הילד בגיל הזה לא מרגיש ובקושי זוכר

אני אוהבת עגיל 1 ציפוי זהב ואז שהן גדלות אני מחליפה לחישוק זהב קטנטן וצמוד וככה זה לא נופל וממש נוח

בעיניי זה יפה מאוד, אני לאחושבת שאני מחוררת לה תא הגוף או משו, זה לא משו לא מקבול, ואם היא תרצה להוריד היא תמיד תוכל.

עשיתי לה בגיל כמה חודים היא בקושי הרגישה ועד היום לא נוגעת בהן.

לגבי מה עדיף, העיקר שיהיה בריא לאוזן ולא משו זול לא מבנה בציפויים

אם אמא שלי הייתה עושה לי עגילים כתינוקת - הייתי כועסת עליה...

בעיניי עגילים זה מגעיל, כי הם דורשים פגיעה בגוף בשביל יופי.

לבנות שלי אני מאפשרת לעשות רק בגיל שבו הן יוכלו לטפל בעצמן בבעיות אם ייווצרו (לא חסרות לנו בעיות רפואיות) - כלומר בגיל בת מצווה לכל המוקדם (בינתיים רק אחת הגיעה לגיל).

לפני כן הן יכולות להשתמש בעגילי קליפס, שזה מספיק יפה.

תינוקות זה דבר חמוד ויפה, ולא צריך להוסיף להן עגילים בשביל זה... (ובשביל להבדיל בין בנים לבנות מספיק להלביש בגד בצבע מתאים)

עד כאן דעתי הנחרצת

בעיקרון אני בדעה של @מתואמת, ככה גם אבא שלי היה אומר לי כל השנים, וכל הזמן שרציתי כי החברות בגן עשו.. שבסוף זה פגיעה בגוף שהקב"ה יצר לנו, אז בגדול אני מסכימה עם זה..

אני עשיתי בעצמי ליומולדת 16 או 17, לא זוכרת כבר מה היה שגרם לי לעשות.. לבת השנתיים וקצת לא עשינו וגם לא חושבת שנעשה בקרוב, מקווה שגם תחכה שתהיה מספיק בוגרת ומבינה בשביל להחליט בעצמה

קניתי לבת שלי עגילי מדבקות וגם קליפס מאליאקספרס, וזה לא מחזיק.

אבל לדעתי בהובי יש קליפסים של עגילים שעליהם אפשר ליצור עגיל.

והבנות המוכשרות שלי יוצרות לעצמן עגילים ממדבקות ומחוטי ברזל הם לא עמידים אבל הם מספקים את הצורך לזמן קצר.

סט של 5 ב25 עם אותו פטנט..

הם די אחלה אבל היא כל הזמן מורידה אותם.. זה החיסרון הגדול בקליפס..

הדבק שלהם חזק יותר

(והקטנטונת שלי מתעסקת הרבה אז גם זה נופל לה..)

סתם כי לא באלי

ובעלי טוען שזה לא יפה בגיל קטנטן

כשתגדל נעשה לה אני מניחה

לא נראה לי בגיל גדול מידי נגיד שנתיים

אני לא חושבת שזו התעללות

לי לא היה כשהייתי ילדה וקינאתי מאודדד בחברות שלי עד שעשו לי

ופצעה את עצמה והיה זיהום ובלאגן...

קיצר לא יודעת מי אמר לך שאין התעסקות.. זה לא מחייב בכלל.

בלי להיכנס לדעתי(נוטה יותר לגיל שבוגרים מספיק להבין את ההשלכות, סביבות כיתה ג... אבל זה פחות העניין.. באמת שיש לא מעט שעושות בגיל צעיר יותר וזה סבבה לגמרי) אבל לא חושבת שבאמת בגיל 7 חודשים אין התעסקות...

ועשיתי לה עגילים רק בגיל שנתיים שהיא בקשה וידעה לשמור

שמה לה עגילים רפואים לפחות תקופה ראשונה 

(בחנות שהלכתי אמרו שבד"כ עושים לא לפני גיל 3 והיא הייתה בת שנה וכמעט 11 חודשים)

לא שמה זהב

כי בדרך זה נאבד כבר כמה פעמים אפילו שיש לה מודעות

אחרי שנתיים עברנו לעגילים רגילים ולא רפואיים

ככה עשיתי לגבי אחותה שבאה אחריה- בגיל שנתיים

קניתי לה רפואי. 

שעשיתי לה! אחכ אין מצב שהייתה מסכימה…

זה חמוד ויפה

זו דעתי 

לק"י

וזה בסדר אם היא תגדל ותתבעס שלא עשית לה, הילדים שלנו יכולים להתבעס על כל מיני דברים.

אפשר לעשות כשגדלים.

ואחרי התחננויות בעלי הסכים. (אני רציתי לפני)

לאחת הבת הסתבך עם העגיל בגיל גדול יותר ועברה פרוצדורה בבי"ח,

אמרו לתת למרום להחלים לפחות חצי שנה עד שעושים חור חדש. בעלי דאג להפחיד אותה היטב שלא תרצה שוב,

חיכינו שנה וחצי וכשלא עבר לה שיכנעתי אותו שזה מה שהיא רוצה ואין סיבה למנוע ממנה את זה

(הטעות הייתה שנשארנו עם עגילי נקודה הראשונים ששמים מגיל 4 עד גיל 6, אח"כ שמנו עגילי חישוק)

בעיני זה מהמם ומתוק.

בלי זה לא נראה שחסר משהו, אבל כשיש זה בהחלט מוסיף.

הם קטנים יותר, והיא סגרה חזק את הסוגר על האוזן והתנפח לה, ניסינו לשחרר ונהיה יותר גרוע, העגיל נכנס מהחלק הקדמי שלו לתוך החור..

בסוף הוציאו לה בבי"ח, היינו פסע מהרדמה מלאה.

אח"כ אמרו לי שצריך להחליף עגילים אחרי כמה זמן ולא להישאר עם העגילים שמיועדים לעשות איתם את החור עצמו.

כלומר יש תקופה שאסור להחליף, אבל אח"כ סה כדאי.

תקוע איזה שנה ומשו😂

בסוף שמתי וזלין והוא יצא

החור...

אז כדאי להחליף או מספיק להוציא ולהחזיר? 

אני עצמי עשיצי רק באזור גיל 10 כי רק הצלחתי להתגבר על הפחד(!!!)

ככ קינאתי בילדות שגדלו עם העגילים ולא זוכרות בכלל מה ואיך וכמה.

ממש זוכרת את זה.

זוכרת שהייתי מדביקה מדבקות בתור עגילים..  ממש היה חלק בילדות שאני זוכרת שקינאתי באחרות ומצד שני פחדתי לעשות .

ולבסוף עד שעשיתי..

ואז פחדתי לגעת והלתעסק. נתקעתי עם העגיל הראשונה שנה.

ואז להוציא אותו כבר היה באמת כואב. כי לא התשחרר. קיצר.. עד שהצלחתי לעבור לעגילים אחרות זה היה פרודצדורה בפני עצמה.

החלטתי עוד לפני החתונה שאני לילדות שלי עושה כשהן קטנות שלא יעברו את זה. בפועל עשיתי באזור גיל חצי שנה כזה.. ב3-4 ימים הראשונים מרחתי סינטומיצין וסובבנו את הסוגר והעגיל בהוראת מי שעשתה את החורים(מקצוענית) לא היה שום זיהומים שום כלום והחורים שם עד עצם היום הזה .

לגבי איזה עגיל לעשות. אני עושה עם עגיל זהב אמיתי כולו הכי איכותי לתינוקות. בהמשך כשהם נאבדים וכו' אני עוברת לציפויי זהב וכו'

אני פחות אוהבת בגיל קטן, בעלי ממש מתנגד לעשות בלי שהיא מבקשת.

אני מודה שזה גם קצת מפחיד אותי להתעסק עם זה בגיל קטן..

אני רוצה לעשות לבת שלי לכבוד כיתה א', בעז"ה. בינתיים מכניסה לה את זה לראש.. חח..

מצד שני, יש לי אחייניות שעשו להן בגיל קטן ועד היום זה בסדר 

אמנם עם תוצאות יפות אבל זה פגם, שאין לו צורך רפואי או הלכתי (להבדיל מניתוח שאעשה לילד בלי לשאול אותו גם אם זה ישאיר לו צלקת או מברית שאני ג"כ לא שואלת אותו).

ולכן, לדעתי זה צריך לבוא מהילדה ומרצונה.

עוד לא החלטתי על גיל, בינתיים הקטנה שלי ביקשה ממני בגיל שלוש וזה עוד הרגיש לי מוקדם מידי אז לא עשיתי לה.

בכל גיל זו עלולה להיות התעסקות. לפעמים זה עניין של מזל.

ככל שהילדה גדולה יותר האחריות תעבור אליה מן הסתם..

ולמי שטוענת, שאם הילדה תגדל ולא תרצה- היא תוכל להוריד. עדיין נשאר סימן.

בסוף החלטתי לחסוך לה את הפחד מהכאב ועשיתי בגיל 4 חודשים.

זה בא בעקבות בת של חברה, ילדה בת 4, שכל כך רוצה עגילים כמו כל הבנות סביבה אבל הפחד שלה מהכאב כל כך גדול. אז החלטתי לחסוך לבת שלי את זה.

לא תרצה? תוריד את העגילים.

לא רואה שום סיבה שתכעס, מקווה לגדל ילדה עם הכרת הטוב שתדע שרציתי את טובתה וזה מה שחשבתי שנכון עבורה.

אה וזה עבר בלי שום התעסקות.

שמתי את המשחה שהביאו בימים הראשונים וזהו.

בת שנתיים, עד היום היא לא התעסקה איתם יותר מידי אבל כן מתלהבת לספר שיש לה עגילים.

עשיתי זהב.

זה צריך לבוא ממנה

זה נראה לי יותר ראוי

אבל גם מאוד מבינה את מי שממש רוצה ועושה קודם

אבל אני כרגע לא עושה לה

גם כי יכולה להיות אינפקציה ואני לא רוצה לוויה שלילית

אבל בעיקר - כי החברות שלה בגן מה זה מגזימות עם התעסקות בדברים האלה. כולן כבר עם עגילים כמעט, חלק מהן עם צמידים מרוקאים מזהב (את שלי קיבלתי רק כשהתחתנתי😅) וזה מין לופ כזה מעצבן, שברור לי שמגיע מהאמא.  אז החלטתי שלא מתאים לי שהיא תלך עם העדר ואני מחכה שתגדל ובינתיים תחכה עם זה

אני קונה לה צמידים חמודים בשיין בשביל התקופה, אבל הסברתי לה שלכל גיל יש את הדברים שלו, ובעז״ה מתנה לבת המצווה שלה נעשה עגילים. וכן, אני חושבת על זהב כי יש לי אלרגיה לניקל ולא יודעת איך יהיה אצלה

והאמת שלא חשבתי שאעשה לבת שלי כל כך מהר

כי גם חששתי שזה יתפתח לא טוב ולא רציתי התעסקות עם כאבים ואודם ומשחות, הרגיש לי מסורבל.. וגם פחדתי שהיא תתלוש או שיפול לה והיא תכניס לפה בלי שאני אשים לב.

בסופו של דבר בגיל שנה ושמונה חודשים בערך, הבת שלי ביקשה עגילים כמו אמא, וכל הזמן רצתה לשים את העגילים שלי

ויצא שיום אחד שהיינו ליד חנות תכשיטים באופן ספונטני ובלי לחשוב על זה לפני נכנסנו ועשינו לה

בכתה כמה רגעים, אבל כשראתה במראה שיש לה עגילים כמו אמא, היא התלהבה ושכחה שכאב לה

ב"ה עבר חלק, לא היינו צריכים בכלל משחה

וגם היא לא התעסקה עם זה, רק שמחה מידי פעם לראות במראה שגם לה יש עגילים..

אחרי שבוע וחצי, נאבד לה עגיל ובמילא את העגילים הראשונות שמים רק לשבועיים או חודש, לא זוכרת, אז כבר החלפנו לה לעגילי כסף.

תכל'ס לא חשבתי שאעשה בגיל כזה צעיר, ואני אישית לא הייתי עושה בגיל כמה חודשים.

לנראות שלהן, אהבה ורצון להתקשט.

זה כזה חמוד

פשוט מדהים ההבדל בין בנות לבנים, אין אפשרות להתכחש לזה בשום אופן.

הבת שלי בקושי מדברת

רק כמה מילים

ואחת המילים היחידות שלה זו "וואו" כששמים לה סיכה או משהו יפה🤣

אז מסתבר שגם בנים יודעים להתפעל מבגדים חדשים, נעליים וכו' 😉

סתם, לא משווה, אצל בנות זה באמת הרבה יותר בולט. (למרות שיש לי בן שבתור תינוק תמיד רצה להתאפר ביחד איתי. והבנים שלי נורא אוהבים לשחק עם התכשיטים שלי... אבל יותר בתור שודדים וגנבים 🤣 אז קיצר מסכימה איתכן)

האמת שאני לצערי לא זוכרת את הבן שלי מהגיל הזה

כן זוכרת שמגיל שנתיים בערך היה לו *מאוד* חשוב לבחור בגדים לבד והגשתי לו סטים שלא ילבש דברים הזויים מידי.. אז כן, ברור שאסטתיקה זה משמעותי גם לבנים.

פחות בגלל שמעניין אותו מה הוא לובש

הוא רוצה להיות גדול ולהחליט מה קורה איתו

אוהבת שאני קונה לה בגדים חדשים ונעליים.. נהנית כל בגד למדוד מיד

וההתלהבות שלה גורמת לי לרצות לקנות לה כל היום בגדים🙈

פעם גם ביקשה לק ועוד תכשיטים שלי- טבעות, צמידים..

ואחיה המתוק אחלה גבר מחמיא לה: וואו איזה יפה😍

רפואי או שאפשר ישר לעשות עגיל זהב שישאר לאורך זמן? 

לדעתי זו פגיעה שלא לצורך בגוף שהקב"ה ברא.

לכל הפחות יש לבקש את רשותה של הבת למעשה הזה.

כותבות פה (לא רק את אבל מגיבה לך) על לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים

אמהות אמורות לקחת אחריות על סיבוכים רםואיים, לא ילדים

זה קצת כמו להגיד שלא ניתן לילד קורקינט עד שהוא לא יידע לטפל בעצמו אם חלילה יקרה לו משו

שילדים לא אמורים לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים.

לכן לא אעשה לילדה שלי עגילים. לנערה כן.

במקרים של סיבוכים רפואיים?

הם צריכים להתמודד לבד ואנחנו לא קשורים אליהם..? 

ותדע בכלל לשים לב שמשהו לא תקין באוזן.

ומגיל מסוים גם אפשר ללכת לבד לרופא וכדומה.

וגם לקחת אנטיביוטיקה אם צריך היא תהיה אחראית על כך לבדה.

ברור שלא נשאיר אותה להתמודד לגמרי לבד אם המצב יהיה חמור, אבל זה אחרת לגמרי מאשר בתינוקת/ילדה קטנה...

ואם ניקח לרופאה בעצמנו?

לא רואה ככ הבדל מבחינת האחריות ההורית שלנו. בגילאים קטנים צריך לקחת לרופאים מכל מיני סיבות ולתתרופות מכל מיני סיבות. חוזרת לעניין הקורקינט. לא רואה הבדל

ואני לא מעוניינת להוסיף לעצמי משימות שבעיניי מיותרות🤷‍♀️ (במיוחד שלא חסרות סיבות להגיע לרופא גם ככה)

(וכן, אם אגיע למסקנה שקורקינט הוא כלי מסוכן, אז לא אקנה אותו לילדיי. גם אם כל הסביבה תקנה...)

אם זה מיותר מאוד בעיני מישהי, אז היא גם מוותרת על התענוג לטפל בזה במקרה הצורך.

בעיני הבנות שלי זה לא מיותר.

ולכן הן מוזמנות לעשות לעצמן עגילים - אבל בלי שאהיה קשורה לזה...

(אשווה את זה לדוגמה קיצונית: נער שמתמכר לסמים ומגיע למצב רפואי חמור בגלל זה. ההורים שלו כמובן יטפלו בו, אף שהם חושבים שהוא טועה... אז ברור שעגילים זה לא באותה רמה - בכל זאת, אני מאפשרת לבנות שלי לעשות - אבל מלכתחילה אנסה להיות כמה שפחות קשורה לזה...)

גם לא אוהבת את הרעיון בכללי.

אפשר להחליט שלא אוהבים וזהו

אבל בעיניי ההקשר של הטיפול הרפואי כבר פחות קשור

אבל טחנתי כבר😅

וזאת נקודה טובה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה.

כנראה שזה פשוט חוזר לשאלת הערכים של ההורים, האם מרגישים שזה משהו שחשוב לילד - להתפתחות התקינה שלו או לחינוך וכו', או לא, ומשם גוזרים כמה מוכנים להשקיע בזה... זה הכל.

לכן מי שלדעתה מאוד חשוב שיהיה עגילים בילדות תעשה בגיל צעיר ולא יהיה אכפת לה לקחת על עצמה את ההשלכות, ומי שרואה בזה אולי תוספת נחמדה אך לא חשובה, תרצה להשקיע פחות. 

לא ממש 'אחריות על סיבוכים רפואיים', אבל כן אחריות -

אחריות לשים משחה,

אחריות לסובב גם אם קצת כואב,

לשתף פעולה להסכים להכניס גם אם העגיל נפל וזה כואב להכניס.

כאילו זה לא שאם לא נעשה עגיל, לא יהיו משחות למרוח ודברים כואבים

מבינה שהכוונה היא לא להיכנס לזה בכלל, אבל שוב, גם עם קורקינט ואופניים יכולים להגיע למצב של משחה/ חבישה/ כאבים וכו

בסדר להגיד שאת לא רוצה. גמני בגיל הזה לא רוצה. אבל הקישור לעניין הרפואי הוא לא מוכרח וכזה בעייתי. כי עובדה, הרבה אמהות עושות ושמות אצ המשחה ולא קורסות. כמו ששמים משחת עיניים כשיש דלקת או טיפות אזניים או וואטאבר

ולא בהכרח שיהיו סיבוכים בכלל.  

רק בגיל שילד לא מבין ולא רוצה,

אם יש משהו, את צריכה להחזיק אותו בכוח כדי למרוח / להכניס את העגיל,

בשביל מה להיכנס לזה?

לכן יש נטיה לאמהות להעדיף גיל יותר בוגר, שילדה בוחרת ורוצה בעגיל,

ואז במקרה של הסתבכות, יותר קל להשיג שיתוף פעולה.

יהיה שיתוף פעולה (מדברת ההשוואה על תינוקת למול ילדה)

אצל מתבגרות זה כנראה שונה

עשינו לילדה בת 5.5 שממש ממש רצתה.

החור עצמו לא כאב, אבל אחרי זה התחיל כאב בימים שאחרי. והיא לא היתה מוכנה שנגע באוזן ובקושי נתנה שנשים לה משחה וכל מקלחת או סירוק היו בזהירות יתרה ממש. עד שערב אחד אמרנו לנו שזה ממש לא יכול להישאר ככה והאוזן נראית נורא, שחורה ומדממת וכו. ועכשיו מנקים ומטפלים  והיא בכתה ואמרה שכבר לא רוצה את העגלים ונוריד לגמרי. (למרות שחיכתה להם תקופה ארוכה). סיכמנו שנעשה ניסיון אחרון אחרי הטיפול של אותו ערב ואם לא ישתפר נוריד. ב"ה הימים הבאים היו יותר טובים. ועכשיו הכל טוב. אבל זה לגמרי התעסקות שלא היתה מתרחשת ככה עם ילדה בוגרת שלוקחת אחריות. 

עד עכשיו זו גם הייתה האמירה שלי אבל אפשר לענות עליה ב2 תשובות שונות:

א. אמא שמספיק חשוב לה שיהיו לילדה עגילים בגיל צעיר תיקח את האחריות על עצמה. זה נכון שאם עושים עגילים רק בגיל גדול מצופה שהילדה תיקח יותר מהאחריות עליה, אבל אם יהיה צריך ניתוח להוציא סוגר מהאוזן (כמו שהיה לאחותי בגיל 12) כנראה ההורים גם ככה יצטרכו להיות מעורבים

ב. אני עשיתי עגילים לבת מצווה ומסתבר שאני רגישה למתכות מסויימות. בגלל שהאחריות לא הייתה על אמא שלי היא בכלל לא חשבה בכיוון רק נתנה לי משחה למרוח והנחתה אותי לחטא עגילים.. אפילו לא הפסקתי לענוד את העגילים ככה שהגורם לדלקת פשוט נשאר שם. אם זה היה אחריות בלעדית שלה אני מניחה שהיינו עולים על זה הרבה יותר מוקדם.

נראה לי שזה יותר נכון וזה כנראה גם מה שאעשה בעצמי לילדה שלי.

לא רואה סיבה להכאיב לתינוקת בשביל עגילים, בלי שהיא בכלל מבינה מה קורה ולמה. לילדה אפשר להסביר וחשאול אותה מה היא רוצה

(אולי בהקבלה זה קצת כמו שלא הייתי רוצה אוטו מפואר רק בגלל מה שזה מעיד עלי ואיך זה נראה... על מה בחרתי להוציא כסף... אז כאן אובר התעסקות ביופי חיצוני בגיל כזה מעידה בתחושה שלי על מה בחרתי להוציא את הזמן והאנרגיה שלי עם התינוקת)

אחת הבנות שלי מאוד רצתה, עשינו לה בגיל 8 בערך.

אחרי יותר מידי התעסקויות וכאבים היא הורידה עגילים ולא רוצה יותר.

אני רגישה מאוד באוזניים, אחרי שנים של ניסיונות של עגילים מסוגים שונים התייאשתי, התופעות לוואי והכאבים היו בלתי נסבלים, הקרינו לאיזורים רחוקים, גם משלוש שעות עם עגילי זהב.

כבר המון שנים לא שמתי עגילים, ועדיין מידי פעם החור כואב ומפריש.

אין שום סיכוי שאקח סיכון על תינוקת או ילדה קטנה שסתם בשביל היופי תסבול את הכאבים האלו.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..