אני חושב שכל הנשמות בדור הזה הם בבחינה הזאת. 

וזו הסיבה שהשם גילגל אותנו לדור הזה, כי הנשמה שלנו הכי גבוהה שיש ודווקא בגלל זה אנחנו שואפים להכי גבוה.כמו רב יוסף. אפילו שזה במחיר של להיות בהכי לכלוך. 

ולכן גם יש ככ הרבה הסתרות ומניעות. דווקא כי יש בנו אור עצום. 

הרב אומר באחת הפסקאות "יש דברים בעולם שיש להם תואר שלילי, אך יש להם מעלה גדולה כי התואר הוא משום הסיבה הטובה שגורמתם" זה לא מילה במילה אבל זה הרעיון בערך.

אגב

תרגום למימרא: יבוא ואזכה לשבת בצל הגללים של החמור

רב יוסף היה סגי נהור

לגבי רב יוסף, אני סבור שלכל תנא ואמורא הייתה שיטה אמונית שאפשר לראות אותה באה לידי ביטוי בסברות שלו וגם באופי שלו

למשל מה שר' חייא היה בגישה של חכמות בחוץ תרונה מתחבר עם זה שהתלמיד ההוא שטפחה לו ציצית על פניו היה מבית מדרשו כנראה שזאת הייתה השיטה של ר' חייא לקרב רחוקים

או ר' לוי הטיח דברים ואיטלע מתחבר עם דרשה אחרת באסתר רבה (פרשה ז' כ"ד)

כך שבהקשר שלנו אני חושב שהעובדה שרב יוסף היה סגי נהור קשורה מאוד עם הניגוד ל"ייתי ולא אחמיניה" אולי רב יוסף היה סגי נהור מצד התפקיד שלו בעולם או משהו כזה

יש חובות הלבבות מוכר שעובד ה' אמיתי יכול לראות בלי עיניים ולשמוע בלי אוזניים כו'

או כמו הקבצן העיוור של ר' נחמן

זכור לי איזה מדרש שהמרגלים ראו בנבואה נהרות של דם וחורבן הבית וכו' לכן לא רצו להיכנס

אבל היו צריכים ללכת בכל־זאת ולא לפחד מהייסורים (יש לזה רמז גם בתכלת הסמוכה לפרשת המרגלים שמסמלת את ייסורי הגיהנם והאש המכלה וכו' שגם היא טובה יש על זה שפת אמתים מדהימים)

או לנסות לעשות את הכי טוב שלהם כדי שזה לא יקרה, כמו שאלישע התנבא שחזאל יבקע הרות הגלעד ובכה בגלל זה, חזאל הבטיח לו שזה לא יקרה ונראה מהכתובים שזה לא קרה

///

בכללי יש סבא מנובהרדוק נפלא שדן בשאלה צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור

שצדיק גמור אין אצלו בכלל מושג של רע כי הייסורים בכלל לא מזיזים לו ולהיפך הם אצלו תענוגות עליונים או משהו כזה

וצדיק ורע לו הוא צדיק שעדיין לא תיקן את השקפתו לחלוטין לכן הוא עדיין סובל מהייסורים

קבל פסקה של הסבא מסלבודקה [אור הצפון – עבדות וחירות ו-ז]

וכשנעמיק בדבר יותר, נראה שהיסורים האלה אם הם מביאים לידי אמונה והכרה שהן תכליתה של הבריאה אינם יסורים כלל כי אם תענוגות, באשר רואים בהם שלוחיו של מקום. וכבר אמרו חז״ל: ״אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה״. הרי שבכל נקיפת אצבע יש לראות רמז מלמעלה. וכמה יש לאדם לשמוח על דבר זה שמלמדים אותו מן השמים שדרכו לא טובה ושעליו להיטיב את מעשיו.

והנה פרעה הרגיש בדבר הזה ושמח מאוד על המכות והיסורים שבאו עליו. איתא במדרש: ״׳ויהי בשלח פרעה׳, כששלח פרעה את העם מי צווח ווי? פרעה. משל למלך שהיה בנו הולך למדינה אחת. הלך ושדרו אצל עשיר אחד. וקבל העשיר בנו של מלך בעין טובה. כיון ששמע המלך מי קבל בנו ובאיזו מדינה הוא, היה משלח איגרת אצל אותו האיש ואומר לו: שלח את בני. פעם אחת וב׳ וג׳. היה משלח בכל זמן ובכל שעה ושעה עד שהלך והוציא לבנו בעצמו. התחיל אותו האיש צועק על שיצא בנו של מלך מתוך ביתו. אמרו לו שכניו: למה אתה צועק? אמר להם: כבוד היה לי כשהיה בנו של מלך אצלי, שהיה המלך כותב אגרת לי והיה זקוק לי והייתי ספון בפניו. עכשיו שנמשך בנו של מלך מאצלי, אינו נזקק לי בדבר. לכך אני צועק. כך אמר פרעה: כשהיו ישראל אצלי היה הקדוש ברוך הוא זקוק לי והייתי ספון בפניו והיה משלח לי אגרת בכל שעה ואומר: ׳כה אמר ה׳ אלהי העברים שלח עמי׳ (שמות ט:א). והיה פרעה שומע מפי משה: שלח את בני, ולא היה מבקש לשלחם. כשירד הקדוש ברוך הוא למצרים והוציא את ישראל, שנאמר: ׳וארד להצילו מיד מצרים׳ (שמות ג:ח) התחיל פרעה צועק: ווי ששלחתי את ישראל. לכך נאמר: ׳ויהי בשלח פרעה׳״.

הרי מפורש כי כל אותן המכות הקשות והעלבונות והיסורים שבאו על פרעה במצרים ראה בהם כבוד גדול לעצמו וראה בהם אושר ותענוגות שיש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וכי הוא לבדו מטפל בו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף. ונמצאים הדברים הפוכים, שבזמן שהיה מושל בכפה במצרים ושליט גדול בעולם והפעיל כל חכמת הכשפים בארמונו ובמדינתו וחשב את עצמו לאלוה, לא היה אלא נחות דרגה, עבד עבדים, כי עבד למזל טלה. והרי זו חשכת השכל ופחיתות במדריגה והיה רחוק מאד מתכליתו ומטרתו. אבל לאחר שבאו עליו המכות והיסורים, שנהרס שלטונו וכולם שחקו על משבתו, ונאלץ להכיר בה׳. שאמר: ״ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים״. דוקא אז השתחרר מפחיתות מדריגתו והרגיש בשמחה ובתענוגות החיים האמתיים עד שלא רצה להפרד מזה וצעק: ווי ששלחתי את ישראל, ווי שהפסדתי את הגילוי הזה שהתגלה לפני ה׳ במכות וביסורים שהביא עלי, כלומר: בתוך אותו גיהנם הרגיש טעם של גן עדן.

לפי כל האמור יוצא, שכל מעשה יציאת מצרים בא, להביא לידי אמונה שלמה בה׳ יתברך, בלי שום פגם וטשטוש, הן בהשגחה הכללית שה׳ בורא ומנהיג הכל והן בהשגחה פרטית שה׳ יוצר את כל הבריאה כל רגע בשביל כל יחיד ויחיד, שיש בזה משום השתחררות גמורה מכל צל של פחיתות העבדות, וללמד שאמונה זו היא חיותו האמתית של האדם בבחינת ״וצדיק באמונתו יחיה״ ושכל היסורים שבעולם אם הם מביאים לידי אמונה זו אינם אלא תענוגות עליונים ואין אושר גדול מהם בעולם.

@ימח שם ערפאת עשיתי לך אזהרת טריגר לאורך

ממש מתחבר למה שכתב בעל השדה איזה כיף לראות שיש הרבה זרמים וכל אחד עם הכיוון שלו אבל בסוף הכל מגיע לנקודה אחת 

מרגישים שזה הסוף. אבל האמת מרגישים את זה כבר שנים. כל פעם מרגיש שהגענו לשיא הקושי וזהו הוא עכשיו בטוח מגיע והוא לא. להחזיק בחבל נהיה קשה מאי פעם.

למה אנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא הכי טוב מתוך הקושי? למה קשה להתחבר אליו מתוך הטוב ולהשאר מחוברים? 

בכללי מרגיש לי שרגשות שליליים הרבה יותר עוצמתיים מחיוביים. רק אני מרגישה ככה? 

לגבי השאלות הראשונות- אני חושב שאם באמת היינו תופסים שה' נמצא בהכל, היינו צריכים הרבה פחות יסורים כדי להתחבר אליו. כי היינו מתחברים דרך דברים טובים.

אבל כשאנחנו חיים בתודעה שחומריות זה רע, רע במיעוטו, אמצעי לקודש או "סעודת מצווה", אז אנחנו מוציאים משם את הקב"ה ברמה כזו או אחרת וממילא צריכים משהו אחר, כגון סבל, כדי להגיע לחיבור רגשי אליו.

אם היינו חווים את כלל ההנאות החושיות (המותרות כמובן) מתוך תודעה שה' מתגלה דרכן ואנחנו מתחברים אליו דרכן, רגש האהבה לקב"ה היה בא לנו באופן טבעי, והיינו רוצים לפתח אותו ולהרחיב אותו והכל היה הרבה יותר קל. 

צריך לתפוס את העולם הגשמי כדרך בה ה' בחר שנתחבר אליו.

(וכמובן מהבחינה השכלית גם צריך חיבור מתאים. מה שאומר שצריך ללמוד בעיקר את תורת א"י, גם אם הרבנים שמעבירים אותה מתלבשים פשוט ונראים פשוטים ואין סביבם טררם והילה אפופת מסתורין. והייחודיות שבתורת א"י במשפט אחד זה שהיא רואה את העולם בדרך האחדותית שתוארה לעיל.).

אבל ברגע שאנחנו לא באמת מתחברים לקב"ה דרך העולם הטבעי הפשוט אלא דרך ניתוק תודעתי מהחומר, אז בוודאי שקשה להישאר מחוברים כי זה אומר שכדי להישאר מחוברים צריך לעבור לעולם אחר ולהישאר בו.

להסתכל על כל טוב הכי קטן כאהבת השם. זה עבודה. 

השם כביכול יותר קרוב אלינו שאנחנו בלמטה ובקושי. רבי נחמן הרבה מביא את הדרשה על הפסוק "כי אסק שמים, שם אתה, ואציעה שאול הנך"

בשמים (במצב הטוב כביכול) אנחנו רואים את השם אבל הוא "שם" שם מבטא מרחק מסוים. 

ואציעה שאול זה במצב השלילי -הנך. זה הכי קרוב שיש , הוא כאן סמוך

אשריך דוד 

בתחושה שלנו. השאלה אם זה נכון גם במציאות. זאת אומרת, אלוקים באמת יותר קרוב כשאנחנו למטה או שהקרבה שלו לא משתנה, ואנחנו רק מרגישים פתאום קרוב כי אנחנו יותר חושבים עליו מכורח המציאות... 

בפשטות, השם ממלא כל עלמין אז לא שייך לעשות תהשוואות האלה. 

אבל יש לי כיוון מסוים שאולי יכול לענות על השאלה הזאת קצת.

ידוע שבכל צרתם לו צר. ויש גם את העניין שבכל מקום שליבו של אדם נמצא, שם הוא. אז באותו אופן ייתכן שזה גם כך בקשר שלנו עם השם, כי יש מקום לומר שהשם שוכן בלב שלנו אז לכן במצבים האלה ההופעה שלו כביכול יותר מוחשית וקרובה. נזכרתי גם במדרש לא זוכר איזה שבו כתוב שבחורבן בית שני ממש ברגעים האחרונים לפני היציאה לגלות האחרונה הכרובים שעל ארון הקודש התהפכו כלומר אחד כלפני השני או משהו כזה, זה כאילו מסמל את הרמת קרבה ההכי גבוהה שהייתה.וזה קרה כביכול בגלל שהקשר בין ישראל להשם הגיע לשפל הכי הגדול

אוכל למצוא לך תמקור אם תרצי

אין לי תשובה אליה, עולה לי ממש "וישמן ישורון ויבעט" כאילו שטוב לאדם אז הוא עלול להיכנס לבחינת "כוחי ועוצם ידי" ואז ממילא יתקיים בו חס ושלום - "וישמן ישורון ויבעט".

ועכשיו כשקצת חשבתי יותר, נראה לי שהקושי האמיתי זה להיות מחובר *להשם מתוך הטוב* שמה זה אומר? לשמוח במצוות, לשמוח בלימוד תורה שלי, לשמוח בעבודת ה' שלי לא משנה איך היא מתבטאת, לשמוח בכל עסק קדושה שאני עוסק פרק תהילים, לימוד יומי קצר של 5 דק, כיבוד הורים, כל דבר שקשור לקדושה. וזאת נראה לי הנקודה, שהיצר הרע יתן לך הכל, ממש הכל! תלמד 4 שעות רצוף תתפלל 3 תפילות ביום, תהיה עבד ה' אבל מה? אל תשמח שאתה מניח תפילין, אל תשמח שאתה עוזר להורים כאילו ממש לא יתן לנו לשים חיוך על הפנים כשאני מניח תפילין או כל מצווה אחרת חס ושלום, ואז כשהוא מנתק אותי ממקור השמחה והחיות שזה המצוות, כי אני כבר לא שמח בהם חס ושלום, אז מהר מאוד אדם מחפש דברים אחרים שיעניקו לו "שמחה" שהיא לא באמת שמחה אלא "ריגוש" שאותו הוא לא מקבל בתפילין כי הוא לא שמח בהם. אני חושב על זה עכשיח יותר ויותר לעומק וזה כל כך מסתדר לי בראש איזה יופי ישתבח שמו לעד תודה על השאלה חידדה אותי מאוד.

ואז ממילא כשניתקתי עצמי מהשמחה במצוות, והלכתי לרעות בשדות זרים חס ושלום בחיפוש אחרי ה"שמחה" אני עלול ליפול למקומות חשוכים מאוד, ואז אני אצעק להשם שיושיע אותי ופתאום אתעורר אליו בכזו התעוררות ודבקות כי קשה לי אבא אז תעזור לי ואז אני עובד אותו ומחובר אליו מתוך הקושי.

והנקודה שעולה פה בעיניי היא השמחה דווקא, כי אם הייתי שמח במצוות שלי ובכל עסק קטן של קדושה שאני עוסק בו, אז ממילא לא הייתי מחפש חיות במקום אחר ח"ו.

שמעתי פעם משהו יפה מרב שאני מאוד מעריך, אדם שלמד עכשיו שעה תורה ולא שמח בזה, איך הוא מרגיש? 

הוא אומר לעצמו "בסדר נו אז למדתי שעה, יש תלמידי חכמים ואברכים שלומדים 3 שעות 6 שעות ואפילו 12 שעות, השעה שלי לא כזאת משמעותית" וזה קרה לי כל כך הרבה פעמים וחס ושלום!!! זה נובע בעומק מגאווה, שלמעלת כבוד תורתי כבר לא נאה ולא יאה ללמוד רק שעה, ומה זה שעה של תורה? לכבודי זה לא מספיק.

איזו גאווה סרוחה, אפילו חצי שעה תורה אפילו דקה, זה משהו שאסור לנו לתת ליצר הרע לקחת אליו לתבוע בעלות ולהגיד "עזוב תראה כמה הם לומדים" כי זה שלי אז לך מפה ועזוב אותי לנפשי

ולגבי הרגשות השליליים, אני חושב שרגשות חיוביים הם הרבה יותר עוצמתיים, כמה פעמים קרה לנו שהיינו באמת בדבקות ובאמת באורות שמרגישים ממש מתיקות וקרבת ה' ? לי אישית לא הרבה בכלל אבל כשהם באים, הם חזקים כל כך, ולעומת זאת, כמה פעמים הרגשנו רגשות שליליים וצעקנו לה' ? המון, יותר ממה שאפשר לספור, ואני חושב שנצרב לנו בתודעה (ודווקא בגלל שלא חווינו המון רגעים של רגשות טובים) שרגשות שליליים תמיד מדביקים אותנו בה' והם הכי חזקים ודוחפים אותנו למעלה, אבל זה רק בגלל שלא לימדו אותנו איך להרגיש טוב וזה באמת נכון, כל העולם הזה וכל המציאות של הס"א זה להראות כמה קשה וכמה רע וכמה אי אפשר וכו' תחשבו אם היינו נולדים למציאות שהכל הפוך, שמלמדים אותנו כמה אפשר וכמה טוב יש וכמה אור ואיזו מתיקות וכל העולם היה מתנהל ככה, איך היינו מרגישים?

בעניין השמחה. אבל זה לעשות שינוי תודעה על אמת. המוח שלנו הורגל כמו שאמרת להסתכל על השלילי. זה עיוות מחשבה. המוח מסנן את מה שטוב, או מקטין אותו ממש ומגדיל את הרע. 

טכנית נורא קשה לשמוח במה שאנחנו עושים יום יום במשך שנים. בקושי על משהו שעושים פעמיים כבר בפעם השנייה פחות נחמד חח, אז חיים שלמים- זה מלחמה על השמחה. 

אני חושבת שמעבר לזה שלא לימדנו אותנו לחיות טוב נכון, יש גם עניין )לפחות אצלי( שגם כיש טוב אז יש מן פחד שיעלם. מכיר את האמרה - "יותר רע מרע זה טוב שנגמר". אנחנו צריכים ללמוד לשהות ברגע ופשוט להנות ממנו.

דרך אגב מעניין אותי אם יש הבדל בין גברים לנשים מבחינת החוויה של עוצמת הרגשות. או שפשוט יש הבדל אינדוודואלי בין אדם לאדם. גם יכול להיות. 

קיים הפחד הזה שמשהו טוב בסוף נעלם, ולא הכרתי את האמרה חידשת לי

ולגבי הרגשות, קורץ לי לכתוב נשים חוות את הרגש בצורה יותר חזקה, אבל מצד שני אני שואל את עצמי אם אני חושב ככה רק בגלל שאנחנו הגברים גם חווים מן הסתם, אבל פשוט לא משתפים יותר מדי אם בכלל, ואז יוצא שאין הבדל בחוויה של עוצמת הרגש אלא באיך אני מתמודד איתו, למשל גבר ואישה שחוו אותה חוויה רגשית נניח, האישה יכולה לקחת את החוויה ולנתח אותה ולחשוב עליה ולדבר עליה עם כל מאן דהוא ולשתף ולפרוק ואולי אפילו גם לבכות בחלק מהמקרים, בעוד שהבחור, חווה בדיוק אותה חוויה והרגיש את אותם רגשות שהרגישה היא, אבל פשוט משאיר את זה לעצמו ולא מראה לאף אחד באמת מה עובר עליו - וזה נשמע לי מאוד הגיוני ואולי בגלל זה מצטייר שנשים חוות יותר וכו' למרות שעדיין עם כל הנאמר לעיל אני עדיין נוטה לצדד בזה שנשים חוות רגש בצורה יותר חזקה

נשים חוות יותר רגשות שליליים (neuroticism)

וייתכן שגם יותר רגשות חיוביים (agreeableness + extroversion)

בממוצע

אבל אמת נכון הדבר שלנשים יש יותר שמחת חיים מגברים, ממש כך מרגיש לי וכו' יש לי כמה סיבות שחשבתי עליהן אבל עדיין לא התיישבתי בהן ב100 אחוז

וזה ממש קורה כשיש ייסורים אבל חבל שצריך אותם... חבל שכזה קשה לעצום עיניים ולהדבק בה' בכל הכוח גם כשטוב וזורם... תמיד מתבעסת על זה... מציק לי המצפון

עריכה: רואה עכשיו שכתבת על זה בהודעה פה למעלה... וואי חידוש ממש יפה!!

בסוף הייסורים הם הטובה זה כל העניין שהרב ניסה להעביר, שהם סך הכל באים במלבוש של "רע" אבל בעומק הם כבר התחלת הגאולה הפרטית של האדם 

והחידוש הוא של בעל השדה לא שלי

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה