זוכרים שהזהרתי מפני טראמפ?
אז הנה זה בא.
חסד לאומית חטאת.
זוכרים שהזהרתי מפני טראמפ?
אז הנה זה בא.
חסד לאומית חטאת.
שיחות הגרעין עם איראן, ההסכם להפסקת אש עם הח׳תים, ועכשיו פורסם על ויתור לסעודים- הסרת התנאי לשיתוף פעולה בגרעין אזרחי תמורת נורמליזציה עם ישראל
אבל יש מצב שזה יגיע.
טראמפ הוא הזדמנות,הוא גם הוריד את מסך התירוצים - כבר אין אמברגו נשק ואין חשש מאי ווטו במועצת הביטחון. אין גלאנט ואין הרצי. הוא גם אמר כמה פעמים שעלינו לעשות את מה שצריך.
אבל כשטראמפ הבהיר שכל החטופים צריכים להשתחרר עד שהוא נכנס - ממשלת ישראל דרשה רק את המספר שדנו עליו חצי שנה קודם ובאותם מחירים מטורפים.
טראמפ כמה פעמים אמר לפתוח על עזה את שערי הגיהנום ומשום מה אנחנו עדיין במקום לצאת בכוחות מלאים למבצע מכריע, ממשיכים במדיניות הססנית של 'להגביר לחץ' בצורה מדורגת.
גם בנוגע לאירן, טראמפ ואנשיו אמרו כמה פעמים שעלינו לעשות מה שנכון - משום מה עדיין נתניהו נמרח כמנהגו כבר עשרים שנה...
טראמפ הוא איש של תאכל'ס, כשהוא רואה שאנחנו נמרחים, הוא מחפש עסקים שזזים במקומות אחרים.
ולא מדבר על טרנספר
ולא מתנה הכנסת מזון לעזה בשחרור חטופים
ולא מתנה גרעין אזרחי לסעודיה בנרמול עם ישראל.
אמת, לא מתגעגעים לקמלה.
אמת, טראמפ לא אמור להיות יותר פטריוט ישראלי מקפלן.
טראמפ החדש הוא אובמה הישן. האחרון דילג על ישראל במסעו במזרח התיכון, ועכשו הראשון הולך בעקבותיו.
טראמפ החדש מריח שני טריליון דולר ממדינות המפרץ למשק האמריקאי, ולא את פושטי היד כפויי הטובה ממדינת תל אביב.
חסד לאומים חטאת.
הטרנספר יצא לדרך, הקצב תלוי רק בנו.
כשתכירו סוף סוף, בזה שהבעיה אינה קפלן, אלא ההתנהלות הכרונית של נתניהו (כשאף אחד עוד לא ידע איפה זה קפלן), של למרוח ולמרוח במקום להכריע - נהיה במקום אחר.
למה כשטראמפ דרש מחמאס לשחרר את *כל* החטופים ואם לא יפתחו עליהם שערי גהינום, נתניהו במקום לפתוח אותם, המשיך להתמרח בעיסקה שהחזירה מעטים והשאירה שם חמישים ותשעה, ובתמורה הסכים לנסיגה מרוב הישגי המלחמה ושחרור המוני מרצחים?!
מהחטופים לטובת ניהול המלחמה, מסכימים שקרוב למחצית העם הם בדעה להתחשב עם החטופים, ואי אפשר לנהל מלחמה כאשר קרוב למחץ׳צית העם לא איתך.
לכל הדעות נתניהו עושה את המיטב בסיטואציה הכל כך מורכבת, ואין מישהו אחר שטוען שהוא יוכל לעשות יותר טוב.
אי אפשר לחסל את חמאס בלי להביא למותם של 20 חטופים.
ואי אפשר לשלול את השבעה באוקטובר הבא בלי לחסל את חמאס.
ואי אפשר לערוב לחייהם של 20 חטופים וגם לחסל את חמאס.
תעשו עם זה מה שאתם רוצים
אמרו שלא ישוחרר החטוף האחרון בעזה לפני נסיגה ישראלית מלאה וחזרה ל- 6 באוקטובר, ונראה שלשם זה הולך.
וסמוטריץ' ובן גביר עושים את הכי טוב שהם יודעים לעשות.
כלום.
אם סמוטריץ' ובן גביר היו מקדימים את קטאר וקונים לטראמפ החדש מטוס ב- 400 מיליון דולר, בתוך שלושה חודשים לא היה נשאר אפילו כלב ישמעאלי אחד בעזה.
סמוטריץ' פקה פקה
בן גביר פקה פקה.
יאללה, תלכו הביתה.
חמאס אומרים הרבה דברים, בפועל שחררו רוב החטופים ובחיים,
ברור שחמאס ירצה לשמור את החטופים כקלף מיקוח.
לגבי לקנות לטרמפ מטוס וכו' זה לא רואה עניין להגיב לזה.
המציאות שיש חטופים בעזה ולכן מדינת ישראל לא יכולה לעשות בעזה מה שהיא רוצה או לשטח את עזה כדי לא לסכן את החטופים,
מפה ולטעון שלא עושים כלום זה לא נכון, עושים הרבה, אבל שיש חטופים ואין עסקה בפתח של שחרור כולם, אז המצב מורכב, ב"ה שאני לא צריך לקבל החלטות במצב הזה
"להתחשב עם החטופים"
מה הכוונה?
ודרש להעביר החלטת ממשלה שלא מכניסים לעזה אפילו כוס מים אחת, אלא בתמורה לשחרור חטופים.
או כמו שאמרו פעם הומניטרי תמורת הומניטרי.
יש לו כישורים ובקיאות לעילא ולעילא, שיכולים להוביל אותו אל פסגות תורניות מרשימות.
עם זאת, מה שמעכב אותו מלכבוש את ההר, זו דרך ארץ קדמה לתורה.
כדי שאדע בפני מי עלי להרכין ראש?
ארץ השוקולדאם התפיסה תהיה שאנחנו מצפים מנבחרינו למגוון דברים ולא מחוייבים דווקא לאדם זה או אחר אולי הם יפעלו להיות טובים יותר ולא רק פחות גרועים מאחרים.
שנזכה למנהיגים טובים וראויים
הוא אוהד ישראל,
רק רואה שאנחנו מורחים את הזמן במקום לסיים הכל בבת אחת, הוא לא יכןל לתמוך בנו בגלוי כל הזמן, להוציא מליארדים על ישראל עד שסיימו את המלחמה ושישראל תמרח אותו במלחמה אין סופית,
לא יודע אם באמת מורחים את המלחמה, אבל כנראה כך הוא רןאה את זה...
נתן לנו נשק, כי ביידן נתן אמברגו.
קשקש על טרנספר, כי ביידן קידם מדינה נאצית.
להמשיך?
כששאלו אותי מה דעתי על טראמפ כדהוא נבחר, אמרתי שאני לא ממהר לפתוח שמפניות כי האיש קצת משוגע. היום טוב לנו, מחר אולי לא. צריך לדעת לשחק נכון, ולהתפלל שה' יטה את ליבו אלינו.
אבל מי ידאג למילואימניקים שלנו שנראה שישלחו אותם הביתה למשך 60 ימים לטובת הפוגה.
מי שחושב שיהיה פשוט לקרוא להם חזרה בתום 60 יום, יש לי פרדס תפוזים על הירח למכור לו.
ברוך השם.
אי אפשר לדעת אצלו כלום. אבל גם ממשלת ישראל אשמה. היא לא עושה את מה שצריך. אז קשה לבוא בטענות אל נשיא ארצות הברית.
או שזה תרגיל הסחה לקראת איראן
או שהוא רוצה לשחרר חטופים ולקח לו חודשיים להבין שעם האמירה שעזה תתפנה אי אפשר לשחרר אותם, אז הוא החליף אמירה לקצת זמן
או שהוא רוצה לקדם את תכנית המאה הישנה עם סעודיה, וביבי כבר לא יכול כי הוא לגמרי כבול באנשי ימין מובהקים
הוא מאיים על ישראל ומנסה להכריח אותם לסיים את המלחמה בכניעה.
טראמפ עלול להתחיל להיות מסוכן יותר מביידן ואובמה ביחד. הוא לא אוהב שאומרים לו לא. ואנחנו חייבים לומר לו לא, אין לנו ברירה אחרת.
הוא מוכן להפקיר אותנו בגלל כמה עסקאות של טריליונים, כל כך בזוי בעיני. לא האמנתי שזה יכול לקרות.
שכל זה הכנה לקראת איראן. יכול להיות שכל זה כדי לשחרר חטופים כי לפני כן לא שייך למחוק את עזה
אבל גם אם זה נכון, זה לא טראמפ שהשתנה אלא ביבי. בקדנציה הקודמת ביבי אמר לו "כן" על תכנית המאה עם סעודיה, רק אולי מרח אותו קצת בזמן. היום ביבי אומר לו לא, כי גם אם הוא רוצה הוא פשוט לא יכול עם הממשלה הזו במציאות הנוכחית. מבחינת ביבי לשרוף 4 שנים בלי להזיז שום דבר משמעותי לכאן או לכאן, וטראמפ לא מוכן לזה
בעניין החטופים הם חלוקים.
טראמפ נתן אור ירוק לפתיחת שערי גיהינום על עזה. הוא לא אמר גם במחיר מותם של כל החטופים החיים, אבל נראה שזאת היתה כוונתו.
מנגד, נתניהו מהלך בין הטיפות, גם רוצה להשמיד את חמאס, וגם להציל את החטופים החיים. סיכויי הצלחתו נראים לעת עתה קלושים.
מבצע מרכבות גדעון היה צריך לפרוץ ברגע שפג האולטימטום של טראמפ עם האיום על פתיחת שערי הגהינום. נתניהו בחר שלא.
אבל על ההיענות שלו לרעיון הטרנספר אני חייבת להצדיע. לא האמנתי שנתניהו ייתן לטרנספר לקרות בפועל, אבל רבות מחשבות.. ב"ה.
300 "בלתי נעורבים" יצאו מעזה
מתוך שני מיליון
וגם ראיתי בויקיפדיה שפורסם שמתחילת המלחמה עזבו 35 אלף ערבים את עזה לצמיתות
קורים פה שינויי עומק מטורפים שלא נראו במדינה שלנו עשרות שנים!
אחרי שנים של ניוון וטביעה בקונספציה שמאלנית הרסנית, דברים מתחילים לזוז לאט לאט בכיוון הנכון.
חייבת להיות לנו הכרת הטוב גדולה לה' על הדבר הזה!
שימו לב כמה השתנה פה בשנתיים האחרונות:
בניה בקצב מטורף בכל פינה ביו"ש
לראשונה פינוי והרס בתים ערביים ביו"ש, בין השאר כפר יטא: בג"ץ נתן אור ירוק לפינוי כפרי "מסאפר יטא"
צה"ל פירק את ג'נין עם טנקים, זאת כתבה מתחילת הלחימה שם: דרמה בג'נין: לאחר עשרות שנים - קן הטרור נכנס למלכוד
הופסקו הצווים המנהליים למתיישבים
הוחלף רמטכ"ל מקונספציה הישנה לרמטכ"ל התקפי
הוחלף מפכ"ל שמאלני (זוכרים את ה"סימטריה" משומר החומות?) במפכ"ל ימני שהתחיל לטפל בפשיעה הערבית, הינה דוגמה: מעל ל-1000 שוטרים במבצע לאומי משולב ברהט: זו מטרתו הייעודית - ערוץ 14 | C14
מוחלף ראש שב"כ שמאלני בראש שב"כ התקפי שהתריע מפני הטבח, בשונה לחלוטין מהקונספציה שרווחה אז (תוך התנגשות חזיתית עם בג"ץ, ב"ה סופסוף מצפצפים עליהם)
היועמ"שית בתהליך הדחה
בן גביר מחלק רשיונות נשק בכמויות כדי לאפשר לאזרחים להגן על עצמם
תנאי המחבלים בכלא הורעו מאוד
סמוטריץ' משנה לטובה את סדרי העדיפויות בחלוקת התקציב
השמאל בחרדה: ריבונות דה פקטו "מהפכה - וריבונות דה פקטו": כך ממשלת ישראל מספחת בפועל את יהודה ושומרון
יש עוד אינספור דוגמאות. המציאות משתנה פה מהעומק, לא עוד שינויים קוסמטיים. קורים פה שינויי עומק ברשויות השלטון ובמדיניות בכלל התחומים.
זו לא גישה מתאימה בוויכוח על הנהגת המדינה
העובדות הן שהשמאל שולט בגדול בכל הליכי המינוי לכל תפקיד בכיר וכעת מפריע לממשלה מכהנת. אם במקרה יש מבקר מדינה ימני אפשר פשוט להתעלם ממנו, הכל עובד מושלם בגיבוי התקשורת ואם נתעקש גם דו"צ יוציא הודעה. הממשלה לא הצליחה לשנות את השלטון של בג"צ למרות שברור למנהיגיה ששם עיקר הבעיה. הם הפכו את המדינה והרבה בזכות אותם פקידים.
ההישגים שמנית הם נקודתיים ולא כוללים את העיקר - הנהגה בדרך הציבור ששלח את נבחרי הממשלה.
שכחתי להוסיף שראש הממשלה פחד להחליף את שר הביטחון שהתגלה כנציג האופוזיציה בכל עניין ולא התאים, ולכן גם זה נמרח על פני בערך חצי מהתקופה. מדובר בדרכים לבזבז את זמן שלטון הימין בעיסוק בדברים שלא אמורים לקחת זמן, ועוד להרגיש בסוף שיש כאן איזה הישג..
אלו ממש לא שינויים נקודתיים, אלו שינויי עומק.
השמאל מרגיש את זה ומאבד עשתונות לחלוטין. לוקחים לו את מה שהיה מאז ומתמיד נחלתו הפרטית, השליטה במדינת ישראל.
הראשים מוחלפים אחד אחרי השני, מחוקקים חוקים מהפכניים, כלל המדיניות משתנה לחלוטין.
ולשמאל נשאר רק להמשיך לצווח. או לרצוח. ח"ו.
אתה אומר שהשמאל שולט בכל הליכי המינוי? תיקון: עכשיו קצת פחות. לפני חודשיים עבר בכנסת החוק לשינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים: הכנסת אישרה את החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים | כלכליסט דברים משתנים פה!!
אתה אומר שנתניהו מפחד להתעסק איתם? תיקון: נתניהו פחד. תם העידן הזה. רק לפני כמה ימים הוא בוחר לראשונה לצפצף במוצהר על בג"ץ, ויום אחרי הפסק השערורייתי שלהם הוא ממנה ראש שב"כ שהם לא סובלים. זיני לא היה מסתכן באיבוד כל עולמו אם לא הבטחה מפורשת של נתניהו שהמינוי הזה - עד הסוף.
מה שטראמפ חושב ומתכוון לעשות ממה שהוא אומר. הוא אומר לפעמים סתם, לפעמים כדי להשיג משהו
טראמפ מודע לכך שבכל תסריט שארה"ב מתכננת במזה"ת העדר תמיכה גלויה שלה בישראל יגרום קשיים ונזק כי הערבים יפרשו את זה כחולשה, אז הוא תומך בגלוי בכל מהלך אבל לא בהכרח מסכים לגיהנם על עזה בשלב הזה, החטופים חשובים לו וזה ברור. הוא העיר בזמנו על הנזק שממשל ביידן גרם כשפעל הפוך
המלחמה האמיתית של הימין היא על תפיסת התפקידים הבכירים במערכת הביטחון ובעוד מקומות. אחרת כל מה שיעשה כאן אבוד - השליטה שלהם אבסולוטית ורק הסחבת בהחלפת ראש שב"כ היא נזק בלתי הפיך לממשלה מכהנת. אבא של רוני אשל טוען שהצבא מחק ארכיונים... הם נלחמים (בימין, בדתיים, במסורתיים ובחרדים) ומנצחים כשאנחנו עסוקים בשטויות. לצערי גם נתניהו לא שם, לא יודע מאיזה סיבה אבל הוא כמעט מינה ראש שב"כ קפלניסט.
הוחלף רמטכ"ל, הוחלף מפכ"ל, מוחלף ראש שב"כ, מוחלפת יועמ"שית (בתהליך הדחה)
עוד מעט מסתיימות 4 שנים ובסה"כ הצליחו להזיז חלק מהפקידים שלא אפשרו לממשלה לנהל את המדינה
הרמטכ"ל נראה שהוחלף במחליף שהכין השמאל. הם כבר שנים במקום שממנה ומקדם את המועמדים לרמטכ"ל הבא. ביבי כמעט עשה טעות דומה עם שרביט לשב"כ.
לגבי המפכ"ל זו ההצלחה היחידה, וגם נדמה לי רק אחרי שנתיים ששבתאי מבלבל את בן גביר עם תחושת חברות
לגבי היועמשי"ת זו באמת בדיחה שזה נמרח 4 שנים
וראש השב"כ נראה. מתקשה להאמין שהם יאפשרו לו להיכנס לתפקיד בלי מרד של בכירי שב"כ על "מינוי שלא כחוק", אא"כ גרסו כבר הכל ורק לזמן קצר
אם הממשלה תוחלף בממשלת שמאל הממונים ע"י ממשלת הימין לא יפריעו לה. יש להם מספיק כוח גם להזיז אותם בהליך קצר אם ירצו
הצלחת בכמה מילים למסמס פה עבודה מטורפת.
תסתכל בתגובה שלי פה: אני לא כ"כ אוהבת את הפסימיות הזאת - אקטואליה וחדשות
לתת לך עוד דוגמאות (אפילו יותר דרמטיות) לאיומים של השמאל נגד המהלכים של הימין?
זה הנשק היחיד שנשאר להם, ובינתיים - אנחנו פועלים ב"ה, ובע"ה עוד נסיים את המלאכה.
על היאחזות בכיסא למען הדמוקרטיה ולמניעת כאוס
וכדי שהממשלה לא תעבור על החוק, כמובן
בממשלה הבאה חיל הנדסת התודעה סידר לנו את גדעון סער ונציגיו כחלק ממפלגת הליכוד, כך שאפשר יהיה להגיד קדיש על גוש הימין
כל ההישגים של הממשלה הזו יפורקו כמו שמפרקים מאחז מנייר
והמקום של דעותיהם של בן גביר וסמוטריץ' יהיה בבני עקיבא ובעלוני שבת
אל תמהר עם נבואות הזעם כשאתה לא יודע מה יהיה מחר.
לא פחות ריאלי להאמין שהשינוי החל והוא רק ילך ויצבור תאוצה בע"ה (אולי עם ירידות באמצע, אבל עם מגמה כללית חיובית).
הממשלה לא מצליחה למשול, 75% מהזמן כבר עבר, אף אחד לא מדבר על אסטרטגיה מסודרת לטווח ארוך אלא על "הישגים" מדומים, וכך גם עלולה להתמסמס ההצלחה בלחימה.
המשחק הפוליטי מנוהל ע"י פקידי האופוזיציה. הסיכוי להשיג ממשלת ימין נוספת אפסי כי גדעון סער ואנשיו תקועים בליכוד, וכי השמאל מפזר אנשים שלובשים מסכות של חצי ימין חצי ממלכתי, וגם כי החרדים לא קיבלו את התמיכה הראויה
הימין הפוליטי שם את יהבו על טראמפ, ואני מהרגע הראשון הזהרתי.
שגעון הגדלות של טראמפ מתרסק אל מול פני המציאות בשיטת הסלאמי.
לפני 5 חודשים הוא נכנס לבית הלבן בשנית, ומאז הוא פקה פקה ודיבורים כמו חול.
אפס הישגים מול רוסיה
אפס הישגים מול אירן
אפס הישגים מול פנמה
אפס הישגים מול גרינלנד.
בימים האחרונים הוא קשוב יותר לברק רביד ורונן ברגמן, ותוך כך הוא מנחה את וויטקופ ליישר קו עם חמאס לא בלי פרס ניחומים לנתניהו.
לשלטון בישראל יש הרבה הישגים בניגוד לטראמפ.
עם חמאס, עם החיזבאללה, עם החות'ים, עם איראן..
תקפנו והשמדנו בהיקפים שלא נראו שנים.
משהאחרונהלהחליף את ראשי השלטון (צבא, משטרה וכו') זה שינוי אסטרטגי עמוק.
לשנות את כל ההתנהלות ביו"ש (ביטול פרקטיקת הצווים, בנייה מטורפת והרחבת השליטה היהודית וכו') זה שינוי אסטרטגי עמוק.
לטפל בבג"ץ אחת ולתמיד עם הרפורמה והתעלמות מפסקים לא חוקיים (אחרי שנים של פסיביות) זה שינוי אסטרטגי עמוק.
ועוד..
היכרות מוקדמת עם האנשים הטובים:
ברור שהשמאל ילחם בשיניים על שלטונו הדקטטורי המתפורר, מה החידוש?
מצד אחד עובדים לאט:
https://rotter.net/forum/scoops1/901558.shtml
מהצד השני עובדים מהר:
https://rotter.net/forum/scoops1/901565.shtml
4 שנים יחלפו שבהן אולי נצליח להחליף כמה פקידים, אולי , ואז תבוא ממשלה שתבהיר להם היטב שהם רק פקידים
מיד כשהוא נבחר, בעלי אמר לי שטראמפ הוא בולדוזר, וצריך להיזהר מבולדוזרים. הם שועטים קדימה ולא רואים בעיניים.
גם אריק שרון היה בולדוזר. כשהוא היה בצד שלנו הכל היה מעולה, אבל כשהוא התהפך עלינו, זה בא הכי רע שיש.
לפני שתתחיל המלחמה החדשה.
בינתיים נראה שזה מה שקורה.
במקום לצאת פיתה הוא עבר לצד של נתניהו.
שרשרת הטעויות האירניות שיחקה לידי נתניהו.
בסקר פילבר במוצ"ש, נתניהו יתקרב ל- 40 מנדטים, וישתה את בן גביר וסמוטריץ' גם יחד.
שבת שלום.
זה בסדר, אתה לא היחיד שנפל בפח. מיאיר לפיד עם הנאום הזחוח שלו לפני שבועיים בכנסת, דרך שלל עיתונאים מערוצי ועיתוני התבהלה, שחגגו על החתול השחור שעבר ועד הכותרת של הארץ אתמול, שבשעה שיצאה מבית הדפוס, כבר היה אפשר לעטוף איתה דגים. כולככם הייתם בובות בתיאטרון המשותף של נתניהו וטראמפ.
כשלפיד נוזף שם מעל דוכן הכנסת בנתניהו ש'איבד את אמריקה', המצלמה מסתובבת ורואים על הפנים של נתניהו מבט של: "תמשיך, תמשיך, אתה עושה בדיוק את התפקיד שלך בהצגה שלי...".
כמובן, אם באמת היה מושג הסכם שמונע מאירן להמשיך לסכן את העולם, כולם היו מעדיפים אותו.
אבל לא הזהרת את האיראנים
בס"ד
הכרזתו בשבוע שעבר של חגי לובר על כניסתו לחיים הפוליטיים, החזירה בשבוע האחרון לקדמת הבמה רעיון שתמיד מתגלגל טוב על הלשון: ממשלת אחדות. המחשבה סביב הרעיון הזה היא מאוד פשוטה מאוד: החברה הישראלית קרועה, הפוליטיקה משוסעת, והפתרון הוא ממשלה שתאגד את כולם סביב שולחן אחד. אלא שכמעט בכל פעם שהרעיון הזה עולה, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם ממשלות אחדות באמת הועילו למדינת ישראל, או שמא הן בעיקר יצרו ממשלות שלא הצליחו להכריע בשום סוגיה משמעותית?
הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס שכיהנה באמצע שנות השמונים. אי אפשר להתעלם מכך שהממשלה הזאת רשמה הישגים חשובים, ובראשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהצליחה לבלום את האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה. גם הסכם הרוטציה הוכיח שאפשר לנהל שותפות בין יריבים פוליטיים מרים. ובכל זאת, רוב שנות כהונתה התאפיינו במאבקים בלתי פוסקים, בווטו הדדי ובקושי לקדם מהלכים משמעותיים בנושאים המדיניים והפוליטיים, משום שכל צד חשש להעניק הישג משמעותי ליריבו. דוגמה לכך היה הסכם לונדון הסודי שחתם פרס ב-1987 וטורפד על ידי שמיר
עשרות שנים לאחר מכן חזרה ישראל לאותה נוסחה עם ממשלת נתניהו-גנץ. גם אז היו נסיבות חריגות: משבר פוליטי מתמשך לצד מגפת הקורונה שהשתוללה ברחבי העולם. גם אז דובר על "שעת חירום" שמחייבת אחדות, אלא שבפועל הממשלה הפכה במהירות לזירת התכתשות. חוסר האמון בין הצדדים ליווה כמעט כל החלטה, התקציב לא עבר, הסכמים הופרו, והרוטציה כלל לא יצאה אל הפועל. במקום יציבות, קיבלה ישראל עוד מערכת בחירות תוך זמן קצר.
גם הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, הוצגה כממשלת הסכמות. תומכיה טענו שהיא מוכיחה שאפשר לחבר ימין (בנט, סער וליברמן), מרכז, שמאל ואף מפלגה ערבית סביב אינטרס משותף. אלא שבפועל הכנסת כמעט והייתה משותקת לחלוטין. כמעט כל סוגיה נפיצה הוצאה מהמשחק מראש. שינויים במערכת המשפט, סוגיות מדיניות וביטחוניות, דת ומדינה ונושאים נוספים הונחו בצד כדי לא לפרק את הקואליציה מתוך אמירה שעוסקים רק בנושאים שכולם מסכימים עליהם.
בפועל זה היה בעיקר הסכמה סביב רק נושא אחד - רק לא ביבי. התוצאה הייתה ממשלה שעסקה בעיקר במה שאפשר להסכים עליו, ופחות במה שהמדינה באמת נדרשה להכריע בו. גם הממשלה הזאת, שמלכתחילה נשענה על רוב דחוק בכנסת, לא הצליחה להחזיק מעמד. הרוטציה אומנם יצאה אל הפועל, אבל כל כהונת לפיד בתפקיד, מיומה הראשון, היה כראש ממשלת מעבר וכל ההשלכות שנוגעות לכך.
וזו בדיוק הבעיה בממשלות אחדות. הן נשמעות נפלא בסיסמאות, משום שאיש אינו מתנגד לאחדות. עם זאת צריך לזכור שממשלה היא אינה מועצת פיוס וגם אינה סדנת הידברות. תפקידה של ממשלה הוא למשול, לקבל החלטות, לקבע מדיניות ולהכריע גם בסוגיות שמעוררות מחלוקת. כאשר מראש יש תחומים שאסור לגעת בהם מחשש שהשותפות תתפרק, הציבור אמנם מקבל שקט פוליטי זמני, אבל משלם עליו בשיתוק מדיני, חברתי או כלכלי.
כמובן שזה לא אומר שממשלה צריכה לדרוס מחצית העם או את כל מי שלא מסכים איתה. במדינה דמוקרטית ראוי שהרוב ינהג באחריות, יקשיב גם לצד השני ויחפש הסכמות רחבות ככל האפשר בנושאים העומדים על הפרק. אבל יש הבדל גדול בין הקשבה לבין ויתור מראש על היכולת למשול. הכרעה היא לא מילה גסה, והיא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של קבלת אמון הציבור בבחירות. האופציה של אחדות צריכה להישמר למקרה שאין אפשרות להקים ממשלה אחרי הבחירות כי אף צד לא הצליח להשיג את 61 המנדטים הרצויים, אבל בטח שלא להפוך את זה להפוך את זה לכרטיס סחיטה עוד לפני הבחירות, בניגוד לדעת הרוב.
ויש גם נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה דווקא בימים שבהם קמות עוד ועוד מסגרות פוליטיות חדשות כמו היוזמה של חגי לובר, תנועת "נקראים לדגל" שאליהם הצטרף בסוף השבוע האחרון גם יולי אדלשטיין לאחר פרישתו מהליכוד. לפני שמפלגות קטנות דורשות לכפות ולסחוט ממשלת אחדות על מדינה שלמה, אולי כדאי שיביטו קודם פנימה. אם גופים הקרובים מאוד זה לזה אידאולוגית אינם מצליחים להתאחד בינם לבין עצמם, קשה לקבל מהם שיעורים על אחדות לאומית. אחדות היא ערך חשוב, אבל היא מתחילה קודם כל ביכולת לחבר את הקרובים - ורק אחר כך לנסות לחבר את הרחוקים.
נקודות קודמות:
• https://www.inn.co.il/forum/t1437080#1747098
אחרי שהוא "יכפה על הליכוד ואייזנקוט לשבת ביחד", הוא גם יכפה על משובטי אהרון ברק שאחד מתשעת השופטים שימונו בקדנציה הקרובה, יהיה ביטון או בקשי? או שרק הממשלה לא יכולה להיות "ממשלת חצי העם" ובג"ץ (בתמיכת אייזנקוט או כל אחד אחר, ש'המחיר' לישיבתו בממשלה יהיה 0 שינויים במערכת המשפט) יכול להמשיך לנהל את המדינה כרצונו?
בכלל, מה יעשו חגי לובר, הרב קלמנזון ואחרים, שכאבם באמת גדול מנשוא, אבל מעולם לא היו בתוך הביצה הפוליטית, כשביום שאחרי הקמת הממשלה, כל ממשלה, יתברר שאין באמת שום דרך אפקטיבית לגייס את החרדים? מה הם יעשו כשהפוליטיקאים הכושלים שיגויסו בשמם יטענו ש"התברר שההבטחות שהבטחנו סותרות" (כן, איילת שקר, אני מדבר אלייך, נוכלת), כש"התברר שאי אפשר להכריח פוליטיקאים לשבת ביחד", או כש"התברר, שהמקסימום שאפשר לעשות בנושא גיוס החרדים, זה להחזיר את המס על החד פעמי"?
אין היום שמאל ציוני ואין היתכנות לממשלה רחבה.
זה שדדי שמחי אמר עליו שבצבא הוא היה הסגן של בן-גביר (ושמעתי עליו עוד דברים טובים דומים מעוד כיוונים)
גולן הוא שמאל. מי שמאשים את צה"ל בהריגת תינוקות כתחביב, לא עושה זאת סתם בתור תעמולת בחירות, אלא הוא באמת חושב כך.
בכיר השב"כ בדרגה המקבילה ל תא"ל/אלוף , מיכה קובי ,הממונה על כל חקירות השבכ, מספר בקישור המצ"ב:
1.ב 1983 נתפסו⚓️🚧 כל אנשי החמאס שהיה בהקמה (בשם אחר),ושוחררו 🎪🎪זמן קצר אחכ, מדובר בסינוואר, הניה, בשיח‘ אחמד יאסין, ח'ליל אל חיא וכל 530 בעלי התפקידים בזרוע הצבאית.
הם שוחררו על ידי רבין ,בעסקת ג'יבריל הראשונה,
🎪 ומאז הופקרו על ידי השבכ וכל הגורמים ,בניגוד לדעתו של מ.קובי ,
וכך עד שנת 1989- חמש, שש שנים שבהם היו ללא מעקב והשגחה והמשיכו להתחמש,
⚔️הצטיידו באלפי טונות של נשק, בעיקר דרך מצרים, וגניבת נשק מבסיסים.
לאחר חטיפת החיילים סעדון וסספורטס הי"ד , *נעצרו שוב* ב 89' ,כשעמדו לבצע פלישה בנוסח 7.10 .
2🗽🗽. הוא לא מפרט זאת, אך די מהר *שוחררו שוב*,
והמשיכו לחזק את הארגון ולגייס לוחמים וכספים וכו.
יאסין חוסל ב 2004, וסינואר כידוע רק במלחמה הנוכחית.
🛎🔥אוכל לפרט משהו ניסי, מיסטי על חיסול יאסין, אם תבקשו.
3.יורם כהן, ש רץ כיום 🧭בתקווה להנהיג את המדינה, היה ראש שב"כ כושל ,שהתעקש לשחרר את יחיא סינוואר.
הוא התמנה בתמורה לכך שגונן 🛟 ושמר בתפקידו כסגן ,על ראש השבכ י.ד. שהיה צפוי לאישום/ים על עבירת/ות מוסר וערכים.(דקה13)
4. י.פרי ,(ראש השב"כ לשעבר) שכותב על עצמו שלחם כצנחן ונפצע בלבנון- לא שירת כלל בצהל,
ואף היה בקשרים אישיים 🎠עם דחלאן ו ג'בריל רג'וב,
אשר-למי שעוקב- אנשי היחידות שהקים רג'וב ברש"פ השתתפו עם ⚡️⚡️הנוח'בות בפשיטת (7.10) שבת שמחת תורה, ובמעשי הזוועה.יש סרטי הוכחות לכך בראיונות נצ"מ וייס.
5. כרמי גילון ,ארגמן, דיסקין ועוד- עשו הכל כדי להפיל את הממשלה.
6. מזכיר לנו שתחת הנהגת השב‘כ של יורם כהן שוחררו סינוואר הידוע כמנהיג אכזר וכורת ראשים, עם עוד כאלף מחבלים.
7. בניגוד לדברי נצ"מ וייס על הפקרת המודיעין מעזה בשנים שקדמו לטבח :
🕌🌟היה מידע וידיעות זהב לאורך כל התקופה. "ידענו כל על כל נביחה של כלב" .
8. 🌪🧭"בערב הטבח *ידעו שעומדת לפרוץ מלחמה* ולא עשו כלום"(דקה 10:15)
הראיון גם כאן:
אין מחלוקת שרוטמן מדייק באמירתו. מצד שני מצופה ממשפטן מכובד שיגדיר את גבולות הגזרה של בג"ץ באמצעות חקיקה בכנסת שלא תותיר לבג"ץ רשות לחרוג ממנה כהוא זה
ולגופו של עניין, כל החוקים של הכנסת והחלטות הממשלה שלא באו טוב לאופוזיצה, בוטלו בבג"ץ מתוקף פרשנות מדומה שהם ניכסו לעצמם.
הכנסת היתה חייבת לתקן את החוק באופן שלא יותיר מקום לספק מה מותר לכבודם ומה אסור.
וזה לא נעשה.
ועכשו הרכבת כבר עזבה את הרציף
ובפועל ביטל את המינוי של עו"ד רביליו.
לו ישמעו בקולי, הכנסת ה- 25 לא תחזור להצביע בעניין זה, והנימוק יהיה בשל לוח הזמנים הצפוף עד ליציאתה לפגרת בחירות.
רביליו צריך להכנס ביום ראשון למשרד, תחת ליווי משטרתי וראש הממשלה צריך להבהיר בקולו, שהורה לשב"כ (שחלק מהגדרת תפקידו בחוק, הוא להגן על הדמוקרטיה הישראלית) למנוע כל הפרעה לרביליו.
@איתן גיל, כל עוד שבליכוד נשבעים אמונים לשמוע לכל גחמה לא חוקית של בג"ץ, כל ההצעות שלך לשינויי חוקים - הם פול-גז בניוטרל.
ביום שבליכוד, בממשלה ובעיקר - ראש הממשלה בקולו - יבהירו שאנחנו מחוייבים *לחוק* ולא לבג"ץ ולכן כשבג"ץ יפסוק נגד החוק, הפסיקה לא תעניין אותנו - אז יהיה טעם להעביר את החוקים שאתה מציע.
והמערכת מחזיקה אותם בגרון לשון נקיה.
משפט נתניהו הוכיח, גם למי שהתעקש לא לדעת זאת קודם - שהמערכת גם לא בוחלת בשום עבירה על החוק, תוך ידיעה שאף אחד מהם לא יתן את הדין. פשוט מדהים, חוקרים עלו לדוכן העדים והעידו שהם והממונים עליהם עברו על החוק בהליכי החקירה, שוב ושוב, בידעה מוחלטת - נגד אף אחד מהם לא נפתח הליך פלילי או אפילו משמעתי.
אגב, גם מנדנבליט עצמו הוקלט מודה ש"שי ניצן מחזיק אותו בגרון". בעצם כך הוא הפך מיועץ שנטען שהוכנס כדי להגן על נתניהו, לדווקאי, שבזמן שראש הממשלה נמצא בביקור מדיני מהותי בחו"ל, בהול להגיש נגדו כתב אישום שהיום רואים כמה היה רשלני.
אגב, אחת הסיבות שאני יותר ויותר מעריך את נתניהו (לצד ביקורת שעדיין קיימת) - היא שיותר מרמזו לו, שתמורת 'מעשה שרון' של 'מהלך מדיני אמיץ' - יאתרגו אותו היטב. הוא סירב, למרות הרדיפה המשפטית העבריינית נגדו, נגד משפחתו ונגד כל סובביו.
אבל עדיין, הוא לא העז להבהיר שגבול הציות לבג"ץ הוא בפסיקה ע"פ החוק ולא על פי מה שבא להם.
לפי פסיקת בג"ץ יכולה היועמשית המפוטרת להוציא את ראש הממשלה לנבצרות בכל רגע נתון לפני כינון הממשלה הבאה.
אם נתניהו יעשה שרירים היא תראה לו את הדלת החוצה, והשותפים שלו סמוטריץ' ושות' יצייצו בטוויטר כמה דברי הבל כאילו באמת איכפת להם.
נותר לקוות שנתניהו אכן יצליח להרכיב את הממשלה הבאה עם הרכב חברי כנסת ראוי, מה שלא נראה ריאלי לעת עתה.
אם סולומון וסופר הבנטיסטים יהיו בכנסת הבאה, נתניהו יכול להתחיל כבר מעכשו לכתוב את זכרונותיו.
פסיקת בג"ץ בעניין הנבצרות אינה חוקית, בדיוק כמו פסיקת בג"ץ בנושא הרשות השניה, בדיוק כמו הפסיקה שמונעת את פיטורי מיארה. נתניהו שנים עיכב כל נסיון מימין לצמצם את גזילת הסמכויות של החונטה, בתקווה שיניחו לו - לא עזר לו.
הדבר היחיד שיעזור למדינת ישראל ובכלל זה לנתניהו עצמו מול עריצות בג"ץ - זה להפסיק להכיר בסמכויות שהם גזולו. כל עוד שנתניהו מסרב לזה, הוא גם אוכל את הדגים המסריחים, גם לוקה, גם משלם וגם עלול להיות מגורש מהתפקיד.
לא עמדו על רגליהם האחוריות בדרישה לקבל את תיקי המשפטים והתחבורה, במקום תיק האנטנות ומשרד יבוא גויות מסוממות מאוקראינה וגלילותיה.
משרד הקליטה דווקא עבר שדרוג יפה מלדאוג באמת רק לעולים ממדינות דוברות שפות סלאביות לעולים ממקומות אחרים.
@איתן גיל, העובדות הן גם אופציה.
אחרי שנים שהליכוד הפקיר את משרד הקליטה, להבאת מצביעי ליברמן, שרובם המוחלט גויים וחלק לא קטן מהם לוקחים את האזרחות וממשיכים עם דרכון ישראלי הלאה בחו"ל -
אפיר סופר שאתה כל כך הרבה מתגולל עליו, דווקא שינה מדיניות ומשקיע הרבה יותר בהבאת יהודים מארצות השפע.
מעבר לכך, לא יודע מה נתפסת לאנטנות - חוץ ממך, כולם מימין ומשמאל (יהללך זר - ראה את הפרסומים ההסטריים של 'שלום אך שווא'), מודים שבצלאל עשה מהפכה, שההפכה מגמה ביש"ע.
היה מאבק של משרד החוץ שרצה "הסכם בליטרלי", כלומר שאנחנו נכיר ברשיונות הצרפתיים והם יכירו בשלנו. (למעשה זה טוב ליורדים בעיקר).
בסוף החליטו פה סוף סוף פשוט להכיר ברשיון נהיגה צרפתי. וזהו.
השכר פה לא נמוך. אבל אם משפחה לא יכולה לעבוד כמה חודשים זה יכול ממש לערער אותה כלכלית עם עלויות המעבר.
עכשיו מדברים על זה שיכירו להם במקצועות והם יעשו את המבחנים (למשל לרפואה) בחו"ל. כלומר יגיעו לארץ עם תעודה ישראלית חוקית.
הליגה של הציפיות: מה אומרת לנו האובססיה סביב נתניהו?
ישנו מושג סוציולוגי מוכר בשם "גזענות של ציפיות נמוכות" – מצב שבו פוטרים אדם מאחריות פשוט כי לא מאמינים שהוא מסוגלים ליותר. זה תופס אותנו בהרבה תחומים בחיים, וזה מרגיז, אבל יש לזה גם צד שני, חושף במיוחד: דרך רף הציפיות, אנחנו יכולים לדעת בדיוק מי נתפס בעיני הציבור כמשכמו ומעלה, ומי נהנה מהנחות סלב.
הדוגמה המובהקת ביותר לכך התחדדה באירועי ה-7 באוקטובר, והיא מציגה באור אבסורדי במיוחד את הפער ביחס בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון דאז, יואב גלנט.
בבוקר ההוא, שר הביטחון גלנט – שהגנת המדינה היא משרדו היחיד ואחריותו הישירה – היה ער לחלוטין ועסק ברכיבה על אופניים. באופן מדהים, כמעט אף אחד בשיח הציבורי לא שאל אותו את השאלות המתבקשות: כיצד שר ביטחון שנמצא בעירנות מלאה, לפני שהוא עולה על האופניים, לא מרים טלפון פשוט לחמ"ל כדי לוודא שהגזרות שקטות? התירוץ של רכיבת הבוקר התקבל בשתיקה. הציפיות ממנו, כך נראה, היו נמוכות מלכתחילה.
מנגד, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאותן שעות מוקדמות בכלל ישן. על כתפיו של נתניהו מונחת אחריות על ניהול המדינה כולה, על עשרות משרדיה, ומשרד הביטחון אינו נמצא תחת סמכותו הישירה. למרות זאת, החיצים כולם הופנו וממשיכים להיות מופנים אליו.
וכאן נחשף האבסורד במלוא עוצומו: הציבור והתקשורת באים בטענות לנתניהו על הזמן שבו הוא ישן, בעוד שהם פוטרים מאחריות את שר הביטחון שהיה ער לחלוטין ורכב על אופניים.
הסטנדרט הכפול הזה אולי מתסכל, אך הוא טומן בחובו הודאה מרומזת של המבקרים: כולם מבינים שנתניהו משחק בליגה אחרת. הציפייה מנתניהו בזמן שינה גבוהה יותר מהציפייה מגלנט בזמן עירנות. האובססיה הזו מוכיחה שגם מתנגדיו הגדולים ביותר רואים רק בו את המנהיג הריבוני והאמיתי של המדינה.
שנאספו בידי האמריקאים, בגינם הם הצטרפו למלחמה נגד אירן.
ולא לנוכל מרעננה, שהחלטת החמאס לתקוף בשמחת תורה התקבלה במשמרת שלו.
וגם לא לרמטכ"ל בדימוס הכושל ביותר אחרי הרצי, שבהוראתו פורק הצבא, והוצא מכלל מבצעיות. או ברקורד הנוסף שלו: הרמטכ"ל הגיבור על אלאור אזריה.
ידי שני המופקרים שהזכרת מגואלות בדם 2000 בנינו ובנותינו ששוכבים מתחת ללוחות שיש.
בפעם הראשונה שהוא העליל שנתניהו לא התכונן, לא היה מידע מספיק רלוונטי בידי הציבור, אז בנט יכל לדמיין ש'תסמכו עלי, אני יודע'.
אחרי שראינו את עומק החדירה המודיעינית של כוחותינו, לכל המערכות באירן, הפיליטית, הצבאית, המדעית, התעשיה, הפיתוח - עומק כזה לא נבנה בשבועיים וגם לא בשלוש שנים. רק מטומטם גמור, ממשיך לקנות את הצ'יזבטים של בנט.


איזה אינטרס יש לו?
המשרד לביטחון לאומי?
הקישור מוביל לאתר הממשלתי הרשמי. לא לאיזה גורם אמצע. אז מה האינטרס אם לא כלכלי?
למשטרה / שב"ס או פרסומות אחרות
מספיק שהוא יפהק הם יצעקו עליו
הגולם שקם על יוצרו: כשהנסיגה הפכה מאמצעי למטרה
בעבר, מובילי הדרך במחנה השמאל הציגו קו רעיוני ברור: נסיגה טריטוריאלית היא מחיר כואב, אמצעי הכרחי כדי להשיג את המטרה העליונה — שלום וביטחון. אלא שעם השנים חלה התדרדרות תפיסתית עמוקה. האמצעי הפך למטרה בפני עצמה. הנסיגות והכניעות כבר לא נבחנו בכלי של תועלת אסטרטגית או שיפור מצבה של מדינת ישראל; עצם הפינוי והנסיגה הפכו לאידיאולוגיה המקודשת. ממש כמו הגולם שקם על יוצרו.
מעת שהנסיגה הפכה למטרה עליונה, כל האמצעים הפכו כשרים, וכל הסתירות הרעיוניות יושרו בדרך:
1. עם הסכמים או בלעדיהם — העיקר לצאת
* שלב א' (אוסלו): כשהיו על הפרק הסכמי אוסלו, הם תמכו בהם בכל כוחם תחת הסיסמה של "שלום תמורת שטחים".
* שלב ב' (ההתנתקות): לאחר שההסכמים הללו קרסו אל תוך מציאות מדממת של טרור ומלחמות, התפיסה לא השתנתה — היא פשוט החליפה תירוץ. במקום להבין שהקונספציה נכשלה, הם טענו: "הסכמים לא עובדים כי המחבלים לא מקיימים אותם, לכן נעשה זאת חד-צדדית". ללא היסוס, הם אימצו בכל לבם את ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון.
הפרדוקס: בין אם מדובר בהסכם חתום ובין אם בבריחה חד-צדדית, התירוץ תמיד מתגמש כדי לשרת שורה תחתונה אחת: נסיגה.
2. ימין או שמאל — זהות המבצע אינה משנה
* כשהשמאל הוביל את אוסלו, הם דהרו איתו קדימה.
* כשאריאל שרון — מי שנחשב עד אז לאבי אבות ההתיישבות ואיש ימין מובהק — החליט לבצע את ההתנתקות, "העבר הפוליטי" שלו נמחק ברגע. הם הצטרפו אליו בכל הכוח, כי כשהמטרה היא נסיגה, לא משנה מי אוחז בהגה.
כשנזכרים בסיפור התנ"כי, האישה המרשעת התחילה עם אינטרס ברור: היא רצתה תינוק לעצמה. לא היה אכפת לה מהסבל הכרוך בגזילת הילד מאמו האמיתית, העיקר להשיג את המטרה שלה.
אבל השיא המזעזע מגיע ברגע האמת מול המלך: כשהיא מבינה שהיא לא תקבל את הילד חי, המטרה שלה משתנה לחלוטין. פתאום, עצם הסבל, הפירוק וההרס הופכים למטרה בפני עצמה. בלי שמץ של בושה היא עומדת מול שלמה המלך ומכריזה: "גזורו! גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה".
זהו בדיוק אותו התהליך. זה מתחיל מרצון "להשיג משהו" (אפילו במחיר כואב), ומסתיים באובססיה עיוורת לעצם הנתק והחורבן. כשמחנה שלם מוכן "לגזור" ולפרק חבלי מולדת — בין אם בהסכם ובין אם בנסיגה חד-צדדית מדממת — המטרה כבר מזמן איננה שלום או ביטחון. המטרה הפכה להיות עצם ה"גזורו".
בשלב הראשון, המרשעת מבינה שהיא לא תקבל את הילד. אבל השיא מגיע בשלב השני: אפילו כשהאם האמיתית מוותרת וזועקת "תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו" – כלומר, התינוק מוגש לה על מגש של כסף – היא מסרבת! היא כל כך התאהבה ברעיון של הסבל והחורבן, שהיא מוותרת על התענוג של גידול ילד חי, ומתעקשת על האכזריות הטהורה: "גזורו! גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה". עצם הגזירה וההרס ניצחו את האינטרס המקורי.
אבל יש בסיפור התנ"כי הזה עוד נקודה מדהימה לסיום: שלמה המלך, בחוכמתו, פוסק למי לתת את הילד, אבל לא מצינו בתנ"ך שהוא מעניש או נוקם באישה המרשעת. הוא הבין שהרשעות המטורפת הזו לא הגיעה מתוך רוע קלסי, אלא מתוך מרמור עמוק ואבל קשה על כך שהבן שלה מת בלילה. הקנאה העבירה אותה על דעתה.
אולי הלקח עבורנו הוא לא לכעוס על מובילי הדרך האלו בשמאל, אלא דווקא לרחם עליהם רחמים רבים. המרמור העמוק על אובדן השלטון, ההגמוניה והדרך, פשוט מעביר אותם על דעתם – עד שהם מוכנים "לגזור" את הכל, העיקר לא להישאר לבד עם הכאב.
הטענה ש'השמאל אף פעם לא פינה יישובים' היא כמו הטענה שהיתוש לא אשם בזיהום של העקיצה. היתוש אכן לא מחדיר את החיידק האלים, אבל הוא זה שמזריק את הרעל שמייצר את הגירוד הבלתי נסבל.
באותו אופן, מחנה השמאל מייצר את התנאים והלחץ – דרך הפגנות, השנאת המתיישבים או חקירות מנהיגים – שדוחפים את המערכת לפעולה. השיא של ה'גירוי' הזה הגיע בהסכמי אוסלו: השמאל הביא את המחבלים מטוניס ונתן להם ממשל ושליטה בשטח. המהלך הזה יצר מציאות ביטחונית קשה ומדממת שהפכה את ההגנה על היישובים למשימה מורכבת ויקרה בהרבה, והפכה את המצב הציבורי ל'מגרד' ומציק מאי פעם.
המשל הזה מגיע לנקודת השיא שלו בהתנתקות: המהלך אמנם הובל פיזית על ידי מנהיג מהימין, אבל מחנה הימין עצמו היה חלוק לחלוטין וחצי ממנו התנגד לו בתוקף. מי שנתן למהלך את הגיבוי המוחלט ואת הרוב הנדרש, כאיש אחד, היה השמאל. בלעדיו, ה'גירוד' והלחץ הביטחוני שנוצר מאוסלו לעולם לא היו הופכים לפצע הפתוח של עקירת היישובים. המנהיג מהימין אולי ביצע את העקירה בפועל, אבל השמאל הוא זה שיצר את התנאים, סיפק את הרוח הגבית והעניק את הכוח הפוליטי שאיפשר לזה לקרות.
משל היתוש ומדרש הגרזן: מי באמת אחראי לעקירת יישובים
מי בכלל הכריח את בגין לנהל משא ומתן עם סדאת? הוא יכל לדחות על הסף את המגעים הסודיים שנהל משה דיין כמו שגולדה דחתה את סדאת וזה כמובן עלה לנו במלחמת יום כיפור.
מי הכריח את שרון לצאת מהרצועה ככה ללא הסכם?
… שאתה לא חולק על העובדה שמהסכם הארור עם מצרים החלו הצרות.
שבת שלום
....השמאל אף פעם לא פינה ישובים
אז אולי סוף סוף תענה לעניין, בשרשור שאתה פתחת, וכשהעלו בו טיעונים עניניים, התאמצת להסית את הדיון (ולהסית נגד המגיבים):