מדי יום אני מעלה קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי. תודה על הקריאה!♥︎
אנחנו יוצאים כבר תקופה, העסק נהיה רציני. מטבע הדברים קשה לנו לשמור נגיעה, עוד לא נפלנו, לשנינו זה חשוב, אבל בכל פגישה זה הופך להיות קשה יותר. אנחנו נפגשים במקומות עם אנשים בכוונה, אבל המתח שנוצר בינינו מצריך ממני להיות חזקה, לדחוף אותו להיות חזק, לזכור שזאת הלכה ורצון השם ואת התועלת שבדבר, שכמה שאהיה חזקה עכשיו, כך הקשר בינינו יהיה חזק וטהור בעתיד. אני לא רוצה לוותר על זה. מדמיינת איך נחזיק ידיים בפעם הראשונה אחרי החופה, כמה טהור ומרומם זה יהיה, כמה נהיה גאים בעצמנו. כמה זה יתרום לנו לחיזוק הקשר הרוחני בינינו ויעזור לנו כשכבר נהיה נשואים. מחזקת את עצמי כמה כל התקופת ההמתנה הזאת מייקרת אותי בעיניו. גם חברות חילוניות משתפות אותי שהן מתפעלות איך אנחנו מצליחים ככה לא לגעת וכמה שזה יפה שאנחנו שומרים עד החתונה.
ואז מגיע הניסיון ואנחנו לא עומדים בו, מגע מרפרף, אחיזת יד, ליטוף, נשיקה. מתלווה לזה, בנוסף לעונג, הרגשת פספוס, של שריפה בפנים, של נפילה. איך תמיד הרדיפה של עצמינו אחרי החטא גרועה יותר מהחטא עצמו. "מה חשבנו לעצמנו שאנחנו מלאכים? "מה חשבתי שאני יכולה למחוק את כל העבר שלי ולהיות טהורה?" "נכשלנו, כבר אין לנו תקנה,מפה זה רק הולך להידרדר". "איך נצליח לשמור על טהרה בזמן הנישואים אם עכשיו אנחנו לא מצליחים?" -אומר הקול הפנימי בדמות שטן.
אנחנו מחליטים להתנער מזה, מזכירים לעצמנו שה' אוהב אותנו ורוצה שנשוב אליו, לא מתייאשים, קמים ומתחילים כל פעם מחדש, לומדים ביחד את ההלכות שמדברות על איסור נגיעה, מחליטים להחזיק חזק ברצון. הדבר היחיד ששייך לנו באמת.
בשיחת טלפון בערב כבר לא מצליחה לשמור בבטן ומשתפת אותו שקשה לי עם החוסר וודאות, עם הלחץ של המשפחה לדחות את הנישואים בכמה חודשים.
-מאמי אני לא עומדת בזה. גם אם אצלך הקושי בעוצמה רבה יותר, גם אצלי הוא קיים.
אני מרגישה שאני צריכה לשאת על כתפיי גם את הקושי שלך וגם את הקושי שלי. אולי ניפגש פחות וזה יקל עלינו?
"אבל אני מתגעגע"
"גם אני מתגעגעת"
"חייבים לקבוע תאריך, בואי נלך לראות אולמות."
"המשפחה שלי רוצה שנדחה בכמה חודשים. מה נגיד להם? שקשה לנו להתאפק? זה נשמע רע!"
"חייבים. ה' יעזור."
נוסעים לטיול קצר לצפון ומצרפים אלינו את אחותו מירב, היא לא יודעת שסיבה שקראנו לה, שתשמור על דיסטנס בינינו ולא ניכשל בנגיעה. קפצנו לפקוד קבר של צדיק מיבניאל, גומרים שם ספר תהילים, בוכים. אני מבקשת מחשבות טהורות ,שאלוקים יחדש אותנו ויתן לנו כח להתחיל מחדש, כי בפנים הרצון שלנו טוב ואנחנו רוצים לעשות את רצונו. שלא אפול לעצבות ורדיפה עצמית, שאאמין בכוח של תשובה, שארגיש את אהבת השם בכל רגע. גם הוא מבקש כח להתבגר ולנצח את היצר הרע שבו. לעלות ברוחניות, להוסיף בקדושה ובמצוות. אחותו גם מתפללת ומבקשת על עצמה. שלושתנו מאמינים בכחם של הצדיקים.



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
