מעניין אותי גם איך ביקשת ממנו לכתוב.

יכול?

השנה הייתה 2001, וג'.ר.ר. טולקין היה בן 109. איש זקן, אך מוחו נותר חד כתער. בעולם שבו רפואת העתיד אפשרה להאריך חיים בצורה מרשימה, הוא זכה לראות את המאה ה-21.  

כשיצא הסרט *שר הטבעות: אחוות הטבעת*, עולמו של טולקין התנפץ. הוא צפה בבכורה פרטית באחוזתו, פניו הלבינו מרוב כעס, וכל תנועה על המסך נדמתה לו כאגרוף בבטן.  

"זה לא יצירה שלי," אמר לעצמו בקול שבור. "זו בגידה."  

### **ההחלטה**  

לילה אחד, כשהכעס לא הניח לו מנוח, הוא התיישב אל שולחנו, כתב מכתב רשמי לפיטר ג'קסון ובו דרש להפסיק את העבודה על הסרטים הנוספים. הוא הסביר בפירוט את העוולות שנעשו לסיפורו, לאופי הדמויות ולמשמעותה של הטבעת.  

ג'קסון, שחשב שמדובר במתיחה, שלח בחזרה תשובה לקונית: "העולם אוהב את הסרט, ואני אמשיך."  

תשובה זו הייתה הקש ששבר את גב הגמל.  

### **המסע לניו זילנד**  

טולקין ארז תיק קטן, ובו כמה פריטים שנשמרו אצלו עוד מהמלחמה: אקדח ישן, יומן עור, וקופסה קטנה ובה אדמה מ"שרווד", מקום הולדתו. הוא נסע לניו זילנד בלי ליידע איש.  

בליל סערה, מצא את דרכו לאתר הצילומים. ג'קסון היה שם, מתבונן במסך שבו ערכו סצנת קרב.  

טולקין עמד רגע בצד, מתבונן באיש הגדול והצחקני שלא הבין את עומק היצירה שלו. הכעס גאה בו כמו גל בלתי ניתן לעצירה.  

### **העימות**  

"מר ג'קסון," אמר טולקין בקול רם וצלול, שהדהד באתר הריק למחצה.  

ג'קסון הסתובב, עיניו פעורות בתדהמה. "זה לא יכול להיות... אתה אמור להיות מת!"  

"אני אכן מת, לפחות כפי שאתה הראת אותי בעולם," השיב טולקין, צעד קדימה עם האקדח בידו. "אבל היום אני בא לתקן."  

"מה אתה רוצה ממני?" שאל ג'קסון, נסוג מעט.  

"אני רוצה שתפסיק. שתכבד את מה שכתבי. שסיפוריי יישארו כפי שנכתבו, לא כפי שאתה מפרק אותם לצעצועים הוליוודיים."  

ג'קסון צחק, ניסיון נואש להפיג את המתח. "אבל הסרטים האלה עושים אנשים מאושרים. הם מכניסים את העולם שלך ללבבות של מיליונים."  

"לא על חשבון האמת," אמר טולקין וירה.  

### **האור שכב**  

הכדור פילח את ליבו של ג'קסון, והוא נפל לקרקע. טולקין הביט בו בשקט, כמו רואה את משקל הדורות נופל מעליו.  

"סוף סוף," לחש, "האור נשמר."  

בבוקר, כשאנשי הצוות גילו את ג'קסון, טולקין כבר היה הרחק משם. אך מכתב שהשאיר מאחוריו הסביר:  

*"ישנם דברים שאי אפשר למסור למסחור. האור אינו שייך לאף אדם, והוא יחזור לאדוניו האמיתי."*  

### **התגובות**  

העולם היה בהלם. הרצח הותיר חלל בתעשיית הקולנוע, אך עורר דיון עמוק על זכותו של יוצר להגן על מורשתו, אפילו בדרך קיצונית כל כך.  

טולקין עצמו לא נתפס מעולם, אך מסופר שהוא חי את שארית ימיו בכפר נידח, שם המשיך לכתוב סיפורים ולשמר את החזון שלו, הרחק מהשפעת העולם המודרני. 

לדמיין כמה טולקינאים רדיקליים שיתנקשו בג'קסון

לדעתי, זה ריאלי ואפשרי שזה יקרה, יש מיליוני טולקינאים ששונאים אותו, ובטוח יש כמה מאות פסיכופתים 

בפונדק הסוסון המכרכר, האם תיידע אותו שיש לו פרס על ראשו, כמו שגנדלף האפור עשה בסרט ההוביט ימ"ש?

כי אם לא אין סיכוי שאני מציץ

בתחנה המרכזית תקראו ל @כקדם😅

לא סובל "בני לילית"

תרגום כושל

על הסרט..