כשאני בלי מניעה, אני לוקחת בחשבון שיכול להיות הריון. גם אם בפעמים קודמות ההנקה מנעה.

כשהייתי צריכה למנוע, אחרי קיסרי, השתמשתי באמצעי מניעה למרות שבפועל ההנקה מנעה.

זה משתנה מאישה לאישה, ולכן רק אחרי רצף של כמה לידות והנקות, את יכולה לדעת.

מישהי שבכל הנקה מקבלת וסת פעם ראשונה אחרי שנה, די יכולה לסמוך על זה.. (כמובן, שאם היא רוצה להיות בטוחה במאה אחוז, כדאי להוסיף מניעה)

 אחרי הלידה הראשונה עם הנקה חלקית "סמכתי" על זה

כי באמת הינו מוכנים לצפופים וגם חששתי ממניעה

ובדקתי מדי פעם (בסוף כן הגיעה ווסת קודם אז הייתי מוכנה לזה

דווקא בלידות  אח"כ כשכבר היה לי יותר וודאות לגבי זה מנעתי גם עם אמצעים אמינים כי לא הייתי מוכנה עדיין

או קליטת הריון

תוך כדי הנקה 

של אחרי הלידה

אבל יש הרבה סיפורים של נשים שנקלטות בלי ווסת בהנקה

או שיש ביוץ או שאין

מה שכן אולי בגלל ההנקה אז הרירית לא מתעבה מספיק.. אולי זה העניין

ואז פחות סיכוי להיקלט

כי אני יודעת שאין מצב לבייץ בתנאים שלי בחצי שנה הראשונה לפחות.

וגם אחר כך, אני עוקבת אחרי הביוץ

כשמזהה את הביוץ הראשון יש לי שבועיים להתכונן לווסת.

אז אני משתמשת באמצעי מניעה ביעילות נמוכה (דיאפרגמה ללא קוטל זרע) וכשחוזרת לבייץ מוסיפה קוטל.

בלי מניעה, ולכן לוקחת גלולות (גם איתן כבר הספקתי להיכנס להריון, ב"ה)

ועדיין לדעתי זה כן מונע באחוזים מסויימים, ולכן אם את רוצה למנוע אבל לא מאוד קריטי אפשר לסמוך על זה...

אבל לקחת בחשבון שהכל אפשרי.

אם את רוצה יותר וודאות כדאי לצרף לזה עוד אמצעי מניעה.

על הנקה כמניעה

אני מכירה את הגוף שלי על פי הסימנים של כל המחזור החודשי הגופניים והנפשיים ולפי זה יודעת מתי כבר אין מצב להיקלט

וזה כל עוד יש ווסת כל חודש לאחר לידה בעיני זה עדיף על פני אל-ווסת בהנקה ואז באמת קשה יותר למנוע באופן טבעי

כלומר ידעתי שמתישהו הביוץ (ובעיקבותיו המחזור) אמור לחזור,

ידעתי שזה קורה אצלי בד''כ באזור גיל שנה,

מכירה את ענייני ההפרשות בשיטת המודעות לפוריות,

אבל כשהייתי במצב הזה לקחתי בחשבון שיכלה להיות לי טעות והריון נוסף יכול היה להפתיע.

גם כשהייתי אחרי קיסרי הסתמכתי על הנל והיה בסדר ב''ה

חיבוק על החוויה

יש פה ככ רבות חכמות ממני שיכתבו דברים מהממים, אבל רק אגיד- אל תאשימי את עצמך. לכל תינוק יש את הדרך שלו לרדת לעולם. זה זו הדרך של התינוק שלך, וזה מה שהייתם צריכים לעבור!

אני כולי בהתרגשות אחותי את מהממת!!! מלכה שהבאת חיים לעולם, והשם הציל אותו ברגע האחרון בנס כי ידע איזו אמא מהממת מחכה לו!

ריגשת ממש עם המסע שעברת, ומאחלת לך שההחלמה תהיה חלקה ומהירה, ותדאגי לעצמך עכשיו במקסימום. עברת אירוע מטלטל ואת צריכה את הזמן להתאושש.

אל תכעסי מאמי, את לא אשמה! לא אשמה! לא אשמה! את שומעת? את אמא לביאה שאחרי כזה הריון מאתגר ולידה טראומטית מגיע לה רק טוב בעז"ה💕

ממליצה לך ממש אחרי ההחלמה מהלידה ללכת לעבד את ההריון והלידה שחווית, שזה ילך אתך סגור ושלם ולא ישארו דברים פתוחים.

חיבוק והרבה מזל טוב!

קראתי בנשימה עצורה ודמעות

את גיבורה

את לביאה

את אלופה

אין לי מילים!!! איזה סיפור! איזה נס! איזה מדהימה את!

ממליצה ממש על עיבוד לידה והמשך טיפול נפשי ...

ויהיה טוב בסוף!!!🩷 ובעז"ה תתאוששי ותגדלי מזה 🤍

ממש עלה לי דמעות שקראתי את כל מה שעברת בהריון ובלידה    🫂

אין לי ניסיון עם צלקת קיסרי אבל מה שכן את ממש ממש לא אשמה

ואני אכתוב את זה שוב. את ממש לא אשמה

מקווה שיהיה לכם גידול קל, התאוששות פיסית ונפשית לך והרבה נחת ממנו בע"ה.

בעייני את ההפך מאשמה, בזכות התושיה שלך להגיד לבעלך שצריך להתפנות הגעתם בזמן לבית חולים.

היתה לך סיעתא דשמיא גדולה, ה' איתך.

בעלך תומך ואיתך, כל כך לא מובן מאליו

בע"ה תתאוששי ותתחזקי מזה ותזכו לנחת גדולה מהילד הזה ומכולם.

(אם זה בסדר לשאול, אשמח לדעת אם ראו סיבה למה שקרה).

שוב חיבוק גדול, תשמרי על עצמך!

הרופאה אמרה לי שבעצם טבעי שיש האטות בדופק בגלל ציר

והצירים היו ארוכים אז העובר לא הצליח להתאושש בין ציר לציר

אבל לא ידעה להסביר למה הצירים היו ככ עוצמתיים...

בכל הזעזוע הזה, שהתחיל מטלטלה נפשית קשה שמתרחשת רק בפנים - ובחוץ שקט

גם כשלא יודע מה הוא יכולה לעזור

כמה הוא איתך, כמה הוא שלך, להושיט יד מה שיכול.

רעדתי כשקראתי את הסיפור שלך

תמיד לידה (בטח בלי אפידורל) היא על שער השפיות, שער החיים, שער העולם הבא

אבל אצלך התחושות של הפרידה, של ההבנה המוחלטת שקורה אסון - שזה או את או התינוק, כי ככה זה, כי אי אפשר גם וגם.

איזה זעזוע נורא לנפש

וברור שיש את המציאות שברוך השם את בסדר, והפלא הקטן שלך בסדר

אבל הנפש לא בקלות מתנערת מרושם כזה.

לגבי הדכאון

לא כתבת כמה זמן את אחרי הלידה

אבל אני מניחה שלידה כל כך מטלטלת אחרי הריון עם דיכאון היא מנבא לדיכאון גם אחרי הלידה

אז חס וחלילה שלא תקרסי

תטפלי בעצמך, אם המטפלת ההיא עשתה לך טוב - לכי אליה. לא הבנתי אם דיברתן או שזה רק היה טיפול פיזי כלשהו.

לדעתי חובה ללכת למקום שאת מדברת ומעבדת במילים את מה שחווית.

עברת חוויה לא קלה.

מאחלת לך הרבה מזל טוב! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה! והתאוששות מהירה🙏

(ילדת בקיסרי בגלל מצוקה של העובר. זה לא משהו שאת אשמה בו.... גם לי זה קרה בהריון הראשון. ב"ה מאז ילדתי בכמה לידות רגילות).

אחותי אל תאשימי את עצמך!!

את לגמרי מלכה ולביאה.

הבאת אתכם לבית חולים בזמן. ידעת לומר לבעלך שמשהו ממש לא תקין.

הפוך - זה שהוא נולד חי זה לגמרי בזכותך!!💗

איזה סיפור עוצמתי. את אישה גיבורה ומיוחדת. מאוד התרשמתי מהחיבור שלך לעצמך, ידעת מה את מרגישה ואמרת את זה גם כשזה לא היה רגש נעים שרגילים לומר. אני לקחתי מהסיפור שלך את האמון בתחושות ובגוף, כמה חשוב להאמין למה שאנחנו מרגישות ולצפות גם מהסביבה לא לבטל את זה. מדהים שמהציר החזק הראשון ידעת שמשהו פה לא רגיל ולא תקין וביקשת להזמין אמבולנס. זה מזכיר לי שהדולה שלי אמרה לי בפגישה שלפני הלידה שממש חשוב לסמוך על אינסטינקטים של יולדת, שאנחנו נאמין לעצמנו ונקשיב למה שיש לנו לומר גם אם אין לזה הסבר הגיוני, כי הרבה פעמים בלידה מדובר על תחושה שונה בגוף, או למשל על ריח שמעורר אצלנו חשד שמשהו בעייתי ואנחנו לא יודעות בהכרח להצביע על ההסבר הרציונלי לבעיה או על הסימפטומים שהתעוררו, אבל הגוף יודע מתי הוא במצוקה וגם להיפך, כשיש לנו וודאות שהכל בסדר, וצריך לקבל את זה ולהקשיב לו בכל מצב.

מאוד התחזקתי מזה ואני מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להחלים ולהתאושש בקצב שלך, שתעבדי את החוויה הקשה שעברת בזמן שנכון לך ותהיי בחמלה כלפי עצמך. העניין עם החיבור לגוף שלך כרגע נראה לי מאוד סימלי, הוא חלק מתהליך הקבלה שזה מה שעברת וזו התוצאה שנרשמה בגוף. לא קל לקבל ולהפנים דבר כזה.

והכי חשוב, תזכירי לעצמך שברגע האמת עשית הכל בשביל התינוק ובשביל עצמך, את ממש הצלת את חייו כשנענית למה שהגוף שלך אמר לך והתעקשת על זה.

והלוואי שעכשיו יהיו לך הרבה חוויות של שמחה והנאה מהגוף שלך ומעצמך, מהתינוק ומכל המשפחה, בעז"ה. 

איזו גיבורה את

כמה עברת

בטח שלוקח זמן להתאושש מכזו דרמה

גם בלי סיפור הלידה היה לך להתאושש מתקופת הריון קשה.

חיבוק גדול יקרה

מציעה לך בהמשך ללכת לעיבוד לידה, שזה קצת יותר יתיישב לך על הלב

ורק שתדעי

שאת אמא לביאה

הצלת את הילד שלך באינסטינקטים שלך

ובזכותך הוא חי

עולם שלם הקמת

מאחלת לך, לכם

רק בריאות, אהבה ושמחה

נשמע שיש לך בעל תומך ומבין

ואני בטוחה שמכאן רק תתחזקו ותעלו

קחי את הזמן להתאושש

להחלים

להפנים

ולהרפות

מזל טוב יקרה

קראתי פעמיים. רק מהקריאה הרגשתי שצריך להתאושש, אז מה את עברת...

איזו מדהימה. אין לי מילים. להתמודד עם כל כך הרבה, ובסוף עם ראיה אופטימית שרואה תינוק מתפתח ומחייך ב"ה.

מזל טוב יקרה. שיהיו לך המון שמחות ונחת בע"ה❤️

שוטפת, שמה במים חומר כביסה, מרכך ומלבין, מערבבת ומשפשפת (סוג של לשה חח) את הציציות, משרה לכמה זמן ואז לשה אותן שוב, שוטפת ותולה.

וקושרת את הגרב

טובלת כל קצה של פתיל בדבק מגע לפני השימוש הראשון.

זה שומר לתקופה דיי ארוכה 

לק"י

את הפתילות.

אולי "ביו"?

ביו באבקת כביסה

לא יודעת לגבי הציציות. 

שקית רשת איכותית ועבה

לגלגל כל ציצית לגליל שהחוטים מוגנים בפנים ולהכניס לשקית

למדתי כאן בפורום,

בתוך שקית רשת עבה כזו,

מקפלת כל ציצית כך שכל הפתילות יחד, ומגלגלת לגליל כזה כשהפתילות בפנים, ומניחה מסודר אחת ליד השניה בתוך השקית רשת. מכבסת על תכנית של צמר, וכשתולה גם מיישרת את הפתילות כי לבן שלי זה חשוב

בתוכנית רגילה של 40 מעלות

זה יוצא טוב

הרבה שנים הרבה ציציות 

ברגע שהפסקתי מייבש אז הן התחילו להחזיק יותר

את עם מייבש?

ואני מכבסת בין 20-40 מעלות

פעם בחודש בערך יוצאת לי ציצית מהמחזור הכללי (3 ילדים(

וסוגרת עם גומייה.

אמא שלי עושה את זה כבר שנים והציציות מחזיקות לה מעולה.

בעלי שם גם לק על הפתילות, אז זה נשמר עוד יותר.

(מסייגת שלפעמים פתיל תכלת טיפה נפתח בלמעלה דווקא)

מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד

לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?

בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת

זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.

מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אפשר לסיים שיחה בטוב..

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת

(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.

בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.

וחיבוק על התחושה הלא נעימה!

היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת

היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.

בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב

ניחוש שלי, אם זה מבחירה או אם זה לא מהכרח רפואי מוחלט - יכול להיות מאד שהוא פגוע שאת לא מעוניינת מספיק, וזה מביא המון קור וריחוק וקושי.

האמת גם אם זה כן הכרח מוחלט ואת לא מספיק מבטאת (או לא מרגישה, שזה ממש הגיוני) את הצורך שלך שתהיו מותרים, ספציפית מצד אישות לא מצד חיבוק, זה נקודה רגישה מאד.

ועוד משהו

אחרי תקופה ארוכה של ריחוק זה מאד אופיני מה שאת מתארת, גם שיותר קשה לך להתמודד עם פגמים שלו, גם שמעגל כזה של ריחוק שכבר לא יודעים איפה ולמה התחיל.

הלידה הזאת היא לא כמו הקודמת פשוט כי היא אחרת, יכול להיות שאת חלשה יותר וזקוקה ליותר תמיכה שהוא לא נותן, וגם פשוט כי יש לך 3 ילדים נוספים חוץ מהתינוק, ולא 2 או 1.

אולי זה קשור ואולי לא.

בכל אופן אני חושבת שמרחק ממיסים על ידי התקרבות.

כל הפגיעות, והכעסים והקשיים מגיעים בקלות כשיש מרחק. והמרחק נוצר בקלות בעומס המטורף של אחרי הלידה, והחולשה, וההורמונים וכמובן כמובן הריחוק הפיזי. העובדה שטבלת ואת בלי מניעה *מגבירה* את העניין של הריחוק הפיזי כי זה מבחירה.

איך מתקרבים? מדברים. 

עושים את הצעד הראשון. מבקשים קירבה במילים. אצב חסר לי, אתה רחוק לי, אני רוצה ש - - -נצא באחד הבקרים/נלך לישון באותה שעה/נדבר/נצא להליכה פעם בשבוע.

אני אתחיל את המניעה עוד כמה ימים פשוט אין לי כח גם לדימומים אז קצת דוחה את זה.

ותודה על התגובה.

שכדאי לבקש ממנו לא לתת מכות ולמצוא דרך אחרת לתקשר עם הילד

גם בשביל הילד וגם בשבילך

שיש דברים שלא צריך בשבילם שום הדרכה

בנאדם מבוגר יכול לשלוט בעצמו לא להכות

כמו שהוא לא יתחיל להכות אנשים בעבודה

שיבין שזה טאבו והוא לא יכול להכות ילדים

בשבילי הסדר הנכון במצבים כאלה הוא לחזק את הקשר עם בעלי בדרכים שלא כוללות אינטימיות גופנית. להזמין אותו לעשות משהו זוגי יחד כדי להתקרב ולדבר על כל מה שטוב וגם על מה שמפריע, בלי האשמות אלא כשיתוף. אני הסברתי עוד כשהילדים היו ממש קטנים שמבחינתי האבא שהוא גורם לי מאוד להתחבר אליו ולאהוב אותו עוד יותר. בכוונה חיפשתי דוגמאות לדברים הטובים שאני אוהבת שהוא עושה בתור אבא, גם אם הם קטנים, כמו לספר לילדים סיפור בשמחה, לחבק אותם מכל הלב, לצחוק איתם... אמרתי לו שאלה הדברים שהכי מקרבים אותי אליו. ועכשיו כשאנחנו בתקופה שאנחנו רוצים להתקרב מחדש, חשוב לי להדגיש לו את העניין הזה, שהדרך ללב שלי היא הרבה באמצעות היחס הקשוב והסבלני לילדים.

הוא מאוד הפנים את זה ואני גם השתדלתי לתת לו הרבה חיזוקים חיוביים בכל פעם שראיתי שהוא עושה משהו שאני אוהבת עם הילדים, אמרתי לו אח"כ שמשמח אותי מאוד לראות אותו ככה איתם וגרמתי לו להבין שאני רואה ומעריכה.

נשמע שלבעלך חסרים המון ידע וכלים בהתנהלות מול הילדים. בעיניי  זה לא דבר שאפשר לחכות איתו, וגם אם אין אפשרות כלכלית כרגע ללכת להדרכה יש שפע של הרצאות ושיעורים חינמיים באינטרנט ויש המון ספרים שיכולים ללמד ולתת כלים להתנהלות נכונה מצידו. ככה ממש בעייתי להמשיך.

צריך קודם כל להכיר בחשיבות של הלימוד וההשקעה בחינוך, זה ממש קריטי לעכשיו. ואז לאסוף המלצות לתכנים טובים שאתם מתחברים אליהם ולא להזניח את התחום כי הוא אחד הכי בסיסיים לחיי משפחה, ומשפיע באופן ישיר גם על הזוגיות והמיניות, כך לפחות בהרגשה שלי. בהצלחה 

אבל צריך שאלה יהיו גישות ואנשים/רבנים שהוא מתחבר אליהם, זה מאוד אינדיבידואלי. כי גם אם אלה אנשי חינוך טובים ודברים הגיוניים ונכונים, אם הוא לא מתחבר לגישה או לאדם שמעביר ומרגיש שהיא באמת נכונה, לא יהיה שינוי.

אולי שווה קודם כל שהוא יברר אצל רבנים שהוא מעריך או אצל משפחה או חברים שהוא סומך עליהם באופן כללי ושאת מתחברת לגישה החינוכית שלהם.

הייתי מעודדת אותו לשמוע תכנים של רבנים או אנשים שמדברים קודם כל על אהבה וכבוד לילדים והצורך להשקיע בחיבור איתם, כי זה הבסיס ובלי זה אי אפשר כלום. כמו הרב ארוש למשל. גם הרב והרבנית לבנון. השיעורים של הרב זאב קרוב זצ"ל מדהימים, יש ביוטיוב, אבל הגישה שלו קצת יוצאת דופן לצערנו ואולי הוא לא יצליח להתחבר אליה במקום שהוא נמצא כרגע. אבל תשמעי אותו את ואז תחליטי אם לשתף גם את בעלך. ואם אתם בקטע של ספר אז ממליצה על מחשבת החינוך התורתי. נשמע כבד אבל זה ספר מאוד מעניין וזורם, עם הרבה סיפורים ודוגמאות מהחיים. 

או שיש כאן גם עניין רגשי/התנהגותי שלה? היא השתנתה ב180 מעלות מאז שנה שעברה?

את מתארת כאן התנהגות די קיצונית… נשמע שכדאי להתחיל מהדרכת הורים או טיפול רגשי לילדה.

(אם את בטוחה שזה מהחברות אז כדאי להעביר אותה מסגרת ואפילו לעבור דירה כי חינוך זה במקום הראשון, אבל יש לי תחושה שיש כאן משהו עמוק יותר)

קרה לי גם שהבן שלי חזר ם מילים אבל הוא אמר אותן ממש בחוסר מודעות.

אין לו מושג שזה קללות

מצד שני אחרי שהזדעזעתי זה לא חזר על עצמו..

נשמע שהמורה גם חושבת שזה השפעת החברה השלילית- האמת שלי זה מרגיש קיצוני והייתי עושה כל מאמץ להפריד אותה

זה אל רק קללות זה גם התנהגות ממש לא לענין

היא פשוט לא מבינה את המשמעות של המילים

וזה לא כל כך משנה את זה שהיא מתנהגת בצורה בלתי מקובלת בעליל ....

מסכימה שהיא נשמעת במצוקה. יכול להיות שהיא פשוט במצוקה מאותה חבורה שנצמדת אליה, שהן גדולות עליה וחזקות ממנה והיא צריכה אבא ואמא שישימו לזה סטופ. יכול להיות גם דברים אחרים.

כל ילד בשלב כלשהו נחשף ברחוב או בחברה למילים גסות או לקללות שברור לו שלעולם הוא לא יגיד בבית.

היא בוחרת לעבור את הגבול, זה לא קשור למה שלומדת בחוץ.

נשמעת במצוקה

אלימות וקללות זה לא התנהגות שגרתית של ילדים ובטח לא בגיל 6 ולא משנה מי החברים שלה

היא לא .. הילדות אוהבות אותה

והיא אותם מזמינים אותה אליהם ובאים אלינו

גם בנים וגם בנות

פשוט החבורה הזאת נצמדה אליה ממש

גם המורה אומרת שהיא מוקפת בכל החברים

והיא מקבלת שלל טלפונים על אותן בנות הילד וההתנהגות שלהן 

לא מתפרצת בזעם וקללות רק בגלל שהיא למדה מהחברות שלה

אם בכיתה ההתנהגות שלה תקינה

אתם צריכים להבין מה מכניס אותה למצוקה בבית

כי הילדה אותה ילדה

ואם ההתנהגות שונה הבעיה בבית ולא רק בילדה

להגיד למורה יאללה יאללה

את לא מחליטה וכו

אבל היא יודעת מי הבנות שמדרדרות את כולן

היא מכירה את אותן בנות עוד מהגן.. עוד מגיל קטן הגיעו התלונות ולא רק ממני

אני פשוט מכירה אותן רק מתחילת השנה 

מה המורה מגיבה כשהילדה מדברת ככה

כי אם אפשר לדבר ככה חופשי למורה

לא פלא שהיא רוצה לנהל אתכם גם בבית

אין כאב יותר גדול מצער גידול בנים ובנות....

אני רק אומרת, שזה שהיא התחברה לבנות בעיתיות זו לא סיבה להתפרצות זעם וקללות ועצבים וחוצפה. יש פה משהו הרבה יותר עמוק. לא יודעת להגיד מה, השאלה איך הוא היתה לפני ההתחברות הזאת? יכול להיות שעובר עליה משהו שהיא מסתירה? 4 חודשים האחרונים, מישהו אולי חלילה פוגע בה? בסוף ילדות בנות 6 זה עדיין ילדות קטנות. אני מאוד מאוד מאוד מבינה אותך על העונשים, אבל באמת חושבת שזה לא מה שיעזור לה. צריך לראות על מה זה יושב.

ולא שופטת אותך לרגע, זה הדבר הכי מחרפן שיש. חיבוק גדול.

ממליצה על הדרכת הורים טובה . 

לא התמודדתי עם משהו כזה. אני כן יודעת שיש "כלל" של עונש שמגיע כתוצאה ישירה של המעשה.

למשל: הילד לא התארגן בזמן ללימודים בבוקר? אז הוא לא יספיק לקבל את הממתק שמחלקים תמיד בבוקר

או: הילד מדבר לא יפה אל הוריו? אז הם לא יקשיבו למה שיש לו לומר עכשיו.

ועוד "כלל" - לא נותנים עונש שפוגע בציפור נפשו של הילד, במשהו שמהותי לו מאוד ויכול לשבור אותו לגמרי.

כי המטרה היא לא "ללמד את הלקח" אלא לחנך.

לא יכולה להבטיח שאנחנו תמיד עומדים בכללים האלה... זה ממש קשה.

בכל אופן, נשמע שהעונשים שנתתם לה לא קשורים למה שעשתה, והעונש של לא ללכת למסיבה הוא מדי פוגע ושובר את הנפש.

אבל באמת נשמע שיש פה בעיה עמוקה שדורשת פתרון מהשורש... מתוך נקודת הנחה שהיא ילדה קטנה, ולא אשמה בכך שאימצה את סגנון השיח הזה...

נראה לי שבאמת כדאי ללכת להדרכת הורים.

שכיתה העברתי

הן כבר בכיתות מקבילות

למרות שזה מרגיש לי מאוחר מידי

כי היא כבר למדה מהן

אני יודעת שיש לא מעט תלונות של הורים ספציפית על החברות בנות הזאת .. ז"א שאני לא היחידה שמעלה כזאת נקודה אבל אני לא יודעת אם עוד ילדות מתנהגות ככה בבית שלהן.

לגבי קרה לה משהו?

בבית הספר היא אהובה

כל הכיתה אוהבת אותה בנים ובנות כאחד וכולם רוצים בחברתה. ילדתי באפריל

לא ניראה שזה בגלל זה היא מאוד אוהבת את הקטנה

השינוי המשמעותי ממש התחיל אחרי ה 1.9

מבחינת המורה היא אומרת לי לדבר איתה ולהסביר לה שאנחנו בוחרים מה לשמוע ואת הדברים הפחות טובים לא להכניס לראש ולא להוציא מהפה

ניסתי את כל הדרכים היפות והמקובלות

גם הדרכת הורים

אין שינוי וגם לא בכיון

נראה שהילדה חווה התפרצויות זעם. זה מעבר ללחץ חברתי.  הייתי פונה לרופאת משםחה שתפנה לאבחון

ותתן לך כיוון.

7

כרגע הגישה שלך לא עובדת כי זה לא מענה של גבולות או החברה הסםציפית, זה כנראה מעבר ושווה לברר

זה עונש מאוד מכאיב בעיניים של ילדה.

בעיני זה עלול להרחיק אותה נפשית ממך במקום לקרב חזרה ולעודד אותה להתנהג כמו שאת רוצה.

תנסי לרקום מחדש חוטים של קשר ביניכם שיעודדו אותה לרצות לשתף פעולה.

והייתי הולכת בהקדם למנחת הורים תותחית.

ניסית פעם לשאול למה היא מתנהגת ככה? לא לנזוף.. לשמוע מה עובר אצלה בלב ובראש..

ונשמע כואב מאוד.

חיבוק ❤️❤️

לא לתת ללכת למסיבה זה ממש קיצוני

ובהחלט יכול לפגום בקשר שלכם

אף שבהחלט זכותכם להציב לה גבול בהתנהגות כזו, אך כדאי לגלות רגישות, בטח בנושאים רגישים.

אני חייבת לומר שמבחינתי הסוגיה החברתית היא לא העניין כמו הסוגיה הרגשית- זה שהילדה נמשכת לחברות שמתנהגות ככה זו הנקודה העיקרית, כי ילד שלא מעוניין בהתנהגות כזו יתרחק מזה והיא לא, היא מוצאת שם משהו.

יש חשיבות לזמן אישי, שיחות אישיות ותשומת לב בכדי להחזיר את האמון ביניכם ויעזור לך להבין עם מה היא מתמודדת.

אני די חושבת שלהישאר שם זה לקבל עוד מאותו דבר. היא כנראה מאוד רגישה, מאוד רוצה להרגיש שווה בין החברות, מאוד חשוב לה איך תופסים אותה

אז היא מחקה אותן.

אישית, לו הייתה זאת ביתי מתישהו הייתה מקבלת סטירה רצינית.

אבל סטירה עם הסבר. שלפעמים ילד כל כך לא מבין שהוא לא מתנהג יפה, שרק על ידי הסטירה הכואבת הוא מבין שזה אסור. והכאב זה כדי להרחיק אותה מההתנהגות הזאת.

מלבד פעם אחת שאני זוכרת, לא קרה לי שסטרתי.

אני יודעת שהרבה מכאן לא חושבות שזו אופציה בכלל.

אני חושבת שאם ילד מקבל הרבה אהבה, תשומת לב, אכפתיות והבנה לנפש שלו- זה לא נחרט אצלו כשריטה.

ושוב, ילדים מאוד מושפעים מהחברים שלהם. ואם זה מה שמטפטפים לה כל היום- זה יצא בסוף בבית. אין אפס. היא מנסה עליכם את מה שנחשב אצלן בכיתה.

היא רוצה להיות מקובלת גם בבית. להפגין כוח, כמו ששאר המקובלות בכיתה מפגינות.

לא כדאי להישאר שם אם זו התרבות.

אם אני לא הבנתי את ההסבר המפולפל על המטרה של הסטירה,

אני בספק גדול אם ילדה מבולבלת וממוגנת בת 6.5 תבין.

אין לי עצות, אבל אם ההתנהגות היא נטו כתוצאה מחברויות בבית הספר, לא יעזור כלום מה תעשי בבית, היא רואה אותן חצי מהיום שלה וכל יום.
להעביר בית ספר? כך שלא תפגוש עוד את החברות המקלקלות האלו. ואז לעקוב אם ממשיך או לא תוך הדרכת הורים.

ועם יד על הדופק
עדיין לא מאוחר, היא קטנה.
האוכלוסיה בבית הספר בה היא נמצאת כמעט יום שלם נשמעת שלא נכונה וטובה לבית שלכם.

לא יודעת אם זה תואם למציאות, אבל מניחה שאם היינו נתקלים בכזה דבר ח"ו, מהר מאוד להציב גבול מאוד ברור. את לא עושה ככה בבית שלנו. אפילו בלי המשמעות של מה האצבע הזאת אומרת. עצם זה שדוחפת לך לעיניים. ממש לתפוס לה את היד ולא לתת לה. מילים מגעילות- לכי לחדר את לא יכולה להיות עכשיו ליד כולם עם מילים כאלה. ואפילו לקחת בכוח לחדר. שתבכה שם. ותבין שאין מקום להתנהגות כזאת בבית. להיות מאוד ברורים ולשקף לה שאם היא ממשיכה היא תפסיד דברים. גם אם כרגע אין לך איום בשלוף מה היא תפסיד, אבל שתדע שהיא תפסיד. לא לפחד לומר לה את זה. בלי עצבים אבל כם בצורה ברורה ואסרטיבית.

וגם בזמן רגוע לשקף לה איך מהילדה המתוקה שהיתה לכם בבית, נהיתה ילדה שכל כך לא נעים לכם איך שהיא מתנהגת. ואיך חברות שאמורות להיות אנשים שטוב לנו איתם ואנחנו ניהיה אנשים טובים כשאנחנו איתם, היא לומדת דברים ממש רעים מהילדות בכיתה ולא כדי להיות חברה של מי שמתנהג ככה. כמו שחז"ל אומרים שצריך להתרחק משכן רע. וכמו שאומרים בתפילה בבוקר אחרי ברכות השחר- אפשר להקריא לה מהסידור- שאנחנו מבקשים מה' שיציל אותנו מחבר רע. כי חברים כאלה גורמים לנו להיות אנשים רעים והיא בטוח לא רוצה להיות כזאת. ולחשוב איתה ביחד עם מי כן כדאי להתחבר. (ואם יש אופציה כזאת, לשאול אותה אם היתה רוצה לעבור כיתה או בי"ס).

והייתי גם משתפת את היועצת ומנהל ביה"ס. הם חייבים לדעת מזה ישירות מההורים. לא דרך המחנכת. אפילו לקבוע פגישה בשביל זה. 

היה תקופות שילדים שלי חזרו עם כל מיני מילים,

ונהנו להגיד אותם בהתרסה,

הסברתי להם שזה נשמע ממש כיף להגיד מילים כאלה,אין לי בעיה שתגידו אותן אבל רק בשרותים.

בנחת לא בכעס ולא במריבות מי שרוצה להוציא פסולת מהגוף נכנס לשרותים,המילים האלה זה פסולת שיוצאת מהפה שם אומרים אותם,

זה ממש נעלם הרעיון היה להוציא את העוקץ מהעניין.

ולגבי ההתנהגות אני אישית מגיבה בהלם ,לא יודעת עם זה ממש הלם אלא מין תגובה כזו שקרה פה משהו מוזר ולא לעניין בכלל כאילו אני רואה מישהו שיכור ברחוב שמקיא על עצמו ברעיון, ובלי יותר מידי לדבר,

זה ממש לא נותן טיפת חשק להמשיך בהתנהגות הזו.

הילדים שלי גדלים בתוך אוכלוסיה שממש לא תואמת את הבית ואני נתקלת המון פעמים בהתנהגויות לא תואמות מהסוג שהזכרת,אני יודעת שמשפחות שהגיבו בכעס ועונשים ההתנהגות הזו פשוט המשיכה,אצלי בדרך כלל זה נעצר מיד בהתחלה,

במשך הזמן הם ידעו להבדיל בין מה שהם רואים ושומעים וידעו לסנן.

להקביל את המילים הלא מתאימות לפסולת!

מהכלים.

למה את מתכוונת כשאת אומרת שהיא 'עושה לך אצבע שלישית בעין'? היא באמת דוחפת לך אצבע לתוך העין?

אם זה כך זה באמת נשמע יוצא דופן ולא כל כך משהו שלומדים מחברים.

גם מבחינת התגובה שלכם לעניין: אם היא תוקפת אתכם פיזית זה קו אדום בוהק וצריך להפסיק את זה מיד.

ואם את מתכוונת שהיא עושה את התנועה של אצבע שלישית, אבל לא ממש מכניסה אצבע לעין שלך, התגובה באמת צריכה להיות כמו תגובה לשפה לא יפה/קללות, שזה גם אסור אבל בעיני זה גבול שצריך להציב בצורה שונה.

כתבו לך הרבה דברים טובים כאן. אני רק מוסיפה שלמרות שהיא הגדולה שלך, היא עוד קטנה למדי. חכי שהיא תהיה בת עשר או שתים עשרה, כמה גיל 6 אז ייראה לך צעיר...

קל לומר אבל קשה לעשות: נסי כמה שיותר לשמור על קור רוח ולהגיב בענייניות, בלי 'לתלות' עליה את כל התיק של ילדה בכורה שהיא דוגמא לאחים ובכלל מראה ודוגמא למידות הטובות שלכם ולאיכות המשפחה שלכם. זה תיק כבד מאוד לשאת עבור ילדה צעירה.

היא מדברת לא יפה, לומר שכך לא מדברים/ אפשר לומר את זה בשרותים או בחדר לבד, ואחר כך כמה שיותר להתעלם או לשלוח ברוגע לחדר. ולהבא, אני יודעת שהרבה פעמים אומרים להורים ש'אם כבר אמרתם מה העונש תעמדו בזה, לא סתם לאיים ולא לקיים', ואני חושבת שבגדול זה נכון. אבל כולנו בני אדם, ולפעמים גם אנחנו ההורים צריכים למצוא את הדרך לרדת מהעץ ולא להמשיך להתחפר בתוך עמדה שנגררנו אליה בגלל כעס.

ולמצוא הדרכת הורים טובה, זה לא פשוט אבל משתלם. 

שילדה בת 6.5 תדע להתרחק מחברות שנמצאות בכיתה שלה?

הרי היא לא הולכת לבית ספר אחר כדי לפגוש אותן.

בעיני זו אחריות של ההורים לשים את הילד בסביבה המתאימה, ולא לצפות מהילד להשתייך לחברים ספציפים.

לגבי ההתנהגות, ממש ממליצה לפנות להדרכת הורים, או לטיפול רגשי לילדה. ואולי לשוחח עם המחנכת להבין מה קורה.

סליחה על זה, אבל אני חושבת שעונש זשל להחמיץ מסיבת חנוכה, הוא משמעותי, ואולי כדאי להשתמש בו רק במקרי קצה ממש ממש.

כילדה אסרו עלי ללכת למסיבה, וזה גרם לי להרבה אנטי וכעס (עד היום, אני קצת כועסת על זה). להשתייך לחברה זה צורך בסיסי. 

היא בת 6.5 או 16.5??

למה יש לה יכולת לבחור חברות מהסגנון שאתם לא מסכימים עליו?

ברור שהיא לא תרצה להיות חריגה מול החברות שלה,

והיא גם לא תרצה להיות חריגה בעיני עצמה.

אז היא מתנהגת בבית בהתאם לסטנדרט החדש.

ומפה זה כדור שלג מתגלגל, כי היא זקוקה לך להובלה והכוונה הורית

ובמקום זה נכנסתם למאבק כח שעוד יותר מערער לה את היציבות ומזמין את ההתפרצויות.

כדאי להחליף סביבת מגורים/ בית ספר/ או מה שזה יהיה שכ"כ שונה מכם,

ולאפשר לה לגדול מתוך תמימות.

מה שנקרא שלא תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

בנוסף אומרת בזהירות רבה, נראה לי כדאי לשלול שהיא נפגעה ממשהו יוצא דופן עם התנהגות כ"כ חריגה תוך זמן קצר.

לא נשמע לי קריטי דחוף להיום, אפשר גם עוד כמה ימים.

אני כמובן לא גורם רפואי.

ובהנקה בהחלט יכולים להיות שיבושים וחוסר איזון הורמונאלי

סיפור חיי..... אמנם אצלי זה קורה בסיום ההנקה אבל זה מאותה סיבה

לכן כדאי ממש להבדק.

הא, ועוד משהו,

אם את ללא מניעה- בדקת הריון??? יש הריונות שמתחילים בדימום ממש כמו של מחזור

סאונד, אולי ישלח לבדיקות דם, 

חיבוק

איזה קשוח זה להיות כ"כ הרבה זמן אסורים בלי שהסוף נראה באופק

בשורות טובות