@גנדלף הורוד , זה מה שgpt כתב כשביקשתי ממנו לכתוב סיפור כמו שכתבת:
סיפור גנדלף הורוד וג'קסון
בימים ההם, בעידן שבו האדמה רעדה תחת כובד האדונים הגדולים, ומנהיגי העולם התקיימו בו בסודיות, היה גנדלף הורוד – אחד מכוחות החוכמה הגדולים בממלכות האבודות. אך גם החוכמה הזאת לא הייתה חסינה מפני זעם, ובפני כעסו הגדול.
הסיבה לזעמו הייתה ג'קסון, המפיק אשר חיווה את דעתו והביא את סיפורי "ההוביט" ו"השר הטבעות". מה שנראה כהישג מדהים ומרשים, לא היה כך בעיני גנדלף הורוד. הוא ראה במעשה הזה פגיעה קשה בכבודם של הכתבים המקודשים של טולקין, המורה הגדול והחכם. לדעתו, ג'קסון לא השתחווה כראוי לפני הידע הקדום, לא כיבד את ההיסטוריה של הארץ התיכונה ואת עולמו של המאסטר האמיתי. הוא היה כעוס. הוא החליט כי אם אדם זה, אשר ביים את סיפוריה של הארץ התיכונה, לא יבין את גודל הכבוד שיש להעניק למורשת טולקין, יש להשמיד אותו ואת כל מי שתמך בו.
ובכך החליט גנדלף הורוד: על ג'קסון והג'קסונאים להיעלם.
כשהשמועה הגיעה אל מנ-דוס, אדון העולם הזה, הוא היה נזעם. הוא שגר את ההוראות בצער אל גנדלף הורוד והורה לו לשוב בו מדרכו ולהפסיק את זממו. גנדלף הורוד התעקש בעמדתו, רצה להשמיד את כל הג'קסונאים ולהותיר את הארץ תיכונה נטולת הזדונות הללו.
אז פנה אחד מכוחות האור האמיתיים – גנדלף ה-66, החכם והעתיק מכל. הוא שכב על ברכיו, פשט את גלימתו האפורה ונהה אל מנ-דוס תוך תחינה נרגשת: "המנהיג העליון, אל תשמיד את כל האנשים הללו. אל תשלול מהם את העולם! הם לא פגעו בכוונה רעה, אלא ניסו להביא אור ויופי בעבודתם. אתה, מורי, יודע שתחושת יראת הכבוד מגיעה לא דרך חרבות ורצח. יש להורות בדרך החוכמה."
והנה, מנ-דוס הרים את ידו המוארת במבוכה. המילים העמוקות של גנדלף ה-66 חדרו אל ליבו, וכך נגזרו הדברים: "הייתי בטעות, ואיני רוצה בעולם הזה עוד חורבן. ובכן, גנדלף הורוד – עצור. את כעסך, הנעוץ בלבך, עליך לשחרר. יש ללמד את האנשים את הדרך הנכונה, אך ללא אלימות."
גנדלף הורוד, אשר היה מתוסכל מכך שמאמציו לא צלחו, הצטרף לאחיו ולמנ-דוס, וראו, עשה שלום עם ג'קסון. הוא התנצל בעד רוחו, ושניהם מצאו את הדרך החדשה לשמור על כבודו של טולקין, מבלי להרוס כל מה שנעשה למענו.
ומאז, הארץ תיכונה נשארה בטהרתה, והג'קסונאים, אף אם לא השתחוו כראוי – נותרו בקיום, במורשתם, ולקחו חלק בעבודת ההכנסת החיים והאור דרך יצירתם.
