מרגישה שאני חברותית .. שקל לי לדבר מול אנשים / חברה , גם בדייטים וגם להבדיל ראיונות עבודה .
אבל עדיין עם כל החיוכים והאדיבות שקל לי, אני מרגישה שאני סגורה , שמעטים האנשים שאני אספר להם מה אני עוברת ואם בכלל .. שאני בעיקר סומכת על עצמי
למרות שהפוך אני כן מרגישה שאני בין האופציות הראשונות שחברים או משפחה ממש מחזיקים ואוהבים לפרוק להם ..
ובכללי שאנשים גם בעבודה מחפשים אותי לאוזן קשבת מאנשי ההנהלה עד המנקות
לא מרגישה הפוך .. אני כן מאוד דברנית אבל עדיין לא אשתף מהלב שלי באמת (לא בגלל שהאנשים לא טובים
אלא בגללי לא מרגישה שקל לי לפרוק באמת .)
לא חושבת שהיה בחור שהרגשתי בנוח לפרוק לו כל מה שצריך ולספר לו באמת .
אני נראת מאוד עדינה ויש שיגידו שברירית, אבל אני חזקה בטירוף ורגילה לאגור בפנים ובתכלס לא לשתף באמת..
מרגישה שאני בוחרת בפינצטה ואם בכלל על מי לסמוך ולמי להראות את הלב שלי בכלל..
אולי יש לי אמונה מגבילה שאף אחד לא יכול להבין אותי באמת ..
ויש גם עוד עניין אני נתפסת לפעמים כעדינה מידי..אבל זה במקביל כמו העדינות יש מלא חוסן
הייתי רוצה לשבור את זה או לפחות לא להחזיק הכל לבד מנגד שהצד השני יראה שיש לו חתיכת גב

