שיווצר דימום פנימי

אם אין ברירה.

בווסת מסודרת זה קל

אם את בהנקה אפשר נרות 

לא מכירה את הרב שלכם בטוחה שהוא תלמיד חכם,
אבל לא לקיים יחסים הרבה זמן בעייתי הרבה יותר.
כדאי לפנות שוב ולהסביר את המורכבות,
חוץ מזה כל מניעה אחרת היא לא 100 אחוז,
יש רבנים שמוצאים מקום להתיר את זה.
 

מנסיון גם עם רבנים חרדיים.

רק לידיעה,

אין אמצעי מניעה יעיל ב100 אחוז,

שימי לב, גם דיאפרגמה- אני עכשיו בהריון איתה..

לא חושבת שיש רב שיגיד שעדיף שזוג לא יקיימו יחסים מאשר דיפאגרמה. ממליצה לנסות לקבוע פגישה עם רב ממכון פועה ולהסביר לו את המורכבות הרפואית שלכם, אולי יהיו להם פתרונות מניע  שלא חשבתם עליהם. משהו צריך להיות.

אם לא אז נשמע שמעקב אחרי ביוץ בשילוב עם שקפים או נרות, אבל זה עדיין לא מניעה מספיק בטוחה לדעתי.

בפירוש יש מצוות עונה...

אז תכלס נשאר כדאי להתייעץ שוב על דיאפרגמה, יכול להיות שדברים השתנו במשך השנים..

אולי הומרונים של שקפים או נרות כן אפשר?

אין לי עוד רעיונות

זה תלוי כמה אתם לא רוצים עוד היריון. אם באמת לא רוצים, הייתי מתעקשת על דיאפרגמה

הריון לא רצוי יכול להיות ממוטט, וגם יכול להיות סביר ולהמשיך כחיובי, אבל זה מאוד תלוי גם מה נקודת הפתיחה.

מה גם שיותר קל להתיר דיאפרגמה מאשר להתיר הפסקת היריון יזומה. 

אם זה לא התקן או גלולות, זה אמצעי מקומי כמו נרות/ שקפים/ דיאפרגמה עם קוטל

נרות ושקפים הם בעלי אחוז מניעה נמוך כי זה תלוי באיך שמים, וגם ײכול להיות שתהיה אליהם רגישות.

מי שמשתמשת בזה לרוב תימנע בימים הפוריים כדי להעלות אחוז מניעה אבל זה סיכון אם ממש לא רוצים הריון, וצריך ללמוד את הגוף.בתקופות של הנקה לרוב זה פחות אפקטיבי

שיטת המודעות לפוריות בפני עצמה היא שיטה שצריך ללמוד

דיאפרגמה אפשר לשים עם קוטל היפואלרגני

אני משתמשת בה כבר 3 שנים ומרוצה. קיבלתי היתר לא מהרב שפוסק לנו במראות,הוא הפנה אותי לרב שמתיר.והתעקשתי לקבל היתר למרות שזה לא תנאי לקניית המוצר כידוע

בשולי הדברים אומר - ואני בסדר עם עגבניות - מבחינתי הדעה של בעלי לא הייתה שיקול פה. כל ענין המחזוריות- טהרה- מניעה הוא שלי עם עצמי בעיקר. אני מחויבת להלכה ומחויבת לזוגיות שלנו וכל עוד אני עומדת בקריטריון של - אין מצב להריון, אין מצב שנוותר על הביחד, ואין אפשרות למניעה אחרת - מפה זה כבר לא עניינו איך בחרתי לעשות זאת כל עוד יש לזה בסיס הלכתי שנשען על הצורך וזה לא משו שאסור לכל הדעות. ובעלי סומך על שיקול דעתי שלא אכשיל אותו חלילה

כמו שלא אערב אותו בהקלות הלכתיות שקיבלתי בשבעה נקיים וכד.

אי נעימות? יתכן. אני חושבת שהמצב שבו לא ניתן להיות יחד כי הריון הוא לא אופציה הוא הרבה יותר לא נעים ומזיק מלהשתמש במניעה שיש דעות שחלוקות לגביה, אבל חלקן מתירות אף לכתחילה.

והריון שלא רוצים בו כי אין מניעה מתאימה זה גם בעייתי לדעתי

ייתכן ולא מתאים לכם לנהוג כמוני, וזה בסדר, אבל ראיתי לנכון להניח את זה פה

שיותר יעיל מבחינת אחוזי המניעה, אפשר גם לשלב אמצעים מקומיים.

התורה היא תורת חיים, וכשיש צורך התורה יודעת להתיר גם כשמסובך.

איכשהו בתודעה משהו התיישב לנו לא טוב,

וצריך שניה ליישר את זה.

אני לא סותרת אותך, אלא מחזקת,

שכשצריך, אז צריך.

הימנעות מיחסים זה מצב הרבה פחות טוב גם מבחינה הלכתית במיוחד שזה לא באמת פתרון, זה רק להרחיק את הבעיה, הרי זוג לא ימנעו מיחסים במשך שנים.

בעיני יש בזה מימד אפילו של חילול ה' לפעול בניגוד להגיון ולהשליך את זה על דעת תורה, כשזה לא מדוייק בכלל.

ולפותחת- לא צריך לאהוב את הפתרונות, אפשר גם רק להיות ביחסי השלמה איתם.

גם מהצד של בעלך וגם מהצד של הרב.

יש לך אחריות להוביל לפסיקה ברורה במצב שאת צריכה למנוע.

אין פה שום עניין להכניס נטיית לב.

באופן כללי אני לא חושבת שיש מישהי שאוהבת להשתמש במניעה, עושים את זה כי צריך ולא כי זה נחמד. כמו שרפואית יש צורך, גם הלכתית יש צורך.

צריך לשקף את המציאות כמו שהוא בלי לייפות ולבקש פסיקה.

מבינה שלגברים העולם הזה יותר קשה להכלה כי הם הרבה פחות מתמודדים עם קשת הרגשות בכל מה שקשור לבריאות האישה. אז כשהם צריכים להתמודד זה קשה.

את ממש לא צריכה לסבול בגלל שלבעלך קשה, אפשר להוביל אותו לפעול רציונלית.

בהתחלה יהיה קשה כן, אבל כשהוא יבין שזה מה שנכון לעשות, הוא יתרגל וישלים עם זה בהדרגה. זה החלק בחיים שקורא לנו לגדול.

בסוף הוא אפילו יעריך את הפעולה שלך בנושא.

אני בטוחה שגם הוא בעצמו מבין שהמצב כרגע לא באמת יכול להימשך ככה לנצח.

אבל אני בכל אופן לא אמליץ על זה כשיש אופציה יותר "קלה" הלכתית, מה גם שהנסיון שלי עם דיאפרגמה מאוד חיובי ב"ה

חוץ מזה, כל מילה. בעיקר המשפט האחרון

לא כהמלצה, אלא כהרחבת ההסתכלות,

שאפילו אם לקונדום יש היתר הלכתי במידת הצורך,

אז קל וחומר לדיאפגרמה שיש רבנים שמתירים לכתחילה.

אבל צריך בשבילה הרבה מעקבים, תנסי לקרוא על זה ולראות אם מתאים לך. לדעתי יש לזה הדרכות וגם ספר.

(כנראה שבמקביל הייתי בודקת עם רב אחר)

בדרכ הכוונה שאסור גלולות משולבות, הכוונה עם אסטרוגן

ואז יש אפשרות לסרזט וחלופותיו ("גלולות הנקה")

בגלל בעיה רפואית כמו במקרה של מיגרנה עם אאורה למשל או קרישיות

אצלי זה בגלל שנפשית גלולות והורמונים מדכאים אותי ומכבים לי את החיות, משפיעים על שיקול דעתי, גורמים לי להתקפי זעם ועוד..

גם הרב שהתייעצתי איתו (חרדי, בעל כתפיים רחבות) הבין את זה שזו לא אופציה. בשום מצב. הוא אמר לי את זה מעצמו אפילו

אסור לך כל גלולה או שהבעיה היא גלולות עם אסטרוגן?כי אז אפשר להתפשר על גלולות הנקה שיש בהן פרוגסטרון

וגם לשאול את רופא הנשים מה האופציות של המניעה בהתחשב במצב הרפואי ועם זה לבוא לרב. אם יש סיבה רפואית והאופציות הן מניעה פחות טובה הלכתית או לא לקיים בכלל יחסים אני בטוחה שרב יתיר.

בהצלחה!

אז אפשר ללמוד מודעות לפוריות (ממליצה על קורס מסודר) ולהמתין כל חודש עם היחסים עד סוף הימים הפוריים.

בד''כ זה עוד כמה ימים אחרי המקווה.

או לשלב רק בימים האלו דיאפרגמה עם קוטל זרע.

עדיין ישאר לכם שבוע וחצי רגועים. עדיף מלהמנע לגמרי....

ביוץ כבר לא משתמשת בדיאפרגמה בכלל

אבל בהנקה הבנתי שזה בעייתי

אבל בפועל זו מהמורה שלא התגברנו עליה. הרבה ויכוחים סביב העניין הזה

ואנחנו לא מקיימים יחסים הרבה מאוד זמן. מתביישת אפילו לכתוב כמה זמן

הרב שבעלי שאל הוא יותר מרב בשבילו ולכן זה עוד יותר קשה

ובתוך טרדות היום והמשימות האינסופיות אכשהוא זה נדחק הצידה כי יש כאן ענין רציני לפתור

מקווה שנפתור בקרוב

לא יודעת איך אפשר להיות טרודים בקניות וסידורים ושטיפת כלים ושאר משימות שוטפות במציאות הזאת.

זה באמת לא חשוב מספיק בשביל לעצור את כל טרדות היומיום ולדבר על זה כמו שצריך ולחשוב יחד איך מתקדמים מפה?

אולי תתחילו מזה, לשריין לכם שעתיים בשבוע לדבר על הדברים שחשובים לכם בחיים כדי שלא יתמסמסו.

וגם, הייתי פונה לרב בעצמי לשאול את דעתו על כך שמבטלים מצוות עונה

ועוד משו -- אם הוא יותר מרב, אולי כדאי לשקול להפסיק להתייעץ איתו בעניין הזה. שיקולים זרים כמו בושה מהרב, פחד לצאת ""לא צדיק" וכו שבאים על חשבונות הזוגיות שלכם לא אמורים להכנס אליכם הביתה

הרבה לא יודעות אבל אפשר לעשות מעקב ביוץ בצורה פשוטה ממש בקופ"ח

המקלונים של הבדיקות לא מאד אמינים

אפשר לבקש מהרופא הפניה לאולטרסאונד מעקב זקיקים, קרוב ליום של הטבילה להגיע והיא בודקת מה גודל הזקיק

ככה באים פעם בכמה ימים עד הביוץ- שהזקיק "מתפוצץ", מחכים אחרי זה 24 שעות ואז אין דרך להכנס להריון

הביוץ הוא באזור ה- 14 יום לפני הווסת, תעשי חשבון מתי אמור לצאת, תגיעי לקופ"ח יום לפני ותבדקי אם היה ביוץ או עוד לא

אפשר לבדוק ביוץ גם עם בדיקות דם מאד בקלות

אז גם אם זה לא פתרון לדרך חיים למנוע ככה

באופן ח"פ מי שחוששת מכל מיני סיבות יכולה בהחלט לבדוק באופן הזה.

זוג שלא מקיים יחסים הרבה זמן זו בעיה חמורה הלכתית וזוגית בפני עצמה וחשוב למצוא פתרון הכי טוב במסגרת של מה שאפשר

אבל כשאני חושבת על זה לעומק - אני מעדיפה שאחיותיי וגיסותיי (ובנותיי בבוא העת) יעברו לידות קלילות וטובות, ושאני זו שאקח את כל "הסבל המשפחתי" בנושא הזה...

כי למה שגם אני וגם הן נסבול? אם הן יסבלו גם כן זה לא יעזור לי להרגיש טוב יותר עם הסבל שלי...

(וב"ה שבנושאים אחרים אני לכאורה הרווחתי יותר מהן, ואולי הן מקנאות בי...)

אבל קליל זה לא...

גם לידה מהירה, בלי זירוז או תפרים יכולה להיות קשה מאד, ועם שאריות שליה.

ודיכאון אחרי לידה - גם אני מקנאת במי שאין לה יש הרבה גורמים לזה, ולידה קשה היא רק אחד מהם...

בכלל לא פשוט לי. והיו לנו כל מיני משברים בעקבות זה.

לכל אחד יש את הניסיונות שלו, ולא תמיד רואים מבחוץ...

אוהבת כשמגיעים רגעי קנאה

כי זה שם זרקור על איפה כואב לי בנפש

זה רגע של הארה

הבנה מה מטריד את הנפש

זה חצי הדרך לריפוי ושיפור החיים

לא תמיד אפשר לשנות נתונים

בעבר וודאי שלא

לפעמים גם נתוני הווה ועתיד

לא ניתנים לשליטה

אבל הנתונים לא בהכרח קובעים את איכות החיים

אלא הבחירה מה לעשות איתם

איך לתכנן את החיים

מה ללמוד וליישם בהם

גם כשיש נתונים מורכבים

החיים יכולים להיות מאושרים

ספציפית לעניין לידה

מתוך 4 לידות

חוויתי אחת שדומה למה שתארת (לידת הויבק שלי)

אבל הלידה הטובה שלי היתה הלידה האחרונה

כי הגעתי אליה הכי מוכנה נפשית

(ולמרות שהיו בה קצת סיבוכים)

ספציפית לעניין הלידות בדרך כלל אין בחירה, אבל כן יש בחירה איך להסתכל על זה. והתובנה הזו בהחלט יכולה להועיל בעניינים אחרים.

תודה לך!

אני לא מכירה אפליקציה שחוסמת קבוצות או פונקציות בוואטסאפ אבל ממליצה על פמילי לינק שמאפשרת לחסום אפליקציות לא רצויות וגם מגבילה שעות.

הנחוצות.

לחברה יש.

טלפון מקשים, בגדול טיפש, אבל יש בו מה שצריך- מוביט, טלפון, ווצאפ, וויז וכו.

טיקטוק אין איך להוריד שם חחח.

יותר קל בעיניי מכל מיני אפליקציות חסימה על מכשירים רגילים. 

לגבי חסימה של וואצאפ

יש סינונים שיכולים לחסום צפייה בסטטוס

יש כאלה שחוסמים גם צפייה בסרטוני ווידאו וגישה לקישורים

ככה שכל עוד לא מצרפים אותו לקבוצה הוא לא יוכל להצטרף. 

יש פלאפונים שאפשר רק להתקשר ולשלוח הודעות, זה פתרון ליצירת קשר עם ההורים.

אבל בעיני בגיל הזה צריך גם להיות ערים לזה שאם לכולם יש ווטצאפ, זה יכול ממש לבודד אם אין.

אם יש ווטצאפ אי אפשר להגביל הצטרפות לקבוצות.

אבל כן אפשר להתנות ווטצאפ בזה שיש לכם גישה לווטצאפ, ואתם פעם בכמה זמן מסתכלים ביחד בקבוצות,

יש פלאפונים חצי טאצ' שיש בהם רק ווטצאפ ואין שום אפשרות להוריד אפליקציות אחרות, בעיני בגיל הזה זה הפתרון הכי מוצלח.

ואפשר סמארטפון עם פמילי לינק ולחסום את כל האפליקציות חוץ מווטאטפ.

והכי חשוב בעיני בגיל הזה, במיוחד כשרוצים להציב גבולות שלא מקובלים בסביבה החברתית שלו, זה לתקשר איתו על זה, להציב גבולות חד משמעית, אבל גם לשמוע אותו.

אם מתחשק לפרגן, חבילת בונבונים זה נחמד.

אם כולן עם כולם אז הייתי מביאה להן משהו קטן סמלי.

וכדאי לשים את מה שקנית לה בתוך אריזה לא שקופה או שקית נייר/ניילון, כשרואים רק שקית ולא רואים את התוכן זה נראה לי פחות מנקר עיניים מאשר כשרואים ממש מה יש בפנים, במיוחד אם זה יקר ומושקע

זכור לי

קודם כל את מהממת

אם שאר המטפלות מטפלות בו גם, נראה לי שאם את כבר מביאה.. אז גם להן משהו קטן ייתכ

אז ממש אין צורך להביא להן. רק להשתדל לא לנקר עיניים.

אפשר גם להביא בסוף היום בתוך שקית לפני שהולכת הביתה, כדי שזה לא יהיה כל היום מול העיניים.

אם זה קבוצות שמתערבבות בינהן, וגם האחרות מטפלות בו, אז ראוי להתייחס גם אליהן. ואם זה גדול עליך, אז להביא לה מחוץ למעון, הביתה למשל.

ויש באותה כיתה עוד שתי מטפלות

לא רואה בזה בעיה

בסופר הקרוב מצאתי בונבונים אבל זה יקרר

אז החלטתי לתת למטפלת שלו בצד שלא יראו.. אני ממש  מקווה שלא יפגעו

אבל באמת מגיע לה הערכה מיוחדת

אז ישוב לא לנסות מידי להסתיר

שלא ייפגעו שחושבים שהן דביליות שלא רואות מה קורה סביבן....

מאמינה שאם המתנה כהוקרה על מאמץ חריג בתקופה הזו, הן יפרגנו למטפלת וישמחו איתה שפרגנו לה

מקסימום תביאי חב' שוקולד שווה עם פתק פורים שמח ביום ראשון לשאר המטפלות בכיתה

או פס עוגה שיהיה להן להתפנק בבוקר.

שירגישו שאת רואה גם אותן

שיתפנקו עם זה במעון 

היו מעונות שכל מטפלת טיפלה רק בילדים שלה. אז הבאתי רק למטפלת האישית שלו.

היו לי מעונות שכולם טיפלו בכולם, ואז נתתי לכולם אותו דבר.

והם יבינו.

אבל כן אומרת שגם אם זה קבוצות נפרדות יש קשר עדיין, ובטח אם כמו שכתבת היתה תקופה מאתגרת הן כנראה עזרו לה מאוד, אז אם באמת יהיה לך אפשרות כמו שכתבו פה להביא גם להן משהו קטן כמו שוקולד או עוגיות זה יהיה נחמד

של משרד החינוך, בציבור החרדי- חינוך עצמאי/מעיין החינוך התורני

למה לשלם אלפי שקלים בחודש ולא לקבל מענה לילדים מתקשים?

מה אכפת לך כמה בתי ספר נפתחו

תשלחו למה שטוב לכם וקרוב אליכם.

1) זה יוצר מתח קהילתי

2) יוצא המון בתי ספר עם כיתות לא תקניות ובלי תקציב

3) סתם קשיים טכניים. יוצא שכל חבר מהגן עולה לבית ספר אחר. כשמארגנים בת מצווה צריך לסנכרון עם עוד בתי ספר שלא יתנגש

4) יוצר תרבות כזאת שאתה חייב להוציא על חינוך המון כסף כבר בכיתה א' .

5) מוריד רמת לימודים. ילדים לפעמים מגיעים מבית ספר פרטי לציבורי עם פערים ענקיים. 

אני מכירה שהתופעה הזו נשנעת על רמה דתית. הבית ספר התורני בעיר, לא מספיק תורני בעיני הורים מסוימים, אז הם מכירים בית ספר אולטרה תורני, ואז כל הילדים התורניים הולכים לשם, כי הרמה בבית ספר הקודם באמת ירדה. ואז כל הילדים הולכים לשם כי הוא נחשב בית ספר טוב, עד שבית הספר החדש לא מספיק טהרני בעיני הורים מסוימים והם מקימים עוד בית ספר אוטלרה- אולטרה תורני...

מצד אחד זה נראה מגוחך, אבל מצד שני זה לפעמים בלתי נמנע. 

מכירה את זה מקרוב במקום שבו גדלתי וכל כך לא מתחברת.

בשם הרמה הדתית והפחד שהילד יפגוש בבית ספר הלך רוח שלא תואם ב100% את מה שחושבים ההורים, מונעים מהילדים את הרמה הלימודית והרווחה שילד שלומד בבית ספר גדול מקבל

קהל שבוי זה הדבר הכי נורא למערכת החינוך…

הורים שנמצאים עם ילדים שעתיים ביום לא מבינים שרב השיטות ומאמרים יפים בנושא חינוך הם שטויות.

אין שום סקרנות טבעית . לימוד לא יכול להתקיים בלי משמעת בסיסית. אם ילד לא מצליח ללמוד ביסודי , זה לא בגלל שתוכנית לימודים קשה מדי. אז הורים במקום לטפל במה צריך פותחים עוד בית ספר שיגידו להם שילד שלהם סופר מוצלח. אותו דבר לגבי התנהגות.

כל מיני מדריכות הורים משקרות שילד צריך להסתדר עם עניינים שלו כבר בכיתה א. במציאות זה לא קורה.

אז מגיע משבר.

רמה תורנית. זה עובד רק כשזה תואם רמה דתית בבית .

זה לא יכול שהורים רוצים אולפנה אולטרה דוסית ומצד שני ילדים שלהם כל היום ביוטיוב. זה לא יעבוד . 

זה לא סותר את הצורך במשמעת. אבל למידה חווייתית מחוברת לחיים ביחד עם משמעת זה מדהים!!!

היו לי מעט מורות כאלו וזה היה מדהים! וברוך ה' גם הבן שלי זוכה.

אבל ממה שאני רואה זה לרוב לא תלוי ברמה הדתית של ביה"ס, אלא במורה הספציפי. וגם בבי"ס סופר דוסים יש מורים טובים ומורים פחות.

אם ילד לא גאון , בסוף הוא צריך לתרגל ולעבוד.

בן שלי שואל אותי למה שמיים כחולים ועוד כל מיני ואני אישית אף פעם לא התעניינתי בזה. מבחינתי זו עובדה וזהו. אין לי סקרנות טבעית בנושא והסבר בנושא גזים ואטמוספרה משעמם אותי.

העניין של עודף בתי הספר הוא אכן בעייתי בעיניי.

אבל ההודעות שלך פה כבר לא מובנות לי.

הילד סקרן באופן טבעי… לא נראה לי שנתנו לו שיעורי בית לשאול את אמא למה השמים כחולים. הוא הסתכל והתעניין. את לא חייבת לדעת את התשובה לכל דבר, אבל למה שלא ישאל? למה לא להפנות למישהו שיודע לספר על זה?

אם קשה לך החינוך הפורמלי, תסתכלי על ילד בגן חובה למשל. רובם סקרנים מאוד. לא בהכרח סקרנות שתקדם את תעודת הבגרות שלהם, אבל זה מאוד יפה.

תקחי ילד לגן החיות ואת תראי מה זו סקרנות טבעית.

תודה לה' למדתי במקומות שלא פקפקו בסקרנות הטבעית של ילדים. היו אגב דרישות ומשמעת במידה מאוד רגילה ומקובלת. גם למדנו לא מעט שעות ביחס ליסודי (כמעט כל הימים הסתיימו אחרי 15:00). שיעורי בית וכו גם היה.

משמעת, תכנית לימודים מסודרת, שגרה - כל אלו טובים ומבורכים. אבל למה זה חייב לבוא אצלך יחד עם דיכוי הסקרנות הטבעית שלהם?

אולי כי להרבה כאן יש בסביבות עשרה ילדים

וכן, זה נובע מרצון לדייק את החינוך ואת החברה שההורים מבקשים בשביל הילדים שלהם. לא רואה בזה בעיה, כל עוד בית הספר מסודר (גם אם צריך לגבות סכומים בשביל הלימודים שם) ושאין תחושת התנשאות גדולה מדי.

מסכימה איתך שלא תמיד בבתי הספר האלה יודעים לטפל כמו שצריך כשיש קשיים... וכאן ההורה צריך לעשות את הבחירה בין החינוך לבין העזרה המקצועית (שיכולה להינתן מחוץ לבית הספר). ולפעמים בשביל כל ילד הבחירה תהיה אחרת...

למה בעצם זה כל כך מציק לך שנפתחים בתי ספר כאלו? את לא חייבת לשלוח אליהם...

הבעיה העיקרית בעיניי, זה שהמצב מוביל לעומס כלכלי גדול על משפחות עם ילדים במסגרות חינוך.

קראתי גם מעט רעיונות לשיפור של העניין הזה (למשל- ניהול אדמיניסטרטיבי משותף לכמה בתי ספר יחד).

ממה שאני מכירה, מסובך למצוא אולפנה / ישיבה תיכונית שהם אחלה וגם במחיר סביר.

החשיבות הגדולה שמייחסים לחינוך היא מעולה. אבל הרבה פעמים אני מאמינה שאפשר להניע שינוי/דיוק חינוכי גם במוסד קיים, אם היקף גדול מההורים מעוניין בכך ובשיח משותף עם ההנהלה…

ולצערי, הרבה פעמים המסגרות הקטנות הרבה פחות מקפידות על נהלים. אבל זה עניין אחר. 

(ממ"ד)

לדעתי זה פחות טוב, כי כך נוצרת תחושת התנשאות...

בעניין התשלומים לא העמקתי, מודה. אצלנו גם לת"ת ממ"ד צריך לשלם, על השעות הנוספות של לימודי הקודש. מבחינתי אלה ההוצאות הכי נכונות שיש, אבל מודה שהנושא הזה לא מעיק עלינו כמו על אחרים...

זה לא ככ קשור לגודל בית הספר

אבל, וזה נכון באופן כללי על עסקים/חברות, יש הוצאות שתלויות גודל (יש יותר כיתות צריך יותר מורים, נכון? יש יותר תלמידים צריך יותר אוכל, וכו).

אבל בנוסף, יש הוצאות בסיסיות שלא קשורות ישירות לגודל בית הספר. למשל מנהל. למשל הנהלת חשבונות. למשל אבטחה (גדר, שומר). למשל חצר לבית הספר, וכו.

ואז, ככל שבית הספר גדול יותר, כך (בהכללה גסה), העלות הזו נמוכה יותר פר תלמיד.

אם תסתכלי למשל על הגבעה הצהובה בגוש עציון, שם הם עשו (לא יודעת אם במתכוון), משהו יעיל מהבחינה הזו.

שטח שבו יש מספר מוסדות לימוד. מגודר כולו יחד (הגיוני שיש גדרות לכל מוסד בשביל התחימה, אבל הגדרות הללו לא חייבות להיות בסטנדרט ביטחוני גבוה)

זה אומר שאפשר שלפחות ההסעות בבוקר יהיו משותפות (מישוב x למתחם החינוך. גם אם לומדים בבתי ספר שונים)

זה אומר שאפשר להביא קייטרינג בצורה מרוכזת (מצמצם את העלות של השילוח והבירוקרטיה של האוכל. כמובן שיותר מנות = יותר כסף, אבל פר מנה הסכום יורד)

זה אומר שאפשר שיהיו בעלי תפקידים שעובדים בכמה מוסדות (בעיקר תפקידים שעיקרם לא תלוי בתפיסה חינוכית. נניח רכז מתמטיקה שגם בקשר מול משרד החינוך. אותו רכז יכול להיות אחראי על מספר מוסדות מול המורים הרלוונטיים שמלמדים בכיתות.)

ואני לא יודעת כמה גובים אצלכם ואם אתם זכאים לסבסוד כלשהו, אבל הוריי ששילמו תמיד סכום מלא (מכאן את יכולה להניח שהמשכורות אחלה בחלה), הוציאו הון עתק בחלק מהשנים, רק על מסגרות החינוך העיקריות (לפני חוגים וכו).

חלקם אגב גבו מעבר למקסימום האפשרי ע"פ משרד החינוך (כן, יש מקסימום). חוצפה? בהחלט. אבל הם יכלו, והם היו מספיק קטנים בשביל שלא יתעסקו בבעיות שלהם. 

עולות אותו דבר. לפעמים יש הבדל של כמה מאות שקלים בשנה.

אולי במקום גדול יותר קל לקבל הנחה

מה שכן , במקום גדול יש יותר מגמות , יש תוכניות למתקשים , תוכניות המצטיינים , בדרך כלל יועץ יותר נכנס לעניינים. יותר מקפידים על כללים.

מה עוד? יותר קל להם למצוא פתרונות כשחצי מהצוות במילואים.

אבל אני כתבתי על ריבוי בתי ספר יסודיים.

בגיל תיכון זה דווקא טוב שיש מבחר. 

אני מדברת על הפרשים של הרבה אלפים בשנה. על כל תלמיד. ורוב המשפחות הדתיות מעמידות כמה וכמה תלמידים…

כמובן מחשיבה בקטגוריות שונות עם/בלי פנימייה (כי אין מה להשוות את ההוצאות)

הפער בין האח ששילמו עליו הכי מעט לאח ששילמו הכי הרבה עומד על יותר מ10 אלף בשנה. נראה לי שזה משמעותי…

יש כאלו שלא זכאים לשום הנחה כי ההכנסות יחסית גדולות (אבל כשמחברים את הפער בסכומים של כל ילד וילד- מגיעים לסכום שכן משמעותי לתא המשפחתי)

כל משפחה וסיטואציית החיים שלה.

זה תלוי בדינמיקה,

ביכולות הארגון והטיפול של כל אחד,

בזמן שכל אחד יכול להקדיש לזה,

ביחסים בין ההורים לכל אחד מהילדים,

במרחקי המגורים בין הילדים השונים להורים

ראיתי כמה מודלים של טיפול בהורים ובכל משפחה עבד הכי טוב משהו אחר.

לרוב כן יש ילד אחד שהוא הכי דומיננטי בעזרה ובקבלת ההחלטות ולרוב זה הילד שגר הכי קרוב. יש בזה גם משהו נוח שהכל מרוכז במקום אחד אצל אדם אחד והוא ה"מארגן", בטח כשיש הרבה ילדים וזה מקשה על התיאום. השאלה עד כמה הוא מקבל החלטות לבד או כמה נופל עליו זה כבר תלוי במשפחה ובצרכים של ההורים.

הכי חשוב שיהיה דיבור פתוח ושקיפות בין האחים.

לפעמים כשאין אף ילד שיכול אז כדאי לשכור עזרה להורים בתשלום או למצוא בית אבות טוב ושכל הילדים ישתתפו בהוצאות ובעלויות. אבל גם אז עדיין יהיה לרוב אחד או שניים (אם הם ממש עובדים טוב כצוות) שירכזו את הטיפול בדברים. 

אנחנו הרבה אחים ואחיות

ההורים צריכים אותנו ויש חלוקת תפקידים ותורנות ככה שכולם שותפים.

כל יום ילד אח אחר אחראי להגיע לשעתיים ביקור, מתקתק ניקיון כביסה ומביא להם ארוחת צהריים.

כל שבת ילד אחר מגיע או שמארח אותם - ככה שיוצא שאחת לחודשיים בערך אני דואגת להם. לא תמיד הם רוצים לארח או להתארח והילד הזה נדחה לשבוע שלאחר מכן.

אח אחד אחראי על תיאום תורים, השני על ביטוח לאומי. השלישי מארגן את המוניות

אני למשל לוקחת אותם לתורים בבתי חולים, אח שגר קרוב לוקח לתורים בקהילה.

וכן הלאה.

מי שגר בחול ובגלל זה לא יכול לעזור כאן פיזית עוזר בדברים אחרים (כמו למשל מימנו לאמא שלי מלונית אחרי ניתוח מורכב שעברה)

יש אח נוסף שלא ממש שותף כי יש לו אתגרים בחיים, אבל עדיין - יש לו את התפקיד בתחום שהוא טוב בו. 

בטח שרצוי וטוב.

לא הרחבת מעבר לשאלה,

אבל מציעה לחשוב על ללבן בין האחים את השאלה הזאת. אם מישהו מרגיש שעמוס לו ומצפה לעזרה, כדאי לפתוח שיח בעניין.

אפילו לקבוע פגישה מתוכננת. שכל אחד יביא את נקודת מבטו ואת הצרכים שלו.

מוסיפה גם שאם אין תקשורת טובה מראש בין האחים זה בטח יבוא לידי ביטוי גם בטיפול בהורים. אבל אולי זאת הזדמנות לבנות תקשורת חדשה..