להיכנס הבייתה בצעד דרמטי עם תנך ביד, ולהכריז: הוי! חרון אפי! עברה וזעם!!! שמעו נא, פרות הבשן את דבר ה'!!!

ואז לצטט פסוקי זעם מהתנ"ך

אבל לא בעד זלזול בקודש

תלמד במשלי את הדברים בשבח החכמה.

ומה עם שמואל ומלכים? 

זה מושגים שחילונים אקדמאיים משתמשים בהם בהקשר לתנך 

ומאיפה את שואבת את הנתון הגורף הזה?

יש גם דתיים באקדמיות.

חיצונית שם לא תמיד ראוי לתואר דתי

הסיפורים שלו.

יש לו גם ספרים על הוכחות לאמונה בתורה ובה'

אני כתבתי בפתיחת המחברת שלי לשנת התשפ"ה "ויי לפדגוגים"

נראה לי שאתה צריך את וריאציית "ויי לדמגוגים"

דמגוגים.

אבל תאכלס זה השיטה נכון? @ימח שם עראפת

סתם, אני גם חושב שיש לך איפוק מינימלי לשמוע דעות אחרות. אתה קל מדי על ההדק של האבחון הדמגוגי

זה לא שאני קל מדי,באמת מרבית העולם דמגוגים.

יש את אלה הנדירים שזו שיטה אצלם, ויש את אלו שחוטאים בכך מידי פעם

אני גם לא התחברתי לסגנון שלך בדיונים רעיוניים. לא יודע אם אתה דמגוג אבל אני חושב שאחד הדברים שיש"ע מתכוון אליהם כשהוא טוען לדמגוגיה זה תחושה מאוד נפוצה בקרב רבנים ואפולוגטיקנים על התורה - שאין שום סיכוי שהם יודו לטיעון טוב נגדם / יודו שהשאלה הנשאלת יותר חזקה מהתשובה. 

יש איזה משהו מתיש בדיון עם דתיים, שהתחושה היא שיש פשוט אינסוף טיעונים רפיטיטיביים שכרוכים אחד בשני ואף אחד מהם לא מוסיף בהירות אלא רק מסבך יותר את המחשבה של השואל.

אני יוצא מנקודת הנחה שאין שאלות פסולות, ושיש תשובות רבות שנהגו על ידי אנשים לא אמיצים ברוח שעניינן לסגור את השאלות. לא יודע איך קוראים לזה או האם אתה מסכים איתי על העמדה / על הטענה הסמויה נגד הרטוריקה שלך 

*חשוב לציין שגם הסגנון של יש"ע בוויכוחים מזעזע אותי, שלא יהיה ספק

במקרה הזה זה לא נכון שאני לא אודה לטיעון השני אם אשתכנע ממנו.   פשוט אם אני לא משתכנע והטיעון שלי יושב על מקום מוצק אני לא אודה לשני.  האמת אהובה.

אני לא מחפש לתת אופולגטיקה.  אם טענתי טיעון, ובמיוחד בעניין הוחכות אמונה, אז זה טיעון חזק אצלי ולא רק חיפוי שטחי לרגש.   אם אני וודאי במשהו מאה אחוז, אני כותב זאת.   כבר כצבתי שאני עצמי לא יודע אם אני וודאי ב100 או רק ב99 אחוז בתורה.  (כאשר לגהי אלוקים אני *בטוח* וודאי במאה אחוז, ולא מרגש).

ייתכן שגם יש דברים אחרים שאני לא שם לב וגולש לדמגוגיה בטעות, ואשמח אם יאירו את עיני.  אבל לא כל טיעון שיש"ע לא הבין אותו, הופך להיות דמגוגיה בגלל אי ההבנה.

בכל מקרה שמח על הביקורת

בחיים אני לא אטען שאני יודע עליך יותר טוב מאשר אתה על עצמך, ואני לא מחטט לך או שופט אותך

כשאמרתי "להודות לטיעון של האחר" לא התכוונתי שאתה צריך להתקפל

התכוונתי למשהו אחר לגמרי - לשאול מה העמדה של האדם בויכוח. אפולוגטיקן עלול ליפול לעמדה שבה זה הופך להיות משחק של דחיית טיעונים והבאת טיעונים קשים להפרכה. אני אישית לא מתחבר לזה, וחושב שטיעון טוב צריך להיות משמח ודיון טוב צריך להיות פותח ולא מתיש או מסרבל...

אבל! לא חשוב. 

מעניין למה זה נראה כך?

והוא דמגוג העל שאני כל כך שונא.

בזמנו אמרתי לך שאני אשתוק, אבל אני מניח שכבר הבנת על מי אני מדבר

אגב חוץ מזה, ברוב המקרים תקרא את התגובות שלי כאילו אני כותב בטון רך ולא כועס.   מכיר את הסיפור עם "אבא, שלח כסף"?

אולי התחושה הזאת מגיעה כי אי אפשר באמת להעביר מסר ברור בהודעה קצרה בכתיבה

זה לא אפולוגטיקה, זה פשוט האמת

אני לא שואל על המעשה אלא על העמדה, וחושב שלפעמים בעמדה הזו מגיע משהו לא פתוח לשמוע בעיות במשנה שלי. הבעיה באפולוגטיקה היא שהנחת המוצא היא שאני סגרתי את הבסטה ואני יודע לענות על שאלות ברוח. המון פעמים זו אשלייה שמשאירה את האדם סגור משאלות שגם הוא היה רוצה לשאול

אבל אקח לתשומת ליבי ואנסה לתקן גם פה

אבל זה לא נגד עיקרי האמונה, אלא נגד עיקרי אמונה שיש כאלה שמנסחים אותם כך.

תגיד לי אם התמונה לא מופיעה לך

יש אשלייה בוויכוח שכשאתה מדבר על הנושא הנידון אתה נאמן אליו. אני יודע על עצמי על המון פעמים שגוננתי על עמדה שבכלל לא הצלחתי לחיות אותה. אדם שרוצה להיות נאמן לערכים עליהם הוא מגונן מניח לויכוחים וחי אותם. כשפוגשים אנשים מאירים לא כל כך רוצים להתווכח

שזה שויכוחים שלא חיים אותם הם חסרים, זה לא סיבה לזרוק אותם לגמרי.

וזה תלוי במה

פדו זה ילד נראה לי ביונית.   אולי גוגוס זה דיבור?

דמגוגיה (מיוונית demagogia הנהגת העם הפשוט) או מַלְהִיגוּת,היא שיטת שכנוע מניפולטיבית להעברת מסרים בהתבסס על פנייה לרגש הפחד, או לחלופין, שימוש באמירות ריקות מתוכן רלוונטי למסר הנדון. לעיתים, השימוש בדמגוגיה גובל בעיוות המציאות, באמצעות אזכורים סלקטיביים של עובדות, ושימוש בכשלים לוגים אחרים. הדמגוגיה שונה משיטות רטוריות אחרות כמו הומור וסרקזם.

ברגע שהוא מתחיל לחשוב והמנוע שלו הותנע זה אבוד

תמיד יש מלא מה לעשות בשבת גם בשבתות בישיבה גם בבית אף פעם לא משמעם זה היום הכי קדוש בשבוע!

חוץ מלקרוא אפשר לפטפט עם חברים אחים וכו' אפשר ללמוד תורה אפשר סתם להימרח במיטה או בספה כמו איזה חמור, לאכול, לשיר זמירות בעונג שבס, להכין תה (זה יכול לקחת הרבה זמן וזה אחד הכיפים) להתעפץ בשיעור תורה... קיצור יש מלא מה לעשות ולא צריך למצוא מה לעשות לדעתי פשוט מרגישים שזה יום מנוחה שזורמים איתו והכל כזה מסתדר ברגוע ומהר מאוד כבר מתבאסים שהגיע מוצ"ש

ברוך השם דווקא היתה שבת טובה בסוף

לא נשארתי לבד🙏

ישע אומר על מישהו שהוא אדיוט? ימות המשיח!

@ל המשוגע היחידי  הכל בשליטה... אתה מתבקש לחגור חגורות ולהשמע להוראות הדיילים

א. עזים חסידיות זה המשך של קיפודים קופצים על ביסקוויט?

ב. הם מתלהבים יותר כי רבי נחמן קרוב אליהם יותר, בעוד משה רבינו רחוק. באותה מידה אתה יכול להתלונן למה אלישע בכה על אליהו אבי אבי רכב ישראל, ולא בכה על משה. כי משה כבר רחוק. בעוד אליהו רבו הקרוב אליו.

זה כמו ההבדל בין היחס של אדם לאביו, ליחס שלו חסבא של סבא שלו או ליעקב אבינו, הם כבר רחוקים לנרות שיותר גדולים.

ג. באמת אין יאוש כלל. יש עצבות אבל לא יאוש.

אם אתה טוען שיש יאוש טוטלי, כלומר אתה כופר בחיים אחרי המוות ותחיית המתים, וזה אפיקורסות

ד. מי שמאמין שה' מלך אבל כופר בחיים אחרי המוות ותחיית המתים, בעצם עובד ע"ז . כי האלוהים שהוא מאמין בו זה לא ה', כי מה' לא יכול לנבוע מציאות שכולה יאוש וכליון נצחי. לכן אין הבדל בין עיקר מ13 עיקרים של מציאות האלוה, לבין עיקר תחיית המתים. הכופר באחד מהם ככופר בהכל.

ה. בסוף כנראה הם חטאו ומתלהבים מזה שלמרות החטא יכולים לקום. בעוד שה' מלך זה פשיטא

ה. אני מזדהה איתך. כי אני נשמה של תורה שבכתב ויותר מתלהב מתנך מאשר קטע ברב קוק או בזוהר. אבל יש נשמות של תורה שבעל פה.

ו. יש נקודות אמת בדבריך. בסוף ברסלב אינה עיקר התורה, וגם לא החסידות. הגר"א הוא העיקר. והיו בדורו של רבי נחמן רבנים חסידים גדולים ממנו, למרות שהיה ענק כמובן. אבל זה הטרנד וזה מה שמושך אנשים.

A social chemosignaling function for human handshaking | eLife 

במחקר שנערך במכון ויצמן כי לחיצת ידיים משרתת העברת מסרים כימיים בין הלוחצים. התברר כי בהמשך ללחיצת יד ישנה נטייה להביא את היד הלוחצת לקרבת האף ולהריח אותה. זו יכולה להיות פונקציה אבולוציונית שמחליפה רחרוח הדדי שפחות מקובל באופן גלוי אצל בני אדם לעומת חיות[2]

והם יודעות מה יקרה בסוף

אבל נראה לי בחלק מהמקרים זה פשוט נבואות שמגשימות את עצמן

או בניסוח פחות יפה, שיפוטיות ממבט ראשון וקיבעון

למוח הנשי יש כשרון טבעי ביולוגי - רגישות מיוחדת לקלוט רמזים עוד לפני שהם נאמרים במפורש

כשבחורה חיה בחברת נשים והאינטואיציה המולדת הזו היא חלק בתת מודע של כולן, פתאום כשהיא יוצאת ואז מתחתנת עם גבר, והיא לא נמצא באותו מקום מבחינת חושים, קליטת רמזים, והאינטונציה הנשית נתקלת במשהו אחר, לא מוכר ולא מובן - זה מתסכל… מתסכל שצריך להבהיר ולומר לגבר בפירוט רב, ולא כפי שאישה מבינה אישה בלי להכביר במילים …

אם יש בו מספיק אמונה שזה יקאה

וכן לבנות משום מה יש ייתר אמונה

כי קל לנו להאמין גם בדבר ללא הוכחות ובעל היגיון

לא מכלילה אבל כן

וגם יש לנו נטייה להתגבר מהר יותר על משברים אז זה מוסיף עוד נק למה הן מצליחות להגשים...

אבל באמת יש צד שני ויפה למטבע.

אם לטוב או רע זה מה שאנחנו מושכות.

אבל לדעתי חיזבאללה הכי מגניב, יש גם ביפרים

והם גם מגייסים עכשיו למשרות פנויות

וגם כשטיילתי בגולן פגשתי שם שני דתלשים וישבתי איתם, ואחד מהם עישן ג'ויינטים בשרשרת

לא לנגינה וזה יעשה לך קול שני באוקטבה הבאה (ועוד באוטוטיון)

אחרי שאמרתי נואש 

ימים לא הייתי ממש 

איך באת לי בזמן לב 

פתוח הוא לב לבן