זה התמודדות ממש לא פשוטה

אבל כבר החלטת...

בכל אופן את נשמעת אדם חכם ומתבונן

גם קראתי מה כתבת על "החזרה בשאלה" קטעים בדיוק שאלתי את בעלי למה לדעתו ככה קראו להם ומי התחיל עם זה... 

קראתי ונשבר לי הלב כי זה באמת כואב 

לגבי נטיות הפוכות מרשה לעצמי לכתוב לך את דעתי על זה כי את נשמעת לי בחורה חכמה...

מה שהתורה לא ראתה בעין יפה או אסרה ממש

מתלווה לזה אנרגיה שלילית ולא נעימה בכלל

להמשך לאישה או להתאהב בה, ברור שזה אפשרי

אצל מי שזה קיים בסקאלה כזאת או אחרת

אבל לנהל חיים לפי זה, בעיניי בגלל שהתורה אמרה מה שאמרה נותן לזה את ההוואי השלילי של זה.. 

בעומק אני רואה את זה פשוט כתאווה לא נכונה ולא בריאה שמצטיירת כמשהו נעים ומתוק ויפה ואידאלי אולי אפילו...

ובטוחה שיש סיבות רוחניות לכך שאישה תמשך לאישה או גבר לגבר למרות שזה נגד התורה ונגד הטבע וההיגיון....

בכל אופן על החזרה בשאלה, עד שימצאו לזה הגדרה אחרת, החיפוש הזה, הדרך הזאת שאת עוברת

יכול להיות שזה התיקון ןהעניין שלך ואולי זו ירידה לצורך עליה ויכול להיות שזאת ירידה שאין ממנה עליה והקשר עם ה' שזה שמחת הנשמה והחיות האמיתית רק יילך ויתמוסס כי המצוות הם אלו המחזקות את הקשר עם הבורא בעולם הגשמי....

אז אם יש לך שאלה או קושיה על הדרך שאת פועלת עכשיו, מתנסה פה ושם, רצוא ושוב...

תדעי שיש גם דרך אחרת...

להתאהב במצוות, בכל מצווה ומצווה, להתרגש ממנה

להתרגש מתפילה , להתרגש מה', להתרגש מאלוקות, לנשום ולחיות אלוקות, לחיות משמעות לא מתוך פחד ולא כי אמרו ולא כי האחים יתחזקו או ידרדרו

אלא כי בפשטות זה מה שהנשמה מבקשת וזה בעומק מה שאנו רוצים בכל הרבדים שלנו

ולפעמים צריך ללכת כביכןל נגד הנפש, כי לפעמים על הנפש מתלבש רצונות נמוכים ולא טובים ואנו מפרשים את זה כצורך אמיתי עמוק פנימי וזה לא מדויק... 

לפעמיפ צריך לקיים מצוות לפחות בהתחלה בכביכול הכרח וכביכול נגד רצון הנפש שכרגע היא במקופ נמוך ולא מבין, ולקרןא לנשמה דרך התפילה שתאיר שתופיע

 שתגיע שתראה את עצמה...

שהקב"ה יאיר לנו את הדרך...

וזה אפשרי. 

בע"ה.

אני מאחלת לך בהירות ושמחה בדרך 

שה' יאיר את דרכך וישמח אותך 

ותרגישי אהובה ורצויה תמיד ❤️

את קוראת לזה תאווה, אבל אצלי זה טבעי, אני לא יודע מה זה להמשך לגבר, אני יודעת מה זה להמשך לאישה ואני לא מכירה משהו אחר, 

זה לא בא מתאווה זה בא באמת אחרי בירור מעמיק של חמש שנים!!

אני ממש לא מסכימה איתך שאת אומרת שהקשר שלי עם ה' ילך ותמוסס, להפך! אחרי היציאה מהארון הרבה הרבה יותר התקרבתי איליו, נכון אני לא דתייה מאוד, אבל מרגישה יותר מחוברת לה' מתמיד! ובעניי אין זה שום קשר למצוות!
זה דרך וכל אחד עובר דרך, אני יכולה לומר לך שאת המצוות שאני מקיימת היום אני מקיימת בהכי התרגשות, ובהכי שמחה, נכון, הקונפליקט גדול, לכן אני לא מגדירה את עצמי דתייה, אבל אני גם לא מגדירה את עצצמי חילוניה..

את מגדירה את זה ללכת נגד הנפש אני אומרת הפוך, ללכת עם האמת שלי..
תודה על התגובה הארוכה♥

גם הדרך הטבעית של משיכה אישה לגבר אני קוראת לזה תאוה... אז אל תחשבי שאני ממעיטה בתחושה או בערך של ההרגשה של זה...

רק השונה הוא שבין גבר לאישה יכולה לשרות קדושה ושכינה מה שלא קורה ולא יקרה לעולם בתאווה אישה לאישה/ גבר לגבר...

וזה קושי עצום, אבל עדיין לא הייתי בוחרת בדרך שיש בה עקימות ואנרגיה לא טבעית...

(אפילו שמרגיש לך שזה הטבע שלך...)

בכל אופן יכול להיות שאת מרגישה יותר קרובה וקשורה לה' עכשיו יותר מבד"כ.. לכן כתבתי שאולי זה כן הדרך שלך להגיע לאמת לאמיתה...

ואולי לא..

בעולמות הרוחניים כל עבירה מנתקת עוד קטע מהחבל שמחבר ביננו לבין ה', מוזמנת לקרוא בליקוטי אמרים בספר התניא דיי בהתחלה... 

האמת שלך כרגע זה לעשות את מה שמרגיש לך נכון כנראה וזה מובן לגמרי, הרבה הולכים בדרך הזאת ואפילו מרגישים קשורים לה'.

בגלל שהרגשות שלנן הם סובייקטיבים ונתונים לשינויים ומצבי רוח זה בעייתי לפעמים להסתמך עליהם ולקבל אותם כאמת מוחלטת וודאית...

ואפשר להבין את זה מצד הסתכלות על הנפש שרוצה לבחור את הדרך שלה ורוצה להרגיש חיבור למעשים שלה...

אני לא יכולה להכנס לזה יותר מדיי כאן בתגובה כי זה מן הסתם מורכב ותלוי בהרבה דברים שעברת בחיים...

את קוראת למשיכה בין גבר לאישה גם תאווה, 

אז שנייה, מה ההבדל??

ואיפה יש לך הזכות לומר שמשיכה בין נשים זה עקימות ואנרגיה לא טבעית?
את חווה את החיים עם משיכה לגבר, ולך זה טבעי, אני חיה את החיים עם משיכה לנשים, ולי זה טבעי...

אני לא נכנסת לעבירות ומצוות כי מספיק נכוותי בזה בעבר ולא מתחבנת עם עצמי ועם אלהוים על עבירות ועונשים, בכלל לא נכנסת לזה!

את ההחלטות שלי אני לא קיבלתי נטו מרגשות, אחרת לא הייתי בוחרת לחיות חיים כאלה, 

את ההחלטות שלי אני אני קיבלתי אחרי בירור ארוך מפרך ומורכב של חשיבה והתבוננות בעצמי..
 

והזכות שלי היא כי הדעה שלי נובעת ממקור תורני, יהדותי, הלכתי, רוחני וכו'

אנחנו יהודים בעלי נשמה שניתנה לנו תורה משמיים אני חושבת שזו בהחלט זכות מספיקה ומספקת. 

שוב אני חושבת שאם אדם מגיע למקום שהוא הפך מה שלמד ויודע על איך העולם הרוחני עובד זה לא מגיע משורש של אמת, אלא מדעה עצמית שכנראה הגיעה מסיבות רגשיות/נפשיות כאלו או אחרות (שהם לגמרי מובנות... כולנו עוברים דרך) 

אם טוב לך זה מצוין, אבל מציינת שוב שלמרות שאת לא נכנסת לחשבונות של עבירה מצווה כרגע, אולי יום אחד החישבון הזה כן יעניין אותך... 

היהדות כן נכנסת לשם, נכון זה אולי טכני ולא הכי סימפטי אבל זה האמת מה נעשה... 

אפילו חלק מעיקרי האמונה...

וכשדיברתי על החלטות דיברתי בעיקר על המקום של המצוות, נשמע ששם זה נבע מרגשות, לא סותר שגם השכל לקח חלק... 

לגבי לחיות עם אישה וכו' פחות נכנסת לזה כי זה מורכב לדעתי על גבי פורום, רק רציתי לציין את דעתי בנושא...

זה לא קשור לידע רוחני זה הרבה מעבר, זה נפש האדם וזה רגשות, וזה מחשבות וזה התמודדות שלא מתחילה ונגמרת בדת ויהדות כי זה נחמד והכל אבל לא להנשארנו לפני 2000 שנה התקדמנו, ויש בעולם דבר שנקרא משיכה בין שתי נשים..
לי יש זכות לומר שיש דבר כזה בעולם כי אני מרגישה וחיה את זה, אין לי זכות לומר לך שום דבר בנוגע לנישואים בין גבר ואישה כי בחיים לא חוויתי אתזה, מבינה?
ואני ממש לא מתביישת בזה, אני גאה מאוד במי שאני, ובעניי לא כל דבר בעולם קשור לדת.

לומר את האמת אני ממש מסתפקת באמונה שלי כרגע אני בטוחה שהיא מאוד חזקה, אז לא באמת אכפת לי מהחשבונות העתידיים על פה מצווה שם מצווה אני מתמקדת בלהיות אדם טוב ובעניי זה מספיק..

לא אומרת שאני לא עושה יותר יש מלא מצוות שאני מקיימת, אבל בעניי לחשם מצוות זה ממש פאסה

לא חוויתי דעה על התחושות שלך או המשיכה שלך באופן אישי

דיברתי באופן כללי, אפשר לקחת צד בדיון נטו על סמך מקורות מיהדות מבלי לשפוט את החוויה הריגשית שאת עוברת אלא לדבר מתוך מקום ענייני... לשם יותר כיוונתי...

לא אמרתי כלום על בושה...

להפך גם אמרתי שלגמרי אפשרי וייתכן להמשך לאישה... 

ויש לך זכות לומר את דעתך על נישואים בין גבר לאישה אפילו אם מעולם לא חווית ואולי לא תחווי וגם אם זה לא נובע ממקור של יהדות, כי מותר לנו להביע דעה כי לכולנו יש עולם של מחשבות והתבוננות וזו זכותנו להביע אותו לדעתי... 

ההבדל הוא לא לבוא ולהגיד *לי* תבואי פשוט ותתשתפי בדיון במידה והוא קיים.

זה מה שעשיתי כאן, לא באתי ואמרתי *לך* באופן אישי מה את מרגישה בלב שלך... אמרתי בכללי...

אז את מבינה, פתאום את אומרת שאת מסתפקת באמונה שלך או שזה לדעתך פאסה להתעסק במצוות...

אז אוקי... 

רק מציינת שוב, שלפי היהדות זו לא האמת

מכעיס ומעצבן אבל זו לא האמת.

איך אמרת? ממזמן כבר התקדמנו?

מה התקדם? מי התקדם? הקב"ה? העולמות הרוחניים?

למעלה הכל נשאר בדיוק אותו דבר. אין זמנים בשמיים. והקב"ה גם לא משתנה...

אנחנו משתנים נכון, התרבות משתנה, הצרכים, ההלך רוח, הסגנון, ועוד, משתנים.

לא השקפת היהדות ולא הלך הרוח היהודי.

הוא ניצחי וקבוע. 

ובמידה ונדמה שחל שם כביכול שינוי, השינוי כנראה חל בנו, ואולי הוא דורש מאיתנו לברר בנפש שלנן מי הוא זה שאנו מכנים בשם אלוקים ומה היא זו האמונה שאני מכריזה שאני מאמינה בה. 

אולי בין זה לבין האלוקות והאמונה האמיתיים אין הרבה חיבור אמיתי...

אולי ואולי לא. 

נכון, זה לא האמת לפי היהדות, והיהדות חשובה לי, לכן אני ל מתכוונת לבזות אותה עם טקס חופה של שתי נשים..

אני אומרת התקדמנו אני מתכוונת שאפשר לעשות את השילוב בין הדת לחיים ואני לא צריכה להסתיר את מי שאני או מה שאני, אני חיה איך שטוב לי!

אני לא חושבת אני נמצאת במקום שאני צריכה לברר על האמונה שלי, אני מאמינה, ומשלבת. ואפשר שזה יבוא ביחד.

באמת אני לא במקום של להטיף לך, לא התנסתי בנסיון הזה, כך שאיני יודע איך הייתי מתמודד (כן עמדתי בנסיונות אחרים). אם היית כותבת בבמה פנימית של מתמודדים, הייתי נמנע מלהגיב בכלל.

אבל  היות שפתחת את זה בפורום דתי-ציבורי, שגם נוער קורא בו, אבהיר את המובן מאליו:

קרבת ד' משיגים רק כשעושים רצונו, כפי שהוא ציווה בתורה וכפי שעבר לנו במסורת ממשה לחכמי הדורות. הרגשות סוביקטיביות שלנו, לא רלוונטיות לקרבת ד'. 

המקריבים בבמות הרגישו שהם מתקרבים בזה לד', הנביאים צעקו עליהם והמלכים הצדיקים הרסו להם את הבמות (וכשלא הצליחו - זה יופיע כסיוג מ"ויעש הישר בעיני ד', רק הבמות לא סרו").

אנחנו לא יודעים מי יותר קרוב ל-ה',

בחור בן 25 מבית דתי המקיים מצוות מבוקר עד ליל כפי שחונך והוא מאמין,

או יהודי בברית המועצות הקומוניסטית שלימד את ילדיו להגיד פעמיים ביום שמע ישראל, או חילוני אתאיסט שעזב אשה ילדים ועבודה והלך להגן על עם ישראל בעזה.

אני כבר מזמן מחוץ למשחק הזה, מי יותר קרוב ומי לא. למשחק הזה יש רק שופט אחד, והוא לא אף אחד מאיתנו.

ולא למשמעות הזאת התייחסתי.

חד משמעית!

שאלת קיום התורה היא מה שרלוונטי כאן.

התורה אוסרת על זה, ומי שרצון ה' חשוב לו צריך לבטל את רצונו.

גם ממזר הוא אומלל שכנראה לעולם לא יתחתן. וכאן שייך לומר שלפום צערא אגרא והקב"ה לא מקפח אף בריה.

לא יודעת מה איתך, ואתה תעשה את החשבונות שלך עם עצמך איך שאתה רוצה, ובאמת לא אכפת לי, אין לנו את הזכות לבוא ולדון אדם על פי כמות המצוות שהוא עושה.

לצאת בשאלה - פרוזה וכתיבה חופשית

אני לא יודע ממה להתחיל ואיך לסיים 😵‍💫

אבל חיבוק אחות 

ענק ענק 

לא לראות את ההלכה כהכל או כלום..

להמשיך להקפיד על מה שאת יכולה.

הרמב"ם באגרת השמד/מאמר קידוש ה':

ודע, שצריך האדם לידע יסוד זה מיסודות הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול עירובי תבשילין וכיוצא בהן, ולא יאמר האדם קם ליה בדרבה מינה, שאין דבר זה אלא בדיני אדם בעולם-הזה, אבל ה' יתעלה נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות, *ונותן שכר על כל דבר שעושים.* לפיכך צריך האדם לידע, שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנו עליה, *וכל מצוה שיעשה מקבל שכר*".

כשסיפרתי לראש הישיבה בשיעור א',

הוא אמר לי (ציטוט מהזיכרון)

יש 3 דברים שאני רוצה להגיד לך: 

א. כמובן יש דברים שאסור לעשות, אבל אתה לא צריך אותי בשביל לדעת אותם.

ב. לא משנה מה, אני לא יכול לשפוט אותך כי אני לא בנעליים שלך ולעולם לא אבין את מה שעובר עליך.

ג. בכל מקרה ובכל מצב, הדלת של בית המדרש פתוחה בפניך, אתה תמיד תהיה רצוי כאן גם אם לא תקיים את כל התורה כולה.

כמה חבל שלא בכל מקום הגיבו כך...

את עוד צעירה (כתבת שלפני שניה היית בנוג"ה נכון?), את עשויה להשתנות ולהתפתח. זה לא הכי פופולרי להגיד אבל גם ילדים בני 21 הם עדיין ילדים. באמת אבל. הנפש והמוח עדיין לא התעצבו עד הסוף בגילאים האלה. לכן, אל תהיי נחרצת. אמרת שאת לא יודעת מה זה להמשך לגבר. אוקיי, זה אחלה, אולי את עוד לא בשלה נפשית לזה.

לא שלי באופן אישי יש משהו נגד אהבה מסוג כזה או אחר, אני כבר התדלשתי, אבל אני למוד ניסיון גם מעצמי וגם מאחת הבנות שלי בנושא הזה.

תני לעצמך זמן. תחווי את האהבה שאת מרגישה לבנות מינך עכשיו, זה בסדר, גם לי הייתה תקופה כזאת. אבל את עשויה למצוא את עצמך פתאום מפתחת כל מיני דברים יחד עם הגדילה של הגוף והנפש ובגיל 25, 26, 27 לרצות ולשאוף לדברים שלא הכרת לפני.

בקיצור, אל תהיי נחרצת כל כך. תשאירי לעצמך את המקום הקטן הזה בשולי התודעה שהחיים הם דינמיים ויכולים להשתנות.

אני לא מגדירה את עצמי לסבית כי אני מקובעת
אני מגדירה את עצמי לסבית כי זה כרגע מתוך נוחות..
הרבה אומרים לי שלא מצאתי את הגבר שלי עדיין, אז אם אני אמצא אותו אני אשמח...
בנתיים נוח לי להגדיר את עצמי לסבית

שאם אצא מהארון ואספר לכולם שאני הומו (אני לא, אבל היא לא יודעת והיא אומרת מה היתה עושה אילו) אז היא תתאבד.

א. מכניסה רעיונות לראש של הילד בלי בכלל שהוא דיבר על זה
ב. להטיל את האחריות לחיים של האמא בידי הילד?
ג. זה מכעיס אותי השיטת חינוך הזו, ממש..

בין מה שאני מתאר לבין איך לפני שלוש שנים בערך, היא ואבא שלי דרשו ממני דין וחשבון על כך שאני עובד במשלוחים, עם המון עצבים וצרחות, באופן שמשדר בצורה שלא משתמעת לשני פנים, שאני אמור להתבייש מאוד, להתנצל ולהתעורר על החיים שלי.

הקו המאחד הוא התפיסה שכל אלמנט בחיים שלי תלוי בהם בלבד. וכשמשהו לא עובד פועלים באופן יותר ויותר אגרסיבי, עד לתוצאה הרצויה.

כלומר כל תוצאה אפשרית, אם פועלים ברמה מספקת של אגרסיביות.

ואני סולד מאוד מהגישה הזאת, דבר ראשון כי לא כל אדם יכול להגיע לכל מקום או ירצה להגיע לכל מקום, גם אם ידרשו ממנו.

בימינו יש המון גישות מה הכי נכון ומה הכי מוסרי, ורובנו נחשפים להמון גישות מהמון מקומות, ומי שחושב באופן לוגי מבין שאין סיבה לאמץ דווקא את הגישה של ההורים.

במציאות שכזאת, מה שמייחד את ההורים הוא שהם הכינו לך אוכל.

אם זה היה סיבה לאמץ את הגישה שלהם, הייתי אמור נכון להיום לאמץ את הגישה של המנהלת של המאפייה שליד הבית שלי.

זו עבירה. נקודה.

קשה גם על חילול שבת, וקשה על אי קימה לתפילה, וקשה על אכילת מאכלות אסורים, וכן הלאה.

כאן קשה יותר כי תחום העריות הוא חמור יותר. כידוע זהו אחד משלוש עבירות החמורות ביותר.

הגישה אצלנו במגזר בדרך כלל היא לא לשבור כלים, ובמקביל להבהיר שיש גבולות. וזה אתגר קשה.

ואני לא חושב שיש היום רב שיגיד להומו או לסבית שטוב מותם מחייהם, אפילו אם הם מקיימים יחסים מלאים.

מה שכן, אני חושב שזה מאוד לא מנומס להניח שמישהו (למשל הפותחת) מקיים יחסים, זה אפילו די גס. אם אדם לא אומר זאת במפורש על עצמו, לא חושב שראוי להניח זאת ובוודאי לא להוכיח אותו על ההנחה הזאת.

כל תחום העריות הוא חמור. ה"בעיה" אצל לסביות זה שאין להן פין. בכל מקרה, חזל אסרו את זה במידה שווה. אבל בכל מקרה לא התייחסתי לעניין הזה. הפותחת הציגה תפיסת עולם, ועניתי לזה.
ההבדל בינינו הוא שאתה באופן קבוע מציג עמדה שטוענת שאין שום ערך בתורה, שום רעיון, שום תפיסה, שום ערכים, חוץ מהחובה לעשות או לא לעשות בדיוק את ההוראה הנתונה. ואתה טועה. המעשה הוא ביטוי לרעיון שעומד מאחוריו.

ואני לא יודע מה רבנים יגידו למי שעובר איסור בידיים. לא התייחסתי לנקודה הזו בכלל.

וזה מאוד לא יפה.

מילא להגיב לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, שגם זה מעשה לא מנומס, אבל לכתוב שקרים לגופו של אדם זה בכלל מעשה מכוער

ותיארתי איך אני רואה את ההבדלים בינינו שמביאים להתייחסויות השונות.

ככה אני התרשמתי מהשיחות איתך לאורך הזמן. או שאני טועה, או שאתה לא מעביר נכון את הרעיונות שלך, או שבלבלתי אותך עם מישהו אחר כאן.

לעניינו, עריות הוא שדה הלכתי שלם. הוא לא מתחיל בהלכה אלא נגמר בה. כל איסורי עריות שייכים לדין המיוחד של "1 מ3 החמורים". אמנם במסוללות אין דין דאורייתא, ויש "רק" הוראה חז"לית, אבל זה אותו הדבר מבחינת היחס לעריות. ההבדל הטכני בין הגבר לאישה כאן לא משנה את המשמעות.

אדם א' חייב מיתה ואדם ב' לא חייב מיתה?

שני אנשים טועים/חוטאים/רשעים באותה המידה, אבל רק אחד מהם חייב מיתה בגלל סיבה טכנית? ולא כי יש עומק ורצון וכוונה מאחורי זה שיש עבירות מסוימות שחייבות מיתה ועבירות אחרות שלא חייבות מיתה?

התורה מגדירה בתחילת בראשית את הקשר בין איש לבין אישתו, ואת התפיסה של האדם השלם (איש ואישה דווקא). משכב זכר הוא ההפכי המוחלט. במסוללות אין את האפשרות הטכנית לחיבור.

אתה חושב שמהותית שני המעשים חמורים באותה המידה, ורק בגלל הבדל טכני על אחד מהם יש מיתה ועל השני לא.

לדעתי לא יכול להיות כדבר הזה, שהרי אם רק בגלל הבדל טכני אדם אחד חייב מיתה והשני לא, התורה לא הייתה תורת אמת. היא הייתה ספר טכני שלא מלמד אותנו מוסר או אמת אלוקית אלא מלמד אותנו "על מה מותר להיתפס ועל מה לא".

בכל מקרה, תראה איך מההודעה הראשונה שלך לפיה "כידוע זהו אחד משלוש עבירות החמורות ביותר"

הגענו ל-"אמנם במסוללות אין דין דאורייתא, ויש "רק" הוראה חז"לית"

באיזו קלות כתבת שמדובר בעבירות שעדיף למות מאשר לעבור עליהן,

ואז כתבת שבעצם זה אפילו לא דין דאורייתא (אגב לפי הרמב"ם זה כן דאורייתא).

אח"כ התחלת להתפלפל על זה שמהותית זה אותו דבר ורק הדין שונה, פלפול שבעייני חוטא לאמת ומסוכן מאוד.

בהודעה הראשונה שלי התייחסתי לתחום העריות, ולמדתי את חומרתו מהדין של 3 החמורות. למזלי, אחרים כאן הצליחו להבין את זה מבלי שנזקקתי להבהיר.

מכאן כשעוברים לשדה ההלכתי אז המציאות מתחילה להכתיב את שלה. על מה אתה רוצה שיענישו נשים המסוללות? על רגש האהבה?

הרמבם כותב שזה מ"מעשי ארץ מצרים". זהו רעיון של יחסי אישות (קרי בתחום המין). בפועל, אין לאישה מה ואיך לערות ולכן האיסור אינו דאורייתאי.

בבראשית למדנו מה התורה רוצה מהאיש והאישה.

אתה טוען כאן משיב - צעירים מעל עשרים שכל ציווי בתורה משקף משהו מוסרי

ועכשיו אתה טוען ששני חטאים דומים, שעל אחד יש חיוב מיתה ועל השני אין, הם זהים בחומרתם. למה הציווי להרו אחד ולא את השני לא משקפים משהו מוסרי?

א. לא כתבתי בתגובה הראשונה שכל ציווי משקף משהו מוסרי. לא התייחסתי לזה בכלל. מה שכתבבי זה שהכל נמצא באותו תחום חמור.
וחזל באו ואסרו במידה שווה את המסוללות.

ב. אני לומד את היחס למשיכה תוך-מימית מהמודל שהתורה עצמה מציבה. משמעות מושג האדם הוא בקשר בין איש ואישה. זה סימטרי.

ג. כפי שכתבתי בתגובה אחרת, התוכה החילה איסור מיתה רק לאחר חיבור גופני, ולא על כל הדרך לשם. נשיח חסירות את היכולת הטכנית להתחבר גופנית באמצעות איברי מין ולכן "לא מצליחות" להחיל על עצמן את דין המיתה.

משיכה תוך מימית

אהבתי

ברור שזאת טעות הקלדה, רק ציינתי שזה יצא חמוד.

לא חייבים לתקוף.

יום קסום!

ההבדל הוא שבלסביות אין בעצם מעשה בכלל סתם מחככים, ואילו בהומואים זה השחתת זרע לבטלה לאו דווקא לאן זה הולך 

גם לפי הגדרת חכמים "הנרבע" הוא בעצם לא חלק מהעברה ואם עשה מרצון אז הוא מסייע לדבר עברה לא משהו אחר

''מות יומתו שניהם''...

חפש בגוגל ''השוכב והנשכב''. שני הצדדים נחשבים כחוטאים באותה המידה.

ו... אני פורש ברשותך מהדיון הזה.

כי...

כשיש הוצאת זרע ללא משכב זכר - אין חיוב מיתה.

כשיש משכב זכר ללא הוצאת זרע - יש חיוב מיתה.

להיכנס ליותר פרטים?

גם השוכב וגם הנשכב חייבים מיתה, מה שעוד יותר מרחיק מההסבר שלך... כלומר לא הזרע הוא הבעיה במשכב זכר שבגללה התורה ציוותה סקילה.

ו... אני חושב שבשלב הזה איבדנו את לקוחות אינטרנט רימון סופית

יש אומרים שבהוצאת זרע יש חיוב מיתה או כרת, נדמה לי ע’’פ הזוהר.

יסוד עניין התועבה במשכ’’ז הוא שינוי מצורת רצונו של הבורא, שברא משפיע ומושפעת. מכחול ושפופרת.

בענין הזה גם אשה שאין בה חיוב מיתה,צבפנימיות הענין זה ודאי שינוי מרצון ה’, וזה מזכיר לי את האבן עזרא על איסור כלאיים ’’דע כי השלם שלם מאוד’’ אל תבטא במעשיך שכביכול בריאתו של הקב’’ה ח’’ו חסרה.

היא מושלמת. והוא קבע איש נושא אשה נ ק ו ד ה.

לכן כותבת בכלליות 
אני לא רוצה להכנס לאיזה מצווה חשובה יותר ואיזה מצווה פחות, אבל בטוחה שלא כולם מצליחים לשמור על כל המצוות, 

גן לדבר לשון הרע זה עבירה.
גם לא לכבד הורים זה עבירה הרבה יותר חמורה...
גם הוז"ל זה עבירה.
תראה לי בן אדם אחד שמקפיד על כללללל המצוות.

לך אין שום זכות לבוא ולומר לי את חוטאה

יש הבדל בין מצוות עשה לבין מצוות לא-תעשה.

יש הבדל בין דאורייתא לבין דרבנן לבין מנהג.

יש הבדלים בתוך דינים דרבנן.

ויש הבדל בין מי שמתאמץ למלא את רצון ה' לבין מי שלא.

אינו דומה המדבר לשון הרע תוך כדי שהוא יודע שהוא לא בסדר,

למי שמדבר לשון הרע כי פשוט לא אכפת לו, או כי הוא מתרץ לעצמו למה הפעם זה כן בסדר.

וכמובן יש הבדל בין מי שעושה עבירה ורוצה/עושה תשובה, לבין מי שעושה עבירה וטוב לו עם זה.

האם אני מצליח למלא את רצון ה' בשלימות? לא. אבל אני לא הופך את החולשות שלי לאידיאולוגיה.

אני יודע איפה אני לא בסדר, אני יודע מה אני צריך לתקן או מה אמור להיות, ואני לא מנסה לתרץ תירוצים.

ולא את היציאה מהארון כדי להרגיש טוב עם עצמו ולהיות שלם עם עצמו או כדי להפסיק לשחק דמויות בחיים של עצמו,

שזה אפילו יכול להיות מוערך מאוד.

אדם דתי רואה בתורה לא רק ספר חוקים, אלא את רצון הקב"ה בעולם, ולכן וודאי שיצרום לאדם דתי לשמוע על משהו שנעשה בניגוד לרצון ה' יתברך (כמו הרבה מהמגיבים לך), במיוחד כמו אצל אמא שלך שזה מגיע ממישהי שמאוד קרובה לה..

איך ציפית ממנה להגיב? ולמה כל כך משמעותי לך מה היא חושבת ורוצה?

כלומר בחיי, לילדה מותר לצאת מהארון ולאמא אסור אפילו לצאת מההקשר?

באמת קצת היגיון.

נשים המסוללות זו בזו, פריצותא היא (בבלי) ’פריצות’ היא שינוי וסטייה מהמין והדרך הטבעית של הבריאה. מלשון פירצה. כאשר אדם הראשון נברא, ע’’י האלוקים, לא היו נשים בעולם. הקב’’ה לקח חלק ממנו ונתן לו מתנה מופלאה ושמה אשה שתשלים אותו בצורה המושלמת ביותר. נמצא איפוא, שאשה במהותה היא נשמה תאומה של בעלה, ומהות הקשר שלה אליו ושלו אליה הוא חיבור בין נשמתי. כל צורה אחרת, כלומר איש ואיש או אשה ואשה, איננו חיבור מהותי, אלא חצי ועוד חצי, כך שלדעתי כאדם מאמין בה’ ובתורתו, לא שייך בכלל להגדיר ’נישואין’ שניים מאותו החצי, אלא רק איש ואשה, משפיע ומקבלת, יש כאן חיבור מושלם של שני חצאים שיוצר ’אחד’ חדש. למשל בחשמל, חיובי וחיובי יוצר פיצוץ, דווקא הניגודיות של חיובי ושלילי יוצרת זרם חשמלי. תנסו לחבר פאזל משניים אותו דבר, זה לעולם לא יתחבר..

כך שאפשרי להיות חברות קרובות אולי, אבל חיבור נשמות לא יהיה כאן.

כואב לי כל כך, ואינני יכול לשפוט אותך כי אין לי את הניסיון הזה, אבל דבר אחד אני יודע, שמי שמקריב למען ה’, את מאוויו הכמוסים ביותר, זוכה לקירבת אלוקים עצומה, ולתחושת סיפוק משכרת שאי אפשר לתאר במילים.

למשל אשתף משהו אישי, בעבר לפני 7 שנים הייתי נער בן 20, בישיבה, שמור,אבל  עם הורמונים מטורפים, ושתי נשים מתחתית החבית האנושית הציעו לי ברחוב ב2 בלילה בחינם, וסירבתי. איש לא היה יודע מזה אם הייתי חוטא, אבל התחושה שלא הלכתי ’אחרי הלב’ כמו הפרוגרסיביים, אלא נלחמתי לעשות רצון בוראי, היא מענגת בכפל כפליים ומלווה אותי כל חיי, הרבה מעבר להנאה הרגעית שהיתה יכולה להיות לי..

מתפלל שה’ יאיר עינייך ותמיד תזכי לעשות רצונו.  ותאמיני לי, זה שווה.

על סמך מה אתה מבטיח לה ''תחושת סיפוק עצומה'' אם היא לא תהיה עם אשה...

על סמך זה שאתה לא היית עם זונות ברחוב? איזו מן השוואה זו בכלל?

אתה משווה את זה ש''נלחמת לעשות רצון בוראך'' בכך שלא היית עם זונות (אגב מה הקשר פרוגרסיביים? רק הם הולכים לזונות?), למצב של אשה שלפי דבריה לא יכולה בכלל לאהוב גבר?

ולפני שאתה אומר לאדם להט''ב שרק בחתונה בין איש לאשה יש ''חיבור בין נשמתי'', ''חיבור מושלם בין שני חצאים'' וכו' - אתה לקחת בחשבון את התוצאות של החתונה על האדם הזה? ומה לגבי בן/ת הזוג? אתה יודע איזה סבל זה יכול להיות לאדם סטרייט, אם הוא מתחתן עם להט''ב שמתחתן לא מתוך אהבה ומשיכה אלא כדי ''להיות צדיק''?

אתה מוכן לקחת אחריות על זה?

אתה היית מסכים להתחתן עם לסבית שלא יכולה לאהוב אותך או להימשך אליך, ובזמן שאתם נשואים היא לא מפסיקה לערוג לקשר עם אשה?

ממליץ לך לראות את הסרט ''חתונה הפוכה'' או לקרוא את הספר ''צל ומי באר''.

דבר נוסף:

לבוא לאדם שאולי לא יוכל לעשות מצווה מסוימת, למשל אדם חסר ידיים שלא יכול להניח תפילין או אדם עם סוכרת שלא יכול לצום ביום הכיפורים, ולספר לו שהמצווה הזאת שהוא לא יוכל לקיים היא היא רצון ה' בעולם, היא השלמות... נראה לי סתם אכזרי ולא יעיל.

אם לא היית מביא בתור חיזוק את טראמפ, שלא ידוע בציבור במוסר הגבוה שלו בכל הנוגע לטהרת המשפחה... לא ממנו אתה ואני רוצים ללמוד מה מוסרי וצודק וראוי ומותר בכל הנוגע לנושא הזה.

נ.ב.

לא זכור לי שהוא אי פעם דיבר נגד הומואים או לסביות או חתונות חד מיניות, רק נגד טרנסקסואלים, אבל אני פחות עוקב אחרי הפוליטיקה המקומית של ארה"ב...

במישיגן (המדינה שבתוכה דטרויט) יש 68% תמיכה בנישואים חד מיניים,

ובפנסילבניה המצב די זהה.

בדטרויט עצמה האחוז טיפונת יותר גבוה - 69% (לא מצאתי סקר שבדק את פועלי הרכב בלבד).

למעשה, לפי התמונה הבאה מתוך ויקיפדיה, מיססיפי היא המדינה היחידה בכל ארצות הברית שבה אין לנישואים האלה רוב בקרב האזרחים (וגם שם זה כמעט רוב - 49%):

לפי סקר של הניו-יורק טיימס משנת 2023, 70% מהאמריקאים תומכים בנישואים האלה, לעומת 22% בלבד שמתנגדים.

Cross-Tabs: July 2023 Times/Siena Poll of the 2024 Race and National Issues - The New York Times

לפי מחקר אחר, ""השינוי בתגובתה של אמריקה להומוסקסואליות היה - וממשיך להיות - אחד השינויים המהירים והמתמשכים ביותר בעמדות ההמונים מאז תחילת הסקרים הציבוריים".

אגב, הרוב שבעד נישואים חד מיניים קיים גם בתוך המצביעים של כל אחת מהמפלגות הגדולות.

האם זה אומר שנישואים חד מיניים הם דבר טוב?

לא, אני לא חושב שמהם אנחנו צריכים ללמוד מוסר או תורה או מיניות או כל דבר אחר.

אבל... אתה העלית את הנושא, לא אני

"כוונתי לאמריקנים שהוא מייצג (ואני בתוכם) ברובם הכפריים מפנסילבניה" - הוא לא כתב רוב הכפריים אלא שרוב אלה שהוא מייצג הם כפריים. זה כמובן לא נכון ולכן לא התעכבתי על זה. 

"ופועלי הרכב מדטרויט" - דטרויט היא עיר גדולה, מסתמא הוא לא התכוון לכפריים של דטרויט כי זה כמו להגיד "הכפריים של בני ברק".

אלא הוא התכוון להגיד שרובם של תומכי טראמפ הם כפריים מפנסילבניה ופועלי רכב מדטרויט, כלומר הוא לא באמת התכוון לכפריים כפשוטו אלא התכוון ל"עמך", אנשים פשוטים.

אתה צודק שהסקרים לא סוקרים רק את "עמך" אבל כשיש 70% תמיכה לעומת 20% התנגדות אפשר להניח בוודאות גבוהה שגם ב"עמך" יש רוב

שחתונה היא רק בין איש לאשה. כמו לומר על שני פלטות של שולחן שהם שולחן.. הם לא. 4 רגליים עם פלטה מקבל תואר שולחן.  אותו דבר שני סירים ללא מכסה אינם מתחברים, אבל סיר ומכסהו נעשים כמקשה אחת.

כך שגם אם חיים מאותו מין יחד באיסור, טכנית אי אפשר לקרוא לזה חתונה. זה מגוחך.

ואני מאחל לפותחת האשכול שתתקרב לה’ מתוך שמחה וטוב לבב.

,לדיגומא :מים רותחים בטמפרטורה של 100 מעלות, כך יש (להבדיל)חוקים רוחניים ,שבמסגרתם רק בין איש לאשה יכול להיות חיבור נשמתי-בדיוק כמו שהוא כתב בפשטות. מה לעשות שזאת המציאות הרוחנית על סמך תורתינו שהיא תורת אמת.

לאן לקחת את זה? הוא לא אמר לה להתחתן,הוא רק ציין את העובדה הזו שפשוטה לכל יהודי המאמין בתורתינו.

וגם אם בין שתי נשים יש רגשות עצומים -זה לא יכול לשנות את העובדה הזאת.

רגש הוא לא מדד לאמת! רגש הוא לא מדד לאמת! ושוב- רגש הוא לא מדד לאמת!

אלא שהמסר הסמוי שמטפטפים לנו מרגע שאנחנו נולדים בתקופה המבלבלת בה אנו חיים, היא שהרגש/ הלב הם מטופ ועל פיהם יש דבר (חלילה).

אנחנו נולדנו לעבוד את השם ,לא את עצמינו ובדור שבו האושר האישי הוא יעד עליון לפי תרבות המערב, קצת עלולים לשכוח את זה.

ואף אחד לא מזלזל בהתמודדות של אנשים עם נטיות הפוכות, אבל בשורה התחתונה צריך קודם שהשכל יהיה "מסודר" -שיהיה ברור לנו בבהירות מה נכון ומה לא נכון ,מה אסור ומה מותר. אח"כ לראות איך אפשר להתמודד -זה כבר שלב נוסף. ואנשים מתמודדים עם האמונה והמצוות בכל מני חזיתות, התמודדויות לא פשוטות בכלל-יום יומיות, סזיפיות.. אל זה חלק מלבחור באמת.

א. מעולם לא כתבתי שהכי חשוב להיות מאושר.

ב. מעולם לא כתבתי שמותר לעשות דברים אסורים בהקשר הזה.

ג. לא כתבתי שאנחנו נולדים בשביל לעבוד את עצמנו.

ד. אני לא יודע מה זה ''חיבור נשמתי'', בחיפוש בגוגל מצאתי רק תוצאות הקשורות לעולם ה''תקשור'' ו-NLP וכל מיני הילרים ומכשפים, ולא תוצאות שקשורות לעולם היהודי.

גוגל פספס וזה מושג יהודי אמיתי? אני חלילה לא שואל מתוך זלזול, באמת לא מכיר...

לא ללכת לזונות ברחוב? זו המעלה הגדולה של יוסף הצדיק?

אצלו היה מדובר במעסיקה שלו, שהוא הכיר לפני ולפנים, והיו יכולות לצאת לו טובות הנאה רבות אם היה נענה לבקשתה, והפסד עצום אם ייסרב (מה שבאמת קרה, הוא הרי נשלח לכלא בגלל זה).

להשוות את זה ל''לא הייתי עם זונות ברחוב'' זה פשוט לא שייך

ועם זאת אני אומרת שאני אישית במקום של התורה היא אחלה יש מצוות שסבבה לי לקיים אבל יש בעניי דברים שיותר חשובים לי מהמצוות ומכך שהתורה מקובעת, כמו לחיות עם בחורה שאני אוהבת ולא עם גבר כי ״רק ככה יש חיבור נשמתי אלוהי״

זה לא עובד ככה, אני מחפשת אושר, אני מחפשת אהבה, לא מחפשת לעשות מה שכולם אומרים לי לעשות, אני היחידה שחיה את החיים שלי ואני חיה אותם כמו שאני רוצה, ובדרך חיים שלי כשאני אתחתן עם אישה יהיה בנינו את החיבור הכי אלוהי שאפשר, אני לא אתחתן עם אישה רק בגלל הגוף שלה, אני בטוחה שאני פושוט אדע מי היא כי יהיה לנו חיבור, איך אמרת?  נשמתי.

לפי מה שאתה אומר, אי אפשר להתחתן אם אין את היחס משפיע- מקבלת,

שוב אני שונאת הגדרות אבל אני הולכת איתך,

אישה חייבת להיות מקבלת וגבר חייב להיות נותן??

זה באמת רק חיצוניות??

אנחנו מדברים פה על חיבור נשמתי שיכל לקרות,

אז לא משנה בכלל אם זה גבר או אישה!!!

כי החיצוניות לא משנה!!

יש גברים שלפי מה שאתה אומר נמצאים במקום של ״מקבל״ ויש נשים שנמצאות במקום של ״משפיעה״

זה לא שחור או לבן.

זה לא שאם אני אישה אני חייבת להיות ״מושפעת״

בא אני אספר לך שלפני שלוש שנים שהייתי בת 17 אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לסבית ואני משלה את עצמי, ותצאי עם גבר והכל יסתדר מעצמו, וזה מה שעשיתי התחלתי עם גבר באוטובוס, נפגשנו לדייט ראשון והקשר נמשך שבועיים ואפילו טיפה יותר ובאמת היה לי כיף, אבל לומר שהייתה משיכה?? לא יכולה להגיד זה פשוט לא קרה.. ונפרדתי ממנו הבנתי שאם אני נותנת לו להתאהב בי בזמן שאני עובדת עליו שאני אוהבת אותו, זה ייגמר רע מאוד.

לא פייר בשבילו שייחיה עם בחורה לסבית ולא פייר בשבילי כי זה לא מה שעושה אותי מאושרת…

אז קרבת אלוקים יש לי אפילו יותר ממה שהיה לי כשהייתי דוסית, ואדרבה אני כלכך מרגישה טוב עם זה שנפרדתי מאותו בחור ושיצאתי מהארון וואלה מאמינה שאם הייתי מתחתנת עם אותו בחור, הייתי מייסרת את עצמי על כך שאני לא חייה את החיים שאני רוצה…

ברור שאת צריכה לשמור על קשר עם המשפחה. אבל עדיף שתמצאי מקום לעצמך. זה יהיה יותר טוב לכולם. בהצלחה.

אז אין לך בעייה לשמור על הקשר במסגרת הזו. אם המשפחה מקבלת את זה. אם יש מגבלות שהם מציבים. תכבדי את זה. תחיי את חייך זה מה שבחרת. בסדר.

קרובי משפחה שלנו בכל מצב. לא משנה הורים, אחים , ילדים , בני דודים. נגיד, בן דוד של אמא שלי עבד בתור נוכל , ובזמנו  הפנוי עשה אורגיות ( בסביבה שלו היה מקובל לעשות אורגיות עם חברים באיזו דירה דיסקרטיות ). ומשפחה קיבלה את זה כל עוד הוא הוא היה מפרנס את אשתו ובנו ולא מרמה בתוך משפחה . האם זה היה לטובתו? לא. הוא סיים רע. האם זה היה חינוכי ? לא . האם זה נכון מבינה ערכית ? גם לא. כי אם אני לא  מרגישה טוב עם משהו , אני עדיין לא מרגישה טוב עם זה גם אם בחדשות כתבו שזה לגיטימי או שכנה כן מקבלת את זה. כאילו מותר לי שיהיו לי ערכים וגבולות שלי . ואני לא אמורה להזיז אותם בהתאם לכל קרוב משפחה.

אף אחד לא חייב להסכים עם הדרך שלי.

ולי זה באמת לא אכפת,

אבל שנייה רגע את משווה יציאה מהארון ללעשות אורגיות?

אני רוצה לדעת מה הקשר?

אצל גברים בעלי מעמד קצת אמיד מרקע של דוד שלי בשנות תשעים הייתה נורמה של אורגיות פעם בשבוע.

לך זה לא נשמע. אבל למישהי שגדלה ברקע אחר בתקופה אחרת גם יציאה הארון לא נשמעת.

מתוך חברות שלי אני מכירה לסבית אחת. בסביבה של הבת שלי שהיא בת 16 כבר איזה ארבע. מה השתנה טבע? לא, השתנתה האופנה. ואני עוד גדלתי בסביבה חילונית והיא בסביבה דתית.

אז לצערי, את שופטת אותה בלי להבין דבר וחצי דבר ממה שעבר עליה בשנים האחרונות.

איך אמא שלי קראה לזה?

סמים, את אומרת אורגיות, אני אומרת אין קשר לא לזה ולא לזה…

אני לא יוצאת מהארון כי זה קול וזה נחמד ובאלי צומי! ממש לא!

אנשים שעושים אורגיות כשהם נשואים ויש להם ילדים זה בעיה אחרת לגמרי!

אנשים מחליטים עם כל התסבוכת שבדבר לקום ולעשות את הצעד של יציאה מהארון אלה אנשים שעברו ועוברים דברים שאף אחד לא יכול להעלות על הדעת שהם נשארו בחיים אחר כך!!!

וכמו שאת אומרת ״התופעה״ גדלה, זה נכון ויש לי באולפנה שגדלתי בה לפחות חמש בנות שאני מכירה שיש להן נטיות מניות ״הפוכות״ אבל זה לא אומר שזה הפך בגלל זה לטרנדי, זה לדעתי המודעות שהפכה להיות נוכחת יותר, כן גם בקרב בני נוער בגילי 13 12

איך נולד ילד?

מ 3 שותפים.  רצון הבורא, איש ו אשה. טרם נוצר אחרת...

תחשבי על זה.

בשולי דבריי:

לא התחתנתי מ'אהבה'.

גיליתי בנוות ביתי ערכים תואמים. התפללתי שאזכה ותהא מופת לילדי.

זכיתי. נתקבלה תפילתי.

יום יום הנני בודק ומשתפר להיות הגרסה הטובה ביותר שלי. כוחותיי ואישיותי, בהדרכת תורתנו הקדושה, הקובעת לי את 'גבולות הגזרה'.

אמת, ההמון מחליף 'תאוה' ב'אהבה'. ומשכך, אקבע מה נכון ומה לא, כהרגשתי.

אותה 'אהבה' המדוברת, שמוחלפת ב'תאוה'. עניינה, 'העיקר שלי טוב'.

להשקפתי. 'אהבה' נבנית עם השנים. שכר עמל השותפות הנאמנת.

מתפלל ומייחל להצלחתך! 

אני לא מתחתנת כדי להביא ילד.

וזה גם משהו שאם הייתי סטרייטית לא הייתי מסכימה איתו,

ילד זה קסום וזה טוב ויש הרבה דברים טובים בלהביא ילד לעולם, אבל אני לא מתחתנת בשביל זה..

גורמת למצבים שלא היית נכנסת אליהם אם הדבר לא היה אופציה.

לפעמים זה טוב . לפעמים זה רע. והרבה פעמים זו כן אופנה תשתנה עם השנים. נגיד באמריקה של שנות שישים קרתה מהפכה מינית. פתאום הרבה צעירים הרשו לעצמם דברים שלא הוריהם לא חלמו עליהם. כעבור דור או שתיים , אופנה עברה , דברים השתנו והתאזנו.

ברוסיה זה קרה בשנות תשעים.

במגזר דתי זה קורה עכשיו בגדול.

לפני כ3337 שנים עם ישראל יצא מהארון, היו שם אורות חבל על הזמן, ריקודים ומחולות, כמה חבל שמשה הגיע פתאום והרס את הכול. אז מה היה הקטע שם? לעבוד את ה' זה לא העניין של האורות וההרגשה הטובה, לעבוד את ה' זה לעשות את רצונו גם כשזה כיף וזורם , אבל יותר מכך גם כשזה קשה ולא זורם בכלל. 

מי שבוחר את המצוות שנעימות וזורמות לו, אינו עובד את ה' לא בשמחה ולא בעצב, הוא עובד את עצמו.  עדיף לעבוד את ה' בצער מלעבוד את עצמי בשמחה. 

חיים פעם אחת אז חבל לבזבז את החיים על עבודת עצמי, ה' שם אותנו כאן למטרה אחרת.

אולי תשני את שם המשתמש שלך לעובדת את עצמי שמחה, תוכלי להוריד את סימני השאלה. כדאי כמובן שלא תזרקי את התורה כולה, שתקיימי לפחות  את מה שזורם לך, שיהיה לך משהו להגיש אחרי מאה ועשרים.  

זה לא שבאת ושאלת והתעניינת, 
פשוט החלטת שאפילו המעט שאני עושה לא שווה בשביל ה' יתברך, אז יודעת מה? אני לא באה וחנך וגם לא אכפת לי ממך, אבל אם השקעת והגבת תגובה כזו ארוכה של הייט אני מרשה לעצמי לומר לך שפעם הבאה תשימי לב למה שיוצא לך מהפה (או מהמקלדת) כי את לא במקום של ה' ובחיים לא תהיי במקום של ה' ואם יש לך אומץ לשפוט אותי, כנראה שהעבודת ה' שלך צריכה בירור..

עוד דבר, את ממש טועה, עדיף לעבוד את ה' כמה שאני יכולה בשמחה מאשר לעבוד את ה' בצער..

לגבי המשפט האחרון...

מי אמר שזה נכון?

בכללי קצת לא מובן, פתחת שרשור על סוג של אולי חזרה בשאלה, ניסיון כזה למתוח את הגבולות, לראות איך זה מרגיש לעשות פה ושם עבירות

ומהשרשור היה נשמע שזה ממש סבבה לך...

לצורך הדו' אצלי אם בטעות שכחתי לברך על משהו אני יכולה לבכות מצער..  ואת בצ'יל שלך מפרסמת שעשית עבירה פה, עבירה שם, קצת בשר וחלב, קצת חילול שבת לקינוח ככה בקטנה לבעוט בפרצוף של המלך... בקטנה ממש

דיי לחשוב שהקב"ה הוא *רק* איזה חבר נחמד

הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים הוא זה שברא אותנו  וממנו הזכות לחיות כל רגע ורגע....

דיי לזלזל בעבירות!!!

כל עבירה זה פגם! עם תיקונים לא פשוטים, ויש עבירות ששנים נדרש כדי לתקן ויש עבירות שאפילו העולם הזה לא מספיק כדי לתקן וצריך גלגול ועוד גלגול

מה נסגר, באמת? הקלות ראש הזאת...

קשה לי עם זה.

ועכשיו אחרי ששפכתי כאן את כל הדינים...

אני כן אגיד שיש עוד צד למטבע, צד שמבין שיש תהליכים, ויש בדיקת גבולות, ויש משברים ויש נפילות, ויש כאב של הנפש שרוצה לפרוק ולשחרר ולבדוק מה מרגיש לה, אפילו על חשבון עבירה....

אבל להגיד שעדיף קצת בשמחה מאשר הכל בעצבות פשוט עצת היצר אין לי מילה אחרת....

השקפות לא מדויקות שנובעות מאלף ואחת דברים...

ועוד עבירה ועוד עבירה, רק יותר מעקם ומטמטם את הלב ומרחיק מהאמת...

אם הייתי במקום שבודק גבולות, לא הייתי מצהירה הצהרות על עבודת ה', איזה זכות יש לי להגיד מה רצון ה' או מה ההשקפה המדויקת לפי חז"ל והתורה שאני לא במקום שמצליח בכלל להבין שכל מצווה ומצווה חשובה כמו שהיא....?????

הייתי פשוט שותקת! עדיף לשתוק...

קצת להרכין ראש.

לעשות את הבירורים שלי בהתבוננות של אמת ולא בצעקות של "זה מה שה' אוהב וזה מה שחשוב וזה העיקר" אולי רק שומרת את זה לעצמי כדי להתחזק... ולחזק את עצמי במטרה להתעלות אבל לא בכדי להתיר את השרץ ולעבור עבירות כלאחר יד!

(ובבקשה אם אפשר לא להכניס את הדיון של נטיות הפוכות לכאן, אני התייחסתי לשמירת מצוות מול עשיית עבירות בעבודת ה')

באופן כללי, כל אוירת "ההתחברות" שזה המדד- היא כ"כ בעייתית ונוגדת לאמת.

ה' הוא אמת וחותמו אמת.

יש מקום לדרך, לתהליך.

אבל לא לראות בזה את נקודת האידיאל והפסגה

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

שזה מעט מאוד משרות במדינה ששואפת לקפיטליזם.

דווקא את זה הייתי מייעץ לא ללכת כי רוב האקדמיה היא בזבוז זמן וכסף בשוק החופשי למעט תחומים מאוד מסויימים STEM, משפטים וראיית חשבון, זה בגדול.

הוראה ורפואה ופרה רפואה גם כן אבל הם מכוונים למגזר הציבורי.

רוב רובה של האקדמיה מיותרת ואנשים כדי להתפרנס עדיף שילמדו אשכרה מקצוע מעשי.

שפותחת דלתות נוספות. אותו בעל מקצוע מעשי יכול לחוות פיטורין/למאוס במקצוע, ואז התואר שבידיו יאפשר לו להוציא תעודת הוראה, לעשות הסבה וגם להתברג אל תוך המגזר הציבורי שעדיין מונה מאות אלפי עובדים.

וואו.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

לניהול פורום שכיום נטוש

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

מה עומד ביסוד התחושה הזאת?

– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).

– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?

– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?

קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).

זה נושא שהזכיר אותו בדרך אגב בהקשר של הפרעת אישיות גבולית כמדומני כך שלא היה שם הסבר אבל בגדול אפשר לגשת לזה מכמה כיוונים שונים.

במסגרת הכללית, האדם הוא כמו חֶברה בע"מ קטנה. כשהוא נולד, אין לו מושג מכלום וכל הפונקציות שלו הן במיקור חוץ (חום ביטחון מזון היגיינה תשומת לב צרכים רגשיים). בהדרגה ככל שאדם צובר ניסיון בחיים ככה הוא יכול לבצע יותר ויותר פונקציות לבד, עד שהוא מגיע לאיזשהו אקוויליבריום מסוים שבו הדברים "עובדים" (גם אם לא בהכרח באופן אופטימלי).

אז נניח אקוויליבריום לא אופטימלי: בן־אדם חי לבד אבל לא יודע לנקות ולא יודע לבשל. זה אומר שאו שהוא חי רעב בזבל, או שהוא מבזבז המון כסף על שירותי משק בית + אוכל בחוץ (=מיקור חוץ). אלא שאוכל בחוץ יכול להיות יקר ולא תמיד זמין. ולפעמים המנקה מבטלת. אז אם בשלב מסוים נמאס לו הוא פותח את ספר ההוראות של המטאטא ומתחיל לטאטא. וגם לומד איך מכינים חביתה בסיסית. כן זה קשה ומטורף אבל אנשים עושים את זה מי היה מאמין. ככה זה גם בהרבה חברות, בתור התחלה קונים כל־מיני שירותים במיקור חוץ עד שזה נהיה יקר ולא משתלם וכבר יותר קל להכניס את הידע הזה לתוך החברה ו"לעשות זאת בעצמך".

היות ורבים צרכי האדם, לכל אחד יש איזה עניין שמצריך דגש מיוחד. למשל יש אנשים שמאוד קשה להם לקבל החלטות. אז או שהם יכולים "להתעלק" על מישהו החלטי (אם זה עובד זה עובד אין לי בעיה, אבל אם זה לא עובד אז...) או להתחיל להעסיק בתוך המוח שלהם "יועץ אסטרטגי פנימי". פשוט ללמוד לקבל החלטות.

או מישהו אחר שמאוד סובל משעמום. אז אפשר להציק בלי הפסקה לחברה הכי טובה... או להקים מערכת בידור פנימית אצלך בתוך הראש! זה הרעיון. וברגע שיש לך כל הכוחות הנפלאים האלה, ממילא אתה חושש פחות כי אתה יכול לעשות הכל ולהתגבר על הכל.

זה נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל אבל האמת לא ממש רציני קראתי על זה וגם דיברתי על זה עם אנשי מקצוע בשיחות מטא והתלהבו מזה מאוד.

אז ראשית תתחיל מלשאול את עצמך: איזה איש מקצוע פנימי הייתי צריך? או מה הייתי רוצה לדעת לעשות? הזכרת לצורך העניין חרדה, דע לך, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם חרדה – אם בהקשר של מיינדפולנס/קרקוע/תרגילים פיזיים/קוגנטיבי. נושא שנחקר המון. לא הכל בהכרח עובד מושלם, אבל למה לא לנסות לחקור את הנושא? מה עוזר לחרדה? במקום שתהיה תלוי לחלוטין בחסדי מישהו שיצטרך "להכיל" אותך ולהקשיב לך כו' למה לא תכיל את עצמך? או בנושא של קבלת החלטות: לקפוץ למים, לפתח כל־מיני כלים שעוזרים לקבל החלטות (רשימת בעד ונגד ו־CUTOFF או דברים בסגנון), או בנושא של בדידות: להיות אתה החבר הכי טוב שלך.

בקיצור תחשוב לגבי זה אני לא יכול לומר לך בדיוק מה אתה צריך או איך בדיוק תיראה הפונקציה של "החבר הפנימי" אצלך אישית אבל חושבני שזה כיוון פצצה.

אבל תודה בכל אופן.

התגובות שלך נוטות להחכים (או לפחות לתת תחושה כזו).

כן ידוע שתגובותיי נכתבות בחכמה חתולית זמנית מופלאה (או לפחות נותנות תחושה כזאת).

מה יקרה כשייגמר הזמן. מה אז יעשה החתול? או למה הוא ייהפך...

אבל עזוב.. אסור לנצל"ש שירשורים של אחרים.

חתולים אחרי שהם מגיעים לגיל מופלג הזנב שלהם מתפצל לשניים והם הופכים לנֶקוֹמַטַה.

Nekomata - Wikipedia

בלי קשר לפותח השרשור מרגישה שזו זעקה שמבקשת להיזעק, ולי יש עכשיו מילים עבורה אז מניחה אותן פה :

למה צריך מישהו?

בהכי פשוט - כי ככה.

וביותר מילים - כי ככה העולם בנוי.

העולם בכללותו, בטבעו, בנוי על מערכות יחסים (בין אם מערכות גומלין הדדיות, טפיליות או במערכות אחרות).

גם היצורים הכי סוליסטיים בעולם, גם בעולם הצומח וגם בעולם החי, מנהלים מערכת יחסים עם יצורים אחרים בסביבתם.

מייצרים תקשורת מסויימת, בפרט עם בני מינם.

ואם הם כך...

על אחת כמה וכמה בני אדם.

בני אדם בנויים לחיות בסביבה של חברה וקהילה כזו שמאפשרת תמיכה ועזרה הדדית.

ועם כמה שאפשר למצוא מיליון סיבות למה אנחנו לא באמת זקוקים למישהו, ושיש פתרונות אחרים, בפועל בחיים עצמם אנחנו לא בנויים ללבד הזה לאורך זמן.

לא אני אמרתי, התורה מלמדת אותנו.

הרבה מאוד מהמצוות שאנחנו לומדים עליהן בתורה ומבקשים לקיים בחיינו, נוגעות לבין אדם לחברו ולדרך לייצר חיי חברה וקהילה תקינים ובריאים, מחברים ומחוברים לנשמה שלנו, הפרטית והכללית.

הן נוגעות ומלמדות אותנו לגבי ההיבטים הרגישים והעדינים ביותר במרקם החיים המורכב, מתוך תשומת הלב לפרטים השונים שמרכיבים את הכלל. ואת זה לומדים גם מהנהגותיהם של אבותינו ומנהיגינו לאורך הדורות.

הבחינה של לא טוב היות האדם לבדו, היא בסיס ויסוד לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בהיבט החברתי העמוק.

להתהלך בעולם תקופות ארוכות בתחושה של אין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב... זה נורא.

קשר עם אדם קרוב שנמצא שם, פשוט נמצא שם גם אם אין לו דברים חכמים מדי לומר, זה צורך בסיסי.

שכשרוצים לשתף במשהו שמח או סתמי, או לפרוק מהלב, יש מי שנמצא שם לשמוע ולאסוף, ולחזק... והוא עושה את זה מהלב (ולא צריך לשלם ולפנות זמן ביומן כדי שזה יקרה).

שכשרוצים לחלוק זמן איכות שנותן כח וממלא, יש עם מי לתכנן ולעשות וליהנות.

וזה הרבה לפני שבכלל מגיעים לניתוחים פסיכולוגיים, טיפולים, בניית חוסן פנימי, תקשורת מיטיבה של ההורה עם הילד הפנימי ודומיהם.

כי זה הרבה לפני ה'תבינו'.

זה עוד ברמת ה'תראו'.

פשוט תראו אותי, במובן הכי פשוט ובמובן הכי עמוק.

אי אפשר לאמוד בכלל את הערך של חברות אמת נוכחת בחיים של האדם וכמה זה בפשטות נותן חיים.

יש לנו כח לתת חיים בהתעניינות פשוטה וכנה,

אז בואו ניתן חיים!

ולא צריך ללמוד רפואה או פסיכולוגיה בשביל זה...

אלא פשוט להיות שם עם הלב בענווה.

ורק להקשיב ללב שזועק שזה כל מה שהוא צריך עכשיו.

נוכחות והקשבה.

(חשוב לי לומר שאין בדברים שלי כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אי מי, במיוחד לא כלפי כותב התגובה. נעזרתי בתגובה הזו כדי להמשיך לעולם את המילים שביקשו לצאת ולעורר על מה שהתבקש).

אפשר לתת מקום ללב לזעוק את בדידותו כמה שרוצים גם לקבל את המקום הזה באהבה ובהכלה.

השאלה שלי היא האם זה משהו שמזיז קדימה.

אם חברויות אמת משמעותיות וזמינות אכן יכולות לתת מענה הולם, אז למה לא, אם זה עובד זה עובד.

אלא שעל־סמך המצב שמתאר פותח השרשור, מה אפשר לייעץ בכיוון הזה? לפנות לאנשים ברחוב? לעבור על האלפון מבית הספר ולנסות לחדש חברויות נשכחות? לחפש חברים במרשתת? כאילו, אין בעיה, אם זה עובד, זה עובד...

כשהמשאבים האלה אינם זמינים אפשר אכן להיות שקוע במשבר קיומי, אבל חושבני שאין זו גזירת גורל כי אפשר לעשות גם מסע אל הנפש פנימה ולמצוא שם באר מים חיים. אם אין לחם נאכל עוגות.

במקור קראתי את הרעיון ביחס להפרעת אישיות גבולית שזה מצב שבו הצורך לא יודע שובע לכן בלתי־פתיר באמצעים חיצוניים ברמה הגיונית. מה שמצריך שינוי מערכתי. כלומר אם הדרך הזו חסומה אז מנסים משהו אחר. לא באתי לשלול שום גישה או רעיון אחר אלא רק לתת את הכיוון שלי בתקווה שהוא יכול לעזור כחלק ממגוון רעיונות.

///

במאמר מוסגר כחתול זמני איני חברתי במיוחד לכן "פשוט תראו אותי" פשוט לא אינטואיטיבי בשבילי ברמה שזה לא ממש אומר לי כלום. כאילו, אני מבין שלאנשים אחרים זה כן מובן מאליו... אבל זאת דווקא ההזדמנות שלי לנצל את מקומי המוזר כנקודת ארכימדס להציע מבט שונה גם אם הוא קצת מתכתי ופרגמטי מהמצופה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים