שזה לא באמת נכון ...
אבל מרגיש לי שאני כל הזמן צריך לבחור בין בחורה דוסית לגמרי לבין בחורה שנראית טוב.
איפה אתם מתחבאות?!
שזה לא באמת נכון ...
אבל מרגיש לי שאני כל הזמן צריך לבחור בין בחורה דוסית לגמרי לבין בחורה שנראית טוב.
איפה אתם מתחבאות?!
השאלה אם זו השאלה הנכונה לשאול
בנתיב והמסע שלך,
ההרגשה כמובן סתם מכשילה,
היא שקרית, וכשתמשיך עוד אתה תגלה בנו עיניך.
ואם אפשר להוסיף מהערה הזו החשובה
יש גם בנות שנראות טוב ,שלא עושות "רעש" על זה.. אולי בתמונה או ממבט ראשון לא יראו ובמציאות או ממבט שני הן כן ומאוד
(נקודות למחשבה
לפותח השרשור..
האם כל סטיגמה שלנו בהכרח נכונה?)
כי אתה מחפש מישהי שנראית טוב
לא אמרתי שפוסלות אותי, אמרתי שקשה לי למצוא.
( לא בקטע גאוותני אבל רק אחת פסלה אותי וזה היה בגלל שהייתי מדי דוס בשבילה)
הרבה בחורות (ואני בתוכן) פוסלות על זה.
ברגע שאני רואה שכתוב בכרטיס "בחורה נאה" או "בחורה מטופחת" וכד', אני מבינה שזה אחד מהדברים שחשובים לבחור, וזה לא סימן טוב.
אני, והרבה כמוני, לא רוצות בחור שהחיצוניות חשובה לו יותר מהפנימיות, ושורה כזאת בכרטיס לרוב מצביעה על כך
מצד שני למה זה מעורר בך התנגדות זה שבחור מחפש מישהי שנראית טוב?
זה שחשוב לי חיצוניות אומר שלא חשובה לי הפנימיות?
אבל בדר"כ זה בא עם עוד כמה "דגלים אדומים"
לא אכפת לי שאתה מחפש מישהי שנראית טוב, אבל אם זה כתוב לך בכרטיס, ששם בדרך כלל כותבים את הדברים שהכי הכי חשובים, זה אומר משהו.
אני לא רוצה לחיות בלחץ של "אולי אני כבר לא יפה מספיק בשבילו, אני חייבת להמשיך לעשות ככה וככה כי הוא רוצה מישהי מטופחת"
אני לא יכולה להתחייב שבמשך שאר החיים שלי אני אשאר יפה כמו שאתה רוצה.
חוץ מזה שזה אף פעם לא נעים כשגבר שופט את המראה שלך, ואם זה מאחורי הקלעים זה יותר נעים מאשר כשזה בחוץ, כתוב שחור על גבי לבן שאתה הולך לבדוק שאני יפה
אז תפרק ותנתח את היחס שלך לעניין.
מה זה נראית טוב (חן או משיכה),
האם אתה מחובר יותר לסגנון מראה אחר (נניח גדלת עם בנות לא הכי דתיות שנראות אחרת),
האם אתה תופס שיש סתירה מהותית בין יופי לדוסיות,
האם אתה נותן יותר מדי מקום למראה,
האם אתה מצפה מבחינת נראות לדברים שאצל דוסיות באים רק בהדרגה.
אני אישית חושב שאם כבר זה הפוך...
רק שלפעמים לוקח קצת זמן לראות ולהרגיש את זה, בפרט שהגורם הנוסף שמשפיע על היחס לעניין- המשיכה הטבעית, קטן יותר כשהלבוש צנוע.
מסופר עליהן שהיה להן יופי יוצא דופן
וכן איך אפשר להגיד על בנות מעם ישראל לא יפות
אם כולן רוצות אותך ורק אתה מסנן את כולן אולי כדאי לנסות שוב את הקשר עם ההכי יפה בעיניך שהייתה לך ושרצתה להמשיך בקשר.
לא נשמע לי סביר שפגשת רק דוסיות לא יפות
ושהיופי נמצא רק בקרב החילוניות/ מסורתיות
מה שמוביל להצעה שלי לחשוב טוב למה אתה לא רואה יופי אצל דוסיות אבל כן באחרות.
מעניין לשמוע מה דעתך בעניין
זה מישהי שממש דוסית.
לא התכוונתי לדתיה לאומית סטייל בני עקיבא
הייתי פוסל הצעות של בחורות שהולכות עם מכנסיים/חצאית קצרה
עם הזמן הבנתי שבנות שנראות דוסות כלומר לפי התקנים של ההלכה הן לא בהכרח דוסות. לא אומר חלילה שזה לא חשוב! רק מחדד שהמושג הזה הוא טיפה דינאמי ומורכב (כמו כל דבר בחיים מנהסתם)
אני עכשיו בקשר דיי מתקדם עם מישי שהולכת עם מכנסיים ולדעתי היא אחת הבחורות ההכי דוסות שהכרתי (בקטע טוב)
אני פחות מאמין בזה מהסיבה הפשוטה שמי שקבע מה נחשב דוס זה לא אני ולא אתה. זה ה'
ויש בסוף הלכה...
ההלכה בין היתר אומרת לא לומר לשון הרע(לא לקבל אותה) ועוד מליון תתי הלכות. מישהו עומד בזה?
ההלכה אומרת גם לא לדבר דיבורים לא צנועים.
והרשימה עוד ממשיכה כידוע.
אז אם מבחינתך בחורה שמתלבשת צנוע אבל לא שומרת על דברים אחרים היא דוסה כי "יש הלכה"
אז למה בחורה שהולכת עם מכנסיים אבל כן שומרת על דברים שלא ראיתי אצל דוסות אחרות היא לא דוסה?
הפשוטה שאם בן אדם הולך עם שלט אני מדבר לשון הרע זה שונה מאם בן אדם נופל ומצטער על זה.
לבוש זה לא עוד סתם פרט, ובמיוחד אצל בנות אלא ביטוי של האישיות.
(אני ניסית כמה חודשים להתכחש לזה בקשר האחרון עד שהבנתי שאנינעובד על עצמי ובסוף בכאב גדול נפרדתי)
בהגדרת החוזק הדתי של מישהו או מישהי, יש לדעתי שני היבטים וחצי:
א. מה מקובל. כן, זה בהחלט רלוונטי. זוהי הגדרה חברתית משהו, אבל היא מתפקדת בתור virtue signaling. אם מישהו בוחר ללכת עם קסקט, למשל, הוא בא להגיד על עצמו משהו. הוא מחצין שונות ממה שמקובל, והוא רוצה שיראו שהוא משהו אחר.
נז, למשל, במשך שנים רבות נחשב כדבר שדתיים לא הולכים איתו למרות שאין בעיה הלכתית ידועה, ודווקא בגלל זה מי שתבחר לשים נזם תעיד על עצמה שהיא קצת מחוץ לחברה הדתית הרגילה.
יש מה שמקובל כדתי יותר, ומי שעושה הפוך בהחלט מספר על עצמו משהו דתי אחר.
א.2. וודאי שיש הלכות שהן בעלות משקל רב יותר בתורה מאשר אחרות. יש מצוות שמהוות מסגרת ויש שלא, יש מצוות פומביות ויש שלא, יש מצוות דאורייתאיות ויש שלא, וכן על זה הדרך. כל העושר הזה בתוך בעולם ההלכתי הוא בעל משמעות בהחלט.
ב. יש הבדל בין התנהגות לא-הלכתית ביודעין ומתוך רצון/זילזול לבין קושי בשמירת ההלכה שהאדם לא מתגאה בו ולא מנסה להצדיק אותו.
לי למשל מאוד קשה להתפלל במניין, אבל אני לא מצדיק את זה ולא מנסה לתרץ את זה. אכן יש לי בעיה, ואני צריך לתקן אצלי. והדבר הזה שונה לגמרי מאדם שיגיד שאין בכלל עניין מיוחד בתפילה במניין ושלא קרה כלום.
אם מישהו מקפיד על הרבה הלכות אבל על שמירת שבת הוא לא מקפיד הוא נחשב עדיין דוס? הרי בהלכה יש מיליון תתי הלכה אי אפשר לקבוע על סמך דבר אחד שהוא לא מקיים שהוא לא דוס..
העניין הוא שיש דברים מסויימים בסיסיים שבלי לקיים אותם אי אפשר להיקרא דוס, שבת היא אחת מהן, וצניעות אצל נשים גם כן(וזה יהיה ממש עיוות לדעתי להפריד ולהתעלם מהקשר של נשים עם מצוות הצניעות), כן צניעות של הלבוש הוא דבר משמעותי מאוד בהגדרה של הדוסיות,ובמיוחד בהגדרה החברתית.
וחוץ מזה מה שאמרת על לשון הרע זה נכון, יש הלכה לא לדבר לשון הרע, אבל אין מה לעשות אי אפשר להשוות את זה לצניעות, לא סתם כתוב שאחד מ3 העברות שאין אדם ניצול מהן בכל יום זה לשון הרע/אבק לשון הרע.
ואני אישה אז מותר לי להגיד את זה.
דואג האדומי שהיה אחד מגדולי הדור איבד את העולם הבא שלו על לשון הרע.
נוטים להקל היום בחומרת הלשון הרע גם כי "כולם נופלים" בתקופת התנך לשון הרע היה באמת אחד הדברים הכי חמורים שיש. ולעומת זאת עניינים של צניעות היו בתחום אפור/מותר
(שלא כמו היום)
אגב, לדעתי השוואה בין מכנס רחב לבין חילול שבת היא ממש לא במקומה והיא מעין דמגוגיה.
על חילול שבת אין חולקים שמדובר בכרת.
על מכנסיים מדובר במחלוקת פוסקים לכן זה לא ככ בר השוואה, על לשון הרע לצורך העניין אין מחלוקת שמדובר בדאורייתא, קל וחומר שהולכים לפי החפץ חיים ששם הוא עושה ממש חשבון של כמה לוואים יש על כל מקרה.
ההבדל? היחס של החברה לעניין, זה הכל.
ועדיין מי שילך בלי כיפה לא יהיה דוס. אצל אישה זה צניעות.
העולם של אנשים נהיה מבולבל. הם רוצים משמעות ורוחניות, מתמלאים ברגשות ובהזדהות, אבל הם כלואים בערפל רב השנים של הרעלה נגד הדת בכלל ונגד היהדות בפרט. הדבר היחיד שהם מכירים זה עלילות דם נגד הרבנים, נגד הישיבות, ונגד האחר.
וזה נמצא גם פנימה בתוך הציבור הדתי. יש רבנים ש"גילו את האור" בעצמם, ומתפקדים על תקן הלהוכיח לכולם שכל שאר הרבנים הם חושך.
באטמוספירה כזו הבילבול חוגג והקשיים אמיתיים.
נחשב ומוכר מאוד בציבור הדתי לאומי/ חרדלי
מוזר שאתם לא מכירים
הייתי אמור לנחש?
מישהולך עם קסקט או כובע לא נחשב דוס?
הכוונה לראש גלוי.
))) בתאריך ח' בטבת תשפ"ה 14:49"הכל יחסי" זה גם התשובה למה שאמרת על לשון הרע מול לצניעות.
הבאת דוגמא קיצונית, רוב האנשים לא מאבדים את העולם הבא על לשון הרע והיחס החמור במיוחד ללשון הרע שלו זה בגלל שבעקבות כך נהרגו עיר שלמה של כוהנים.
אני גם יכולה להביא לך דוגמא בצד השני מהתנ"ך עם המגפה שבה נהרגו 24 אלף יהודים בגלל חטא עם בנות מואב,ואז גם ייקרו ונתנו שכר רוחני עצום למי שהרג יהודי שחטא עם גויה.
אז נכון היו תקופות בתנ"ך שלא הקפידו על צניעות אבל היו גם תקופות שלא הקפידו על לשון הרע ובכל אופן זה לא משנה לעמדת התורה על העבירות הללו.(כמו שאומרים שהלכה לא לומדים מהרחוב)
הדוגמא שהבאתי קיצונית בכוונה בכדי להבהיר את הנקודה.
אמרת החפץ חיים, יש לח"ח ספר בשם גדר עולם על צניעות, מומלץ מאוד לקרוא ולראות מה היתה הדעה של הח"ח על מצוות צניעות, בכול אופן זה ציטוט אחד ממה שכתוב שם:"...אם היא הולכת בדרכי פריצות אז תלד בנים אשר לא טובים, ויהיה לה ע"י זה לבסוף קלון וכלמה בעוה"ז וכמו דכתיב 'ובן כסיל תוגת אמו', וגם בעוה"ב הוא בזיון גדול לאביו ואמו כשיוצא מהם בן מכעיס להקב"ה. וכמו שכתב הגר"א באגרתו 'עלים לתרופה' שאף אם ידריך תמיד בנו במוסר ולא יקבל אוי לאותה בושה והצער והבזיון בעוה"ב. על כן צריכה האשה להרגיל עצמה במדת הצניעות וייטב לה עי"ז בזה ובבא"
הערה:אני דיברתי באופן כללי על צניעות, אני לא התייחסתי לחילוקים שאתה אומר על מכנסיים.
בכול אופן לא באתי להקטין את חומרת לשון הרע אלא אני באה לומר כמו שאתה אומר הכל יחסי ויראת שמיים אצל נשים אנחנו בדר"כ בודקים דרך רמת הצניעות.
לא בגלל שהרג את כהני נב(הם כביכול היו בגדר מורדי מלכות) וזו לא דוגמא קיצונית.
לשון הרע זו באמת עבירה חמורה מאד.
כשאמרתי שהכל יחסי התכוונתי שהיחס לשמירת מצוות הוא מאד דינאמי ותלוי דור.
לצורך העניין יהודי מסורתי ימסור נפש שלא יכניסו תפילין לשירותים, אבל תכלס בתקופת התנאים זה לא היה דבר חמור בכלל כמו שאנחנו מדמים את זה היום.
מבחינתנו זה ייהרג ובל יעבור חחח אפילו לדמיין אתזה..
מחילה מכבודך אבל בתקופת האבות לא היה איסור אפילו ללכת לבית זונות. שתביני את הפער. עד תקופת דוד המלך לא היה איסור ייחוד, בחנוכת בית ראשון נשים שרו וחגגו. והרשימה עוד ממשיכה...
.
אבל אני מרגיש שאתה קצת מתרץ לעצמיך.
אני מרשה לעצמי לומר לך את זה כי הייתי בדיוק ככה לפני 3 שבועות.
הייתי בקשר עם בחורה מדהימה ממש חיצונית ופנימית וגם מאוד קשורה לתורה ולקודש.
אבל היא לא הלכה בצניעות. וגם אני ניסיתי לתרץ לעצמי שהעיקר זה הצניעות הפנימית ולשלכל אחד יש את ההתמודדות שלו וכ וכ
אבל בסוף ב"ה הייתי מספיק כנה עם עצמי להבין שמשהו פה לא תקין. לא בגלל שהיא לא בסדר פשוט כי הבנתי שבתוכי אני לא מאמין בגישה הזאת
כקדם מדהים מה שסיפרת שיהיה בהצלחה
לא שכרנו את שירותך להיות משגיח כאן ולנהל את הדיון.
מי שלא טוב לו - לא חייב להשתתף בשיחה.
ולכן אל תתני הוראות לאנשים כאן.
שהיא הייתה הולכת רגיל לפי ההלכה, רק אומר שלא כל מי שלא עומדת בתנאים ההלכתיים האלה אוטומטית צריך לפסול אותה. כי כמו שהסברתי והוכחתי יש דברים יותר חמורים מזה ואף אחד לא מתחשב בהם בדתומטר
ומספרת שתמר לא רצתה לגלות במפורש של מי המקל והפתילים של הגבר שבא אליה. הייתה מוכנה להפיל עצמה לכבשן האש ולא לבייש אותו. בושה, כלומר ביאה לפרוצה שיושבת על הדרך זה לא דבר להתגאות בו.
אז זה אומר שזה לא דבר מכוער?
כי אתה דוס.
הוא שאמרתי, הכל יחסי ותלוי זמן.
יש לזכור שרצו לשרפה בעבור מה שחשבו שעשתה.
זו לא הסיבה שהיא לא רצתה לבייש אותו.
כי עובדה שלפני כן יהודה שאל עוברי אורח איה הקדשה.
היא נזהרה מלבייש איתו כי זה כביכול מראה שהוא עשה דין שקר.
אם לא היה שום גנאי במעשה למה לא אמרה לו לפני שפסק?
וחוץ מזה ככה נלמד מהתורה, אתה לא יכול לכתוב משהו שסותר את התורה.
רש"י כותב שהשבח של יהודה זה שהוא הודה בחטאו.
אין צורך לעוות את התורה רק בשביל עיקרון שאתה רוצה להגיד.
אתה כותב דברים שקריים.
תביא מקור לכך שיהודה לא התבייש מעצם המעשה עבירה שלו.
הבעיה כאן זה לא בנושא אלא בזה שאתה מתעלם מעובדות.
יכול להיות שהוא התבייש, אבל לא זה היה חטאו.
וגם הרמבן
אבל חאלס לנסות להוציא אותי קטן
זה לא יעבוד לך סורי
ופרשנות לפרשת יהודה
אני מצטערת שאתה לוקח את זה אישית, הטענות שלי ושל כל מי שהגיב כאן הם לגבי הטענה שהצגת ולא לגופו של הכותב, בחיים האישיים שלך אתה מוזמן לעשות מה שאתה רוצה אבל כשאתה מעלה טענה שאני לא מסכימה איתה אני אחלוק עליה ואראה לך שהיא לא נכונה אני לא מקטינה אותך ח"ו אבל את הטענה כן, בוודאי,גם אם יהיה לך קשה לשמוע את זה. מצטערת.
ולא טורחת לברר אפילו.
אז מאיפה האומץ שלך לקרוא לי שקרן ועוד שאר ירקות? אם אני לא טועה יש איסור דאורייתא על זה בתורה.
זה נקרא בצדק תשפוט עמיתך
קודם כל אשמח שתביא לי את המקורות שיהיה לי לידע כללי.
דבר שני להתעלם מהעובדה שלפחות לפי חלק מהפרשנים יש גנאי במעשה הזה זה נקרא לעוות.
אתה יכול להסכים עם פרשן מסויים אבל אתה לא יכול למחוק לחלוטין פרשן אחר. ככה נראה לי לפחות.
ולא רק אסור הלכתית.
וכן מקורות מהתנ"ך
לא רק שזה אסור הלכתית וגם רע אלא גם אצל יהודה אפילו שזה לא נחשב לו חטא ולא היה אסור בזמנם זה נחשב כגנאי, ולמדנו שמלאך דחף את יהודה למעשה הזה ויש כאן מהלך אלוקי והמשיח צריך להיוולד דווקא בצורה כזאת קצת 'מכוערת' שיש בה גנאי וכך היה גם עם דוד ויש עניין בלידה באופן הזה דווקא, אז איך אפשר אז להגיד שאין כאן גנאי כשהתורה אומרת הפוך ועוד אומרת שזה בכוונה?
אפילו אצל יעקב שנשא 2 אחיות והיה מותר באותו זמן וגם הוא ידע שזה חלק מהמלך האלוקי ומתוך כך פעל בכול זאת יש כאן גנאי מסויים, גם במקרה הזה, ולכן יעקב לא מזמן בסעודת הלויתן שתהיה בגאולה.
מי שרוצה להתעלם מכך זה בעיה שלו מול התורה.
לומר שהוא מתעלם מחלק מהפרשנים, שאגב לא הבאת אותם, כשאת עשית מקודם בדיוק אותן דבר, ולא תאמרי לאיזה פרשן נידח רבי יונילאוץ מארץ עוץ, רש"י!
אז במחילה מכבודך...
כי את הולכת לפי רש"י ולא לפי אור החיים והרמב"ן.
מבינה תאבסורד?
לעוות זה כשאתה מקריץ משהו שלא מבוסס על אף אחד מחז"ל.
אני לצורך העניין מאמין שיצחק אבינו נאבק על חייו ואברהם עקד אותו בכוח. האם זה אומר שאני כופר? לא.
כי את הדעה הזאת כבר הביא הראב"ע.
שזה היה חטא אבל במקרה הספציפי של יהודה לא מחשיבים את זה כחטא
כי נראה ש"טמנו לו פח" משמים דרך תמר והתוצאה בסוף מעידה על זה-מהתוצאה של זה בא דוד המלך
בדיוק כמו שמתייחסים למקרה של בנות לוט עם אביהן ,אף אחד לא יטען שגילוי עריות בין אב ובנותיו היה מותר לפני מתן תורה , פשוט המניע הטהור מכשיר את המעשה ואף גורם לו להחשב מצווה.
והתוצאה בסוף,שוב, דרך זה הגיעה רות וממנה דוד המלך.
ומה נגיד על תמר?
שמותר היה ללהתחפש לקדשה ולהכשיל גבר במקרה שהוא לא היה ממלא את חובה כלשהי כלפיה?
בקיצור כל ההיקש לפחות מוזר
על אנשים כשרים בתורה שנכנסו ויצאו בכיף מבתי קדשות
סדום נחרבה כי לא נתנו צדקה. אין חיוב לבן נוח לתת צדקה. איוב שהיה גוי אומר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה" למרות שאין איסור הלכתי לגוי להנות מיופי של אשה שלא אשתו.
הנביא זועם על הגוים "ויתנו הילדה ביין והילד נתנו בזנה" למרות שאין איסור הלכתי לגוי על פרוצה.
ורבים אחרים עוד ועוד
אבל שמע, זה לזלוג מהנושא, אין דבר כזה נבל ברשות שבע מצוות, יש מוסר אנושי, מוסר פרטי, לכל אחד יש את אמות המוסר שלו.
לחם היה לה ויד עני ואביון לא החזיקה" על סדום.
ברור שיש נבל ברשות 7 מצוות, כמו שיש נבל ברשות התורה. הלכה זה חוק, ותמיד אפשר למצוא פרצות בחוק, זה עדיין רשע לעשות את הפרצות בחוק. גם ה אומר לאברהם "ושמרו דרך ה לעשות צדקה ומשפט" לפני מתן תורה. יש מוסר טבעי אובייקטיבי שקיים בכל נפש אדם. מעבר לזה יש גם מקובלות חברתית.
אבל ברור לכל שלא על זה הם נענשו(לא רק, בכל אופן)
נכון, יש מקובלות חברתיות, וממש לא מופרך שתהיה חברה שבה הזנות מקובלת. לצורך העניין, מצאתי אזכורים שונים בספרי מחתרות לגבי הבריטים, שהזנות הייתה מקובלת בתקופתם ובחברתם.
שהייתה עיר אחת בארץ ישראל, שגודלה כפול ומכופל מיבשת אסיה, ויש בה כפול תושבים ממה שיש היום בעולם. משו כזה, כאילו גוזמא רצינית ממש.
ועיין שם במפרשים, שמסבירים שאגדתות בגמרא באות כמשלים כדי לומר לנו דבר אחר, ואין להסבירן כפשוטן.
ברור שזה לא היה חטא, יש מיליון ואחת הסברים לכך.
אני לא אמרתי שזה חטא אלא שאפילו שזה לא היה חטא ליהודה הוא התבייש בזה.
כמו שאצל דוד ובת שבע שאפילו שהוא לא חטא ומי שאומר שדוד חטא אינו אלא טועה בכל זאת יש כאן גנאי מסויים והוא הצטער על איך שזה יצא וציער את עצמו כדי לכפר על דבר בת שבע וכו'.
אני מסכימה איתך לחלוטין.
שמותר לגברים הלכתית ללכת לזונות ולנשים מותר ללכת עם מכנסיים.
פשוט נהדר,שיא הדוסיות.
וגם הרמב"ן אומר זאת באגרת הקודש. (אולי התכוונת לרמב"ם שכותב "שחוש המישוש חרפה הוא לנו" והרמב"ן חולק עליו חריפות).
קשר פיסי במסגרת נישואים הוא קדוש.
בכל מקרה כתבתי שניאוף הוא טומאה לפי התורה, "ואל אשת עמיתך לא תקרב לטמאה בה" כי הוא מכניס קשר חיצוני לתוך נישואים. דווקא בגלל שקשר פיסי בנשואים הוא קדוש, אז ניאוף הוא טמא.
שאני אבין אתה אומר שלדבר לשון הרע=לאבד את העולם הבא? שוב,במקרה הזה העונש כ"כ חמור ברמה כזאת בגלל הנסיבות. אתה לא יכול להתעלם מזה.
מה הכוונה? היה מותר להכניס תפילין לשירותים? לא הבנתי מה אתה מנסה לומר שהם לא היו בסדר או שהתורה התירה את זה? כי מה שחשוב זה מה שהתורה אומרת לא מה אנשים עושים בפועל.
בתקופת האבות עוד לא ניתנה תורה, אז כל המבט צריך להיות אחר.המציאות היתה אחרת לגמרי, גם כשהאבות קיימו מצוות(והם קיימו הכל) זה לא היה בול בצורה המעשית שאנחנו עושים היום, הם הצליחו להשיג את המצוות מכוח ראייתם/נבואתם/קדושתם ורק אחרי קבלת התורה נהיה חוקים ברורים מה מותר מה אסור ואסור לזוז מזה לפי גחמותינו, לכן יעקב יכל להתחתן עם 2 אחיות מה שהתורה אוסרת והוא ידע שזה יהיה אסור אחרי זה בתורה אבל הוא ידע שזה גם מה שה' רוצה שהוא יעשה והוא צריך לישא את שתיהן ומהן יצא עם ישראל.
בתקופה ההיא היה שכר למי שמקיים את המצוות(מלבד 7 מצוות בני נוח שזה כולם היו חייבים) ומי שלא קיים לא היה נענש.
לא הבנתי מה הבעיה שזה לא היה איסור? כל הבעיה היא שעושים משהו שהתורה אוסרת, אם התורה מתירה אז מותר.
קראתי את ההודעות שלך והצלחת להכאיב לי. מאוד. מה אתה מנסה להגיד מהדברים הנ"ל? אתה מנסה לחיות על פיהם?
לא סתם יש פוסקים והלכה.
חוץ מזה, הדברים שכתבת לעיל על מה ביססת אותם? לא הבאת מקורות אז הם תלויים עומדים ומתבטלים.
אכתוב משהו שיהיה לך קשה להכיל. אותה בחורה שאתה יוצא איתה, היא לא דוסית. זאת האמת. דיברת פה על החילוק בין כרת ל"מחלוקת פוסקים" ? איזה פוסק מתיר ללכת עם מכנסיים?
איפה מצינו בראשונים, במרן, או אצל האחרונים, פוסק שמתיר לאישה ללכת עם מכנסיים? אשמח למקורות.
אני חושב שאתה מסונוור ובוחר להתעלם מהדברים, בעומק יש פה המון גאווה גם. כי אדם שבא ואומר
"זה חמור וזה פחות, ולכן על זה אני אקפיד ועל זה לא" מעיד על אדם שאין לו התבטלות להלכה. וממה זה נובע? לא מסברא שאותו אדם בקי וחריף ומבין, אלא מגאווה שנובעת מרצון להתיר תאוות. מצטער על הדברים הקשים. אבל זו האמת.
זה לא משנה כמה היא "דוסית" מבפנים. אם היא הולכת לא על פי ההלכה (וזה לא עניין של סנטימטר או שתיים לפה בחצאית שאז עוד אפשר באמת להגיד מחלוקת פוסקים, אלא מכנסיים) היא לא דוסית נקודה.
אני בטוח שיש פה הרבה מעבר שאתה לא משתף כי זה לא משרת את האג'נדה שאתה מנסה להעביר. כמו לדוגמא עוד קשיים נוספים שיש לה עם הדת וההלכה.
ולסיום, אני כבר יודע מה תהיה התגובה שלך כנראה משהו "אנחנו לא יודעים כמה זה קשה להן ואין לנו זכות לשפוט" , אז קודם כל זאת בריחה. לא אני ולא אתה שופטים זה נכון, רק בורא עולם. אז אשאל שאלה כזאת.
אני לא מוניתי על ידי ה' להיות מגיד דברו וגם לא אתה. ולכן אין לנו זכות. לשפוט. מי כן מונה? גדולי הדור.
כמו הרב עובדיה, כמו הרב מרדכי אליהו, כמו הרב וואזנר, כמו הרב רצאבי, כמו הרב זילברשטיין, כמו הרב קנייבסקי, והרשימה עוד ארוכה אבל העניין הוא שלהם ראוי לשפוט, והם ידידי, לא יאשרו לאף אישה ללכת עם מכנסיים רק כי "אנחנו לא מבינים כמה קשה לה" , כל עבודת ה' היא קשה, אז פורשים? אז עושים מה שנח לי וקל לי, ומה שקשה פחות. ברגע שאמרת את זה פרצת כל כך הרב פירצות בגדר ההלכה והקדושה. היא לא דוסית, היא בחורה שעושה מה שבא לה על פי דעתה האישית, ואתה סך הכל גבר מסונוור שכנראה מצוי בשאלות עמוקות עם עצמו על עניין ההלכה. כי אם לא, היה ברור לך שעם כל מה שאתה מרגיש וכו' זה פסול הלכתית כמו שכבר כתב לך לעיל פותח השרשור.
שו"ת יביע אומר חלק ו יו"ד סימן יד
ואשריך שאתה לא שופט ובו בעת מכנה אותי גאוותן. ודן אותנו לכף חובה שכנראה היא לא שומרת על עוד הרבה דברים ושאני מסתיר דברים כדי לשרת את האג'נדה.
תופתע אבל שנינו שומרים נגיעה, לומדים תורה, שומרים על ייחוד, לא מדברים על דברים לא צנועים. לא יודע כמה תאמין לי כי הרי האג'נדה שלי היא לפרוץ גדרות ולהתיר תאוות כדבריך. אבל לא שכזה אכפת לי כאמור כבר ממזמן לא מזיז מה אנשים כותבים עליי כאן ב"ה.
מה שציטטת השו"ת של הרב עובדיה..אני מניח שלא ראית את המסקנא דדינא..וסתם ציטטת מה שנח לך ועוד באיזה ביטחון, דווקא התשובה שם לא משרתת אותך ואת מה שאתה מנסה להתיר ידידי תעיין שוב.
למי הרב עובדיה התיר ללכת עם מכנסיים? לבנות שהולכות עם חצאיות "מיני" בבקשה לדייק בדברי הרב ולא להמציא המצאות לשרת את דבריכם. שראיתי את הדברים שלך לא אכחד שאכן נחרדתי. וכשפתחתי שם..אין שום אזכור לדבריך. אחזור שוב, כל ההיתר של הרב זה אם יש בנות שהולכות עם חצאיות *מיני* שהן מעל לברך, אז נעדיף שילכו עם מכנסיים וגם זה שנעדיף שילכו עם מכנסיים, זה אחרי שננסה להשפיע עליהן בדברים ובדרכי נועם. ורק אם לא ישמעו לנו אז שילכו עם מכנסיים. וממש ממש ממש ממש ממש *לא* לכתחילה. אז אנא דייקו בדבריכם.
@מאותרת כנ"ל
אם אתה מתיר לבנות שלבושות בחוסר צניעות להתלבש בחוסר צניעות זה סיוע לדבר עבירה.
אם הר"ע התיר, אז הוא התיר כי חשב שמותר. לא כי חשב שעדיף.
ואיזה דרבנן אתה מדבר? צניעות דאורייתא או דרבנן?!
כל העניין זה לכתחילה ובדיעבד
אבל סתם אדם לדבר עם רווקה? אין בעיה הלכתית, הבעיה שם היא שליבו תקפו וזה סוג של מחלה, והרופאים אומרים שם שרק אם הוא יבוא על אותה פלונית ירפא, וחכמים אומרים שימות ולא יבוא עליה. ואז הרופאים הולכים ומתפשרים, שרק תעמוד לפניו ערומה, שרק ידבר איתה, מאחורי גדר, וכן הלאה, וחכמים אומרים שלא.
מי התיר איפה? אני לא יודע מי התיר ומה התיר, כתבתי על פי מה שנכתב בתגובתו בפורום, וזו הייתה דמגוגיה. מה שהרב עובדיה כתב פחות מעניין אותי כרגע.
באמת סליחה שאני פה, לא נעים לי כי זה פורום רציני בעיקרון, אבל כל הדיון הזה מקומו בפורום בית המדרש ולא פה, לכן אני כן מרשה לעצמי להצטרף
מהרבנים האחרים.
שים לב שלא הבאתי את הרב עובדיה כפוסק שמתיר מלכתחילה ללכת עם מכנסיים. הרב עובדיה כן מפקיע את האיסור של לא ילבש ממכנסי נשים, ואוסר בגלל סיבה אחרת, כפי שכתבתי בהודעה הנ"ל.
אבל שני הרבנים האחרים (שהם פוסקים אורתודוקסים גדולים, לא מדובר ברבנים אנונימיים או משהו כזה) מתירים. ובתשובה של הרב רבינוביץ יש פירוט רב ודיון במקורות.
אז שוב:
אפשר להיות אישה שומרת הלכה וללכת עם מכנסיים.
(ותסלח לי, לא נכנסתי לכל הדיון שהתפתח פה, אז אולי טעיתי ופספסתי דברים שכתבת.)
שות בני בנים: "שאלתי אותו זצלה"ה אם מותר לאשה ללבוש מכנסים והשיב לי שאם המכנסים רפויים ואינם מהודקים להגוף אינו רואה בזה שום איסור ואדרבה יש בו משום צניעות, אבל אם הם מהודקים ודבוקים להגוף אין ללבוש אותם".
שות שיח נחום: "מעיקר הדין מכנסיים צנועים המיוחדים לנשים ניתן ללבוש אותם, אולם בדבר זה יש להתחשב גם במקום ובחברת שומרי תורה ומצוות אליה האשה משתייכת, ואם הדבר אינו מקובל שם יש להימנע מכך, כדי להרחיק עצמה מן המחלוקת ולקיים 'ומצא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם' (משלי ג, ד)."
(ועיין גם בדברי הרב עובדיה, יביע אומר ו, יו"ד, י"ד, שמתיר מכנסיים בתנאים מסוימים, אבל אוסר מלכתחילה בגלל שיש בדבר שחץ. בגיליון מפנה לרב הנקין הנ"ל ומסכים איתו שאין איסור).
וכמובן שם הרבנים מתייחסים לכלל המקורות.
יש דברים שיש עליהם קונצנזוס בהלכה. מי שאוכלת צ'יזבורגר, לכל הדעות היא עושה דבר שאסור לעשות.
בצניעות זה יותר מורכב, ולא בגלל קושי אישי - אלא כי בהלכות צניעות יש מימד של שהוא פחות "קשוח" בהגדרות, והוא תלוי חברה ומקום. למי שהולכת עם מכנסיים (שעונות על ההגדרות הנ"ל) יש על מי להישען. למי שאוכלת צ'יזבורגר אין על מי להישען.
אני רחוק מלהיות מושלם בהלכה. וה"דקדוקי הלכה" האלו, הם בכלל לא דקדוקים, אלא הלכה טהורה בלי לדקדק. זה שלא נעים לאנשים לשמוע והם מנסים לצייר להם הלכה משל עצמם..על זה אני נזעק.
ושוב, כמו שאמרת הדיון פתוח, אז למה כואב לך שאנחנו מתדיינים? כי הדברים שלנו לא לרוחך? אז תקחי נשימה עמוקה, תתאפסי, ותמשיכי הלאה כמו אדם בוגר.
ולפני שמבין בנושא מנסה להקטין אנשים ולהוציא מהם משהו שלא שייך בכלל. היא הייתה עוד מאד עדינה לדעתי.
מדבריך עולה שמי שלא מבין פה הוא אתה, לפני שאתה מצטט תסתכל שוב, כי כאמור אדם ששומע את דבריך, כמו שאני קראתי עלול להיחרד ולחשוב שהרב עובדיה מתיר מכנסיים. דייק בדברים שלא יצא חס ושלום סילוף מדברי הרב.
סליחה הייתי חייב, לא נעים לי עכשיו כי זה פורום רציני ומכובד
סתם נחה עליי רוח שטות(סליחה)
אבל שמעתי סיפורים על אנשים שסיפרו לרב עובדיה שהם עולים להר הבית, והוא אמר להם שבסדר. אני זוכר סיפור אחד שמישהו שאל אותו איך הוא יכול לכפר,
והרב עובדיה אמר לו להמשיך לעלות.
אני בוחן את הנתונים שהשמיע כאן הל"ט ועל פיהם אני נוכח שיש דמגוגיה בדבריו.
ייתכן שזה לא קשור לר"ע, אבל דמגוגיה קיימת כאן.
לתקוף מישהו על משהו שאתה בעצמך לא מאמין בו.
אתה תוקף לשם התקיפה נטו.
איפה הערכים?, אתה מסוגל לוותר על האמונות שלך רק בשביל להקטין אחרים?
מה זה אומר עליך?
אני חושבת שהדמגוגיה היא מצידכם.
וזה מאוד מוזר, כי גם כקדם בתחילת הדיון לא אמר שזה מותר הלכתית, מדבריו נראה שהוא מסכים שזה לא צנוע אלא שיש דברים נוספים בהלכה שבעיניו חשובים לא פחות, איך הדיון התהפך לדיון על יחס ההלכה למכנסיים לנשים?
בדיוק כמו שמותר להדליק את האור בשבת.(מה?! איך אתה מעז?? כע, אין סיבה למה שיהיה אסור. זה מן הסכם בין הרבנים שזה פשוט אסור)
לא, הדמגוגיה לא מצידנו. מצד ההלכה מותר. האם ראוי? לא. כמו שמצד ההלכה מותר לצבוע את השער לוורוד. האם ראוי? לא.
כמובן, אני לא מדבר על מכנסיים צמודים, זה יש הרבה היגיון לאסור גם אצל גברים.
לא יודע מה היה בתחילת הדיון, אומר לך את דעתי, את דעת כקדם תשאלי אותו
ואשכרה היום פעם ראשונה שנחשפת אליו
מה שכן לא בסדר, זה שאתה לא עונה על השאלות האמיתיות שלי אליך, ורק מנסה כרגע להוריד אותי כי די נתפסת. אז אשמח לתשובה.
אז מניחים שאתה מכיר את כולה או לפחות את בסיסה.
לא מרגיש לך קצת מוזר שמיהרת להטיל עליי רפש בנושא שלא הייתה לך בו הבנה בסיסית ?
עכשיו אתה מוכן לענןת?
אם אתה לא מכיר פסקים מתירים, איך אתה יכול כל כך בקלות לקבוע שהם לא קיימים?! בעצמך אתה אומר שהתורה לא בכיס שלך, אז במקום לומר שהם לא קיימים, תשאל את כקדם למה הוא מתכוון ועל מה הוא מסתמך.
אתה דמגוג.
תראה שהוא מסכם שם שלכתחילה לא ראוי להתיר
אבל בדיעבד כן ובפרט שזה במקום חצאיות קצרות.
רוב ששת הסעיפים הוא דן על האיסור העיקרי של לא ילבש,וקובע בצורה גורפת שאין איסור מהבחינה הזאת. לצלם לך אני לא יכול כי חזרתי הבייתה אתה מוזמן להעיף עוד מבט
ובאמת שאתה ו@אני
))) מתנהגים כמו ילדים אשכרה שרפתם לי יום שלם על ויכוחים והשמצות כי שניכם לא בקיאים בנושא וממהרים להשמיץ מי שחושב אחרת
ודבר שני, ראיתי את הדברים של הרב שם, והוא מתיר בדיעבד של הדיעבד של הדיעבד, אתה לקחת וציטטת את הפסק כאילו זה לכתחילה בלי שום מגבלה, אם היית כותב שהרב מתיר בדיעבד ובדוחק זה שונה. מהדברים שלך עלה שהרב עובדיה מתיר ואני עצמי (שלא הכרתי את הפסק ולא מבין מה ראית להתהדר בזה שאתה כן ואני לא, אדרבא זה רק לרעתך שהכרת ובכל זאת הצגת את הדברים כאילו הוא מתיר לכתחילה) וסך הכל שורה תחתונה, הרב מתיר בדוחק כאשר היא הולכת עם חצאיות *מיני* ולא מוכנה לשמוע לנו כשאנחנו משכנעים אותה בדברי נועם אבל ממש ממש ממש לא לכתחילה.
לכופר הקדוש
אז באמת הייתם אבודים

אגב לא התקשרתי לערפאת אנחנו פשוט שנינו אוהבים להטיח לאנשים תאמת בפרצוף
כשניסית להראות כמה אתה יודע ומבין, ובסוף התגלה ההפך, השורה התחתונה היא שהבחורה לא דוסית, והיא לא עושה על פי ההלכה, אין לה היתר ללכת במכנסיים.
מאשר שתתנשא,תשפיל, ותנסה להקטין בדברים לא לה.
מילא הייתם באמת בקיאים אז אולי אפשר להבין תהתנשאות שלכם אבל אפילו לא זה.
זה יפה מאוד שאתה מסוגל להגיד שלא ידעת.
הדבר הראשון שצריך כדי להיכנס לדיון זה ענווה.
הדיון כאן הוא לא מי יודע יותר אלא מה האמת והצד השני לא מבין את זה לצערי.
זה מאוד לא יפה בעיני לקרוא לאנשים לא בריאים. אני לא יודעת איך זה נראה לך סביר.
ועוד להחליט שהכאב שלו לא מוצדק, באיזה זכות?
אני מצטערת אבל אני מגיבה להם לא כי אני באה להגן עליך אלא כי זה התנהגות לא נכונה בעיני.
וחוץ מזה היא לא אמרה שאתה לא בריא אלא היא אמרה שכולנו לא בריאים שזה כולל אותי.
נכון, זה קורה לפעמים כשלא יודעים לדון, נראה שהם החליטו לרדת לחייך שזה מגעיל,ולא בוגר ופשוט עצוב בשבילם.
לא זה לא בסדר
מה זה ההתנהגות הזאת?
זה פשוט מביך.
ימח שם עראפתאולי אתה יכול לומר לי מאיפה היא נגזרת? יעני, מאיזו גמרא, או משנה?
אגב, יש דעות שמכנסיים זה לא צנוע גם לבנים, אבותינו תהיה בטוח לא הלכו עם ג'ינס וטריקו קצר.
תגיד לי, ללכת עם מכנסיים קצרים, לגבר, מותר?
את כותבת לאדם לא בריא ואח"כ מצפה שלא יפגע?
סליחה משהו פה לא הגיוני.
אם את לא רוצה לפגוע באנשים אז שימי לי לניסוחים שלך במיוחד שאת באת להגנת מישהו כשאת תוקפת באותה צורה.
אבקש את סליחתכם על שנפגעתם מדבריי.
אני כמובן רואה את הדברים אחרת אבל אני לא יכולה להמשיך לעקוב אחרי השרשור.
גם על הניסוח הלא מכבד?
אני מעריכה את זה!
לא יודעת לגביו ולגבי האחרים, נראלי הם לא ראו את הסליחה.
אבל אני מאמינה לך ומעריכה אותך על זה.
היו פה התקפות רציניות יותר, @ראשיתך כתבה שאתם לא בריאים, אבל זה לא כוון אלייך אישית, היית נספח למתקפת ביטויים לא לעניין, שהתואר לא בריאים בהחלט הולם.
אם היית היחידה שמגיבה ללא עוד ניקים מסויימים, אני חושב ש@ראשיתך הייתה מבליגה.
@ראשיתך תקני אותי אם אני טועה, ואם אני צודק אז - @אני
))) ו@ראשיתך הושיטו נא זרת, ושולם שולם לעולם לא תריבו אף פעם. יהיי!!
ימח שם עראפתאם אתם לוקחים את זה ככה.
אני חושבת שזה חמור ממש.
ימח שם עראפת
@הל"ט פרץ לשרשור באמירות נשגבות וביטויים קשים כלפי @כְּקֶדֶם , ולאחר מכן המשיך בדמגוגיה מחפירה.
אז אני מצטער שירדתי עליו, אבל זה ממש לא היה בטעות או לא נכון, זו הייתה תגובה הולמת לחוצפה.
נכון, @כְּקֶדֶם חבר שלי, אבל @הל"ט בא בגישה רעה, ללא כל קשר. @קעלעברימבאר גם כן התנגד אם אני זוכר נכון (לא ממש עקבתי) לדעתו של @כְּקֶדֶם , אבל הוא עשה את זה יפה ומכובד, ועם ידע.
@הל"ט סתם תקף, ולכן הותקף.
אז אתה מוזמן גם לרדת עלי אם זה מה שעושה לך טוב.
ואם את עומדת מאחורי גישתו של הל"ט, גישה מתנשאת ומזלזלת, ומאחורי הכינויים שהצמיד ל@כְּקֶדֶם כמו גאוותן או גבר מסונוור, אז את צריכה להתבייש בעצמך.
אני לא חושב ש@הל"ט היה ראוי ליחס אחר לאחר השתלחותו הנמרצת ב@כְּקֶדֶם , כשהוא יורד עליו אישית ממש, ולא תאמרי שלאחר הרבה תגובות, שזה גם לא בסדר, אלא בתגובה הראשונה הוא יורד לחייו ומכנה אותו גבר מסונוור, תעייני שם באיזה הקשר. מכיוון שפתח ביחס כזה, הוא קיבל אותו היחס.
את לא פתחת ביחס כזה. לכן לא קיבלת ממני יחס כזה. אמנם בהמשך הויכוח כן אמרת דברים חריפים, והשתדלתי להגיב.
אני קראתי את דבריו ואני מסכימה איתם לגמרי.
אם אתה לא עושה איפה ואיפה אז אני גם צריכה לקבל יחס כזה.
שם לך את התגובה הראשונה שלו פה, תקראי אותה בעיון, ותגידי לי אם את עדיין מסכימה עם כל מילה ועומדת מאחורי זה.
כמה פעמים אני צריכה לחזור על זה?
הבעיה שלך היא שאתה נגרר בקלות, אין לך באמת דעה, אתה פשוט סתם מוציא מה שחברים שלך אומרים לך בלי באמת להבין את הסוגיא או בכלל מבין על מה מדובר, קצת כמו כלב שמירה להבדיל. לכן לא זכית ליחס.
לא אמרתי מילה אחת לערפאת הוא בא לבד לדיון כנל ראשיתך
תראה כמה אתה טוחן מים על כלום ושום דבר
קורא לו כלב
להתבייש שקיימים "דוסים" כמוך
ימח שם עראפתאממה, התגלה שהכאב שלו נבע מבורות. ואדרבה לאחר מכן מיהר להסיק שהיא ואני מזלזלים בתורה ומלאים בגאווה, על זה לא ראיתי שהזדעקת. מעניין..
אבל לפחות אני מודה באמת.
אם מרגיש שמילאת את טנק האגו אז שיבוסם לך.
נראלי שדיי ברור לכולם מה הלך פה
אבל זה ממש דורש כשאתה נוטל לעצמך תכונות שאתה לא עושה בהן שימוש.
תהיה ענוותן ותבין שהוא לא חייב לך כלום
ימח שם עראפתלעצמך מה תספר? מה לעצמך תמכור?
הרי אתה יודע, שכלום לא יעזור, דרך הכאב הזה, אתה צריך לעבור
תקחו את ההודעה שלי כקריאת התעוררות לחזור לאיזון.
זה הדבר היחיד שחשוב.
בכל הנוגע לרמה דתית. כמובן שיש עוד דברים חוץ מרמה דתית.
אצלן מה שאין אצל הדוסיות בעיניך.
יש מי שיראה תוספת יופי אצל דוסים רק בגלל שהם דוסים, זה יכול ללמד על השאיפות הפנימיות ודברים נוספים.
אז אם אצלך יש תהליך הפוך יכול להיות שהבנות הפחות דוסיות יותר מתאימות לך באמת באמת.
תבדוק שלא התקבעת על דוסיות מסיבה לא נכונה
פעם בחור אמר לי שכשהוא מביא בחורה דוסית זה יותר מייקר אותו בעיני הסביבה שלו
אם רק זאת הסיבה צריך לעשות עבודה להסיר אותה.
בהצלחה
ברגע שתחשוב על זה עוד ועוד זה יקבל אפקט ויצור מציאות שמגבילה אותך , תראה על מה זה יושב ותשחרר את זה כדי שבעז"ה אשתך תבוא מהר יותר והיא תהיה דוסית וגם מוצאת חן בעינייך
בהצלחה
הציעו לי מישהי בת 19, מסיימת שנה שנייה של שירות לאומי. אני בן 23, בשירות קרבי. יש בינינו פער של 3-4 שנים, 3 שנתונים. ומשהו בזה ממש מפחיד אותי. בסוף אני אדם בוגר מאוד, ומשהו בגילאים האלה נשמע לי ממש ממש ילדותי. עכשיו ברור שאי אפשר להכליל, ויש מקרים הפוכים לגמרי וכו וכו. השאלה שלי היא מה הבירורים שהייתם עושים לגביה וגם לגבי עצמכם כדי להבין האם היא בוגרת ברמה שמתאימה למה שאני מחפש? אני מדבר גם על בירורים לפני שיוצאים (שזה איפה שאני נמצא כעת) וגם על בירורים תוך כדי הפגישות במידה ומחליטים לצאת..
בנוסף גם יש את החשש הפרקטי, שהיא, בניגוד לבנות בגילי, עוד לא התחילה בכלל לימודים, ולא יודע אם היא סגורה על הכיוון שלה בשנים הקרובות (אפילו אם יש לה תכנון מסוים ללמוד משהו)
תודההההה
אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.
מאוד יכול להיות שיש פה משהו
מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה
לפני שבדקת מי היא באמת(:
בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..
אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'
או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:
האם עובד גם הפוך?
אפשר לדון על מה זה בגרות.
ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?
אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.
אבל -
קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.
לגבי פער השנים,
אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.
תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?
ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.
בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -
אבל --
רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.
אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.
.
ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.
תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,
כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.
אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.
חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו
זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:
( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)
בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.
מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...
קיצור, לא לפסול על הסף
שהתחתנה כשהייתה בת 18
עם בן 24
אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה
אבל היא הייתה בוגרת ובשלה
והם התאימו
בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.
שלום חברים
הכרתי מישהי באחד האתרים, מדברים וכיף לנו.
בסופו של דבר כשרצינו לקבוע דייט עלה הנושא של המרחק- אני מאזור חיפה והיא מאשדוד.
מה דעתכם? האם נכון להכנס לקשר ככה?
אשמח לשמוע מחשבות, ועיצות מעשיות לגבי קשרים עם מרחק גיאוגרפי
המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.
ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…
אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."
סתם
אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.
חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.
אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.
זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.
אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.
אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.
תבחר נכון או ..
אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.
שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס
ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..
שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.
מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת
אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד
אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך
לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק
לא נעים לדעתי..
ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.
תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.
אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.
וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר
ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.
ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה
מספר פעמים.
מצד הבחורה לפחות.
אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,
אתה תרחף מחיפה עד אליה.
בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.
יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.
רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?
אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…
באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.
מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.
אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.
תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.
האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.
רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
אחד בשביל השניה
קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.
מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..
ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.
הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.
ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.
אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה
פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי
זה לעניין הדייטים
בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה
כדאי לדבר על זה
על פקטור של מרחק
אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית
לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך
חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה
היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..
אבל פחות חכם ממני,
אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.
וזה חשוב לך אז לגיטימי לא להמשיך.
תלוי כמה העניין הזה בסדר העדיפות שלך.
וידע לא שווה חכמה, ידע תלוי בתחומי עניין וחשיפה.
אבל הבנה -אם ניסית להסביר משהו שוב והוא לא מבין, זה מבאס (לא יודעת כמה זה נפוץ)
הכל תלוי בכמה זה חשוב לך.
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה
ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים
אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.
יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..
ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:
האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.
הן מחפשות משהו עמוק יותר חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.
לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.
האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.
אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה
בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.
בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.
( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..
זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..
אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/
שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות
לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.
ואני מתקוממת על החלוקה הזו.
נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.
כי באמת יש מכל הסוגים.
אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.
ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי
(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)
באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.
ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם
ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
לק"י
עד לגיל 20+
הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.
זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.
אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.
אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.
פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.
לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.
לבדוק מוסד תיכוני:
א. מי בוחר את המוסד?
עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?
ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?
ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?
ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.
מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).
אבל בהחלט -
סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.
יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות
ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה
שלום יקרה, ברוכה הבאה.
בגיל 25 הייתי גרושה בלי ילדים.
עברתי מסע גדול
וה' נתן לי את כח הכתיבה.
בימים אלה של חודש אב
צער החורבן
הכללי והפרטי
ואחרי המהפך לט"ו באב
אני מזמינה אותך לקחת חלק
ולתת מילים לכאב ולתקווה.
"כל רודפיה השיגוה
בין המיצרים" (מגילת איכה)
חסידים מפרשים - "כל רודפי י-ה"
דווקא בשעת כאב ומצר
אפשר יותר להתקרב לקב"ה.
אפשר באהבה רבה
להפיץ הלאה קובץ זה
לכל אישה שמחפשת אהבה, משפחה וקרבת ה'.
(ללחוץ על הכותרת)
