לגבי א' - יש חרדים שאצלם בשביל לא להגיע למצב שתיארת, הם נותנים כמות מסוימת של פגישות נניח 3-5 לרוב 3 לפי מה שאני מכיר ואחריהן מחליטים לאן פנינו מועדות ע"מ לא למשוך את הקשר כשאין טעם ובשביל להימנע ממצב כמו שתיארת. יצאתי עם מישהי כזאת פעם והיא רצתה להמשיך ואני לא, וזה די מקל על העניין. במקום להתחבט אם כן או לא ולמה לא, יש יעד וכשהגענו אליו מחליטים מה עושים מכאן, יש בזה גם משהו מאוד מאוד טהור ויפה ששומר על איזושהי תמימות שהם לא מכירים יותר מדי חוץ מזה, וככה גם לא נכנסים לבלבלות וסחרורים מיותרים כמו בשאר מגזרים. יש בונוסים ומינוסים זה לא רק טוב, אבל בפעם הראשונה שיצא לי להיפגש עם זה הייתה לבחורה תמימות כזו שלא ראיתי אצל אחרות וידעתי שזה בגלל זה.

יחד עם זאת אגיד שגבר ואישה הם בני אדם עם רגשות וכו' ולכן אחרי כמות מסוימת של פגישות ושיתופים וחוויות הגיוני שהם יגיעו למצב של התאהבות. לרוב זה ילך לכיוון של חתונה, במידה ולא אז כן, סתם חבל על הזמן והמטען הרגשי שיבוא אחר כך.

ולגבי ב' - נכון שזה משהו לא ראוי אבל בשידוכים זה שונה, זה לא "חברה" כמו שאתה מתכוון, כי חברה בתיכון זה לא למטרת חתונה. ובשידוכים זה פשוט שונה הראש מכוון לחתונה אצל שני הצדדים ואז ממילא זה נותן לגיטימציה לנושא כי זה לא בבחינת הפקרות ח"ו.

נערך מחשש לשירשורפלצת נוסף

.

עבר עריכה על ידי אכמל בתאריך כ"ט בניסן תשפ"ה 1:22

מסכימה. אבל זה עדין מעט מורכב.. 

- חושבת תחושת ההתאהבות בדר"כ באה טבעי. ובבדיקה של התאמה טכנית, רוחנית ושבגדול טוב ביחד זה די מוביל לשם(:

- לגבי החברות חושבת שצריך לראות שקיים בסיס (כיבכלזאת צריך לחיות סך שנים ביחד(; ) ומעבר באמת לא צריך יותר.. 

אני גם תוהה עלזה הרבה לאחרונה.. 

הקשר שלפני החתונה אמור להיות בסיס שעליו עומד הכול בהמשך(כמובן שאחרי החתונה זה באמת המקום של הקשר השלם, אבל יש מצב שהוא של 'וארשתיך לי לעולם' שהוא לא דווקא ההתאהבות ואהבה... אלא משו הרבה יותר פנימי ועמוק שהוא אמון בקשר וסוג של כריתת ברית שאתה שלה והיא שלך (רצון לשייכות) זה חיייב להיות... לפעמים זה בא בקלות ואז לדעתי לא צריך הרבה זמן באמת אבל לפעמים זה דורש עבודה על הקשר ואולי כן יותר לפתוח ולהעמיק גם לפני החתונה.. 

יש הבדל בין 'חברה' לבין קשר שהוא למטרת נישואין שיש בו מעבר לרק בדיקת התאמה טכנית.

זה בסדר וזה חשוב שבקשר רציני תתפתח תשוקה בינהם, ורצון חזק לקרבה, ומתוך זה גם תהיה חברות עמוקה.

זה יהיה הבסיס לקשר שלהם בהמשך, וההתאהבות הזאת, מכיוון שהיא כן מכוונת לחתונה, תכשיר את הקרקע לאהבת אמת בהמשך.

כן חשוב להקדים שכל לרגש ולבדוק התאמה לפני שנותנים לרגש להתפרץ, אבל כשמבינים שהכיוון הכללי תואם, לתת לקשר הרגשי הזה להתפתח.

לפי הבנתי, מה שמדברים נגד 'חברה', זה כשהקשר לא מספיק רציני 🙏

2) שהרבנים שמלמדים ככה יצדיקו את הטענה שלהם, רוב הרבנים עם גישה בריאה מסבירים שחברה זה דבר טוב וחשוב שצריך לכוון לחברה לכל החיים.

אסור להתחתן בלי רגש. פשוט אסור.

יש רגש טבעי שמגיע מהיכרות שנוצרת. אבל צריך גם יותר מזה. אתה עומד להתחתן עם מישהי שבעזרת השם תחיה איתה חיים שלמים. לא נראלי כדאי לקחת סיכון…

לדעתי בדיוק כמו שצריך התאמה של פרטים, וצריך כימיה, צריך רגש. גם אם לא המון המון לפני חתונה, צריך לרצות להיפגש ולהרגיש געגוע וחסר כשלא יחד, וכן, להרגיש אהבה. שאכפת לך ממנה ורוצה שיהיה לה טוב, גם אם על חשבונך לפעמים. אחרי חתונה תמיד יש ויתורים. אתה צריך להיות מסוגל לזה.

ולגבי חברה, אני חושבת שזה קצת קשור. כלומר במקומות שאומרים שלא לחכות לרגש, גם הרבה יותר נגד הקטע של חברה (גם בדייטים כאמור)

לא מכלילה כמובן.

ובמקומות היותר פתוחים שנגד חברה סתם כך, אבל כן בדייטים, מנהסתם כחלק מזה יש יותר רגש כלפיה.

ואגב לדעתי הגישה השניה נכונה. אני נגיד רוצה להתחתן עם מישהו שיהיה חבר שלי. לא רק שנצא לדייטים, אלא גם ממש חברים טובים. וזה לדעתי חלק מזוגיות בריאה. 

כשהתחלתי לצאת עברתי ממצב שלדבר עם בנות זה נהיה מוקצה מחמת מיאוס למצב שבו זה הכשר מצווה. זאת לא תנועה קלה. 

בתור בחור ישיבה שנמדד בצורה אובייקטיבית בסדר יומו על ההקפדה של הלימוד והתפילות ועוסק בעניינים ברומו של עולם צריך להתעסק בסתם לעשות כיף? מנקודת מבט של בייניש זה יכול להיות תלוש. מה הפתרון? לא כל כך יודע, אבל מה שבטוח יש פה תנועה של רצוא ושוב בין גישה שיכלית לבין גישה ריגשית. הקב"ה ברא אותנו גם עם רגש וגם עם שכל אז הגיוני שנצטרך להיות עם שניהם במינון כלשהו.

אבל לפי א' - יוצא לפי דבריך שהתאמה של קשר יכולה להמדד בצורה תיאורטית בלבד, זה נשמע לי לא כל כך הגיוני.

אם בחור נפגש אם מישהי, אם ייתחתן איתה אז במילא זו אשתו לעתיד.

ואם לא, אז יצא לו להכיר טוב עוד אחות, כי כל ישראל אחים

א. אהבה זה הדבר הכי דתי ומחובר לתורה שיש.. בכלל לא חילוני.

ואהבה זה הבסיס לחתונה. כשאהבה מגיעה בזמן הנכון ובתוך קשר אמיתי, היא נפלאה ביותר. עמובן עם שמירה על הגבולות וכו'

חשוב ביותר להגיע עם אהבה לחתונה, "ראה חיים עם האישה אשר אהבת". אחרי החתונה מטבע הדברים יש אתגרים, והאהבה נותנת את הכח והמנוע לצלוח אותם ולהביא את הקשר למקןם חזק יותר.

ולא לבנות על זה ש"הרגש יגיע אחרי החתונה", מכירה כאלו שזה לא הגיע, וזה עצוב וכואב מאד..

ב. חברה בגיל הלא נכון זה לא בריא ולא טוב, זה פוגע בהרבה תחומים. אבל כשמגיע הזמן הנכון- זה מצוין! כמובן, לא למשוך את הקשר, אלא שזה יהיה מוביל לחתונה, אבל בהחלט המטרה היא שהבעל והאישה יהיו החברים הכי טובים!

זה דורש לעשות איזה סוויצ' בהסתכלות, אבל בסופו של דבר, דרך התורה היא הדרך הטובה ביותר לזוגיות מאושרת וחזקה- האישה הנכונה, בזמן הנכון, במקום הנכון..

(ולא סתם הכרובים היו כדמות איש ואישה... זה הדבר הכי גבוה וקדוש!)

הבעיות בחברה בתיכון שהרבנים מדברים עליהן הן 

א. בזבוז הכוחות הנפשיים שמיועדים לזוגיות אמיתית. (לבני 16 לרוב אין בגרות רגשית לנהל מערכת יחסים בצורה נכונה)

ב. נפילות. (גם כן, הרבה יותר קשה ומאתגר בגיל שבו ההורמונים משתוללים)

כשיוצאים לצורך קשר אמיתי, בגיל בוגר יותר מתוך מוכנות להקים בית, סעיף א׳ כמעט ולא קיים, לפחות לא באותו אופן. לא מדובר על המד״שית המגניבה שזורם לך לשחנ״ש איתה עד 2 בלילה, אתה בא מראש בגישה של בחינה האם הבחורה מתאימה לך מבחינת הערכים, האופי, המידות, תפיסת העולם, שפה משותפת וכו׳. אתה לא נופל לסיטואציה הזאת וזורם אלא בא מתוך מודעות וחשיבה לטווח ארוך.

אני חושבת שאתה גם מתכוון למקרה של פרדה כואבת, וגם כאן יש הבדל בין חברה מהתיכון לחברה לקראת חתונה בגיל 23+ אחרי שכבר עברת ישיבה וצבא וכו׳. ברור שקשר לקראת חתונה הוא הרבה יותר עמוק, והרבה ויותר כואב להיפרד ממנו, זה בגלל שהוא גם משמעותי יותר. 

אבל עדיין הוא הרבה יותר מקדם אותך לקראת המטרה האמיתית שלך ובעל פוטנציאל, מאשר קשר שהוא מראש בזבוז זמן ידוע מראש.

גם חז״ל אוסרים לקדש אישה בלי שיראנה. ובתקופתם הייתה נהוגה תקופת אירוסין ארוכה שאולי אפשר להקביל אותה לדייטים של ימינו.

במישור היותר פרקטי, אף בחורה שהיא לא מחסידות מאוד מאוד סגורה לא תסכים בימינו להתחתן בלי להכיר קודם. ולהכיר כולל יותר מלשמוע מאבא שלה שדיבר עם הרב שלו שהוא העילוי של הישיבה וסיים את הש״ס בגיל 18. זה נחמד וזאת התחלה טובה, אבל יש משהו באינטרקציה בין שני אנשים שאי אפשר לחזות מראש לפי רשימת מכולת של תכונות של שניהם. מציאת חן היא לא רק במובן של מראה אלא גם לחבב (במינימום!) את הבן אדם עצמו. 

אתה לא יכול לקבל רשימה של תכונות של בחורה ורק על סמך זה להחליט להתחתן. היא יכולה להיות בחורה מצוינת על הנייר, אבל לא מתאימה לך מבחינת האינטרקציה בינכם ולא מעוררת בך רגש. בימינו הדרישות למעורבות רגשית בזוגיות הרבה יותר גבוהות בימנו, וכחלק מהעוצמות הגבוהות שאפשר להגיע אילהן בנישואים, זה מצריך תקופת היכרות וברור לפני כן.

אני יודעת שבסך הכל נסחתי מחדש את הטענה ״אתה צריך לראות שאתה אוהב אותה״, אבל זה בהחלט משמעותי. זה כמובן לא אומר שצריך להגיע לרמות היכרות עמוקות מידי בלי מחויבות כמו אצל חילונים שגרים ביחד, נוגעים וכו׳. והשאלה כמה היכרות צריך לפני החתונה תלויה בהחלט בתת המגזר שלך, אבל ברור שצריך היכרות מספיק עמוקה שתוכל הגיד שאתם מכירים אחד את השני ויכולים לקבל החלטה מושכלת.

בסופו של דבר זוגיות קשורה לאינטליגנציה רגשית ולתקשורת בין אישית, זה לא חישוב הלכתי קר של עלות מול תועלת, זה קשר עמוק עם בן אדם אחר. וכשאתה מחליט שאתה מוכן לזה אתה צריך באמת להיות מוכן לזה. קצת מצחיק לרצות להתחתן בלי לרצות קשר זוגי עם האחת שאתה בודק אם אתה רוצה להתחתן איתה.

דאמר רב יהודה אמר רב האסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך. 

היא העירה כיצד להבנתה התפיסה הדתית אמורה להיות והעירה שיש בכך בעיות:

אם הבעיות הללו נכונות, יתכן שהתפיסה הדתית שהיא הציגה שגויה.

אני בכוונה לא מתייחס למה בדיוק, כי באתי לעורר מחשבה ולא לתת תשובה. יש פה טווח לא קטן בפורום, אין סיבה דווקא שהמקום הדתי שלי הוא הכי נכון כאן

כתבו פה תשובות יפות על הקטע הכללי של דייטים אצל דתיים ואני מסכימה עם זה שצריך רגש לפני החתונה יחד עם שמירה על גבולות ההלכה ועל צניעות (שזה דברים שיפים גם לאחר חתונה), אבל בפרקטי בכל קשר מרגיש לי שזה משהו אחר בהתאם לאדם. ובאמת אני אגיד בהזדמנות הזאת, שלי אישית מפריע שבחורים מסוימים באים בגישה חברית מדי על ההתחלה כשאנחנו עוד לא מכירים. ישר מנסים להכנס לחלק ה"פאן". כאילו קצת דיסטנס... למה להתנהג בצורה זולה... אין צורך לנסות לעשות רושם של זורם. תהיה אמיתי. תכבד את עצמך ואותי. אני חושבת שזה מעיד הרבה על האדם. 

יש כאלו שזה עושה להן טוב. מספיק שהבחור פגש כמה כאלו ויחשוב שגם לך זה יעשה טוב.

ככל שהגילאים עולים גם יש מעט פתיחות בעניין הזה. נמאס לחזור כל פעם על שבלונת הפגישה הראשונה בפעם האלף אז מנסים לשבור אותה בכל מיני דרכים.

הפתרון הוא הרגיל - תקשורת. תגידי בעדינות שזה פחות מתאים לך בשלב הזה וזהו. 

מבינה... (אבל בכנות זה עצוב קצת) תודה😏

כולנו היינו רוצים להתחתן עם הראשון \ה שלנו.

לא זו מנת חלקנו. אז כל אחד מחפש את הדרך שלו להתמודד.

יש דרכים גרועות יותר להשתדל להיות נחמד לשניה. 

ילקוט שמעוני תהלים תשצד:
מטרונא שאלה את רבי יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששה, ומאותה שעה במה הוא עסוק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש, א"ל אם הדבר קשה יכולה אני לזווג מאה עבדים ומאה שפחות בלילה אחת, עשתה כך, עמדו והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו זה אומר אני נוטל את זו וזאת אומרת אני נוטלת את זה, למחר שלחה וקראה לו וספרה לו כל הדברים, אמר לה אם הדבר הזה קל בעיניך קשה הוא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף מה טעם אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות...

מדרש זה המצטרף לעוד מדרשים דומים ממחיש את זה שנושא הזיווג הוא עול רציני ואינו רק בדיקת התאמה.

צריך סייעתא דשמיא מהקב"ה מזווג הזיווגים, אך ההשתדלות הנדרשת היא שתהליך הדייטים יהיה תהליך שבו נוצר קשר מסוים בין בני הזוג שהוא תהליך הזיווג.

קשר זה מתבטא גם בבחינה הדדית אך בעיקר בעצם מציאת החן שהיא מושג מורכב מהרבה אלמנטים דתיים, רגשיים ואישיותיים.

ואגב יש לדעת שבניית הקשר בין בני הזוג היא תהליך לכל החיים ולא רק בדרך אל החופה.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.