להיכנס הבייתה בצעד דרמטי עם תנך ביד, ולהכריז: הוי! חרון אפי! עברה וזעם!!! שמעו נא, פרות הבשן את דבר ה'!!!

ואז לצטט פסוקי זעם מהתנ"ך

אבל לא בעד זלזול בקודש

תלמד במשלי את הדברים בשבח החכמה.

ומה עם שמואל ומלכים? 

זה מושגים שחילונים אקדמאיים משתמשים בהם בהקשר לתנך 

ומאיפה את שואבת את הנתון הגורף הזה?

יש גם דתיים באקדמיות.

חיצונית שם לא תמיד ראוי לתואר דתי

הסיפורים שלו.

יש לו גם ספרים על הוכחות לאמונה בתורה ובה'

אני כתבתי בפתיחת המחברת שלי לשנת התשפ"ה "ויי לפדגוגים"

נראה לי שאתה צריך את וריאציית "ויי לדמגוגים"

דמגוגים.

אבל תאכלס זה השיטה נכון? @ימח שם עראפת

סתם, אני גם חושב שיש לך איפוק מינימלי לשמוע דעות אחרות. אתה קל מדי על ההדק של האבחון הדמגוגי

זה לא שאני קל מדי,באמת מרבית העולם דמגוגים.

יש את אלה הנדירים שזו שיטה אצלם, ויש את אלו שחוטאים בכך מידי פעם

אני גם לא התחברתי לסגנון שלך בדיונים רעיוניים. לא יודע אם אתה דמגוג אבל אני חושב שאחד הדברים שיש"ע מתכוון אליהם כשהוא טוען לדמגוגיה זה תחושה מאוד נפוצה בקרב רבנים ואפולוגטיקנים על התורה - שאין שום סיכוי שהם יודו לטיעון טוב נגדם / יודו שהשאלה הנשאלת יותר חזקה מהתשובה. 

יש איזה משהו מתיש בדיון עם דתיים, שהתחושה היא שיש פשוט אינסוף טיעונים רפיטיטיביים שכרוכים אחד בשני ואף אחד מהם לא מוסיף בהירות אלא רק מסבך יותר את המחשבה של השואל.

אני יוצא מנקודת הנחה שאין שאלות פסולות, ושיש תשובות רבות שנהגו על ידי אנשים לא אמיצים ברוח שעניינן לסגור את השאלות. לא יודע איך קוראים לזה או האם אתה מסכים איתי על העמדה / על הטענה הסמויה נגד הרטוריקה שלך 

*חשוב לציין שגם הסגנון של יש"ע בוויכוחים מזעזע אותי, שלא יהיה ספק

במקרה הזה זה לא נכון שאני לא אודה לטיעון השני אם אשתכנע ממנו.   פשוט אם אני לא משתכנע והטיעון שלי יושב על מקום מוצק אני לא אודה לשני.  האמת אהובה.

אני לא מחפש לתת אופולגטיקה.  אם טענתי טיעון, ובמיוחד בעניין הוחכות אמונה, אז זה טיעון חזק אצלי ולא רק חיפוי שטחי לרגש.   אם אני וודאי במשהו מאה אחוז, אני כותב זאת.   כבר כצבתי שאני עצמי לא יודע אם אני וודאי ב100 או רק ב99 אחוז בתורה.  (כאשר לגהי אלוקים אני *בטוח* וודאי במאה אחוז, ולא מרגש).

ייתכן שגם יש דברים אחרים שאני לא שם לב וגולש לדמגוגיה בטעות, ואשמח אם יאירו את עיני.  אבל לא כל טיעון שיש"ע לא הבין אותו, הופך להיות דמגוגיה בגלל אי ההבנה.

בכל מקרה שמח על הביקורת

בחיים אני לא אטען שאני יודע עליך יותר טוב מאשר אתה על עצמך, ואני לא מחטט לך או שופט אותך

כשאמרתי "להודות לטיעון של האחר" לא התכוונתי שאתה צריך להתקפל

התכוונתי למשהו אחר לגמרי - לשאול מה העמדה של האדם בויכוח. אפולוגטיקן עלול ליפול לעמדה שבה זה הופך להיות משחק של דחיית טיעונים והבאת טיעונים קשים להפרכה. אני אישית לא מתחבר לזה, וחושב שטיעון טוב צריך להיות משמח ודיון טוב צריך להיות פותח ולא מתיש או מסרבל...

אבל! לא חשוב. 

מעניין למה זה נראה כך?

והוא דמגוג העל שאני כל כך שונא.

בזמנו אמרתי לך שאני אשתוק, אבל אני מניח שכבר הבנת על מי אני מדבר

אגב חוץ מזה, ברוב המקרים תקרא את התגובות שלי כאילו אני כותב בטון רך ולא כועס.   מכיר את הסיפור עם "אבא, שלח כסף"?

אולי התחושה הזאת מגיעה כי אי אפשר באמת להעביר מסר ברור בהודעה קצרה בכתיבה

זה לא אפולוגטיקה, זה פשוט האמת

אני לא שואל על המעשה אלא על העמדה, וחושב שלפעמים בעמדה הזו מגיע משהו לא פתוח לשמוע בעיות במשנה שלי. הבעיה באפולוגטיקה היא שהנחת המוצא היא שאני סגרתי את הבסטה ואני יודע לענות על שאלות ברוח. המון פעמים זו אשלייה שמשאירה את האדם סגור משאלות שגם הוא היה רוצה לשאול

אבל אקח לתשומת ליבי ואנסה לתקן גם פה

אבל זה לא נגד עיקרי האמונה, אלא נגד עיקרי אמונה שיש כאלה שמנסחים אותם כך.

תגיד לי אם התמונה לא מופיעה לך

יש אשלייה בוויכוח שכשאתה מדבר על הנושא הנידון אתה נאמן אליו. אני יודע על עצמי על המון פעמים שגוננתי על עמדה שבכלל לא הצלחתי לחיות אותה. אדם שרוצה להיות נאמן לערכים עליהם הוא מגונן מניח לויכוחים וחי אותם. כשפוגשים אנשים מאירים לא כל כך רוצים להתווכח

שזה שויכוחים שלא חיים אותם הם חסרים, זה לא סיבה לזרוק אותם לגמרי.

וזה תלוי במה

פדו זה ילד נראה לי ביונית.   אולי גוגוס זה דיבור?

דמגוגיה (מיוונית demagogia הנהגת העם הפשוט) או מַלְהִיגוּת,היא שיטת שכנוע מניפולטיבית להעברת מסרים בהתבסס על פנייה לרגש הפחד, או לחלופין, שימוש באמירות ריקות מתוכן רלוונטי למסר הנדון. לעיתים, השימוש בדמגוגיה גובל בעיוות המציאות, באמצעות אזכורים סלקטיביים של עובדות, ושימוש בכשלים לוגים אחרים. הדמגוגיה שונה משיטות רטוריות אחרות כמו הומור וסרקזם.

ברגע שהוא מתחיל לחשוב והמנוע שלו הותנע זה אבוד

תמיד יש מלא מה לעשות בשבת גם בשבתות בישיבה גם בבית אף פעם לא משמעם זה היום הכי קדוש בשבוע!

חוץ מלקרוא אפשר לפטפט עם חברים אחים וכו' אפשר ללמוד תורה אפשר סתם להימרח במיטה או בספה כמו איזה חמור, לאכול, לשיר זמירות בעונג שבס, להכין תה (זה יכול לקחת הרבה זמן וזה אחד הכיפים) להתעפץ בשיעור תורה... קיצור יש מלא מה לעשות ולא צריך למצוא מה לעשות לדעתי פשוט מרגישים שזה יום מנוחה שזורמים איתו והכל כזה מסתדר ברגוע ומהר מאוד כבר מתבאסים שהגיע מוצ"ש

ברוך השם דווקא היתה שבת טובה בסוף

לא נשארתי לבד🙏

הם די מובלים לטלפון,

אני בעצמי משתדל לבחור אחרת,

אבל זה נראה שהעולם צועד פה בעל כורחו למציאות אחרת.

מעניין באמת מה יהיה בסוף תוצאות הניסוי הגלובלי שאנחנו חיים בו.

פשוט אחד רגיל. אבל בחודשים האחרונים אני כמעט תמיד עם הרגיל. לפני זה זה היה אחרת

אני עם נוקיה,

רק בבית לאחרונה אני נמצא הרבה במחשב...

את השיר של פרימט הפרימת עכשיו ונראה לי שששיר כזה ישמיעו לי אם אהיה נידון בגיהנום. ואז נזכרתי שספירת העומר ואני לא אמור לשמוע את זה בכלל

@צדיק יסוד עלום 

הרב הנזיר שם שם.

סתם בצחוק

ואגנר היה מאוד מוכשר ויצירתי מוזיקלית. זה חפירה...

יש סצנה מטורפת ב"אפוקליפסה עכשיו" שההליקופטרים האמריקאיים מפעילים את flight of the valkyries מעל הכפר הויאטנמי כי המפקד קילגור (שזה שם פארודי - קיל = רצח; גור = שפיכות דמים פראית) טוען שהויאטנמים מתיםם מפחד כשהם מנגנים את זה

של רצח.

ומדהים שכל מוזיקת מלחמה ומתח בסרטים היום מבוססת על סגנון כזה

שאלתי גם אני את הג'ימיני והוא הסביר על זה שזה קשור לחוויה הומוריסטית, 

ולכן המילה קוף מקוצרת למשהו שדומה לקופיף.

קיפופים – ויקיפדיה

הם מודעים לזה שאתה רוצה למסור אותם?

כמה אתה משלם?

אזני יהושע זה רק בירושלים בטו אדר

@אני)))) 

@אנימה 

@ל המשוגע היחידי 

@תמימלה..? 

באבולוציה שחוזרים להיות קופיפים

אלא אם כן הן ג'ינג'יות גם

זה בעיקר המחשב, אני רק השליח 😊

אבל אם אני לא מקשיב רציונלית לזמרים,

אז נשארים לי בערך 4 זמרים. 

דווקא בקטע הזה אני מכיר מלא דוסים,

אבל בחיבור לשירים יש הרבה יותר שירים שנוגעים בנפש אצל חלק מהזמרים החילונים שאני שומע...

(וחנן הוא עוד גבולי בסיפור הזה)

לדעתי תשובה של שוואקי הכי קולע

אבל עדיין, חנן נותן ממש משמעות למילים.

סוג מרכזי של תשובה השיר יותר מכוון.

בעיניי, לשירים של שוואקי ובמיוחד לשקטים יש יכולת מיוחדת להעלות אותך להרגיש את הגדולה ואת המלכות שיש מאחורי דברים. לחוש שאתה חלק ממשהו גדול. בהרבה עניינים- תשובה, אמונה, ירושלים, מקדש, גאולה שלמה, נישואין ובניית בית, שבת.

וזו המשמעות הכי פנימית של תשובה- לא תשובה על חטא, אלא שיבה למקור הראשוני של הבריאה, ומתוך זה לחיות את החיים.

בתחושה שלי הייחודיות של שוואקי, מעבר לקול ולביצוע שאין שני להם, והלחנים שמלחינים לו, זה שהשיר יוצא מתוכו, הוא ממש חי אותו.

ואני ממש אוהב אותו, ויש לו לחנים באמת מופלאים

אבל לחנן יש עוצמה ועומק שיותר מדברת אליי

הוא ממש חי את כל החיפוש שלו

וזה ממש מחבר אותי...

וואו אם זה בזבוז זמן שלך...

חיכיתי לפיצ'ר הזה של תמונות באמת המון זמן