הילד בגיל הזה לא מרגיש ובקושי זוכר

אני אוהבת עגיל 1 ציפוי זהב ואז שהן גדלות אני מחליפה לחישוק זהב קטנטן וצמוד וככה זה לא נופל וממש נוח

בעיניי זה יפה מאוד, אני לאחושבת שאני מחוררת לה תא הגוף או משו, זה לא משו לא מקבול, ואם היא תרצה להוריד היא תמיד תוכל.

עשיתי לה בגיל כמה חודים היא בקושי הרגישה ועד היום לא נוגעת בהן.

לגבי מה עדיף, העיקר שיהיה בריא לאוזן ולא משו זול לא מבנה בציפויים

אם אמא שלי הייתה עושה לי עגילים כתינוקת - הייתי כועסת עליה...

בעיניי עגילים זה מגעיל, כי הם דורשים פגיעה בגוף בשביל יופי.

לבנות שלי אני מאפשרת לעשות רק בגיל שבו הן יוכלו לטפל בעצמן בבעיות אם ייווצרו (לא חסרות לנו בעיות רפואיות) - כלומר בגיל בת מצווה לכל המוקדם (בינתיים רק אחת הגיעה לגיל).

לפני כן הן יכולות להשתמש בעגילי קליפס, שזה מספיק יפה.

תינוקות זה דבר חמוד ויפה, ולא צריך להוסיף להן עגילים בשביל זה... (ובשביל להבדיל בין בנים לבנות מספיק להלביש בגד בצבע מתאים)

עד כאן דעתי הנחרצת

בעיקרון אני בדעה של @מתואמת, ככה גם אבא שלי היה אומר לי כל השנים, וכל הזמן שרציתי כי החברות בגן עשו.. שבסוף זה פגיעה בגוף שהקב"ה יצר לנו, אז בגדול אני מסכימה עם זה..

אני עשיתי בעצמי ליומולדת 16 או 17, לא זוכרת כבר מה היה שגרם לי לעשות.. לבת השנתיים וקצת לא עשינו וגם לא חושבת שנעשה בקרוב, מקווה שגם תחכה שתהיה מספיק בוגרת ומבינה בשביל להחליט בעצמה

קניתי לבת שלי עגילי מדבקות וגם קליפס מאליאקספרס, וזה לא מחזיק.

אבל לדעתי בהובי יש קליפסים של עגילים שעליהם אפשר ליצור עגיל.

והבנות המוכשרות שלי יוצרות לעצמן עגילים ממדבקות ומחוטי ברזל הם לא עמידים אבל הם מספקים את הצורך לזמן קצר.

סט של 5 ב25 עם אותו פטנט..

הם די אחלה אבל היא כל הזמן מורידה אותם.. זה החיסרון הגדול בקליפס..

הדבק שלהם חזק יותר

(והקטנטונת שלי מתעסקת הרבה אז גם זה נופל לה..)

סתם כי לא באלי

ובעלי טוען שזה לא יפה בגיל קטנטן

כשתגדל נעשה לה אני מניחה

לא נראה לי בגיל גדול מידי נגיד שנתיים

אני לא חושבת שזו התעללות

לי לא היה כשהייתי ילדה וקינאתי מאודדד בחברות שלי עד שעשו לי

ופצעה את עצמה והיה זיהום ובלאגן...

קיצר לא יודעת מי אמר לך שאין התעסקות.. זה לא מחייב בכלל.

בלי להיכנס לדעתי(נוטה יותר לגיל שבוגרים מספיק להבין את ההשלכות, סביבות כיתה ג... אבל זה פחות העניין.. באמת שיש לא מעט שעושות בגיל צעיר יותר וזה סבבה לגמרי) אבל לא חושבת שבאמת בגיל 7 חודשים אין התעסקות...

ועשיתי לה עגילים רק בגיל שנתיים שהיא בקשה וידעה לשמור

שמה לה עגילים רפואים לפחות תקופה ראשונה 

(בחנות שהלכתי אמרו שבד"כ עושים לא לפני גיל 3 והיא הייתה בת שנה וכמעט 11 חודשים)

לא שמה זהב

כי בדרך זה נאבד כבר כמה פעמים אפילו שיש לה מודעות

אחרי שנתיים עברנו לעגילים רגילים ולא רפואיים

ככה עשיתי לגבי אחותה שבאה אחריה- בגיל שנתיים

קניתי לה רפואי. 

שעשיתי לה! אחכ אין מצב שהייתה מסכימה…

זה חמוד ויפה

זו דעתי 

לק"י

וזה בסדר אם היא תגדל ותתבעס שלא עשית לה, הילדים שלנו יכולים להתבעס על כל מיני דברים.

אפשר לעשות כשגדלים.

ואחרי התחננויות בעלי הסכים. (אני רציתי לפני)

לאחת הבת הסתבך עם העגיל בגיל גדול יותר ועברה פרוצדורה בבי"ח,

אמרו לתת למרום להחלים לפחות חצי שנה עד שעושים חור חדש. בעלי דאג להפחיד אותה היטב שלא תרצה שוב,

חיכינו שנה וחצי וכשלא עבר לה שיכנעתי אותו שזה מה שהיא רוצה ואין סיבה למנוע ממנה את זה

(הטעות הייתה שנשארנו עם עגילי נקודה הראשונים ששמים מגיל 4 עד גיל 6, אח"כ שמנו עגילי חישוק)

בעיני זה מהמם ומתוק.

בלי זה לא נראה שחסר משהו, אבל כשיש זה בהחלט מוסיף.

הם קטנים יותר, והיא סגרה חזק את הסוגר על האוזן והתנפח לה, ניסינו לשחרר ונהיה יותר גרוע, העגיל נכנס מהחלק הקדמי שלו לתוך החור..

בסוף הוציאו לה בבי"ח, היינו פסע מהרדמה מלאה.

אח"כ אמרו לי שצריך להחליף עגילים אחרי כמה זמן ולא להישאר עם העגילים שמיועדים לעשות איתם את החור עצמו.

כלומר יש תקופה שאסור להחליף, אבל אח"כ סה כדאי.

תקוע איזה שנה ומשו😂

בסוף שמתי וזלין והוא יצא

החור...

אז כדאי להחליף או מספיק להוציא ולהחזיר? 

אני עצמי עשיצי רק באזור גיל 10 כי רק הצלחתי להתגבר על הפחד(!!!)

ככ קינאתי בילדות שגדלו עם העגילים ולא זוכרות בכלל מה ואיך וכמה.

ממש זוכרת את זה.

זוכרת שהייתי מדביקה מדבקות בתור עגילים..  ממש היה חלק בילדות שאני זוכרת שקינאתי באחרות ומצד שני פחדתי לעשות .

ולבסוף עד שעשיתי..

ואז פחדתי לגעת והלתעסק. נתקעתי עם העגיל הראשונה שנה.

ואז להוציא אותו כבר היה באמת כואב. כי לא התשחרר. קיצר.. עד שהצלחתי לעבור לעגילים אחרות זה היה פרודצדורה בפני עצמה.

החלטתי עוד לפני החתונה שאני לילדות שלי עושה כשהן קטנות שלא יעברו את זה. בפועל עשיתי באזור גיל חצי שנה כזה.. ב3-4 ימים הראשונים מרחתי סינטומיצין וסובבנו את הסוגר והעגיל בהוראת מי שעשתה את החורים(מקצוענית) לא היה שום זיהומים שום כלום והחורים שם עד עצם היום הזה .

לגבי איזה עגיל לעשות. אני עושה עם עגיל זהב אמיתי כולו הכי איכותי לתינוקות. בהמשך כשהם נאבדים וכו' אני עוברת לציפויי זהב וכו'

אני פחות אוהבת בגיל קטן, בעלי ממש מתנגד לעשות בלי שהיא מבקשת.

אני מודה שזה גם קצת מפחיד אותי להתעסק עם זה בגיל קטן..

אני רוצה לעשות לבת שלי לכבוד כיתה א', בעז"ה. בינתיים מכניסה לה את זה לראש.. חח..

מצד שני, יש לי אחייניות שעשו להן בגיל קטן ועד היום זה בסדר 

אמנם עם תוצאות יפות אבל זה פגם, שאין לו צורך רפואי או הלכתי (להבדיל מניתוח שאעשה לילד בלי לשאול אותו גם אם זה ישאיר לו צלקת או מברית שאני ג"כ לא שואלת אותו).

ולכן, לדעתי זה צריך לבוא מהילדה ומרצונה.

עוד לא החלטתי על גיל, בינתיים הקטנה שלי ביקשה ממני בגיל שלוש וזה עוד הרגיש לי מוקדם מידי אז לא עשיתי לה.

בכל גיל זו עלולה להיות התעסקות. לפעמים זה עניין של מזל.

ככל שהילדה גדולה יותר האחריות תעבור אליה מן הסתם..

ולמי שטוענת, שאם הילדה תגדל ולא תרצה- היא תוכל להוריד. עדיין נשאר סימן.

בסוף החלטתי לחסוך לה את הפחד מהכאב ועשיתי בגיל 4 חודשים.

זה בא בעקבות בת של חברה, ילדה בת 4, שכל כך רוצה עגילים כמו כל הבנות סביבה אבל הפחד שלה מהכאב כל כך גדול. אז החלטתי לחסוך לבת שלי את זה.

לא תרצה? תוריד את העגילים.

לא רואה שום סיבה שתכעס, מקווה לגדל ילדה עם הכרת הטוב שתדע שרציתי את טובתה וזה מה שחשבתי שנכון עבורה.

אה וזה עבר בלי שום התעסקות.

שמתי את המשחה שהביאו בימים הראשונים וזהו.

בת שנתיים, עד היום היא לא התעסקה איתם יותר מידי אבל כן מתלהבת לספר שיש לה עגילים.

עשיתי זהב.

זה צריך לבוא ממנה

זה נראה לי יותר ראוי

אבל גם מאוד מבינה את מי שממש רוצה ועושה קודם

אבל אני כרגע לא עושה לה

גם כי יכולה להיות אינפקציה ואני לא רוצה לוויה שלילית

אבל בעיקר - כי החברות שלה בגן מה זה מגזימות עם התעסקות בדברים האלה. כולן כבר עם עגילים כמעט, חלק מהן עם צמידים מרוקאים מזהב (את שלי קיבלתי רק כשהתחתנתי😅) וזה מין לופ כזה מעצבן, שברור לי שמגיע מהאמא.  אז החלטתי שלא מתאים לי שהיא תלך עם העדר ואני מחכה שתגדל ובינתיים תחכה עם זה

אני קונה לה צמידים חמודים בשיין בשביל התקופה, אבל הסברתי לה שלכל גיל יש את הדברים שלו, ובעז״ה מתנה לבת המצווה שלה נעשה עגילים. וכן, אני חושבת על זהב כי יש לי אלרגיה לניקל ולא יודעת איך יהיה אצלה

והאמת שלא חשבתי שאעשה לבת שלי כל כך מהר

כי גם חששתי שזה יתפתח לא טוב ולא רציתי התעסקות עם כאבים ואודם ומשחות, הרגיש לי מסורבל.. וגם פחדתי שהיא תתלוש או שיפול לה והיא תכניס לפה בלי שאני אשים לב.

בסופו של דבר בגיל שנה ושמונה חודשים בערך, הבת שלי ביקשה עגילים כמו אמא, וכל הזמן רצתה לשים את העגילים שלי

ויצא שיום אחד שהיינו ליד חנות תכשיטים באופן ספונטני ובלי לחשוב על זה לפני נכנסנו ועשינו לה

בכתה כמה רגעים, אבל כשראתה במראה שיש לה עגילים כמו אמא, היא התלהבה ושכחה שכאב לה

ב"ה עבר חלק, לא היינו צריכים בכלל משחה

וגם היא לא התעסקה עם זה, רק שמחה מידי פעם לראות במראה שגם לה יש עגילים..

אחרי שבוע וחצי, נאבד לה עגיל ובמילא את העגילים הראשונות שמים רק לשבועיים או חודש, לא זוכרת, אז כבר החלפנו לה לעגילי כסף.

תכל'ס לא חשבתי שאעשה בגיל כזה צעיר, ואני אישית לא הייתי עושה בגיל כמה חודשים.

לנראות שלהן, אהבה ורצון להתקשט.

זה כזה חמוד

פשוט מדהים ההבדל בין בנות לבנים, אין אפשרות להתכחש לזה בשום אופן.

הבת שלי בקושי מדברת

רק כמה מילים

ואחת המילים היחידות שלה זו "וואו" כששמים לה סיכה או משהו יפה🤣

אז מסתבר שגם בנים יודעים להתפעל מבגדים חדשים, נעליים וכו' 😉

סתם, לא משווה, אצל בנות זה באמת הרבה יותר בולט. (למרות שיש לי בן שבתור תינוק תמיד רצה להתאפר ביחד איתי. והבנים שלי נורא אוהבים לשחק עם התכשיטים שלי... אבל יותר בתור שודדים וגנבים 🤣 אז קיצר מסכימה איתכן)

האמת שאני לצערי לא זוכרת את הבן שלי מהגיל הזה

כן זוכרת שמגיל שנתיים בערך היה לו *מאוד* חשוב לבחור בגדים לבד והגשתי לו סטים שלא ילבש דברים הזויים מידי.. אז כן, ברור שאסטתיקה זה משמעותי גם לבנים.

פחות בגלל שמעניין אותו מה הוא לובש

הוא רוצה להיות גדול ולהחליט מה קורה איתו

אוהבת שאני קונה לה בגדים חדשים ונעליים.. נהנית כל בגד למדוד מיד

וההתלהבות שלה גורמת לי לרצות לקנות לה כל היום בגדים🙈

פעם גם ביקשה לק ועוד תכשיטים שלי- טבעות, צמידים..

ואחיה המתוק אחלה גבר מחמיא לה: וואו איזה יפה😍

רפואי או שאפשר ישר לעשות עגיל זהב שישאר לאורך זמן? 

לדעתי זו פגיעה שלא לצורך בגוף שהקב"ה ברא.

לכל הפחות יש לבקש את רשותה של הבת למעשה הזה.

כותבות פה (לא רק את אבל מגיבה לך) על לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים

אמהות אמורות לקחת אחריות על סיבוכים רםואיים, לא ילדים

זה קצת כמו להגיד שלא ניתן לילד קורקינט עד שהוא לא יידע לטפל בעצמו אם חלילה יקרה לו משו

שילדים לא אמורים לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים.

לכן לא אעשה לילדה שלי עגילים. לנערה כן.

במקרים של סיבוכים רפואיים?

הם צריכים להתמודד לבד ואנחנו לא קשורים אליהם..? 

ותדע בכלל לשים לב שמשהו לא תקין באוזן.

ומגיל מסוים גם אפשר ללכת לבד לרופא וכדומה.

וגם לקחת אנטיביוטיקה אם צריך היא תהיה אחראית על כך לבדה.

ברור שלא נשאיר אותה להתמודד לגמרי לבד אם המצב יהיה חמור, אבל זה אחרת לגמרי מאשר בתינוקת/ילדה קטנה...

ואם ניקח לרופאה בעצמנו?

לא רואה ככ הבדל מבחינת האחריות ההורית שלנו. בגילאים קטנים צריך לקחת לרופאים מכל מיני סיבות ולתתרופות מכל מיני סיבות. חוזרת לעניין הקורקינט. לא רואה הבדל

ואני לא מעוניינת להוסיף לעצמי משימות שבעיניי מיותרות🤷‍♀️ (במיוחד שלא חסרות סיבות להגיע לרופא גם ככה)

(וכן, אם אגיע למסקנה שקורקינט הוא כלי מסוכן, אז לא אקנה אותו לילדיי. גם אם כל הסביבה תקנה...)

אם זה מיותר מאוד בעיני מישהי, אז היא גם מוותרת על התענוג לטפל בזה במקרה הצורך.

בעיני הבנות שלי זה לא מיותר.

ולכן הן מוזמנות לעשות לעצמן עגילים - אבל בלי שאהיה קשורה לזה...

(אשווה את זה לדוגמה קיצונית: נער שמתמכר לסמים ומגיע למצב רפואי חמור בגלל זה. ההורים שלו כמובן יטפלו בו, אף שהם חושבים שהוא טועה... אז ברור שעגילים זה לא באותה רמה - בכל זאת, אני מאפשרת לבנות שלי לעשות - אבל מלכתחילה אנסה להיות כמה שפחות קשורה לזה...)

גם לא אוהבת את הרעיון בכללי.

אפשר להחליט שלא אוהבים וזהו

אבל בעיניי ההקשר של הטיפול הרפואי כבר פחות קשור

אבל טחנתי כבר😅

וזאת נקודה טובה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה.

כנראה שזה פשוט חוזר לשאלת הערכים של ההורים, האם מרגישים שזה משהו שחשוב לילד - להתפתחות התקינה שלו או לחינוך וכו', או לא, ומשם גוזרים כמה מוכנים להשקיע בזה... זה הכל.

לכן מי שלדעתה מאוד חשוב שיהיה עגילים בילדות תעשה בגיל צעיר ולא יהיה אכפת לה לקחת על עצמה את ההשלכות, ומי שרואה בזה אולי תוספת נחמדה אך לא חשובה, תרצה להשקיע פחות. 

לא ממש 'אחריות על סיבוכים רפואיים', אבל כן אחריות -

אחריות לשים משחה,

אחריות לסובב גם אם קצת כואב,

לשתף פעולה להסכים להכניס גם אם העגיל נפל וזה כואב להכניס.

כאילו זה לא שאם לא נעשה עגיל, לא יהיו משחות למרוח ודברים כואבים

מבינה שהכוונה היא לא להיכנס לזה בכלל, אבל שוב, גם עם קורקינט ואופניים יכולים להגיע למצב של משחה/ חבישה/ כאבים וכו

בסדר להגיד שאת לא רוצה. גמני בגיל הזה לא רוצה. אבל הקישור לעניין הרפואי הוא לא מוכרח וכזה בעייתי. כי עובדה, הרבה אמהות עושות ושמות אצ המשחה ולא קורסות. כמו ששמים משחת עיניים כשיש דלקת או טיפות אזניים או וואטאבר

ולא בהכרח שיהיו סיבוכים בכלל.  

רק בגיל שילד לא מבין ולא רוצה,

אם יש משהו, את צריכה להחזיק אותו בכוח כדי למרוח / להכניס את העגיל,

בשביל מה להיכנס לזה?

לכן יש נטיה לאמהות להעדיף גיל יותר בוגר, שילדה בוחרת ורוצה בעגיל,

ואז במקרה של הסתבכות, יותר קל להשיג שיתוף פעולה.

יהיה שיתוף פעולה (מדברת ההשוואה על תינוקת למול ילדה)

אצל מתבגרות זה כנראה שונה

עשינו לילדה בת 5.5 שממש ממש רצתה.

החור עצמו לא כאב, אבל אחרי זה התחיל כאב בימים שאחרי. והיא לא היתה מוכנה שנגע באוזן ובקושי נתנה שנשים לה משחה וכל מקלחת או סירוק היו בזהירות יתרה ממש. עד שערב אחד אמרנו לנו שזה ממש לא יכול להישאר ככה והאוזן נראית נורא, שחורה ומדממת וכו. ועכשיו מנקים ומטפלים  והיא בכתה ואמרה שכבר לא רוצה את העגלים ונוריד לגמרי. (למרות שחיכתה להם תקופה ארוכה). סיכמנו שנעשה ניסיון אחרון אחרי הטיפול של אותו ערב ואם לא ישתפר נוריד. ב"ה הימים הבאים היו יותר טובים. ועכשיו הכל טוב. אבל זה לגמרי התעסקות שלא היתה מתרחשת ככה עם ילדה בוגרת שלוקחת אחריות. 

עד עכשיו זו גם הייתה האמירה שלי אבל אפשר לענות עליה ב2 תשובות שונות:

א. אמא שמספיק חשוב לה שיהיו לילדה עגילים בגיל צעיר תיקח את האחריות על עצמה. זה נכון שאם עושים עגילים רק בגיל גדול מצופה שהילדה תיקח יותר מהאחריות עליה, אבל אם יהיה צריך ניתוח להוציא סוגר מהאוזן (כמו שהיה לאחותי בגיל 12) כנראה ההורים גם ככה יצטרכו להיות מעורבים

ב. אני עשיתי עגילים לבת מצווה ומסתבר שאני רגישה למתכות מסויימות. בגלל שהאחריות לא הייתה על אמא שלי היא בכלל לא חשבה בכיוון רק נתנה לי משחה למרוח והנחתה אותי לחטא עגילים.. אפילו לא הפסקתי לענוד את העגילים ככה שהגורם לדלקת פשוט נשאר שם. אם זה היה אחריות בלעדית שלה אני מניחה שהיינו עולים על זה הרבה יותר מוקדם.

נראה לי שזה יותר נכון וזה כנראה גם מה שאעשה בעצמי לילדה שלי.

לא רואה סיבה להכאיב לתינוקת בשביל עגילים, בלי שהיא בכלל מבינה מה קורה ולמה. לילדה אפשר להסביר וחשאול אותה מה היא רוצה

(אולי בהקבלה זה קצת כמו שלא הייתי רוצה אוטו מפואר רק בגלל מה שזה מעיד עלי ואיך זה נראה... על מה בחרתי להוציא כסף... אז כאן אובר התעסקות ביופי חיצוני בגיל כזה מעידה בתחושה שלי על מה בחרתי להוציא את הזמן והאנרגיה שלי עם התינוקת)

אחת הבנות שלי מאוד רצתה, עשינו לה בגיל 8 בערך.

אחרי יותר מידי התעסקויות וכאבים היא הורידה עגילים ולא רוצה יותר.

אני רגישה מאוד באוזניים, אחרי שנים של ניסיונות של עגילים מסוגים שונים התייאשתי, התופעות לוואי והכאבים היו בלתי נסבלים, הקרינו לאיזורים רחוקים, גם משלוש שעות עם עגילי זהב.

כבר המון שנים לא שמתי עגילים, ועדיין מידי פעם החור כואב ומפריש.

אין שום סיכוי שאקח סיכון על תינוקת או ילדה קטנה שסתם בשביל היופי תסבול את הכאבים האלו.

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין

פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה

זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...

שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.

לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.

גלגלי על זה.

באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.

ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.

כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.

עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.

ככה הבדיקות לא יכאבו

בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.

פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל

נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו

ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..

ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,

אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....

אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?

דולה שתדבר עם הצוות בשבילך

לי ממש ממש עזר

ממליצה על מוריה אלישע במרכז

יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.

גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?

ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,

אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.

גם אסף הרופא לר מומלץ.

יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?

בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...

מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!

לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....

אין קסם. זה באמת קשוח

נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.

גם לי יש ממש חמור...

לי לא עושים בדיקות פנימיות.

רק במקרים ממש נדרים.

כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.

ולפי הקצב שלי...

(היה לי חשש להפלה מוקדמת.

באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים

לא הסכמתי.

ועשו לי חיצוני..

ב"ה שיסתדר.

אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)

אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.

הם ממש מתחשבים.

הגעתי לפני לפגישה לפני לידה

ככה שכתוב להם במחשב

והם היו ממש עדינים

נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות

ובדסקרטיות

וגם הרופאה עודכנה

ממש ממליצה..

חוץ מזה כדאי לטפל

זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים

אפשר לפנות למכון פוע"ה

לנו הם מאוד עזרו

בריאות וכח!!

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח

זו הקטנה או הילדונת?

הייתי מנסה להגביל קצת האמת.

כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.

גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)

אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)

בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅

(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)

שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.

לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...

שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

אבל הימים המורכבים של הגמילה זה יומיים מקסימום שלוש

וכמובן תלוי ילד

אבל אפשר לצאת לאנשהו ופתאום כן לשים טיטול

הם מבינים אם אומרים להם

כך עשיתי והיה בסדר

לאט לאט בהדרגה. וזה מסתדר

קחי בגדי החלפה

בגינה עושים בצד אם צריך

אבל פחות נוח אם צריל לנסוע,

ולדעתי פחות שייך להסתובב במקומות ציבוריים כמו סופר או לעלות על מתקנים,

אבל ברחוב, בפארק, עם ביבמה אין בעיה. פשוט כשמפספס אז מחליפים רגע ורוחצים בבית.

אם נוח אפשר להישאר בבית.

בד"כ אחרי יומיים- שלושה הראשונים כבר יש שליטה מסויימת ואז אפשר לתמרן עם הגמילה.

השתדלתי לתזמן (אם הצלחתי) אחרי שעשה פיפי. לקחתי איתי סיר ליתר בטחון ובגדי החלפה.

הייתי ממש בקשב אליו ושאלתי לעיתים קרובות, וגם לקחתי יזום.

ומקסימום אם מפספס, חוזרים הביתה.

נסיעות רחוקות פחות אהבתי, אבל גם את זה עשיתי (קניות ברמי לוי וכו').

לק"י

לא נרשמו בעיות.

בהצלחה!

לנסיעות שמתי טיטול

אני כל שלב מחדש מתפעמת ממה שאמהות עוברות,

ואוו. מעריצה אותכן

אין לי כח לכל הדבר הזהההה

ואשכרה כל הילדים עוברים את זה מתישהו כך או אחרת