כאמור, אני יודע שיש אמת כזאת מצד ההתגלות
אני אישית לא מקבל את זה שדרך המוסר אני פוגש את השלמות מהסיבה הפשוטה שחוש המוסר שלי לא מפותח במיוחד, אבל אני מוכן להבין אנשים שכן
בכל־מקרה, החובה המוסרית, או תחושת החובה המוסרית, לא מגלה לי שיש שלמות, כמו שאמרתי, זה עובד הפוך, מתוך שאני מאמין, מכך נגזרת חובה מוסרית (כאשר מצד עצמי אני די שווה־נפש כלפיה)
אני לא רואה הבדל מהותי בין עונג גשמי לעונג רוחני, הזכרתי את זה באחת התגובות, יש שנהנים מדגים, יש שנהנים ממוזיקה, יש שנהנים מאומנות ויש שנהנים מהתנדבות ועשייה
שוב, אתה מניח שזה קיים אצל כל אדם, אני הרבה יותר פסימי ביחס לזה. משל למה הדבר דומה, אני מתאר לעצמי שאתה חווה את עצמך כסובייקט. אולם נדמיין עולם שבו אם נשאל כל אחד חוץ מאיתנו, הוא יגיד שהוא לא מרגיש את עצמו, ולמען האמת הוא פשוט מגיב באופן אוטומטי לסביבה. וכולם אומרים את זה. אולי חוץ מכמה שלא. אני נוטה להאמין להם. כך גם כאן, אם מישהו אומר שהוא חווה או לא חווה משהו, אני נוטה להאמין לו. אין לי סיבה מיוחדת לשלול את זה. לא היה מפתיע אותי אם היה מתברר שלחלק מהאנשים אין בכלל תודעה והם סתם NPCs. לכן גם לא מפתיע אותי שיש אנשים שאין להם את אותה חווית אושר/שאיפה כמו שאתה מתאר, ואין לי מה לומר להם.
נחזור לתודעה, בעולם החלומות אני מסוגל לראות אנשים שלמיטב הבנתי אין להם תודעה נפרדת כלל, אלא הם פרי דמיוני. ייתכן גם שאני טועה, וחלום הוא מציאות מקבילה או משהו בסגנון, או שהם ישויות מסוג אחר, אך בעלות תודעה. בכל־מקרה, הרעיון שהן ישויות לא אוטונומיות, אינו מופרך בעיניי, הגם שאין לי שליטה מיידית אליהם, ואני חווה אותם כנפרדים מהסובייקט שלי (בערך). לכן מדוע כל־כך מופרך שאנשים שאמנם נראים כמוני, אינם כמוני? מבחינת החוויה שלי, ברור שיש הבדל: אני אני, והם הם. הם לעולם לא יהיו אני, לכן אני יכול רק לשער מה הם, והאם יש להם תודעת סובייקט דומה. כמובן, אני מעדיף לעשות את ה־leap of faith הזה, כי זה יותר כיף, אבל זה לא מוכרח בעיניי, ואני אומר את זה לא סתם לצורך הדיון.
ידעת שיש אנשים שאין להם קול פנימי? יעני, כשאני מקליד טקסט, אני קורא אותו בקול שבתוך הראש שלי. אז יש אנשים שאין להם קול כזה. לא יודע איך זה עובד, אבל זה מה שהם מדווחים. מוזר, אבל לא מופרך; אם אנשים יכולים להיבדל בצבע עור, רמה שכלית, כו', ייתכן מאוד שהם נבדלים גם במבנים גנטיים נוספים שמשפיעים על איך שהמוח שלהם עובד. יש אזורים במוח, שאם הם נפגעים, נפגעות פונקציות שחלקן גם מאוד בסיסיות. לכן לא מופרך בעיניי גם שיש אנשים שגנטית יש להם קושי להבין דברים כמו מוסר (ידוע שהפרעת אישיות אנטי־סוציאלית מושפעת מגנטיקה), או שאיפה (בהפרעות דיסתימיות) וכיו"ב.
אני בהחלט כן נפגשתי עם חוויות כאלה, אבל אני משוכנע למדי שהן שונות משלך, ואין לי דרך להסביר אותן לאנשים אחרים, כי היא אינן לוגיות כלל וכלל, הגם שהן בוודאות מוחלטת, כאמור, "כי אני ידעתי",
ספורנו
"כי האחרים באו והגיעו להשגת עילה ראשונה לדרך הפילוסופים, לא תוכל להאריך כנף הזבוב ורגל התולעת, אבל אני ׳ידעתי כי גדול׳ ויכול הוא מכל אלהי העמים, וכֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת"
או שיחות הר"ן
"כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדוֹנֵינוּ מִכָּל אֱלהִים"דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָאכִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ וַאֲפִילּוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹלוְעַל כֵּן אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָאכִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל"
בקיצור ההתגלות היא מאוד אינטימית אישית ודינמית ואי־אפשר להעביר אותה הלאה
"הבא להיטהר מסייעין לו" לכן אם מישהו רוצה אולי אפשר לתת לו דרכים וכלים לחשוף יותר אבל הכל כפי הרצון
אני מתייחס בפסימיות כלפי באי עולם ואני מאמין שרק מי שבאמת מחפש התגלות, כמו אברהם, מוצא
כשם שכל הדורות לפניו לא ידעו בכלל מה זה
וכשם שלצדוקים וגם לאנשים רבים בימינו הרעיון שהתודעה מתה עם מות הגוף, אינו נשמע מופרך או מוזר
לגבי העתיד אתה נכנס רחוק מדי
עתיד = דברים שיקרו כשנגיע לשם
אני יכול לצייר דברים שיקרו בעתיד, אבל הם לא בהכרח יקרו
אני יכול לצייר שבעתיד התודעה שלי תמשיך להתקיים, כשאם שאני יכול לצייר שאני אמשיך לראות או לשמוע או לחוש כל־מיני דברים, אבל זה לא מוכרח כלל
לכל היותר אני יכול לחוות את תודעתי כאן ועכשיו
