אשמח לתובנותיכן חברות
באנונימי כי על בעלי המתוק.
נשואים 15 שנה. ב"ה ילדים מתוקים
בעלי איש מתוק ואכפתי.אוהבת אותו באמת
הוא מעיר מלללללללללאאאאאאאאאאאאא לילדים
כל מעשה קטן שמאד אופייני לילדים אצלו הופך להיות אישו ונאומי מוסר כאלה שמבחינתי הם בלתי נסבלים.
ומכיוון שעל כל דבר קטן הוא מעיר, יוצא שרוב הזמן שהוא בבית זה הערות.
לא נעים לומר אבל במובן מסויים יותר נוח עם הילדים שהוא לא כאן.
הוא לא צועק או מתרגז.
הוא פשוט חופר ומגזים (אוף סליחה על הביטויים ככה אני מרגישה)
דוגמאות מהערב שתבינו מה אני מתכוונת.
1. ילדה א הייתה מאד עצובה כי נאבד לה הגומי שמשחקים בו בבית ספר. בכתה בקולניות עם קול מיילל כזה על הספה.
בעלי: אי אפשר לשמוע את הבכי הזה כל היום זה משגע אותנו. תלכי לחדר ואל תצאי משם עד שאת רגועה. (בחיים אני לא אשלח ילדה שעצובה ובןכה לחדר. אשלח אולי במקרי חוצפה(
2. אני אמרתי לילדים הגדולים לבוא לסדר את המטבח בסוף ארוחת ערב. הם באו והתחילו לדון בינהם מי מפנה מי מטאוא וכולי. התווכחו בינהם מה החלוקה ההוגנת.
בעלי: "איזה מעצבן התגובה שלכם במקופ לעזור מה שאמא אמרה אתם עומדיפ ומתווכחים. מה כבר כל כך משנה מי ירים עוד כמה דברים מהשולחן. ויכוח של תינוקות. לא נעים לבקש מכם כלום. עזבו לא צריך"
ועוד ועוד. כשבסהכ הם דנו בינהם בווכחניות מי יעשה מה. אני בחיים לא מעירה על כזה דבר.זה הגיוני בעיני שהם רוצים לחלק את זה בצורה שווה.
3. הוא אמר לילדה ב להכנס למקלחת. כעבור דקה היא עוד לא קמה מהספה.
הוא: "לא מקובל עלי שאת לא מקשיבה לי. כמה פעמיפ צריף להגיד כל דבר. למה אי אפשר לעשוץ מה שאומרים לך. כל דבר צריך להזכיר לך 100 פעמים"
מבחינתי לא קרה כלום לילדה בת 10 לוקח כמה דק להתקדם למשימה הזו
קיצור לא רוצה להאריך. על כל מעשה ילדי הכי פשוט הוא יורד להם לחיים. סליחה על הביטוי ככה אני מרגישה. הערות קולניות ארוכות ןמעליבות. על כלום.
אני לא רוצה לריב איתו על זה.לא רוצה שהוא ירגיש דהוא צריך לדבר לילדים רק את מה שאני אומרת. רוצה לכבד אותו. (מי שמכירה את מעוררות אהבה של רחלי אנקרי ורוחמה בן יוסף אז אני מתחבאת לזה מאד)
אבל זה בלתי נסבל.גם לי לשמוע את כל זה. ובעיקר לילדים שחוטפים ממנו קיטונות של ביקורת. מפחדץ שירחיק בינו לבינם
