אנחנו זקוקים לך

אבל לגבי חספוס ומצ'ואיזם אני שמח לבשר לך שבוודאות מוחלטת שאין צורך ב"גבריוּת" או "שליטה" כדי להיות מושך, כן יש בנות שנמשכות לזה אבל הן לא קהל היעד של המוצר מה לעשות?

אני בהחלט יכול להזדהות עם הקטע הזה שמרוב שאתה עמוק וקשוב אתה הופך לידיד גיי פנטסטי, תופעה מוזרה

ה' יעזור

בינתיים קח מים שקשור לנושא

ליבי איתך איש יקר,

קשה כל כך

אתה יודע שזה מזכיר לי שמישהי שעברה מוות קליני סיפרה שמרוב שעכשיו היא רואה את כולם בתור נשמות היא לפעמים צריכה להזכיר לעצמה שיש הבדל בין העולם הזה לעולם הבא ושכאן צריך לשמור על גבולות ברורים כי למרות שמבחינתה כשהיא נחמדה עם גברים בקטע הכי נקי ונשמתי מצידה, זה לא מועבר טוב בעולם הזה וזה נתפס כחציית גבולות. (היא הבינה שיש דרך להתנהל בעולם הזה ויש דרך לעולם הבא והן אמורות להיות חופפות.) וזאת תובנה שאולי יכולה לתת לך איזשהו כלי, של לקחת את האורות הגבוהים האלה שאתה רגיל להסתובב איתם "מרגישים את נוכחות ה'" וכדומה, ולהעביר את זה לעולם המעשה.

אולי לגשת גם לחתונה בצורה יותר של תכלס. כי אם העיקר הוא הקשר הנפשי ביניכם ולא הנישואין, עם כמה שזה טהור זו לא התכלית וזה עלול להתקע שם. ככה אני תופסת את זה. ואני חושבת שלמרות שאני לא איזה מבינה גדולה, זה כן משהו שהבנתי על עצמי מניסיון חיי. שכאילו אם פעם אז לא היה בכלל מקום לרגש בחיי הנישואין ובחיים בכללי, והיום הרגש הוא כל העולם בערך, אז צריך למצוא את האיזון בין זה לזה, וקריטי לתת מקום גם לצד השני שפחות טבעי לנו היום. (לא משנה שזה נובע מנקודה הרבה יותר עמוקה אבל לא ארחיב פה).

לגבי הגבריות בעיניי זה מתקשר לאותה נקודה. טהרה בעולם הבא היא כמו שאתה מבטא בערך, אבל בעולם הזה הטהרה חייבת לכלול גוף. איך יכול להיות שאין משיכה? אתה גבר, ויש כאן בחורה יפה ומקסימה, אז איך יכול להיות שאין לך שום חשק לחזר אחריה, לעטוף אותה ולבטא את האהבה בצורה נורמלית וטבעית? אולי אתה בתת מודע החלטת שזה לא טהור ולכן אתה מדחיק את זה? מכחיש לעצמך?

משהו בסדר הטבעי השתבש. סליחה אם זה נוקב. לפעמים יש בלבול מה הגבולות ומה ראוי באיזו מסגרת ולכן או שהכל טהור או שהכל טמא וזה מכניס לפלונטר... יש חילונים שאומרים שהם לא מרגישים כלום כשהם רואים אשה כי התכהה להם הרגש. (ולהגיד את האמת עליי ככל שאני יותר נשמרת אני הרבה יותר מתרגשת מגברים. ואני אשה. וזה בסדר להתרגש. בסוף נבטא את זה במקום הנכון בעז"ה.)

ותתעודד, כי לכל אחד יש ניסיון ועבודה לאזן את האופי שלו, אז אני חושבת שאתה יכול להיות שמח שאצלך הצד השולט הוא החסד ואתה צריך להכניס גבורה, כי זה נשמע לי יותר קל מאשר להכניס חסד בתוך גבורה. (סתם כי גמאני ככה חח שניהם אולי אותו דבר)

נ.ב אני קצת יודעת את הרקע עליך וכתבתי מה שכתבתי מתוך כבוד, לא בקטע אישי אליך כי לדעתי היום חסר הדרכה נכונה ופרקטית גם בציבור הדתי בתוך הישיבות והמדרשות

(גם בגלל זה לדעתי יש הרבה דתלשים שאפילו שהם יודעים שזו האמת ורוצים בלב אין להם מספיק כלים איך)

אם מה שכתבתי מדבר אליך אתה מוזמן לקחת, אם לא תרגיש חופשי להוציא מהאוזן השניה

וכמובן אתה לא חייב להגיב לי

אבל ממש בהצלחה מייחלת בשבילך שתמצא את הבית שלך במהרה🙌

נחמד לראות שאת עדיין כאן לפעמים.

רק רציתי להעיר שברור שאני כן מרגיש משיכה, והיא הייתה בחורה ממש יפיפייה בקטע אחר. העניין הוא שזה לא מזיז לי ככ, לפחות לא באופן שיגרום לי לרצות לשבור נגיעה. ב"ה(נראלי?)

מה שמתסבך אותי בעיקר הוא שמרוב שאני שקוף, ואני אני מולן. אז הן לא מרגישות שום מתח, מרגישות הכי חופשי שיש. ואז זה יוצר תסבוכים.. קיצר השם יעזור. חחח

שוב תודה על המילים ואמן בע"ה גם לך וגם בלימודים(;

אני אכתוב לך בפרטי

קודם כל, מה שאתה מתאר מבחינת המשיכה הוא האידיאלי לדעתי (אם הבנתי מדוייק).

לגבי ההמשך- אם נשים בצד את כל המושגים החילוניים כדי שלא נראה את זה כשלילי, אז נפנים שה' הוא זה שברא את הטבע של הנשים ככה, שהן צריכות שמאל דוחה וימין מקרבת.

ובעומק יותר, זה במובן מסויים כמו בקשר מול ה'- יש גם אהבה וגם יראת הרוממות. ולכן זה יכול להיות אינסופי.

כאן יראת הרוממות (של שני הצדדים זה מזו) היא בגלל שיש דברים פנימיים טובים בצד השני שאני מבין שעוד לא (מספיק) פגשתי (או שאני מבין שאני לא מספיק מעריך את מה שכן פגשתי), וכשאני מבין שיש אותם ומוצא אותם אני מעריך יותר ומתחבר יותר וממילא אוהב יותר. והאהבה גורמת לי לרצות שוב להכיר יותר את העומק כדי לאהוב יותר וכן הלאה.

בשלב מתקדם יותר, כשהצד השני כבר מכיר ויודע את העומק שיש בי, אפשר כבר יותר לזרום עם החופשיות שאתה מתאר. אבל בהתחלה, צריך לדעת לצמצם את זה כמו שכתבה יפה הרמוניה. אחרת זה פוגע במימד האינסופי של הקשר כי זה יוצר תחושה שמה שרואים בי זה מה שיש וכי זה נתפס לא טוב שאדם חושף את עולמו הפנימי בקלות, הרי זה דבר יקר.

אז יוצא שבזכות העובדה שהטבע הנשי הוא כזה, הקשר יכול להתעמק ולהתעמק באופן טבעי.

זה חלק מעבודת המידות (להתנהל בצורה שהשני צריך גם אם לי זה לא הכי נוח) וזה גם רצון ה', שנתנהל בהתאם לחוקי מציאות שהוא קבע, גם אם זה לא קל. אבל זה יותר קל כשזוכרים שמטרת הצמצום היא להביא אח"כ להתרחבות גדולה יותר.

בנוסף לכך, לפעמים כשאדם חופשי ופתוח מדי זה גם מראה לצד השני שהוא לא מתבייש ממנו, כלומר שאין לו מספיק את ה"יראה" ממנו, וזה משדר שהוא לא מספיק מעריך אותו או שהוא חושב שהוא כבר מכיר אותו טוב כשבפועל הוא לא.

מלאת חכמה ועמוקה כל כך.

היה שווה להיכנס כדי לקרוא אותה.

(וזוכרת שיש דיבור שמחכה מאז... כשתרצי). 

שמתי לב שיש לי שם טעות בסוגריים.. הן לא חופפות.

התגעגעתי.. נדבר🤗

אין לי כ"כ מה להגיד...

מחזקת ושולחת כוחות מרחוק🙏

תשמור על האנרגיה שלך , היא שלך בסוף.

ואף אדם ובחורה לא יכולים לקחת לך

את מי שאתה .. את הייחוד שלך.

ואת זה תזכור שאתה הולך לדייט הבא..

שיש לך את עצמך , וזה כבר עולם ומלאו , ומי שלא קלט את זה .

לא יכול להיות שלך ...

לא כי הוא לא רוצה / רוצה, אלא כי אתה בעצמך תבחר מי ראוי להיות בלב שלך.

ויש הרבה אומץ באיך שהתנהת

כדי שזה יקרה תאהב את עצמך , באמת .

את כל כולך .. ואל תחשוב שאתה עדין מידי או פחות מידי.

אין דבר כזה יותר מידי או פחות מידי ..

יש מי שצריכה את האתה שאתה. בדיוק. ואיתה יהיה לך הרבה יותר טוב מאשר עם כל אחת אחרת.

אבל

יש המון כלים להשתפר. אני זוכר שלמשל פעם שיחה של יונתן קליין (הוא מרבה לדבר על גבריות) נתנה לי איזה סוויץ'. בקיצור, זה שאתה טוב כמו שאתה ומישהי צריכה בדיוק אותך, לא אומר שכבר יש לך את כל המפתחות, ואולי אתה צריך למצוא איזה מפתח שעדיין חסר לך.

מאד מזדהה עם מה שאתה כותב.

בהצלחה

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.