להיכנס הבייתה בצעד דרמטי עם תנך ביד, ולהכריז: הוי! חרון אפי! עברה וזעם!!! שמעו נא, פרות הבשן את דבר ה'!!!

ואז לצטט פסוקי זעם מהתנ"ך

אבל לא בעד זלזול בקודש

תלמד במשלי את הדברים בשבח החכמה.

ומה עם שמואל ומלכים? 

זה מושגים שחילונים אקדמאיים משתמשים בהם בהקשר לתנך 

ומאיפה את שואבת את הנתון הגורף הזה?

יש גם דתיים באקדמיות.

חיצונית שם לא תמיד ראוי לתואר דתי

הסיפורים שלו.

יש לו גם ספרים על הוכחות לאמונה בתורה ובה'

אני כתבתי בפתיחת המחברת שלי לשנת התשפ"ה "ויי לפדגוגים"

נראה לי שאתה צריך את וריאציית "ויי לדמגוגים"

דמגוגים.

אבל תאכלס זה השיטה נכון? @ימח שם עראפת

סתם, אני גם חושב שיש לך איפוק מינימלי לשמוע דעות אחרות. אתה קל מדי על ההדק של האבחון הדמגוגי

זה לא שאני קל מדי,באמת מרבית העולם דמגוגים.

יש את אלה הנדירים שזו שיטה אצלם, ויש את אלו שחוטאים בכך מידי פעם

אני גם לא התחברתי לסגנון שלך בדיונים רעיוניים. לא יודע אם אתה דמגוג אבל אני חושב שאחד הדברים שיש"ע מתכוון אליהם כשהוא טוען לדמגוגיה זה תחושה מאוד נפוצה בקרב רבנים ואפולוגטיקנים על התורה - שאין שום סיכוי שהם יודו לטיעון טוב נגדם / יודו שהשאלה הנשאלת יותר חזקה מהתשובה. 

יש איזה משהו מתיש בדיון עם דתיים, שהתחושה היא שיש פשוט אינסוף טיעונים רפיטיטיביים שכרוכים אחד בשני ואף אחד מהם לא מוסיף בהירות אלא רק מסבך יותר את המחשבה של השואל.

אני יוצא מנקודת הנחה שאין שאלות פסולות, ושיש תשובות רבות שנהגו על ידי אנשים לא אמיצים ברוח שעניינן לסגור את השאלות. לא יודע איך קוראים לזה או האם אתה מסכים איתי על העמדה / על הטענה הסמויה נגד הרטוריקה שלך 

*חשוב לציין שגם הסגנון של יש"ע בוויכוחים מזעזע אותי, שלא יהיה ספק

במקרה הזה זה לא נכון שאני לא אודה לטיעון השני אם אשתכנע ממנו.   פשוט אם אני לא משתכנע והטיעון שלי יושב על מקום מוצק אני לא אודה לשני.  האמת אהובה.

אני לא מחפש לתת אופולגטיקה.  אם טענתי טיעון, ובמיוחד בעניין הוחכות אמונה, אז זה טיעון חזק אצלי ולא רק חיפוי שטחי לרגש.   אם אני וודאי במשהו מאה אחוז, אני כותב זאת.   כבר כצבתי שאני עצמי לא יודע אם אני וודאי ב100 או רק ב99 אחוז בתורה.  (כאשר לגהי אלוקים אני *בטוח* וודאי במאה אחוז, ולא מרגש).

ייתכן שגם יש דברים אחרים שאני לא שם לב וגולש לדמגוגיה בטעות, ואשמח אם יאירו את עיני.  אבל לא כל טיעון שיש"ע לא הבין אותו, הופך להיות דמגוגיה בגלל אי ההבנה.

בכל מקרה שמח על הביקורת

בחיים אני לא אטען שאני יודע עליך יותר טוב מאשר אתה על עצמך, ואני לא מחטט לך או שופט אותך

כשאמרתי "להודות לטיעון של האחר" לא התכוונתי שאתה צריך להתקפל

התכוונתי למשהו אחר לגמרי - לשאול מה העמדה של האדם בויכוח. אפולוגטיקן עלול ליפול לעמדה שבה זה הופך להיות משחק של דחיית טיעונים והבאת טיעונים קשים להפרכה. אני אישית לא מתחבר לזה, וחושב שטיעון טוב צריך להיות משמח ודיון טוב צריך להיות פותח ולא מתיש או מסרבל...

אבל! לא חשוב. 

מעניין למה זה נראה כך?

והוא דמגוג העל שאני כל כך שונא.

בזמנו אמרתי לך שאני אשתוק, אבל אני מניח שכבר הבנת על מי אני מדבר

אגב חוץ מזה, ברוב המקרים תקרא את התגובות שלי כאילו אני כותב בטון רך ולא כועס.   מכיר את הסיפור עם "אבא, שלח כסף"?

אולי התחושה הזאת מגיעה כי אי אפשר באמת להעביר מסר ברור בהודעה קצרה בכתיבה

זה לא אפולוגטיקה, זה פשוט האמת

אני לא שואל על המעשה אלא על העמדה, וחושב שלפעמים בעמדה הזו מגיע משהו לא פתוח לשמוע בעיות במשנה שלי. הבעיה באפולוגטיקה היא שהנחת המוצא היא שאני סגרתי את הבסטה ואני יודע לענות על שאלות ברוח. המון פעמים זו אשלייה שמשאירה את האדם סגור משאלות שגם הוא היה רוצה לשאול

אבל אקח לתשומת ליבי ואנסה לתקן גם פה

אבל זה לא נגד עיקרי האמונה, אלא נגד עיקרי אמונה שיש כאלה שמנסחים אותם כך.

תגיד לי אם התמונה לא מופיעה לך

יש אשלייה בוויכוח שכשאתה מדבר על הנושא הנידון אתה נאמן אליו. אני יודע על עצמי על המון פעמים שגוננתי על עמדה שבכלל לא הצלחתי לחיות אותה. אדם שרוצה להיות נאמן לערכים עליהם הוא מגונן מניח לויכוחים וחי אותם. כשפוגשים אנשים מאירים לא כל כך רוצים להתווכח

שזה שויכוחים שלא חיים אותם הם חסרים, זה לא סיבה לזרוק אותם לגמרי.

וזה תלוי במה

פדו זה ילד נראה לי ביונית.   אולי גוגוס זה דיבור?

דמגוגיה (מיוונית demagogia הנהגת העם הפשוט) או מַלְהִיגוּת,היא שיטת שכנוע מניפולטיבית להעברת מסרים בהתבסס על פנייה לרגש הפחד, או לחלופין, שימוש באמירות ריקות מתוכן רלוונטי למסר הנדון. לעיתים, השימוש בדמגוגיה גובל בעיוות המציאות, באמצעות אזכורים סלקטיביים של עובדות, ושימוש בכשלים לוגים אחרים. הדמגוגיה שונה משיטות רטוריות אחרות כמו הומור וסרקזם.

ברגע שהוא מתחיל לחשוב והמנוע שלו הותנע זה אבוד

תמיד יש מלא מה לעשות בשבת גם בשבתות בישיבה גם בבית אף פעם לא משמעם זה היום הכי קדוש בשבוע!

חוץ מלקרוא אפשר לפטפט עם חברים אחים וכו' אפשר ללמוד תורה אפשר סתם להימרח במיטה או בספה כמו איזה חמור, לאכול, לשיר זמירות בעונג שבס, להכין תה (זה יכול לקחת הרבה זמן וזה אחד הכיפים) להתעפץ בשיעור תורה... קיצור יש מלא מה לעשות ולא צריך למצוא מה לעשות לדעתי פשוט מרגישים שזה יום מנוחה שזורמים איתו והכל כזה מסתדר ברגוע ומהר מאוד כבר מתבאסים שהגיע מוצ"ש

ברוך השם דווקא היתה שבת טובה בסוף

לא נשארתי לבד🙏

יצא לך לשחק עם זה?

לפני שנתיים הדברים האלו עוד היו בגדר מדע בדיוני, ועכשיו זה פתוח לכולם בחינם
העולם משוגע

כל שאר העולם (הגברי) מחפש אחר החיבור המשלים, ההדדיות והעומק הרגשי שהנוכחות הנשית מביאה לעולם ולנפש. כמיהה לשותפות אינטימית, בה שני העולמות נפגשים ויוצרים שלם גדול יותר מסך חלקיו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶדבָּהּ: (קהלת פרק ז פסוק כו)

את התאווה לנאוף עם נשים מרה ממוות, כדברי סוף הפסוק "חוטא ילכד בה".

כמו דמות האשה הזרה ממשלי, שמפתה את הפתי לנאוף איתה "לכה נתעלסה באהבים נרווה דודים עד הבוקר. כי אין האיש בביתו צרור הכסף לקח עמו ליום הכסה יבוא ביתו. 

אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה. כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים... ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נכריה.

 שתה נוזלים מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת חן בהאהבתה תשגה תמיד. יהיו לך לבדך ולזרים אין חלק עימך"

(זה גם משל להתרחק מאפיקורסות ולדבוק בתורה. אבל גם כפשוטו - שאדם יהיה נאמן לאשתו ולא ינאף עם זרה)

היי רות

את אמרת שאני עוד לא מוכן

אני חושב על זה הרבה

איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן

אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון

עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון?

- - - - - - -

קשה להבין אתכן. בחיים שלי לא התגמשתי, הרפיתי, הרגעתי ותוך כדי התמסרתי והייתי יציב בקשר כמו עכשיו. אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה

בנים ובנות חושבים בראש אחר לגמרי

שצריך לרפא, אלא לדעת איך לתפקד יותר טוב בקשר זוגי.

לדעתי כל אדם צריך ללכת לאימון זוגי/קאווצ'ינג. שיתן לו כלים.

לעיתים כדי שגבר יבין נפש של אשה טוב שהוא יקבל כלים במסגרת של אימון. כמובן שגם בנות טוב שתלכנה לאימון.

אין מה להפסיד, רק להרוויח מזה.

וגם אם יש לה בעיה ואתה רוצה את הקשר הזה, אימון יכול לעזור לך לגשר על הבעיה ולתת לך כלים איך לעזור לה לרפא את הבעיה שלה , וכמובן טוב שגם היא תלך לאימון (השאלה אם נכון לומר לה). ואולי הבעיה לא אצלך ולא אצלה אלא בקשר ביניכם,ואז אימון יכול לתת כלים לפתור את הבעיה.

בסוף על כל בעיה שלך/שלה , שיח כנה ורגיש ביניכם הוא הכי טוב. ואימון עוזר לך לתת כלים לעצמך לשיח יעיל כזה

מאמצים זה חשוב אבל איך תדע שאתה מתאמץ בכיוון הנכון? 

זה דבר שהרבה פעמים מביא זוגות לתסכול כי כל אחד בטוח שהוא נותן מעצמו מלא והוא באמת נותן רק שהוא מסתכל מהתפיסה שלו וזה בכלל לא מה שהשני צריך ממנו...

אגב, מכירה זוג שהם נשואים והולכים לטיפול זוגי אחת לשנה מבחינתם כמו שעושים טסט לרכב וזה גאוני בעיניי

במקום להתייחס לזה כבעיה שצריך לרפא בטיפול, תתייחס לזה כאתגר שמזמן לך לרכוש כלים לזוגיות טובה יותר

שני אנשים נפגשים. אחד משקיע מאוד בקשר ואחד פסיבי ומשועמם.

האם זו בעיה? האם שני האנשים זקוקים להדרכה ושיפור?

לא יותר הגיוני להגיד שזה לא יפה מצידו/ה של זה שפחות משקיע ושהבחור שיותר השקיע צריך לשמור על עצמו ולא לכלות את רצונו ותקוותיו על אבן שאין לה הופכין?

וכמובן שאם תגיד שעצם ההשקעה יכולה להיות הבעייתית תוסיף שמן למדורת הפדגוגיה. נכון שזה עלול לקרות אבל כרגע זה לא המקרה 💁🏻‍♂️

בפועל היא עברה תהליך עם עצמה והתחזקה. אבל המעמד הזה שבו זה לא הדדי לא פשוט לי.

אנחנו לא מחפשים "מי פה צודק/אשם בסיפור" , אלא "מה הכלים שניתן לקבל כדי להטיב עם הקשר" כמובן בהנחה שאתה מעוניין בקשר.

וכמובן שיח כנה ורגיש ביניכם על זה הוא הכי טוב. 

כמובן אם אתה מרגיש שהיא ממש מנצלת אותך מתוך רוע לב זה סיפור אחר

אז לא הבנתי ממך מה הבעיה.

ולמה זה נשמע שאתה היחיד שמתאמץ בקשר...?

ובבירור אני גם חווה פחד ולחץ מבנות קודמות שההיכרות איתן הלכה בנתיב דומה

שבו להרגשתי הן היו פסיביות ומשועממות ואני הייתי מסור ומשקיע, ובשלב מסוים הן פשוט חתכו

עכשיו זה לא בדיוק ככה והיא טובה מהן בהרבה, אבל הצורך שלי בנוכחות של הצד השני משמעותי. לא כיף להרגיש שהקשר הוא עליי ולא גם עליה. אני מרגיש כאילו היא קרובה ללהחליט להיפרד, ולא יודע לענות לעצמי איך היא תרגיש אם אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד. אם היא תהיה אדישה או לא תושפע מזה אין לי כוח להתאמץ עוד. אני חייב לדעת שהיא רואה בי משהו טוב....

וואי מבינה ממש את הצורך בהדדיות, זה חובה... 

השאלה אם זה מתפתח לאט... מעניין איך היא רואה את זה. לפעמים הכל טוב חוץ ממשהו אחד קטן שחוסם. אין סיכוי שתדברו על זה? יכולת של זוג לדבר פתוח אחד עם השני זה מרכיב מאד חשוב. 

אני לא באמת חושבת שיש לי משהו לייעץ לך שלא חשבת עליו כבר אבל בכ"ז... ואולי כן הייתי מנסה לקחת עמדה פסיבית יותר ולראות אם זה גורם לה להביע עניין יותר.

חֲנֻכִּיָּה שֶׁלִּי

אוֹרֵךְ נָא הַעֲלִי

וְשָׂחָה לִי בַּלָּאט

עַל כַּד קָטָן אֶחָד

אני אומנם חמדמד אבל אני נושך

ראאררר

מצאנו גג ממש מגניב ליד מחנה והשתלטנו עליו בהזדמנות נראה לך יש דיבור על להקים שם את פייט קלאב הירושלמי🥰🤗

אגב, יש משו ס*** יותר מלדמם מהאף?

בצל יכול לעמוד אם אין לו רגליים?

אבל עדיין תימה לגבי הרגליים