זה באמת גיל מורכב.

הגיוני שיהיה צורך ריגשי שאת מתחילה לזהות אותו,

הגיוני גם יהיו מניעות.. וזה משבר ידוע. בהצלחה עם זה.

כל התרבות של בנים - את לא מפסידה יותר מדי, אל תדאגי..

אם יש לך בעיה בריגוש, תצרי פתרונות מתאימים.

בהצלחה רבה!

נראלי לנסות למרוח את הזמן ולא לפחד להשתעמם עד שמגיע הזמן..

מאד מבינה אותך!!

בהצלחה!

ורק אגיד שתמשיכי בדרך הזו, שאת רוצה, ומה סך הכל ביקשתי קשר של כיף? ואת ומונעת את עצמך רק בשביל בורא עולם ואני מבטיח לך שתקבלי בעל יותר טוב מכל מה שחלמת כגודל הצער גודל השכר לא? ואת כרגע עוברת סוג של צער, תקריבי את הקרבן הזה להשם יתברך, שאף פעם לא דיברת ולא חווית ואת כל כך רוצה אבל עוצרת את עצמך רק בגלל השם והיראת שמין שלך, ותראי איך הוא לוקח את הקרבן הזה ומשלם לך בכפל כפליים - לא שאנחנו פועלים בשביל לקבל, אבל יש עניין של דחיית סיפוקים והקרבות מסוימות בחיים שמרגשות את השם ברוך הוא, וזו אחת מהן. בעלך יזכה בענק , פשוט תמשיכי ככה עם הרצונות והתמימות הזאת והמניעה של עצמך בשביל השם, אין למעלה מזה אשרייך ואשרי חלקך🙏

לא נראה לי שהדגשתי מספיק, שמה שריגש אותי פה זו האמת, שאפשר לבוא ולהגיד אסור וכו' אבל באת ואמרת בא לי. ולא בשביל נישואין, אלא לכיף! ולמרות שבא לי, לא עושים כל מה שבא לי, וזאת המעלה! 

איי בורא עולם תראה איזה יהודים צדיקים יש לך בעולמך, לא מגיע לנו משיח רק בזכותם?

אף פעם בתור נערה לא כספת לקשר עם בחור? זה אף פעם לא ריגש אותך? בחיים לא חינכו אותי בבית להמון דברים..אבל מטבע הבריאה והגיל דברים התפתחו ורציתי אותם לבד, חיפשתי אותם לבד וזה לגיטימי, ככה ה' ברא אותנו, והמון נערים ונערות רוצים קשר עם בן המין השני..כנראה את חיה בעולם קצת נפרד או שאת ממש ממש צדיקה, אחד מהשניים.

ואותם נערים ונערות שרוצים קשר עם בני המין השני, כמה מתוכם באמת עוצרים ואומרים "לא זה לא מתאים" ?

למה להתכחש למציאות שגברים ונשים נמשכים אחד לשניה ורוצים קשר גם בשביל כיף? החוסר אמת פה זאת הטענה הזאת.

אם לא היה ריגוש בין גברים לנשים העולם היה שומם, השם נתן לנו את המשיכה הזאת, להתכחש אליה זה ממש לא בריא בעיניי, אבל מצד שני לא אמרתי לפרוק עול חס ושלום, אלא להקריב את הקושי הזה להשם יתברך כקורבן ולהראות לו שלמרות שאני רוצה ויכול(כי תכלס אף אחד לא יכול לעצור אותך חוץ מעצמך והיראת שמים שלך) אני לא עושה, זו גדולה בעיניי.

שאני לא משחקת שום משחק .

יוצאת כדי למצוא את בעלי

לכן לא יצאתי לפני .. לא הסכמתי לשמוע ולא היו חסרים פנויות .. אבל ידעתי מה יש לבחור בן 16 17 להציע לי חברות? 

אני יהודיה דתייה , זה לא מתאים 

אף פעם לא שיחקתי עם בחור 

בחורה בת של מלך לא עושה דברים כאלה, את רוצה קשר שיהיה ברור לך שזה יוביל לחתונה.

שבחור/ה שאני רוצה לשדך אומרים לי שהם רוצים לצאת בשביל הכיף/ ריגוש אני בורחת מהם כמו מאש לאף אחד לא מגיע להשתדך אליהם .. זה פשוט לא פייר לשדך אותם.

עוד דבר שבחור/ה יצאו עם מישהו/מישהי בזמן הנערות 17 ובסוף נכנסו לישיבה / מדרשה והחליטו שהבחור /ה שהיו איתם בקשר של שנים לא דתיים להם מספיק .

בעייני זה צביעות, איפה היה השכל שלך לפני שפגעת באותה בחורה?? למה בכלל יצאת איתה אם ידעת שהיא לא תהיה אשתך.. אלא ככה כי באלי.

את יודעת כמה בנים אני מכירה שנכנסו לישיבה והעיפו את החברות הקודמות שלהם.

כמה בנות שהתחזקו והעיפו את החבר הקודם שלהם.

מזה צריך להיות? למה בכלל נכנסתם לקשר כרוני רגשי ופגשתי עם אדם אם ידעתם שכנראה זה לא יוביל לחתונה.

לא מתנהגים ככה.

לא לבחור ולא לבחורה

אחרי שהתחזקו רוחנית והבינו שזה לא מתאים, תסתכלי על זה מהצד שלהם, יש לי חברה 4 שנים מגיל 15 ונקשרנו ברמה הנפשית באמת, והיום אני מבין שזה לא מתאים אבל איך אני מוותר עליה? ואז הוא מבין שככה הכי טוב כי זה למען השם יתברך, לא רואה בזה פסול, ההפך רואה בזה מעלה.

זה שמלכתחילה הוא נכנס לקשר עם מישהי בגיל 15 ? כי הוא לא היה בדיוק דתי..וזה לא הנושא שעליו אנחנו מדברים.

הנושא שעליו דובר, זה שברצון הפנימי העמוק שלה, יש לה כיסופים לקשר עם בחור, והיא מונעת את עצמה והיא בעצמה כתבה את זה בגלל היראת שמים, ועל זה כל הכבוד לה, לא מבין מה הבעיה, אף אחד לא דיבר על לרסק לבחור המסכן את הלב..

בעומק יש לי רצונות לעשות דברים שאסורים על פי התורה, האם אני רשע? לא, כי בפועל לא עשיתי כלום, אבל אני מקריב את הרצון שלי לעשות דברים אסורים למען בורא עולם, באמת לא מבין איפה הבעיה.

הבעיה מתחילה אם אני עושה שקר בנפשי ואומר שאני טהור וקדוש ופרוש ואין לי עסק בהבלי העולם הזה ותאוותיו, ואז עלול ליפול חזק מאוד, אבל אם אני מכיר בנפשי שאני נמשך למקומות(וכל אחד לאן שהוא / היא נמשכים ומי שאומר שלא הוא פשוט שקרן) ומונע את עצמי מלהגיע לשם, אשריי ואשרי חלקי

הבחורה סך הכל הציפה משהו מאוד אמיתי בנפש שלה שהיא כוספת לקשר עם בחור, זה הדבר הכי לגיטימי בעולם..אבל מבינה שלא מתאים כי היא עם יראת שמים וכו' למה קשה להבין את הצורך שלה ואת ההקרבה שלה?

אני אגב ממש רוצה שהיא לא חלילה תיקח אותי לצד השלילי 

אני מדברת אליה בדיוק כמו לבת דודה שלי  ..

שתהתה לצאת גם אם את לא רוצה חתונה כרגע .. לא! זה לא לגיטימי .

אגב ב"ה היום היא נשואה והכי טוב לה  וזה מה שאני חושבת. שאם היתה מוותרת זה סתם היה נמרח והיתה מפספסת בחור מתוק מדבש. ויש להם אהבה מדהימה .

זה בדיוק הקטע, שלא היה, אבל מה לעשות זה חלק מתהליך ההתבגרות

ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא

@שפלות רוח 
נותנות כח..והעלו על שפתיי חיוך..
והבנת ממש את כוונתי...

ותגידי את כל מה שכתבת פה להשם, ממש תגידי לו את זה במילים שלך כמו שכתבת כאן תשתפי אותו בקושי שלך ומה את רוצה וכו' אני בטוח שהוא ישמח לשמוע(והאמת, אני בטוח שהוא כל כך מחכה לזה) אפילו שהוא יודע מה בלב כל אחד וכו'

אשריי ואשרי חלקי מה נעים גורלי מה יפה מאוד ירושתי ? או שהגזמתי וסך הכל התכוונת ששיחקתי אותה?

(וכו')

להיכנס לקשר בשביל ריגוש 

בחור זה לא חפץ יש לך פה נשמה טהורה 

תעשי טובה , אל תיכנסי לקשר בחיים בשביל ריגוש .נכנסים לקשר בשביל להתחתן נקודה .

מחפשת ריגוש ? מחפש עניין? 

תעשי עניין מהחיים שלך , זה לא אמור להיות קשור לשום בחור.

חפשי מעגל חברות מגוון , צאי יותר לטיולים, צאי לחוגים , התנדבויות.

כותבת את זה בשחור לבן כי אין דבר שאני מתעבת יותר מאנשים שמנצלים לב של בחור/ה יהודים טהורים בשביל ריגוש.

אבל לך מותר כי את דתייה תורנית ?

חשבת איך הוא ירגיש אם תדברי/ תצאי איתו סתם? כי משעמם לך ? סתם כי חינכו אותך לא לדבר עם בנים ובאלך לשבור את זה? 

איך הוא ירגיש שתגידי לו סליחה אבל איתך זה לא היה רציני אני צריכה להפסיק כי אני יוצאת עם בחור אחר לחתונה? אני הרי דתייה תורנית ואתה לא .. ואני צריכה להתחתן 

לא משחקים באנשים , בטח אם את דתייה שזה לא יעבור לך בראש בכלל , ובכלל מה החינוך הדתי שווה אם בשניות את רוצה לשבור אותו? ולנצל לב יהודי אחא

החינוך שלה, אלא שהיא מרגישה התנגשות בין רצונות שעולים בה לבין החינוך. 

בעולם הכללי קשר לא למטרת חתונה *בטווח המיידי* ממש לא נחשב בלתי מוסרי. 

כלומר, ברור, קשר ש*במוצהר ומלכתחילה אמור להיות זמני* - את צודקת (אם כי היום גם זה כנראה מקובל אצל הרבה אנשים אבל לא נשמע לי שזה הפותחת התכוונה). אבל קשר "רציני" מקובל גם בזמן שבני הזוג לא מוכנים עדיין להתמסד גם שנים קדימה, אפילו בתיכון למשל. כך יוצא שיש קשרים ומילוי של הצורך בקשר עם בן המין השני בלי המחויבות להיכנס לחיי נישואין בטווח המיידי.

בקיצור, איך שאני קראתי את ההודעה הפותחת נשמע לי שקצת דנת אותה לחומרה.

היא ממש לא התכוונה לשחק בבחור.

לגמרי שהוא ידע את זה.

לא חסר בחורים שישמחו לחברה נטו בשביל החברה.

בשביל ההתעניינות. בחיים. הדיבור. החויה.

לא כל בחור שמדבר עם בחורה בסניף יש להם ציפיה להתחתן מתישהו.

לא כל זוג ידידים יש להם ציפיה להתחתן.

יש מציאות של חבר סתם כי חבר.

כמו חברה.

לא ראיתי מילה אצלה שהבהירה שזו הכוונה שלה. להשתמש ולזרוק.

הפוך.

חושבת שבחורה שמגיעה ממקום כזה, גם אם היא כן תגיע איכשהו לקשר עם בחור זה יהיה הקשר הכי מכבד שיש. כי יש כבוד לעצם הקשר.

ול @eli71817 

מעריכה אותך על הכנות מול עצמך.

לא מובן מאליו שאת יודעת לענות לעצמך ולהבין מה את חושבת שאת רוצה ומה את באמת רוצה.

אין לי מידי איך לעזור לך להתמודד מול זה, בעיקר באמת למלא את החיים שלך בריגושים אחרים, ולהזכיר לעצמך שזה חשוב וגדול להקב"ה.

ובאותה מידה להזכיר לעצמך שהם לא כאלה קורצים כמו שזה נראה, החיים של הבחורים....

בהצלחה!!

@הפי 
כותבת את זה בשחור לבן כי אין דבר שאני מתעבת יותר מאנשים שמנצלים לב של בחור/ה יהודים טהורים בשביל ריגוש.
אף אחד לא ניצל לב של שום בחור.. חבל על התיעוב... 

אבל לך מותר כי את דתייה תורנית ?
לא. לי ממש אסור. האם קראת את השאלה שלי בכלל?

חשבת איך הוא ירגיש אם תדברי/ תצאי איתו סתם? כי משעמם לך ? סתם כי חינכו אותך לא לדבר עם בנים ובאלך לשבור את זה? 
מאיפה הגעת למסקנה שבא לי לשבור את זה? מאיפה הגעת למסקנה שאצא עם מישהוא סתם?

איך הוא ירגיש שתגידי לו סליחה אבל איתך זה לא היה רציני אני צריכה להפסיק כי אני יוצאת עם בחור אחר לחתונה? אני הרי דתייה תורנית ואתה לא .. ואני צריכה להתחתן 
אני לא מעונינת בקשר לא רציני. ולא בבחור שאינו דתי תורני גם. 
לא ירדת לסוף דעתי כנראה. 
אני לא מעונינת לצאת שלא למטרות חתונה, ובוודאי לא מעונינת או מנסה או מתכוונת  לצער אף אחד. 

לא משחקים באנשים , בטח אם את דתייה שזה לא יעבור לך בראש בכלל , ובכלל מה החינוך הדתי שווה אם בשניות את רוצה לשבור אותו? ולנצל לב יהודי אחא
אני מסכימה איתך שלא משחקים באנשים.
 השאלה, שוב- מאיפה הגעת למסקנה שעל זה הדיבור? 
ולדעתי החינוך הדתי שווה. אבל לא על זה הדיון.  ואיני רוצה לרגע לשבור אותו או לנצל לב יהודי אחר. 

חייבת להגיב לך, שבאופן אישי התגובה שלך הייתה לי ממש לא נעימה. קראתי כמה פעמית וניסיתי להבין מאיפה הגעת למסקנה שלך כלפיי, ומשם גם לתגובות אלי. בכל אופן חלקן של התגובות פתח מחשבה, אז אולי תודה על לפחות  החלק הזה... 
רק מענין .. התגובה שלך  לא תרמה, ולא עזרה ולא כל כך הייתה רלונטית לבקשה\שאלה\שיתוף שלי. זה אמנם לא מעורר תיעוב כמו "ניצול לב של בחור למטרות ריגוש".... אבל זה  כנראה גם לא משמח לבבות של יהודים אחרים...
דווקא אהבתי בדכ את התגובות והניק שלך.. ):

תודה לכל האחרים ובפרט ל @לומדת כעת  ו@@שפלות רוח ו@@אונמר ועוד אחרים על התגובות !

אני מצטערת שפגעתי, זו ממש לא הייתה הכוונה. רציתי רק להבהיר את הרעיון , ולא לומר דבר על חשבונך. אני באמת מעריכה את הבגרות שלך ואת היכולת לסנן ולהבין מה נכון לך ומה לא.

התסכול שלי נובע מהמציאות שבה אנשים, מכל קצוות הסקאלה הדתית, יוצרים קשרים מתוך נוחות או עניין רגעי, ובסופו של דבר מישהו בצד השני נפגע. אני חושבת על מקרים שבהם אדם מקבל תקווה מסוימת..ממשיך בקשר כידידות אבל בסוף נשאר עם כאב. כמו בחור שהכיר בחורה, הרגיש חיבור חזק אליה, והיא מצידה נתנה לו מקום, אך לבסוף התחתנה עם מישהו אחר.. אבל דיברה איתו מלא!! עכשיו הוא מתקשה להמשיך הלאה, מסרב אפילו לשמוע הצעות חדשות..

אני לא אומרת את זה מתוך שיפוטיות אלא מתוך רצון להעלות מודעות. לפעמים, גם בלי כוונה רעה, אפשר לפגוע במישהו בצורה עמוקה. ואם אפילו אדם אחד יהיה מודע יותר לכך אולי נוכל למנוע כאב מיותר..

בכל מקרה משמח לדעת שאת לא כזאת ושיש לך רגישות והבנה כלפי הדברים האלו..

שוב מחילה

שנשמע לי מהסיפור שכתבת פה שזה בעיה של הבחור.

הכי לא קשור לשירשור וסתם נתפסתי.

אבל בסיטואציה כזאת, של זוג שהכירו והיה ברור ומדבור מראש שזה קשר בשביל הקשר ולא משהו עם עתיד, 

אם עדיין נשבר לו הלב והוא לא הצליח להמשיך - הוא צריך לטפל בזה. לדאוג לעצמו. שלא יפול מדברים לא נכונים.

אבל זה לא בעיה של הבחורה.

מבינה מה אני מתכוונת?

אומרת את זה הכי בטוב. בדאגה אמיתית. כל אחד צריך לדאוג לעצמו שהוא יהיה מספיק חזק כדי לא ליפול מהדברים הלא נכונים.

מבינה?

עצם הרצון בריא מאוד! זאת הייתה בעיה גדולה אם לא היית רוצה להכיר בחור ולשתף את החיים שלך וליצור חוויות ביחד כו' כו'.

וגם החשש מפני מחויבות וחיים מבוגרים הוא טבעי והייתי אומר אפילו בריא: באמת זה לא כל־כך פשוט לקום לעבודה כל יום, הוצאות, ילדים, וגם כל הדברים האחרים שהזכרת... יש אנשים שלא מפחדים פשוט כי הם לא יודעים מה זה אומר, ואז חוטפים סטירה מצלצלת, לכן עדיף לחשוש ולהתכונן גם נפשית גם גשמית כדי להיכנס לזה עם ביטחון אמיתי מבוסס מציאות.

והדרך הטובה ביותר היא לאט־לאט להתנהג יותר כמבוגרת, לעבוד קצת, לעשות הרבה מטלות בית עד שזה נהיה אוטומטי ולא מורגש, ואז זה כבר נהיה טבע שני ולא מפחיד בכלל, לתת גם לזמן לעשות את שלו, גיל 18 באמת קצת צעיר בדיוק מהסיבה הזאת.

///

כידוע התורה לא באה סתם להכביד עלינו, בסוף הבחירה שלנו לעשות מה שאנחנו רוצים. עצות התורה הן נטו לטובתנו מכל בחינה אפשרית:

תצוה רבה

"זית רענן" ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל. משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן ונכשל בה מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא היה בידו נר. כך הדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עבירה ונכשל בה ומת שכן רוח הקודש צווחת: "הוא ימות באין מוסר" ואין 'מוסר' אלא ד"ת שנאמר "החזק במוסר אל תרף". למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא שנאמר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו". אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום. משל למי שעומד באפלה ונר בידו ראה אבן ולא נכשל ראה ביב ולא נפל למה על שהיה בידו נר שנאמר: "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" וכן: "אם תרוץ לא תכשל".

המנורה בנויה מזהב (חומר יציב ובלתי משתנה) אבל בצורה של עץ או צמח (פורח ומתרבה). הרעיון הוא שהצדדים הפורחים והיפים של החיים צריכים להיות מושתתים על בסיס יציב וחזק, ברור שאפשר לחפש ריגושים וגם למצוא אותם, אבל אני יכול לחתום לך שגם בלי קשר לדת זה פשוט על־הפנים.

היית רוצה שאלייך יתייחסו כ"סתם חברה" שאפשר להשתמש ולזרוק? שאחרי חודש־חודשיים של שיחות נפש מדהימות, אין יותר על־מה לדבר, והקשר מתרוקן מתוכן? קשר שבו את חייבת להראות רק את הצדדים היפים והכיפים שלך, כדי שלא יימאס ממך? שבכל־רגע כל־אחד מהצדדים יכול לקום ולעזוב? לצאת עם גבר שמבחינתו לא מחויב לך? (אם הוא מחפש רק "חברה", מסתמא הוא לא רציני, גם אין לו בעיה לנצל אותך) להתחרבש כל הזמן עם המתח של שמירת נגיעה? ומה קורה אם הוא מתאהב בך באמת ואת מסתכלת עליו רק כחבר? או להיפך, אם אצלך פתאום מתפתחים רגשות – מה שיכול מאוד להיות, גם ברמה הפסיכולוגית – ואפילו ברמה הביולוגית, קרבה גורמת להפרשת הורמון אהבה – והוא נשאר פרפר חופשי ומבולבל? או שלא לוקח אותך באותה רצינות?

מה קורה אם תיצרו זכרונות מאוד עמוקים שייחרטו בך לעוד שנים ארוכות? מה אם כשתחליטי לצאת לשידוכים, יעלה בך געגוע אליו? מה אם תיפגעי ממנו וגם זה ייחרט בך?

מה שאני בא לומר, זה שאמנם קיים המימד הזה של ריגוש, אבל בהסתכלות הכוללת זה לא כיף בכלל, אני חותם לך על־זה, אם את רוצה אני יכול ללכת לחתום על ההצהרה הזאת בפני נוטריון.

מהצד השני, למה שבחיי נישואין לא תהיה רומנטיקה? גם בשלב ההיכרות אפשר לעשות דברים כיפיים ונחמדים, לא יודע מה מקובל אצלכם ומה לא, ועדיין, מה ההבדל בין פגישה נחמדה במסעדה במסגרת שידוכין, לבין "דייט"? לדעתי הפוך, דווקא אחרי החתונה, כשהבחור אומר לך במפורש שהוא מאוהב בך ורק בך forever ומעבר, ולא סתם כמילים באוויר, את יכולה להיות 100% מי שאת, ואתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים, טיולים מסעדות לונהפארק רכיבה על סוסים מה שבא לך. זה לא שמתחתנים ומיד נעשים אנשים אפורים וממורמרים שמכבסים כל היום (זה יבוא בהמשך, עם או בלי חתונה. אני אדם אפור וממורמר שמכבס כל היום ואני רווק).

בקיצור, "היזהרו מחיקויים וזיופים", אני חושב שכבת ישראל קדושה מגיע לך הדבר האמיתי, אהבה אמיתית, ריגוש אמיתי, לא חיקוי זמני (ואולי מסוכן), צריך לבוא יותר מוכנים לזה, צריך לבנות את המערכת שמחזיקה את זה, אין קיצורי דרך, אבל מומלץ מאוד נסי ותיהני

ובינתיים תנצלי את הזמן להיות ילדה, לטייל בארץ, לעשות דברים כיפיים, להתמלא, במקביל גם להיכנס בהדרגה יותר עמוק עם הרגליים לעולם המבוגרים, להשתפשף, תאמיני לי בתור בחור אנחנו לא כאלה מעניינים ולרוב אין לנו דברים חכמים מדי לומר

זה היה אתמול בשיעור של הרב ורשבסקי

אתה שומע אותו?

לא

מצא אבן ונכשל בה מצא ביב ונופל בו

1. סיימת כיתה יב, ועדיין את מתחברת הרבה יותר לריגושים ולצחוקים של גיל התיכון, וסתם לגלות דברים חדשים, ולא לחיים הממוסדים של אחריות של המבוגרים.

2. את רוצה להשיג את הריגושים והכיף דרך קשר עם בחור.

אני מציע לשים לב ל1. לא נדיר בכלל שזה קורה [לפעמים זה נמשך עוד שנים לגיל הרבה מבוגר, בגיל שלך זה עוד די תקין], לפעמים אצל אנשים שהיה חסר להם הדברים האלה בתקופת התיכון, ולכן הם מתקשים להמשיך לשלב הבא.

 כדאי לחשוב איך את ממלאת את הצורך הזה, בצורה כשרה וטובה, ואיך את ממשיכה הלאה את תהליך ההתבגרות, לשלב שבו את בשלה לחיי נישואין ואחריות. אפשר לקחת הרבה מהקלילות של בני נוער, ולהשתמש גם בחיי הנישואין, ובכלל בחיים הבוגרים, אבל בכל זאת יש איזה שהיא התבגרות שחייבים לעבור.

ועדיין זה לא כזה דיכוטומי כמו שאת מציגה יש הרבה רצף באמצע

" בא לי לשמוע על ישיבות"

וגם כבן אני מכיר קצת ויודע על מדרשות פה ושם

זו דילמה בריאה מאוד. תחבקי את הדילמה, את טובה, את בסדר ברגשות שלך וברצונות ההפוכים שלך.

המילים 'תחכי ותראי כמה טוב ששמרת על עצמך' הם לא סתם, בעיני. את תרגישי את זה בעתיד (הלא רחוק בע"ה... שנתיים-שלוש הם כלום זמן גם אם הם לפעמים נראים רחוקים).

אז תחבקי את עצמך

ולכי להנות בכל המותר שלא תעשי אותו כנשואה עם ילדים (והוא הרבה)

תטיילי, תחקרי, תיזמי שבתות עם חברות, טיולי שטח ואקסטרים, תטוסי, תתנדבי בדברים שאת אוהבת, תלמדי מקצוע שמרתק אותך, תעבדי במשהו שאת רוצה ולא תרצי לעבוד בו בעתיד (אני למשל כסטודנטית הייתי חצי שנה מוכרת בחנות, רציתי לדעת איך זה לעבוד בסוג עבודה כזה. סתם לכיף להתנסות...)

את תצליחי להתמלא מהדברים האלו.

והמחוייבות לחתונה... אפשר להמשיך קצת לחשוש ממנה, זה גם בריא ואומר שאת מבינה את גודל האחריות. אבל יבוא שלב שתרגישי שהמחוייבות 'שווה את זה' ואת קופצת למים.

הבנתי שזה משהו עם שידוך ושקשה לך. ושבא לך לדבר על עצמך. לשמוע על חיים של בחור. וגם את הזווית שלו.

אני נאה 🤩, ומנאה לברך , את @eli71817 בת חווה 

שאלי הטוב ישמרך וייתן לך לשמוע על חיים של בחורים רבים. אמן 🙏🏼

אני חושב שאת כל האנרגיות שיש לך

את צריכה לקחת לכיוון חתונה.

כי אם לא תעשי את זה,

אז למעשה יש לך 2 אפשרויות.

״לסבול״ בלי בחור.

לקחת ״חבר״ בלי חתונה.

האפשרות השניה, לא קיימת (ככה אמרת)

האפשרות הראשונה, לא הגיונית וגם היא יכולה להחליש אותך ולהביא אותך למקומות פחות טובים ( פחות הצלחה בלימודים, יותר תסכול בהמשך עם שידוכים כי עד שתגיעי לשידוכים... תהיי....לא מוצא את המילה המתאימה..אבל...משהו כמו...״חלשה״ ״מורעבת״. כמו מישהו שרצה לשתות מים במשך 5 שנים ועכשיו רואה באר כשהוא כבר חצי ...בן אדם. (טיפה בהקצנה. אבל נסי להבין ת׳כוונה).

אני במקומך שובר את הראש,

איך את מצליחה ויכולה להשיג הכל גם בדרך  של חתונה. ברור שזה אפשרי.

הרי חייבות להיות בחורות במצב שלך, שבסוף התחתנו ובמבט לאחור יודעות שעשו החלטה נכונה.

לדבר איתם. ללמוד מהם. בטוח יהיה להם טיפים.

עכשיו יש לך הכי הרבה אנרגיות, דווקא בשביל הדברים המאתגרים.

לדברים הכיפיים והקלילים, צריך פחות אנרגיות וזה יהיה לך -תמיד- בהמשך.

הרצון העז שלך בבחור זה סימן טוב שאת מוכנה להתחתן.

את פשוט לוקחת את זה לכיוון אחר לגמרי משום מה. ככה זה מרגיש לי.

חבל.

תשתמשי באנרגיות האלה, לדבר האמיתי. שיש בו *גם* אושר *וגם* כיף.

אני רוצה להגיד שמרגיש לי שכל הזמן מדגישים את הצדדים האלה של חתונה, המחייבים, וזה מה זה לא עושה חשק להתחתן. צריך שיהיו יותר רבניות, מחנכות וכזה, שמספרות את הצד החיובי של חתונה. שמדגישות את הזכות, את היופי של החיבור, שנותנות גם לעוף עם זה ולא מוסיפות משקולות.

זה מה שאני חושבת בעקבות מה שאני שומעת גם מחברות... תלוי ממי לומדים, יש כאלה שממש מעודדות ועושות חשק לחתונה ולא מדגישות את הדברים המפחידים, שבאמת זה סתם להוסיף דאגות מיותרות לדבר עליהם יותר מדי כבר יוצא מפרופורציות. בסוף העיקר זה שיהיה קשר טוב ורצון לעבוד ביחד. שיהיה בית שמח, וקצת תמימות ושכל ישר יהיו מאד במקום כאן.

אני קצת יותר גדול (עשרים עוד מעט) ומאוד מאוד רוצה קשר עם משהי, אבל מרגיש שיש לי עוד דרך לעבור מבחינה רוחנית ונפשית.

וזה זמן קשה כל כך ומזמין לנפילות ולקטנויות שלא באמת תואמות את מי שאני.

מה עושים??

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

מצד אחד, בא לך מישהו שלא תרצי לשנות.

מצד שני, את כל מי שנפגשת איתו עד היום כן רצית לשנות.

עכשיו, נניח שמחר את פוגשת את בחור החלומות.

בול, בדיוק, הכי הכי מה שרצית.

ואתם מתחתנים

מזל טוב!

עוברות עשר שנים.

והוא עובר עם עצמו תהליכים.

ואחרי שאבא שלו נפטר, פתאום מבחור שמח ורגיש, הוא הופך לממורמר ועצוב.

ולא לאט הוא מאבד אמונה ומפסיק לשמור מצוות (או להפך- רואה את האור ונהיה קיצוני).

מה תעשי עכשיו?

שוב תרצי לשנות אותו, מין הסתם. וכמו שאמרת בחוכמה רבה- לא בא לך מישהו שתרצי לשנות.

אבל אתם כבר נשואים עם ילדים...

הפתרון לקונפליקט הזה ממש לא מצוי ב'להתפשר'. זה נהדר שאת רוצה אדם שיעשה לך פרפרים בלב.

אבל זה כן בללמוד לראות את התמונה הכללית. שגם אם יש זמנים מאתגרים- זה לא צובע את כל הקשר. שאם יש תהליך שבו אתם מתקרבים ומשפרים את התקשורת לאט לאט, זה בסדר שהיא עדיין לא מושלמת. ואם מישהו רוצה חתונה, ויש בו הרבה דברים שכן יכולים להוות בסיס לקשר- שווה להשקיע בשביל לבנות את הקשר הזה. ושזה יקח זמן, והרבה, ואם תחכי עד שיהיה מושלם כנראה להתחתן לא תזכי (אני נשואה 20 שנה, ועדיין יש לנו המון מה ללמוד ובמה להתקדם). ולכן עצם הכיוון של ההתקדמות, לראות שיש עם מי לעבוד- הרבה פעמים זה מספיק. לא כהתפשרות, כהבנה של איך העולם עובד.

העולם יותר מורכב מסרטים של דיסני. ובכל זאת, אם את בן-אדם שצריך את הריגוש והלבבות והפרפרים- אני לגמרי מחזקת אותך להמשיך לחפש אותם.

רק  תשלימי עם זה שהם לא יהיו שם תמיד. שאם הם באים והולכים- זה גם בסדר. שלא כל מחשבה חולפת על חסרון כלשהו היא סיבה לחתוך.

והיה צורם לקרוא בהודעה שלך שפיטה של אנשים אחרים. יש אנשים אחרים שמחפשים דברים אחרים וזה גם בסדר. חפשי מה נכון לך, ופחות להתעסק בעניינים של אחרים. מומלץ לבריאות.

את הספר 'לצאת מהדעת' של הרב יהושע שפירא וצבי איל.

ומרגיש לי שזה עונה על הרבה מהשאלות שלך, אולי שווה להתעמק (:

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

שזה מבחן..

בסוף מן הסתם כששואלים אותנו שאלה הצד השני כבר מגיע עם תשובה מוכנה.

דווקא יצא לי להכיר אנשים שהולכים עם תשובה לשאלה הזאת.

אני הייתי אומרת אברהם אבינו ושרה אימנו- כזוג. בסוף הם הדוגמה המוחשית לבית של הפצת תורה.. וכשזה הרצון, צריך מודל חזק.

ובכללי כל נושא השאלות וכו', זה בנחת.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

בהצלחה🫶 עוד יבוא יום בו תמלמל שמות של ניקים בחליפת חתן לוחצת

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם