מוזמנים להעיר, להגיב, להתוווכח, לדייק, להוסיף. כתבתי דברים שמחוויה אישית אני מרגיש שחשובים. הדברים כתובים בכוונה בתמצות
עשרה כללי אצבע להורות בונה
1. תפקיד ההורים הוא לטעת בילדיהם יכולות וביטחון. הקפידו לתת להם את האפשרות לרכוש בעצמם את היכולת; אל תעשו את הדברים בשבילם, והשתדלו לחזק אצלם את הביטחון העצמי ולא לערער אותו.
2. השאירו את האחריות אצלם. כאשר חשוב לכם שהם יעשו דברים מסוימים עליכם לעורר את המוטיבציה שלהם מצד עצמם ולא שיעשו את הדברים רק כי אמרתם להם. אם הילד לא מתקלח יומיים זו לא בעיה שלכם, זו בעיה שלו. וכן אם הוא לא עשה את שיעורי הבית. (זה לא אומר שלא צריך להתעקש על מה שצריך להיות, בוודאי שזה משתנה לפי הגיל, אבל צריך לחשוב טוב כיצד להניע את הילד. ועיינו בסעיף הבא).
3. אל תפעלו יותר מדי על-תנאי. לא לחנך בשיטה של מקל וגזר באופן קבוע. אין זה נכון להתנהל דרך קבע באיומים "אם לא תעשה ככה אז".. ולא בשוחד: "אם תקשיב עכשיו לאבא אז מחר תקבל הפתעה". בסוף, החינוך הוא להרגיל את הילד לעשות את מה שצריך ונכון בלא תלות בדברים חיצוניים.
4. ילד צריך גבולות. הגבולות שומרים על הילדים שלכם ובונים אותם יותר ממה שאתם חושבים. הם ההכנה הטובה ביותר לחיים האמיתיים, המלאים מסגרות (מסגרת כשמה כן היא – גבול). כמובן שאתם רוצים בטובת הילד שלכם ולא להכביד עליו. אבל דווקא משום שאתם רוצים בטובתו, הציבו לילד גבולות. ועמדו בהם. הרווח יהיה כולו שלהם. ושל החברה כולה.
5. אל תהיו כמו ההורים שלכם. פעמים רבות אנשים תופסים את עצמם "וואי נהייתי בדיוק כמו אמא שלי", אז תקדישו זמן למחשבה, מה מהדברים שההורים שלכם עשו חיזק אתכם ובנה אתכם, ומה החליש והוריד אתכם. ופעלו בהתאם. כמובן שקיבלנו דברים טובים מהורינו, אבל חשוב לקחת את התוך ולזרוק את הקליפה.
6. אל תנטרו טינה. פעמים רבות הילדים מכעיסים אותנו או מעצבנים אותנו. אין מה לקחת ללב. זה לא אישי. הם ילדים, וממילא הם אמוציונלים ואימפולסיבים. התפקיד שלכם הוא להיות המבוגר האחראי. ולכן – אל תענישו או תפעלו מכעס, ובטח שכאשר הם באים להתפייס או לתקן אל תשדרו להם שאתם עדיין כועסים (אלא אם זה לצורך חינוכי) וכל שכן שאל תזרקו הערות מחלישות או מזלזלות.
7. לא לשושש. או: היו אמפתיים. אם הילד שלכם בוכה אל תאמרו לו "שקט", 'די', 'מספיק' או: "אין מה לבכות חמודי". אם הוא בוכה כנראה יש סיבה. בחוויה הרגשית שלו משהו נפגם. במצבים כאלו מה שיש לעשות הוא פשוט לתת לילד חיבוק. מגע באופן כללי חשוב מאוד לילדים ובונה אצלם ביטחון.
8. אל תתנו למצפון לנהל אתכם (מיועד בעיקר לאמהות, אבל). בתור בני אדם אנחנו מונעים משכל ורגש. גם למצפון יש תפקיד חשוב; תפקידו לשמור עלינו הולכים בדרך הישר ולהשיב אותנו ממעשים רעים. בהורות, אתם כנראה אוהבים את הילדים שלכם, החליטו בהחלטה מושכלת וברגישות הנכונה כיצד נכון לפעול עם ילדיכם, אבל המצפון הוא לא צד בסיפור. אתם הורים טובים. זה בטוח [סוגרים חשובים: ויש גם מקום לאינטואיציה. זה נכון שצריך ללמוד להיות הורים טובים, אבל הטבע האנושי בנוי כך שכל אדם יהיה הורה ביום מן הימים וממילא יש בנו אינטואיציה טבעית נכונה להיות הורים טובים לילדינו. האמינו בעצמכם ובהורות שלכם!]
9. כללי הבית כוללים גם אתכם (מיועד בעיקר לאבות, אבל). אם אמרתם לילד שאסור להכניס אוכל לחדרי השינה, אז גם אתם אל תאכלו שם. גם כשהוא לא רואה. אם קבעתם שלא שותים מהבקבוק אלא רק מכוס, הדבר נכון גם לגביכם. הדוגמא האישית היא עיקר החינוך. מעשים משמעותיים ממילים.
10. דברו רק אמת. לעולם אל תשקרו לילד שלכם. גם לא למטרה חינוכית וטובה. הרושם שיחרט בו אם השקר יתגלה יהיה חמור מכל דבר. אמת מארץ תצמח.