הילד בגיל הזה לא מרגיש ובקושי זוכר

אני אוהבת עגיל 1 ציפוי זהב ואז שהן גדלות אני מחליפה לחישוק זהב קטנטן וצמוד וככה זה לא נופל וממש נוח

בעיניי זה יפה מאוד, אני לאחושבת שאני מחוררת לה תא הגוף או משו, זה לא משו לא מקבול, ואם היא תרצה להוריד היא תמיד תוכל.

עשיתי לה בגיל כמה חודים היא בקושי הרגישה ועד היום לא נוגעת בהן.

לגבי מה עדיף, העיקר שיהיה בריא לאוזן ולא משו זול לא מבנה בציפויים

אם אמא שלי הייתה עושה לי עגילים כתינוקת - הייתי כועסת עליה...

בעיניי עגילים זה מגעיל, כי הם דורשים פגיעה בגוף בשביל יופי.

לבנות שלי אני מאפשרת לעשות רק בגיל שבו הן יוכלו לטפל בעצמן בבעיות אם ייווצרו (לא חסרות לנו בעיות רפואיות) - כלומר בגיל בת מצווה לכל המוקדם (בינתיים רק אחת הגיעה לגיל).

לפני כן הן יכולות להשתמש בעגילי קליפס, שזה מספיק יפה.

תינוקות זה דבר חמוד ויפה, ולא צריך להוסיף להן עגילים בשביל זה... (ובשביל להבדיל בין בנים לבנות מספיק להלביש בגד בצבע מתאים)

עד כאן דעתי הנחרצת

בעיקרון אני בדעה של @מתואמת, ככה גם אבא שלי היה אומר לי כל השנים, וכל הזמן שרציתי כי החברות בגן עשו.. שבסוף זה פגיעה בגוף שהקב"ה יצר לנו, אז בגדול אני מסכימה עם זה..

אני עשיתי בעצמי ליומולדת 16 או 17, לא זוכרת כבר מה היה שגרם לי לעשות.. לבת השנתיים וקצת לא עשינו וגם לא חושבת שנעשה בקרוב, מקווה שגם תחכה שתהיה מספיק בוגרת ומבינה בשביל להחליט בעצמה

קניתי לבת שלי עגילי מדבקות וגם קליפס מאליאקספרס, וזה לא מחזיק.

אבל לדעתי בהובי יש קליפסים של עגילים שעליהם אפשר ליצור עגיל.

והבנות המוכשרות שלי יוצרות לעצמן עגילים ממדבקות ומחוטי ברזל הם לא עמידים אבל הם מספקים את הצורך לזמן קצר.

סט של 5 ב25 עם אותו פטנט..

הם די אחלה אבל היא כל הזמן מורידה אותם.. זה החיסרון הגדול בקליפס..

הדבק שלהם חזק יותר

(והקטנטונת שלי מתעסקת הרבה אז גם זה נופל לה..)

סתם כי לא באלי

ובעלי טוען שזה לא יפה בגיל קטנטן

כשתגדל נעשה לה אני מניחה

לא נראה לי בגיל גדול מידי נגיד שנתיים

אני לא חושבת שזו התעללות

לי לא היה כשהייתי ילדה וקינאתי מאודדד בחברות שלי עד שעשו לי

ופצעה את עצמה והיה זיהום ובלאגן...

קיצר לא יודעת מי אמר לך שאין התעסקות.. זה לא מחייב בכלל.

בלי להיכנס לדעתי(נוטה יותר לגיל שבוגרים מספיק להבין את ההשלכות, סביבות כיתה ג... אבל זה פחות העניין.. באמת שיש לא מעט שעושות בגיל צעיר יותר וזה סבבה לגמרי) אבל לא חושבת שבאמת בגיל 7 חודשים אין התעסקות...

ועשיתי לה עגילים רק בגיל שנתיים שהיא בקשה וידעה לשמור

שמה לה עגילים רפואים לפחות תקופה ראשונה 

(בחנות שהלכתי אמרו שבד"כ עושים לא לפני גיל 3 והיא הייתה בת שנה וכמעט 11 חודשים)

לא שמה זהב

כי בדרך זה נאבד כבר כמה פעמים אפילו שיש לה מודעות

אחרי שנתיים עברנו לעגילים רגילים ולא רפואיים

ככה עשיתי לגבי אחותה שבאה אחריה- בגיל שנתיים

קניתי לה רפואי. 

שעשיתי לה! אחכ אין מצב שהייתה מסכימה…

זה חמוד ויפה

זו דעתי 

לק"י

וזה בסדר אם היא תגדל ותתבעס שלא עשית לה, הילדים שלנו יכולים להתבעס על כל מיני דברים.

אפשר לעשות כשגדלים.

ואחרי התחננויות בעלי הסכים. (אני רציתי לפני)

לאחת הבת הסתבך עם העגיל בגיל גדול יותר ועברה פרוצדורה בבי"ח,

אמרו לתת למרום להחלים לפחות חצי שנה עד שעושים חור חדש. בעלי דאג להפחיד אותה היטב שלא תרצה שוב,

חיכינו שנה וחצי וכשלא עבר לה שיכנעתי אותו שזה מה שהיא רוצה ואין סיבה למנוע ממנה את זה

(הטעות הייתה שנשארנו עם עגילי נקודה הראשונים ששמים מגיל 4 עד גיל 6, אח"כ שמנו עגילי חישוק)

בעיני זה מהמם ומתוק.

בלי זה לא נראה שחסר משהו, אבל כשיש זה בהחלט מוסיף.

הם קטנים יותר, והיא סגרה חזק את הסוגר על האוזן והתנפח לה, ניסינו לשחרר ונהיה יותר גרוע, העגיל נכנס מהחלק הקדמי שלו לתוך החור..

בסוף הוציאו לה בבי"ח, היינו פסע מהרדמה מלאה.

אח"כ אמרו לי שצריך להחליף עגילים אחרי כמה זמן ולא להישאר עם העגילים שמיועדים לעשות איתם את החור עצמו.

כלומר יש תקופה שאסור להחליף, אבל אח"כ סה כדאי.

תקוע איזה שנה ומשו😂

בסוף שמתי וזלין והוא יצא

החור...

אז כדאי להחליף או מספיק להוציא ולהחזיר? 

אני עצמי עשיצי רק באזור גיל 10 כי רק הצלחתי להתגבר על הפחד(!!!)

ככ קינאתי בילדות שגדלו עם העגילים ולא זוכרות בכלל מה ואיך וכמה.

ממש זוכרת את זה.

זוכרת שהייתי מדביקה מדבקות בתור עגילים..  ממש היה חלק בילדות שאני זוכרת שקינאתי באחרות ומצד שני פחדתי לעשות .

ולבסוף עד שעשיתי..

ואז פחדתי לגעת והלתעסק. נתקעתי עם העגיל הראשונה שנה.

ואז להוציא אותו כבר היה באמת כואב. כי לא התשחרר. קיצר.. עד שהצלחתי לעבור לעגילים אחרות זה היה פרודצדורה בפני עצמה.

החלטתי עוד לפני החתונה שאני לילדות שלי עושה כשהן קטנות שלא יעברו את זה. בפועל עשיתי באזור גיל חצי שנה כזה.. ב3-4 ימים הראשונים מרחתי סינטומיצין וסובבנו את הסוגר והעגיל בהוראת מי שעשתה את החורים(מקצוענית) לא היה שום זיהומים שום כלום והחורים שם עד עצם היום הזה .

לגבי איזה עגיל לעשות. אני עושה עם עגיל זהב אמיתי כולו הכי איכותי לתינוקות. בהמשך כשהם נאבדים וכו' אני עוברת לציפויי זהב וכו'

אני פחות אוהבת בגיל קטן, בעלי ממש מתנגד לעשות בלי שהיא מבקשת.

אני מודה שזה גם קצת מפחיד אותי להתעסק עם זה בגיל קטן..

אני רוצה לעשות לבת שלי לכבוד כיתה א', בעז"ה. בינתיים מכניסה לה את זה לראש.. חח..

מצד שני, יש לי אחייניות שעשו להן בגיל קטן ועד היום זה בסדר 

אמנם עם תוצאות יפות אבל זה פגם, שאין לו צורך רפואי או הלכתי (להבדיל מניתוח שאעשה לילד בלי לשאול אותו גם אם זה ישאיר לו צלקת או מברית שאני ג"כ לא שואלת אותו).

ולכן, לדעתי זה צריך לבוא מהילדה ומרצונה.

עוד לא החלטתי על גיל, בינתיים הקטנה שלי ביקשה ממני בגיל שלוש וזה עוד הרגיש לי מוקדם מידי אז לא עשיתי לה.

בכל גיל זו עלולה להיות התעסקות. לפעמים זה עניין של מזל.

ככל שהילדה גדולה יותר האחריות תעבור אליה מן הסתם..

ולמי שטוענת, שאם הילדה תגדל ולא תרצה- היא תוכל להוריד. עדיין נשאר סימן.

בסוף החלטתי לחסוך לה את הפחד מהכאב ועשיתי בגיל 4 חודשים.

זה בא בעקבות בת של חברה, ילדה בת 4, שכל כך רוצה עגילים כמו כל הבנות סביבה אבל הפחד שלה מהכאב כל כך גדול. אז החלטתי לחסוך לבת שלי את זה.

לא תרצה? תוריד את העגילים.

לא רואה שום סיבה שתכעס, מקווה לגדל ילדה עם הכרת הטוב שתדע שרציתי את טובתה וזה מה שחשבתי שנכון עבורה.

אה וזה עבר בלי שום התעסקות.

שמתי את המשחה שהביאו בימים הראשונים וזהו.

בת שנתיים, עד היום היא לא התעסקה איתם יותר מידי אבל כן מתלהבת לספר שיש לה עגילים.

עשיתי זהב.

זה צריך לבוא ממנה

זה נראה לי יותר ראוי

אבל גם מאוד מבינה את מי שממש רוצה ועושה קודם

אבל אני כרגע לא עושה לה

גם כי יכולה להיות אינפקציה ואני לא רוצה לוויה שלילית

אבל בעיקר - כי החברות שלה בגן מה זה מגזימות עם התעסקות בדברים האלה. כולן כבר עם עגילים כמעט, חלק מהן עם צמידים מרוקאים מזהב (את שלי קיבלתי רק כשהתחתנתי😅) וזה מין לופ כזה מעצבן, שברור לי שמגיע מהאמא.  אז החלטתי שלא מתאים לי שהיא תלך עם העדר ואני מחכה שתגדל ובינתיים תחכה עם זה

אני קונה לה צמידים חמודים בשיין בשביל התקופה, אבל הסברתי לה שלכל גיל יש את הדברים שלו, ובעז״ה מתנה לבת המצווה שלה נעשה עגילים. וכן, אני חושבת על זהב כי יש לי אלרגיה לניקל ולא יודעת איך יהיה אצלה

והאמת שלא חשבתי שאעשה לבת שלי כל כך מהר

כי גם חששתי שזה יתפתח לא טוב ולא רציתי התעסקות עם כאבים ואודם ומשחות, הרגיש לי מסורבל.. וגם פחדתי שהיא תתלוש או שיפול לה והיא תכניס לפה בלי שאני אשים לב.

בסופו של דבר בגיל שנה ושמונה חודשים בערך, הבת שלי ביקשה עגילים כמו אמא, וכל הזמן רצתה לשים את העגילים שלי

ויצא שיום אחד שהיינו ליד חנות תכשיטים באופן ספונטני ובלי לחשוב על זה לפני נכנסנו ועשינו לה

בכתה כמה רגעים, אבל כשראתה במראה שיש לה עגילים כמו אמא, היא התלהבה ושכחה שכאב לה

ב"ה עבר חלק, לא היינו צריכים בכלל משחה

וגם היא לא התעסקה עם זה, רק שמחה מידי פעם לראות במראה שגם לה יש עגילים..

אחרי שבוע וחצי, נאבד לה עגיל ובמילא את העגילים הראשונות שמים רק לשבועיים או חודש, לא זוכרת, אז כבר החלפנו לה לעגילי כסף.

תכל'ס לא חשבתי שאעשה בגיל כזה צעיר, ואני אישית לא הייתי עושה בגיל כמה חודשים.

לנראות שלהן, אהבה ורצון להתקשט.

זה כזה חמוד

פשוט מדהים ההבדל בין בנות לבנים, אין אפשרות להתכחש לזה בשום אופן.

הבת שלי בקושי מדברת

רק כמה מילים

ואחת המילים היחידות שלה זו "וואו" כששמים לה סיכה או משהו יפה🤣

אז מסתבר שגם בנים יודעים להתפעל מבגדים חדשים, נעליים וכו' 😉

סתם, לא משווה, אצל בנות זה באמת הרבה יותר בולט. (למרות שיש לי בן שבתור תינוק תמיד רצה להתאפר ביחד איתי. והבנים שלי נורא אוהבים לשחק עם התכשיטים שלי... אבל יותר בתור שודדים וגנבים 🤣 אז קיצר מסכימה איתכן)

האמת שאני לצערי לא זוכרת את הבן שלי מהגיל הזה

כן זוכרת שמגיל שנתיים בערך היה לו *מאוד* חשוב לבחור בגדים לבד והגשתי לו סטים שלא ילבש דברים הזויים מידי.. אז כן, ברור שאסטתיקה זה משמעותי גם לבנים.

פחות בגלל שמעניין אותו מה הוא לובש

הוא רוצה להיות גדול ולהחליט מה קורה איתו

אוהבת שאני קונה לה בגדים חדשים ונעליים.. נהנית כל בגד למדוד מיד

וההתלהבות שלה גורמת לי לרצות לקנות לה כל היום בגדים🙈

פעם גם ביקשה לק ועוד תכשיטים שלי- טבעות, צמידים..

ואחיה המתוק אחלה גבר מחמיא לה: וואו איזה יפה😍

רפואי או שאפשר ישר לעשות עגיל זהב שישאר לאורך זמן? 

לדעתי זו פגיעה שלא לצורך בגוף שהקב"ה ברא.

לכל הפחות יש לבקש את רשותה של הבת למעשה הזה.

כותבות פה (לא רק את אבל מגיבה לך) על לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים

אמהות אמורות לקחת אחריות על סיבוכים רםואיים, לא ילדים

זה קצת כמו להגיד שלא ניתן לילד קורקינט עד שהוא לא יידע לטפל בעצמו אם חלילה יקרה לו משו

שילדים לא אמורים לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים.

לכן לא אעשה לילדה שלי עגילים. לנערה כן.

במקרים של סיבוכים רפואיים?

הם צריכים להתמודד לבד ואנחנו לא קשורים אליהם..? 

ותדע בכלל לשים לב שמשהו לא תקין באוזן.

ומגיל מסוים גם אפשר ללכת לבד לרופא וכדומה.

וגם לקחת אנטיביוטיקה אם צריך היא תהיה אחראית על כך לבדה.

ברור שלא נשאיר אותה להתמודד לגמרי לבד אם המצב יהיה חמור, אבל זה אחרת לגמרי מאשר בתינוקת/ילדה קטנה...

ואם ניקח לרופאה בעצמנו?

לא רואה ככ הבדל מבחינת האחריות ההורית שלנו. בגילאים קטנים צריך לקחת לרופאים מכל מיני סיבות ולתתרופות מכל מיני סיבות. חוזרת לעניין הקורקינט. לא רואה הבדל

ואני לא מעוניינת להוסיף לעצמי משימות שבעיניי מיותרות🤷‍♀️ (במיוחד שלא חסרות סיבות להגיע לרופא גם ככה)

(וכן, אם אגיע למסקנה שקורקינט הוא כלי מסוכן, אז לא אקנה אותו לילדיי. גם אם כל הסביבה תקנה...)

אם זה מיותר מאוד בעיני מישהי, אז היא גם מוותרת על התענוג לטפל בזה במקרה הצורך.

בעיני הבנות שלי זה לא מיותר.

ולכן הן מוזמנות לעשות לעצמן עגילים - אבל בלי שאהיה קשורה לזה...

(אשווה את זה לדוגמה קיצונית: נער שמתמכר לסמים ומגיע למצב רפואי חמור בגלל זה. ההורים שלו כמובן יטפלו בו, אף שהם חושבים שהוא טועה... אז ברור שעגילים זה לא באותה רמה - בכל זאת, אני מאפשרת לבנות שלי לעשות - אבל מלכתחילה אנסה להיות כמה שפחות קשורה לזה...)

גם לא אוהבת את הרעיון בכללי.

אפשר להחליט שלא אוהבים וזהו

אבל בעיניי ההקשר של הטיפול הרפואי כבר פחות קשור

אבל טחנתי כבר😅

וזאת נקודה טובה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה.

כנראה שזה פשוט חוזר לשאלת הערכים של ההורים, האם מרגישים שזה משהו שחשוב לילד - להתפתחות התקינה שלו או לחינוך וכו', או לא, ומשם גוזרים כמה מוכנים להשקיע בזה... זה הכל.

לכן מי שלדעתה מאוד חשוב שיהיה עגילים בילדות תעשה בגיל צעיר ולא יהיה אכפת לה לקחת על עצמה את ההשלכות, ומי שרואה בזה אולי תוספת נחמדה אך לא חשובה, תרצה להשקיע פחות. 

לא ממש 'אחריות על סיבוכים רפואיים', אבל כן אחריות -

אחריות לשים משחה,

אחריות לסובב גם אם קצת כואב,

לשתף פעולה להסכים להכניס גם אם העגיל נפל וזה כואב להכניס.

כאילו זה לא שאם לא נעשה עגיל, לא יהיו משחות למרוח ודברים כואבים

מבינה שהכוונה היא לא להיכנס לזה בכלל, אבל שוב, גם עם קורקינט ואופניים יכולים להגיע למצב של משחה/ חבישה/ כאבים וכו

בסדר להגיד שאת לא רוצה. גמני בגיל הזה לא רוצה. אבל הקישור לעניין הרפואי הוא לא מוכרח וכזה בעייתי. כי עובדה, הרבה אמהות עושות ושמות אצ המשחה ולא קורסות. כמו ששמים משחת עיניים כשיש דלקת או טיפות אזניים או וואטאבר

ולא בהכרח שיהיו סיבוכים בכלל.  

רק בגיל שילד לא מבין ולא רוצה,

אם יש משהו, את צריכה להחזיק אותו בכוח כדי למרוח / להכניס את העגיל,

בשביל מה להיכנס לזה?

לכן יש נטיה לאמהות להעדיף גיל יותר בוגר, שילדה בוחרת ורוצה בעגיל,

ואז במקרה של הסתבכות, יותר קל להשיג שיתוף פעולה.

יהיה שיתוף פעולה (מדברת ההשוואה על תינוקת למול ילדה)

אצל מתבגרות זה כנראה שונה

עשינו לילדה בת 5.5 שממש ממש רצתה.

החור עצמו לא כאב, אבל אחרי זה התחיל כאב בימים שאחרי. והיא לא היתה מוכנה שנגע באוזן ובקושי נתנה שנשים לה משחה וכל מקלחת או סירוק היו בזהירות יתרה ממש. עד שערב אחד אמרנו לנו שזה ממש לא יכול להישאר ככה והאוזן נראית נורא, שחורה ומדממת וכו. ועכשיו מנקים ומטפלים  והיא בכתה ואמרה שכבר לא רוצה את העגלים ונוריד לגמרי. (למרות שחיכתה להם תקופה ארוכה). סיכמנו שנעשה ניסיון אחרון אחרי הטיפול של אותו ערב ואם לא ישתפר נוריד. ב"ה הימים הבאים היו יותר טובים. ועכשיו הכל טוב. אבל זה לגמרי התעסקות שלא היתה מתרחשת ככה עם ילדה בוגרת שלוקחת אחריות. 

עד עכשיו זו גם הייתה האמירה שלי אבל אפשר לענות עליה ב2 תשובות שונות:

א. אמא שמספיק חשוב לה שיהיו לילדה עגילים בגיל צעיר תיקח את האחריות על עצמה. זה נכון שאם עושים עגילים רק בגיל גדול מצופה שהילדה תיקח יותר מהאחריות עליה, אבל אם יהיה צריך ניתוח להוציא סוגר מהאוזן (כמו שהיה לאחותי בגיל 12) כנראה ההורים גם ככה יצטרכו להיות מעורבים

ב. אני עשיתי עגילים לבת מצווה ומסתבר שאני רגישה למתכות מסויימות. בגלל שהאחריות לא הייתה על אמא שלי היא בכלל לא חשבה בכיוון רק נתנה לי משחה למרוח והנחתה אותי לחטא עגילים.. אפילו לא הפסקתי לענוד את העגילים ככה שהגורם לדלקת פשוט נשאר שם. אם זה היה אחריות בלעדית שלה אני מניחה שהיינו עולים על זה הרבה יותר מוקדם.

נראה לי שזה יותר נכון וזה כנראה גם מה שאעשה בעצמי לילדה שלי.

לא רואה סיבה להכאיב לתינוקת בשביל עגילים, בלי שהיא בכלל מבינה מה קורה ולמה. לילדה אפשר להסביר וחשאול אותה מה היא רוצה

(אולי בהקבלה זה קצת כמו שלא הייתי רוצה אוטו מפואר רק בגלל מה שזה מעיד עלי ואיך זה נראה... על מה בחרתי להוציא כסף... אז כאן אובר התעסקות ביופי חיצוני בגיל כזה מעידה בתחושה שלי על מה בחרתי להוציא את הזמן והאנרגיה שלי עם התינוקת)

אחת הבנות שלי מאוד רצתה, עשינו לה בגיל 8 בערך.

אחרי יותר מידי התעסקויות וכאבים היא הורידה עגילים ולא רוצה יותר.

אני רגישה מאוד באוזניים, אחרי שנים של ניסיונות של עגילים מסוגים שונים התייאשתי, התופעות לוואי והכאבים היו בלתי נסבלים, הקרינו לאיזורים רחוקים, גם משלוש שעות עם עגילי זהב.

כבר המון שנים לא שמתי עגילים, ועדיין מידי פעם החור כואב ומפריש.

אין שום סיכוי שאקח סיכון על תינוקת או ילדה קטנה שסתם בשביל היופי תסבול את הכאבים האלו.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר