כואב ממש!

הייתי נעלבת כל כך שלא הייתי רוצה לבוא כבר...

אין לי מה לומר!

נראה לי במקומכם הייתי עושה בבית ומשתדלת שיהיה מדהים עד ששנה הבאה תרצו שוב

ממש קשה להרגיש דחויים

מאחלת לכם שתמצאו פתרון מתוך שמחה

לק"י

או אולי למצוא דירה?

איזה מצב לא נעים😓

דירה בעלי מנסה לחפש, אם אחד לא יוצא תחומיים

ואחד שכן יוצא רצה סכום מטורף

גם אם נמצא דירה, לא ממש מתחשק לי ללכת כשאני לא מרגישה רצויה.

אם היינו רצויים הילדים מיוזמתם היו מפנים את החדר (זה אפילו לא ברמה של לישון על מזרון בסלון, יש מיטות בחדרים אחרים אבל כל אחד רוצה את שלו)

מבינה את התחושה של להתחנן כדי שתסכימו לארח אותנו 😔

אבל לא הייתי מסכימה עם המסקנה שלך,

כלומר בלב כן, בטח, זה פוגע ממש,

אבל בשכל - ילדים מטבעם אגואיסטים, וכנראה שכל אחד רוצה שמישהו אחר יפנה את החדר, וזה לא שהם לא רוצים אתכם, הם פשוט לא מוכנים לשלם את המחיר של לוותר על החדר ליומיים.

זה באמת נורא פוגע,

אבל אם תצליחו למצוא פתרון, אל תקחי את זה למקום של אנחנו לא רצויים, כי חמותך כן רוצה אתכם, ואני מניחה שגם הילדים רוצים, רק שאין להם חשק להתאמץ בשביל זה.

אולי יש אח או אחות שעושים בבית ויישמחו לארח אתכם?

מתלבטת

יש לי אחים שעושים ליל הסדר לבד

בשגרה אנחנו מתארחים ומארחים וממש כיף לנו ביחד.

מתלבטת כי ליל הסדר מרגיש לי כזה חג נורא משפחתי

גדלתי כל-כך חזק על הקטע הזה של 'והגדת לבנך' שהזוג הולך להורים של האיש

מקסימוםםםםםםם להורים של האישה למרות שהורי הבעל קודמים

בגלל הקטע של לספר לבן

בקיצור

את יודעת מה, אנסה לשאול

וואי דווקא ממש מתחשק לי

טוב, מנסה ומעדכנת 😃

גם שהיו לי רק 3 קטנים והיתי ממש אחרי לידה

ובא נגיד בשפה עדינה אני לא נחמדה כלפי ילדים אחרים שמעצבנים ומציצים אז עשינו לבד בבית- כלכך נהנתי... באמת

ליל הסדר הראשון שהיה כלכך כיף מרתק ומחכים גם לילדים. ממש הרגשתי שקיימנו ככה והגדת לבנך...

פעם שניה זה יה בלידה של הרביעי

ואח"כ קורונה אז שוב ביחד

זה היה הלילות סדר שכלכך נהננו מהביחד, מהמשפחיות שלנו

עכשיו חמתי הזמינה אותנו (שנה שעברה היא הייתה אצלי)

זו החוויה שלי בכל אופן

בחגים אחרים- ארחנו זוגות חברים שהם גם משפחה פלוס כמה ילדים- וגם בפרמט הזה נהננו מאוד עד לגג

זו החוויה שלי בכל אופן

למדתי להנות מזה די מהר

אחים של בעלך?

סליחה על הבוטות אבל מי שואל אותם?

זה הבית של ההורים שלהם..

לא מכירה ששואלים אותם בכלל..כמובן אפשר להיות נחמדים והכל אבל זה לא הבית שלהם גם אם הם בני עשרים

לבקש מרווק לפנות את החדר שלו לטובת האח הנשוי, יכול ממש להכאיב.

בכלל בכלל לא מדברת על המקרה כאן, אבל זה משהו שלא מספיק מודעים אליו.

בטח אם זה רווק מבוגר, אבל לא רק.

את כל הנתונים של הילדים

זה ממש לא צריך להיות העניין של הזוג בעיניי

והרווקים צריכים גם לזכור שעם כל הכבוד, הבית הוא של ההורים גם אם הם גרים בו 

לק"י

לא בטוח שכולם רווקים מבוגרים.

לא מתייחסת למצב כאן. אלא באופן כללי להערה על אחים.

ויש כמות מיטות שמסםיק לכולם בחדרים סגורים

(בחדר אחד 4 מיטות, בעוד שניים יש 2 מיטות)

ככה שמי שיוצא מחדש זוגי, יש לו מיטה נוחה בחדר אחר

כולם שם בטווח גילאים של 10-18

כולם שם ממש מתנגדים

ההתנגדות היא לא רק לנו אלא ממש לכל האחים

זאת אומרת, הכי לא אישי נגדנו

אחות שגרה בעיר אחרת לא הייתה אצל ההורים כמה חודשים כי היא לא רוצה דירה ואף אחד לא מועיל בטובו לפנות את חדרו. 

נשמע די חריג, האמת

הוא אח שלהם! לא איזה חוצן... ממש לא מובנת ההתנהלות.

האמת שלא ברור לי למה ההורים לא מציבים עובדה. אתה ואתה בחדר x כדי ששושנושי ובעלה והילדים יבואו. זהו! 

במיוחד במשפחות גדולות

הילדים רוצים פרטיות ושקט

רואה את אחיות שלי הרווקות עושות ווטו על כמויות של אורחים (ויש הרבה מקום וחדרים)

יש מורכבות באירוח ולפעמים קשה להבין אותו כל עוד לא מארחים ובכמויות 

לא אוהבת אנוכיות. במיוחד לא כשזה לא לישון בסלון זה פשוט לעבור חדר. 

כאילו, אני לא יכול להתכבד רגע ולפנות את החדר, ומצדי שאחי יעשה את החג לבד?

זה לא אחים זה. סליחה. 

ואני התחתנתי מאוחר, ואחי הקטן התחתן לפניי. 

ונתתי את החדר. והם נתנו את החדרים שלהם לילדים של בעלי.

אין מצב שהם היו אומרים לנו לא (ואני מדברת על הילדים של בעלי, כן?)- זה מבחינתי ניכור מטורף.

לא מבינה איך הורים לא עושים סוף להתנהגויות אנוכיות שכאלה. מה קרה? ערב חג. כאילו שכל שבת זה ככה... מה קרה, אסור לבן אדם להתמודד עם תסכול בחיים האלו?

שהאחות לא היתה כי היא לא רוצה להתארח בדירה אחרת

ואף אחד לא רוצה לפנות את החדר

זה לא בהכרח אנוכיות אולי יש שם גם ככה הרבה אנשים והרבה אורחים ככה שהחדר נשאר המקום היחיד שיש בו פרטיות 

למשך כמה ימים.

זה מותר, זה אפשרי, וזה שיעור לחיים.

מי שקשה לו מאוד, יכול ללכת לחדר כשהוא מזהה שכולם בסלון, או להיות במטבח כשכולם בחצר, או אפילו להיות ער עד שעות הלילה המאוחרות אם ממש יד צןרך בלבד.

פרטיות היא לא ערך.

לתת לאחיך מקום זה ערך.

אפשר וגם חובה בעיניי לדרוש מהאחים האחרים להתגמש, וכן, גם אם זה אומר לוותר על הפרטיות שלהם.

זה חינוך לחיים.

של מה עיקר ומה תפל.

של נתינה לאח שלי, גם אם זה לוקח ממני.

איפה התבלבלנו שפרטיות של ילד בן 10 קודמת לאח הנשוי? 

לק"י

וחושבת שהאמת איפושהו באמצע.

אבל שלאח שלך אין איפה להיות בחג, ואתה לא מוכן לעבור חדר (פעם ב..) זה כבר מוגזם.

אם כל שבת מישהו מגיע להתארח זה עלול להיות קשה, זה גם להתכונן ולעשות וגם לוותר על החדר.

כל שבת.

וחג פסח זה לא כמו שבועות או כמו שביעי של 9סח, או סוכות ושמחת תורה.

חג פסח זה כבד, ולעשות אותו לבד זה סופר כבד.

לפרטיות אפשר למצוא פתרונות,

אבל צריך לקחת בחשבון שקודם כל טובת האח הנשוי לנגד עינינו, ואז בודקים איך כולם מתמקמים כדי שיהיה כמה שיותר נוח לכולם.

לא- אם אין לי את הפרטיות שלי, אז שיקפוץ

זה לא

מעבר לזה שלילדים שלי גם לא יהיה חדר לבד מן הסתם😉(וזה גם לא אידאל מבחינתי כי מאמינה ישתחנכו מלכתחילה לתשף ולחיות יחד וזה הכנה לחיים והכנה לזוגיות מבחינתי. זה לא סותר פרטיות לפעמים..כמובן משותר

אבל פרטיות הז לא ערך

זה צורך.

מובן

אבל לא תמיד הוא הראשון במעלה

אם כל שבת היה לארח והיה מאוד עמוס היתי אני מתאמצת לפעמים למצוא דירה

וכשלא מוצאת אז מאפשרת לו למצוא מענה לצורך גם בדרכים אחרות- לדבר איתו יחד להבין איפה בעיקר הקושי ואיזה פתרונות יכולים להיות גם אם הם מגיעים

ואחת ל..גם מפנקת את הרווקים באופן מיוחד באיזו שבת אחת לחודש-חודש וחצי גם שבת של שקט וגם אוכל מפנק במיוחד

בעיני אי אפשר גם לבחור צד

שתמיד הרווקים יקבעו את הטון או רק הנושאים

זה סוג לש חכמת נשים בנתה ביתה..להלך בין הטיפות

הייתי עם אחותי בחדר.

זה השתנה אחרי ששתי האחיות הגדולות שלנו התחתנו ופינו את החדר שלהן כשהייתי בת 14. נכון שלפעמים זה היה מעצבן אבל מוצאים דרך לפרטיות ולשקט אם צריך.

לאחיותיי הגדולות לא הייתה פרטיות עד החתונה (ומסתבר שלא לגמרי גם אחריה אם להיות עם עוד מישהו בחדר נקרא חוסר פרטיות...) הן יצאו סבבה. לא רואה אצלן חסכים בנושא.

אני הייתי עוברת חדר בשביל האחים הנשואים שלי, וגם מארחת לפעמים אחיינים בחדר שלי. אפשר לחיות עם זה בטוב אם שמחים שהאחים מגיעים.

איכשהו אף פעם לא היה דיון בנושא. ברור מאליו שהאחים באים וברור מאליו שיש מקום לישון לכולם. השאלה איזה ערך גובר - המשפחתיות או הפרטיות?

ולא רציתי לישון לבד (גם אם היה לנו חדר נוסף).

מקווה שגם לילדים שלי יהיה טוב ביחד בחדרים, ושימצאו את הפרטיות שצריך בצורה אחרת.

של פרטיות להיות לבד בחדר

אלא

אירוח שעלול להיות מעמסה גדולה על הילדים שנותרו בבית

שכולל בתוכו גם מעבר מהחדר ואי גישה לחפצים האישיים וגם דברים נוספים כמו בלגן ולכלוך שמשאירים, עבודה רבה סביב האירוח, רעש שהאורחים עושים וכו.

יש ילדים שזה יותר זורם להם ויש ילדים שפחות

בעיניי בתור הורה חייבים לשים לב לילד שזה מפריע לו ולתת פתרון הולם בשבילו

הפותחת לא כתבה (והיא כמובן לא חייבת לכתוב) כמה אירוחים מתרחשים שם, אם יש אירוח כל שבת או כמעט כל שבת, אני ממש מבינה את הילדים שמנסים לצמצם את האירוח, כי הוא עלול להיות ממש מעמסה

מכירה את זה מאחיות שלי (הרווקות) שממש יש להם אישו עם אירוחים (יש מלא אצל ההורים שלי)

אני רוב השנים מארחת ולא מתארחת, זה קשה לארח ולא מובן מאילו בכלל וברור לי ששום אירוח לא יהיה על חשבון ילד קטן שמתנגד.

הערך החשוב ביותר הוא להתחשב ולהכיל, במיוחד את הילדים הקטנים שאין להם שום דרך אחרת להתמודד עם מצוקות.

לא רואה טעם בהתכנסות המשפחה ומנגד ילד קטן שמרגיש שעשו לו עוול, אם יש התנגשות שיתכבד האח הגדול להיות המבוגר האחראי ולהתמודד עם חוסר אירוח.

בכל מקרה, הורה שזה חשוב לו כבר ימצא פתרון הולם בהתחשב בכולם.

"להידפק" מהאירוח, אבל אני לא חושבת שלעבור לישון בחדר אחר ליומיים זה להידפק. רק במצבים חריגים מאוד מאוד זה באמת מזיק לו לעבור חדר ולישון עם מישהו אחר, ואכן אצל ההורים שלי יש אח רווק שכבר שנים בחדר שלו לא נוגעים כשהוא נמצא וכשלא. וזה גם מתקבל בהבנה גם אם רק בגלל זה לא יהיה לי מקום להיות שם.

ואכן באמת גם על המתארחים יש חובה.. להגיע, לעזור, להשאיר נקי...

ובהודעה אחרת שלי אכן כתבתי שזו האחריות של ההורים לדאוג לזה שלכולם יהיה טוב, אבל זה כולל גם את הנשואים.

במצב הנוכחי המתואר הם מעדיפים את הרווקים על פני הנשואים. ואללה אם אמא שלי (ועוד יותר אם אמא של בעלי) הייתה אומרת לי שאני צריכה לשלם מכיסי כסף כדי לזכות להיות איתם בחג, כשלכאורה יש מקום בבית - הייתי נעלבת בטירוף.

ולי היה מאוד קשה כרווקה עם אירוח מוגזם של אחים נשואים

אבל לא עלה בדעתי לומר לא

ואצלינו התחליף היה לישון בסלון באור

בעיהי עוד סיבה למה לא כדאי שלכל ילד יהיה חדר משלו. שיתרגלו להתחשב זה בזה

שינה באור זה לא פשוט.

תראי, אנחנו גדלנו 4 ילדים בבית ענק של 4 קומות. אבל תמיד היינו זוג בחדר.

ואין מצב בשום עולם שההורים שלי היו נותנים לי להישאר בבית לבד בחג. זו פשוט לא אופציה.

והאח שלא עובר לו בגרון- הוא זה שצריך להשתנות.

כשגדלתי והייתי רווקה בשנות ה-20 המאוחרות כבר, זה עשה לי קווצ' לתת את החדר הפרטי ולעבור לחדר עם אחותי. בעיקר בגלל שזה עוד יותר סימן לי את הלבדיות שלי.

אבל לא היה על זה דיון בכלל.

לא באור לי איך המשפחה יכולה לשמוח, כשאחד מבניה חוגג לבד

והם יודעים שהוא משתוקק לבוא...?

איך דבר כזה קורה לא מובן לי

רוב הדירות היום הן דירות 4 חדרים 

לא צריך להתאמץ כדי שלילד מסוים יהיה חשק לבוא ולא יהיה לו מקום, זה פשוט יקרה מתישהו כי אין מקום לכמה זוגות בסה"כ 3 חדרי שינה

זה לא כזה טראגי בעיניי, יותר מציאות של המון משפחות  בימינו 

זה שמדובר בילדים צעירים שלא מוכנים לזוז מהנוחות שלהם זה אולי יותר מעצבן בקטע הזה, אבל מצד שני - גם אם הפותחת ובעלה הולכיםאחת לכמה חודשים, אבל ההורים מארחים כל שבת זוגות אחרים, זה הרבה לוותר. 

יותר הגיוני לנסות לחפש מקומות לינה אחרים

או להישאר בבית באמת

יוותרו על הפרטיות שלהם

או חדר בנים חדר בנות

אצל ההורים שלי אין מצב למצוא מקום לינה קרוב, ומתארת שזה ככה אצל רבים

אין מה לעשות. יש הכרח בחיים. וכשמבינים את זה הכל הרבה יותר קל.

אם נקודת המוצא היא שאח שלי מגיע טאין מספיק מקום-

אז נמצא את המקום. וברור שלזוג הנשוי יש עדיפות, כי הם נשןאים, ואם יש תינוק יונק אז בכלל..

גם הרווקים מבינים את זה בשכל.

ומותר להם לצאת מאזור הנוחות

לבין בוחרים לא לפנות מקום. בליל הסדר. ברור שלא תמיד אפשר להגיע להורים, השאלה מה הרקע לזה.

.

של ״אם יש מקום בלב, יש מקום בבלטות״

אז ברור שאני מבינה למה את מתכוונת, וכילדה ביליתי הרבה לילות על המזרן בסלון כי אירחנו משפחה בזמנים כאלה ואחרים

אבל זו הייתה מנטרה שאמא שלי העבירה לנו כדרך חיים כשהיינו קטנים

מאז הרבה דברים השתנו לתחושתי

וזה באמת דור אחר גם לדעתי

צריך כהורה לדעת להתנהל עם זה בעדינות. זה קשה השילוב של ילדים קטנים עם נשואים ומשפחות. ולא דומה ילד בן חמש למתבגר בן 13 לבחורה בת 20. בסוף בסוף, לארח משפחה נוספת או שתיים או יותר ל3 ימים אומר המון רעש והמולה גם בתוך המשפחתיות השמחה, זה אומר מצד הילד שפחות יש לו לאן לברוח כשהוא צריך קצת הפוגה מכל זה. זה יכול מאוד להציף.

ומצד הילד הנשוי יכול לתת תחושה שהוא נשאר מאחור והוא פחות חשוב.

מורכב קצת

יש מספיק מקום לכולם, זה לא שהם יתגלצ'ו לסלון...

מה גם שמדובר בנעקים בני 10 ו-13 שבהחלט יכולים להתכבד ולפנות טת החדר

אבל הרבה פעמים לאחים זה קשה

ושוב, אני חושבת שזה תלוי בהורים המארחים. הם אלו שצריכים לקבוע איך הבית מתנהל בזמנים כאלה. 

לק"י

שלא מוכנים לקבל אורחים.

זה משפחה קרובה. אתם לא רוצים להפגש?

ולא מדובר על כל שבת...אז כל אח יעבור לחדר אחר פעם בחודשיים-שלושה.

רק זה מבחינתי סיבה, שאם יש מספיק חדרים, להשאיר חדר אחד פנוי לאורחים.

מבחינתי זה לא עצוב אז ניסוג,

אלא זה ממש ממש לא יעבור אצלי מצב כזה.

לא מסוגלת לחשוב על מצב שמשאירים אח לבד. מה פירוש?? אז מה המשמעות של אחים? 

משפחה זה ויתור והתגמשות תמידיים. מה פירוש שילד בן 10 או בן 13 אומר לא בא לי לעבור חדר, ומבחינתי האח הנשוי יישאר בחוץ?

זה הבית שלי, ובבית הזה כל הילדים יהיו. איך עושים? שאלה טובה. אולי תורנות, אולי להציע פרס שווה, אולי כסף... יש כ"כ הרבה דרכים להגיע להסכמות.

אבל להגיד למישהו להישאר בחוץ בגלל זה? לא יודעת, ממש מקומם אותי

נמשע שזה בעיה בכללי ולא רק הפעם

לומר להם מקסים שיש לכם חדר לבד

אבל בשבתות כשאנו רוצים לארח את אחד הגדולים הנושאים אתם מפנים את החדר

אפשר לעשות תורנות שכל פעם אחת אחר מפנה

אבל בעיני זה לא נתון לבחירה שלהם

והאמת 'במקום בעלך מזמן היתי עושה שיחה כזאת עם ההורים

משקפת להם את התחושה שאין מקום בבית

ולגמרי אומרת במפורש שזה בידיים שלהם..

כמובן לא את

ואולי גם לא עכשיו ערב חג ב'יחה במזן נייטרלי

האמת כרגע נשמע לי הרגע האחרון למלא הרפתקאות

אם אתם משתפים אותם שאין לכם איפה להיות..מה הם אומרים?

ואם אין אופציה אחרת אז תעשו בבית ותעשו מזה חוויה

הם כזה, נחפש דירה עוד נמצא וכו'

אבל צר לי

כואב לי בלב ולא רוצה להיות שם עם תחושה כזאת

כרגע אנחנו בדיון, כזה בקטנה

לגבי החג

אם לעשות לבד או להתעקש למצוא מקום לינה

אני ממש מקווה שעוד תהיה מזה חווייה טובה

שאלה לי לגבי ליל הסדר עם ילדים קטנים,

אתם קוראים ממש את כל ההגדה?

מותר לדלג על חלקים?

הילד יישן שבת, יילך לישון בגלל זה באזור 22

עד אז אני לא רוצה לבזבז יותר מידי על מגיד בקיראת חלקים שישתעמם בהם

אני גדלתי בבית בו קראו את כלללללל ההגדה

מה הסיכוי לדלג קצת?

וואי שאלה מוזרה.. 

וההורים אומרים שימצאו אז הייתי משחררת ורק מוודא פעם אחרונה- אז אנחנו אצליכם, נכון? וזהו. משחררת, אם הזמינו אותכם הסתדרו עם זה..

לגבי ההגדה, הייתי אומרת דברים עיקריים ובודקת אם אפשרי הלכתית לדלג ולהשלים בסוף ברך או פשוט להפסיק באמצע ההגדה לעשות לקטן ארוחה ואפיקומן טאז להמשיך רק אנחנו😀

יכול להיות חוויה ויכול להיות מבאס, הכל תלוי בהסתכלות שלנו ובציפייה ממה יהיה, אני שיחררתי והחלטתי שפשוט יהיה כיף וטוב ודאגתי לשולחן יפה ויהיה אוכל טעים בעז"ה ומקווה שיהיה שמח וממלא בעז"ה!

וזה באמת עצוב והיתי מרגישה פגועה

ודווקא בגלל זה היתי עושה עם אחות/ אח שלי

או לבד

הייתי מעיפה להם סטירה.

סתם, לא באמת,

אבל -

מי שואל אותם??

ההורים הם בעלי ההחלטות בבית. נכון, ההורים רוצים בטובת הילדים ומנסים כמה שיותר לתת להם מרחב וכו'. אבל בשורה התחתונה, משפחה זה לא דמוקרטיה, במשפחה ההורים בלבד הם בעלי ההחלטות בבית. בטח ובטח כשמדובר בילדים!

הזיה בעיני .

חיבוק גדול, אין ספק שהייתי נפגעת מאוד מאוד. 

אבל אם ההורים לא מוכנים לשים את הגבול בבית, מה אשמים הילדים?

גם אצלנו אחים שלי לא רוצים לפנות את החדר שלהם, גם במחיר שלא נבוא או נבוא אחת להרבה זמן.

ואני מכירה עוד הרבה במצב הזה...

וגם אם ההורים יכולים להטיל ווטו, זה עדיין לא נעים לבוא כשעושים פרצוף וטובה שמפנים את החדר.. ולכן אנחנו באים רק אם יש חדר ריק בכל מקרה. אבל זה אומר שאנחנו לא מגיעים עם כולם.

(מדייקת שדיברתי רק על החוסר רצון לפנות את החדר. לא קראתי את כל התגובות של הדיון, ולא יודעת מה היינו עושים אם זה היה אומר להיות בליל הסדר לבד)

גישת האז מה, זה הבית של ההורים

ומי שואל אותם

ומה אכפת לי

היא בדיוק הגישה שיכולה להביא למצב כמו שהפותחת תיארה

אין לנו מושג מה קורה במשפחה של שונשי- וזה חלילה לא שיפוט כלפיה או בהכרח מצאר את מה שקורה שם מאחורי הקלעים ומה קדם למנ

אבל מי שלא רואים ומכירים בקושי שלו לפנות את החדר שהוא הפינה שלו בעולם הזה  (כמו לדוג רווק שכמה לזוגיות ולבית, שליל הסדר הוא אחד הזמנים הקשים או אפילוסתם מלחמות טריטוריה או מאבקי כוחות) הוא בדיוק זה שיתבצר בעצמו ולא יראה את הקושי של האח הנשוי שמרגיש שבית ילדותו והקרובים אליו כבר לא רוצים בו

חינוך לאחווה בין אחים ולראות את הקושי של האח - ואפילו כיבוד הורים מתחיל מזה שהורים יראו ויכירו בקשיים של הילד ויכבדו אותו

*** וזה לא סותר גם הצבת גבולות כשנדרש!

אנחנו כשהתארחנו ופינינו אחים מהחדר השתדלנו תמיד להשאיר מסודר עם איזה פתק וממתק

אבל בעיניי ילדים ממש לא יכולים להגיד לא לפנות את החדר (מול ההורים, לא מדברת מבחינת הזוג שזה בעיניי בכלל לא עניין שלהם)

אני מניחה שאם היה מדובר בסבתא שבאה להתארח היית גם הרבה יותר מסכימה איתי

אלא על גישת מי שואל אותם

וזה הבית של ההורים

ואז מה שנם לא מסכימים

של ההורים.

הורים מאפשרים מציאות כזאת.

כן, בסופו של דבר זה הבית שלהם. אולי אפילו בתחילתו. וזה צריך להיות השדר שלהם.. שהם קובעים מה יקרה.

שהילדים מתארחים ואם אף אחד לא יתנדב לפנות חדר אז הם יקבעו מי יפנה ולא לסמוך על רצון טוב של מתבגרים שטבעם להיות אגואיסטים.

לשושנושי זה לא יעזור שאנחנו אומרות את זה. את זה חמותה צריכה לשמוע.

ובכל זאת זה שאנחנו מבינות אותה כשלעצמו בוודאי יעשה לה טוב 🩷א

אני חושבת שאם ההורים מראיםצעורבות בנושא הם יצליחו לאזן בין הצורך של הדיירים הקבועים למתארחים. כולם הילדים שלהם...

מי שואל אותך...

כי נער שלא רואים אותו יגדל להיות מבוגר שלא ירצה לבוא להורים....

החיים מורכבים

בעיני אפשר עדיין להיות סמכותיים כלפי מתבגר

ורגישים

בו זמנית

אבל חינוך לא מתחיל מגיל ההתבגרות

מסכימה בהחלט

לא התכוונתי לומר שהם יחתכו. אבל כן יובילו קו מנחה בבית. המצה הנוכחי הוא מצב שההורים מאפשרים את מה שקורה.

אולי יש פה ״סיפור״ מעבר למה שאנחנו יודעים אבל זו לא התנהלות נורמלית.

בציבור החרדי הבית של ההורים זה לגמרי הבית של הילדים עד החתונה

ממש לא מקובל לעזוב את הבית לפני חתונה

לק"י

ואם היו מתייחסים אלי כאילו זה לא הבית שלי, זה היה מאוד מרגיז ומעליב.

אבל אני הייתי מארחת נחמדה, אם היו מבקשים ממנו לפנות את החדר, הייתי מפנה.

היו גם חגים שישנתי על מזרון במטבח

העיקר שיבואו וכמה שיותר

הדור הזה פשוט שונה כנראה

לא מוצאת לזה הסבר אחר

גם למשל אני כילדה שמרתי על אחיינים שלי יומם וליל

כל לידה של אחיינו.ית חדש כולנו נרתמנו

למשך חודש שלם האמא לא יצאה מהבית ולא בישלה

נהננו כולנו להיות חלק

אני ילדתי לפני חצי שנה ואין כלום

לא אוכל לא עזרה

אף אחד לא בקטע לשמור על הילד המתוק שלנו

זה לא שיש להם משהו נגדי, באופן כללי ככה עם כל האחיות או הגיסות. 

יש לי בת מתבגרת. אין מצב *מבחינתי* שהיא לא מפנה את החדר לאורחים.

אפשר להגיע להבנות ולפשרות לגבי תדירות האירוח וכדו׳. פה זה ליל הסדר ואין הרבה מה להתגמש.

לדעתי הם מפחדים מהילדים

כזה לא רוצים להתחיל איתם

זו התחושה שלי, אולי אני טועה 

אני שמרתי על אחיינים שלי

ואני צעירה ממש

וגיסות שלי שומרות על האחיינים ואחותי גם

וגיסים שלי ישנים בסלון בשמחה כשאנחנו באים 

לק"י

נכון שהם צריכים להיות נחמדים, וגם להקשיב להורים.

זה לא סותר.

ואולי משיקולים שלהם, הם לא רוצים לתת תחושה לילדים שמעדיפים את הבן הנשוי על פניהם?

כאילו אולי יש כאן שיקולים, שלכן ההורים לא רוצים להכריח את הילדים לפנות את החדר, אלא משאירים את זה פתוח לבחירה.

אמנם זה לא הכי מקובל,

אבל אני כן מבינה את ההיגיון. מי אמר שאם ההורים רוצים לארח את הבן הנשוי, הם גם רוצים לגרור חוסר נעימות לבן הרווק? אולי בעיניהם זה אכן לא מחוייב המציאות שילד יפנה את החדר שלו?

ונשמע שיש להם לא מעט נשואים,

אז אולי הילדים כבר רוויים מלפנות את החדר?

אולי יש להם איזשהו הסכם שקט נניח שכל אחד מפנה את החדר שלו רק פעם בשבועיים/שלושה/ארבעה, ובשביל לתת גם בליל הסדר זה כבר יותר מהתדירות שנעימה להם?

כאילו, אם מדובר רק על ליל הסדר, וילד מסרב לפנות את החדר למרות שההורים הזמינו את הבן הנשוי - זה באמת נשמע מוזר.

אבל אולי יש עוד מסביב, ואולי באמת הילדים פחות אוהבים שמגיעים אחים ואחיינים והם אוהבים את השקט שלהם?

אני דווקא מתחברת לקושי לפנות את החדר 🤭

בעיניי הרצון של הילדים שווה לשל המבוגרים אלא אם הוא חריג ממש

(הילדים שלי מסכימים לצאת מהחדר שלהם לטובת אירוח של חמתי ועוד ילד מסכים שאח אחר ישן איתו)

גם הילדים הנשואים יש להם רגשות

וגם הם רוצים להתארח לפעמים בבית של ההורים

בטח בחגים

ברור 'המינון והתזמון נתון לבחירתך

אבל  נשמע לי עוד יותר מעליב ההעדפה של הרווקים על הנשואים ככלל

אם יש מקרה ספציפי

או זמן ספציפי סבבה

אבל תמיד?

שיהיה מקום גם לנשואים וגם לרווקים

זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני

ברוב המקרים שרווק מסרב לפנות את החדר שלו יש סיבה מהותית וצריך לפתור אותה שלא על חשבונו

לרוב זה קורה במשפחות גדולות שיש הרבה אירוחים (נניח יש כמה נשואים, אם כל אחד מגיע פעם בחודש עדין יש כל הזמן אירוחים ואנשים, ואם מגיעים יותר זה ממש יכול להפריע)

במקרה שלנו יש אירוח אחת לכמה חודשים

הילדים פשוט דואגים רק לעצמם

זה לא מתוך מקום שכבר נמאס להם לארח.. ממש לא. 

או כל האירוחים?

כלומר כל כמה זמן הם מארחים מישהו?

שלא עלינו אחד הילדים יצא מהחדר היה בחנוכה.

פעם קודמת זה קרה בלידה באוגוסט

לפני הלידה לא זכור לי שזה קרה יותר מידי, אותי אחת לחודשיים.

זוגות הגיעו גם בזמן הנותר אבל ישנו בדירות שהשיגו בתשלום של 200-300 ש''ח כזה (המחיר לליל הסדר גבוה בהרבה..)

אולי לפעמים יותר מזוג אחד?

האירוח עצמו מצריך עבודה מצד הילדים (להכין, לנקות, לעזור יותר)?

אולי זה הדרך של הילדים לצמצם את כמות האירוחים שמפריעה להם

מכל השירשור.

די אין פה שני צדדים זה ילדים עד גיל 18 אני מזועזעת שהם ככה מתנהגים.

לא יודעת איך את לא פגועה ברמות ועוד חושבת ללכת, מצד שני אני כן יודעת כי אני הייתי גם עושה הכל בשביל לא להיות לבד בליל הסדר.

רק רציתי להביע שזה ממממשששש מזעזע אותי שלאחים של בעלך בכלל יש את האופציה לבחור שלכם אין מקום בבית וזה שאחים אחרים שילמו?!?!?! במקום שהפ יזיזו את התחת שלהם מהחדרים??? אמאלה אני ממש בשוק. טילטל אותי.

על המתבגרים האלו

שצריכים לפנות את החדרים שלהם ליומיים שבת וחג

למה זה כזה ברור שהם צריכים לתת את זה לאחים הנשואים??

ב"ה יש להם בית משלהם זה לא שהם חסרי בית או מסכנים

הסיטואציה כולה מורכבת, אבל זה ממש לא כזה ברור שהוויתור צריך להגיע מהאחים הקטנים יותר.

יש עוד פתרונות חוץ מלחשוב שתפקידם לעמוד דום כל פעם שאח גדול מגיע עם המשפחה. לפעמים זה כמעט כל שבת גם.. 

מכירה את הגישה הזו

שלא מסתכלת על רצונות של ילדים

שזה מובן מאילו שהם פחות חשובים ממבוגרים

אני חושבת הפוך

שילדים קטנים הם חסרי אונים מול מבוגרים וצריך לדאוג להם הרבה יותר ממבוגר שיכול לדאוג לעצמו

וגם רוב הדיון פה מגיע ממתארחות ולא ממארחות ככה שזה מובן ההטיה לכיוון חוסר ההבנה של מתארחים

רובינו היינו פעם ילדים ואירחנו בחדרנו אחים גדולים או סבא וסבתא.

זה קשור שלילדים יש צורך להרחיב את המעגל מלהסתכל רק על עצמם ללהיות רגיישם לסביבה

ויש להם עוד דרך לעבוד ולתרגל את היכולת להתגמש, להתפשר, לתת להעניק..

ומבחינתי אני לא אעודד אותם להשאר קטנים ולא לעבוד על המידות שלהם

ולבחור רק במה שנח להם כשזה בא על חשבון אחרים

זה לגיטימי שלפעמים יש צורך בלבד ובשקט בבית וחשוב לדאוג שזה יהיה מווסת ויקרה.

אבל בליל הסדר?

או קבוע?

מבחינתי זה לא חינוך

וזה לא כבוד לילדים

זה כבוד ליצר הרע שלהם

שיש להם אורחים בסדר

שהם מארחים לא מעט ומעדיפים שהאורחים ישנו בדירות

לא רואה איך להסיק מפה שיש להם בעיה בהתגמשות ובהענקה רק כי הם לא רוצים לפנות את החדר

אולי הם עובדים קשה וסופגים לא מעט מהאירוחים הללו?

למה זה נחשב שזה נוח להם על חשבון אחרים?

אולי משפחה גדולה שמארחת הרבה נשואים זה נוח לנשואים על חשבון הילדים שנותרו בבית?

במיוחד שמדובר על נערים.

זה לא רווקה או רווק מבוגרים שהנושא רגיש. .זה ילדים.

ואין שומדבר קיצוני בלפנות את החדר לשבת פעם בחודש נגיד

יש פה רצון צודק של ילדים נשואים לחגוג את החג יחד עם ההורים שלהם.

האמת שזה התפקיד של ההורים למצוא פתרון.. ומתבקש שהפתרון יהיה בתוך הבית שלהם, אבל הם גם יכולים לשכור דירה ליומיים האלה בשביל הזוג. 

זה עניין של פרקטיקה

אם יש הרבה ילדים לא בהכרח שאפשר לארח את כולם

אצל ההורים שלי יש מקום פיזית (דירה גדולה ורובה ריקה)

אבל אף זוג לא חושב שבהכרח צריך לארח אותו כי יש הרבה זוגות וצריך לעשות תורנות ותיאום שלא יהיה עומס

ההורים לא חייבים למצוא פתרון

הם יכולים למצוא אם הם רוצים

ילד נשוי יכול לדאוג לעצמו, ילד קטן צריך להתמודד עם המצב הקיים בביתו ולכן צריך יותר התחשבות.

המון להתארח...

נגיד אותנו מארחים בלי שינה בכלל. נטו סעודה- וגם זה רק לסעודה אחת, לא שבת שלמה.

לרוב זה נח לנו ולא ממש מפריע. אבל להגיד לך שלא נצבט לי הלב שכשאני רוצה לבוא אז אין מקום כי זוג אחר באו לכל השבת??

זה לא יהיה נכון, כי בגלל שאנחנו גרים קרוב, לא מגיע לנו להתפנק אצל ההורים? ואלה שגרים רחוק מקבלים אירוח קומפלט ובייביסיטר בשבת בצהריים , ואוכל ליום ראשון וכו...

זה סיפור אחר ובהחלט בעייתי 

אבל זה שאני יודעת שיש רצון וטכנית אין לי מקום אצלם זה סיפור אחר. יש פה מקום של התחשבות שלי באחים שלח והתחשבות של אחים שלי בי.

בסיפור ששושנושי מתארת אין התחשבות הדדית. יש מי שלא מתחשב ולכן דוחק את רגלי האחרים.

וברור שחלק מהפגיעה זה שההורים לא מחפשים פתרון. כן הם בהחלט בוחרים בזה. וזה מעליב כי נראה שסבבה להם שהזוגות לא מגיעים. והם גם ילדים שלהם!

לק"י

משפחה זה דבר חשוב, וכשיש קשר זה דבר נפלא. אז חבל לי שאנשים לא מוכנים למצוא פתרון כדי להפגש עם המשפחה.

בסוף משפחה זה זכות, לא אמור להיות חובה מעיקה.

שהם מארחים

אבל עם לינה בדירה אחרת

היא לא כתבה כמה הם מארחים אבל יתכן מאד שהם מארחים כל שבת או כמעט כל שבת

וגם שיש להם כבר אורחים לליל הסדר

אז לא מבינה איך את או אחרות מסיקות שהם לא מתחשבים או דוחקים אחרים או שההורים לא מחפשים פתרון

מהודעה אחרת שלה הבנתי שזה כך.

זו משפחה גדולה זה הגיוני לשכן את האורחים בדירות

זה עלול להיות צפוף מדי לארח בבית

אם להורים קשה לשלם את הדירה, הגיוני שהילד המתארח ישלם.

ואם קשה לשלם את הדירה...

ובכן אפשר לדאוג למקום בבית.

הכל עניין של סדרי עדיפויות

שסדרי העדיפות אומרים שכבר יש אורחים וגם ככה יש הרבה עבודה ובלגן ליומיים שבת חג

ועדיף שהיא תחגוג במקום אחר

את ואני לא יכולים לדעת מה נכון ומהם השיקולים המלאים

כי המחירים בשמיים

ואי אפשר לשלם.

וברירת המחדל היא שהאח הנשוי יישאר בבית.

צריכים ועוד איך, והייתי מאוד כועסת על ההורים שלי, אם הם מגבים את העיוות הזה

שהם חייבים לתת את החדר שלהם הוא פשוט לא נכון.

עם כל הכבוד לחג ולזוג המקסים שרוצה להתארח. הם התחתנו בנו בית ומשפחה משלהם

זה לא אומר שעכשיו חייבים לפנות את החדר כדי לאפשר להם להתארח בנוחות שלהם.

אולי שהזוג המתארח ישן בחדר אחר, או בפחות נוחות?? אז לא יוכלו לקיים אישות כי לא יהיה חדר פרטי

אבל מה עם הפרטיות והדברים האישיים של הילדים בבית?

זה הבית שלהם, הפינה שלהם.

אני חושבת שזה ממש אגואיסטי מצד הזוגות לחשוב שחייבים לפנות להם את החדרים.

עכשיו אני לא מדברת על מצבים עדינים אישה אחרי לידה או מצב שהזוג צריך איזה עזרה ואמפטיה מיוחדת

מדברת נטו על חג/שבת שרוצים להתארח אצל ההורים.

מדובר על אירוח פעם ב..., ועל לעבור לישון על מיטה בחדר שינה אחר.

זה באמת אחרת קצת העניין.

מה שכן בלט מאוד הנחרצות של כמה שכתבו שזה מזעזע מצד המתבגרים לא לאפשר/להסכים

את מצפה מנער שעוד לא מלאו לו 18 לראות את העולם מפרספקטיבה של מבוגר אבל לא מוכנה לראות את העולם מפרספקטיבה שלו

אז למה את מצפה שיהיה לו אכפת?

זה בכלל לא דיון על פינוי חדר

זה דיון על קשר ואכפתיות אחד מהשני

אם רוצים לגדל ילדים לאיכפתיות צריך לתת דוגמא אישית של הורה שאיכפת לו מהילד גם אם הוא קטן

אפשר לעשות את זה לא בכפייה. עם חינוך לראיית האחר. עם התחשבות בצורך של הצעיר.

מותר לבקש מהילדים לצאת מאזור הנוחות.

לדעתי מותר גם לדרוש את זה במגבלות ומתוך ראייה של הילד.

הבן שלי מבקש כל הזמן אופני הילוכים, הוא בן 5. לדעתי לא שייך לקנות לו. זה לא עניין של התחשבות בו. כמה שהוא יבקש אני אביע הבנה לרצון שלו אבל אני לא אקנה לו את האופניים האלה כי לא נראה לי שזה נכון בשלב הזה. ולא חושבת שזה יחנך אותו להיות מישהו שלא אכפת לו מהרצון של הילדים שלו. השאלה היא איך אני מעבירה לו את זה שאני לא קונה אופני הילוכים בגיל 5.

אלא

לראות את הדברים מנקודת מבטו

לא בהכרח להסכים איתו אבל לתקשר איתו בשיתוף פעולה

אפשר להדריך את הילדים פעם בתקופה לשחרר חדר לאורחים.

מתוך אכפתיות.

לא מבינה למה את חושבת שזה יגרום לתוצאה ההפוכה של מבוגר שלא קשוב לצרכים של הילדים.

זה לא החדר

אלא כל האירוח

אולי גם ככה קשה עם האירוח והחדר הוא הקש ששובר

אבל אני רואה שכל אחת מאיתנו מפרשת את האירוע אחרת לגמרי.

ואני חושבת שאת הכנסת יותר פרשנות למה שהיא כתבה פה מאשר מה שאני הכנסתי, אבל אני לא אובייקטיבית..

חגגה פה לאורך השרשור

לכל הכיוונים

המידע שקיים פה לא מספיק לכאן או לכאן

לכן שאלתי שאלות מכוונות

ונראה לי שהבנתי מבעד לשורות את הסיפור שדומה להרבה סיפורים במשפחות גדולות

ולפי זה הגבתי

כל אחת מגיבה מהצד שלה

ברור שמי שרוצה שיארחו אותה ליל הסדר תתקשה להסתכל בצורה רחבה על כל הצדדים

הסיטואציה שלי כל כך שונה שאני לא חושבת שעצם זה שאני נוסעת לליל הסדר משפיע על הפרשנות שלי.

אם כבר איך שגדלתי והעובדה שבתור ילדה פיניתי את החדר שלי והרבה היא זאת שגורמת לי לפרש את התיאור באופן שונה ממך.

בנוסף,

אני לא צריכה להוציא אף אחד מהחדר שלו.

ובפעמים שכן הייתי צריכה - עשו את זה בשמחה מתוך עין טובה ורצון להיות איתנו. לא הרגשתי צורך להתנצל או להצטדק או להילחם על כך שישאירו לי מקום להיות בו.

העובדה שכמתארחת אני משתדלת תמיד להשאיר את הבית של ההורים במצב יותר טוב ממה שהיה לפני שהגעתי או לכל הפחות שלא יורגש שהייתי גם משחקת תפקיד כאן בזה שאולי קשה לי להבין שיש אנשים שהאירוח שלהם מכביד על ההורים.

אבל בשורה התחתונה אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאם יש מקום בלב יש מקום בבית. בעיני זו ממש לא קלישאה אלא האמת. בלב - גם של ההורים וגם של האחים.

בכל מקרה, את מוזמנת להמשיך להגיב לי אבל אני סוגרת את הפלאפון, חייבת להתקדם בניקיונות.. זה גוזל ממני יותר מדי זמן 😁

לאפחת מאיתנו אין נתונים לנתח את המקרה הספציפי הזה

אנחנו חא מכירים את הדינמיקה בין האחים הנשואים לאחים הרווקים,

אנחנו לא מכירים את הדינמיקה בין ההורים לאחים הרווקים או בין ההורים לאחים הנשואים,

לא אעם מה מתמודדים בשותף ועם מה מתמודדים בחג

על מה באמת יושב הסירוב ומה המלחמוצ האחרות שיש להורים עם המתבגרים שבבית...

(ויש מצב לא קטן שגם לשונשי אין באמת את כל הנתונים...)

הדיון הוא כבר עקרוני- והמקרה הזה הוא רק דוגמא שמנתחים עם מחא פרשנות והסקת מסקנות

ונראה לי שרוב משתתפות הדיון יכולות להסכים שבאופן כללי בצב אידיאלי ואוטופי הורים רוצים שהילדים הנשואים יבואו לחג, והילגים הנדואים אוצים לחגוג לפעמים ביחד עם ההורים

ואחים מוכנים לספוג אי נוחות סבירה בשביל להיות ביחד עם האחים שלהם (ובכוונה לא רשמתי אם זה הנשואים או הרווקים... אני יוצאת מנק הנחה ששניהם)

והורים צריכים להיות רגישים כלפי הילדים הנשואים שלהם

וכלפי הילדים הרווקים שלהם כל אחד לפי צורכו וסדרי העדיפויות יקבעו בכל מקרה לגופו ולא באופן גורף

וילדים מכבדים בקשות של ההורים גם אם הם לא מסכימים איתם

ובטח מכבדים סמכות הורית

ויש מקרים חריגים ונסיבות שונות שכל האמור לעיל לא באמת מתקיים

וכנראה יש לזה סיבה שאנחנו לא יודעים או לא מבינים

ובהיעדר נתונים אנחנו לא באמת יודעים אם המקאה מבחן שלנו נכלל בהנל

והכל זה בכלל דיון תיאורטי

את מהממת

אז בסופו של דבר מדובר בדיון תיאורטי שכל אחת מהדנות יוצאת מנקודת הנחה אחרת.. מעניין 😁

להרגיל את הילד להתישב באחר גם אם זה לא נוח לו.

אני לא מצפה שהןא יראה את צורכי האח באופן אינסטינקטיבי,

אלא זהןא יחרוק שיניים בהתחלה, ולאחר זמן יבין את התועלת ואת ההיגיון שבמעשה כזה.

אפשר עדין להיות רגישים לצרכים של הילד, להבין את מקומו

בשימוש בכוחניות (שפה כמו זה הבית שלי וםה אני מחליטה, למי אכפת שאתה צריך פרטיות וכוכוכו) בדיעבד אולי הוא יבין

ואולי באמת בגיל 18 הוא יתעופף לו - ואז כשיהיו לו ילדים ובית משלו הסבא וסבתא יצטרכו להתחנן לראות אותם

כי הוא כבר יפתח שריון וחומות

אפשר שיקבל כסך על זה,או מתנה, או משהו אחר... אפילו לחשוב אתו מה הכי יקל עליו.

אבל לא להרפות מראש כי הילד בן ה-18 קודם לכל.

וכאן מדובר על ילדים בני 10, 13

אני בעיקר דיברתי על הגישה של 'הם חייבים"

ושזה ברור מאליו

לרוב ילד שלא מוכן לפנות את החדר לליל הסדר בשום פנים ואופן זה ילד שלא תיווכו לו את הסיטואציה כמו שצריך

או ילד  שמרגיש צורך בתשומת לב עודפת

או ילד שלא עבדו איתו על איכפציות מגיל 0

זה כנראה לא סיפור שמתחיל מערב חג

יש את המה נכון

ויש את האיך

האיך צריך להעשות בכבוד ברגישות לאפשר מקום להביע תחושות לחשוב יחד על פתרונות וכו

לתת לו תחושה שרואים אותו

אבל כן נכון לשים גבולות כשהוא מתנהל מהראיה המצומצמת שלו לשא רואה את כל המורכבות ואת כל התמונה כמו אדם בוגר

אם הם לא משתפים פעולה, לא לעניין להכריח אותם 

הבית של ההורים הוא גם הבית של המתבגרים

לדעתי לנקוט בגישה כזו זה ממש לא נכון

כן לדבר על להתגמש ועל החשיבות, ממש לא להכריח

אין אייר בי.. 😂😂😂

בקושי וואצאפ יש 

אם זה בבית שמש אשמח לתת לכם את הדירה שלנו

מניחה שיש פה בנות מכל מיני ערים חרדיות

אנחנו משוועים לאורחים!!!!

אנחנו אנשים כבדים פחד, ככה שקשה לי להאמין שזה יקרה

אם כי יש לי חשק אולי לאיזה ליל סדר משותף איפשהו בעולם

אבל אין כסף למלון 😉

כי לא רוצה שזה יהיה על הכותרת הראשית,

אנחנו מוגדרים כמשפחה מארחת לילדים מיוחדים

ויצא לנו כמה פעמים לארח ילדים מיוחדים מתוקים בשבתות.  

לארח מבוגר - לבעלי זה יהיה קשה יותר

הוא עדיין לא ממש בטוח בעצמו ב ''ניהול שולחן''

עם השנים זה כנראה יקרה

ולא הבנתי, חמותך לא מארחת אף פעם? או שהילדים "מסכימים" לפעמים לעבור חדר?

ללינה אני הייתי האחרונה שזכיתי להיות שם ללינה (זה קרה בלידה של תינוקי לפני שבעה חודשים)

וזה לא שהשארתי שם חוויה גרועה או טראומה חחח

גם.לפני הלידה לא היו בקטע, אבל לרגל הלידה איכשהו התגמשו..

מילא אם הייתם באים כל שבת שניה.

אכן פוגע אבל יש גם את הצד השני של האירוח שיכול להיות מורכב

קשה להבין אותו שנמצאים בצד המתארח

אצלנו בסיטואציה אחרת של בעיית אירוח בליל הסדר, החלטנו לעשות בבית ולארח (כמה שנים בודדות אחרי החתונה) ומאז אנחנו מארחים כל שנה וזה מאד מוצלח וגם מוריד את התלות באחרים.

ולא קשור למשפחה,

אבל נמצאים בסיטואציה די דומה.

חיבוק🫂🩷

שמשהו יעשה לי משהו.

אני חלילה לא מתכוונת לזה

הכי בעולם מכבדת את האחים

זכותם לא לפנות את החדר, הכי בעולם.

היה לי חשוב רק לפרוק את תחושת הפגיעה שלי,

אותם ברור שאפשר וצריך לדון. אם כי הפגיעה עדיין קיימת.

טוב, זו לא פגיעה

אלא סתם תחושה מסריחה שאין לנו איפה להיות.

ויאללה חזלש,

נתחיל להתארגן על חג בבית (מרגיש לי עלוב פחד עם ילד בן שנתיים..)

מקווה שיהיה טוב.

תודה לכן על האמפתיה, ההבנה הקריאה

ואמאלה כמה אהבה

אתן מדהימות 💖

שבקורונה הרבה משפחות צעירות עשו פסח לבד בבית ואמרו שהיה מוצלח. גם אנחנו בינהם 😉

תנצלו את ההזדמנות לעשות כמו שאתם אוהבים ולתת לילד את הבמה 

לא יודעת למה

היה נחמד אבל לא השאיר חשק לעוד אחד 

בקצב שלכם

יותר דגש על דברים שילדים אוהבים- שירים מהגן וריקודים

לעבור על היצירות

בקיצור דגש על מה שמתאים לכם כמשפחה.

נראה לי שבקורונה היינו פחות או יותר בשלב שלכם עכשיו, עשינו בבית וזה היה ממש מעולה לנו שיכולנו להיות בדיוק בקצב שהתאים לילדים. בסוף הם כן נרדמו בשולחן😂 אבל גם זאת היתה חוויה. נהננו מאוד ב"ה.

וחיבוק על החוויה🤗

נראה שאת מנוסה בעניין

כשהייתם עם ילדים קטנים, שאתם ןרקדתם איתם

עדיין קראתם את כלללללל ההגדה?

מה עם דילוג על חלקים - אפשר?

אפשר לקרוא בשקט ולהריץ קטעים

זה לא באמת הרבה זמן

פספסתי בני כמה הם

אבל אםשר לעצור רק בקטעים החשובים שהם מכירים ומעניינים להם

אני הייתי מביאה להם לאכול מרק טוב  בזמן התפילה- לדעת שהם כבר אחרי א. ערב

והופכת את ליל הסדר וסיפור ההגדה לסוג של סיפור לפני השינה בצורה סופר חוויתית

להריץ מהר את קדש- יחץ

ואולי אפילו במגיד לשבת איתם בסלון

לספר במילים שלהם

לשיר את השירים שהם מכירים

וכשמראים עייפות- לעשות עצירה ולהשכיב לישון

ולהמשיך לבד

מוצאת את עצמי מחכה לחוות את זה

הגדול בן 2.7, מאוד אוהב שירים וסיפורים.

ננסה למצוא הגדה מתאימה לגיל הזה כדי לספר לו.

הקטן בן חצי שנה, יזרום איתנו 😃

רואה שכבר קיבלת תשובה ושאת לוקחת לכיוון טוב ושמח.

משתפת במה שאנחנו עשינו- כן קראנו את כל ההגדה אבל כשקוראים ברצף זה ממש זריז. הילדים נשנשו תוך כדי אבל באמת לא היה צריך יותר מדי. הם גם נהנו מכל השלבים באמצע והיו שותפים, בנטילות ידיים, מרור, כורך וכו'.. וכמובן אפיקומן היה הצגה שלמה🥰

בשולחן עורך אפשר להאריך איתם לפי הרמה שלהם.

אם אני זוכרת נכון, בסוף כן שרנו את ההלל וכמובן השירים בסוף, וזה השלב שהם נשפכו על השולחן (הקטן על הרצפה...) וזה היה ממש מתוק. משם ישר למיטה. זכור לי ממש לטוב💜

גם לא הייתי רוצה ללכת לשם אם ככה מגיבים, ועוד ליומיים...

אולי יש אצלכם וועדת עזרה שיכולה לשדך עם שכנים שישמחו לארח?

אולי יש זוג צעיר נוסף שאפשר לעשות איתו ביחד?

אם את גרה לידי מוזמנים אלינו בשמחה!! 

אנחנו זוג כבדים פחד

ככה שלא נעים לנו להתארח אצל אנשים שלא מכירים

הלוואי הייתי מצליחה לזרום 

אני אתחיל מחיבוק

אני זוכרת עוד כשיצאצי עם בעלי- דיברנו על משפחה ועל החשיבות הזאת של ההרגשה שיש לך רשת ביטחון- וכמה משמעותי זה כשהרשת ביטחון הזאת היא המפפחה ומה זה עושה לנפש

ומהצד השני- מה זה עושה לנפש- כשזה לא כך

אז עוד חיבוק ואני לגמרי מבינה את ההרגשה

אני מטבעי מאוד רגשית אבל גם שכלתנית ומנסה לעבד את הרגשות שלי בצורה שכלית ולראות מה אני יכולה לשנות

אז זאת הפרספקטיבה שלי

אם זה לא מתאים לל- דפדפי הלאה.

אני זוכרת שלקראת ליל הסדר בקורונה בעלי היה מבועת תהינו איך זה יהיה לבד והתבאסנו שזו המציאות

בדיעבד זה היה בכלל לא נורא והפך לחוויה וזיכרון מתוק

שנים אחכ הכרתי חברה ובאחת השיחות נוסטלגיה היא סיפרה לי שאצלהם זה היה נורא ובתכלס משם התחיל לנבוט בה המחשבה על גרושים (היא כבר התגרשה מאז ועכשיו מאורסת)

ואז התחדד לי ההבנה כמה ברכה ושפע יש בחיינו שאנחנו לא מעריכים

מאז אני מנסה בכל הזדמנות לראותהאת השפע במשפחה הגרעינית שלי וכמה זה לא מובן מאליו

חזרנו לעשות סדר עם המשפחות אבל היום אני רואה את זה כבונוס

ההורים שלי מתבגרים

לאמא שלי לפעמים יש יציאות שאני בולעת את הרוק (הגיל)

ולא תמיד מתאפשר מה שהיה אפשר

ומה שאפשר- אני לוקחת באהבה

מה שלא- אני גם מקבלת באהבה

כשכרנו היה מאוד מקובל שאחות של בעלי מפנה את החדר

אני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי אליהם התעקשתי שבעלי ישאל אותה במפורש אם זה בסדר

וגם כשהגענו- אמרתי במפורש תודה

זה שינה את כל היחס

כי זה הגיע ממנו

אני זוכרת את הפעם הזאת שההורים שלי גילו שיצאנו עם אחי לטיול ביחד-

אני התפדחתי שלא הזמנו אותם להצטרף

ואבא שלי חייך חיוך ענק ואמר לי בגאווה- כמה נחת זה עושה לו שיש לנו חיים ואחווה משלנו שלא כוללים אותם

זה לא משו שנבנה ביום אחד

לקח לי הרבה זמן להבין שהקשר בין אחים והתקשורת בנינו היא אחריות שלנו- ולא תפקיד ההורים

הם נטעו את היסודות

תפקידנו הוא להמשיך את זה

וזה מחזיר אותי אליכם

איך הקשר של בעלך עם אחים שלו הרווקים?

האם יש קשר עצמאי מעבר למפגשים משפחתיים וביקורים אצל ההורים?

הייתי מתחילה מלהזמין אח אחד לשבת אצליכם

להזמין לצאת ביחד אחד על אחד למשו לטיול/הופעה/משחק/בית קפה/טשולנט בחמישי או כל דבר אחר שמתאים לאורך חיים שלכם

ואז כשהקשר יתחזק יהיה אפשר לפנות ישירות לאח ולבקש- אנחנו רוצים לבוא שבת להורים, יש מצב שאנחנו יכולים לישון בחדר שלך?

בלי קשר לתת הדיון שנוצר על אחים שמפנים חדרים וכו, אני מה זה מבינה את המקום הזה של נשואים מול צעירים.

אני ממש מקווה שתמצאו פתרון

אנחנו כבר שנים עושים לבד. לא מסובך וכיף חיים. רגוע. כמו שכתבו לך הרבה משפחות עשו בקורונה לבד.

מבינה את הקושי הרב מאוד בדחייה

יש בדורנו אינדיבדןאליות מוגזמת.

כאילו קנאות גדולה למה שטוב לי ונוח לי ומתאים לי

ומסתבר בכל המחקרים שזה לא גןרם לאנשים להיות מאושרים יותר. להפך. הדכאונות והבדידות עולים ועולים.

מכיוון שמדובר על ילדים עד גיל 18 ולא אנשים בוגרים אני לא מבינה למה ההורים לא יכולים לעשות תורנות בין הילדים כך שאחת לכמה שבועות ילד מפנה את חדרו לשבת. בלי לשאול. להודיע.

בסופו של דבר פרטיות ככ מוגזמת שלא רואה את האחר, לא גורמת לאדם להיות מאושר

ולעומת זאת להיות חלק ממשפחה חמה ומגובשת זה כן גורם לשייכות ולבטחון נפשי.

ותפקידם של ההורים במקרה כזה זה לדאוג שגם הילדים הקטנים שלהם יהיו מאושרים

זה לא גיל שבו נותנים לילד לממש את האגואעסטיות שלו....

ולא מדברת על מקרה חריג... שאז כמובן ילד יקבל את פרטיותו...

מה שבאתי להגיד שמסתבר שהערך הכביכול מקודש פרטיות לא גידל אנשים מאושרים....

אני מסתכלת על זה ממש כטעות חינוכית

שורף לי המח מלקרוא את זה...

זה כל כך רחוק מאיך שאני גדלתי ואיך שאני מחנכת את הילדים שלי

אבל זה החלטה של חמותה והיא לא יכולה או אמורה לשנות את זה.

בטח לא ככלה

היא צריכה למצוא איך להתמודד עם המצב הנתון....

וכמובן שזה סופר מבאס 

בעקבות השרשור הארוך הזה, ומכיוון שכולנו בע"ה נהיה הורים לילדים נשואים ורווקים,

מציעה רעיון שעשוי לעזור במצבים כאלו.

אצלנו כשתכננו את ההרחבה של הבית, תכננו חדר שינה גדול סמוך לשירותים ומקלחת והגדרנו מראש את החדר הזה כחדר אורחים.

דיברנו עם הילדים והסברנו שיש שני חדרי שינה חדשים, חדר קטן וחדר גדול.

הסברנו על היתרונות והחסרונות בכל חדר.

שורה תחתונה הילד שישן קבוע בחדר אורחים, יודע שהחדר מיועד לאורחים. החדר בנוי בצורה שתהיה נוחה לאורחים ויש שם את הציוד המיועד להם.

ככה שלבינתיים לא היו מריבות בנושא. הוא יודע שבמצב שיש אורחים הוא מפנה את החדר.

יש לנו גם חדר עבודה ויש שם ספה שנוח לישון בה כשצריך.

ככה שיש שם פרטיות, למרות שלא הכי נוח בלי כל הציוד הרגיל עד היום זה ממש בסדר, ומדובר בילד שחרד לפרטיות שלו ממש.

לא יודעת עוד כמה זמן זה יחזיק מעמד, ואם זה תקף על רווקים מבוגרים (שיצאו מהבית וחזרו) אבל אני חושבת שלפחות בהתחלה צעד כזה יכול למזער נזקים.

ברוב הבתים אין חדר מיותר. ולהגדיר חדר של ילד אחד כחדר אורחים כשילד אחר מקבל חדר קבוע זה פתח לבעיות

אני כן חושבת שצריך ללמד ילדים להיות גמישים ומתחשבים כבר מגיל קטן ולשבת לדבר בצורה פתוחה על הדברים האלה כשעולה התנגשות, ולתת תחושה שהביחד המשפחתי חשוב מאוד ועולה על שיקולי נוחות כאלה ואחרים.

וגם, הקטע של האירוח בחגים והביחד הוא עניין די שנוי במחלוקת בהרבה בתים ממה שיוצא לי לשמוע. אני ממש צעירונת אצלנו בעבודה, הרוב אצלנו הורים לגדולים/ נשואים, ובימים האחרונים עולה הרבה הקטע הזה שאין כח לארח לככ הרבה ימים משפחות שלמות. גם אמא שלי אומרת את זה. ואני שומעת את זה גם ממשפחות צעירות יחסית שפעם היו מתארחים יותר וכבר נהיה קשה ככל שהמשפחה מתרחבת וגדלה. אבל זה בעיקר מגיע מכאלה שהלינה כלולה. מי שלא דתי וזוגות באים והולכים הרבה יותר קל לו לתחושתי

אני די מרגישה על עצמי אפילו (מקווה שלא יהיו פה עגבניות) שגם לי יהיה קשה עם העניין הזה. אפילו בלי העניין של הפרשי גילאים וכו

השם יעזור

כל שנה למשל.

אצלנו זה יוצא שווה ערך כי יש חדר קטן ופרטי ופחות מאובזר

ויש חדר ברמת צימר, עם מיטה גדולה ושווה, ומלא מקום בחדר, וזולה לחברים אם רוצים ושירוקלחת בסמיכות, והחיסרון הוא שזה לא חדר שלך, אלא אתה אורח בו (וגם אחראי על סדר וניקיון ברמת צימר)

אתה לא יכול לצייר או להחליט על צבע הקירות או לשים רהיטים לא מתאימים.

וגם את החדר השני צריך לפעמים לפנות אם צריך שני חדרים..

עד ששני ילדים התחילו לישון שם וירא כי טוב ונשארו 😃

טוב לקרוא אתכן, מעריכה מאוד את הזמן שהקדשתן לזה

לסיכומו של עניין נעשה את החג הראשון בבית

קנינו כבר את מרבית המצרכים, מתישהו נסיים ניקיון ויאללה למטבח 😌

בעזהי''ת אחזור לשתף אחרי החג בתובנות

כולי תפילה שנעבור את זה בטוב 🔥❤️

בעז״ה יהיה לכם חג שמח

מקווה שתהנו!

ביותר!!!!!

אנחנו עשינו פעם ראשונה סדר בבית כשהיינו עם שלושה קטנטנים

ומאז אנחנו פשוט לא מסוגלים להתארח

אנחנו עושים סדר מותאם לילדים.

עם מלא סיפורים ומדרשים (לא כל מיני "ווארטים" שמעייפים אותם)

את ההגדה עצמה מריצים

שרים ביחד את כל השירים

ועושים את זה בקצב שלנו ובכיף שלנו.

ואחרי שהקטנים מתעייפים

נשארים הגדולים ונהנים עד הגג.

תהנו מכל רגע

גאה בכם מאד!!!!!

אבל היית יכולה להציע לגיסייך תשלום.

אולי יה עוזר.

ויש מצב גם מיישר אותם קצת...

תהני בכול מקרה ממה שבחרת

לדעתי זה היה נותן להם לגיטימציה.

ככה הם יראו הם ההשלכות של ההתנהגות שלהם. אני מקווה שהם מספיק בוגרים להבין כמה זה בעייתי שהמשפחה של האח/הבן שלהם חוגגת לבד (למרות שיכול להיות מממש כיף, הנסיבות מצערות).

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

וממש מתאים לחנוכה!

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות