ואגב, גיל 30 זה גיל צעיר ללדת בו (גם אם יש שיולדות הרבה לפני), והפרש של 3 שנים ממש לא מרגיש לי רחוק מדי…

וברור שאם את תפסיקי מניעה זה רק בהסכמה משותפת שלך ושל בעלך… 

לטעמי מה שהכי מכריע פה לפחות כרגע זה חוסר ההסכמה עם בעלך. מציעה לך להתחיל ב"לשנות את זה" אצלו.

בהצלחה במה שתבחרי!

שהמניע שלך לילד נוסף הוא לא מדוייק (סליחה על הניסוח).

זאת אומרת, השיקול המרכזי הוא ההפרש.

וזה לא שיקול בעיניי.

בעלך אומר לך בפה מלא שהוא לא מוכן. הוא אומר שהזוגיות לא משהו. בעיניי זו מתנה!! כי זה אומר שהוא מודע, ואם הוא מודע, זה אומר שיש כאן גם מקום לשיפור.

השאלה מה את מוכנה לעשות בשביל זה?

יש לך המון עומס בחיים, נכון. אבל העומס הזה קשור לבחירות. איזה מקצוע ללמוד, כמה ילדים להביא ובאיזה הפרש. יש לך עכשיו אפשרות לעצור רגע, ולאפשר לכם פניות.

ילדים זו ברכה, אבל זה גם דורש המון זמן וכוחות (נפשיים ופיזיים).

ובעיניי כדי שיהיה כוח להמשיך לגדל ילדים, זוגיות טובה זה בסיס לחיים טובים. וכן, גם זמן, ובריאות ומצב כלכלי.

זה לא שיקולים שוליים. אלו החיים.

ובעיניי עכשיו השאלה היא "איך אני רוצה שהחיים שלי יראו?" האם במירוץ תמידי, או שאני מאפשרת לעצמי להכניס יותר נחת כדי להצליח לנהל את חיי ולא להיגרר אחרי הבחירות שעשיתי בעבר.

והאמת שאם בעלך לא מוכן לא רואה כאן שאלה

מוסיפה הארה לגבי הלידה עם הקרע- אמרו לך משהו לגבי הלידה הבאה? לרוב ממליצים ללדת בקיסרי אחרי (בטח כשיש קיסרי בעבר) אז הייתי מכניסה את זה גם לשיקולים (אם לא תוכלי ללדת המון ילדים גן ככה, אז אולי אין בעיה לרווח)

כמובן תתייעצי עם רופא אבל נקודה למחשבה

אם חשוב לך הריון עכשיו אז תקחי את הזוגיות בידיים שלך , לדעתי זה הנושא הכי חשוב כרגע מכל הטענות. זוגיות לא טובה, ולהכניס למשוואה הריון זה ממש הרסני מראש.

כל הקטע הזה של לתכנן הפרשים ולהנדס את זה, יש בזה משהו מאוד לא נכון בעיני. זה לא בובות, זה לא חיות מחמד, זה נשמות שיורדות לעולם. מורידים אותן באהבה, בנחת, בשמחה. לא ב... ''זה צריך להכנס לי טוב ללוז''. סליחה. 

נשמע שאת לא קשובה למציאות אלא יותר למשאלות לב.

ילד נוסף זה אושר גדול אבל הוא לא יפתור לך את הבעיות הלא פתורות.

במקום להיכנס להרפתקאה שתסבך עוד יותר את העניינים, צריך לפתור את הבעיות בדרך ולהיכנס לעוד הריון ולידה ממקום בריא יותר.

אם יש בעיות בזוגיות צריך להתמודד איתם ולא להפיל את זה על אין כסף, אין איך לשפר את הזוגיות, אז יאללה שיהיה עוד ילד.

תציבי לך יעדים איך את פותרת את הדברים ותתקדמו לשם. כל החיים לפנייך וחבל להרוס את העתיד ממקום של חוסר השקעה בהווה.

ואגב, הגילאים שתיארת של ילד עולה לא', ילדה בת 3 ותינוק זה מושלם בעיני.

(אם כי לא הייתי סומכת על התקופה שחישבת של "עד שהגוף יתאזן" יכול להיות שהפעם זה ילך מהר יותר. את צריכה להיות ערוכה ומוכנה לעוד ילד ולא להיות מופתעת אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, זו התמודדות של מכאן והלאה)

עוד משהו לגבי המיצוי - אני לא בטוחה שאני לגמרי מבינה למה את מתכוונת, אבל אני אגיד שכל גיל מביא איתו את החן שלו, אבל גם את הקשיים שלו.

ונכון שכיף שיש תינוק להתפנק איתו

אבל זה משמעותי גם כשיש פניות ונחת לילדים כשהם גדלים. שאולי ההתעסקות הטכנית קטנה, אבל הצורך הנפשי הוא משמעותי.

אולי זה גם יכול להשפיע על ירידה במשקל...

לי אישית מניעה הורמונלית משפיעה ממש על מצב רוח ואז זה משפיע על על התחומים בחיים ועושה הרבה בילבול (אולי אצלך זה לא המקרה, סתם זורקת)

כן הייתי מתחשבת בדעה של הבעל ומחפשת דרכים ביחד לשפר את הזוגיות כי תמיד יהיו תירוצים למה לא, זוגיות טובה זה ממש חשוב, לחינוך הילדים , לכל,  אפילו דוחק כלכלי בזוגיות טובה ומכילה אפשר לעבור יותר בשלום

איכות חיים היא דבר חשוב מאוד בעיניי

בתוכה נכנסים זוגיות טובה, זמן לנשום בין הבית לעבודה, התקדמות ביעדים אישיים (המבחנים שלך למשל שיניבו לך הכנסה גבוהה יותר), שיפור מצב כלכלי, ועוד

לי באופן אישי הרצון המבורך שלך נראה כמו סחרור שלא בהכרח ייטיב איתכם. הייתי מנסה לקחת את הזמן כדי לשפר חלק מהסעיפים. בסוף בסוף, ילדים צריכים הורים שפנוים נפשית לגדל אותם, ושמחים בזוגיות שלהם. זו דעתי.

אני מרגישה מהקריאה אותך שהשיקול היחיד ללמה כן זה ההפרש..

אז בא לי להגיד כמה דברים.. מקווה שיצא לי מסודר..

בין השתיים הראשונות שלי לא מנעתי בכלל. הייתי בטוחה שיהיה לי הפרש של שנה וקצת.. גג שנה וחצי.. מפה לשם, למרות שהייתי בלי מניעה נכנסתי להריון כשהגדולה הייתה בת שנה וחודש..

אחרי השניה כן מנעתי ומשומה הייתה לי הרגשה חזקה שהפעם זה יבוא צ'יק צ'ק.. עשיתי חישובים מתי להפסיק כדי שאני אלד בזמן שאני רוצה וכו' וגם הפעם הקב"ה עשה את השיקולים שלו ולקח לי 7 חודשים להכנס להריון..

מנגד- את יכולה למצוא פה בפורום לא מעט סיפורים על נשים שנכנסו להריון עם מניעה, עוד לא רצו, עוד לא תכננו.

מה שזה גורם לי לחשוב ולהזכר זה שמפתח ילודה זה רק בידיים של הקב"ה.

אנחנו- רק עושים את ההשתדלות של מה שנכון לנו במצב הנוכחי. את ההפרש רק הקב"ה יקבע.

עוד משהו שבא לי להגיד זה שלמה ההפרש כזה חשוב? כי מסתכלים מבחוץ? כי זה יוצר קשר מסויים בין הילדים?

אז אם זה בגלל שיקולים חיצוניים, לסנן ולהעיף.

אם זה בגלל שיקולים של קשר בין ילדים אז קשר לא נבנה רק בגלל הפרש כזה או אחר, ולטווח רחוק כמה חודשים לפה או לשם די נעלמים ומתזקזזים.. לעומת זאת כמה חודשים למצב הזוגי והכלכלי שלכם יכולים לשנות מאד.

לי יש אח שנה וחצי מעליי ואחות 3 שנים מתחתיי. לכאורה ההפרש ביני לבין אחי צמוד יותר ואנחנו אמורים להיות בקשר טוב, נכון?

אז נכון, כשהיינו ילדים זה באמת היה ככה. אבל אז גדלנו.. וההבדלים בין היותו זכר להיותי אישה גדלו והקשר עם אחותי שקטנה ממני תפס מקום אחר פתאום כי למרות הפער חווינו יותר חוויות משותפות.

והיום אני אמנם עדיין בקשר טוב עם אחי ואוהבת אותו מאד, אבל ברור שהקשר שלי עם אחיות שלי הוא משמעותי לי יותר למרות השנים שמפרידות בנינו (אחותי הגדולה כמה שנים מעליי), כי עם השנים הפער מצטמצם..

קשר טוב נוצר בחוויות משותפות, בחינוך של ההורים ועוד.. לא רק בהפרש המספרי בין הילדים.

לעומת זאת כל הדברים האחרים שכתבת נשמעים לי קריטיים!! להתאמץ על הזוגיות (שאגב, ברור שלחץ של גידול ילדים, ולחץ כלכלי משפיע מאאאדד על הזוגיות), להתאמץ לשפר מצב כלכלי (אגב, לא יודעת מה התחום שלמדת אבל זוכרת שנכשלת כמה פעמים במבחנים.. יש אפשרות לעשות שינוי כיוון? כדי להצליח לפרנס בכבוד גם במקצוע משיק/ קרוב שלא צריך בשבילו את המבחנים? לא יודעת אם רלוונטי כי לא יודעת מה המקצוע שלך).. וגם לנסות להנות מהגידול של הילדים.

היה מוזר לי קצת הניסוח של "עוד לא מיציתי.."

אני גם עדיין לא מיציתי את הבנות שלי ומאחלת לעצמי לא למצות אפעם.. להמשיך להנות מכל שלב שהן מגיעות אליו.

אבל בשביל זה צריך שהחיים שלנו יהיו קצת פחות הישרדותיים (ואת זה אני גם אומרת לגמרי לעצמי אחרי שנה שהייתה לי קצת מטורפת בגלל עומסים שהעמסתי על עצמי)..

אני משתדלת במחשבה שלי על ילדים להסתכל על הכאן ועכשיו. האם *כרגע* אני מסוגלת לחשוב על עוד ילד? האם *כרגע* אני מסוגלת לעבור עוד הריון? יש לי את הכוחות הפיזיים והנפשיים לזה? האם *כרגע* אני רוצה?

משתדלת לא לחשוב על כמה זמן ייקח, על מה יהיה ההפרש או בין כמה הם יהיו כשאני אלד. כי מבחינתי זה לא רלוונטי.

אז מה אם אני יודעת שכשאלד היא תהיה כבר בת שנה+ ותלך.. כרגע היא לא, ואני עוד מרגישה שעם התלות שלה בי אני לא מסוגלת לעבור עכשיו תחילת הריון אז לא רלוונטי כרגע (סתם דוגמא תיאורטית לאיך אני בוחרת להסתכל על הדברים)

בקיצור יקרה, מאחלת החלטות טובות ובחירות נכונות, ורק נחת .

לא שאני לא מסכימה עם כולן כאן, אבל אני גם הכי מבינה את הסיבות שלך למה כן.

מתלבטת כמה לכתוב, מקווה שלא יצא לי חשוף מדי

נתחיל מזה שהילדים שלי ממש בגילאים של הילדים שלך, טיפה יותר גדולים, ההפרש ביניהם הוא שנתיים וחצי והקטן עכשיו בן כמעט שנה וחצי, אני קצת יותר צעירה ממך. תמיד חלמתי על מלא ילדים, ובשביל זה ממש רציתי אותם צפופים, כדי להספיק כמה שיותר, זה היה החלום שלי, הייתי בטוחה שכיום יהיו לי הרבה יותר ילדים ממה שיש לי (ויש לי חברות בגילי שבאמת יש להן הרבה יותר).

וממש התבאסתי על ההפרש הגדול בין הילדים שלי, עד שהקטן נולד. ברגע שהקטן נולד אני ממש זוכרת שחשבתי "איזה מזל שהקב"ה יודע מה טוב לי יותר ממה שאני יודעת" למה? כי הכוחות שלי בפועל הם לא כמו הכוחות הדמיוניים שהיו לי לפני שנהייתי אמא, כי הילד שלי לפעמים מאתגר יותר מילדים אחרים, כי הנפש שלי צריכה נחת יותר מנפש של נשים אחרות. כי הקב"ה יודע מה בדיוק בדיוק יהיה מדוייק לי ולחלומות שלי.

ואצלי לא מנעתי, בכלל, אבל ההנקה מנעה לי יותר משנה וגם אחרי שחזר המחזור קח לי זמן להיכנס להריון כמה חודשים. איזה קשה זה היה. אבל איך זה הכי נכון לי. (אפילו על ההמתנה לפני הילד הראשון (שהיא הייתה מאוד מאוד קשה) אני מתחילה לראות שזה גם לטובתי, אני עוד לא יכולה להצביע כמה זה הכי מדוייק לי, אבל כן בכיוון, מה זה בכל זאת נתן ולמה זה גם היה לטובה. אז לא האמנתי שיום אחד יהיה סיכוי לראות את זה ככה, מבחינתי זה היה שחור וזהו.)

גם לגבי ההפרש, כבר עכשיו כשהם בני קרוב לארבע ושנה וחצי, שהפער ענק, יותר מפי שתיים, הם כבר מתחילים להיות חברים, הקטן מעריץ את הגדול, הגדול מתחשב בקטן, הם יכולים לשחק נפלא ביחד לפעמים. בטוחה שהם יגדלו להיות אחים קרובים, עם תחומי עניין משותפים ואחווה ואהבה הדדית (בפוטנציאל לפחות, כמו צמודים). מקווה שזה קצת מרגיע

מתייחסת קצת לשיקולים שלך-

א. לגבי המשקל, ממש הגיוני שהגלולות משפיעות על זה, אולי שווה לעבור לאמצעי מניעה אחר? אני לא מספיק מבינה בזה.

ב. מבחינת האיזון עם שניים, גם אם תיכנסי להריון עכשיו הקטנה שלך תהיה בת שנתיים עד הלידה, זה כבר איזון אחר, בכל מקרה בגילאים האלה האיזון של הבית כל הזמן משתנה, גם הגדול שלך יגדל יותר והאיזון ישתנה. אז בכיוון הזה פחות הייתי חוששת.

ג. כלכלית אני לא מבינה בזה, אבל בעיני אישית כל עוד זה לא מצב קיצון אני לא נותנת לזה משקל בשיקולים שלי

ד. רצפת אגן- לכי לפיזיותרפיה רצפת אגן, תתרגלי גם תוך כדי זמן משחק עם הילדים. אני למשל קבוע מתרגלת תרגילי קיגל בהשכבות, כשאני סתם יושבת בחדר שלהם בשקט אני נושמת ומתרגלת כיווץ והרפיה של רצפת אגן ובטן. לפעמים עוברת לעמידת שש על הרצפה ומתרגלת. אבל! זה רק אחרי שהייתי אצל פיזיותרפיסטית וגם הייתי תקופה בחוג פילאטיס ואני יודעת שאני מתרגלת נכון.

ה. סבלנות לילדים- זה עבודה של חיים שלמים, אבל בהחלט יכול להיות שקצת זמן נחת ורגיעה לפני ההריון הבא יאפשר לך להיות אמא יותר סבלנית בינתיים. אגב, גם זה יכול להיות מושפע מגלולות הורמונליות.

ו. לא הבנתי מה זה אומר למצות את התינוקת שלך 😅אני גם לא מיציתי את הילדים שלי, וטוב שכך, תינוק זה לא דבר שמשתמשים עד שהוא נגמר ואז עוברים לאחד הבא... כן מרגישה שהתינוקות שלי נעלמים לי והופכים להיות ילדים, משתאה איך הבונבון הגדול שלי מתבגר ונהיה ילד גדול (והוא גם גבוה, אז בכלל הוא נראה ענק) ואיך התינוק שלי מתחיל להיות שובב ויודע מה הוא רוצה ומתחיל כבר את גיל שנתיים הנורא ובכלל, לפעמים הוא ממש לא תינוק, הוא כבר ילד. 

ז. זוגיות- זה הטיעון הכי חזק, כי הריון וילד זה אתגר וזה של שניכם. חוץ מזה שחייבים רצון משותף, גם חייבים בסיס חזק ויציב. לא יודעת איך את בהריונות, אבל אם תקרסי? את צריכה אותו, ממש ממש כדאי לעבוד על חיזוק של הזוגיות, זה יתן לכם ברכה הרבה יותר מהריון עכשיו או בעוד חצי שנה.

וכסף זה לא תירוץ. קשה למצוא בייביסיטר. אוקי. נכון שכדאי לצאת ביחד לפעמים, אבל עוד יותר חשוב לראות אחד את השני. תעשו לכם דייט בבית, כששני הילדים ישנים, שבו על ארוחת ערב טעימה או על כוס קפה ועוגה, אפשר להדפיס קלפי שיח מהאינטרנט, אפשר לדבר מהלב, תסתכלו אחד לשני בעיניים, תעיפו את הפלאפונים על שקט לארון. תפתחו, תשתפי אותו בתחושות שלך, בכמה דמיינת אותם צפופים וכמה את רוצה הרבה ילדים וממה את חוששת. תקשיבי לו, מה מפחיד אותו, מה הוא רוצה, למה הוא לא רוצה? תנסי להיכנס לנעליים שלו להבין אותו.

אולי יותר קל לעשות את זה בחוץ בבית קפה, אבל אם אין זה ממש לא סיבה שלא תעשו את זה בבית.

גם אצלי ההפרשים גדולים יותר ממה שדמיינתי תמיד שיהיה לי, ואני ממש מרגישה איך הקב"ה כיוון לנו את מה שבאמת מדוייק לנו.

ואני אוסיף לגבי קשר בין אחים - אני ממש רואה איך גם בהפרשים של 3 ויותר שנים יכול להיות קשר ממש טוב. נכון שלוקח לו קצת יותר זמן להיווצר, אבל באמת לא כל כך הרבה.

וכשגדלים יותר אז בכלל הגיל כבר פחות משמעותי. 

אצלי יש פער של 5.5 שנים

שזה המון. באמת. לא פער שרציתי ולא פער שיזמתי אבל ככה ה רצה.

והתאבלתי המון על הפער הזה ועל המשפחתיות שלא תהיה וכו..

הקטנה עכשיו בת שנה ורבע והגדול בן כמעט 7

ואני רואה בפער הזה מלאא יתרונות!

הגדול מאוהב בקטנה ודואג לה ומשגיח עליה ועוזר לה וזה נותן לו אחריות ותחושת שייכות

הקטנה מעריצה את הגדול ומחקה אותו ועוקבת אחריו ומנסה להיות כמוהו והוא ממלא אותה באושר

ולכל אחד מהם יש את המקום שלו לצרכים שלו ולכישורים שלו בלי השוואות ובלי שאני צריכה להחליט דברים לפי קנאה של האחים האחרים או לפי זה שאני כן או לא אוכל להרשות לעצמי לתת להם את אותו הדבר בגיל הזה שיהיה בקרוב.. 

לא אספיק לענות ולהודות לכל אחת שכתבה אבל.. כתבתן דברים נכונים וחכמים.. 

תודה! 

הרבה חומר למחשבה. 

דבר שרובכן התעכבתן עליו שכתבתי שעוד לא מיציתי את התינוקת שלי.. 

אז ברור לי שלא ממצים תינוק\ילד.. הכוונה הייתה שעוד לא הספקתי להנות ממנה, והיא לא הספיקה להנות מאיתנו כי יש לה אח גדול שגם לוקח תשומת לב.. אז זו הכוונה, שאני מרגישה שעוד לא נתתי לה מספיק  והשקעתי בה מספיק. 

להוסיף על ההפרשים, שאני חושבת שהחברה שבה אנחנו גדלים מאוד משפיעה עלינו בעניין הזה, אפילו בלי לשים לב.

כשמה שאנחנו רואים סביבנו זה משפחות עם ילדים צפופים, זה גורם לכך שנחשוב שזה המודל היחיד שטוב, ואם יהיו לנו הפרשים גדולים יותר אז זה יהיה לא טוב.

אבל זה שמשהו פחות נפוץ בחברה, לא אומר שזה לא טוב. זה פשוט אחר.

לצד זה שיש ברכה גדולה מאוד בילדים, ואני חושבת שחברה שרואה בילדים ברכה ומשקיעה בזה זה חשוב. אבל עדיין אני חושבת שזה מביא יחד איתו קשיים שלא מספיק מודעים אליהם.

זאת אומרת, תמיד ידברו על הקושי להיות גם אמא וגם מפרנסת וגם בת זוג וגם סבלנית וכו' וכו'. אבל זה כמעט אף פעם לא יבוא יחד עם מסקנות פרקטיות. בטח לא כאלו שאומרות "אז אולי תרווחו יותר בין הילדים?"

ואם מישהי תחשוב על זה, היא תרגיש שונה, שאולי זה ישפיע לרעה על הקשר בין הילדים, שאולי היא לא בסדר מבחינה הלכתית ועוד ועוד.

וזה שיש נשים שזה מתאים להן זה מהמם. אבל לא לכולם זה מתאים.

והמחיר של ללכת אחרי מה שמקובל, או מה שהתרגלנו לחשוב שזה האידיאל, הוא גבוה. זה עלול להוביל לפגיעה בבריאות, בזוגיות, בנפש, ביכולת ההשתכרות.

וכן, אפשר לבחור שהרצון להביא יותר ילדים גובר על דברים אחרים. השאלה עד כמה זו בחירה מודעת ועד כמה זו בחירה שמושפעת מהסביבה וממה שראינו סביבנו.

אני בחרתי אחרת מהחברה סביבי, הילדים ברווחים גדולים יותר. ואני לא אהפוך את הכל לוורוד ואגיד שזה הדבר הכי מושלם וכל החיים שלי הפכו לקלים יותר. אבל אני חושבת שלמדתי לשים לב מה נכון *לנו*, ולא לבחור כמה ילדים יהיו לי בהתאם למה שנכון לחברה.

זו אבחנה שקשה לעשות.

הילדים שלך ברווח צמוד.

לא הבנתי לאן את ממהרת רווח של 3 זה מעולה גם רווח גדול יותר זה מעולה אין פה נוסחא לרווח אידיאלי שמבטיח שהילדים יהיו החברים הכי טובים. תהני מהמשפחה שלך בעוד כמה חודשים תבדקי איפה בעלך עומד.

כי גם אני ראש כזה - תכנונים קדימה לגבי הפרשים בין הילדים וכדומה. אבל בסופו של דבר ה' מנווט אותנו כרצונו.

בסופו של דבר, אין להפרשים חשיבות, וכמו שכתבו לך, זה לא אומר כלום על הקשרים בין הילדים בעתיד. אז בואי תתרכזי במה שחשוב:

לי נראה, שזה ההשקעה בזוגיות. זה הבסיס של הבית, ובכל מקרה בעלך לא מעוניין עכשיו בעוד ילד.

מהשירשורים הקודמים שלך נראה שהמצב הכלכלי מאוד קשה, ושאת חייבת לעבור את המבחנים כדי לשפר את המצב.

נראה שלימוד עצמי לא עובד לך (והריון גם ממש לא יעזור פה), ולדעתי ממש כדאי שתקחי שיעורים פרטיים, ולא אחד או שניים אלא רצף כדי שתעברי. גם אם צריך לקחת הלוואה. זו השקעה חשובה לעתיד, והייתי משתמשת בזה גם לבייביסיטר לצאת מדי פעם עם בעלך ולשפר את הזוגיות.

אחרי זה, תוכלו ביותר רוגע ורווחה לדבר על הרחבת המשפחה.

בהצלחה!

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...