את בהריון, עם תינוק קטנטן, ועוד קרוב לעשרה ילדים, חושבת שאת מפונקת כי לפעמים קשה לך? 

את אלופה ממש ממש!

את עושה המון, וזה שגם בעלך נמצא שותף חלק מהזמן זה מבורך ממש, ולא משהו להתנצל עליו או להתבייש בו. 

לק"י

ואני אומרת את זה גם לעצמי.

למרות שבאמת קשה למצוא זמן לזה לפעמים....

אני גם בעומס יותר גדול השנה. "רק" עם 4 ילדים, ודי נמאס לי. מקווה בשנה הבאה להיות יותר בנחת.

נוצרה לי תחושה שאם לבעלי כ''כ ברור שאני אמורה להסתדר לבד כמה חודשים בלעדיו

אז זה בטח אני הבעייתית והמגזימה שמרגישה שזה משימה מעל הטבע

ואם גולן שורשות מלא סבבים

וזאת גם בשגרה בעלה אף פעם לא עוזר

אז כנראה אני רק מרגישה 'לא יכולה' הכל לבד

וצריכה התאוורות וושתפות לפעמים

גם פיזית

אבל גם נפשית

ואי אפשר לדעת מה הולך בבית באמת...

תמיד קיים תיעדוף של דברים מה שעדיף וחייב קודם

כל השאר שיחכה

שוב

את אלופה

יש לי גם מספר דומה של ילדים וילדים שאיתי בבית 

וגם מרגישה כמוך בדיוק .

לא יודעת לתקתק עיפה מותשת כל הזמן,

כן מסתדרת עם הילדים בגדול אבל העומס מטריף אותי,ואני ממש לא בהריון

ובעלי עוזר לי המון.

אבל לדעתי אם יישאלו את השכנות שלך הן לא יבינו מאיפה הכוחות שיש לך....

האמת שאני חושבת שבנות שעובדות יש להם סדר יום יותר יעיל משלי 

יצא לי בלאגן קצת אבל אין לי עצה בשבילך רק הזדהות🙈

ב. אני חושבת שלאנשים שונים יש מצברים שונים.

יש אנשים שמתעייפים מהר וצריכים לו"ז יותר בנחת ומרווח.

יש אנשים שהם פצצות אנרגיה ומצליחים להחזיק עבודה, משפחה ועוד פרוייקטים נוספים.

כל אחד וכוחותיו. וזה לא אומר כלום על עצלות/ אמא פחות טובה/ חוסר מסוגלות.. 

ושוב, נשמע שאת מחזיקה הרבה. 

ומוסיפה, שהכותרת של 'אישה עובדת' או דברים חיצוניים לא בהכרח מעידים על טיב התפקוד או היכולת להיות בטוב בשביל המשפחה, או שביעות רצון מהחיים ועוד כל מיני פרמטרים שהם סובייקטיביים ואין דרך לדעת אותם מבחוץ. 

שיש לי שני ילדים

אני לא בהריון

עכשיו עוד בחופשת לידה אבל עוד שבוע חוזרת לעבודה

ובעלי נמצא איתי כל ערב משעה 16?

אחרי השכבות אני באפיסת כוחות

וזה עוד לפני שחזרתי לעבוד

אם את מפונקת - לא יודעת איך להגדיר את עצמי

ממש לא מסתכלת על זה בתור מפונקת 

מסתכלת על זה בתור בית בריא

עם משפחתיות מדהימה

שיש אבא שותף על מלא לגידול הילדים 

הילדים זוכים לאבא ואמא שפויים כמעט כל יום

אוכלים ביחד ארוחת ערב

משחקים ביחד איתם על הרצפה / בשולחן 

בעיניי זה מדהים!!!

את רק לא עובדת עבודה תובענית בחוץ. זהו. כל השאר את עושה ביג טיים. זה לא קל להתמודד עם ילד מתבגר אחד ותינוק בו זמנית, אז את עושה את זה בכפולות.. ראויה להערצה.

אבל את צודקת

אני תמיד משווה את עצמי למישהי שנכיד יש לה נתון שאין לי

דווקא לזעת שבעלה אף פעם לא ממצא 

אז לידה כאילו אני מפונקת כי אני כן צריכה עזרה לפעמים

אבל בזכותכן מתחילה להבין אשני מגיזמה

כל אחת והכוח שלה, הבריאות שלה, האנרגיות שלה, אי אפשר להשוות אף אחת לאף אחת 

וד.א. היום ילדים מתבגרים מטד מהר.. אבל נגיד שאין לך מתבגרים בבית או קרובים לזה, אמאאא כך כך הרבה קטנטנים בלי עין הרע! את יודעת ששמעתי לב, שעצם זה שאני עונה לכל קריאה שקוראים לי, (אמרתי להם הרבה פעמים, אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שאתם קוראים לי) , עצם זה שאני מקשיבה לכל סיפור, שאני מריצה בראש מה צריך לעשות, מה יש לכל ילד, אוכל, בגדים, כביסות, מבחנים, ובכלל עבודות הבית.. זה מאוד מטריד ומעייף את המוח! רק המחשבות! אז בטח אם את מוציאה מהכח אל הפועל ןממש מתפעלת את הבית כל היום , תחשבי שאת בעצם גננת, קל? לא. את אלופה. 

כמו שאני אומרת לילדים שלי- יש דברים שצריך לעשות אז עושים גם בלי כח...

ולא הבנתי איך אישה שמטופלת בילדים ובהריון יכולה להיות חלשה או מפונקת כמילת גנאי... ❤️

ואני עושה פחות ממך... (עובדת מהבית, ומבחינתי רק לצאת פעם אחת לאסוף את הילדים - וכבר אני מותשת... ואני לא בהריון עכשיו)

אבל זה באמת עניין של גוף, אני לומדת לאט לאט להשלים עם זה, של גוף ושל אופי. הגוף שלי לא חזק וגם האופי שלי לא עובד על "טורבו", ולכן זה מה שאני מסוגלת.

ועדיין הקנאה מתעוררת לפעמים, כמובן...

שולחת לך את הערכתי מכאן!❤️

מכירה את המושג "אנשים רגישים מאוד" Hsp? אנשים כאלה נוטים להיות מוצפים יותר בקלות, להתעיף יותר מהר.

יש כאן אפילו פורום כזה. אולי גם את כזאת, במיוחד שאת כותבת שתמיד היית כזאת,בלי קשר לעומס של ילדים יש שאלון שבודק. ויש גם ספר "אדם רגיש מאוד". אני גם כזאת ולי הוא נתן אישור שאני בעצם נורמלית, אני חלק מקבוצה גדולה של אנשים כמונו, שלצד החסרונות שבתכונה יש גם הרבה יתרונות וכישורים רבים.

ברמה הפרקטית משתדלת שיהיה לי ביום זמני הרגעות ( של התבודדות, מקלחת או כל דבר אחר) וגם דברים כמו שינה ופעילות גופנית שמשפיעים על אנרגיה ובכללי משתדלת לא להעמיס על עצמי ובימים ששוכחת זה מתנקם בי. 

בקיצור זה ממש דרך חיים, כשאת מכירה ואת עצמך ואת מודעת לחולשות וחוזקות שלך, פחות מעניין אותך מה קורה אצל אחרים. גם אם יש לך את האמא/החמה/ החברה/ השכנה שבמצב שלך מספיקה יותר. את פשוט לא עסוקה בהשוואות, את יודעת שאת עושה את מיטב יכולתך.

כאן כדי להגיד, שיש לי משפחה קטנה. משפחה קטנה בכלל, ובטח שקטנה ביחס לחברות שלי.

ואני צריכה כוח

ולפעמים אין לי כוח

ולא אכפת לי בכלל מה אחרות עושות או מצליחות או מתקתקות.

קודם כל, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה אצל מישהי אחרת.

דבר שני, כי החלטתי שזה בכלל לא רלוונטי מה מישהי אחרת מרגישה.

כי לכל אחת יש יכולות אחרות כוחות אחרים.

וכשניסיתי לחיות בקצב כמו שהחברה מצפה, פשוט כיביתי את עצמי לגמרי. כל משימה הכי קטנה הייתה נראית לי כמו הר, גם אם זה "רק" לשטוף קערה. רק רציתי לשכב על הספה ולא לעשות כלום כלום כלום. 

והמצפון כירסם, והתחושה של למה כולן מצליחות ורק לי הכל כך קשה. עד שהחלטתי שלא אכפת לי. לא אכפת לי בכלל 

מצידי שכל הנשים שסביבי יהיו עם עשרה ילדים, יעבדו בעבודה מטורפת, ואז יחזרו עם חיוך ושמחה לילדים אחרי צהריים, יכינו להם פסטה בעבודת יד ויעלו תמונה מושלמת שלהן עם בן הזוג מתפנקות על הספה, מחויכות ומאושרות. לא אכפת לי. 

מה שמשנה זה אני

מה אני רוצה

כמה כוח יש לי

את כל מה שמסביב צריך למחוק

אז יכול להיות שאעשה פחות מישהי אחרת, אז מה?

יכול להיות שאצטרך יותר עזרה ממישהו אחרת, אז מה?

אני רוצה להיות אדם טוב, שמשפיע טוב בעולם הזה, ובשביל זה אני צריכה לעשות את זה בדרך שלי ובכוחות שלי, ולא בדרך שהחברה מסביבי מראה לי.

זו עבודה ממש, אבל החיים שלי הרבה יותר נינוחים וקלים מאז שהחלטתי שאני עושה דברים לפי הכוח שלי ולא לפי הכוח של מישהי אחרת. גם מטלות שלפני כן היו קשות, עכשיו קלות יותר כי אני בוחרת את חיי ומתעדפת לפי הכוחות שלי.

הנקודה אחרונה שהגנבת אבל בעיניי היא משמעותית, היחס של בעלך לכל זה. כן, אם הוא חושב שזה מובן מאליו מה שאת עושה, או שזה מובן מאליו שתסתדרי לבד, זה משפיע מאוד על התחושה שלך, על הביטחון שלך. ואם את תהיי בטוחה בעצמך שאת מלכת העולם ולגיטימי שקשה לך, תגידי לו את זה. תגידי לו שאת ככה, וזה הכול שלך ואת מהממת ומלכה וכל ציפייה אחרת רק מורידה לך. זה מאוד משפיע מה שבן הזוג אומר, אבל אל תתני לזה להוריד אותך. להיפך, תתחזקי בביטחון שאת אלופה, ותשדרי לו את זה. וגם תגידי מפורש. תבהירי מה גבולות הגזרה שלך. לא מתוך רצון להתנצח, מתוך כבוד לעצמך.

אין אישה שהיא בהכל ספץ.

או שיש ואז אכלנו אותה

בכנות, אישה תקתקנית שעושה גם וגם וגם
לרוב לא תהיה רכה ונשית, ואולי גם תתקתק את בעלה ותיתן לו משימות 

אולי חסרה לך הערכה על מה שאת עושה בבית?

אבל הציפיה שיהיה בי חוסן ומסוגלות לכל סבב מילואים הובעה באופן שכן מאוד הקטין את גודל הקושי וההתמודדות שיש לי שם

אז מתוך זה הרגשתי לא מוערכת- שראה בי חלשה 

היום אני יודעת שאין מה להשוות כלום.

קודם כל, באמת כל אישה עם כוחות שונים.

דבר נוסף, יש נשים נורא מאורגנות וזה עוזר מאוד.

עוד דבר, אני יודעת שנשים מבחוץ חושבת עליי שאני אלופה ומסתדרת (בגלל סיבות שלא אפרט) אבל אני בכלל לא מסתדרת😂 תגדירי מסתדרת...

והדבר הכי חשוב!!!! אני ראיתי שלכל אחת סטנדרטים שונים בחיים, זו מכינה א. צהריים חמה כל יום וזו הילדים שלה בכלל בצהרון אז גם הבית פחות מתבלגן. זו אוהבת לשחק עם הילדים וזו נותנת להסתדר לבד. זו שמה במסכים ואת נגד. יש עוד אלף דוגמאות. בקיצור לגדל ילדים זה כותרת מאוד רחבה לא דומה גידול של אחת לגידול של השנייה ולכן אין מה להשוות!! המודלים שלנו לאימהות טובה כל כך שונים ואני מגלה את זה פעם אחר פעם...

זה שאת שלמה באימהות שלך זה העיקר בעיניי

ונ.ב אחרון, אם את לא מקפידה על ויטמנים, תנסי, לפעמים זה עושה הבדל גדול

לפי מה שאת אומרת זה היה גם לפני הילדים

יש אנשים שחיים תחיים יותר באיזי ויש אנשים שניזונים מלחץ ואינטנסיביות של החיים ולכן זה גם יותר מתאים להם

אוהבת לחיות בקצב איטי שכולל הרבה מנוחה וזמן לעצמי ושותפות מלאה בעול הבית והילדים עם בעלי, אני מרגישה עם זה נהדר, יעילה וטובה, לא צריכה לעשות הרבה כדי להרגיש טוב, לא מרגישה צורך להשוות את עצמי למישהו, שלמה עם היתרונות והחסרונות שלי.

כשאני רואה נשים שעובדות מדי קשה ועושות הרבה מדי, מרגישה כלפיהן חוסר הבנה למה הן מתאמצות כ״כ ולמה הן עושות את זה לעצמן.

חבל, החיים יפים, אפשר ללמוד להרגיש את היופי הזה ולא לרדוף אחרי הרוח.

באמת תמיּד היתי גאה בעצמי שאני לא שוכחת לחפש ולהנכיח בחיים את העצמי שלי והלהיות בחיות וכל מיני רצונות שהם שלי

ושאני יכולה לשחרר את מה שמרגי שלי חיצוני ועודף עבור מה משאמינה השוא העיקר

צריכה להתחזק בזה שוב

תודה כתבת יפה

5 חודשים אחרי לידה 

ולא חזרתי לעבודה עדיין 

כל הזמן משווה את עצמי לזאת וזאת ואיך שהן מסתדרות ואני כל הזמן מבקשת עזרה מבעלי 

במקום שאני יעריך את עצמי 

וחוץ מזה גם אני מותשת מזה שאני מסדרת חדר אחד או שתיים ואפילו לא שוטפת כבר לא יכולה יותר 

אבל אני מרגישה שה' נותן לנו כוחות למה שצריך  והוא תומך בי כל הזמן 

אני חושבת שלא צריך להיות בריצה כל הזמן, גם לנפש זה קשה מורכב 

הכי חשוב רוגע שלווה 

בעיקר מנטלית, שקטטטט אין אמא אמא , אין מחשבות על יותר מידי מטלות, מתמקדת בעבודה, וזה מנקה לי את המוח, אחרי זה מגיעה מחודשת יחסית הביתה, ועושה רק מה שדחוף לאותו יום. אז הנה אני, גם עובדת בחוץ , גם אמא לילדים, גיסות שלי אומרות שהבית תמיד נקי ותמיד יש אוכל מבושל, אולי זה ככה נראה, אבל האמת שזה ממש לא נכון..  הרבה פעמים אין אוכל מבושל כי לא נשאר לי זמן או כוח או כי אני סומכת על הגדולים שיאלתרו להם משהו לאכול, וגם לא תמיד הבית מסודר ונקי, אולי הוא רק נראה, ויש פעמים שאפילו בזה אי אפשר לחשוד.. ואני נעזרת בילדים, שגדלו, פעם הייתי נעזרת בבעלי, עיקר הניקיון ביום שישי, וגם אני לפעמים חוטאת בלהסתכל על נשים אחרות איך שאצלם הכל תמיד מתוקתק ונקי, אין ערמות כביסה שאצלי מתגבהות בנחת, המקרר מבריק, ובחיים לא יהיו גולגולים של אבק על הרצפה כמו שאני מגלה רודפת אחריהם כל הזמן! בקיצור כל אחת והשטח הפחות מטופח שלה.. 

היא מקום מנוחה עבורך

מהמם

ומעניין במה את עובדת 😉

לא משהו שצריך ממני יותר מידי מקוריות או מאמץ , וגם כשכן, זה עדיין להחליף פאזה

בהתחלה של האמהות באמת ניסיתי להצליח להיות כזאת חרוצה ותקתקנית ויכולה הכל כמו כולן

ואז עשיתי פוס משחק והתאמתי את החיים שלי למה שמדויק לנפש ולכוחות שלי

כן ילדתי את הילדים😉 אבל יצרתי לו צורת חיים מאוזנת שהיתה לי טובה

דאגתי שנים לשמור על זמני היטענות ומרחב לעצמי, בעלי עזר בזמנים מסוימים כשיכל ובכללי יצרתי סדרי עדיפויות בהתאם לכוחות

פחות או יותר כן😉?

והיתי שלמה עם עצמי כמו שתארתן..

ואז הגיעה המלחמה והמילואים האינסופיים

וכלוםםםם לא היה לפי הכוחות

מה יכולה או לא הפך ללא רלוונטי בכלל

ובעלי שבשגרה רגילה כן העריך את מה שאני עושה בבית

פתאם שידר שזה מובן מאליו הלהיות יכולה להסתדר לבד

שהוא. היה עושה זאת עבורי בודאות

הוא ציפה וניסה להנדס את כל המציאות כדי שאהיה יכולה ומסוגלת

ותמיד הדיבור היה על הקושי שלי ושאני לא יכולה וקשה לי וממילא פתאם הכל וכל החיים שלי הצטיירו לי דרך המשפט הזה

כאילו תמיד היה ממנו משהו ברקע אבל השנה זה היה כאילו ההוכחה

כי איך זה שאת מרגישה כל כך לא מסוגלת

איך כולן יכולות?

וזה מה שגרם לי להטיל ספק 

שאולי באמת הלחיות לפי הכוחות והדיוק העצמי שהיה לי טוב ממממש ולימד אותי להנות מהאמהות ..

פתאם הוא הצטייר כאיזה בריחה..כאילו אני לא יודעת לעמוד בקצב של החיים אז מתקבעת על שהכל חייב להיות לפי היכולת

ובעלי רוצה פתאם מלא מימוש ועשיה מחוץ לבית ומצפה בלב שאני כבר אהיה מסוגלת להחזיק לבד ..ואני לא

אז הרגשתי דפוקה

ואז התחילו ההשוואות

ממ ש הרגשתי שהמילים שלכן החזירו אותי חזרה לעצמי

לא להשאב להשוואתיות וביקורת העצמית

לקבל את עצמי 

ולא לראות את מי שאני כחלשה

אני גם לא באמת רוצה להיות כזאת תקתקנית מעשית וחסרת מנוחה 

יש בי הרבה דברים שאני שאני אוהבת בנינוחות

תודה שעזרתן לי להתאפס קצת

ממ ש מעריכה

ומתכוונת לכל אחת

קראתי אפילו פעמיים מה שכתבתן וממש לקחתי ללב

את נקודת הכובד שלך!

אולי בעלך לא יודע את זה , אבל גם הוא אוהב אותך בגלל הנינוחות שלך. אישה שששלמה עם עצמה, נינוחה, יודעת מה רוצה מהחיים שלה ומההקצב שלה זה  מושך מאוד!!

בבית נהנה לחזור ולנוח ולא לתקתק

הוא יכל להיות גם תקתקן והוא כן חי בקצב חיים עמוס אבל בבית הוא דוקא מרפה ובקצב נחת ונראה לי הוא אוהב את זה

תודה נשמה על המילים הטובות

שזה ממש הגיוני שהמלחמה מערערת את המצב הקיים.

במיוחד אם בן הזוג לא בבית.

וזה לא חריג בכלל שבן זוג חוזר מהמילואים מלא מרץ לעשות הכל, ואנחנו בבית רוצות להתנהל בקצב קצת אחר.

כל אחד עובר את המלחמה הזו לבד, אירוע ממש משמעותי, אבל לבד. ואז חוזרים, ובמפגש בין האינטנסיביות של המלחמה לבין האינטנסיביות של הבית יש פער שיכול להוביל למתח.

וזה נורמלי

ובסדר

ומצד אחד כדאי לא להיבהל

מצד שני כדאי לחשוב על זה, לנצל את ההזדמנות של הפער כדי לבחון את עצמנו. האם טוב לנו, האם אנחנו רוצים לשפר. ואולי דווקא רוצים לשמור על מה שהיה. 

וזה בירור שהוא לא תמיד נעים, אבל הוא הזדמנות. 

אין ביננו פער מול ההתנהלות בבית

וגם עבר הרבה זמן מהסבב האחרון

והוא גם לא נלחם ..יותר על הגבול וכזה 

אבל...הוא בעצם גילה בעקבות המילואים מלא קצונות שלו שממש חשוב לו לממש

אם זה המילואים עצמם בהמשך

ואם הז עוד אפיקי עשיה שכולם מחוץ לבית ודורשים ממני בעצם

לתחזק את הכל לבד ..

והמילואים זה תקופה ארוכההההה עם הסבבים הארוכים האלה

וזה מה שאני לא מסוגלת

ומול הציפיה-דרישה שלו אני מרגישה החלשה שלא מסתדרת

הוא אמר לי פעם

ראיתי כל הנשים שכל כך קשה לך עם הילדים והבית והעומס וחיכיתי וויתרתי על דברים שרציתי בחוץ כי חשבתי שכבר תתרגלי ותהיה בך מסוגלןת אבל אני רואה שזה לא קורה..וכמה אני יכל כבר לוותר...

זה רק דוגמא..

ואגב לא מגבילה אותו שיסע למקומות

או משהו

הוא פשוט מחפש מלא מימוש בחוץ 

גם המילואים אצלוצהז מימוש..לא בגלל האידאל רק

ואז הוא רוצה חופש תנועה בלי מצפון ,בלי להרגיש שהוא מעמיס אם הוא כמעט ולא נוכח 

עם כמעט עשרה ילדים, מה הולך ונהיה קל יותר בדיוק..?

לא יודעת מה איתך, אני עם שניים וזה ממש לאככה. מניחה שאת גם יודעת. והיום לא מבינה אחך אמא שלי עשתה את זה עם יותר מפי 3 ילדים משלי, כשאבא שלי היה מעורב

אין דבר כזה להשתחרר מהאחריות ולהיות ציפור דרור כשהעול נופל על האישה 

ואל תתני לאמירות האלה להקטין אותך

בבסיס, הגבר הוא חסד - מתפשט ומתפזר לכל כיוון

והאישה גבורה - גבולות, צמצום. לא סתם זה ככה

בהורות לילדים, קל וחומר למס גדול של ילדים, יש אכבר וויתורים. וזה לא אמור להגיע רק ממך

אז תחזיקי מעצמך אלופה וגיבורה, ותנהלו על זה שיח ותביעי את הרצונות שלך והתיפיות שלךממנו בלי להתבייש ולהרגיש לא בסדר. זה הכי לגיטימי בעולם 

לחלק השני של הדברים שלך, לא להתנהלות הספציפית בבית.

אירוע משמעותיים משנים אותנו, לפעמים גורמים לנו לעשות שינוי בחיים שלנו, לשאול שאלות על דברים שחשבנו שמובנים מאליהם, או גורמים לרצון לממש דברים שהדחקנו לפני כן. זה יכול לשנות סדרי עדיפויות. זה לא באופן ישיר התאוששות מהמילואים.

אלא שהמלחמה גרמה לשבר בכל מיני דברים, ולפעמים היא גם מפרקת כל מיני הנחות יסוד, ואז צריך לבנות מחדש.

ומצד אחד זה מאתגר, מצד שני זה הזדמנות לבחון מה אנחנו רוצים ומשאירים ומה לא.

אבל אם זה לא מספיק מובן זה לא משנה, העיקר שהתכוונתי להגיד, זה שלצד זה שהמתח הזה הוא לא נעים, הוא טבעי, והוא נותן מקום להתפתחות.

לשניכם, כן? הכוונה היא לא להגיד שהוא יכול לחשוב על מה שרוצה ואת פשוט צריכה לקבל את זה.

אלא שיש כאן פער שנוצר בעקבות שינוי כלשהו, ולמרות הרצון להימנע מ"עימות", לפעמים זה דווקא חשוב לבירור.

איך בדיוק עושים את זה? זה מאוד תלוי בכם.

אבל אני רק מנסה לחזק לא להיבהל מזה וגם לעמוד על מה שחשוב לך.

זה פשוט כל כך ההפך ממי שהיה לפני

אין לתאר

גייסו אותו אחד שחררו אותו אחר

וכן זה תהליך והןא יתאזן

ואמן

תודה מממש 

זה נקרא פינוק ???

אני עם 1  לא בהריון, בעלי עוזר הרבה ואני מותשת.

את עושה הרבה רק המחשבה של כמות הילדים תינוק הריון זה הרבה!!!!

זה מצחיק כי אני גם עושה את ההשוואות האלה ומרגישה כ"כ חלשה ( כמו כל מי שמסביבי שילד איתי ילדה שוב או בהריון ואני לא מבינה מאיפה הכח ורצון ) ואומרת שאם היה לי ילדים יותר צפופים אז לא הייתי מרגישה ככה אבל כנראה אני טועה חחח

תכלס נראה לי זה עבודה פנימית ולנסות להשוות פחות 

קודם כל מצטרפת לתגובות האחרות שאת עושה מעל ומעבר. 

דבר שני, אני מהאמהות שאת מתארת (אומנם עם 3 ילדים אבל צפופים)

וזה קשה לפעמים

מאוד... 

כלפי חוץ אף אחד לא רואה כמה יש רגעים לא קלים. 

אנחנו עובדים עכשיו על לעשות שינוי איפה שאפשר ולהקל אבל רק לשקף לך שמה שאת רואה שהן מסתדרות, לא אומר כלום כלום כלום... 

אנחנו ממש לא יכולות הכל

ויש הרבה מחירים לעומס

אני לא רוצה לפרט כי אני בתקופה מתישה ואין לי כוחות להיכנס לזה, אבל הייתי חייבת לשקף לך שאת לא יכולה לדבר מה הולך אצל אחרים גם אם מבחוץ נראה שהכל סבבה❤️

אני מרגישה בלב

אולי גם עלי מדמיינים כל מיני..

ממש צודקת

לכתוב כל יום 10 דברים שעשית ואין עליך את פשוט אלופה!!!! בטוח יש הרבה יותר. פשוט להתחיל לתרגל את השריר הזה של לשמוח בך ובטוב שלך. 

את גיבורת על ממש!!!!!

בקצב של הכניסות,

אם משתמשים במייבש,

עד כמה הילד מלכלך בגדים,

וגם עד כמה הילד רוצה לבחור בעצמו בגדים, או שלא אכפת לו.

לשבת יש לכל ילד בערך 3 סטים, שיספיק אם מתלכלך ואם יש יומיים רצופים.

ליום חול, אני לא יודעת.

מספיק 4-5 סטים, אם מכבסים בתדירות מספיקה ואין צורך להורה או לילד ביותר מידי גיוון.

אם לא, כדאי שיהיה יותר.

וכדאי גם כמה חולצות לראש חודש, או ימים שצריך חולצה לבנה אבל לא ממש חגיגי.

היו 4 סטים - סט אחד חולצה עם כתם שלא יורד. שם מכנס שנקרע.

תכלס לא נשאר כלום. הרגע מזמינה מנקסט.

לק"י

יש בקיווי 3 חליפות ב-100 או 3 פריטים בודדים ב-50.

אבל משומה החולצות יותר גדולות ורחבות עם שרוול כמעט 3/4, ביחס למכנסיים.

(או שחלק התכווצו במייבש. לא יודעת).

יש לו בערך 10 חולצות של יום חול (חצי מהן משנה שעברה שעדיין עולה עליו), ובערך 20 זוגות מכנסיים שמתוכם חצי קצרים שקניתי וחצי ארוכים אבל דקים שנשארו לו משנה שעברה. אבל זה רק בגלל שהוא עוד מפספס מדיי פעם אז אני חייבת שתהיה לי תחלופה, אחרת לא הייתי קונה לו כ"כ הרבה.

שבת יש לו 2 חולצות לבנות ו-2 זוגות מכנסיים

לק"י

אבל אני שוקלת לקנות לו עוד חליפה או שתיים.

ולשבת זה הצטבר, כי חלק מהבגדים מתאימים לו עוד משנה שעברה- 3 זוגות מכנסיים, ועוד איזה 5-6 חולצות, אבל חלקן סתם טריקו לבנות חלקות. אז זה פחות חגיגי, אבל נוח לי שיש לו.

אני כן צריכה לחדש לו, כי חלק כבר נראים פחות טוב.

אני גיליתי שאני לא אוהבת כמויות גדולת מידי כי אז הכביסה הופכת למדהו דאני לא מצליחה להשתלט עליו..

מצד שני אני לא יכולה לרדוף אחרי בגדים נקיים כל היום.

אז מנסה ליצור איזון

שמתי לב שאני צריכה בערך 5 חולצות, 4 מכנסיים שמתאימים ליותר מחולצה אחת.

לשבת 2 אפשרויות, 3 חולצות לבנות לילד בערך.

זה גם משתנה לפי האופי של הילד, למשל ילד שמלכלך מאוד או נוטה לקרוע את הבגדים מצריך כמות גדולה יותר

וואלה הייתי שמחה אם היה עוד אבל לא קריטי לי, הוא בן ארבע

ליום חול האמת מלא,  אבל רק כי קיבלנו. בפועל מכוסים כל יומיים אז משתמשים מקסימום בארבעה, אולי חמישה סטים

יום חול-

10-12 חולצות

7-8 מכנסיים

שבת -

6-8 חולצות

3 מכנסיים קצרות

4 מכנסיים ארוכות 

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד

אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

אהבתי חחח

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

מחלקה ממש חמודה. בערך 10 חדרים, ויכול לישון איתך מלווה ...

היחס אחלה ממש, צוות חמוד

מחלקה דיי קטנה ואינטימית אז לא כ'כ הרגשתי את הצוות והאווירה של הבית חולים...

באחת הלידות לפני הרבה שנים הייתי על הפנים, מאוד חלשה

והאמת שהיחיד שעזר לי היה הרופא שיילד אותי (לקחתי רופא פרטי לאותה לידה) ובאמת הרגשתי שאף אחד לא שם עלי שם. אבל הרופא לא היה שם כל הזמן, רק במשמרות שלו הוא הגיע וזה לא היה מספיק.

אחכ ילדתי שם עוד פעמים והלידות היו טובות והרגשתי טוב ובאופן כללי הייתי מרוצה

לפני שנתיים הייתי בביות מלא והיה בסדר גמור

באמת! הכל!

אחיות מהממות נחמדות ברמות מיוחדות..עזרו לי בהכל ,אפילו עם התינוק כדי שאנוח

יש שם שקטטטט דממה באמת אפשר לישון! חצי מהמשן היתי לבד בחדר

או עם עוד מישהי אבל הכל באוירה שקטה

הביקורים לרוב הם בלובי מחוץ לדלת אז המסדרונות שקטים..

חדרים מרווחים וגדולים את לא צמודה לזאת 'איתך י שמרחב פנוי באמצע

הכל משופץ חדש נקי

אוכל טעים ומגוון- לא מוסדי...לראשונה אכלתי!

קיצר אני מממש מחכה לחזור לשם

היה מושלם

אבל במחלקות הרגילות- נכנסתי תרגע ולא אהבתי🥴 היה חנוק כזה וצפוף ועמוס מבקרים

וגם אני חולמת כבר לחזור לשם שוב ☺️☺️

אני עוברת לפעמים ליד הבית רפואה ויש לי כזאת נוסטלגיה מתוקה וגעגוע

כל מה שביקשתי או כשלא היה לי טוב, וכו...
התייחסו מיד ובחיוך ונעימות.
לפני הרבה שנים ילדתי שם ולא היה משהו
השתנה שם הכל הכל.
 

אם יש משהו שחשוב לך כדאי לבקש. אולי אפילו לנסות לדבר מראש עם המחלקה לגבי הנושא הזה.

אולי אפשר לבקש שיכניסו אותך למחלקה של היולדות בניתוח וכאלה. שם יותר שקט ויש השגחה יותר צמודה.

כמובן שזה תלוי כמה המחלקה עמוסה, אבל כדאי לברר מראש אם אפשרי לבקש. 

וסחטיין עלייך על העזרה והכיבוד הורים!

ובקרבה קרובה כזו, את ובעלך לא הוזמנתם לחתונה ישירות ע"י הורי הכלה?

ואם כך, כיוון שהוזמנתם, בכלל לא מוזר שתבואו עם התינוק שלכם.

אבל אם נוסעת רק על תקן עזרה לאמא שלך להגיע, ואת עצמך לא מוזמנת לחתונה, לדעתי פחות מתאים להגיע עם הפעוט שלך. 

זה לא כזה קרוב.

להורים שלי יש בערך 40 בני דודים, תכפילי בשניים אם מזמינים כזוג זה עוד 80 מוזמנים לחתונה.. לא כזה מופרך שלא מזמינים כבר בדרגת קרבה כזו

בעלי לא נסע, לא ממש נוסעים אצלנו לחתונה של בן דוד שמחתן.

לפני היציאה לאירוע הספקתי לקרוא רק חצי מההודעות, לא היה פדחני היה ממש בסדר. 

יותר מזה, בשולחן של הסבתות הן ממש נהנו מהשובבות שלו. קצת שכחתי שאפשר גם להנות ממנו (אני עסוקה בריצות, לבדוק לאן הצליח לטפס הפעם, אם מה שנפל גם נשבר וכו').

הוא קיבל מלא תשומת לב, ב''ה. 

הבת שלי הרבה פעמים באה איתי

למלא מקומות

גם הרבה אחרי שהיא הפסיקה לינוק

שממש חשוב גם כשמקבלים המלצות לבדוק מה ההכשרה של המטפל (תואר ראשון רלוונטי או תואר שני בטיפול רגשי) לצערנו היום אנשים עושים קורס של חצי שנה וגורמים לנזקים, אומרת את זה כי אני עובדת בתחום פרא רפואי במסגרות החינוכיות וכבר ראיתי מטפלים למיניהם שמשלבים הדרכת הורים ללא באמת הכשרה מקצועית רצינית שפשוט פוגעים בילדים.

אז ממליצה לחפש טוב.

בהצלחה!! 

רוצה לקדם אותו אבל חוששת-איך מחפשים המלצות בתחום הזה? זה אשכרה לשים אותו בידיים של מישהי. ויש כל מיני שמות ולא תמיד אנשים מכירים ולך כהורה הרי אסור להיות נוכח במפגש מיומנויות חברתיות עם עוד ילדים.

לבן שלנו הייתה מנחה דרך תעצומות
היה מקסים.
הן יועצות בית ספר שעוברות הכשרה ספציפית על מיומנות חברתית אצל ילדים
אולי כדאי לפנות אל המרכז? ולברר...
מציינת שקשה לפתוח קבוצה, כי צריך קבוצה... לפחות 6 ילדים, ולא תמיד קל למצוא אותם ולפתוח כזו קבוצה.

וממש עזר וראינו נזה הרבה נחת ונתן הרבה לילד שלנו!!

ממליצה לבדוק בכיוון.

בהצלחה!!

יצא לא מזמן מסמך של הסתדרות רופאי הילדים למה זה מסייע ולמה לא.

יש בשרות הפסיכולוגי של פתח תקווה קבוצות למיומנויות חברתיות, אבל מניחה שכבר נגמרו לשנה הנוכחית

גם המטפל הכי טוב שיש רואה את הילד שעה בשבוע. זה לא מגרד את הקשר והזמן שיש לו עם ההורים, ואת ההשפעה שיש לעבודה שלהם איתו כשניא נעשית בצורה טובה ונכונה.

שתהליך כזה פותח ומבריא מקומות בנפש שלא היית מדמיינת.

אולי תהיי מוכנה לעשות את זה בשביל הילדים שלך,

ובסוף תגלי שאת מקבלת חיים חדשים במקומות שהיית חסומה בהם, בהגנות שבנית ועכשיו מפריעות לך, כמו - פרפקציוניזם, איזון בית עבודה, תזונה, ארגון וניהול עצמי (דברים שלמיטב זכרוני כתבת פה שאת מתמודדת איתם).

במה זה שונה משאר הדרכות ההורים?
זה מיועד לכל מצב אצל ילדים?
יש לי ילדה עם מאובחנת חרדה, ואנחנו מטופלים אצל פסיכולוגית כהדרכת הורים.
מעניין אותי במה שונה הגישה ההיקשרותית?
אם בכללל אפשר להסביר על הכתב...חחח  

בדרך כלל הורים מגיעים להדרכה בגלל בעיות בהתנהגות של הילד.

גישות קלאסיות מתמקדות בתיקון ההתנהגות בדרכים שונות - בעיקר מוטיבציוניות (שכר/עונש), חיזוק הסמכות והצבת גבולות ברורים.

הגישה ההיקשרותית התפתחותית יוצאת מתוך הנחה שילד מתנהג את מה שהוא מרגיש, ושהתנהגות בעייתית היא קצה קרחון, סימפטום שמעיד על בעיה שורשית.

הגישה מתייחסת לקשר בטוח בין הורה לילד כאל "רחם פסיכולוגי" שמשמש מצע להבשלה רגשית ובריאות נפשית של הילד.

היעדר קשר בטוח גורם להיווצרות מגננות רגשיות שמתבטאות בקשיים שבגללם הורים מגיעים להדרכה.

הדרכת הורים בגישה הזו עוסקת בריפוי רגשי, ויסות הדדי של הורה וילד, תיקון הקשר, ופעילויות שתומכות בתהליכי הבשלה.

הדרכת הורים שנעשית אצל גורם טיפולי הרבה פעמים תעסוק בחוויות הרגשיות של הילד, ושל ההורה ובדינמיקה שנוצר בניהם ומובילה לקונפליקט

באמת היה לי קשה לתמצת את עיקרי הגישה, אבל לא הבנתי את התוספת שלך.

התכוונת לכל תהליכי הדרכת הורים או לגישה הספציפית?

יש לי גם ילד עם חרדות. את מרגישה שההדרכת הורים בפני עצמה עוזרת, אם בכלל, או שזה בשילוב עם טיפול בשבילה?

איך מצאתם פסיכולוגית שמתמחה בזה? אם מתאים לך לכתוב לי בפרטי המלצה/דיס אשמח.

אצלנו זה חרדה חברתית המתבטא באילמות סלקטיבית
בן כמה הוא?
יש צוות פסיכולוגים מעולה בשניידר שמתמחים בתחום והם ממש עוזרים...

אני לא יודעת בן כמה הילד שלך, אבל בגיל צעיר הורים הם הרבה יותר גורם מחולל שינוי מאשר כל טיפול ולכן הם יכולים באמצעות שינוי שהם עושים ביחס לילד ולחרדה שלו ליצור שינוי משמעותי מאשר מטפל .

הרבה מאוד פסיכולוגים שעובדים עם ילדים (קלינים של הילד, חינוכיים, התפתחותיים, שיקומיים ורפואיים שמתמחים בילדים) מתמחים בנושא

אני מניחה שהיא תעזור אם הקושי הוא בגלל משהו באינטרקציה שיש בבית.

אינו דומה ילד אימפולסיבי שמתקשה בוויסות רגשי, לילד שמרגיש שהוא שקוף ולכן חסר ביטחון, לילד שמתקשה בהבנת סיטואציות חברתיות בגלל ליקוי אישי שלו.

לא תמיד הדרכת הורים היא הפתרון, ואם המליצו על קבוצה של מיומנויות חברתיות שיש מצב שזה הדבר הכי נכון לו.

1. יכולות חברתיות הן תוצר של תהליכי הבשלה ולא מיומנויות טכניות שאפשר להקנות. כלומר אפשר ללמד ילד איך זה נראה מבחוץ, אבל זה לא הדבר האמיתי.. אני מתכוונת לדברים כמו: אמפתיה, אכפתיות, היכולת לחלוק, להתחשב באחר וגם בעצמי, אינטגרציה...

הבשלה מתרחשת בתוך קשר בטוח, וחברת ילדים היא חברה לא בטוחה. ילדים לא יודעים ולא יכולים לשמור אחד על השני. בהדרכה היא תקבל גם כלים איך לעזור לו להסתדר עד שתגיע ההבשלה, אבל זה לא הדגש.

2. גם אם יש דברים שאפשר ללמד, יותר הגיוני לעשות את זה דרך ההורים שבאופן טבעי נמצאים עם הילד רוב הזמן והוא קשור אליהם, מאשר בקבוצה מלאכותית עם דמות זרה.

יש גם סיבה שלישית. הפותחת כתבה כאן לא מעט וברור לי שהילדים והיא יתרמו מאד מאד מהדרכה בגישה.

אינטראקציה חברתית נלמדת עם חברים ואחים קרובים בגיל.

זה סוג קשר אחר. גם יכולת להסתדר בקבוצה יכולה לבוא אחרי לימוד בקבוצה ולא מול אמא.

דבר נוסף. ילד חייב להתחיל תהליך נפרדות מאמא. זה לא הגיוני שכל המיומנויות שלו יהו קשורות בקשר אחד ויחיד הזה. 

לא מדובר בילד יחיד שנמצא בחינוך ביתי, הוא במסגרת ויש לו אח תאום.

הוא לא נמצא בתת חשיפה לחברת ילדים.

מחפשת יותר משהו לבית נראה לי

כי זה בעצם תודה לכל המשפחה לא רק לה

יש להם כבר...

והיקרים זה כבר הרבה מעבר לתקציב שלנו...

אזור 300 ש"ח

חוץ מגלידה ופופקורן

מה זה מכונת גלידה?

אולי לא כלי אלא תמונה או פריט עיצובי לבית?

של המשפחה וכו'

זה צריך אינטרנט?

כי אפילו מחשב אין להם

מפה לשולחן, סט סכו"ם, סט כלים כמו כוסות יפות לשבת או כלי הגשה

מכשירים חשמליים כמו בלנדר מקל איכותי משודרג וכדו'

אגרטל יוקרתי

סט מצעים

מפה מהממת לשבת , ראנר וחבקים- הכל סט שנקנה בפוקס הום. מושלם מושלם מןשלם ושימושי

אם היא בקטע של אירוח ועיצוב שלוחן שבת זה גם רעיון

ושאת מלאת הכרת הטוב!

אין לי רעיונות

אם כן אפשר ערסלים/טרמפולינה