סיפור חביב שביקשתי מצ'אט ג'יפיטי לכתובגנדלף הורוד

**האור שנשבר**  


כריסטופר טולקין עמד מול חלון חדרו הקטן באוקספורד, מבטו נעוץ בשקיעה. הוא כבר היה בן שמונים, אך להט נעוריו לא עזב אותו. בכל פעם שצפה באחת מסצנות סרטיו של פיטר ג'קסון, גבר בו הכאב.  

"יצירתו של אבי הפכה לקרקס הוליוודי," אמר לעצמו, "וזה חייב להיפסק."  


### ההחלטה  

כריסטופר זימן את קבוצת "שומרי האור", חבורה סודית של טולקינאים מושבעים שהיו נאמנים אך ורק לכתבי המקור. הם התאספו במרתף ישן בביתו, שם הוצגה להם התוכנית.  

"פיטר ג'קסון הוא לא רק במאי," אמר כריסטופר בקול תקיף, "הוא סמל לרדידות ולמסחור. נבטל אותו, כמו שנבטל את מה שהוא מייצג."  


### הפעולה  

באחד הלילות, בזמן שג'קסון עבד על סרטו החדש בלוקיישן סודי בניו זילנד, שומרי האור התגנבו למחנה ההפקה. כריסטופר עצמו הוביל את הקבוצה, אוחז באגרופן כסוף שנחרט עליו שמה של הטבעת האחת בשפת השחור.  


הם פרצו לקרוואן של ג'קסון. פיטר, שהיה שקוע בעבודה, כמעט ולא שם לב עד שהיה מאוחר מדי. כריסטופר עמד מולו, ידו האוחזת באגרופן רועדת מעט, אך קולו יציב:  

"אתה הרגת את אבי שנית, ג'קסון. עכשיו תשלם את המחיר."  


בלי לאפשר לו להוציא מילה, כריסטופר נעץ את האגרופן בלבו של הבמאי. קולו של ג'קסון נדם, והחבורה נעלמה אל תוך הלילה, משאירה אחריה רק פתק שעליו כתוב:  

*"האור יוחזר אל הטבעת."*  


### ההדים  

העולם התעורר לתדהמה מוחלטת. מותו של פיטר ג'קסון הותיר ריק אדיר בתעשיית הקולנוע, אך גם העלה שאלות על נאמנות ליצירה ספרותית ועל מחיר המסחור. כריסטופר טולקין מעולם לא נתפס, אך רבים האמינו שדווקא מעשהו הנועז שמר על רוחו של ג'.ר.ר. טולקין טהורה ונאמנה.  

חחח יפהסוורוס סנייפ

מעניין אותי גם איך ביקשת ממנו לכתוב.

יכול?

ביקשתי ממנו שיכתובגנדלף הורוד
סיפור על כך שכת טולקינאית בראשות כריסטופר טולקין ממתנקשת ובהצלחה בג'קסון 
חחח ואוו הוא טובסוורוס סנייפ
גרסה אחרתגנדלף הורוד
### **האור שדעך**  


השנה הייתה 2001, וג'.ר.ר. טולקין היה בן 109. איש זקן, אך מוחו נותר חד כתער. בעולם שבו רפואת העתיד אפשרה להאריך חיים בצורה מרשימה, הוא זכה לראות את המאה ה-21.  


כשיצא הסרט *שר הטבעות: אחוות הטבעת*, עולמו של טולקין התנפץ. הוא צפה בבכורה פרטית באחוזתו, פניו הלבינו מרוב כעס, וכל תנועה על המסך נדמתה לו כאגרוף בבטן.  


"זה לא יצירה שלי," אמר לעצמו בקול שבור. "זו בגידה."  


### **ההחלטה**  


לילה אחד, כשהכעס לא הניח לו מנוח, הוא התיישב אל שולחנו, כתב מכתב רשמי לפיטר ג'קסון ובו דרש להפסיק את העבודה על הסרטים הנוספים. הוא הסביר בפירוט את העוולות שנעשו לסיפורו, לאופי הדמויות ולמשמעותה של הטבעת.  


ג'קסון, שחשב שמדובר במתיחה, שלח בחזרה תשובה לקונית: "העולם אוהב את הסרט, ואני אמשיך."  


תשובה זו הייתה הקש ששבר את גב הגמל.  


### **המסע לניו זילנד**  


טולקין ארז תיק קטן, ובו כמה פריטים שנשמרו אצלו עוד מהמלחמה: אקדח ישן, יומן עור, וקופסה קטנה ובה אדמה מ"שרווד", מקום הולדתו. הוא נסע לניו זילנד בלי ליידע איש.  


בליל סערה, מצא את דרכו לאתר הצילומים. ג'קסון היה שם, מתבונן במסך שבו ערכו סצנת קרב.  


טולקין עמד רגע בצד, מתבונן באיש הגדול והצחקני שלא הבין את עומק היצירה שלו. הכעס גאה בו כמו גל בלתי ניתן לעצירה.  


### **העימות**  


"מר ג'קסון," אמר טולקין בקול רם וצלול, שהדהד באתר הריק למחצה.  


ג'קסון הסתובב, עיניו פעורות בתדהמה. "זה לא יכול להיות... אתה אמור להיות מת!"  


"אני אכן מת, לפחות כפי שאתה הראת אותי בעולם," השיב טולקין, צעד קדימה עם האקדח בידו. "אבל היום אני בא לתקן."  


"מה אתה רוצה ממני?" שאל ג'קסון, נסוג מעט.  


"אני רוצה שתפסיק. שתכבד את מה שכתבי. שסיפוריי יישארו כפי שנכתבו, לא כפי שאתה מפרק אותם לצעצועים הוליוודיים."  


ג'קסון צחק, ניסיון נואש להפיג את המתח. "אבל הסרטים האלה עושים אנשים מאושרים. הם מכניסים את העולם שלך ללבבות של מיליונים."  


"לא על חשבון האמת," אמר טולקין וירה.  


### **האור שכב**  


הכדור פילח את ליבו של ג'קסון, והוא נפל לקרקע. טולקין הביט בו בשקט, כמו רואה את משקל הדורות נופל מעליו.  


"סוף סוף," לחש, "האור נשמר."  


בבוקר, כשאנשי הצוות גילו את ג'קסון, טולקין כבר היה הרחק משם. אך מכתב שהשאיר מאחוריו הסביר:  


*"ישנם דברים שאי אפשר למסור למסחור. האור אינו שייך לאף אדם, והוא יחזור לאדוניו האמיתי."*  


### **התגובות**  


העולם היה בהלם. הרצח הותיר חלל בתעשיית הקולנוע, אך עורר דיון עמוק על זכותו של יוצר להגן על מורשתו, אפילו בדרך קיצונית כל כך.  


טולקין עצמו לא נתפס מעולם, אך מסופר שהוא חי את שארית ימיו בכפר נידח, שם המשיך לכתוב סיפורים ולשמר את החזון שלו, הרחק מהשפעת העולם המודרני. 

שמעתי שבני טולקין נשבעו לנקום בכל וולא, בלרוג, עלףקעלעברימבאר
גמד, או אדם שלא נולד. לרדוף את כל מי שיסריט טת סיפורי אביהם. בשם ארו, ומנווה ואלברת עדים
וטניקוטילגנדלף הורוד
אפשר לעשות את כריסטופר מתנקם בגקסון כמו טוריןקעלעברימבאר
שחוזר לדור לומין והורג את ברודה (ככה נראה לי שקוראים לבן המזרח הרשע)
יש לך רעיון איך לנסח את זה?גנדלף הורוד
לא זוער בדיוק את המקרה עם טורין וברודה, עיין בילדיקעלעברימבאר
הורין
אפשר לעשות את כריסטופר מנדה את גקסון כמו גנדלףקעלעברימבאר
ששובר את מטה סרומן
מנדה זה לחלשיםגנדלף הורוד
צריך שיהרוג אותו, כן יאבדו כל אויביך 
אז הוא זרק אותו לאש של הר הגזירהקעלעברימבאר
או זרק אותו אל האין הסובב את אאה דרך דלתות הלילה
ואת ג'קסוןגנדלף הורוד
השליכו הטולקינאים מעבר לדלת הלילה, אל האין חסר הזמן 
וגזרו עליו שיהיה בכחא למשך טרילוגיה של 3 עידנים,עדקעלעברימבאר
שיורשה לבקש חנינה
אני באמת מסוגלגנדלף הורוד

לדמיין כמה טולקינאים רדיקליים שיתנקשו בג'קסון

לדעתי, זה ריאלי ואפשרי שזה יקרה, יש מיליוני טולקינאים ששונאים אותו, ובטוח יש כמה מאות פסיכופתים 

חס וחלילהקעלעברימבאר
אני רק אומר שזה אפשרי לחלוטיןגנדלף הורוד
ואני ממש לא מהרדיקליים בפסיכופתיםגנדלף הורוד
אתה רדיקל חפשי או רדיקל אדוק?קעלעברימבאר
מה הכוונה?גנדלף הורוד
אם אתה גנדלף ומשחק בסרט של גקסון, ותפגוש את גקסוןקעלעברימבאר

בפונדק הסוסון המכרכר, האם תיידע אותו שיש לו פרס על ראשו, כמו שגנדלף האפור עשה בסרט ההוביט ימ"ש?

לאגנדלף הורודאחרונה
אני אקבל את הפרס, סמוך עליי
יש סצנה בסרט ההוביט ימ"ש שתורין יושב בסובן המכרכרקעלעברימבאר
וגנדלף מראה לו מודעה שיש פרס על ראשו. אפשר לעשות את אותה סצנה על גקסון במקום תורין...
אם מי שתומך בסרטים הוא ג'קסונאי, אז איךקעלעברימבאר
קוראים למי שתומך בסרטים של הארי פוטר? אני צריך בשביל פורום הארי פוטר את זה
דיון מענייןGandalf66

מי שלא עוקב, לאחרונה יש דיון אינטרנטי בקהילה הטולקינאית העולמית.

הדיון התחיל כשטולקינאית משוודיה העלתה סרטון שטענתו המרכזית היא ששרה"ט מושפע מהמיתולוגיה הנורדית.

כמובן שבתגובה הרבה טולקינאים דתיים (נוצרים) זעמו על הטענה מכיוון שלטענתם שרה"ט מבוסס על המיתולוגיה הנוצרית.

רציתי להעביר את הדיון הזה לכאן מסיבות ברורות (דת וטולקין)

אז מה דעתכם?

הפורום חיי מתמידGandalf66

תגידו אני הפתי היחיד שחשבדורין השמיני

כשהוא קרא שר הטבעות בפעם הראשונה שגנדלף באמת מת

ברור שלא...מתואמת

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

בלי ספויילרים!!!אריק מהדרום

הייי מה אומר אחימשה גוטמן

זה אמנם היה לפני 30 שנהסלמוןאחרונה

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.

רבי גנדלףGandalf66

רבי גנדלף, רבינו האפור

באתי עד אליך כי חלמתי על גונדור.

רבי גנדלף, רבינו הלבן

באתי עד אליך, רבי גנדלף מאמן

חחחחחחחחחחחחח זה טובדורין השמיניאחרונה

הjuden בהיכל הזהובצמר-ארד
עבר עריכה על ידי צמר-ארד בתאריך ט"ו באלול תשפ"ו 14:56

הם רכבו על הארלי דייוידסון בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב פסח וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

זאת ישיבת הספר ו"אדורס הקודש" שמה

וראש הישיבה "תאודן בן תימה" שמו

מלך רוהן ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים..

המשך יבוא

נמצאו הספינות שפאנור שרףקעלעברימבאר