צייד ג'קסון

הלילה היה אפל, עננים כבדים ריחפו מעל הרי הפורום, והשקט שלפני הסערה היה מוחשי. מנ-דוס ישב על כיסאו הרם, גזירתו נכתבת על קלף מצופה זהב. גנדלף 66, שליחו של ג'קסון, עמד לפניו, עיניו מושפלות.

"הגיע הזמן," אמר מנ-דוס, קולו מהדהד ברחבי האולם. "דבר, גנדלף 66. היכן מסתתר נבל-הקולנוע, מחלל הקאנון, האויב הגדול של טולקין?"

גנדלף 66 הרים את ראשו באי-רצון. "מצאתי אותו," אמר בקול חלש. "הוא מסתתר במבצרו בניו-זילנד, מוקף בגובלינים של הוליווד. הוא מכין סרט חדש..."

רעם הדהד באולם. מנ-דוס התרומם בזעם. "עוד חילול השם? לא עוד! גנדלף הורוד!"

אני, גנדלף הורוד, פסעתי קדימה והשתחוויתי קלות. "כאן אני, אדוני."

"עליך לקחת את מיטב גיבורינו, טולקינאים משכמם ומעלה, ולשים קץ לרשע הזה. קח את חרב הקאנון, קח את מגן הפילולוגיה, וצא לדרכך. אל תשוב עד שג'קסון יחדל לעוות את כתבי טולקין!"

חיוך קטן עלה על פניי. "כמצוותך, מנ-דוס."

וכך יצאנו לדרך—אנחנו, צבא הטולקינאים, חמושים בציטוטים אותנטיים, בניתוחים ספרותיים חדים כתער, ובכוח הרצון הבלתי ניתן לערעור של המיתולוגיה האמיתית. היעד: מבצר ג'קסון. המטרה: טיהור שמו של טולקין, אחת ולתמיד.

משפטו של ג'קסון

הלילה היה קריר ורוחות נשבו בין ההרים כשפסענו לעבר משכנו של פיטר ג'קסון. מבצרו, חבוי בין נופי ניו-זילנד, נראה שקט למראית עין, אך ידענו שבתוכו רוחשת פעילות מסוכנת—עוד פרויקטים קולנועיים שמאיימים לחלל את כתביו של טולקין.

צעדתי בראש, ולצידי גיבורי הפורום—טולקינאים משכמם ומעלה, אנשים שהקדישו את חייהם ללימוד מדויק ונאמן של כתבי טולקין. בלא מילים, התגנבנו דרך המסדרונות המקושטים בפוסטרים הוליוודיים נוצצים, עד שהגענו אל החדר הפנימי.

ג'קסון היה שם. הוא הביט בנו בתדהמה.

"גנדלף הורוד," לחש. "ידעתי שתגיעו."

"פיטר ג'קסון," קולי היה יציב. "אתה מואשם בביזוי כתביו של טולקין, בניתוק יצירתו מההקשר המיתי, ובהפיכת סיפוריו למוצר מסחרי נטול עומק. אתה תבוא איתנו—אל הפורום, למשפט צדק אמיתי."

הוא ניסה למחות, לטעון שהוא רק ניסה להנגיש את טולקין לקהל הרחב, אבל איש מאיתנו לא הקשיב. אחזנו בו והובלנו אותו משם, חוצים יבשות עד שהגענו לממלכת הפורום.

באולם הגדול, מנ-דוס ישב על כיסאו, מבטו קשוח וקר.

"פיטר ג'קסון," הכריז, "אתה עומד למשפט על עיוות יצירתו של טולקין. גנדלף הורוד, תן את דברך."

נעמדתי מול כולם. "מנ-דוס הגדול, הפורום כולו, אין ספק באשמתו. הוא הפך יצירת מופת מיתולוגית לקרקס הוליוודי. מה דינו?"

מנ-דוס הנהן באיטיות. "סופו נגזר."

הבטתי בג'קסון, שלא הצליח עוד למצוא מילים.

הכול נגמר ברגע אחד.

הפורום היה שקט. הצדק נעשה.

..

אין תאריך עדיין..

מאחורי הטבעות: "תחזית שלי ללא ביסוס, 26/9/2026"

לפני שתהיה אפשרות לחנינה?

נתניהו הגיש לנשיא הרצוג בקשת חנינה

(חוץ מזה שעל תיקי אלפים נותנים בכלל חנינה? הרי הם ילדי ארו?)

הקטע בסילמריליון, שגורלים האומלל מסגיר את ברהיר וחבורתו לסאורון

ממש ממש מזכיר את סיפור יהודה איש קריות 

עלפים

או

אלפים

-Denethor Goes Mad From Lead Poisoning

First, a brief history lesson. The tomato was introduced to Europe in the early 1500's when the Spanish conquistadors brought it back from Mesoamerica. Because tomatoes are so acidic, when they were placed upon European pewter plates or cooked in pewter pots, the acidity would cause a greater amount of the lead in the pewter to leach into the food. The resulting increase of lead poisoning lead to the tomato being blamed for causing sickness and death.

In The Return of the King, as Pippin sings for Denethor as he feasts, he is explicitly shown eating tomatoes from a pewter platter. He is also shown drinking from a pewter cup.

I believe this was very intentional by Peter Jackson to subtly imply that lead poisoning was contributing to Denethor's unbalanced mental state.