הילד בגיל הזה לא מרגיש ובקושי זוכר

אני אוהבת עגיל 1 ציפוי זהב ואז שהן גדלות אני מחליפה לחישוק זהב קטנטן וצמוד וככה זה לא נופל וממש נוח

בעיניי זה יפה מאוד, אני לאחושבת שאני מחוררת לה תא הגוף או משו, זה לא משו לא מקבול, ואם היא תרצה להוריד היא תמיד תוכל.

עשיתי לה בגיל כמה חודים היא בקושי הרגישה ועד היום לא נוגעת בהן.

לגבי מה עדיף, העיקר שיהיה בריא לאוזן ולא משו זול לא מבנה בציפויים

אם אמא שלי הייתה עושה לי עגילים כתינוקת - הייתי כועסת עליה...

בעיניי עגילים זה מגעיל, כי הם דורשים פגיעה בגוף בשביל יופי.

לבנות שלי אני מאפשרת לעשות רק בגיל שבו הן יוכלו לטפל בעצמן בבעיות אם ייווצרו (לא חסרות לנו בעיות רפואיות) - כלומר בגיל בת מצווה לכל המוקדם (בינתיים רק אחת הגיעה לגיל).

לפני כן הן יכולות להשתמש בעגילי קליפס, שזה מספיק יפה.

תינוקות זה דבר חמוד ויפה, ולא צריך להוסיף להן עגילים בשביל זה... (ובשביל להבדיל בין בנים לבנות מספיק להלביש בגד בצבע מתאים)

עד כאן דעתי הנחרצת

בעיקרון אני בדעה של @מתואמת, ככה גם אבא שלי היה אומר לי כל השנים, וכל הזמן שרציתי כי החברות בגן עשו.. שבסוף זה פגיעה בגוף שהקב"ה יצר לנו, אז בגדול אני מסכימה עם זה..

אני עשיתי בעצמי ליומולדת 16 או 17, לא זוכרת כבר מה היה שגרם לי לעשות.. לבת השנתיים וקצת לא עשינו וגם לא חושבת שנעשה בקרוב, מקווה שגם תחכה שתהיה מספיק בוגרת ומבינה בשביל להחליט בעצמה

קניתי לבת שלי עגילי מדבקות וגם קליפס מאליאקספרס, וזה לא מחזיק.

אבל לדעתי בהובי יש קליפסים של עגילים שעליהם אפשר ליצור עגיל.

והבנות המוכשרות שלי יוצרות לעצמן עגילים ממדבקות ומחוטי ברזל הם לא עמידים אבל הם מספקים את הצורך לזמן קצר.

סט של 5 ב25 עם אותו פטנט..

הם די אחלה אבל היא כל הזמן מורידה אותם.. זה החיסרון הגדול בקליפס..

הדבק שלהם חזק יותר

(והקטנטונת שלי מתעסקת הרבה אז גם זה נופל לה..)

סתם כי לא באלי

ובעלי טוען שזה לא יפה בגיל קטנטן

כשתגדל נעשה לה אני מניחה

לא נראה לי בגיל גדול מידי נגיד שנתיים

אני לא חושבת שזו התעללות

לי לא היה כשהייתי ילדה וקינאתי מאודדד בחברות שלי עד שעשו לי

ופצעה את עצמה והיה זיהום ובלאגן...

קיצר לא יודעת מי אמר לך שאין התעסקות.. זה לא מחייב בכלל.

בלי להיכנס לדעתי(נוטה יותר לגיל שבוגרים מספיק להבין את ההשלכות, סביבות כיתה ג... אבל זה פחות העניין.. באמת שיש לא מעט שעושות בגיל צעיר יותר וזה סבבה לגמרי) אבל לא חושבת שבאמת בגיל 7 חודשים אין התעסקות...

ועשיתי לה עגילים רק בגיל שנתיים שהיא בקשה וידעה לשמור

שמה לה עגילים רפואים לפחות תקופה ראשונה 

(בחנות שהלכתי אמרו שבד"כ עושים לא לפני גיל 3 והיא הייתה בת שנה וכמעט 11 חודשים)

לא שמה זהב

כי בדרך זה נאבד כבר כמה פעמים אפילו שיש לה מודעות

אחרי שנתיים עברנו לעגילים רגילים ולא רפואיים

ככה עשיתי לגבי אחותה שבאה אחריה- בגיל שנתיים

קניתי לה רפואי. 

שעשיתי לה! אחכ אין מצב שהייתה מסכימה…

זה חמוד ויפה

זו דעתי 

לק"י

וזה בסדר אם היא תגדל ותתבעס שלא עשית לה, הילדים שלנו יכולים להתבעס על כל מיני דברים.

אפשר לעשות כשגדלים.

ואחרי התחננויות בעלי הסכים. (אני רציתי לפני)

לאחת הבת הסתבך עם העגיל בגיל גדול יותר ועברה פרוצדורה בבי"ח,

אמרו לתת למרום להחלים לפחות חצי שנה עד שעושים חור חדש. בעלי דאג להפחיד אותה היטב שלא תרצה שוב,

חיכינו שנה וחצי וכשלא עבר לה שיכנעתי אותו שזה מה שהיא רוצה ואין סיבה למנוע ממנה את זה

(הטעות הייתה שנשארנו עם עגילי נקודה הראשונים ששמים מגיל 4 עד גיל 6, אח"כ שמנו עגילי חישוק)

בעיני זה מהמם ומתוק.

בלי זה לא נראה שחסר משהו, אבל כשיש זה בהחלט מוסיף.

הם קטנים יותר, והיא סגרה חזק את הסוגר על האוזן והתנפח לה, ניסינו לשחרר ונהיה יותר גרוע, העגיל נכנס מהחלק הקדמי שלו לתוך החור..

בסוף הוציאו לה בבי"ח, היינו פסע מהרדמה מלאה.

אח"כ אמרו לי שצריך להחליף עגילים אחרי כמה זמן ולא להישאר עם העגילים שמיועדים לעשות איתם את החור עצמו.

כלומר יש תקופה שאסור להחליף, אבל אח"כ סה כדאי.

תקוע איזה שנה ומשו😂

בסוף שמתי וזלין והוא יצא

החור...

אז כדאי להחליף או מספיק להוציא ולהחזיר? 

אני עצמי עשיצי רק באזור גיל 10 כי רק הצלחתי להתגבר על הפחד(!!!)

ככ קינאתי בילדות שגדלו עם העגילים ולא זוכרות בכלל מה ואיך וכמה.

ממש זוכרת את זה.

זוכרת שהייתי מדביקה מדבקות בתור עגילים..  ממש היה חלק בילדות שאני זוכרת שקינאתי באחרות ומצד שני פחדתי לעשות .

ולבסוף עד שעשיתי..

ואז פחדתי לגעת והלתעסק. נתקעתי עם העגיל הראשונה שנה.

ואז להוציא אותו כבר היה באמת כואב. כי לא התשחרר. קיצר.. עד שהצלחתי לעבור לעגילים אחרות זה היה פרודצדורה בפני עצמה.

החלטתי עוד לפני החתונה שאני לילדות שלי עושה כשהן קטנות שלא יעברו את זה. בפועל עשיתי באזור גיל חצי שנה כזה.. ב3-4 ימים הראשונים מרחתי סינטומיצין וסובבנו את הסוגר והעגיל בהוראת מי שעשתה את החורים(מקצוענית) לא היה שום זיהומים שום כלום והחורים שם עד עצם היום הזה .

לגבי איזה עגיל לעשות. אני עושה עם עגיל זהב אמיתי כולו הכי איכותי לתינוקות. בהמשך כשהם נאבדים וכו' אני עוברת לציפויי זהב וכו'

אני פחות אוהבת בגיל קטן, בעלי ממש מתנגד לעשות בלי שהיא מבקשת.

אני מודה שזה גם קצת מפחיד אותי להתעסק עם זה בגיל קטן..

אני רוצה לעשות לבת שלי לכבוד כיתה א', בעז"ה. בינתיים מכניסה לה את זה לראש.. חח..

מצד שני, יש לי אחייניות שעשו להן בגיל קטן ועד היום זה בסדר 

אמנם עם תוצאות יפות אבל זה פגם, שאין לו צורך רפואי או הלכתי (להבדיל מניתוח שאעשה לילד בלי לשאול אותו גם אם זה ישאיר לו צלקת או מברית שאני ג"כ לא שואלת אותו).

ולכן, לדעתי זה צריך לבוא מהילדה ומרצונה.

עוד לא החלטתי על גיל, בינתיים הקטנה שלי ביקשה ממני בגיל שלוש וזה עוד הרגיש לי מוקדם מידי אז לא עשיתי לה.

בכל גיל זו עלולה להיות התעסקות. לפעמים זה עניין של מזל.

ככל שהילדה גדולה יותר האחריות תעבור אליה מן הסתם..

ולמי שטוענת, שאם הילדה תגדל ולא תרצה- היא תוכל להוריד. עדיין נשאר סימן.

בסוף החלטתי לחסוך לה את הפחד מהכאב ועשיתי בגיל 4 חודשים.

זה בא בעקבות בת של חברה, ילדה בת 4, שכל כך רוצה עגילים כמו כל הבנות סביבה אבל הפחד שלה מהכאב כל כך גדול. אז החלטתי לחסוך לבת שלי את זה.

לא תרצה? תוריד את העגילים.

לא רואה שום סיבה שתכעס, מקווה לגדל ילדה עם הכרת הטוב שתדע שרציתי את טובתה וזה מה שחשבתי שנכון עבורה.

אה וזה עבר בלי שום התעסקות.

שמתי את המשחה שהביאו בימים הראשונים וזהו.

בת שנתיים, עד היום היא לא התעסקה איתם יותר מידי אבל כן מתלהבת לספר שיש לה עגילים.

עשיתי זהב.

זה צריך לבוא ממנה

זה נראה לי יותר ראוי

אבל גם מאוד מבינה את מי שממש רוצה ועושה קודם

אבל אני כרגע לא עושה לה

גם כי יכולה להיות אינפקציה ואני לא רוצה לוויה שלילית

אבל בעיקר - כי החברות שלה בגן מה זה מגזימות עם התעסקות בדברים האלה. כולן כבר עם עגילים כמעט, חלק מהן עם צמידים מרוקאים מזהב (את שלי קיבלתי רק כשהתחתנתי😅) וזה מין לופ כזה מעצבן, שברור לי שמגיע מהאמא.  אז החלטתי שלא מתאים לי שהיא תלך עם העדר ואני מחכה שתגדל ובינתיים תחכה עם זה

אני קונה לה צמידים חמודים בשיין בשביל התקופה, אבל הסברתי לה שלכל גיל יש את הדברים שלו, ובעז״ה מתנה לבת המצווה שלה נעשה עגילים. וכן, אני חושבת על זהב כי יש לי אלרגיה לניקל ולא יודעת איך יהיה אצלה

והאמת שלא חשבתי שאעשה לבת שלי כל כך מהר

כי גם חששתי שזה יתפתח לא טוב ולא רציתי התעסקות עם כאבים ואודם ומשחות, הרגיש לי מסורבל.. וגם פחדתי שהיא תתלוש או שיפול לה והיא תכניס לפה בלי שאני אשים לב.

בסופו של דבר בגיל שנה ושמונה חודשים בערך, הבת שלי ביקשה עגילים כמו אמא, וכל הזמן רצתה לשים את העגילים שלי

ויצא שיום אחד שהיינו ליד חנות תכשיטים באופן ספונטני ובלי לחשוב על זה לפני נכנסנו ועשינו לה

בכתה כמה רגעים, אבל כשראתה במראה שיש לה עגילים כמו אמא, היא התלהבה ושכחה שכאב לה

ב"ה עבר חלק, לא היינו צריכים בכלל משחה

וגם היא לא התעסקה עם זה, רק שמחה מידי פעם לראות במראה שגם לה יש עגילים..

אחרי שבוע וחצי, נאבד לה עגיל ובמילא את העגילים הראשונות שמים רק לשבועיים או חודש, לא זוכרת, אז כבר החלפנו לה לעגילי כסף.

תכל'ס לא חשבתי שאעשה בגיל כזה צעיר, ואני אישית לא הייתי עושה בגיל כמה חודשים.

לנראות שלהן, אהבה ורצון להתקשט.

זה כזה חמוד

פשוט מדהים ההבדל בין בנות לבנים, אין אפשרות להתכחש לזה בשום אופן.

הבת שלי בקושי מדברת

רק כמה מילים

ואחת המילים היחידות שלה זו "וואו" כששמים לה סיכה או משהו יפה🤣

אז מסתבר שגם בנים יודעים להתפעל מבגדים חדשים, נעליים וכו' 😉

סתם, לא משווה, אצל בנות זה באמת הרבה יותר בולט. (למרות שיש לי בן שבתור תינוק תמיד רצה להתאפר ביחד איתי. והבנים שלי נורא אוהבים לשחק עם התכשיטים שלי... אבל יותר בתור שודדים וגנבים 🤣 אז קיצר מסכימה איתכן)

האמת שאני לצערי לא זוכרת את הבן שלי מהגיל הזה

כן זוכרת שמגיל שנתיים בערך היה לו *מאוד* חשוב לבחור בגדים לבד והגשתי לו סטים שלא ילבש דברים הזויים מידי.. אז כן, ברור שאסטתיקה זה משמעותי גם לבנים.

פחות בגלל שמעניין אותו מה הוא לובש

הוא רוצה להיות גדול ולהחליט מה קורה איתו

אוהבת שאני קונה לה בגדים חדשים ונעליים.. נהנית כל בגד למדוד מיד

וההתלהבות שלה גורמת לי לרצות לקנות לה כל היום בגדים🙈

פעם גם ביקשה לק ועוד תכשיטים שלי- טבעות, צמידים..

ואחיה המתוק אחלה גבר מחמיא לה: וואו איזה יפה😍

רפואי או שאפשר ישר לעשות עגיל זהב שישאר לאורך זמן? 

לדעתי זו פגיעה שלא לצורך בגוף שהקב"ה ברא.

לכל הפחות יש לבקש את רשותה של הבת למעשה הזה.

כותבות פה (לא רק את אבל מגיבה לך) על לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים

אמהות אמורות לקחת אחריות על סיבוכים רםואיים, לא ילדים

זה קצת כמו להגיד שלא ניתן לילד קורקינט עד שהוא לא יידע לטפל בעצמו אם חלילה יקרה לו משו

שילדים לא אמורים לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים.

לכן לא אעשה לילדה שלי עגילים. לנערה כן.

במקרים של סיבוכים רפואיים?

הם צריכים להתמודד לבד ואנחנו לא קשורים אליהם..? 

ותדע בכלל לשים לב שמשהו לא תקין באוזן.

ומגיל מסוים גם אפשר ללכת לבד לרופא וכדומה.

וגם לקחת אנטיביוטיקה אם צריך היא תהיה אחראית על כך לבדה.

ברור שלא נשאיר אותה להתמודד לגמרי לבד אם המצב יהיה חמור, אבל זה אחרת לגמרי מאשר בתינוקת/ילדה קטנה...

ואם ניקח לרופאה בעצמנו?

לא רואה ככ הבדל מבחינת האחריות ההורית שלנו. בגילאים קטנים צריך לקחת לרופאים מכל מיני סיבות ולתתרופות מכל מיני סיבות. חוזרת לעניין הקורקינט. לא רואה הבדל

ואני לא מעוניינת להוסיף לעצמי משימות שבעיניי מיותרות🤷‍♀️ (במיוחד שלא חסרות סיבות להגיע לרופא גם ככה)

(וכן, אם אגיע למסקנה שקורקינט הוא כלי מסוכן, אז לא אקנה אותו לילדיי. גם אם כל הסביבה תקנה...)

אם זה מיותר מאוד בעיני מישהי, אז היא גם מוותרת על התענוג לטפל בזה במקרה הצורך.

בעיני הבנות שלי זה לא מיותר.

ולכן הן מוזמנות לעשות לעצמן עגילים - אבל בלי שאהיה קשורה לזה...

(אשווה את זה לדוגמה קיצונית: נער שמתמכר לסמים ומגיע למצב רפואי חמור בגלל זה. ההורים שלו כמובן יטפלו בו, אף שהם חושבים שהוא טועה... אז ברור שעגילים זה לא באותה רמה - בכל זאת, אני מאפשרת לבנות שלי לעשות - אבל מלכתחילה אנסה להיות כמה שפחות קשורה לזה...)

גם לא אוהבת את הרעיון בכללי.

אפשר להחליט שלא אוהבים וזהו

אבל בעיניי ההקשר של הטיפול הרפואי כבר פחות קשור

אבל טחנתי כבר😅

וזאת נקודה טובה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה.

כנראה שזה פשוט חוזר לשאלת הערכים של ההורים, האם מרגישים שזה משהו שחשוב לילד - להתפתחות התקינה שלו או לחינוך וכו', או לא, ומשם גוזרים כמה מוכנים להשקיע בזה... זה הכל.

לכן מי שלדעתה מאוד חשוב שיהיה עגילים בילדות תעשה בגיל צעיר ולא יהיה אכפת לה לקחת על עצמה את ההשלכות, ומי שרואה בזה אולי תוספת נחמדה אך לא חשובה, תרצה להשקיע פחות. 

לא ממש 'אחריות על סיבוכים רפואיים', אבל כן אחריות -

אחריות לשים משחה,

אחריות לסובב גם אם קצת כואב,

לשתף פעולה להסכים להכניס גם אם העגיל נפל וזה כואב להכניס.

כאילו זה לא שאם לא נעשה עגיל, לא יהיו משחות למרוח ודברים כואבים

מבינה שהכוונה היא לא להיכנס לזה בכלל, אבל שוב, גם עם קורקינט ואופניים יכולים להגיע למצב של משחה/ חבישה/ כאבים וכו

בסדר להגיד שאת לא רוצה. גמני בגיל הזה לא רוצה. אבל הקישור לעניין הרפואי הוא לא מוכרח וכזה בעייתי. כי עובדה, הרבה אמהות עושות ושמות אצ המשחה ולא קורסות. כמו ששמים משחת עיניים כשיש דלקת או טיפות אזניים או וואטאבר

ולא בהכרח שיהיו סיבוכים בכלל.  

רק בגיל שילד לא מבין ולא רוצה,

אם יש משהו, את צריכה להחזיק אותו בכוח כדי למרוח / להכניס את העגיל,

בשביל מה להיכנס לזה?

לכן יש נטיה לאמהות להעדיף גיל יותר בוגר, שילדה בוחרת ורוצה בעגיל,

ואז במקרה של הסתבכות, יותר קל להשיג שיתוף פעולה.

יהיה שיתוף פעולה (מדברת ההשוואה על תינוקת למול ילדה)

אצל מתבגרות זה כנראה שונה

עשינו לילדה בת 5.5 שממש ממש רצתה.

החור עצמו לא כאב, אבל אחרי זה התחיל כאב בימים שאחרי. והיא לא היתה מוכנה שנגע באוזן ובקושי נתנה שנשים לה משחה וכל מקלחת או סירוק היו בזהירות יתרה ממש. עד שערב אחד אמרנו לנו שזה ממש לא יכול להישאר ככה והאוזן נראית נורא, שחורה ומדממת וכו. ועכשיו מנקים ומטפלים  והיא בכתה ואמרה שכבר לא רוצה את העגלים ונוריד לגמרי. (למרות שחיכתה להם תקופה ארוכה). סיכמנו שנעשה ניסיון אחרון אחרי הטיפול של אותו ערב ואם לא ישתפר נוריד. ב"ה הימים הבאים היו יותר טובים. ועכשיו הכל טוב. אבל זה לגמרי התעסקות שלא היתה מתרחשת ככה עם ילדה בוגרת שלוקחת אחריות. 

עד עכשיו זו גם הייתה האמירה שלי אבל אפשר לענות עליה ב2 תשובות שונות:

א. אמא שמספיק חשוב לה שיהיו לילדה עגילים בגיל צעיר תיקח את האחריות על עצמה. זה נכון שאם עושים עגילים רק בגיל גדול מצופה שהילדה תיקח יותר מהאחריות עליה, אבל אם יהיה צריך ניתוח להוציא סוגר מהאוזן (כמו שהיה לאחותי בגיל 12) כנראה ההורים גם ככה יצטרכו להיות מעורבים

ב. אני עשיתי עגילים לבת מצווה ומסתבר שאני רגישה למתכות מסויימות. בגלל שהאחריות לא הייתה על אמא שלי היא בכלל לא חשבה בכיוון רק נתנה לי משחה למרוח והנחתה אותי לחטא עגילים.. אפילו לא הפסקתי לענוד את העגילים ככה שהגורם לדלקת פשוט נשאר שם. אם זה היה אחריות בלעדית שלה אני מניחה שהיינו עולים על זה הרבה יותר מוקדם.

נראה לי שזה יותר נכון וזה כנראה גם מה שאעשה בעצמי לילדה שלי.

לא רואה סיבה להכאיב לתינוקת בשביל עגילים, בלי שהיא בכלל מבינה מה קורה ולמה. לילדה אפשר להסביר וחשאול אותה מה היא רוצה

(אולי בהקבלה זה קצת כמו שלא הייתי רוצה אוטו מפואר רק בגלל מה שזה מעיד עלי ואיך זה נראה... על מה בחרתי להוציא כסף... אז כאן אובר התעסקות ביופי חיצוני בגיל כזה מעידה בתחושה שלי על מה בחרתי להוציא את הזמן והאנרגיה שלי עם התינוקת)

אחת הבנות שלי מאוד רצתה, עשינו לה בגיל 8 בערך.

אחרי יותר מידי התעסקויות וכאבים היא הורידה עגילים ולא רוצה יותר.

אני רגישה מאוד באוזניים, אחרי שנים של ניסיונות של עגילים מסוגים שונים התייאשתי, התופעות לוואי והכאבים היו בלתי נסבלים, הקרינו לאיזורים רחוקים, גם משלוש שעות עם עגילי זהב.

כבר המון שנים לא שמתי עגילים, ועדיין מידי פעם החור כואב ומפריש.

אין שום סיכוי שאקח סיכון על תינוקת או ילדה קטנה שסתם בשביל היופי תסבול את הכאבים האלו.

אפשר לדחות את זה ליום אחר שתצליחו להתארגן מראש?

יש חלון זמן מאד ספציפי...

חדר במלון זה אולי אפשרות... צריך לבדוק...

אבל מה אני יעשה עם הילדים בבוקר?

זה ממש על הבוקר וגם אני אל מבינה בבתי מלון אפשר להכנס מתי שרוצים?

על זה לפני כן

כי עכשיו זה אומר למצוא מעכשיו לעכשיו מלון

ויותר קשה

למצוא מישהו שיבוא לשמור עליהם בלילה

ולקחת אותם למסגרות (מחוץ ליישוב)

אוף ממש חבל שלא חשבתי על זה מוקדם יותר

בסוף אני אשלח אותו לבד לשירותים שהם בלי מזגן שיתמודד ויעשה מה שצריך בלעדיי🤭🫣😅

אני חושבת שאפשר גם לקחת חומר מיוחד שמשמר את הזרע ליותר שעות

אבל אולי זה רק לבדיקה לא להשבחה

שווה לברר

יש מצבים שמאשרים את זה, אבל ממה שאני מכירה זאת די האפשרות האחרונה.

גם אנחנו היינו בלחץ של זמן ומהלחץ בעלי היה בטוח שהוא כבר לא יצליח ולא נספיק….

ולא הבנתי למה אי אפשר בשירותים? אז מה אם חם? זה עניין של דקות וזהו לא?

כמה פעמים אמרו לנו תוך שעה....

אחד הפרטים הכי מתסכלים בטיפולים וגם הלא מדוברים.

נטד קשה להיות זוג שומר הלכה במצב הזה!! מחזקת ומחבקת אותך! ותדעי שזה סיטואציה לא קלה ומאד מאתגרת לרבים וטובים!!

ואיזה מסובך זה עם הילדים

מבינה אותך ככ

אני לא מכירה השבחת זרע רק הבאת זרע לטיפול רגיל

הרבה פעמים לא הספקנו תוך שעה (זה באמת לא ריאלי, רק להתארגן אחרי לוקח זמן..) וגם כשהגענו תוך שעתיים שלוש זה עבר חלק לגמרי בלי בעיות.

לא יודעת לגביכם

בנוסף איפה אתם עושים את התהליך?

אנחנו דיברנו פעם עם רב של הבית רפואה והוא הציע לסדר לנו חדר שם.

וגםמציעה להתקשר לבוני עולם, לדעתי יש להם קו לשאלות חירום. הם נתנולנו יותר מענה בנושאהזה ממכון פועה.

בהצלחה רבה רבה שיעבור בקלות ובבשורות טובות!

לגבי השעה יכול להיות שבגלל שזה השבחה זה חייב להיות תוך שעה? וואלה לא מבינה בזה בכלל

סבב ראשון ומקווה שגם אחרון שלנו בעז"ה

זה במכון של השבחה לא בבית חולים...הוא בעיר אחת וההזרעה עצמה בעיר אחרת...

מה זה בוני עולם? ואולי ננסה באמת אותם/את מכון פועה... למרות שגם על הרב שלנו ששאלנו אני מאד סומכת

בוני עולם זה כמו פועה רק חרדי

מהניסיון שלי לפעמים יש להם יותר מענה ויותר יצירתיות..

וגם לנו לטיפול רגיל אמרו תוך שעה רק כשלקח יותר זה לא היה נורא

אז גם אם לוקח לכם קצת זמן תזכרי שזה אמור להיות בסדר..

כדאי לברר אולי מותר הלכתית שיוציא לבד בשירותים בלעדייך, כי בסוף זה לא לבטלה זה כדי לשבח את זה ולהשתמש במטרה שלשמה הוא נועד.

אם לא תהיה ברירה זה מה שנעשה

הרב אמר לנו שזה עדיפות אחרונה אז בכל זאת מנסים למצוא פתרון

אולי אפילו 2 פתרונות

(בית ריק של חברים שמצאנו, קצת יותר רחוק, או צימר לשעה על הבוקר יותר קרוב למקום-תכלס מחכים לתשובה מבעלתת הצימר)

תודה שהייתן איתי❤️

זה כזה קשה שאין עם מי לדבר על זה (למרות שמבינה למה זה ככה)

*חברה שלי שעוזרת לי, אם את פה במקרה וזיהת אותי- את חייבת להגיד לי🤣

הייתי בקבוצת תמיכה שבה מישהי ספרה שהיא קבעה צימר לשעה בדיוק בשביל השבחת זרע, וקבלו את שוק חייהם כי צימר כזה מיועד בדרך כלל לזוגות שלא בדיוק שומרים על ההלכה או המוסר בלשון המעטה.

היא לא פרטה, אבל אמרה שבעלה היה צריך לעצם עיניים, ושהיא הרגישה צורך אחרי המעשה להבהיר לבעלת הצימר שהם זוג נשוי.

לא יודעת מה הסגנון של הצימר הזה, אבל כדאי לברר.

גם לא לדאוג, לא באמת חייבים שזה יהיה שעה בדיוק עד מסירת הדגימה. לנו אמרו שאומרים שעה כדי שאנשים יביאו את זה תוך שעה וחצי- שעתיים.

הציעה לי גם את זה

אמרתי לה לא תודה

ה' ירחם

ותודה לגבי השעה, זה בהחלט מוריד ממני לחץ...

למרות שיש גם את השעה של התור של ההזרעה עצמה...שסתם פשוט צריך להספיק להגיע אליה בזמן

אם רלוונטי בלניאדו ספציפית יש חדר. אולי בעוד מקומות.

פדיחה לומר אבל כשאני בדקתי מצאתי שיש בכל מיני ערים חדרים לפי שעות. הרב שלנו לא אהב, אמר שזה ממש חילול ה' כזה. כי באים לשם כל מיני זוגות שלא רוצים להיראות... אבל אולי זה עניין של דעה מה יותר בעייתי. בסוף אם אין אופציה יכול להיות שהרב יעדיף להתיר לבעל להסתדר לבד.

מקווה שתמצאו סידור לילדים.

וגם, לא נעים לומר, אבל בפופורציות. הלוואי אמן שזה יצליח, אבל בסופו של דבר זה לא בהרבה יותר סיכוי מיחסים רגילים בזמן. משקיעים בזה את הנשמה. באמת, גם באנו מרחוק וטרללת, ובסוף הרבה פעמים זה לסמן ווי על שלוש הזרעות כדי לקבל אישור לעבור הלאה...

בהצלחה! בע''ה פעם אחת וזהו!

לא ידעתי לגבי הסוף...

טוב אני מתפללת שזה יעבוד אצלינו על הפעם הראשונה אמן!

אני כן באתי לכל הזרעה בתקווה גדולה.

אבל אין להשוות לאחוזי הצלחה ב ivf

כשהסבירו על הכל...

תודה על המידע

זה אחד הדברים הכי פשוטים שהם עושים.

לא רואה שום סיבה לשלם על פרטי .

הייתי צריכה לקחת תינוק, בהתייעצות עם יועצת הנקה היא אמרה לי שלא כדאי בקהילה אצל אף אוזן גרון כי היא נתקלה בלא מעט מקרים שהם חששו מידי לחתוך עד הסוף וזה לא היה יעיל. נתנה לי שמות של מומלצים לעשות פרטי, ונפלתי מהכסא מהמחיר שזה עלה בשביל פרוצדורה כל כך קצרה ופשוטה שכבר יצא לי לעבור עם ילד נוסף עוד בימי האישפוז בבית החולים. ולוקחים חצי מהמחיר על 'פגישת יעוץ'- לא הייתי מגיעה אם לא היו ממליצים לי גורמים מקצועיים...

בקיצור חיפשתי באפליקציה התרת לשון אבל לא בדקתי אף אוזן גרון אלא מי שעושה את זה והוא כירורג ילדים. מצאתי תור למחרת במקום נגיש יותר מאיכילוב, ובעלות של ביקור אצל רופא בקופה.

בהצלחה!

אני בכללית..

אני במכבי.

אצלנו באפליקציה יש אפשרות לעשות חיפוש גם לפרוצדורה וזה החיפוש שעשיתי

ד"ר רפאל יודסין הוא אחד המומחים לזה, והוא מקבל פעם בשבוע בכללית בשכונת מקור ברוך (בשאר הזמן בשר"פ של הדסה עין כרם, בעיקרון. זכור לי שזה עולה 300 בערך, אבל לא בטוחה כי בסוף התרנו אצלו בקופה).

המאוחדת. הוא עובד גם בכללית.

קצר וחינמי

כמה עלה לך?

עלות פרטית באיכילוב:

התרה 750 / 850 (לא כתוב לי ברור)

בדיקה 350

לא ברור לי אם יש התרה, האם משלמים גם על הבדיקה או שזה כלול ב850.

יש גם מרפאה פרטית של ד''ר בוצר. עולה 925 בדיקה ועוד 925 התרה אם צריך. אפשר לקבל החזר קטן מהכללית.

יודסין מקבל במרפאת הכללית מקור ברוך, פעם בשבועיים בערך. קובעים תור דרך *2700. ואז זה עולה רק עלות ביקור אצל רופא מקצועי (35 בערך).

אפשר להגיע אליו גם דרך שרפ הדסה עין כרם, אם יש כללית מושלם זה עולה 250.

אני שלחתי ערעור לכללית, ואישרו לנו טופס 17 לאיכילוב. כי רק שם יש מרפאת לשון קשורה, והסברתי למה המקרה שלנו דורש דווקא מומחה ספציפי.

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

אני גם כמוך, ערוכה עם מה שצריך לשעת חירום,

לדוגמה ההורים שלי באים אלינו לשבת אז דואגת שיהיו גם כסאות נוחים בממד.

ציוד בסיסי בממד יש כבר 3 שנים.

כולל פנסים, מאוורר על סוללות וסוללות. לא שאני חושבת שנצטרך, אבל זה שם כבר מאחרי ה7 לאוקטובר אז למי אכפת..

מחשב של העבודה לוקחת כל יום איתי הביתה.

לפני שבת מטעינה את הנייד ודואגת לנתק מהשקע לפני שבת אם אצטרך לטלטל אותו.

דברים בסיסיים כלאחר יד, כשמתרגלים אז לא מתרגשים מהמעבר משגרה לחירום.

ואז ממשיכה לגמרי כרגיל.

בעיני זה לא להדחיק אלא דווקא הכי לפקוח עיניים...

מעריכה את הכנות באמירה...אבל זה צורם מאוד מאוד מאוד.יש משפחות שמשתדלות לכוון בתפילה שהבעלים , בנים, חתנים..לא יצאו שוב לסבב נוסף...ושלא יפלו חיילים..

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

לואפילו לרגע לא הבנתי מהחדשות שכל רגע עלולה לפרוץ פה מלחמה נוספת...

אני אפילו לא מבינה על סמך מה החשש הגבוה?

טראמפ תוקף אנחנו לא...

איראן תוקפת במכוון לא אותנו

נכון אולי

אבל האולימהזה קיים תמיד מבחינתי לאור השנים האחרונות

לא רואה שום הבדל בין האולי..שלמדנו לחיות לצידו ולומרנשזה במילא לא בשליטתנו ובבחירתנו אז בואו נמשיך בשגרה

לבין האולי כרגע

טראמפ רק לוחץ עליהם להגיע להסכם הוא לא משמיד את הגרעין או משהו כזה

לנו אין המון אינטרס בזה

ולכן מבחינתי אין לי אפילו מחשבה כזאת בראש

נכון ברור שאם יעלה להם והם יתקפו פה הכל יכל להשתנות

אבל בסדר זה נכון תמיד באותה המידה בעיני

קיצר בעיני לחיות בחששות של מה יכל לקרות זה ממש לוקח לנו גם את המעט שגרה שפויה שיש לנו בשנים האחרונות

זה עבודה תודעתית

וגם אמונית לזכור בידיים של מי אנחנו

וזה לא סותר שהחשש הכי מובן שיש וטבעי לחשוש ממה יהיה.. קשה לנו עם חוסר ידיעה ברור...

דווקא כאחת שכן קראה הרבה על

להיפך טראמפ מבין שאין איך לעשות איתם הסכמים וההסכמים איתם לא שווים כלום.

הוא מתכנן לפגוע בהם קשות מאוד מאוד וככל הנראה לצורך העניין ישראל תתערב כי יש לנו יכולות שהוא לא יכול לוותר

עכשיו רק העיתוי לא כ"כ ברור

אולי מחכה לאחרי המונדיאל

אולי מחכה לבחירות האמצע שלו

זה לא יודעים... ימים יגידו

אבל מסכימה איתך שלא לתת לזה לנהל אותנו

אני כבר לא מתרגשת מהאולי הזה

עברנו את זה כמה פעמים ונעבור גם הפעם אם יהיה צורך

הוא מפעיל עכשיו לחץ צבאי כבד זורק אמירות מפוצצות ובציוץ הראשון שלהם של חולשה והסכמה הוא יעזוב הכל לטובת -יון מדי י על הסכם

אני ב n12 ו וואלהושם ממש נותנים תחושה של אוטוטו מלחמהאבל עכשיו כולם רק על המונדיאל.

רק עדכונים שטראמפ תקף באיראן

בסדר..

ייאוש דכדוך כניעה רפיסות וכו'... 😏

בלי קשר לימין שמאל פוליטי, באמת שלא כדאי לצרוך מהם חדשות. הם יוצרים התקפי חרדה מכלום.

12 הם ה- מלחיצים

( ע"ע "ערוצי התבהלה...")

תעברי לאתר אחר ( או שתוותרי לגמרי (; )

מתעסקת בזה כי זה פשוט לא רלוונטי בעיניי כרגע.

תהיה מערכה? נתכוונן עם החיים בהתאם.

חבל מעכשיו להיות סביב זה.

מבחינתי הכל כרגיל

כל הזמן דיבורים על היתכנות של מלחמה

תשימי מבטחך בבורא עולם

ותנסי לסנן כמה שאפשר

תלכי עם המנטרה הזו ,הקדוש ברוך הוא דאג דואג וידאג לי ויעשה הכי נכון עבורי ולא לתת לפחד לנהל

זה כבר הפך להיות בדיחה

קרה לפחות פעמיים שאמרו שתיתכן הסלמה וטראמפ איים שיתקוף עוד הלילה. כולם היו ערוכים.

בסוף טראמפ דיבר עם מי שצריך ועשה משא ומתן ואמר שחזר בו. לפחות פעמיים זה קרה אם לא שלוש.

אז מה נתן לנו לדעת מכל התפתחות הזו? סתם לחץ מיותר לשווא . לא בריא. הרצון לשליטה במקרה הזה רק מראה כמה אנחנו רחוקים משליטה. מנסים לדעת הכל כדי להערך אבל הגורמים הגדולים משנים את הכללים על ימין ועל שמאל.

הכי טוב להתנתק ואם יהיה משהואז תהיה התראה מקדימה של 10 דקות .

תנפשי. תצאי. אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה אילו... זה לא יתן לך כלום חוץ מדאגה מיותרת.

ואם זה יפתיע באמצע נופש אז תפעלי בהתאם באותה סיטואציה אבל כרגע אין כלום

'יש לי כלים להתמודד עם מה שיגיע'.

באמת אין לנו איך לדעת מה יהיה ומתי.

רק להיזכר בכוחות שלנו, בכל מה שכבר עברנו והצלחנו להתמודד איתו, ולדעת שכל מה שיבוא- יבוא עלינו מתוך אהבה של הקב''ה.

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

כתבת מדויק.

מתסכל פשןט מתסכל

כבר אין לי כח להלחם ולעשות דברים עם כל טיפת כח שישלי

פשוט מיואשת

סליחה שניצלתי את התגובה שלך🙈

ממש מזדהה,

אני אחרי בוקר שלם של הקאות

וחייבת להופיע בעבודה,

פשוט השרשור שלך בא במקום,

יש כזה דיסוננס מטורף בין איך שמרגישים לבין איך שכל העולם מצפה שנתפקד.

אנימלא חושבת שהבעיה אצל הרופאים...

הבעיה אצל כולנו , לא באשמתנו, אלא הפתרון אצלנו אני מתכוונת..

אנחנו בקצב חיים מטורף, מנותקים מהטבע, מהנשימה, מהמחשבה, הכל מהר, על אוטומט, הספקים, הספקים, הספקים

להוכיח את עצמי לכולם

וכו וכו

..

אז זה לא אשמתנו

המירוץ הזה

אבל הפתרון אצלנו...

וזה קשה

מאוד...

אבל לפעמים

אין ברירה לעצור...

בכל מקרה חיבוק גדולללל

וזה עובר!!!!

לא מסכימה איתך רופאים לא אמורים לרפא את הבחילות וההקאות

ככה זה לחלקנו, זה הריון (לחלקנו), וחוץ מהכמה כדורים, ועירוי, מה את עוד מציעה? להעלים את זה אי אפשר.

כן מסכימה שמקומות עבודה בישראל, יאשרו חופשת מחלה לאישה עם היפרמאזיס, כי באמת שלא ניתן ללכת לעבוד עם ה"מחלה" הזו.ביטוח לאומי, משרד הרווחה, העבודה והלא יודעת מה, צריכיםפ להכיר באישה עם היפרמאזיס כמחלה ולתת לה אישור לשהות בביתה, עד שתתאושש (לרוב עובר אחרי חודשיים- שלושה)

קשה מאוד מאוד

בכל אופן במצבים דורשי אשפוז.

לא עשו לי שום בעיות. אישרו תוך יום מהגשת הטפסים ותוך יומיים הכסף היה בחשבון.

נתנו לי שמירה לחודשיים, הספיק כי היה גם חודש של מלחמה ופסח בהתחלה, שלא עבדתי.

וזה היפרמאזיס לכל דבר(פשוט לא מאשפזים, כי עושים עירוי בקופה ושלום)

האמת שאני אף פעם לא ניסיתי לקחת שמירת הריון בגלל זה, כנראה באמת אפשרי.בהיפרמאזיס, אצלי בכל אופן, המצב כל כך נואש, שממש לא מעניין אותי העבודה והכסף באותם הימים.רק שיעזבו אותי להקיא ולסבול בשקט.

ב. הפעם רצו לאשפז אותי ולא אשפזו בגלל המלחמה. והעדפתי להגיע לקופה על פני אשפוז ביתי וב''ה שיכולתי. (בהתחלה לא הצלחתי לבד, בהמשך כן) ואישרו שמירה.

אכן הגשתי את הבקשה אחרי חודשיים, כשיכולתי להרים קצת ראש וכבר לא הייתי במצב מסוכן.

אין שום ספק שגם היפראמזיס שלא דורש אשפוז הוא סבל!! ולא תמיד אפשר לעבוד איתו.

לשאלתך, הלכתי ללמוד רפואה כדי לעזור לאנשים ולרפא אותם.

להתאים גיל לעובר ולפתח בדיקות יכול להיות מציל חיים, והציל חיים של לא מעט עוברים ואמהות כך שלא הייתי מזלזלת בזה.

עברתי הריון, הרגשתי זוועה ויחד עם זאת שימח אותי מאוד שניתן להציל את חיי וחיי תינוקי בזכות בדיקות. והצלת חיים עומדת בעדיפות עליונה בפיתוח והשקעת תקציבים.

רופא שאומר שהריון הוא לא מחלה זה בעיה כי יש פעמים שהריון הוא אכן מחלה.

אבל לא ברור לי היציאה נגד ציבור הרופאים בישראל

ומאיפה את יודעת שלא מתאמצים למצוא פתרון? הבעיה היא שההורמון שמחזיק את ההריון הוא הוא זה שגורם לצרות שנלוות אליו אז את הגורם לא נוכל להעלים ובסימפטומים עושים כמיטב היכולת לטפל, בין אם זה בונגסטה או זופרן במצבים קיצוניים יותר.

סטודנטית לרפואה, אמא.

95 בצום,או אחרי סלט?

מה הערכים שלך בדרכ?

בצום היו תקינים אבל התחילו לעלות- 105 וכזה...

העניין הוא שגם אחרי אוכל אני רואה שיש עליה.

אפילו שהיא עדיין בגבול התקין-

אם פעם סלט היה מביא אותי ל80- היום הוא יכול בכיף לעשות לי 95.

יכול להיות ירק ספציפי שמקפיץ סוכר

זה רק סלט?

או בעוד דברים?

מהנסיון שלי כל הריון היו דברים אחרים שהקפיצו את הסוכר,תנסי לעקוב בנפרד אחרי המרכיבים.

לפעמים גם טונה בשמן. לפעמים קוטג'.

לא משהו שאמור להעלות סוכר.

שווה לך לבדוק.

קוטג' לי היה בסדר.

תנסי במקום אולי ביצה קשה

תנסי גם לבדוק פלפל,לא אמור אבל יש הפתעות בחיים האלה.

הבעיה שהרופאה רוצה שכבר אתחיל גלוקומין ואני ממש ממש ממש לא רוצה תרופות

לידה שמתפתחת לבד

זה מאזן ממש.

ועושה טוב לגוף והכי חשוב שזה מאזן את הסכרת.

לי לא

אני גיליתי על סכרת רק לפני שבוע ואני עוד בשלב שבודקת מה מעלה. גם לי יש קצת חריגות לצערי..

הכי עוזר הליכה נמרצת בערב לפני השינה לפחות רבע שעה

חוץ מזה לאכול משהו שומני לפני השינה- חופן שקדים, או משהו בסגנון

בעיניי עדיף תמיד לצפות ללידה בתאריך מאוחר ומקסימום להיות מופתעת לטובה.

לא חושבת שכאדי לך לנסות זירוזים טבעיים בשלב כ"כ מוקדם.

סתם מתיש ומעצבן וכנראה שלא כ"כ יעיל.....

עדיין ממליצה לא לדחוק את הקץ...

עדיף לשנות מיינד ולהנות מהתקופה

להנות מהקצת שקט לפני שהחיים מתהפכים. אבל עדיין אני על קוציםם

יום הולדת בתשעת הימים זה די מבאס