היריון.. בקרוב?הילושש

שבוע טוב ובשורות טובות! 

 

הגדול שלי ב"ה בן 3.5 

הקטנה בת 1.2 

תודה לה'! 

 

בגדול, הלידה הראשונה- קיסרית, 

הלידה האחרונה הייתה לידה רגילה אך עם קרע דרגה 3 כך שמלכתחילה אמרו לי שעדיף לי למנוע למשך 9-12 חודשים.

 

יש לי הרבה מאוד שיקולים: 

 

א.  ממש קשה לי המחשבה שיהיה הפרש גדול בין הילדים.   אני רוצה אותם כמה שיותר צמודים (רציתי ראשונים צמודים.. ה' לא רצה) 

ב. הגיל שלי.. אני בת 30 

ג.  אני על גלולות סרזט. אבל הפסקתי להניק לא מזמן, עדיין לא קיבלתי מחזור, ואני חושבת שאחרי הפסקת הגלולות- לוקח זמן לגוף לחזור לעצמו, ואני מפחדת שייקח הרבה זמן. 

ד. אני פשוט רוצה ומצד שני מפחדת לרצות. 

 

שיקולים נגד: 

 

א. המשקל שלי. ועם זאת, לא מתקדמת לעבר ירידה במשקל לצערי. 

ב. מרגישה שרק עכשיו התחלתי להתאזן מבחינת התנהלות עם 2. אז להפר את האיזון? 

ג. כלכלית. מפחיד. המבחנים שלי לא נראים באופק, אין לנו אפשרות להחזיק רכב. קשוח כלכלית ב"ה. מרגישה שרודפים אחרי כסף  

ד. כל הנושא של רצפת האגן וכל האזור שעדיין מרגישה שלא התאושש מהלידה האחרונה. (למרות שהייתי אצל הרופא בכמה בדיקות אחרי הקרע- ואמרו שאין מניעה להיכנס להיריון) 

ה. אני לא מרגישה שאני סבלנית 100% לילדים שלי היום. מפחיד אותי עוד אחד. 

ו. אני לא יודעת אם מיציתי את הבת שנה שלי עדיין.. (ומצד שני להיכנס להיריון לוקח זמן, הריון לוקח זמן- עד אז אמצה אותה לא?) 

ז. בעלי טוען שהזוגיות שלנו על הפנים והוא לא מוכן לשמוע על עוד ילד. אני מסכימה איתו שהזוגיות שלנו לא אי אי איי.. אבל (!) לא מרגישה שאנחנו עושים משהו בשביל לשפר אותה.. לטענת בעלי-  אין לנו זמן זוגי, אנחנו לא יוצאים לשומקום, אנחנו לא מתפנקים יותר מידי.. אנחנו- בית עבודה, בית עבודה. אבל גם אם נמשיך למנוע-זה יהיה אותו דבר, אין לנו בייביסיטר זמינה, זה בדכ אח שלי/ אחות שלו והם כזה.. לא כ"כ בעניין.. בייביסיטר בתשלום- כאמור בסעיף ג. אז מבחינתי זה לא שיקול נגד. 

 

 

ברור שתגידו שמה השאלה פה, זה לא הזמן. 

אבל מפחיד אותי למנוע הרבה זמן. 

 

עשינו שאלת רב, 

הרב אמר מקסימום עוד חצי שנה. 

 

זמן המון זמן. חצי שנה למניעה, עוד בערך חצי נשה עד שהגוף מסתדר עם עצמו, ועוד 9 חודשים של הריון. בערך. 

זה עוד משהו כמו שנה וחצי שנתיים. 

הגדול שלי יהי בן 5-5.5, רגע לפני כיתה א. 

הבת שלי תהיה בת 3 בערך. 

זה מרגיש לי הפרש גדול מידי. 

 

 

 

 

מרגיש לימרגול
שחלק מהשיקולים שכתבת באמת אפשר ממש להתמודד איתם… אבל נשמע שיש עליך המון, וכתבת שזה גם משפיע על הקשר עם בעלך. אני חושבת שהייתי מחכה עוד, אבל לא ״מחכה״ אלא מנצלת את הזמן לשיפור הזוגיות, ירידה במשקל, מציאת איזון כלכלי וכו׳. זה נכון שהריון הוא 9 חודשים שזה זמן, אבל זה לא שהכל כרגיל בהריון…


ואגב, גיל 30 זה גיל צעיר ללדת בו (גם אם יש שיולדות הרבה לפני), והפרש של 3 שנים ממש לא מרגיש לי רחוק מדי…


וברור שאם את תפסיקי מניעה זה רק בהסכמה משותפת שלך ושל בעלך… 

רק לגבי מה שקראת לו "מיצוי"ירושלמית במקור
אז שלי בת 2.8 ורק בחודשיים האחרונים התחלנו באמת ליהנות מהגידול שלה. בפסח שמתי לב שאם הייתי עכשיו מטופלת בניובורן או אפילו סתם בהיריון - אין סיכוי שהייתי מקדישה מחשבה מספקת להתפתחות הזו שלה, קל וחומר שלא להשקיע בזה או להצליח ליהנות מזה.


לטעמי מה שהכי מכריע פה לפחות כרגע זה חוסר ההסכמה עם בעלך. מציעה לך להתחיל ב"לשנות את זה" אצלו.


בהצלחה במה שתבחרי!

סליחה התכוונתי להגיב לפותחתירושלמית במקור
אני חושבתתקומה

שהמניע שלך לילד נוסף הוא לא מדוייק (סליחה על הניסוח).

זאת אומרת, השיקול המרכזי הוא ההפרש.

וזה לא שיקול בעיניי.

בעלך אומר לך בפה מלא שהוא לא מוכן. הוא אומר שהזוגיות לא משהו. בעיניי זו מתנה!! כי זה אומר שהוא מודע, ואם הוא מודע, זה אומר שיש כאן גם מקום לשיפור.

השאלה מה את מוכנה לעשות בשביל זה?


יש לך המון עומס בחיים, נכון. אבל העומס הזה קשור לבחירות. איזה מקצוע ללמוד, כמה ילדים להביא ובאיזה הפרש. יש לך עכשיו אפשרות לעצור רגע, ולאפשר לכם פניות.

ילדים זו ברכה, אבל זה גם דורש המון זמן וכוחות (נפשיים ופיזיים).

ובעיניי כדי שיהיה כוח להמשיך לגדל ילדים, זוגיות טובה זה בסיס לחיים טובים. וכן, גם זמן, ובריאות ומצב כלכלי.

זה לא שיקולים שוליים. אלו החיים.

ובעיניי עכשיו השאלה היא "איך אני רוצה שהחיים שלי יראו?" האם במירוץ תמידי, או שאני מאפשרת לעצמי להכניס יותר נחת כדי להצליח לנהל את חיי ולא להיגרר אחרי הבחירות שעשיתי בעבר.


בעיניי חצי שנה זה כלוםבוקר אור

והאמת שאם בעלך לא מוכן לא רואה כאן שאלה

מוסיפה הארה לגבי הלידה עם הקרע- אמרו לך משהו לגבי הלידה הבאה? לרוב ממליצים ללדת בקיסרי אחרי (בטח כשיש קיסרי בעבר) אז הייתי מכניסה את זה גם לשיקולים (אם לא תוכלי ללדת המון ילדים גן ככה, אז אולי אין בעיה לרווח)

כמובן תתייעצי עם רופא אבל נקודה למחשבה

עונהבאתי מפעם

אם חשוב לך הריון עכשיו אז תקחי את הזוגיות בידיים שלך , לדעתי זה הנושא הכי חשוב כרגע מכל הטענות. זוגיות לא טובה, ולהכניס למשוואה הריון זה ממש הרסני מראש.

כל הקטע הזה של לתכנן הפרשים ולהנדס את זה, יש בזה משהו מאוד לא נכון בעיני. זה לא בובות, זה לא חיות מחמד, זה נשמות שיורדות לעולם. מורידים אותן באהבה, בנחת, בשמחה. לא ב... ''זה צריך להכנס לי טוב ללוז''. סליחה. 

מה הסיבה שאת רוצה צפופים?אמאשוני

נשמע שאת לא קשובה למציאות אלא יותר למשאלות לב.

ילד נוסף זה אושר גדול אבל הוא לא יפתור לך את הבעיות הלא פתורות.

במקום להיכנס להרפתקאה שתסבך עוד יותר את העניינים, צריך לפתור את הבעיות בדרך ולהיכנס לעוד הריון ולידה ממקום בריא יותר.


אם יש בעיות בזוגיות צריך להתמודד איתם ולא להפיל את זה על אין כסף, אין איך לשפר את הזוגיות, אז יאללה שיהיה עוד ילד.

תציבי לך יעדים איך את פותרת את הדברים ותתקדמו לשם. כל החיים לפנייך וחבל להרוס את העתיד ממקום של חוסר השקעה בהווה.

ואגב, הגילאים שתיארת של ילד עולה לא', ילדה בת 3 ותינוק זה מושלם בעיני.

(אם כי לא הייתי סומכת על התקופה שחישבת של "עד שהגוף יתאזן" יכול להיות שהפעם זה ילך מהר יותר. את צריכה להיות ערוכה ומוכנה לעוד ילד ולא להיות מופתעת אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, זו התמודדות של מכאן והלאה)

מוסיפהתקומה

עוד משהו לגבי המיצוי - אני לא בטוחה שאני לגמרי מבינה למה את מתכוונת, אבל אני אגיד שכל גיל מביא איתו את החן שלו, אבל גם את הקשיים שלו.

ונכון שכיף שיש תינוק להתפנק איתו

אבל זה משמעותי גם כשיש פניות ונחת לילדים כשהם גדלים. שאולי ההתעסקות הטכנית קטנה, אבל הצורך הנפשי הוא משמעותי.

מה עם לעבור למניעה לא הורמונלית?אם_שמחה_הללויה

אולי זה גם יכול להשפיע על ירידה במשקל...

לי אישית מניעה הורמונלית משפיעה ממש על מצב רוח ואז זה משפיע על על התחומים בחיים ועושה הרבה בילבול (אולי אצלך זה לא המקרה, סתם זורקת)

כן הייתי מתחשבת בדעה של הבעל ומחפשת דרכים ביחד לשפר את הזוגיות כי תמיד יהיו תירוצים למה לא, זוגיות טובה זה ממש חשוב, לחינוך הילדים , לכל,  אפילו דוחק כלכלי בזוגיות טובה ומכילה אפשר לעבור יותר בשלום

את עוד לא מבינה את ההבדל בזוגיות כשאין תינוק קטןשופטים
ולכן מסכימה עם בעלך שצריך לשקם קודם את הזוגיות.. גיל 30 זה לא מבוגר בכלל. ואולי הם לא צפופים אבל הם בהחלט צמודים. תהני מהגידול, ניתוח קיסרי וקרע דרגה 3 הגוף צריך להתאושש
זה לא הכל רק ענין של הספקים והפרשיםהמקורית

איכות חיים היא דבר חשוב מאוד בעיניי

בתוכה נכנסים זוגיות טובה, זמן לנשום בין הבית לעבודה, התקדמות ביעדים אישיים (המבחנים שלך למשל שיניבו לך הכנסה גבוהה יותר), שיפור מצב כלכלי, ועוד

לי באופן אישי הרצון המבורך שלך נראה כמו סחרור שלא בהכרח ייטיב איתכם. הייתי מנסה לקחת את הזמן כדי לשפר חלק מהסעיפים. בסוף בסוף, ילדים צריכים הורים שפנוים נפשית לגדל אותם, ושמחים בזוגיות שלהם. זו דעתי.

וואי נשמההשקט הזה

אני מרגישה מהקריאה אותך שהשיקול היחיד ללמה כן זה ההפרש..


אז בא לי להגיד כמה דברים.. מקווה שיצא לי מסודר..


בין השתיים הראשונות שלי לא מנעתי בכלל. הייתי בטוחה שיהיה לי הפרש של שנה וקצת.. גג שנה וחצי.. מפה לשם, למרות שהייתי בלי מניעה נכנסתי להריון כשהגדולה הייתה בת שנה וחודש..

אחרי השניה כן מנעתי ומשומה הייתה לי הרגשה חזקה שהפעם זה יבוא צ'יק צ'ק.. עשיתי חישובים מתי להפסיק כדי שאני אלד בזמן שאני רוצה וכו' וגם הפעם הקב"ה עשה את השיקולים שלו ולקח לי 7 חודשים להכנס להריון..


מנגד- את יכולה למצוא פה בפורום לא מעט סיפורים על נשים שנכנסו להריון עם מניעה, עוד לא רצו, עוד לא תכננו.


מה שזה גורם לי לחשוב ולהזכר זה שמפתח ילודה זה רק בידיים של הקב"ה.


אנחנו- רק עושים את ההשתדלות של מה שנכון לנו במצב הנוכחי. את ההפרש רק הקב"ה יקבע.


עוד משהו שבא לי להגיד זה שלמה ההפרש כזה חשוב? כי מסתכלים מבחוץ? כי זה יוצר קשר מסויים בין הילדים?


אז אם זה בגלל שיקולים חיצוניים, לסנן ולהעיף.

אם זה בגלל שיקולים של קשר בין ילדים אז קשר לא נבנה רק בגלל הפרש כזה או אחר, ולטווח רחוק כמה חודשים לפה או לשם די נעלמים ומתזקזזים.. לעומת זאת כמה חודשים למצב הזוגי והכלכלי שלכם יכולים לשנות מאד.


לי יש אח שנה וחצי מעליי ואחות 3 שנים מתחתיי. לכאורה ההפרש ביני לבין אחי צמוד יותר ואנחנו אמורים להיות בקשר טוב, נכון?

אז נכון, כשהיינו ילדים זה באמת היה ככה. אבל אז גדלנו.. וההבדלים בין היותו זכר להיותי אישה גדלו והקשר עם אחותי שקטנה ממני תפס מקום אחר פתאום כי למרות הפער חווינו יותר חוויות משותפות.

והיום אני אמנם עדיין בקשר טוב עם אחי ואוהבת אותו מאד, אבל ברור שהקשר שלי עם אחיות שלי הוא משמעותי לי יותר למרות השנים שמפרידות בנינו (אחותי הגדולה כמה שנים מעליי), כי עם השנים הפער מצטמצם..


קשר טוב נוצר בחוויות משותפות, בחינוך של ההורים ועוד.. לא רק בהפרש המספרי בין הילדים.


לעומת זאת כל הדברים האחרים שכתבת נשמעים לי קריטיים!! להתאמץ על הזוגיות (שאגב, ברור שלחץ של גידול ילדים, ולחץ כלכלי משפיע מאאאדד על הזוגיות), להתאמץ לשפר מצב כלכלי (אגב, לא יודעת מה התחום שלמדת אבל זוכרת שנכשלת כמה פעמים במבחנים.. יש אפשרות לעשות שינוי כיוון? כדי להצליח לפרנס בכבוד גם במקצוע משיק/ קרוב שלא צריך בשבילו את המבחנים? לא יודעת אם רלוונטי כי לא יודעת מה המקצוע שלך).. וגם לנסות להנות מהגידול של הילדים.

היה מוזר לי קצת הניסוח של "עוד לא מיציתי.."

אני גם עדיין לא מיציתי את הבנות שלי ומאחלת לעצמי לא למצות אפעם.. להמשיך להנות מכל שלב שהן מגיעות אליו.

אבל בשביל זה צריך שהחיים שלנו יהיו קצת פחות הישרדותיים (ואת זה אני גם אומרת לגמרי לעצמי אחרי שנה שהייתה לי קצת מטורפת בגלל עומסים שהעמסתי על עצמי)..


אני משתדלת במחשבה שלי על ילדים להסתכל על הכאן ועכשיו. האם *כרגע* אני מסוגלת לחשוב על עוד ילד? האם *כרגע* אני מסוגלת לעבור עוד הריון? יש לי את הכוחות הפיזיים והנפשיים לזה? האם *כרגע* אני רוצה?


משתדלת לא לחשוב על כמה זמן ייקח, על מה יהיה ההפרש או בין כמה הם יהיו כשאני אלד. כי מבחינתי זה לא רלוונטי.

אז מה אם אני יודעת שכשאלד היא תהיה כבר בת שנה+ ותלך.. כרגע היא לא, ואני עוד מרגישה שעם התלות שלה בי אני לא מסוגלת לעבור עכשיו תחילת הריון אז לא רלוונטי כרגע (סתם דוגמא תיאורטית לאיך אני בוחרת להסתכל על הדברים)


בקיצור יקרה, מאחלת החלטות טובות ובחירות נכונות, ורק נחת .


תגובה קצת אחרת, אני הכי מבינה אותךשמש בשמיים

לא שאני לא מסכימה עם כולן כאן, אבל אני גם הכי מבינה את הסיבות שלך למה כן.

 

מתלבטת כמה לכתוב, מקווה שלא יצא לי חשוף מדי

נתחיל מזה שהילדים שלי ממש בגילאים של הילדים שלך, טיפה יותר גדולים, ההפרש ביניהם הוא שנתיים וחצי והקטן עכשיו בן כמעט שנה וחצי, אני קצת יותר צעירה ממך. תמיד חלמתי על מלא ילדים, ובשביל זה ממש רציתי אותם צפופים, כדי להספיק כמה שיותר, זה היה החלום שלי, הייתי בטוחה שכיום יהיו לי הרבה יותר ילדים ממה שיש לי (ויש לי חברות בגילי שבאמת יש להן הרבה יותר).

וממש התבאסתי על ההפרש הגדול בין הילדים שלי, עד שהקטן נולד. ברגע שהקטן נולד אני ממש זוכרת שחשבתי "איזה מזל שהקב"ה יודע מה טוב לי יותר ממה שאני יודעת" למה? כי הכוחות שלי בפועל הם לא כמו הכוחות הדמיוניים שהיו לי לפני שנהייתי אמא, כי הילד שלי לפעמים מאתגר יותר מילדים אחרים, כי הנפש שלי צריכה נחת יותר מנפש של נשים אחרות. כי הקב"ה יודע מה בדיוק בדיוק יהיה מדוייק לי ולחלומות שלי.

ואצלי לא מנעתי, בכלל, אבל ההנקה מנעה לי יותר משנה וגם אחרי שחזר המחזור קח לי זמן להיכנס להריון כמה חודשים. איזה קשה זה היה. אבל איך זה הכי נכון לי. (אפילו על ההמתנה לפני הילד הראשון (שהיא הייתה מאוד מאוד קשה) אני מתחילה לראות שזה גם לטובתי, אני עוד לא יכולה להצביע כמה זה הכי מדוייק לי, אבל כן בכיוון, מה זה בכל זאת נתן ולמה זה גם היה לטובה. אז לא האמנתי שיום אחד יהיה סיכוי לראות את זה ככה, מבחינתי זה היה שחור וזהו.)

גם לגבי ההפרש, כבר עכשיו כשהם בני קרוב לארבע ושנה וחצי, שהפער ענק, יותר מפי שתיים, הם כבר מתחילים להיות חברים, הקטן מעריץ את הגדול, הגדול מתחשב בקטן, הם יכולים לשחק נפלא ביחד לפעמים. בטוחה שהם יגדלו להיות אחים קרובים, עם תחומי עניין משותפים ואחווה ואהבה הדדית (בפוטנציאל לפחות, כמו צמודים). מקווה שזה קצת מרגיע

 

מתייחסת קצת לשיקולים שלך-

א. לגבי המשקל, ממש הגיוני שהגלולות משפיעות על זה, אולי שווה לעבור לאמצעי מניעה אחר? אני לא מספיק מבינה בזה.

ב. מבחינת האיזון עם שניים, גם אם תיכנסי להריון עכשיו הקטנה שלך תהיה בת שנתיים עד הלידה, זה כבר איזון אחר, בכל מקרה בגילאים האלה האיזון של הבית כל הזמן משתנה, גם הגדול שלך יגדל יותר והאיזון ישתנה. אז בכיוון הזה פחות הייתי חוששת.

ג. כלכלית אני לא מבינה בזה, אבל בעיני אישית כל עוד זה לא מצב קיצון אני לא נותנת לזה משקל בשיקולים שלי

ד. רצפת אגן- לכי לפיזיותרפיה רצפת אגן, תתרגלי גם תוך כדי זמן משחק עם הילדים. אני למשל קבוע מתרגלת תרגילי קיגל בהשכבות, כשאני סתם יושבת בחדר שלהם בשקט אני נושמת ומתרגלת כיווץ והרפיה של רצפת אגן ובטן. לפעמים עוברת לעמידת שש על הרצפה ומתרגלת. אבל! זה רק אחרי שהייתי אצל פיזיותרפיסטית וגם הייתי תקופה בחוג פילאטיס ואני יודעת שאני מתרגלת נכון.

ה. סבלנות לילדים- זה עבודה של חיים שלמים, אבל בהחלט יכול להיות שקצת זמן נחת ורגיעה לפני ההריון הבא יאפשר לך להיות אמא יותר סבלנית בינתיים. אגב, גם זה יכול להיות מושפע מגלולות הורמונליות.

ו. לא הבנתי מה זה אומר למצות את התינוקת שלך 😅אני גם לא מיציתי את הילדים שלי, וטוב שכך, תינוק זה לא דבר שמשתמשים עד שהוא נגמר ואז עוברים לאחד הבא... כן מרגישה שהתינוקות שלי נעלמים לי והופכים להיות ילדים, משתאה איך הבונבון הגדול שלי מתבגר ונהיה ילד גדול (והוא גם גבוה, אז בכלל הוא נראה ענק) ואיך התינוק שלי מתחיל להיות שובב ויודע מה הוא רוצה ומתחיל כבר את גיל שנתיים הנורא ובכלל, לפעמים הוא ממש לא תינוק, הוא כבר ילד. 

ז. זוגיות- זה הטיעון הכי חזק, כי הריון וילד זה אתגר וזה של שניכם. חוץ מזה שחייבים רצון משותף, גם חייבים בסיס חזק ויציב. לא יודעת איך את בהריונות, אבל אם תקרסי? את צריכה אותו, ממש ממש כדאי לעבוד על חיזוק של הזוגיות, זה יתן לכם ברכה הרבה יותר מהריון עכשיו או בעוד חצי שנה.

וכסף זה לא תירוץ. קשה למצוא בייביסיטר. אוקי. נכון שכדאי לצאת ביחד לפעמים, אבל עוד יותר חשוב לראות אחד את השני. תעשו לכם דייט בבית, כששני הילדים ישנים, שבו על ארוחת ערב טעימה או על כוס קפה ועוגה, אפשר להדפיס קלפי שיח מהאינטרנט, אפשר לדבר מהלב, תסתכלו אחד לשני בעיניים, תעיפו את הפלאפונים על שקט לארון. תפתחו, תשתפי אותו בתחושות שלך, בכמה דמיינת אותם צפופים וכמה את רוצה הרבה ילדים וממה את חוששת. תקשיבי לו, מה מפחיד אותו, מה הוא רוצה, למה הוא לא רוצה? תנסי להיכנס לנעליים שלו להבין אותו.

אולי יותר קל לעשות את זה בחוץ בבית קפה, אבל אם אין זה ממש לא סיבה שלא תעשו את זה בבית.

מזדהה עם הרבה מהדברים שכתבת פהבארץ אהבתי

גם אצלי ההפרשים גדולים יותר ממה שדמיינתי תמיד שיהיה לי, ואני ממש מרגישה איך הקב"ה כיוון לנו את מה שבאמת מדוייק לנו.


ואני אוסיף לגבי קשר בין אחים - אני ממש רואה איך גם בהפרשים של 3 ויותר שנים יכול להיות קשר ממש טוב. נכון שלוקח לו קצת יותר זמן להיווצר, אבל באמת לא כל כך הרבה.

וכשגדלים יותר אז בכלל הגיל כבר פחות משמעותי. 

מוסיפה לגבי הפערטארקו

אצלי יש פער של 5.5 שנים

שזה המון. באמת. לא פער שרציתי ולא פער שיזמתי אבל ככה ה רצה.

והתאבלתי המון על הפער הזה ועל המשפחתיות שלא תהיה וכו..

הקטנה עכשיו בת שנה ורבע והגדול בן כמעט 7

ואני רואה בפער הזה מלאא יתרונות!

הגדול מאוהב בקטנה ודואג לה ומשגיח עליה ועוזר לה וזה נותן לו אחריות ותחושת שייכות

הקטנה מעריצה את הגדול ומחקה אותו ועוקבת אחריו ומנסה להיות כמוהו והוא ממלא אותה באושר

ולכל אחד מהם יש את המקום שלו לצרכים שלו ולכישורים שלו בלי השוואות ובלי שאני צריכה להחליט דברים לפי קנאה של האחים האחרים או לפי זה שאני כן או לא אוכל להרשות לעצמי לתת להם את אותו הדבר בגיל הזה שיהיה בקרוב.. 

תודה לכולן על התגובות...הילושש

לא אספיק לענות ולהודות לכל אחת שכתבה אבל.. כתבתן דברים נכונים וחכמים.. 

תודה! 

הרבה חומר למחשבה. 

 

דבר שרובכן התעכבתן עליו שכתבתי שעוד לא מיציתי את התינוקת שלי.. 

אז ברור לי שלא ממצים תינוק\ילד.. הכוונה הייתה שעוד לא הספקתי להנות ממנה, והיא לא הספיקה להנות מאיתנו כי יש לה אח גדול שגם לוקח תשומת לב.. אז זו הכוונה, שאני מרגישה שעוד לא נתתי לה מספיק  והשקעתי בה מספיק. 

 

אני רוצהאנונימית בהו"ל

להוסיף על ההפרשים, שאני חושבת שהחברה שבה אנחנו גדלים מאוד משפיעה עלינו בעניין הזה, אפילו בלי לשים לב.

כשמה שאנחנו רואים סביבנו זה משפחות עם ילדים צפופים, זה גורם לכך שנחשוב שזה המודל היחיד שטוב, ואם יהיו לנו הפרשים גדולים יותר אז זה יהיה לא טוב.

אבל זה שמשהו פחות נפוץ בחברה, לא אומר שזה לא טוב. זה פשוט אחר.


לצד זה שיש ברכה גדולה מאוד בילדים, ואני חושבת שחברה שרואה בילדים ברכה ומשקיעה בזה זה חשוב. אבל עדיין אני חושבת שזה מביא יחד איתו קשיים שלא מספיק מודעים אליהם.

זאת אומרת, תמיד ידברו על הקושי להיות גם אמא וגם מפרנסת וגם בת זוג וגם סבלנית וכו' וכו'. אבל זה כמעט אף פעם לא יבוא יחד עם מסקנות פרקטיות. בטח לא כאלו שאומרות "אז אולי תרווחו יותר בין הילדים?"

ואם מישהי תחשוב על זה, היא תרגיש שונה, שאולי זה ישפיע לרעה על הקשר בין הילדים, שאולי היא לא בסדר מבחינה הלכתית ועוד ועוד.

וזה שיש נשים שזה מתאים להן זה מהמם. אבל לא לכולם זה מתאים.

והמחיר של ללכת אחרי מה שמקובל, או מה שהתרגלנו לחשוב שזה האידיאל, הוא גבוה. זה עלול להוביל לפגיעה בבריאות, בזוגיות, בנפש, ביכולת ההשתכרות.

וכן, אפשר לבחור שהרצון להביא יותר ילדים גובר על דברים אחרים. השאלה עד כמה זו בחירה מודעת ועד כמה זו בחירה שמושפעת מהסביבה וממה שראינו סביבנו.


אני בחרתי אחרת מהחברה סביבי, הילדים ברווחים גדולים יותר. ואני לא אהפוך את הכל לוורוד ואגיד שזה הדבר הכי מושלם וכל החיים שלי הפכו לקלים יותר. אבל אני חושבת שלמדתי לשים לב מה נכון *לנו*, ולא לבחור כמה ילדים יהיו לי בהתאם למה שנכון לחברה.

זו אבחנה שקשה לעשות.

בעלך לא מוכן אז אין פה בכלל התלבטותעדיין טרייה

הילדים שלך ברווח צמוד.

לא הבנתי לאן את ממהרת רווח של 3 זה מעולה גם רווח גדול יותר זה מעולה אין פה נוסחא לרווח אידיאלי שמבטיח שהילדים יהיו החברים הכי טובים. תהני מהמשפחה שלך בעוד כמה חודשים תבדקי איפה בעלך עומד.

אני מבינה אותךאן אליוטאחרונה

כי גם אני ראש כזה - תכנונים קדימה לגבי הפרשים בין הילדים וכדומה. אבל בסופו של דבר ה' מנווט אותנו כרצונו.


בסופו של דבר, אין להפרשים חשיבות, וכמו שכתבו לך, זה לא אומר כלום על הקשרים בין הילדים בעתיד. אז בואי תתרכזי במה שחשוב:


לי נראה, שזה ההשקעה בזוגיות. זה הבסיס של הבית, ובכל מקרה בעלך לא מעוניין עכשיו בעוד ילד.

מהשירשורים הקודמים שלך נראה שהמצב הכלכלי מאוד קשה, ושאת חייבת לעבור את המבחנים כדי לשפר את המצב.

נראה שלימוד עצמי לא עובד לך (והריון גם ממש לא יעזור פה), ולדעתי ממש כדאי שתקחי שיעורים פרטיים, ולא אחד או שניים אלא רצף כדי שתעברי. גם אם צריך לקחת הלוואה. זו השקעה חשובה לעתיד, והייתי משתמשת בזה גם לבייביסיטר לצאת מדי פעם עם בעלך ולשפר את הזוגיות.

אחרי זה, תוכלו ביותר רוגע ורווחה לדבר על הרחבת המשפחה.

בהצלחה!

שרשור של דברים שכדאי לזכור לפורים הבאהף..תוהה לעצמי

מוזמנות לרשום פה לטובת כולם דברים שאתם רוצות לזכור לפורים הבא, מהכי טכני ועד הכי מהותי..
 

מתחילה-


 

1. לזכור לארגן למוצאי פורים אוכל מהיר להכנה או לחימום, בדגש על אוכל ולא ממתקים. כולם גוונים מרעב וטוחנים אינסוף ממתקים מהמשלוחי מנות אם אין אוכל מגרה אחר.


 

2. לזכור שיפורים חג שדורש סבלנות וגמישות. לא משנה כמה הלוז שלכם סגור וידוע מראש, סיכויים גבוהים מאוד שיהיו שינויים ובלתמים ברגע האחרון. כדאי להכין מראש מלאי סבלנות ונחת לכל השינויים האלו ולזרום איתם במקום להתעצבן.

להשאיר בלו"ז זמן לשנ"צ לקטניםשמש בשמיים

עדיף כמה שיותר קרוב לשעה המקורית שהם רגילים לישון.

 

להכין הרבה מארזים של משלוחי מנות לילדים, יותר ממה שתיכננתם לחלק כדי שאף ילד לא ישאר מאוכזב. (למבוגרים לא חייבים להחזיר, אבל ילד קטן שבא להביא משלוח לילד שלך, נראה לי בסיסי לתת לו בחזרה)

יש בי כאב מטורף (פריקה, מילואים)אנונימית בהו"ל

אין לי אפילו כח לכתוב

אבל אני במצב נפשי מזעזע

בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב

לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם

יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד

אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע

לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!

וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך

מרגישה שיש שני יקומים

של נשות המילואים ושל כל השאר

ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי

ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים

מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..

משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי

עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר

פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם

הערה לגבי התגובות שמדברות על משפחה רעילהאמאשוני

רוצה להגיד משהו,

אולי כי הייתי בעבר במקום דומה, והיום רואה את הדברים אחרת,  אולי לא קשור, לא יודעת.


בכל אופן, לדעתי יש מרחק גדול בין מה מרגישים שעושים לי, כשאני נמצאת במצב קצה, לבין מה שעושים לי בפועל.

עכשיו אני לא באה להגיד לפותחת מה לעשות בפועל או איך להרגיש לגבי זה.

אני גם לא אגיד איזה עוד פרשנות יכולה להיות לאירועים או אמירות כאלה ואחרות שנאמרו לה,

כי זה לא הזמן ולא המקום.

גם לא חושבת שיועיל, כי אם מרגישים שמשפילים אותי וכו' זה לא כ"כ יעזור אם ידברו על הצד השני בסיפור.

שורה תתתונה הדינמיקה לא בריאה, נראה לי על זה כולם מסכימים.


אבל כן חשוב המסגור. כשמישהי מדברת על המשפחה שלה, גם התבטאות חריפה מאוד, זה משהו אחד,

כשאחרים משתמשים באמירות כמו משפחה רעילה, זה מסגור בעייתי מאוד.

משפחה זו משפחה, לטווח ארוך.

זה ההורים והאחים של הפותחת (או בעלה)

זה הסבא והסבתא והדודים של הילדים.

צריך מאוד להיזהר ממסגור כזה באירוע נקודתי שנאמר בשעת כאב גדולה.

אימהות שילדיהן עברו ניתוח סביב גיל 6חדשה,,

אשמח לעצות - מה להכין מבעוד מועד? מה להגיד לילד? מה חשוב שיהיה בבית אחרי (למשל פינת החלמה עם משחקים.. לא יודעת).. אשמח לכל רעיון, טיפ ותובנה, זה יעזור לי המון! תודה עליכן, השם יברך אתכן 🙏

הבת שלי עברה ניתוח כפתורים בגיל הזהמתואמת

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

5 וחציבוקר אור

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

כל כך הרבה זמן בבית אחרי ניתוח שקדים?מתואמת
הבת שלי עברה כפתורים ושקדים ביחד, וזכור לי שהיא נשארה אולי יום אחד בבית🤔 (או שאני כבר לא זוכרת? בכל זאת, עברו יותר מעשר שנים מאז...)
ההנחיות היו עשרה ימיםבוקר אור
תכלס זה לא כל כך סיבך אותנו כי אני הייתי בחופשת לידה וזה היה בחופש הגדול (בכוונה) אז היא אפילו נשארה יותר, אבל זה בוודאות היתה ההנחיה
מעניין, יכול להיות שזה תלוי בתנאים ספציפיים...מתואמת
אותה בת עברה ניתוח לסגירת חור מכפתורים בגיל 15, ואז באמת הייתה צריכה לנוח בבית במשך חודש, אבל זה מכיוון שנעשתה שם "קונסטרוציה" עדינה שהיה אסור לטלטל אותה יותר מדי...
ואו זה המון! אצלנו אמרו יומייםטארקו

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אדנואידים אלה שקדים, לא?🤔מתואמת
אדנואידים זה שקד שלישיטארקו
נמצא מאחורי האף כזה
ויש מצבים שבהם מורידים את השקדים הרגילים?😯מתואמת
בימינו מקטינים אותם ולא מורידים לגמריטארקו
אבל בוודאי שכן.
לא ידעתי... בתקווה שלא נדע מקרוב🤭מתואמת
יש לי ילדה שעברה ניתוח אפנדיציט בגיל 4 פלוסמתיכון ועד מעון

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

עברתי ניתוח בגיל דומהמכחול
לא זוכרת הרבה, אבל זוכרת שרק יום לפני זה ההורים שלי סיפרו לי שינתחו אותי. ורק אז נפל לי האסימון למה בזמן האחרון הייתי בהמון בדיקות אצל הרופא הזה...

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

זה באמת מה שמוכיח שצריך להתאים את ההכנה לילד עצמומתואמת

כי הבת שלי, למשל, הייתה מתחרפנת אם היינו מודיעים לה יום לפני כן על הניתוח... ספק אם היא הייתה מסכימה לבוא... (הבת שצריכה עכשיו לעבור ניתוח)

פותחת יקרה - תנסו לחשוב היטב איזו הכנה מתאימה לילד הספציפי שלכם, כדי שיהיה לו הכי טוב שאפשר❤️

ללכת שני ההוריםאמאשוני

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

אצלנומתיכון ועד מעון

שהתעוררו מהרדמה היו שפוכים לגמרי וממש לא שתפו פעולה עם משחק, יותר עייפות וצורך בליטוף, חיבוק הרגעה...

דווקא אנחנו כמה פעמים רק הורה אחד בניתוח, לא אידאלי אבל אפשרי

התעוררו מההרדמה או משינה אחרי ההרדמה?אמאשוניאחרונה

אצלנו ההתעוררות מההרדמה עצמה זה צרחות וחוסר שליטה בגוף, וגירויים מאוד עזרו.

אח"כ נותנים להם לישון שינה טובה, ואז הם מתעוררים כמו שכתבת.

בכל אופן, טוב שיש משהו למקרה הצורך.

(מדברת על צעצועים מהשקל, לא להשתגע..)


הורה אחד בניתוח זה ממש ממש קשוח. עשיתי את זה פעם אחת, וממש לא ממליצה לנסות!

היו איתך מלווה אחר שהוא לא הורה?

כי להיות מבוגר יחיד גם על הניירת, בדיקות, להרגיע את הילד, לטפל בו וגם אי אפשר שניה לקפוץ לקנות משהו לאכול כשהילד מאושפז, ואי אפשר להוציא אותו, אותי זה גמר.

בפעמים שהיינו שניים ממש התחלקנו בהכל, היה נראה אחרת לגמרי.

אם אין ברירה זה סיפור אחר, אבל אם יש ברירה לא ממליצה לקחת סיכון שיהיה קשה ממש.

אחותי עברה ניתוח בגיל כזהאיזמרגד1

עשו לה מפגש הכנה בבית רפואה, עם ספר ופליימוביל בית רפואה ודיברו איתה על ההרדמה וכו' בצורה תואמת גיל. תבררי עם איפה שאתם מתכננים לנתח אם יש להם דבר כזה

ואם לא- אולי אפשר לבקש מהם הסבר למה בדיוק יהיה שם, ולעשות לילד ספר בבינה מלאכותית עם השם מהתמונה שלו ולספר לו בתור הכנה

ומוסיפהאמאשוני
תבררו שבאמת מכניסים אתכם לניתוח בעקבות המצב ולא דוחים אותו
איך מתחילים פסח עם ילדים בבית?מולהבולה
מזכיר לי את השנה הראשונה של הקורונה.......
מגייסים אותם למלאכהמתואמת

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

זהו שגם אני עסוקה רק בסדר היומיומימולהבולה

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

גם לא כשמדובר בניקיונות לפסח?מתואמת

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)


אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

מצטרפת לשאלההשם שלי

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.


בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

אני הכי לא טיפוס של לילהמולהבולה

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

רגע רגע תנו להתאושש מפורים😅Doughnut

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

השנה לא הספקתי לגעת בבית...מולהבולה

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

זה לא משנהDoughnut

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

בא לי ליישם את זהמולהבולה

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

גם אם הכניסוDoughnut

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

רק מציינת שיש מנהגים שונים לגבי מכירת חמץטארקו
אז חשוב לבדוק מה המנהג/פסיקה שלכם.
אפילו משחקים של הילדיםDoughnut

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

גם אני השנה לא נגעתי בביתטרכיאדה

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

גם אני כמה שנים עושה כךטרכיאדה

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

בדיוקDoughnut

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

אצלי יש חמץ בכל מקום..גם במקומות הסוייםפה משתמש/ת
אז אני בעיקרוןדרשתי קרבתךך

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

אם יש שני מבוגרים או מבוגר וילד גדולאמאשוני

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.


אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

איזה אלופות כולן רעיונות סופר מעולים!!!מולהבולה
אשמח לעוד
ממש. גם לי הזכיר את השנה הזאתבאתי מפעםאחרונה
אני בע''ה מתכננת בבוקר משהו אחד שאני עושה אותו, מנסה לגייס את הילדים שיעזרו. קצת יותר בלאגן מתמיד, אבל כדאי לנצל את ההזדמנות שהילדים בבית שיעזרו, אפילו הקטנים, להרים, להתכופף, לאסוף... חוסך כאב גב. 
פורים ומשלוחיםאנונימית בהו"ל

אמא לכבר כמה ילדים

והיו חברות שחשבתי שיחזירו לי משלוחים והן הרגישו מאוד

בנוח לא להחזיר

נתתי בשביל לשמח אז למה זה קצת צובט ומרגיש לי מוזר שהן לא החזירו ומתנהלות מולי כרגיל?

מרגישה אולי עשיתי מעצמי צחוק או שהן לא שמות עלי

ותוהה על ההמשך

אני גם לא החזרתי לכולן השנהכורסא ירוקה

וגם לא שלחתי לכל מי שתכננתי, אבל לא הרגשתי בנוח עם זה,זה לא בא מזלזול.

זה תמיד יום לחוץ והרבה אנשים לא מספיקים כל מה שתכננו, אבל השנה על אחת כמה וכמה..

הבאסה מובנת אבל תנסי לא לקחת את זה אישית

גם לי לא החזירו כולם השנהעדינה אבל בשטח
היה לי קצת מוזר, אבל זה שלהן, אני בחיים לא הייתי מקבלת בלי להחזיר, אני לא ממש מבינה את זה. האמת שזה כאלו שגם שנה שעברה לא החזירו לי,ואז דנתי לכף זכות, אולי שכחו, אולי לא התארגנו.. (אני מביאה כל שנה) אחרי שגם השנה לא החזירו, הבנתי את הרמז, ויותר לא אתאמץ.. אני לא חושבת שיש משהו לא טוב בי, לא נעלבת, אני חושבת שהפגם אצלן.. 
מחילה אבל בעיני זו תפיסה שגויהמתיכון ועד מעון

אני נותנת למי שאני רוצה לתת, נותנת כי אני אוהבת לתת, נהנית מזה. לא נותנת כדי לקבל ולא מצפה לקבל.

אם מישהי לא מחזירה לי באמת שלא איכפת לי

מנגד, בעלי מלמד ומקבל הרבה משלוחי מנות מהורים של תלמידים, ברור שאני לא מחזירה.

זו לא תפיסה שגויהעדינה אבל בשטח
כל המטרה של משלוחי מנות זה להרבות חיבה ואהבה , הגיוני שאדם שנותן , משקיע מחשבה וכסף, ולא מקבל חזרה, קצת יצבוט לו, כמובן שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו וכו'.. אבל טבעי ביותר, כך מתנהל העולם, אדם שנותן מצפה לקבל.. ומשלוחי מנות מהורים תלמידים, ברור שלא שייך..
זה תפיסה שגויה בדיוק בגלל מה שכתבתמתיכון ועד מעון

אם המטרה להרבות אהבה ואם לא קיבלתי אז זה סימן שלא אוהבים אותי אז זה נשמע שגוי.

אנשים לא מחזירים מהרבה סיבות בעיני בעיקר בשל העומס הרב של היום הזה, ולכן זה שגוי לצפות לקבל חזרה.

הדרך להרבות אהבה היא בנתינה לא בקבלה

אני כבר שנים נותנת הרבה יותר משמקבלתנעמי28

אבל די הוצאתי את זה מהסיסטם שלי שזה לתת ולקבל.

אני נותנת למי שאני מרגישה לנכון, ואנשים מחזירים לי אהבה בכל מיני דרכים במהלך השנה ולא כמשלוח מנות דווקא.


אבל מבינה את האכזבה, זה באמת יום עמוס במיוחד השנה.

אני רואה מגמה יפה של הורדת סטנדרטים גם ברמת המשלוחים וגם בכמויות של המקבלים, זה גם ככה יצא מפרופורציה.

האמת גם לי זה היה צובטמקקה

בעיקר כי גם ככה אני מרגישה חוסר ביטחון בחברה

והשנה באמת לא הבאתי לכמה שבעבר הבאתי,  וחיכיתי לראות אם הם ישלחו ראשונים. הם לא שלחו, והתאכזבתי...

זה טבעי שיצבוט גם אם התכוונו לשמח

הייתה שנה שהחלטתי לתת רק מעט משלוחיםשיפוראחרונה

לאנשים שבאמת אין מי שייתן להם- חדשים בקהילה, עולים חדשים וכאלו, ואז אני אוכל באמת לתת משלוחים עם אוכל טעים ומושקע. ולא החזרתי לאף אחת שנתנה, פשוט ממקום שלא רציתי להשתגע על הכנה של מיליון משלוחים. שמחתי מכל משלוח שנתנו, אבל לא החזרתי לאף אחת. חצי שנה אחר כך, אחת השכנות שאלה אותי אם אני כועסת עליה ובגלל זה לא החזרתי לה.

מאז אני מכינה כמויות גדולות של משלוחים יחסית קטנים כדי שתמיד יהיה לי להחזיר לכל מי שנותנת, ולא יצא שמישהי נפגעת ממני.

אבל זה דורש להכין הרבה משלוחים, סביב 20-30 לפחות ואני ממש יכולה להבין מישהי שבוחרת לא לפתוח פס ייצור של משלוחים מנות כדי שתוכל להחזיר לכולן.


ומצד שני, גם יוכל להבין את הצביטה, שהשקעת וציפית שיחזירו וזה לא קרה. אבל לא עשית מעצמך צחוק, וזה ממש לא אומר שהן לא שמות עלייך, וחבל שזה יפגע בהמשך החברות שלך איתן. 

אשמח לעזרתכן ( בעל, ילדים..)אנונימית בהו"ל

טוב כותבת מאנונימי כי מי שמכירה אותי במציאות יכולה לזהות לפי מה שאכתוב.

היום בבוקר פורים ראיתי שבעלי לבש בגדי עבודה, הם היו נקיים אבל ממש הפריע לי איך שהוא נראה, אני פחות מתחברת למראה הזה וביקשתי ממנו שיחליף מכנסיים.

הוא בהתחלה לא רצה ואז החליף והוא אמר שהוא לא יחגוג איתנו את פורים והוא הלך לצד ולא היה איתנו כל הזמן, בסוף ביקשתי לדבר איתו וקצת בכיתי אמרתי לו שזה לא נעים שהוא גורם לי להיות עצובה בפורים ושבסה"כ ביקשתי ממנו להחליף מכנסיים, בסוף הוא השתכנע וחגג איתנו ביחד.

אבל עדיין מפריע לי שחשוב לי שהוא יראה יפה ומכובד ולו זה פחות אכפת.

יש לכן רעיון מה עושים?


 

דבר שני, אנחנו כרגע מתארחים אצל המשפחה בגלל שאין לנו ממד בבית

והילדים נהיו חרדתיים, ילדה אחת רוצה שנבוא איתה לשירותים ולכל מקום ( והיא כמעט בת 10).

הם רוצים שאני אישן איתם בחדר,

אני יושבת לידם עד שהם נרדמים..

ועד לפני כמה זמן זה לא היה כך, היו נרדמים לבד ועצמאיים והמלחמה שיבשה את זה.

מה עושים?

לא הבנתי אם הואכורסא ירוקה

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡


לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

כל מילהריבוזום
מנסה ..אוהבת את השבת

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..


ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.


בכל עבודה יש בגדי עבודה אחריםדיאט ספרייט

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

 

אתם אצל המשפחה שלך או שלו?רוני 1234

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

איזו תגובה חכמה!ריבוזום
תודה! את צודקתאנונימית בהו"ל
למרות שזה הפריע גם לי איך שהוא מתלבש אבל באמת זה שאנחנו אצלם זה הוסיף יותר.
לגבי הבגדים של הבעלשלומית.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

יש הבדל ביןהמקורית

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס


לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

לגבי הבעל ענו לךאמאשוני

ובמיוחד שאתם לא בבית, לשמור על הכבוד שלו מבחינת עצמאות וקבלת החלטות ואיך הוא מרגיש, מאשר איך הוא נראה.


מבחינת הילדים לשבת לידם עד שנרדמים זה מינימום לדעתי.

במלחמה הקודמת ישנתי איתם בממד,

הפעם לא ישנה איתם כל הלילה אבל כן מרדימה ובאה מיד עם תחילת אזעקה. (גם יש לי בת 12 שישנה עם הקטנים אז זה נותן להם יותר ביטחון)

אם היו מתעקשים שאשן איתם לא הייתי חושבת פעמיים.


לגבי בת ה10 במהלך היום- זה כן נשמע קצת חריג (מחוץ לבית זה לגמרי לגיטימי. אבל בתוך הבית הייתי חושבת שבגיל שלה היא אמורה להיות מסוגלת לשחרר)

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לגרום לה לחוש יותר בטוחה באופן הדרגתי.


לדוגמה: לתת לה משימות ברורות

לתת לה שליטה בתחושת הזמן (יש לה שעון) למדוד כמה זמן לוקח מנקודה מסויימת בבית עד לממד.

להסביר לה על התראה מקדימה ולקחת אחריות מלאה שלכם שאתם תגידו לה מתי מתקבלת התראה.

(למשל בת ה8 שלי התקלחה בקומה למעלה, ואז יצאה בבהלה היא חשבה ששמעה את ההודעה המקדימה ונלחצה מאוד. אז את זה אפשר למנוע. לתת לה לשחרר כי האחריות שהיא תדע על ההתראה היא של המבוגרים)

מקלחת אפשר לקלח אותה בבגד ים, פחות התמודדות לא מחייבת. וגם לא חייב כל יום.

יש פעילויות מפחיתות חרדה ודריכות, תחפשי יש כל מיני רשימות שרצות..

אבל באמת שהכי טוב להירשם להדרכה מסודרת.

יש מטעם העיריות, משרד החינוך ומרכזי חוסן.

ואפשר להתקשר ליועצת של ביה"ס. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור ולהנחות אתכם לגבי תוכנית פעולה.

עונה נקודתיתשיפוראחרונה
לגבי זה שאת יושבת איתם עד שהם נרדמים ואת לא רוצה שימשיך, הייתי מסבירה להם שעכשיו את יושבת איתם בגלל המלחמה וכשהמלחמה תיגמר הם יחזרו לישון לבד כמו שהם יודעים, כי הם כבר מאוד גדולים ועצמאיים, ורק עכשיו בגלל המלחמה קצת יותר קשה להרדם לבד. ומזכירה את זה כל יום כשאני מתיישבת לידם.
שאלה שמעניינת אותי ותוסיף לנו ולילדים שלנו🙏אבןישראל

גדלתי בבית דתי אבל הורי סוג של חזרו בתשובה

ולא היו לנו הרבה מנהגים/ דברים שקבועים לנו בלוז מבחינה תורנית

וכשגדלתי והסתובבתי בין חברות ראיתי שיש דברים ייחודים שכל משפחה לקחה על עצמה/ נוהגת ועכשיו כשאנחנו בבית משלנו אנחנו לא מצליחים לחשוב על רעיונות כי גם בעלי לא בא מרקע כזה תורני.

ועכשיו לשאלה

מי שמתאים לה לשתף משהו אחד  תורני נקרא לזה שהיה נהוג אצל ההורים שלה / אצלה בבית/מכירה מאיזה מקום,

לדוגמא לקרוא אגרת הרמב"ן כל סעודה שלישית שראיתי אצל חברה./ לימוד קבוע בשבת עם אבא לכל ילד..

תודה לעונות


אשמח גם לרעיונותמאמינה-בטוב
רק אומר שנראה לי שגם להרבה משפחות ששני הצדדים מבתים דתיים לא בהכרח יש מנהגים כאלה
אני באה מבית חרדי הארד קורדטרכיאדה

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

גם לי אין מסורת מבית בקטע הזההמקורית

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות


תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו


אצלנו גם האמא מברכת ברכת הילדיםשמעונה
אני מנסה ליצור אחרי הדלקת נרות זמן ששרים אך זה כרגע לא עובד
אין לנו כאלה...מכחול

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...


אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.


בהצלחה ♥️

כילדיםעוד מעט פסח

למדנו כל שבת בצהריים משניות עם אבא שלי.

זה זכור לי ממש כי זה לא היה בבית, היינו הולכים יחד איתו לביכ''נ ולומדים שם. בדיעבד אני מבינה שכנראה הוא רק רצה לתת לאמא שלי לישון, אבל לי זה הפך את הלימוד ליותר רציני ומחייב.

בעלי והילדים לומדים קבוע ב'אבות ובנים' של הקהילה בשבתות אחרי מנחה.


מכירה משפחות שבמקום סיפור לפני השינה קוראים יחד תנ''ך.


אבל לדעתי, פשוט תנסו ותראו מה זורם לכם. זה חייב להיות משהו שגם אתם כהורים תאהבו, כי ה-דבר שאנחנו רוצים להעביר לילדים זה את אהבת הלימוד, ואי אפשר לזייף בזה.


אני חושבת שהכי חשוב לא להיות בלחץ על זהמתואמתאחרונה

גם אם מקבלים על עצמנו מנהג יפה - לזכור שזה רק מנהג, ואם לא מתאפשר בזמן מסוים, אז לא נורא.

בכל אופן, גם אני בת להורים שחזרו בתשובה ובעלי בן להורים משתי עדות שונות והם לא כל כך בקטע של מנהגים מיוחדים, אז קצת מזדהה איתך...

בכל אופן, אנחנו ניסינו להנהיג לימוד הלכות שבת בסעודה, אבל זה קצת התמסמס לצערי... אבל אני לא נלחצת מזה, יודעת שזה עוד יכול לחזור בע"ה.

ולפני כשנה התחלתי ללמד את הילדים הצעירים שלי תנ"ך לפי הסדר, כל יום (בד"כ לפני השינה) פרק אחד. זה התמיד ככה במשך תקופה ואז התמסמס. עכשיו לומדים מדי פעם עוד פרק, כשיוצא ויש נחת... וזה בסדר מבחינתי.

(זו תובנה לא רק על מנהגים ביהדות, אלא על כל כלל חדש שמנסים להנחיל בבית. לקח לי זמן לקבל את זה שכללי סדר חדשים או תורנויות סדר, למשל, לא יחזיקו מעמד זמן רב, וזה בסדר. הכי חשוב שהבית יהיה באווירה טובה, גם אם אין בו דברים קבועים...)

בואו לקטר, יחד לא נשבר!!הרבנית הקדושה

הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר

ימים לא קלים וזה לא נגמר

אל תשאלו מה שכאן נשאר

בוקה ומבלוקה עליי נאמר

 

 

מתחת הרגליים הילדים מסתובבים

גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲

מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב 

להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭

 

וההתרעה פה מצפצפת כל דקה

רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה

בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏

ובמקלט למטה מצטופפים

 

ושלא תדעו מה ששם קרה

כל השכונה וכל החבורה

רציתי להצטנף, לשבת בפינה

להגיד תהילים מכריכה לכריכה

אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯

 

"היא כבר את פסח כמעט גמרה

את כל הארונות ואת כל המגירה"

 

ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן

אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן 

נשאר לי רק לנקות החדרים

את הארונות ואת המדפים

 

יש צעצועים לנקות ולשמור

ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚

על המטבח עדיף שלא לפתוח

כמה עבודה בא לי לברוח

 

בקיצור, אהובות קדושות יקרות

אנא שתפוני בקשיים ובצרות

שאזכור ואדע שאני לא בדד

קבוצת תמיכה נפתח הידד!

 

אני מתייגת כאן באהבה

כל אחת שבשרשוריי הגיבה

וכל אחת ואחת בתשובה

אנא תייגו נוספת בחדווה

ואם חלילה וחס מישהי התפספסה

אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏

 

יאלה עלמות נצא לדרך

אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!

 

 

@באתי מפעם 

@,שגרה ברוכה 

@❤️ 

@דיאט ספרייט 

@לפניו ברננה! 

@אהבה. 

@אבןישראל 

@אחת פשוטה 

@פצלשהריון 

@הבוקר יעלה 

@אנונימית בהריון 

@מתיכון ועד מעון 

@תוהה לעצמי 

@חושבת בקופסא 

@רוני_רון 

@ואני שר 

@רקאני 

@ממתקית 

@יעל מהדרום 

@בארץ אהבתי 

@מכחול 

@ממצולות 

@שוקולד פרה. 

@אמאשוני 

@לומדת כעת 

@Seven 

@חשבתי שאני חזקה 

@שושנושי 

@Doughnut 

@אשת מקצוע 

@פרח חדש 

@לפניו ברננה! 

@אמהלה 

@דרקונית ירוקה 

@מקקה 

@נפש חיה. 

@אוהבת את השבת 

@צלולה 

@הבוקר יעלה 

@נחלת 

@איזמרגד1 

@ילדה של אבא 

@יהלומה.. 

@nik 

@דיאן ד. 

@לאחדשה 

@קופצת רגע 

@שירה_11 

@ראשונית 

@חגהבגה 

@המקורית 

@מחי 

@יערת דבש 

@אמא טובה---דיה! 

@עוד מעט פסח 

@עכבר בלוטוס 

@שמש בשמיים 

@א.ק.צ 

 

 

האמת באמת רעיוןחגהבגה

אולי יעניין אותך