אפשר גם סדרה משובחת.
הצעות ונזיפות תתקבלנה בברכה
אפשר גם סדרה משובחת.
הצעות ונזיפות תתקבלנה בברכה
המון זמן שלא צפיתי, אלה הזכורים לי ביותר.
מסודר לפי ז'אנר, מה שמודגש מאוד מומלץ.
פילם נואר:
– Double Indemnity (1944)
– The Big Sleep (1946)
מתח / פעולה:
– The Shawshank Redemption (1994)
– The Rock (1996)
– Stalingrad (1993)
– Son of Saul (2015)
– Defiance (2008)
– Devil's Pond (2003)
– Hotel Mumbai (2018) – אני זוכר איך הייתי בהקרנת הבכורה עם המשמר האזרחי... היו ימים נחמדים.
קומדיה:
PK (2014) – סרט הודי מדליק
כללי:
– Die Welle (2008)
אחר:
– Chungking Express (קולנוע קנטונזי)
– Crouching Tiger, Hidden Dragon (סרט wuxia סיני)
אנימה:
– Summer Ghost
– Kono Sekai no Katasumi ni (מאוד מיוחד)
שולח קישור לletterboxd שלי למקרה שתתעניין בטעם הקולנועי שלי: kookipakuki’s profile
גם אני לא ראיתי סרטים המון זמן. האחרון שראיתי היה לפני חודשיים ויצאתי ממנו במיאוס - V for vandetta
הערב החלטתי שאני צריך לראות סרט שאצא ממנו ברוחב לב. כלומר לא כל האפלים והמזעזעים שאהבתי בעבר.
חשבתי שאני יכול להגיע לרוחב לב מהסרטים של יורגוס לנתימוס (שעוד לא ראיתי אף אחד מהם יש לציין, אבל שמעתי בשבחיהם וכשאני מדבר בהשתוקקות על אומנות - הרבה ממליצים לי עליו). אבל בגלל שהוא אכזרי אני חושש קצת.
הכיוון לפני שקראתי את הודעתך היה יפני בכל מקרה. חשבתי אולי סוף סוך לראות את שבעת הסמוראים (בינתיים ראיתי רק סרט אחד של קורסאווה - Ran, ועוד סרט יפני מפורסם - חרקירי של קובאיישי. ועוד סרט שאני לא מצליח להיזכר בשמו ובשם הבמאי אבל גם יפני עתיק - על חטיפת ילד או משהו).
אפשרות נוספת היתה לראות סרט של מאמורו האסודה. אהבתי מאוד את Wolf children וBoy and the beast.
חשבתי לראות את Belle שעוד לא ראיתי.
---
המלצותיך -
- את חומות של תקווה אצטרך לראות שוב. ובכללי - דחוף להתחיל לקרוא את קינג.
- הנחשול אופציה מעניינת ואין סיכוי שיש לי סבלנות כרגע לקולנוע הודי, בטח לא לקומדיה.
- פילם נואר עוד לא ראיתי כלום אז אני חייב להתבייש בעצמי. ניסיתי לשכנע את אחי לראות האזרח קן אבל הוא אמר לי שזה סרט מיותר שרק פלצנים רואים.
- וואו, The rock ראיתי באיזה כיתה ו'
כל השאר - אגגל ואשמור למזכרת
תודה אחו יקר
– קולנוע הודי טוב זה משהו, אבל צריך מצב רוח ספציפי שבשביל זה. נזכרתי עכשיו בסרט בשם Dangal שזה סרט ממש נחמד, פחות קומדיה יותר נרטיב.
– הנחשול זה באמת סרט חמוד, מסוג הסרטים שהמורה להיסטוריה או לאנגלית הייתה מקרינה בכיתה. (זמנים מודרניים ראית???)
– הייתה תקופה שהייתי ממש מכור לנואר, שמע זה ז'אנר מכונן.
בינתיים קבל עוד כמה שנזכרתי בהם
– Out of The Past (הפילם נואר הכי טוב שתראה בחיים. עד שמצאתי את השם שלו כבר שכחתי את כל שאר ההמלצות שרציתי להוסיף)
– Hotarubi no Mori e (סרט אנימה פצצה שמבוסס על one-shot shoujo כך שזה די ייחודי ואינדי כזה)
"נשמה" אחלה סרט.
הקול בראש מומלץ.
אם כבר ביקשת שמו"ס, אז זו הזדמנות מצויינת....😉
באמת נשגב מבינתי מדוע יהודי מחפש תרבות בתרבויות של גויים....לא אומר את זה כקטרוג או כשפיטה ח"ו, אלא כשמו"ס שאולי יעזור לך לחזור בתשובה....😉
איך זה שיש לך כל כך הרבה ידע בכל נושא בעולם?!
צדיק יסוד עלוםזה ז'אנר קולנועי בשחור לבן
המשמעות המילוליץת היא סרט אפל אם אני לא טועה
לרוב אם לא תמיד על בלש ועל פשע
סיבוכים עם נשים יפהפיות
דמות הגיבור העצוב עם ז'קט הבלשים הארוך
היה ז'אנר קולנועי נפוץ מזמן באומה-ריקה
אני אתייאש לשאול בסוף...
מי זאת באומה ריקה?
לא הבנתי איך אפשר לראות סרט בשחור לבן זה לא מחרפן?
אומה ריקה = אמריקה
הצדק איתך, שחור לבן זה די מעצבן, אבל יש סרטי שחור-לבן מצויינים שפשוט אין להם צבע
האמת שיש סרטים שצולמו בשחור לבן וכיום עם הבינה מלאכותית והכל יודעים להוסיף להם צבע
הרמוניהנחמד חח
לומד באופן שטחי כל נושא אפשרי כדי ליצור רושם של אדם נורא משכיל
אני אוהב שחור לבן, צבעים בוהקים מציקים לי
יש המון דברים שאפשר לעשות עם שחור לבן שאי־אפשר לעשות עם צבע
יש לי ספר משנות החמישים בשם "Advanced Photography" שמסביר על טכניקות צילום (לפני עידן הצבע) כך שלשחור לבן יש מקום מיוחד בלבי
@צדיק יסוד עלום למה אתה ככה מוריד
יפה כל הכבוד
מעריך מאוד את הרצון הטוב שבשמו"ס. אני לא ציני, באמת מעריך. רגע, מדובר במשחק מילים על סרט מצויין = סמו"צ = שמו"ס??? אם כן אז מצדיע 🫡
אני חושב שהניק שבחרתי לי הוא הטעייה קבועה במידה מסויימת; אינני צדיק (אולי לחדי ההבחנה המילה 'עלום' תתן איזה פשר).
אני אוהב קולנוע כי זה נותן איכות שאני לא מוצא בתורה (איכות = לא על הסקאלה של יותר או פחות, אלא כמו סגנונות שונים, איכויות שונות זו מזו). אני עושה המון טעויות ורואה הרבה סרטים *רעים* וגם לא צנועים ועוד שלל שטויות, אבל עוד לא מצאתי אלטרנטיבה לכך בתרבות העברית כפי מה שמתאים לי ומשמח אותי.
אני גם קורא המון ספרות חוץ, בעיקר אירופה. לאחרונה אני שם לב שבתשתית הדברים יש אקסיומות מאוד מאוד לא יהודיות שגם הן נכנסות לבלנדר ומזיקות, ובכל זאת אני ממשיך לקרוא. אולי ניחנתי בנפש/נשמה קוסמופוליטית אוניברסלית, ולכן אני נמשך החוצה. אולי זה מופע בוסרי ולא מכוון של תכונה יהודית המבקשת להעלות ניצוצות?
מעריך מאוד את הכנות!
והכנות שלך עם עצמך.
יותר ממה שצריך לעודד לצרוך תרבות יהודית
צריך לעודד לייצר אותה
צריך לעודד לייצר. אבל לצרוך מתרבות אחרת זה בעייתי.
לא מכיר מישהו מעניין בכלל, כולם פחדנים ושמרנים במובן הרע של שמרנות (הסוג שמדכא חדשנות ומקוריות)
יתרה מכך, אף אחד אפילו לא מנסה לכוון לשם. אתה מכיר מישהו ירא שמים שחרט על דגלו יעד כזה?
אני הראשון להצטרף במידה וזה יעד קיים
קודם כל, אל תהיה פאסימי. בעז"ה זה יקרה. יש התעוררות בעם לדברים האלו (יש פה פורום די פעיל של פרוזה וכתיבה חופשית, שזה מאוד מבורך).
אני לא מכיר מישהו ספיציפי שקרא לזה ודוחף את זה בפועל (הרב קוק קרא לזה, עיין אגרת לתחכמוני וכו', וגם כתב בעצמו שירים, מופיעים בחמישייה של אורות התורה וכו'), אבל יש התעוררות יותר. מבחינת לדוגמא הזמרים: ישי ריבו, ביני לנדאו, חנן בן ארי. לגבי כתיבה, יש את הרב שטייזלץ קצת, ויש עוד קצת ספרים (סיפורי מעשיות לדוגמא, אבל לאו דווקא). אני אישית נמצא בקבוצת וואטסאפ שמנסה להחזיר כתיבה של אהבת הארץ (נקראת זמרת הארץ), ושיתפו פה פעם גם תיקייה בדרייב (אוכל לשלוח לך קישור) של כתיבה של סיפורים. יש לי חבר קרוב שכותב כל מיני תכנים (דווקא את היצירות ה"יהודיות" שלו הוא לא מעלה לאינטרנט נראה לי).
ואתה צודק, זה מאוד מאוד מאוד חשוב. ואולי זה התפקיד שלי בעולם, אני עוד לא יודע.
נ.ב. יש לי חניך שמאוד אוהב הצגה, אולי אנסה לפתח אותו בתחום זה ובעז"ה יהיה שחקן או משהו. הלוואי (כרגע הוא עוד צריך הרבה לפתח את זה, לא בולט שיש לו כשרון טבעי לזה, אם ישנו).
כתיבה מגוייסת זו כתיבה שבה מצופה ממך להפיק תוצר והתוצר ייצטרך לעבור בדיקת תקן האם הוא עומד ועונה לערכים הנכונים.
שים לב: אני לא מנסה לקדש כתיבה פרועה שמעלה על הדף את כל הזוועות שבאדם (אף על פי שאני הקטן בעצמי כותב ככה וחוקר את התוצאות), אלא מבקש כתיבה שתהיה מקורית.
מקורית = מהמקור, כלומר מנשמת היוצר, ולא מהפרופוגנדה המוכתבת מדף המסרים.
לגבי היוצרים שהזכרת, אתייחס אליהם בתור היצירה שלהם על פי דעתי ולא בשום מובן של הכפשה הנוגעת אליהם אישית. בכל זאת - זו דעתי האישית, ואפשר כדאי ומומלץ להתעלם ממנה במידה ולא מסכימים:
- היצירה של חנן בן ארי לטעמי עברה בין שני קצוות נפלאים. בראשית דרכו אני חושב שהוא היה מקורי, לפחות במידה מסויימת (ממך עד אלי). בהמשך, במשך תקופה ארוכה, השירים שלו נענו בדיוק לצביון ולפרופוגנדה, החל מהחיים שלנו תותים, המשך בבשורות טובות, וכלה ב"דור". באלבום האחרון שלו, תוך כדי מה שעבר עליו בחייו האישיים (תהליך מפלא לטעמי) הוא עזב את דף המסרים, כתב מהמקור, והשירים שלו מבטאים את מחלות התקופה בצורה הכואבת ביותר. "עטלף עיוור" ו"חוץ מכדורגל" הם שירים נפלאים ומבורכים, אבל קשה לי לזהות אותם בתור היצירה העברית המחופשת כל כך (פרפרזה ללשונו של הרב: "התרבות האנושית המחופשת כל כך", מאמרי הראי"ה כלשהו)
- היצירה של ישי ריבו להרגשתי עוד גרועה משל חנן על פי הקריטריונים שאני מתייחס אליהם. הוא זמר שמייצר בעיקר פולקלור יהודי, וזו גנות, ההפך של המקוריות המחופשת. באלבומים "פחד גבהים" ו"שטח אפור" היו מעט שירים עם שאלות קיומיות בין האדם לאלוהיו שהדאיגו אותי ולא עוררו הזדהות, ובסופו של דבר חטאו בפולקלוריזם (הייתפאר גרזן על החוצב בו? על אחת כמה וכמה אדם מול חוצב להבות אש... ואיפה אני מול כל המשפטים ההגיוניים האלה). וכמובן שהלהיטים שלו תמיד עוסקים בפסוקים אזוטריים שאיש לא מנסה להבין, או כמו בשיר "דור" של חנ"ב - בתמצות מסרים רוחניים להמון בצורה זולה ופופית, כמו "אפילו כשעשינו משהו רע".
- ביני לנדאו עדיף בעיניי בהרבה על שניהם, גם מבחינה מוזיקלית, גם מבחינת אותנטיות (להרגשתי, סביר שאני טועה או שעל טעם וריח), גם מבחינת האנרגיות והרוח. ויחד עם זאת הוא מגזרי לגמרי ולא שר לעם ישראל אלא ליושבי יהודה ושומרון (אני מגזים). אני אישית שומע אותו פחות מחנן וריבו כי הוא מאוד *דתי*, ועיקר הדגש שלו הוא על החוויה הדתית, ולא על ההווי הישראלי. מה שכן - השיר הכי יפה שלו הוא השיר הכי מרגיז שלו, ואני תמיד שר אותו בהתמסרות חמוצה: "אור בהירות הדרך".
יש גם את עקיבא שבעיניי בראשית דרכו דווקא היה מעניין (השיר קרוסלה) אבל כפי שלמיטב זכרוני העיד בעצמו - ענה לטעם של הקהל, עזב את האקזיסטנציאליזם והשאלות העמוקות של החיים והתביעה היפה למשמעות, והלך לרגש אולפניסטיות (שאולי זה דבר חשוב מאין כמוהו, אני לא ציני. אני יודע שהרבה נשים מתרגשות ומקבלות כוח מהשירים שלו, ושותק)
אביתר בנאי הוא שיא השאלה. אני אוהב אותו אבל כבר אין לי מושג אם לו יש מושג מה הוא עושה. כנראה שכמוני הוא גם מחפש אותנטיות (כפי שמופיע בקליפ של השיר "רחמים", וכפי שקרה כשהוא חזר לאלבום הראשון. גם לו נמאס מדף המסרים).
אני מרגיש שיוצרים דתיים או שהם נגועים בקיטש נוראי, הדהוד של רעיונות צייטגייסטיים או דף מסרים או רעיונות קלישאתיים נדושים
או שהם אדג'יים חסרי־חן ("מי ביקש ממך לברוא לי נשמה")
או אדג'יים נדושים עם אקזיסטנציאליזם נדושששש רצח
האמת לא יצא לי להתעמק כל־כך ביוצרים דתיים בני זמננו מהסיבה שאני לא בחורה, אני לא כל־כך מהמגזר, ואני לא מתחבר לסגנון המוזיקלי
גם הסגנון המוזיקלי מרגיש לי לרוב או קיטש או איזה ניסיון לא־מוצלח באוונגרד כמו אינדי / אלטרנטיבי tryhard ואני פשוט לא אוהב את זה, אחותי הגדולה כן, אני לא
אני חושב שכתיבה דתית טובה היא מאוד מאתגרת
מצד אחד ההתמודדויות / מחשבות מוכרים לכולם אז מאוד קל לנפול לקלישאות
גם עולם הדימויים לעיתים קרובות מרגיש נדוש או חרוש ולכן קלישאתי
מצד שני אם להתרחק יותר מדי אז זה כבר לא בדיוק דתי
וגם יש סכנה של להיות יותר מדי אינדי־אדג'י wannabe כזה
לדעתי שתי היצירות היהודיות האולטימטיביות ביותר שאי־פעם ראיתי מאז ומעולם כאילו אבר אלה סליחות ע"ג (רק להוריד את סימני הפיסוק ולנסות לקרוא בנשימה אחת) ופ"ה (לפי סדר ליטא)
לגבי היחס בין ביני לנדאו לחנן בן ארי וישי ריבו אין לי אלא להזדהות איתך. אני מעדיף בהרבה את השירים של ביני לנדאו (את אור בהירות הדרך לא מסוגל לשמוע בכלל....). לגבי חנן בן ארי, באלבום "יש כאן יותר מהגוף הזה" אני רואה באופן די ברור את הדתיות (אולי חוץ משיר אחד שם). אני מאוד מאוד התחברתי לאלבום, אם כי צריך להיזהר לא להתמכר לאלבום ולשמוע אותו יותר מדי, הוא עלול להכניס ליותר מדי עצבות וחדלון....
לגבי ישי ריבו, אחד השירים האחרונים שהוא הוציא נקרא: "אין לי מלבדך". הוא פשוט שיר אחד הטובים (קצת מקביל ל"מופקר כמדבר" של ביני לנדאו. אני חושב ששניהם השירים האהובים עליי). בשאר השירים לפעמים קצת יותר קיטשי, לפעמים פחות, אבל הרבה פעמים צריך לשבת ממש על השירים שלו ולהבין את עומק כוונתם, זה לא סתם גיבוב חסר פשר שמקורו בזריקת מקורות ותו לא.
שולי רנד גם יש לו שירים מאוד טובים.
אבל בכל אופן, מזדהה עם הרגשת החוסר, הלוואי שהמצב ישתנה. "ומי יתן כל עם ה' נביאים".
היא מצביעה על בעיה (לכך כוונתי בניסוח "מחלות התקופה". בסופו של דבר רוב האלבום מעיד לא על דתיות ולא על התחזקות ובקושי על אמונה, אפילו שהוא נשאר "בתוך החדר" של האמונה.
בוא נראה מה יהיה האלבום הבא שלו והאם הוא ימצא פתרון בתוך הברוך הזה או שילך לאיבוד.
אני ואתה מביטים על הסיטואציה מזווית שונה. אתה מכבד יותר את התלות והתחינה כלפי אלוהים כפופ מיינסטרים. בתור מי שלומד בעיקר הרב קוק אני לא מתחבר ל-מה שאני מזהה כ- אומללות ונשיאת העיניים כלפי מעלה.
כמו שאמרתי, בעיניי אביתר *עשה* את זה הכי טוב, בעיקר באלבומים "לילה כיום יאיר" ו"יפה כלבנה". עשה ולא עושה. היום הוא גם עושה דברים מיוחדים אבל הבקשה שלו לאהבה הפכה אותו להיפי
מסכים מזדהה מחזק ומתפלל עם הסיפא. עם ישראל בלי הנבואה הוא עם נכה. מתגעגעים ובינתיים רועים בשדות זרים
שימחת! לילה טוב
ומי שעובר חווייה דומה יכול להתחבר ולהזדהות, וכך להתחזק. כמו שהתניא אומר שלפעמים יש קהות חושים שהאדם מעורר את עצמו אפילו ע"י הזכרת עוונות של עצמו, העיקר להרגיש, וזה לא יכניס אותו לעצבות כי זה בשביל לחזור ולהרגיש.
הלוואי שימצא פתרון....
טוב, אני ממש לא רואה את זה כאומללות. מעניין אותי אם זה שאגיד לך כמה מילים על מה אני חושב על השירים האלו תשנה את מחשבתך לגביהם. אם תרצה, אפרט.
אכן. בעז"ה חלק מהתפקיד שלנו זה להביא את הנבואה. צריך לחבר בין עולמות, מצד אחד להיות חזק, לפתח את כוחות הגוף, לפתח את החכמה, את השירה, ואת הרוח, וכך תוכל לשרות רוח ה' עלינו. שיתקיים בנו וניבאו בניכם ובנותיכם, במהרה בימינו.
כנ"ל, אהבתי להדיין איתך, לילה טוב
הבעיה היא שאני גרוע באומנויות הויזואליות
החלום שלי אבל הוא לכתוב מחזה.
עריכה: ראיתי האמת כמה ציירים kosher ממש טובים, אבל די אינדי
אני לא יודע אם התערוכה הזאת עדיין מוצגת אבל לפני כמה זמן ביקרתי במוזיאון ארצות המקרא והייתה שם תערוכה של ציורים של בחור צעיר דתי שנפל בקרב אאל"ט, משהו מטורף, יש לי כמה תמונות שמורות אם זה מעניין אותך
יש עוד צייר ששכחתי מה השם שלו אבל היו לו כמה ציורים ממש מדליקים של בתי כנסת
מי קורא ספרים nowadays?
כולם רוצים שירים פשוטים בשני אקורדים
אז טאטע, תטהר
שמע זאת חוויה אחרת, ממש מרגישים את העומק ואת הרגשות בפנים
בכל־מקרה נזכרתי, זה Isaachar Ber Ryback
בין הציירים המדהימים ביותר שראיתי, כל־כך underrated
שלא אמורה לתת הרגשה של זוועות ופלצות? כשניסיתי לחרוש על אמנים וסגנונות ציור ודרכתי בקיוביזם הכל הרגיש קשה ונוראי
עריכה: אה, העיקר. גם אני הלכתי למוזיאון בת"א וגם אני ראיתי את הציור הנ"ל. זה היה בדייט 🤦♂️
נא לא ללכת לדייטים במוזיאון האמנות 🥲
למרות שאח שלי אמר לי והסכמתי איתו שיש בעיה רצינית בסרט -
הבעיה שם היא מונח קולנועי שנקרא "קריין בלתי מהימן" (Unreliable narrator)
בסופו של דבר, בזמן הצפייה בסרט אני מנסה להסיק מסקנות ולאחוז בפשט רק על פי מה שנגלה לי. מוצגות לי סצנות והן מתווכות לי מנקודת המבט של הקריין
יש משהו מעט "מרוקן" או משמים בחשיפה של זהותו האמיתית של קייזר סוזה, לא בדיוק של פיצוח תעלומה אלא קצת של הונאה.
בכל מקרה אחלה סרט וזכור לטוב
הקטע שמציגים אותו מאחורה כאילו הוא אינדיאני כזה
הכל סינתטי
ובטח שלא דשא
או סינטתי
הלכתי לקנות מה שאין, מה אני פראייר
צדיק יסוד עלוםאחלה שיר.
אלבום קונספט מרהיב של "החברים של נטאשה" עם איזה 25 שירים.
הקונספט הוא כזה: אדם בעל פיצול אישיות (ארבע אישיויות מובחנות) פותח תחנת רדיו פיראטית.
אישיות א' (פרדי אם אני לא טועה) משדרת בבוקר מוקדם, ומביאה את הגרוטסקיות העגמומית האפורה והצינית של היעדר התכלית, המונוטוניות העגמומית שברדיו.
אישיות ב' (הפי וקסמן) מחליף אותו ב12:00. הפי הוא עליז, מבטא את אבדן הערכים של החברה הגבוהה, ("קוק בצהריים, זבל של הרגל - אבל אצלי רק ככה הדיבור מתגלגל"), מבטא נרקיסיזם ועליצות עגמומית
אישיות ג' (שץ) מגיעה אחר הצהריים, לקראת השקיעה. שץ מבטא אנרכיזם, מרד, כעס ואלימות בחברה.
אישיות ד' מגיעה בלילה. היא אישה, וקוראים לה תקווה או משהו כזה. השירים שלה מבטאים רצון להאמין בכל זאת באדם ובאפשרות לתיקון.
חרשתי על האלבום הזה בתקופות קשות ואני מצדיע להם. איכותי ומבריק ועמוק ורצוי
צדיק יסוד עלוםבכלל בכלל?
אל תכעס עלי עקיבא
צדיק יסוד עלוםאחרונהאני רוצה להגיע לאורתופד בשעה 18:00. מהנסיון שלי ב-10 שנים האחרונות, תמיד יהיה תור של 40 עד 60 דקות (במיוחד כשזו שעה מאוחרת ביום כמו 18:00). אז האם כדאי לי לקבוע תור ל-17:20 ולהגיע באמת ב18:00 או לקבוע תור ל-18:00 ולהגיע ב-18:00 ואז לחכות 40 - 60 דקות?
כי בד"כ העיכובים נגרמים בגלל קבלת מקרים דחופים בין התורים המוזמנים מראש.
ואם אתה לא נמצא במקום, ויש מקרים דחופים שיושבים ומחכים, ותגיע ברגע האחרון לפני השעה המוזמנת, לא תיכנס בזמן הנקוב שלך.
לא משנה מתי קבעת, משנה מתי אתה מגיע ולפי זה התזמון. יצא לי בעבר להגיע שעה וחצי לפני התור (בגלל תור אחר שהיה לי באותו בניין לילד). חיכיתי כמה דקות ונכנסתי.
בונוס: עדיף להגיע למקומות כאלה עם מחשב נייד או ספר או תעסוקה.
אם איחרת ביותר מרבע שעה
וגם כותבת את זה על הכרטיס: הגעת שעה וחצי לפני הזמן.
מאשר לאחר מראש
עריכה זה בדיוק מה שמשה אמר
מי שרוצה מטריות - יש באליאקספרס מטריות בכמה שקלים בודדים.
סוג המטריה שאני הכי אוהב זה אלו שמתקפלות ממש קטן אבל נפתחות לממש גדול (מעל 120 ס"מ מתי שהן פתוחות), וגם
כאלו יש באליאקספרס (אבל זה כבר כמה עשרות שקלים)
כשהתחיל גשם והחלתי להתקמצן על מטריה. קניתי אחת ב- 10₪ וחשבתי שזה מספיק טוב.
המטריה הזו, בהתאמה למחיר, החזיקה 10 דקות תמימות בגשם הסוער והרוחות עד התהפכה ונשברה, ואני נשארתי לעמוד עוד 20 דקות בתחנת אוטובוס כשרוח חזקה גורמת לגשם ליפול באלכסון ישר עליי, ובלי שום מחסה מתאים. (גם האוטובוס איחר כדי להוסיף לחגיגה).
אל תתקמצנו על מטריות.
אישתי קנתה לאחרונה ב20 שח
החיסרון שזה גדול גם שזה מקופל.
סתם מעלה פה נושא..
תגידו יש פה עוד מישהו
שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות
עם בעלי חיים וגילה סודות?
למשל עם כבשים..
איך החייה הזו מתפקדת
ומתנהגת כחלק מעדר
כל מיני תכניקות וטריקים?
כבר כמה שנים טובות
אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים
תשאל את גיפיטי
תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות
(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)
מה הקוד לשער...
סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה
זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים
צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן
נגיד כבשים,
זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)
שהולכת כעדר,
לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים
יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן
בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)
כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד
ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים
אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,
לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו
כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה
לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה
אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח
גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי
גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה
אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים
שצריך לשמור מהם דיסטנס?
שלא ייתפסו אומץ?
מהכבשים?
אממ...
גם אבל בגדול נראה
שבנוסף לידע..
יש גם את הצד המנטאלי
שזה רק מי שנמצא יודע
לכן זה סוד
כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,
אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.
כילו בשלב מסויים אתה
מתבונן ואומר לעצמך..
אוקיי אני גם כזה?
זאת הייתה כוונת המשורר?
מסתבר שיש פה לא
מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש
סודות בחווה נאמר זאת כך
אולי זה סוד של כל הרועים
ביחד
כולם פה חאפרים
קשוט עצמך תחילה ירקרק
אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....
אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,
אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,
אז לאט לאט לומדים את הסודות
זה כל עדר והסוד שלו,
כל עדר ואיך שרועים אותו
אין נוסחה
עד שאתה הופך להיות חלק מעדר
אני חושב אבל
שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב
ואפשר לעשות יותר טוב
ככה גם בעבודה הזו
יכול להיות רועה שכל הזמן
ינסה ליצור "שליטה"
והוא לא טפס את הנקודה של
שליטה מתוך רוגע
זה בדיוק מה שבאתי לומר.
אתה לומד לשלוט בנחת
אתה לומד אותם
הם לומדות אותך
שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר
שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה
אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע
שהמקצוע הזה דורש סבלנות אינסופית...
אתה צריך להיות סובלן מהרגע הראשון ועד שהם חוזרות
לפעמים זה מתחיל וממשיך ככה עד העמצא ברוגע
ואז בשעה האחרונה הן מתחילות לעשות בעיות..
בגלל שזה לקראת הסוף זה יכול להיות מאוד מתסכל
והפיתוי לאבד את זה באמת גדל אבל
כדאי ואפשרי למשוך כמה שאפשר
בהצלחה
היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות
שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,
קשה לי לעצור את עצמי.
אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.
תודה רבה לכם!
לבנות - מותר.
שלי.
זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.
הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.
רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות
מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!
ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.
עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈
מבולבלת מאדדדדכלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).
המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ?? 
(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).
לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.
זה נראה לי רק יגביר לי
למה לא כל יום שבת?
סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה
מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים
לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה
אהובה....זה מרגיע.
,
בערב
אז אפשר לומר שכן.
בימי דוד המלך הייתה שכינה
הייתה נבואה
היה מלך צדיק
אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת
זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.
אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.
בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.
היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.
החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.
מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.
גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.
מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.
בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה
ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?
וואי יצא לי עין רעה...
ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.
לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)
אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין
שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים
מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -
בשלום.
(לזכור שנוהגים שם משמאל).
מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.
מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן
מה זה בשבילך החלום?
משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?
או בית מקדש
מעניין אותי
אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.
לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים
אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.
אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.
לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂
בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה
אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?
אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו
נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...
ובסדר אפשר גם להתנדב קצת
אבל עדיין...
לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן
ו...
מבאס קצת לחיות ככה
לא?
אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.
מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם
ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.
את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…
והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה
שואף ליותר בע"ה
יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.
אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.
למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.
או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

התוצאות באמת יותר מגוונות.
חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.
הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.
או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה
שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"
שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.
מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :
אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.
נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.
והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.
בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.
וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.
היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.
והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.
בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.
משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.
אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!
אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!
טרף בקלפי ושלשל מעטפה.
ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.
אמת מה נהדר היה בוחר גדול.
אשרי העם שככה לו.
לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.
מעתיק ושולח הלאה 
ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית
הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם
אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.
האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?
אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות
יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")
מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?
איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?
אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל
עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?
אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.
ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס
ארץ השוקולדב. איך 1,050 שנה?
תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.
מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)
מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.
אנחנו בשנה ה79 למדינה.
סך הכל 630 שנה.
אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.
צדקיהו מלך בממלכה יהודית
והיא לא עצמאות.
כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.
ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.
מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".
ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.
ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.
ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"
ב. על מגילת תענית שמעת?
היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.
ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.
ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?
ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)
ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"
ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".
א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים
ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים
ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.
א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון
ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.
מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.
מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.
מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.
לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה
ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.
בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)
בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון
הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.
מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,
ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?
מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.
אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).
כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.
ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.
איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים
לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה
על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.
כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.
בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.
העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם
ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.
קעלעברימבארבחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?
כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה
לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם
לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....
בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו
כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם
כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות
רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה
ומתוסכלת.
דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם
אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....
זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי
אבל משהו, משהו....בכל זאת.
היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.
ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.
הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.
יום לאלפי אנשים.
יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.
הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.
ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.
כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.
מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.
מוצר בגודל של כפתור גדול.
שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.
מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.
העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני
רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.
מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה
להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.
זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...
לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש
לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)
כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור
לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...
אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי
להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי
מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין
וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,
וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון
של הבידוק הראשון...
מעניין מי יהיה.
בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים
בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....
או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....
הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!
חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!
אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.
מסביר את האובדן שלו…
כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.
אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.
עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)
הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה
אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת
רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.
עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.
מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים
מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.
הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי
פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט
שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות
להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.
הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...
אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150
בבוקר בטיסה ל.......?
שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?
סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...
תודה!
בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.
מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).
הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.
מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד
1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.
2. Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).
3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air
במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:
• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.
• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.
• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations
4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.
5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון עקיפת בעיית השירות הטלפוני חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:
• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.
• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.
• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.
6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות
זכויות נוסעים לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.
7. Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"
⚠️
IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.
בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.
בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.
הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:
1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.
2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.
3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.
החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?
כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.
באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!
אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך
מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.
הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.
מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....
עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא
בלרנקה. אשאל את הAI.
חן חן.
תודה רבה על העדכון המשמח
לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...
(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר
על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)
אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה
לי ברירה רק להיזרק על השם;
הם לא מבטאים את המילים באנגלית
(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא
אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת
כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה
יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....
נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,
מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות
ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.
ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי
בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -
המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן
כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...
בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר
קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני
זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ
הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...
לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...
טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה
המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -
משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,
אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.
אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של
עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי
בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...
שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....
בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק
התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם
אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...
לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת
בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט
ואין מסגדים!
רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך
רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)
באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט
(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,
והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת
כל פעם לכביש...
הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי
שיהיה לך מה ללבוש....
!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,
ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר
מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי
נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...
כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי
לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -
לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות
כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!
שבוע טוב!