**האור שנשבר**
כריסטופר טולקין עמד מול חלון חדרו הקטן באוקספורד, מבטו נעוץ בשקיעה. הוא כבר היה בן שמונים, אך להט נעוריו לא עזב אותו. בכל פעם שצפה באחת מסצנות סרטיו של פיטר ג'קסון, גבר בו הכאב.
"יצירתו של אבי הפכה לקרקס הוליוודי," אמר לעצמו, "וזה חייב להיפסק."
### ההחלטה
כריסטופר זימן את קבוצת "שומרי האור", חבורה סודית של טולקינאים מושבעים שהיו נאמנים אך ורק לכתבי המקור. הם התאספו במרתף ישן בביתו, שם הוצגה להם התוכנית.
"פיטר ג'קסון הוא לא רק במאי," אמר כריסטופר בקול תקיף, "הוא סמל לרדידות ולמסחור. נבטל אותו, כמו שנבטל את מה שהוא מייצג."
### הפעולה
באחד הלילות, בזמן שג'קסון עבד על סרטו החדש בלוקיישן סודי בניו זילנד, שומרי האור התגנבו למחנה ההפקה. כריסטופר עצמו הוביל את הקבוצה, אוחז באגרופן כסוף שנחרט עליו שמה של הטבעת האחת בשפת השחור.
הם פרצו לקרוואן של ג'קסון. פיטר, שהיה שקוע בעבודה, כמעט ולא שם לב עד שהיה מאוחר מדי. כריסטופר עמד מולו, ידו האוחזת באגרופן רועדת מעט, אך קולו יציב:
"אתה הרגת את אבי שנית, ג'קסון. עכשיו תשלם את המחיר."
בלי לאפשר לו להוציא מילה, כריסטופר נעץ את האגרופן בלבו של הבמאי. קולו של ג'קסון נדם, והחבורה נעלמה אל תוך הלילה, משאירה אחריה רק פתק שעליו כתוב:
*"האור יוחזר אל הטבעת."*
### ההדים
העולם התעורר לתדהמה מוחלטת. מותו של פיטר ג'קסון הותיר ריק אדיר בתעשיית הקולנוע, אך גם העלה שאלות על נאמנות ליצירה ספרותית ועל מחיר המסחור. כריסטופר טולקין מעולם לא נתפס, אך רבים האמינו שדווקא מעשהו הנועז שמר על רוחו של ג'.ר.ר. טולקין טהורה ונאמנה.