כחלק מההודיה על הנס שקרה לי וזכיתי להתחתן, הלוואי שיגיע לאוזן שצריכה לשמוע.
אז קודם כל רק לבנות אני מכוונת את הדברים שלי.
גדלתי בסביבה תורנית ממש, עוטפת. מהגיל שהתחילו להתעניין בבנים, חברות היו אומרות עלי ש"למה בנים לא מעניינים אותך?", "למה את לא נדלקת על אף בן", אמרה עלי חישהי לפני כמה שנים שכשהייתי קטנה נגעלתי ממש מבנים. לא כ"כ התייחסתי לאמירות האלה האמת אז נשארו בתודעה אפישהו.
הייתי בהמון מסגרות בחיים, יצא לי לתרום בכל משהי מקומות בתור דמות מלווה ואני יודעת על עצמי שיש לי כוח שם, שאני מצליחה להביא בנות עד עלי ואני מעניינת.
לפני כ7 שנים היה לי אירוע עם אחת הבנות (מבית מורכב) שאני נורא מצאתי בה אותי, והיא מהצד שלה הרגישה שהיא נמשכת עלי. ב"ה האירוע נעצר בזמן אבל כן הלך איתי שנים המקום של "את נמשכת לבנות", "את מחוברת לבנות מאוד". מודה על עצמי שאני בנאדם שמתייעץ, אנשי מקצוע וגם בלי להשוויץ, מרגישה שאני בריאה בנפש מאוד
דיברתי על זה וקיבלתי תשובות כמו- יש ספקטרום מאוד רחב של יחס למין שלך, הגיוני שיש לך חיבור וכו..
מוסיפה שהייתי (חחח קצת בלי מודעות) בגיל יותר צעיר ישנה עם חברות המון ביחד.
בשנים האחרונות יצאתי לדייטים עם כמות דו ספרתית של בחורים ומודה שהיה לי קשה המקום הזה. שאלו אותי המון- את נמשכת אליו? ואני לא ידעתי לענות
כאילו ידעתי שלא
ב"ה תודה לרבש"ע הגיע אחד (כ"כ לא בשבילי..) אבל אז הרגשתי בכלל שבאלי שישאר לידי (עדיין לא באמירה להימשך)
נגמר הקשר כי באמת לא היה מתאים אבל שמחתי נורא שהוא לא כזה הגעיל אותי..
יצאתי כמה שנים עד שהגיע האיש שלי שידעתי שאני רוצה אותי, שהוא טוב לי.
ופה גם רוצה להגיד- ממה שרואה אצל חברות רווקות דוסיות באמת השאלה אם אני נמשכת לא רלוונטית (אולי לבנים), באמת זה קשה לדעת. השאלה היותר גדולה היא אם אני רוצה שיהיה לידו, אם נעים לי לשתף אותו.
ב"ה שהקשר שלנו המשיך ובעלי לא נבהל (קצת..) מהסיפורים, שדיברנו על הנושא אמרתי בכנות ויחד עם זה הוספתי שכנראה אחרי החתונה זה יהיה יותר ברור.
זרמנו והתחתנו
ובאמת הפתעה גדולה לגלות שאחרי שחווים מגע מרגישים.. לפני לא תמיד מרגישים.
אם יש כאן בנות שחוות דברים דומות שיקבלו כוח וזה הגיוני, ולא להבהל
וזהו
