הוד שבהוד, ואמירת אם אשכחך ירושלים בחופהנוגע, לא נוגע

ירמיהו ז, לד: וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ;

 

ירמיהו לג, י- יא: כֹּה אָמַר יְהוָה עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם-הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה;   קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת כִּי-טוֹב יְהוָה כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה;

 

תהילים קלז, ה-ו:  אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי;    תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי;


 

במזמור על נהרות בבל, הגולים חוששי שאולי בעתיד הם ישתקעו בגלות וכבר לא יסתכלו עליה בצורה רעה כמו בהתחלה, ולכן אומרים מראש אם אשכחך ירושלים וכו'. ומוסיפים שגם כשתהיה להם שמחה הם יעלו את ירושלים על ראש שמחתם ולא ישכחוה.

וזה תיקון לעונש של "והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה...", ולכן זוכים ל"עוד ישמע... בהרי יהודה ובחוצות ירושלים.. קול ששון וקול שמחה".

 

בגולה העלנו את זכרון ירושלים העזובה וזכרון המקדש החרב על ראש שמחתנו, ועכשיו אנחנו כבר בירושלים ושמחים בה. ומחכים לשלב הבא, של ביהמ"ק- קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת כִּי-טוֹב יְהוָה כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה.

 

אז יהיה הרבה יותר מתאים ואמיתי לומר בחופה: זכינו שיתגשם בנו- "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים;  וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"

אבל עדיין- "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" או פסוקים עם עקרון דומה.

ולשבור כוס כמו עכשיו או לחדש שהכוס תהיה בצבע זהב.

ואז לשיר תתן אחרית לעמך (עם תיקונים כאלו ואחרים, כמו שעשה הרב דרוקמן זצ"ל לדוג') או משהו בסגנון, במקום אם אשכחך ירושלים.

 

וככה אולי נתחיל יותר להבין ולהפנים, שאנחנו נמצאים כבר יותר מדי בשלב של "והנצח - זו ירושלים" במקום להיות ב"וההוד - זה בית המקדש". טעינו אחרי ששת הימים ועדיין לא שבנו מתעייתנו.

זה קודם כל עניין של תודעה, איפה היא נמצאת.

כשהיינו בגלות חשבנו על א"י ועל ירושלים, ועכשיו כשאנחנו בא"י וירושלים צריך לחשוב על ביהמ"ק. אבל באמת. ללמוד, להעמיק, להרגיש. להבין שאם אנחנו לא מרגישים את החסרון בחיי היומיום שלנו, יש בעיה מהותית בתפיסה שלנו את הכל. והאור כבר שם, מחכה. רק צריך להתחבר ולהוריד אותו לעולם.

ורק אנחנו, שאמונים על "קודש הקודשים"- החיבור השלם בין הקודש לחול, שנובע מהמקור האחדותי שלהם, שזה ההוד שבהוד- הנקודה המרכזית של תורת הסוד, יכולים לעשות את זה.

עצה להתחלה, כי מנסיוני זה מה שמונע מאנשים להרגיש שזה רלוונטי- תשימו את הקרבנות מן החי בצד, ותחשבו על שאר הדברים שבמקדש. 


 

 

 


 

 

 

ירושלים זה לא רק העיר, זה כינוי לכלל ישראלקעלעברימבאר

)שמתבטא בעיר ירושלים) למשל "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי *במדבר*" כשזה מדבר על עם ישראל במדבר סיני.


כך שאבלי ירושלים זה גם על העיר, גם על המקדש, גם על חלקי הארץ שלא בידינו ולא יושבים בהם כמעט, גם על יהודי הגולה גם על אבדן סנהדרין מלכות דוד וכו'


ואגב גם בחלק העיקרי של ירושלים, השטח המקודש, רוב התושבים הם גויים, ורק ברובע היהודי ופה ושם בעיר דוד וברובע המוסלמי יש קצת יהודים.



יש עוד הרבה מה לתקן ברמת הנצח זו ירושלים לפני שקופצים לרמת ההוד זה המקדש. כיום המדינה חיה כעם ככל העמים ולא כעם ה' אפילו, ומעט יהודים גרים ביו"ש החלק העיקרי של ארץ ישראל. אין כמעט יהודים בחברון ושכם ערי האבות.  כל זה פגם מהותי ברמת הנצח ירושלים.

אני יודענוגע, לא נוגע
ולגבי הסוף- לא מסכים
אתה חושב שכיום אנו חיים ברמתקעלעברימבאר
לאומיות קודש תקינה וכל מה שחסר זה רק המקדש?
לא. אני חושב שהמקדש יביא את זהנוגע, לא נוגע
מקדש מייצג את זה שה' גר בתוך עם ישראלקעלעברימבאר
נכון שגם כיום יש שכינה מינימלית איתנו וגם בגלות ו ה לא עוזב אותנו תמיד, כמקדש מעט.  אבל ה לא יכול להשרות שכינתו בעם שחושב שהוא עם ככל העמים, עד שעם ישראל לא ייתעשת 
רוב העם ממש ממש לא חושב ככהנוגע, לא נוגע
אבל האליטות שמעצבות את התרבות והפוליטיקה במדינהקעלעברימבאר

חושבות כך.

וגם החרדים אמנם לא חושבים שאנו עם ככל העמים, אבל כן חושבים שמגינת ישראל היא מדינה ככל המדינות.


והמסורתיים דתיים כמו החרדים וציונים כמו  החילונים.


והציונות הדתית נמצאת בתווך ומובלבלת חלקית בעצמה ועדיין לא חיה בהרמוניה לאומית של קודש כמו דוד המלך.


נכון שכיום במדינה במגמת שיםור אדירה מאשר קום המדינה וחותרת הרבה יותר לקודש לאומי, אבל עדיין הדרך רחוקה , ואיך אמר הרציה לחנן פורת שאמר שמששת הימים צריך לעסוק בעיקר בהלכות מקדש? "חנן, עוד הרבה שנים נצטרך לעסוק בהלכות מלכים ומלחמותיהם!"

רוב מוחלט של העם לא חושב שאנחנו עם ככל העמיםנוגע, לא נוגע

וזה מה שחשוב.


לדעתי יתכן מאוד שהרצי"ה היה אומר אחרת היום. אנחנו כבר כמה עשרות שנים בנסיגה רצינית בחלק מהדברים. נכון שזה משמיים כדי שנעבור מהלך מסויים, וגם הרב קוק התייחס לזה, אבל יתכן שהמהלך יקרה דרך המקדש ולא לפניו.

זה כמו שלא שייך שאדם יהיה שלם בלי שהוא מתחתן. הוא יכול לעבוד עד מחר, בלי אישה הוא לא יגיע לשם.

האווירה הקולקטיבית במדינה,קעלעברימבאר
בתקשורת, בתרבות ובמשפט כן חושבת כך.


גם העם שלא חושב כך, בתרבות הרחוב היום יומית כן מתנהג כך ונותן לאליטת השמאל להוביל אותו תרבותית, תראה לדוגמא שלטי חוצות ותווכח.


לא דיברתי על שלמות במצוות, אלא שהאווירה הקולקטיבית במדינה תהיה כעם ה', אנחנו עדיין רחוקים מזה מאוד. רק עכשיו מתחיל תהליך חיחוםי האליטות במדינה והאליטה השמאלנית עוד אוחזת את הכסא בכוח. גם אחרי שתרד מהכסא עוד תהיה המון המון עבודה עד שנהפוך לעם שחי כעם ה ברמה הלאומית. אפילו אם סמוטריץ יהיה ראש ממשלה.


בן המלך שחושב שהוא הינדיק, לא ראוי לשבת על כס המלוכה, עד שיתרפא משגעונו

זה לא משנהנוגע, לא נוגע

רוב מוחלט של עם ישראל לא חושב שהוא עם ככל העמים. נקודה.

זה שאנשים חוטאים, וזה שהרבה אנשים די מיואשים מלשנות את שלטון השמאל, זה עניין אחר.

הגיוני מאוד כאשר יהיה מקדש, והשראת שכינה מסויימת, דברים ישתנו מהר יותר.

אבל ה לא משרה שכינתו בעםקעלעברימבאר
שמתנהג ככל העמים, גם אם רוב הפרטים חושבים אחרת, כל עוד האווירה הקולקטיבית לא תשתנה
מי אמר שלא?נוגע, לא נוגע
לא הייתה השראת שכינה בזמן החטאים החמורים בבית המקדש הראשון לדוגמה?
גם בהית ראשון כל עם ישראלקעלעברימבאר
ידע שהוא עם ה.


גם אחאב דרש בנביאי ה, אמנם נביאי שקר אבל התיימר לדרוש בנביאי ה.  


לא ראיתי שביבי מקשיב לדעות תורניות, סך הכל מתייחס לדתיים כמגזר מחמד שתומך בו...

רוב עמ"י יודע שהוא עם ה'נוגע, לא נוגע
אחאב חטא והחטיא את עמ"י. ביבי לא צדיק גדול, אבל יש לו פער רציני מאחאב.
לא דיברתי על רמת הצדקות שלקעלעברימבאר
הדורות האחרונים, שצדיקים יותר מכל הדורות.


אלא עד כמה אנחנו מתנהגים עדיין אומה מתה כמו בגלות, או כמו אומה חיה כעם ה שראויה להשראת שכינה.


התפיסה הציונית השולטת במדינה עדיין סוברת שאנו עם ככל העמים, כולל ביבי במודע שלו לפחות. בימי בית ראשון כלל לא היתה מחשבה שאנו עם ככל העמים, אלא היה ברור לכולם שאנו עם ה ואף חיו כך (למשל המלך ירבעם הוא גם הכהן הגדול ל ה. או שהמלך מנשה שם את פסל האשרה לצד ארון הברית, כך שברור לו ש ה שוכן בישראל. אפילו בחטאי ישראל זה ניכר) יחד עם כל הטומאה שהיתה

אני לא מסכים עם כל ההנחות יסוד שלךנוגע, לא נוגע
בוודאי שלא חושב שהן סיבה מוצדקת לוותר על המאמץ להקים מקדש.
צריך להבין שמקדש זהקעלעברימבאר
ש ה יורד מהשמים ושוכן בשמיימיותו בעם ישראל, זה דבר גדול ונורא מאוד!


כדי שזה יקרה צריך להיות ראויים לזה. איך ה יכול להשרות את שכינתו בעם שעוד חצי מת עדיין? "ויקרבו העצמות עצם אל עצמו, ורוח אין בהם. ויאמר אליי הנבא בן אדם, הנבא על הרוח ואמרת מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלו ויחיו"

צריך להבין שמקדש זהנוגע, לא נוגע

מצווה!

אפשר לפרש הרבה דברים בענייני מחשבה. אבל בסופו של דבר זו מצווה שצריך להתאמץ לקיים וזה העיקר.

לא צריך לדאוג לאיך ה' יסתדר וישרה שכינה וכו', אלא לדאוג לעשות את המוטל עלינו.

מצווה שאי אפשר הלכתית לקיים היום בגללקעלעברימבאר

מניעות הלכתיות ובטחוניות.

ברגע שנהיה ראויים אז גם המניעות ההלכתיות והבטחוניות יוסרו.


יש גם עוד הרבה מצוות שצריך לקיים, ולא הכל ריאלי כיום. האם אנחנו מתכננים לכבוש ביום ראשון הקרוב עד הפרת?


אמרו את זה גם על א"ינוגע, לא נוגע
שיש מניעות הלכתיות ובטחוניות וראינו מה קרה בסוף.


המקדש זה העיקר.

אין מניעות הלכתיות על ארץ ישראל,קעלעברימבאר
רק לדעת הרבי מסאטמר.


אכן כשהיו מניעות ביטחוניות ואי אפשר היה למרוד בגויים אז אכן התנגדו להקמת מדינה כי זה מסוכן וכבר הגמרא והרמבם אמרו שזה מסוכן למרוד בגויים, ברגע שבמאה ה19 העמים הנאורים התחילו לתמוך בעצמאות מדינות ובמיוחד אחרי הצהרת הלפור, אז כבר לא היה מסוכן כל כל להקים מדינה.


חוץ מזה שיש מצוות מורא מקדש, אין מצוות מורא ארץ ישראל 

שותפות עם חילונים הייתה מניעה הלכתיתנוגע, לא נוגע

(שבאופן אירוני, יתכן שהיא זו שגרמה שהמדינה תהיה חילונית).

להקים מדינה היה מסוכן מאוד.


מי שירא מהמקדש, ירא קודם כל ממה שנעשה שם כבר עשרות שנים.

אין הלכה האוסרתקעלעברימבאר

שותפות עם חילונים, זו היתה התנגדות אמונית, לא הלכתית, וכבר הרב קוק הוכיח מעבר לכל ספק שההתנגדות האמונית לכך אין לה על מה שתסמוך.

בניגוד לעניינים הלכתיים ברורים המעכבים את המקדש.


להקים מדינה לא היה כזה מסוכן, בסוף הבריטים בהתחלה תמכו, ובסוך האו"ם תמך בנו בכט בנובמבר. נכון שהיה סיכון אבל סיכון מחושב.

אם תקים את המקדש כיום אתה מסתכן במלחמת עולם עם כל המוסלמים ומחיקת כל מה שהשגנו מקום המדינה

זו הייתה גם התנגדות הלכתיתנוגע, לא נוגע
ולהקים מדינה היה מאוד מסוכן. ההסתברות לנצח במלחמה כמו מלחמת העצמאות לא גדולה במיוחד..


אני בכלל לא בטוח שכל המוסלמים יקומו עלינו. בפרט שיש לנו תמיכה מהרבה אנשים חשובים שמאחורי טראמפ. ואפשר גם לעשות בשלבים (כמו שהיינו צריכים לסגור את ההר אחרי כל הפיגועים שהיו שם).


אין שום הלכה האוסרת שותפות עם חילוניםקעלעברימבאר
לגבי הקמת מדינה.


הסיכון היה חמידים חמישים בהקמת המדינה, ולא היה מה לאבד. כיום אם נבנה את המקדש מחר בבוקר  אנחנו מסתכנים בלאבד את כל מה שבנינו פה מאז קום המדינה רק בגלל שלא חיכינו לזמן הנכון, שעוד יבוא.


טראמפ ממש לא יתמוך בהקמת מקדש. קודם כל נראה אותי תומך בסיפוח יוש.


אם אתה רוצה לדעת מה דעת המוסלמים בעניין, תקרא את הספר "עלילת אל אקצא בסכנה"

תתפלא, אבל יש.ימח שם עראפת
יש איסור להכניס את עצמך למציאות בה תיאלץ לעבור עבירות.
איזה עבירות אנו נאלצים לעבור במדינה חילונית?קעלעברימבאר
למשל ביטול מצוות עשה של בניין המקדש.ימח שם עראפת
אז זו סיבה לא להקים מדינה?קעלעברימבאר
מעולם לא שמעתי שמתנגדי הציונות העלו את הנימוק הזה 
לא, זו סיבה לא לעשות שותפות עם חילונים.ימח שם עראפת
מעולם לא שמעתי את הטענה הזאת מהחרדים,קעלעברימבאר
או מי שהתנגד להקמת המדינה.


התגובה שלי היתה בעקבות טענתו של נודע לא נוגע שאמר שרוב החרדים טענו שיש איסור הלעתי להקים מדינה חילונית. אז אמרתי לו שלא נטען כזה דבר (למעט סטמר ודומיהם) על ידי רוב החרדים , וההתנגדות לציונות החילונית היתה מטעם אמוני 

ברור, כי הם סתם מחפשים תירוציםימח שם עראפת
ומה שאתה אומר זה קישקוש בלבוש, כל החרדים האמינו בזה בעבר, לא רק סאטמר, וחרדים היום לא יאמרו לך את זה כי הם מחפשים תירוצים חדשים, כגון שהם שארית הפליטה
אם כל החרדים סוברים שישקעלעברימבאר

מניעה הלכתית להקים מדינה, אז איך הם מצביעים בבחירות?  אגודת ישראל וגם רבי אלחנן וסרמן וכו מעולם לא טענה שיש מניעה הלכתית לתמוך בציונות, אלא אמונית.

סטמר טוענים שכן.

הם לא סוברים, הם סברו, לכן הם לא עלו עם החילוניםימח שם עראפת
המדינה כפתה את עצמה עליהם, וכמובן שזה גם היה רק תירוץ, והם משנים אותו בהתאם לצורך.
רק הרבי מסטמר פסק ש3 השבועות , כל שאר הפוסקיםקעלעברימבאר
החרדים התנגדו לפסיקה זאת.


הנימוק של החרדים היה אמוני, לא הלכתי.


וכבר הרב קוק הפריך את טענותיהם האמוניות

שטויות. אתה מפגין בורות.ימח שם עראפת
כל החרדים אמרו את סברת שלושת השבועות, וגם היו יש עדיין כאלה שלא מסאטמר שאומרים זאת.
שטויות. כל הפוסקים החרדים חלוקיםקעלעברימבאר
על הרבי מסטמר, עיין דעת החזון איש, החפץ חיים, רבי אלחנן וסרמן, הגרח נאה, הרב אוירבך, הרב פיינשטיין, הרב אליישיב, הרב שך, הרב וואזנר. אלו הפוסקים. ולא פוסקים יש עוד הרבה.


עובדה שהם מצביעים בבחירות 

אתה מדבר על פוסקים חרדים לאחר קום המדינה.ימח שם עראפת
ואתה ממשיך להפגין בורות, כי לפני קום המדינה כל אירופה הייתה באותה דעה של הרבי מסאטמר, רק לאחר השואה זו הפכה להיות נחלת דעתו הפרטית.


ועדיין יש לך חרדים אחרים שאומרים שיש איסור שלושת השבועות.


זו לא עובדה, הם נקלעו למציאות חדשה, והם מתנהלים בה כמו שהם רואים לנכון. הם מבינים שאין ברירה ואם הם לא יצביעו בבחירות יהיה להם רע. והם מצביעים רק למלפגות שלהם.

תראה לי פוסק אחד שפסק כדעת הרבי מסטמר. פוסק. לאקעלעברימבאר
אדמור בעיירה שכוחה בהונגריה
רק המגילת אסתר סוברקעלעברימבאר

שיש 3 שבועות להלכה.

הרמבם הראש הריף הרמבן המרדכי הסמג המהרם הראבד הטור השוע והרמא מעולם לא הזכירו כזה דבר.

אין סיבה ספוסקי האחרונים מלבד הרבי מסטמר יפסקו כזה דבר

כמות הדברים שאתה לא יודע ממלאים אנציקלופדיותימח שם עראפת
תוכיח. היו הרבה רבנים קטנים שחזרו על דעת הרבי סטמרקעלעברימבאר
מעולם לא היה פוסק גדול שפסק כמוהו בעניין זה
הרשר הירש אומר לרב קלישר שישקעלעברימבאר
מניעה אמונית ב3 השבועות, מעולם לא טען שזה איסור הלכתי
החפץ חיים לא פסק כך, גם לא הרב ספקטור ולא הרב חייםקעלעברימבאר
עוזר גוזינסקי, ולא רבי שמואל סלנט, ולא הנציב, ולא רבי חיים מבריסק, ועוד פוסקים שלא עולים לי כרגע שחיו לפני קום המדינה
אענה רק לתגובה הזו כי התפרשתי יותר מדינוגע, לא נוגע

ועיקר המטרה שלי הייתה לחזק את זה שאנחנו לדעתי לא מספיק מחוברים לרצון למקדש .


אל תתחבר לרשע לדוג' זו מניעה הלכתית. למיטב זכרוני שלושת השבועות הייתה טענה לא רק של סאטמר.


הסיכון ממש לא היה חמישים חמישים. וגם לפני כן היה ברור שזה ילך לשם כי הבריטים לא באמת מממשים את התחייבויותיהם.


טראמפ לא יתמוך בשום דבר שלא נדחף ולא ניזום מעצמנו.


אפשר גם לשמוע את הרב שרקי שמדבר על דעות אחרות באיסלאם ועל הדו שיח איתן. זה אמנם מעט אבל זה יכול להתרחב, בפרט אם זה לא יבוא מיוזמות פרטיות בלבד אלא מהמדינה והרבנות הראשית אם תבין שזה גן תפקידה.

ואני לא בטוח שאכפת למוסלמים בעולם הרחב מאל אקצה מבחינה דתית ברמה שאנחנו חושבים (יש גם כאלה מהם שאומרים שאין למקום קשר למוחמד). זה תופס חזק מאוד בגלל המימד הלאומי.


לא אמרתי לבנות את המקדש מחר, אלא קודם לשאוף לשם ולהתחיל להתקדם. היינו יכולים לנצל שעות כושר ולסגור את ההר (כמו לדוג' גם בתחילת המלחמה הזאת). משם ה' אולי כבר היה דואג שיפול טיל לשם כי הוא היה יודע שאנחנו לא ניתן להם לשפץ את זה..

אם אסור להתחברקעלעברימבאר

לרשע הלכתית, למה החרדים מצביעים בבחירות?


התחברות לרשע היא דבר מעורפל ביותר, באותה מידה אפשר לומר שלהצביע בבחירות בארהב זה בתחברות לרשע.  בניגוד להלכות של בית המקדש והר הבית שהם מובהקות.

מעולם לא שמעתי חרדי חוץ מסטמר ודומיהם שטוענים הלכתית נגד הציונות, אלא אמונית.


וכבר הרב קוק הפריך את טענותיהם אחת אחת.


אגודת ישראל ורוב החרדים לא סוברים לגבי 3 השבועות. הפוסק היחיד הסובר כך זה הרהי מסטמר, כל הפוסקים החרדים חולקים עליו.


כי יש להם אינטרס ולכן הם אומרים שזה "מציל מידם"נוגע, לא נוגע

לגבי הסוף- זה כי אתה שומע אותם היום, אחרי שיש כבר מדינה.

לפני כן, הרבי הרש"ב לדוג' הביא את שלושת השבועות עוד לפני האדמו"ר מסאטמר. גם הרב אלחנן וסרמן כתב שלהושיב חילונים להכעיס בא"י זו לא מצווה אלא עבירה.

גם היה חשש הלכתי של פיקוח נפש לשיטתם. ובעצם גם היום הם חוששים לפיקוח נפש, ולכן פסקו לגבי אוסלו (וחלקם גם לגבי ההתנתקות אאלט) שזה מותר.


אמנם זה חמור שהערבים מחללים את המקום, אךקעלעברימבאר
זה לא פוגם בייראתינו את המקדש, אם אנו נמנעים לעלות.  בסוף הערבים הם אלה שלא יראים, לא אנחנו
אתה זה שמצווה לשמור על מורא מקדש ולשלחם משם,ימח שם עראפת
אתה אשם לחלוטין, ועוד יותר נורא כאשר אתה פושע במזיד ולא אנוס.
לא כשמניעת הערבים באה על חשבון טומאת מקדש וקדשיוקעלעברימבאר
מה על חשבון?! מה אתה מקשקש?!ימח שם עראפת
ולידיעתך, מצוות עשה דוחה לא תעשה. (וזה קישקוש)ימח שם עראפת
בוודאי שזה כןנוגע, לא נוגע
"אמר רבי שמעון חמורה טומאת מקדש וקודשיוקעלעברימבאר
מכל עבירות שבתורה" לא נאמר כבוד המקדש, אלא טומאת מקדש.


על טומאת מקדש יש כרת, על ביזוי מקדש אין

אתה שוב מוציא את דבריו מהקשרם, הסברתי לך כבר בעברימח שם עראפת
אתה פשוט לא מפסיק, זה לא ייאמן. אתה מתעקש פשוט להתעלם מהתורה, ונאחז בקש של דבר שהוצאת מהקשרו.
אני לא אומר את זה משמיקעלעברימבאר
אם לא משמך אז משם מי?ימח שם עראפת
אז ק"ונוגע, לא נוגע
אם יהודי שעולה לאן שאסור מטמא את המקום (וגם מבזה אותו), למרות שהוא עולה למקום ששייך לו והוא רוצה בהתפתחותו, ק"ו כשזה נעשה ע'"י גוי. 
גוי לא מטמא, כי אצל גוי לא קיים הלכתית טומאה.קעלעברימבאר
מכיוון שה שוכן בישראל אז רק ישראל מטמאים את המקדש. גויים רק יכולים לבזותו, לא לטמאו. ה כלל לא מתחבר לגויים במקדש אלא רק לישראל,  ונוכחותם שם לא משפיעה מבחינת הטומאה בדיוק כמו זבובים.


כמו שאשה נידה אסורה לבעלה, אבל תפוח טמא לא אסור לו לאכול.


הלכתית לא קיימת טומאה אצל גוי, וגוי לא צריך לטבול בעליה להר הבית, וגם על כניסתו לעזרה אין כרת ואין טומאה

קישקוש בלבוש. גוי מת לא מטמא?!ימח שם עראפת
הגוי עצמו לא מצווה, אבל בוודאי שהוא טמא, והנוגע בו נטמא, גם יהודי טמא העולה להר הבית לא "מטמא" אותו, הוא עובר עבירה בכך, וגוי לא כי אינו מצווה, אבל הישראל שלא מונע מגוי להיכנס עובר עבירה.
המוסלמים מכניסים מתים לעזרה?קעלעברימבאר
נתתי דוגמא כדי להסביר לך שגוי מטמא.ימח שם עראפת
והסברתי למה זו טומאת החפץ ולא הגוף,קעלעברימבאר
ולמה רק על טומאת הגוף חייבים כרת.


בכל מקרה מוסלמי חי לא מטמא מקדש גם אם משחק בו כדורגל

אתה עדיין מצווה לשלח אותו משם.ימח שם עראפת
רבי שמעון דיבר עלקעלעברימבאר
טומאת מקדש וקדשיו, לא על חילול על ידי גויים
מה?!ימח שם עראפת
וגויים נחשבים כטמאי מתין לעניין שילוחם.
מקור? האם חייבים כרת על אי שילוחם כמוקעלעברימבאר

שטמא מת חייב כרת? האם הכהן הגדול כשמטהר את המקדש מטומאות ידראל ביום כיפור גם מטהר זאת מטומאת הגויים?

גויים חיים לא מטמאים

מסכת כלים פרק א' משנה ח'.ימח שם עראפת
ברור שלא, כרת זה עונש לאדם עתמו שעבר על דברי התורה שעונשם כרת, העונש על ביטול מצוות שילוח הטמאים הוא מלקות. הגויים לא מצווים לשלח את עצמם, ובוודאי שאינם מתחייבים כרת.
שטויות. חוץ מטומאת חלל מת בגוי אין טומאה בגוי,קעלעברימבאר
תלמד הלכות טומאה ותראה. ממש לא נכון.


גזרו רק על הכותים ועוד כזרות דרבנן גזרה שמה יתבלבל עם יהודי

טומאת "חלל"? התכוונת טומאת אוהל.ימח שם עראפת
(יש קברות בהר הבית, אם לא ידעת)
גוי לא מטמא באוהל, רק במגעקעלעברימבאר
כלומר חלל גויקעלעברימבאר
אז העליה להר זה כדי לפנות את הקברים?קעלעברימבאר
ולשיתטך הקברים לא בעזרה, וטומאת מת הותרה בהר לא בעזרה
לא. העליה להר היא חובה בלי קשר.ימח שם עראפת
יש לך חיוב לשלח אותם משם גם אם הם לא מתים. עד לפני רגע לא ידעת שיש שם מתים, מאיפה אתה יודע שהם לא בעזרה?
חובה לשלח גויים מהמקדש זה עשה,קעלעברימבאר
איסור טומאת מת זה כרת
עשה דוחה לא תעשה.ימח שם עראפת
עשה דוחה כרת? האם טמא מתקעלעברימבאר
מותר להכנס לעזרה כדי להוציא משם גוי?
כן. הבאתי לך כבר את התוספתא.ימח שם עראפת
גם שרץ מת מטמא מקדש. האם אדם טמא יכולקעלעברימבאר
להכנס,למקדש,כדי להוציא שרץ מת?
אם אין אדם טהור כן.ימח שם עראפת
גוי חלל מת מטמא באבי אבות טומאה בדיוק כמו שנבלהקעלעברימבאר

מטמאת באב טומאה.


יהודי שאוכל קרבן שנטמא עובר בלאו רגיל אך לא כרת,

יהודי טמא שאוכל קרבן טהור חייב כרת. כלומר עיקר הטומאה היא טומאה בגוף היהודי, ולכן אסור ליהודי טמא להכנס להר או למקדש כדי להוציא נבלה או שרץ מת או חלל מת

סברה מקושקשת נפלא, חבל שתוספתא מפורשת:ימח שם עראפת
"הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסין לוים אין לוים נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים אין טהורין נכנסין טמאין"


מופיע גם בסוף מסכת עירובין, כפי שאומר לי אבי שליט"א, חבל ששוב אתה מקשקש מסברה ולא בודק.

יישר כח. בכל מקרה המוסלמים בהר הביתקעלעברימבאר
למיטב ידיעתי חיים, או שאנחנו תחת מתקפת זומבים וחייז"לים
זה לא משנה, יש לך חובה לשלח אותם משם כך או כך.ימח שם עראפת
לא משום טומאה, משום חילולקעלעברימבאר
טומאה חמורה יותר מחילול
"החיל מקודש ממנו, שאין גויים וטמא מת נכנסים לשם."ימח שם עראפת
זו מצוות עשה לשלח את הטמאים ובכללם הגויים.
ביטול עשה, לא כרתקעלעברימבאר
לזכרוניקעלעברימבאר

זר שאכל תרומה זה רק מיתה בידימשמים.

טמא שאכל תרומה לזכרוני זה כרת

איפה בתוספתא ואיפה בעירובין והאם גם טמא מת?קעלעברימבאר
תוספתא כלים סוף פרק ראשון, מסכת עירובין דף אחרון.ימח שם עראפת
כן, טומאה האמורה היא טומאץ שרץ ומת.
שאלתי האם גם לטמא מת מותר להכנסקעלעברימבאר
לעזרה כדי להוציא חלל מת?
לא כתוב שם שלטמא מת מותר להכנסקעלעברימבאר
אתה מתאמץ לומר שטויות?ימח שם עראפת
כתוב אם אין טהור ייכנס טמא. איזה טמא? בכל טומאה שאין טהור ממנה.
טומאת גויrrinaa

אסור לגוי להיכנס לתוך החיל, ראו רמב"ם הלכות בית הבחירה ז טז

רמב"ם הלכות בית הבחירה ז טז – ויקיטקסט

ויש דעות שבכלל אסור לו לעלות להר הבית, גם מחוץ לחיל, מדין זב. 

כניסת גויים להר הבית – ספריית אסיף

לא משום טומאה, ואין על זה כרתקעלעברימבאר
זיבה היא טומאה.ימח שם עראפת

כרת זה עונש לאדם פרטי שעובר עבירה במזיד.

גויים לא מתחייבים כרת, אבל זה לא אומר שהיהודים לא צריכים לקיים מצוות ולשלח אותם משם.

ימח שם עראפת
נחמד שהבאת מאמר של אבי שליט"א
לא דיברתי על הצד ההלכתי ה"קר"נוגע, לא נוגע

יש דברים שלא כתובים, אבל הם חמורים לא פחות ואפילו יותר כי הם מהותיים.

בדוג' שלך- אישה נידה אסורה לבעלה בכרת. אז זה חמור יותר מאשר אדם נשוי שילך לפרוצה שטבלה שזה בלאו?

באופן הלכתי קר כן, באופן מהותי ברור שלא.

 

הרמב"ם לא כתב במפורש על מצוות ישוב א"י כידוע, זה זה אומר שאין חשיבות לישיבה בא"י?

ברור שלא.
 

אי אפשר להסתכל על מצב לא טבעי ולומר- זה פחות חמור כי לא כתוב שזה אסור.

כשהמקום למעשה הוא של גויים כשאנחנו יכולים לנסות לשנות את זה, זה מצב לא טבעי וזה חסרון בסיסי הרבה יותר.
 

לפי הרמב"ן המגפה בימי דוד אחרי שמנה את ישראל הייתה בגלל שלא דרשו את בנין ביהמ"ק, אז רואים שלא לקיים את המצווה זה חמור מאוד, למרות שאין על זה עונש כרת כמו על עלייה בטומאה. וגם רשב"י בעצמו אומר שחמורה טומאת מקדש וקדשיו בגלל חשיבות המקדש. אז כשאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות, וק"ו כשאנחנו מאפשרים ביזוי של המקום, זה חמור מאוד וזה פגם מהותי יותר. אמנם זה נעשה בשוגג, אבל זו בעיה.

 

ברירת המחדל היא שזו מצווה, וכדי לקבל פטור ממצווה צריך למצוא סיבות טובות. כרגע מהרושם שלי לפחות זה נתפס להיפך, כאילו צריך להביא סיבות טובות למה כן חייבים. אגב, אותו עקרון אפשר לראות לגבי מצוות התכלת. יש איזו תפיסת ברירת מחדל רווחת אחרי הרבה שנים שלא קיימנו את המצווה, שלא צריך לקיים עד שיהיו ראיות של מאה אחוז/שיבוא המשיח, במקום להגיד שגם אם זה נניח שזה לא לגמרי ודאי, הרי מסתבר מאוד שזה כן, ומי פוטר אותנו?

על זאת נאמר בכתבי הקודש: קישקוש בלבוש.ימח שם עראפת
את זה תמשיך בשרשור הר הבית קעלעברימבאר
ונשבור את השיא ל10000 תגובות
אין לי כוח לדון איתך, מהסיבה הידועה לך,ימח שם עראפת
כי אתה דמגוג שאומר שטויות.
אתה צודק שעיקר עניין בית המקדש זה השראת השכינהקעלעברימבאר
והקרבנות הם רק דבר שני בחשיבותו.


אבל זה בדיוק העניין - רתיעה מעבודת ה גשמית כמו קרבנות (אפילו קרבנות מהצומח אני לא מעריך שלדתי מוצע בימינו יש חשק ספונטני להקריב כמו לומר הלל ל ה) מעידה על גלות השכינה ואי נוכחות המימד הרוחני בגשמי בצורה מלאה , עדיין אנו לא ראויים למעלת המקדש עדיין.

גם לא מסכיםנוגע, לא נוגע

המקדש זה לא רק תוצאה אלא גם אמצעי. המקדש יביא איתו השראת שכינה ואז ממילא נרגיש את נוכחות המימד הרוחני בגשמי בצורה מלאה ונתחבר גם לקורבנות 

כן אבל צריך הכנה לזה, זה חא הוקוס פוקוסקעלעברימבאר
דנבנה את המקדש ואז פתאום ללא הכנה תהיה השראת שכינה.


כיום אנו עדיין לא ראויים

מי אמר שאנחנו לא ראויים?נוגע, לא נוגע

וגם אם אכן לא, נבנה ומשם נתקדם.

אני מניח שתהיה השראת שכינה מסויימת. וגם אם לא, עצם מציאות המקדש תגרום להתחזקות גדולה ולתיקון של הרבה דברים בעייתיים במדינה.

מקדש קשור להשראת שכינה ולמימד קודש נבדל,קעלעברימבאר

המקדש הוא לא רק כלי חיזוק תורני ותו לא כמו טנק מצוות, וגם לא כלי להעלאת מטרל לאומי, אף על פי שכתופעת לוואי הוא עושה את 2 אלה.

המקדש מייצג את עצם הקודש, ובמילא התחזקות דתית ולאומית מגיעה ממנו, אבל זה לא הוא.

לדעתי הסתכלות על המקדש כמכשיר להעלאת מורל דתי או לאומי מורידה את ה' מאלוקים, לראש מועצת גדולי התורה של היקום או למי שתפקידו להיות דגל ישראל ותו לא.


אפילו אחרי מתן תורה הייתה הווא המינא של "כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה" עד שמשה שיתף את 13 המידות. קל וחומר בימינו

מקדש זה קודם כל מצווהנוגע, לא נוגע
הרי לשיטתך יוצא שאפילו אם נוכל לבנות את המקדש כרגע, צריך לוותר על זה.
אז בקטע ההלכתי יש מניעה לבנות מקדשקעלעברימבאר
בגלל שאנו לא יודעים איפה מקום המזבח.


כך שכל עוד יש מניעה אמונית, ה ייצור מניעות הלכתיות.

השאלה היא האם "רוצים" שיהיו מניעותנוגע, לא נוגע

אני גם לא בטוח שמה שאתה אומר ודאי, זכור לי שיש חולקים.

ואני בטוח שאם יהיו דיונים מעשיים בעניין זה יתאפשר, בדרך זו או אחרת (לדוגמה ע'"י נבואה כפי שאומר הרב).


 

ואולי המניעה האמונית היא בכלל אנחנו, שלא מספיק רוצים מקדש ולא מספיק נלחמים על כבוד ההר.


 

 

אני לא רוצה שיהיה מניעות אבל המציאות עובדת לצעריקעלעברימבאר
אחרת ממה שאני רוצה.


צריך ללמוד לעבוד את ה איפה שהוא שם אותנו ולא איפה שהיינו רוצים באידאל, שבסוף יבוא כמובן.


אני אישית מאוד מאוד רוצה מקדש.


עיקר ביזוי ההר זה שאין בו מקדש, וזה שהערבים מבזים אותו זה תופעת לוואי של זה

לא דיברתי עליךנוגע, לא נוגע
לדעתי עיקר ביזוי ההר זה שאנחנו נותנים לערבים לבזות אותו. אם אנחנו יכולים לבנות ולא בונים זה גם ביזיון כמובן.
אני לא חושב שההתנגדות לעליה להרקעלעברימבאר
נובעת מחסרון רצון למקדש, להפך היא נובעת מהבנה אמיתית מה זה מקדש
לא נכנסתי למחלוקת על עליה להרנוגע, לא נוגע
לעסוק במקדש בלי לעלות זה מצויןקעלעברימבאר
אבל עדיין יש כל עך הרבה דברים לתקן לפני המקדש.


אבל אתה צודק,שמן הסתם הרציה היה אומר בדורינו כן לעסוק בהלכות מקדש הרבה, כבר עברנו דרך משמעותית מששת הימים. והחזון למקדש אכן יכול להאיץ תהליכים אחרים.


אני חושב שהדבר שהכי יקבע את החזון למקדש אצלינו הוא העיסוק בכמה הוא נשגב ולמה אסור לעלות היום להר

זה לא משנה מה סוברים לגבי עליה להרנוגע, לא נוגע
כולם צריכים לפעול כדי שהבזיון ששם יפסק
אבל גם אם הבזיון ייפסק עדייןקעלעברימבאר
המקדש חרב וזה לא ישנה הרבה, ועדיין נומר שנראה את מקום המקדש "בית קדשך ותפארתך אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש", ואדם הבא מחו"ל יקרע קריעה
זה ישנה הרבה כי כשנעשה את שלנונוגע, לא נוגע
דברים ישתנו. גם ה' יותר יעזור למה שצריך, וגם אנחנו כבר ניקח את זה יותר ברצינות כי טכנית זה אפשרי.
קודם כל נשנהקעלעברימבאר
את גודל ההתיישבות ביו"ש, פוליטיקה לפי ערכי התורה, משפט עברי, נוכחות תורנית באליטות בתרבות ובתקשורת ולא רק ערוץ 14,  מאבק על תרבות המדינה,  קירוב חרדים לציונות, העלאת יהודי חו"ל, הפסקת העלאת גויים לארץ, מניעת תחבורה ציבורית בשבת,  מלחמה לפי ערכי התורה ולא האו"ם, הפיכת לירושלים למרכז החיים של המדינה בפועל ולא רק ברשימיות, והרשימה עוד ארוכה...
במקום (יותר נכון בנוסף) לשנות עשרות דבריםנוגע, לא נוגע
נשנה אחד שיביא לשינוי מהיר בכל עשרות הדברים
אבל המקדש בא על גבי הדברים האלו,קעלעברימבאר
המשכן לא נבנה עד שנטהרנו מ מט שערי טומאה
ובית שני נבנה כשעדיין לא היינו הכי הכי..נוגע, לא נוגע
נשים נוכריות, חילולי שבת, לא יודעים תורה
בית שני נבנה בידי נביאים, ובידי אנשיםקעלעברימבאר
שעוד חיו בבית ראשון וזכרו ש ה שכן בישראל.


הנשים הנכריות היו רק אחרי כמה עשרות שנים שהעסק כאן נתקע, ואיך שהגיע עזרא עם ישראל חוזר בתשובה בטופן מאוד מהיר ובאופן מאוד מעורר השראה, כולל שמית סייגים לתורה וגירוש קשה של נשים, שהיה מעשה לא פשוט.


כל האמנה בספר עזרא מראה עד כמה דורו של עזרא היה דתי והתאמץ בכך.


אבל זה לא העניין, עדיין היתה נבואה באותה תקופה, והזכרון של בית ראשון עוד חי בעם, סך הכל 50 שנה עברו. ציפו שזרובבל יהיה מלך בית דוד, היתה סנהדרין ונביאים.


כיום אנו אחרי 2000 שנות גלות וכמעט שכחנו מה זה לחיות כעם ה, עד שהדתיים לא הצליחו ליזום מדינה ומי שכן יזם, עשה זאת בניתוק גמור מכל קודש ומכל אתוס לאומי אותנטי של עם ה

אתה מניח הנחת יסוד ובונה עליה הכלנוגע, לא נוגע

אני פשוט לא מסכים איתה.

ואני מעדיף את המסורתיים שלנו מאשר את הדתיים של בית ראשון, שנאפו ורצחו וידעו את ה' ועבדו ע"ז.

ברמת הצדקות של הפרט אתה צודק,קעלעברימבאר
אבל ברמת עד כמה האומה חיה וראוייה להשראת השכינה, אנחנו רחוקים עדיין ממצב בית ראשון ושני
בסוף עם ישראל צריך לחיות כעם ה בקולקטיב,קעלעברימבאר
כי עם ישראל הוא לא רק אוסף של פרטים צדיקים
הבנתי מה אתה אומרנוגע, לא נוגע
אני לא מסכים עם ניתוח המציאות ולא עם העקרון
אתה לא מסכים שעם ישראל הוא לא אוסף של פרטים?קעלעברימבאר
עם זה כןנוגע, לא נוגע
התכוונתי לעקרון שלך שהמקדש תלוי במה שאתה כותב
אתה חושב ש ה ישרה את שכינתו בעם חצי מת?קעלעברימבאר
אתה חושב שזה משנה את הרצון שהוא ביטא בתורה?!ימח שם עראפת
כל זמן שאין לך נביא שאומר לך לא להניח תפילין כהוראת שעה, אתה תניח תפילין, וכך גם תבנה את בית המקדש.
אי אפשר להקים מזבח כשלא יודעים איפה מקומוקעלעברימבאר
ולא רק אני אומר זאת
אתה לא יודע עץכי לא בדקת, תבדוק ותדעימח שם עראפת
אם לא תבדוק גם לא תדע שיש מדינה בשם קרואטיה, יודעים איפה מקום המזבח, ואתה סתם דמגוג!!!
אני אומר מה שהפוסקים אומריםקעלעברימבאר
אז הם בורים. אם הם ילמדו, הם ידעו.ימח שם עראפת
אין לך מי ש"לא יודע" יש לך מי שלא ניסה לדעת.
הרב גורן סובר שהמזבח במקום שונהקעלעברימבאר
הרב גורן טועה, ואילו היה חי היום היו מוכיחים לו.ימח שם עראפת

ומה זה שונה?! לא אמרתי לך איפה המזבח. ישר קפצת שהמזבח במקום שונה.


הרב גורן טעה בין היתר בגלל השיטה הפרימיטיבית למדידת נפח ההר, ע"י חבלים. הוא סבר שהכתלים המזרחי והמערבי הינם מת"ק על ת"ק, ושביניהם 290 מטר, כאמת חזו"א.

אלא שהכתלים לא מקבילים, והאמה הזו לא מתאימה. כמו כן יש ממצא ארכיאולוגי בהר המזוהה כשריד מהחומה המערבית של הר הבית המקודש, והיא פנימית יותר, סמוך לרמה בצידה המערבי צפוני.

קישקוש. הפרש של 70 שנה,ימח שם עראפת

אף בנאי לא היה בגיל הזה.

כמו כן, מי שזכרו את בית ראשון בני כמה היו כשנחרב? 10? 20? אז עכשיו הם היו 80-90.

עדיין היו נביאים בעם, זה משנה את הכלקעלעברימבאר
ו70שנה זה לא כזה הרבה. עדיין למשל זכרון השואה חי אצלינו, אל תשווה ל2000 שנות גלות
מה הקשר?!?! אתה טענת שמי שבנו היו אנשי בית ראשון,ימח שם עראפת
וזה קישקוש. היו כמה זקנים שעלו איתם, והעידו להם על מקום המקדש המזבח ושמקריבין אף על פי שאין בית.


ההבדל היחיד שעשו הנביאים, שהם קראו לעם ישראל לעלות לירושלים, ושלעם לא היה תירוץ לומר "אין לנו נביאים" ובכל זאת הם לא עלו 

הזקנים היו מבית ראשון,קעלעברימבאר

הצעירים היו הילדים שלהם. הווי תרבותי לא נמחק כל כך מהר בכמה דורות.

היתה ציפיה שזרובבל יהיה מלך הית דוד, תזכיר לי מתי נבחר לאחרונה בבחירות אדם מבית דוד?


אין נביאים זה אין השראת שכינה, עולם רוחני שונה לגמרי מפעם. אבל אתה קודם כל צריך ללמוד לכבד את הזוהר ואז תבין זאת , או כמו דאומר הרב קוק פחות או יותר "על ידי שכחת תורת הרזים באה ההכרה של ארץ ישראל בצורה מתושטשטת"

הזקנים היו כל כך זקנים שהם לא עלו.ימח שם עראפת

על איזה הווי תרבותי אתה מדבר?!?! של עבודה זרה ונשים נוכריות?!?!


אין נביאים זה אין השראת שכינה?!?! נביא זו השראת שכינה על אדם פרטי, מקדש זו השראת שכינה על עם ישראל!!

עד שאתה מדבר על תורת הרזים תתרכז קודם בתורת הנגלה, וקח לך משפט חדש: על ידי שכחת תורת הנגלה באה ההכרה של רצון ה' בצורה מטושטשת.

לא היתה עבודה זרה בימי זרובבל,קעלעברימבאר

עיין ספר עזרא.


דיברתי על הווי תרבותי שנשאר מבית ראשון שאנו עם ה, עם ע"ז או בלי.


הנשים הנכריות לא היו בימי זרובבל אלא רק עשרות שנים אחר עך כשהעסק נתקע וכולם היו מיואשים.

בבבל היתה תורה.


כשעלה עזרא כולם גירשו את הנשים הנכריות וחזרו בתשובה וכרתו אמנה עם ה ועשו סייג לתורה, ממש לא כמו בימינו

אתה פשוט קשקשן ממדרגה ראשונה.ימח שם עראפת
עיין בעזרא נחמיה ותראהקעלעברימבאר
עיין אתה!!ימח שם עראפת
אז אני מקווה שהבנת הפעם.ימח שם עראפת
הבנתי שהם ידעו שהם עם ה בימי בית שניקעלעברימבאר
המשך הרשימה-קעלעברימבאר

שילוב תורה וקודש עם תחומי חול מדע ותרבות,

חינוך לתרבות יהודית אותנטית ולא התבוללות תרבותית מהעולם חסרת עמוד שדרה עברי,

הפסקת השפעת הפרוגרס,

התיישבות מסיבית ביו"ש,

ועוד ועוד

זה רק מוכיח את מה שאני אומרנוגע, לא נוגע
אבל המקדש בא אחרי כל אלוקעלעברימבאר
קישקוש והמצאה שלך.ימח שם עראפת
והנצח זו ירושלים וההוד זה בית המקדשקעלעברימבאר
והקשר הלוגי בין זה לבין דבריך,ימח שם עראפת
הוא כמו הקשר לכך שאכלתי גבינ"צ ויש בשר על השיש.
זה שלבים היסטורים:קעלעברימבאר
דברי חזל "הגדולה זו בריטת העולם, והגבורה זו יציאת מצרים, התפארת מתן תורה, והנצח זה ירודלים, וההוד סה בית המקדש"


כיום אנו בנסתר במצב של הנצח ירודלים ולא שלם ורחוק מלהיות שלם.


בנגלה לפי האווירה הקולקטיבית של בגץ והתרבות במדינה אנחנו עדיין לא ביציאת מצרים אלא חיים כעם ככל העמים! (אומר קצת בגוזמא, אבל חלקית זה נכון)

קישקוש ללא קשר לוגיימח שם עראפת

יציאת מצרים הוא אירוע מכונן שקרה. אתה לא יכול להחליט שאנחנו עדיין לא שם, כשהוא קרה לפני 3,000 שנה.

חז"ל דיברו על דברים שקרו. אתה הופך את זה למשהו שזה לא, ואתה פשוט מקשקש.

דיברתי מבחינת התודעה הקולקטיבית,קעלעברימבאר
מדינת ישראל בהתנהגטתה הגלויה חיה כעם ככל העמים, ולא כעם ש ה הוציאו ממצרים באותות ומופתים
מה הקשר ריבונו של פתח תקווה?!?!?!?!ימח שם עראפת
אתה פשוט זורק שטויות ללא קשר. (וזה וודאי לי)
ה לא משרה שכינתו בעם שחושב שהוא עם ככל העמיםקעלעברימבאר
זה כמו שבן המלך שחושב שהוא הנדיק ישב על כס המלוכה
מה אתה אומר, מה הוא עשה ביציאת מצרים?!?!ימח שם עראפת
וזה לא משנה את העובדה שהוא ציווה עלינו לבנות לו בית, ללא תלות בשאלה אם ישכון שם או לא, כפי שלא שכן בבית שני!!
ביציאת מצרים לא היתה השראת שכינה במשכן,קעלעברימבאר

שנעשתה רק כשנטהרנו מטומאת מצרים.

חוץ מזה עם ישראל כשיצא ממצרים ידע שהוא עם ה כמו שאמרו בשירת הים "נחית בחסדך עם זו גאלת, תביאו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך".

ואפילו בשעבוד מצרים ידעו זאת "ויזעקו בני ישראל אל האלוקים" "ויאמן העם כי פקד ה את ישראל וכי ראה את עניים" ולא נאמר "ויאמן העם כי הם עם ככל העמים אוכלי פלאפל וכי צהל הצליח לגאול אותם מיד אויב בכוחי ועוצם ידי, ובכלל אין אלוקים וגם אם יש הוא לא קשור ללאומיות שלנו"

דמגוגיה. ועדיין זה לא סותר את המצווה לבנות בית לה'ימח שם עראפת
ביציאת מצרים לא ידענו שאנו עם ה? מה הקשר דמגוגיהקעלעברימבאר
מה!?
אתה ממשיך להתעלם מכך שזה לא קשור למצוות בנית המקדשימח שם עראפת
זו דמגוגיה מה שטענת שאז ידעו והיום לא יודעים, כי אנחנו עם של פלאפל ושל אין אלוקים.
ה לא משרה שכינתו בעם שחושב שהוא עם ככל העמיםקעלעברימבאר
אתה מתיימר להיות ה'?!?!ימח שם עראפת
ומה זה משנה?!?! יש לך חובה לבנות לו בית, לא עניינך מה הוא יעשה בו!!!
יש מ מניעה הלכתית היום. אבל אז נכנס ללופ שלקעלעברימבאר


אלף תגובות

קישקוש בלחץ. יש מניעה הלכתית מפוברקת.ימח שם עראפת
אתה לא יודע. אם תלמד תדע.ימח שם עראפת
אנחנו גם לא יודעים איפה זה ארץ ישראל?!
על ארץ ישראל יש מסורת ברורה,קעלעברימבאר
וכן על מקומו של הר הבית.  על מקום המזבח המוסרת לא ברורה
השכחה לא שייכת רק במיקום גאוגרפיאשר ברא

אלא גם 'הימיני' זאת התורה.. (הפרי צדיק מאריך בזה בפירוש לפרשת עקב, י"ג נראה לי)

מה שכתבת גרם לי לחשוב בכלל על עם ישראל שחלקם לא שומרים תורה ומצוות אבל עדיין מקפידים על חופה הלכתית וגם אם ח"ו לא, ברוב המקרים הכוס קיימת.

אפילו מבלי שזה במודע שלהם הם מבקשים שהתורה לא תישכח מהם גם כשהם כ"כ רחוקים..

במובן מסויים כן יש שמחה שחזרנו לא"י וירושלים,

אך לענ"ד שכחת ירושלים בימנו באמת שייכת לתורה יותר מאשר למקום הגאוגרפי של ירושלים.

וקצת יותר קשה לתווך לאנשים לא דתיים את חשיבות בית המקדש אבל ירושלים עצמה יותר מובן להם למה זה חשוב.. וכיום גם הכותל.. אם הם היו יותר מעמיקים בהיסטוריה של הכותל אולי היו יכולים להתחבר גם לבית המקדש.


עוד נקודה שמביא המלב"ים שירושלים היא כל תנועותיו, עסקיו ודיבוריו של האדם.. "ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:".

לפני שאדם מחבר את עסקיו תנועותיו וכו' לבית המקדש,

שיתחיל בא"י.. ירושלים.. וכו'.

יש עדיין בחינת גלות מסויימת, אם היינו בגאולה שלמה היה את בית מקדשנו ומשיח צדקנו.

ירושלים הכוונה העיר והמלכות והארץ וכל ההוויקעלעברימבאר
של עם ישראל היושב בארצו, בעיקר המקדש. וגם סנהדרין וכו'.  אחד האמוראים לבש שחורים ונימק זאת שמתאבל על ירושלים, למרות שהתורה פרחה בבבל.


ברור שירושלים הכוונה המצב של עם ישראל בארצו.


ברור שהתורה קשורה לזה הדוק, אבל עדיין אם אשכח ירושלים העיקר זה זכרון החורבן (של המקדש וגם בימינו הפגמים בעיר ובארץ ובמלכות וכו')

יפה. יישר כחנוגע, לא נוגע

זה אולי מפתיע, אבל גם יהודים לא דתיים מחוברים להר הבית, ודווקא בגלל שזה לא תחת רבונותינו.

הצלחת הקמפיין לניפוץ הסטטוס קוו בהר הבית | זמן ישראל


 

יש משהו עוד יותר מפתיע שאמר הרב מקובר בשיחה שנערכה איתו אתמול, וזה ששמונים אחוז מהציבור הכללי מבין את החשיבות של הר הבית (קישור למטה. בדקה 4:15. כדאי מאוד לשמוע את כל השיחה, היא לא ארוכה).


 

לגבי מה שכתבת בהמשך, לדעתי זה עובד גם הפוך. בזכות החיבור ללב- להר הבית, יגיע גם החיבור לירושלים ולא"י. וגם בתפילה לדוג' אדם צריך לדמיין שהוא עומד בביהמ"ק.

בסדר התפילה אנחנו באמת קודם מתפללים על ירושלים, ואז משיח ואז מקדש. אבל בירושלמי (מעשר שני ה,ב) כתוב שהמקדש יבנה לפני ביאת משיח בן דוד.

הרב טיקוצ'ינסקי בעיר הקודש והמקדש חלק ה בתחילתו (בדיוק אתמול קראתי את זה. מומלץ מאוד), מסביר שהירושלמי מדבר לפי הצד של "בעתה" והמקורות האחרים שמדברים על בניה ניסית ומהירה של המקדש ("מהרה יבנה המקדש") וסדר התפילה מבוססים לפי הצד של "אחישנה".


 

 

לא יצא לי להכיראשר ברא

אנשים שהם לא דתיים שקיים בהם איזשהו עיסוק בהקמת בית המקדש..

וגדלתי, חונכתי ועדיין בסביבה כזו

אני מכיר.ימח שם עראפת
תום ניסני למשל, ממקימי תנועת "סטודנטים למען הר הבית" שהפכה ל"בידינו".


ויש עוד דמויות היסטוריות חילוניות שרצו לבנות את בית המקדש, הרצל, למשל. ואברהם שטרן, שמונה זאת כאחד מעיקרי התחייה של המחתרת.

למה שחילוני מובהק ירצה במודע בית מקדש?קעלעברימבאר
הרי בית מקדש זה הבית של אלוקים, והרי חילוני ניתק באידאולוגיה בין הלאומיות לאלוקים, ואלוקים מקסימום כלוא בבית מדרש ובבית כנסת לדידו
יש דברים שהם מעבר להבנתך ידידי.ימח שם עראפת
ומה יהיה בבית המקדש לפיקעלעברימבאר
החילונים?
אותו דבר כמו אצל הדתיים.ימח שם עראפת
למה החילוניםקעלעברימבאר
רוצים קרבנות? 
תשאל אותם.ימח שם עראפת
למה משה דיין מסר את הר הבית?קעלעברימבאר
כי הוא היה אנטישמי, והוא לא רצה לבנות את בית המקדשימח שם עראפת
לא כל החילונים רוצים, יש כאלה שכן.


כלשונו של דיין ימ"ש: "למה אני צריך את הותיקן הזה"

לדעתי זה ההבדל המובהק ביןקעלעברימבאר
ציונות דתית לחילונית - הכמיהה לבית המקדש
הבדל מיני רבים, זה גם הבדל כללי בין דתיים לחילוניםימח שם עראפת
ולמרות זאת רובם נמנעיםקעלעברימבאר
מעליה להר הבית גם כתיירים.


זה מגיע ממקום פנימי כלשהו של מורא מקדש פשוט אצל עם ישראל, שלהר הבית לא עולים כיום. גם אם לא יודעים זאת במודע

קישקוש ברוטב מיץ עגבניות.ימח שם עראפת
שעועית או שקשוקה?קעלעברימבאר
קישקוש שרוב החילונים נמנעים מלעלות,ימח שם עראפת
ועוד יותר קישקוש שזה בגלל מודעות כלשהי של מורא מקדש.


יש חילונים שנמנעים מלעלות, מאותה סיבה שהם נמנעים לעבור ברובע המוסלמי: פחד.

יש אפשרות של קבוצות תיירים מאובטחותקעלעברימבאר
עובדה שתיירים מכל העולם עולים להר
אל תבלבל תמוח במה שאתה לא יודע.ימח שם עראפת

תיירים עולים בלי אבטחה, ותיירים מסתובבים בלי אבטחה ברובע המוסלמי.

זה שלא צריך אבטחה לא אומר שהם לא מפחדים, כמו שהם לא נוסעים לשומרון.

בפשטות זה מגיע בגלל שאין מספיק עיסוק בזה גם אצלנוגע, לא נוגע

הדתיים ולא בגלל חוסר חיבור או מורא מקדש לא מודע. זה פשוט נתפס כמשהו רחוק. לגבי חילונים אולי באמת אין יותר מדי חיבור, אני מדבר יותר על מסורתיים ברמה כזו או אחרת.

 

אבל יש שינוי גדול אצל הדתיים, בפרט אצל הרבנים. יותר ויותר רבנים עולים. וחלק  מאלה שלא עולים עושים את זה בגלל שהרבנות אוסרת ולא כי עקרונית הם נגד (זו טענה קצת מוזרה בהתחשב בעובדה שכבר עשרות שנים הרבנות היא סניף של ש"ס ולא הרבנות הראשית ל*ישראל*. בפרט כפי שנוכחנו לדעת בוודאות לאחרונה שמנכ"ל משרד הדתות יהודה אבידן, חברו להרע של הדרעי, גורם ביודעין שעמ"י יאכל נבלות וטרפות).  

 

בהר הבית אין לאן לברוח. ירושלים ומערת המכפלה לדוג' זה משהו שאפשר להדחיק קצת להשאיר אותו בגדר הציונות, ההסטוריה של עמ"י, החיבור לא"י. במקום המקדש מטבע הדברים אי אפשר להפריד את הדברים האלו מלהיות גם דתי שומר מצוות. וגם מעצם החוויה של המקום כרגע- עולים להר ומה רואים? רק חוסר. אפילו בית כנסת אין שם עדיין. אז מבינים או מוסברים שפעם היה פה בית מקדש, השראת שכינה, המקום העיקרי של החיבור לקב"ה, הלב שלנו, עמ"י היה עולה לפה שלוש רגלים בשנה, חוטאים היו מתכפרים פה, המון מצוות שאין היום הוא כאן.

יש הרבה מסורתיים שמבינים את זה מצויין כי אצלם הדת היא חוויתית יותר ורגשית. והם מרגישים שחסר משהו עיקרי ושהחיבור לה' כיום הוא יותר מדי מופשט ואישי.

 

 

אני מקווה מאוד ומתפלל שהצה"ד תתקדם עם זה מהר יותר ושגם יותר ויותר חרדים יצטרפו. 

קודם כל,קעלעברימבאר
הטענה לגבי הרבנות זה שפסיקות בית הדין הרבני הגדול בעניינים כלל ישראלים נחשבים מרא דאתדרא, כי מערכות המדינה בענייני דת הולכות לפי פסקים אלו בענייני הלכה, ולא משנה הזהות הפוליטית של חברי בית הדין הגדול (לא הרבנים הראשיים הם מרא דאתרא, אלא בית הדין הגדול).


דבר שני, הקשר שלנו עם ה בירושלים או מערת המכפלה לא פחות גדול, כי המקדש זה ש ה שוכן בישראל, וכדי להבין מה זה ישראל אז יש את מערת המכפלה עם 3 האבות ואת ירושלים עיר מלכות ישראל של דוד.   החלוקה לדתי וללאומי היא גלותית ולא שייכת בארץ ישראל.  המקדש הוא הכי לאומי שיש, לא במובן שהוא משמש לצרכים לאומיים מורלים צבאיים מדיניים וכו', אלא במובן שהאתוס הלאומי שלנו הוא עם ה , ולכן בסיס הלאומיות שלנו זה ש ה צריך לשכון בתוך האומה היהודית בארצה, ובתוך עיר הבירה שלה, במקדש שבה

הרבנות עצמה לא נראה לי כבר מגדירה את עצמה "מראנוגע, לא נוגע
דאתרא". ובפועל רוב השומרי התומ"צ לא קיבלו אותה כמרא דאתרא (כמה משומרי התומ"צ מחליטים האם לומר הלל ביום העצמאות לפי פסיקת הרבנות ולא לפי פסיקת הרב שלהם?)


כמובן. כתבתי רק מצד התפיסה של אנשים שלא גדלו על ההסתכלות הנכונה שתיארת. מצד האמת ברור שאין דבר כזה לאומי בלי דתי ודתי בלי לאומי כי אחד הם.

קישקוש מוחלט. אף אחד לא מקבל את הרבנות כמרא דאתרא.ימח שם עראפת
חוץ מזה שמרא דאתרא זה אדם ולא גוף הלכתי.


אם יש כמה קווניקים טיפשים שהחליטו לקבל את הרבנות כמרא דאתרא, זה לא מחייב אף אחד מלבדם.

לא אמרו שם שהם עוסקים בפועל, אלא שהם מחובריםנוגע, לא נוגע
גם רוב שומרי התומ"צ, שאכפת להם, בפועל לא עוסקים בזה
למה אתה מסיק שאכפת להם?ימח שם עראפת
הר הבית כן בריבונותינו המדינית,קעלעברימבאר
אבל בעניין הניהול האדמינסטרטיבי לצערינו לא
אני יודע. בעיניי זו לא נחשבת באמת ריבונותנוגע, לא נוגע
וככה גם אנשים רואים את זה
אז גם כל מוסדקעלעברימבאר
שההנהלה מנהלת אותו אז מדינת ישראל לא ריבונית בו?
זה לא אותו דבר. ובכל מקרה זה לא הענייןנוגע, לא נוגע
למה אם מלךקעלעברימבאר
בית דוד ייבנה את המקדש זה לא בעתה?
כי זה על הצד שהגאולה תהיה ניסיתנוגע, לא נוגע
בגלל שנהיה ראויים לזה. העליה לא"י והבניה יהיו מהירות וניסיות ומי שיעשה את זה הוא המשיח.


נכון שהרמב"ם לא אומר ככה, אבל זה מסתדר עם הירושלמי ועוד מקורות שמובאים שם. וגם לפי הרמב"ם ברור שאם אפשר יש חיוב לבנות את המקדש גם אם עוד אין מלך מבית דוד. וגם על זה אפשר לומר את מה שאמר הרמב"ם "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו"

איפה ראינו בחזל שהמלך המשיח עושה ניסים?קעלעברימבאר
לא יודע אם יש מקור מוחלט שא"א לפרשו אחרתנוגע, לא נוגע

אבל ככה מסתבר מ"מהרה יבנה המקדש". אם המקדש יכול להיבנות מהר ממש , ואנחנו יודעים שהמשיח יגיע לפני כן, אז ברור שהוא זה שיעשה את הניסים.

וגם הרמב"ם לקראת סוף אגרת תחיית המתים כותב שהמשיח יעשה ניסים (בניגוד למשנה תורה. ובפשטות מבינים שלדעתו יש שתי אפשרויות).

אפשר לפרש שיהיו ניסים בלי קשר למשיח ויבנה המקדש עוד לפני המשיח, כמו שכתוב בירושלמי לעיל. אבל זה לא כ"כ משנה לעניינינו מה ההסבר הנכון, העקרון הוא זהה- בשביל המקדש לא צריכים לחכות למשיח.

"מהרה ייבנה המקדש"קעלעברימבאר

הכוונה שבדור כלשהו הוא ייבנה (וגם ללא נס זה יכול לקחת רק כמה שנים) וזה טעם הלכתי לשימור הלכות שקשורות למקדש, כדי שכשייבנה תוך כמה שנים, אז נהיה רגילים להלכות אלו מילדות, ולא נצטרך להתרגל אליהן שוב.

 


 

במיוחד שבימי התנאים עוד היתה מסורת מדוייקת על מקום המזבח, והיה אפשרי שבכל שנה הרומאים או מלכות אחרת שתכבוש את הארץ מידם יאשרו לבנות את המקדש (כמו שקרה פעם אחת אך התבטל באמצע) או שיקום מורד ויצליח למרוד ברומאים ולבנות את המקדש (כמו שקרה כמעט במרד בר כוכבא). 

 

ובאותה תקופה להקים מזבח לוקח יום אחד, וההלכה היא שמקריבים קרבנות גם ללא היכל

מפשט הסוגיא לגבי יין לכהנים בזה"ז משמע להיפךנוגע, לא נוגע

שמהרה יבנה הכוונה ממש עכשיו וכל הכהנים יהיו שתויים (ורבי מתיר כי הוא אומר שפשוט אין לחשוש לזה ולא שהוא חולק על העקרון).


גם מהסוגיא של יום הנף כולו אסור משמע שיש מציאות פתאומית של בנית המקדש בליל ט"ז או סמוך אליו (וככה גם רש"י מסביר בפשט שם).

אם נסביר את זה בכיוון שהעלית, צריך שינתן אישור ומיד יבנו את המזבח בתוך יום או פחות מכך (וצריך גם בגדי כהונה ואני לא יודע אם היו להם אז בגדים שמורים או שהיו צריכים לתפור הכל מהר). יכול להיות. אבל לגבי שתויי יין לא נראה לי שאפשר להסביר בכיוון הזה.

ממש לא.ימח שם עראפת

הכוונה ב"מהרה ייבנה המקדש" שבקרוב תינתן האפשרות לבנות.

לא שהוא ייבנה במהירות.

אבל עוד בטרם נבנה אפשר להתחיל להקריב קרבנות, ולכן צריכים כהנים שאינם שתויים שיוכלו לעבוד.

איפה הרמבםקעלעברימבאר

כותב שהמשיח יעשה ניסים באגרת? לזכרוני הוא מדבר על רוח הקודש, לא על ניסים.

וגם ניסים הכוונה למופתים קטנים כמו של נביא, הרמבם מעולם לא הזכיר שהמקדש ייבנה בנס. בכל מקרה טכנולוגיית הבנייה של היום זה כמעט כמו נס בהשוואה לפעם, כך שכיום אפשר לבנות מקדש רעוע תוך כמה ימים

לקראת הסוףנוגע, לא נוגע

אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה בתחלה יראה בארץ ישראל כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו שנאמר (מלאכי ג' א') "ופתאום יבא אל היכלו האדון אש אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות". אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו שכן אמר הקדוש ברוך הוא כשספר לנו ענין זה (זכריה ו' י"ב) "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" ואמר ישעיהו כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה "ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה" (ישעיה נ"ג ב') ואחר שיגלה בארץ הצבי ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות אז תמשך האומה ותתפשט מזרח מערב עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם שכן כתוב ע"י ישעיהו (ישעיה י"ח ב') "השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בואו נהרים ארצו" "אל מקום שם ה' צבאות הר ציון". אבל כלל מעלותיו שיסופר בהם על ידי כל הנביאים משה רבינו תחלתם עד מלאכי שהוא סופם תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים אבל המדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלאכי ארץ משמעו ויפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיה בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר (ישעיה נ"ב ט"ו) "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו שכן אמר (ישעיה י"א ד') "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת הגלותו אלא אחר מלחמת גוג ומגוג כמו שבאר יחזקאל עליו השלום ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו.


לא אמרתי שלפי הרמב"ם המקדש יבנה בניסים, רק עניתי לשאלתך הקודמת שיש מקור ברמב"ם לזה שהמשיח יעשה ניסים, בניגוד לדבריו במשנה תורה.

נזכרתי במשפט של אצ"ג "השולט בהר שולט בארץ"נוגע, לא נוגע

וקצת גיגלתי והגעתי למאמר קצר, שנכתב מיד אחרי שומר החומות. המאמר צדק לחלוטין לצערנו

השולט בהר, שולט בארץ - ישראל מחר

נשמע שהמקדש לשיטתו זה רק לכלי לירושתקעלעברימבאר
הארץ. בעייתי מאוד
לא יודע אם זו דעתונוגע, לא נוגע
הבאתי אותו בשביל העקרון, שהשליטה בהר הבית למעשה חשובה מאוד וקריטית
ראיון עם הרב ישראל אריאלנוגע, לא נוגעאחרונה
יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוותאחרונה
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמותאחרונה

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייבאחרונה

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.

בירור פנימי ומפגש עם המציאותאביעד מילוא

מכירים את זה שאתם מבוררים במה אתם מחפשים ואנשים הרבה פעמים מנסים להוריד אתכם מזה? מה הייתם עושים מול הקולות האלה?

לא נראה לי שיש תגובה אחת ראויה לכל מצבלגיטימי?

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אני התעלמתיהמקורית

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העצה הכי טובה היא פשוט לא להקשיב לאף4ne1

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

..שפלות רוח

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

מתעלמים...אברהם יאיר שטרן

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

ללכת לאנשים שתומכים בנוadvfbאחרונה

בתור שומרי נגיעה, איזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן?פצלשן

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

איזה מקום זה תופש עבורך?טאבי

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אתה תולה את ההחלטה נטו בשיקולים שליפצלשן

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

חשבתי הרבה מה להגיב לך ודווקא @מוקי_2020טאביאחרונה

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הכי טוב נראה לי לשאול זאת בפורום נשואים טרייםקעלעברימבאר

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

האמת הכי טוב לשאול מאמן לזוגיות עם נסיון את השאלהקעלעברימבאר

שאלה טובה וגם אני התחבטתי בה בעברכְּקֶדֶם

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

לדעתי המשיכה הנל אינה מספקתהעני ממעש

לדעתי זה הפוךנוגע, לא נוגע

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

..שפלות רוח

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

בתור מי שמכיר את 2 הצדדים (לפני ואחרי)מוקי_2020

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

מה שכתבת בהתחלהפצלשן

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

בעריכהטאבי

xxx

אנא עזרו לי לשמור על גבולות. אני פטפטניתנחלת

ושוכחת את עצמי. אנא, לא לכתוב אלי באופן אישי.

לבנות - מותר.

תודה!

..ישי2
עבר עריכה על ידי ישי2 בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:09

.

אני חושבתעַלְמָה

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

^^פתית שלג

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

שימי לב שגם מי שמכנה את עצמו בת כאןארץ השוקולדאחרונה

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים