שבועיים וחצי מאז הלידה ואני כבר חסרת שקט.
ב"ה מרגישה טוב אז לא מבינה את הרעיון של לשכב כמה שיותר 6 שבועות. ומה אני הולכת לעשות עם עצמי כל התקופה הזאת.
חלק מהזמן אני משתגעת מזה שאני כולי סביב הקטנטונת (שאמורה לאכול כל שעתיים שלוש, בקושי סיימתי פעם אחת ועוד רגע צריך להעיר אותה שוב) ובחלק שיש לי קצת זמן פנוי משעמם לי נורא.
כל היום בפלאפון.
עכשו עוד יש ביקורים שמגוונים קצת אבל עוד מעט אני לא אעניין אף אחד.
ושלא לדבר על המילואים שמתחילים להיראות באופק, וכשאני מדמיינת את עצמי לבד ימים שלמים, בלי אף אחד שיכול להחליף טיטול או להחזיק קצת על הידיים - אני מתפחלצת.
אז תנו טיפים, מה עושים בתקופה הזאת כדי שהיא לא תהיה מחרפנת ומשעממת?
להניק-להחליף טיטול-להרגיע-להעיר כדי לאכול בלופים לא מספק אותי.
לצאת מהבית (מעבר להכרחי) מאתגר כי יש מלא מדרגות, וזה לא שיש לי הרבה לאן ללכת...
תחזוקה של הבית זה דבר שאני בגדול לא אוהבת.
ואני שונאת להרגיש שאני מבזבזת את הזמן על דברים סתמיים.
אשמח לחוכמתכן.
