זה פשוט כדי לתת כמה שיותר יסודות מכל הדורות

1. אברהם אבינו (ויצחק ויעקב אם אפשר)

2. משה רבנו

3. דוד המלך

4. רמב"ם

5. האריז"ל\הבעש"ט\הרב קוק

לא עשיתי את האבות כי ביקשו רבנים

אבל ברור שדבר ראשון הייתי אומרת את זה

ממש מפתיעה ההכללה

ואני עוד עשיתי פרצוף כשאמרו לי "משה רבנו"

אז אמרו לי "נו, קוראים לו משה *רבנו*" 🤭

מה אני אגיד

אברהם לא אמור להיות

והאבות היו גם ת"ח

עניתי לפשוט אני שטען שלא כל מנהיג הוא רב. האבות, עם כל הכבוד להם, לא היו מנהיגים. הרמב"ם האריז"ל הבעש"ט והרב קוק גם הם.

מי נשאר? משה ודוד. אבל מכיוון שקלעברימבאר דיבר על דוד, עניתי גם אני על דוד. על משה רבנו אין חולקים שהוא היה "רב".

ועם כל הכבוד לך, האבות ממש לא היו תלמידי חכמים, מהסיבה הפשוטה שהתורה עוד לא ניתנה.

ובטח עכשיו תצטטי לי מדרשים, אז אם תעשי ככה אני אצטט לך את המידרש על דינה, ומי שהבטיח לה שייתחתן איתה.(רמז: גילוי עריות.)

או את יעקב שנשא 2 אחיות.

גם לבן נוח אסור אחות מהאם ולכן המדרש שאומר ששמעון נשא את דינה ברור שזה לא כפשוטו. לא זוכר אבל זכור לי שיש מדרש שהשבטים נשאו את אחיותיהם מהאב אבל לא מהאם, התאומות שנולדו עם כל שבט, אז שבט מבני אם אחרת נשאו אותם, וזה "ויקומו כל בנותיו לנחמו". נראה לי ברשי שם על המקום.

האבות לא היו ת"ח אבל היו נביאים בעלי השגות רוחניות ושכליות עליונות, שזה דומה לת"ח.

אתה מביא את דינה.. אני אביא את אבא שלה.. יעקב אבינו שהתחתן עם שתי אחיות, מה שאסור לפי התורה.

"ויעקב איש תם יושב אהלים", 'יושב אהלים' רש"י מפרש שזה "אהלו של שם ואהלו של עבר"

גם אז למדו תורה..

זה לא סותר ויש הרבה דרכים להתיר את הנישואים האלה, זה לא הוכחה שלא למדו תורה.

עם כל הכבוד לרש"י שאת מצטטת, הוא מצטט מדרש, ואמרנו כבר מה דעתנו על מדרשים.

מה קשור חילונים?

הם האבות, הם השורש והדוגמא, אנחנו צריכים ללמוד מהם.

מה זה דעתנו? לא אכפת לי מה דעתך על מדרשים.

ולהבין שיש בהם הרבה עומק. אם כתוב שהאבות למדו תורה, אז זה אומר שמהות התורה כבר היתה אצל האבות.

אבל לעניין הזה - התורה לא נתנה לאבות בגלל שהם לא היו כלל ישראל. רק לכלל ישראל נתנה תורה. ורק כשיש ציבור גדול שה' הוציאו ממצרים כלל ישראל מתבטא בו.

אם היו אומרים לי להביא יצורים כלליים באחד מ5 הדמויות, הייתי מביא את כלל ישראל וזהו.

אבל כלל ישראל זה לא מישהו פרטי , אלא נשמת הכלל שמתגלה באומה.

וארא אל האבות בש-די ובשמי ה לא נודעתי אליהם...לכן אמור לבני ישראל אני ה'. ועיין ברשי שם.

גם שמעתי את זה מהרבה רבנים והרב קוק והרב צבי יהודה כותבים את זה איפשהוא.

נו, מה, קצת תורה שבעל פה...

אצתרך לסדר לך מישי ג'ינג'ית

אראה מה אוכל לעשות

זה כמו מילקה

מילקי בלונדי

ולא סתם הם אומרים משהו גם אם זה לא הלכה

הכוונה שכל התורה שלנו נובעת מהתוכן האלוקי שצרוב באופי האבות וכלל ישראל.

כתוב שכיליותיו של אברהם היו לו כשני רבנים. כלומר דבר ה' אצל האבות לא הגיע מלימוד חיצוני (חוץ מנבואה) אלא מאינטואיציה פנימית. האבות עצמם היו ספר תורה מהלך אז לא היו צריכים ללמוד תורה.

אני אשמח לשמוע, אולי זה יסביר אחת ולתמיד למה נדמה שיש לך תורה משלך.

קודם כל כמו שאמרו פה כבר שהם היו בני נוח.

דבר שני הפה שאסר הוא שהתיר, כמו שיעקב השיג עוד לפני שניתנה התורה את התורה וקיים אותה הוא גם השיג שהוא צריך להינשא לשתיהן ומהן יצא עם ישראל.

וכמו שאמרת עוד לא ניתנה התורה.

אם את טוענת שהאבות קיימו את התורה, ובאותה נשימה אומרת שלא, כי לא ניתנה התורה, אז משהו פה מעוות מאד. מה ההוכחה שלך שהם קיימו את התורה?! המדרש?! האם את זקוקה לעוד מדרשים לא הגיוניים כדי להבין שמה שכתוב במדרש הוא לא כפשוטו ללימוד היסטוריה, אלא משל לעבודת ה'?

קחי למשל את המדרש על עוג מלך הבשן שהרים הר ורצה לזרוק אותו על עם ישראל, ותראי מה הנציב כותב על זה.

יש כל מיני תירוצים לזה.

אני לא מתיימרת להגיד שאני יודעת.

אבל, ככל הידוע לי אין איסור לבני נוח לעשות ברית מילה, אין מצווה אבל אין איסור וכאן ה' ציווה אז יש מצווה, וחוץ מזה אפשר להרחיב את השאלה למה בכללי הוא קיים מצוות, או יותר חזק למה שמר שבת כשאסור לבני נוח..?

האבות קיימו את התורה אבל הם לא היו מחוייבים(נראה לי), באותה תקופה יכלו לקיים את התורה והיה להם שכר אם קיימו אבל אם לא קיימו אז אין עונש.

מה אתה רוצה?

אני הבאתי מה שלמדתי, לא מעצמי.

מה נראלך?

אמת מארץ תצמח.

מה שפוסקים בבית דין כאן זה מה שנקבע למעלה, ודיין אין לו אלא מה שעיניו רואות.

כבר היה סיפור עם תנור של עכנאי.

יכול להיות שיש אמת אחת אבל יכול להיות שהיא לא תהיה רלוונטית, אם הדיינים פסקו x אז  x זה האמת.

להזכירך, בתנורו של עכנאי רבי אליעזר נודה.

אם הדיינים בסנהדרין פסקו x, ולמפרע התברר שטעו, אז זה מאד משנה, גברת. תעשי גוגל על פר העלם דבר של ציבור, ועל בית דין שמבטל את דברי קודמו.

אבל פסיקת סנהדרין שהתקבלה על הציבור לדורות מחייבת גם אם תיאורטית טעו. אחרת לפי דבריך יכול להיות שבמשך 2000 שנה ביטלנו מצוות עשה של תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת.

וגם איך שאמור להיות במעשה. לדוגמא באידאל בית שמאי צודקים ואסור לשקר ולשיר לכלה שלא נאה שהיא נאה וחסודה, אבל בית הלל הולכים לפי המעשה ובעולם שלנו צריך לשיר כלה נאה וחסודה גם למי שלא כזאת. 

אומרים בשם האר"י שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי שאז האמת הצרופה והמוחלטת תתגלה והמציאות תוכל לקבלה.

אותו דבר, הירושלמי אומר שרבי אליעזר הולך בגישת בית שמאי. רבי אליעזר הולך לפי האמת האידאלית בתנורו של עכנאי וזה מה שבשמים אומרים, גם פסיקת חכמים היא אמת אבל האמת איך שהיא מתגלת בעולם שלנו. והאמת הזאת מכריעה להלכה לכן ה' אומר נצחוני בני. שהאמת המעשית נקבעת להלכה ולא האמת האידאלית.

אבל שתי הדעות הן אמת מהקב"ה בעצם.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים גמרא מפורשת.  ורש"י בהרבה מקומות "ודברי תורה מתחלקים לחלקים הרבה כפטיש יפוצץ סלע".

ונפש החיים אומר שמצד ה' יש רק אותו ואין עולם, ומצידינו יש ה' ויש עולם. כך שלעיתים מצידינו סובייקטיבית אפשר לתפוס את האמת רק ב2 צדדים שלה, ולא בצד אחד.

וכן אומר הרב קוק באורות התשובה.

כמובן זה לא פוסטמודרינזם שאין אמת או שהכל אמת.

כל אחד אמר טעמים שונים למה כעס עליה בעלה. שאלו את אליהו הנביא מה ה' לומד אמר לומד פרשת פילגש בגבעה.  שאלו אותו מה ה' אומר, מה הסיבה האמיתית שבעלה כעס עליה? אמר להם אליהו הנביא - כך אמר ה': בני יונתן אומר כך ובני אביתר אומר כך.

גמרא מפורשת.

עברי מלשון בן עבר "ולשם יולד אף הוא, אבי כל בני עבר".   ובמדרש כתוב שנקרא עברי גם כי מעבר הנהר וגם כי מבני עבר. 

שם ועבר נחשבים לאבותיו ולכן "ברוך ה' אלוקי שם וישכון באהלי שם".

לא סתם התורה כותבת את כל ייחוס השושלת של אברהם. ולא סתם כל האמהות היו ממשפחת אברהם.

הכוזרי אומר שסגולת ישראל התחילה בפוטנציאל אצל אדם הראשון ועברה לשת ומשם כל הדורות עד נח ומשם כל הדורות וגם לתרח היה סגולה שלא באה לידי ביטוי ואצל אברהם זה יצא לפועל.  וכתוב במדרש שתרח עשה תשובה בסוף ימיו.

אבל נכון שרק מהאבות מתחיל באמת להיות היהודי הראשון אבל זה לא גר.

מה שמתארים את אברהם כגר זה כמו שגר מסיר את כל העבר שלו והעם שממנו הגיע כשמתגייר, כך אברהם הסיר את כל הזהות הלאומית הארמית שלו שהוא נולד לתוכה והפך להיות רק עברי, ומתוך כך להקים עם שעניינו להיות אור לגויים ונברכו בך כל משפחות האדמה, עם ה'. "ולא יקרא שמך אברם והיה שמך אברהם" - רש"י על פי המדרש - אתמול היית אב לארם ועכשיו אתה אב לעולם כולו.

אין איסור לבני נוח למול והרמבם בהלכות מילה אומר שבני קטורה חייבים במילה "ועכשיו שנתערבו בני קטורה בבני ישמעאל יהיו הכל חייבים במילה".

אין סתירה בין בן נוח הלכתית לחיוב מילה, כי חיוב מילה לא ניתן לו עקב חיוב התורה, אלא בגלל שה' ציווה אותו בנבואה, והדין שנביא לא יכול לפסוק הלכה לדורות עדיין לא היה קיים לפני מתן תורה, מה גם שנכרתה ברית לדורות על המילה עם אברהם.

גם כשאומרים על ישראל במתן תורה שהם התגיירו זה לא התגיירו ממש, הרי אבותיהם לא היו גויים, אלא שהם קיבלו על עצמם את ברית התורה כמו גר שמקבל על עצמו את התורה.

וגם רש"י אומר זאת, אבל אין לי כוח לחפש מקור עכשיו 

שאצל האבות הם ידעו את שורשי המצוות וידעו מתי באופן חריג המצווה לא חלה. דבר שלא קיים אצל הבנים

כי התורה עניינה לקיים בארץ, ובחו"ל זה רק הציבי לך ציונים שלא תשתכח (זה לא הלכה אלא טעם אמוני לחיוב ההלכתי של קיום תורה בחו"ל) כדברי הגמרא במפורש שזו הסיבה האמונית.

ולכן כשיעקב הגיע לארץ אז רחל מתה.

כמובן זה לא פשט ולא הלכה אבל יש בזה משהו ובמיוחד על עריות שכתוב ולא תקיא הארץ אתכם.

אני מסכים איתך שבפשט לא קיימו עובדה שאברהם מגיש בשר וחמאה ונהנה מזה (למרות שזו שאלה אם מותר לי להגיש לאורח גוי מהאוכל שלי בשר וחלב), אבל במהות הפנימית קיימו (אם כי לדעת הרמבם כל סיפור המלאכים אצל אברהם זה הכל במראה הנבואה ולא קרא במציאות).

חות מזה שיש עניין אמוני למה יעקב נשא דווקא שתי אחיות, כי טעם התורה זה לא לשאת כך כי זה גורם להם להיות צוררות אחת את השניה "ואשה אל אחותה לא תקח, לצרור".   רחל ולאה נשמותיהן מאותו מקום וכל מחלוקתן כצרות היתה לשם שמים ותוכחה מגולה ואהבה מסותרה כמו מחלוקת ת"ח וכמו מחלוקות השבטים. ויעקב היה צריך לשאת 2 נשים כדי שמעם ישראל אחד יצאו 12 שבטים מחולקים, וכדי שהחילוק לא יהיה גמור אז הן צריכות להיות 2 אחיות שקרובות אחת לשניה (עיין מהרל על הסעודה לעתיד לבוא שיעקב אומר לא אברך כי נשאתי 2 אחיות). 

על הרב קוק בתור החמישי אבל נראה לי שיעברו לפחות מאה שנה וצריך שהוא יתקבל על כל ישראל עד שבאמת נוכל לומר זאת 

אברהם יצחק יעקב משה אהרן...

מספיק רק אחד מהם בעיקרון

אז
רבי עקיבא

רבי יהודה הנשיא

הרמב"ם

הגאון מוילנא

רש"י

משה רבנו

יהושוע בן נון

דוד המלך

שלמה המלך

רבי יהודה הנשיא.

 נכון, חמישה אנשים לא מספיקים בשביל להסביר על המכלול הגדול של היהדות. השאלה עכשיו במה אתה רוצה לשים את הדגש, בסיפור המרגש על איך הכל התחיל, איך בכלל ה' התגלה, ואז איך עם ישראל התגלגל למצרים, שזה ללא ספק חשוב, פשוט אתה תישאר בשלב הסיפורים המרגשים. פתחתי ביציאת מצרים, סיפור מרגש על עם שנגאל מעבדות ומגלה את ה'. מקבל ממנו תורה, מצוות חוקים ומשפטים, וארץ. מתגלגל משם לכיבוש אותה ארץ, ומחלק אותה לשבטיו. בהמשך הוא מתאחד תחת מלך, שיוצא לעוד כיבושים ומלחמות, ומחפש את המקום שבו רצה האל לבנות את ביתו. לצערו ה' אומר לו שלא הוא יבנה את הבית, מכיוון שידיו דמים מלאו, אבל שלמה בנו יבנהו.

אותו מלך גם מלמד את עם ישראל את תורת ה', בהיקף שלא היה כמותו לפניו. אימפריית התורה שהואדרה על ידו נשמרת בעל פה, וגם בנו מאדיר אותה, ושניהם כותבים ספרים שבהמשך ייכנסו לספר הספרים היהודי: התנ"ך. שלמה בונה את בית האל המפואר ביותר שנראה, ויוצר קשרים ענפים עם כל מדינות העולם. הוא הופך את מלכות יהודה לאימפרייה אדירה. גם הוא כאביו משמר את התורה, מלמדה להמונים וכותב ספרי מוסר לבני האדם, ואהבה לקדוש ברוך הוא. התורה משתמרת בזכותם גם בטלטלות שעובר העם, עד שרבי יהודה הנשיא, שרואה שהתורה הזו מתחילה להשתכח, כותב אותה. הוא מסדר אותה על פי נושאים, ויוצר את ספר ההלכה הראשון.

כמובן, הסיפור חסר. סואו וואט? זו הייתה שאלת השואל. זו התקלה. תאמר לי אתה, מה בדיוק תעשה עם אברהם יצחק יעקב? כאילו, הם חשובים, נכון, אברהם היה היהודי הראשון. אבל זהו? שלושת האבות, משה ודוד? עם כל הכבוד שיש לי כלפי שלושת האבות, משה ודוד, זה עדיין אחורה מדי. לא הגעת אפילו לבניין בית המקדש.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 8:13

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 8:11

כבני אברהם יצחק ויעקב. ה' נקרא אלוקי אברהם יצחק ויעקב וזה שמו לעולם, וכך אנו מתארים אותו בתפילה בברכה הראשונה, והקשר שלנו עם ה' עיקרו בגלל הברית עם האבות. הרמבם בהלכות מילה ג ט, אומר על פי הגמרא שבת קלב וכן נדרים, שגדולה מילה, שעל המילה נכרתו 13 בריתות ואילו על התורה רק 3 בריתות. 13 הבריתות שהרבמם מביא בציטוט מבראשית הן לא רק מה שכתוב מילה מפורש, אלא 13 פעמים שמוזכרת הברית בין ה' לאברהם וזרעו להיות לו לאלוקים ולתת לו את הארץ לנצח.

וכך תמיד אנו מזכירים בתפילות לזכור את הברית והשבועה של האבות וכן משה והנביאים תמיד מזכירים זאת.

האבות לא שייכים רק לעבר, הם כמו גרעין שגונז בתוכו את כל העץ כך כל ההיסטוריה של ישראל גנוזה באבות והרמבן אומר שמעשה אבות סימן לבנים. הקשר שלנו עם הארץ מגיע ממעשי האבות בה, עוד לפני שירשנו אותה.

המידות הטובות הבסיסיות של כל יהודי ושל הכלל נגזרות מ3 האבות ומסיפוריהם אנו לומדים את מידות הקודש הטובות הבסיסיות שרק על גביהן התורה יכולה להנתן. לא סתם חמישית מהתורה מספרת על האבות.

אומרת הגמרא "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" כלומר האבות ממשיכים לחיות בעולם הזה דרך כלל ישראל.

האבות חשובים ממשה, וציטוט לא מדויק- "וארא אל אברהם...אמר ה' למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, שהאבות לא שאלו על הנהגתי, ואתה כן שואל"
 

נכון שבסוף המטרה שיצא עם מהאבות ולכן ה' נגלה אל האבות רק בא-ל ש-די ואילו לעם ישראל בשם הוי"ה, זה כמו שמטרת הגרעין שיצמח ממנו עץ. ונכון שכלל ישראל חשוב מהאבות, אבל כלל ישראל לא נמנה מבין 5 האנשים החשובים שהתבקש לציין אותם.

בסוף 5 חומשי תורה חשובים הרבה יותר  מהנ"ך, לא סתם אנו קוראים את סיפורי התורה כל שנה, ואילו לסיפורי הנך מקדישים קצת מאוד וחלקית מאוד בהפטרות. בארון קודש יש רק ספר תורה ואין נך, ולא עומדים בפני ספר נך כמו מספר תורה. סיפורי ההיסטוריה של עם ישראל ב 5 חומשי תורה הם אלה שעשו אותנו לעם, ואילו סיפורי הנך זה תוספת (חוץ מבחירת דוד וירושלים שזה גם מהותי).

לכן היה ברור לי שכששאולים על 5 אנשים שהיהדות מוגדרת על פי הם, ברור ש3 האבות יכנסו לרשימה, כך אנו פותחים את התפילה, שה'הוא אלוקי אברהם יצחק ויעקב, וזה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור.

(ואגב האדם הראשון יותר קשור לזהות אדם ולאנושות באופן כללי, הוא לא חשוב ליהדות ולהגדרת עם ישראל, ואמנם האדם בצלם אלוקים וזה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה, אבל ה' כאלוקי ישראל נקרא אלוקי האבות ולא אלוקי האדם)

אתם יכולים להתווכח כמה שאתם רוצים

אבל כל הקטע של השאלה זה לראות איך כל אחד עונה. איך הוא תופס את היהדות. מה בוער בו

קיצר, זו לא שאלה של נכון או לא נכון. בזכותך יש"ע הסביר בתגובה הקודמת בהרחבה את התשובה שלו, ואני לא חושב שיש עניין להתחיל לשכנע מישהו לשנות את התשובה שהוא נתן

אני מציע שתסתכל שוב בתגובה שלי.

וגם שתשים לב לשאלת פותח השירשור, אני בא להסביר על היהדות לאיזשהו יליד מקונגו שמעולם לא שמע על היהדות, ההלכה להזכירך היא עיקר היהדות, ולא המיתולוגיה.

אבל כמו מוויכוחים קודמים איתך, שמתי לב שאצלך הדגש הוא על האמונה, ולא על ההלכה.

אתה מתייחס ליהדות כאל סיפורים, ואני מתייחס אליה כאל דת. ברור שבדת יש סיפורים, כיצד הכל התחיל. אבל מה שיותר קריטי זה מי אמר מה לעשות, ולוודא שלא היו שיבושים בדרך.

אבל עם כל הכבוד לאבות, כשיבוא אליי יליד אפריקני וישאל אותי למה אני רוקד עם ענף דקל וכמה עשבים, אני אומר לו שאבותיי קיבלו ממי שברא את העולם ספר, שבו כתוב מה לעשות. הם קיבלו אותו על ידי שליח, שקוראים לו משה, ובתורה הזו כתוב שצריך לרקוד עם ענף דקל בסוכות.

ומן הסתם, אני אוסיף ואספר לו את כל השאר, אם הוא ירצה לדעת. אבל כנראה, שאתחיל מיציאת מצרים, ומשה רבנו. כי להתחיל לומר לו ש"פעם היה איש אחד, שממש רצה לדעת מי ברא את העולם, ואז הבורא אמר לו שזה הוא" זה קצת רחוק. רחוק מדי למציאות שלנו, עד שאני אגיע לנקודה ייקח הרבה זמן.

ובינתיים הכושי ילך, ולא יבין למה בעצם האיש המוזר הזה רוקד עם ענף באמצע היום. כנראה, הוא יחשוב לעצמו, שגם הוא מזמן רוחות או משהו, כמו עליבאבא הגדול מהכפר שלו, שמידי פעם מזמן את ארבעים השודדים שלו, זכרונם לברכה.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט באדר תשפ"ה 10:43

התורה היא הקשר בין ה' לישראל, דבר ה' אל ישראל. ובלי הנמען שהוא ישראל אין משמעות לדבר ה', כי דבר ה' צריך להיות מכוון למישהו, והמישהו הזה זה עם ישראל. לכן ספר תורה שכתבו מין יישרף. ולכן מברכים בברכת התורה קודם אשר בחר בנו מכל העמים, ורק אחר כך ונתן לנו את תורתו.

תנא דבי אליהו מפורש שישראל קודמים לתורה. התורה נתנה לנו כי אנו עם ה' ובני 3 האבות. "וישמע אלוקים את נאקתם במצרים ויזכור את בריתו את אברהם יצחק ויעקב... וארא אל אברהם יצחק ויעקב..וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען..לכן אמור לבני ישראל הוצאתי אתכם מסבלות מצרים"

ועם ישראל מוגדר על פי 3 האבות. אנו פותחים בתפילה ה' אלוקי האבות ומגן אברהם, ולא אלוקי ההלכה.

אמנם יש לדון מה עיקר בתורה ההלכה או האמונה (ברור שהבסיס זה לשמור על ההלכה ולהאמין ביג עיקרים. אבל ההלכה היא המשך התורה, והאמונה היא בעיקר המשך הנבואה. השאלה מה חשוב יותר בישראל התורה או הנבואה, וכן האבות נקראים "נביאי". ולפי הכוזרי סגולת ישראל לפרט מתבטאת בכשרון לנבואה.

זה דיון מעניין שבאמת יש מה לדון בו, אבל לא קשור לעניינו. כי ברור שישראל קודמים לתורה, הן ההלכה והן האמונה.

זה בדיוק העניין - היהדות היא לא דת אלא אומה. "ואעשך לגוי גדול" ולא "ואעשך לדת גדולה". אנו עם ה' ולא דת ה'. אנו בני ישראל

ולא "בני דת משה" כמו שהרפורמים אמרו וגם לעיתים נובע מזרמים מודרן-אורתודוקסים ליברלים גלותיים (ולכן אין להם בעיה להפריד דת ממדינה כי היהדות לשיטתם היא דת ולמה שדת תהיה קשורה בכלל למדינה לשיטתם, הרי דת זה עניין האדם הפרטי ואין סיבה שתהיה נוכחות של דת במרחב התרבותי לשיטתם).

היהדות היא לא סיפורים אלא כלל ישראל זה היהדות. אבל זהות כלל ישראל היא בין השאר מזכרון העבר של המאורעות שעשו אותנו לעם, כמו האבות יציאת מצרים ומתן תורה. לכן חצי מהתורה זה סיפורים. עיין מהרל תפארת ישראל פרק נב על זכרון יציאת מצרים שלעולם יש לזכור את יציאת מצרים (גם בימות המשיח ולעתיד לבוא) כי לעולם יש לזכור את ההתחלה כי הכל נובע מזכרון ההתחלה שנהיינו לעם ה' על ידי יציאת מצרים.

לאפריקאי אני אומר קודם כל שה' בחר בנו מכל העמים וכרת ברית עם 3 אבותינו ורק מתוך כך נתן לנו תורה. וכתוב במפורש בדברים שכששואל הבן החכם על התורה והמצוות אתה צריך לענות לו על יציאת מצרים ורק בסוף מזכיר את המצוות "כי ישאלך בנך לאמר מה העדות והחוקים וכו'  ". ועיין בכוזרי דברי החבר הראשונים למלך כוזר כששואל אותו על היהדות "אני מאמין באלוקי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוליכנו במדבר והנחילנו את הארץ ושלח לנו את משה בתורתו" ושאלת מלך כוזר (שחושב כמוך) ותשובת החבר על שאלתו.

אם לא אספר לו על זה הוא יחשוב שאנחנו סך הכל עוד דת מתוך 3 הדתות המונותואיסטיות וישאל אותי למה אנחנו מתנהגים כמו הצלבנים וכובשים את הארץ מהערבים? ולמה הבורא נתן רק לכם את המצוות? ומה הקשר שלך אל המצוות האלו?

נראה לי שהרבה יהודים מעדיפים להגיע לקבר רשבי מאשר למערת המכפלה או לקבר יוסף.

האבות כל כך עתיקים וראשוניים שמרגישים שצריך דמויות מאוחרות יותר שיתווכו לנו אותם, מה גם שעבודת ה שלנו שונה מהאבות. ואפשר לומר "תשקיע בלימוד גמרא כמו רשבי במערה" ופחות "תשקיע בגמרא כמו אברהם"

אגב אני מתחבר יותר לקבר יוסף ומערת המכפלה אבל הרבה אנשים לא מרגישים כמוני. למה טבריה וצפת נהיו חלק מ4 ערי הקודש?  הרבה אנשים יותר מזדהים עם רשבי שכתב את הזוהר (לפי שיטתם, בלי להכנס עכדיו לזה) ומסר נפשו על לימוד תורה ועם שאר התנאים, יותר קל להם מאשר להתחבר לדוד שהיה רמטכל או לאבות.

ראה הפיוט "אעברה נא ואראה אדמת קודש טבריה" שנכתב לפני שיהודה ושומרון היו מסוכנים.

ראיתי מה שכתבו..

כולם חשובים,אי אפשר להגיד מי יותר.

אברהם

יצחק

יעקב

משה

אהרון

ואז אומרת להם המשך בהרצאה הבאה

משה רבינו

ר' עקיבא

רש"י

האר"י

הרמב"ם

וואי אבל זה רק אומר על מי לימדו אותי יותר לאחרונה

לא מי באמת...

התחברתי לשאלה רעיון מקסים

בינתיים הכי דומה לתשובה שאני נתתי

(הארי זה יפה מאוד ולא חשבתי עליו כשעניתי. ובנוגע למשה רבנו כתבתי בתגובה לפתית שלג)

זה התחיל כשהסברתי על עוד רב ועוד רב ומישהי אמרה "די! יש יותר מדי רבנים! צריך 5 וזהו"

אם זה מחזל והלאה אז רבי עקיבא, הרמבם, רבי יוסף קארו, האר"י, הגאון מוילנא

השאלה גם אם צריך לבחור את הכי חשובים או 5 שמייצגים את כל התקופות שהיו? (בחרתי בגאון מוילנא כמייצג את האחרונים. ואם צריך ייצוג תקופות אז אולי הייתי מוסיף את עזרא הסופר)

יפה מאוד

אני מניח שהתכוונתי ל-"הכי חשוב שאנשים יכירו"

משה רבינו

רבי שמעון בר יוחאי

הבעל שם טוב

רבי יוסף קארו

הרב עובדיה

כל אחד מהם עשה משהו ממש משמעותי

רבי עקיבא

רבי יהודה הנשיא

רש"י

הרב קוק

הרב שמואל אליהו

רבי עקיבא - הוכיח שגם בור שרוצה לנשוך רבנים, יכול להפוך בעצמו לרב עצום. בלי ייחוס, בלי פרוטקציות, הפך לאחד מגדולי ישראל.

רבי יהודה הנשיא - הבין שעת לעשות ל-ה' הפרו תורתך. כתב את התורה שבע"פ, ובכך הציל את כל הדורות הבאים מפני אובדנה.

רש"י - איזו עבודה מרשימה, לעבור כמעט על כל התנ"ך וכמעט על כל התלמוד הבבלי, אות אות, מילה מילה, ולפרש את מה שצריך פירוש. להביא מדרשים, לבאר, להנגיש את התורה שלנו לעם ישראל.

הרב קוק - תורת ארץ ישראל. חיבור התורה לעם ולארץ. אהבת האדם, אהבת ציון.

הרב שמואל אליהו - לא חושש לעסוק במה שאלפי שנים אחרים טיטאו מתחת לשטיח. דמות אב ומורה דרך עבור אלפי נפגעי ונפגעות עבירות מין בציבור הדתי והחרדי. לא פחות ממהפכה.

משה רבינו

דוד המלך

שמואל הנביא

הרמב"ם

רש"י

רבי נחמן

החיד"א

החלבן הקדוש

כל קדושי עליון הנ"ל אינם ה-"חשובים בהיסטוריה" כי אני לא יכול לחלק ציונים ליהודים ק"ו לרבנים, אלא רבנים שהרגשתי אליהם חיבור וכו'

עריכה: לאחר שקראתי את התשובות של כולם, ראיתי שכולם למעט אחד כתבו משה רבינו איזה כיף לראות שכולם מרגישים חיבור למשה שנשמתו כוללת בתוכה את כל ישראל כולם, איזה רצון עז יש לי לראות אותו בבית המקדש וואו, המנהיג של העם שלנו רק לחשוב על זה איזה מרגש, אשריכם עם ישראל!

עוד קצת תחיית המתים ובעזרת השם נתפלל שנזכה לראות אותם ולהודות להם אכי"ר!

את משה, ולא כולם את האבות.   (אולי כי האבות לא מוגדרים "רבנים"?)

אליו הוא כל כך גדול..כל שבת קוראים בתורה ואין פרשה שהוא לא מוזכר בה למעט ספר בראשית ופרשת תצווה, כל פסוק שני כמעט זה "וידבר ה' אל משה לאמר" גם בלימוד תורה יוצא לנו לא מעט להיפגש עם משה (בגמרא - הלכה למשה מסיני, ברבי נחמן - בחינת משה משיח, בתהילים, במדרשים, בהלכות, ממש כמו שכתוב "זכרו תורת *משה* עבדי"

אז לא פלא שהחיבור אליו כזה משמעותי, המנהיג המובהק של עם ישראל, המסירות נפש שלו עלינו.

מרגיש לי שאצל משה רבנו, כל אחד יכול לבוא ולבקש ממנו ומשה יתפלל עבורו (אחת הסיבות למה אין קברו של משה ידוע עד היום וכו') בגדול, אין עם ישראל בלי משה "יאבד משה ואלף כיוצא בו ואל יאבד אחד מישראל" לאיזה מנהיג זכינו אשרינו ואשרי חלקנו. תודה רבה על משה רבנו בורא עולם.

האבות אנו מזכרים תמיד בתפילה ואת משה לא

ובלי קשר לתפילות, עם ישראל סובב סביב התורה "קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא כולא חד" והתורה כאמור היא תורת משה "זכרו תורת משה עבדי"

ויכול להיות שיש יהודים שמרגישים חיבור עז לשלושת האבות אני לא אומר שלא והאמת כולנח צריכים להרגיש מחוברים אליהם ממש, אבל רק כתבתי למה לעניות דעתי רוב מי שהגיב פה מרגיש חיבור למשה רבנו זה הכל

תנא דבי אליהו שישראל קודמים לתורה. ומברכים קודם "אשר בחר בנו מכל העמים" ורק אז "ונתן לנו את  תורתו".  כל התורה נתנה בשביל ישראל, וישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב.

ברכת אבות שחייבים לכוון בה יותר חשובה מישמח משה. וה' נקרא אלוקי אברהם יצחק ויעקב, לא אלוקי משה

אני כן כשקורא לדוגמא בספר דברים מרגיש כאילו משה כותב בשבילי ספר מוסר כמו מסילת ישרים או נותן לי שיחת חיזוק ביראת שמים.

אבל כל אחד ומי שקשור אליו יותר (:

שכשהיינו בגלות אז לא היה שיור אלא התורה הזאת ולא היה לו לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אז משה היה חשוב יותר מהאבות.

אבל בארץ ישראל האבות חשובים יותר מממשה.

אמנם חזרנו לארץ אבל לוקח זמן עד שבאמת נהיה ארץ ישראליים וגם תחית האומה בארץ כרגע בעיקר גשמית ועדיין ברוחניות היא מעורפלת

לא אמרתי מי יותר חשוב..סך הכל למה *לעניות דעתי* (המאוד מאוד עניה) אנשים מרגישים חיבור למשה רבנו, ממש לא מי יותר ממי

זהו

שאנשים מרגישים יותר חיבור למשה.

ואני חושב שזה כי בגלות הרגשנו חיבור גדול יותר למשה ועדיין לוקח זמן כדי להיות ארץ ישראלים באמת

ואין תורה כתורת ארץ ישראל. וזהב הארץ ההיא טוב.

ההבדל הוא שבגלות אנו ארץ ישראלים רק בצפיה,  ובארץ ישראל אנו ארץ ישראלים ממש.

אבל תמיד יהודים קשורים לארץ ישראל "אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה"

זה אותו דבר. ארץ ישראל טבועה בנשמה שלנו

יש לי נגד המושג "ישראלי" במובן שלו היום, שזה כמרחק מזרח ממערב מהמושג שלו בכתבי רבינו "איש הישראלי" וכו'

ישראלי היום מייצג חילוני, הרבה אנשים רואים עצמם כישראלים לפני שהם יהודים, אני פשוט רוצה להיות יהודי. אין לי עניין לדון בנושא אז אנא מכבוד מעלת תורתו של מאן דהוא שירצה לדון בזה, ראה אותי בחוץ

יום נפלא וכו'

נגעל מהמושג הזה, והוא מייצג בעיני את האידאולוגיה הרעה שחרטה על דגלה שאנו עם ככל העמים ושלהיות יהודי לא קשור כלל לה' ולתורה, ר"ל. כשאני שומע "ישראלי" יש לי אלרגיה (לא מדבר על המושג ישראלי אצל חכמים או אצל הרב קוק ששונה לגמרי).

כשכתבתי ארץ-ישראלי התכוונתי יהודי של ארץ ישראל ותורת ארץ ישראל. תורה החיה את הקודש בארץ. תורה החיה את מימד האומה היהודית בכל עוצמות  הקודש שלה וגם "בממלכת כהנים וגוי קדוש", שחיה את ה' בחיי הלאום והמדינה בארצה.  לא גישה המנתקת את האומה מה' חס וחלילה.

אני יותר אוהב את המושג הציוני "עברי" שמייצג יהודי של ארץ ישראל בימינו. לא לאומיות פלאפל ושטויות כאלה.

וערבבת שני דברים שונים.

יש את תורת ארץ ישראל וכו' שעל זה דובר, שים לב לתגובות.

ויש את מדינת ישראל שלא הוזכרה כאן בכלל שאתה יכול לחלוק או לא לחלוק אבל זה לא קשור לנושא המדובר.

במובן של היום.

בסוף כדי להיות תורת ארץ ישראלי באמת, עם ישראל צריך לרשת את הארץ, כלומר להחיל שלטון מדיני בה.

"ישראליות" של היום זה הווי מזויף שנוצר בגלל האידאולוגיה שאומרת שלציונות אין דבר עם הדת, ולכן כשהזהות ריקה מתוכן, ממלאים אותה בפלאפל ובסרטי בורקס ובכל מיני שטויות שלא קשורות לעם היהודי.

על מדינת ישראל במתכונת הנוכחית?

קולקטיבי בתנועה הציונית, שרגשית רצו לחזור לארץ כמו שב2000 שנה רצו לחזור.

האידאולוגיה החילונית הציונית היא פסולה כי היא חילונית, ויש הרבה מה לתקן בסדרי הממשל במדינה ובהתנהגות הממשל והחוק, אבל זה לא סותר שמדינת היהודים היא יסוד כסא ה בעולם.

אני עדיין בבית שלי, כשארחיק לכת אני אודיע לכל, עדיין לא זכיתי אבל

וכו'

התכוונת לבאנג’י של לונה פארק? לא.

זה פשוט השם שלי בשינוי אותיות.

כמובן אני לא מכלילה את האבות

-רבי לוי יצחק מברדיטשוב

- הבעל שם טוב

- רבי עקיבא

- חפץ חיים

-רבי שניאור זלמן מלאדי

-רבי נחמן מברסלב

-רש"י

- יש לי אהבה קשה לרב קרליבך

מה קורה שמרמים פה עם הכמות??

רשי

רמבם

רדק

מרן

האריזל

(יכול להרחיב למה דווקא הוא אם בא לך )

זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו.

ברצינות יש מלא מרן. 

משה רבינו

רבי יהודה הנשיא

הרמב"ם

ר' יוסף קארו

הרב קוק

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".