ישנם כמה נקודות דמיון מעניינות בין איוב לנעמי. שניהם איבדו את כל הילדים שלהם ואת כל הרכוש שלהם. לשניהם יש סוג של ״רעים״ (רעי איוב וכן רות וערפה), ושניהם זוכים לכך שבסופו של המסע אחריתם מתברכת מראשיתם (נעמי אמנם איבדה את כל המשפחה שלה, אבל בסופו של דבר יוצא ממנה דוד המלך!). שניהם גם מתלוננים על מצבם בלשון (כמעט) זהה. איוב אומר ״ושדי המר נפשי״ (איוב פרק כז פס׳ ב) ונעמי אומרת ״כי המר שדי לי מאד״.
ניקח את ההבחנה הזה ונפנה לבבלי בבא בתרא דף ט״ו. בדף זה מביאה הגמרא כמה וכמה דעות על איוב ועל זמנו. אחת הדעות שם היא דעת רבי אלעזר ״רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה שנאמר (איוב כז) הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו איזה דור שכולו הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים״ ואיך נפתחת מגילת רות ? במילים ״ויהי בימי שפט השפטים״! ואגב, גם הפס׳ שרבי אלעזר לומד ממנו הוא בדיוק מפרק כז באיוב שציינו אליו קודם.
אבל כמובן שלומר איוב = נעמי זאת קפיצה גדולה מדי וצריך להיזהר ממנה שלא ליפול על הראש.
מצד שני, ישנה שם בגמרא דעה, שלכאורה הגמרא דוחה אותה, אבל היא מאוד מעניינת ״יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה״, כלומר ספר איוב הוא לא אמיתי במובן שהוא לא מתאר מציאות היסטורית שקרתה כהוויתה.
אני רוצה להציע הצעה, שאמנם היא לא חלקה בכלל בלשון ובמהלך הגמרא, אבל היא בבחינת ״עדיף לדחוק בלשון מאשר לדחוק בסברא״.
ספר איוב הוא אכן לא סיפור אמיתי אבל הוא בהחלט מבוסס על סיפור אמיתי. וכל אחד מהתנאים והאמוראים מוצא איזושהיא בחינה של ספר איוב במקום אחר במקרא. ביססתי (אני מקווה) את הטענה הזאת כרגע רק ביחס לאחת השיטות בגמרא, אבל ייתכן שניתן לעשות זאת גם ביחס לשאר השיטות. (עוד) לא ניסיתי.
