הַשְׁקֵט הַמְּשׁוֹרֵרצדיק יסוד עלום

בעקבות קריאה בשירי ביאליק (ופסקה י"ט בישראל ותחיתו כרקע כללי ולא ישיר), בנימה מעט פסימית כמסר חלקי:

---------


לִדְמוּתוֹ של מְשׁוֹרֵר:


עַפְעַפֵּי עֵינָיו רַכִּים יוֹתֵר,

וְכִיסָיו עֲמֻקִּים יוֹתֵר,

וּלְשׁוֹנוֹ כְּבֵדָה יוֹתֵר,

וְלִבּוֹ עָגֹל יוֹתֵר

הַצּוּרוֹת הַשְּׁגוּרוֹת לָאָדָם מוּזָרוֹת לוֹ

וְצַר, אַלְלַי, הָעוֹלָם.

רוּחוֹ שׁוֹלֵחַ קְנוֹקְנוֹת עִוְּרוֹת,

בּוֹחֵן אֶת הָעוֹלָם בְּעֵינַיִם כְּווּצוֹת

בְּלִבּוֹ קוֹדַחַת אֵשׁ לְבָנָה מִן הֶחָלָל הַחִיצוֹן

וְיֻהֲרָה שַׁבְרִירִית מְכַסָּה כְּדֹק אֶת רְצוֹנוֹ

בְּפִיו בְּשׂוֹרָה, מִלּוֹתָיו שְׁנִינַת-חִצִּים

הַנִּבְרָרִים מֵהָאַשְׁפָּה הָעוֹלָמִית

בְּעֶלְבּוֹן הוּא יוֹדֵעַ:

סוֹד גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וְהָאֲנָשִׁים גֵּאִים בְּמַהֲלָכָם

אִם אַךְ אֵדַע אוֹתוֹ

אִם אַךְ אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ

אִם אַךְ אֶצְלֹב אוֹתוֹ

יוּסַר הַלּוֹט

יֵדְעוּ כֻּלָּם


חוֹרֵט בְּמַחְבַּרְתּוֹ וְשׁוֹנֵּן מְלִיצוֹת

הִדְהוּדֵי מִלִּים שֶׁהָפְכוּ לָאֲמִתּוֹת מוּצָקוֹת

תָּנָ"ךְ חָדָשׁ יְהַדְהֵד בָּעוֹלָם

מִלּוֹתַי כְּאֵבַי הַשָּׂגָתִי:

סוֹד גָּדוֹל בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים

סוֹד גָּדוֹל בְּלִבּוֹת הָאֲנָשִׁים

סוֹד גָּדוֹל מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

אֲנִי אֵדַע אוֹתוֹ אֲנִי אֶצְעַק אוֹתוֹ מִכָּתְלֵי בְּדִידוּת קִיּוּמִי


גַּבּוֹתָיו הַמְּכֻוָּצוֹת נִתְקַבְּעוּ, מִצְחוֹ נִסְדַּק מִקּוֹמֵט,

לִבּוֹ מְדַדֶּה וּפוֹעֵם, שְׂפָתָיו הַחֲשׁוּקוֹת נִנְקְעוּ

צִפָּרְנָיו חוֹצְבוֹת בְּכַפָּיו בְּתוֹךְ כִּיסָיו הָעֲמֻקִּים

נְתִיבִים עֲגוּלִּים אֲדוּמִים

הוֹלֵךְ הַמְּשׁוֹרֵר הַדּוֹרֵשׁ אֱלֹהִים

בְּצִדְקַת דַּרְכּוֹ

בְּאַמִּיתַת בַּקָּשָׁתוֹ

בְּלַהַט בְּרַק לְבָבוֹ


וְכָמוֹהוּ, פְּזוּרִים בָּעוֹלָם, יְחִידִים

יְחִידִים יְחִידִים יְחִידִים

בּוֹעֲרִים בּוֹדְדִים

חוֹרְשֵׁי שׁוּרוֹת בַּמַּחְבֶּרֶת

בּוֹעֲרֵי לְבָבוֹת כְּבֵדִים כַּעוֹפֶרֶת

נַוָּדִים הוֹזִים בּוֹזִים כָּל תִּפְאֶרֶת

נוֹתְצֵי פְּסִילִים לוֹעֲגֵי אֱלִילִים

מְבַקְּשֵׁי אֱלֹהִים


נַעֲשֶׂה עִמָּם חֶסֶד,

יֻהֲרָתָם הַדַּקָּה הָעִוֶּרֶת

נַשְׁקִיט הַסַּעַר הַמְּיֻתָּר, בִּטְחָתָם הַמְּטֹרֶפֶת

נָשִׂים יָד תַּקִּיפָה עַל פִּיהֶם הַקּוֹדֵחַ

שְׂמִיכָה עַל מוֹחָם הָרוֹקֵם עֲלִילוֹת

נוֹצִיאֵם לַהוֹרֵג


הַשְׁקֵט הַמְּשׁוֹרֵר

שֶׁתָּעָה כְּמוֹ כּוּלָם בְּחֶשְׁכַת עוֹלָמוֹ

(מְאוֹרוֹת דַּקִּים כָּבִים בִּמְסִלּוֹתָם)

מחשבות על השיר:צדיק יסוד עלום
1. השיר נועד להבליט את אוזלת היד האנושית בעיסוקו בנושאים גדולים. משוררים כותבים תמיד דברים חזקים "מדם לבם", והתחושה היא שהם עוסקים בדברים "חשובים". אבל בהמשך הדרך מתגלה שמה שהם ניסחו בעוצמה ובאמונה שלמה ובכל תוקף (מה שקראתי לו "תנ"ך חדש יהדהד בעולם") הוא פשוט לא נכון. הפסימיסטים טעו כשאמרו שהעולם רע מיסודו, האופטימיסטים טעו כשהבינו שהעולם הזה הוא הטוב מכל העולמות האפשריים (הפילוסוף לייבניץ), האקזיסטנציאליסטים טעו כשניסחו את הבנתם העמוקה בדבר העולם.


2. יוצא אם כן שהשיר הזה הוא שיר אנטי-הירואי בהגדרה - הוא לועג לכל מה שיקר לאדם, ובז לאמון של האדם בחייו ובתעייתו בחושך. הוא מדבר מעמדה יודעת-כל שמבקשת לייתר את התעייה הזועמת הזו.


3. לפי זה - אני חושב שהשורות "השקט המשורר" ו"נוציאם להורג" חסרות משפט של חמלה. צריך היה לכתוב משהו כמו "מי גילה רז זה לבניי". כלומר המוציא להורג (כותב השיר) צריך היה להמית את המשורר מתוך מבוכה, מתוך רצון לתקן איזו עוולה --- המשורר הולך בעולם בטוח בצדקת דרכו, בעוד שהוא תועה כמו כולם. "איזה כואב שהוא כל כך מאמין בבשורתו המיותרת, למה אף אחד לא גילה לו שהוא פשוט ממציא לחלוטין ומטפח מסקנות שגויות על העולם?"


אחשוב על זה


מזכיר לי את הזעזוע שהיה לי כשקראתי את "הוד הקרח הנורא" של הרב קלנר, שם הוא מייתר בכוונה ויכוח תאולוגי מטאפיזי בן למעלה מ2500 שנה בדבר קיומו או אי קיומו של האלוהים. נראה לי שזה נח על אותה משבצת


ובלשון מאמר הדור: "נרחם על אלה האומללים, בנינו ואחינו הטובעים בים זועף של צרות רוחניות..."

העולם שלנו באמת הכי טוב מעל העולמות האפשרייםקעלעברימבאר
רק שזה ייתגלה לעתיד לבוא וכרגע זה מוסתר
אבלקעלעברימבאר
זה לא ויתור על האמת האובייקטיבית בהוד הקרח הנורא. זה רק ההבנה שאת עצמותה לא ניתן לתפוש, אלא רק את הופעתה הקבועה במציאות
ברור שהוא לא, ואני לא מבין למה הmental gymnasticsצדיק יסוד עלום

יש בעולם הזה זוועות וייסורים, בדידות ותעייה. העולם הזה מלא בכאב, בטעויות אנוש וברוע

אפשר להתבטל בפני חוכמת הבורא ולהגיד: נכון שאני לא מבין הכל, וכנראה שבחשבונות שמים בחרו לבנות את העולם כך בכוונה, אבל לי, עבורי, העולם הזה רע וקשה והלוואי שהיה נבנה אחרת.

וודאי שבסוף יהיה טוב לגמריקעלעברימבאר
כי מה' מושלם וודאי שיהיה עולם טוב לגמרי.


כל הסבל לא סותר כי הוא זמני.   כשבסוף יהיה טוב לגמרי, כל הסבל יישכח או שאז נביט לאחור ונראה איך גם הוא היה לטובה

נדמה לי לזכרוניקעלעברימבאר

שהייתור בהוד הקרח הנורא, על ויכוח מציאות אלוקים נובע משלא שייך להתווכח על עצמותו של אלוקים, אלא רק על התגלותו.

עיין מאמר דעת אלוקים.

אני לא בטוח אבל אם זה היה כך אז דווקא מאוד מזדהה עם הייתור של הויכוח הפילוסופי הזה

יותר חריף מ"התגלות"צדיק יסוד עלום

יש אנשים שמפרשים "התגלות" בתור מעמדים היסטוריים שקרו בעולם, כמו מעמד הר סיני ויציאת מצרים. לפי ההבנה הזו אלוהים נשאר עונה לסטימה של אל מונותאיסטי שיושב מחוץ לעולם ומדי פעם מתערב.


בהוד הקרח הנורא מדברים בשפה של התגלות קיומית, כלומר שהאדם מזהה שיש בקרבו אלוהים, שיש לו קשר עצמי לאידיאלים האלוהיים וערגה עצמית אל העצמות.

כל דיון אונטולוגי לא רלוונטי בשל מגבלות השכל, כי הוא מפספס את מרחב המפגש המציאותי עם אלוהים

אבל חשוב להדגישקעלעברימבאר
בהוד הקרח הנורא הוא מדגיש שהאמונה היא לא פאנתאיסטית.    ההתגלות אמנם עוברת דרך הנפש שלי, אבל אני חש שמקורה אינסופי וטרנצנדנטי ומעל הנפש שלי עצמה. ואנחנו משתוקקים לעצמותו של ה', לא להתגלות
זה נקרא פנאנתאיזםצדיק יסוד עלום

אין יהודי אורתודוקסי שמאמין בפנתאיזם בלבד בלי שום קשר לטרנסצנדנטי, זה שפינוזאיזם...

והזכרתי בהודעה שהגבת אליה את הערגה לעצמות. הערגה לעצמות בכל מקרה לא מועילה בלי ערוצי היתרגמות של האידיאלים האלוהיים (נמצאים תלמידי חכמים עייפים ויגעים ברוח = כמצב לא טוב של חיים לא טובים מול הערגה לעצמות)

מדהים. אהבתי!אני הנני כאינני
וואו, אחי.ימח שם עראפתאחרונה
חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

לצערי עירי אינה משתתפת טאביאחרונה

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משהאחרונה

כתבת יפה.

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת