לא שנה מאז שנפלת
שאתה לא פה
כואב לי פיזית לחשוב עליך
לראות אותך מחייך
אני זוכר את ההספד של אבא שלך כמו אתמול
זעקת אבא ששכל את הבן שלו
סיפר שהוא לא הצליח לשיר את עודד והנעקד בראש השנה לפני שנפלת
זה לא עזר
בכל זאת זה קרה
אני זוכר את האחים שלך
את אמא שלך,
את כל מי שספד לך
אותי על מדים מנסה להבין איך מרגישים איך מתקדמים מכאן
את משמר הכבוד את ירי הכבוד את החברים שלך שהכאב ניבט מכל מבט שלהם
ואתה לא פה
היה ברור שמבין כולנו אתה הכי טוב
כמעט מלאך
לא מאמין שאני מדבר אליך בלשון עבר
לא מאמין שאין לי עוד חיבוק אחרון ממך
לא מאמין שאתה שוכב שם מתחת למצבת השיש הקרה
לפחות יש משהו להתפרק עליו
וברור לך שבצפירה אני אחשוב עליך
למעשה כל השבוע האחרון היית שם
נכחת איתי
אתה פשוט לא יודע
הדמעות מטשטשות את המציאות
ואף אחד לא באמת מבין את הכאב
אף אחד לא יודע כמה דוקר לי בחזה
איזה גוש בגרון זה להזכר בך
מי שלא חווה את זה לא מבין
אז אני מנתק רגש פועל על אוטומט
מזל שצריך אותי בבסיס
שיש מה לעשות
רק לא לשקוע לזה
כל שאלה מתעניינת על מה אתה חושב
או איך אתה מרגיש
הופכת למלכודת שקשה לצאת ממנה
לך תסביר
שאתה נמצא שם כל פעם שעוצם עיניים
לך תגיד להם שאתה מנסה לא להרגיש ולא לחשוב
כי הדמעות פשוט יצאו בלי שליטה
לך תסביר את הכאב
אחי מהורים אחרים
כואב לי עליך שלו
אני אגיע מחר לקבר שלך עם הבת זוג
נעשה בניכם היכרות
נתקשר דרך הדמעות
אני אוהב אותך שלו
תנוח על משכבך בשלום ❤️