קודם כל- לא מעירים אותי בלילה!!

ואצלי הם ישנים לילה שלם, אז זה להיט.

הוא יונק לפי הצורך שלו, ולא לפי ההחלטות שלהן.

את יודעת בלב שקט שהוא לא צורח את נשמתו בזמן שאין מספיק כח אדם בתינוקיה.

ולגבי מקלחת וזמן של שקט עבורך-

את יכולה להביא אותו לאחיות מתי שאת רוצה, הן גם יכולות לקלח.. ככה שבעיניי זה הכי מושלם.

(פעם אחת אפילו יצאתי מהבית חולים לכמה שעות.. והשארתי אותו בתינוקיה.)

הייתי ככה בשני בתי חולים שונים, הגיוני שמשתנה ממקום למקום

זה הדבר שהכי קשה לי במחלקה!

התינוקות שלי לא רוצים לינוק כל 3 שעות ביממות הראשונות והצוות פשוט חופר ומלחיץ וזה נורא בעיני להתחיל את ההנקה בצורה כזאת של להכריח את התינוק לאכול בכוח!

שונאת את זה!

מעניין אם זה תלוי בית חולים. בעין כרם זו החוויה שלי משלוש לידות, כולם במשקלים מכובדים.

לפי מה שהבנתי

מבחינתם תינוק גדול צריך לאכול יותר

לי אמרו ככה כי אצלי גם גדולים

אבל אז מתחיל המעקב על הכל 3 שעות..

המסכן הקטן עוד הקיא מי שפיר כל הזמן וממש לא היה מעוניין לינוק😶

לק"י

אולי לא צריך לחפור, אבל כן לעקוב שהכל בסדר.

ואם היתה ירידה גבולית במשקל, אז באמת הגיוני ששואלים יותר.

התינוק איתך כל הזמן ואת היחידה שמטפלת בו. ייתכן ויש מקומות שמאפשרים להשאיר בתינוקייה, לא יודעת, כנראה צריך לברר. אבל זה לא יהיה אפס הפרדה בהגדרה, אז אם את צריכה את העזרה הזו - אין מה להתעקש על זה בעיניי.

אני פעמיים הייתי באפס הפרדה. בעלי היה איתי, לי זה התאים

ילודים, זה רק במחלקת יולדות רגילה לא?

אבל כן האחיות בדלפק לוקחות להשגחה אם את לבד ורוצה להתקלח או שירותים וכו'.

לגבי מקלחת-אפשר לקלח לבד, ואפשר שהם יקלחו

בלידה האחרונה אמרו לנו שההמלצה היא לא לקלח ביום ראשון וכשנגמר היום הראשון הם הזמינו אותנו להביא אותו ושהן יקלחו, בעלי לקח אותו והן גם הלבישו אותו אח"כ.

מהפעמים שהייתי טיפלתי לבד, עם הראשונה היה קשה עם ההנקה והאחיות שמעו ועזרו לי גם מאוד מאוחר בלילה. הן כל הזמן מציצות ובודקות שהכל בסדר.

שירותים או מקלחת-אפשר להכניס את התינוק לתוך השירותים, אפשר להיעזר במלווה ואפשר גם לבקש מהאחיות (לא ניסיתי). בלידה האחרונה כבר נכנסה שבת ובעלי לא הגיע בזמן אז יולדת אחרת שמרה לי עליו כשהתקלחתי, עד שבעלי הגיע.

אפשר להשאיר את התינוק עם מלווה ולצאת להתאוורר.

אני ממש אוהבת אפס הפרדה, ככה הם רגועים יותר בדרך כלל. זה קצת קשוח, אם יש מלווה זה יכול לעזור.

לדעתי צריך עזרה, זה קשוח לבד

תלוי גם בהתאוששות מיד אחרי הלידה

לק"י

מהשעות הראשונות אחרי הלידה, התינוק היה איתי כל הזמן.

התקלחתי או כשבעלי הגיע או שביקשתי מהצוות לשמור עליו כשיכלו.

לשירותים נכנסתי בלעדיו (כי השירותים לא כאלה גדולים).

בסורוקה זה 2-4 נשים בחדר. תלוי על איזו מחלקה נפלת. וגם אין תנאים מיוחדים, אבל לי זה בסדר.

וֹכשהקטן שלי ממש בכה בלילה, אז ביקשתי עזרה מהאחות (היא אמרה לי לבקש אם המצב קשה), והיא לקחה אותו אליה והצליחה להרגיע אותו.

אולי תכתבי על בתי חולים ספציפיים, ויוכלו לתת לך יותר מידע.

אז היה טוב שהם היו איתי בחדר בפוטו.

אבל בדרך כלל יש תנאים נוחים יותר כדי שיהיה אפשר לעשות זאת בקלות: שירותים גדולים שאפשר להכניס אליהם את התינוק, משטח החתלה נוח, כיור גדול למקלחת לתינוק, והבונוס הכי משמעותי בעיניי - חדר של שתיים בלבד. וחוץ מזה - לא צריך ללכת עד לתינוקייה כדי להביא את התינוק (לי בתור קיסרית בחלק מהפעמים זה היה משמעותי)

לח היה קשה רק עם ההרגשה של להיות כלואה במחלקה (כי אסור להוציא ממנה את התינוק). כל השאר היה לי מצוין. במקרים דחופים נעזרתי בבעלי או במבקרים אחרים שישמרו על התינוק כדי שאוכל להתאוורר (להתקלח, לטייל מחוץ למחלקה). אבל שרדתי ככה גם אשפוז של חמישה ימים בלי שבעלי יכול היה לבקר... (קורונה)

אבל כמו שאת מבינה, זה לגמרי אינדיבידואלי. מבין השורות נשמע שלך זה פחות מתאים...

כשאני התקלחתי שמתי את התינוק לכמה דקות אצל האחות.

לא קילחתי את התינוק.. רק בבית.

דווקא אומרים שזה יותר טוב לעור התינוק

אני מאוד אהבתי. 

לא יכולתי להתקלח בנחת

ללכת לאכול/ לקחת אוכל ,

כל פעם שיש לו בדיקות הצוות מפריע קצת

אי אפשר סתם ככה בייביסיטר שייתנו תמל ולנוח.

אבל בכללי בביות חלקי תמיד התינוק איתי , רק לדעת שיש איפה לשים שאני לא יכולה זה מרגיע

אבל אם מישהי או בעלך איתך זה כבר אחרת ,זה באמת תלוי לסגנון שלך ספציפי 

ממש התכווננתי על אפס הפרדה, למרות שהיה לי מצוין בביות חלקי

אבל פה בפורום ממש השתכנעתי שזה חשוב

אממה

בשל סיבוכים שונים, מחדר הלידה, התינוק היה בהשגחה בתינוקיה ואח"כ בפגיה

לא היה אפס, היתה רק הפרדה...

ופעם ראשונה שהתכרבלתי עם התינוק שלי, בלי חוטים, צפצופים והמון אדם....

היה חמישה ימים אחרי הלידה.

אבל מאז הוא עלי

לא נפרדים לרגע ב"ה.

ואני יודעת שעשיתי כל מה שיכלתי כדי לשמור על בריאותו

גם אם זה היה מעט מרחוק.

מציינת שהייתי צמודה אליו בתינוקיה ואח"כ בפגיה. הייתי הולכת ממנו רק לשירותים ושניה לאכול משהו

הייתי שם ממש 23 שעות ביממה. וזה היה קשוח.

שיתפתי את זה רק בשביל שתדעי שיש מי שמסדר לנו את כל הקוביות.....

תעשי מה שטוב לך. ולא מה שכרגע טרנדי ונשמע טוב....

ואם הטרנדי הזה נשמע לך מושלם אז תעשי אותו.

רק בשמחות,בבריאות ובידיים מלאות

אני מניחה שהתכוונת לטרנד של הפרדת תינוקות מאמהותיהם?

כי משחר ההיסטוריה ועד שהתחיל הטרנד הזה לפני כמה עשרות שנים, תינוקות היו צמודים לאמהות שלהם מרגע הלידה ועד שנגמלו.

עקרונית זה חשוב לי

כן צריך להיות צמוד ולטפל כל הזמן בתינוק בדרכ לרוב הם ישנים ואם אני רוצה להתקלח או לשירותים אני נעזרת ביולדת שאיתי שאם התינוק מתעורר שידפקו לי בדלת, או נעזרת באחיות

להתאוורר אני יוצאת למרחב איפה שהחדר אוכל כן עם התינוק אבל שוב לרוב הם ישנים אז לא מפריע

אבל למה זה מפחיד?

אתם נמצאים יחד

את לא צריכה שמישהו ישמור עליו כדי לנוח. אתם נחים יחד.

את יכולה להכניס אותו איתך לשירותים או למקלחת (ואפשר גם להתקלח כשיש לך מבקרים שישגיחו עליו).

את גם מחתלת אותו

זה לא תינוק בן שנה וחצי שבורח תוך כדי...

לקלח את יכולה בעצמך, לא חייבים לקלח בגיל הזה בלי קשר. את כמובן יכולה גם לבקש מהאחות או מאחד המבקרים שלך עם מתאים (סבתות למשל).

את לא יכולה לצאת מהמחלקה, נכון,

אבל ממילא כל כך סמוך ללידה הגוף שלך זקוק לשכיבה מלאה ולא כדאי לטייל.

אני כל לידה ב12 שעות הראשונות סחרחורות וכו' לא יורדת אפילו להתקלח בעצמי. (לחץ דם נמוך והכל)

ברוך ה שבזמן הזה התינוקות שלי ישנים ולא דורשים אוכל וכשאני מסוגלת ללכת(עם תמיכה בקירות) הם דורשים אותי החמודים האלה. אז אני לדוגמא לא יודעת איך אסתדר באפס הפרדה/ביות מלא. וכל לידה מחדש מתלבטת פה ושם וכו' ובסוף לא עושה את זה.

בהחלט מהנקודות גם שהעלתה הפותחת..

ואין לי אפשרות שבעלי ישהה איתי כל הזמן כי יש עוד ילדים בבית.. כנל אמא שעובדת וכו'.

אז יש פה מקום לפחד כל אחת וסיבתה.. מי שבאמת מתפקדת טוב דוך ישר אחרי הלידה יכוליות שזה הבסט עבורה. כל אחת צריכה לשקלל את הנתונים שלה. 

גם להשאיר אותו להשגחה אם צריך להתקלח, גם לעזור במקלחת. אבל זה יהיה בזמן שמתאים לך.

למרות שלדעתי אין צורך לקלח בימים הראשונים, זה יכול לחכות... ואם את רוצה להתקלח אפשר להכניס את העריסה איתך.

אבל אם היה לך טוב בסידור הקודם תשארי בו.

זה הרגשה אישית, אני לא הייתי יכולה לחשוב על להשאיר את התינוק רחוק ממני עם עוד מלא תינוקות אחרים ולא יכולתי באמת לנוח ככה

זה ממש אינדוודואלי.

יש נשים שצריכות את התינוק קרוב קרוב כל הזמן.

ויש נשים שצריכות מנוחה בימים האלה לפני שחוזרים לבית.

רואה הרבה תגובות של כמה זה חשוב ואיך שממש רוצים להיות ליד התינוק.

זה מאוד אינדיבידואלי מה שטוב לך.

לי כולם אמרו תעשי ביות מלא איך אפשר לחשוב אפילו על חלקי ולי זה ממש לא היה טוב. הייתי חלשה מאוד מהלידה הורמונלית בטירוף בוכה ופשוט הייתי צריכה לישון,לנוח ולהרגע לבד

כשהתינוק (מסיבה רפואית שלא ברורה לי עד היום..) היה בהשגחה בתינוקיה נאלצתי ללכת כל הזמן ולתזז בין החדר לתינוקיה. אחרי קיסרי זה אתגר.

כשהייתי באפס הפרדה חלק מהבדיקות היו בחדר וחלק בתינוקיה, לרחוץ האחות רחצה בנוכחותי, היה לי הרבה יותר קל

הרבה פחות הליכה ויותר שקט נפשי.

האחיות היו זמינות לעזור, הציעו בשמחה לשמור לכמה דק' או עזרו להרגיע תינוק שבכה.

אפס הפרדה- כשמו כן הוא

זה אומר שהתינוק לא נפרד מהאמא בכלל בדגש על מיד אחרי הלידה אפילו לצורך בדיקות, הכל נעשה בצמוד לאמא- והוא בהכרח מצריך לוותר על התינוקיה בהמשך

לא בכל הבתי חולים יש אפס הפרדה ויש כאלו שיש הפרדה אחרי הלידה לצורך בדיקות ולאחריהם מחזירים את התינוק לאמא

אבל ביות מלא לא בהכרח אומר אפס הפרדה

יכולים לבחור בביות מלא ועדין לאחר הלידה התינוק ילקח לבדיקות ויחזור לחדר של האמא

(או במקרה של ביות חלקי- לתינוקיה)

אבל כן, ביות מלא אומר שהטיפול המלא בתינוק על אחריותך או בעזרת בעלך

קל וחומר באפס הפרדה

לי דווקא הנוכחות הצמודה מרגיע אותי

בלידה הראשונה נאלצנו להיפרד והמרחק לא עשה לי טוב

מצאתי את עצמי צועדת לתינוקיה. יושבת/ ישנה על כסא על ידו שעות וזה רק עיכב את ההחלמה

אם הלידה עוברת בטוב- בשעות הראשונות גם התינוק מתאושש

הייתי נכנסת איתם למקלחת או נכנסת כשבעלי נמצא (אני לא מקלחת בבית חולים)

בלידה ראשונה שהיתה בניתוח לא ממש תיפקדתי ובעלי היה איתי כמעט כל הזמן

ובזמנים שלא, הגיעו אמא שלי או אחיות שלי.

כך שלא הייתה לי בעיה עם מקלחת לעצמי, תמיד היה משיהו שיהיה עם התינוק.

בלידה שניה, כן הייתי חלק מהזמן לבד ואז לשירותים לפעמים נכנסתי יחד עם התינוקת.

גם בלידה הזאת רוב הזמן היו איתי וגם ככה הייתי בקושי 36 שעות בבית חולים אחרי הלידה.

מקלחת לתינוק אני לא מקלחת בבית חולים...

חופשי מקלחת כשמגיעים הביתה או אפילו יום אח"כ.

אישית, לא מסוגלת לחשוב שהתינוק שלי ילך לתינוקייה

אני כן מסכימה שצריך עזרה ומישהו שיהיה עם היולדת שזה ממש ממש מקל.

אני חושבת שבחלק מהבתי חולים אפשר להביא את התינוק לתינוקיה בביות מלא לזמנים של מקלחת וכאלו.

אולי במחלקות של אפס הפרדה אי אפשר.

לידה ראשונה - ביות חלקי. היה לי קשה לא להיות עם הבייבי, בקושי ישנתי בלילה כל רגע רצתי לבדוק מה קורה איתו.

לידה שנייה עשיתי ביות מלא, בעלי היה איתי בלילה מה שהקל מאוד.

אני לא מתחרטת לרגע. החיבור הראשוני הזה תרם לי מאוד להיקשרןת לבייבי. אני מרגישה שהפעם הייתה התאוששות אחרת וטובה הרבה יותר (לא בטוחה שזה רק בגלל הביות, כנראה גם בגלל שהפעם הייתה לידה קלה במיליון)

נ.ב. באופן כללי אני מרגישה מצוין אחרי לידה

גם עם תפרים מסוגלת לרקוד בלט, ככה שאני לא ממש מהווה דוגמה.

כן מציינת שאם בעבר עשית חלקי והיה לך טוב,

לא הייתי משנה את זה.

תחשבי רק על עצמך. 

סבלתי מזה מאוד. בלידות שלפני כן הייתי במחלקת יולדות רגילה והיה לי סבבה עם זה. בביות מלא הייתי עם עוד יולדת בחדר ובלילה הראשון התינוק שלי ישן רגוע אבל של השכנה בכה המון ולא ישנתי בכלל, הלילה השני הפוך והיסורי מצפון על השינה של השכנה אכלו אותי. וכשפעם אחת (אחרי שהן אומרות במפורש שאם צריך להביא אליהן) ביקשתי מהאחיות בתינוקיה להשגיח עליו, זו שדיברתי איתה עשתה לי הרגשה ככ לא נעימה שזה גובל בדיני נפשות בימים ההורמונליים האלה (סתם, מגזימה כמובן, אבל באמת זה מה שיולדת עייפה ומתוסכלת צריכה לשמוע עכשיו?..)

והחלטתי שאני לא מנסה שוב, אלא אם אהיה במקום עם חדר לבד. אז קחי בחשבון גם את זה אם זה שיקול בשבילך

ותומכת מאוד.

גם בלי עזרה.

התינוק איתך. הכי טבעי. הכי נכון. לתינוק למה שהוא צריך וגם ליולדת שכל ההורמונים שלה עכשיו מכוונים לקרבה לתינוק ולטיפול בו.

גם סיכוי טוב יותר שיישן יותר טוב וגם אם לא, עדיף שיהיה איתך משיבכה את נשמתו בתינוקיה.

לשרותים ולמקלחת שלי מכניסה איתי את העריסה,  את התינוק לא מקלחת עד גיל שבוע לפחות.

לא ראיתי בעיות מיוחדות סביב זה ודווקא אני מהאלה שממש נחות אחרי הלידה.

בלידה הראשונה הייתי בבי"ח שהרשו לי (תודה באמת) שהתינוק יהיה איתי אבל לא היתה מחלקה ייעודית לאפס הפרדה והמקום לא היה בנוי לזה וזה היה נורא. כל טיטול שרציתי להחליף הייתי צריכה ללכת לבקש מהאחיות, כי לא היה בחדר ובלילות במקום להניק בחדר ברוגע וכולן בחדר עם תינוק ולא נורא אם הןא בוכה שניה עד שמתחבר האחיות הזניקו אותי על הציוץ הראשון לעוף לחדר הנקה כדי שלא להפריע את מנוחת שכנותיי שהיו בלי תינוק בחדר. זה היה סיוט. ישנתי הכי פחות מבכל לידה אחרת. 

אני מרגישה שמיד אחרי הלידה התינוק צריך את אמא ואמא צריכה את התינוק.

ולשאלותייך:

את מקלחת אותו ומחליפה לו אבל האחיות בהחלט עוזרות במקרה הצורך. כלומר, א"א לבקש מהאחות לבוא לכל החלפה אבל כשמתעורר צורך מיוחד ( לי למשל התהליך פעם אחת באמצע הלילה שהרגשתי שממש אין לי כוחות) הן עוזרות בשמחה.

אם את צריכה להתקלח או להתפנות בעיקון החדרים שירותים מספיק גדולים כדי להכניס את העריסה. באופן אישי אם אני צריכה דקה שתים לשירותים אני נכנסת, ומקלחת אני עושה כשיש איתי מישהו נוסף ששומר על התינוק. מקסימום אכן אפשר להביא לאחיות לבייביסיטר קצר.

להתאוורר את יכולה טו בתוך המחלקה או להשאיר את התינוק עם מבקר (בעלך, משפחה וכו) באופן אישי חייבת לציין שאני לא הרגשתי שום צורך אחרי הלידה לצאת לטייל.

אם את רוצה לנוח: האמת אני לא מבינה איך אפשר לנוח ולהיות רגועה כשהתינוק לא לידי... בשבילי הכי שקט ובטוח שהתינוק לידי.

קיצור, בעיניי זה המצב הטבעי והאידאלי, בוודאי ובוודאי לתינוק, אבל בהחלט גם לאמא

אם המלווה לא תמיד יוכל להיות איתך זה יכול להיות קשוח.

זה גם משתנה בין בתי חולים- כמה המרחק בין המחלקה לתינוקייה וכמה הם זורמים שתשאירי שם את התינוק שלך.

קודם כל חשוב לדעת את העובדות על חשיבות אפס הםפרדה. ממליצה לשמוע פודקאסטים בנושא וכו'.

מצד שני בהחלט ישנם אתגרים בכך.

כשאין מלווה תומך הטיפול לעתים מאתגר.

וכדאי לבחור החלטה מושכלת מתוך ידיעה,

אפשר להחליט גם להשקיע למצוא מלווה אחות / גיסה / אמא / או אפילו להביא מלווה בתשלום כדי לאפשר לך לנוח אבל להיות צמודה לתינוק.

ואפשר גם לבחור לשים בתינוקיה או באופן חלקי, אבל בעיני הרבה נשים בוחרות בכך כי לא מספיק מודעות לחשיבות.

ביום שבתי החולים יעשו אפס הפרדה באמת נח זה יהיה מדהים!!1

יהיו מיטות מתחברות לתינוקות עם האמהות

ועוד רעיונות שונים מדהימים שיאפשרו לאמהות להסניף בכיף את התינוקי שעד לפני דקה היה עובר ברחם שלהן...

והיא קיימת וזמינה

אם בתי חולים היו עובדים במתכונת שהברירת מחדל זה ביות מלא

והתינוקיה תהיה שמורה למקרים מיוחדים

אז המיקוד יהיה לאיך אני נערכת להיות עם התינוק שלי אחרי הלידה...

והלוואי וכל המחלקות יולדות יהפכו להיות במוד של הצאוששות מלידה - כלומר פסיליטיז ברמה גבוהה מותאם לאישה אחרי לידה

ולא מחלקת אשפוז סטנדרטית

תודה ממש לכל אחת שכתבה והגיבה! נתתן לי נקודות חדשות להסתכלות ולתכלס,

אז צריכה לשבת עם עצמי ועם בעלי לראות מה יתאים לנו.

אבל חייבת לומר שכל הילדים שלי היו בתינוקייה והיה יחס מהמם! ואחיות אמפתיות. וגם אם בכו קצת עד שבאתי, הכל סבבה גם בבית הם בוכים אח״כ .

ברור שכשיש הרבה תינוקות לוקח זמן להרגיע את כולם. והייתי שם וצפיתי מהצד ושום דבר לא היה נראה לי שלילי או מתעלל או מתעלם חלילה.

פשוט קצת לא אוהבת ש״מורידים בדרגה״ מי שבוחרת לשים בתינוקייה

כמו שלפעמים ״מורידים בדרגה״ מי שלא מניקה

אז זה באמת תלוי בתחושה של האמא ובעוד משתנים

והעיקר שכולנו נלד בידיים מלאות ובבריאות ילדים מתוקים

חלב אם הכי טוב לתינוק. 

שהות עם האם הכי טוב לתינוק.

כל אמא היא אמא טובה באשר היא. אבל בלי לבטל את העובדות.

של הכי טוב, אם גם האופציה האחרת בסדר גמור?

מה המשמעות של אפס הפרדה זה הכי טוב לתינוק, אם יש תינוקות רבים שנמצאים כמה שעות בתינוקיה וגדלים להיות ילדים מהממים ואנשים טובים?

מה זה אומר הכי טוב?

הכי טוב במה?

אני לא מזלזלת בזה.

רק תוהה אם לא עולה כאן קול קצת טוטאלי מידי ביחס לאפס הפרדה.

לגדול במשפחה מאמצת מול משפחה ביולוגית

או להוולד אחרי 40 שבועות ברחם מול כמה שבועות באינקובטור.

(אני לא אזכיר תמ"ל והנקה כי זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד שהם לא טובים באותה מידה).

אבל זה מוגזם לחלוטין להשוות את זה ככה.

אין לי שום דבר נגד אפס הפרדה.

זה מהמם ואני שמחה שיש את האפשרות הזו למי שרוצה. וכן, זה טבעי נורמלי וכו' וכו'.

מכאן ועד להגיד שזה כמו לגדול במשפחה מאמצת מול ביולוגית, הפער גדול מאוד מאוד.

ושימו לב שלא עניתם על השאלה בעצם. אלא רק חזרתם על זה שזה טוב.

טוב במה? מה הופך את זה ליותר טוב?

והאם כדי להגיד על משהו שהוא טוב, חייבים להגיד על משהו אחר שהוא פחות טוב? חייבים להקטין דרכים אחרות?

@112233445566

ואני הכי בעד טבעי ומאוד נהניתי באפס הפרדה

אבל זה שיש היום תחליפים (במקרה הזה לשים בתנוקיה במקום אפס הפרדה)

זה לא אומר שאין בהם מעלות שגוברות על הטבעי.

עובר קטן שרק נולד אחרי 40 שבועות עם אמא שלו, הוא מרגיש מחובר אליה, וזקוק להמון חום גוף וקרבה של אמא שלו. הוא גם ככה חדש בעולם מחוץ לרחם, פתאום להיות בחדר מלא באור ורעשים ושוכב על מיטה בלי לראות ולהרגיש ולהריח ולחוש את אמא שלו באיזור זה ממש לא טבעי ואידיאלי.

זה אוויר לנשימה בשבילו כמו אוכל. זה ממש ממש צורך שלו.

הימים הראשונים החיבור הזה נורא משמעותי. אני שמעתי ולמדתי המון על זה!!!

וקשה לי לפרט פה על ה.. מרגישה שהפירוט המועט שלי מקטין את כל הטוב שקיים באפס הפרדה.

אאני כן חושבת שזה מאד מאתגר היום לפעמים כי אנחנו לא חיים כמו פעם בעיטוף שלכל נשות השבט, ולכן מבינה מי שבוחרת אחרת.

אבל היא חייבת לדעת על מה היא מוותרת. ולבחור בכך כי מה לעשות 123, היא מרגישה שזה גדול עליה.

והלוואי ובתי החולים ינגישו את זה שזה לא יהיה גדול על אף אחת.

הפוך

נשים רק ירגישו את הכיף בלנשום את הפלא שיצא מהן.

גם לי נורא מאתגר באפס הפרדה בבית חולים אחרי לידה כשאני מחוקה!!!

אבל אענה בכל זאת (תשובה חלקית, כי לשהות המשותפת יתרונות רבים מכדי שאוכל למנות או בכלל להבין):

התינוק והאמא הם יחידה אחת, דיאדה. יש ביניהם תלות הדדית שכמובן נמצאת בשיאה בתקופת ההיריון, עם הלידה התלות מעט קטנה וככל שהתינוק גדל מבשילה במערכת אם-תינוק נפרדות. אם הנפרדות מתרחשת מתוך הבשלה בהתאם להתפתחות של הילד - הוא יכול להפוך לאדם בוגר ובריא.

ככל שמתרחשת הפרדה בשלב מוקדם מידי, בו  עדיין יש תלות והזדקקות, הילד (ולפעמים גם האמא) נכנסים למצב דחק ומתעוררים מנגנונים שונים כדי לפצות ולהגן על הנפש (ולעתים גם על הגוף) מפני הסכנה.

ברור שאנחנו לא יכולים להימנע בכלל מפרידות ובסופו של דבר ההתמודדות עם פרידות, כשהן בתזמון ובאופן שמתאים לשלב התפתחותי, מייצרת חוסן. אבל להפרד מאמא בגיל כמה שעות זה לא מותאם.

בגיל הזה היקשרות היא רק דרך החושים, אין שום תפיסה של זמן למקום. ולתינוק ששוכב בעריסה בחדר אחר אין יכולת לתפוס שאמא דואגת לו למרות שהוא לא מרגיש, שומע רואה אותה.

זה מייצר סטרס בגוף (מדדים פיזיולוגיים).

גם אצל האמא אגב, יש תחושת אבל כשהתינוק "נעלם" (למרות שהיא יודעת שהוא נמצא בתינוקיה ותיכף תפגוש אותו).

התינוק הרך זקוק להמון מגע ועיטוף כדי להרגיש בטחון בעולם. הוא לא יכול לקבל את זה בתינוקיה כי הצוות לא ערוך לכך, הם מטפלים רק בצרכים הפיזיים (אוכל, נקיון).

התחושות האלה לאורך שנות הינקות בונות את דפוסי ההיקשרות שיהיו לילד כמבוגר וילוו אותו בכל מערכות היחסים שיקיים בחייו.

וכמובן השהות המשותפת תומכת בביסוס ההנקה.

בבי''ח בו ילדתי בעבר היתי צמוד לכולם

לא היתה מחלקת אפס הפרדה

היה אפשר לבחור פשוט כל רגע מה נכון לך

ומאוד מזדהה עם מה שכתבת וגם פשוט באמת רוצה אותם איתי ..

ושמה בתינוקיה רק לכמה דקות ..מדי פעם..כדי להתקלח או לשרותים או שאוכל להתלבש ,להתארגן רגע בבוקר

התינוקות שלי לא שוכבים ישנים בעריסה כמעט...רוצים רק על הידיים...יום ולילה...

אבל

עכשיו צריכה ללדת ובבי''ח יש מחלקת אפס הפרדה ללא תינוקיה כלל..

כשזה לא לידה ראשונה -שניה..ואני נמצאת לבד רוב הזמן לחלוטין

ואין לי איפה לשים לרגע ..

אני לא יכולה ללכת לשרותים ולהתקלח עם תינוק צורח לידי

זה מלחיץ אותי

ואחרי לידה ללכת לשרותים זה לא דקה..זה התעסקות ודם וכואב וצריך לשטוף כל פעם

קיצר ..

אותי נגיד זה מלחיץ שאין בכלל תינוקיה

אז סתם ..לא כנגד מה שאת אומרת

אבל כן חושבת שלשים לזמנים קצרים כשצריך

או גם אם זה כשאני אחרי כמה לילות לבנים לחלוטין

לא ישנתי דקהה. בלילה כי הוא בכה

אז אם אני שמה אותו כשהוא נרדם לשעה בתינוקיה כדי לישון אפילו שעה אחת רצופה בעיני זה יותר נכון

מללכת על אידאל חשוב אבל שיגרום לי להתמוטט

ולכן נכון בעיני לבחון כל מקרה לפי כל הנתונים

מאומץ לרוב יסבול מחסכים (בשאלות סביב האימוץ והוריו הביולוגיים)

פג יסבול לרוב מבעיות התפתחותיות ובריאותיות

אבל אף אחד לא יוכל לנחש מי התינוק שהיה/ לא היה באפס הפרדה או ממה הוא ניזון

אין שום סימן מזהה לחסכים כלשהם (יש מספיק חסכים בעולם, אני מעדיפה להתמקד בחסכים הנראים לעין)

אז ההשוואה לא יכולה להיות נכונה

את משווה תפוחים לתפוזים 

לא דומה אימוץ לאנקובטור לתחליף חלב לתינוקיה

אבל זה כן כולם דוגמאות לתחליפים לדבר הטבעי

אנחנו נמצאים בדור של אינסטנט ולפעמים מקדשים את התחליפים בכל מיני סיבות

וכן, לפעמים יש מצבים שהתחליף מציל חיים והטבעי לא אפשרי או לא כדאי

אבל כמה שננסה לעשות לזה אידיאליזציה- האמת שזה תחליף...

זה לא שם קוד לטוב

לדוגמא אין הרבה נשים שמשאירות שיער גוף בשם הטבעיות

טבעי הוא טוב בתנאי שהוא נותן תועלת מול העלות שלו

באימוץ ואינקובטור יש חסרונות ניכרים לכן הם שמורים למקרי קצה ואינם בחירה אידאלית

אפס הפרדה והנקה נותנים תוצאות דומות לתחליפים

ויש להם גם חסרונות (נניח תינוק לא מטופל בגלל אמא שלא מצליחה להתאושש מהלידה/ תינוק שלא מצליח לינוק טוב ולא עולה במשקל)

לפעמים החסרונות עולות על התועלת ואז ההחלטה האידיאלית יכולה להיות התחליף

א. כן. יש מחקרים שמראים שעדיף בריאותית להשאיר שיער

וגם כשאני בוחרת להסיר ולהכנע למודל היופי אני לא משנה את העובדה שזה לא אידיאלי

ב. להגיד שאת בוחרת להתיחס רק למה שאת רואה בעיקר בנושאים שקשורים לרגשות והורמונים למרות שהמחקר מראה במפורש מה העדיפות זה קצת דיון שטחי

ולגבי הדוגמה של תינוק שלא עולה במשקל

בשביל זה בדיוק יש תחליפים

אבל זה בדיוק ההבדל, יש ההרכיה ותעדוף

ולכתחילה עדיף הנקה ואפס הפרדה

ויש מקרים שבנסיבות מסוימות דוקא יהיה עדיף התחליב

אבל באופן גורף לא נכון להתיחס אליהם כשווים

גוף אינו רק עניין בריאותי אלא גם עניין אסתטי

את חלקו אני בוחרת להסיר לא בגלל כניעה למודל היופי אלא כי זה מרגיש לי חלק יפה ונעים יותר

את חלקו אני בוחרת להשאיר כי זה מרגיש לי יפה ונעים

ככה בלי כללים

אני בוחרת לפי הרצון וההסתכלות שלי

יש גם מחקרים שלא נכרים הבדלים בהתפתחות הכללית של תינוקות יונקים/ שאינם יונקים

ותכלס אם אי אפשר להבחין בין יונקים/ לא יונקים ואפס הפרדה/ בלי

אז כל המחקרים לא מאד שווים כי הם בעיקר פילוסופיים

לאפס הפרדה ולהנקה יש הרבה חסרונות, אם נותנים להם עדיפות עלולים לפספס ולהפגע מהחיסרון לפי שמזהים אותו

בעיניי בגלל שהתחליפים מספיק טובים, כדי להשוות ביניהם מראש, יתרונות מול חסרונות ולבחור את הטוב ביותר.

אפשר גם להגיד -

אם אי אפשר להבחין בין אנשים שמעשנים ללא מעשנים, כנראה שהמחקרים על כך שעישון פוגע בבריאות לא באמת שווים.

ואם אי אפשר להבחין אם ההורים של מישהו שאת פוגשת הם גרושים או לא, אז כנראה שמחקרים שמדברים על השפעות של גירושין של ההורים על הילדים שלהם הם לא באמת שווים.

ואפשר להגיד את זה על עוד המון דברים.

בסוף השפעה של כל דבר היא סטטיסטית. יש כל מיני דברים שעשויים להשפיע עלינו. וההשפעה היא לא זהה על כולם, אבל בסופו של דבר כשמסתכלים על האוכלוסיה בצורה רחבה רואים שיש יותר מחלות אצל מעשנים, תוחלת חיים קצרה יותר וכדו', או שיש יותר קשיים רגשיים לילדים של גרושים (או השפעות אחרות, זה רק לצורך הדוגמא).

וגם בהנקה - אי אפשר לזהות באופן אישי על כל אחד אם הוא ינק או לא, אבל כשמסתכלים בצורה רחבה רואים למשל שההנקה מפחיתה סיכון לכל מיני מחלות, וזה לא סתם פילוסופי - זו מציאות.

אבל כמובן שהשיקולים של ההשלכות לא בהכרח צריכים להיות השיקולים שקובעים את ההתנהלות שלנו.

כמו שגם בגירושין - אם זה הדבר הנכון לעשות, אז לא נכון להימנע מגירושין כדי 'לשמור' על הילדים מההשפעות של הגירושין, כי המחירים יהיו אפילו כבדים יותר.

אז גם בהנקה או באפס הפרדה - לפעמים למרות שהם היותר טבעיים ויש להם יתרונות מוכחים, לאישה ספציפית זו לא יהיה נכון ואפילו יכול להיות שהמחירים יהיו גבוהים מהתועלת.

אבל עדיין זו לא סיבה לבטל את היתרונות שכן קיימים ואפילו מוכחים.

אדם מקצועי רופא/ פסיכולוג ינסה להבחין בין יונק/ לא יונק אפס הפרדה/ לא

הוא לא יצליח כי ההתפתחות שלהם דומה ואין תסמין מובהק שמצביע לכאן או לכאן

אם אדם מקצועי ינסה להבחין בין מעשן/ לא מעשן הוא כנראה יצליח

(מצב בריאותי/ צורך לעשן כל כמה זמן) כנ״ל הורים גרושים (רגישויות סביב הנושא)

יכול להיות שבאמת יש הבדל בין הדוגמאות שהבאתי לנושאים האחרים שעלו פה.

אבל הנקודה שניסיתי להגיד היא שלפעמים ההבדל הוא ססטיסטי, שבעצם מבטא מציאות בה ההשפעה היא לא מחויבת המציאות אלא הסיכון להשפעות מסוימות עולה.

וזה לא השפעה מוחלטת שאפשר לנבא איך הדברים יתבטאו אצל כל אחד, כי יש עוד הרבה גורמים שמשפיעים מכיוונים נוספים.

ובכל מקרה, למעשה, ההחלטה לא צריכה להיות רק על פי השיקולים של 'מה המחקרים מראים שההשלכות של הבחירה שלי יגרמו', כי במציאות ספציפית של כל אישה, לפעמים הליכה על פי המחקרים תהיה דווקא שגויה ויהיו לה מחירים גבוהים יותר.

וגם כמו שאמרתי, ההשלכות לא מחויבות, ומושפעות מעוד גורמים, ואפשר הרבה פעמים 'להשלים' על החסר וכך להפחית את ההשפעות שלו.

ועדיין, זה לא מבטל את המחקרים, ולהגיד שהם בעיקר פילוסופיים ולא מאוד שווים, בעיני זו קצת עצימת עיניים.

‏זו בחירה מה לתעדף בחיים

אני בחרתי בדרך חיים של מינימליזם ועקרון פארטו

לעשות מינימום פעולות כדי לקבל מקסימום תוצאות

כשיש נושא שמצד אחד יש מחקרים שמתעדפים אותו

ומצד שני יש מחקרים שאינם מתעדפים

‏סימן שהתוצאות אינן חד משמעיות

לכן בהכרח הם לא ישפיעו על 80%

‏אבל אם אני אבחר בחירה שגויה שאינה מתאימה לי, היא יכולה להשפיע על 80%

לכן אני בוחרת להסתכל על מחקרים ע״פ התוצאות שלהם ולא ע״פ המסקנות שלהם כי אם התוצאות חלשות המחקר לא ממש שווה

אם התוצאות מוכחות וברורות, שווה לקחת אותן בחשבון בדרך להחלטה.

מכירה מלא ילדים שנולדו קצת מוקדם והשלימו את ההיריון באינקובטור, והכל בסדר איתם. אפילו התחתנננתי עם מישהו כזה.

וגם אימוץ זה סבבה. למה המשפחה פחות טובה אם הילד לא נולד לאמא הזאת?

לא חושבת שלטווח הרחוק יש השלכות שאפשר למדוד

אבל בטווח הקצר- אני רואה בזה בן אדם לחברו פשוט. התינוק לי ייצור מבוהל, חסר אונים, שמכיר רק אותי ואני רוצה לתת לו את החוויה הכי טובה שאני יכולה מההתחלה וכל הזמן. גם אם זה קשה וכואב ועולה מלא כסף, אני אוותר על עגלה חדשה לדוגמא אבל לא על האפשרות להיות עם הבייבי שלי צמוד מההתחלה.

מעבר לזה, אני יכולה להגיד לך שמחקרים מראים שהשנה הראשונה אצל תינוקות יונקים שצמודים לאמא מגחל 0 היא יותר קלה מכל מיני בחינות , פחות חולי, פחות בכיות, שינה יותר טובה, אז יש בזה בדרך כלל כלל תועלת לאמא.

מכירה תינוקות לא קלים בלשון המעטה למרות כל האפס הפרדה..

אבל מסכימה בגדול שאפס הפרדה הוא כנראה הכי טוב לתינוק ולאמא במצב רגיל.

עשיתי את זה בשלימות פעם ראשונה רק בלידה החמישית ( אצל הקודמים היו רוב היום איתי אבל בלילה לפעמים שמתי בתנוקיה) והרגשתי שזה עשה לי ממש טוב

מניחה שלתינוק גם.

במצבים מורכבים כמו אחרי קיסרי, או אשה עם אנמיה קשה אז חושבת שלא צריך להקריב את הכוחות של האמא בשביל המטרה החשןבה ככל שתהיה ובטח אם יש תחליף שהוא לא רע. (אלא רק לא הכי טבעי) 

אני הייתי עם אנמיה מאוד קשה, ברמה שהתעלפתי כשקמתי, ואת הכוחות שלי השקעתי בטיפול בתינוקת הטריה. לא קיבלתי אורחים למרות שזו הייתה בת ראשונה, לא דיברתי בטלפון, לא הסתובבתי במחלקה. לא יצאתי בכלל מהחדר עד השחרור.

בעיני הדברים (ההזויים) שנשים עושות אחרי לידה הרבה יותר מתישים מטיפול בתינוקת קטנטנה אבל "לא נעים" מהחמות, או מהילדים שבבית שרוצים לראות את התינוק החדש, או שהאישה חייבת לרדת לשילב לקנות בגד לברית.

אני כמובן מכבדת נשים עם סדר עדיפויות שונה משלי בכל תחום, אבל לא הייתי מפילה את זה על "לא יכולה" ולא מסוגלת". בסוף זו בחירה של האישה וזכותה כמובן לעשות מה שבא לה, וזכותה להחליט שהילדים שבבית קודמים לתינוק החדש, אבל שלא תשקר לעצמה שזה יותר קל לשים תינוק בתינוקיה מבחינה פיזית, כי התרוצצות במחלקה הרבה יותר קשה. (ואם המצב הוא שצריך עזרה, אז צריך עזרה בכל מקרה)

אלא הנפשי

עיבוד של החוויה רגע

לדעת שיש מי שיאכיל את התינוק ולישון בלי לקום להאכיל כשהוא צורח (למי שלא מניקה)

לפעמים זה חשוב לא פחות

ומה עם הנפש שלו? לידה זו החוויה הכי משמעותית לבנאדם (חוץ מהמוות)

ומבחינת האמא- 40 שבועות חיכית לו ועכשיו את רק רוצה שמישהו יקח אותו?

אני באמת לא מבינה את זה ואשמח להחכים. אני חושבת שזה הרבה עניין של תפיסה ומקובלות חברתית. הרבה נשים פשוט עושות את זה על אוטומט וחבל. פיזית ונפשית אישה שילדה תינוק רוצה להיות בקרבה איתו. 

אני לא בטוחה שאפשר להסביר

אבל אנסה בהכי פשוט שיש - לא אצל כל הנשים הלידה היא חווית שיא. לחלקן זו חוויה טראומטית, גם בלידות חוזרות.

גם בהריונות רצויים מאוד, יכול להיווצר רצון ברגע לעכל את הדבר הזה ולנוח מהטיפול בתינוק כדי לאזור כח לחזור לבית להנקה אינסופית וילדים/ברית/ האכלה סביב השעון בתמל

. לי למשל היה את בעלי איתי אחרי 2 הלידות צמוד בחדר.  יש נשים שאין להן מלווה וקשה להן מדי להיות לבד עם התינוק בבית החולים. קורה🤷‍♀️

זה לא אומר שהיא לא רוצה להיות בקרבה איתו.

לנשים שקשה להן להיות כל היום בבית עם התינוק אומרים לקחת עזרה כמה שעות כדי לנוח/ להתאוורר, לא? אותו דבר פה. 

מי שצריכה את זה, צריכה את זה. 

וגם אם יש נשים שבוחרות מזה מכח ההרגל, לא בעייתי בעיניי ולא רואה סיבה למתוח על זה ביקורת

עבור מישהי שהיא "משקרת" לעצמה, זה לא נקרא לכבד אותה.

מה שאני לא מצליחה להבין, למה אי אפשר לתמוך באפס הפרדה, בלי לרדת או להעביר ביקורת (סמויה או גלויה) על מי שבוחרת אחרת

(אבל כן יש לי ביקורת על הבתי חולים)

רק אחרי הלידה הראשונה הגיעו אורחים בכלל... אנחנו גרים בצפון וכולם רחוקים מאיתנו. אצל השני הגדולה כן באה לבקר, אבל הייתי בבית חולים כמעט שבוע, לא היה באמת ריאלי שהיא לא תגיע. וממש לא התרוצצתי וטיילתי לשום מקום, כשבאו לבקר נשארתי במיטה. עדיין היו זמנים שהייתי חייבת מנוחה פיזית, לא היה מי שילווה אותי כל הזמן. התינוקות היו איתי מקסימום הזמן שיכולתי.

אני כן מסכימה שזה תלוי הרבה בגישה של בית חולים כי איפה שילדתי אפס הפרדה בקושי היה אופציה ומי שעשתה את זה לא יכלה להעזר באחיות, אז זה היה ממש בעייתי מבחינתי. אם הייתי יודעת שאחות יכולה לשחרר אותי קצת מידי פעם, אולי כן הייתי הולכת על זה

התנסיתי בכל האופציות

1.אפס הפרדה+ ביות מלא

2.ביות חלקי

3.טרום המושג ביות- כמה שעות ביום עם התינוק

היו יתרונות וחסרונות בכל אופציה

אבל סעיף 3 היה הכי קל עבורי, טיפלו לי בתינוק ואני נחתי, לא היתה שום התרוצצות, הליכה לתינוקיה כמה פעמים ביום ותו לא.

זה לא סותר שסעיף 1 היה קסום, אבל פיזית הוא היה הכי קשה וגם היה קצת קושי רגשי.

למרות שהתרגלנו שתינוקיה זה הנורמאלי, התרחקנו מאד מהטבע שלנו.

אני חושבת שכל כך התרחקנו, שאפס הפרדה נראה לנו טרנד, וטוטאלי, ורחוק מדי, ותינוקיה זה הרגיל והסבבה.

אני חושבת וגם כתבתי למעלה שבאמת מאתגר אפס הפרדה, בתי החולים רחוקים מלעודד את זה יותר מדי,

אבל ב"ה התקדמנו- לא הלכנו רחוק  מדי.

ב"ה כולנו זוכרות היום שהתינוק שלנו ולא של בית החולים..

ועם זאת יש עוד מה להתקדם.

אבל כדי לעשות הרגשה טובה למי שבוחרת לתת תמ"ל או לשים בתינוקיה,

אי אפשר לשנות את העובדות. (ואני בעד אגב לעשות הרגשה טובה לכל אחת עם בחירותיה שהיא האמא הכי טובה לילד שלה לא משנה מה, ולגיטמי לבחור הרבה בחירות... מתוך ידע והחלטה מושכלת בסך הנתונים)

ילד שרק יונק אבל האמא מטורללת ומאבדת את זה בקבוק יותר טוב לתינוק

כנ"ל לביות חלקי

ולכן אני עשיתי בחירות תלויות שפיות ולא תלויות מחקרים אך מנותקות מהרגש. הנקתי חלקית בילד הראשון, את הילדה השנייה בכלל לא ולא מצטערת על זה לרגע

ואפס הפרדה דווקא כן. התאפשר לי ורציתי מאוד וגם בזה אני שמחה. אבל היה לי ליווי צמוד של בעלי ועפתי הביתה ברגע הראשון שיכלתי. יש נשים שזה פחות מתאפשר להן, אז להגיד שהן לא בסדר ומתרחקות מהטבע או וואטאבר? הכי טבעי להישאר שפויה בעיניי

לא רואה סיבה להכניס פה מחקרים כאצבע בעין. עם כל הכבוד למחקרים, יש מציאות ולפעמים היא מוכיחה בדיוק את ההפך

אני ילדת תמל, כמו יתר אחיי. אמא שלי לא הניקה יום אחד. לא נראה לי שיש לנו יותר משקעים רגשיים מילדים שינקו. ההנקה היא לא העיקר, היא אמצעי לחום וקרבה, בין היתר. אפשר לקבל את זה גם בדרכים אחרות שישאירו לאמא את הרצון בעינו הלי להרגיש אשמה או חריגה או שהיא חלילה עושה נזק. 

אמרו שהמצב האידיאלי הוא אפס הפרדה.

הנתונה, בהתאם לנסיבות. לדעתי

אז אולי לא יהיה תינוק בכלל?

לא יודעת.

בכנות, מבינה את הגישה

אני כאמור הייתי באפס הפרדה

ומצד שני, לפעמים זה מה שיש וכל אמא עושה את השיקולים שלה.( אם לך, בנפשך הדבר, אז תמסרי על זה נפש. לא כל אחת מוכנה לזה ויכולה ומסוגלת) לא תמיד הם יהיו תואמי מחקר, אבל לטווח הארוך ובשביל חוויה חיובית לפעמים זה עדיף

אבל כתבת "מה שטוב לאמא" כאילו אין לתינוק צרכים, או כאילו הם לא רלוונטיים לסיטואציה.

האמת היא שהבחירה האידיאלית היא כזו שלוקחת בחשבון את הצרכים של האמא ושל התינוק ומנסה לענות על שניהם.

באופן עקרוני הצרכים לא אמורים להיות סותרים. אבל אם יש סתירה, בעיני הצרכים של התינוק קודמים כי הוא חסר ישע והיא מבוגרת ויכולה לעזור לעצמה.

אבל לפני שמתעלמים מהצרכים של אחד מהצדדים אפשר לנסות למצוא לו מענה (דולה פוסט פארטום וכד').

הייתי בבית מלא אחרי הלידות.

אבל -

מכירה לא מעט נשים שבוחרות להיות במחלקה עם תינוקייה ובשבילם זה הצלה!

מדובר סה״כ על 4 שעות (מ 1 עד 5 בבוקר) שבו באמת אפשר לנוח בשקט. ומתי שאת רוצה אפשר לבוא לתינוקיה.

במיוחד כשזה לא ילד ראשון, ואת יודעת שעוד 3 ימים את חוזרת לבית ב"ה מלא ולא תמיד אפשר שיהיה 4 שעות עם עזרה ולנוח.

והיכולות שלה

ולשים את כולם על השתק

אני הכי בעולם בעד אפס הפרדה אבל לא רואה אפילו לנכון לפרט את היתרונות שבזה כי את צריכה לחשוב מה נכון לך.

יש נשים אחרי הילדה שצריכות כמה שעות של מנוחה מוחלטת, וזה מחזיק אותן, אם את מהנשים האלה אז תעשי מה שנכון לך.

אם את מרגישה שזה כן משהו שהיית רוצה לנסות, ואת חוששת

אז כן יש מקום לפרט על היתרונות של אפס הפרדה

אבל אחרי קריאת השרשור פה, אל תעשי שום דבר שלא נכון לך.

את והתינוק צריכים להיות במרכז

וכדי שתעניקי לתינוק את צריכה להיות במקום שמבין את הצרכים שלך ומאפשר אותם באופן הנכון.

אמא שמגיעה לבכי ותסכול בגלל שעשתה אפס הפרדה לא הרוויחה כלום לטעמי.. 

יש הרבה תמיכה מהאחיות, אני מבקשת שהן יקלחו. וזורמות. 

לי זה מושלם, בעלי איתי רוב הזמן, אבל הפעם הוא לא עשה כלום רק ישן חחחחח

ילדתי בכמה בתי חולים, ובכל בית חולים זה היה קצת שונה..

יש בתי חולים שזה גמיש ואת יכולה לשים בתינוקיה מתי שבא לך ויש יותר אחיות שעוזרות ויש כאלו שטי אפשר ויש רק אחות אחת לאפס הפרדה והיא עמוסה מאוד ואין לה זמן באת לעזור לך, אז ממליצה לך לברר צפציפית על איפה שאת רוצה ללדת מה בדיוק יש שם

בתור אמא ששלושה מתוך שבעת ילדיה היו בפגיה.

ובתור אמא שדווקא הפעם רצתה אפס הפרדה, אבל כמו ששיתפתי למעלה זה לא התאפשר.

בתור אחת שישבה על כסא קשה בתינוקיה/פגיה במשך ימים ארוכים כי לא רצתה לעזוב את תינוקה, ולא הצליחה להתאושש מהלידה.

אני בטוחה שיש כאן אמהות שקוראות את השרשור הזה ומאד כואבות

אמהות טובות שרצו אפס הפרדה אבל ילדו פג / תינוק שזקוק להשגחה

אמהות טובות שחלמו על אפס הפרדה אבל מצבן הרפואי לא אפשר את זה.

אמהות טובות מאד שלא רצו אפס הפרדה, כי למשל אין להן אופציה למלווה או מסיבות אחרות וההתבטאויות פה הופכות להן את הבטן.

יש כאן מגוון חברות עם מגוון דעות.

יש אפשרות להביע את דעתכן בצורה פחות נחרצת, שלא מורידה ומפחיתה מהשני....

רק בריאות, שמחה ונחת לכולן

אם כבר להפך.

את בעצם אומרת שאסור להגיד מה המצב האידאלי כי זה פוגע במי שאין לו אפשרות לכך.

ִגם לי היו 2 לידות עם שהות ארוכה בפגיה,

ועוד לידה שביומיים הראשונים היינו בפגיה,

ועוד לידה שהייתי אחרי קיסרי ולקח זמן להתאושש

והשירשור לא גרם לי לכאוב, אוקיי אז היו לי אילוצים, לא יכולתי להיות עם התינוקות, טוב שהיה פיתרון... 

הייתי באפס הפרדה עם הילד החמישי והשישי ולא הבנתי למה לא עשיתי את זה קודם (טוב, כי ילדתי בביתי חולים שזה לא היה קיים, וגם לא היה במודעות)

למה היה לי טוב- כי אני ממילא רק מניקה, אז הקימות האלה לתינוקיה להניק התישו אותי. כנ"ל המחשבה אם הוא אולי בוכה ולא קוראים לי.

ואחרי הלידה הרביעית, לקחו לי את התינוק ממש מהר, לא ידעתי איפה התינוקיה ואיך אני יכולה להגיע אליו ומתי הוא יגיע אלי, וזה עשה לי ממש לא טוב. אני רוצה אחרי הלידה לראות מה קורה עם הילד שלי וללוות אותו בכל תהליך שהוא עובר. 

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

ככה הבדיקות לא יכאבו

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣