המון זמן שלא צפיתי, אלה הזכורים לי ביותר.

מסודר לפי ז'אנר, מה שמודגש מאוד מומלץ.

פילם נואר:

– Double Indemnity (1944)

– The Big Sleep (1946)

מתח / פעולה:

– The Shawshank Redemption (1994)

– The Rock (1996)

– Stalingrad (1993)

– Son of Saul (2015)

– Defiance (2008)

– Devil's Pond (2003)

– Hotel Mumbai (2018) – אני זוכר איך הייתי בהקרנת הבכורה עם המשמר האזרחי... היו ימים נחמדים.

קומדיה:

PK (2014) – סרט הודי מדליק

כללי:

– Die Welle (2008)

אחר:

– Chungking Express (קולנוע קנטונזי)

– Crouching Tiger, Hidden Dragon (סרט wuxia סיני)

אנימה:

– Summer Ghost

– Kono Sekai no Katasumi ni (מאוד מיוחד)

שולח קישור לletterboxd שלי למקרה שתתעניין בטעם הקולנועי שלי: kookipakuki’s profile 

גם אני לא ראיתי סרטים המון זמן. האחרון שראיתי היה לפני חודשיים ויצאתי ממנו במיאוס - V for vandetta

הערב החלטתי שאני צריך לראות סרט שאצא ממנו ברוחב לב. כלומר לא כל האפלים והמזעזעים שאהבתי בעבר.

חשבתי שאני יכול להגיע לרוחב לב מהסרטים של יורגוס לנתימוס (שעוד לא ראיתי אף אחד מהם יש לציין, אבל שמעתי בשבחיהם וכשאני מדבר בהשתוקקות על אומנות - הרבה ממליצים לי עליו). אבל בגלל שהוא אכזרי אני חושש קצת.

הכיוון לפני שקראתי את הודעתך היה יפני בכל מקרה. חשבתי אולי סוף סוך לראות את שבעת הסמוראים (בינתיים ראיתי רק סרט אחד של קורסאווה - Ran, ועוד סרט יפני מפורסם - חרקירי של קובאיישי. ועוד סרט שאני לא מצליח להיזכר בשמו ובשם הבמאי אבל גם יפני עתיק - על חטיפת ילד או משהו).

אפשרות נוספת היתה לראות סרט של מאמורו האסודה. אהבתי מאוד את Wolf children וBoy and the beast. 

חשבתי לראות את Belle שעוד לא ראיתי.

---

המלצותיך - 

- את חומות של תקווה אצטרך לראות שוב. ובכללי - דחוף להתחיל לקרוא את קינג.

- הנחשול אופציה מעניינת ואין סיכוי שיש לי סבלנות כרגע לקולנוע הודי, בטח לא לקומדיה. 

- פילם נואר עוד לא ראיתי כלום אז אני חייב להתבייש בעצמי. ניסיתי לשכנע את אחי לראות האזרח קן אבל הוא אמר לי שזה סרט מיותר שרק פלצנים רואים.

- וואו, The rock ראיתי באיזה כיתה ו'

כל השאר - אגגל ואשמור למזכרת

תודה אחו יקר

– קולנוע הודי טוב זה משהו, אבל צריך מצב רוח ספציפי שבשביל זה. נזכרתי עכשיו בסרט בשם Dangal שזה סרט ממש נחמד, פחות קומדיה יותר נרטיב.

– הנחשול זה באמת סרט חמוד, מסוג הסרטים שהמורה להיסטוריה או לאנגלית הייתה מקרינה בכיתה. (זמנים מודרניים ראית???)

– הייתה תקופה שהייתי ממש מכור לנואר, שמע זה ז'אנר מכונן.

בינתיים קבל עוד כמה שנזכרתי בהם

– Out of The Past (הפילם נואר הכי טוב שתראה בחיים. עד שמצאתי את השם שלו כבר שכחתי את כל שאר ההמלצות שרציתי להוסיף)

– Hotarubi no Mori e (סרט אנימה פצצה שמבוסס על one-shot shoujo כך שזה די ייחודי ואינדי כזה)

"נשמה" אחלה סרט.

הקול בראש מומלץ.

אם כבר ביקשת שמו"ס, אז זו הזדמנות מצויינת....😉

באמת נשגב מבינתי מדוע יהודי מחפש תרבות בתרבויות של גויים....לא אומר את זה כקטרוג או כשפיטה ח"ו, אלא כשמו"ס שאולי יעזור לך לחזור בתשובה....😉

איך זה שיש לך כל כך הרבה ידע בכל נושא בעולם?!

זה ז'אנר קולנועי בשחור לבן

המשמעות המילוליץת היא סרט אפל אם אני לא טועה

לרוב אם לא תמיד על בלש ועל פשע

סיבוכים עם נשים יפהפיות

דמות הגיבור העצוב עם ז'קט הבלשים הארוך

היה ז'אנר קולנועי נפוץ מזמן באומה-ריקה

אני אתייאש לשאול בסוף...

מי זאת באומה ריקה?

לא הבנתי איך אפשר לראות סרט בשחור לבן זה לא מחרפן?

אומה ריקה = אמריקה

הצדק איתך, שחור לבן זה די מעצבן, אבל יש סרטי שחור-לבן מצויינים שפשוט אין להם צבע

האמת שיש סרטים שצולמו בשחור לבן וכיום עם הבינה מלאכותית והכל יודעים להוסיף להם צבע

נחמד חח

לומד באופן שטחי כל נושא אפשרי כדי ליצור רושם של אדם נורא משכיל

אני אוהב שחור לבן, צבעים בוהקים מציקים לי

יש המון דברים שאפשר לעשות עם שחור לבן שאי־אפשר לעשות עם צבע

יש לי ספר משנות החמישים בשם "Advanced Photography" שמסביר על טכניקות צילום (לפני עידן הצבע) כך שלשחור לבן יש מקום מיוחד בלבי

@צדיק יסוד עלום למה אתה ככה מוריד

יפה כל הכבוד

מעריך מאוד את הרצון הטוב שבשמו"ס. אני לא ציני, באמת מעריך. רגע, מדובר במשחק מילים על סרט מצויין = סמו"צ = שמו"ס??? אם כן אז מצדיע 🫡

אני חושב שהניק שבחרתי לי הוא הטעייה קבועה במידה מסויימת; אינני צדיק (אולי לחדי ההבחנה המילה 'עלום' תתן איזה פשר).

אני אוהב קולנוע כי זה נותן איכות שאני לא מוצא בתורה (איכות = לא על הסקאלה של יותר או פחות, אלא כמו סגנונות שונים, איכויות שונות זו מזו). אני עושה המון טעויות ורואה הרבה סרטים *רעים* וגם לא צנועים ועוד שלל שטויות, אבל עוד לא מצאתי אלטרנטיבה לכך בתרבות העברית כפי מה שמתאים לי ומשמח אותי.

אני גם קורא המון ספרות חוץ, בעיקר אירופה. לאחרונה אני שם לב שבתשתית הדברים יש אקסיומות מאוד מאוד לא יהודיות שגם הן נכנסות לבלנדר ומזיקות, ובכל זאת אני ממשיך לקרוא. אולי ניחנתי בנפש/נשמה קוסמופוליטית אוניברסלית, ולכן אני נמשך החוצה. אולי זה מופע בוסרי ולא מכוון של תכונה יהודית המבקשת להעלות ניצוצות?

מעריך מאוד את הכנות!

והכנות שלך עם עצמך.

יותר ממה שצריך לעודד לצרוך תרבות יהודית

צריך לעודד לייצר אותה

צריך לעודד לייצר. אבל לצרוך מתרבות אחרת זה בעייתי.

לא מכיר מישהו מעניין בכלל, כולם פחדנים ושמרנים במובן הרע של שמרנות (הסוג שמדכא חדשנות ומקוריות)

יתרה מכך, אף אחד אפילו לא מנסה לכוון לשם. אתה מכיר מישהו ירא שמים שחרט על דגלו יעד כזה?

אני הראשון להצטרף במידה וזה יעד קיים

קודם כל, אל תהיה פאסימי. בעז"ה זה יקרה. יש התעוררות בעם לדברים האלו (יש פה פורום די פעיל של פרוזה וכתיבה חופשית, שזה מאוד מבורך).

אני לא מכיר מישהו ספיציפי שקרא לזה ודוחף את זה בפועל (הרב קוק קרא לזה, עיין אגרת לתחכמוני וכו', וגם כתב בעצמו שירים, מופיעים בחמישייה של אורות התורה וכו'), אבל יש התעוררות יותר. מבחינת לדוגמא הזמרים: ישי ריבו, ביני לנדאו, חנן בן ארי. לגבי כתיבה, יש את הרב שטייזלץ קצת, ויש עוד קצת ספרים (סיפורי מעשיות לדוגמא, אבל לאו דווקא). אני אישית נמצא בקבוצת וואטסאפ שמנסה להחזיר כתיבה של אהבת הארץ (נקראת זמרת הארץ), ושיתפו פה פעם גם תיקייה בדרייב (אוכל לשלוח לך קישור) של כתיבה של סיפורים. יש לי חבר קרוב שכותב כל מיני תכנים (דווקא את היצירות ה"יהודיות" שלו הוא לא מעלה לאינטרנט נראה לי).

ואתה צודק, זה מאוד מאוד מאוד חשוב. ואולי זה התפקיד שלי בעולם, אני עוד לא יודע.

נ.ב. יש לי חניך שמאוד אוהב הצגה, אולי אנסה לפתח אותו בתחום זה ובעז"ה יהיה שחקן או משהו. הלוואי (כרגע הוא עוד צריך הרבה לפתח את זה, לא בולט שיש לו כשרון טבעי לזה, אם ישנו).

כתיבה מגוייסת זו כתיבה שבה מצופה ממך להפיק תוצר והתוצר ייצטרך לעבור בדיקת תקן האם הוא עומד ועונה לערכים הנכונים.

שים לב: אני לא מנסה לקדש כתיבה פרועה שמעלה על הדף את כל הזוועות שבאדם (אף על פי שאני הקטן בעצמי כותב ככה וחוקר את התוצאות), אלא מבקש כתיבה שתהיה מקורית.

מקורית = מהמקור, כלומר מנשמת היוצר, ולא מהפרופוגנדה המוכתבת מדף המסרים.

לגבי היוצרים שהזכרת, אתייחס אליהם בתור היצירה שלהם על פי דעתי ולא בשום מובן של הכפשה הנוגעת אליהם אישית. בכל זאת - זו דעתי האישית, ואפשר כדאי ומומלץ להתעלם ממנה במידה ולא מסכימים:

- היצירה של חנן בן ארי לטעמי עברה בין שני קצוות נפלאים. בראשית דרכו אני חושב שהוא היה מקורי, לפחות במידה מסויימת (ממך עד אלי). בהמשך, במשך תקופה ארוכה, השירים שלו נענו בדיוק לצביון ולפרופוגנדה, החל מהחיים שלנו תותים, המשך בבשורות טובות, וכלה ב"דור". באלבום האחרון שלו, תוך כדי מה שעבר עליו בחייו האישיים (תהליך מפלא לטעמי) הוא עזב את דף המסרים, כתב מהמקור, והשירים שלו מבטאים את מחלות התקופה בצורה הכואבת ביותר. "עטלף עיוור" ו"חוץ מכדורגל" הם שירים נפלאים ומבורכים, אבל קשה לי לזהות אותם בתור היצירה העברית המחופשת כל כך (פרפרזה ללשונו של הרב: "התרבות האנושית המחופשת כל כך", מאמרי הראי"ה כלשהו)

- היצירה של ישי ריבו להרגשתי עוד גרועה משל חנן על פי הקריטריונים שאני מתייחס אליהם. הוא זמר שמייצר בעיקר פולקלור יהודי, וזו גנות, ההפך של המקוריות המחופשת. באלבומים "פחד גבהים" ו"שטח אפור" היו מעט שירים עם שאלות קיומיות בין האדם לאלוהיו שהדאיגו אותי ולא עוררו הזדהות, ובסופו של דבר חטאו בפולקלוריזם (הייתפאר גרזן על החוצב בו? על אחת כמה וכמה אדם מול חוצב להבות אש... ואיפה אני מול כל המשפטים ההגיוניים האלה). וכמובן שהלהיטים שלו תמיד עוסקים בפסוקים אזוטריים שאיש לא מנסה להבין, או כמו בשיר "דור" של חנ"ב - בתמצות מסרים רוחניים להמון בצורה זולה ופופית, כמו "אפילו כשעשינו משהו רע".

- ביני לנדאו עדיף בעיניי בהרבה על שניהם, גם מבחינה מוזיקלית, גם מבחינת אותנטיות (להרגשתי, סביר שאני טועה או שעל טעם וריח), גם מבחינת האנרגיות והרוח. ויחד עם זאת הוא מגזרי לגמרי ולא שר לעם ישראל אלא ליושבי יהודה ושומרון (אני מגזים). אני אישית שומע אותו פחות מחנן וריבו כי הוא מאוד *דתי*, ועיקר הדגש שלו הוא על החוויה הדתית, ולא על ההווי הישראלי. מה שכן - השיר הכי יפה שלו הוא השיר הכי מרגיז שלו, ואני תמיד שר אותו בהתמסרות חמוצה: "אור בהירות הדרך".

יש גם את עקיבא שבעיניי בראשית דרכו דווקא היה מעניין (השיר קרוסלה) אבל כפי שלמיטב זכרוני העיד בעצמו - ענה לטעם של הקהל, עזב את האקזיסטנציאליזם והשאלות העמוקות של החיים והתביעה היפה למשמעות, והלך לרגש אולפניסטיות (שאולי זה דבר חשוב מאין כמוהו, אני לא ציני. אני יודע שהרבה נשים מתרגשות ומקבלות כוח מהשירים שלו, ושותק)

אביתר בנאי הוא שיא השאלה. אני אוהב אותו אבל כבר אין לי מושג אם לו יש מושג מה הוא עושה. כנראה שכמוני הוא גם מחפש אותנטיות (כפי שמופיע בקליפ של השיר "רחמים", וכפי שקרה כשהוא חזר לאלבום הראשון. גם לו נמאס מדף המסרים). 

אני מרגיש שיוצרים דתיים או שהם נגועים בקיטש נוראי, הדהוד של רעיונות צייטגייסטיים או דף מסרים או רעיונות קלישאתיים נדושים

או שהם אדג'יים חסרי־חן ("מי ביקש ממך לברוא לי נשמה")

או אדג'יים נדושים עם אקזיסטנציאליזם נדושששש רצח

האמת לא יצא לי להתעמק כל־כך ביוצרים דתיים בני זמננו מהסיבה שאני לא בחורה, אני לא כל־כך מהמגזר, ואני לא מתחבר לסגנון המוזיקלי

גם הסגנון המוזיקלי מרגיש לי לרוב או קיטש או איזה ניסיון לא־מוצלח באוונגרד כמו אינדי / אלטרנטיבי tryhard ואני פשוט לא אוהב את זה, אחותי הגדולה כן, אני לא

אני חושב שכתיבה דתית טובה היא מאוד מאתגרת

מצד אחד ההתמודדויות / מחשבות מוכרים לכולם אז מאוד קל לנפול לקלישאות

גם עולם הדימויים לעיתים קרובות מרגיש נדוש או חרוש ולכן קלישאתי

מצד שני אם להתרחק יותר מדי אז זה כבר לא בדיוק דתי

וגם יש סכנה של להיות יותר מדי אינדי־אדג'י wannabe כזה

לדעתי שתי היצירות היהודיות האולטימטיביות ביותר שאי־פעם ראיתי מאז ומעולם כאילו אבר אלה סליחות ע"ג (רק להוריד את סימני הפיסוק ולנסות לקרוא בנשימה אחת) ופ"ה (לפי סדר ליטא)

לגבי היחס בין ביני לנדאו לחנן בן ארי וישי ריבו אין לי אלא להזדהות איתך. אני מעדיף בהרבה את השירים של ביני לנדאו (את אור בהירות הדרך לא מסוגל לשמוע בכלל....). לגבי חנן בן ארי, באלבום "יש כאן יותר מהגוף הזה" אני רואה באופן די ברור את הדתיות (אולי חוץ משיר אחד שם). אני מאוד מאוד התחברתי לאלבום, אם כי צריך להיזהר לא להתמכר לאלבום ולשמוע אותו יותר מדי, הוא עלול להכניס ליותר מדי עצבות וחדלון....

לגבי ישי ריבו, אחד השירים האחרונים שהוא הוציא נקרא: "אין לי מלבדך". הוא פשוט שיר אחד הטובים (קצת מקביל ל"מופקר כמדבר" של ביני לנדאו. אני חושב ששניהם השירים האהובים עליי). בשאר השירים לפעמים קצת יותר קיטשי, לפעמים פחות, אבל הרבה פעמים צריך לשבת ממש על השירים שלו ולהבין את עומק כוונתם, זה לא סתם גיבוב חסר פשר שמקורו בזריקת מקורות ותו לא.

שולי רנד גם יש לו שירים מאוד טובים.

אבל בכל אופן, מזדהה עם הרגשת החוסר, הלוואי שהמצב ישתנה. "ומי יתן כל עם ה' נביאים".

היא מצביעה על בעיה (לכך כוונתי בניסוח "מחלות התקופה". בסופו של דבר רוב האלבום מעיד לא על דתיות ולא על התחזקות ובקושי על אמונה, אפילו שהוא נשאר "בתוך החדר" של האמונה.

בוא נראה מה יהיה האלבום הבא שלו והאם הוא ימצא פתרון בתוך הברוך הזה או שילך לאיבוד.

אני ואתה מביטים על הסיטואציה מזווית שונה. אתה מכבד יותר את התלות והתחינה כלפי אלוהים כפופ מיינסטרים. בתור מי שלומד בעיקר הרב קוק אני לא מתחבר ל-מה שאני מזהה כ- אומללות ונשיאת העיניים כלפי מעלה.

כמו שאמרתי, בעיניי אביתר *עשה* את זה הכי טוב, בעיקר באלבומים "לילה כיום יאיר" ו"יפה כלבנה". עשה ולא עושה. היום הוא גם עושה דברים מיוחדים אבל הבקשה שלו לאהבה הפכה אותו להיפי

מסכים מזדהה מחזק ומתפלל עם הסיפא. עם ישראל בלי הנבואה הוא עם נכה. מתגעגעים ובינתיים רועים בשדות זרים

שימחת! לילה טוב

ומי שעובר חווייה דומה יכול להתחבר ולהזדהות, וכך להתחזק. כמו שהתניא אומר שלפעמים יש קהות חושים שהאדם מעורר את עצמו אפילו ע"י הזכרת עוונות של עצמו, העיקר להרגיש, וזה לא יכניס אותו לעצבות כי זה בשביל לחזור ולהרגיש.

הלוואי שימצא פתרון....

טוב, אני ממש לא רואה את זה כאומללות. מעניין אותי אם זה שאגיד לך כמה מילים על מה אני חושב על השירים האלו תשנה את מחשבתך לגביהם. אם תרצה, אפרט.

אכן. בעז"ה חלק מהתפקיד שלנו זה להביא את הנבואה. צריך לחבר בין עולמות, מצד אחד להיות חזק, לפתח את כוחות הגוף, לפתח את החכמה, את השירה, ואת הרוח, וכך תוכל לשרות רוח ה' עלינו. שיתקיים בנו וניבאו בניכם ובנותיכם, במהרה בימינו.

כנ"ל, אהבתי להדיין איתך, לילה טוב

הבעיה היא שאני גרוע באומנויות הויזואליות

החלום שלי אבל הוא לכתוב מחזה.

עריכה: ראיתי האמת כמה ציירים kosher ממש טובים, אבל די אינדי

אני לא יודע אם התערוכה הזאת עדיין מוצגת אבל לפני כמה זמן ביקרתי במוזיאון ארצות המקרא והייתה שם תערוכה של ציורים של בחור צעיר דתי שנפל בקרב אאל"ט, משהו מטורף, יש לי כמה תמונות שמורות אם זה מעניין אותך

יש עוד צייר ששכחתי מה השם שלו אבל היו לו כמה ציורים ממש מדליקים של בתי כנסת

מי קורא ספרים nowadays?

כולם רוצים שירים פשוטים בשני אקורדים

אז טאטע, תטהר

שמע זאת חוויה אחרת, ממש מרגישים את העומק ואת הרגשות בפנים

בכל־מקרה נזכרתי, זה Isaachar Ber Ryback

בין הציירים המדהימים ביותר שראיתי, כל־כך underrated

שלא אמורה לתת הרגשה של זוועות ופלצות? כשניסיתי לחרוש על אמנים וסגנונות ציור ודרכתי בקיוביזם הכל הרגיש קשה ונוראי

עריכה: אה, העיקר. גם אני הלכתי למוזיאון בת"א וגם אני ראיתי את הציור הנ"ל. זה היה בדייט 🤦‍♂️

נא לא ללכת לדייטים במוזיאון האמנות 🥲

למרות שאח שלי אמר לי והסכמתי איתו שיש בעיה רצינית בסרט - 

הבעיה שם היא מונח קולנועי שנקרא "קריין בלתי מהימן" (Unreliable narrator)

בסופו של דבר, בזמן הצפייה בסרט אני מנסה להסיק מסקנות ולאחוז בפשט רק על פי מה שנגלה לי. מוצגות לי סצנות והן מתווכות לי מנקודת המבט של הקריין

יש משהו מעט "מרוקן" או משמים בחשיפה של זהותו האמיתית של קייזר סוזה, לא בדיוק של פיצוח תעלומה אלא קצת של הונאה. 

בכל מקרה אחלה סרט וזכור לטוב

הקטע שמציגים אותו מאחורה כאילו הוא אינדיאני כזה

הכל סינתטי

ובטח שלא דשא

או סינטתי

הלכתי לקנות מה שאין, מה אני פראייר

אחלה שיר.

אלבום קונספט מרהיב של "החברים של נטאשה" עם איזה 25 שירים.

הקונספט הוא כזה: אדם בעל פיצול אישיות (ארבע אישיויות מובחנות) פותח תחנת רדיו פיראטית.

אישיות א' (פרדי אם אני לא טועה) משדרת בבוקר מוקדם, ומביאה את הגרוטסקיות העגמומית האפורה והצינית של היעדר התכלית, המונוטוניות העגמומית שברדיו.

אישיות ב' (הפי וקסמן) מחליף אותו ב12:00. הפי הוא עליז, מבטא את אבדן הערכים של החברה הגבוהה, ("קוק בצהריים, זבל של הרגל - אבל אצלי רק ככה הדיבור מתגלגל"), מבטא נרקיסיזם ועליצות עגמומית

אישיות ג' (שץ) מגיעה אחר הצהריים, לקראת השקיעה. שץ מבטא אנרכיזם, מרד, כעס ואלימות בחברה.

אישיות ד' מגיעה בלילה. היא אישה, וקוראים לה תקווה או משהו כזה. השירים שלה מבטאים רצון להאמין בכל זאת באדם ובאפשרות לתיקון.

חרשתי על האלבום הזה בתקופות קשות ואני מצדיע להם. איכותי ומבריק ועמוק ורצוי

בכלל בכלל?

אל תכעס עלי עקיבא

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.

הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.

הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.

מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).

אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.

לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.

אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.

בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.

עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע. 

כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.

בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".

אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.

ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים -  צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.

רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.

כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.

כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה