מניח שיהיה דיון סוער, מתנצל מראשקנולפ

"לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה"


מניח שהדרך ארץ הזו עניינה לעזור לאדם להלך על הארץ.


השאלה שלי היא איפה ראוי לחפש את היציבות - בחיים האישיים שלי, ורק כשהיציבות הזו מושגת לחפש אישה ולהביא אותה אל היציבות הזו,

או להפך - לדעת ששרוי בלא אישה שרוי בלא תורה ושמחה, ושבלעדייך אני חצי בן אדם, ושאישה נקראת ביתו של אדם מפני שאדם בלי אישה הוא בלי גג ובלי מקום, ולכן לבוא עם הטירוף הזה (סליחה על החצי גוזמא) לדייטים ולדעת שכשתהיה אהבה וכשתהיה שותפות ייחשפו מעיינות של יציבות ויכולת לקראת חיים יציבים וארוכים יחד?


לרוב אני משכנע את עצמי שהיציבות צריכה להיות אצלי קודם, שהיסודות צריכים להיבנות לאט, שחבל לעודד אישה להיכנס אל הבלאגן שהוא חיי רק בשביל להטביע גם אותה. אבל מעבר לכך שאני לא יודע איך מביאים יציבות והתמדה בחיי כיום, אני גם מרגיש שיש משהו שגוי ברצון לעשות את זה לבד.


דונו!

כנראה שלא יהיה סוער… לפחות מהעובדה שבציבור הדתיפ.א.
הנורמה המקובלת שמתחתנים מוקדם ובונים ביחד את היציבות, הגברים ברובם רוכשים מקצוע וכיוון מקצועי  בחיים כנשואים.  


לי ברור שאין מה לחכות ליציבות בחיים האישיים כדי להקים משפחה.  


כן צריך שהזוג יתפרנס ויחזיק את עצמו. גם אם בתחילה האישה זו שמפרנסת והגבר מצטרף בהמשך.  (גברים נכנסים למעגל התעסוקה מאוחר מהנשים בגלל שירות צבאי ארוך יותר). 

השאלה היא מהותית לגבי היציבותקנולפ

לא פרגמטית-כלכלית. כלומר אני כן עובד על העתיד הכלכלי שלי, אבל היציבות בעיניי מהותית יותר.

מההבנה שלי - אישה רוצה *גבר* שיהווה יציבות בבית, גם יציבות כלכלית וגם ובעיקר יציבות מנטלית.

אני שם לב שאצלי היכולת להיות יציב דורשת התמדה, ריכוז, החזקת המהלך הארוך, ובלי אישה אין לי כוח לעשות את זה (מתוך ההנחה הנאיבית שאחרי החתונה הכל מסתדר אני מניח)


לדעתך לצאת לדייטים ולהגיד לבחורה "וואלה אני יהושע הפרוע, עדיין נרקב במיטה לפעמים בסופ"שים גרועים כמו בגיל 16, ומחפש סיבה ויכולת לצאת מהלופ הזה, כלומר להקים בית" - זה דבר שבחורה רוצה לשמוע? מבחינת האותנטיות כנראה שכן, אבל מבחינת התפקידים של גבר ואישה בבית נראה לי שזה לא מושך

דעתי האובייקטיבית בנושאאחו

– למה לדעתך אישה תעניק לך את אותם מעיינות של יציבות? למעשה זאת ספקולציה. מעולם לא היית נשוי, כך שאתה יכול רק לשער.

 

אני כן יכול לגלות לך שלא תמיד זה עובד. למען האמת, לרוב זה לא עובד. זה מאוד קשה לשנות אופי, ואם אתה מגיע עם בעיות משמעותיות, זאת בעיה גדולה. לא ראיתי בינתיים מערכת יחסים של שני אנשים שאינם יציבים, או שאחד מהם אינו יציב, שהחזיקה לטווח ארוך. נכון, בהתחלה הם מאוד חמודים, "תומכים אחד בשני", מלקקים לאחד השני את הפצעים כמו ב־shoujo מנגה, ממש "איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק", רק המשך הפסוק... "ויחזק חרש את צרף מחליק פטיש את הולם פעם אמר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט", כלומר מנסים להחזיק משהו רעוע עם דבק ומסמרים.

 

 יציב אין פירושו מושלם, מן־הסתם, אלא בן־אדם בוגר ואחראי עם כישורי חיים סבירים, רמת ניהול קונפליקטים סבירה, יכולת לעבוד ברמה סבירה. ככה אני מגדיר יציבות. להיות מסוגל לחיות ולטפל בענייני החיים מבלי שהכל יקרוס מסביבך, ויש אנשים שלא מסוגלים לזה.

 

– אני לא יודע מהן המטרות שלך בחיים, או איך אתה מצייר את אותה יציבות והתמדה שאתה מדבר עליהן. למה נראה לך שאין בכוחך לעשות את זה לבד? אתה באמת לא מסוגל לקחת אחריות על החיים שלך, גם אם ממש תתאמץ ותרצה? מה בדיוק מונע ממך? חוסר מוטיבציה? גם אם תהיה נשוי תעבור זמנים לא פשוטים, וזה בדיוק המבחן, האם אתה יכול להיות יציב גם כשהנסיבות לא מסתדרות.

 

– הרמב"ם אומר שקודם צריך לבנות בית, לנטוע כרם, אחר־כך לשאת אישה. ברור שבימינו לא כל־אחד יכול לקחת משכנתא, ולא כולם חקלאים, אבל הרעיון נשאר אותו רעיון: גבר "לוקח" אישה. הוא מכניס אותה לבית שלו (= חופה) ולחיים שלו, ופורש עליה את כנפו, גם במובן הגשמי וגם במובן הרוחני, להכניס אישה לתוך העולם הרוחני שלך, לתוך הכיוון הרוחני שלך בחיים. הרש"ר הירש אומר שגבר אמור לבחור לעצמו את הכיוון שמוצא חן בעיניו, והאשה צריכה לבחור את הגבר שמוצא חן בעיניה. אם הבית שלך מלא עכבישים ולטאות ומט לנפול, אז עדיף לשפץ קודם, לא?

 

– אמנם למעשה אין כאן ממש one size fits all, יש אנשים יותר אידיאליסטיים / פרפקציוניסטיים שזה יותר מפריע להם בסך הכולל של החיים, יש כאלה שפחות אכפת להם ויותר זורמים. יש כאלה עם זיכרון מאוד ארוך לכן אם תפשל יותר מדי זאת בעיה. ואני מכיר גם זוג עם זיכרון של דג לכן לא משנה כמה הם רבים, הם מסתדרים, גם אם זה מאוד מעצבן להיות לידם.

 

– בכל־מקרה לדעתי אני חושב שאם בעיניך אתה לא יציב, כישלון, כו', הזמן הנכון לעבוד על עצמך הוא ברגע זה ממש, פשוט סגור את המחשב ותתחיל לעבוד על עצמך ממש בשנייה הזאת, כי חבל על הזמן.

זו אכן ספקולציהקנולפ

לכן פתחתי את השאלה. את הרמב"ם שהבאת הזכרתי בלשון הגמרא מסוטה מ"ד, אני מכיר אותו ומכיר בו, ועל המתח הזה פתחתי את השאלה שלי.

חצי מהדברים שכתבת לא הבנתי אבל נניח לזה (מה זה לעזאזל shouju?!)

 

הנימה שלך היתה הנוקבת מכולם. מעניין. אני לא פוסל (גם אם נחלש מעט), אבל כשאני הולך לאומן שעשאני אני נבוך, אני לא יודע איך משתנים. ראיתי סרטוני מוטיבציה מסוגים שונים, אבל הנפש שלי לא יודעת את חוקי המשחק.

 

אבחנו אותי בעבר כמתמודד עם ציקלותימיה (ציקלותימיה הנוטה לדיפרסיה אם לדייק). ניסו לתת כדורים מייצבים אבל זה הפריע מאוד, והרגשתי הרבה יותר טוב וגם הצלחתי להביא יותר יציבות ויותר עשייה לחיי כשירדתי מהכדורים. אני נוטה לחשוב שזו היתה אבחנה פסיכיאטרית שגויה.

 

אני לא מתבכיין (ולרגע לא קיוויתי שהפלטפורמה כאן תתיר לי להתבכיין), אבל עדיין תוהה על המצב. בעיניך לצאת לדייטים במצבי הנוכחי כפי שציירתי אותו בפניך זו טעות בהכרח? אין ציור שבו קשר יציב עם בחורה מיוחדת יחשוף בי צדדים שלא העליתי על דעתי שיהיו קיימים בי לדעתך?

מעניין. תודה!

למטהאחו

– תראה אני נוקב כי ראיתי יותר מדי חיים של אנשים מסביבי מתפרקים. אני לא רוצה שתהפוך לשאלה מדכאת ב"נשואים טריים" או ב"אקשיבה" (ונראה שרוב השאלות שם הן אכן תסביכים בלתי־פתורים שבני הזוג טרחו להביא לנישואים שלהם במקום לפתור מבעוד מועד). מבחינה מציאותית תוך שנה־שנתיים נכנסים גם ילדים למשוואה, גם החיים שלהם תלויים בזה. אפשר להאשים אותי בפסימיות או ב־selection bias, בסדר, אני בסך־הכל מציג את הצד שלי שהוא כמובן אחד מיני רבים.

 

– תאר לעצמך שבעוד חצי שנה אתה מתחתן. אפשר גם שנה, זה לא משנה. סבבה, הייתם בצימר קסום בצפון, עכשיו אתם נכנסים לדירה שלכם. מה הלאה? אתה קם בבוקר ביום של שגרה, ומה אתה עושה? יכולות להיות מיליון תוכניות שונות כמו שכבר הזכירו כאן, גבר בלימודים ואשה בעבודה, להיפך, שניכם עובדים, תאמין או לא יש גם אנשים נכים שמתחתנים וחיים בנעימים עם קצבת נכות, העניין הוא שהבית הזה לא יתחיל לקרוס כי מסתבר שאתה לא יכול לעבוד יותר מחודשיים במשרה נורמלית, כי מסתבר שאתה מכור לטלפון בלילות ולכן לא יכול לקום לעבודה, כי מסתבר שאתה לא יודע להפסיד בכבוד בוויכוח, וכן הלאה וכן הלאה, וכבר ראיתי כל־מיני דברים, חבל.

 

– לכן לדעתי אם לא היית מסוגל לחיות חיים עצמאיים בעצמך מבלי שהכל יקרוס לך מסביב, קשה לי להאמין שבעזרת מעיינות האהבה השופעים של נערת החלומות שלך, כן תוכל, סורי, זה ציני, אבל ככה אני מאמין. אני חשוב שאם התשובה לשאלה "האם גם בעתות משבר, אני יכול להחזיק את הדברים בשליטה כך שהדברים לא יתפרקו [=איבוד עבודה, פיגור בתשלומים, חוסר יכולת לטפל במטלות בית]", היא שלילית, אין מה לעשות צריך לעבור את אבן הדרך הזאת קודם.

 

– לגבי אומן שעשאך אני לא שופט אחי, תראה, כדי לנהוג ברכב אתה צריך כישורים מסוימים, פחות מזה אתה בבעיה גדולה. יכול להיות שבשבילך זה יותר קשה מאשר אחרים אני לא יודע מה אתה עובר ומה ההתמודדויות שלך. אלה פשוט עובדות החיים ומוטב להכיר בהן מאשר לא. בשלב מסוים הסבלנות של ההוצאה לפועל פוקעת, בשלב מסוים גם הסבלנות של אשתך יכולה לפקוע, אנחנו חיים בדור שגם ככה קשה לו, וגם בדור מאוד חופשי, יש הרבה התנהגויות שאולי הסבתות שלנו היו מוכנות לסבול אבל בדורנו זה פחות הולך.

 

– אני מאמין שאפשר לגלות הרבה מאוד על עצמך ולעבור תהליכים מאוד משמעותיים לטובה דרך זוגיות. זה תלוי גם באשתך, ברמת הסבלנות שלה, ברמת התמיכה שלה, יש אנשים יותר מכילים יש אנשים קצת שיפוטיים כו'. תהליכי עומק לוקחים הרבה זמן לרוב כמה שנים טובות לפעמים יותר. בדיוק לכן אני לא יודע עד־כמה אפשר להיתלות בזה. ואני לא מאמין שהתפקיד של זוגיות הוא לפתור את הצרכים הבסיסיים של החיים ברמת ההישרדות, זאת קומה שצריך לבנות לבד. גם בפן הרגשי יש לי מה להאריך בזה אבל גם ככה אני כותב מגילות, באופן כללי אבל, עיקר האופי של הקשר, עד כמה שאני יודע, נקבעת בשלבים הראשונים שלו (כמה חודשים עד שנה נראה לי), אם אתה מביא מיליון תסביכים כדי לפתור אותם בשלב הזה, זה גם הולך להשפיע. 

 

– מעשית אני לא חושב שיש בעיה לצאת לדייטים, תלוי איך מסתכלים על זה. כן אם אתה לא מוכן בכלל ואתה לא יודע מה אתה בכלל עושה אז חבל על הזמן של בנות ישראל היקרות והחמודות. אבל אם זה בא מתוך גישה כללית של וואלה החלטתי לקחת את החיים שלי בידיים, פחות או יותר, גם אם זה בצעדים קטנים, ועכשיו אני גם מסתכל קדימה לכיוון של זוגיות, ולכן גם אני מתכוון להשקיע קצת יותר, אז אחלה, לך על זה, אבל כמו בפוקר, אל תהמר על כל הז'יטונים שלך כשאין לך כלום ביד.

 

///

 

– נקודתית לגבי הנושא של מצבי רוח, דיכאון, כו'. אותי אבחנו עם איזה 10 אבחנות שונות ומשונות, הנכונה מביניהן היא מאניה דפרסיה (כרגע בלי כדורים). ועדיין יש לי נפילות ובלגנים, אבל אני יודע להחזיק את זה פחות או יותר בשליטה. אני יודע מה לעשות כשיש לי מחשבות אובדניות, אני יודע מה כן לעשות ומה לא לעשות כשאני בדיכאון, אני יודע להציב לעצמי גבולות גם אם זה לא כזה פשוט, לקח לי המון זמן ללמוד את זה, להכיר את עצמי, לדעת מה הגבולות שלי, ומעבר לזה, כמו בכל נכות אחרת, לדעת לעשות את ההתאמות באורח החיים שלי, מבחינת עבודה, מבחינת דת, ככה שהכל יתנהל פחות או יותר בסדר או על־כל־פנים לא יקרוס לגמרי. כן זה משהו שצריך ללמוד ולא נראה לי שאשתך תעשה את זה במקומך.

 

ברור לי שיש גם דברים שאי־אפשר לפתור, הלוואי כולנו היינו יכולים לקום ב־4 בבוקר לתיקון חצות, תפילת שחרית במניין בכוונה, להרוויח ים כסף ולחזור ב־17 כדי לשחק עם הילדים, להיות תמיד במצב רוח טוב, וכן הלאה. מה לעשות לא הכל אפשרי. אבל דווקא אם אתה מכיר את עצמך אתה יכול לדעת איזו אישה אתה מחפש, אם אתה באמת משקיע מאמץ לבנות את הפיגומים הנכונים סביב הדיכאון שלך כדי לא לנפול, גם בזוגיות תוכל לדבר על זה באופן פתוח עם אשתך ככה ששניכם תוכלו לעשות את ההתאמות הנדרשות, וכן הלאה. אם יש לך חולשות שאתה באמת לא יודע מה לעשות איתן אז במקום לנסות לשנות אולי תנסה לדמיין איך אתה יכול לחיות את החיים שלך עם המגבלות האלה. איך אפשר לבנות על־גביהן עולם שלא מתפרק.

האם אתה תהיה אי פעם אדם יציב ומתמיד?לגיטימי?

מה לוקח אדם משלב שבו הוא לא יציב למצב יציב? מלא מתמיד למתמיד?

 

לדעתי, אדם צריך לבנות את האישיות שלו ללא קשר למצב הזוגי שלו. לא לראות בבן הזוג את המכשיר ליציבות. אני לא חושבת שהצד הזה בחיים פשוט "מסתדר" אחרי החתונה. חתונה היא לא אירוע קסם שפותר בעיות. אם אתה רואה בעיה בזה שאתה נרקב במיטה לפעמים בסופ"שים גרועים כמו בגיל 16 - קח את עצמך בידיים, תמצא איש מקצוע שיעזור לך, ותפתור את הבעיות שלך.

אני מאמינה שאנחנו הולכים ונבנים במהלך חיינו, ואין רגע מסוים שבו אפשר להכריז שזהו, סיימנו את החלק הזה של המסע. תמיד יש לנו מה לעשות ומה לתקן.

אני חושבת שאדם צריך להיות בוגר מספיק כדי לקחת אחריות. לתפוס את עצמו בידיים, ולהבין איך הוא עובר מחיים אישיים לחיים זוגיים, איך הוא מתכוון לפרנס ולכלכל - גם אם כרגע הוא לא נמצא שם.

 

שאלה יפהקנולפ

אני לא יודע לענות מפני שרק על עצמי לספר ידעתי.

שיערתי שרוב הדעות יטענו שצריך קודם לבנות את עצמך ורק אז לחפש אישה, זה הגיוני והוגן ומובן ואני רואה עדויות לכך בחיי שלי מהבנות שאני יוצא איתן כשהעניינים מתחילים לחרוק.

(אני כמה שנים בטיפול פסיכולוגי טוב שעזר ועוזר לי רבות - לא רק בשביל לקטר על מר גורלי, אני מתקדם - אבל מעדיף לפחות במידה מסוימת להשאיר את הדיון במישור העקרוני. לא שאכפת לי לכתוב על עצמי כי זה אנונימי כאן אבל בכל זאת הייתי שמח לשמוע את ההשקפה של חברי הפורום על היכולת של נישואים לשאת חריקות).

 

אילו זה היה הפוך, ואני הייתי גבר חזק - אני רוצה לדמיין שלא היה מפריע לי לשאת אישה "משוגעת", עם עליות וירידות שמשפיעות על התפקוד. אני חושב שהבעיה שלי היא שאני גבר, ושאישה לא אמורה להכיל את התנודות האלו במצבי הרוח אצל הגבר. אבל אני כן חושב שאולי כשזה ייתקבע - הקשר יאלץ אותי להחיל שינויים בחיי. אני יודע איך זה נשמע ולא בונה על זה בכלל, אבל תוהה בכל זאת האם זה ציור שגוי.

כמה כסף צריך זוג להכניס כדי לא להיות תלוי בהורים?אריק מהדרום
אין לי מושגקנולפ

תלוי איפה גרים

זה הדבר היחיד שזה תלוי?אריק מהדרום
מה הכוונה במילה יציבות?נקדימון

בעיניי יציבות היא חובה לפני חתונה, בדיוק מהסיבה שזה משפיע על עוד אדם אחד לפחות, ואח"כ על יותר.

אבל השאלה היא מה היא היציבות המדוברת.

 

כשאני מדבר על יציבות אני מתכוון למסוגלות של אדם לקחת אחריות על החיים שלו, ומתוך כך גם על של אחרים.

העובדה שמישהו עוד לא למד, למשל, לא מעידה על חוסר יציבות. הסיבות למה הוא לא למד יהיו אלה שחשובות.

העובדה שמישהו עובר בין עבודות גם היא לא תהיה חוסר יציבות בהכרח. הסיבות למה זה קורה יהיו רלוונטיות. מאוד.

וכן על זה הדרך.

 

האם יש לאדם יציבות רגשית? יציבות בתפיסת עולם? יכולת התמודדות עם החיים?

האם האדם היה רוצה לקחת אישה במצבו? איך הוא היה מגיב לאישה "לא יציבה" במובן שתיארתי? זה היה מפריע לו?

האם הוא יוכל להיות אחראי על פרנסת הבית ועל חסיכון לעתיד? הוא יוכל להיות אבא? לא במובן של לנענע תינוק בעגלה או לשחק איתו קצת, אלא להיות אחראי שלא יחסר לו אוכל וטיטולים, שיהיה איך לשלם למעון, שהוא יוכל לקום בלילות לטפל בקקי, שהוא יוכל לדאוג לחינוך ולהשכלה של הילד, שהוא יוכל לנהל אותו בזמן שהאישה/אמא תהיה בהריון שני ויהיה לה פחות כוח? הוא מסוגל נפשית להשקיע

את הזמן שדרוש לכל זה? הוא יוכל לתחזק את הקשר היקר עם אישתו? להיות שם בשבילה? לשמוע אותה? לראות אותה?

 

בסופו של דבר, אחרי החתונה חוזרים לחיים של שגרה. האורות הגבוהים וההתרגשות היקרה לא נשארים לנצח, הם מוטמעים ומתחלפים.

בשגרה ההיא אתה תהיה אותו אדם כמו עכשיו, אבל עם אישה וילדים. האם איש לך יציבות פנימית בשביל זה? אולי כן. אתה תחליט.

 

אני זוכר שהיה לי חבר, שהיום כבר נשוי, אבל אני זוכר שהייתה לו התלבטות אם הוא מתאים לזה אז הוא יצא עם בחורה אחת והבין שצריך לחכות. מבחינתו הוא הבין שהוא צריך קודם לעשות צבא, ואחרי הצבא הוא הבין שהוא צריך קודם להתפקס על כיוון תעסוקתי, וכשאלה קרו אז הוא התחתן בשמחה ונשוי היום באושר עם ילדים. אז אני לא הייתי ממליץ על "שיטה" כזו לבדיקת מוכנות, כי בסוף יש אדם בצד השני וגם אין לדעת איך הדברים יתגלגלו, אבל אני חושב שזה נותן פרספקטיבה ביחס לשאלה החשובה מאוד שלך

ענית יפהקנולפ

אני עדיין תוהה האם החלק הזוגי במשוואה לא יכול להיות game changer שקשה לחשב מראש. 

הבדידות מחלישה מאוד וחוסר השייכות נותן את הלגיטימציה ליפול ולהירקב. אני מדמיין שבתוך קשר יכול להיווצר מצב שבו אין את הפריווילגיה הזו, לא מתוך יראת העונש והחשש לאכזב אלא מתוך ומכיוון שיש קשר, יש אהבה ושייכות, המעשים שלי חשובים ונמצאים בתוך הקשר.

אבל אני יודע ומודה ששמעתי יותר מדי סיפורים מבאסים מחברים נשואים על הצדדים המכוערים של הנישואים שמתרחשים בדיוק באזורים האלה. אני מתייאש מראש רק מלדמיין את עצמי עם אותם דפוסים בטיפול זוגי

 

עדיין תוהה. לא יודע, יש לי ציור שבזוגיות אין רק חובות אלא גם הדדיות, ושההדדיות הזו נותנת לאדם את הכוח והחובה להצליח להשתנות ולגלות על עצמו דברים שלא ידע.

יש גברים בבוניים כאלה שהצד המעשי שלהם יציב מאוד, אבל יש להם אלף ואחת בעיות שרק מחכות להתפרץ ולהיחשף בתוך התא המשפחתי, והם מסוגלים ומוכנים לעבור תהליך ולתת ליציבות הצעירה שלהם להתפרק ולהיטלטל. 

לא יודע, אולי זה יכול לקרות גם אצלי ואולי זה ריאלי

בסוף אלה חיי אדםנקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך י"ב בטבת תשפ"ה 7:16

למה לשחק בחיים של אדם אחר?

פירוק נישואין זה לא דבר של מה בכך. זו אישה שעכשיו היא בסטטוס גרושה, זה כתובה שצריך לפרוע, זה ילדים ממשפחה שהתפרקה.

 

הדברים הטובים שבאים עם הזוגיות לא אמורים להיות תרופה או ספק תרופה עבור האדם. מחיר הכישלון הוא טרגדיה אדירה.

האם המתחתן היה רוצה לקבל אישה במצבו? האם היה רוצה שאולי-הזוגיות איתו תהיה כלי להתקדמות השני? חוץ מזה שזו מחשבה מאוד לא-זוגית אלא מאוד אינטרסנטית, האם הוא היה רוצה להיכנס לסיטואציה כזו של ספק? מראש לבוא למציאות שעומדת על כרעי תרנגולת?

אשאל אחרתאריק מהדרום
האם מתמודדי נפש הם פסולי חיתון בעיניך?
ידעתי שהשאלה הזו תגיענקדימון
אתה מזכיר לי שאלה שפעם חבר שלי שאל. הוא שאל אם היינו מוכנים להתחתן עם אישה ללא יד אחת. אחרי שענינו, הוא שאל אם היינו חושבים אחרת במקרה והיינו מגלים שהיא איבדה את היד במהלך פיגוע שבו היא הצילה חיים של ילד. היא גוננה עליו ולכן איבדה את היד. מה אתה היית עונה?


השאלה דומה במישור הנפשי, האם לוחמים פוסט-טראומתיים הם פסולי חיתון? האם החייל הגיבור שמתעורר בלילות מכוסה זיעה קרה כי הוא שוב חלם על המטען שהתפוצץ על הטנק שהוא היה בתוכו הוא פסול חיתון? האם הצורך שלו בהתערבות מקצועית אוסרת את החתונה איתו? האם הוא צריך להגיע למקום נפשי מסויים לפני שילך להתחתן?

אני לא רואה קשר בין השאלה לתשובה שלךאריק מהדרום

בשורה התחתונה אתה מצפה ממתמודד נפש להגיע למצב מסוים לפני החתונה?

 

מה יקרה כשמצבו יתדרדר שוב?

אז תקרא שובנקדימון
בשורה התחתונה, וודאי שמתמודד נפש צריך להגיע במצב מסויים, כמו שברור שאסור לו להסתיר את זה מהצד השני, כמו שברור שיש אנשים שיוכלו להכיל את זה ויש שלא.


מה יקרה כשמצבו (אם מצבו) יתדרדר שוב? אישתו תחליט. 

יציבות אישית ויציבות זוגיתadvfb

יש משפט יפה של הרב שג"ר - "זמניותו של האדם היא מהותו". יש הרבה פסוקים ומקורות שעוסקים בכך שהאדם מתוקף כך שהוא האדם הוא לא יציב, הוא נתון בסכנה תמידית, במלחמה פנימית תמידית, אף פעם לא בנחת. הרמח"ל במסילת ישרים מדבר על זה בפרק א'.

לכן בקשת השלווה הזאת והיציבות היא לא בהכרח מה יוצר את החיים לשמיים/מאושרים/שלווים.

אז מה כן?

יציבות היא סותרת תנועה.

אם אדם יציב סימן שהוא לא בתנועה.

אבל גם הפוך -

אם אדם לא יציב, אולי הוא בתנועה, אבל הוא נופל.

כך אדם צריך ליצור יציבות מספקת כדי שיוכל להיות בתנועה קדימה, וגם בה יש נפילות ב"ה. שני צעדים קדימה, צעד אחד אחורה.

לא להתכחש למתח של החיים, לא לנסות לברוח ממנו. לחיות לצידו, לחיות לאורו.

אז אחרי שמוגדר היציבות הרצויה נשאר כנראה רק להגדיר שני סוגים שונים של יציבות - יציבות אישית ויציבות זוגית.

יציבות אישית - כל המגדל קלפים הזה שניסיתי לבנות עד השורה הזאת בתגובה. ובנוסף אליה, שאדם יאהב את עצמו, שיאהב את העולם ואת החיים. לפחות במידה כזאת שהוא גם מצליח לפתח רגשות כלפי הזולת.

יציבות זוגית - בניה איטית (כל תהליך של בניין הוא איטי) של אמון בין שני אנשים שונים. ברגע שלאדם יש אמון בעצמו, בכוונה הטובה שלו, ביכולות הבינאישיות שלו - ככה הוא גם יצליח לממש את יכולותיו בתוך קשר זוגי ויוכל על ידי הרבה סעייתא דשמיא להגיע ליציבות מספקת בתחום הזוגי.


 

קיצר, יציבות היא לא שם המשחק בעיני. אמון ואמונה אלו העניינים שכל העולם מושתת עליהם וזה מה שנראה לי שצריך להעסיק אותנו כדי לענות על השאלה היפה שהבאת.

כתבת יפה מאוד!קנולפ

אבל אני לא בטוח שהצלחתי להבין את דבריו של הרב ביישום מציאותי.

 

יציבות בעיניי מתבטאת אצל אנשים שהולכים לישון על פי השכל, כשהם רוצים, וקמים על פי השכל - מוקדם. הם מצליחים לעמוד ביעד הזה וקמים כך כל הזמן. יש אנשים רבים כאלה, ואני מעולם לא זכיתי לתכונה הזו.

יכול להיות שיש גם להם מתחים. יותר מזה - אני יודע שיש להם מתחים. אני מכיר כמה חברים שלי שהם אנשים מאוד סוערים ועם הרבה עוצמות, אבל השגרה שלהם דופקת כמו שעון. אצלי נדיר שהצלחתי להחזיק שגרה לאורך זמן. גם בלימודים אני נדפק מזה במידה מסוימת. הרצון להצליח לקום חמישה ימים בשבוע לתפילה במניין לצורך העניין - רצון שלעתים נדירות מתגשם. ולילות לבנים יש כל הזמן.

 

ממילא המתח של החיים הוא לא רק של מצבי רוח, אלא גם בין מוטיבציה וכוח לבין שיממון ואדישות וחוסר כוחות. ברור לי שזה מרכיב שדופק זוגיות. 

ועדיין אני רוצה לדמיין שהיציבות הזוגית שתיארת למטה יכולה להתקיים טוב יותר כשיש עוד אדם איתך שמבין את המורכבויות, כמו שאתה מבין את המורכבויות שלך ושלו (שלה, ליתר דיוק), וביחד אתם נותנים כוח זה לזה.

לא יודע.

 

תודה, מעניין, אשמח לתשובה!

רמת תפקוד ויעילות של תפקודadvfb

וואו לכל כך הרבה אנשים יש בעיה לקום בבוקר בלי קשר לתפילה ובכללי גם לתפילה זאת לא בעיה רק שלך .


בכל אופן, דיברנו על יציבות באופן כללי עד עכשיו . ועכשיו עברת למשהו יותר נקודתי - ניהול סדר יום. אני לא יודע עד כמה אתה מתפקד ועד כמה לא אבל זה בהחלט משהו שאפשר לעבוד עליו ברמה האישית.

אם זה ברמה שאתה סטודנט מפוזר - כדאי שתטפל בזה ברמה האישית אבל לא חושב שזה מוריד מהיכולת לנהל קשר זוגי.

אם אתה לא כשיר לעבודה במשק - אז כנראה שזאת כן בעיה.

זאת נקודה רגישה והיא עלולה להוריד לך את הבטחון העצמי. לא מצאתי עוד משהו מעבר לכך שאני נוטה להזדהות עם הקושי הזה ;)

אין לי מושגלא שלם,משתלם

במה אני יעבוד אבל זה לא הרתיע בנות.

יציבות לדעתי זה משהו נפשי הרבה יותר מנתון פרקטי.

אם אתה חרוץ, ומוכן לעמל זה לא משהו שאמור להפריע לדעתי

אני חרוץ לעתים מזדמנותקנולפ

אני לא אומר את זה בגאווה (אבל כן בחיוך נבוך)

השאלה אם זה red flag ברור

בלי יציבותמתייעצת גירושין

אין כלום

עלתה לי הגדרה נוראית לחבר שליקנולפ

העולם (ובתוכו - נשים פוטנציאליות) יסלח לך על הכל:

על מידות מקולקלות, על תפיסות עולם דפוקות, על גישה חינוכית מזעזעת, כל עוד אתה יציב.


לא יציב - אין לנו מה לעשות איתך.


אני לא חושב שזה טיפשי מצד העולם ומבין היטב את הבעיה. עדיין הפרשנות שלי היא שחוסר היציבות נובע מחוסר ההקשר ומהבדידות ושייתכן שקשר עם אישה טובה שתראה בי את הטוב (וכמובן שגם אני אראה בה, אין לי חלום להתחתן עם סייעת אלא חולם על מערכת זוגית הדדית) יעזור לי לחשוף בי כוחות שעד עכשיו לא הצליחו לבוא.


בסדר, ננסה להתחזק ולבנות כוחות נפש לקראת הרווקות המאוחרת.

תודה

אני מצטערת שציערתי אתכםמתייעצת גירושין

 

אבל אם אין יציבות ומכניסים אישה וילדים לסיפור הזה זה לא הוגן

ממליצהלקחת טיפול ולהיעזר בהקדם.

יצכן ומגיע לכם נכות.

כן אדם צריך להיות יציב למערכת נישואיםSeven
זה בייסיק...
לא יודע מהיכן המסקנה הזאתאחו

זה לא שבלתי־אפשרי להתחתן בלי יציבות, אני מכיר זוגות כאלה, פשוט הם עוברים גיהנם אחר־כך.

כנ"ל לגבי אנשים "יציבים" אבל עם מידות דפוקות. אתה חושב שלהם זה מצליח יותר טוב?

 

אישה בהחלט תעזור לחשוף צדדים טובים באישיות שלך אבל זה לא הולך "לרפא" אותך ואל תהמר על זה כמו בקזינו, זה הכל.

פשוט דמיין לעצמך שתוך שנה אתה מכניס ילדים למשוואה. יש לך כח אליהם? יש לך כח לפרנס אותם ולהתעורר מאה פעמים בלילה? להתייחס אליהם בסבלנות ובאהבה ולעטוף אותם בחום? או שאתה מתפרק?

אפשר הסבר פעם אחת ולתמידמבושרת

מה זה אומר חוסר יציבות?

שינוי מצב רוח יעני כמו בנות במחזור?

מכיוון שאני לא בתקנולפ

אני מכיר דיבורים על שינויי מצב רוח הורמונליים בעיקר כסטיגמה שוביניסטית שלועגת על נשים. אני לא באמת יודע לדמיין איך נראית ומתנהגת אישה בין ימי הווסת לימים רגילים.


חוסר היציבות שלי מתבטא בחוסר יכולת להחזיק לטווח ארוך. אני נשבר ונופל ומסתגר בבית. אני מחזיק בשיניים בעבודה אבל כנראה שבקרוב או אתפטר או שייפטרו אותי. אני לא מצליח לקום בבוקר. ועוד שלל דברים

יש הרבה ימים של חסד שבהם יש לי כוח ומוטיבציה ואני גם פרודוקטיבי ועושה דברים טובים וחשובים, אבל אחרי כמה ימים כאלה אני נופל ומסתגר


לא נורא, עניתי לעצמי... 

במצב כזה זוגיות לא רלוונטית.אחו

לאו דווקא כי יש בעיה לקום מאוחר. אפשר למצוא עבודה שמתחילה מאוחר.

 

וכך גם לגבי העליות והמורדות במוטיבציה, אם אי־אפשר לפתור את זה, אפשר לבצע כל־מיני התאמות. אורח חיים אחר, עבודה מסוג אחר לגמרי, לרעות צאן או להיות מלח בספינה אנ'ערף יש הרבה מקצועות לא־שגרתיים שמתאימים לאנשים לא־שגרתיים. כמו שאדם עם חרדה חברתית קיצונית, אם אינו מסוגל לפתור אותה, יכול לעבוד מהבית ולהזמין קניות הביתה ולא ללכת לשום אירוע חברתי ואם זה עובד אז אחלה.

 

העניין הוא למצוא מה עובד לטווח ארוך, ואז למצוא בן־אדם שזה מתאים לו.

אני חושבתהפי

שאפשר להתחבר לגבריות - יציבות, מתוך המהות שלך, כלומר :מה אתה חושב שהופך אותך ליציב?

זה לא חייב להיות שחור לבן , גם דברים ביום יום שאתה מסוגל לתת בהם  תחושה של בית/ ביטחון/ חוזק / התגברות.

אני חושבת שהתשובה הכי טובה נמצאת אצלך בסוף 

 

יש פה שני דבריםנוגע, לא נוגעאחרונה

תכונה של חוסר יציבות וקושי של רווקות ובדידות שמחריפים את המצב.

אז השאלה היא קודם כל עד כמה חוסר היציבות בפני עצמו מהותי.


ואני חושב ששתי האפשרויות יתכנו, השאלה היא מה הדרך שה' רוצה ש*אתה* תלך בה. יש כאלה שהאתגר שלהם זה לעבוד עם עצמם ולבוא חזקים עד כמה שאפשר לזוגיות, ויש כאלה שהזוגיות היא זו שעוזרת להם לנצח קשיים שקשה עד קשה מאוד לנצח כרווק. זה תלוי מה הוא ה"תיקון" של אותו אדם, אישית וזוגית.

אז אני חושב שוב שצריך לדעת כמה היית לא יציב לפני שנוסף הקושי של הרווקות. וגם לעבוד על יציבות, אבל לא מתוך מחשבה של "עד שלא אהיה יציב כמו שאני חושב שאני צריך להיות לא אצא" אלא מתוך דינאמיות ומחשבה והקשבה מה הדרך בה ה' רוצה שתלך.

תזכורתadvfb

גם לגברים יש רגשות

 

סופריקה

נכון ומדוייקאדם פרו+
קשקוש נאו-שוביניסטיצדיק יסוד עלום

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

נכון בנות יותר רגישותאביעד מילוא

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

אני כמובן צוחק מגזים ומתמרמרצדיק יסוד עלום
בנות תבעו בעלות מלאה על הקושי שבדייטים. רק הן מסכנות ורק הגברים מזעזעים ולא רגישים
חד משמעיתהפיאחרונה
זה נהיה טרנד?הפי

לדבר עם בחורה ולברוח?

2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.

אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש

ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.

ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה

לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .

איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?

ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום


 

שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו

ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .

מדוע?


 

אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )

ובסוף הלכו בלי הסבר בבום


 

אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..

ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..

אבל לא כולן לוקחות את זה ככה

יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..


 

באמת קחו אחריות.

גוסטינג זה גועל נפש

אתם גועל נפש

 

השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.

אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..

נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??

(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?

 אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל 

 

דרך ארץ

 

כנל הפוך!! כלפי גברים

 

מעצבן ממשארץ השוקולד
פעם אחת קרה ליאביעד מילוא

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

קרה גם הפוךבחור עצוב
דיברתי עם מישהי איזה שבוע ופתאום פשוט נעלמה מעל פני האדמה. לא הגיבה להודעות. כלום.


אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

תגיד לה ברחל ביתך הקטנההפי
ההתנהגות הזו של היבוש לפני חודש לא היתה לעניין
לא בא לחנך אותהבחור עצוב
רק חתכתי וזהו. 
הלוואי עליadvfb
אם אחרי כל הבירורים זה מה שהתגלהintuscrepidam

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

התופעה שנקראת "גוסטינג"משה

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

נשים תמיד צודקות, גברים תמיד טיפשיםצדיק יסוד עלום
בעולם המודרני? כןמשה

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

יחי הפמיניזםצדיק יסוד עלום
נשים עושות את זה גם וזה ילדותי ברמותהפיאחרונה
זה אכן מזעזע, אבל תשמחו שלא התחתנתם/ן אתו/המתוך סקרנות

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עד כאןכְּקֶדֶם

מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה

וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד.  ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.

ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.

אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.

ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.


אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.

הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.



התוהו קדם לעולם. 

נוגע, לא נוגע

עצוב וכואב לשמוע

 

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

נעמת לנו… חבל שאתה מחליט לעזובפ.א.
וואלה לא קלטתי שזה שרשור פרידהadvfb
כתיבה יפהאדם פרו+
מבטאת את ההרגשה
כואב ממשארץ השוקולד
מאחל רק טוב
חבר יקרכל היופי

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.


אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.


מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

חולה עליךךךadvfb

אחלה כתיבה

 

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

בהצלחהברוקוליאחרונה
יש לי בכלל סיכוי?מה כבר ביקשתי

אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...

לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.

עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).

הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.

זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".

מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."

וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?

זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...

ביטחון עצמי כן חובהזיויק
לדעתי
מכיוון שאינני ראוי להיות הגאון של הדור,חסדי הים

אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.

"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".

שדכנים לחוצניקים ודומיהםTachyon

האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם? 

אתה יכול לפנות אלי במסר (לא בשיחה אישית) ואתן לךחסדי הים
מספר של שדכנית שעוסקת בזה.
אשמח גםראומה1
התחתנתי לתוך קהילה של חוצניקים רווקיםתמיד בבטחה

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

פניתי ראומה1
יש קהילה של חוצניקים רווקים כאן? סקרנת...מתוך סקרנות
זה סביב ישיבת מיר?
תודה, מכיר קבוצת ווצאפ שלהםמתוך סקרנות

יש להם גם קהילה פיזית?

בוודאיארץ השוקולד
תשאל בקבוצה איפה הם גרים ואיפה המניינים שלהם, לרוב זה סביב אוניברסיטאות לדעתי.
מעניין, טוב לדעתמתוך סקרנותאחרונה
תודה רבה! אם יש עוד איזה שדכנים מאזור בית שמש?Tachyon
יש בתחתית רשימת השדכנים בשרשור הנעוץלגיטימי?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

הייתי מחפש באינטרנט על JLICארץ השוקולד
ראיתי עכשיו זוג בדייטהפי

הבחורה כמעט מתעלפת מקור

והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..

הבנת מה אני אומר?

אחי , היא בעולמות עליונים

ביטקוייןמשה

זה באמת מקום לרחף בו.

כמה קשה לומר קר לי?בחור עצוב
בנות תמיד צודקות ובנים תמיד טיפשים וחסרי תשומת לבצדיק יסוד עלום
יותר קשה מלאכול סרטים אחר כך שהוא לא שם לב אלייךיוני.ו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

ברור שהיא צריכה להגידהפי
לא ציפיתי שידע לבד
הצעתי לכמה בחורות את המעיל שליבחור עצוב
כולן סירבו. אולי הגיע הזמן לכבס אותו. 
נראה לי שזה בסיסי להיות רגיש למזג האווירadvfb
כדאי שיהיה תשומת לב מצידוארץ השוקולד

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

 

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

חחחח לא נראליהפי

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????


והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים


קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

אז תקבעו מראש במקום סגורבחור עצוב
ואי אני חושבתהפי

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.


שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

אז אפשר לעבורבחור עצוב

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).


אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

ברור שאמרתיהפי
סוף טוב הכל טוב?בחור עצוב

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

אפשר להגיד בטל ומבוטלהפי
לא הבנתיבחור עצוב
קורה לי הרבה בשרשור הזה
אולי זה דייט בין הראשוניםמישהי נשואה

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

את ההרצאות בנושא כלכלה שהיית נושא בפני😂יעל מהדרום
אשה היא לא יועץ השקעותבחור עצוב
אשה היא אכן לא יועץ השקעותאריק מהדרום
אבל אתה הולך לאחד את ההון שלך וההון שלה להון אחד.


זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.


המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.


וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

זה לא אומר שצריך לאכול לה את הראש על זה בפגישותבחור עצוב
ולגמרי אין לי בעיה לקחת אחריות על הצד הכספי בקשר. לא כל אחד חייב לדעת לעשות הכל. 
אכן לא כל אחד חייב לדעת לעשות הכלאריק מהדרום
אבל בנושא הספציפי הזה זה מאוד חשוב לעבוד יחד כי ישנן החלטות מאוד גורליות.


אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.


אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.


וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אתה יודע שזה בערך מה שקרה בקיבוציםמשה

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

אני תוהה אם מספיק ששני הצדדיםארץ השוקולד

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

המצב הנפוץאריק מהדרום
הוא שיש צד אחד מאוד מעורב בפיננסים וצד אחד לא מעורב בכלל, העובדה שזה מצב נפוץ לא אומר שזה בריא, במקרה של גירושין או מוות או נכות פתאומית שתמנע מהצד המעורב לתפקד זה יקשה מאוד, מקרים שבו צד אחד לא רק שאין לו את הקוד לחשבון בנק, אלא שבכלל לא הוריד את האפליקציה לחשבון זה יהיה ללמוד להתנהל הכל מאפס.


בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

אם תרצהאריק מהדרוםאחרונה

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.


אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

ברור שמספיקברגוע
חחח גדולהפי
הרהורים בעקבות שירשורים: למי לדעתכם יש יותר סיכוי?יוני.ו.

ולמה

 

1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"

 

2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
 

נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.

 

(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)

מסכים ומחזקאביעד מילוא

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

אתה מה זה צודקadvfb

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

לא הבנתיהרמוניה

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

לראשון יש יותר סיכויadvfb

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

 

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

תלוי ביחס בין כמה שהוא חושב שהוא פריק ומוזרנוגע, לא נוגעאחרונה

לבין כמה שהוא באמת

אולי יעניין אותך