את בהריון, עם תינוק קטנטן, ועוד קרוב לעשרה ילדים, חושבת שאת מפונקת כי לפעמים קשה לך? 

את אלופה ממש ממש!

את עושה המון, וזה שגם בעלך נמצא שותף חלק מהזמן זה מבורך ממש, ולא משהו להתנצל עליו או להתבייש בו. 

לק"י

ואני אומרת את זה גם לעצמי.

למרות שבאמת קשה למצוא זמן לזה לפעמים....

אני גם בעומס יותר גדול השנה. "רק" עם 4 ילדים, ודי נמאס לי. מקווה בשנה הבאה להיות יותר בנחת.

נוצרה לי תחושה שאם לבעלי כ''כ ברור שאני אמורה להסתדר לבד כמה חודשים בלעדיו

אז זה בטח אני הבעייתית והמגזימה שמרגישה שזה משימה מעל הטבע

ואם גולן שורשות מלא סבבים

וזאת גם בשגרה בעלה אף פעם לא עוזר

אז כנראה אני רק מרגישה 'לא יכולה' הכל לבד

וצריכה התאוורות וושתפות לפעמים

גם פיזית

אבל גם נפשית

ואי אפשר לדעת מה הולך בבית באמת...

תמיד קיים תיעדוף של דברים מה שעדיף וחייב קודם

כל השאר שיחכה

שוב

את אלופה

יש לי גם מספר דומה של ילדים וילדים שאיתי בבית 

וגם מרגישה כמוך בדיוק .

לא יודעת לתקתק עיפה מותשת כל הזמן,

כן מסתדרת עם הילדים בגדול אבל העומס מטריף אותי,ואני ממש לא בהריון

ובעלי עוזר לי המון.

אבל לדעתי אם יישאלו את השכנות שלך הן לא יבינו מאיפה הכוחות שיש לך....

האמת שאני חושבת שבנות שעובדות יש להם סדר יום יותר יעיל משלי 

יצא לי בלאגן קצת אבל אין לי עצה בשבילך רק הזדהות🙈

ב. אני חושבת שלאנשים שונים יש מצברים שונים.

יש אנשים שמתעייפים מהר וצריכים לו"ז יותר בנחת ומרווח.

יש אנשים שהם פצצות אנרגיה ומצליחים להחזיק עבודה, משפחה ועוד פרוייקטים נוספים.

כל אחד וכוחותיו. וזה לא אומר כלום על עצלות/ אמא פחות טובה/ חוסר מסוגלות.. 

ושוב, נשמע שאת מחזיקה הרבה. 

ומוסיפה, שהכותרת של 'אישה עובדת' או דברים חיצוניים לא בהכרח מעידים על טיב התפקוד או היכולת להיות בטוב בשביל המשפחה, או שביעות רצון מהחיים ועוד כל מיני פרמטרים שהם סובייקטיביים ואין דרך לדעת אותם מבחוץ. 

שיש לי שני ילדים

אני לא בהריון

עכשיו עוד בחופשת לידה אבל עוד שבוע חוזרת לעבודה

ובעלי נמצא איתי כל ערב משעה 16?

אחרי השכבות אני באפיסת כוחות

וזה עוד לפני שחזרתי לעבוד

אם את מפונקת - לא יודעת איך להגדיר את עצמי

ממש לא מסתכלת על זה בתור מפונקת 

מסתכלת על זה בתור בית בריא

עם משפחתיות מדהימה

שיש אבא שותף על מלא לגידול הילדים 

הילדים זוכים לאבא ואמא שפויים כמעט כל יום

אוכלים ביחד ארוחת ערב

משחקים ביחד איתם על הרצפה / בשולחן 

בעיניי זה מדהים!!!

את רק לא עובדת עבודה תובענית בחוץ. זהו. כל השאר את עושה ביג טיים. זה לא קל להתמודד עם ילד מתבגר אחד ותינוק בו זמנית, אז את עושה את זה בכפולות.. ראויה להערצה.

אבל את צודקת

אני תמיד משווה את עצמי למישהי שנכיד יש לה נתון שאין לי

דווקא לזעת שבעלה אף פעם לא ממצא 

אז לידה כאילו אני מפונקת כי אני כן צריכה עזרה לפעמים

אבל בזכותכן מתחילה להבין אשני מגיזמה

כל אחת והכוח שלה, הבריאות שלה, האנרגיות שלה, אי אפשר להשוות אף אחת לאף אחת 

וד.א. היום ילדים מתבגרים מטד מהר.. אבל נגיד שאין לך מתבגרים בבית או קרובים לזה, אמאאא כך כך הרבה קטנטנים בלי עין הרע! את יודעת ששמעתי לב, שעצם זה שאני עונה לכל קריאה שקוראים לי, (אמרתי להם הרבה פעמים, אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שאתם קוראים לי) , עצם זה שאני מקשיבה לכל סיפור, שאני מריצה בראש מה צריך לעשות, מה יש לכל ילד, אוכל, בגדים, כביסות, מבחנים, ובכלל עבודות הבית.. זה מאוד מטריד ומעייף את המוח! רק המחשבות! אז בטח אם את מוציאה מהכח אל הפועל ןממש מתפעלת את הבית כל היום , תחשבי שאת בעצם גננת, קל? לא. את אלופה. 

כמו שאני אומרת לילדים שלי- יש דברים שצריך לעשות אז עושים גם בלי כח...

ולא הבנתי איך אישה שמטופלת בילדים ובהריון יכולה להיות חלשה או מפונקת כמילת גנאי... ❤️

ואני עושה פחות ממך... (עובדת מהבית, ומבחינתי רק לצאת פעם אחת לאסוף את הילדים - וכבר אני מותשת... ואני לא בהריון עכשיו)

אבל זה באמת עניין של גוף, אני לומדת לאט לאט להשלים עם זה, של גוף ושל אופי. הגוף שלי לא חזק וגם האופי שלי לא עובד על "טורבו", ולכן זה מה שאני מסוגלת.

ועדיין הקנאה מתעוררת לפעמים, כמובן...

שולחת לך את הערכתי מכאן!❤️

מכירה את המושג "אנשים רגישים מאוד" Hsp? אנשים כאלה נוטים להיות מוצפים יותר בקלות, להתעיף יותר מהר.

יש כאן אפילו פורום כזה. אולי גם את כזאת, במיוחד שאת כותבת שתמיד היית כזאת,בלי קשר לעומס של ילדים יש שאלון שבודק. ויש גם ספר "אדם רגיש מאוד". אני גם כזאת ולי הוא נתן אישור שאני בעצם נורמלית, אני חלק מקבוצה גדולה של אנשים כמונו, שלצד החסרונות שבתכונה יש גם הרבה יתרונות וכישורים רבים.

ברמה הפרקטית משתדלת שיהיה לי ביום זמני הרגעות ( של התבודדות, מקלחת או כל דבר אחר) וגם דברים כמו שינה ופעילות גופנית שמשפיעים על אנרגיה ובכללי משתדלת לא להעמיס על עצמי ובימים ששוכחת זה מתנקם בי. 

בקיצור זה ממש דרך חיים, כשאת מכירה ואת עצמך ואת מודעת לחולשות וחוזקות שלך, פחות מעניין אותך מה קורה אצל אחרים. גם אם יש לך את האמא/החמה/ החברה/ השכנה שבמצב שלך מספיקה יותר. את פשוט לא עסוקה בהשוואות, את יודעת שאת עושה את מיטב יכולתך.

כאן כדי להגיד, שיש לי משפחה קטנה. משפחה קטנה בכלל, ובטח שקטנה ביחס לחברות שלי.

ואני צריכה כוח

ולפעמים אין לי כוח

ולא אכפת לי בכלל מה אחרות עושות או מצליחות או מתקתקות.

קודם כל, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה קורה אצל מישהי אחרת.

דבר שני, כי החלטתי שזה בכלל לא רלוונטי מה מישהי אחרת מרגישה.

כי לכל אחת יש יכולות אחרות כוחות אחרים.

וכשניסיתי לחיות בקצב כמו שהחברה מצפה, פשוט כיביתי את עצמי לגמרי. כל משימה הכי קטנה הייתה נראית לי כמו הר, גם אם זה "רק" לשטוף קערה. רק רציתי לשכב על הספה ולא לעשות כלום כלום כלום. 

והמצפון כירסם, והתחושה של למה כולן מצליחות ורק לי הכל כך קשה. עד שהחלטתי שלא אכפת לי. לא אכפת לי בכלל 

מצידי שכל הנשים שסביבי יהיו עם עשרה ילדים, יעבדו בעבודה מטורפת, ואז יחזרו עם חיוך ושמחה לילדים אחרי צהריים, יכינו להם פסטה בעבודת יד ויעלו תמונה מושלמת שלהן עם בן הזוג מתפנקות על הספה, מחויכות ומאושרות. לא אכפת לי. 

מה שמשנה זה אני

מה אני רוצה

כמה כוח יש לי

את כל מה שמסביב צריך למחוק

אז יכול להיות שאעשה פחות מישהי אחרת, אז מה?

יכול להיות שאצטרך יותר עזרה ממישהו אחרת, אז מה?

אני רוצה להיות אדם טוב, שמשפיע טוב בעולם הזה, ובשביל זה אני צריכה לעשות את זה בדרך שלי ובכוחות שלי, ולא בדרך שהחברה מסביבי מראה לי.

זו עבודה ממש, אבל החיים שלי הרבה יותר נינוחים וקלים מאז שהחלטתי שאני עושה דברים לפי הכוח שלי ולא לפי הכוח של מישהי אחרת. גם מטלות שלפני כן היו קשות, עכשיו קלות יותר כי אני בוחרת את חיי ומתעדפת לפי הכוחות שלי.

הנקודה אחרונה שהגנבת אבל בעיניי היא משמעותית, היחס של בעלך לכל זה. כן, אם הוא חושב שזה מובן מאליו מה שאת עושה, או שזה מובן מאליו שתסתדרי לבד, זה משפיע מאוד על התחושה שלך, על הביטחון שלך. ואם את תהיי בטוחה בעצמך שאת מלכת העולם ולגיטימי שקשה לך, תגידי לו את זה. תגידי לו שאת ככה, וזה הכול שלך ואת מהממת ומלכה וכל ציפייה אחרת רק מורידה לך. זה מאוד משפיע מה שבן הזוג אומר, אבל אל תתני לזה להוריד אותך. להיפך, תתחזקי בביטחון שאת אלופה, ותשדרי לו את זה. וגם תגידי מפורש. תבהירי מה גבולות הגזרה שלך. לא מתוך רצון להתנצח, מתוך כבוד לעצמך.

אין אישה שהיא בהכל ספץ.

או שיש ואז אכלנו אותה

בכנות, אישה תקתקנית שעושה גם וגם וגם
לרוב לא תהיה רכה ונשית, ואולי גם תתקתק את בעלה ותיתן לו משימות 

אולי חסרה לך הערכה על מה שאת עושה בבית?

אבל הציפיה שיהיה בי חוסן ומסוגלות לכל סבב מילואים הובעה באופן שכן מאוד הקטין את גודל הקושי וההתמודדות שיש לי שם

אז מתוך זה הרגשתי לא מוערכת- שראה בי חלשה 

היום אני יודעת שאין מה להשוות כלום.

קודם כל, באמת כל אישה עם כוחות שונים.

דבר נוסף, יש נשים נורא מאורגנות וזה עוזר מאוד.

עוד דבר, אני יודעת שנשים מבחוץ חושבת עליי שאני אלופה ומסתדרת (בגלל סיבות שלא אפרט) אבל אני בכלל לא מסתדרת😂 תגדירי מסתדרת...

והדבר הכי חשוב!!!! אני ראיתי שלכל אחת סטנדרטים שונים בחיים, זו מכינה א. צהריים חמה כל יום וזו הילדים שלה בכלל בצהרון אז גם הבית פחות מתבלגן. זו אוהבת לשחק עם הילדים וזו נותנת להסתדר לבד. זו שמה במסכים ואת נגד. יש עוד אלף דוגמאות. בקיצור לגדל ילדים זה כותרת מאוד רחבה לא דומה גידול של אחת לגידול של השנייה ולכן אין מה להשוות!! המודלים שלנו לאימהות טובה כל כך שונים ואני מגלה את זה פעם אחר פעם...

זה שאת שלמה באימהות שלך זה העיקר בעיניי

ונ.ב אחרון, אם את לא מקפידה על ויטמנים, תנסי, לפעמים זה עושה הבדל גדול

לפי מה שאת אומרת זה היה גם לפני הילדים

יש אנשים שחיים תחיים יותר באיזי ויש אנשים שניזונים מלחץ ואינטנסיביות של החיים ולכן זה גם יותר מתאים להם

אוהבת לחיות בקצב איטי שכולל הרבה מנוחה וזמן לעצמי ושותפות מלאה בעול הבית והילדים עם בעלי, אני מרגישה עם זה נהדר, יעילה וטובה, לא צריכה לעשות הרבה כדי להרגיש טוב, לא מרגישה צורך להשוות את עצמי למישהו, שלמה עם היתרונות והחסרונות שלי.

כשאני רואה נשים שעובדות מדי קשה ועושות הרבה מדי, מרגישה כלפיהן חוסר הבנה למה הן מתאמצות כ״כ ולמה הן עושות את זה לעצמן.

חבל, החיים יפים, אפשר ללמוד להרגיש את היופי הזה ולא לרדוף אחרי הרוח.

באמת תמיּד היתי גאה בעצמי שאני לא שוכחת לחפש ולהנכיח בחיים את העצמי שלי והלהיות בחיות וכל מיני רצונות שהם שלי

ושאני יכולה לשחרר את מה שמרגי שלי חיצוני ועודף עבור מה משאמינה השוא העיקר

צריכה להתחזק בזה שוב

תודה כתבת יפה

5 חודשים אחרי לידה 

ולא חזרתי לעבודה עדיין 

כל הזמן משווה את עצמי לזאת וזאת ואיך שהן מסתדרות ואני כל הזמן מבקשת עזרה מבעלי 

במקום שאני יעריך את עצמי 

וחוץ מזה גם אני מותשת מזה שאני מסדרת חדר אחד או שתיים ואפילו לא שוטפת כבר לא יכולה יותר 

אבל אני מרגישה שה' נותן לנו כוחות למה שצריך  והוא תומך בי כל הזמן 

אני חושבת שלא צריך להיות בריצה כל הזמן, גם לנפש זה קשה מורכב 

הכי חשוב רוגע שלווה 

בעיקר מנטלית, שקטטטט אין אמא אמא , אין מחשבות על יותר מידי מטלות, מתמקדת בעבודה, וזה מנקה לי את המוח, אחרי זה מגיעה מחודשת יחסית הביתה, ועושה רק מה שדחוף לאותו יום. אז הנה אני, גם עובדת בחוץ , גם אמא לילדים, גיסות שלי אומרות שהבית תמיד נקי ותמיד יש אוכל מבושל, אולי זה ככה נראה, אבל האמת שזה ממש לא נכון..  הרבה פעמים אין אוכל מבושל כי לא נשאר לי זמן או כוח או כי אני סומכת על הגדולים שיאלתרו להם משהו לאכול, וגם לא תמיד הבית מסודר ונקי, אולי הוא רק נראה, ויש פעמים שאפילו בזה אי אפשר לחשוד.. ואני נעזרת בילדים, שגדלו, פעם הייתי נעזרת בבעלי, עיקר הניקיון ביום שישי, וגם אני לפעמים חוטאת בלהסתכל על נשים אחרות איך שאצלם הכל תמיד מתוקתק ונקי, אין ערמות כביסה שאצלי מתגבהות בנחת, המקרר מבריק, ובחיים לא יהיו גולגולים של אבק על הרצפה כמו שאני מגלה רודפת אחריהם כל הזמן! בקיצור כל אחת והשטח הפחות מטופח שלה.. 

היא מקום מנוחה עבורך

מהמם

ומעניין במה את עובדת 😉

לא משהו שצריך ממני יותר מידי מקוריות או מאמץ , וגם כשכן, זה עדיין להחליף פאזה

בהתחלה של האמהות באמת ניסיתי להצליח להיות כזאת חרוצה ותקתקנית ויכולה הכל כמו כולן

ואז עשיתי פוס משחק והתאמתי את החיים שלי למה שמדויק לנפש ולכוחות שלי

כן ילדתי את הילדים😉 אבל יצרתי לו צורת חיים מאוזנת שהיתה לי טובה

דאגתי שנים לשמור על זמני היטענות ומרחב לעצמי, בעלי עזר בזמנים מסוימים כשיכל ובכללי יצרתי סדרי עדיפויות בהתאם לכוחות

פחות או יותר כן😉?

והיתי שלמה עם עצמי כמו שתארתן..

ואז הגיעה המלחמה והמילואים האינסופיים

וכלוםםםם לא היה לפי הכוחות

מה יכולה או לא הפך ללא רלוונטי בכלל

ובעלי שבשגרה רגילה כן העריך את מה שאני עושה בבית

פתאם שידר שזה מובן מאליו הלהיות יכולה להסתדר לבד

שהוא. היה עושה זאת עבורי בודאות

הוא ציפה וניסה להנדס את כל המציאות כדי שאהיה יכולה ומסוגלת

ותמיד הדיבור היה על הקושי שלי ושאני לא יכולה וקשה לי וממילא פתאם הכל וכל החיים שלי הצטיירו לי דרך המשפט הזה

כאילו תמיד היה ממנו משהו ברקע אבל השנה זה היה כאילו ההוכחה

כי איך זה שאת מרגישה כל כך לא מסוגלת

איך כולן יכולות?

וזה מה שגרם לי להטיל ספק 

שאולי באמת הלחיות לפי הכוחות והדיוק העצמי שהיה לי טוב ממממש ולימד אותי להנות מהאמהות ..

פתאם הוא הצטייר כאיזה בריחה..כאילו אני לא יודעת לעמוד בקצב של החיים אז מתקבעת על שהכל חייב להיות לפי היכולת

ובעלי רוצה פתאם מלא מימוש ועשיה מחוץ לבית ומצפה בלב שאני כבר אהיה מסוגלת להחזיק לבד ..ואני לא

אז הרגשתי דפוקה

ואז התחילו ההשוואות

ממ ש הרגשתי שהמילים שלכן החזירו אותי חזרה לעצמי

לא להשאב להשוואתיות וביקורת העצמית

לקבל את עצמי 

ולא לראות את מי שאני כחלשה

אני גם לא באמת רוצה להיות כזאת תקתקנית מעשית וחסרת מנוחה 

יש בי הרבה דברים שאני שאני אוהבת בנינוחות

תודה שעזרתן לי להתאפס קצת

ממ ש מעריכה

ומתכוונת לכל אחת

קראתי אפילו פעמיים מה שכתבתן וממש לקחתי ללב

את נקודת הכובד שלך!

אולי בעלך לא יודע את זה , אבל גם הוא אוהב אותך בגלל הנינוחות שלך. אישה שששלמה עם עצמה, נינוחה, יודעת מה רוצה מהחיים שלה ומההקצב שלה זה  מושך מאוד!!

בבית נהנה לחזור ולנוח ולא לתקתק

הוא יכל להיות גם תקתקן והוא כן חי בקצב חיים עמוס אבל בבית הוא דוקא מרפה ובקצב נחת ונראה לי הוא אוהב את זה

תודה נשמה על המילים הטובות

שזה ממש הגיוני שהמלחמה מערערת את המצב הקיים.

במיוחד אם בן הזוג לא בבית.

וזה לא חריג בכלל שבן זוג חוזר מהמילואים מלא מרץ לעשות הכל, ואנחנו בבית רוצות להתנהל בקצב קצת אחר.

כל אחד עובר את המלחמה הזו לבד, אירוע ממש משמעותי, אבל לבד. ואז חוזרים, ובמפגש בין האינטנסיביות של המלחמה לבין האינטנסיביות של הבית יש פער שיכול להוביל למתח.

וזה נורמלי

ובסדר

ומצד אחד כדאי לא להיבהל

מצד שני כדאי לחשוב על זה, לנצל את ההזדמנות של הפער כדי לבחון את עצמנו. האם טוב לנו, האם אנחנו רוצים לשפר. ואולי דווקא רוצים לשמור על מה שהיה. 

וזה בירור שהוא לא תמיד נעים, אבל הוא הזדמנות. 

אין ביננו פער מול ההתנהלות בבית

וגם עבר הרבה זמן מהסבב האחרון

והוא גם לא נלחם ..יותר על הגבול וכזה 

אבל...הוא בעצם גילה בעקבות המילואים מלא קצונות שלו שממש חשוב לו לממש

אם זה המילואים עצמם בהמשך

ואם הז עוד אפיקי עשיה שכולם מחוץ לבית ודורשים ממני בעצם

לתחזק את הכל לבד ..

והמילואים זה תקופה ארוכההההה עם הסבבים הארוכים האלה

וזה מה שאני לא מסוגלת

ומול הציפיה-דרישה שלו אני מרגישה החלשה שלא מסתדרת

הוא אמר לי פעם

ראיתי כל הנשים שכל כך קשה לך עם הילדים והבית והעומס וחיכיתי וויתרתי על דברים שרציתי בחוץ כי חשבתי שכבר תתרגלי ותהיה בך מסוגלןת אבל אני רואה שזה לא קורה..וכמה אני יכל כבר לוותר...

זה רק דוגמא..

ואגב לא מגבילה אותו שיסע למקומות

או משהו

הוא פשוט מחפש מלא מימוש בחוץ 

גם המילואים אצלוצהז מימוש..לא בגלל האידאל רק

ואז הוא רוצה חופש תנועה בלי מצפון ,בלי להרגיש שהוא מעמיס אם הוא כמעט ולא נוכח 

עם כמעט עשרה ילדים, מה הולך ונהיה קל יותר בדיוק..?

לא יודעת מה איתך, אני עם שניים וזה ממש לאככה. מניחה שאת גם יודעת. והיום לא מבינה אחך אמא שלי עשתה את זה עם יותר מפי 3 ילדים משלי, כשאבא שלי היה מעורב

אין דבר כזה להשתחרר מהאחריות ולהיות ציפור דרור כשהעול נופל על האישה 

ואל תתני לאמירות האלה להקטין אותך

בבסיס, הגבר הוא חסד - מתפשט ומתפזר לכל כיוון

והאישה גבורה - גבולות, צמצום. לא סתם זה ככה

בהורות לילדים, קל וחומר למס גדול של ילדים, יש אכבר וויתורים. וזה לא אמור להגיע רק ממך

אז תחזיקי מעצמך אלופה וגיבורה, ותנהלו על זה שיח ותביעי את הרצונות שלך והתיפיות שלךממנו בלי להתבייש ולהרגיש לא בסדר. זה הכי לגיטימי בעולם 

לחלק השני של הדברים שלך, לא להתנהלות הספציפית בבית.

אירוע משמעותיים משנים אותנו, לפעמים גורמים לנו לעשות שינוי בחיים שלנו, לשאול שאלות על דברים שחשבנו שמובנים מאליהם, או גורמים לרצון לממש דברים שהדחקנו לפני כן. זה יכול לשנות סדרי עדיפויות. זה לא באופן ישיר התאוששות מהמילואים.

אלא שהמלחמה גרמה לשבר בכל מיני דברים, ולפעמים היא גם מפרקת כל מיני הנחות יסוד, ואז צריך לבנות מחדש.

ומצד אחד זה מאתגר, מצד שני זה הזדמנות לבחון מה אנחנו רוצים ומשאירים ומה לא.

אבל אם זה לא מספיק מובן זה לא משנה, העיקר שהתכוונתי להגיד, זה שלצד זה שהמתח הזה הוא לא נעים, הוא טבעי, והוא נותן מקום להתפתחות.

לשניכם, כן? הכוונה היא לא להגיד שהוא יכול לחשוב על מה שרוצה ואת פשוט צריכה לקבל את זה.

אלא שיש כאן פער שנוצר בעקבות שינוי כלשהו, ולמרות הרצון להימנע מ"עימות", לפעמים זה דווקא חשוב לבירור.

איך בדיוק עושים את זה? זה מאוד תלוי בכם.

אבל אני רק מנסה לחזק לא להיבהל מזה וגם לעמוד על מה שחשוב לך.

זה פשוט כל כך ההפך ממי שהיה לפני

אין לתאר

גייסו אותו אחד שחררו אותו אחר

וכן זה תהליך והןא יתאזן

ואמן

תודה מממש 

זה נקרא פינוק ???

אני עם 1  לא בהריון, בעלי עוזר הרבה ואני מותשת.

את עושה הרבה רק המחשבה של כמות הילדים תינוק הריון זה הרבה!!!!

זה מצחיק כי אני גם עושה את ההשוואות האלה ומרגישה כ"כ חלשה ( כמו כל מי שמסביבי שילד איתי ילדה שוב או בהריון ואני לא מבינה מאיפה הכח ורצון ) ואומרת שאם היה לי ילדים יותר צפופים אז לא הייתי מרגישה ככה אבל כנראה אני טועה חחח

תכלס נראה לי זה עבודה פנימית ולנסות להשוות פחות 

קודם כל מצטרפת לתגובות האחרות שאת עושה מעל ומעבר. 

דבר שני, אני מהאמהות שאת מתארת (אומנם עם 3 ילדים אבל צפופים)

וזה קשה לפעמים

מאוד... 

כלפי חוץ אף אחד לא רואה כמה יש רגעים לא קלים. 

אנחנו עובדים עכשיו על לעשות שינוי איפה שאפשר ולהקל אבל רק לשקף לך שמה שאת רואה שהן מסתדרות, לא אומר כלום כלום כלום... 

אנחנו ממש לא יכולות הכל

ויש הרבה מחירים לעומס

אני לא רוצה לפרט כי אני בתקופה מתישה ואין לי כוחות להיכנס לזה, אבל הייתי חייבת לשקף לך שאת לא יכולה לדבר מה הולך אצל אחרים גם אם מבחוץ נראה שהכל סבבה❤️

אני מרגישה בלב

אולי גם עלי מדמיינים כל מיני..

ממש צודקת

לכתוב כל יום 10 דברים שעשית ואין עליך את פשוט אלופה!!!! בטוח יש הרבה יותר. פשוט להתחיל לתרגל את השריר הזה של לשמוח בך ובטוב שלך. 

את גיבורת על ממש!!!!!

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר