הוד שבהוד, ואמירת אם אשכחך ירושלים בחופהנוגע, לא נוגע

ירמיהו ז, לד: וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ;

 

ירמיהו לג, י- יא: כֹּה אָמַר יְהוָה עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם-הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה;   קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת כִּי-טוֹב יְהוָה כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה;

 

תהילים קלז, ה-ו:  אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי;    תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי;


 

במזמור על נהרות בבל, הגולים חוששי שאולי בעתיד הם ישתקעו בגלות וכבר לא יסתכלו עליה בצורה רעה כמו בהתחלה, ולכן אומרים מראש אם אשכחך ירושלים וכו'. ומוסיפים שגם כשתהיה להם שמחה הם יעלו את ירושלים על ראש שמחתם ולא ישכחוה.

וזה תיקון לעונש של "והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה...", ולכן זוכים ל"עוד ישמע... בהרי יהודה ובחוצות ירושלים.. קול ששון וקול שמחה".

 

בגולה העלנו את זכרון ירושלים העזובה וזכרון המקדש החרב על ראש שמחתנו, ועכשיו אנחנו כבר בירושלים ושמחים בה. ומחכים לשלב הבא, של ביהמ"ק- קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת כִּי-טוֹב יְהוָה כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה.

 

אז יהיה הרבה יותר מתאים ואמיתי לומר בחופה: זכינו שיתגשם בנו- "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים;  וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ"

אבל עדיין- "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" או פסוקים עם עקרון דומה.

ולשבור כוס כמו עכשיו או לחדש שהכוס תהיה בצבע זהב.

ואז לשיר תתן אחרית לעמך (עם תיקונים כאלו ואחרים, כמו שעשה הרב דרוקמן זצ"ל לדוג') או משהו בסגנון, במקום אם אשכחך ירושלים.

 

וככה אולי נתחיל יותר להבין ולהפנים, שאנחנו נמצאים כבר יותר מדי בשלב של "והנצח - זו ירושלים" במקום להיות ב"וההוד - זה בית המקדש". טעינו אחרי ששת הימים ועדיין לא שבנו מתעייתנו.

זה קודם כל עניין של תודעה, איפה היא נמצאת.

כשהיינו בגלות חשבנו על א"י ועל ירושלים, ועכשיו כשאנחנו בא"י וירושלים צריך לחשוב על ביהמ"ק. אבל באמת. ללמוד, להעמיק, להרגיש. להבין שאם אנחנו לא מרגישים את החסרון בחיי היומיום שלנו, יש בעיה מהותית בתפיסה שלנו את הכל. והאור כבר שם, מחכה. רק צריך להתחבר ולהוריד אותו לעולם.

ורק אנחנו, שאמונים על "קודש הקודשים"- החיבור השלם בין הקודש לחול, שנובע מהמקור האחדותי שלהם, שזה ההוד שבהוד- הנקודה המרכזית של תורת הסוד, יכולים לעשות את זה.

עצה להתחלה, כי מנסיוני זה מה שמונע מאנשים להרגיש שזה רלוונטי- תשימו את הקרבנות מן החי בצד, ותחשבו על שאר הדברים שבמקדש. 


 

 

 


 

 

 

ירושלים זה לא רק העיר, זה כינוי לכלל ישראלקעלעברימבאר

)שמתבטא בעיר ירושלים) למשל "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי *במדבר*" כשזה מדבר על עם ישראל במדבר סיני.


כך שאבלי ירושלים זה גם על העיר, גם על המקדש, גם על חלקי הארץ שלא בידינו ולא יושבים בהם כמעט, גם על יהודי הגולה גם על אבדן סנהדרין מלכות דוד וכו'


ואגב גם בחלק העיקרי של ירושלים, השטח המקודש, רוב התושבים הם גויים, ורק ברובע היהודי ופה ושם בעיר דוד וברובע המוסלמי יש קצת יהודים.



יש עוד הרבה מה לתקן ברמת הנצח זו ירושלים לפני שקופצים לרמת ההוד זה המקדש. כיום המדינה חיה כעם ככל העמים ולא כעם ה' אפילו, ומעט יהודים גרים ביו"ש החלק העיקרי של ארץ ישראל. אין כמעט יהודים בחברון ושכם ערי האבות.  כל זה פגם מהותי ברמת הנצח ירושלים.

אני יודענוגע, לא נוגע
ולגבי הסוף- לא מסכים
אתה חושב שכיום אנו חיים ברמתקעלעברימבאר
לאומיות קודש תקינה וכל מה שחסר זה רק המקדש?
לא. אני חושב שהמקדש יביא את זהנוגע, לא נוגע
מקדש מייצג את זה שה' גר בתוך עם ישראלקעלעברימבאר
נכון שגם כיום יש שכינה מינימלית איתנו וגם בגלות ו ה לא עוזב אותנו תמיד, כמקדש מעט.  אבל ה לא יכול להשרות שכינתו בעם שחושב שהוא עם ככל העמים, עד שעם ישראל לא ייתעשת 
רוב העם ממש ממש לא חושב ככהנוגע, לא נוגע
אבל האליטות שמעצבות את התרבות והפוליטיקה במדינהקעלעברימבאר

חושבות כך.

וגם החרדים אמנם לא חושבים שאנו עם ככל העמים, אבל כן חושבים שמגינת ישראל היא מדינה ככל המדינות.


והמסורתיים דתיים כמו החרדים וציונים כמו  החילונים.


והציונות הדתית נמצאת בתווך ומובלבלת חלקית בעצמה ועדיין לא חיה בהרמוניה לאומית של קודש כמו דוד המלך.


נכון שכיום במדינה במגמת שיםור אדירה מאשר קום המדינה וחותרת הרבה יותר לקודש לאומי, אבל עדיין הדרך רחוקה , ואיך אמר הרציה לחנן פורת שאמר שמששת הימים צריך לעסוק בעיקר בהלכות מקדש? "חנן, עוד הרבה שנים נצטרך לעסוק בהלכות מלכים ומלחמותיהם!"

רוב מוחלט של העם לא חושב שאנחנו עם ככל העמיםנוגע, לא נוגע

וזה מה שחשוב.


לדעתי יתכן מאוד שהרצי"ה היה אומר אחרת היום. אנחנו כבר כמה עשרות שנים בנסיגה רצינית בחלק מהדברים. נכון שזה משמיים כדי שנעבור מהלך מסויים, וגם הרב קוק התייחס לזה, אבל יתכן שהמהלך יקרה דרך המקדש ולא לפניו.

זה כמו שלא שייך שאדם יהיה שלם בלי שהוא מתחתן. הוא יכול לעבוד עד מחר, בלי אישה הוא לא יגיע לשם.

האווירה הקולקטיבית במדינה,קעלעברימבאר
בתקשורת, בתרבות ובמשפט כן חושבת כך.


גם העם שלא חושב כך, בתרבות הרחוב היום יומית כן מתנהג כך ונותן לאליטת השמאל להוביל אותו תרבותית, תראה לדוגמא שלטי חוצות ותווכח.


לא דיברתי על שלמות במצוות, אלא שהאווירה הקולקטיבית במדינה תהיה כעם ה', אנחנו עדיין רחוקים מזה מאוד. רק עכשיו מתחיל תהליך חיחוםי האליטות במדינה והאליטה השמאלנית עוד אוחזת את הכסא בכוח. גם אחרי שתרד מהכסא עוד תהיה המון המון עבודה עד שנהפוך לעם שחי כעם ה ברמה הלאומית. אפילו אם סמוטריץ יהיה ראש ממשלה.


בן המלך שחושב שהוא הינדיק, לא ראוי לשבת על כס המלוכה, עד שיתרפא משגעונו

זה לא משנהנוגע, לא נוגע

רוב מוחלט של עם ישראל לא חושב שהוא עם ככל העמים. נקודה.

זה שאנשים חוטאים, וזה שהרבה אנשים די מיואשים מלשנות את שלטון השמאל, זה עניין אחר.

הגיוני מאוד כאשר יהיה מקדש, והשראת שכינה מסויימת, דברים ישתנו מהר יותר.

אבל ה לא משרה שכינתו בעםקעלעברימבאר
שמתנהג ככל העמים, גם אם רוב הפרטים חושבים אחרת, כל עוד האווירה הקולקטיבית לא תשתנה
מי אמר שלא?נוגע, לא נוגע
לא הייתה השראת שכינה בזמן החטאים החמורים בבית המקדש הראשון לדוגמה?
גם בהית ראשון כל עם ישראלקעלעברימבאר
ידע שהוא עם ה.


גם אחאב דרש בנביאי ה, אמנם נביאי שקר אבל התיימר לדרוש בנביאי ה.  


לא ראיתי שביבי מקשיב לדעות תורניות, סך הכל מתייחס לדתיים כמגזר מחמד שתומך בו...

רוב עמ"י יודע שהוא עם ה'נוגע, לא נוגע
אחאב חטא והחטיא את עמ"י. ביבי לא צדיק גדול, אבל יש לו פער רציני מאחאב.
לא דיברתי על רמת הצדקות שלקעלעברימבאר
הדורות האחרונים, שצדיקים יותר מכל הדורות.


אלא עד כמה אנחנו מתנהגים עדיין אומה מתה כמו בגלות, או כמו אומה חיה כעם ה שראויה להשראת שכינה.


התפיסה הציונית השולטת במדינה עדיין סוברת שאנו עם ככל העמים, כולל ביבי במודע שלו לפחות. בימי בית ראשון כלל לא היתה מחשבה שאנו עם ככל העמים, אלא היה ברור לכולם שאנו עם ה ואף חיו כך (למשל המלך ירבעם הוא גם הכהן הגדול ל ה. או שהמלך מנשה שם את פסל האשרה לצד ארון הברית, כך שברור לו ש ה שוכן בישראל. אפילו בחטאי ישראל זה ניכר) יחד עם כל הטומאה שהיתה

אני לא מסכים עם כל ההנחות יסוד שלךנוגע, לא נוגע
בוודאי שלא חושב שהן סיבה מוצדקת לוותר על המאמץ להקים מקדש.
צריך להבין שמקדש זהקעלעברימבאר
ש ה יורד מהשמים ושוכן בשמיימיותו בעם ישראל, זה דבר גדול ונורא מאוד!


כדי שזה יקרה צריך להיות ראויים לזה. איך ה יכול להשרות את שכינתו בעם שעוד חצי מת עדיין? "ויקרבו העצמות עצם אל עצמו, ורוח אין בהם. ויאמר אליי הנבא בן אדם, הנבא על הרוח ואמרת מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלו ויחיו"

צריך להבין שמקדש זהנוגע, לא נוגע

מצווה!

אפשר לפרש הרבה דברים בענייני מחשבה. אבל בסופו של דבר זו מצווה שצריך להתאמץ לקיים וזה העיקר.

לא צריך לדאוג לאיך ה' יסתדר וישרה שכינה וכו', אלא לדאוג לעשות את המוטל עלינו.

מצווה שאי אפשר הלכתית לקיים היום בגללקעלעברימבאר

מניעות הלכתיות ובטחוניות.

ברגע שנהיה ראויים אז גם המניעות ההלכתיות והבטחוניות יוסרו.


יש גם עוד הרבה מצוות שצריך לקיים, ולא הכל ריאלי כיום. האם אנחנו מתכננים לכבוש ביום ראשון הקרוב עד הפרת?


אמרו את זה גם על א"ינוגע, לא נוגע
שיש מניעות הלכתיות ובטחוניות וראינו מה קרה בסוף.


המקדש זה העיקר.

אין מניעות הלכתיות על ארץ ישראל,קעלעברימבאר
רק לדעת הרבי מסאטמר.


אכן כשהיו מניעות ביטחוניות ואי אפשר היה למרוד בגויים אז אכן התנגדו להקמת מדינה כי זה מסוכן וכבר הגמרא והרמבם אמרו שזה מסוכן למרוד בגויים, ברגע שבמאה ה19 העמים הנאורים התחילו לתמוך בעצמאות מדינות ובמיוחד אחרי הצהרת הלפור, אז כבר לא היה מסוכן כל כל להקים מדינה.


חוץ מזה שיש מצוות מורא מקדש, אין מצוות מורא ארץ ישראל 

שותפות עם חילונים הייתה מניעה הלכתיתנוגע, לא נוגע

(שבאופן אירוני, יתכן שהיא זו שגרמה שהמדינה תהיה חילונית).

להקים מדינה היה מסוכן מאוד.


מי שירא מהמקדש, ירא קודם כל ממה שנעשה שם כבר עשרות שנים.

אין הלכה האוסרתקעלעברימבאר

שותפות עם חילונים, זו היתה התנגדות אמונית, לא הלכתית, וכבר הרב קוק הוכיח מעבר לכל ספק שההתנגדות האמונית לכך אין לה על מה שתסמוך.

בניגוד לעניינים הלכתיים ברורים המעכבים את המקדש.


להקים מדינה לא היה כזה מסוכן, בסוף הבריטים בהתחלה תמכו, ובסוך האו"ם תמך בנו בכט בנובמבר. נכון שהיה סיכון אבל סיכון מחושב.

אם תקים את המקדש כיום אתה מסתכן במלחמת עולם עם כל המוסלמים ומחיקת כל מה שהשגנו מקום המדינה

זו הייתה גם התנגדות הלכתיתנוגע, לא נוגע
ולהקים מדינה היה מאוד מסוכן. ההסתברות לנצח במלחמה כמו מלחמת העצמאות לא גדולה במיוחד..


אני בכלל לא בטוח שכל המוסלמים יקומו עלינו. בפרט שיש לנו תמיכה מהרבה אנשים חשובים שמאחורי טראמפ. ואפשר גם לעשות בשלבים (כמו שהיינו צריכים לסגור את ההר אחרי כל הפיגועים שהיו שם).


אין שום הלכה האוסרת שותפות עם חילוניםקעלעברימבאר
לגבי הקמת מדינה.


הסיכון היה חמידים חמישים בהקמת המדינה, ולא היה מה לאבד. כיום אם נבנה את המקדש מחר בבוקר  אנחנו מסתכנים בלאבד את כל מה שבנינו פה מאז קום המדינה רק בגלל שלא חיכינו לזמן הנכון, שעוד יבוא.


טראמפ ממש לא יתמוך בהקמת מקדש. קודם כל נראה אותי תומך בסיפוח יוש.


אם אתה רוצה לדעת מה דעת המוסלמים בעניין, תקרא את הספר "עלילת אל אקצא בסכנה"

תתפלא, אבל יש.ימח שם עראפת
יש איסור להכניס את עצמך למציאות בה תיאלץ לעבור עבירות.
איזה עבירות אנו נאלצים לעבור במדינה חילונית?קעלעברימבאר
למשל ביטול מצוות עשה של בניין המקדש.ימח שם עראפת
אז זו סיבה לא להקים מדינה?קעלעברימבאר
מעולם לא שמעתי שמתנגדי הציונות העלו את הנימוק הזה 
לא, זו סיבה לא לעשות שותפות עם חילונים.ימח שם עראפת
מעולם לא שמעתי את הטענה הזאת מהחרדים,קעלעברימבאר
או מי שהתנגד להקמת המדינה.


התגובה שלי היתה בעקבות טענתו של נודע לא נוגע שאמר שרוב החרדים טענו שיש איסור הלעתי להקים מדינה חילונית. אז אמרתי לו שלא נטען כזה דבר (למעט סטמר ודומיהם) על ידי רוב החרדים , וההתנגדות לציונות החילונית היתה מטעם אמוני 

ברור, כי הם סתם מחפשים תירוציםימח שם עראפת
ומה שאתה אומר זה קישקוש בלבוש, כל החרדים האמינו בזה בעבר, לא רק סאטמר, וחרדים היום לא יאמרו לך את זה כי הם מחפשים תירוצים חדשים, כגון שהם שארית הפליטה
אם כל החרדים סוברים שישקעלעברימבאר

מניעה הלכתית להקים מדינה, אז איך הם מצביעים בבחירות?  אגודת ישראל וגם רבי אלחנן וסרמן וכו מעולם לא טענה שיש מניעה הלכתית לתמוך בציונות, אלא אמונית.

סטמר טוענים שכן.

הם לא סוברים, הם סברו, לכן הם לא עלו עם החילוניםימח שם עראפת
המדינה כפתה את עצמה עליהם, וכמובן שזה גם היה רק תירוץ, והם משנים אותו בהתאם לצורך.
רק הרבי מסטמר פסק ש3 השבועות , כל שאר הפוסקיםקעלעברימבאר
החרדים התנגדו לפסיקה זאת.


הנימוק של החרדים היה אמוני, לא הלכתי.


וכבר הרב קוק הפריך את טענותיהם האמוניות

שטויות. אתה מפגין בורות.ימח שם עראפת
כל החרדים אמרו את סברת שלושת השבועות, וגם היו יש עדיין כאלה שלא מסאטמר שאומרים זאת.
שטויות. כל הפוסקים החרדים חלוקיםקעלעברימבאר
על הרבי מסטמר, עיין דעת החזון איש, החפץ חיים, רבי אלחנן וסרמן, הגרח נאה, הרב אוירבך, הרב פיינשטיין, הרב אליישיב, הרב שך, הרב וואזנר. אלו הפוסקים. ולא פוסקים יש עוד הרבה.


עובדה שהם מצביעים בבחירות 

אתה מדבר על פוסקים חרדים לאחר קום המדינה.ימח שם עראפת
ואתה ממשיך להפגין בורות, כי לפני קום המדינה כל אירופה הייתה באותה דעה של הרבי מסאטמר, רק לאחר השואה זו הפכה להיות נחלת דעתו הפרטית.


ועדיין יש לך חרדים אחרים שאומרים שיש איסור שלושת השבועות.


זו לא עובדה, הם נקלעו למציאות חדשה, והם מתנהלים בה כמו שהם רואים לנכון. הם מבינים שאין ברירה ואם הם לא יצביעו בבחירות יהיה להם רע. והם מצביעים רק למלפגות שלהם.

תראה לי פוסק אחד שפסק כדעת הרבי מסטמר. פוסק. לאקעלעברימבאר
אדמור בעיירה שכוחה בהונגריה
רק המגילת אסתר סוברקעלעברימבאר

שיש 3 שבועות להלכה.

הרמבם הראש הריף הרמבן המרדכי הסמג המהרם הראבד הטור השוע והרמא מעולם לא הזכירו כזה דבר.

אין סיבה ספוסקי האחרונים מלבד הרבי מסטמר יפסקו כזה דבר

כמות הדברים שאתה לא יודע ממלאים אנציקלופדיותימח שם עראפת
תוכיח. היו הרבה רבנים קטנים שחזרו על דעת הרבי סטמרקעלעברימבאר
מעולם לא היה פוסק גדול שפסק כמוהו בעניין זה
הרשר הירש אומר לרב קלישר שישקעלעברימבאר
מניעה אמונית ב3 השבועות, מעולם לא טען שזה איסור הלכתי
החפץ חיים לא פסק כך, גם לא הרב ספקטור ולא הרב חייםקעלעברימבאר
עוזר גוזינסקי, ולא רבי שמואל סלנט, ולא הנציב, ולא רבי חיים מבריסק, ועוד פוסקים שלא עולים לי כרגע שחיו לפני קום המדינה
אענה רק לתגובה הזו כי התפרשתי יותר מדינוגע, לא נוגע

ועיקר המטרה שלי הייתה לחזק את זה שאנחנו לדעתי לא מספיק מחוברים לרצון למקדש .


אל תתחבר לרשע לדוג' זו מניעה הלכתית. למיטב זכרוני שלושת השבועות הייתה טענה לא רק של סאטמר.


הסיכון ממש לא היה חמישים חמישים. וגם לפני כן היה ברור שזה ילך לשם כי הבריטים לא באמת מממשים את התחייבויותיהם.


טראמפ לא יתמוך בשום דבר שלא נדחף ולא ניזום מעצמנו.


אפשר גם לשמוע את הרב שרקי שמדבר על דעות אחרות באיסלאם ועל הדו שיח איתן. זה אמנם מעט אבל זה יכול להתרחב, בפרט אם זה לא יבוא מיוזמות פרטיות בלבד אלא מהמדינה והרבנות הראשית אם תבין שזה גן תפקידה.

ואני לא בטוח שאכפת למוסלמים בעולם הרחב מאל אקצה מבחינה דתית ברמה שאנחנו חושבים (יש גם כאלה מהם שאומרים שאין למקום קשר למוחמד). זה תופס חזק מאוד בגלל המימד הלאומי.


לא אמרתי לבנות את המקדש מחר, אלא קודם לשאוף לשם ולהתחיל להתקדם. היינו יכולים לנצל שעות כושר ולסגור את ההר (כמו לדוג' גם בתחילת המלחמה הזאת). משם ה' אולי כבר היה דואג שיפול טיל לשם כי הוא היה יודע שאנחנו לא ניתן להם לשפץ את זה..

אם אסור להתחברקעלעברימבאר

לרשע הלכתית, למה החרדים מצביעים בבחירות?


התחברות לרשע היא דבר מעורפל ביותר, באותה מידה אפשר לומר שלהצביע בבחירות בארהב זה בתחברות לרשע.  בניגוד להלכות של בית המקדש והר הבית שהם מובהקות.

מעולם לא שמעתי חרדי חוץ מסטמר ודומיהם שטוענים הלכתית נגד הציונות, אלא אמונית.


וכבר הרב קוק הפריך את טענותיהם אחת אחת.


אגודת ישראל ורוב החרדים לא סוברים לגבי 3 השבועות. הפוסק היחיד הסובר כך זה הרהי מסטמר, כל הפוסקים החרדים חולקים עליו.


כי יש להם אינטרס ולכן הם אומרים שזה "מציל מידם"נוגע, לא נוגע

לגבי הסוף- זה כי אתה שומע אותם היום, אחרי שיש כבר מדינה.

לפני כן, הרבי הרש"ב לדוג' הביא את שלושת השבועות עוד לפני האדמו"ר מסאטמר. גם הרב אלחנן וסרמן כתב שלהושיב חילונים להכעיס בא"י זו לא מצווה אלא עבירה.

גם היה חשש הלכתי של פיקוח נפש לשיטתם. ובעצם גם היום הם חוששים לפיקוח נפש, ולכן פסקו לגבי אוסלו (וחלקם גם לגבי ההתנתקות אאלט) שזה מותר.


אמנם זה חמור שהערבים מחללים את המקום, אךקעלעברימבאר
זה לא פוגם בייראתינו את המקדש, אם אנו נמנעים לעלות.  בסוף הערבים הם אלה שלא יראים, לא אנחנו
אתה זה שמצווה לשמור על מורא מקדש ולשלחם משם,ימח שם עראפת
אתה אשם לחלוטין, ועוד יותר נורא כאשר אתה פושע במזיד ולא אנוס.
לא כשמניעת הערבים באה על חשבון טומאת מקדש וקדשיוקעלעברימבאר
מה על חשבון?! מה אתה מקשקש?!ימח שם עראפת
ולידיעתך, מצוות עשה דוחה לא תעשה. (וזה קישקוש)ימח שם עראפת
בוודאי שזה כןנוגע, לא נוגע
"אמר רבי שמעון חמורה טומאת מקדש וקודשיוקעלעברימבאר
מכל עבירות שבתורה" לא נאמר כבוד המקדש, אלא טומאת מקדש.


על טומאת מקדש יש כרת, על ביזוי מקדש אין

אתה שוב מוציא את דבריו מהקשרם, הסברתי לך כבר בעברימח שם עראפת
אתה פשוט לא מפסיק, זה לא ייאמן. אתה מתעקש פשוט להתעלם מהתורה, ונאחז בקש של דבר שהוצאת מהקשרו.
אני לא אומר את זה משמיקעלעברימבאר
אם לא משמך אז משם מי?ימח שם עראפת
אז ק"ונוגע, לא נוגע
אם יהודי שעולה לאן שאסור מטמא את המקום (וגם מבזה אותו), למרות שהוא עולה למקום ששייך לו והוא רוצה בהתפתחותו, ק"ו כשזה נעשה ע'"י גוי. 
גוי לא מטמא, כי אצל גוי לא קיים הלכתית טומאה.קעלעברימבאר
מכיוון שה שוכן בישראל אז רק ישראל מטמאים את המקדש. גויים רק יכולים לבזותו, לא לטמאו. ה כלל לא מתחבר לגויים במקדש אלא רק לישראל,  ונוכחותם שם לא משפיעה מבחינת הטומאה בדיוק כמו זבובים.


כמו שאשה נידה אסורה לבעלה, אבל תפוח טמא לא אסור לו לאכול.


הלכתית לא קיימת טומאה אצל גוי, וגוי לא צריך לטבול בעליה להר הבית, וגם על כניסתו לעזרה אין כרת ואין טומאה

קישקוש בלבוש. גוי מת לא מטמא?!ימח שם עראפת
הגוי עצמו לא מצווה, אבל בוודאי שהוא טמא, והנוגע בו נטמא, גם יהודי טמא העולה להר הבית לא "מטמא" אותו, הוא עובר עבירה בכך, וגוי לא כי אינו מצווה, אבל הישראל שלא מונע מגוי להיכנס עובר עבירה.
המוסלמים מכניסים מתים לעזרה?קעלעברימבאר
נתתי דוגמא כדי להסביר לך שגוי מטמא.ימח שם עראפת
והסברתי למה זו טומאת החפץ ולא הגוף,קעלעברימבאר
ולמה רק על טומאת הגוף חייבים כרת.


בכל מקרה מוסלמי חי לא מטמא מקדש גם אם משחק בו כדורגל

אתה עדיין מצווה לשלח אותו משם.ימח שם עראפת
רבי שמעון דיבר עלקעלעברימבאר
טומאת מקדש וקדשיו, לא על חילול על ידי גויים
מה?!ימח שם עראפת
וגויים נחשבים כטמאי מתין לעניין שילוחם.
מקור? האם חייבים כרת על אי שילוחם כמוקעלעברימבאר

שטמא מת חייב כרת? האם הכהן הגדול כשמטהר את המקדש מטומאות ידראל ביום כיפור גם מטהר זאת מטומאת הגויים?

גויים חיים לא מטמאים

מסכת כלים פרק א' משנה ח'.ימח שם עראפת
ברור שלא, כרת זה עונש לאדם עתמו שעבר על דברי התורה שעונשם כרת, העונש על ביטול מצוות שילוח הטמאים הוא מלקות. הגויים לא מצווים לשלח את עצמם, ובוודאי שאינם מתחייבים כרת.
שטויות. חוץ מטומאת חלל מת בגוי אין טומאה בגוי,קעלעברימבאר
תלמד הלכות טומאה ותראה. ממש לא נכון.


גזרו רק על הכותים ועוד כזרות דרבנן גזרה שמה יתבלבל עם יהודי

טומאת "חלל"? התכוונת טומאת אוהל.ימח שם עראפת
(יש קברות בהר הבית, אם לא ידעת)
גוי לא מטמא באוהל, רק במגעקעלעברימבאר
כלומר חלל גויקעלעברימבאר
אז העליה להר זה כדי לפנות את הקברים?קעלעברימבאר
ולשיתטך הקברים לא בעזרה, וטומאת מת הותרה בהר לא בעזרה
לא. העליה להר היא חובה בלי קשר.ימח שם עראפת
יש לך חיוב לשלח אותם משם גם אם הם לא מתים. עד לפני רגע לא ידעת שיש שם מתים, מאיפה אתה יודע שהם לא בעזרה?
חובה לשלח גויים מהמקדש זה עשה,קעלעברימבאר
איסור טומאת מת זה כרת
עשה דוחה לא תעשה.ימח שם עראפת
עשה דוחה כרת? האם טמא מתקעלעברימבאר
מותר להכנס לעזרה כדי להוציא משם גוי?
כן. הבאתי לך כבר את התוספתא.ימח שם עראפת
גם שרץ מת מטמא מקדש. האם אדם טמא יכולקעלעברימבאר
להכנס,למקדש,כדי להוציא שרץ מת?
אם אין אדם טהור כן.ימח שם עראפת
גוי חלל מת מטמא באבי אבות טומאה בדיוק כמו שנבלהקעלעברימבאר

מטמאת באב טומאה.


יהודי שאוכל קרבן שנטמא עובר בלאו רגיל אך לא כרת,

יהודי טמא שאוכל קרבן טהור חייב כרת. כלומר עיקר הטומאה היא טומאה בגוף היהודי, ולכן אסור ליהודי טמא להכנס להר או למקדש כדי להוציא נבלה או שרץ מת או חלל מת

סברה מקושקשת נפלא, חבל שתוספתא מפורשת:ימח שם עראפת
"הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסין לוים אין לוים נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים אין טהורין נכנסין טמאין"


מופיע גם בסוף מסכת עירובין, כפי שאומר לי אבי שליט"א, חבל ששוב אתה מקשקש מסברה ולא בודק.

יישר כח. בכל מקרה המוסלמים בהר הביתקעלעברימבאר
למיטב ידיעתי חיים, או שאנחנו תחת מתקפת זומבים וחייז"לים
זה לא משנה, יש לך חובה לשלח אותם משם כך או כך.ימח שם עראפת
לא משום טומאה, משום חילולקעלעברימבאר
טומאה חמורה יותר מחילול
"החיל מקודש ממנו, שאין גויים וטמא מת נכנסים לשם."ימח שם עראפת
זו מצוות עשה לשלח את הטמאים ובכללם הגויים.
ביטול עשה, לא כרתקעלעברימבאר
לזכרוניקעלעברימבאר

זר שאכל תרומה זה רק מיתה בידימשמים.

טמא שאכל תרומה לזכרוני זה כרת

איפה בתוספתא ואיפה בעירובין והאם גם טמא מת?קעלעברימבאר
תוספתא כלים סוף פרק ראשון, מסכת עירובין דף אחרון.ימח שם עראפת
כן, טומאה האמורה היא טומאץ שרץ ומת.
שאלתי האם גם לטמא מת מותר להכנסקעלעברימבאר
לעזרה כדי להוציא חלל מת?
לא כתוב שם שלטמא מת מותר להכנסקעלעברימבאר
אתה מתאמץ לומר שטויות?ימח שם עראפת
כתוב אם אין טהור ייכנס טמא. איזה טמא? בכל טומאה שאין טהור ממנה.
טומאת גויrrinaa

אסור לגוי להיכנס לתוך החיל, ראו רמב"ם הלכות בית הבחירה ז טז

רמב"ם הלכות בית הבחירה ז טז – ויקיטקסט

ויש דעות שבכלל אסור לו לעלות להר הבית, גם מחוץ לחיל, מדין זב. 

כניסת גויים להר הבית – ספריית אסיף

לא משום טומאה, ואין על זה כרתקעלעברימבאר
זיבה היא טומאה.ימח שם עראפת

כרת זה עונש לאדם פרטי שעובר עבירה במזיד.

גויים לא מתחייבים כרת, אבל זה לא אומר שהיהודים לא צריכים לקיים מצוות ולשלח אותם משם.

ימח שם עראפת
נחמד שהבאת מאמר של אבי שליט"א
לא דיברתי על הצד ההלכתי ה"קר"נוגע, לא נוגע

יש דברים שלא כתובים, אבל הם חמורים לא פחות ואפילו יותר כי הם מהותיים.

בדוג' שלך- אישה נידה אסורה לבעלה בכרת. אז זה חמור יותר מאשר אדם נשוי שילך לפרוצה שטבלה שזה בלאו?

באופן הלכתי קר כן, באופן מהותי ברור שלא.

 

הרמב"ם לא כתב במפורש על מצוות ישוב א"י כידוע, זה זה אומר שאין חשיבות לישיבה בא"י?

ברור שלא.
 

אי אפשר להסתכל על מצב לא טבעי ולומר- זה פחות חמור כי לא כתוב שזה אסור.

כשהמקום למעשה הוא של גויים כשאנחנו יכולים לנסות לשנות את זה, זה מצב לא טבעי וזה חסרון בסיסי הרבה יותר.
 

לפי הרמב"ן המגפה בימי דוד אחרי שמנה את ישראל הייתה בגלל שלא דרשו את בנין ביהמ"ק, אז רואים שלא לקיים את המצווה זה חמור מאוד, למרות שאין על זה עונש כרת כמו על עלייה בטומאה. וגם רשב"י בעצמו אומר שחמורה טומאת מקדש וקדשיו בגלל חשיבות המקדש. אז כשאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות, וק"ו כשאנחנו מאפשרים ביזוי של המקום, זה חמור מאוד וזה פגם מהותי יותר. אמנם זה נעשה בשוגג, אבל זו בעיה.

 

ברירת המחדל היא שזו מצווה, וכדי לקבל פטור ממצווה צריך למצוא סיבות טובות. כרגע מהרושם שלי לפחות זה נתפס להיפך, כאילו צריך להביא סיבות טובות למה כן חייבים. אגב, אותו עקרון אפשר לראות לגבי מצוות התכלת. יש איזו תפיסת ברירת מחדל רווחת אחרי הרבה שנים שלא קיימנו את המצווה, שלא צריך לקיים עד שיהיו ראיות של מאה אחוז/שיבוא המשיח, במקום להגיד שגם אם זה נניח שזה לא לגמרי ודאי, הרי מסתבר מאוד שזה כן, ומי פוטר אותנו?

על זאת נאמר בכתבי הקודש: קישקוש בלבוש.ימח שם עראפת
את זה תמשיך בשרשור הר הבית קעלעברימבאר
ונשבור את השיא ל10000 תגובות
אין לי כוח לדון איתך, מהסיבה הידועה לך,ימח שם עראפת
כי אתה דמגוג שאומר שטויות.
אתה צודק שעיקר עניין בית המקדש זה השראת השכינהקעלעברימבאר
והקרבנות הם רק דבר שני בחשיבותו.


אבל זה בדיוק העניין - רתיעה מעבודת ה גשמית כמו קרבנות (אפילו קרבנות מהצומח אני לא מעריך שלדתי מוצע בימינו יש חשק ספונטני להקריב כמו לומר הלל ל ה) מעידה על גלות השכינה ואי נוכחות המימד הרוחני בגשמי בצורה מלאה , עדיין אנו לא ראויים למעלת המקדש עדיין.

גם לא מסכיםנוגע, לא נוגע

המקדש זה לא רק תוצאה אלא גם אמצעי. המקדש יביא איתו השראת שכינה ואז ממילא נרגיש את נוכחות המימד הרוחני בגשמי בצורה מלאה ונתחבר גם לקורבנות 

כן אבל צריך הכנה לזה, זה חא הוקוס פוקוסקעלעברימבאר
דנבנה את המקדש ואז פתאום ללא הכנה תהיה השראת שכינה.


כיום אנו עדיין לא ראויים

מי אמר שאנחנו לא ראויים?נוגע, לא נוגע

וגם אם אכן לא, נבנה ומשם נתקדם.

אני מניח שתהיה השראת שכינה מסויימת. וגם אם לא, עצם מציאות המקדש תגרום להתחזקות גדולה ולתיקון של הרבה דברים בעייתיים במדינה.

מקדש קשור להשראת שכינה ולמימד קודש נבדל,קעלעברימבאר

המקדש הוא לא רק כלי חיזוק תורני ותו לא כמו טנק מצוות, וגם לא כלי להעלאת מטרל לאומי, אף על פי שכתופעת לוואי הוא עושה את 2 אלה.

המקדש מייצג את עצם הקודש, ובמילא התחזקות דתית ולאומית מגיעה ממנו, אבל זה לא הוא.

לדעתי הסתכלות על המקדש כמכשיר להעלאת מורל דתי או לאומי מורידה את ה' מאלוקים, לראש מועצת גדולי התורה של היקום או למי שתפקידו להיות דגל ישראל ותו לא.


אפילו אחרי מתן תורה הייתה הווא המינא של "כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה" עד שמשה שיתף את 13 המידות. קל וחומר בימינו

מקדש זה קודם כל מצווהנוגע, לא נוגע
הרי לשיטתך יוצא שאפילו אם נוכל לבנות את המקדש כרגע, צריך לוותר על זה.
אז בקטע ההלכתי יש מניעה לבנות מקדשקעלעברימבאר
בגלל שאנו לא יודעים איפה מקום המזבח.


כך שכל עוד יש מניעה אמונית, ה ייצור מניעות הלכתיות.

השאלה היא האם "רוצים" שיהיו מניעותנוגע, לא נוגע

אני גם לא בטוח שמה שאתה אומר ודאי, זכור לי שיש חולקים.

ואני בטוח שאם יהיו דיונים מעשיים בעניין זה יתאפשר, בדרך זו או אחרת (לדוגמה ע'"י נבואה כפי שאומר הרב).


 

ואולי המניעה האמונית היא בכלל אנחנו, שלא מספיק רוצים מקדש ולא מספיק נלחמים על כבוד ההר.


 

 

אני לא רוצה שיהיה מניעות אבל המציאות עובדת לצעריקעלעברימבאר
אחרת ממה שאני רוצה.


צריך ללמוד לעבוד את ה איפה שהוא שם אותנו ולא איפה שהיינו רוצים באידאל, שבסוף יבוא כמובן.


אני אישית מאוד מאוד רוצה מקדש.


עיקר ביזוי ההר זה שאין בו מקדש, וזה שהערבים מבזים אותו זה תופעת לוואי של זה

לא דיברתי עליךנוגע, לא נוגע
לדעתי עיקר ביזוי ההר זה שאנחנו נותנים לערבים לבזות אותו. אם אנחנו יכולים לבנות ולא בונים זה גם ביזיון כמובן.
אני לא חושב שההתנגדות לעליה להרקעלעברימבאר
נובעת מחסרון רצון למקדש, להפך היא נובעת מהבנה אמיתית מה זה מקדש
לא נכנסתי למחלוקת על עליה להרנוגע, לא נוגע
לעסוק במקדש בלי לעלות זה מצויןקעלעברימבאר
אבל עדיין יש כל עך הרבה דברים לתקן לפני המקדש.


אבל אתה צודק,שמן הסתם הרציה היה אומר בדורינו כן לעסוק בהלכות מקדש הרבה, כבר עברנו דרך משמעותית מששת הימים. והחזון למקדש אכן יכול להאיץ תהליכים אחרים.


אני חושב שהדבר שהכי יקבע את החזון למקדש אצלינו הוא העיסוק בכמה הוא נשגב ולמה אסור לעלות היום להר

זה לא משנה מה סוברים לגבי עליה להרנוגע, לא נוגע
כולם צריכים לפעול כדי שהבזיון ששם יפסק
אבל גם אם הבזיון ייפסק עדייןקעלעברימבאר
המקדש חרב וזה לא ישנה הרבה, ועדיין נומר שנראה את מקום המקדש "בית קדשך ותפארתך אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש", ואדם הבא מחו"ל יקרע קריעה
זה ישנה הרבה כי כשנעשה את שלנונוגע, לא נוגע
דברים ישתנו. גם ה' יותר יעזור למה שצריך, וגם אנחנו כבר ניקח את זה יותר ברצינות כי טכנית זה אפשרי.
קודם כל נשנהקעלעברימבאר
את גודל ההתיישבות ביו"ש, פוליטיקה לפי ערכי התורה, משפט עברי, נוכחות תורנית באליטות בתרבות ובתקשורת ולא רק ערוץ 14,  מאבק על תרבות המדינה,  קירוב חרדים לציונות, העלאת יהודי חו"ל, הפסקת העלאת גויים לארץ, מניעת תחבורה ציבורית בשבת,  מלחמה לפי ערכי התורה ולא האו"ם, הפיכת לירושלים למרכז החיים של המדינה בפועל ולא רק ברשימיות, והרשימה עוד ארוכה...
במקום (יותר נכון בנוסף) לשנות עשרות דבריםנוגע, לא נוגע
נשנה אחד שיביא לשינוי מהיר בכל עשרות הדברים
אבל המקדש בא על גבי הדברים האלו,קעלעברימבאר
המשכן לא נבנה עד שנטהרנו מ מט שערי טומאה
ובית שני נבנה כשעדיין לא היינו הכי הכי..נוגע, לא נוגע
נשים נוכריות, חילולי שבת, לא יודעים תורה
בית שני נבנה בידי נביאים, ובידי אנשיםקעלעברימבאר
שעוד חיו בבית ראשון וזכרו ש ה שכן בישראל.


הנשים הנכריות היו רק אחרי כמה עשרות שנים שהעסק כאן נתקע, ואיך שהגיע עזרא עם ישראל חוזר בתשובה בטופן מאוד מהיר ובאופן מאוד מעורר השראה, כולל שמית סייגים לתורה וגירוש קשה של נשים, שהיה מעשה לא פשוט.


כל האמנה בספר עזרא מראה עד כמה דורו של עזרא היה דתי והתאמץ בכך.


אבל זה לא העניין, עדיין היתה נבואה באותה תקופה, והזכרון של בית ראשון עוד חי בעם, סך הכל 50 שנה עברו. ציפו שזרובבל יהיה מלך בית דוד, היתה סנהדרין ונביאים.


כיום אנו אחרי 2000 שנות גלות וכמעט שכחנו מה זה לחיות כעם ה, עד שהדתיים לא הצליחו ליזום מדינה ומי שכן יזם, עשה זאת בניתוק גמור מכל קודש ומכל אתוס לאומי אותנטי של עם ה

אתה מניח הנחת יסוד ובונה עליה הכלנוגע, לא נוגע

אני פשוט לא מסכים איתה.

ואני מעדיף את המסורתיים שלנו מאשר את הדתיים של בית ראשון, שנאפו ורצחו וידעו את ה' ועבדו ע"ז.

ברמת הצדקות של הפרט אתה צודק,קעלעברימבאר
אבל ברמת עד כמה האומה חיה וראוייה להשראת השכינה, אנחנו רחוקים עדיין ממצב בית ראשון ושני
בסוף עם ישראל צריך לחיות כעם ה בקולקטיב,קעלעברימבאר
כי עם ישראל הוא לא רק אוסף של פרטים צדיקים
הבנתי מה אתה אומרנוגע, לא נוגע
אני לא מסכים עם ניתוח המציאות ולא עם העקרון
אתה לא מסכים שעם ישראל הוא לא אוסף של פרטים?קעלעברימבאר
עם זה כןנוגע, לא נוגע
התכוונתי לעקרון שלך שהמקדש תלוי במה שאתה כותב
אתה חושב ש ה ישרה את שכינתו בעם חצי מת?קעלעברימבאר
אתה חושב שזה משנה את הרצון שהוא ביטא בתורה?!ימח שם עראפת
כל זמן שאין לך נביא שאומר לך לא להניח תפילין כהוראת שעה, אתה תניח תפילין, וכך גם תבנה את בית המקדש.
אי אפשר להקים מזבח כשלא יודעים איפה מקומוקעלעברימבאר
ולא רק אני אומר זאת
אתה לא יודע עץכי לא בדקת, תבדוק ותדעימח שם עראפת
אם לא תבדוק גם לא תדע שיש מדינה בשם קרואטיה, יודעים איפה מקום המזבח, ואתה סתם דמגוג!!!
אני אומר מה שהפוסקים אומריםקעלעברימבאר
אז הם בורים. אם הם ילמדו, הם ידעו.ימח שם עראפת
אין לך מי ש"לא יודע" יש לך מי שלא ניסה לדעת.
הרב גורן סובר שהמזבח במקום שונהקעלעברימבאר
הרב גורן טועה, ואילו היה חי היום היו מוכיחים לו.ימח שם עראפת

ומה זה שונה?! לא אמרתי לך איפה המזבח. ישר קפצת שהמזבח במקום שונה.


הרב גורן טעה בין היתר בגלל השיטה הפרימיטיבית למדידת נפח ההר, ע"י חבלים. הוא סבר שהכתלים המזרחי והמערבי הינם מת"ק על ת"ק, ושביניהם 290 מטר, כאמת חזו"א.

אלא שהכתלים לא מקבילים, והאמה הזו לא מתאימה. כמו כן יש ממצא ארכיאולוגי בהר המזוהה כשריד מהחומה המערבית של הר הבית המקודש, והיא פנימית יותר, סמוך לרמה בצידה המערבי צפוני.

קישקוש. הפרש של 70 שנה,ימח שם עראפת

אף בנאי לא היה בגיל הזה.

כמו כן, מי שזכרו את בית ראשון בני כמה היו כשנחרב? 10? 20? אז עכשיו הם היו 80-90.

עדיין היו נביאים בעם, זה משנה את הכלקעלעברימבאר
ו70שנה זה לא כזה הרבה. עדיין למשל זכרון השואה חי אצלינו, אל תשווה ל2000 שנות גלות
מה הקשר?!?! אתה טענת שמי שבנו היו אנשי בית ראשון,ימח שם עראפת
וזה קישקוש. היו כמה זקנים שעלו איתם, והעידו להם על מקום המקדש המזבח ושמקריבין אף על פי שאין בית.


ההבדל היחיד שעשו הנביאים, שהם קראו לעם ישראל לעלות לירושלים, ושלעם לא היה תירוץ לומר "אין לנו נביאים" ובכל זאת הם לא עלו 

הזקנים היו מבית ראשון,קעלעברימבאר

הצעירים היו הילדים שלהם. הווי תרבותי לא נמחק כל כך מהר בכמה דורות.

היתה ציפיה שזרובבל יהיה מלך הית דוד, תזכיר לי מתי נבחר לאחרונה בבחירות אדם מבית דוד?


אין נביאים זה אין השראת שכינה, עולם רוחני שונה לגמרי מפעם. אבל אתה קודם כל צריך ללמוד לכבד את הזוהר ואז תבין זאת , או כמו דאומר הרב קוק פחות או יותר "על ידי שכחת תורת הרזים באה ההכרה של ארץ ישראל בצורה מתושטשטת"

הזקנים היו כל כך זקנים שהם לא עלו.ימח שם עראפת

על איזה הווי תרבותי אתה מדבר?!?! של עבודה זרה ונשים נוכריות?!?!


אין נביאים זה אין השראת שכינה?!?! נביא זו השראת שכינה על אדם פרטי, מקדש זו השראת שכינה על עם ישראל!!

עד שאתה מדבר על תורת הרזים תתרכז קודם בתורת הנגלה, וקח לך משפט חדש: על ידי שכחת תורת הנגלה באה ההכרה של רצון ה' בצורה מטושטשת.

לא היתה עבודה זרה בימי זרובבל,קעלעברימבאר

עיין ספר עזרא.


דיברתי על הווי תרבותי שנשאר מבית ראשון שאנו עם ה, עם ע"ז או בלי.


הנשים הנכריות לא היו בימי זרובבל אלא רק עשרות שנים אחר עך כשהעסק נתקע וכולם היו מיואשים.

בבבל היתה תורה.


כשעלה עזרא כולם גירשו את הנשים הנכריות וחזרו בתשובה וכרתו אמנה עם ה ועשו סייג לתורה, ממש לא כמו בימינו

אתה פשוט קשקשן ממדרגה ראשונה.ימח שם עראפת
עיין בעזרא נחמיה ותראהקעלעברימבאר
עיין אתה!!ימח שם עראפת
אז אני מקווה שהבנת הפעם.ימח שם עראפת
הבנתי שהם ידעו שהם עם ה בימי בית שניקעלעברימבאר
המשך הרשימה-קעלעברימבאר

שילוב תורה וקודש עם תחומי חול מדע ותרבות,

חינוך לתרבות יהודית אותנטית ולא התבוללות תרבותית מהעולם חסרת עמוד שדרה עברי,

הפסקת השפעת הפרוגרס,

התיישבות מסיבית ביו"ש,

ועוד ועוד

זה רק מוכיח את מה שאני אומרנוגע, לא נוגע
אבל המקדש בא אחרי כל אלוקעלעברימבאר
קישקוש והמצאה שלך.ימח שם עראפת
והנצח זו ירושלים וההוד זה בית המקדשקעלעברימבאר
והקשר הלוגי בין זה לבין דבריך,ימח שם עראפת
הוא כמו הקשר לכך שאכלתי גבינ"צ ויש בשר על השיש.
זה שלבים היסטורים:קעלעברימבאר
דברי חזל "הגדולה זו בריטת העולם, והגבורה זו יציאת מצרים, התפארת מתן תורה, והנצח זה ירודלים, וההוד סה בית המקדש"


כיום אנו בנסתר במצב של הנצח ירודלים ולא שלם ורחוק מלהיות שלם.


בנגלה לפי האווירה הקולקטיבית של בגץ והתרבות במדינה אנחנו עדיין לא ביציאת מצרים אלא חיים כעם ככל העמים! (אומר קצת בגוזמא, אבל חלקית זה נכון)

קישקוש ללא קשר לוגיימח שם עראפת

יציאת מצרים הוא אירוע מכונן שקרה. אתה לא יכול להחליט שאנחנו עדיין לא שם, כשהוא קרה לפני 3,000 שנה.

חז"ל דיברו על דברים שקרו. אתה הופך את זה למשהו שזה לא, ואתה פשוט מקשקש.

דיברתי מבחינת התודעה הקולקטיבית,קעלעברימבאר
מדינת ישראל בהתנהגטתה הגלויה חיה כעם ככל העמים, ולא כעם ש ה הוציאו ממצרים באותות ומופתים
מה הקשר ריבונו של פתח תקווה?!?!?!?!ימח שם עראפת
אתה פשוט זורק שטויות ללא קשר. (וזה וודאי לי)
ה לא משרה שכינתו בעם שחושב שהוא עם ככל העמיםקעלעברימבאר
זה כמו שבן המלך שחושב שהוא הנדיק ישב על כס המלוכה
מה אתה אומר, מה הוא עשה ביציאת מצרים?!?!ימח שם עראפת
וזה לא משנה את העובדה שהוא ציווה עלינו לבנות לו בית, ללא תלות בשאלה אם ישכון שם או לא, כפי שלא שכן בבית שני!!
ביציאת מצרים לא היתה השראת שכינה במשכן,קעלעברימבאר

שנעשתה רק כשנטהרנו מטומאת מצרים.

חוץ מזה עם ישראל כשיצא ממצרים ידע שהוא עם ה כמו שאמרו בשירת הים "נחית בחסדך עם זו גאלת, תביאו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך".

ואפילו בשעבוד מצרים ידעו זאת "ויזעקו בני ישראל אל האלוקים" "ויאמן העם כי פקד ה את ישראל וכי ראה את עניים" ולא נאמר "ויאמן העם כי הם עם ככל העמים אוכלי פלאפל וכי צהל הצליח לגאול אותם מיד אויב בכוחי ועוצם ידי, ובכלל אין אלוקים וגם אם יש הוא לא קשור ללאומיות שלנו"

דמגוגיה. ועדיין זה לא סותר את המצווה לבנות בית לה'ימח שם עראפת
ביציאת מצרים לא ידענו שאנו עם ה? מה הקשר דמגוגיהקעלעברימבאר
מה!?
אתה ממשיך להתעלם מכך שזה לא קשור למצוות בנית המקדשימח שם עראפת
זו דמגוגיה מה שטענת שאז ידעו והיום לא יודעים, כי אנחנו עם של פלאפל ושל אין אלוקים.
ה לא משרה שכינתו בעם שחושב שהוא עם ככל העמיםקעלעברימבאר
אתה מתיימר להיות ה'?!?!ימח שם עראפת
ומה זה משנה?!?! יש לך חובה לבנות לו בית, לא עניינך מה הוא יעשה בו!!!
יש מ מניעה הלכתית היום. אבל אז נכנס ללופ שלקעלעברימבאר


אלף תגובות

קישקוש בלחץ. יש מניעה הלכתית מפוברקת.ימח שם עראפת
אתה לא יודע. אם תלמד תדע.ימח שם עראפת
אנחנו גם לא יודעים איפה זה ארץ ישראל?!
על ארץ ישראל יש מסורת ברורה,קעלעברימבאר
וכן על מקומו של הר הבית.  על מקום המזבח המוסרת לא ברורה
השכחה לא שייכת רק במיקום גאוגרפיאשר ברא

אלא גם 'הימיני' זאת התורה.. (הפרי צדיק מאריך בזה בפירוש לפרשת עקב, י"ג נראה לי)

מה שכתבת גרם לי לחשוב בכלל על עם ישראל שחלקם לא שומרים תורה ומצוות אבל עדיין מקפידים על חופה הלכתית וגם אם ח"ו לא, ברוב המקרים הכוס קיימת.

אפילו מבלי שזה במודע שלהם הם מבקשים שהתורה לא תישכח מהם גם כשהם כ"כ רחוקים..

במובן מסויים כן יש שמחה שחזרנו לא"י וירושלים,

אך לענ"ד שכחת ירושלים בימנו באמת שייכת לתורה יותר מאשר למקום הגאוגרפי של ירושלים.

וקצת יותר קשה לתווך לאנשים לא דתיים את חשיבות בית המקדש אבל ירושלים עצמה יותר מובן להם למה זה חשוב.. וכיום גם הכותל.. אם הם היו יותר מעמיקים בהיסטוריה של הכותל אולי היו יכולים להתחבר גם לבית המקדש.


עוד נקודה שמביא המלב"ים שירושלים היא כל תנועותיו, עסקיו ודיבוריו של האדם.. "ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:".

לפני שאדם מחבר את עסקיו תנועותיו וכו' לבית המקדש,

שיתחיל בא"י.. ירושלים.. וכו'.

יש עדיין בחינת גלות מסויימת, אם היינו בגאולה שלמה היה את בית מקדשנו ומשיח צדקנו.

ירושלים הכוונה העיר והמלכות והארץ וכל ההוויקעלעברימבאר
של עם ישראל היושב בארצו, בעיקר המקדש. וגם סנהדרין וכו'.  אחד האמוראים לבש שחורים ונימק זאת שמתאבל על ירושלים, למרות שהתורה פרחה בבבל.


ברור שירושלים הכוונה המצב של עם ישראל בארצו.


ברור שהתורה קשורה לזה הדוק, אבל עדיין אם אשכח ירושלים העיקר זה זכרון החורבן (של המקדש וגם בימינו הפגמים בעיר ובארץ ובמלכות וכו')

יפה. יישר כחנוגע, לא נוגע

זה אולי מפתיע, אבל גם יהודים לא דתיים מחוברים להר הבית, ודווקא בגלל שזה לא תחת רבונותינו.

הצלחת הקמפיין לניפוץ הסטטוס קוו בהר הבית | זמן ישראל


 

יש משהו עוד יותר מפתיע שאמר הרב מקובר בשיחה שנערכה איתו אתמול, וזה ששמונים אחוז מהציבור הכללי מבין את החשיבות של הר הבית (קישור למטה. בדקה 4:15. כדאי מאוד לשמוע את כל השיחה, היא לא ארוכה).


 

לגבי מה שכתבת בהמשך, לדעתי זה עובד גם הפוך. בזכות החיבור ללב- להר הבית, יגיע גם החיבור לירושלים ולא"י. וגם בתפילה לדוג' אדם צריך לדמיין שהוא עומד בביהמ"ק.

בסדר התפילה אנחנו באמת קודם מתפללים על ירושלים, ואז משיח ואז מקדש. אבל בירושלמי (מעשר שני ה,ב) כתוב שהמקדש יבנה לפני ביאת משיח בן דוד.

הרב טיקוצ'ינסקי בעיר הקודש והמקדש חלק ה בתחילתו (בדיוק אתמול קראתי את זה. מומלץ מאוד), מסביר שהירושלמי מדבר לפי הצד של "בעתה" והמקורות האחרים שמדברים על בניה ניסית ומהירה של המקדש ("מהרה יבנה המקדש") וסדר התפילה מבוססים לפי הצד של "אחישנה".


 

 

לא יצא לי להכיראשר ברא

אנשים שהם לא דתיים שקיים בהם איזשהו עיסוק בהקמת בית המקדש..

וגדלתי, חונכתי ועדיין בסביבה כזו

אני מכיר.ימח שם עראפת
תום ניסני למשל, ממקימי תנועת "סטודנטים למען הר הבית" שהפכה ל"בידינו".


ויש עוד דמויות היסטוריות חילוניות שרצו לבנות את בית המקדש, הרצל, למשל. ואברהם שטרן, שמונה זאת כאחד מעיקרי התחייה של המחתרת.

למה שחילוני מובהק ירצה במודע בית מקדש?קעלעברימבאר
הרי בית מקדש זה הבית של אלוקים, והרי חילוני ניתק באידאולוגיה בין הלאומיות לאלוקים, ואלוקים מקסימום כלוא בבית מדרש ובבית כנסת לדידו
יש דברים שהם מעבר להבנתך ידידי.ימח שם עראפת
ומה יהיה בבית המקדש לפיקעלעברימבאר
החילונים?
אותו דבר כמו אצל הדתיים.ימח שם עראפת
למה החילוניםקעלעברימבאר
רוצים קרבנות? 
תשאל אותם.ימח שם עראפת
למה משה דיין מסר את הר הבית?קעלעברימבאר
כי הוא היה אנטישמי, והוא לא רצה לבנות את בית המקדשימח שם עראפת
לא כל החילונים רוצים, יש כאלה שכן.


כלשונו של דיין ימ"ש: "למה אני צריך את הותיקן הזה"

לדעתי זה ההבדל המובהק ביןקעלעברימבאר
ציונות דתית לחילונית - הכמיהה לבית המקדש
הבדל מיני רבים, זה גם הבדל כללי בין דתיים לחילוניםימח שם עראפת
ולמרות זאת רובם נמנעיםקעלעברימבאר
מעליה להר הבית גם כתיירים.


זה מגיע ממקום פנימי כלשהו של מורא מקדש פשוט אצל עם ישראל, שלהר הבית לא עולים כיום. גם אם לא יודעים זאת במודע

קישקוש ברוטב מיץ עגבניות.ימח שם עראפת
שעועית או שקשוקה?קעלעברימבאר
קישקוש שרוב החילונים נמנעים מלעלות,ימח שם עראפת
ועוד יותר קישקוש שזה בגלל מודעות כלשהי של מורא מקדש.


יש חילונים שנמנעים מלעלות, מאותה סיבה שהם נמנעים לעבור ברובע המוסלמי: פחד.

יש אפשרות של קבוצות תיירים מאובטחותקעלעברימבאר
עובדה שתיירים מכל העולם עולים להר
אל תבלבל תמוח במה שאתה לא יודע.ימח שם עראפת

תיירים עולים בלי אבטחה, ותיירים מסתובבים בלי אבטחה ברובע המוסלמי.

זה שלא צריך אבטחה לא אומר שהם לא מפחדים, כמו שהם לא נוסעים לשומרון.

בפשטות זה מגיע בגלל שאין מספיק עיסוק בזה גם אצלנוגע, לא נוגע

הדתיים ולא בגלל חוסר חיבור או מורא מקדש לא מודע. זה פשוט נתפס כמשהו רחוק. לגבי חילונים אולי באמת אין יותר מדי חיבור, אני מדבר יותר על מסורתיים ברמה כזו או אחרת.

 

אבל יש שינוי גדול אצל הדתיים, בפרט אצל הרבנים. יותר ויותר רבנים עולים. וחלק  מאלה שלא עולים עושים את זה בגלל שהרבנות אוסרת ולא כי עקרונית הם נגד (זו טענה קצת מוזרה בהתחשב בעובדה שכבר עשרות שנים הרבנות היא סניף של ש"ס ולא הרבנות הראשית ל*ישראל*. בפרט כפי שנוכחנו לדעת בוודאות לאחרונה שמנכ"ל משרד הדתות יהודה אבידן, חברו להרע של הדרעי, גורם ביודעין שעמ"י יאכל נבלות וטרפות).  

 

בהר הבית אין לאן לברוח. ירושלים ומערת המכפלה לדוג' זה משהו שאפשר להדחיק קצת להשאיר אותו בגדר הציונות, ההסטוריה של עמ"י, החיבור לא"י. במקום המקדש מטבע הדברים אי אפשר להפריד את הדברים האלו מלהיות גם דתי שומר מצוות. וגם מעצם החוויה של המקום כרגע- עולים להר ומה רואים? רק חוסר. אפילו בית כנסת אין שם עדיין. אז מבינים או מוסברים שפעם היה פה בית מקדש, השראת שכינה, המקום העיקרי של החיבור לקב"ה, הלב שלנו, עמ"י היה עולה לפה שלוש רגלים בשנה, חוטאים היו מתכפרים פה, המון מצוות שאין היום הוא כאן.

יש הרבה מסורתיים שמבינים את זה מצויין כי אצלם הדת היא חוויתית יותר ורגשית. והם מרגישים שחסר משהו עיקרי ושהחיבור לה' כיום הוא יותר מדי מופשט ואישי.

 

 

אני מקווה מאוד ומתפלל שהצה"ד תתקדם עם זה מהר יותר ושגם יותר ויותר חרדים יצטרפו. 

קודם כל,קעלעברימבאר
הטענה לגבי הרבנות זה שפסיקות בית הדין הרבני הגדול בעניינים כלל ישראלים נחשבים מרא דאתדרא, כי מערכות המדינה בענייני דת הולכות לפי פסקים אלו בענייני הלכה, ולא משנה הזהות הפוליטית של חברי בית הדין הגדול (לא הרבנים הראשיים הם מרא דאתרא, אלא בית הדין הגדול).


דבר שני, הקשר שלנו עם ה בירושלים או מערת המכפלה לא פחות גדול, כי המקדש זה ש ה שוכן בישראל, וכדי להבין מה זה ישראל אז יש את מערת המכפלה עם 3 האבות ואת ירושלים עיר מלכות ישראל של דוד.   החלוקה לדתי וללאומי היא גלותית ולא שייכת בארץ ישראל.  המקדש הוא הכי לאומי שיש, לא במובן שהוא משמש לצרכים לאומיים מורלים צבאיים מדיניים וכו', אלא במובן שהאתוס הלאומי שלנו הוא עם ה , ולכן בסיס הלאומיות שלנו זה ש ה צריך לשכון בתוך האומה היהודית בארצה, ובתוך עיר הבירה שלה, במקדש שבה

הרבנות עצמה לא נראה לי כבר מגדירה את עצמה "מראנוגע, לא נוגע
דאתרא". ובפועל רוב השומרי התומ"צ לא קיבלו אותה כמרא דאתרא (כמה משומרי התומ"צ מחליטים האם לומר הלל ביום העצמאות לפי פסיקת הרבנות ולא לפי פסיקת הרב שלהם?)


כמובן. כתבתי רק מצד התפיסה של אנשים שלא גדלו על ההסתכלות הנכונה שתיארת. מצד האמת ברור שאין דבר כזה לאומי בלי דתי ודתי בלי לאומי כי אחד הם.

קישקוש מוחלט. אף אחד לא מקבל את הרבנות כמרא דאתרא.ימח שם עראפת
חוץ מזה שמרא דאתרא זה אדם ולא גוף הלכתי.


אם יש כמה קווניקים טיפשים שהחליטו לקבל את הרבנות כמרא דאתרא, זה לא מחייב אף אחד מלבדם.

לא אמרו שם שהם עוסקים בפועל, אלא שהם מחובריםנוגע, לא נוגע
גם רוב שומרי התומ"צ, שאכפת להם, בפועל לא עוסקים בזה
למה אתה מסיק שאכפת להם?ימח שם עראפת
הר הבית כן בריבונותינו המדינית,קעלעברימבאר
אבל בעניין הניהול האדמינסטרטיבי לצערינו לא
אני יודע. בעיניי זו לא נחשבת באמת ריבונותנוגע, לא נוגע
וככה גם אנשים רואים את זה
אז גם כל מוסדקעלעברימבאר
שההנהלה מנהלת אותו אז מדינת ישראל לא ריבונית בו?
זה לא אותו דבר. ובכל מקרה זה לא הענייןנוגע, לא נוגע
למה אם מלךקעלעברימבאר
בית דוד ייבנה את המקדש זה לא בעתה?
כי זה על הצד שהגאולה תהיה ניסיתנוגע, לא נוגע
בגלל שנהיה ראויים לזה. העליה לא"י והבניה יהיו מהירות וניסיות ומי שיעשה את זה הוא המשיח.


נכון שהרמב"ם לא אומר ככה, אבל זה מסתדר עם הירושלמי ועוד מקורות שמובאים שם. וגם לפי הרמב"ם ברור שאם אפשר יש חיוב לבנות את המקדש גם אם עוד אין מלך מבית דוד. וגם על זה אפשר לומר את מה שאמר הרמב"ם "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו"

איפה ראינו בחזל שהמלך המשיח עושה ניסים?קעלעברימבאר
לא יודע אם יש מקור מוחלט שא"א לפרשו אחרתנוגע, לא נוגע

אבל ככה מסתבר מ"מהרה יבנה המקדש". אם המקדש יכול להיבנות מהר ממש , ואנחנו יודעים שהמשיח יגיע לפני כן, אז ברור שהוא זה שיעשה את הניסים.

וגם הרמב"ם לקראת סוף אגרת תחיית המתים כותב שהמשיח יעשה ניסים (בניגוד למשנה תורה. ובפשטות מבינים שלדעתו יש שתי אפשרויות).

אפשר לפרש שיהיו ניסים בלי קשר למשיח ויבנה המקדש עוד לפני המשיח, כמו שכתוב בירושלמי לעיל. אבל זה לא כ"כ משנה לעניינינו מה ההסבר הנכון, העקרון הוא זהה- בשביל המקדש לא צריכים לחכות למשיח.

"מהרה ייבנה המקדש"קעלעברימבאר

הכוונה שבדור כלשהו הוא ייבנה (וגם ללא נס זה יכול לקחת רק כמה שנים) וזה טעם הלכתי לשימור הלכות שקשורות למקדש, כדי שכשייבנה תוך כמה שנים, אז נהיה רגילים להלכות אלו מילדות, ולא נצטרך להתרגל אליהן שוב.

 


 

במיוחד שבימי התנאים עוד היתה מסורת מדוייקת על מקום המזבח, והיה אפשרי שבכל שנה הרומאים או מלכות אחרת שתכבוש את הארץ מידם יאשרו לבנות את המקדש (כמו שקרה פעם אחת אך התבטל באמצע) או שיקום מורד ויצליח למרוד ברומאים ולבנות את המקדש (כמו שקרה כמעט במרד בר כוכבא). 

 

ובאותה תקופה להקים מזבח לוקח יום אחד, וההלכה היא שמקריבים קרבנות גם ללא היכל

מפשט הסוגיא לגבי יין לכהנים בזה"ז משמע להיפךנוגע, לא נוגע

שמהרה יבנה הכוונה ממש עכשיו וכל הכהנים יהיו שתויים (ורבי מתיר כי הוא אומר שפשוט אין לחשוש לזה ולא שהוא חולק על העקרון).


גם מהסוגיא של יום הנף כולו אסור משמע שיש מציאות פתאומית של בנית המקדש בליל ט"ז או סמוך אליו (וככה גם רש"י מסביר בפשט שם).

אם נסביר את זה בכיוון שהעלית, צריך שינתן אישור ומיד יבנו את המזבח בתוך יום או פחות מכך (וצריך גם בגדי כהונה ואני לא יודע אם היו להם אז בגדים שמורים או שהיו צריכים לתפור הכל מהר). יכול להיות. אבל לגבי שתויי יין לא נראה לי שאפשר להסביר בכיוון הזה.

ממש לא.ימח שם עראפת

הכוונה ב"מהרה ייבנה המקדש" שבקרוב תינתן האפשרות לבנות.

לא שהוא ייבנה במהירות.

אבל עוד בטרם נבנה אפשר להתחיל להקריב קרבנות, ולכן צריכים כהנים שאינם שתויים שיוכלו לעבוד.

איפה הרמבםקעלעברימבאר

כותב שהמשיח יעשה ניסים באגרת? לזכרוני הוא מדבר על רוח הקודש, לא על ניסים.

וגם ניסים הכוונה למופתים קטנים כמו של נביא, הרמבם מעולם לא הזכיר שהמקדש ייבנה בנס. בכל מקרה טכנולוגיית הבנייה של היום זה כמעט כמו נס בהשוואה לפעם, כך שכיום אפשר לבנות מקדש רעוע תוך כמה ימים

לקראת הסוףנוגע, לא נוגע

אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה בתחלה יראה בארץ ישראל כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו שנאמר (מלאכי ג' א') "ופתאום יבא אל היכלו האדון אש אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות". אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו שכן אמר הקדוש ברוך הוא כשספר לנו ענין זה (זכריה ו' י"ב) "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" ואמר ישעיהו כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה "ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה" (ישעיה נ"ג ב') ואחר שיגלה בארץ הצבי ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות אז תמשך האומה ותתפשט מזרח מערב עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם שכן כתוב ע"י ישעיהו (ישעיה י"ח ב') "השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בואו נהרים ארצו" "אל מקום שם ה' צבאות הר ציון". אבל כלל מעלותיו שיסופר בהם על ידי כל הנביאים משה רבינו תחלתם עד מלאכי שהוא סופם תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים אבל המדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלאכי ארץ משמעו ויפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיה בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר (ישעיה נ"ב ט"ו) "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו שכן אמר (ישעיה י"א ד') "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת הגלותו אלא אחר מלחמת גוג ומגוג כמו שבאר יחזקאל עליו השלום ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו.


לא אמרתי שלפי הרמב"ם המקדש יבנה בניסים, רק עניתי לשאלתך הקודמת שיש מקור ברמב"ם לזה שהמשיח יעשה ניסים, בניגוד לדבריו במשנה תורה.

נזכרתי במשפט של אצ"ג "השולט בהר שולט בארץ"נוגע, לא נוגע

וקצת גיגלתי והגעתי למאמר קצר, שנכתב מיד אחרי שומר החומות. המאמר צדק לחלוטין לצערנו

השולט בהר, שולט בארץ - ישראל מחר

נשמע שהמקדש לשיטתו זה רק לכלי לירושתקעלעברימבאר
הארץ. בעייתי מאוד
לא יודע אם זו דעתונוגע, לא נוגע
הבאתי אותו בשביל העקרון, שהשליטה בהר הבית למעשה חשובה מאוד וקריטית
ראיון עם הרב ישראל אריאלנוגע, לא נוגעאחרונה
נראלי זמן טוב לספרמבולבלת מאדדדד
ב"ה התארסתי לא מזמן

ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר


בקרוב אצל כולם בע"ה!

מזל טוב!! שיהיה לכם הרבה טוב ביחד!!יעל מהדרום
דיי באמת(;?הפי
חח אין עליך 
מזל טוב!אנונימי 14
וואו מזל טובבברקאני

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מבולבלתתתת!!!! מזזזלללל טווובבב!!!🤩🥰❤הרמוניהאחרונה
שאלהאני:)))))

מישהו פה שאל על איך מתנהלים נכון בשידוכים ובפגישות ועניתם יפה, אני לא חדשה בשידוכים אבל אשמח לשמוע מהצד הגברי איך הייתם רוצים שהמדוייטת תתנהל, מה עושים ומה לא.

סתם רוצה לשפר את איכות הפגישות.

תודה רבה! אשריכם!

פשוט תהיי עצמךבחור עצוב
ותסבירי לבחור במילים ברורות מאוד מה טוב לך ומה לא.

תודה!אני:)))))
פשוט לבוא עם אנרגיה טובה I guessחתול זמני

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

 

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

 

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

 

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

תודה!אני:)))))
בקצרה כעתארץ השוקולד

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.


2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.


3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.


4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.


5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.


6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.


בהצלחה רבה

כן?הפי
סתם נקודה 6 של @ארץ השוקולד הזכירה ליחתול זמני
תודה!אני:)))))

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

 

שניה/שלישית לדעתיארץ השוקולד
לדעתי, רק רק דבר אחד:*צדיק יסוד עלום

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.


בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...


סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

_אבל אישה צריכה שיחזרו אחריההההה_חתול זמני
גם נכון. ושייזמו ויובילו.אני:)))))
וירימו משקלים כבדיםחתול זמני

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

כן גם ,אולי בלי החלק של הדובים..אני:)))))

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

דווקא החלק של הדובים הכי מגניב חתול זמני
נשים מסתפרותחתול זמני

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

נראה לי המשפט הכי מהמם ששמעתי מבחורה זהחתול זמני

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

זה מעניין..אני:)))))

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

 

אפשר להראות במיטבנורקאני

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

כל אחד והיכולות שלואני:)))))

גם תכשיטים זה תוספת..

נכוןרקאני

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

..אני:)))))

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

כי בסוףרקאני

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

..אני:)))))

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

יש נקייהרקאני

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

 

שמעתי פעם דבר מענייןנקדימוןאחרונה

מפסיכולוג קנדי...


הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..


זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

איני נגד איפורחתול זמני

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

..אני:)))))

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

 

תודה!אני:)))))

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

בסך הכל יש לכם דרישות מינימליות..אני:)))))

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

 

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

זה ידועהפי

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה


הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)


להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)


להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי


גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...


זהו  כל השאר מלמעלה

זה מדהיםהפי

איך מעניין בו,  טעות אחת שלו

והוא לא רלוונטי


 

אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת

אני כבר לא רוצה אותו

גם אצלכן זה ככה? 

 

( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..

כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)

אין לי בעיה עם טעויות ועם חוסר שלמותהפי

זה לא זה ..

אני מדברת על מקרים מסויימים שאם הבחור עושה אותם זה גורם לי לעבור הלאה


 

שימי לב שלא התייחסתי כאן לזוגיות אלא לדייטים כלומר ראשונים .


 

לא אתייחס אותו דבר בקשר רציני/ אירוסין שם יש מרחב רחב יותר של טעויות וזה חלק מזה...

שיש כיוון יציב ויש אירוסין זה חלק מהבחור חחלק ממני .. היכולת לטעות ולקום ביחד.


לעומת זאת

בדייטים ראשונים את לומדת להכיר אותו ..

ואת לא צריכה ואני ספיציפית גם לא מעוניינת להכיל כל טעות כי אני יודעת כמה טוב אני מביאה

תמונות/מראה חיצוניאנונימי 14

רוצה להציע משהי מהעבודה לחבר.

חושש שאחד הצדדים לא יתלהב מהמראה החיצוני של השני. (שזה כמובן לגיטמי, פשוט החשש האמיתי שאחד הצדדים יבין שזה בגלל זה..)

מניח שהפתרון פשוט אבל לא חד לי מה לעשות.

אשמח להסבר קצר.

תודה.

נראה ליהרמוניהאחרונה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

 

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

 

עולם הפוך מצאתי: אני בסבבי הקפאת ביציותראומה1
וחברותיי מגדלות שנים כבר ילדים, חובקות תינוקות חדשים, נאהבות על ידי בעליהן..

אין מילים באמת.


וידום אהרון...

♡♡♡♡ראומה1
כל מה שתבקשי יתגשםהפי
את תראי
בעז"ה שתזכי לשפע של טוב גלוי בקרוב ובקלות.תפוחית 1
תודה רבה אמן ואמן♡♡♡ראומה1
קשהארץ השוקולד

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

קשה קשה, אני שואב כוח מסיפורי התורהחרמון

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

הנשמות שבעז"ה אמורות להגיע לעולם דרכךנחלתאחרונה

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

אני בחור בן 19ל המשוגע היחידי

עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.

אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)

לקראת חתונה.

אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,

ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור )

תודה רבה מראש לכל מי שעונה.

 

אנא קרא לתגובות על תהייתו של צדיק יסוד עולםנחלת

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

 

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

 

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

עלוםאני:)))))
לחשוב ולפעול לממש: במה תרצה לעבוד ולפרנס את משפחתךפ.א.
יש לרב שמחה כהןאשר ברא

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

הבסיס (שנראה מובן מאליו אבל הוא לא)נוגע, לא נוגע

תשמח ברצון ותשמור עליו..

אאוצ'🙈הרמוניה
חחנוגע, לא נוגע
אפשר להסתכל על הצד החיובי- כשאתה עובד על לשחזר את זה, זה אחרת ממי שאצלו זה מובן מאליו
בהצלחה!לגיטימי?

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

 

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

 

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

תודה על כל התגובות 😊❤️ל המשוגע היחידי

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

כשאתה מתחתן אתה חותם על מסמך משפטיאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ל' בניסן תשפ"ו 7:35

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.


 

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.


 

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.


 

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.


 

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.


 

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.


 

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.


 

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.


 

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.


 

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

תראהל המשוגע היחידי

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

 

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

 

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

לא הזכרת שירות צבאי…ואתה לא צריך לוותר על משהופ.א.

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

בעיקרון אני מסכים איתךל המשוגע היחידי

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

 

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

מה שאני התכוונתי בהכנה לעניין הפרנסה:לגיטימי?

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

 

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

 

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

 

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

 

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

קודמי, אריק מהדרום, כבר שם את האצבע על הנקודהפ.א.אחרונה

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  


 

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  


 

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  


 

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

ציינת שמה שבעיקר עושים אצלכם זה האפשרות השלישיתאריק מהדרום

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

כן צודקל המשוגע היחידי

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

 

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

זו דעתי האישית וזה לא קשור לענייני לנ"ואריק מהדרום

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.


אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

מוסיף ומחזק את חשיבות אחריות הגבר לפרנסת משפחתופ.א.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

 

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הרב זיני לא היה רב הטכניון כי לא היתה משרה כזאתאריק מהדרום
הוא היה רב בית הכנסת שבתוך הטכניון והוא שנים רבות ניסה לבקש מאנשים להפסיק לקרוא לו בצואר הנ"ל ובכל זאת אנשים ממשיכים לקרוא לו כל.
חידשת ליפ.א.
תגובה חסרת טאקט בקבוצת חברות רווקותראומה1

חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:


 

"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"


 

כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?

את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?

 

עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות. 

 

זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"


 

איפפפפפפ

נשמע כמו זעקה לעזרהבחור עצוב
למה היא עדיין בקבוצה?אני:)))))
מן הסתם זו לא קבוצה שמוגדרת לרווקות בלבדבחור עצוב
אני חיה בגישה קצת אחרת ממךלגיטימי?אחרונה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

 

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

לא מצליח להפסיק ליפול...מפחד מאוד!

מתוסכל ממש... לא מצליח להפסיק ליפול.

מרגיש שיש מגנט שמושך אותי בכח לרע...

מצד שני, בפנים אני לא רואה איש רע אלא בןאדם רגיש שמחפש רק טיפת אהבה..

קיצור, מרגיש רעעעע מאוד עם עצמי..

מה עושים??????

נמאס לי כבר ליפול!!

ונמאס לי יותר מזה שאין לי שליטה על עצמי!!!

נ.ב. בסוד: הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא יודע לאיפה אני עוד אגיע.. אולי לא אשלוט בעצמי ויקרו דברים לא טובים חס ושלום.

אבל עזבו, ההתמודדות שלי היא בעיקר עם הכלב שבי ששב כל הזמן על קיאו... לא יכול יותר!!!!

היי אחי❤️פתית שלג

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

לכל־אחד יש מגנט שמושך אותו לרע,חתול זמני

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

 

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

 

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

 

///

 

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

 

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

 

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

 

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

 

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

 

ברמה הרעיונית:

 

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

 

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

 

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

 

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

להיות עסוקים. עסוקים.נחלת

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

 

 

בודק אם אני בלנ"ו.. כן אני בלנ"ו..בנות מרכלות עלי
הרב יואב אקריש ביוטיוב. ראיתי כותרת בענייני נפילותנחלת

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

 

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

 

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

 

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

אתה עכשיו במלחמה. ומלחמה, זה לא עובד.משה

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?


לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

חלילה איש רע. יש להבדיל בין מוסר והלכהמרגול

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).


אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.


אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

את צודקת בתאוריהצדיק יסוד עלום

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

לא בתאוריה ולא בטיח.קעלעברימבאר

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.


 

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

צפייה בתכנים זה אכן לא מוסרי. לא על זה דיברתימרגול

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.


בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.


המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.


אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

גם המעשה הפיסי כשהוא מחוץ לנישואין אסור מוסרית ולאקעלעברימבאר

רק הלכתית.

 

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

 

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

 

 

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

אוקיי, אבל נניח נער בן 14, שכמובן לא בשלב נישואיםמרגול

כרגע.


האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.


וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

גם פגם הברית פוגם במוסר ובנפש, כיקעלעברימבאר

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

 

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

כנראה נער בן 14 מדמיין משהו אחרנוגע, לא נוגע

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)


לא מסכים בכללמחפש אהבה

מציע למרגול ללכת ללמוד קצת מחשבת ישראל וספרי הלכה ולחזור עם ידע ריאלי.

אם במחשבות אישיות עסקינן, מעולה. אבל בשם יהדות/הלכה או משהו כזה, את לא בכיוון בכלל!

כמובן שאסור הלכתית.מרגולאחרונה

תסתכל מה כתבתי למעלה יותר.

שזה אכן אסור.

אבל שזה לא לא-מוסרי בעיניי (היינו, אם גוי עושה כך - זה לא הופך אותו לאדם רע או מושחת).

גם לנסוע בשבת אסור. אבל האם זה הופך אדם למטונף או שזה הופך אותו למישהו שעובר על המצוות וההלכה? כמובן. שוב נקביל לגוי , כי כיהודים אנחנו מחוייבים לתורה ולהלכה. 

איני חושב כךחתול זמני

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

 

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

 

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

מסכים לגמריקעלעברימבאר
לא עושה את האדם רע, אבל ברורקעלעברימבאר
שמעשה כזה הוא מלוכלך ולא מוסרי.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.


גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.


ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אם כי אני כן נוטה לסייג שבסוף זה מנעדחתול זמני

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

 

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

 

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

ברור. ויש הרבה חילוקים בהלכה בענייןקעלעברימבאר

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

 

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

אין מגנט שמושך אותך לרענוגע, לא נוגע

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.


כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

זה ממש לא עושה אותך איש רע, כברקעלעברימבאר

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.


 

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

 

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

 

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

 

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

 

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

הבגתי את זה בפוסט אחר, ומביא גם לכאן.


פעם היה באתר GYE תוכנית פורטיפיי לעבודה עצמאית. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או פורטיפיי התמכרות או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לפעמים השלב הזה מספיק. תנסה, מה אכפת לך.

אולי יעניין אותך