בעקבות קריאה בשירי ביאליק (ופסקה י"ט בישראל ותחיתו כרקע כללי ולא ישיר), בנימה מעט פסימית כמסר חלקי:

---------

לִדְמוּתוֹ של מְשׁוֹרֵר:

עַפְעַפֵּי עֵינָיו רַכִּים יוֹתֵר,

וְכִיסָיו עֲמֻקִּים יוֹתֵר,

וּלְשׁוֹנוֹ כְּבֵדָה יוֹתֵר,

וְלִבּוֹ עָגֹל יוֹתֵר

הַצּוּרוֹת הַשְּׁגוּרוֹת לָאָדָם מוּזָרוֹת לוֹ

וְצַר, אַלְלַי, הָעוֹלָם.

רוּחוֹ שׁוֹלֵחַ קְנוֹקְנוֹת עִוְּרוֹת,

בּוֹחֵן אֶת הָעוֹלָם בְּעֵינַיִם כְּווּצוֹת

בְּלִבּוֹ קוֹדַחַת אֵשׁ לְבָנָה מִן הֶחָלָל הַחִיצוֹן

וְיֻהֲרָה שַׁבְרִירִית מְכַסָּה כְּדֹק אֶת רְצוֹנוֹ

בְּפִיו בְּשׂוֹרָה, מִלּוֹתָיו שְׁנִינַת-חִצִּים

הַנִּבְרָרִים מֵהָאַשְׁפָּה הָעוֹלָמִית

בְּעֶלְבּוֹן הוּא יוֹדֵעַ:

סוֹד גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וְהָאֲנָשִׁים גֵּאִים בְּמַהֲלָכָם

אִם אַךְ אֵדַע אוֹתוֹ

אִם אַךְ אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ

אִם אַךְ אֶצְלֹב אוֹתוֹ

יוּסַר הַלּוֹט

יֵדְעוּ כֻּלָּם

חוֹרֵט בְּמַחְבַּרְתּוֹ וְשׁוֹנֵּן מְלִיצוֹת

הִדְהוּדֵי מִלִּים שֶׁהָפְכוּ לָאֲמִתּוֹת מוּצָקוֹת

תָּנָ"ךְ חָדָשׁ יְהַדְהֵד בָּעוֹלָם

מִלּוֹתַי כְּאֵבַי הַשָּׂגָתִי:

סוֹד גָּדוֹל בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים

סוֹד גָּדוֹל בְּלִבּוֹת הָאֲנָשִׁים

סוֹד גָּדוֹל מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

אֲנִי אֵדַע אוֹתוֹ אֲנִי אֶצְעַק אוֹתוֹ מִכָּתְלֵי בְּדִידוּת קִיּוּמִי

גַּבּוֹתָיו הַמְּכֻוָּצוֹת נִתְקַבְּעוּ, מִצְחוֹ נִסְדַּק מִקּוֹמֵט,

לִבּוֹ מְדַדֶּה וּפוֹעֵם, שְׂפָתָיו הַחֲשׁוּקוֹת נִנְקְעוּ

צִפָּרְנָיו חוֹצְבוֹת בְּכַפָּיו בְּתוֹךְ כִּיסָיו הָעֲמֻקִּים

נְתִיבִים עֲגוּלִּים אֲדוּמִים

הוֹלֵךְ הַמְּשׁוֹרֵר הַדּוֹרֵשׁ אֱלֹהִים

בְּצִדְקַת דַּרְכּוֹ

בְּאַמִּיתַת בַּקָּשָׁתוֹ

בְּלַהַט בְּרַק לְבָבוֹ

וְכָמוֹהוּ, פְּזוּרִים בָּעוֹלָם, יְחִידִים

יְחִידִים יְחִידִים יְחִידִים

בּוֹעֲרִים בּוֹדְדִים

חוֹרְשֵׁי שׁוּרוֹת בַּמַּחְבֶּרֶת

בּוֹעֲרֵי לְבָבוֹת כְּבֵדִים כַּעוֹפֶרֶת

נַוָּדִים הוֹזִים בּוֹזִים כָּל תִּפְאֶרֶת

נוֹתְצֵי פְּסִילִים לוֹעֲגֵי אֱלִילִים

מְבַקְּשֵׁי אֱלֹהִים

נַעֲשֶׂה עִמָּם חֶסֶד,

יֻהֲרָתָם הַדַּקָּה הָעִוֶּרֶת

נַשְׁקִיט הַסַּעַר הַמְּיֻתָּר, בִּטְחָתָם הַמְּטֹרֶפֶת

נָשִׂים יָד תַּקִּיפָה עַל פִּיהֶם הַקּוֹדֵחַ

שְׂמִיכָה עַל מוֹחָם הָרוֹקֵם עֲלִילוֹת

נוֹצִיאֵם לַהוֹרֵג

הַשְׁקֵט הַמְּשׁוֹרֵר

שֶׁתָּעָה כְּמוֹ כּוּלָם בְּחֶשְׁכַת עוֹלָמוֹ

(מְאוֹרוֹת דַּקִּים כָּבִים בִּמְסִלּוֹתָם)

סגן דוד גולובנציץ ז"ל

בְּעֵת כְּחֹל שָׁמַיִם הוֹרִיק,

נָשָׂא אֶת מַבָּטוֹ לַמֶּרְחָק,

חָגוּר אֵפוֹד, מַבָּטוֹ דָּרוּךְ,

סוֹחֵב עַל שִׁכְמוֹ מַשָּׂא קְרָב.

כְּנוֹשֵׂא שֵׁם מֶלֶךְ חֲדוּר תְּהִלָּה,

יְפֵה תֹּאַר וְזִיו תִּפְאָרָה,

יָדַע לְשַׁלֵּב יַחְדָּו בְּחֶדְוָה

יַד מַלְכוּת וְיַד תּוֹרָה.

כְּגִבּוֹר אֲרִי מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף,

כְּנֶשֶׁר יַגְבִּיהַּ מָעוֹף,

לוֹחֵם נוֹעָז, מִתְאַמֵּן לְלֹא הֶרֶף,

רִאשׁוֹן הוּא תָּמִיד לִתְקֹף.

וּבְעֵת חַמָּה הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ,

נָדַם אַף צְחוֹקוֹ לָעַד,

וְאִלְּמִים נוֹתַרְנוּ, אֲחוּזֵי גַּעְגּוּעִים,

עַל מַלְאָךְ-אָדָם שֶׁאָבַד.

מְפַקְּדִים וּקְצִינִים סָפְדוּ וּבָכוּ

על אוֹתוֹ עֶלֶם חֵן מְיֻחָד,

מְפַקֵּד וְקָצִין מִצְטַיֵּן – הֵם אָמְרוּ –

שֶׁהִוָּה לְחַיָּלָיו דְּמוּת אָב.

וְהָעוֹלָם כְּמוֹ נָמוֹג,

נֶעֱצַר סִבּוּבוֹ

עֵת הָלַךְ דָּוִד וְלֹא שָׁב.

אֲבוּדִים וּבוֹכִים,

נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ,

כּוֹאֲבִים לֶכְתּוֹ לַשָּׁוְא.

בחושך ליל ובאור יומם,

בסופה, בסערה, בדומיה.

בצילצלי שמע, בנדנודי תרועה,

בשמש קיץ וברוחות חורף,

בפריחה, בקריסה, בשריפה.

בענן מצויר ובגשם ניתך,

בחיות מטפסות, באדם.

גם קצת משתנה אבל גם נשאר.

בעתיד,

בהווה,

בעבר -

הר.

ליאב ויואב ונווה וניר ודור,

תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור

לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?

הלוואי שלא נצטרך שיפוצים

הכסאות שמורים לוותיקי המרום

החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום

ויש שידורים חיים מלמטה

והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא

וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים

עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים

ואור גדול בניגוד מוחלט

לעולם שממנו לא רואים כמעט

נצח שמיים ואינסוף

ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף

מה הלו"ז שם למעלה?

יש לו"ז בכלל?

נהנים מזיו השכינה?

חיים חיי כלל?

יש שם אחדות? יש געגוע?

הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?

ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,

איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?

גרעין של טוב? יש במה להאמין?

והבחירות שבפתח, וכל התככים,

תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?

יואב ודור וליאב וניר ונווה,

סליחה שהפרעתי לנצח מההווה

יש כמה ניחומי אבלים השבוע

ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע

יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה

ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה

אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה

תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה

תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול

רק פה בארץ הלב כבר חלול

שוב נצבעים מי נהרִי

בכסף עננים

והרים מלאי סלע

ישנים בדמדומי האינסוף

כוכביי, ירחיי, שמשותיי, פנסיי ואורי הפנימי

רק הופכים את החלל למשהו יותר אפור

ופיסת הזוהר הקטנה נמשכת

אך כמה דקות.

אם היית רק שלך בסדר

אבל את לא וגם אני

אבל זה עלייך ועל הכל

הכל זה רק להשכרה

חכירה הכי הרבה

הסוף יבוא

לאט

כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה

הזיכרון

היופי

הכוח

העוצמה

המוח

הבית שקנית בכל הכסף

אפילו הילדים

הכל

בסוף זה יגיע

הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים

בוגרים

בשלים

ואת יושבת מחייכת

שותה את השוקו שלך

כרגיל לאט

כשאני מסתכל עלייך מחייך

חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר

המחילה - כתב עת לסיפורים קצרים

ככה החיים

אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם

נולדים 2 תינוקות בעולם

על כל זוג שמתגרש

יש 4 שזוכים להתקדש

מרקבון

צומחת פריחה

ורק אחרי שיודעים עלבון

יודעים גם מהי שמחה

אחרי  כל שקיעה ארוכה

יש זריחה מאירה

יש שזוכים לקבל

מזה או מזה בנפרד

ויש כאלה

שזה בא להם מעורבב

אחיין חדש

אבל סבוש נפטר

היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים

אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.

ובמצב כזה

לאיזה רגש נותנים את הבמה

הרי שניהם באו באותה שניה

זה נקרא להקדים תרופה למכה?

לערבב עצב עם שמחה....