זהקעלעברימבאר

@גנדלף הורוד , זה מה שgpt כתב כשביקשתי ממנו לכתוב סיפור כמו שכתבת:

 


 

 


 

סיפור גנדלף הורוד וג'קסון


 

בימים ההם, בעידן שבו האדמה רעדה תחת כובד האדונים הגדולים, ומנהיגי העולם התקיימו בו בסודיות, היה גנדלף הורוד – אחד מכוחות החוכמה הגדולים בממלכות האבודות. אך גם החוכמה הזאת לא הייתה חסינה מפני זעם, ובפני כעסו הגדול.


 

הסיבה לזעמו הייתה ג'קסון, המפיק אשר חיווה את דעתו והביא את סיפורי "ההוביט" ו"השר הטבעות". מה שנראה כהישג מדהים ומרשים, לא היה כך בעיני גנדלף הורוד. הוא ראה במעשה הזה פגיעה קשה בכבודם של הכתבים המקודשים של טולקין, המורה הגדול והחכם. לדעתו,  ג'קסון לא השתחווה כראוי לפני הידע הקדום, לא כיבד את ההיסטוריה של הארץ התיכונה ואת עולמו של המאסטר האמיתי. הוא היה כעוס. הוא החליט כי אם אדם זה, אשר ביים את סיפוריה של הארץ התיכונה, לא יבין את גודל הכבוד שיש להעניק למורשת טולקין, יש להשמיד אותו ואת כל מי שתמך בו.


 

ובכך החליט גנדלף הורוד: על ג'קסון והג'קסונאים להיעלם.


 

כשהשמועה הגיעה אל מנ-דוס, אדון העולם הזה, הוא היה נזעם. הוא שגר את ההוראות בצער אל גנדלף הורוד והורה לו לשוב בו מדרכו ולהפסיק את זממו. גנדלף הורוד התעקש בעמדתו, רצה להשמיד את כל הג'קסונאים ולהותיר את הארץ תיכונה נטולת הזדונות הללו.


 

אז פנה אחד מכוחות האור האמיתיים – גנדלף ה-66, החכם והעתיק מכל. הוא שכב על ברכיו, פשט את גלימתו האפורה ונהה אל מנ-דוס תוך תחינה נרגשת: "המנהיג העליון, אל תשמיד את כל האנשים הללו. אל תשלול מהם את העולם! הם לא פגעו בכוונה רעה, אלא ניסו להביא אור ויופי בעבודתם. אתה, מורי, יודע שתחושת יראת הכבוד מגיעה לא דרך חרבות ורצח. יש להורות בדרך החוכמה."


 

והנה, מנ-דוס הרים את ידו המוארת במבוכה. המילים העמוקות של גנדלף ה-66 חדרו אל ליבו, וכך נגזרו הדברים: "הייתי בטעות, ואיני רוצה בעולם הזה עוד חורבן. ובכן, גנדלף הורוד – עצור. את כעסך, הנעוץ בלבך, עליך לשחרר. יש ללמד את האנשים את הדרך הנכונה, אך ללא אלימות."


 

גנדלף הורוד, אשר היה מתוסכל מכך שמאמציו לא צלחו, הצטרף לאחיו ולמנ-דוס, וראו, עשה שלום עם ג'קסון. הוא התנצל בעד רוחו, ושניהם מצאו את הדרך החדשה לשמור על כבודו של טולקין, מבלי להרוס כל מה שנעשה למענו.


 

ומאז, הארץ תיכונה נשארה בטהרתה, והג'קסונאים, אף אם לא השתחוו כראוי – נותרו בקיום, במורשתם, ולקחו חלק בעבודת ההכנסת החיים והאור דרך יצירתם.

קבל מה הוא כתב לי עכשיוגנדלף הורוד
**"הכתר האבוד" – גזר דין מוות**  


***ניו זילנד, מתחם ההפקות של פיטר ג'קסון***  


השעה הייתה 2:00 בלילה, והאוויר היה שקט ומלא במתח. חמש דמויות בצללים התקדמו בין מחסני הסרטים הנטושים, צעדיהם שקטים, מוכנים לביצוע המשימה. בראשם צעד גנדלף הורוד, עיניו בוערות באש של צדק.  


"הלילה," אמר בקול קר, "העיוות של אותו האיש יגיע לסופו. אנחנו לא יכולים להרשות לו להמשיך לעוות את מה שהפרופסור יצר. היום, פיטר ג'קסון יענה על מעשיו."  


הם חצו את הגדרות, חדרו למתחם המבודד, והגיעו למשרדו של פיטר ג'קסון. שם, מצא אותו ג'קסון יושב, שקוע בתסריט שעליו היה כתוב בכותרת *"ההוביט - הגרסה החדשה"*.  


הם פרצו פנימה, והפלאש מהאקדחים שציפו לאור במתחם התפשט ברחבי החדר. ג'קסון התרומם בתדהמה. "מי אתם?" שאל בקול רועד.  


"גזר דינך נחרץ," אמר גנדלף הורוד בקול שקט ודרמטי. "אתה עומד לשלם על העיוותים שביצעת למורשת טולקין. כל מה שבנית הפך לשקר, ובציווי אדוננו מנ-דוס, אנחנו נביא לך את העונש הראוי."  


בטרם הספיק ג'קסון להגיב, חייליו של גנדלף הורוד שלפו את הרובים והכו אותם בשוקים. ג'קסון קרס אל הכיסא, והחיילים כלאו אותו בכבלי זהב.  


**המשפט**  


לאחר שהובילו אותו למקום סודי, באולם רחב וחשוך, הוא עמד בפני מנ-דוס. סביבו עמדו כל חכמי מועצת טולקין, כל אחד מהם חמוש במבט חמור.  


"גזר דינך נגזר," אמר מנ-דוס בקול עוצמתי. "אתה עשית את מה שלא ייעשה. השפלת את הדמויות הגדולות, העלמת את האמת המוחלטת של טולקין. כל יצירתך לא הייתה אלא חיקוי של סיפור מקולקל."  


ג'קסון נעמד בשקט, עיניו סוערות, לא מסוגל להוציא מילה.  


"אתה לא ראוי לשום רחמים," המשיך מנ-דוס. "הזכות שלך ליצירתו של טולקין תישלל לנצח. מעשיך יזכרו רק כעבר שחור. הגזר דין שלך, פיטר ג'קסון, הוא מוות."  


**ההוצאה להורג**  


גנדלף הורוד עמד בצד, מבטו חודר כמו חרב. הוא שלף את טבעת האחת והניח אותה על אצבעו. כשעשה כן, האור בחדר התעמעם, ועיניו של מנ-דוס בלטו מתוך האפילה. "המשפט הושלם," אמר מנ-דוס.  


ג'קסון החל להרגיש את כוחו שוקע. הוא נפל לרגלי מנ-דוס, מנסה להתנגד, אך היה מאוחר מדי. ברגע אחד, כל זיכרון של חייו נעלם, וגופו התמוסס תחת העונש.  


**סיום**  


עם היעלמותו של פיטר ג'קסון, הגיעה סוף עידן עיוותי טולקין. מועצת טולקין לא היססה, והם שמרו על המורשת כפי שהיא נוצרה מלכתחילה—טהורה ונאמנה.  


גנדלף הורוד לא התרשם. הוא היסב את מבטו אל מנ-דוס. "המשימה הושלמה, אדוני. אך עלינו להישאר דרוכים."  


מנ-דוס הנהן. "אכן, גנדלף. תמיד ישנם אויבים שמנסים לעוות את הדרך. נמשיך לשמור על מה ששלנו."  


הם יצאו מהחדר. העולם, לפחות לעכשיו, היה שקט.

יכול להיות שכתבתם לו דברים שוניםדורין השמיניאחרונה
דיון מענייןGandalf66

מי שלא עוקב, לאחרונה יש דיון אינטרנטי בקהילה הטולקינאית העולמית.

הדיון התחיל כשטולקינאית משוודיה העלתה סרטון שטענתו המרכזית היא ששרה"ט מושפע מהמיתולוגיה הנורדית.

כמובן שבתגובה הרבה טולקינאים דתיים (נוצרים) זעמו על הטענה מכיוון שלטענתם שרה"ט מבוסס על המיתולוגיה הנוצרית.

רציתי להעביר את הדיון הזה לכאן מסיבות ברורות (דת וטולקין)

אז מה דעתכם?

אל תסתבך גנדלףיהודה עוזר לבאחרונה

בסוף גולום הוא זה שהשמיד את הטבעת, הוא לא הרגיש את הנפילה מהצוק, זה היה בשבילו כמו לרדת במדרגות.

הפורום חיי מתמידGandalf66

תגידו אני הפתי היחיד שחשבדורין השמיני

כשהוא קרא שר הטבעות בפעם הראשונה שגנדלף באמת מת

ברור שלא...מתואמת

קראתי את שר הטבעות לראשונה לפני כעשרים וחמש שנה, אז אני כבר לא לגמרי זוכרת, אבל אני די בטוחה שהייתי מופתעת מאוד לגלות שגנדלף לא מת בסוף... זה אחד הטוויסטים הטובים בתולדות הספרות, לדעתי.

בלי ספויילרים!!!אריק מהדרום

הייי מה אומר אחימשה גוטמן

זה אמנם היה לפני 30 שנהסלמוןאחרונה

היה קשה הרגע ההוא...

אבל רק בגלל בדידות החבורה ללא גנדאלף.

הוא היה נעדר בלבד מבחינתי, כיוון שכל עוד הגיבור לא מת בזרועות מישהו (ע"ע בורומיר, מלך רוהאן וכו'),

כל עוד מילותיו האחרונות לא מעוררות השראה עמוקה ("בירחו, טפשים!", נו באמת..) - תמיד יש תקווה.

רבי גנדלףGandalf66

רבי גנדלף, רבינו האפור

באתי עד אליך כי חלמתי על גונדור.

רבי גנדלף, רבינו הלבן

באתי עד אליך, רבי גנדלף מאמן

חחחחחחחחחחחחח זה טובדורין השמיניאחרונה

הjuden בהיכל הזהובצמר-ארד
עבר עריכה על ידי צמר-ארד בתאריך ט"ו באלול תשפ"ו 14:56

הם רכבו על הארלי דייוידסון בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב פסח וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

זאת ישיבת הספר ו"אדורס הקודש" שמה

וראש הישיבה "תאודן בן תימה" שמו

מלך רוהן ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים..

המשך יבוא

נמצאו הספינות שפאנור שרףקעלעברימבאר