מפרטת
אסור לי מבחינה רפואית להשתמש בגלולות או להתקין התקן
האמצעי היחיד שהרופא אמר זה דיפאגרמה
בעלי לא אוהב את האופציה הזו כי מסובכת מבחינה הלכתית. הוא שאל רב בעבר והרב לא אהב את הרעיון
אז כרגע אנחנו ללא אמצעי ולכן חוְששים לקיים יחסים ואכן מלא זמן לא קיימנו
מכירות אולי אמצעי אחר שלא חשבתי עליו?
שיווצר דימום פנימי
אם אין ברירה.
בווסת מסודרת זה קל
אם את בהנקה אפשר נרות
לא מכירה את הרב שלכם בטוחה שהוא תלמיד חכם,
אבל לא לקיים יחסים הרבה זמן בעייתי הרבה יותר.
כדאי לפנות שוב ולהסביר את המורכבות,
חוץ מזה כל מניעה אחרת היא לא 100 אחוז,
יש רבנים שמוצאים מקום להתיר את זה.
מנסיון גם עם רבנים חרדיים.
רק לידיעה,
אין אמצעי מניעה יעיל ב100 אחוז,
שימי לב, גם דיאפרגמה- אני עכשיו בהריון איתה..
לא חושבת שיש רב שיגיד שעדיף שזוג לא יקיימו יחסים מאשר דיפאגרמה. ממליצה לנסות לקבוע פגישה עם רב ממכון פועה ולהסביר לו את המורכבות הרפואית שלכם, אולי יהיו להם פתרונות מניע שלא חשבתם עליהם. משהו צריך להיות.
אם לא אז נשמע שמעקב אחרי ביוץ בשילוב עם שקפים או נרות, אבל זה עדיין לא מניעה מספיק בטוחה לדעתי.
בפירוש יש מצוות עונה...
אז תכלס נשאר כדאי להתייעץ שוב על דיאפרגמה, יכול להיות שדברים השתנו במשך השנים..
אולי הומרונים של שקפים או נרות כן אפשר?
אין לי עוד רעיונות
זה תלוי כמה אתם לא רוצים עוד היריון. אם באמת לא רוצים, הייתי מתעקשת על דיאפרגמה
הריון לא רצוי יכול להיות ממוטט, וגם יכול להיות סביר ולהמשיך כחיובי, אבל זה מאוד תלוי גם מה נקודת הפתיחה.
מה גם שיותר קל להתיר דיאפרגמה מאשר להתיר הפסקת היריון יזומה.
אם זה לא התקן או גלולות, זה אמצעי מקומי כמו נרות/ שקפים/ דיאפרגמה עם קוטל
נרות ושקפים הם בעלי אחוז מניעה נמוך כי זה תלוי באיך שמים, וגם ײכול להיות שתהיה אליהם רגישות.
מי שמשתמשת בזה לרוב תימנע בימים הפוריים כדי להעלות אחוז מניעה אבל זה סיכון אם ממש לא רוצים הריון, וצריך ללמוד את הגוף.בתקופות של הנקה לרוב זה פחות אפקטיבי
שיטת המודעות לפוריות בפני עצמה היא שיטה שצריך ללמוד
דיאפרגמה אפשר לשים עם קוטל היפואלרגני
אני משתמשת בה כבר 3 שנים ומרוצה. קיבלתי היתר לא מהרב שפוסק לנו במראות,הוא הפנה אותי לרב שמתיר.והתעקשתי לקבל היתר למרות שזה לא תנאי לקניית המוצר כידוע
בשולי הדברים אומר - ואני בסדר עם עגבניות - מבחינתי הדעה של בעלי לא הייתה שיקול פה. כל ענין המחזוריות- טהרה- מניעה הוא שלי עם עצמי בעיקר. אני מחויבת להלכה ומחויבת לזוגיות שלנו וכל עוד אני עומדת בקריטריון של - אין מצב להריון, אין מצב שנוותר על הביחד, ואין אפשרות למניעה אחרת - מפה זה כבר לא עניינו איך בחרתי לעשות זאת כל עוד יש לזה בסיס הלכתי שנשען על הצורך וזה לא משו שאסור לכל הדעות. ובעלי סומך על שיקול דעתי שלא אכשיל אותו חלילה
כמו שלא אערב אותו בהקלות הלכתיות שקיבלתי בשבעה נקיים וכד.
אי נעימות? יתכן. אני חושבת שהמצב שבו לא ניתן להיות יחד כי הריון הוא לא אופציה הוא הרבה יותר לא נעים ומזיק מלהשתמש במניעה שיש דעות שחלוקות לגביה, אבל חלקן מתירות אף לכתחילה.
והריון שלא רוצים בו כי אין מניעה מתאימה זה גם בעייתי לדעתי
ייתכן ולא מתאים לכם לנהוג כמוני, וזה בסדר, אבל ראיתי לנכון להניח את זה פה
שיותר יעיל מבחינת אחוזי המניעה, אפשר גם לשלב אמצעים מקומיים.
התורה היא תורת חיים, וכשיש צורך התורה יודעת להתיר גם כשמסובך.
איכשהו בתודעה משהו התיישב לנו לא טוב,
וצריך שניה ליישר את זה.
אני לא סותרת אותך, אלא מחזקת,
שכשצריך, אז צריך.
הימנעות מיחסים זה מצב הרבה פחות טוב גם מבחינה הלכתית במיוחד שזה לא באמת פתרון, זה רק להרחיק את הבעיה, הרי זוג לא ימנעו מיחסים במשך שנים.
בעיני יש בזה מימד אפילו של חילול ה' לפעול בניגוד להגיון ולהשליך את זה על דעת תורה, כשזה לא מדוייק בכלל.
ולפותחת- לא צריך לאהוב את הפתרונות, אפשר גם רק להיות ביחסי השלמה איתם.
גם מהצד של בעלך וגם מהצד של הרב.
יש לך אחריות להוביל לפסיקה ברורה במצב שאת צריכה למנוע.
אין פה שום עניין להכניס נטיית לב.
באופן כללי אני לא חושבת שיש מישהי שאוהבת להשתמש במניעה, עושים את זה כי צריך ולא כי זה נחמד. כמו שרפואית יש צורך, גם הלכתית יש צורך.
צריך לשקף את המציאות כמו שהוא בלי לייפות ולבקש פסיקה.
מבינה שלגברים העולם הזה יותר קשה להכלה כי הם הרבה פחות מתמודדים עם קשת הרגשות בכל מה שקשור לבריאות האישה. אז כשהם צריכים להתמודד זה קשה.
את ממש לא צריכה לסבול בגלל שלבעלך קשה, אפשר להוביל אותו לפעול רציונלית.
בהתחלה יהיה קשה כן, אבל כשהוא יבין שזה מה שנכון לעשות, הוא יתרגל וישלים עם זה בהדרגה. זה החלק בחיים שקורא לנו לגדול.
בסוף הוא אפילו יעריך את הפעולה שלך בנושא.
אני בטוחה שגם הוא בעצמו מבין שהמצב כרגע לא באמת יכול להימשך ככה לנצח.
אבל אני בכל אופן לא אמליץ על זה כשיש אופציה יותר "קלה" הלכתית, מה גם שהנסיון שלי עם דיאפרגמה מאוד חיובי ב"ה
חוץ מזה, כל מילה. בעיקר המשפט האחרון
לא כהמלצה, אלא כהרחבת ההסתכלות,
שאפילו אם לקונדום יש היתר הלכתי במידת הצורך,
אז קל וחומר לדיאפגרמה שיש רבנים שמתירים לכתחילה.
אבל צריך בשבילה הרבה מעקבים, תנסי לקרוא על זה ולראות אם מתאים לך. לדעתי יש לזה הדרכות וגם ספר.
(כנראה שבמקביל הייתי בודקת עם רב אחר)
בדרכ הכוונה שאסור גלולות משולבות, הכוונה עם אסטרוגן
ואז יש אפשרות לסרזט וחלופותיו ("גלולות הנקה")
בגלל בעיה רפואית כמו במקרה של מיגרנה עם אאורה למשל או קרישיות
אצלי זה בגלל שנפשית גלולות והורמונים מדכאים אותי ומכבים לי את החיות, משפיעים על שיקול דעתי, גורמים לי להתקפי זעם ועוד..
גם הרב שהתייעצתי איתו (חרדי, בעל כתפיים רחבות) הבין את זה שזו לא אופציה. בשום מצב. הוא אמר לי את זה מעצמו אפילו
אסור לך כל גלולה או שהבעיה היא גלולות עם אסטרוגן?כי אז אפשר להתפשר על גלולות הנקה שיש בהן פרוגסטרון
וגם לשאול את רופא הנשים מה האופציות של המניעה בהתחשב במצב הרפואי ועם זה לבוא לרב. אם יש סיבה רפואית והאופציות הן מניעה פחות טובה הלכתית או לא לקיים בכלל יחסים אני בטוחה שרב יתיר.
בהצלחה!
אז אפשר ללמוד מודעות לפוריות (ממליצה על קורס מסודר) ולהמתין כל חודש עם היחסים עד סוף הימים הפוריים.
בד''כ זה עוד כמה ימים אחרי המקווה.
או לשלב רק בימים האלו דיאפרגמה עם קוטל זרע.
עדיין ישאר לכם שבוע וחצי רגועים. עדיף מלהמנע לגמרי....
ביוץ כבר לא משתמשת בדיאפרגמה בכלל
אבל בהנקה הבנתי שזה בעייתי
אבל בפועל זו מהמורה שלא התגברנו עליה. הרבה ויכוחים סביב העניין הזה
ואנחנו לא מקיימים יחסים הרבה מאוד זמן. מתביישת אפילו לכתוב כמה זמן
הרב שבעלי שאל הוא יותר מרב בשבילו ולכן זה עוד יותר קשה
ובתוך טרדות היום והמשימות האינסופיות אכשהוא זה נדחק הצידה כי יש כאן ענין רציני לפתור
מקווה שנפתור בקרוב
לא יודעת איך אפשר להיות טרודים בקניות וסידורים ושטיפת כלים ושאר משימות שוטפות במציאות הזאת.
זה באמת לא חשוב מספיק בשביל לעצור את כל טרדות היומיום ולדבר על זה כמו שצריך ולחשוב יחד איך מתקדמים מפה?
אולי תתחילו מזה, לשריין לכם שעתיים בשבוע לדבר על הדברים שחשובים לכם בחיים כדי שלא יתמסמסו.
וגם, הייתי פונה לרב בעצמי לשאול את דעתו על כך שמבטלים מצוות עונה
ועוד משו -- אם הוא יותר מרב, אולי כדאי לשקול להפסיק להתייעץ איתו בעניין הזה. שיקולים זרים כמו בושה מהרב, פחד לצאת ""לא צדיק" וכו שבאים על חשבונות הזוגיות שלכם לא אמורים להכנס אליכם הביתה
הרבה לא יודעות אבל אפשר לעשות מעקב ביוץ בצורה פשוטה ממש בקופ"ח
המקלונים של הבדיקות לא מאד אמינים
אפשר לבקש מהרופא הפניה לאולטרסאונד מעקב זקיקים, קרוב ליום של הטבילה להגיע והיא בודקת מה גודל הזקיק
ככה באים פעם בכמה ימים עד הביוץ- שהזקיק "מתפוצץ", מחכים אחרי זה 24 שעות ואז אין דרך להכנס להריון
הביוץ הוא באזור ה- 14 יום לפני הווסת, תעשי חשבון מתי אמור לצאת, תגיעי לקופ"ח יום לפני ותבדקי אם היה ביוץ או עוד לא
אפשר לבדוק ביוץ גם עם בדיקות דם מאד בקלות
אז גם אם זה לא פתרון לדרך חיים למנוע ככה
באופן ח"פ מי שחוששת מכל מיני סיבות יכולה בהחלט לבדוק באופן הזה.
זוג שלא מקיים יחסים הרבה זמן זו בעיה חמורה הלכתית וזוגית בפני עצמה וחשוב למצוא פתרון הכי טוב במסגרת של מה שאפשר
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.
אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.
הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...
וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.
י ש לכן רעיון למשהו?
שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...
אשמח לכל חוות דעת.
אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה
הייתי שוקלת להביא לה
אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...
יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.
בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...
❤️
חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.
זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?
ויכולות להשתנות במהלך השנים.
שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.
אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.
היא ממש אוהבת
אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)
ואני לא יודעת ולא מצליחה לקרוא נכון אם לא באמת רוצים לארח אותנו (משפחה גדולה עם פעוטות ובני 18 +-) וכביכול הזמינו אותנו כי לא התראנו כמעט שנה, ובכל זאת...סבא וסבתא והקטנים מתגעגעים.
או שבאמת שמחים בבואנו, ומצפים לבואנו, ומתגעגעים ומכינים בשבילנו את תבשילי השבת בשמחה.
לצערי אפשרות ראשונה נראית יותר, מקווה והלוואי שאני טועה, לא כיף ככה.
(מביאה גם תבשילים, חלות, קינוח) אבל הכל נראה שנו טוב בואו אין ברירה. פעם בשנה נראה אתכם.
מה אני יכולה לעשות שיהיה כיף לארח אותנו? כלומר שיהיה שווה לטרוח בשבילנו? שלא יסתכלו על הקטנים, והבלאגן, אלא על החוויה המשותפת, הכיף, האווירה איתנו.
(מידי פעם אומרת לילדים, תביאו לסבתא חיבוק, תציעו עזרה,(הגדולים תמיד עוזרים, מנקים, יוצאים עם הקטנים אבל עכשיו יהיה גשום, אין לאן לצאת) תקשיבו, תנו לסבתא את הספייס שלה וכו, אבל לא רוצה לומר שוב ושוב כי זה משדר שצריך להתאמץ כדי שיהיה כיף איתנו וירצו לארח אותנו אחת ל...)
השאלה איך עושים את זה טבעי? שסבא וסבתא יהנו בנוכחותנו, ובמוצ"ש יחשבו לעצמם באסה שהם הולכים (חחחח זה לא יקרה לעולם, הלוואי!!)
ממש קשה לבוא בכזו חוויה.
י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?
אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה
מאד אוהבת לארח
וגם אסור להביא כלום
התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב
)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(
אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם.
אולי רק בית מלון ...חחח 
אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.
כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.
זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...
זה באמת המון זמן…
כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.
אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.
אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)
להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?
גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.
מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲
אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..
בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.
ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה
תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..
אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.
את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.
אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.
לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.
דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.
ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.
אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין
סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.
תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.
אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה.
הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.
נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.
אז גם אירוח יכול להיות כך.
יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.
גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.
זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.
אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.
כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...
אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️
ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם
ואם הזמינו- אז אתם רצויים
וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך
אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך
אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה
קשה לארח
קשה להתארח
ובאופן כללי קשה להנות
זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה
לתת חיבוק, נשיקה
וללכת
(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)
ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"
שמותר שיהיה להם קשה
זה באמת קשה לארח,
קשה זה לא רע.
עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר
מאשר לנוח ולא להפגש.
כל עוד הם מציעים - זה טוב
גם בשבילם!
תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.
להתארח שבת שלמה
וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם
אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות
באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים
פגישות קצרות ולעניין
וגם הן לא הנאה צרופה
זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.
וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.
ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.
1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר
2. תיאום ציפיות לפני הילדים
כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..
3. לשחרר קצת..
בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא
ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,
אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר
אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...
4. תביאי לך פינוקים
זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים
אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..
אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...
ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!
ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא
אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.
וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.
וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.
חיבוק 🤍
זוכרת ששאלת על זה באה"ה
וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"
יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..
זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין
וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..
אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.
להיות איתה❤️
האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?
הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.
תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.
ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️
תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.
גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).
הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...
בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.
מקווה שזה מעודד
רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.
אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.
או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?
ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.
אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'
אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי
שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...
תודה על ההתעניינות
ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
איך זה יכול לעזור לי?
בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.
ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?
אוף.
יש דרך הקופה
אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.
והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.
אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.
העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...
יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.
מה קורה בטיפול?
בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.
כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.
יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.
ועוד 2 נקודות חשובות:
ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.
ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.
ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.
מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)
אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.
זה עובר לבד בסוף?
שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.
לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.
חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.
בהצלחה
