זה פשוט כדי לתת כמה שיותר יסודות מכל הדורות

1. אברהם אבינו (ויצחק ויעקב אם אפשר)

2. משה רבנו

3. דוד המלך

4. רמב"ם

5. האריז"ל\הבעש"ט\הרב קוק

לא עשיתי את האבות כי ביקשו רבנים

אבל ברור שדבר ראשון הייתי אומרת את זה

ממש מפתיעה ההכללה

ואני עוד עשיתי פרצוף כשאמרו לי "משה רבנו"

אז אמרו לי "נו, קוראים לו משה *רבנו*" 🤭

מה אני אגיד

אברהם לא אמור להיות

והאבות היו גם ת"ח

עניתי לפשוט אני שטען שלא כל מנהיג הוא רב. האבות, עם כל הכבוד להם, לא היו מנהיגים. הרמב"ם האריז"ל הבעש"ט והרב קוק גם הם.

מי נשאר? משה ודוד. אבל מכיוון שקלעברימבאר דיבר על דוד, עניתי גם אני על דוד. על משה רבנו אין חולקים שהוא היה "רב".

ועם כל הכבוד לך, האבות ממש לא היו תלמידי חכמים, מהסיבה הפשוטה שהתורה עוד לא ניתנה.

ובטח עכשיו תצטטי לי מדרשים, אז אם תעשי ככה אני אצטט לך את המידרש על דינה, ומי שהבטיח לה שייתחתן איתה.(רמז: גילוי עריות.)

או את יעקב שנשא 2 אחיות.

גם לבן נוח אסור אחות מהאם ולכן המדרש שאומר ששמעון נשא את דינה ברור שזה לא כפשוטו. לא זוכר אבל זכור לי שיש מדרש שהשבטים נשאו את אחיותיהם מהאב אבל לא מהאם, התאומות שנולדו עם כל שבט, אז שבט מבני אם אחרת נשאו אותם, וזה "ויקומו כל בנותיו לנחמו". נראה לי ברשי שם על המקום.

האבות לא היו ת"ח אבל היו נביאים בעלי השגות רוחניות ושכליות עליונות, שזה דומה לת"ח.

אתה מביא את דינה.. אני אביא את אבא שלה.. יעקב אבינו שהתחתן עם שתי אחיות, מה שאסור לפי התורה.

"ויעקב איש תם יושב אהלים", 'יושב אהלים' רש"י מפרש שזה "אהלו של שם ואהלו של עבר"

גם אז למדו תורה..

זה לא סותר ויש הרבה דרכים להתיר את הנישואים האלה, זה לא הוכחה שלא למדו תורה.

עם כל הכבוד לרש"י שאת מצטטת, הוא מצטט מדרש, ואמרנו כבר מה דעתנו על מדרשים.

מה קשור חילונים?

הם האבות, הם השורש והדוגמא, אנחנו צריכים ללמוד מהם.

מה זה דעתנו? לא אכפת לי מה דעתך על מדרשים.

ולהבין שיש בהם הרבה עומק. אם כתוב שהאבות למדו תורה, אז זה אומר שמהות התורה כבר היתה אצל האבות.

אבל לעניין הזה - התורה לא נתנה לאבות בגלל שהם לא היו כלל ישראל. רק לכלל ישראל נתנה תורה. ורק כשיש ציבור גדול שה' הוציאו ממצרים כלל ישראל מתבטא בו.

אם היו אומרים לי להביא יצורים כלליים באחד מ5 הדמויות, הייתי מביא את כלל ישראל וזהו.

אבל כלל ישראל זה לא מישהו פרטי , אלא נשמת הכלל שמתגלה באומה.

וארא אל האבות בש-די ובשמי ה לא נודעתי אליהם...לכן אמור לבני ישראל אני ה'. ועיין ברשי שם.

גם שמעתי את זה מהרבה רבנים והרב קוק והרב צבי יהודה כותבים את זה איפשהוא.

נו, מה, קצת תורה שבעל פה...

אצתרך לסדר לך מישי ג'ינג'ית

אראה מה אוכל לעשות

זה כמו מילקה

מילקי בלונדי

ולא סתם הם אומרים משהו גם אם זה לא הלכה

הכוונה שכל התורה שלנו נובעת מהתוכן האלוקי שצרוב באופי האבות וכלל ישראל.

כתוב שכיליותיו של אברהם היו לו כשני רבנים. כלומר דבר ה' אצל האבות לא הגיע מלימוד חיצוני (חוץ מנבואה) אלא מאינטואיציה פנימית. האבות עצמם היו ספר תורה מהלך אז לא היו צריכים ללמוד תורה.

אני אשמח לשמוע, אולי זה יסביר אחת ולתמיד למה נדמה שיש לך תורה משלך.

קודם כל כמו שאמרו פה כבר שהם היו בני נוח.

דבר שני הפה שאסר הוא שהתיר, כמו שיעקב השיג עוד לפני שניתנה התורה את התורה וקיים אותה הוא גם השיג שהוא צריך להינשא לשתיהן ומהן יצא עם ישראל.

וכמו שאמרת עוד לא ניתנה התורה.

אם את טוענת שהאבות קיימו את התורה, ובאותה נשימה אומרת שלא, כי לא ניתנה התורה, אז משהו פה מעוות מאד. מה ההוכחה שלך שהם קיימו את התורה?! המדרש?! האם את זקוקה לעוד מדרשים לא הגיוניים כדי להבין שמה שכתוב במדרש הוא לא כפשוטו ללימוד היסטוריה, אלא משל לעבודת ה'?

קחי למשל את המדרש על עוג מלך הבשן שהרים הר ורצה לזרוק אותו על עם ישראל, ותראי מה הנציב כותב על זה.

יש כל מיני תירוצים לזה.

אני לא מתיימרת להגיד שאני יודעת.

אבל, ככל הידוע לי אין איסור לבני נוח לעשות ברית מילה, אין מצווה אבל אין איסור וכאן ה' ציווה אז יש מצווה, וחוץ מזה אפשר להרחיב את השאלה למה בכללי הוא קיים מצוות, או יותר חזק למה שמר שבת כשאסור לבני נוח..?

האבות קיימו את התורה אבל הם לא היו מחוייבים(נראה לי), באותה תקופה יכלו לקיים את התורה והיה להם שכר אם קיימו אבל אם לא קיימו אז אין עונש.

מה אתה רוצה?

אני הבאתי מה שלמדתי, לא מעצמי.

מה נראלך?

אמת מארץ תצמח.

מה שפוסקים בבית דין כאן זה מה שנקבע למעלה, ודיין אין לו אלא מה שעיניו רואות.

כבר היה סיפור עם תנור של עכנאי.

יכול להיות שיש אמת אחת אבל יכול להיות שהיא לא תהיה רלוונטית, אם הדיינים פסקו x אז  x זה האמת.

להזכירך, בתנורו של עכנאי רבי אליעזר נודה.

אם הדיינים בסנהדרין פסקו x, ולמפרע התברר שטעו, אז זה מאד משנה, גברת. תעשי גוגל על פר העלם דבר של ציבור, ועל בית דין שמבטל את דברי קודמו.

אבל פסיקת סנהדרין שהתקבלה על הציבור לדורות מחייבת גם אם תיאורטית טעו. אחרת לפי דבריך יכול להיות שבמשך 2000 שנה ביטלנו מצוות עשה של תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת.

וגם איך שאמור להיות במעשה. לדוגמא באידאל בית שמאי צודקים ואסור לשקר ולשיר לכלה שלא נאה שהיא נאה וחסודה, אבל בית הלל הולכים לפי המעשה ובעולם שלנו צריך לשיר כלה נאה וחסודה גם למי שלא כזאת. 

אומרים בשם האר"י שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי שאז האמת הצרופה והמוחלטת תתגלה והמציאות תוכל לקבלה.

אותו דבר, הירושלמי אומר שרבי אליעזר הולך בגישת בית שמאי. רבי אליעזר הולך לפי האמת האידאלית בתנורו של עכנאי וזה מה שבשמים אומרים, גם פסיקת חכמים היא אמת אבל האמת איך שהיא מתגלת בעולם שלנו. והאמת הזאת מכריעה להלכה לכן ה' אומר נצחוני בני. שהאמת המעשית נקבעת להלכה ולא האמת האידאלית.

אבל שתי הדעות הן אמת מהקב"ה בעצם.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים גמרא מפורשת.  ורש"י בהרבה מקומות "ודברי תורה מתחלקים לחלקים הרבה כפטיש יפוצץ סלע".

ונפש החיים אומר שמצד ה' יש רק אותו ואין עולם, ומצידינו יש ה' ויש עולם. כך שלעיתים מצידינו סובייקטיבית אפשר לתפוס את האמת רק ב2 צדדים שלה, ולא בצד אחד.

וכן אומר הרב קוק באורות התשובה.

כמובן זה לא פוסטמודרינזם שאין אמת או שהכל אמת.

כל אחד אמר טעמים שונים למה כעס עליה בעלה. שאלו את אליהו הנביא מה ה' לומד אמר לומד פרשת פילגש בגבעה.  שאלו אותו מה ה' אומר, מה הסיבה האמיתית שבעלה כעס עליה? אמר להם אליהו הנביא - כך אמר ה': בני יונתן אומר כך ובני אביתר אומר כך.

גמרא מפורשת.

עברי מלשון בן עבר "ולשם יולד אף הוא, אבי כל בני עבר".   ובמדרש כתוב שנקרא עברי גם כי מעבר הנהר וגם כי מבני עבר. 

שם ועבר נחשבים לאבותיו ולכן "ברוך ה' אלוקי שם וישכון באהלי שם".

לא סתם התורה כותבת את כל ייחוס השושלת של אברהם. ולא סתם כל האמהות היו ממשפחת אברהם.

הכוזרי אומר שסגולת ישראל התחילה בפוטנציאל אצל אדם הראשון ועברה לשת ומשם כל הדורות עד נח ומשם כל הדורות וגם לתרח היה סגולה שלא באה לידי ביטוי ואצל אברהם זה יצא לפועל.  וכתוב במדרש שתרח עשה תשובה בסוף ימיו.

אבל נכון שרק מהאבות מתחיל באמת להיות היהודי הראשון אבל זה לא גר.

מה שמתארים את אברהם כגר זה כמו שגר מסיר את כל העבר שלו והעם שממנו הגיע כשמתגייר, כך אברהם הסיר את כל הזהות הלאומית הארמית שלו שהוא נולד לתוכה והפך להיות רק עברי, ומתוך כך להקים עם שעניינו להיות אור לגויים ונברכו בך כל משפחות האדמה, עם ה'. "ולא יקרא שמך אברם והיה שמך אברהם" - רש"י על פי המדרש - אתמול היית אב לארם ועכשיו אתה אב לעולם כולו.

אין איסור לבני נוח למול והרמבם בהלכות מילה אומר שבני קטורה חייבים במילה "ועכשיו שנתערבו בני קטורה בבני ישמעאל יהיו הכל חייבים במילה".

אין סתירה בין בן נוח הלכתית לחיוב מילה, כי חיוב מילה לא ניתן לו עקב חיוב התורה, אלא בגלל שה' ציווה אותו בנבואה, והדין שנביא לא יכול לפסוק הלכה לדורות עדיין לא היה קיים לפני מתן תורה, מה גם שנכרתה ברית לדורות על המילה עם אברהם.

גם כשאומרים על ישראל במתן תורה שהם התגיירו זה לא התגיירו ממש, הרי אבותיהם לא היו גויים, אלא שהם קיבלו על עצמם את ברית התורה כמו גר שמקבל על עצמו את התורה.

וגם רש"י אומר זאת, אבל אין לי כוח לחפש מקור עכשיו 

שאצל האבות הם ידעו את שורשי המצוות וידעו מתי באופן חריג המצווה לא חלה. דבר שלא קיים אצל הבנים

כי התורה עניינה לקיים בארץ, ובחו"ל זה רק הציבי לך ציונים שלא תשתכח (זה לא הלכה אלא טעם אמוני לחיוב ההלכתי של קיום תורה בחו"ל) כדברי הגמרא במפורש שזו הסיבה האמונית.

ולכן כשיעקב הגיע לארץ אז רחל מתה.

כמובן זה לא פשט ולא הלכה אבל יש בזה משהו ובמיוחד על עריות שכתוב ולא תקיא הארץ אתכם.

אני מסכים איתך שבפשט לא קיימו עובדה שאברהם מגיש בשר וחמאה ונהנה מזה (למרות שזו שאלה אם מותר לי להגיש לאורח גוי מהאוכל שלי בשר וחלב), אבל במהות הפנימית קיימו (אם כי לדעת הרמבם כל סיפור המלאכים אצל אברהם זה הכל במראה הנבואה ולא קרא במציאות).

חות מזה שיש עניין אמוני למה יעקב נשא דווקא שתי אחיות, כי טעם התורה זה לא לשאת כך כי זה גורם להם להיות צוררות אחת את השניה "ואשה אל אחותה לא תקח, לצרור".   רחל ולאה נשמותיהן מאותו מקום וכל מחלוקתן כצרות היתה לשם שמים ותוכחה מגולה ואהבה מסותרה כמו מחלוקת ת"ח וכמו מחלוקות השבטים. ויעקב היה צריך לשאת 2 נשים כדי שמעם ישראל אחד יצאו 12 שבטים מחולקים, וכדי שהחילוק לא יהיה גמור אז הן צריכות להיות 2 אחיות שקרובות אחת לשניה (עיין מהרל על הסעודה לעתיד לבוא שיעקב אומר לא אברך כי נשאתי 2 אחיות). 

על הרב קוק בתור החמישי אבל נראה לי שיעברו לפחות מאה שנה וצריך שהוא יתקבל על כל ישראל עד שבאמת נוכל לומר זאת 

אברהם יצחק יעקב משה אהרן...

מספיק רק אחד מהם בעיקרון

אז
רבי עקיבא

רבי יהודה הנשיא

הרמב"ם

הגאון מוילנא

רש"י

משה רבנו

יהושוע בן נון

דוד המלך

שלמה המלך

רבי יהודה הנשיא.

 נכון, חמישה אנשים לא מספיקים בשביל להסביר על המכלול הגדול של היהדות. השאלה עכשיו במה אתה רוצה לשים את הדגש, בסיפור המרגש על איך הכל התחיל, איך בכלל ה' התגלה, ואז איך עם ישראל התגלגל למצרים, שזה ללא ספק חשוב, פשוט אתה תישאר בשלב הסיפורים המרגשים. פתחתי ביציאת מצרים, סיפור מרגש על עם שנגאל מעבדות ומגלה את ה'. מקבל ממנו תורה, מצוות חוקים ומשפטים, וארץ. מתגלגל משם לכיבוש אותה ארץ, ומחלק אותה לשבטיו. בהמשך הוא מתאחד תחת מלך, שיוצא לעוד כיבושים ומלחמות, ומחפש את המקום שבו רצה האל לבנות את ביתו. לצערו ה' אומר לו שלא הוא יבנה את הבית, מכיוון שידיו דמים מלאו, אבל שלמה בנו יבנהו.

אותו מלך גם מלמד את עם ישראל את תורת ה', בהיקף שלא היה כמותו לפניו. אימפריית התורה שהואדרה על ידו נשמרת בעל פה, וגם בנו מאדיר אותה, ושניהם כותבים ספרים שבהמשך ייכנסו לספר הספרים היהודי: התנ"ך. שלמה בונה את בית האל המפואר ביותר שנראה, ויוצר קשרים ענפים עם כל מדינות העולם. הוא הופך את מלכות יהודה לאימפרייה אדירה. גם הוא כאביו משמר את התורה, מלמדה להמונים וכותב ספרי מוסר לבני האדם, ואהבה לקדוש ברוך הוא. התורה משתמרת בזכותם גם בטלטלות שעובר העם, עד שרבי יהודה הנשיא, שרואה שהתורה הזו מתחילה להשתכח, כותב אותה. הוא מסדר אותה על פי נושאים, ויוצר את ספר ההלכה הראשון.

כמובן, הסיפור חסר. סואו וואט? זו הייתה שאלת השואל. זו התקלה. תאמר לי אתה, מה בדיוק תעשה עם אברהם יצחק יעקב? כאילו, הם חשובים, נכון, אברהם היה היהודי הראשון. אבל זהו? שלושת האבות, משה ודוד? עם כל הכבוד שיש לי כלפי שלושת האבות, משה ודוד, זה עדיין אחורה מדי. לא הגעת אפילו לבניין בית המקדש.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 8:13

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 8:11

כבני אברהם יצחק ויעקב. ה' נקרא אלוקי אברהם יצחק ויעקב וזה שמו לעולם, וכך אנו מתארים אותו בתפילה בברכה הראשונה, והקשר שלנו עם ה' עיקרו בגלל הברית עם האבות. הרמבם בהלכות מילה ג ט, אומר על פי הגמרא שבת קלב וכן נדרים, שגדולה מילה, שעל המילה נכרתו 13 בריתות ואילו על התורה רק 3 בריתות. 13 הבריתות שהרבמם מביא בציטוט מבראשית הן לא רק מה שכתוב מילה מפורש, אלא 13 פעמים שמוזכרת הברית בין ה' לאברהם וזרעו להיות לו לאלוקים ולתת לו את הארץ לנצח.

וכך תמיד אנו מזכירים בתפילות לזכור את הברית והשבועה של האבות וכן משה והנביאים תמיד מזכירים זאת.

האבות לא שייכים רק לעבר, הם כמו גרעין שגונז בתוכו את כל העץ כך כל ההיסטוריה של ישראל גנוזה באבות והרמבן אומר שמעשה אבות סימן לבנים. הקשר שלנו עם הארץ מגיע ממעשי האבות בה, עוד לפני שירשנו אותה.

המידות הטובות הבסיסיות של כל יהודי ושל הכלל נגזרות מ3 האבות ומסיפוריהם אנו לומדים את מידות הקודש הטובות הבסיסיות שרק על גביהן התורה יכולה להנתן. לא סתם חמישית מהתורה מספרת על האבות.

אומרת הגמרא "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" כלומר האבות ממשיכים לחיות בעולם הזה דרך כלל ישראל.

האבות חשובים ממשה, וציטוט לא מדויק- "וארא אל אברהם...אמר ה' למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, שהאבות לא שאלו על הנהגתי, ואתה כן שואל"
 

נכון שבסוף המטרה שיצא עם מהאבות ולכן ה' נגלה אל האבות רק בא-ל ש-די ואילו לעם ישראל בשם הוי"ה, זה כמו שמטרת הגרעין שיצמח ממנו עץ. ונכון שכלל ישראל חשוב מהאבות, אבל כלל ישראל לא נמנה מבין 5 האנשים החשובים שהתבקש לציין אותם.

בסוף 5 חומשי תורה חשובים הרבה יותר  מהנ"ך, לא סתם אנו קוראים את סיפורי התורה כל שנה, ואילו לסיפורי הנך מקדישים קצת מאוד וחלקית מאוד בהפטרות. בארון קודש יש רק ספר תורה ואין נך, ולא עומדים בפני ספר נך כמו מספר תורה. סיפורי ההיסטוריה של עם ישראל ב 5 חומשי תורה הם אלה שעשו אותנו לעם, ואילו סיפורי הנך זה תוספת (חוץ מבחירת דוד וירושלים שזה גם מהותי).

לכן היה ברור לי שכששאולים על 5 אנשים שהיהדות מוגדרת על פי הם, ברור ש3 האבות יכנסו לרשימה, כך אנו פותחים את התפילה, שה'הוא אלוקי אברהם יצחק ויעקב, וזה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור.

(ואגב האדם הראשון יותר קשור לזהות אדם ולאנושות באופן כללי, הוא לא חשוב ליהדות ולהגדרת עם ישראל, ואמנם האדם בצלם אלוקים וזה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה, אבל ה' כאלוקי ישראל נקרא אלוקי האבות ולא אלוקי האדם)

אתם יכולים להתווכח כמה שאתם רוצים

אבל כל הקטע של השאלה זה לראות איך כל אחד עונה. איך הוא תופס את היהדות. מה בוער בו

קיצר, זו לא שאלה של נכון או לא נכון. בזכותך יש"ע הסביר בתגובה הקודמת בהרחבה את התשובה שלו, ואני לא חושב שיש עניין להתחיל לשכנע מישהו לשנות את התשובה שהוא נתן

אני מציע שתסתכל שוב בתגובה שלי.

וגם שתשים לב לשאלת פותח השירשור, אני בא להסביר על היהדות לאיזשהו יליד מקונגו שמעולם לא שמע על היהדות, ההלכה להזכירך היא עיקר היהדות, ולא המיתולוגיה.

אבל כמו מוויכוחים קודמים איתך, שמתי לב שאצלך הדגש הוא על האמונה, ולא על ההלכה.

אתה מתייחס ליהדות כאל סיפורים, ואני מתייחס אליה כאל דת. ברור שבדת יש סיפורים, כיצד הכל התחיל. אבל מה שיותר קריטי זה מי אמר מה לעשות, ולוודא שלא היו שיבושים בדרך.

אבל עם כל הכבוד לאבות, כשיבוא אליי יליד אפריקני וישאל אותי למה אני רוקד עם ענף דקל וכמה עשבים, אני אומר לו שאבותיי קיבלו ממי שברא את העולם ספר, שבו כתוב מה לעשות. הם קיבלו אותו על ידי שליח, שקוראים לו משה, ובתורה הזו כתוב שצריך לרקוד עם ענף דקל בסוכות.

ומן הסתם, אני אוסיף ואספר לו את כל השאר, אם הוא ירצה לדעת. אבל כנראה, שאתחיל מיציאת מצרים, ומשה רבנו. כי להתחיל לומר לו ש"פעם היה איש אחד, שממש רצה לדעת מי ברא את העולם, ואז הבורא אמר לו שזה הוא" זה קצת רחוק. רחוק מדי למציאות שלנו, עד שאני אגיע לנקודה ייקח הרבה זמן.

ובינתיים הכושי ילך, ולא יבין למה בעצם האיש המוזר הזה רוקד עם ענף באמצע היום. כנראה, הוא יחשוב לעצמו, שגם הוא מזמן רוחות או משהו, כמו עליבאבא הגדול מהכפר שלו, שמידי פעם מזמן את ארבעים השודדים שלו, זכרונם לברכה.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 10:43

התורה היא הקשר בין ה' לישראל, דבר ה' אל ישראל. ובלי הנמען שהוא ישראל אין משמעות לדבר ה', כי דבר ה' צריך להיות מכוון למישהו, והמישהו הזה זה עם ישראל. לכן ספר תורה שכתבו מין יישרף. ולכן מברכים בברכת התורה קודם אשר בחר בנו מכל העמים, ורק אחר כך ונתן לנו את תורתו.

תנא דבי אליהו מפורש שישראל קודמים לתורה. התורה נתנה לנו כי אנו עם ה' ובני 3 האבות. "וישמע אלוקים את נאקתם במצרים ויזכור את בריתו את אברהם יצחק ויעקב... וארא אל אברהם יצחק ויעקב..וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען..לכן אמור לבני ישראל הוצאתי אתכם מסבלות מצרים"

ועם ישראל מוגדר על פי 3 האבות. אנו פותחים בתפילה ה' אלוקי האבות ומגן אברהם, ולא אלוקי ההלכה.

אמנם יש לדון מה עיקר בתורה ההלכה או האמונה (ברור שהבסיס זה לשמור על ההלכה ולהאמין ביג עיקרים. אבל ההלכה היא המשך התורה, והאמונה היא בעיקר המשך הנבואה. השאלה מה חשוב יותר בישראל התורה או הנבואה, וכן האבות נקראים "נביאי". ולפי הכוזרי סגולת ישראל לפרט מתבטאת בכשרון לנבואה.

זה דיון מעניין שבאמת יש מה לדון בו, אבל לא קשור לעניינו. כי ברור שישראל קודמים לתורה, הן ההלכה והן האמונה.

זה בדיוק העניין - היהדות היא לא דת אלא אומה. "ואעשך לגוי גדול" ולא "ואעשך לדת גדולה". אנו עם ה' ולא דת ה'. אנו בני ישראל

ולא "בני דת משה" כמו שהרפורמים אמרו וגם לעיתים נובע מזרמים מודרן-אורתודוקסים ליברלים גלותיים (ולכן אין להם בעיה להפריד דת ממדינה כי היהדות לשיטתם היא דת ולמה שדת תהיה קשורה בכלל למדינה לשיטתם, הרי דת זה עניין האדם הפרטי ואין סיבה שתהיה נוכחות של דת במרחב התרבותי לשיטתם).

היהדות היא לא סיפורים אלא כלל ישראל זה היהדות. אבל זהות כלל ישראל היא בין השאר מזכרון העבר של המאורעות שעשו אותנו לעם, כמו האבות יציאת מצרים ומתן תורה. לכן חצי מהתורה זה סיפורים. עיין מהרל תפארת ישראל פרק נב על זכרון יציאת מצרים שלעולם יש לזכור את יציאת מצרים (גם בימות המשיח ולעתיד לבוא) כי לעולם יש לזכור את ההתחלה כי הכל נובע מזכרון ההתחלה שנהיינו לעם ה' על ידי יציאת מצרים.

לאפריקאי אני אומר קודם כל שה' בחר בנו מכל העמים וכרת ברית עם 3 אבותינו ורק מתוך כך נתן לנו תורה. וכתוב במפורש בדברים שכששואל הבן החכם על התורה והמצוות אתה צריך לענות לו על יציאת מצרים ורק בסוף מזכיר את המצוות "כי ישאלך בנך לאמר מה העדות והחוקים וכו'  ". ועיין בכוזרי דברי החבר הראשונים למלך כוזר כששואל אותו על היהדות "אני מאמין באלוקי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוליכנו במדבר והנחילנו את הארץ ושלח לנו את משה בתורתו" ושאלת מלך כוזר (שחושב כמוך) ותשובת החבר על שאלתו.

אם לא אספר לו על זה הוא יחשוב שאנחנו סך הכל עוד דת מתוך 3 הדתות המונותואיסטיות וישאל אותי למה אנחנו מתנהגים כמו הצלבנים וכובשים את הארץ מהערבים? ולמה הבורא נתן רק לכם את המצוות? ומה הקשר שלך אל המצוות האלו?

נראה לי שהרבה יהודים מעדיפים להגיע לקבר רשבי מאשר למערת המכפלה או לקבר יוסף.

האבות כל כך עתיקים וראשוניים שמרגישים שצריך דמויות מאוחרות יותר שיתווכו לנו אותם, מה גם שעבודת ה שלנו שונה מהאבות. ואפשר לומר "תשקיע בלימוד גמרא כמו רשבי במערה" ופחות "תשקיע בגמרא כמו אברהם"

אגב אני מתחבר יותר לקבר יוסף ומערת המכפלה אבל הרבה אנשים לא מרגישים כמוני. למה טבריה וצפת נהיו חלק מ4 ערי הקודש?  הרבה אנשים יותר מזדהים עם רשבי שכתב את הזוהר (לפי שיטתם, בלי להכנס עכדיו לזה) ומסר נפשו על לימוד תורה ועם שאר התנאים, יותר קל להם מאשר להתחבר לדוד שהיה רמטכל או לאבות.

ראה הפיוט "אעברה נא ואראה אדמת קודש טבריה" שנכתב לפני שיהודה ושומרון היו מסוכנים.

ראיתי מה שכתבו..

כולם חשובים,אי אפשר להגיד מי יותר.

אברהם

יצחק

יעקב

משה

אהרון

ואז אומרת להם המשך בהרצאה הבאה

משה רבינו

ר' עקיבא

רש"י

האר"י

הרמב"ם

וואי אבל זה רק אומר על מי לימדו אותי יותר לאחרונה

לא מי באמת...

התחברתי לשאלה רעיון מקסים

בינתיים הכי דומה לתשובה שאני נתתי

(הארי זה יפה מאוד ולא חשבתי עליו כשעניתי. ובנוגע למשה רבנו כתבתי בתגובה לפתית שלג)

זה התחיל כשהסברתי על עוד רב ועוד רב ומישהי אמרה "די! יש יותר מדי רבנים! צריך 5 וזהו"

אם זה מחזל והלאה אז רבי עקיבא, הרמבם, רבי יוסף קארו, האר"י, הגאון מוילנא

השאלה גם אם צריך לבחור את הכי חשובים או 5 שמייצגים את כל התקופות שהיו? (בחרתי בגאון מוילנא כמייצג את האחרונים. ואם צריך ייצוג תקופות אז אולי הייתי מוסיף את עזרא הסופר)

יפה מאוד

אני מניח שהתכוונתי ל-"הכי חשוב שאנשים יכירו"

משה רבינו

רבי שמעון בר יוחאי

הבעל שם טוב

רבי יוסף קארו

הרב עובדיה

כל אחד מהם עשה משהו ממש משמעותי

רבי עקיבא

רבי יהודה הנשיא

רש"י

הרב קוק

הרב שמואל אליהו

רבי עקיבא - הוכיח שגם בור שרוצה לנשוך רבנים, יכול להפוך בעצמו לרב עצום. בלי ייחוס, בלי פרוטקציות, הפך לאחד מגדולי ישראל.

רבי יהודה הנשיא - הבין שעת לעשות ל-ה' הפרו תורתך. כתב את התורה שבע"פ, ובכך הציל את כל הדורות הבאים מפני אובדנה.

רש"י - איזו עבודה מרשימה, לעבור כמעט על כל התנ"ך וכמעט על כל התלמוד הבבלי, אות אות, מילה מילה, ולפרש את מה שצריך פירוש. להביא מדרשים, לבאר, להנגיש את התורה שלנו לעם ישראל.

הרב קוק - תורת ארץ ישראל. חיבור התורה לעם ולארץ. אהבת האדם, אהבת ציון.

הרב שמואל אליהו - לא חושש לעסוק במה שאלפי שנים אחרים טיטאו מתחת לשטיח. דמות אב ומורה דרך עבור אלפי נפגעי ונפגעות עבירות מין בציבור הדתי והחרדי. לא פחות ממהפכה.

משה רבינו

דוד המלך

שמואל הנביא

הרמב"ם

רש"י

רבי נחמן

החיד"א

החלבן הקדוש

כל קדושי עליון הנ"ל אינם ה-"חשובים בהיסטוריה" כי אני לא יכול לחלק ציונים ליהודים ק"ו לרבנים, אלא רבנים שהרגשתי אליהם חיבור וכו'

עריכה: לאחר שקראתי את התשובות של כולם, ראיתי שכולם למעט אחד כתבו משה רבינו איזה כיף לראות שכולם מרגישים חיבור למשה שנשמתו כוללת בתוכה את כל ישראל כולם, איזה רצון עז יש לי לראות אותו בבית המקדש וואו, המנהיג של העם שלנו רק לחשוב על זה איזה מרגש, אשריכם עם ישראל!

עוד קצת תחיית המתים ובעזרת השם נתפלל שנזכה לראות אותם ולהודות להם אכי"ר!

את משה, ולא כולם את האבות.   (אולי כי האבות לא מוגדרים "רבנים"?)

אליו הוא כל כך גדול..כל שבת קוראים בתורה ואין פרשה שהוא לא מוזכר בה למעט ספר בראשית ופרשת תצווה, כל פסוק שני כמעט זה "וידבר ה' אל משה לאמר" גם בלימוד תורה יוצא לנו לא מעט להיפגש עם משה (בגמרא - הלכה למשה מסיני, ברבי נחמן - בחינת משה משיח, בתהילים, במדרשים, בהלכות, ממש כמו שכתוב "זכרו תורת *משה* עבדי"

אז לא פלא שהחיבור אליו כזה משמעותי, המנהיג המובהק של עם ישראל, המסירות נפש שלו עלינו.

מרגיש לי שאצל משה רבנו, כל אחד יכול לבוא ולבקש ממנו ומשה יתפלל עבורו (אחת הסיבות למה אין קברו של משה ידוע עד היום וכו') בגדול, אין עם ישראל בלי משה "יאבד משה ואלף כיוצא בו ואל יאבד אחד מישראל" לאיזה מנהיג זכינו אשרינו ואשרי חלקנו. תודה רבה על משה רבנו בורא עולם.

האבות אנו מזכרים תמיד בתפילה ואת משה לא

ובלי קשר לתפילות, עם ישראל סובב סביב התורה "קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא כולא חד" והתורה כאמור היא תורת משה "זכרו תורת משה עבדי"

ויכול להיות שיש יהודים שמרגישים חיבור עז לשלושת האבות אני לא אומר שלא והאמת כולנח צריכים להרגיש מחוברים אליהם ממש, אבל רק כתבתי למה לעניות דעתי רוב מי שהגיב פה מרגיש חיבור למשה רבנו זה הכל

תנא דבי אליהו שישראל קודמים לתורה. ומברכים קודם "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק אז "ונתן לנו את  תורתו".  כל התורה נתנה בשביל ישראל, וישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב.

ברכת אבות שחייבים לכוון בה יותר חשובה מישמח משה. וה' נקרא אלוקי אברהם יצחק ויעקב, לא אלוקי משה

אני כן כשקורא לדוגמא בספר דברים מרגיש כאילו משה כותב בשבילי ספר מוסר כמו מסילת ישרים או נותן לי שיחת חיזוק ביראת שמים.

אבל כל אחד ומי שקשור אליו יותר (:

שכשהיינו בגלות אז לא היה שיור אלא התורה הזאת ולא היה לו לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אז משה היה חשוב יותר מהאבות.

אבל בארץ ישראל האבות חשובים יותר מממשה.

אמנם חזרנו לארץ אבל לוקח זמן עד שבאמת נהיה ארץ ישראליים וגם תחית האומה בארץ כרגע בעיקר גשמית ועדיין ברוחניות היא מעורפלת

לא אמרתי מי יותר חשוב..סך הכל למה *לעניות דעתי* (המאוד מאוד עניה) אנשים מרגישים חיבור למשה רבנו, ממש לא מי יותר ממי

זהו

שאנשים מרגישים יותר חיבור למשה.

ואני חושב שזה כי בגלות הרגשנו חיבור גדול יותר למשה ועדיין לוקח זמן כדי להיות ארץ ישראלים באמת

ואין תורה כתורת ארץ ישראל. וזהב הארץ ההיא טוב.

ההבדל הוא שבגלות אנו ארץ ישראלים רק בצפיה,  ובארץ ישראל אנו ארץ ישראלים ממש.

אבל תמיד יהודים קשורים לארץ ישראל "אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה"

זה אותו דבר. ארץ ישראל טבועה בנשמה שלנו

יש לי נגד המושג "ישראלי" במובן שלו היום, שזה כמרחק מזרח ממערב מהמושג שלו בכתבי רבינו "איש הישראלי" וכו'

ישראלי היום מייצג חילוני, הרבה אנשים רואים עצמם כישראלים לפני שהם יהודים, אני פשוט רוצה להיות יהודי. אין לי עניין לדון בנושא אז אנא מכבוד מעלת תורתו של מאן דהוא שירצה לדון בזה, ראה אותי בחוץ

יום נפלא וכו'

נגעל מהמושג הזה, והוא מייצג בעיני את האידאולוגיה הרעה שחרטה על דגלה שאנו עם ככל העמים ושלהיות יהודי לא קשור כלל לה' ולתורה, ר"ל. כשאני שומע "ישראלי" יש לי אלרגיה (לא מדבר על המושג ישראלי אצל חכמים או אצל הרב קוק ששונה לגמרי).

כשכתבתי ארץ-ישראלי התכוונתי יהודי של ארץ ישראל ותורת ארץ ישראל. תורה החיה את הקודש בארץ. תורה החיה את מימד האומה היהודית בכל עוצמות  הקודש שלה וגם "בממלכת כהנים וגוי קדוש", שחיה את ה' בחיי הלאום והמדינה בארצה.  לא גישה המנתקת את האומה מה' חס וחלילה.

אני יותר אוהב את המושג הציוני "עברי" שמייצג יהודי של ארץ ישראל בימינו. לא לאומיות פלאפל ושטויות כאלה.

וערבבת שני דברים שונים.

יש את תורת ארץ ישראל וכו' שעל זה דובר, שים לב לתגובות.

ויש את מדינת ישראל שלא הוזכרה כאן בכלל שאתה יכול לחלוק או לא לחלוק אבל זה לא קשור לנושא המדובר.

במובן של היום.

בסוף כדי להיות תורת ארץ ישראלי באמת, עם ישראל צריך לרשת את הארץ, כלומר להחיל שלטון מדיני בה.

"ישראליות" של היום זה הווי מזויף שנוצר בגלל האידאולוגיה שאומרת שלציונות אין דבר עם הדת, ולכן כשהזהות ריקה מתוכן, ממלאים אותה בפלאפל ובסרטי בורקס ובכל מיני שטויות שלא קשורות לעם היהודי.

על מדינת ישראל במתכונת הנוכחית?

קולקטיבי בתנועה הציונית, שרגשית רצו לחזור לארץ כמו שב2000 שנה רצו לחזור.

האידאולוגיה החילונית הציונית היא פסולה כי היא חילונית, ויש הרבה מה לתקן בסדרי הממשל במדינה ובהתנהגות הממשל והחוק, אבל זה לא סותר שמדינת היהודים היא יסוד כסא ה בעולם.

אני עדיין בבית שלי, כשארחיק לכת אני אודיע לכל, עדיין לא זכיתי אבל

וכו'

התכוונת לבאנג’י של לונה פארק? לא.

זה פשוט השם שלי בשינוי אותיות.

כמובן אני לא מכלילה את האבות

-רבי לוי יצחק מברדיטשוב

- הבעל שם טוב

- רבי עקיבא

- חפץ חיים

-רבי שניאור זלמן מלאדי

-רבי נחמן מברסלב

-רש"י

- יש לי אהבה קשה לרב קרליבך

מה קורה שמרמים פה עם הכמות??

רשי

רמבם

רדק

מרן

האריזל

(יכול להרחיב למה דווקא הוא אם בא לך )

זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו.

ברצינות יש מלא מרן. 

משה רבינו

רבי יהודה הנשיא

הרמב"ם

ר' יוסף קארו

הרב קוק

העפתי מבט בדף הבית של יוצרת הסרטון, ובסרטונים אחרים נראה שהיא לא לבושה בצניעות כך שאי אפשר לסמוך על הבסיס שלה. היה שם גם משהו עם הכותרת "קבלה מודרנית" וזה גם חשוד. אז אין ציפיות...

בנוגע לתכנים- מבחינה מסוימת עד כמה שידוע לי זה נכון. האמונה מתחילה כשנגמר השכל. ניסיון להבין ולתפוס בשכל לא מביאים לשום מקום. מבחינה אחרת, השלב המקדים לזה שמפעילים את האמונה הוא הוכחות שכליות לאמיתות ונצחיות התורה. ואז כבר מקבלים את כל מה שכתוב בה... אז זה לא שלא צריך את השכל, חייב אותו. אבל האמונה עצמה היא שביל נפרד שהוא לא ברגש ולא בשכל.

והזכרת לי סרטון שורטס אחר

הפשטות שבה מצטטים את הרמבם ולא יודעים שיש לו כמה נוסחות וגם יש לא מעט שחולקים עליו...

כאן תמיד מתחיל ההבדל בין מסיונרים (לרוב- חרדים) שכל ההיסטוריה והמדע הם כלים כדי לקדם את האג'נדה שלהם, ובין רוב ההוגים (לרוב- דתלים) שמוכנים לשמוע שני צדדים ומציגים את מה שבאמת נראה להם נכון.

סתם אני נזכר שפעם קראתי באתר של ערכים, כתבה שלמה שנועדה לעשות צחוק מאיזה מבקר מקרא. ואז בהשתלשלות הדיון עם אחד המגיבים, הם כותבים לו "מה אתה מקשקש שארבעת המינים מגיעים ממנהג פגאני. ארבעת המינים זו המצאה מאוחרת מימי שיבת ציון". באמת לא ידעתי אם לבכות או לבכות 🤣🤣

אין לי בעיה שתחלקו על הדת או תסכימו איתה, רק תהיו אובייקטיבים ונאמנים לדרך שלכם. כשאתם מציגים את הדת בצורה נלעגת ומטומטמת (אני יכול להביא לזה עוד המון המון דוגמות), אתם לא רק מגחיכים את הדת אלא בעיקר מזלזלים באינטליגנציה שלכם ושל הצופה.

זה משפט של התאולוגיקן הנוצרי תומאס אקווינס

טפי יא בת עמלק

עריכה: טעיתי והטעיתי טעות כפולה ומכופלת!!! לא רק שזה משפט שאמר ר' נחמן ולא אקווינס, אלא שמכל ההוגים הנוצרים אקווינס הוא האחרון שיציג כך את ההפרש שבין אמונה ושכל

האמונה עצמה כבר לא במימד של הלוגיקה, אבל גם לא סותרת אותה

ואני מבין מאיזה מקום בחרת לשאול דווקא על השכל. אין פה חוסר דיוק מצידך.

השאלה בכותרת התגובה מתייחסת להגדרה שנפוצה בדור הזה, בעולם שלנו, שהולך וחוזר עליה באותו שימוש לציבור הכללי.

לכן לדעתי יותר מעשית.

כי בוא נגיד שכשהצבת את השאלה שלך אתה כבר יודע שלחלק נכבד ממה שאתה קורא "בגדר השכל" ה"המון" יקרא לו "אמונה סתמא בעלמא"

שכל של האמונה הכוונה ידיעה וודאית (ולא רגש), כשם שוודאי לי שאני קיים

וחבל, כי אתה משאיר פתח עצום לטעות ולתהות לגבי איכות הידיעה שלך לגבי כל דבר אחר. ויש המערערין.

אני אשאל ככה, אליבא דידך, יש כזה דבר "שכל של האמונה" שאומר יותר מ"וודאי לי שאני קיים"?

כלומר האם אתה יכול לטעון בכלל שאתה מאמין  (=יודע ידיעה וודאית מוחלטת) מלבד זאת?

תן לבן אדם שבך לענות, לא רק לפילוסוף, כי לא תצא מזה.

ידיעה מוחלטת וודאית באמונה בה', בהשגחה, בחיים נצחיים לאחר המוות, ובעובדה שבסוף הכל יהיה טוב לגמרי.

ידיעה וודאית באותה רמה שוודאי שאני קיים.

בגלל שמאוחר אפרט מחר.

זה לא פילוסופיה קרה, אלא חווית חיים חיה וקיימת 

הידיעה הזאת אתה לא קורא לה אמונה, אתה קורא לה שכל (בהקשר לתגובה הראשונה שלך). והא ראיה, שאתה יכול להסביר ולפרט (בשכל).

ולכן *אתה* אולי יכול להגיד או להבין יותר מאחרים משפט כיוצא ב"במקום שהשכל נגמר וכו'". או להרהר באמונה שמעל השכל.

מה שניסיתי להסביר לך תגובה קודם, שלכל הדוגמאות שטרחת להביא, וברמה האישית אני אולי מאמין לך, אנשים לא קוראים לזה "ידיעה" ולא "שכל" אלא "אמונה" גרידא.

מצד אחד זה נכון כי השכל הוודאי הזה הוא דבר פנימי ועדין, שכל אחד מאיתנו לא יכול להעביר לזולת, אלא רק לתת לו כלים למצוא אותו בעצמו פנימה. לכן מוצדק לכנות זו בשם אמונה ולהבדילה מ"הוכחה" שהיא כינוי בדרך כלל למשפט לוגי יומיומי כמו "תביא לי הוכחה שהעולם עגול". ולא לוודאות המגיעה מעצמות החיים.

מצד שני לכנות את השכל בשם אמונה גורם לאנשים לחשוב בטעות שאמונה היא רגש, או תביעת אמון עיוורת על בסיס הימור, או השערה לא וודאית. כדוגמת הביטוי המוטעה - "אני לא יודע, אני מאמין".  בעוד שאמונה היא דבר וודאי יותר מהוכחה לוגית, ווודאית כמו שברור לי דאני קיים. והיא לא עניין רגשי או השערתי או מתן אמון עיוור.

מה שמשנה פה. 

אני מדבר מציאותית.
היא משתמשת בשפה של רוב האנשים המסורתיים וכנראה גם הדתיים, שאומרים "אני מאמין בה'/ אלוהים הקב"ה. אני מאמין בהשגחה, אני מאמין בחיים נצחיים לאחר המוות, ווכו' וכו'" (גם כשהם לא בדיון ברומו של עולם, וזה פשוט שככה הוא הנכון ולכתחילה גמור אצלם), הם לא עושים או לא למדו לעשות את החילוקים האלה שאתה עושה אוטומטית.
וככה הם תופסים את זה.
כשאנשים רואים דיבורים כאלה- בצורה בוטה וללא הסתייגויות, אותי אישי זה מזעזע. לא פחות.
ואני אגיד לך יותר מזה, זה מרחיק מאד את החושבים (משכילים) החילונים, מגחיך אצלם את עיקר האמונה. ואני לגמרי מבין למה. לא פעם ולא פעמיים יצא לי להיתקל בחילוניים כאלה, שהציגו להם ככה את התפיסה הדתית (או האמונית) וזה הפך אצלם לכסילות גדולה. גם אם כשהם מכבדים את "האמונה" של חברם, זה מתוך שהם חושבים שהוא נגוע משהו באותה כסילות.

באופן כללי דיבורים שטחיים על אמונה ואלוקים , אם הם מופנים למשכילים, מרחיקים אותם. (הרב קוק צווח על זה מליון פעם בערך).

לא ראיתי את הסרטון אז לא יכול להביע דעה

ולא צריך להיות מבין גדול במה רצוי חינוכית, לא תתפלא שגם עבדך הנאמן לא גדול הדור לא בחינוך ואצ"ל בתורה.
הסרטון הוא רק אנקדוטה ודוגמא לשיח שקורה יחד עם ה"טרנד" הדתי החדש, שאני חושב שיש בו הרבה טוב והרבה פוטנציאל, חפש לך עוד ותמצא (לא אתה ספציפית, תישאר ב"בית המדרש" אבל ראוי לך להיות מודע לתופעה).
ומה שהפריע לי כל כך עד שהשתמשתי בביטוי שהשתמשתי הוא הברור מאליו, שאם נשארים בדברים כאלה, מלמדים ומבבסים דברים כאלה, אפילו אצל קהל היעד הזה, אני מפחד שיוצא מזה יותר רע מטוב. ויוצא שכרם בהפסדם.
תחשוב כי קהל היעד חשוף מול כל סרטון קצר או שניים עם תוכן כזה (מאוד דומה כשהולכים לאן שהרוח נושבת), הוא ייחשף גם לסרטון קצר הפוך לגמרי בתוכן אך שמשתמש באותם כלים (סגנון) לשבות לו "קהל מאמינים". והצופה מדלג משם לפה ופה לשם.
אמרתי קודם שראוי לך להיות מודע, כי אני חושב שדווקא עכשיו ולאור תנועות וטרנדים כאלה, האחריות להדגיש שיש עומק, ולדבר דיבורים עמוקים שמתקבלים על הלב, היא אחריות אישית של כל אחד ואחד. (למשל אני כמו שהבאתי שנתקלתי באותם חילונים ששמתי לב מה היחס שלהם, אני לא רוצה להחזיר אותם בתשובה, לא "להדית" אותם, רק לא להשאיר אותם בבורותם). עאכו"כ אנשים שמדברים על להמשיך את התורה\האמונה\ השי"ת, מלמעלה איפה שהם אמיתיים אבל עדיין לא מספיק ארציים אל ה"מלכות" ממש, ודי לחכימא ברמיזא.

נשמע לי שיש פער בין מה שהיא מתכוונת באמת לבין איך שזה נשמע בסרטון.

אני מסכים שכמו איך שזה נשמע זה גורם נזק. אבל יש גם סוג אנשים שזה ידבר אליהם ויבינו מה הכוונה (והם לא יפרשו זאת כאמונה בתור רגש), וזה יועיל להם. אבל נראה לי שבגדול זה עושה יותר נזק מתועלת

לזרוק אותי לכלא

חיל ורעדה - “Faith begins precisely where thinking leaves off.”

תרגום:

האמונה מתחילה בדיוק היכן שהשכל עוזב

ספר אחר שלו מ1846 - “If I am able to grasp God objectively, I do not believe; but precisely because I cannot do this, I must believe.”

תרגום:

אם אני מסוגל לתפוס את אלוהים אובייקטיבית - אני לא מאמין. אבל בדיוק מפני שאני לא מסוגל לעשות זאת, אני מוכרח להאמין

אני לא זוכר כרגע מה מקור הביטוי, אבל דומני שזה מהפילוסופיה של יוון הקלאסית, ומצוטט המון בספרי יהדות.

בכל מקרה לקוצר הבנתי זה משפט שאומר שהאדם מוגבל בהבנת המניעים והתהליכים שעוברים על האל. זה לא אומר שלאדם אין שום תפיסה באל והאמונה היא עיוורת לחלוטין 

אם היינו משיגים באמת את עצמותו היינו אלוהים בעצמנו. ועיין בקנאת ניטשה באלוהים...

יש לנו בכלל יכולת לדמיין על מציאות עצמותו.

אפילו הביטוי "עצמותו של אלוקים" הוא ניצוץ סובייקטיבי קטן ובטל ממה שהוא באמת. וגם "מה שהוא באמת" הרי הוא כלום לעומת מה שלמעלה מכל השגה למה שהנשמה כוספת למעלה מהכל ואומרת לו "אלוקים".

או כמו שכותב הרב קוק במאמר ייסורים ממרקים:

"עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת.

אם אומרים על דבר הטוב או על דבר החסד, המשפט, הגבורה, התפארת, וכל מה שהוא חיים ופאר החיים, או על דבר האמונה והאלהות, - הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל. גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : "אלהים". כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו *האלהות עצמה* ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה".

כלומר גם לומר על אלוקים "אני רק תופש סובייקטיבית אבל אלוקים הוא עצמותו" זה גם הגדרה מצמצמת. כי בסוף גם כשאתה אומר "אילו היינו יודעים את עצמותו" זה תפישה סובייקטיבית שלך לגבי דמיון עצמותו

זה בערך כמו המילה "אינסוף". אנחנו יודעים שאינסוף קיים, ואפילו יש לנו סימן מגניב לסמן infinity במשוואות מתמטיות, ועדיין אין לנו השגה של "אינסוף". מבחינתנו, חווייתית, "אינסוף" = ממש ממש ממש הרבה. אנחנו מסוגלים ברוב קטנותנו להגיד "כמעט אינסופי", בעוד שההפרש בין אינסוף ובין כמעט הוא הפרש טוטלי ולא יחסי.

לטענתך אין לנו יכולת אפילו לדבר על כך שיש עצמות. בעוד שאנחנו אכן כן יכולים 💁🏻‍♂️

עצם האמירה "לאלוקים יש עצמות כמו לכל דבר אחר" חוטאת לכל רוממותו מעל כל הגדרה. ( אמירתך שמה אותו בטעות כיצור ויישות מבין שאר היישויות, אלא שהנברא לא יכול לתפוש אותה, אבל "איפשהוא" היא נתפשת).

מבחינה רדיקלית: גם לומר יש אלוקים וגם לומר אין אלוקים שניהם שקר. כי אלוקים הוא מקור היש ומקור האין, ולכן  כלל לא נמצא בהגדרות אלו.

אי אפשר לומר "יש אלוקים". אפשר לומר "אלוקים מתגלה אלינו".

הסיבה שיש לנו יכולת לדבר על זה שיש לו עצמות. כי גם הדיבור הזה הוא סובייקטיבי. בסוף *אנחנו* הם התופש שיש לו עצמות, וגם מושג העצמות נמצא בראש שלנו כשאנו מדברים עליו. וההבדל היחיד בין הדיבור על "התגלותו" לבין "עצמותו" זה דניהם גילויים סובייקטיבים, אלא שהשני טרנצנדנטי יותר, בחינת אור מקיף ולא פנימי.

היחס היחיד שלנו ל"עצמותו" האמיתית של אלוקים (שגם זה כינוי מושאל למגמה האובייקטיבית שאדבר עליה מייד) זה דרך ההשתוקקות והערגה שלנו לעצמותו של אלוקים. לא דרך שום ביטוי או הגדרה.

אנחנו לא יכולים לומר "עצמותו" אנחנו כן יכולים להשתוקק אליה. הרב קוק אומר זאת מפורשות.

ההבדל בין אינסוף מתמטי לאינסוף איכותי הוא עצמו הבדל אינסופי.  וגם התיאור "אינסוף" לאלוקים הוא מושאל. הוא גם תואר שולל (שוללים מה' את הסוף והגבול וההגדרה), וגם תואר חווייתי חיובי (אנחנו משתוקקים לאינסוף שלמעלה מכל הגדרה).

האם זה אומר שהקשר שלנו לאלוקים מת ולא חי? לא. כי *מבחינתנו* אלוקים מתגלה דרך ביטוי רצונו , הן ברצונו לברוא ולהשגיח, הן ברצונו לצוות והן ברצונו לשפוט אותנו על מעשינו.

לכן תיאור אלוקים כבעל רצון (שזה עצמו תיאור סובייקטיבי ולא את עצמותו) כל כך מהותי. וזה עיקר ההבדל בין חכמי ישראל לאריסטו, האם לאלוקים יש רצון או לא.

או בניסוח פשוט יותר: אם יש "יישות ויצור" ששמו אלוקים, והיצור הזה ברא את שאר הייצורים. אז:

א.  איך היצור הזה קיים בלי שאף אחד ברא אותו. הוא קיים במקרה? למה הוא קיים?

ב. למה שיהיה אכפת לי מייצור כזה? למה שאוהב אותו וארא ממנו וארצה לדבוק בו? מה אכפת לי אם קיים יצור שהוא סיבה ראשונה או לא? הרי הוא סך הכל עוד ייצור מבין שאר הייצורים, אלא שהוא המנכל והיוצר של הכל, אז לנה שיהיה לי אכפת ממנו יותר מאשר שאכפת לי מהעולם? למה שאקיים את מצוותיו? 

ובכלל אם הוא עוד "יישות" אז הוא כבר לא מושלם.כי כל "יש" זה כבר הגדרה מצמצמת.

אבל אם אלוקים הוא מלמעלה מיש ואין, אז כל זה נפתר

אני גם לא יכול להשיג את העצמות של כיסא או שולחן כי אני יצור סובייקטיבי. אין טעם לדבר על מחשבות אובייקטיביות כיצורים סובייקטיביים, ותמיד נהיה מוגבלים בדיבור על האובייקטיבי, כי אנחנו יצורים שמתוכנתים לחשוב מצד החוויה שלנו את העולם. יש לנו רק חמישה חושים שדרכם אנחנו פוגשים את האובייקטים, בעוד שלהם יש אינסוף אפיקי התבטאות תאורטיים......

עדיין יש עצמות, ה' קיים מצד עצמו טרם וחרף כל ההתפרטות. זה קיים. אין לזה נפקא מינה עבורי כמו שאני יכול לכתוב על הדף "אינסוף" אבל לא לחוות אינסוף... אבל מדעית ברור שזה קיים וזה נכון 💁🏻‍♂️

אתה אומר משהו אחר, שהערגה שלנו היא למה שמכל למילים ולאותיות, ושהעצמות מתבטאת בערגה חסרת המילים הזו וחסרת התואר הזו. אני מסכים לגמרי אבל זה לא הופך את האמירה *שיש עצמות* לאמירה לא נכונה. בוודאי שיש עצמות, פשוט האפיק לחיבור איתה הוא לא שכלי ומדעי אלא של געגוע אל הנשגב........

-

אגב, בחיים לא טענתי שאני יודע להגיד משהו על העצמות. אני לא חושב שאלוהים הוא מישהו... אין לי בעיה להגיד שהוא הכל, או נשיאת הפכים בלתי מוגדרת. עדיין זה בסדר להגיד שיש לו עצמות, כי הוא קיים......

כמובן שלא תטעה - אני לא אומר "אין אלוקים" או "היחס שלנו אליו מת".

אלוקים אינו מישהו, אינו משהו, ואינו הכל. כל אלו הגדרות. כשאמרתי שהוא לא ייצור או יישות התכוונתי גם למשהו (דווקא מוטב לומר עליו שהוא מישהו מאשר משהו. למרות ששניהם לא נכונים)

אבל הוא מתגלה אלינו כ"מישהו" מבחינה סובייקטיבית. כלומר כבעל רצון.

מה הכוונה "מדעית ברור שזה קיים"?

הרב קוק אומר שהאמונה היא לא רגש ולא שכל. במילא לא מגיעה מאמירה כמו "לכל סיבה יש מסובב"

ההוכחה לאלוקים זה דרך זה שיש משמעות לחיים ולעולם, עובדה למשל שאושר עדיף מסבל ומוסר עדיף מרשע באופן וודאי. ווודאות משמעות זו מגיעה מה"אני" של כל אחד ואחד, לא מהוכחה אונטולוגית (מקווה שאני זוכר שזה המושג הנכון).

חווית המשמעות מכילה בתוכה את חווית השלימות. מכיוון שהעולם מוגבל ולא מושלם, אז במילא הציור הסובייקטיבי בתודעה שלנו את אלוקים  - הוא בתור מקור השלימות החיצונית לעולם המצטייר בתודעתינו כבעל רצון. אמנם זה "הסיבה הראשונה" במילים אחרות, אבל זה רק סובייקטיבי, כלומר זה רק ציור בתודעה שלנו, בעוד שאלוקים הוא מעל הגדרת "יצור שמהווה סיבה לשאר היצורים"

מוגבל מעצם זה שכל נברא התפיסה שלו סובייקטיבית , מצד המקבל ולא מצד עצם הדבר (עיין הקדמת המהרל לגבורות ה' בהתחלת ההקדמה) ולא יכולה לתפוש עצמות של דבר.

ומעבר לזה - הקב"ה כלל לא שייך להכניסו לשום תבנית הגדרתית. בין מובנת על ידי האדם ובין אם לא.

או כדברי פתח אליהו "סתימא דכל סתימין טמירא דכל טמירין. לית מחשבה תפיסא בך *כלל* (ולא רק על ידי בני אדם או נבראים)"

אני מבין את החרדה מהביטוי "וזה היופי באמונה, שאין בה שכל, אין בה היגיון". הוא מסוכן גם מכיוון שהוא יכול להתפרש בצורה רעה (אותה צורה שהחבר בכוזרי נזעק נגדה), וגם מכיוון שהשכל הוא כלי שמונע הגעה למקומות רעים (כתות וכדומה)

אבל הדוברת מתכוונת למשהו אחר (היגיון במובן של "אני מבינה את החשבונות של הקב"ה" או משהו באזור). היא לא מדברת תאולוגיה אלא פסיכולוגיה/עזרה עצמית/נפש. וגם קהל היעד שלה הוא אחר

(לא חשוב לי לסנגר עליה או משהו - מעולם לא שמעתי עליה. אני מתייחס לדברים שלה as is)

אם כבר תרחיב את הסלידה ל"זה היופי וכו' אין בה אחיזה" , "~אמונה אוחזת (היינו מתוך ידיעה והבנה) היא גאווה" , "~ענווה = אני לא יודע כלום".

תודה ששמת את הדברים בהקשר (הדיון, הקהל יעד).

להפך, אני חושב שחשוב לדון לכף זכות.

לא יודע אם זה היה רעיון שלה, או של העורכים שלה, להוציא את הסרטון short הזה. הוא כנראה הצליח ברמה של צפיות ותגובות (שראיתי על המקום, לא מעודדות במיוחד בהקשר של הדיון הזה) וזה חלק מאוד משמעותי בהגדרת ההצלחה של יוצרי תוכן כאלה. אבל אם אכפת להם מאמת ומדיוק ומהנזק מול תועלת שכגון זה גורם, -לא היה צריך לקרות לדעתי.

אמונה זה איפה שאין לי איך להוכיח שהיא קיימת.

ויש בזה יתרון, כך האמונה יכולה להיות לנצח.

אם היינו מוכיחים אותה בדומה לתיאוריה מדעית, ייתכן שבעתיד ימצאו הוכחה שמפריכה את התיאוריה, ואז מה נשאר?

זה אגב, נכון בעיניי גם על אמונות אחרות שלי (בדברים של העולם הזה, לאו דווקא דתיים). 

בניגוד לדוד שלא נמנע מ"ללכלך את ידיו בדם שפיר ושליה כדי לטהר אשה לבעלה" כלומר ללכלך את ידיו בהתמודדות עם הרשעה בעולם הזה , כדי לטהר את המציאות הארצית של כנסת ישראל (אשה) להקב"ה (לבעלה) כדי שלא יהיה מצב של "כטומאת הנידה היתה טומאתכם לפני".  רק בדרך של דוד אפשר לטהר לתקן ולקדש את הארציות ולבער את הרשעה, ורק אצל דוד ניתן לומר שעם ישראל טהור בכל צדדיו גם הגשמיים וגם הרוחניים.

דוד לא ירוד משאול, יותר קדוש ממנו אבל פחות "רוחני" כי כל עניינו של עם ישראל זה להופיע את השכינה בתחתונים, כי ה' רוצה *אנשי* קודש, מלאכים יש לו מספיק בשמים 

זה ממש לא בגלל שהוא פחד לממש בעולם המעשה. אלא בגלל שהוא מצא גרעין אמת אפילו ברע מוחלט כגון עמלק.

עיין פסקה תמד בקובץ א

אבל השיקול להעביר את שאול ממלכותו היה כי הוא נרתע בשל צדקותו להתלכלך מהעולם הזה, בניגוד לדוד "אדמוני עם יפה עיניים" ששופך דמים אבל מדעת סנהדרין

שזה כמובן קרה בגלל צדקותו שריחם

בגמרא ששווה לאבות. על שאול לא.

שאול רוחני יותר מדוד, אבל לא קדוש יותר.

בדיוק כמו שישראל עדיפים על המלאכים, על אף  שהמלאכים רוחניים יותר.

זה נכון שמה ששאול מייצג (את עצם מלכות ישראל ואת האבות) גדול יותר מדוד. אבל בזכות שאול אז מה ששאול מיצג נשאר עם דוד, כשבית דוד מולך על  כל ישראל כמלך ישראל ולא רק מלך יהודה

אין לך מקורות למה שאתה אומר ואתה רק מדבר מהרגש. ולא שזה מפתיע כולם זוכרים ואוהבים את דוד המלך.

אבל מה לעשות שחז"ל קבעו לא פעם אחת ולא פעמיים ששאול גדול מדוד.

"אלוקי דוד". על שאול לא.

ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ, נאמר על דוד שדומה לאבות.

כל זה בגמרא.

דוד היחיד שמזמן בסעודה בעתיד לבוא, לא האבות ולא משה ואהרון ויהושע.

תפתח מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וכדומה. ברור משם שדוד גדול

מה שהוא מייצג (עצם המלכות בעם ישראל) גדול יותר ממלכות בית דוד

מסכת מועד קטן טז ב 

"וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו" 

רש"י - "אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך"

ובפשטות חז"ל שם אומרים שאם דוד היה מקבל את המזל של שאול לא היה לו שום סיכוי. 

פסקה תמד קובץ א

"שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מידה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזרים במדותיו של אברהם ברעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם"

בזוהר יש המון הפלאות על שאול המלך, 

ובמסכת סנהדרין איפשהו בדף ס כמדומני כתוב ששאול היה גדול הדור אחרי ששמואל הנביא נפטר, ומכשנפטר שאול דוד המלך נהפך לגדול הדור - משמע ששאול גדול ממנו גם בתורה.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 23:06

שאול צדיק מדוד, הכונה ששאול הוא בחינת צדיק גמור (כמו בנימין שמת בעטיו של נחש) ודוד בעל תשובה שהרי חזר בתשובה על חטאיו.

ובעלי תשובה גדולים מצדיקים.

גם הגמרא אומרת שהסיבה שאומרים אלוקי טברהם ולא אלוקי דוד זה כי דוד נפל בחטא והאבות לא. כלומר ההבדל בין האבות (ויוסף בנימין ושאול איתם)  לדוד זה שדוד הוא בעל תשובה.

ואמנם אומרים מגן דוד ולא מגן יצחק ויעקב.

מה שהרב קוק אומר זה ששאול מושלם יותר מדוד. אבל הוא אומר במפורש ששאול לא יכול להעלות את העולם ודוד כן. ומכיוון שמטרתו של עם ישראל זה להעלות את העולם ולהשתלם לא להיות מושלם, ואילו מושלמים הקב"ה לא צריך כי הוא עצמו כבר מושלם (עיין אורות הקודש על שלימות והשתלמות) - אז יוצא שדוד חשוב יותר משאול.

המלכות חשובה יותר מהיסוד על אף מגבלתה.

מה שהרב קוק כותב מסתדר עם מה שכתבתי - שאול חי בעולם אידאי ומושלם ורואה את הטוב שבעמלק, ומפני זה מפחד לרדת לבוץ העכור של העולם הזה ולתקן אותו. בעולם מושלם באמת לא הורגים את עמלק כי הוא טוב. אבל שאול בורח מתיקון העולם החסר לעבר העולם האידאי המושלם, ובעצם מזניח את העולם הזה, ובסוף פקידיו (כמו דואג) משתלטים עליו והורגים את נוב (לא שאול הרג אלא דואג, פשוט שאול הזניח את העולם הזה עד שהוא גדל פרא והגולם קם על יוצרו).

כמובן שהחטא של שאול מגיע מגדולתו - אבל הוא איבד את המלכות בגלל זה, וגרם בעקיפין לנוב לההרג.

זה כמו צדיק שישאר מושלם ולא ילכלך את הידיים במפגש עם רשעים להעלותם, אז בסוף לחובתו תזקף העובדה שהוא הפקיר את הרשעים ולא תקן אותם והם התדרדרו. ברור שזה הגיע מצדקותו היתרה. וייתכן שזה תפקידו בעולם, אבל את המלכות הוא איבד.

מבחינת היררכית משפיע-מקבל, אז האבות משפיעים על יוסף ומשה שמשפיעים על שמואל שמשפיע על שאול שמשפיע על דוד.

דוד הוא המקבל האחרון הסיכום בחינת כל הנחלים הולכים אל הים, ולכן לו נאה לברך בזימון לעתיד לבוא, כי כוס של ברכה זה הכלי קיבול של השפע.

ולכן דוד הוא החשוב אחרי האבות כי הוא בחינת המלכות כנסת ישראל, הלבנה המקבלת שלית מגרמא כלום.

השאלה מי יותר גדול שאול או דוד, זה כמו השאלה מי יותר גדול, יוסף או דוד 

(וברור שיוסף או בנימין גדולים משאול. ויוסף גדול מיהודה. אבל דוד גדול מיהודה(וגם מיוסף)  דוד גדול מיהודה כמו שאברהם גדול משם ועבר)

לא ברור לי מאיפה הבאת בעטיו של נחש.. מדובר רק על 4 דמויות מאד ספיצפיות שאול לא אחד מהם וזה ממש לא קשור לנושא. תלך 5 תגובות שלי אחורה ותראי שהוכחתי את מה שאמרתי מההתחלה. שאול היה צדיק מדיי לעולם הזה. הסיבה שדוד מלך היא כי הוא יותר מתאים לעולם הזה.

בעלי תשובה לא גדולים מצדיקים זו מחלוקת ידןעה ואתה שוב עושה סלט במקום להודות שטעית ולסגור את זה

הוא הנציג של מלכות בנימין.

דוד מתאים יותר לעולם הגשמי, והעולם הגשמי יהיה לנצח. לכן ודןד עבדי נשיא להם לעולם.

כל עניינו של עם ישראל זה לעשות שכינה לה' בתחתונים בעולם הגשמי. אז דוד גדול יותר. כשם שישראל גדולים ממלאכים. כי מלאכים כמו שאול לא מתאימים לעולם הזה.

דוד אחד מ7 הרועים (אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד), שאול לא.

אני לא חוזר בי. דוד חשוב יותר. שאל את איתן האזרחי.

של קללת חטא האדם הראשון ש"הוא ימשול בך".

אבל לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר" ו"תקראי לי אישי ולא בעלי" ולכן דוד גדול יותר משאול במצב הנצחי

מה אתה אומר, מי יותר גדול, שאול או דוד?

לא הייתי מדבר במושגים של מי יותר גדול, אלא דוד הוא קובע לנצחיות כסא ה' בארץ.

אבל השם משמואל כותב שבחינת יהונתן בנו של שאול יהיה משנה למלך המשיח לעתיד, כמו שהרמב"ן מציע שבאידיאל שאול היה הופך למשנהו של דוד.

שאול ללא ספק היה גדול מדוד, במשמעות יחסית לא (רק) במשמעות אובייקטיבית, זה מבואר בפירוש בגמ' מו"ק שהוא ציטט. גם ברש"י שם משמע שזה עניין של מזל - אבל מבחינת השוואה שאול גדול מדוד.

גם בפשטות כשלומדים ביומא "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי'", משתמע שבעיקרון שאול היה יותר ראוי (ציינתי קודם שיחה מאוד יפה של ר' חיים שמואלביץ, אם תרצה אחפש אותה ואציין מקור).

לא אומרים אלקי דוד לא בגלל החטא אלא שהחטא הוכיח שדוד לא ראוי לדרגה הזו. זה פשוט בגמ'. הרי גם הגמ' עצמה אומרת שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אז לא יתכן שהחטא יהיה סיבה למשהו. (מצד שני גם כתוב שדוד נענש על אותו מעשה, גם בתנך - בהתייחס לטווח המידי, במות הבן ובמרד אבשלום וכו, וגם בחזל - שלא היה רודף אחד אלף, וש"לא תהא לך זאת לפוקה - מכלל דאיכא אחריתי", שמשתמע שהיה פגם מהותי בסיפור בת שבע.

מה שלא יהיה, לא בגלל זה אנחנו לא מזכירים את דוד בשמ"ע.

חשוב, אלא רוחני יותר.

מלאכים גדולים מישראל, ובכל זאת ישראל חשובים יותר.

בגמרא כתוב שדוד שואל את ה למה אומרים אלוקי אברהם ולא אלוקי דוד, משמע לוחא חטאו היו אמורים לומר אלוקי דוד.

אבל עדיין אומרים מגן דוד ולא מגן יעקב ומגן יצחק.

ועיין ב" ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ"

לא אומרים אלקי דוד, לא בגלל החטא, כי הניסיון והחטא הגיעו בעקבות השאלה של דוד למה לא אומרים אלקי דוד... עיין בעצמך בגמ' (סנהדרין קז.) ותראה שזה כך

גם עדיפות היא לא חד משמעית. למשל חכם עדיף מנביא הרב קוק מסביר שחכם יותר יעיל מנביא, לא גדול יותר.

לא אומרים אלוקי דןד כי כל עניינו של דוד זה בעל תשובה שגדול יותר מצדיק גמור (ולכן ה גלגל שיחטא כדי שיהיה בעל תשובה). מצד שני הוא פחות אידאלי כי הוא כבר לא צדיק גמור, אלא יותר מופיע את המלכות ולא את התפארת.

לכן לא אומרים אלוקי דוד אבל כן מגן דוד.

אולי שאול עדיף מדוד, אבל דוד חשוב יותר

הרעיונות שלך ממש יפים והגיוניים, אבל שים לב שבגמרא כתוב אחרת.

כתוב שאלמלא אתה שאול והוא דוד האבדתי כמה דוד מפניו. כלומר ששאול עדיף מדוד. למה? לא יודע וכרגע לא ככ אכפת לי.

למה לא אומרים אלקי דוד, דוד שאל וענו לו. צריך להבין מה בדיוק התשובה. אבל לטעמי אתה מעמיס רעיונות על הגמ' וזה קצת יותר מדי...

שדוד רק בשל זכויותיו לא יעמוד שהרי חטא. זה לפני שמשקללים חזרה בתשובה.

לאחר חזרה בתשובה אז דוד בעל תשובה גדול יותר מצדיק גמור, וזה מעלתו של בעל תשובה שהשפע שלו מה' ולא מעצמו, ולית מגרמו כלום (ולכן בהושענא רבא יומו של דוד באים עם ערבות, שאין בהם מעשים טובים ותורה כי הם מייצגות את בעלי התשובה). וזה דווקא מעלתו של דוד שלית מגרמו כלום, כמו כנסת ישראל שנמשלה ללבנה בחינת המלכות המקבלת. ולכן רק דוד יכול להיות מלך, כי הוא בטל למלכות שמים ולא אלטרנטיבה לה. ולכן שמואל רואה מרד בה' כשהעם ממליך את שאול, אבל לא כשממליכים את דוד.

זה לא רעיונות שלי. בפנימיות התורה דוד הוא בחינת המלכות, שהיא מצד אחד המידה הכי נמוכה ומצד שני היא המגמה של הכל, להופיע את זהות הקודש הישראלית בניהול הפוליטיקה הגשמית של העולם הזה

וזה מעצבן אוצי כי אני שונא שאנשים מערבים רגש בתורה ומסלפים דברים כדי שיתאים לדעה שלהם.

אתה מציג את זה כאילו דוד המלך היה האדם הגדול ביותר אי פעם (הוא היה בבירור מהגדולים) אבל לא ההכי גדול.

אגב, חוץ משאול היו עוד מלכים יותר גדולים מדוד, כגון יאשיהו בן אמון מלך יהודה שעליו הנביא מעיד שחור על גבי לבן שלא היה אדם שעשה תשובה גדולה ממנו.

ויש גם את יותם בן עוזיהו שהיה ללא ספק אחד האנשים הגדולים ביותר אי פעם - אם לא ה-

כפי שמובא בסןכה מד כמדומני, למה הם ככ גדולים? אנחנו לא יודעים זה לא מפורט. אבל אם זה מה שהתורה מעידה אז אנחנו מאמינים לזה. לא מנסים בכוח להוכיח שזה לא באמת נכון ח"ו

כאן על זיהוי דוד עם מידת המלכות. שהיא הכי נמוכה אבל הכי חשובה.

יותם בן עזיהו פוטר את העולם ממידת הדין כי הוא המלך היחיד שלא כתוב עליו שחטא (אמנם חטא בחטא פרטי כי לא מת בעטיו של נחש, אבל לא חטא בחטא כמלך). כתוב עליו שהיה ישר כדוד אביו, אם משווים אותו לדוד סימן שדוד צדיק יותר.

מי שלא חטא בסור מרע, לא אומר שהוא הכי צדיק בעשה טוב. האם כלאב צדיק יותר ממשה? לא

וזה לא רק צדקות אלא גדולה נשמתית

כתוב לך ברש"י שחור על גבי לבן "שהוא צדיק ממך"

אבל הרב קוק אומר שבגניזו תורה שבעל פה גדולה יותר

אתה מניח הנחות וקובע דברים ואז מאשים.

קוראים לזה איש קש.

אין אפשרות מחיקה (אבל אתה יכול לבקש שימחקו ואז ימחקו) אבל אתה יכול לערוך את התגובה ולכתוב 2 נקודות או 2 תווים במקום. כולל הכותרת. לדוגמא (..)

ולא, אין אפשרות לערוך אחרי שהגיבו לי.

ממשה.

שכחתי מזה - מחילה (כאילו אני גרמתי בטעות שאתה לא תוכל למחוק, בזה שהגבתי לך)

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן, כי הם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות ובעלי תשובה.

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

של אל תהיי צדיק מדיי

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

יש לפעמים לבכור נטיה לנהל את המשפחה, אך לא מספיק מתוך חשיבה שקולה, אלא מתוך התחושה של "אני כאן בעל הבית, וכולם צריכים לסור למשמעתי".

כשהבכור מתנהל כך - הוא ראוי לתואר "בכור שוטה" במשמעותו הפשוטה.

ומכאן אפשר להשאיל את הביטוי למקומות נוספים.

כנלפענ"ד.

מקץ | האם ראובן הוא בכור שוטה? | תורת הר עציון

שים לב לאותיות ה-ו במאמר

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.

זה בגדול, מקווה שאני מובן...

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.

על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

והתמונה הגדולה (שלעולם לא נשיג אותה בשלמותה כי היא אינסופית) היא הדרך להתחבר למי שצייר אותה.

אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לנסיון להבין מה המקום של כל דבר.

ממליץ ללמוד את מאמר ייסורים ממרקים של הרב, וכן לקרוא את המבוא של הספר בין החסידות לראי"ה של הרב שילת.

אפשר להסביר סתירות שונות באופנים שונים, לדוג':

1. כל הבנה מדברת על רובד אחר, וכל ההבנות הן דרך להתחבר למקור האחדותי שמאחורי הדברים. זה כמו שאין סתירה בין זה שחבר שלך מצחיק וקל דעת לפעמים לבין זה שהוא חכם ורציני, אלו דרכים שונות בהן המהות שלו מתגלה אליך.

2. לפעמים קל לראות את המכנה המשותף. לדוג', מי שתופס את הבריאה כחידוש, כלומר שקיומנו לא היה מוכרח והיינו יכולים לא להיות, לא רואה סתירה מהותית בין טבע לבין נס כי שניהם מחודשים, הטבע מחודש ביחס לה' והנס מחודש ביחס לטבע.

3. לפעמים הבנה מסויימת מזככת את הדעת ומנקה את השטח כדי שהבנה אחרת תובן בצורה נכונה.

אני חושב שיש שני עקרונות שאם הולכים איתם אז הדרך ברורה יותר- להבין שיש אחדות אלהית מאחורה ולחפש אותה, ולהבין שהאלהות הזו היא דינאמית. אנחנו לא מתעסקים בסתירות בין מושגים, אלא בהבנה של משהו "חי", שמכיל "סתירות" מעצם הגדרתו, שמתגלה פעם ככה ופעם ככה. הנגזרת של זה היא לדעת איך להתנהל כיצורים חיים כאן בעולם (לדוג' היחס בין בטחון לאקטיביות).

במילים אחרות, צריך לאחד כמה שניתן בין התפיסה הנבואית לתפיסת החכמה. בין החוש שמרגיש את האחדות והדינאמיות לבין השכל שרוצה שהדברים יהיו מוגדרים ומובנים. השילוב ביניהם מפרה מאוד ופותח פתח ליותר הבנה שכלית ויותר דבקות נשמתית. וזו בדיוק העבודה של דורנו, אחרי גלות ארוכה ארוכה. ובכך נזכה ל"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו".

דוג' נוספות- תפילה. בתפילה יש גם תיקון של האני (מידות וקרבת ה') בזכות העמידה מול ה', אבל בוודאי שיש גם מימד שה' מתגלה אלינו כ"מישהו" שבאמת מרחם על בנו שכואב לו וצועק אליו.

תורה. התורה היא ספר חוקים וסיפורים שהגיעו אלינו בצורה של התגלות אלהית (בניגוד למדע שהגיע דרך חקירה שלנו). לכן ממילא היא גונזת בתוכה כח של התגלות אלהית וכח של השפעה אלהית על המציאות. זו המהות שלה. 

זה בדיוק ההבדל בין היהדות לנצרות/אסלאם ולעבודה זרה

הנצרות/אסלאם לקחו ערכים מסוימים והפכו אותם להכל, ערכים מוחלטים

כתוב על יימח שמו וזכרו שהוא "זקף לבנה והשתחווה לה" כלומר יש בניין גדול שמורכב מהרבה לבנים והוא בחר לבנה אחת והשתחווה לה והפך אותה לערך היחיד

ואז כשדת כזאת מנסה להשתלט על העולם היא רק מביאה למלא מלחמות, כי כל מי שהדת/הנפש שלו מתחברים לערך אחר שנראה סותר אז ברור שיילחמו בה

וכץהקיצוניות השנייה שזה העבודה זרה או אולי אפילו הפוסט מודרניזם של ימינו

בעבודה זרה אין אלוקים אחד יש הרבה אלילים וכל אחד שיעבוד את האליל שלו בלי סתירה לאלי של השני

אבל אין שום דבר מוחלט, אין גאולה, והעולם לא מתקדם לשום מקום

או בהשלכה לפוסט מודרניזם, בגלל שרואים שהדתות והערכים המוחלטים יוצרים מלחמות אז מבטלים אותם

וכל אחד והאמת שלו ואין אמת אחת וככה הכל בשלום כביכול ואין התנגשויות ומלחמות

אבל כמובן שזה גם דבר רע כמו שאפשר לראות היום את המערב מתפרק לאט לאט ומאבד את הזהות והשייכות שלו

כי אם אין אמת אז אין לעולם תכלית וייעוד ואין משיח ואין גאולה והכל סתמי והישרדותי

וכמובן שהפתרון השלם הוא תורת ישראל

שלא מבטלת את הערכים והזהויות

אבל מצד שני מבינה שלא כל ערך הוא מוחלט אלא הכל חלק מהתמונה אחת גדולה, התמונה האלוהית או האמת האלוהית העליונה

כמו שאם תסתכל על תמונה בזום אין ממש גדול אתה תראה פשוט מלא פיקסלים בכל מיני צבעים שלא קשורים אחד לשני והכל נראה סותר

וברגע שאתה מתרחק ומסתכל במבט יותר עליון אתה יכול לראות הכל בצורה יותר אחדותית

בהקשר של העבודה זרה והפוסט מודרניזם של היום

חזל בבית שני ביטלו את יצר הע"ז ואיתו פסקה גם הנבואה

ואז התחיל התור של החכמה והשכל, שהכל הוא מוחלט וקשה לו להכיל מורכבויות וסתירות

ואז נוצרות הרבה מחלוקות שאלו ואלו דברי אלוקים חיים כי להכל יש שורש עורכים שהם אלוהיים ונכונים

אבל להלכה צריך לפסוק משהו אחד

אבל זה באמת הדרך הנצרכת כשאין לך דרך פשוטה להגיע לאמת האלוקית העליונה והכוללת שהדרך הזאת זה הנבואה

ובתוך התהליך של הגאולה שאנחנו נמצאים בו אז מגיע הפוסט מודרניזם שהוא בעצם צמא של העולם לנבואה ולאמת האלוקית הכוללת

שיכולה להכיל את כל הסתירות ואת הייחודיות של כל אחד ואחד

שבעזרת השם נזכה להגיע אליה במהרה בימינו

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  

הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה