הייתה פעם כזאת שגיסתי אמרה שהיא תמיד יודעת לפני שמספרים לה, ואני בדיוק הייתי אחרי הפלה עם בטן הורמונלית, או שזה כבר היה סתם כרסונת רגילה שיש לי בנוהל. תהיתי לעצמי אם אני עכשיו על שולחן הנאשמים.

מה זה, משחק הניחושים? שיגידו בשעה טובה וזהו

אבל כעיקרון אם זה מישהי קרובה שמשתפת ששמה לב כי ראתה עליי את השינוי (לפעמים זה חיוורות שמסגירה למשל... ומי שמכיר אותו טוב שם לב להבדל) אז זה נחמד לי שככה שמה לב לשינוי אצלי, מתוך הקרבה ביננו...

אבל אם זו מישהי שאני לא בקשר איתה ותאמר ששמה לב, אז ארגיש יותר חשופה ואתבאס שזה לא היה אצלי שמור (ידיעת ההריון)

אני למדתי מהתחושות האלה שכעיקרון לא לומר לאף אחת שידעתי ובכללי לא לחפש את זה, לחשוב על זה, למדוד בטנים (בטן ברבים) לנשים...

ואז מי שמעוניינת לשתף אני מגיבה בחיוך ובשעה טוב ומתעניינת מה שלומה ואיך היא מרגישה... 

כלומר, חמות וגיסות.

בהריונות הקודמים זה מה שהיה ושיתפתי את בעלי הערב שזה ממש לא כיף לי.

הוא כמובן מאוד ריאלי ולא מבין מה הבעיה, אולי בגלל שגדל באותו בית כמוהן...

חברות מהעבודה נראה לי פחות יפריע לי, במיוחד שהן רואות אותי עם הבחילות והלימונים והחולשה.

ואת ממש צודקת בלימוד ובגישה שלך. גם אני מרגישה שככה נכון לנהוג.

זה טמון בזה שאנחנו רוצות שליטה מתי לספר לחמות ולגיסות ולא שהן תחלטנה שהן יודעות ולכאורה השליטה אצלן...

א ב ל

אין לנו באמת שליטה על מחשבות של מישהי אחרת... וכן, הגיוני שיש להן עיניים וכשהגישו לידך דגים וכמעט הקאת, הן שמו לב😅

מה שמפריע לי, זה שאין לי שליטה שזה יישאר שלי (ושל בעלי כמובן).

זה עבודה של להבין שאנחנו לא שולטים בכל דבר, ואפשר לבקש שרק בעלך יספר להם ואז לא תשמעי את התגובה המרנינה שלהן...

ואם בכל זאת הגיעה לאוזנייך המחשבות והתובנות שידעו כי היה כ"כ שקוף וכו וכו, באותו רגע לא להגיב על זה ואחכ לפרוק לבעל למשל ואז לנסות להחליט לפרש את זה ממקום חיובי, הן שמחות בשמחתך וציפו לשיתוף וכו' וכו' ולכן אמרו את ה"ידעתי" וכו...

מודל אפרת, מכירה? 

כשאמא שלי או אחותי אמרה לי, זה לא כזה הפריע לי. בעיקר נתן לי הרגשה שהם מכירות אותי טוב ושמות לב גם לשינויים קטנים.

אבל כשחמותי שאלה את בעלי אם אני בהריון לפני שאמרנו לה, זה ממש עצבן אותי.

(הסיטואציה קצת שונה, אבל נראה לי שגם אם היינו אומרים לה והיא הילה מגיבה ב'ידעתי' זה היה לי לא נעים או מעצבן).

וחמותי מהממת ואני ממש אוהבת אותה, אבל בכל זאת זה יותר רגיש מולה.

כתבתי למעלה שבאמת מדובר בחמותי ובגיסות, וכמו חמותך גם חמותי מהממת ואנחנו בקשר טוב, ובכל זאת זה מפריע לי.

בעלי ממש אמר לי את המשפט שכתבת לגבי אמא שלך או אחותך, לגבי אמא שלו ואחיות שלו.

אין מה לעשות, זה בכל זאת לא אותו הדבר. לאמא שלי לפעמים מספרת עוד לפני הדופק, עם אמא שלי אני מתייעצת כשיש דימום חריג בהריון או לא בהריון.

אני חושבת שאצל מי שאני מרגישה מספיק קרובה אליה, אז יש בזה אפילו משהו קצת מחמיא שהיא קולטת אותי ברמה כזו, ושמה לב לכל שינוי קטן.

עם אחותי זה טיפה יותר מורכב, כי אני יודעת שהיא מזהה לפני שמתאים לי לשתף. אבל יש לה מספיק טקט לא להגיד ולא ולשאול שום דבר עד שאני לא משתפת. פשוט כשאני משתפת, אני אומרת לה שאני יודעת שהיא כבר יודעת, והיא מאשרת שבאמת כבר שמה לב...

עם חמות וגיסות זה באמת יותר מעצבן. זה מרגיש קצת כמו חדירה לפרטיות, כמו מן הרגשה ש'את לא אמורה לעקוב אחרי עד כדי כך ולשים לב לכל שינוי קטן שיש בי ולהתחיל לשים על זה את הפרשנויות שלך'.

אבל דווקא הזיהוי שלי שהתגובה שלי כל כך שונה בין אמא לחמות, עוזר לי לקבל את זה יותר בקלות. להבין שזו גם עבודה אישית שלי. שמבחינתה זה כנראה לא חדירה לפרטיות אלא הרגשת קרבה ואכפתיות, והיא באמה שמה לב כמו שאמא שלי שמה לב, וזה חלק מהקשר שלה איתי. אז זה עוזר לי להיות יותר סלחנית...

(בהריונות האחרונים היא לא אמרה כלום, או שאמרה ובעלי לא גילה לי, הוא זה שסיפר... אבל גם בדברים אחרים שעשויים לעצבן אותי אני מנסה לחשוב אם זה היה מעצבן אותי באותה מידה אם זו היתה אמא שלי, ואם התשובה היא לא, אז אני מנסה לתת פרשנות אחרת לסיפור ופחות לקחת קשה).

שכשהיא שיתפה קרובת משפחה על ההריון, הקרובה הנ"ל ענתה "כבר בחנוכה שמתי לב" בעוד שהיא נכנסה להריון דווקא כמה שבועות אחרי חנוכה...

זה סתם אנשים שנהנים להראות את "חכמתם" ברבים

יש משהו ממש פרטי בהריון, אבל בסוף הוא ניכר לעין והופך לפומבי יותר

אני אישית מספרת מאוחר אז ברור לי שרואים קודם, אבל ממש מזדהה איתך

גם לא אוהבת הערות על גודל הבטן או שאלות על מין העובר. 

הכי הרבה מנחשים בסבירות גבוהה.

כל עוד לא סיפרתי, מה שקורה בגוף שלי הוא שלי.

מי שיודע לפני שאני מוכנה לשתף, כפוף לאתיקה.

אם זה אתיקה רפואית או כלכלית או פסיכולוגית.

כשאדם אומר לי "ידעתי" על משהו שהוא לא אמור לדעת (גם אם הוא מנחש בוודאות של 99%)

זה פריצת מחסום וגבולות בלתי מקובלים. זה פשוט להגיד לי אין משמעות להחלטה שלך מתי לספר על מה שקורה לך בגוף, פשוט כבר ידעתי.

אפשר לאחל בשנה טובה. מתי אנשים ידעו/ ניחשו לא מקדם שום דבר.

להיפך, אתם חושדים? תתמכו ותסתמו.

מנתחת טוב וברור ומנסחת מעולה

תודה ממש!

עזרת לי מאוד להבין את עצמי

כשסיפרתי לחמותי בשבוע 6, היא אמרה לי: "כן, ראיתי שבוע שעבר". והיא לגמרי צודקת במקרה שלי כי רואים מיד.

כולם יודעים לפני שאני מספרת כי באמת רואים ולא לכולם מתחשק לי לספר בשבוע 7 או 8...

מפקחת בעבודה שאלה אותי בשבוע 10 מתי אני יוצאת לחל"ד.....

בקיצור מבינה שזה מפריע, אבל לפעמים אין מה לעשות.

גם בנות שלא רואים עליהם פיזית, אבל מרגישים לפני התנהלות/ התנהגות - זה מעצבן להגיד.

לכן, גם אם אני מנחשת על אחרות, אני תמיד מתלהבת לשמוע כאילו לא ניחשתי.

לי יש אחות שהסבירה לי עוד כשהייתי רווקה איך היא זיהתה שגיסה אחרת היתה בהריון, והיא ממש שמה לב לפרטים קטנים וכו'.

התכנון שלי הוא להימנע ממפגש איתה בתחילת הריון עד שנרצה לספר (גם ככה גרים רחוק ונפגשים כמה פעמים בשנה). או מתישהו להעביר את המסר דרך אימא שלי, שגם אם היא שמה לב לזה, שלא תספר לי על זה אף פעם.

לק"י

תלוי מי אמר ואיך.

לכולנו יש ים מחשבות במח

מול כל מציאות ומול כל אדם

אין בעיה שאם אני רואה מישהי שלא ראיתי כמה זמן אני אחשוב לעצמי וואי מעניין אם י ש לה ילדים

חמה

בתם כי מעניין אותי.. כי חשבתי לרגע אולי בלי להתעמק..

השאלה מה עושים עם המחשבה

אם ברור לי שאני מכבדת את המרחב הפרטי של כל אחת ולא נכנסת לאף אחד למרחב שלו בלי שמזמין אותי

אם ברור לי כמה חשוב לי להיות רגישה לאחרים

אז אני בעצם לא אעשה כלום עם המחשבה הזאת מלבד לתת לה להתנדף באויר או מקסימום להפנות לתפילה לה'

ואני בטח לא אנעץ מבטים בבטן או אשאל שאלות או אגיב לא לעניין

ואני לא חושבת שבעצם זה שילתה בי מחשבה אני חטטנית

לכולנו י ש ים מחשבות בראש

השאלה מה עושים איתן

וקרה לי פעם שמול הילדים שלי - מה איך את לא מספרת כלום שאת בהריון...?(שבוע 11 שלום)

מאוד משתדלת לא להגיד ככה בעצמי על אחרות.

נראה לי שזה מפריע כי זה שילוב של תחושה שנחשפתי לפני שרציתי ושל זה שהצד השני מאוד רוצה להראות כמה הוא ״חכם״

א. כי מה זה קשור אלייך ולמה ידעת ומה את מתערבת לי וכזה

ב. גם אם ידעת וניחשת למה את אומרת את זה? למה זאת התגובה שאני צריכה לקבל כשאני מספרת לך שאני בהריון? זאת תגובה נורא לא נעימה גם אם היא באמת ידעה...

בגלל הציפורניים🤦‍♀️

תמיד אני מקפידה לקצוץ למקווה ובהריון פתאום הארכתי ושמתי לק...

״בטח כבר שמת לב שאני בהריון..״

ככה אף אחד לא אומר ידעתי

שימשיכו לשחק אותה נביאים...

ממש.

@בארץ אהבתי בזכותך החלטתי לספר לחמותי בשלב מוקדם מאוד. העדפתי להיות אני זאת שמספרת לה גם אם זה עוד לפני הדופק ולא לקבל תגובה של "ידעתי" כשאני מחכה עם זה עוד קצת.

היא כמובן שמחה, גם מהבשורה וגם מהעובדה שבחרתי לשתף בשלב כל כך מוקדם.

עם הגיסות אתמודד בע"ה

או שאשלח את בעלי להגיד

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל