עגילים לתינוקות. כן או לא?? אשמח לשמוע הכל!אנונימית בהו"ל

מאנונימי כי אני חופרת על זה הרבה עכשיו עם הסביבה שלי🙈


מאז ומתמיד הייתי נגד לעשות בגיל קטן. הרגיש לי קצת התעללות.

לגדולה עשינו בכיתה א', כשזה לגמרי בא ממנה. היא ממש רצתה. לעשות את העגילים לא כאב לה בכלל (שמנו חומר מאלחש). אבל אח"כ ההתעסקות הייתה זוועה!!! היא הייתה היסטרית כל פעם שרצינו לנקות/להחליף.


רק אחרי כמה שנים נרגע קצת המצב. והיא נהנת מהחורים.


הקטנה שלי עכשיו בת 7 חודשיים. הבנתי שבגיל הזה אין בכלל התעסקות וזה עובר חלק לגמרי. בהנחה שלעשות את החור עצמו לא ייכאב לה (חושבת לעשות באותו מקום, עם חומר מאלחש) אז בעצם למה לא?  אולי עדיף לעשות בגיל קטן ולחסוך את כל ה"דרמה" כשכבר יותר גדולים.


אשמח לשמוע מאמאהות שעשו בגיל צעיר איך היה🙏

האם באמת עובר חלק? אין התעסקות? לא מפריע לתינוקת?


פתוחה לשמוע הכל!


ואם כבר, אז מה עדיף? זהב אמיתי או ציפוי זהב? זה הבדל של יותר 100 ש"ח.

אני תמיד עושה בגיל כמה חודשיםSeven

הילד בגיל הזה לא מרגיש ובקושי זוכר

אני אוהבת עגיל 1 ציפוי זהב ואז שהן גדלות אני מחליפה לחישוק זהב קטנטן וצמוד וככה זה לא נופל וממש נוח

למה לא בעצםשירה_11

בעיניי זה יפה מאוד, אני לאחושבת שאני מחוררת לה תא הגוף או משו, זה לא משו לא מקבול, ואם היא תרצה להוריד היא תמיד תוכל.

עשיתי לה בגיל כמה חודים היא בקושי הרגישה ועד היום לא נוגעת בהן.

 

לגבי מה עדיף, העיקר שיהיה בריא לאוזן ולא משו זול לא מבנה בציפויים

 

אני בדעה ההתחלתית שלך - שזו התעללותמתואמת

אם אמא שלי הייתה עושה לי עגילים כתינוקת - הייתי כועסת עליה...

בעיניי עגילים זה מגעיל, כי הם דורשים פגיעה בגוף בשביל יופי.

לבנות שלי אני מאפשרת לעשות רק בגיל שבו הן יוכלו לטפל בעצמן בבעיות אם ייווצרו (לא חסרות לנו בעיות רפואיות) - כלומר בגיל בת מצווה לכל המוקדם (בינתיים רק אחת הגיעה לגיל).

לפני כן הן יכולות להשתמש בעגילי קליפס, שזה מספיק יפה.

תינוקות זה דבר חמוד ויפה, ולא צריך להוסיף להן עגילים בשביל זה... (ובשביל להבדיל בין בנים לבנות מספיק להלביש בגד בצבע מתאים)


עד כאן דעתי הנחרצת

לא משנה שהיו אומרים לי על הבת שהיא 'חמוד' גם אםשוקולד פרה
 היא לבושה בורוד עם פפיון על הראש... אבל לא בטוח שעגילים היו עוזרות, אולי
גם אם חושבים שהתינוקת היא תינוק זו לא סיבהמתואמת
עבר עריכה על ידי טארקו בתאריך ב' בניסן תשפ"ה 16:39
אני מסכימהדיאט ספרייט
עם שמלה אמרו לי את זה 😅אולי בקרוב

בעיקרון אני בדעה של @מתואמת, ככה גם אבא שלי היה אומר לי כל השנים, וכל הזמן שרציתי כי החברות בגן עשו.. שבסוף זה פגיעה בגוף שהקב"ה יצר לנו, אז בגדול אני מסכימה עם זה..

אני עשיתי בעצמי ליומולדת 16 או 17, לא זוכרת כבר מה היה שגרם לי לעשות.. לבת השנתיים וקצת לא עשינו וגם לא חושבת שנעשה בקרוב, מקווה שגם תחכה שתהיה מספיק בוגרת ומבינה בשביל להחליט בעצמה

איפה מוכרים עגילי קליפס?יעל מהדרום
לק"י


קניתי לבת שלי עגילי מדבקות וגם קליפס מאליאקספרס, וזה לא מחזיק.

מצאנו בחנויות סטוק כאלה, כבר לא זוכרת...מתואמת

אבל לדעתי בהובי יש קליפסים של עגילים שעליהם אפשר ליצור עגיל.

והבנות המוכשרות שלי יוצרות לעצמן עגילים ממדבקות ומחוטי ברזל הם לא עמידים אבל הם מספקים את הצורך לזמן קצר.

הזמנתי בעלי אקספרס ואז מצאתי גם בפיראט האדוםלפניו ברננה!

סט של 5 ב25 עם אותו פטנט..

הם די אחלה אבל היא כל הזמן מורידה אותם.. זה החיסרון הגדול בקליפס..

ומדבקות אני קונה פשוט את המדבקות יהלומים ליצירותלפניו ברננה!

הדבק שלהם חזק יותר

(והקטנטונת שלי מתעסקת הרבה אז גם זה נופל לה..)

רעיון טוב!יעל מהדרום
אני לא עשיתירקאני

סתם כי לא באלי

ובעלי טוען שזה לא יפה בגיל קטנטן

כשתגדל נעשה לה אני מניחה

לא נראה לי בגיל גדול מידי נגיד שנתיים

אני לא חושבת שזו התעללות

לי לא היה כשהייתי ילדה וקינאתי מאודדד בחברות שלי עד שעשו לי

אחיינית שלי תלשה את העגילים בערך בגיל שנה וחציטארקו

ופצעה את עצמה והיה זיהום ובלאגן...

קיצר לא יודעת מי אמר לך שאין התעסקות.. זה לא מחייב בכלל.


בלי להיכנס לדעתי(נוטה יותר לגיל שבוגרים מספיק להבין את ההשלכות, סביבות כיתה ג... אבל זה פחות העניין.. באמת שיש לא מעט שעושות בגיל צעיר יותר וזה סבבה לגמרי) אבל לא חושבת שבאמת בגיל 7 חודשים אין התעסקות...

בעיניי לאפצלושון
זה משהו שלדעתי הילדה צריכה להחליט...
ילדתי בת אחרי 4 בניםאמ פי 5

ועשיתי לה עגילים רק בגיל שנתיים שהיא בקשה וידעה לשמור

שמה לה עגילים רפואים לפחות תקופה ראשונה 

(בחנות שהלכתי אמרו שבד"כ עושים לא לפני גיל 3 והיא הייתה בת שנה וכמעט 11 חודשים)

 

לא שמה זהב

 

כי בדרך זה נאבד כבר כמה פעמים אפילו שיש לה מודעות

 

אחרי שנתיים עברנו לעגילים רגילים ולא רפואיים

 

ככה עשיתי לגבי אחותה שבאה אחריה- בגיל שנתיים

קניתי לה רפואי. 

אני עשיתי שהייתה תינוקת קטנה עם זהב אמיתי ומאושרתPandi99

שעשיתי לה! אחכ אין מצב שהייתה מסכימה…

זה חמוד ויפה

זו דעתי 

אני לא אוהבת את הרעיון ולא חושבת שזה יפהיעל מהדרום

לק"י


וזה בסדר אם היא תגדל ותתבעס שלא עשית לה, הילדים שלנו יכולים להתבעס על כל מיני דברים.

אפשר לעשות כשגדלים.

הבנות שלי ביקשו בגיל 4אמאשוני

ואחרי התחננויות בעלי הסכים. (אני רציתי לפני)

לאחת הבת הסתבך עם העגיל בגיל גדול יותר ועברה פרוצדורה בבי"ח,

אמרו לתת למרום להחלים לפחות חצי שנה עד שעושים חור חדש. בעלי דאג להפחיד אותה היטב שלא תרצה שוב,

חיכינו שנה וחצי וכשלא עבר לה שיכנעתי אותו שזה מה שהיא רוצה ואין סיבה למנוע ממנה את זה

(הטעות הייתה שנשארנו עם עגילי נקודה הראשונים ששמים מגיל 4 עד גיל 6, אח"כ שמנו עגילי חישוק)

בעיני זה מהמם ומתוק.

בלי זה לא נראה שחסר משהו, אבל כשיש זה בהחלט מוסיף.

למה זה היה טעות להשאר עם העגילי נקודה?שלומית2
נראה לי הכי נוח ולא נאבד


העגילי נקודה שעושים איתם את החוריםאמאשוני

הם קטנים יותר, והיא סגרה חזק את הסוגר על האוזן והתנפח לה, ניסינו לשחרר ונהיה יותר גרוע, העגיל נכנס מהחלק הקדמי שלו לתוך החור..

בסוף הוציאו לה בבי"ח, היינו פסע מהרדמה מלאה.

אח"כ אמרו לי שצריך להחליף עגילים אחרי כמה זמן ולא להישאר עם העגילים שמיועדים לעשות איתם את החור עצמו.

כלומר יש תקופה שאסור להחליף, אבל אח"כ סה כדאי.

גם לי זה קרה כילדה, אבל הוא פשוט נשאר שםהמקורית

תקוע איזה שנה ומשו😂

בסוף שמתי וזלין והוא יצא

וואי הבת שלי כבר שנה וחצי עם העגיל שאיתו עשו לה אתרחלי:)

החור...

אז כדאי להחליף או מספיק להוציא ולהחזיר? 

לדעתי עדיף להחליףאמאשוני
אני עושה להן בגיל כמה חודשים. ולמה?,שגרה ברוכה

אני עצמי עשיצי רק באזור גיל 10 כי רק הצלחתי להתגבר על הפחד(!!!)

ככ קינאתי בילדות שגדלו עם העגילים ולא זוכרות בכלל מה ואיך וכמה.

ממש זוכרת את זה.

זוכרת שהייתי מדביקה מדבקות בתור עגילים..  ממש היה חלק בילדות שאני זוכרת שקינאתי באחרות ומצד שני פחדתי לעשות .


ולבסוף עד שעשיתי..

ואז פחדתי לגעת והלתעסק. נתקעתי עם העגיל הראשונה שנה.

ואז להוציא אותו כבר היה באמת כואב. כי לא התשחרר. קיצר.. עד שהצלחתי לעבור לעגילים אחרות זה היה פרודצדורה בפני עצמה.


החלטתי עוד לפני החתונה שאני לילדות שלי עושה כשהן קטנות שלא יעברו את זה. בפועל עשיתי באזור גיל חצי שנה כזה.. ב3-4 ימים הראשונים מרחתי סינטומיצין וסובבנו את הסוגר והעגיל בהוראת מי שעשתה את החורים(מקצוענית) לא היה שום זיהומים שום כלום והחורים שם עד עצם היום הזה .


לגבי איזה עגיל לעשות. אני עושה עם עגיל זהב אמיתי כולו הכי איכותי לתינוקות. בהמשך כשהם נאבדים וכו' אני עוברת לציפויי זהב וכו'

אנחנו לא עשינו עדייןעלמא22

אני פחות אוהבת בגיל קטן, בעלי ממש מתנגד לעשות בלי שהיא מבקשת.

אני מודה שזה גם קצת מפחיד אותי להתעסק עם זה בגיל קטן..

אני רוצה לעשות לבת שלי לכבוד כיתה א', בעז"ה. בינתיים מכניסה לה את זה לראש.. חח..


מצד שני, יש לי אחייניות שעשו להן בגיל קטן ועד היום זה בסדר 

אני חושבת שבסוף זה איזשהו פגם בגוףהשקט הזה

אמנם עם תוצאות יפות אבל זה פגם, שאין לו צורך רפואי או הלכתי (להבדיל מניתוח שאעשה לילד בלי לשאול אותו גם אם זה ישאיר לו צלקת או מברית שאני ג"כ לא שואלת אותו).

ולכן, לדעתי זה צריך לבוא מהילדה ומרצונה.

עוד לא החלטתי על גיל, בינתיים הקטנה שלי ביקשה ממני בגיל שלוש וזה עוד הרגיש לי מוקדם מידי אז לא עשיתי לה.


בכל גיל זו עלולה להיות התעסקות. לפעמים זה עניין של מזל.

ככל שהילדה גדולה יותר האחריות תעבור אליה מן הסתם..


מסכימה איתךיעל מהדרום
לק"י


ולמי שטוענת, שאם הילדה תגדל ולא תרצה- היא תוכל להוריד. עדיין נשאר סימן.

באמת נשאר סימן? הייתי בטוחה שזה נסגר לחלוטיןדיאט ספרייט
זכור לי שכן. נשארת נקודהיעל מהדרום
כן, לי עשו חור עקום אז עשו לי עוד אחדזוית חדשה
לא השתמשתי כבר שנים בעקום ועדיין רואים אותו
אני גם חשבתי כמוךפה לקצת

בסוף החלטתי לחסוך לה את הפחד מהכאב ועשיתי בגיל 4 חודשים.

זה בא בעקבות בת של חברה, ילדה בת 4, שכל כך רוצה עגילים כמו כל הבנות סביבה אבל הפחד שלה מהכאב כל כך גדול. אז החלטתי לחסוך לבת שלי את זה.

לא תרצה? תוריד את העגילים.


לא רואה שום סיבה שתכעס, מקווה לגדל ילדה עם הכרת הטוב שתדע שרציתי את טובתה וזה מה שחשבתי שנכון עבורה.


אה וזה עבר בלי שום התעסקות.

שמתי את המשחה שהביאו בימים הראשונים וזהו.

בת שנתיים, עד היום היא לא התעסקה איתם יותר מידי אבל כן מתלהבת לספר שיש לה עגילים.

עשיתי זהב.

אני חושבת שבגלל שזה לעשות נקב בגוףממשיכה לחלום

זה צריך לבוא ממנה

זה נראה לי יותר ראוי

אבל גם מאוד מבינה את מי שממש רוצה ועושה קודם

הבת שלי מאוד רוצה, תכף בת 6המקורית

אבל אני כרגע לא עושה לה

גם כי יכולה להיות אינפקציה ואני לא רוצה לוויה שלילית

אבל בעיקר - כי החברות שלה בגן מה זה מגזימות עם התעסקות בדברים האלה. כולן כבר עם עגילים כמעט, חלק מהן עם צמידים מרוקאים מזהב (את שלי קיבלתי רק כשהתחתנתי😅) וזה מין לופ כזה מעצבן, שברור לי שמגיע מהאמא.  אז החלטתי שלא מתאים לי שהיא תלך עם העדר ואני מחכה שתגדל ובינתיים תחכה עם זה

אני קונה לה צמידים חמודים בשיין בשביל התקופה, אבל הסברתי לה שלכל גיל יש את הדברים שלו, ובעז״ה מתנה לבת המצווה שלה נעשה עגילים. וכן, אני חושבת על זהב כי יש לי אלרגיה לניקל ולא יודעת איך יהיה אצלה

אני גם נגד בגיל ממש קטןכחל

והאמת שלא חשבתי שאעשה לבת שלי כל כך מהר

כי גם חששתי שזה יתפתח לא טוב ולא רציתי התעסקות עם כאבים ואודם ומשחות, הרגיש לי מסורבל.. וגם פחדתי שהיא תתלוש או שיפול לה והיא תכניס לפה בלי שאני אשים לב.


בסופו של דבר בגיל שנה ושמונה חודשים בערך, הבת שלי ביקשה עגילים כמו אמא, וכל הזמן רצתה לשים את העגילים שלי

ויצא שיום אחד שהיינו ליד חנות תכשיטים באופן ספונטני ובלי לחשוב על זה לפני נכנסנו ועשינו לה

בכתה כמה רגעים, אבל כשראתה במראה שיש לה עגילים כמו אמא, היא התלהבה ושכחה שכאב לה

ב"ה עבר חלק, לא היינו צריכים בכלל משחה

וגם היא לא התעסקה עם זה, רק שמחה מידי פעם לראות במראה שגם לה יש עגילים..

אחרי שבוע וחצי, נאבד לה עגיל ובמילא את העגילים הראשונות שמים רק לשבועיים או חודש, לא זוכרת, אז כבר החלפנו לה לעגילי כסף.


תכל'ס לא חשבתי שאעשה בגיל כזה צעיר, ואני אישית לא הייתי עושה בגיל כמה חודשים.

מדהים איזה מודעות יש לבנות כבר מתחת לגיל שנתייםממשיכה לחלום

לנראות שלהן, אהבה ורצון להתקשט.

זה כזה חמוד

פשוט מדהים ההבדל בין בנות לבנים, אין אפשרות להתכחש לזה בשום אופן.

אפילו בגיל קטן יותרטארקו

הבת שלי בקושי מדברת

רק כמה מילים

ואחת המילים היחידות שלה זו "וואו" כששמים לה סיכה או משהו יפה🤣

איזה חמוד זה 😍 גם הבת שלי הייתה אומרת וואוקופצת רגע
כשהיתה קטנטונת על תכשיטים וכאלה 😅
והבן שלי אומר וואו כשאחים שלו שמים לו כיפה 😅מחי

אז מסתבר שגם בנים יודעים להתפעל מבגדים חדשים, נעליים וכו' 😉

סתם, לא משווה, אצל בנות זה באמת הרבה יותר בולט. (למרות שיש לי בן שבתור תינוק תמיד רצה להתאפר ביחד איתי. והבנים שלי נורא אוהבים לשחק עם התכשיטים שלי... אבל יותר בתור שודדים וגנבים 🤣 אז קיצר מסכימה איתכן)

חמודיקקטארקו

האמת שאני לצערי לא זוכרת את הבן שלי מהגיל הזה

כן זוכרת שמגיל שנתיים בערך היה לו *מאוד* חשוב לבחור בגדים לבד והגשתי לו סטים שלא ילבש דברים הזויים מידי.. אז כן, ברור שאסטתיקה זה משמעותי גם לבנים.

זה יותר מגיע לדעתי מהרצון לשליטה ועצמאותממשיכה לחלום

פחות בגלל שמעניין אותו מה הוא לובש

הוא רוצה להיות גדול ולהחליט מה קורה איתו

זה כל כך מתוקממשיכה לחלום
ממש. היא בת אמיתית🥰כחל

אוהבת שאני קונה לה בגדים חדשים ונעליים.. נהנית כל בגד למדוד מיד

וההתלהבות שלה גורמת לי לרצות לקנות לה כל היום בגדים🙈

פעם גם ביקשה לק ועוד תכשיטים שלי- טבעות, צמידים..

ואחיה המתוק אחלה גבר מחמיא לה: וואו איזה יפה😍

די אני נמסה, זה ממש ממש חמודממשיכה לחלום
❤️כחל
אפשר לנצל"ש לשאלה - העגיל הראשון חייב להיות עגילקופצת רגע

רפואי או שאפשר ישר לעשות עגיל זהב שישאר לאורך זמן? 

אצל הבת שלי לא אמרו לי שצריך להחליףפה לקצת
היא הייתה איתו מעל שנה ואז נפל ונעלם אז קניתי סוג אחר שאמרו לי שפחות נופל
תודה 👍קופצת רגע
אני נגד. גם למבוגרות (ומבוגרים)דיאט ספרייט

לדעתי זו פגיעה שלא לצורך בגוף שהקב"ה ברא.

לכל הפחות יש לבקש את רשותה של הבת למעשה הזה.

בעיני ממש לאאפונה
חורים באוזניים זו לא חובה, אם הילדה תרצה היא תוכל לעשות בעצמה, בעיני לא לפני גיל ההתבגרות, או לכל הפחות גיל שבו תוכל לקחת אחריות על טיפול בסיבוכים רפואיים.
האמת לא הבנתי את הקטע שבנותהמקורית

כותבות פה (לא רק את אבל מגיבה לך) על לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים

אמהות אמורות לקחת אחריות על סיבוכים רםואיים, לא ילדים

זה קצת כמו להגיד שלא ניתן לילד קורקינט עד שהוא לא יידע לטפל בעצמו אם חלילה יקרה לו משו

אני מסכימה בגדולאפונה

שילדים לא אמורים לקחת אחריות על סיבוכים רפואיים.

לכן לא אעשה לילדה שלי עגילים. לנערה כן.

כי מה ההבדל? על נערים/ות אנחנו לא אחראייםהמקורית

במקרים של סיבוכים רפואיים?

הם צריכים להתמודד לבד ואנחנו לא קשורים אליהם..? 

כי נערה תדע למרוח לעצמה משחה במקרה הצורךמתואמת

ותדע בכלל לשים לב שמשהו לא תקין באוזן.

ומגיל מסוים גם אפשר ללכת לבד לרופא וכדומה.

וגם לקחת אנטיביוטיקה אם צריך היא תהיה אחראית על כך לבדה.

ברור שלא נשאיר אותה להתמודד לגמרי לבד אם המצב יהיה חמור, אבל זה אחרת לגמרי מאשר בתינוקת/ילדה קטנה...

ואם נשים לב אנחנו ונעקוב? יקרה משו?המקורית

ואם ניקח לרופאה בעצמנו?

לא רואה ככ הבדל מבחינת האחריות ההורית שלנו. בגילאים קטנים צריך לקחת לרופאים מכל מיני סיבות ולתתרופות מכל מיני סיבות. חוזרת לעניין הקורקינט. לא רואה הבדל

כן, זה עוד משימה בחייםמתואמת

ואני לא מעוניינת להוסיף לעצמי משימות שבעיניי מיותרות🤷‍♀️ (במיוחד שלא חסרות סיבות להגיע לרופא גם ככה)

(וכן, אם אגיע למסקנה שקורקינט הוא כלי מסוכן, אז לא אקנה אותו לילדיי. גם אם כל הסביבה תקנה...)

אבל לרוב אנחנו לא נמנעים מלקנותהמקורית
דברים כאלה, אז לא הבנתי מה יש להיתפס על העגילים🤷‍♀️
אני חושבת שזה לא רק העניין של טיפול במקרה הצורךיעל מהדרום
לק"י


אם זה מיותר מאוד בעיני מישהי, אז היא גם מוותרת על התענוג לטפל בזה במקרה הצורך.


ולכן לא דיברתי על מי שזה מיותר בעיניההמקורית
אלא רק על העניין של ׳כשהילדה תהיה מספיק גדולה להתמודד עם סיבוכים רפואיים׳, פה אני באמת לא מצליחה להבין את ההגיון
*בעיניי* זה מיותרמתואמת

בעיני הבנות שלי זה לא מיותר.

ולכן הן מוזמנות לעשות לעצמן עגילים - אבל בלי שאהיה קשורה לזה...

(אשווה את זה לדוגמה קיצונית: נער שמתמכר לסמים ומגיע למצב רפואי חמור בגלל זה. ההורים שלו כמובן יטפלו בו, אף שהם חושבים שהוא טועה... אז ברור שעגילים זה לא באותה רמה - בכל זאת, אני מאפשרת לבנות שלי לעשות - אבל מלכתחילה אנסה להיות כמה שפחות קשורה לזה...)

אבל נראה לי שרוב מי שכתבה על טיפוליעל מהדרום
לק"י


גם לא אוהבת את הרעיון בכללי.

ועדיין, לא רואה קשר בין הדבריםהמקורית

אפשר להחליט שלא אוהבים וזהו

אבל בעיניי ההקשר של הטיפול הרפואי כבר פחות קשור

אבל טחנתי כבר😅

את צודקת, אם משווים לקורקינט וכדו' באמת אין הבדלקופצת רגע

וזאת נקודה טובה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה.

כנראה שזה פשוט חוזר לשאלת הערכים של ההורים, האם מרגישים שזה משהו שחשוב לילד - להתפתחות התקינה שלו או לחינוך וכו', או לא, ומשם גוזרים כמה מוכנים להשקיע בזה... זה הכל.

לכן מי שלדעתה מאוד חשוב שיהיה עגילים בילדות תעשה בגיל צעיר ולא יהיה אכפת לה לקחת על עצמה את ההשלכות, ומי שרואה בזה אולי תוספת נחמדה אך לא חשובה, תרצה להשקיע פחות. 

איך שאני רואה את הדבריםאסתר רות

לא ממש 'אחריות על סיבוכים רפואיים', אבל כן אחריות -

אחריות לשים משחה,

אחריות לסובב גם אם קצת כואב,

לשתף פעולה להסכים להכניס גם אם העגיל נפל וזה כואב להכניס.

עם ילדים מגיעה אחריות אבלהמקורית

כאילו זה לא שאם לא נעשה עגיל, לא יהיו משחות למרוח ודברים כואבים

מבינה שהכוונה היא לא להיכנס לזה בכלל, אבל שוב, גם עם קורקינט ואופניים יכולים להגיע למצב של משחה/ חבישה/ כאבים וכו


בסדר להגיד שאת לא רוצה. גמני בגיל הזה לא רוצה. אבל הקישור לעניין הרפואי הוא לא מוכרח וכזה בעייתי. כי עובדה, הרבה אמהות עושות ושמות אצ המשחה ולא קורסות. כמו ששמים משחת עיניים כשיש דלקת או טיפות אזניים או וואטאבר

ולא בהכרח שיהיו סיבוכים בכלל.  

לא מחייב שיהיו סיבוכיםאסתר רות

רק בגיל שילד לא מבין ולא רוצה,

אם יש משהו, את צריכה להחזיק אותו בכוח כדי למרוח / להכניס את העגיל,

בשביל מה להיכנס לזה?

לכן יש נטיה לאמהות להעדיף גיל יותר בוגר, שילדה בוחרת ורוצה בעגיל,

ואז במקרה של הסתבכות, יותר קל להשיג שיתוף פעולה.

ממש לא מוכרח בעיניי שבגיל גדול יותרהמקורית

יהיה שיתוף פעולה (מדברת ההשוואה על תינוקת למול ילדה)

אצל מתבגרות זה כנראה שונה

עונהרק טוב!

עשינו לילדה בת 5.5 שממש ממש רצתה.

החור עצמו לא כאב, אבל אחרי זה התחיל כאב בימים שאחרי. והיא לא היתה מוכנה שנגע באוזן ובקושי נתנה שנשים לה משחה וכל מקלחת או סירוק היו בזהירות יתרה ממש. עד שערב אחד אמרנו לנו שזה ממש לא יכול להישאר ככה והאוזן נראית נורא, שחורה ומדממת וכו. ועכשיו מנקים ומטפלים  והיא בכתה ואמרה שכבר לא רוצה את העגלים ונוריד לגמרי. (למרות שחיכתה להם תקופה ארוכה). סיכמנו שנעשה ניסיון אחרון אחרי הטיפול של אותו ערב ואם לא ישתפר נוריד. ב"ה הימים הבאים היו יותר טובים. ועכשיו הכל טוב. אבל זה לגמרי התעסקות שלא היתה מתרחשת ככה עם ילדה בוגרת שלוקחת אחריות. 

האמת באיזושהי מידה מסכימה איתךלפניו ברננה!

עד עכשיו זו גם הייתה האמירה שלי אבל אפשר לענות עליה ב2 תשובות שונות:

א. אמא שמספיק חשוב לה שיהיו לילדה עגילים בגיל צעיר תיקח את האחריות על עצמה. זה נכון שאם עושים עגילים רק בגיל גדול מצופה שהילדה תיקח יותר מהאחריות עליה, אבל אם יהיה צריך ניתוח להוציא סוגר מהאוזן (כמו שהיה לאחותי בגיל 12) כנראה ההורים גם ככה יצטרכו להיות מעורבים

ב. אני עשיתי עגילים לבת מצווה ומסתבר שאני רגישה למתכות מסויימות. בגלל שהאחריות לא הייתה על אמא שלי היא בכלל לא חשבה בכיוון רק נתנה לי משחה למרוח והנחתה אותי לחטא עגילים.. אפילו לא הפסקתי לענוד את העגילים ככה שהגורם לדלקת פשוט נשאר שם. אם זה היה אחריות בלעדית שלה אני מניחה שהיינו עולים על זה הרבה יותר מוקדם.

אמא שלי עשתה לנו כשהייתי ילדה קטנהים...

נראה לי שזה יותר נכון וזה כנראה גם מה שאעשה בעצמי לילדה שלי.

לא רואה סיבה להכאיב לתינוקת בשביל עגילים, בלי שהיא בכלל מבינה מה קורה ולמה. לילדה אפשר להסביר וחשאול אותה מה היא רוצה

בגיל כזה זה מרגיש לי אובר התעסקות בחיצוני. אבל זהירושלמית במקור
רק אני, אני גם לא משקיעה המון בביגוד... כי גם הוא בעיני מעיד בגיל כזה על התעסקות מיותרת שבאה על חשסון משהו אחר כמו נניח זמן משחק. אבל יודעת שזה לא חייב להיות ככה. פשוט אצלי זה כן אז ככה זה מרגיש...


(אולי בהקבלה זה קצת כמו שלא הייתי רוצה אוטו מפואר רק בגלל מה שזה מעיד עלי ואיך זה נראה... על מה בחרתי להוציא כסף... אז כאן אובר התעסקות ביופי חיצוני בגיל כזה מעידה בתחושה שלי על מה בחרתי להוציא את הזמן והאנרגיה שלי עם התינוקת)

אין שום סיכוי שאעשה לתינוקתקפצתי לבקראחרונה

אחת הבנות שלי מאוד רצתה, עשינו לה בגיל 8 בערך.

אחרי יותר מידי התעסקויות וכאבים היא הורידה עגילים ולא רוצה יותר.


אני רגישה מאוד באוזניים, אחרי שנים של ניסיונות של עגילים מסוגים שונים התייאשתי, התופעות לוואי והכאבים היו בלתי נסבלים, הקרינו לאיזורים רחוקים, גם משלוש שעות עם עגילי זהב.

כבר המון שנים לא שמתי עגילים, ועדיין מידי פעם החור כואב ומפריש.

אין שום סיכוי שאקח סיכון על תינוקת או ילדה קטנה שסתם בשביל היופי תסבול את הכאבים האלו.

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

לא. הוא החדיר את אותו ההתקן בהיסטרו'אמהלהאחרונה

אני הלכתי למרכז בריאות האישה כדי לבדוק למה יש דימומים ואז אמרו לי שההתקן זז

אח"כ הפנו אותי להיסטרו'

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדש

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.י

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

בחורף האוויר הרבה יותר יבש. לכן גם האטופייםאמהלה

סובלים הרבה יותר בחורף (גם פסוריאזיס יותר גרוע בחורף)

וגם אנשים עם עור רגיל בד"כ מתייבשים יותר... כמה אנשים צמודים לקרם ידיים עכשיו? הרבה יותר מבקיץ.

יכול לביות גם כמה רמות לאוטופיקילד בכוראחרונה

אצלנו זה בא והולך.. וזה יחסית קל

אבל זה מציק להם וכמה ימים עם הקרם והם מתאפסים

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

שאלהאחת כמוני

לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?

אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏

לא תמיד זה מספיק.מוריה

יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.

(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)

ילדתי שם פעמיים עם pph ולא נתנו לי^כיסופים^

פשוט נתנו לי פעמיים- שלוש פיטוצין אחרי לידה ועקבו מה המצב (אולי זה לא היה עד כדי כך חמור)

איך את יודעת שזה פיטוצין ולא החומר השני?מוריהאחרונה

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

וואי תודה רבה רבה על הפירוט!ברכה כפולה:)

מעריכה

מעקב כזה צפוף עשו לך בגלל שלא ידעו אם יש מחיצה או בלי קשר? כי לפי מה שהבנתי מהרופא זה רק מעקב זרימות פעם בשבועיים..

אני פשוט לא מצליחה לדמיין את הכובד, בד"כ אני די קטנה, מבינה שיראו עלי יותר מהר אבל קשה לי לדמיין שאני אומרת לאנשים תאריך שונה, או שאני אנסה להגיד משהו אקראי כזה.. (הבעיה שאצלנו גם ממש מקןבל לשאול שבוע מדוייק..)

אני לא מהמרכז בכלל, אם הכל יהיה בסדר זה גם חשוב למצוא מומחה במיוחד או שאפשר רופא הריון בסיכון רגיל?

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

תודה רבה!!ברכה כפולה:)

מעודד

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמי

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

אמן!!ברכה כפולה:)

תודה

אני עוד כל כך חוששת ודואגת (תמיד אני כזאת, ועכשיו פי שניים..) שעוד לא הגעתי לחשוב על ההמשך.. או שאני מדחיקה😅

עוד דברים שחשבתי עליהם. אבל זה יותר להמשך.מוריה

להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.

להתכונן לאפשרות של פגייה.

להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.

להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה

להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.

להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.

בהצלחה.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

המשפט הראשון זה נוגע להריון?ברכה כפולה:)

בד"כ אני כן מתפקדת סבבה עד הסוף..

ותודה על ההמשך, שומרת לי לעוד כמה חודשים בעז"ה

כן. גם.מוריהאחרונה

הריון תאומים דורש יותר בד"כ.

וגם לפעמים נאלצים להוריד בילוך מבחינה רפואית.

מזל טוב. לי היה ביבי. אז זה לא אותו דברפרח לשימוח🌷

הבטן גדלה מאד מאד.

בשבוע 13 כבר ראו ממש.

אבל זה לא הריון ראשון שלי.

זה היה הריון רביעי

ילדתי בשבוע 37

ההמלצה שלי היא המון עזרה. גם בהריון וגם אחרי לידה. לאורך שנה אחרי הלידה הייתה לי עזרה פעמיים ביום

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוני

נכון! הוא באמת יוצא דופן(: וצריך לשים לבקנמון

שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..

מענייןאחת כמוניאחרונה

גם קישואים את מאחסנת בלי שקית?

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרום

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

את צודקת. זה הדבר היחיד שיש דעות מסוימותאמא לאוצר❤

שהוא יכול לגרום לנזק

אבל זה ממש לא מוכח בדיוק כמו שלא מוכח שזה עוזר 🙂

שאר הדברים אין שום דעה בכלל שיכולים לגרום לנזק איךשהו

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

לדעתיבאתי מפעם

מה שהכי חשוב זה להגיע כמה שיותר רגועה נפשית.

אם התעסקות הזאת מרגיעה אותך, מצוין,

אם זה מכניס אותך לסטרס אז ממש לא.

אגב, אצלי לידה ראשונה עשיתי לי קצת עיסוי פרינאום ויצאתי עם תפרים , בשאר הלידות לא עשיתי כלום וב"ה בלי תפרים.

אבל הרבה פעמיםנעמה301

בלידה ראשונה יש תפרים ובלידות הבאות לא, אז זה לא אומר כלום על יעילות העיסוי.

בכל אופן את צודקת שחשוב לבוא רגועים, וכדאי לא להשתגע על זה גם אם מחליטים כן לעשות ולא להתבאס אם לא עזר בסוף..

בדיוק. זה מה שאני באה להגידבאתי מפעם

שזה בתכלס לא שינה במשהו... מה גם שלא עשיתי את זה מתוך רוגע, זה היה לנסות רק שלא יהיה תפרים! וזה גם היה ממש לא נעים.. אז לא לעשות סתם ולסבול, העיקר הרוגע הנפשי.

ועוד משהושמ"פ

כדאי מאוד להתכונן לאחרי לידה ... יש הרבה פוקוס על הלידה עצמה אבל האחרי חשובה לא פחות ( ואילו יותר )

ברמה הפרקטית, לקנות תחתוני קוטסט לימים הראשונים, נורמלקס / מיץ שזיפים להקל על יציאות ( במיוחד עם יש תפרים ) ברגע שהתחילה לי הלידה התחלתי לאכול כמויות של שזיפים 😂.

אני קניתי משחה אזרקעין כי בלידה הראשונה היה לי כאבים נוראיים וטחורים ואז ללכת לקנות זה סיוט. לקנות בקבוק פרי לשטיפה ולהקלה כשהולכים לשירותים ( ולא, בקבוק רגיל ממש לא אותו דבר מניסיון ) יש משחות וכל מיני דברים להקל על תפרים ( אני הזמנתי מחול למשהו שהגיע אז לא יכולה להמליץ )

עוד המלצה קצת יקרה זה להתחדש בתחתונים מחזור 100% כותנה. בימים הראשונים שמתי תחתוני קוטסט בבית חולים כי לא היה לי ראש להתעסק אבל אחר כך עברתי עליהם וזה פשוט היה מדהים, כשיש תפרים והאזור רגיש פדים עושים לי רע ואני לובשת אותם על יום עכשיו.

וכמו שיש הכנה נפשית ללידה גם לנסות להתכונן לאחרי...

בהריון ראשון כולם הכינו אותי ללידה והופ אחרי הלידה הייתי בהלם טוטאלי ...

לא יכולה להגיד לך איך תרגישי, בדיוק שכל לידה שונה גם ההתאוששות היא שונה ( אחרי 2 הלידות שלי הרגשתי שונה לגמרי באחד נוראי שפשוט בכיתי בלי הפסקה, לא התחברתי לתינוק בחודשים הראשונים, חרדתית ברמות ובשני היה לי חוויה הפוכה לגמרי בשניהם יכולים לקרות )

מכירה נשים שיומיים אחרי לידה כבר הולכות לעשות קניות ( לא מומלץ ) ואני על הסקאלה ההפוכה שלא זזה 6 שבועות וזה בסדר ! ( ברור אם משהו לא מרגיש נכון ללכת להבדק אבל לדעת לא להשוות את עצמך לאחרות... )

בהצלחה ולידה קלה בעיתו ובזמנו ההתאוששות קלה

אמן תודה רבה, איזה תחתונים 100% כותנה את מתכוונת?הרמה

תחתוני מחזורשמ"פ

לי יש של חברת כותנה

תחתוני מחזור - כותנה

אני שמעתי הרבה המלצות על ליליבלוםראשוניתאחרונה

מה זה בקבוק פרי?נעומית

כמה תחתוני מחזור מספיקים לאחרי לידה?ראשונית

מתכוונת לקנות לקראת הלידה הבאה