתי לשווק כאן, נובעות בדיוק כי הדיסוננס המציאותי ישנו וקיים; אילו היינו באמת בדרך לאיזו ישועה ממשמשת באופק הנראה, מה היה הצורך להתקומם כל כך נגד מה שפרסמתי? אפשר היה לפטור הכל בזלזול ולתמוה מה אני לא רואה, שהאחרים כן. אבל הרי אין מהלך הדברים כך, הכל מבינים שבניגוד לכל האילוזיה ואפילו הכמיהה, באמת יש מציאות אחרת שאיתה נאלצים לחיות. ושאולי יותר מהכל, מה שממחיש שהמציאות היא לא אותה ברית שבטים מתחדשת מדומיינת (והריקודים ברחובות, כשמחת בית השואבה בשעתה, בין מכינת עלי ובין ישיבת מיר, ובין חטיבת הקומנדו להיכל פורת יוסף, כולם אהובים כולם ברורים) ושבמקום זאת יש מצב ביניים לא פתור, זה הסירוב הישראלי לחשוב כמה צעדים קדימה, כמעט בכל חזית ובכל היבט שמתבקש בו תכנון.
ודווקא אז, במקום לראות את אותו silver lining - האור שמפציע תמיד בין עננים ומאפשר להתעודד ולהמשיך, הגם שקשה - נכנסים למגננה של "זה רק אישי" או "זו האשמת שווא", כשכל זה הוא כמובן השלכה (reflection) קלאסית, של מי שבאמת אצלם כל ערעור על תפיסותיהם ומצפן חייהם הוא בהכרח "שמאל קיצוני", שבהינף היד הזה ניתן להתעלם ולברוח מהדיון.

אבל הדיון, הוא מכוח עצמו עדיין כאן.
בשורה התחתונה (שבעצם הראית הסכמה מסוימת איתה) - לא מלחמת קיום אימיננטית, כן עימות התובע משאבים; לא הילה של קדושה ופרק תנ"כי חדש, כן הכרח להשתפר מבחינת ההנהגה והמדינה בכללותה; ולא סיבה להתכנסות סביב מדורת שבט בוערת במבט משתלהב, כן בחינה מחדש של תרבות וחברה.

אתה ממשיך להיצמד לפסאודו-פסיכולוגיה של האחרנקדימון

זה הסימן המובהק להיעדר טיעונים. כמות המלל וההבלים שאתה כותב יכולה לפרנס שלוש דוקטורנטיות במחלקה למגדר.

אני מפציר בך לקחת את התרופות שהמלצת עליהם. אתה זקוק לזה.

פשוט תענה לגופו של עניין.מי האיש? הח"ח!

אגב, רק היות שאתה כל כך אוהב לפסוק בנוגע לאחרים, או למסגר ולקטלג בני אדם, אז אטול לעצמי את החירות להגדיר ולמסגר משהו פחות רגשי, כגון רעיונות:

 - לטעון ששנת 2024 היתה הקטלנית ביותר לעיתונאים, רק כי הצבא הישראלי פגע בפעילי טרור בעזה עם סמארטפון וגישה לאינטרנט תודות ללוויין של מאסק = שמאל קיצוני (אולי אפילו הזוי)

 - לחוש בחילה כשסטרוק מתנצלת בדמעות תנין על שהיא תצביע בעד המשך השתמטות מגיוס, למען שותפות קואליציונית, כשהיא שולחת את אותם מילואימניקים ארבע פעמים בשנה למות בעזה = התנהגות אנושית נורמטיבית שאפשר לקוות לה אפילו בימין, חוץ אולי מאשר אצל תיאוקרטים מתלהמים מושבעים, שמבחינתם האדם והפרט הם רק בורג במכונה נטולת נשמה ורגש

קאפיש?

תיארת את עצמך מושלם. יפה מאודנקדימון
אמור להיות מסר לטענת ה2024 שלך?


עם ישראל חש בחילה כששלום-עכשיו-קפלן ואחיהם האידאולוגיים מזדהים עם האויב הנאצי בעזה, כשאנשי הסרבנות שדם טבח העוטף על ידיהם מעיזים לדבר על אחרים, וכשהבוטים שלהם מהרהרים בשמחה על ההתממשות הכמעט מדוייקת של נבואת אהוד ברק על הגופות בירקון.

נדרשת כנראה הבהרהמי האיש? הח"ח!

הטענה לגבי שנת 2024 היא טענה שאני מציין שאומרים אחרים, כאלו שאני בוודאי מחשיב כשמאל קיצוני ואף הזוי. אתה גם מוזמן לבדוק מי מעלה את הטענה הטיפשית ההיא, שמקוננת על עזתים המשתתפים בטרור אבל מעלים על עצמם שלט "PRESS". וזה לא אני גם בעוד אלף שנים. ככה שגם אם אני לא יושב בקראוון של דניאלה וייס בכניסה לציר נצרים ומצפה בכליון עיניים להיכנס להתיישב, עם כל הכבוד לכנות אותי "שמאל קיצוני", בעיניי זו בערך השמצת המאה.

 

הטענה שלי היא מה שאמרתי על סטרוק. וזו גם טענתם (ובמקרים רבים טענתן) של בוחרי המפלגה מהמגזר, כאלו שפתאום מצאו את עצמם - הבעל בעזה, האישה בבית עם תריסר ילדים, שלוש פעמים בשנה, כשסטרוק מתנצלת שהיא תצביע בעד פטור לשותפים קואליציוניים, שלא יידרשו להחליף בפעם הבאה את הבעל. רק שבניגוד לפחדנות ולהליכה סחור-סחור סביב סטרוק במודעות אנונימיות בגיליונות השבועיים לשבת של "מקור ראשון" (ושל כמה עלוני בתי כנסת שמרשים לעצמם להיות קצת יותר ליברליים ופחות מפוחדים), אני כאן משמיע את הקול הזה בלי שום פחד. מי שמארגנים את הסידור המשיחי הזה, של האלף למטה אלף למטה, אלף בצבא ואלף בישיבה, זה בצלאל וסטרוק. לא איזו בת קול מהשמיים. במודעות הולכים סחור-סחור בלי לציין מי אירגן את זה, או שלכל היותר מתחננים להם בקול בוכים "לא לתת יד להשתמטות", כאילו הם שכחנים שצריכים תזכורת למה שהם מעוללים.


קאפיש?

תירוצים למכבירנקדימון

הטקסטים שלך מלמדים עליך יותר מהניסיונות המודעים למסגר את עצמך מחדש.

אף אחד לא מתרץ כלוםמי האיש? הח"ח!

כי אף אחד לא חייב לך כלום. פשוט תודה שכשלת בהבנת נקרא אלמנטרית.

אתה ממשיך לתאר את עצמך נהדרנקדימון

מעניין שדחוף לך לנסות לטהר את עצמך. ההתאבססות לא נגמרת, אז תעשה טובה לעצמך וקח את התרופות שהמלצת עליהם. זה יועיל לך.

בוא נעשה את זה אחרת.מי האיש? הח"ח!

מה שנקרא, אתפוס אומנותך לרגע - זו המתקיפה בברוטליות, זו שאין בה כל כבוד לאחר, זו שלא בוחלת במילים אלימות.

רק שעדיין, אני אדבר לעניין, בניגוד גמור אליך.

כי אפילו אם נשים הצידה את שגיאת ההבנה הילדותית-לגמרי שלך בנושא הטענה השמאלנית-קיצונית שהבאתי כדוגמא למה שאינני, ושאפילו לא הבנת מה תפקידה בדיון;

ואפילו אם נזקוף לטובתך - ולא לחובתך - את התנערותך מהשתתפות בהתבדחות הקלה בעניין תרופות הרגעה, שבאמת, זכותך להיעלב;

עדיין, לעצם הדיון והעניין, קרעתי אותך כאן לגזרים. דיאלקטית ואינטלקטואלית, גזרתי אותך בדיון הזה במספריים וניסרתי אותך במסור.
ומה שבנוסף הוצאתי ישירות מולך, היה לנעוץ סיכה בבלון המנופח שהקפת בו את עצמך פה, כמי ששופט אחרים ועוד מחלק עצות איך לשפוט ("לשוטט בפרופיל", כאילו מישהו מסתיר איזה משהו זדוני שחלילה עלול להיחשף, הו האימה, הו הפחד).

מצידי שימחקו את כל מה שהשתרשר בדיון הזה, אבל החל משלוש תגובותיך התוקפניות ושלוחות הרסן "אתה אידיוט" (באמת צורת דיבור מרשימה לפורומים), "דבר אחד ברור לגמרי" וכן "תשוטט בכרטיס האישי" ושתימחק גם תגובתי בנפרד "אנחנו מוסיפים לקבל את זה בשידור חי".
שיישאר רק מה שענו לי עניינית האחרים, והכל יהיה בסדר וטוב.
סיימתי כאן, ושהמילה האחרונה תהיה למי שרוצה ואיך שירצה.

לא תקום ולא תיטורadvfb
אתמול הגיעו ל-400פשוט אני..אחרונה
לקבוע תור לאורתופד בזמן או 40 דקות לפני הזמןרועישםטוב

אני רוצה להגיע לאורתופד בשעה 18:00. מהנסיון שלי ב-10 שנים האחרונות, תמיד יהיה תור של 40 עד 60 דקות (במיוחד כשזו שעה מאוחרת ביום כמו 18:00). אז האם כדאי לי לקבוע תור ל-17:20 ולהגיע באמת ב18:00 או לקבוע תור ל-18:00 ולהגיע ב-18:00 ואז לחכות 40 - 60 דקות?

אצל רופא מבוקש, מתי שלא תגיע תצטרך לחכותפ.א.

כי בד"כ העיכובים נגרמים בגלל קבלת מקרים דחופים בין התורים המוזמנים מראש.

ואם אתה לא נמצא במקום, ויש מקרים דחופים שיושבים ומחכים, ותגיע ברגע האחרון לפני השעה המוזמנת, לא תיכנס בזמן הנקוב שלך.

לפחות בכלליתמשה

לא משנה מתי קבעת, משנה מתי אתה מגיע ולפי זה התזמון. יצא לי בעבר להגיע שעה וחצי לפני התור (בגלל תור אחר שהיה לי באותו בניין לילד). חיכיתי כמה דקות ונכנסתי.

בונוס: עדיף להגיע למקומות כאלה עם מחשב נייד או ספר או תעסוקה.

לא יודע אם המערכת מזהה אותך עם התור בכניסה למרפאהארץ השוקולד

אם איחרת ביותר מרבע שעה

אבל מזהה אם הקדמתמשה

וגם כותבת את זה על הכרטיס: הגעת שעה וחצי לפני הזמן.

שווה להביא ספר\לעבוד בזמן שאתה מחכהפתית שלגאחרונה

מאשר לאחר מראש

עריכה זה בדיוק מה שמשה אמר

המלצה למטריותרועישםטוב

מי שרוצה מטריות - יש באליאקספרס מטריות בכמה שקלים בודדים.

סוג המטריה שאני הכי אוהב זה אלו שמתקפלות ממש קטן אבל נפתחות לממש גדול (מעל 120 ס"מ מתי שהן פתוחות), וגם

כאלו יש באליאקספרס (אבל זה כבר כמה עשרות שקלים)

זכורה לי פעם בשירות לאומיחושבת בקופסא

כשהתחיל גשם והחלתי להתקמצן על מטריה. קניתי אחת ב- 10₪ וחשבתי שזה מספיק טוב.

המטריה הזו, בהתאמה למחיר, החזיקה 10 דקות תמימות בגשם הסוער והרוחות עד התהפכה ונשברה, ואני נשארתי לעמוד עוד 20 דקות בתחנת אוטובוס כשרוח חזקה גורמת לגשם ליפול באלכסון ישר עליי, ובלי שום מחסה מתאים. (גם האוטובוס איחר כדי להוסיף לחגיגה).

אל תתקמצנו על מטריות.

הכי טובות זה המטריות ההפוכותנפשי תערוגאחרונה

אישתי קנתה לאחרונה ב20 שח

החיסרון שזה גדול גם שזה מקופל.

סודות בחוות?צמר-ארד

סתם מעלה פה נושא..

תגידו יש פה עוד מישהו

שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות

עם בעלי חיים וגילה סודות?

למשל עם כבשים..

איך החייה הזו מתפקדת

ומתנהגת כחלק מעדר

כל מיני תכניקות וטריקים?

תיוג שעולה בדעתי שמתמצאפ.א.
יש"ע חסום פהחסום לשעבר

כבר כמה שנים טובות

אז תתווך לו את הדברים… מניח מה שאתם מכירים …פ.א.

הכל נמצא בויקיפדיהרקאני

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

ממה להתפלא?רקאני

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

לכל חווה יש את הסודות שלה.חסום לשעבר

איפה מחביאים את המפתחותעיונית

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

חחח גדולצמר-ארד

נורא פשוט: דררר, דרר, בעהאאאחסום לשעבר

ומה לגבי הפרות?קעלעברימבאר

חת שתיים שלו ארבע, דרררהאאא דרהההאאחסום לשעבר

כשיגיעו פרות נטפל גם בהםצמר-ארד

זה לא סודותנפשי תערוג

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אז אתה אומר...צמר-ארד

שצריך לשמור מהם דיסטנס?

שלא ייתפסו אומץ?

דיסטאנס ממי?נפשי תערוג

מהכבשים?

סודות.. חח...נתקה

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

יוצא לי מדי פעםלא המשוגע היחידי

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

וואללה מסכים איתך..נתקה

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

שמע צמר...נתקה

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כן חח עוד נראה..צמר-ארד

כולם פה חאפרים

פפפפחסום לשעבר

קשוט עצמך תחילה ירקרק

האמתצאצא

אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....

אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,

אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,

אז לאט לאט לומדים את הסודות

זה כל עדר והסוד שלו,

כל עדר ואיך שרועים אותו

אין נוסחה

עד שאתה הופך להיות חלק מעדר

נסיון זה תמיד טובצמר-ארד

אני חושב אבל

שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב

ואפשר לעשות יותר טוב

ככה גם בעבודה הזו

יכול להיות רועה שכל הזמן

ינסה ליצור "שליטה"

והוא לא טפס את הנקודה של

שליטה מתוך רוגע

ברורצאצא

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אתה לומד לשלוט בנחת

אתה לומד אותם

הם לומדות אותך

שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר

שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה

אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע

וואוו כמה תשובותצמר-ארד

עוד משונתקהאחרונה

שהמקצוע הזה דורש סבלנות אינסופית...

אתה צריך להיות סובלן מהרגע הראשון ועד שהם חוזרות

לפעמים זה מתחיל וממשיך ככה עד העמצא ברוגע

ואז בשעה האחרונה הן מתחילות לעשות בעיות..

בגלל שזה לקראת הסוף זה יכול להיות מאוד מתסכל

והפיתוי לאבד את זה באמת גדל אבל

כדאי ואפשרי למשוך כמה שאפשר

בהצלחה

מבקשת עזרתכםנחלת

היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות

שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,

קשה לי לעצור את עצמי.

אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.

תודה רבה לכם!

לבנות - מותר.

אני גם מנהל שיחות שאני נגרר אליהן עם הקולות בראשדי שרוט

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

בהצלחהארץ השוקולד

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

א-ברוך! אז איך אני אמורה לדעת?נחלת

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

לא ניתן לדעתנפשי תערוג

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

תודה רבה!נחלתאחרונה

מה עושיםפצל"פ

עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈

צא להליכה ולגינת כושרמשה

בטח, כשהכל רטוב מבולבלת מאדדדד

את הולכת יחפה או שיש לך נעליים?משה

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

דיברתי על גינת כושרמבולבלת מאדדדד

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

זה נכוןמשה

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

פחותפצל"פ

זה נראה לי רק יגביר לי

למה דיכאוןזיויק

כמאמר השירפצל"פ

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

נכון. יש כזה דבר. אולי בגלל שהנשמה היתירה יוצאתנחלת

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

אוקי זה באמת בעיה מובניתזיויק

תנסה לתפוס את מוצש כהמשך שבתקעלעברימבאר

הגזמתם.. אין כמו מוצ"ש של חורף כששבת יוצאת ב 17:004ne1

בערב

משחק כדורגל, כדורסל, כושר בגינהסוגשל חרדיאחרונה

אתם חיים את החלום?ניגון🌿

אני חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מדוד המלךאריק מהדרום

אז אפשר לומר שכן.

איך בדיוק?כְּקֶדֶם

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

יש כאן הנחת המבוקשפשוט אני..

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

מסכים חלקית.קעלעברימבאר

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

דוד חי בזיהום אוויר פקקים ובניינים שמסתירים שמים?קעלעברימבאר

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

תודה! התכוונתי, מוסיקה אהובה!נחלתאחרונה

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

בשלב הנוכחי של החיים - כןפ.א.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

כרגע לא.קעלעברימבאר

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

אמןניגון🌿

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

מה זה אומר? הדרך או היעד?ט'

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

את היעדניגון🌿

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

החלום = היעד?ט'

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

כן,טאבי

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

זה גם טוב(;ניגון🌿

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

ב"ה כןLavender

ב"ה כןהמקורית

כן, ב"ה 🙂אלישבע999

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

ואו כיף לשמועניגון🌿

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אגבניגון🌿

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

יש חלומות גדולים ויש חלומות קטניםאלישבע999

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

בגדול כןזיויק

שואף ליותר בע"ה

הגשמתי כמה וכמה חלומות בעולם הזהמשה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

לפעמים חלום ממומש עולה על כל הצפיות לטובה.קעלעברימבאר

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

חתונה זה חלום של הרבה אנשיםמשה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

זה יכול להיות הרבה דברים:קעלעברימבאר

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

זה נכוןמשה

סדר הבחירות:קעלעברימבאר

שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"

שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.

מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :

אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.

נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.

והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.

בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.

וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.

היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.

והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.

בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.

משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.

אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!

אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!

טרף בקלפי ושלשל מעטפה.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.

אמת מה נהדר היה בוחר גדול.

אשרי העם שככה לו.

חחח... יפה מאוד ומצחיקנקדימון

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

יפה מאוד ומשעשעארץ השוקולד

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

לא מבין מה כזה זכות היסטורית להצביע.קעלעברימבאר

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

הזכות לבחור כיצד המדינה שלך תתנהל היא זכותארץ השוקולד

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

זו זכות כמו הזכות שלי להצביע בוועד בית.קעלעברימבאר

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

ברור שזה השניארץ השוקולד

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מתרגש מעצם קיום השלטון. מהעניין להשפיעקעלעברימבאר

עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?

אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.

ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס

אני שמח וחושב שזה מדהים שאני זוכה להשפיעארץ השוקולד

ב. איך 1,050 שנה?

תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.

מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)

מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.

אנחנו בשנה ה79 למדינה.

סך הכל 630 שנה.

העלאת מס אינה אובדן עצמאות.קעלעברימבאר

אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.

צדקיהו מלך בממלכה יהודית

תשלום מס למדינה אחרת זה כפיפותארץ השוקולד

והיא לא עצמאות.

כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.

הנה נחמיה ט להקעלעברימבאר

ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.

מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.

ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.

ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"

א. כך ספרתי גם.ארץ השוקולד

ב. על מגילת תענית שמעת?

היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.

ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.

ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?

ב. הימים במגילת תענית הם לא ימי הלל אלאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 13:16

ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)

ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"

ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".

א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים

אתה נתפס למלא גדרים במקום לפקוח את העינייםארץ השוקולד

ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים

ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.

איפה אמרתי שמצבינו לא טוב יותר?קעלעברימבאר

א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון

ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.

מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.

מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.

מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.

לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה

ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.

בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)

חלקת על הטענה שיש לנו זכות היסטוריתארץ השוקולד

בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון

חלקתי בגלל שאני לא רואה עניין מהותי בשלטון העם,קעלעברימבאר

הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.

אז בכך אנו חלוקיםארץ השוקולד

מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,

ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?

אני מעדיף מלכות בית דוד שלקעלעברימבאר

מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.

אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).

כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.

ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.

איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים

אבל חלק גדול ממלכי בית דודארץ השוקולד

לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה

אני מדבר על הצפיה לנבואותקעלעברימבאר

על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.

כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.

בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.

העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם

אני מדבר על הכרת הטוב למול המציאות שהייתה בעברארץ השוקולדאחרונה

ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.

חוץ מזה שכחתי לומר תודה קעלעברימבאר

האם קרה למי מכם שהמזוודה לא הגיעה ליעדנחלת

בחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?

כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה

לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם

לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....

בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו

כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם

כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות

רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה

ומתוסכלת.

דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם

אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....

זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי

אבל משהו, משהו....בכל זאת.

היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.

לחברת התעופה יש מדיניות אחריותנעמי28

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

איבודי מזוודות היא תופעה מאוד נפוצה - עניין של יוםפ.א.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

אמי ע"ה היתה תמיד אומרת שמה שזול זה יקר....נחלת

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אני מבין שלא שלחת אותה כבר ממש בהתחלה לבטן המטוספ.א.

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

נכון. זו כנראה הבעיה.נחלת

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

מצד אחד אין לסמוך על הנס, וחובת ההשתדלותפ.א.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

תודה אבל לא קיבלתי שום אישור או קבלה כששלחתי אתנחלת

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

ברור שלא קיבלת. הבעיה שגם אין לך תיעוד של תלונהפ.א.

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

כל כך מפורט. תודה רבה!נחלת

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

נמצא!!נחלת

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

ובא לציון גואל! הגומל לחסדים טובות! בשעה טובה!פ.א.

תודה רבה על העדכון המשמח

ברור. שכל האבידות מכל הסוגים - תימצאנה!נחלת

מבאס ממש לשמוע 😟פשוט אני..

תודה רבה. שאלו יהיו כפרות העוונות שלי ושל כולנו.נחלת

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

סוריקטה?יעל מהדרוםאחרונה