אבל מאז המלחמה אני מוצאת את עצמי יותר חושבת על תרחישים כאלה.

לא על מענה טכני כמו ביטוח אבל על דברים אחרים.  

קצת מחשבות יותר טכניות בסגנון של אצל מי הם יהיו, מי ישמור עליהם. מה להשאיר להם ממני. 

ובעיקר מחשבות עמוקות על איזה זכרונות ואיזה תחושות אני רוצה שישארו להם ממני, איך לנצל את ההווה לרקום קשר רגשי יותר משמעותי , חוויות שאני רוצה שיהיו לנו ביחד,שיחות, רגעים . 

מה אני רוצה לתת להם ממני כמו תחושת בטחון, תחושת שלימות ושלווה.   

ועוד מחשבות כגון אלה רק יותר אישיות. 

סליחה על השחור (אני כבר עשיתי טיוטה ...)

לא לזה התכוונתי...😌

יש בזה הרבה שמחה והודיה דווקא.

אבל זה שרשור שלך, אולי למישהו תהיה תובנה על ביטוחים  

עשינו אותה באיחור רק לפני פחות משנה.

בפועל כל מי שיש לו ילד או דירה או נכס משמעותי כדאי שתהיה לו צוואה אחרת בית המשפט יחליט איך לחלק את נכסיו.

בפרט מי שיש לו גם דירה וגם כמה ילדים, ועוד יותר אם אדם התגרד עם ילדים זה מסבך את בית המשפט לאללה והוא יחליט מה שבא לו בהעדר צוואה.

אינני מצליח למצוא הבדל מהותי בין ביטוח לבין מנוי-פיס.

בשניהם אתה משלם סכום חודשי, ואם יקרה משהו נדיר - תחזיר את סכום ההשקעה עם רווח, אבל בחיי שגרה - זרקת הרבה כסף לפח.

ובשניהם כמובן תוחלת הרווח שלך (בניכוי ההשקעה) - שלילית ללא ספק 

ואם ה' רוצה שנתעשר - יש לו דרכים יותר שמחות לשלוח לי כסף.

ואם ה' רוצה שמישהו יסבול - אז יקרה לו אסון בדיוק בתחום שעליו הוא לא מבוטח.

לכן אני עושה רק ביטוחים שאני מוכרח וכדומה.

עבור הילדים שלי.

לדוגמא ביטוח רכב רוב האנשים לא משתמשים בו ולכן הביטוח מרוויח אבל מי שעושה תאונה ואין לו ביטוח החיים שלו נהרסו אז משתלם (לרוב האנשים) לשלם כמה מאות שקלים בשביל זה 

והיא בגדול אומרת אל תסמוך על ה' שיעשה את היבודה שאתה היית אמור לעשות.

בכלל זה גם ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, חובה לשמוע לכללי בטיחות.

אם תחלה חלילה בסרטן תצטרך לקושש תרומות מעזר מציון ואנחנו בברכת המזון מבקשים ונא אל תצריכנו ה' אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם.

יש אנשים כמוך שבגללם המדינה חייבה בביטוח רכב וביטוח דירה וביטוח לאומי, יש עוד ביטוחים שמאוד כדאי שיהיו, ההסתברות שתמות בתאונת דרכים או התקף לב נמוך משמעותית מההסתברות שתמות ממחלת זקנה ארוכה וביטוח לאומי לא מכסה הכל.

בביטוח אתה לא מהמר, אתה מבטח קטסרופות שתהיינה כבדות מאוד על החיים שלך אם יקרו, זה לא שתעוף על החיים שלך אם תחלה בסרטן, פשוט יהיה לך הרבה יותר כסף לטיפולים, לבחור מנתח ולחיות קצת פחות בסבל ויש משפחות שחיות מביטוח חיים של בן זוג מפרנס שמת ופשוט נעלמה המשכורת כאילו כלום.

גם "ביטוח רפואי" של קופות החולים - שומר עלי.

הביטוחים הכספיים - לא שומרים עלי בשגרה.

ועקרונית קשה לי תפיסת העולם הזו.

כללי הבטיחות שומרים עלי בשגרה? לא, לרוב אני לא אפול מסולם גם אם אעמוד על השלב השני מלמעלה, לרוב לא יעופו לי גיצים לעין גם בלי משקפי מגן אבל ברור שזה בכלל ונשמרתם, ואם אחד מאיתנו יפצע ויאבד כושר עבודה מאיפה לילדים שלי משכורת?

למיטב ידיעתי זוהי המצאה מודרנית, שכמעט לא תמצא כמותה מלפני 300 שנה.

(יש דבר אחד בחז"ל שדומה לביטוח: שהיו נוהגים החמרים להתנות ביניהם שמי שיאבד חמורו יקבל משל הקבוצה)

אם כשרות למיקרוגל היתה חובה היא היתה נכתבת גם בתורה?

וחוץ מזה לא אמרתי שזה חובה אני פשוט רוצה לשחרר את המחשבה ההינונית באצטלא של ביטחון בה'  שהוא אחראי על הצרות הפרטיות שלך למרות שלא עשית כלום למגר את זה ולא היא.

לא אמרתי איזה ביטוח חובה ואיזה לא רק תשחרר אותנו מחוסר האחריות הכביכול דתי והבינוני הזה.

מה הם חושבים על ביטוחים? מה הרב שלך חושב על ביטוחים?

הכללתי גם תושב"ע, והבאתי מובאה יחידאית מחז"ל.

מה שמראה לכאורה שבזמנם לא נהגו כלל לעשות ביטוחים.

לרוב האנשים היה אוכל כי הם עבדו בבוקר,

לעשירים היה אוכל גם אם לא עבדו הבוקר אלא אתמול.

לחסוך חודש קדימה? לא היה דבר כזה. 

ומה היה קורה אם האבא היה הולך לעולמו? עוני קשה מאוד, האמא הייתה מתחננת לצדקה או מתחתנת עם זקן אמיד בשביל שהילדים לא יגוועו ברעב... 

לזה אתה מתגעגע? זה מה שאתה מאחל למשפחה שלך?

בעת צרה - רוב-ככל חברות הביטוח שוכרות עורך דין להילחם נגד המבוטח.

כלומר: המבוטח משלם במיטב כספו את שכרו של מי שיעמוד מולו למשפט כדי למנוע ממנו לקבל את זכויותיו...

ובית המשפט לרוב מוטה לכיוון המבוטח כי הוא יודע שיש לחברת הביטוח יותר כסף.

אדם מת הוא אדם מת, לחברת ביטוח יהיה קשה מאוד להכחיש את זה. 

מתי חברת ביטוח כן יכולה להתנגד לתשלום? כאשר המבוטח שיקר בעת ההצטרפות לביטוח, למשל שאלו אותו אם בעבר חלה בסרטן והוא שיקר בתשובתו.

מי שלא ישקר לא ייפגע.

הסטטיסטיקה היא רק שלב ראשון בדרך לניתוח סיכונים וקבלת החלטות.

בניתוח סיכונים אתה צריך לבדוק עוצמה של סיכון בשילוב של: א. מה הסיכוי, ב. מה הנזק.

כי אם הפכת לחולה סיעודי ואין לך ביטוח, אז הלכו לך החיים בלי קשר לכמה נמוך היה הסיכוי שזה יקרה.

(ואם ה' ירצה אז כולנו נכתוב שטויות, אבל עדיין מוטלת עלינו החובה לחשוב)

נכון שהסטטיסטיקה היא שפחות תובעים ומילא החברה מרויחה. בלי זה לא היה מי שיבטח.

אבל, מה אם אתה זה שיפול עליו מקרה הביטוח (מוות חלילה/מחלה קשה וכו') - הרעיון בביטוח זה לפזר את הסיכון. לשלם סכום שאפשרי מבחינתך, כדי להתמודד עם תשלום בסבירות נמוכה מאוד אבל אם יקרה יפיל אותך או את משפחתך.

כמובן, צריך לדייק איזה בדיוק ביטוח צריך, את גובה הכיסוי, לאיזה תקופה וכו'. וכמובן, לעשות סקר שוק ולשלם על הכיסוי הרצוי את המחיר הטוב ביותר.

לדוגמא- ביטוח בריאות לקטסטרופה, או להוסיף כיסוי אמבולטורי? (ייעוצים שונים וכדומה). האם לקנות פוליסה יקרה מהשקל הראשון או רק משלים שב"ן?

איך אפשר להשוות בין להוציא כסף על חלום להיות עשיר,

לבין להוציא כסף על ניסיון לא להיות עני מרוד שנזקק לצדקה?

חוץ מזה, כדאי לחזור על שיעורי סטטיסטיקה... בלוטו למשל יש כמה עשרות זוכים בשנה, לעומת אלפי או עשרות אלפי אנשים שמקבלים סכומים משמעותיים מהביטוח שלהם.

חיים, בריאות, מחלות קשות, דירה, ביטוח לאומי, קרן יחד, להבת מנחם.

(אין רכב)

נתת לי נקודה למחשבה. תודה

כלומר,  תרופות במליון שקל, גניבה של רכב חדש (להבדיל מרכב בן 10), ביטוח חובה (להרוג מישהו בכביש עולה מליון שקל בערך...), ביטוח צד ג' (לקבוע במרצדס).

אם קורה לי משהו למשל, זה בעיה קשה למשפחה שתלויה בי כלכלית כמפרנס יחיד. אבל במקרה הזה יש כבר קצבת שארים מקרן פנסיה וגם קה"ש שיהיו זמינות במצב הזה.

אז יהיה להם בסדר.

אבל יש לך ילדים קטנים והיא לא מספיקה בדרך כלל.

זה רק בשביל אוכל. לא בשביל מגורים. בשביל זה דאגתי בצורה אחרת.

60 אחוז אלמן והשלמה ל100 לילדים שמתחת ל21?

עוד לא הצלחתי להבין למה צריך ביטוח חיים נוסף

חוץ מקצבת שארים שמשאירה את המשפחה עם אותה הכנסה (פחות או יותר ללא הרכיבים עליהם לא מופרשת פנסייה) יש גם ביטוח חיים על המשכנתא וקרן השתלמות עם סכום יפה. כמובן שאשמח שילדיי יקבלו עוד מליון אבל לא מבינה למה זה צורך בסיסי ששווה לשלם על הסיכוי הזה כל חודש.

מעל לזה, באמת לא צריך.

א. ההורה המת לקח חלק במטלות הבית? אז הוא יותר לא יוכל לעשות זאת, כי הוא מת. הוא לא יפזר את הילדים בבוקר, לא יוציא אותם בצהריים, לא יבשל להם ולא יכבס להם ולא ישמור עליהם בלילה כשלהורה השני יש איזה משהו בעבודה. 

זה אומר שההורה שנשאר יצטרך כמעט בוודאות להוריד אחוזי משרה ו/או לקחת עזרה בתשלום.

במילים אחרות - ההכנסות יורדות וההוצאות עולות.

ב. אצל הרבה אנשים השכר הנוכחי לא מספיק לכל הצרכים שלהם (אולי מספיק רק לשוטף אבל לא בשביל לחסוך לילדים לעתיד וכדומה, או אם יהיה פתאום אירוע שידרוש הוצאת כסף רב), והם בעצם בונים על זה שהשכר יעלה עם הזמן.

אם מתים, השכר לא ממשיך לעלות עם הזמן.

ג. דווקא בציבור הדתי והחרדי, אוהבים ילדים שמתחתנים כשהם צעירים, ויש הבנה שהאידיאל הזה דורש הרבה עזרה מההורים. עם 60% מהשכר של האבא (הרי בגיל 21 הילדים כבר לא זכאים), יהיה מאוד מאוד קשה לעזור לילדים להתחתן.

כך שאם תהיה הוצאה גדולה לא צפויה הוא יכסה אותה מהחסכונות, ורק למשהו חריג ממש הוא צריך ביטוח.

ביטוח - למה לדאוג אם אפשר לשלם? - נשואים טריים

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם