מרגיש כאילו ממש לוקחים את האדמה מתחת לרגליים שלי ומנערים אותה בכל כח אפשרי, כל אחד ומה שהוא עובר ופשוט לי כל כך שזה חבלי משיח לראות מי יחזיק בחבל בסוף ומי ישבר, ולפעמים אתה כבר על סף שבירה ופריקת כל עול כי רבאק ריבונו של עולם כמה אפשר באמת? בסדר ניסיון פה ניסיון שם אבל מה זה הפיצוצים האלו, מרגיש לי שלפני כמה חודשים הייתי במקום אחד והיום אני במקום הרבה הרבה יותר נמוך וזה באשמתי אני לוקח אחריות מלאה, פשוט לא יודע זה מרגיש לי לא מציאותי כל כך הרבה נסיונות שממש "במקרה" פוגשים אותי ואתה צריך להילחם כי זה ממש קו הסיום ואין מה לעשות דוד תהיה חזק.
אשכרה "ייתי ולא אחמינה" כמה צרות ויסורים העם שלנו עובר בכלל וכמה כל אחד סובל בפרט, זה ניעור אחרון והוא בא, ניעור אחרון ומחר מחרתיים כבר נראה את הכהן הגדול בבגדי תפארתו משרת בבית המקדש והכל כבר יהיה מאחורינו..אכי"ר.
משהו יפה ששמעתי, זה עם עומק בקבלה אבל ניתן את הפשט גם כי לא הבנתי את הקבלה כל כך וגם כי הפשט פשוט מטיס לשמים. אז ככה,
אין רע יורד מאת השם חס ושלום, והכל זה טוב מוחלט, ישאל השואל אבל הנה עובר עליי מה שעובר ויש לי ייסורים קשים אז איך אתה אומר הכל טוב וכו' , והיישוב הוא, שאכן כל מה שעובר על האדם זה טוב מוחלט, רק בגלל מעשיו אין ראוי שירד לו בתורת "טובה" היינו בתורת "שפע" ולכן זה יורד במלבוש "רע" חס ושלום בחינת "פשע" , אבל בעומק היא היא בעצמה הטובה רק במלבוש שלעיני האדם נראה רע, וידע האדם שברגע שהגיעו אליו ייסורים, הם הם תכלית כל הטוב והשפע. ונסביר, יש לנו ברוך השם עיניים לראות, וכשאדם מסתכל על הייסורים שירדו עליו הוא ממש עוצם עיניים כמו אדם שסובל ורק רוצה שזה יעבור וצועק להשם שיושיע אותו, והעצימת עיניים היא בעצם ניתוק של האדם מכל הבלי העולם הזה וחיבור עמוק ועוצמתי במחשבתו להשם ברוך הוא בחינת "שיויתי הויה לנגדי תמיד" שזהו במחשבה בלבד ותו לא, וברגע שאדם מקשר עצמו בייסורים שעוברים עליו לשם הויה ברוך הוא ועוצם עיניים חזק ורק מבין שהכל זה הוא, ואין חס ושלום ייסורים, וכל המטרה שלהם הייתה לגרום לאדם לחזור לדבוק במחשבתו בהשם ברוך הוא ולסגור עיניים מכל הבלי העולם הזה, שההתעסקות והראיה בהבלי העולם הזה היא מה שניתקה את האדם מלכתחילה מלהיות דבוק בו ברוך הוא ואז ה' ברוב רחמיו וחסדיו י"ש, שולח לאדם ייסורים כדי שיסגור שוב את עיניו וידבוק במקור החיים עצמו בחינת "שיויתי הויה לנגדי תמיד" או אז, ברגע שאדם מדבק מחשבתו בהשם ומבין שכל הייסורים הם סך הכל טובה עצומה להחזיר אותו להיות דבוק בבוראו אזי מיד נהפך ה-"רע" שירד אליו בחינת "נגע" ל-"ע(ו)נג" גמור וממתק מעליו את כל הדינים וכו' רק תראו מה זה מחשבה של יהודי, רק מחשבה, לא מדבר איתכם על כוונות וייחודים, רק להדביק את המחשבה שלנו בהשם ברוך הוא, איזה עוצמות, כל הנ"ל מהספר "בעל השדה"
אוטוטו משיח כאן חברים, גם אם עובר מה שעובר תחזיקו חזק לא לוותר זה קשה אבל לפום צערא אגרא, תנאים לא רצו להיות בדור שלנו "ייתי ולא אחמינה" ואנחנו נבחרנו בקפידה להיות פה משמע יש לנו כח לברר פה מה שצריך בעזרת הבורא ברוך הוא ולעבור כל קושי שבא עלינו, בדור הזה להיות קרוב להשם? עם כל מה שקורה בחןץ? אשריכם ואשרי חלקיכם עם ישראל איזה נחת יש להשם מכם. הוא מתפאר בכם כל יום בשמים על הצער והסבל שאתם עוברים ועם כל זה לא עוזבים אותו. החברותא היקר שלי תמיד אומר "יש לי הרגשה שיקומו הדורות הראשונים וישאלו, איך הצלחתם להחזיק בדור הזה? כל כך פחדנו ואתם ככה הייתם פה ושמרתם תורה ומצוות בדור הזה?" ויש סימוכין לדבריו..."ייתי ולא אחמינה" וכו' והבוחר יבחר והמשכיל ישכיל.
