לגבי א' - יש חרדים שאצלם בשביל לא להגיע למצב שתיארת, הם נותנים כמות מסוימת של פגישות נניח 3-5 לרוב 3 לפי מה שאני מכיר ואחריהן מחליטים לאן פנינו מועדות ע"מ לא למשוך את הקשר כשאין טעם ובשביל להימנע ממצב כמו שתיארת. יצאתי עם מישהי כזאת פעם והיא רצתה להמשיך ואני לא, וזה די מקל על העניין. במקום להתחבט אם כן או לא ולמה לא, יש יעד וכשהגענו אליו מחליטים מה עושים מכאן, יש בזה גם משהו מאוד מאוד טהור ויפה ששומר על איזושהי תמימות שהם לא מכירים יותר מדי חוץ מזה, וככה גם לא נכנסים לבלבלות וסחרורים מיותרים כמו בשאר מגזרים. יש בונוסים ומינוסים זה לא רק טוב, אבל בפעם הראשונה שיצא לי להיפגש עם זה הייתה לבחורה תמימות כזו שלא ראיתי אצל אחרות וידעתי שזה בגלל זה.

יחד עם זאת אגיד שגבר ואישה הם בני אדם עם רגשות וכו' ולכן אחרי כמות מסוימת של פגישות ושיתופים וחוויות הגיוני שהם יגיעו למצב של התאהבות. לרוב זה ילך לכיוון של חתונה, במידה ולא אז כן, סתם חבל על הזמן והמטען הרגשי שיבוא אחר כך.

ולגבי ב' - נכון שזה משהו לא ראוי אבל בשידוכים זה שונה, זה לא "חברה" כמו שאתה מתכוון, כי חברה בתיכון זה לא למטרת חתונה. ובשידוכים זה פשוט שונה הראש מכוון לחתונה אצל שני הצדדים ואז ממילא זה נותן לגיטימציה לנושא כי זה לא בבחינת הפקרות ח"ו.

נערך מחשש לשירשורפלצת נוסף

.

עבר עריכה על ידי אכמל בתאריך כ"ט בניסן תשפ"ה 1:22

מסכימה. אבל זה עדין מעט מורכב.. 

- חושבת תחושת ההתאהבות בדר"כ באה טבעי. ובבדיקה של התאמה טכנית, רוחנית ושבגדול טוב ביחד זה די מוביל לשם(:

- לגבי החברות חושבת שצריך לראות שקיים בסיס (כיבכלזאת צריך לחיות סך שנים ביחד(; ) ומעבר באמת לא צריך יותר.. 

אני גם תוהה עלזה הרבה לאחרונה.. 

הקשר שלפני החתונה אמור להיות בסיס שעליו עומד הכול בהמשך(כמובן שאחרי החתונה זה באמת המקום של הקשר השלם, אבל יש מצב שהוא של 'וארשתיך לי לעולם' שהוא לא דווקא ההתאהבות ואהבה... אלא משו הרבה יותר פנימי ועמוק שהוא אמון בקשר וסוג של כריתת ברית שאתה שלה והיא שלך (רצון לשייכות) זה חיייב להיות... לפעמים זה בא בקלות ואז לדעתי לא צריך הרבה זמן באמת אבל לפעמים זה דורש עבודה על הקשר ואולי כן יותר לפתוח ולהעמיק גם לפני החתונה.. 

יש הבדל בין 'חברה' לבין קשר שהוא למטרת נישואין שיש בו מעבר לרק בדיקת התאמה טכנית.

זה בסדר וזה חשוב שבקשר רציני תתפתח תשוקה בינהם, ורצון חזק לקרבה, ומתוך זה גם תהיה חברות עמוקה.

זה יהיה הבסיס לקשר שלהם בהמשך, וההתאהבות הזאת, מכיוון שהיא כן מכוונת לחתונה, תכשיר את הקרקע לאהבת אמת בהמשך.

כן חשוב להקדים שכל לרגש ולבדוק התאמה לפני שנותנים לרגש להתפרץ, אבל כשמבינים שהכיוון הכללי תואם, לתת לקשר הרגשי הזה להתפתח.

לפי הבנתי, מה שמדברים נגד 'חברה', זה כשהקשר לא מספיק רציני 🙏

2) שהרבנים שמלמדים ככה יצדיקו את הטענה שלהם, רוב הרבנים עם גישה בריאה מסבירים שחברה זה דבר טוב וחשוב שצריך לכוון לחברה לכל החיים.

אסור להתחתן בלי רגש. פשוט אסור.

יש רגש טבעי שמגיע מהיכרות שנוצרת. אבל צריך גם יותר מזה. אתה עומד להתחתן עם מישהי שבעזרת השם תחיה איתה חיים שלמים. לא נראלי כדאי לקחת סיכון…

לדעתי בדיוק כמו שצריך התאמה של פרטים, וצריך כימיה, צריך רגש. גם אם לא המון המון לפני חתונה, צריך לרצות להיפגש ולהרגיש געגוע וחסר כשלא יחד, וכן, להרגיש אהבה. שאכפת לך ממנה ורוצה שיהיה לה טוב, גם אם על חשבונך לפעמים. אחרי חתונה תמיד יש ויתורים. אתה צריך להיות מסוגל לזה.

ולגבי חברה, אני חושבת שזה קצת קשור. כלומר במקומות שאומרים שלא לחכות לרגש, גם הרבה יותר נגד הקטע של חברה (גם בדייטים כאמור)

לא מכלילה כמובן.

ובמקומות היותר פתוחים שנגד חברה סתם כך, אבל כן בדייטים, מנהסתם כחלק מזה יש יותר רגש כלפיה.

ואגב לדעתי הגישה השניה נכונה. אני נגיד רוצה להתחתן עם מישהו שיהיה חבר שלי. לא רק שנצא לדייטים, אלא גם ממש חברים טובים. וזה לדעתי חלק מזוגיות בריאה. 

כשהתחלתי לצאת עברתי ממצב שלדבר עם בנות זה נהיה מוקצה מחמת מיאוס למצב שבו זה הכשר מצווה. זאת לא תנועה קלה. 

בתור בחור ישיבה שנמדד בצורה אובייקטיבית בסדר יומו על ההקפדה של הלימוד והתפילות ועוסק בעניינים ברומו של עולם צריך להתעסק בסתם לעשות כיף? מנקודת מבט של בייניש זה יכול להיות תלוש. מה הפתרון? לא כל כך יודע, אבל מה שבטוח יש פה תנועה של רצוא ושוב בין גישה שיכלית לבין גישה ריגשית. הקב"ה ברא אותנו גם עם רגש וגם עם שכל אז הגיוני שנצטרך להיות עם שניהם במינון כלשהו.

אבל לפי א' - יוצא לפי דבריך שהתאמה של קשר יכולה להמדד בצורה תיאורטית בלבד, זה נשמע לי לא כל כך הגיוני.

אם בחור נפגש אם מישהי, אם ייתחתן איתה אז במילא זו אשתו לעתיד.

ואם לא, אז יצא לו להכיר טוב עוד אחות, כי כל ישראל אחים

א. אהבה זה הדבר הכי דתי ומחובר לתורה שיש.. בכלל לא חילוני.

ואהבה זה הבסיס לחתונה. כשאהבה מגיעה בזמן הנכון ובתוך קשר אמיתי, היא נפלאה ביותר. עמובן עם שמירה על הגבולות וכו'

חשוב ביותר להגיע עם אהבה לחתונה, "ראה חיים עם האישה אשר אהבת". אחרי החתונה מטבע הדברים יש אתגרים, והאהבה נותנת את הכח והמנוע לצלוח אותם ולהביא את הקשר למקןם חזק יותר.

ולא לבנות על זה ש"הרגש יגיע אחרי החתונה", מכירה כאלו שזה לא הגיע, וזה עצוב וכואב מאד..

ב. חברה בגיל הלא נכון זה לא בריא ולא טוב, זה פוגע בהרבה תחומים. אבל כשמגיע הזמן הנכון- זה מצוין! כמובן, לא למשוך את הקשר, אלא שזה יהיה מוביל לחתונה, אבל בהחלט המטרה היא שהבעל והאישה יהיו החברים הכי טובים!

זה דורש לעשות איזה סוויצ' בהסתכלות, אבל בסופו של דבר, דרך התורה היא הדרך הטובה ביותר לזוגיות מאושרת וחזקה- האישה הנכונה, בזמן הנכון, במקום הנכון..

(ולא סתם הכרובים היו כדמות איש ואישה... זה הדבר הכי גבוה וקדוש!)

הבעיות בחברה בתיכון שהרבנים מדברים עליהן הן 

א. בזבוז הכוחות הנפשיים שמיועדים לזוגיות אמיתית. (לבני 16 לרוב אין בגרות רגשית לנהל מערכת יחסים בצורה נכונה)

ב. נפילות. (גם כן, הרבה יותר קשה ומאתגר בגיל שבו ההורמונים משתוללים)

כשיוצאים לצורך קשר אמיתי, בגיל בוגר יותר מתוך מוכנות להקים בית, סעיף א׳ כמעט ולא קיים, לפחות לא באותו אופן. לא מדובר על המד״שית המגניבה שזורם לך לשחנ״ש איתה עד 2 בלילה, אתה בא מראש בגישה של בחינה האם הבחורה מתאימה לך מבחינת הערכים, האופי, המידות, תפיסת העולם, שפה משותפת וכו׳. אתה לא נופל לסיטואציה הזאת וזורם אלא בא מתוך מודעות וחשיבה לטווח ארוך.

אני חושבת שאתה גם מתכוון למקרה של פרדה כואבת, וגם כאן יש הבדל בין חברה מהתיכון לחברה לקראת חתונה בגיל 23+ אחרי שכבר עברת ישיבה וצבא וכו׳. ברור שקשר לקראת חתונה הוא הרבה יותר עמוק, והרבה ויותר כואב להיפרד ממנו, זה בגלל שהוא גם משמעותי יותר. 

אבל עדיין הוא הרבה יותר מקדם אותך לקראת המטרה האמיתית שלך ובעל פוטנציאל, מאשר קשר שהוא מראש בזבוז זמן ידוע מראש.

גם חז״ל אוסרים לקדש אישה בלי שיראנה. ובתקופתם הייתה נהוגה תקופת אירוסין ארוכה שאולי אפשר להקביל אותה לדייטים של ימינו.

במישור היותר פרקטי, אף בחורה שהיא לא מחסידות מאוד מאוד סגורה לא תסכים בימינו להתחתן בלי להכיר קודם. ולהכיר כולל יותר מלשמוע מאבא שלה שדיבר עם הרב שלו שהוא העילוי של הישיבה וסיים את הש״ס בגיל 18. זה נחמד וזאת התחלה טובה, אבל יש משהו באינטרקציה בין שני אנשים שאי אפשר לחזות מראש לפי רשימת מכולת של תכונות של שניהם. מציאת חן היא לא רק במובן של מראה אלא גם לחבב (במינימום!) את הבן אדם עצמו. 

אתה לא יכול לקבל רשימה של תכונות של בחורה ורק על סמך זה להחליט להתחתן. היא יכולה להיות בחורה מצוינת על הנייר, אבל לא מתאימה לך מבחינת האינטרקציה בינכם ולא מעוררת בך רגש. בימינו הדרישות למעורבות רגשית בזוגיות הרבה יותר גבוהות בימנו, וכחלק מהעוצמות הגבוהות שאפשר להגיע אילהן בנישואים, זה מצריך תקופת היכרות וברור לפני כן.

אני יודעת שבסך הכל נסחתי מחדש את הטענה ״אתה צריך לראות שאתה אוהב אותה״, אבל זה בהחלט משמעותי. זה כמובן לא אומר שצריך להגיע לרמות היכרות עמוקות מידי בלי מחויבות כמו אצל חילונים שגרים ביחד, נוגעים וכו׳. והשאלה כמה היכרות צריך לפני החתונה תלויה בהחלט בתת המגזר שלך, אבל ברור שצריך היכרות מספיק עמוקה שתוכל הגיד שאתם מכירים אחד את השני ויכולים לקבל החלטה מושכלת.

בסופו של דבר זוגיות קשורה לאינטליגנציה רגשית ולתקשורת בין אישית, זה לא חישוב הלכתי קר של עלות מול תועלת, זה קשר עמוק עם בן אדם אחר. וכשאתה מחליט שאתה מוכן לזה אתה צריך באמת להיות מוכן לזה. קצת מצחיק לרצות להתחתן בלי לרצות קשר זוגי עם האחת שאתה בודק אם אתה רוצה להתחתן איתה.

דאמר רב יהודה אמר רב האסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך. 

היא העירה כיצד להבנתה התפיסה הדתית אמורה להיות והעירה שיש בכך בעיות:

אם הבעיות הללו נכונות, יתכן שהתפיסה הדתית שהיא הציגה שגויה.

אני בכוונה לא מתייחס למה בדיוק, כי באתי לעורר מחשבה ולא לתת תשובה. יש פה טווח לא קטן בפורום, אין סיבה דווקא שהמקום הדתי שלי הוא הכי נכון כאן

כתבו פה תשובות יפות על הקטע הכללי של דייטים אצל דתיים ואני מסכימה עם זה שצריך רגש לפני החתונה יחד עם שמירה על גבולות ההלכה ועל צניעות (שזה דברים שיפים גם לאחר חתונה), אבל בפרקטי בכל קשר מרגיש לי שזה משהו אחר בהתאם לאדם. ובאמת אני אגיד בהזדמנות הזאת, שלי אישית מפריע שבחורים מסוימים באים בגישה חברית מדי על ההתחלה כשאנחנו עוד לא מכירים. ישר מנסים להכנס לחלק ה"פאן". כאילו קצת דיסטנס... למה להתנהג בצורה זולה... אין צורך לנסות לעשות רושם של זורם. תהיה אמיתי. תכבד את עצמך ואותי. אני חושבת שזה מעיד הרבה על האדם. 

יש כאלו שזה עושה להן טוב. מספיק שהבחור פגש כמה כאלו ויחשוב שגם לך זה יעשה טוב.

ככל שהגילאים עולים גם יש מעט פתיחות בעניין הזה. נמאס לחזור כל פעם על שבלונת הפגישה הראשונה בפעם האלף אז מנסים לשבור אותה בכל מיני דרכים.

הפתרון הוא הרגיל - תקשורת. תגידי בעדינות שזה פחות מתאים לך בשלב הזה וזהו. 

מבינה... (אבל בכנות זה עצוב קצת) תודה😏

כולנו היינו רוצים להתחתן עם הראשון \ה שלנו.

לא זו מנת חלקנו. אז כל אחד מחפש את הדרך שלו להתמודד.

יש דרכים גרועות יותר להשתדל להיות נחמד לשניה. 

ילקוט שמעוני תהלים תשצד:
מטרונא שאלה את רבי יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששה, ומאותה שעה במה הוא עסוק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש, א"ל אם הדבר קשה יכולה אני לזווג מאה עבדים ומאה שפחות בלילה אחת, עשתה כך, עמדו והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו זה אומר אני נוטל את זו וזאת אומרת אני נוטלת את זה, למחר שלחה וקראה לו וספרה לו כל הדברים, אמר לה אם הדבר הזה קל בעיניך קשה הוא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף מה טעם אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות...

מדרש זה המצטרף לעוד מדרשים דומים ממחיש את זה שנושא הזיווג הוא עול רציני ואינו רק בדיקת התאמה.

צריך סייעתא דשמיא מהקב"ה מזווג הזיווגים, אך ההשתדלות הנדרשת היא שתהליך הדייטים יהיה תהליך שבו נוצר קשר מסוים בין בני הזוג שהוא תהליך הזיווג.

קשר זה מתבטא גם בבחינה הדדית אך בעיקר בעצם מציאת החן שהיא מושג מורכב מהרבה אלמנטים דתיים, רגשיים ואישיותיים.

ואגב יש לדעת שבניית הקשר בין בני הזוג היא תהליך לכל החיים ולא רק בדרך אל החופה.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰