שאלות על אפס הפרדההריונית?

מספרים שזה יפה ו-וורוד, התינוק צמוד לאמא ישר וכו וכו. נשמע מהמם. באמת. באלי.


אבל תכלס, להיות שם זה אומר שאני מקלחת לבד את התינוק? תמיד מחליפה לו? נמצאת איתו? ובאים רק לעשות בדיקות לידי?

ואם המלווה שלי צריך/ה לצאת וכן אני נשארת לכמה שעות לבד? ואם אני צריכה שירותים או מקלחת אז זה לחפש עכשיו אחות ולהתבייש לבקש? ואי אפשר לצאת החוצה להתאוורר עד השחרור? ואם אני רוצה לנוח מהלידה?


פתאום נשמע לי דווקא קצת קשוח ומלחיץ…


עשיתי תמיד ביות חלקי - בשעות הראשונות התינוק היה בתינוקייה ורק אחרי שהתאוששתי לקחתי לחדר.

ומאז הם איתי באפס הפרדה בבית תאמינו לי ;)

אבל מתלבטת הפעם דווקא לגבי אפס הפרדה.


אז בנות שהיו באפס הפרדה תרגיעו אותי ותאירו את עיני ל-מה זה באמת באמת אומר?

אני אוהבת אפס הפרדהיעל...

קודם כל- לא מעירים אותי בלילה!!

ואצלי הם ישנים לילה שלם, אז זה להיט.

הוא יונק לפי הצורך שלו, ולא לפי ההחלטות שלהן.

את יודעת בלב שקט שהוא לא צורח את נשמתו בזמן שאין מספיק כח אדם בתינוקיה.


 

ולגבי מקלחת וזמן של שקט עבורך-

את יכולה להביא אותו לאחיות מתי שאת רוצה, הן גם יכולות לקלח.. ככה שבעיניי זה הכי מושלם.

(פעם אחת אפילו יצאתי מהבית חולים לכמה שעות.. והשארתי אותו בתינוקיה.)

 

הייתי ככה בשני בתי חולים שונים, הגיוני שמשתנה ממקום למקום

 

האחיות לא בודקות שהוא יונק כל 3 שעות?פצלש :)

זה הדבר שהכי קשה לי במחלקה!

התינוקות שלי לא רוצים לינוק כל 3 שעות ביממות הראשונות והצוות פשוט חופר ומלחיץ וזה נורא בעיני להתחיל את ההנקה בצורה כזאת של להכריח את התינוק לאכול בכוח!

שונאת את זה!

מוזר שחופרים לך על זהמתואמת
התינוקות שלך נולדים פחות משלושה קילוגרמים?
לא, נולדים 4 ומעלהפצלש :)

מעניין אם זה תלוי בית חולים. בעין כרם זו החוויה שלי משלוש לידות, כולם במשקלים מכובדים.

 

ממש מוזר...מתואמת
דווקא כשנולדים גדולים מאוד חוששים לירידה משמעותיתשוקולד פרה

לפי מה שהבנתי

מבחינתם תינוק גדול צריך לאכול יותר

לי אמרו ככה כי אצלי גם גדולים

לא. הן שואלות אם אכל ואני אומרת שכןיעל...
אותי שאלו אם היא אכלה ואמרתי שכןהשקט הזה
אז מה אם זה לא היה מדוייק
אני צריכה ללמוד לעשות את זה גם..פצלש :)
מה? ממש מוזר!אין כמו טאטע!
אצלי היתה תינוקת שהתעוררה לאכול רק אחרי 6 שעות ביום הראשון והן הרגיעו שהכל טוב וזה בסדר, היא לא תרעב..ושזה ממש טבעי ביממה הראשונה שיש פערים כאלה
נכון. מיד אחרי הלידה יש כמה שעות של חסדפצלש :)

אבל אז מתחיל המעקב על הכל 3 שעות..

המסכן הקטן עוד הקיא מי שפיר כל הזמן וממש לא היה מעוניין לינוק😶

אותי שאלו כל הזמן מתי אכל ומתי עשה בטיטולתוהה לעצמי
אבל יכול להיות שהרגשתי שיושבים לי על הראש כי היינו עם ירידה גבולית במשקל
אבל זה הגיוני ששואלים.יעל מהדרום

לק"י


אולי לא צריך לחפור, אבל כן לעקוב שהכל בסדר.

ואם היתה ירידה גבולית במשקל, אז באמת הגיוני ששואלים יותר.

כן. זה אומר כל מה שאמרתהמקורית

התינוק איתך כל הזמן ואת היחידה שמטפלת בו. ייתכן ויש מקומות שמאפשרים להשאיר בתינוקייה, לא יודעת, כנראה צריך לברר. אבל זה לא יהיה אפס הפרדה בהגדרה, אז אם את צריכה את העזרה הזו - אין מה להתעקש על זה בעיניי.

אני פעמיים הייתי באפס הפרדה. בעלי היה איתי, לי זה התאים

לא חושבת שבמחלקות של אפס הפרדה יש מחלקתכתבתנו

ילודים, זה רק במחלקת יולדות רגילה לא?

אבל כן האחיות בדלפק לוקחות להשגחה אם את לבד ורוצה להתקלח או שירותים וכו'.

נשמע שהביות החלקי היה לך טובממשיכה לחלום
למה בעצם לעשות אפס הפרדה אם ככה?
עונהפיצקית24

לגבי מקלחת-אפשר לקלח לבד, ואפשר שהם יקלחו

בלידה האחרונה אמרו לנו שההמלצה היא לא לקלח ביום ראשון וכשנגמר היום הראשון הם הזמינו אותנו להביא אותו ושהן יקלחו, בעלי לקח אותו והן גם הלבישו אותו אח"כ.

מהפעמים שהייתי טיפלתי לבד, עם הראשונה היה קשה עם ההנקה והאחיות שמעו ועזרו לי גם מאוד מאוחר בלילה. הן כל הזמן מציצות ובודקות שהכל בסדר.

שירותים או מקלחת-אפשר להכניס את התינוק לתוך השירותים, אפשר להיעזר במלווה ואפשר גם לבקש מהאחיות (לא ניסיתי). בלידה האחרונה כבר נכנסה שבת ובעלי לא הגיע בזמן אז יולדת אחרת שמרה לי עליו כשהתקלחתי, עד שבעלי הגיע.

אפשר להשאיר את התינוק עם מלווה ולצאת להתאוורר.


אני ממש אוהבת אפס הפרדה, ככה הם רגועים יותר בדרך כלל. זה קצת קשוח, אם יש מלווה זה יכול לעזור.

כן זה אומר שאת עושה הכל... לב אוהב

לדעתי צריך עזרה, זה קשוח לבד

תלוי גם בהתאוששות מיד אחרי הלידה

 

אפשר לקלח רק בביתיעל מהדרום
אני ברוב הלידות הייתי בביות מלאיעל מהדרום

לק"י


מהשעות הראשונות אחרי הלידה, התינוק היה איתי כל הזמן.

התקלחתי או כשבעלי הגיע או שביקשתי מהצוות לשמור עליו כשיכלו.

לשירותים נכנסתי בלעדיו (כי השירותים לא כאלה גדולים).

בסורוקה זה 2-4 נשים בחדר. תלוי על איזו מחלקה נפלת. וגם אין תנאים מיוחדים, אבל לי זה בסדר.

וֹכשהקטן שלי ממש בכה בלילה, אז ביקשתי עזרה מהאחות (היא אמרה לי לבקש אם המצב קשה), והיא לקחה אותו אליה והצליחה להרגיע אותו.


אולי תכתבי על בתי חולים ספציפיים, ויוכלו לתת לך יותר מידע.

והילדים שלי כולם היו עם צהבת והיו בטיפול באוריעל מהדרום
לק"י


אז היה טוב שהם היו איתי בחדר בפוטו.

זה אכן אומר כל מה שכתבתמתואמת

אבל בדרך כלל יש תנאים נוחים יותר כדי שיהיה אפשר לעשות זאת בקלות: שירותים גדולים שאפשר להכניס אליהם את התינוק, משטח החתלה נוח, כיור גדול למקלחת לתינוק, והבונוס הכי משמעותי בעיניי - חדר של שתיים בלבד. וחוץ מזה - לא צריך ללכת עד לתינוקייה כדי להביא את התינוק (לי בתור קיסרית בחלק מהפעמים זה היה משמעותי)

לח היה קשה רק עם ההרגשה של להיות כלואה במחלקה (כי אסור להוציא ממנה את התינוק). כל השאר היה לי מצוין. במקרים דחופים נעזרתי בבעלי או במבקרים אחרים שישמרו על התינוק כדי שאוכל להתאוורר (להתקלח, לטייל מחוץ למחלקה). אבל שרדתי ככה גם אשפוז של חמישה ימים בלי שבעלי יכול היה לבקר... (קורונה)

אבל כמו שאת מבינה, זה לגמרי אינדיבידואלי. מבין השורות נשמע שלך זה פחות מתאים...

זה ככה באמת.פרח חדש

כשאני התקלחתי שמתי את התינוק לכמה דקות אצל האחות.

לא קילחתי את התינוק.. רק בבית.

דווקא אומרים שזה יותר טוב לעור התינוק

אני מאוד אהבתי. 

אני הייתי אפס הפרדהEliana a

 

לא יכולתי להתקלח בנחת

ללכת לאכול/ לקחת אוכל ,

כל פעם שיש לו בדיקות הצוות מפריע קצת

אי אפשר סתם ככה בייביסיטר שייתנו תמל ולנוח.

 

אבל בכללי בביות חלקי תמיד התינוק איתי , רק לדעת שיש איפה לשים שאני לא יכולה זה מרגיע


 

אבל אם מישהי או בעלך איתך זה כבר אחרת ,זה באמת תלוי לסגנון שלך ספציפי 

יכולה לשתף אותך שאני הפעם (ילד שביעי בליעה"ר)אמהלה

ממש התכווננתי על אפס הפרדה, למרות שהיה לי מצוין בביות חלקי

אבל פה בפורום ממש השתכנעתי שזה חשוב

אממה

בשל סיבוכים שונים, מחדר הלידה, התינוק היה בהשגחה בתינוקיה ואח"כ בפגיה

לא היה אפס, היתה רק הפרדה...

ופעם ראשונה שהתכרבלתי עם התינוק שלי, בלי חוטים, צפצופים והמון אדם....

היה חמישה ימים אחרי הלידה.

אבל מאז הוא עלי

לא נפרדים לרגע ב"ה.

ואני יודעת שעשיתי כל מה שיכלתי כדי לשמור על בריאותו

גם אם זה היה מעט מרחוק.

מציינת שהייתי צמודה אליו בתינוקיה ואח"כ בפגיה. הייתי הולכת ממנו רק לשירותים ושניה לאכול משהו

הייתי שם ממש 23 שעות ביממה. וזה היה קשוח.

שיתפתי את זה רק בשביל שתדעי שיש מי שמסדר לנו את כל הקוביות.....

תעשי מה שטוב לך. ולא מה שכרגע טרנדי ונשמע טוב....

ואם הטרנדי הזה נשמע לך מושלם אז תעשי אותו.

רק בשמחות,בבריאות ובידיים מלאות

רק לגבי הטרנדאפונה

אני מניחה שהתכוונת לטרנד של הפרדת תינוקות מאמהותיהם?

כי משחר ההיסטוריה ועד שהתחיל הטרנד הזה לפני כמה עשרות שנים, תינוקות היו צמודים לאמהות שלהם מרגע הלידה ועד שנגמלו.

אני תמיד בוחרת אפס הפרדהבשורות משמחות

עקרונית זה חשוב לי

כן צריך להיות צמוד ולטפל כל הזמן בתינוק בדרכ לרוב הם ישנים ואם אני רוצה להתקלח או לשירותים אני נעזרת ביולדת שאיתי שאם התינוק מתעורר שידפקו לי בדלת, או נעזרת באחיות

להתאוורר אני יוצאת למרחב איפה שהחדר אוכל כן עם התינוק אבל שוב לרוב הם ישנים אז לא מפריע

לי היה טוב בלניאדו באפז הפרדה (אבל זה היה לפני 4אם_שמחה_הללויה
שנים)(
זה אומר מה שכתבתאפונה

אבל למה זה מפחיד?

אתם נמצאים יחד

את לא צריכה שמישהו ישמור עליו כדי לנוח. אתם נחים יחד.

את יכולה להכניס אותו איתך לשירותים או למקלחת (ואפשר גם להתקלח כשיש לך מבקרים שישגיחו עליו).

את גם מחתלת אותו

זה לא תינוק בן שנה וחצי שבורח תוך כדי...

לקלח את יכולה בעצמך, לא חייבים לקלח בגיל הזה בלי קשר. את כמובן יכולה גם לבקש מהאחות או מאחד המבקרים שלך עם מתאים (סבתות למשל).

את לא יכולה לצאת מהמחלקה, נכון,

אבל ממילא כל כך סמוך ללידה הגוף שלך זקוק לשכיבה מלאה ולא כדאי לטייל.

אממ לגבי הלמה מפחיד. אותי למשל ממש מפחיד כי,שגרה ברוכה

אני כל לידה ב12 שעות הראשונות סחרחורות וכו' לא יורדת אפילו להתקלח בעצמי. (לחץ דם נמוך והכל)

ברוך ה שבזמן הזה התינוקות שלי ישנים ולא דורשים אוכל וכשאני מסוגלת ללכת(עם תמיכה בקירות) הם דורשים אותי החמודים האלה. אז אני לדוגמא לא יודעת איך אסתדר באפס הפרדה/ביות מלא. וכל לידה מחדש מתלבטת פה ושם וכו' ובסוף לא עושה את זה.

בהחלט מהנקודות גם שהעלתה הפותחת..

ואין לי אפשרות שבעלי ישהה איתי כל הזמן כי יש עוד ילדים בבית.. כנל אמא שעובדת וכו'.


 

אז יש פה מקום לפחד כל אחת וסיבתה.. מי שבאמת מתפקדת טוב דוך ישר אחרי הלידה יכוליות שזה הבסט עבורה. כל אחת צריכה לשקלל את הנתונים שלה. 

בד''כ תמיד אפשר לבקש עזרה מהאחיות אם צריךחילזון 123

גם להשאיר אותו להשגחה אם צריך להתקלח, גם לעזור במקלחת. אבל זה יהיה בזמן שמתאים לך.

למרות שלדעתי אין צורך לקלח בימים הראשונים, זה יכול לחכות... ואם את רוצה להתקלח אפשר להכניס את העריסה איתך.

אבל אם היה לך טוב בסידור הקודם תשארי בו.

זה הרגשה אישית, אני לא הייתי יכולה לחשוב על להשאיר את התינוק רחוק ממני עם עוד מלא תינוקות אחרים ולא יכולתי באמת לנוח ככה

איך את הרגשת כשהתינוק לא לידך?מוריה

זה ממש אינדוודואלי.


יש נשים שצריכות את התינוק קרוב קרוב כל הזמן.

ויש נשים שצריכות מנוחה בימים האלה לפני שחוזרים לבית.

מחזקת אותךשמ"פ

רואה הרבה תגובות של כמה זה חשוב ואיך שממש רוצים להיות ליד התינוק.

זה מאוד אינדיבידואלי מה שטוב לך.

לי כולם אמרו תעשי ביות מלא איך אפשר לחשוב אפילו על חלקי ולי זה ממש לא היה טוב. הייתי חלשה מאוד מהלידה הורמונלית בטירוף בוכה ופשוט הייתי צריכה לישון,לנוח ולהרגע לבד

לי היה יותר קל אפס הפרדהקפצתי לבקר

כשהתינוק (מסיבה רפואית שלא ברורה לי עד היום..) היה בהשגחה בתינוקיה נאלצתי ללכת כל הזמן ולתזז בין החדר לתינוקיה. אחרי קיסרי זה אתגר.

כשהייתי באפס הפרדה חלק מהבדיקות היו בחדר וחלק בתינוקיה, לרחוץ האחות רחצה בנוכחותי, היה לי הרבה יותר קל

הרבה פחות הליכה ויותר שקט נפשי.

האחיות היו זמינות לעזור, הציעו בשמחה לשמור לכמה דק' או עזרו להרגיע תינוק שבכה.

יש לך בלבול מושגיםמקרמה

אפס הפרדה- כשמו כן הוא

זה אומר שהתינוק לא נפרד מהאמא בכלל בדגש על מיד אחרי הלידה אפילו לצורך בדיקות, הכל נעשה בצמוד לאמא- והוא בהכרח מצריך לוותר על התינוקיה בהמשך

לא בכל הבתי חולים יש אפס הפרדה ויש כאלו שיש הפרדה אחרי הלידה לצורך בדיקות ולאחריהם מחזירים את התינוק לאמא


אבל ביות מלא לא בהכרח אומר אפס הפרדה

יכולים לבחור בביות מלא ועדין לאחר הלידה התינוק ילקח לבדיקות ויחזור לחדר של האמא

(או במקרה של ביות חלקי- לתינוקיה)


אבל כן, ביות מלא אומר שהטיפול המלא בתינוק על אחריותך או בעזרת בעלך

קל וחומר באפס הפרדה


לי דווקא הנוכחות הצמודה מרגיע אותי

בלידה הראשונה נאלצנו להיפרד והמרחק לא עשה לי טוב

מצאתי את עצמי צועדת לתינוקיה. יושבת/ ישנה על כסא על ידו שעות וזה רק עיכב את ההחלמה


אם הלידה עוברת בטוב- בשעות הראשונות גם התינוק מתאושש


הייתי נכנסת איתם למקלחת או נכנסת כשבעלי נמצא (אני לא מקלחת בבית חולים)

אני בשתי הלידות עשיתי ביות מלא/ אפס הפרדהדיאן ד.

בלידה ראשונה שהיתה בניתוח לא ממש תיפקדתי ובעלי היה איתי כמעט כל הזמן

ובזמנים שלא, הגיעו אמא שלי או אחיות שלי.

כך שלא הייתה לי בעיה עם מקלחת לעצמי, תמיד היה משיהו שיהיה עם התינוק.

 

בלידה שניה, כן הייתי חלק מהזמן לבד ואז לשירותים לפעמים נכנסתי יחד עם התינוקת.

גם בלידה הזאת רוב הזמן היו איתי וגם ככה הייתי בקושי 36 שעות בבית חולים אחרי הלידה.

 

 

מקלחת לתינוק אני לא מקלחת בבית חולים...

חופשי מקלחת כשמגיעים הביתה או אפילו יום אח"כ.

 

 

אישית, לא מסוגלת לחשוב שהתינוק שלי ילך לתינוקייה

אני כן מסכימה שצריך עזרה ומישהו שיהיה עם היולדת שזה ממש ממש מקל.

אני חושבת שבחלק מהבתי חולים אפשר להביא את התינוק לתינוקיה בביות מלא לזמנים של מקלחת וכאלו.

אולי במחלקות של אפס הפרדה אי אפשר.

עונה מניסיון של שתי האפשרויותשושנושי

לידה ראשונה - ביות חלקי. היה לי קשה לא להיות עם הבייבי, בקושי ישנתי בלילה כל רגע רצתי לבדוק מה קורה איתו.

לידה שנייה עשיתי ביות מלא, בעלי היה איתי בלילה מה שהקל מאוד.

אני לא מתחרטת לרגע. החיבור הראשוני הזה תרם לי מאוד להיקשרןת לבייבי. אני מרגישה שהפעם הייתה התאוששות אחרת וטובה הרבה יותר (לא בטוחה שזה רק בגלל הביות, כנראה גם בגלל שהפעם הייתה לידה קלה במיליון)

נ.ב. באופן כללי אני מרגישה מצוין אחרי לידה

גם עם תפרים מסוגלת לרקוד בלט, ככה שאני לא ממש מהווה דוגמה.


כן מציינת שאם בעבר עשית חלקי והיה לך טוב,

לא הייתי משנה את זה.

תחשבי רק על עצמך. 

באופן אישי, כשעשיתי ביות מלא לפני כמה שנים טובותכתבתנו

סבלתי מזה מאוד. בלידות שלפני כן הייתי במחלקת יולדות רגילה והיה לי סבבה עם זה. בביות מלא הייתי עם עוד יולדת בחדר ובלילה הראשון התינוק שלי ישן רגוע אבל של השכנה בכה המון ולא ישנתי בכלל, הלילה השני הפוך והיסורי מצפון על השינה של השכנה אכלו אותי. וכשפעם אחת (אחרי שהן אומרות במפורש שאם צריך להביא אליהן) ביקשתי מהאחיות בתינוקיה להשגיח עליו, זו שדיברתי איתה עשתה לי הרגשה ככ לא נעימה שזה גובל בדיני נפשות בימים ההורמונליים האלה (סתם, מגזימה כמובן, אבל באמת זה מה שיולדת עייפה ומתוסכלת צריכה לשמוע עכשיו?..)

והחלטתי שאני לא מנסה שוב, אלא אם אהיה במקום עם חדר לבד. אז קחי בחשבון גם את זה אם זה שיקול בשבילך

אני תמיד באפס הפרדהשיישאר חסוי

ותומכת מאוד.

גם בלי עזרה.


התינוק איתך. הכי טבעי. הכי נכון. לתינוק למה שהוא צריך וגם ליולדת שכל ההורמונים שלה עכשיו מכוונים לקרבה לתינוק ולטיפול בו.


גם סיכוי טוב יותר שיישן יותר טוב וגם אם לא, עדיף שיהיה איתך משיבכה את נשמתו בתינוקיה.


לשרותים ולמקלחת שלי מכניסה איתי את העריסה,  את התינוק לא מקלחת עד גיל שבוע לפחות.


לא ראיתי בעיות מיוחדות סביב זה ודווקא אני מהאלה שממש נחות אחרי הלידה.


בלידה הראשונה הייתי בבי"ח שהרשו לי (תודה באמת) שהתינוק יהיה איתי אבל לא היתה מחלקה ייעודית לאפס הפרדה והמקום לא היה בנוי לזה וזה היה נורא. כל טיטול שרציתי להחליף הייתי צריכה ללכת לבקש מהאחיות, כי לא היה בחדר ובלילות במקום להניק בחדר ברוגע וכולן בחדר עם תינוק ולא נורא אם הןא בוכה שניה עד שמתחבר האחיות הזניקו אותי על הציוץ הראשון לעוף לחדר הנקה כדי שלא להפריע את מנוחת שכנותיי שהיו בלי תינוק בחדר. זה היה סיוט. ישנתי הכי פחות מבכל לידה אחרת. 

אין מצב שהייתי מוותרת על זהשלומית.

אני מרגישה שמיד אחרי הלידה התינוק צריך את אמא ואמא צריכה את התינוק.

ולשאלותייך:

את מקלחת אותו ומחליפה לו אבל האחיות בהחלט עוזרות במקרה הצורך. כלומר, א"א לבקש מהאחות לבוא לכל החלפה אבל כשמתעורר צורך מיוחד ( לי למשל התהליך פעם אחת באמצע הלילה שהרגשתי שממש אין לי כוחות) הן עוזרות בשמחה.

אם את צריכה להתקלח או להתפנות בעיקון החדרים שירותים מספיק גדולים כדי להכניס את העריסה. באופן אישי אם אני צריכה דקה שתים לשירותים אני נכנסת, ומקלחת אני עושה כשיש איתי מישהו נוסף ששומר על התינוק. מקסימום אכן אפשר להביא לאחיות לבייביסיטר קצר.

להתאוורר את יכולה טו בתוך המחלקה או להשאיר את התינוק עם מבקר (בעלך, משפחה וכו) באופן אישי חייבת לציין שאני לא הרגשתי שום צורך אחרי הלידה לצאת לטייל.

אם את רוצה לנוח: האמת אני לא מבינה איך אפשר לנוח ולהיות רגועה כשהתינוק לא לידי... בשבילי הכי שקט ובטוח שהתינוק לידי.

קיצור, בעיניי זה המצב הטבעי והאידאלי, בוודאי ובוודאי לתינוק, אבל בהחלט גם לאמא

החששות אמיתיותשיפור

אם המלווה לא תמיד יוכל להיות איתך זה יכול להיות קשוח.

זה גם משתנה בין בתי חולים- כמה המרחק בין המחלקה לתינוקייה וכמה הם זורמים שתשאירי שם את התינוק שלך.

לדעתי112233445566

קודם כל חשוב לדעת את העובדות על חשיבות אפס הםפרדה. ממליצה לשמוע פודקאסטים בנושא וכו'.

מצד שני בהחלט ישנם אתגרים בכך.

כשאין מלווה תומך הטיפול לעתים מאתגר.

 

וכדאי לבחור החלטה מושכלת מתוך ידיעה,

אפשר להחליט גם להשקיע למצוא מלווה אחות / גיסה / אמא / או אפילו להביא מלווה בתשלום כדי לאפשר לך לנוח אבל להיות צמודה לתינוק.

 

ואפשר גם לבחור לשים בתינוקיה או באופן חלקי, אבל בעיני הרבה נשים בוחרות בכך כי לא מספיק מודעות לחשיבות.

 

ביום שבתי החולים יעשו אפס הפרדה באמת נח זה יהיה מדהים!!1

יהיו מיטות מתחברות לתינוקות עם האמהות

ועוד רעיונות שונים מדהימים שיאפשרו לאמהות להסניף בכיף את התינוקי שעד לפני דקה היה עובר ברחם שלהן...

נשים בוחרות בתינוקיה כי היא אופציהמקרמה

והיא קיימת וזמינה


 

אם בתי חולים היו עובדים במתכונת שהברירת מחדל זה ביות מלא

והתינוקיה תהיה שמורה למקרים מיוחדים

אז המיקוד יהיה לאיך אני נערכת להיות עם התינוק שלי אחרי הלידה...


 

והלוואי וכל המחלקות יולדות יהפכו להיות במוד של הצאוששות מלידה - כלומר פסיליטיז ברמה גבוהה מותאם לאישה אחרי לידה

ולא מחלקת אשפוז סטנדרטית

 

ממשהשקט הזה
עם חדרים פרטיים כדי שתוכלי לנוח ולא לסבול מהבכי של היולדת או מזרם המבקרים שלה🙄
קראתי את כולכן!הריונית?

תודה ממש לכל אחת שכתבה והגיבה! נתתן לי נקודות חדשות להסתכלות ולתכלס,

אז צריכה לשבת עם עצמי ועם בעלי לראות מה יתאים לנו.


אבל חייבת לומר שכל הילדים שלי היו בתינוקייה והיה יחס מהמם! ואחיות אמפתיות. וגם אם בכו קצת עד שבאתי, הכל סבבה גם בבית הם בוכים אח״כ .

ברור שכשיש הרבה תינוקות לוקח זמן להרגיע את כולם. והייתי שם וצפיתי מהצד ושום דבר לא היה נראה לי שלילי או מתעלל או מתעלם חלילה.

פשוט קצת לא אוהבת ש״מורידים בדרגה״ מי שבוחרת לשים בתינוקייה

כמו שלפעמים ״מורידים בדרגה״ מי שלא מניקה


אז זה באמת תלוי בתחושה של האמא ובעוד משתנים

והעיקר שכולנו נלד בידיים מלאות ובבריאות ילדים מתוקים

אבל כן חשוב לא לבטל עובדות112233445566

חלב אם הכי טוב לתינוק. 

שהות עם האם הכי טוב לתינוק.

 

כל אמא היא אמא טובה באשר היא. אבל בלי לבטל את העובדות.

מה המשמעותתקומה

של הכי טוב, אם גם האופציה האחרת בסדר גמור?

מה המשמעות של אפס הפרדה זה הכי טוב לתינוק, אם יש תינוקות רבים שנמצאים כמה שעות בתינוקיה וגדלים להיות ילדים מהממים ואנשים טובים?


מה זה אומר הכי טוב?

הכי טוב במה?


אני לא מזלזלת בזה.

רק תוהה אם לא עולה כאן קול קצת טוטאלי מידי ביחס לאפס הפרדה.

בערך כמואפונה

לגדול במשפחה מאמצת מול משפחה ביולוגית

או להוולד אחרי 40 שבועות ברחם מול כמה שבועות באינקובטור.

(אני לא אזכיר תמ"ל והנקה כי זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שהם לא טובים באותה מידה).

סליחהתקומה

אבל זה מוגזם לחלוטין להשוות את זה ככה.

אין לי שום דבר נגד אפס הפרדה.

זה מהמם ואני שמחה שיש את האפשרות הזו למי שרוצה. וכן, זה טבעי נורמלי וכו' וכו'.

מכאן ועד להגיד שזה כמו לגדול במשפחה מאמצת מול ביולוגית, הפער גדול מאוד מאוד.


ושימו לב שלא עניתם על השאלה בעצם. אלא רק חזרתם על זה שזה טוב.

טוב במה? מה הופך את זה ליותר טוב?

והאם כדי להגיד על משהו שהוא טוב, חייבים להגיד על משהו אחר שהוא פחות טוב? חייבים להקטין דרכים אחרות?

@112233445566

גם אני חושבת שזה לא השוואה נכונהפרח חדש

ואני הכי בעד טבעי ומאוד נהניתי באפס הפרדה

אבל זה שיש היום תחליפים (במקרה הזה לשים בתנוקיה במקום אפס הפרדה)

זה לא אומר שאין בהם מעלות שגוברות על הטבעי.

טוב בהמון דברים112233445566

עובר קטן שרק נולד אחרי 40 שבועות עם אמא שלו, הוא מרגיש מחובר אליה, וזקוק להמון חום גוף וקרבה של אמא שלו. הוא גם ככה חדש בעולם מחוץ לרחם, פתאום להיות בחדר מלא באור ורעשים ושוכב על מיטה בלי לראות ולהרגיש ולהריח ולחוש את אמא שלו באיזור זה ממש לא טבעי ואידיאלי.

זה אוויר לנשימה בשבילו כמו אוכל. זה ממש ממש צורך שלו.

הימים הראשונים החיבור הזה נורא משמעותי. אני שמעתי ולמדתי המון על זה!!!

וקשה לי לפרט פה על ה.. מרגישה שהפירוט המועט שלי מקטין את כל הטוב שקיים באפס הפרדה.

 

אאני כן חושבת שזה מאד מאתגר היום לפעמים כי אנחנו לא חיים כמו פעם בעיטוף שלכל נשות השבט, ולכן מבינה מי שבוחרת אחרת.

אבל היא חייבת לדעת על מה היא מוותרת. ולבחור בכך כי מה לעשות 123, היא מרגישה שזה גדול עליה.

והלוואי ובתי החולים ינגישו את זה שזה לא יהיה גדול על אף אחת.

הפוך

נשים רק ירגישו את הכיף בלנשום את הפלא שיצא מהן.

גם לי נורא מאתגר באפס הפרדה בבית חולים אחרי לידה כשאני מחוקה!!!

 

למה את חושבת שזה מוגזם?אפונה

אבל אענה בכל זאת (תשובה חלקית, כי לשהות המשותפת יתרונות רבים מכדי שאוכל למנות או בכלל להבין):

התינוק והאמא הם יחידה אחת, דיאדה. יש ביניהם תלות הדדית שכמובן נמצאת בשיאה בתקופת ההיריון, עם הלידה התלות מעט קטנה וככל שהתינוק גדל מבשילה במערכת אם-תינוק נפרדות. אם הנפרדות מתרחשת מתוך הבשלה בהתאם להתפתחות של הילד - הוא יכול להפוך לאדם בוגר ובריא.

ככל שמתרחשת הפרדה בשלב מוקדם מידי, בו  עדיין יש תלות והזדקקות, הילד (ולפעמים גם האמא) נכנסים למצב דחק ומתעוררים מנגנונים שונים כדי לפצות ולהגן על הנפש (ולעתים גם על הגוף) מפני הסכנה.


ברור שאנחנו לא יכולים להימנע בכלל מפרידות ובסופו של דבר ההתמודדות עם פרידות, כשהן בתזמון ובאופן שמתאים לשלב התפתחותי, מייצרת חוסן. אבל להפרד מאמא בגיל כמה שעות זה לא מותאם.


בגיל הזה היקשרות היא רק דרך החושים, אין שום תפיסה של זמן למקום. ולתינוק ששוכב בעריסה בחדר אחר אין יכולת לתפוס שאמא דואגת לו למרות שהוא לא מרגיש, שומע רואה אותה.

זה מייצר סטרס בגוף (מדדים פיזיולוגיים).

גם אצל האמא אגב, יש תחושת אבל כשהתינוק "נעלם" (למרות שהיא יודעת שהוא נמצא בתינוקיה ותיכף תפגוש אותו).

התינוק הרך זקוק להמון מגע ועיטוף כדי להרגיש בטחון בעולם. הוא לא יכול לקבל את זה בתינוקיה כי הצוות לא ערוך לכך, הם מטפלים רק בצרכים הפיזיים (אוכל, נקיון).

התחושות האלה לאורך שנות הינקות בונות את דפוסי ההיקשרות שיהיו לילד כמבוגר וילוו אותו בכל מערכות היחסים שיקיים בחייו.

וכמובן השהות המשותפת תומכת בביסוס ההנקה.

אני רק רוצה לומר..אתחלתא דהריונא

בבי''ח בו ילדתי בעבר היתי צמוד לכולם

לא היתה מחלקת אפס הפרדה

היה אפשר לבחור פשוט כל רגע מה נכון לך

ומאוד מזדהה עם מה שכתבת וגם פשוט באמת רוצה אותם איתי ..

ושמה בתינוקיה רק לכמה דקות ..מדי פעם..כדי להתקלח או לשרותים או שאוכל להתלבש ,להתארגן רגע בבוקר

התינוקות שלי לא שוכבים ישנים בעריסה כמעט...רוצים רק על הידיים...יום ולילה...


אבל

עכשיו צריכה ללדת ובבי''ח יש מחלקת אפס הפרדה ללא תינוקיה כלל..

כשזה לא לידה ראשונה -שניה..ואני נמצאת לבד רוב הזמן לחלוטין

ואין לי איפה לשים לרגע ..

אני לא יכולה ללכת לשרותים ולהתקלח עם תינוק צורח לידי

זה מלחיץ אותי

ואחרי לידה ללכת לשרותים זה לא דקה..זה התעסקות ודם וכואב וצריך לשטוף כל פעם

קיצר ..

אותי נגיד זה מלחיץ שאין בכלל תינוקיה


אז סתם ..לא כנגד מה שאת אומרת

אבל כן חושבת שלשים לזמנים קצרים כשצריך

או גם אם זה כשאני אחרי כמה לילות לבנים לחלוטין

לא ישנתי דקהה. בלילה כי הוא בכה

אז אם אני שמה אותו כשהוא נרדם לשעה בתינוקיה כדי לישון אפילו שעה אחת רצופה בעיני זה יותר נכון

מללכת על אידאל חשוב אבל שיגרום לי להתמוטט


ולכן נכון בעיני לבחון כל מקרה לפי כל הנתונים

ילדoo

מאומץ לרוב יסבול מחסכים (בשאלות סביב האימוץ והוריו הביולוגיים)

פג יסבול לרוב מבעיות התפתחותיות ובריאותיות


אבל אף אחד לא יוכל לנחש מי התינוק שהיה/ לא היה באפס הפרדה או ממה הוא ניזון

אין שום סימן מזהה לחסכים כלשהם (יש מספיק חסכים בעולם, אני מעדיפה להתמקד בחסכים הנראים לעין)


אז ההשוואה לא יכולה להיות נכונה

את משווה תפוחים לתפוזים 

ההשוואה היא על ההבדל בין הטבעי והתחליףמקרמה

לא דומה אימוץ לאנקובטור לתחליף חלב לתינוקיה


אבל זה כן כולם דוגמאות לתחליפים לדבר הטבעי


אנחנו נמצאים בדור של אינסטנט ולפעמים מקדשים את התחליפים בכל מיני סיבות


וכן, לפעמים יש מצבים שהתחליף מציל חיים והטבעי לא אפשרי או לא כדאי


אבל כמה שננסה לעשות לזה אידיאליזציה- האמת שזה תחליף...

טבעיoo

זה לא שם קוד לטוב

לדוגמא אין הרבה נשים שמשאירות שיער גוף בשם הטבעיות


טבעי הוא טוב בתנאי שהוא נותן תועלת מול העלות שלו


באימוץ ואינקובטור יש חסרונות ניכרים לכן הם שמורים למקרי קצה ואינם בחירה אידאלית


אפס הפרדה והנקה נותנים תוצאות דומות לתחליפים

ויש להם גם חסרונות (נניח תינוק לא מטופל בגלל אמא שלא מצליחה להתאושש מהלידה/ תינוק שלא מצליח לינוק טוב ולא עולה במשקל)


לפעמים החסרונות עולות על התועלת ואז ההחלטה האידיאלית יכולה להיות התחליף

אבל את מתעלמת מהמחקר והסטטיסטירהמקרמה

א. כן. יש מחקרים שמראים שעדיף בריאותית להשאיר שיער

וגם כשאני בוחרת להסיר ולהכנע למודל היופי אני לא משנה את העובדה שזה לא אידיאלי

ב. להגיד שאת בוחרת להתיחס רק למה שאת רואה בעיקר בנושאים שקשורים לרגשות והורמונים למרות שהמחקר מראה במפורש מה העדיפות זה קצת דיון שטחי


ולגבי הדוגמה של תינוק שלא עולה במשקל

בשביל זה בדיוק יש תחליפים

אבל זה בדיוק ההבדל, יש ההרכיה ותעדוף

ולכתחילה עדיף הנקה ואפס הפרדה

ויש מקרים שבנסיבות מסוימות דוקא יהיה עדיף התחליב

אבל באופן גורף לא נכון להתיחס אליהם כשווים


שיערoo

גוף אינו רק עניין בריאותי אלא גם עניין אסתטי


את חלקו אני בוחרת להסיר לא בגלל כניעה למודל היופי אלא כי זה מרגיש לי חלק יפה ונעים יותר

את חלקו אני בוחרת להשאיר כי זה מרגיש לי יפה ונעים


ככה בלי כללים

אני בוחרת לפי הרצון וההסתכלות שלי


יש גם מחקרים שלא נכרים הבדלים בהתפתחות הכללית של תינוקות יונקים/ שאינם יונקים

ותכלס אם אי אפשר להבחין בין יונקים/ לא יונקים ואפס הפרדה/ בלי

אז כל המחקרים לא מאד שווים כי הם בעיקר פילוסופיים


לאפס הפרדה ולהנקה יש הרבה חסרונות, אם נותנים להם עדיפות עלולים לפספס ולהפגע מהחיסרון לפי שמזהים אותו

בעיניי בגלל שהתחליפים מספיק טובים, כדי להשוות ביניהם מראש, יתרונות מול חסרונות ולבחור את הטוב ביותר.

זה לא מדויקבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ג' בניסן תשפ"ה 21:01

 

אפשר גם להגיד -

אם אי אפשר להבחין בין אנשים שמעשנים ללא מעשנים, כנראה שהמחקרים על כך שעישון פוגע בבריאות לא באמת שווים.

ואם אי אפשר להבחין אם ההורים של מישהו שאת פוגשת הם גרושים או לא, אז כנראה שמחקרים שמדברים על השפעות של גירושין של ההורים על הילדים שלהם הם לא באמת שווים.

ואפשר להגיד את זה על עוד המון דברים.


 

בסוף השפעה של כל דבר היא סטטיסטית. יש כל מיני דברים שעשויים להשפיע עלינו. וההשפעה היא לא זהה על כולם, אבל בסופו של דבר כשמסתכלים על האוכלוסיה בצורה רחבה רואים שיש יותר מחלות אצל מעשנים, תוחלת חיים קצרה יותר וכדו', או שיש יותר קשיים רגשיים לילדים של גרושים (או השפעות אחרות, זה רק לצורך הדוגמא).

וגם בהנקה - אי אפשר לזהות באופן אישי על כל אחד אם הוא ינק או לא, אבל כשמסתכלים בצורה רחבה רואים למשל שההנקה מפחיתה סיכון לכל מיני מחלות, וזה לא סתם פילוסופי - זו מציאות.


 

אבל כמובן שהשיקולים של ההשלכות לא בהכרח צריכים להיות השיקולים שקובעים את ההתנהלות שלנו.

כמו שגם בגירושין - אם זה הדבר הנכון לעשות, אז לא נכון להימנע מגירושין כדי 'לשמור' על הילדים מההשפעות של הגירושין, כי המחירים יהיו אפילו כבדים יותר.

אז גם בהנקה או באפס הפרדה - לפעמים למרות שהם היותר טבעיים ויש להם יתרונות מוכחים, לאישה ספציפית זו לא יהיה נכון ואפילו יכול להיות שהמחירים יהיו גבוהים מהתועלת.


 

אבל עדיין זו לא סיבה לבטל את היתרונות שכן קיימים ואפילו מוכחים.

אםoo

אדם מקצועי רופא/ פסיכולוג ינסה להבחין בין יונק/ לא יונק אפס הפרדה/ לא

הוא לא יצליח כי ההתפתחות שלהם דומה ואין תסמין מובהק שמצביע לכאן או לכאן


אם אדם מקצועי ינסה להבחין בין מעשן/ לא מעשן הוא כנראה יצליח

(מצב בריאותי/ צורך לעשן כל כמה זמן) כנ״ל הורים גרושים (רגישויות סביב הנושא)

אני לא חושבת שזה הענייןבארץ אהבתי

יכול להיות שבאמת יש הבדל בין הדוגמאות שהבאתי לנושאים האחרים שעלו פה.


אבל הנקודה שניסיתי להגיד היא שלפעמים ההבדל הוא ססטיסטי, שבעצם מבטא מציאות בה ההשפעה היא לא מחויבת המציאות אלא הסיכון להשפעות מסוימות עולה.

וזה לא השפעה מוחלטת שאפשר לנבא איך הדברים יתבטאו אצל כל אחד, כי יש עוד הרבה גורמים שמשפיעים מכיוונים נוספים.


ובכל מקרה, למעשה, ההחלטה לא צריכה להיות רק על פי השיקולים של 'מה המחקרים מראים שההשלכות של הבחירה שלי יגרמו', כי במציאות ספציפית של כל אישה, לפעמים הליכה על פי המחקרים תהיה דווקא שגויה ויהיו לה מחירים גבוהים יותר.

וגם כמו שאמרתי, ההשלכות לא מחויבות, ומושפעות מעוד גורמים, ואפשר הרבה פעמים 'להשלים' על החסר וכך להפחית את ההשפעות שלו.


ועדיין, זה לא מבטל את המחקרים, ולהגיד שהם בעיקר פילוסופיים ולא מאוד שווים, בעיני זו קצת עצימת עיניים.

זו לא עצימת עינייםoo

‏זו בחירה מה לתעדף בחיים


אני בחרתי בדרך חיים של מינימליזם ועקרון פארטו

לעשות מינימום פעולות כדי לקבל מקסימום תוצאות


כשיש נושא שמצד אחד יש מחקרים שמתעדפים אותו

ומצד שני יש מחקרים שאינם מתעדפים

‏סימן שהתוצאות אינן חד משמעיות

לכן בהכרח הם לא ישפיעו על 80%


‏אבל אם אני אבחר בחירה שגויה שאינה מתאימה לי, היא יכולה להשפיע על 80%


לכן אני בוחרת להסתכל על מחקרים ע״פ התוצאות שלהם ולא ע״פ המסקנות שלהם כי אם התוצאות חלשות המחקר לא ממש שווה

אם התוצאות מוכחות וברורות, שווה לקחת אותן בחשבון בדרך להחלטה.

איזה חסרונות יש לאימוץ ולאינקובטור?אפונה

מכירה מלא ילדים שנולדו קצת מוקדם והשלימו את ההיריון באינקובטור, והכל בסדר איתם. אפילו התחתנננתי עם מישהו כזה.

וגם אימוץ זה סבבה. למה המשפחה פחות טובה אם הילד לא נולד לאמא הזאת?

אני איתךתהילנה

לא חושבת שלטווח הרחוק יש השלכות שאפשר למדוד

אבל בטווח הקצר- אני רואה בזה בן אדם לחברו פשוט. התינוק לי ייצור מבוהל, חסר אונים, שמכיר רק אותי ואני רוצה לתת לו את החוויה הכי טובה שאני יכולה מההתחלה וכל הזמן. גם אם זה קשה וכואב ועולה מלא כסף, אני אוותר על עגלה חדשה לדוגמא אבל לא על האפשרות להיות עם הבייבי שלי צמוד מההתחלה.

מעבר לזה, אני יכולה להגיד לך שמחקרים מראים שהשנה הראשונה אצל תינוקות יונקים שצמודים לאמא מגחל 0 היא יותר קלה מכל מיני בחינות , פחות חולי, פחות בכיות, שינה יותר טובה, אז יש בזה בדרך כלל כלל תועלת לאמא.

לא הייתי בונה על זה שיגרום לתינוק להיות יותר רגועפרח חדש

מכירה תינוקות לא קלים בלשון המעטה למרות כל האפס הפרדה..

אבל מסכימה בגדול שאפס הפרדה הוא כנראה הכי טוב לתינוק ולאמא במצב רגיל.

עשיתי את זה בשלימות פעם ראשונה רק בלידה החמישית ( אצל הקודמים היו רוב היום איתי אבל בלילה לפעמים שמתי בתנוקיה) והרגשתי שזה עשה לי ממש טוב

מניחה שלתינוק גם.


במצבים מורכבים כמו אחרי קיסרי, או אשה עם אנמיה קשה אז חושבת שלא צריך להקריב את הכוחות של האמא בשביל המטרה החשןבה ככל שתהיה ובטח אם יש תחליף שהוא לא רע. (אלא רק לא הכי טבעי) 

אני בעיקר חושבת שזה עניין של סדר עדיפויותתהילנה

אני הייתי עם אנמיה מאוד קשה, ברמה שהתעלפתי כשקמתי, ואת הכוחות שלי השקעתי בטיפול בתינוקת הטריה. לא קיבלתי אורחים למרות שזו הייתה בת ראשונה, לא דיברתי בטלפון, לא הסתובבתי במחלקה. לא יצאתי בכלל מהחדר עד השחרור.

בעיני הדברים (ההזויים) שנשים עושות אחרי לידה הרבה יותר מתישים מטיפול בתינוקת קטנטנה אבל "לא נעים" מהחמות, או מהילדים שבבית שרוצים לראות את התינוק החדש, או שהאישה חייבת לרדת לשילב לקנות בגד לברית.

אני כמובן מכבדת נשים עם סדר עדיפויות שונה משלי בכל תחום, אבל לא הייתי מפילה את זה על "לא יכולה" ולא מסוגלת". בסוף זו בחירה של האישה וזכותה כמובן לעשות מה שבא לה, וזכותה להחליט שהילדים שבבית קודמים לתינוק החדש, אבל שלא תשקר לעצמה שזה יותר קל לשים תינוק בתינוקיה מבחינה פיזית, כי התרוצצות במחלקה הרבה יותר קשה. (ואם המצב הוא שצריך עזרה, אז צריך עזרה בכל מקרה)

לפעמים זה לא העניין הפיזיהמקורית

אלא הנפשי

עיבוד של החוויה רגע

לדעת שיש מי שיאכיל את התינוק ולישון בלי לקום להאכיל כשהוא צורח (למי שלא מניקה)

לפעמים זה חשוב לא פחות

אבל למה צריך בשביל זה מרחק מהתינוק?תהילנה

ומה עם הנפש שלו? לידה זו החוויה הכי משמעותית לבנאדם (חוץ מהמוות)

ומבחינת האמא- 40 שבועות חיכית לו ועכשיו את רק רוצה שמישהו יקח אותו?

אני באמת לא מבינה את זה ואשמח להחכים. אני חושבת שזה הרבה עניין של תפיסה ומקובלות חברתית. הרבה נשים פשוט עושות את זה על אוטומט וחבל. פיזית ונפשית אישה שילדה תינוק רוצה להיות בקרבה איתו. 

בגלל שאת לא יכולה להביןהמקורית

אני לא בטוחה שאפשר להסביר

אבל אנסה בהכי פשוט שיש - לא אצל כל הנשים הלידה היא חווית שיא. לחלקן זו חוויה טראומטית, גם בלידות חוזרות.

גם בהריונות רצויים מאוד, יכול להיווצר רצון ברגע לעכל את הדבר הזה ולנוח מהטיפול בתינוק כדי לאזור כח לחזור לבית להנקה אינסופית וילדים/ברית/ האכלה סביב השעון בתמל

. לי למשל היה את בעלי איתי אחרי 2 הלידות צמוד בחדר.  יש נשים שאין להן מלווה וקשה להן מדי להיות לבד עם התינוק בבית החולים. קורה🤷‍♀️

זה לא אומר שהיא לא רוצה להיות בקרבה איתו.

לנשים שקשה להן להיות כל היום בבית עם התינוק אומרים לקחת עזרה כמה שעות כדי לנוח/ להתאוורר, לא? אותו דבר פה. 

מי שצריכה את זה, צריכה את זה. 

 

וגם אם יש נשים שבוחרות מזה מכח ההרגל, לא בעייתי בעיניי ולא רואה סיבה למתוח על זה ביקורת

להחליטתקומה

עבור מישהי שהיא "משקרת" לעצמה, זה לא נקרא לכבד אותה.

מה שאני לא מצליחה להבין, למה אי אפשר לתמוך באפס הפרדה, בלי לרדת או להעביר ביקורת (סמויה או גלויה) על מי שבוחרת אחרת

זה לא ביקורת על הבחירה בתינוקיהמקרמה
זה ביקורת על האמירה שאין הבדל


(אבל כן יש לי ביקורת על הבתי חולים)

אני לא עשיתי שום דבר הזוי אחרי הלידהנועה נועה

רק אחרי הלידה הראשונה הגיעו אורחים בכלל... אנחנו גרים בצפון וכולם רחוקים מאיתנו. אצל השני הגדולה כן באה לבקר, אבל הייתי בבית חולים כמעט שבוע, לא היה באמת ריאלי שהיא לא תגיע. וממש לא התרוצצתי וטיילתי לשום מקום, כשבאו לבקר נשארתי במיטה. עדיין היו זמנים שהייתי חייבת מנוחה פיזית, לא היה מי שילווה אותי כל הזמן. התינוקות היו איתי מקסימום הזמן שיכולתי.

אני כן מסכימה שזה תלוי הרבה בגישה של בית חולים כי איפה שילדתי אפס הפרדה בקושי היה אופציה ומי שעשתה את זה לא יכלה להעזר באחיות, אז זה היה ממש בעייתי מבחינתי. אם הייתי יודעת שאחות יכולה לשחרר אותי קצת מידי פעם, אולי כן הייתי הולכת על זה

אניooאחרונה

התנסיתי בכל האופציות

1.אפס הפרדה+ ביות מלא

2.ביות חלקי

3.טרום המושג ביות- כמה שעות ביום עם התינוק


היו יתרונות וחסרונות בכל אופציה

אבל סעיף 3 היה הכי קל עבורי, טיפלו לי בתינוק ואני נחתי, לא היתה שום התרוצצות, הליכה לתינוקיה כמה פעמים ביום ותו לא.


זה לא סותר שסעיף 1 היה קסום, אבל פיזית הוא היה הכי קשה וגם היה קצת קושי רגשי.

הוא לא טוטאלי, הוא הרגיל והנורמאלי112233445566

למרות שהתרגלנו שתינוקיה זה הנורמאלי, התרחקנו מאד מהטבע שלנו.

אני חושבת שכל כך התרחקנו, שאפס הפרדה נראה לנו טרנד, וטוטאלי, ורחוק מדי, ותינוקיה זה הרגיל והסבבה.

אני חושבת וגם כתבתי למעלה שבאמת מאתגר אפס הפרדה, בתי החולים רחוקים מלעודד את זה יותר מדי,

אבל ב"ה התקדמנו- לא הלכנו רחוק  מדי.

ב"ה כולנו זוכרות היום שהתינוק שלנו ולא של בית החולים..

ועם זאת יש עוד מה להתקדם.

 

אבל כדי לעשות הרגשה טובה למי שבוחרת לתת תמ"ל או לשים בתינוקיה,

אי אפשר לשנות את העובדות. (ואני בעד אגב לעשות הרגשה טובה לכל אחת עם בחירותיה שהיא האמא הכי טובה לילד שלה לא משנה מה, ולגיטמי לבחור הרבה בחירות... מתוך ידע והחלטה מושכלת בסך הנתונים)

וואי מסכימה ממש על ההתרחקות...שיישאר חסוי
ואגב לגבי ברירת מחדל אני לא יודעת אם זה מידע עדכני אבל הבנתי שבביח מאיר בכפר סבא בעיקרון כולן צריכות להיות עם התינוק שלהן והתינוקיה היא למקרי קיצון של אמא חולה וכו
אמא שטוב לה זה הכי טוב לתינוקשמ"פ

ילד שרק יונק אבל האמא מטורללת ומאבדת את זה בקבוק יותר טוב לתינוק

כנ"ל לביות חלקי


 

מסכימההמקורית

ולכן אני עשיתי בחירות תלויות שפיות ולא תלויות מחקרים אך מנותקות מהרגש. הנקתי חלקית בילד הראשון, את הילדה השנייה בכלל לא ולא מצטערת על זה לרגע

ואפס הפרדה דווקא כן. התאפשר לי ורציתי מאוד וגם בזה אני שמחה. אבל היה לי ליווי צמוד של בעלי ועפתי הביתה ברגע הראשון שיכלתי. יש נשים שזה פחות מתאפשר להן, אז להגיד שהן לא בסדר ומתרחקות מהטבע או וואטאבר? הכי טבעי להישאר שפויה בעיניי

 

לא רואה סיבה להכניס פה מחקרים כאצבע בעין. עם כל הכבוד למחקרים, יש מציאות ולפעמים היא מוכיחה בדיוק את ההפך

אני ילדת תמל, כמו יתר אחיי. אמא שלי לא הניקה יום אחד. לא נראה לי שיש לנו יותר משקעים רגשיים מילדים שינקו. ההנקה היא לא העיקר, היא אמצעי לחום וקרבה, בין היתר. אפשר לקבל את זה גם בדרכים אחרות שישאירו לאמא את הרצון בעינו הלי להרגיש אשמה או חריגה או שהיא חלילה עושה נזק. 

אף אחד לאר אמר שמישהי לא בסדר112233445566

אמרו שהמצב האידיאלי הוא אפס הפרדה.

אידאלי הוא מה שטוב לאמא בסיטואציההמקורית

הנתונה, בהתאם לנסיבות. לדעתי

ומה לגבי מה שטוב לתינוק?אפונה
אומרים שלא טוב לאדם שנבראהמקורית

אז אולי לא יהיה תינוק בכלל?

לא יודעת.

בכנות, מבינה את הגישה

אני כאמור הייתי באפס הפרדה

ומצד שני, לפעמים זה מה שיש וכל אמא עושה את השיקולים שלה.( אם לך, בנפשך הדבר, אז תמסרי על זה נפש. לא כל אחת מוכנה לזה ויכולה ומסוגלת) לא תמיד הם יהיו תואמי מחקר, אבל לטווח הארוך ובשביל חוויה חיובית לפעמים זה עדיף

ברור שיש אילוציםאפונה

אבל כתבת "מה שטוב לאמא" כאילו אין לתינוק צרכים, או כאילו הם לא רלוונטיים לסיטואציה.

האמת היא שהבחירה האידיאלית היא כזו שלוקחת בחשבון את הצרכים של האמא ושל התינוק ומנסה לענות על שניהם.

באופן עקרוני הצרכים לא אמורים להיות סותרים. אבל אם יש סתירה, בעיני הצרכים של התינוק קודמים כי הוא חסר ישע והיא מבוגרת ויכולה לעזור לעצמה.

אבל לפני שמתעלמים מהצרכים של אחד מהצדדים אפשר לנסות למצוא לו מענה (דולה פוסט פארטום וכד').

אני אישיתאנונימית מאושרת

הייתי בבית מלא אחרי הלידות.


אבל -

מכירה לא מעט נשים שבוחרות להיות במחלקה עם תינוקייה ובשבילם זה הצלה!

מדובר סה״כ על 4 שעות (מ 1 עד 5 בבוקר) שבו באמת אפשר לנוח בשקט. ומתי שאת רוצה אפשר לבוא לתינוקיה.

במיוחד כשזה לא ילד ראשון, ואת יודעת שעוד 3 ימים את חוזרת לבית ב"ה מלא ולא תמיד אפשר שיהיה 4 שעות עם עזרה ולנוח.

בתור יולדת אישה צריכה להיות מדויקת עם הצרכיםממשיכה לחלום

והיכולות שלה

ולשים את כולם על השתק

אני הכי בעולם בעד אפס הפרדה אבל לא רואה אפילו לנכון לפרט את היתרונות שבזה כי את צריכה לחשוב מה נכון לך.

יש נשים אחרי הילדה שצריכות כמה שעות של מנוחה מוחלטת, וזה מחזיק אותן, אם את מהנשים האלה אז תעשי מה שנכון לך.

אם את מרגישה שזה כן משהו שהיית רוצה לנסות, ואת חוששת

אז כן יש מקום לפרט על היתרונות של אפס הפרדה


אבל אחרי קריאת השרשור פה, אל תעשי שום דבר שלא נכון לך.

את והתינוק צריכים להיות במרכז

וכדי שתעניקי לתינוק את צריכה להיות במקום שמבין את הצרכים שלך ומאפשר אותם באופן הנכון.

אמא שמגיעה לבכי ותסכול בגלל שעשתה אפס הפרדה לא הרוויחה כלום לטעמי.. 

מחלקות של אפס הפרדהגוגי גוגי

יש הרבה תמיכה מהאחיות, אני מבקשת שהן יקלחו. וזורמות. 

לי זה מושלם, בעלי איתי רוב הזמן, אבל הפעם הוא לא עשה כלום רק ישן חחחחח

מוסיפה שיש ממש הבדלים בין בתי חוליםמשתדלתלהיותאני

ילדתי בכמה בתי חולים, ובכל בית חולים זה היה קצת שונה..


יש בתי חולים שזה גמיש ואת יכולה לשים בתינוקיה מתי שבא לך ויש יותר אחיות שעוזרות ויש כאלו שטי אפשר ויש רק אחות אחת לאפס הפרדה והיא עמוסה מאוד ואין לה זמן באת לעזור לך, אז ממליצה לך לברר צפציפית על איפה שאת רוצה ללדת מה בדיוק יש שם

לא רוצה לשרשר למגיבה מסוימת, רק רוצה להאיר....אמהלה

בתור אמא ששלושה מתוך שבעת ילדיה היו בפגיה.

ובתור אמא שדווקא הפעם רצתה אפס הפרדה, אבל כמו ששיתפתי למעלה זה לא התאפשר.

בתור אחת שישבה על כסא קשה בתינוקיה/פגיה במשך ימים ארוכים כי לא רצתה לעזוב את תינוקה, ולא הצליחה להתאושש מהלידה.

אני בטוחה שיש כאן אמהות שקוראות את השרשור הזה ומאד כואבות

אמהות טובות שרצו אפס הפרדה אבל ילדו פג / תינוק שזקוק להשגחה

אמהות טובות שחלמו על אפס הפרדה אבל מצבן הרפואי לא אפשר את זה.

אמהות טובות מאד שלא רצו אפס הפרדה, כי למשל אין להן אופציה למלווה או מסיבות אחרות וההתבטאויות פה הופכות להן את הבטן.

 

יש כאן מגוון חברות עם מגוון דעות.

יש אפשרות להביע את דעתכן בצורה פחות נחרצת, שלא מורידה ומפחיתה מהשני....

רק בריאות, שמחה ונחת לכולן

אני לא ראיתי שהפחיתו מהצד השניחילזון 123

אם כבר להפך.

את בעצם אומרת שאסור להגיד מה המצב האידאלי כי זה פוגע במי שאין לו אפשרות לכך.


ִגם לי היו 2 לידות עם שהות ארוכה בפגיה,

ועוד לידה שביומיים הראשונים היינו בפגיה,

ועוד לידה שהייתי אחרי קיסרי ולקח זמן להתאושש

והשירשור לא גרם לי לכאוב, אוקיי אז היו לי אילוצים, לא יכולתי להיות עם התינוקות, טוב שהיה פיתרון... 

בלת"קרק טוב!

הייתי באפס הפרדה עם הילד החמישי והשישי ולא הבנתי למה לא עשיתי את זה קודם (טוב, כי ילדתי בביתי חולים שזה לא היה קיים, וגם לא היה במודעות)

למה היה לי טוב- כי אני ממילא רק מניקה, אז הקימות האלה לתינוקיה להניק התישו אותי. כנ"ל המחשבה אם הוא אולי בוכה ולא קוראים לי.


ואחרי הלידה הרביעית, לקחו לי את התינוק ממש מהר, לא ידעתי איפה התינוקיה ואיך אני יכולה להגיע אליו ומתי הוא יגיע אלי, וזה עשה לי ממש לא טוב. אני רוצה אחרי הלידה לראות מה קורה עם הילד שלי וללוות אותו בכל תהליך שהוא עובר. 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !