צייד ג'קסון

הלילה היה אפל, עננים כבדים ריחפו מעל הרי הפורום, והשקט שלפני הסערה היה מוחשי. מנ-דוס ישב על כיסאו הרם, גזירתו נכתבת על קלף מצופה זהב. גנדלף 66, שליחו של ג'קסון, עמד לפניו, עיניו מושפלות.

"הגיע הזמן," אמר מנ-דוס, קולו מהדהד ברחבי האולם. "דבר, גנדלף 66. היכן מסתתר נבל-הקולנוע, מחלל הקאנון, האויב הגדול של טולקין?"

גנדלף 66 הרים את ראשו באי-רצון. "מצאתי אותו," אמר בקול חלש. "הוא מסתתר במבצרו בניו-זילנד, מוקף בגובלינים של הוליווד. הוא מכין סרט חדש..."

רעם הדהד באולם. מנ-דוס התרומם בזעם. "עוד חילול השם? לא עוד! גנדלף הורוד!"

אני, גנדלף הורוד, פסעתי קדימה והשתחוויתי קלות. "כאן אני, אדוני."

"עליך לקחת את מיטב גיבורינו, טולקינאים משכמם ומעלה, ולשים קץ לרשע הזה. קח את חרב הקאנון, קח את מגן הפילולוגיה, וצא לדרכך. אל תשוב עד שג'קסון יחדל לעוות את כתבי טולקין!"

חיוך קטן עלה על פניי. "כמצוותך, מנ-דוס."

וכך יצאנו לדרך—אנחנו, צבא הטולקינאים, חמושים בציטוטים אותנטיים, בניתוחים ספרותיים חדים כתער, ובכוח הרצון הבלתי ניתן לערעור של המיתולוגיה האמיתית. היעד: מבצר ג'קסון. המטרה: טיהור שמו של טולקין, אחת ולתמיד.

משפטו של ג'קסון

הלילה היה קריר ורוחות נשבו בין ההרים כשפסענו לעבר משכנו של פיטר ג'קסון. מבצרו, חבוי בין נופי ניו-זילנד, נראה שקט למראית עין, אך ידענו שבתוכו רוחשת פעילות מסוכנת—עוד פרויקטים קולנועיים שמאיימים לחלל את כתביו של טולקין.

צעדתי בראש, ולצידי גיבורי הפורום—טולקינאים משכמם ומעלה, אנשים שהקדישו את חייהם ללימוד מדויק ונאמן של כתבי טולקין. בלא מילים, התגנבנו דרך המסדרונות המקושטים בפוסטרים הוליוודיים נוצצים, עד שהגענו אל החדר הפנימי.

ג'קסון היה שם. הוא הביט בנו בתדהמה.

"גנדלף הורוד," לחש. "ידעתי שתגיעו."

"פיטר ג'קסון," קולי היה יציב. "אתה מואשם בביזוי כתביו של טולקין, בניתוק יצירתו מההקשר המיתי, ובהפיכת סיפוריו למוצר מסחרי נטול עומק. אתה תבוא איתנו—אל הפורום, למשפט צדק אמיתי."

הוא ניסה למחות, לטעון שהוא רק ניסה להנגיש את טולקין לקהל הרחב, אבל איש מאיתנו לא הקשיב. אחזנו בו והובלנו אותו משם, חוצים יבשות עד שהגענו לממלכת הפורום.

באולם הגדול, מנ-דוס ישב על כיסאו, מבטו קשוח וקר.

"פיטר ג'קסון," הכריז, "אתה עומד למשפט על עיוות יצירתו של טולקין. גנדלף הורוד, תן את דברך."

נעמדתי מול כולם. "מנ-דוס הגדול, הפורום כולו, אין ספק באשמתו. הוא הפך יצירת מופת מיתולוגית לקרקס הוליוודי. מה דינו?"

מנ-דוס הנהן באיטיות. "סופו נגזר."

הבטתי בג'קסון, שלא הצליח עוד למצוא מילים.

הכול נגמר ברגע אחד.

הפורום היה שקט. הצדק נעשה.

מי שלא עוקב, לאחרונה יש דיון אינטרנטי בקהילה הטולקינאית העולמית.

הדיון התחיל כשטולקינאית משוודיה העלתה סרטון שטענתו המרכזית היא ששרה"ט מושפע מהמיתולוגיה הנורדית.

כמובן שבתגובה הרבה טולקינאים דתיים (נוצרים) זעמו על הטענה מכיוון שלטענתם שרה"ט מבוסס על המיתולוגיה הנוצרית.

רציתי להעביר את הדיון הזה לכאן מסיבות ברורות (דת וטולקין)

אז מה דעתכם?

..

כשהוא קרא שר הטבעות בפעם הראשונה שגנדלף באמת מת

רבי גנדלף, רבינו האפור

באתי עד אליך כי חלמתי על גונדור.

רבי גנדלף, רבינו הלבן

באתי עד אליך, רבי גנדלף מאמן

הם רכבו על הארלי דייוידסון בעמק הטרשי

מדי פעם עברו על יד תחנת אוטובוס או אוהל בדואי מזדמן

גימלי ישב בתוך הסירה ליד לגולס ידידו

בעוד החמה שוקעת - צללי הערב ירדו

ככה רכבו כל הלילה בדממה שאיש לא הפר

היה זה ערב פסח וגנדלף נשא באמתחתו את הציוד הנדרש

"דבר לגולס, תאר את אשר עיניך רואות"

לגולס ההאיל על עיניו מפני השמש העולה

"אני רואה גבעה ירוקה מסביבה בנייני בטון אדירי קומה

ובראשה מבנה מוזר עם כיפה עגולה

סביב לגבעה הכל דומם כולם ישנים

אך בחצר המבנה שני אנשים עם קסדות בד

שותים משקה שחור עם גרגירים

מעודי בכל שנות חיי לא ראיתי כמראה המוזר הזה"

זאת ישיבת הספר ו"אדורס הקודש" שמה

וראש הישיבה "תאודן בן תימה" שמו

מלך רוהן ארץ הספר שוכן בו כבוד

בעלות השחר מגיעים אנחנו

ונתפלל איתם ותיקין אך מעתה

עלינו לנקוט במשנה זהירות משום

שבמלחמה על הבית הם נתונים

על כן הישמרו לבל יישלוף

אף אחד מכם את הספרים..

המשך יבוא

@גנדלף הורוד

..