זה באמת גיל מורכב.

הגיוני שיהיה צורך ריגשי שאת מתחילה לזהות אותו,

הגיוני גם יהיו מניעות.. וזה משבר ידוע. בהצלחה עם זה.

כל התרבות של בנים - את לא מפסידה יותר מדי, אל תדאגי..

אם יש לך בעיה בריגוש, תצרי פתרונות מתאימים.

בהצלחה רבה!

נראלי לנסות למרוח את הזמן ולא לפחד להשתעמם עד שמגיע הזמן..

מאד מבינה אותך!!

בהצלחה!

ורק אגיד שתמשיכי בדרך הזו, שאת רוצה, ומה סך הכל ביקשתי קשר של כיף? ואת ומונעת את עצמך רק בשביל בורא עולם ואני מבטיח לך שתקבלי בעל יותר טוב מכל מה שחלמת כגודל הצער גודל השכר לא? ואת כרגע עוברת סוג של צער, תקריבי את הקרבן הזה להשם יתברך, שאף פעם לא דיברת ולא חווית ואת כל כך רוצה אבל עוצרת את עצמך רק בגלל השם והיראת שמין שלך, ותראי איך הוא לוקח את הקרבן הזה ומשלם לך בכפל כפליים - לא שאנחנו פועלים בשביל לקבל, אבל יש עניין של דחיית סיפוקים והקרבות מסוימות בחיים שמרגשות את השם ברוך הוא, וזו אחת מהן. בעלך יזכה בענק , פשוט תמשיכי ככה עם הרצונות והתמימות הזאת והמניעה של עצמך בשביל השם, אין למעלה מזה אשרייך ואשרי חלקך🙏

לא נראה לי שהדגשתי מספיק, שמה שריגש אותי פה זו האמת, שאפשר לבוא ולהגיד אסור וכו' אבל באת ואמרת בא לי. ולא בשביל נישואין, אלא לכיף! ולמרות שבא לי, לא עושים כל מה שבא לי, וזאת המעלה! 

איי בורא עולם תראה איזה יהודים צדיקים יש לך בעולמך, לא מגיע לנו משיח רק בזכותם?

אף פעם בתור נערה לא כספת לקשר עם בחור? זה אף פעם לא ריגש אותך? בחיים לא חינכו אותי בבית להמון דברים..אבל מטבע הבריאה והגיל דברים התפתחו ורציתי אותם לבד, חיפשתי אותם לבד וזה לגיטימי, ככה ה' ברא אותנו, והמון נערים ונערות רוצים קשר עם בן המין השני..כנראה את חיה בעולם קצת נפרד או שאת ממש ממש צדיקה, אחד מהשניים.

ואותם נערים ונערות שרוצים קשר עם בני המין השני, כמה מתוכם באמת עוצרים ואומרים "לא זה לא מתאים" ?

למה להתכחש למציאות שגברים ונשים נמשכים אחד לשניה ורוצים קשר גם בשביל כיף? החוסר אמת פה זאת הטענה הזאת.

אם לא היה ריגוש בין גברים לנשים העולם היה שומם, השם נתן לנו את המשיכה הזאת, להתכחש אליה זה ממש לא בריא בעיניי, אבל מצד שני לא אמרתי לפרוק עול חס ושלום, אלא להקריב את הקושי הזה להשם יתברך כקורבן ולהראות לו שלמרות שאני רוצה ויכול(כי תכלס אף אחד לא יכול לעצור אותך חוץ מעצמך והיראת שמים שלך) אני לא עושה, זו גדולה בעיניי.

שאני לא משחקת שום משחק .

יוצאת כדי למצוא את בעלי

לכן לא יצאתי לפני .. לא הסכמתי לשמוע ולא היו חסרים פנויות .. אבל ידעתי מה יש לבחור בן 16 17 להציע לי חברות? 

אני יהודיה דתייה , זה לא מתאים 

אף פעם לא שיחקתי עם בחור 

בחורה בת של מלך לא עושה דברים כאלה, את רוצה קשר שיהיה ברור לך שזה יוביל לחתונה.

שבחור/ה שאני רוצה לשדך אומרים לי שהם רוצים לצאת בשביל הכיף/ ריגוש אני בורחת מהם כמו מאש לאף אחד לא מגיע להשתדך אליהם .. זה פשוט לא פייר לשדך אותם.

עוד דבר שבחור/ה יצאו עם מישהו/מישהי בזמן הנערות 17 ובסוף נכנסו לישיבה / מדרשה והחליטו שהבחור /ה שהיו איתם בקשר של שנים לא דתיים להם מספיק .

בעייני זה צביעות, איפה היה השכל שלך לפני שפגעת באותה בחורה?? למה בכלל יצאת איתה אם ידעת שהיא לא תהיה אשתך.. אלא ככה כי באלי.

את יודעת כמה בנים אני מכירה שנכנסו לישיבה והעיפו את החברות הקודמות שלהם.

כמה בנות שהתחזקו והעיפו את החבר הקודם שלהם.

מזה צריך להיות? למה בכלל נכנסתם לקשר כרוני רגשי ופגשתי עם אדם אם ידעתם שכנראה זה לא יוביל לחתונה.

לא מתנהגים ככה.

לא לבחור ולא לבחורה

אחרי שהתחזקו רוחנית והבינו שזה לא מתאים, תסתכלי על זה מהצד שלהם, יש לי חברה 4 שנים מגיל 15 ונקשרנו ברמה הנפשית באמת, והיום אני מבין שזה לא מתאים אבל איך אני מוותר עליה? ואז הוא מבין שככה הכי טוב כי זה למען השם יתברך, לא רואה בזה פסול, ההפך רואה בזה מעלה.

זה שמלכתחילה הוא נכנס לקשר עם מישהי בגיל 15 ? כי הוא לא היה בדיוק דתי..וזה לא הנושא שעליו אנחנו מדברים.

הנושא שעליו דובר, זה שברצון הפנימי העמוק שלה, יש לה כיסופים לקשר עם בחור, והיא מונעת את עצמה והיא בעצמה כתבה את זה בגלל היראת שמים, ועל זה כל הכבוד לה, לא מבין מה הבעיה, אף אחד לא דיבר על לרסק לבחור המסכן את הלב..

בעומק יש לי רצונות לעשות דברים שאסורים על פי התורה, האם אני רשע? לא, כי בפועל לא עשיתי כלום, אבל אני מקריב את הרצון שלי לעשות דברים אסורים למען בורא עולם, באמת לא מבין איפה הבעיה.

הבעיה מתחילה אם אני עושה שקר בנפשי ואומר שאני טהור וקדוש ופרוש ואין לי עסק בהבלי העולם הזה ותאוותיו, ואז עלול ליפול חזק מאוד, אבל אם אני מכיר בנפשי שאני נמשך למקומות(וכל אחד לאן שהוא / היא נמשכים ומי שאומר שלא הוא פשוט שקרן) ומונע את עצמי מלהגיע לשם, אשריי ואשרי חלקי

הבחורה סך הכל הציפה משהו מאוד אמיתי בנפש שלה שהיא כוספת לקשר עם בחור, זה הדבר הכי לגיטימי בעולם..אבל מבינה שלא מתאים כי היא עם יראת שמים וכו' למה קשה להבין את הצורך שלה ואת ההקרבה שלה?

אני אגב ממש רוצה שהיא לא חלילה תיקח אותי לצד השלילי 

אני מדברת אליה בדיוק כמו לבת דודה שלי  ..

שתהתה לצאת גם אם את לא רוצה חתונה כרגע .. לא! זה לא לגיטימי .

אגב ב"ה היום היא נשואה והכי טוב לה  וזה מה שאני חושבת. שאם היתה מוותרת זה סתם היה נמרח והיתה מפספסת בחור מתוק מדבש. ויש להם אהבה מדהימה .

זה בדיוק הקטע, שלא היה, אבל מה לעשות זה חלק מתהליך ההתבגרות

ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא

@שפלות רוח 
נותנות כח..והעלו על שפתיי חיוך..
והבנת ממש את כוונתי...

ותגידי את כל מה שכתבת פה להשם, ממש תגידי לו את זה במילים שלך כמו שכתבת כאן תשתפי אותו בקושי שלך ומה את רוצה וכו' אני בטוח שהוא ישמח לשמוע(והאמת, אני בטוח שהוא כל כך מחכה לזה) אפילו שהוא יודע מה בלב כל אחד וכו'

אשריי ואשרי חלקי מה נעים גורלי מה יפה מאוד ירושתי ? או שהגזמתי וסך הכל התכוונת ששיחקתי אותה?

(וכו')

להיכנס לקשר בשביל ריגוש 

בחור זה לא חפץ יש לך פה נשמה טהורה 

תעשי טובה , אל תיכנסי לקשר בחיים בשביל ריגוש .נכנסים לקשר בשביל להתחתן נקודה .

מחפשת ריגוש ? מחפש עניין? 

תעשי עניין מהחיים שלך , זה לא אמור להיות קשור לשום בחור.

חפשי מעגל חברות מגוון , צאי יותר לטיולים, צאי לחוגים , התנדבויות.

כותבת את זה בשחור לבן כי אין דבר שאני מתעבת יותר מאנשים שמנצלים לב של בחור/ה יהודים טהורים בשביל ריגוש.

אבל לך מותר כי את דתייה תורנית ?

חשבת איך הוא ירגיש אם תדברי/ תצאי איתו סתם? כי משעמם לך ? סתם כי חינכו אותך לא לדבר עם בנים ובאלך לשבור את זה? 

איך הוא ירגיש שתגידי לו סליחה אבל איתך זה לא היה רציני אני צריכה להפסיק כי אני יוצאת עם בחור אחר לחתונה? אני הרי דתייה תורנית ואתה לא .. ואני צריכה להתחתן 

לא משחקים באנשים , בטח אם את דתייה שזה לא יעבור לך בראש בכלל , ובכלל מה החינוך הדתי שווה אם בשניות את רוצה לשבור אותו? ולנצל לב יהודי אחא

החינוך שלה, אלא שהיא מרגישה התנגשות בין רצונות שעולים בה לבין החינוך. 

בעולם הכללי קשר לא למטרת חתונה *בטווח המיידי* ממש לא נחשב בלתי מוסרי. 

כלומר, ברור, קשר ש*במוצהר ומלכתחילה אמור להיות זמני* - את צודקת (אם כי היום גם זה כנראה מקובל אצל הרבה אנשים אבל לא נשמע לי שזה הפותחת התכוונה). אבל קשר "רציני" מקובל גם בזמן שבני הזוג לא מוכנים עדיין להתמסד גם שנים קדימה, אפילו בתיכון למשל. כך יוצא שיש קשרים ומילוי של הצורך בקשר עם בן המין השני בלי המחויבות להיכנס לחיי נישואין בטווח המיידי.

בקיצור, איך שאני קראתי את ההודעה הפותחת נשמע לי שקצת דנת אותה לחומרה.

היא ממש לא התכוונה לשחק בבחור.

לגמרי שהוא ידע את זה.

לא חסר בחורים שישמחו לחברה נטו בשביל החברה.

בשביל ההתעניינות. בחיים. הדיבור. החויה.

לא כל בחור שמדבר עם בחורה בסניף יש להם ציפיה להתחתן מתישהו.

לא כל זוג ידידים יש להם ציפיה להתחתן.

יש מציאות של חבר סתם כי חבר.

כמו חברה.

לא ראיתי מילה אצלה שהבהירה שזו הכוונה שלה. להשתמש ולזרוק.

הפוך.

חושבת שבחורה שמגיעה ממקום כזה, גם אם היא כן תגיע איכשהו לקשר עם בחור זה יהיה הקשר הכי מכבד שיש. כי יש כבוד לעצם הקשר.

ול @eli71817 

מעריכה אותך על הכנות מול עצמך.

לא מובן מאליו שאת יודעת לענות לעצמך ולהבין מה את חושבת שאת רוצה ומה את באמת רוצה.

אין לי מידי איך לעזור לך להתמודד מול זה, בעיקר באמת למלא את החיים שלך בריגושים אחרים, ולהזכיר לעצמך שזה חשוב וגדול להקב"ה.

ובאותה מידה להזכיר לעצמך שהם לא כאלה קורצים כמו שזה נראה, החיים של הבחורים....

בהצלחה!!

@הפי 
כותבת את זה בשחור לבן כי אין דבר שאני מתעבת יותר מאנשים שמנצלים לב של בחור/ה יהודים טהורים בשביל ריגוש.
אף אחד לא ניצל לב של שום בחור.. חבל על התיעוב... 

אבל לך מותר כי את דתייה תורנית ?
לא. לי ממש אסור. האם קראת את השאלה שלי בכלל?

חשבת איך הוא ירגיש אם תדברי/ תצאי איתו סתם? כי משעמם לך ? סתם כי חינכו אותך לא לדבר עם בנים ובאלך לשבור את זה? 
מאיפה הגעת למסקנה שבא לי לשבור את זה? מאיפה הגעת למסקנה שאצא עם מישהוא סתם?

איך הוא ירגיש שתגידי לו סליחה אבל איתך זה לא היה רציני אני צריכה להפסיק כי אני יוצאת עם בחור אחר לחתונה? אני הרי דתייה תורנית ואתה לא .. ואני צריכה להתחתן 
אני לא מעונינת בקשר לא רציני. ולא בבחור שאינו דתי תורני גם. 
לא ירדת לסוף דעתי כנראה. 
אני לא מעונינת לצאת שלא למטרות חתונה, ובוודאי לא מעונינת או מנסה או מתכוונת  לצער אף אחד. 

לא משחקים באנשים , בטח אם את דתייה שזה לא יעבור לך בראש בכלל , ובכלל מה החינוך הדתי שווה אם בשניות את רוצה לשבור אותו? ולנצל לב יהודי אחא
אני מסכימה איתך שלא משחקים באנשים.
 השאלה, שוב- מאיפה הגעת למסקנה שעל זה הדיבור? 
ולדעתי החינוך הדתי שווה. אבל לא על זה הדיון.  ואיני רוצה לרגע לשבור אותו או לנצל לב יהודי אחר. 

חייבת להגיב לך, שבאופן אישי התגובה שלך הייתה לי ממש לא נעימה. קראתי כמה פעמית וניסיתי להבין מאיפה הגעת למסקנה שלך כלפיי, ומשם גם לתגובות אלי. בכל אופן חלקן של התגובות פתח מחשבה, אז אולי תודה על לפחות  החלק הזה... 
רק מענין .. התגובה שלך  לא תרמה, ולא עזרה ולא כל כך הייתה רלונטית לבקשה\שאלה\שיתוף שלי. זה אמנם לא מעורר תיעוב כמו "ניצול לב של בחור למטרות ריגוש".... אבל זה  כנראה גם לא משמח לבבות של יהודים אחרים...
דווקא אהבתי בדכ את התגובות והניק שלך.. ):

תודה לכל האחרים ובפרט ל @לומדת כעת  ו@@שפלות רוח ו@@אונמר ועוד אחרים על התגובות !

אני מצטערת שפגעתי, זו ממש לא הייתה הכוונה. רציתי רק להבהיר את הרעיון , ולא לומר דבר על חשבונך. אני באמת מעריכה את הבגרות שלך ואת היכולת לסנן ולהבין מה נכון לך ומה לא.

התסכול שלי נובע מהמציאות שבה אנשים, מכל קצוות הסקאלה הדתית, יוצרים קשרים מתוך נוחות או עניין רגעי, ובסופו של דבר מישהו בצד השני נפגע. אני חושבת על מקרים שבהם אדם מקבל תקווה מסוימת..ממשיך בקשר כידידות אבל בסוף נשאר עם כאב. כמו בחור שהכיר בחורה, הרגיש חיבור חזק אליה, והיא מצידה נתנה לו מקום, אך לבסוף התחתנה עם מישהו אחר.. אבל דיברה איתו מלא!! עכשיו הוא מתקשה להמשיך הלאה, מסרב אפילו לשמוע הצעות חדשות..

אני לא אומרת את זה מתוך שיפוטיות אלא מתוך רצון להעלות מודעות. לפעמים, גם בלי כוונה רעה, אפשר לפגוע במישהו בצורה עמוקה. ואם אפילו אדם אחד יהיה מודע יותר לכך אולי נוכל למנוע כאב מיותר..

בכל מקרה משמח לדעת שאת לא כזאת ושיש לך רגישות והבנה כלפי הדברים האלו..

שוב מחילה

שנשמע לי מהסיפור שכתבת פה שזה בעיה של הבחור.

הכי לא קשור לשירשור וסתם נתפסתי.

אבל בסיטואציה כזאת, של זוג שהכירו והיה ברור ומדבור מראש שזה קשר בשביל הקשר ולא משהו עם עתיד, 

אם עדיין נשבר לו הלב והוא לא הצליח להמשיך - הוא צריך לטפל בזה. לדאוג לעצמו. שלא יפול מדברים לא נכונים.

אבל זה לא בעיה של הבחורה.

מבינה מה אני מתכוונת?

אומרת את זה הכי בטוב. בדאגה אמיתית. כל אחד צריך לדאוג לעצמו שהוא יהיה מספיק חזק כדי לא ליפול מהדברים הלא נכונים.

מבינה?

עצם הרצון בריא מאוד! זאת הייתה בעיה גדולה אם לא היית רוצה להכיר בחור ולשתף את החיים שלך וליצור חוויות ביחד כו' כו'.

וגם החשש מפני מחויבות וחיים מבוגרים הוא טבעי והייתי אומר אפילו בריא: באמת זה לא כל־כך פשוט לקום לעבודה כל יום, הוצאות, ילדים, וגם כל הדברים האחרים שהזכרת... יש אנשים שלא מפחדים פשוט כי הם לא יודעים מה זה אומר, ואז חוטפים סטירה מצלצלת, לכן עדיף לחשוש ולהתכונן גם נפשית גם גשמית כדי להיכנס לזה עם ביטחון אמיתי מבוסס מציאות.

והדרך הטובה ביותר היא לאט־לאט להתנהג יותר כמבוגרת, לעבוד קצת, לעשות הרבה מטלות בית עד שזה נהיה אוטומטי ולא מורגש, ואז זה כבר נהיה טבע שני ולא מפחיד בכלל, לתת גם לזמן לעשות את שלו, גיל 18 באמת קצת צעיר בדיוק מהסיבה הזאת.

///

כידוע התורה לא באה סתם להכביד עלינו, בסוף הבחירה שלנו לעשות מה שאנחנו רוצים. עצות התורה הן נטו לטובתנו מכל בחינה אפשרית:

תצוה רבה

"זית רענן" ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל. משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן ונכשל בה מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא היה בידו נר. כך הדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עבירה ונכשל בה ומת שכן רוח הקודש צווחת: "הוא ימות באין מוסר" ואין 'מוסר' אלא ד"ת שנאמר "החזק במוסר אל תרף". למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא שנאמר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו". אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום. משל למי שעומד באפלה ונר בידו ראה אבן ולא נכשל ראה ביב ולא נפל למה על שהיה בידו נר שנאמר: "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" וכן: "אם תרוץ לא תכשל".

המנורה בנויה מזהב (חומר יציב ובלתי משתנה) אבל בצורה של עץ או צמח (פורח ומתרבה). הרעיון הוא שהצדדים הפורחים והיפים של החיים צריכים להיות מושתתים על בסיס יציב וחזק, ברור שאפשר לחפש ריגושים וגם למצוא אותם, אבל אני יכול לחתום לך שגם בלי קשר לדת זה פשוט על־הפנים.

היית רוצה שאלייך יתייחסו כ"סתם חברה" שאפשר להשתמש ולזרוק? שאחרי חודש־חודשיים של שיחות נפש מדהימות, אין יותר על־מה לדבר, והקשר מתרוקן מתוכן? קשר שבו את חייבת להראות רק את הצדדים היפים והכיפים שלך, כדי שלא יימאס ממך? שבכל־רגע כל־אחד מהצדדים יכול לקום ולעזוב? לצאת עם גבר שמבחינתו לא מחויב לך? (אם הוא מחפש רק "חברה", מסתמא הוא לא רציני, גם אין לו בעיה לנצל אותך) להתחרבש כל הזמן עם המתח של שמירת נגיעה? ומה קורה אם הוא מתאהב בך באמת ואת מסתכלת עליו רק כחבר? או להיפך, אם אצלך פתאום מתפתחים רגשות – מה שיכול מאוד להיות, גם ברמה הפסיכולוגית – ואפילו ברמה הביולוגית, קרבה גורמת להפרשת הורמון אהבה – והוא נשאר פרפר חופשי ומבולבל? או שלא לוקח אותך באותה רצינות?

מה קורה אם תיצרו זכרונות מאוד עמוקים שייחרטו בך לעוד שנים ארוכות? מה אם כשתחליטי לצאת לשידוכים, יעלה בך געגוע אליו? מה אם תיפגעי ממנו וגם זה ייחרט בך?

מה שאני בא לומר, זה שאמנם קיים המימד הזה של ריגוש, אבל בהסתכלות הכוללת זה לא כיף בכלל, אני חותם לך על־זה, אם את רוצה אני יכול ללכת לחתום על ההצהרה הזאת בפני נוטריון.

מהצד השני, למה שבחיי נישואין לא תהיה רומנטיקה? גם בשלב ההיכרות אפשר לעשות דברים כיפיים ונחמדים, לא יודע מה מקובל אצלכם ומה לא, ועדיין, מה ההבדל בין פגישה נחמדה במסעדה במסגרת שידוכין, לבין "דייט"? לדעתי הפוך, דווקא אחרי החתונה, כשהבחור אומר לך במפורש שהוא מאוהב בך ורק בך forever ומעבר, ולא סתם כמילים באוויר, את יכולה להיות 100% מי שאת, ואתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים, טיולים מסעדות לונהפארק רכיבה על סוסים מה שבא לך. זה לא שמתחתנים ומיד נעשים אנשים אפורים וממורמרים שמכבסים כל היום (זה יבוא בהמשך, עם או בלי חתונה. אני אדם אפור וממורמר שמכבס כל היום ואני רווק).

בקיצור, "היזהרו מחיקויים וזיופים", אני חושב שכבת ישראל קדושה מגיע לך הדבר האמיתי, אהבה אמיתית, ריגוש אמיתי, לא חיקוי זמני (ואולי מסוכן), צריך לבוא יותר מוכנים לזה, צריך לבנות את המערכת שמחזיקה את זה, אין קיצורי דרך, אבל מומלץ מאוד נסי ותיהני

ובינתיים תנצלי את הזמן להיות ילדה, לטייל בארץ, לעשות דברים כיפיים, להתמלא, במקביל גם להיכנס בהדרגה יותר עמוק עם הרגליים לעולם המבוגרים, להשתפשף, תאמיני לי בתור בחור אנחנו לא כאלה מעניינים ולרוב אין לנו דברים חכמים מדי לומר

זה היה אתמול בשיעור של הרב ורשבסקי

אתה שומע אותו?

לא

מצא אבן ונכשל בה מצא ביב ונופל בו

1. סיימת כיתה יב, ועדיין את מתחברת הרבה יותר לריגושים ולצחוקים של גיל התיכון, וסתם לגלות דברים חדשים, ולא לחיים הממוסדים של אחריות של המבוגרים.

2. את רוצה להשיג את הריגושים והכיף דרך קשר עם בחור.

אני מציע לשים לב ל1. לא נדיר בכלל שזה קורה [לפעמים זה נמשך עוד שנים לגיל הרבה מבוגר, בגיל שלך זה עוד די תקין], לפעמים אצל אנשים שהיה חסר להם הדברים האלה בתקופת התיכון, ולכן הם מתקשים להמשיך לשלב הבא.

 כדאי לחשוב איך את ממלאת את הצורך הזה, בצורה כשרה וטובה, ואיך את ממשיכה הלאה את תהליך ההתבגרות, לשלב שבו את בשלה לחיי נישואין ואחריות. אפשר לקחת הרבה מהקלילות של בני נוער, ולהשתמש גם בחיי הנישואין, ובכלל בחיים הבוגרים, אבל בכל זאת יש איזה שהיא התבגרות שחייבים לעבור.

ועדיין זה לא כזה דיכוטומי כמו שאת מציגה יש הרבה רצף באמצע

" בא לי לשמוע על ישיבות"

וגם כבן אני מכיר קצת ויודע על מדרשות פה ושם

זו דילמה בריאה מאוד. תחבקי את הדילמה, את טובה, את בסדר ברגשות שלך וברצונות ההפוכים שלך.

המילים 'תחכי ותראי כמה טוב ששמרת על עצמך' הם לא סתם, בעיני. את תרגישי את זה בעתיד (הלא רחוק בע"ה... שנתיים-שלוש הם כלום זמן גם אם הם לפעמים נראים רחוקים).

אז תחבקי את עצמך

ולכי להנות בכל המותר שלא תעשי אותו כנשואה עם ילדים (והוא הרבה)

תטיילי, תחקרי, תיזמי שבתות עם חברות, טיולי שטח ואקסטרים, תטוסי, תתנדבי בדברים שאת אוהבת, תלמדי מקצוע שמרתק אותך, תעבדי במשהו שאת רוצה ולא תרצי לעבוד בו בעתיד (אני למשל כסטודנטית הייתי חצי שנה מוכרת בחנות, רציתי לדעת איך זה לעבוד בסוג עבודה כזה. סתם לכיף להתנסות...)

את תצליחי להתמלא מהדברים האלו.

והמחוייבות לחתונה... אפשר להמשיך קצת לחשוש ממנה, זה גם בריא ואומר שאת מבינה את גודל האחריות. אבל יבוא שלב שתרגישי שהמחוייבות 'שווה את זה' ואת קופצת למים.

הבנתי שזה משהו עם שידוך ושקשה לך. ושבא לך לדבר על עצמך. לשמוע על חיים של בחור. וגם את הזווית שלו.

אני נאה 🤩, ומנאה לברך , את @eli71817 בת חווה 

שאלי הטוב ישמרך וייתן לך לשמוע על חיים של בחורים רבים. אמן 🙏🏼

אני חושב שאת כל האנרגיות שיש לך

את צריכה לקחת לכיוון חתונה.

כי אם לא תעשי את זה,

אז למעשה יש לך 2 אפשרויות.

״לסבול״ בלי בחור.

לקחת ״חבר״ בלי חתונה.

האפשרות השניה, לא קיימת (ככה אמרת)

האפשרות הראשונה, לא הגיונית וגם היא יכולה להחליש אותך ולהביא אותך למקומות פחות טובים ( פחות הצלחה בלימודים, יותר תסכול בהמשך עם שידוכים כי עד שתגיעי לשידוכים... תהיי....לא מוצא את המילה המתאימה..אבל...משהו כמו...״חלשה״ ״מורעבת״. כמו מישהו שרצה לשתות מים במשך 5 שנים ועכשיו רואה באר כשהוא כבר חצי ...בן אדם. (טיפה בהקצנה. אבל נסי להבין ת׳כוונה).

אני במקומך שובר את הראש,

איך את מצליחה ויכולה להשיג הכל גם בדרך  של חתונה. ברור שזה אפשרי.

הרי חייבות להיות בחורות במצב שלך, שבסוף התחתנו ובמבט לאחור יודעות שעשו החלטה נכונה.

לדבר איתם. ללמוד מהם. בטוח יהיה להם טיפים.

עכשיו יש לך הכי הרבה אנרגיות, דווקא בשביל הדברים המאתגרים.

לדברים הכיפיים והקלילים, צריך פחות אנרגיות וזה יהיה לך -תמיד- בהמשך.

הרצון העז שלך בבחור זה סימן טוב שאת מוכנה להתחתן.

את פשוט לוקחת את זה לכיוון אחר לגמרי משום מה. ככה זה מרגיש לי.

חבל.

תשתמשי באנרגיות האלה, לדבר האמיתי. שיש בו *גם* אושר *וגם* כיף.

אני רוצה להגיד שמרגיש לי שכל הזמן מדגישים את הצדדים האלה של חתונה, המחייבים, וזה מה זה לא עושה חשק להתחתן. צריך שיהיו יותר רבניות, מחנכות וכזה, שמספרות את הצד החיובי של חתונה. שמדגישות את הזכות, את היופי של החיבור, שנותנות גם לעוף עם זה ולא מוסיפות משקולות.

זה מה שאני חושבת בעקבות מה שאני שומעת גם מחברות... תלוי ממי לומדים, יש כאלה שממש מעודדות ועושות חשק לחתונה ולא מדגישות את הדברים המפחידים, שבאמת זה סתם להוסיף דאגות מיותרות לדבר עליהם יותר מדי כבר יוצא מפרופורציות. בסוף העיקר זה שיהיה קשר טוב ורצון לעבוד ביחד. שיהיה בית שמח, וקצת תמימות ושכל ישר יהיו מאד במקום כאן.

אני קצת יותר גדול (עשרים עוד מעט) ומאוד מאוד רוצה קשר עם משהי, אבל מרגיש שיש לי עוד דרך לעבור מבחינה רוחנית ונפשית.

וזה זמן קשה כל כך ומזמין לנפילות ולקטנויות שלא באמת תואמות את מי שאני.

מה עושים??

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.