זה באמת גיל מורכב.

הגיוני שיהיה צורך ריגשי שאת מתחילה לזהות אותו,

הגיוני גם יהיו מניעות.. וזה משבר ידוע. בהצלחה עם זה.

כל התרבות של בנים - את לא מפסידה יותר מדי, אל תדאגי..

אם יש לך בעיה בריגוש, תצרי פתרונות מתאימים.

בהצלחה רבה!

נראלי לנסות למרוח את הזמן ולא לפחד להשתעמם עד שמגיע הזמן..

מאד מבינה אותך!!

בהצלחה!

ורק אגיד שתמשיכי בדרך הזו, שאת רוצה, ומה סך הכל ביקשתי קשר של כיף? ואת ומונעת את עצמך רק בשביל בורא עולם ואני מבטיח לך שתקבלי בעל יותר טוב מכל מה שחלמת כגודל הצער גודל השכר לא? ואת כרגע עוברת סוג של צער, תקריבי את הקרבן הזה להשם יתברך, שאף פעם לא דיברת ולא חווית ואת כל כך רוצה אבל עוצרת את עצמך רק בגלל השם והיראת שמין שלך, ותראי איך הוא לוקח את הקרבן הזה ומשלם לך בכפל כפליים - לא שאנחנו פועלים בשביל לקבל, אבל יש עניין של דחיית סיפוקים והקרבות מסוימות בחיים שמרגשות את השם ברוך הוא, וזו אחת מהן. בעלך יזכה בענק , פשוט תמשיכי ככה עם הרצונות והתמימות הזאת והמניעה של עצמך בשביל השם, אין למעלה מזה אשרייך ואשרי חלקך🙏

לא נראה לי שהדגשתי מספיק, שמה שריגש אותי פה זו האמת, שאפשר לבוא ולהגיד אסור וכו' אבל באת ואמרת בא לי. ולא בשביל נישואין, אלא לכיף! ולמרות שבא לי, לא עושים כל מה שבא לי, וזאת המעלה! 

איי בורא עולם תראה איזה יהודים צדיקים יש לך בעולמך, לא מגיע לנו משיח רק בזכותם?

אף פעם בתור נערה לא כספת לקשר עם בחור? זה אף פעם לא ריגש אותך? בחיים לא חינכו אותי בבית להמון דברים..אבל מטבע הבריאה והגיל דברים התפתחו ורציתי אותם לבד, חיפשתי אותם לבד וזה לגיטימי, ככה ה' ברא אותנו, והמון נערים ונערות רוצים קשר עם בן המין השני..כנראה את חיה בעולם קצת נפרד או שאת ממש ממש צדיקה, אחד מהשניים.

ואותם נערים ונערות שרוצים קשר עם בני המין השני, כמה מתוכם באמת עוצרים ואומרים "לא זה לא מתאים" ?

למה להתכחש למציאות שגברים ונשים נמשכים אחד לשניה ורוצים קשר גם בשביל כיף? החוסר אמת פה זאת הטענה הזאת.

אם לא היה ריגוש בין גברים לנשים העולם היה שומם, השם נתן לנו את המשיכה הזאת, להתכחש אליה זה ממש לא בריא בעיניי, אבל מצד שני לא אמרתי לפרוק עול חס ושלום, אלא להקריב את הקושי הזה להשם יתברך כקורבן ולהראות לו שלמרות שאני רוצה ויכול(כי תכלס אף אחד לא יכול לעצור אותך חוץ מעצמך והיראת שמים שלך) אני לא עושה, זו גדולה בעיניי.

שאני לא משחקת שום משחק .

יוצאת כדי למצוא את בעלי

לכן לא יצאתי לפני .. לא הסכמתי לשמוע ולא היו חסרים פנויות .. אבל ידעתי מה יש לבחור בן 16 17 להציע לי חברות? 

אני יהודיה דתייה , זה לא מתאים 

אף פעם לא שיחקתי עם בחור 

בחורה בת של מלך לא עושה דברים כאלה, את רוצה קשר שיהיה ברור לך שזה יוביל לחתונה.

שבחור/ה שאני רוצה לשדך אומרים לי שהם רוצים לצאת בשביל הכיף/ ריגוש אני בורחת מהם כמו מאש לאף אחד לא מגיע להשתדך אליהם .. זה פשוט לא פייר לשדך אותם.

עוד דבר שבחור/ה יצאו עם מישהו/מישהי בזמן הנערות 17 ובסוף נכנסו לישיבה / מדרשה והחליטו שהבחור /ה שהיו איתם בקשר של שנים לא דתיים להם מספיק .

בעייני זה צביעות, איפה היה השכל שלך לפני שפגעת באותה בחורה?? למה בכלל יצאת איתה אם ידעת שהיא לא תהיה אשתך.. אלא ככה כי באלי.

את יודעת כמה בנים אני מכירה שנכנסו לישיבה והעיפו את החברות הקודמות שלהם.

כמה בנות שהתחזקו והעיפו את החבר הקודם שלהם.

מזה צריך להיות? למה בכלל נכנסתם לקשר כרוני רגשי ופגשתי עם אדם אם ידעתם שכנראה זה לא יוביל לחתונה.

לא מתנהגים ככה.

לא לבחור ולא לבחורה

אחרי שהתחזקו רוחנית והבינו שזה לא מתאים, תסתכלי על זה מהצד שלהם, יש לי חברה 4 שנים מגיל 15 ונקשרנו ברמה הנפשית באמת, והיום אני מבין שזה לא מתאים אבל איך אני מוותר עליה? ואז הוא מבין שככה הכי טוב כי זה למען השם יתברך, לא רואה בזה פסול, ההפך רואה בזה מעלה.

זה שמלכתחילה הוא נכנס לקשר עם מישהי בגיל 15 ? כי הוא לא היה בדיוק דתי..וזה לא הנושא שעליו אנחנו מדברים.

הנושא שעליו דובר, זה שברצון הפנימי העמוק שלה, יש לה כיסופים לקשר עם בחור, והיא מונעת את עצמה והיא בעצמה כתבה את זה בגלל היראת שמים, ועל זה כל הכבוד לה, לא מבין מה הבעיה, אף אחד לא דיבר על לרסק לבחור המסכן את הלב..

בעומק יש לי רצונות לעשות דברים שאסורים על פי התורה, האם אני רשע? לא, כי בפועל לא עשיתי כלום, אבל אני מקריב את הרצון שלי לעשות דברים אסורים למען בורא עולם, באמת לא מבין איפה הבעיה.

הבעיה מתחילה אם אני עושה שקר בנפשי ואומר שאני טהור וקדוש ופרוש ואין לי עסק בהבלי העולם הזה ותאוותיו, ואז עלול ליפול חזק מאוד, אבל אם אני מכיר בנפשי שאני נמשך למקומות(וכל אחד לאן שהוא / היא נמשכים ומי שאומר שלא הוא פשוט שקרן) ומונע את עצמי מלהגיע לשם, אשריי ואשרי חלקי

הבחורה סך הכל הציפה משהו מאוד אמיתי בנפש שלה שהיא כוספת לקשר עם בחור, זה הדבר הכי לגיטימי בעולם..אבל מבינה שלא מתאים כי היא עם יראת שמים וכו' למה קשה להבין את הצורך שלה ואת ההקרבה שלה?

אני אגב ממש רוצה שהיא לא חלילה תיקח אותי לצד השלילי 

אני מדברת אליה בדיוק כמו לבת דודה שלי  ..

שתהתה לצאת גם אם את לא רוצה חתונה כרגע .. לא! זה לא לגיטימי .

אגב ב"ה היום היא נשואה והכי טוב לה  וזה מה שאני חושבת. שאם היתה מוותרת זה סתם היה נמרח והיתה מפספסת בחור מתוק מדבש. ויש להם אהבה מדהימה .

זה בדיוק הקטע, שלא היה, אבל מה לעשות זה חלק מתהליך ההתבגרות

ועדיף מאוחר מאשר לעולם לא

@שפלות רוח 
נותנות כח..והעלו על שפתיי חיוך..
והבנת ממש את כוונתי...

ותגידי את כל מה שכתבת פה להשם, ממש תגידי לו את זה במילים שלך כמו שכתבת כאן תשתפי אותו בקושי שלך ומה את רוצה וכו' אני בטוח שהוא ישמח לשמוע(והאמת, אני בטוח שהוא כל כך מחכה לזה) אפילו שהוא יודע מה בלב כל אחד וכו'

אשריי ואשרי חלקי מה נעים גורלי מה יפה מאוד ירושתי ? או שהגזמתי וסך הכל התכוונת ששיחקתי אותה?

(וכו')

להיכנס לקשר בשביל ריגוש 

בחור זה לא חפץ יש לך פה נשמה טהורה 

תעשי טובה , אל תיכנסי לקשר בחיים בשביל ריגוש .נכנסים לקשר בשביל להתחתן נקודה .

מחפשת ריגוש ? מחפש עניין? 

תעשי עניין מהחיים שלך , זה לא אמור להיות קשור לשום בחור.

חפשי מעגל חברות מגוון , צאי יותר לטיולים, צאי לחוגים , התנדבויות.

כותבת את זה בשחור לבן כי אין דבר שאני מתעבת יותר מאנשים שמנצלים לב של בחור/ה יהודים טהורים בשביל ריגוש.

אבל לך מותר כי את דתייה תורנית ?

חשבת איך הוא ירגיש אם תדברי/ תצאי איתו סתם? כי משעמם לך ? סתם כי חינכו אותך לא לדבר עם בנים ובאלך לשבור את זה? 

איך הוא ירגיש שתגידי לו סליחה אבל איתך זה לא היה רציני אני צריכה להפסיק כי אני יוצאת עם בחור אחר לחתונה? אני הרי דתייה תורנית ואתה לא .. ואני צריכה להתחתן 

לא משחקים באנשים , בטח אם את דתייה שזה לא יעבור לך בראש בכלל , ובכלל מה החינוך הדתי שווה אם בשניות את רוצה לשבור אותו? ולנצל לב יהודי אחא

החינוך שלה, אלא שהיא מרגישה התנגשות בין רצונות שעולים בה לבין החינוך. 

בעולם הכללי קשר לא למטרת חתונה *בטווח המיידי* ממש לא נחשב בלתי מוסרי. 

כלומר, ברור, קשר ש*במוצהר ומלכתחילה אמור להיות זמני* - את צודקת (אם כי היום גם זה כנראה מקובל אצל הרבה אנשים אבל לא נשמע לי שזה הפותחת התכוונה). אבל קשר "רציני" מקובל גם בזמן שבני הזוג לא מוכנים עדיין להתמסד גם שנים קדימה, אפילו בתיכון למשל. כך יוצא שיש קשרים ומילוי של הצורך בקשר עם בן המין השני בלי המחויבות להיכנס לחיי נישואין בטווח המיידי.

בקיצור, איך שאני קראתי את ההודעה הפותחת נשמע לי שקצת דנת אותה לחומרה.

היא ממש לא התכוונה לשחק בבחור.

לגמרי שהוא ידע את זה.

לא חסר בחורים שישמחו לחברה נטו בשביל החברה.

בשביל ההתעניינות. בחיים. הדיבור. החויה.

לא כל בחור שמדבר עם בחורה בסניף יש להם ציפיה להתחתן מתישהו.

לא כל זוג ידידים יש להם ציפיה להתחתן.

יש מציאות של חבר סתם כי חבר.

כמו חברה.

לא ראיתי מילה אצלה שהבהירה שזו הכוונה שלה. להשתמש ולזרוק.

הפוך.

חושבת שבחורה שמגיעה ממקום כזה, גם אם היא כן תגיע איכשהו לקשר עם בחור זה יהיה הקשר הכי מכבד שיש. כי יש כבוד לעצם הקשר.

ול @eli71817 

מעריכה אותך על הכנות מול עצמך.

לא מובן מאליו שאת יודעת לענות לעצמך ולהבין מה את חושבת שאת רוצה ומה את באמת רוצה.

אין לי מידי איך לעזור לך להתמודד מול זה, בעיקר באמת למלא את החיים שלך בריגושים אחרים, ולהזכיר לעצמך שזה חשוב וגדול להקב"ה.

ובאותה מידה להזכיר לעצמך שהם לא כאלה קורצים כמו שזה נראה, החיים של הבחורים....

בהצלחה!!

@הפי 
כותבת את זה בשחור לבן כי אין דבר שאני מתעבת יותר מאנשים שמנצלים לב של בחור/ה יהודים טהורים בשביל ריגוש.
אף אחד לא ניצל לב של שום בחור.. חבל על התיעוב... 

אבל לך מותר כי את דתייה תורנית ?
לא. לי ממש אסור. האם קראת את השאלה שלי בכלל?

חשבת איך הוא ירגיש אם תדברי/ תצאי איתו סתם? כי משעמם לך ? סתם כי חינכו אותך לא לדבר עם בנים ובאלך לשבור את זה? 
מאיפה הגעת למסקנה שבא לי לשבור את זה? מאיפה הגעת למסקנה שאצא עם מישהוא סתם?

איך הוא ירגיש שתגידי לו סליחה אבל איתך זה לא היה רציני אני צריכה להפסיק כי אני יוצאת עם בחור אחר לחתונה? אני הרי דתייה תורנית ואתה לא .. ואני צריכה להתחתן 
אני לא מעונינת בקשר לא רציני. ולא בבחור שאינו דתי תורני גם. 
לא ירדת לסוף דעתי כנראה. 
אני לא מעונינת לצאת שלא למטרות חתונה, ובוודאי לא מעונינת או מנסה או מתכוונת  לצער אף אחד. 

לא משחקים באנשים , בטח אם את דתייה שזה לא יעבור לך בראש בכלל , ובכלל מה החינוך הדתי שווה אם בשניות את רוצה לשבור אותו? ולנצל לב יהודי אחא
אני מסכימה איתך שלא משחקים באנשים.
 השאלה, שוב- מאיפה הגעת למסקנה שעל זה הדיבור? 
ולדעתי החינוך הדתי שווה. אבל לא על זה הדיון.  ואיני רוצה לרגע לשבור אותו או לנצל לב יהודי אחר. 

חייבת להגיב לך, שבאופן אישי התגובה שלך הייתה לי ממש לא נעימה. קראתי כמה פעמית וניסיתי להבין מאיפה הגעת למסקנה שלך כלפיי, ומשם גם לתגובות אלי. בכל אופן חלקן של התגובות פתח מחשבה, אז אולי תודה על לפחות  החלק הזה... 
רק מענין .. התגובה שלך  לא תרמה, ולא עזרה ולא כל כך הייתה רלונטית לבקשה\שאלה\שיתוף שלי. זה אמנם לא מעורר תיעוב כמו "ניצול לב של בחור למטרות ריגוש".... אבל זה  כנראה גם לא משמח לבבות של יהודים אחרים...
דווקא אהבתי בדכ את התגובות והניק שלך.. ):

תודה לכל האחרים ובפרט ל @לומדת כעת  ו@@שפלות רוח ו@@אונמר ועוד אחרים על התגובות !

אני מצטערת שפגעתי, זו ממש לא הייתה הכוונה. רציתי רק להבהיר את הרעיון , ולא לומר דבר על חשבונך. אני באמת מעריכה את הבגרות שלך ואת היכולת לסנן ולהבין מה נכון לך ומה לא.

התסכול שלי נובע מהמציאות שבה אנשים, מכל קצוות הסקאלה הדתית, יוצרים קשרים מתוך נוחות או עניין רגעי, ובסופו של דבר מישהו בצד השני נפגע. אני חושבת על מקרים שבהם אדם מקבל תקווה מסוימת..ממשיך בקשר כידידות אבל בסוף נשאר עם כאב. כמו בחור שהכיר בחורה, הרגיש חיבור חזק אליה, והיא מצידה נתנה לו מקום, אך לבסוף התחתנה עם מישהו אחר.. אבל דיברה איתו מלא!! עכשיו הוא מתקשה להמשיך הלאה, מסרב אפילו לשמוע הצעות חדשות..

אני לא אומרת את זה מתוך שיפוטיות אלא מתוך רצון להעלות מודעות. לפעמים, גם בלי כוונה רעה, אפשר לפגוע במישהו בצורה עמוקה. ואם אפילו אדם אחד יהיה מודע יותר לכך אולי נוכל למנוע כאב מיותר..

בכל מקרה משמח לדעת שאת לא כזאת ושיש לך רגישות והבנה כלפי הדברים האלו..

שוב מחילה

שנשמע לי מהסיפור שכתבת פה שזה בעיה של הבחור.

הכי לא קשור לשירשור וסתם נתפסתי.

אבל בסיטואציה כזאת, של זוג שהכירו והיה ברור ומדבור מראש שזה קשר בשביל הקשר ולא משהו עם עתיד, 

אם עדיין נשבר לו הלב והוא לא הצליח להמשיך - הוא צריך לטפל בזה. לדאוג לעצמו. שלא יפול מדברים לא נכונים.

אבל זה לא בעיה של הבחורה.

מבינה מה אני מתכוונת?

אומרת את זה הכי בטוב. בדאגה אמיתית. כל אחד צריך לדאוג לעצמו שהוא יהיה מספיק חזק כדי לא ליפול מהדברים הלא נכונים.

מבינה?

עצם הרצון בריא מאוד! זאת הייתה בעיה גדולה אם לא היית רוצה להכיר בחור ולשתף את החיים שלך וליצור חוויות ביחד כו' כו'.

וגם החשש מפני מחויבות וחיים מבוגרים הוא טבעי והייתי אומר אפילו בריא: באמת זה לא כל־כך פשוט לקום לעבודה כל יום, הוצאות, ילדים, וגם כל הדברים האחרים שהזכרת... יש אנשים שלא מפחדים פשוט כי הם לא יודעים מה זה אומר, ואז חוטפים סטירה מצלצלת, לכן עדיף לחשוש ולהתכונן גם נפשית גם גשמית כדי להיכנס לזה עם ביטחון אמיתי מבוסס מציאות.

והדרך הטובה ביותר היא לאט־לאט להתנהג יותר כמבוגרת, לעבוד קצת, לעשות הרבה מטלות בית עד שזה נהיה אוטומטי ולא מורגש, ואז זה כבר נהיה טבע שני ולא מפחיד בכלל, לתת גם לזמן לעשות את שלו, גיל 18 באמת קצת צעיר בדיוק מהסיבה הזאת.

///

כידוע התורה לא באה סתם להכביד עלינו, בסוף הבחירה שלנו לעשות מה שאנחנו רוצים. עצות התורה הן נטו לטובתנו מכל בחינה אפשרית:

תצוה רבה

"זית רענן" ראה היאך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהן וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע הוא נכשל. משל למי שעומד באפילה בא להלך מצא אבן ונכשל בה מצא ביב נופל בו הקיש פניו בקרקע למה שלא היה בידו נר. כך הדיוט שאין בידו דברי תורה מצא עבירה ונכשל בה ומת שכן רוח הקודש צווחת: "הוא ימות באין מוסר" ואין 'מוסר' אלא ד"ת שנאמר "החזק במוסר אל תרף". למה הוא מת לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא שנאמר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו". אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום. משל למי שעומד באפלה ונר בידו ראה אבן ולא נכשל ראה ביב ולא נפל למה על שהיה בידו נר שנאמר: "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" וכן: "אם תרוץ לא תכשל".

המנורה בנויה מזהב (חומר יציב ובלתי משתנה) אבל בצורה של עץ או צמח (פורח ומתרבה). הרעיון הוא שהצדדים הפורחים והיפים של החיים צריכים להיות מושתתים על בסיס יציב וחזק, ברור שאפשר לחפש ריגושים וגם למצוא אותם, אבל אני יכול לחתום לך שגם בלי קשר לדת זה פשוט על־הפנים.

היית רוצה שאלייך יתייחסו כ"סתם חברה" שאפשר להשתמש ולזרוק? שאחרי חודש־חודשיים של שיחות נפש מדהימות, אין יותר על־מה לדבר, והקשר מתרוקן מתוכן? קשר שבו את חייבת להראות רק את הצדדים היפים והכיפים שלך, כדי שלא יימאס ממך? שבכל־רגע כל־אחד מהצדדים יכול לקום ולעזוב? לצאת עם גבר שמבחינתו לא מחויב לך? (אם הוא מחפש רק "חברה", מסתמא הוא לא רציני, גם אין לו בעיה לנצל אותך) להתחרבש כל הזמן עם המתח של שמירת נגיעה? ומה קורה אם הוא מתאהב בך באמת ואת מסתכלת עליו רק כחבר? או להיפך, אם אצלך פתאום מתפתחים רגשות – מה שיכול מאוד להיות, גם ברמה הפסיכולוגית – ואפילו ברמה הביולוגית, קרבה גורמת להפרשת הורמון אהבה – והוא נשאר פרפר חופשי ומבולבל? או שלא לוקח אותך באותה רצינות?

מה קורה אם תיצרו זכרונות מאוד עמוקים שייחרטו בך לעוד שנים ארוכות? מה אם כשתחליטי לצאת לשידוכים, יעלה בך געגוע אליו? מה אם תיפגעי ממנו וגם זה ייחרט בך?

מה שאני בא לומר, זה שאמנם קיים המימד הזה של ריגוש, אבל בהסתכלות הכוללת זה לא כיף בכלל, אני חותם לך על־זה, אם את רוצה אני יכול ללכת לחתום על ההצהרה הזאת בפני נוטריון.

מהצד השני, למה שבחיי נישואין לא תהיה רומנטיקה? גם בשלב ההיכרות אפשר לעשות דברים כיפיים ונחמדים, לא יודע מה מקובל אצלכם ומה לא, ועדיין, מה ההבדל בין פגישה נחמדה במסעדה במסגרת שידוכין, לבין "דייט"? לדעתי הפוך, דווקא אחרי החתונה, כשהבחור אומר לך במפורש שהוא מאוהב בך ורק בך forever ומעבר, ולא סתם כמילים באוויר, את יכולה להיות 100% מי שאת, ואתם יכולים לעשות כל מה שאתם רוצים, טיולים מסעדות לונהפארק רכיבה על סוסים מה שבא לך. זה לא שמתחתנים ומיד נעשים אנשים אפורים וממורמרים שמכבסים כל היום (זה יבוא בהמשך, עם או בלי חתונה. אני אדם אפור וממורמר שמכבס כל היום ואני רווק).

בקיצור, "היזהרו מחיקויים וזיופים", אני חושב שכבת ישראל קדושה מגיע לך הדבר האמיתי, אהבה אמיתית, ריגוש אמיתי, לא חיקוי זמני (ואולי מסוכן), צריך לבוא יותר מוכנים לזה, צריך לבנות את המערכת שמחזיקה את זה, אין קיצורי דרך, אבל מומלץ מאוד נסי ותיהני

ובינתיים תנצלי את הזמן להיות ילדה, לטייל בארץ, לעשות דברים כיפיים, להתמלא, במקביל גם להיכנס בהדרגה יותר עמוק עם הרגליים לעולם המבוגרים, להשתפשף, תאמיני לי בתור בחור אנחנו לא כאלה מעניינים ולרוב אין לנו דברים חכמים מדי לומר

זה היה אתמול בשיעור של הרב ורשבסקי

אתה שומע אותו?

לא

מצא אבן ונכשל בה מצא ביב ונופל בו

1. סיימת כיתה יב, ועדיין את מתחברת הרבה יותר לריגושים ולצחוקים של גיל התיכון, וסתם לגלות דברים חדשים, ולא לחיים הממוסדים של אחריות של המבוגרים.

2. את רוצה להשיג את הריגושים והכיף דרך קשר עם בחור.

אני מציע לשים לב ל1. לא נדיר בכלל שזה קורה [לפעמים זה נמשך עוד שנים לגיל הרבה מבוגר, בגיל שלך זה עוד די תקין], לפעמים אצל אנשים שהיה חסר להם הדברים האלה בתקופת התיכון, ולכן הם מתקשים להמשיך לשלב הבא.

 כדאי לחשוב איך את ממלאת את הצורך הזה, בצורה כשרה וטובה, ואיך את ממשיכה הלאה את תהליך ההתבגרות, לשלב שבו את בשלה לחיי נישואין ואחריות. אפשר לקחת הרבה מהקלילות של בני נוער, ולהשתמש גם בחיי הנישואין, ובכלל בחיים הבוגרים, אבל בכל זאת יש איזה שהיא התבגרות שחייבים לעבור.

ועדיין זה לא כזה דיכוטומי כמו שאת מציגה יש הרבה רצף באמצע

" בא לי לשמוע על ישיבות"

וגם כבן אני מכיר קצת ויודע על מדרשות פה ושם

זו דילמה בריאה מאוד. תחבקי את הדילמה, את טובה, את בסדר ברגשות שלך וברצונות ההפוכים שלך.

המילים 'תחכי ותראי כמה טוב ששמרת על עצמך' הם לא סתם, בעיני. את תרגישי את זה בעתיד (הלא רחוק בע"ה... שנתיים-שלוש הם כלום זמן גם אם הם לפעמים נראים רחוקים).

אז תחבקי את עצמך

ולכי להנות בכל המותר שלא תעשי אותו כנשואה עם ילדים (והוא הרבה)

תטיילי, תחקרי, תיזמי שבתות עם חברות, טיולי שטח ואקסטרים, תטוסי, תתנדבי בדברים שאת אוהבת, תלמדי מקצוע שמרתק אותך, תעבדי במשהו שאת רוצה ולא תרצי לעבוד בו בעתיד (אני למשל כסטודנטית הייתי חצי שנה מוכרת בחנות, רציתי לדעת איך זה לעבוד בסוג עבודה כזה. סתם לכיף להתנסות...)

את תצליחי להתמלא מהדברים האלו.

והמחוייבות לחתונה... אפשר להמשיך קצת לחשוש ממנה, זה גם בריא ואומר שאת מבינה את גודל האחריות. אבל יבוא שלב שתרגישי שהמחוייבות 'שווה את זה' ואת קופצת למים.

הבנתי שזה משהו עם שידוך ושקשה לך. ושבא לך לדבר על עצמך. לשמוע על חיים של בחור. וגם את הזווית שלו.

אני נאה 🤩, ומנאה לברך , את @eli71817 בת חווה 

שאלי הטוב ישמרך וייתן לך לשמוע על חיים של בחורים רבים. אמן 🙏🏼

אני חושב שאת כל האנרגיות שיש לך

את צריכה לקחת לכיוון חתונה.

כי אם לא תעשי את זה,

אז למעשה יש לך 2 אפשרויות.

״לסבול״ בלי בחור.

לקחת ״חבר״ בלי חתונה.

האפשרות השניה, לא קיימת (ככה אמרת)

האפשרות הראשונה, לא הגיונית וגם היא יכולה להחליש אותך ולהביא אותך למקומות פחות טובים ( פחות הצלחה בלימודים, יותר תסכול בהמשך עם שידוכים כי עד שתגיעי לשידוכים... תהיי....לא מוצא את המילה המתאימה..אבל...משהו כמו...״חלשה״ ״מורעבת״. כמו מישהו שרצה לשתות מים במשך 5 שנים ועכשיו רואה באר כשהוא כבר חצי ...בן אדם. (טיפה בהקצנה. אבל נסי להבין ת׳כוונה).

אני במקומך שובר את הראש,

איך את מצליחה ויכולה להשיג הכל גם בדרך  של חתונה. ברור שזה אפשרי.

הרי חייבות להיות בחורות במצב שלך, שבסוף התחתנו ובמבט לאחור יודעות שעשו החלטה נכונה.

לדבר איתם. ללמוד מהם. בטוח יהיה להם טיפים.

עכשיו יש לך הכי הרבה אנרגיות, דווקא בשביל הדברים המאתגרים.

לדברים הכיפיים והקלילים, צריך פחות אנרגיות וזה יהיה לך -תמיד- בהמשך.

הרצון העז שלך בבחור זה סימן טוב שאת מוכנה להתחתן.

את פשוט לוקחת את זה לכיוון אחר לגמרי משום מה. ככה זה מרגיש לי.

חבל.

תשתמשי באנרגיות האלה, לדבר האמיתי. שיש בו *גם* אושר *וגם* כיף.

אני רוצה להגיד שמרגיש לי שכל הזמן מדגישים את הצדדים האלה של חתונה, המחייבים, וזה מה זה לא עושה חשק להתחתן. צריך שיהיו יותר רבניות, מחנכות וכזה, שמספרות את הצד החיובי של חתונה. שמדגישות את הזכות, את היופי של החיבור, שנותנות גם לעוף עם זה ולא מוסיפות משקולות.

זה מה שאני חושבת בעקבות מה שאני שומעת גם מחברות... תלוי ממי לומדים, יש כאלה שממש מעודדות ועושות חשק לחתונה ולא מדגישות את הדברים המפחידים, שבאמת זה סתם להוסיף דאגות מיותרות לדבר עליהם יותר מדי כבר יוצא מפרופורציות. בסוף העיקר זה שיהיה קשר טוב ורצון לעבוד ביחד. שיהיה בית שמח, וקצת תמימות ושכל ישר יהיו מאד במקום כאן.

אני קצת יותר גדול (עשרים עוד מעט) ומאוד מאוד רוצה קשר עם משהי, אבל מרגיש שיש לי עוד דרך לעבור מבחינה רוחנית ונפשית.

וזה זמן קשה כל כך ומזמין לנפילות ולקטנויות שלא באמת תואמות את מי שאני.

מה עושים??

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.