יצאו בהמלצה גורפת לא לצרוך חדשות בימים האלו.
זה ממש בחירה אישית למה להיחשף וכמה.
תשמרי על עצמך.
לגבי תחושות אשמה, מניחה שכולם מרגישים את זה ברמה כזו או אחרת,
וגם לזה יש לפסיכולוגיה מה לומר ולהמליץ.
הכי חשוב זה הגדרת המטרה:
האם אניתן בוחרת להיחשף ולכאוב או שהמטרה שלי לשמור על הנפש ולהירפא?
זה לא הרמטי אבל יש לנו כח ושליטה על זה.
כמו שיש לי שחיטה על צריכת תכנים בכל נושא.
כמו שתכנים לא צנעים מחוץ לתחום שלי, גם נושאים אקטואלים שפוגעים בי הם גם מחוץ לתחום ככל הניתן.
עוד משהו שעוזר, זה להסתכל על האירועים בזום אאוט.
העולם הפרוגרס מאוד אוהב לחפש את הרגש, האנושיות בכל אירוע, לרדת לפרטים גרפיים ומזעזעים וזה לא מאוזן.
צריך להסתכל על דברים כמכלול.
עמ"י עובר דברים קשים, אבל גם הרבה טוב. יש הרבה שכול אבל גם הרבה המשכיות, תחיה ותקומה.
למה זה לא פותח מהדורות?
יש לנו בחירה איזה תוכן לצרוך.
יש קבוצות של חדשות טובות. אפשר לצרוך איזון משם.
אין הדבר תלוי אלא בי, והמעט שאפשר לעשות זה לחזק את המורל של עצמי, ושל הסובבים אותי ובע"ה שישפיע בעוד מעגלים.
לגבי שמחת תורה שלא ידענו, עשינו את מה שהקב"ה מצפה מאיתנו. לא לשמוע חדשות בעיצומו של חג.
אנחנו לא נביאים, תמיד הבחירה היא לפי הידוע לנו.
אנחנו לא גופי המודיעין שהתפקיד שלהם הוא "לדעת"
ואם הם לא ידעו זה כישלון
אנחנו אזרחים יהודים מאמינים שפועלים לפי דרך התורה.
כשיש כוננות גבוהה פועלים לפי צורכי הביטחון גם בשבתות וחגים.
אבל כשאין כוננות פועלים לפי מצוות החג.
אני לא חושבת שצריך להצטער על זה. באותו רגע בחרנו נכון לפי הידוע לנו.
(מה גם שאנחנו לא יודעים באמת מה היה אילו.
עד היום לא לגמרי יודעים מה קרה ואיך.
היו גם לצערנו המון תקריות של דוצים בגלל כל הבלאגן.
לא בטוח שעוד אזרחים עם נשק שיורדים דרומה בצורה לא מאורגנת בהכרח היו משנים את התמונה לטובה, לעולם לא נדע)
