)שמתבטא בעיר ירושלים) למשל "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי *במדבר*" כשזה מדבר על עם ישראל במדבר סיני.

כך שאבלי ירושלים זה גם על העיר, גם על המקדש, גם על חלקי הארץ שלא בידינו ולא יושבים בהם כמעט, גם על יהודי הגולה גם על אבדן סנהדרין מלכות דוד וכו'

ואגב גם בחלק העיקרי של ירושלים, השטח המקודש, רוב התושבים הם גויים, ורק ברובע היהודי ופה ושם בעיר דוד וברובע המוסלמי יש קצת יהודים.

יש עוד הרבה מה לתקן ברמת הנצח זו ירושלים לפני שקופצים לרמת ההוד זה המקדש. כיום המדינה חיה כעם ככל העמים ולא כעם ה' אפילו, ומעט יהודים גרים ביו"ש החלק העיקרי של ארץ ישראל. אין כמעט יהודים בחברון ושכם ערי האבות.  כל זה פגם מהותי ברמת הנצח ירושלים.

חושבות כך.

וגם החרדים אמנם לא חושבים שאנו עם ככל העמים, אבל כן חושבים שמגינת ישראל היא מדינה ככל המדינות.

והמסורתיים דתיים כמו החרדים וציונים כמו  החילונים.

והציונות הדתית נמצאת בתווך ומובלבלת חלקית בעצמה ועדיין לא חיה בהרמוניה לאומית של קודש כמו דוד המלך.

נכון שכיום במדינה במגמת שיםור אדירה מאשר קום המדינה וחותרת הרבה יותר לקודש לאומי, אבל עדיין הדרך רחוקה , ואיך אמר הרציה לחנן פורת שאמר שמששת הימים צריך לעסוק בעיקר בהלכות מקדש? "חנן, עוד הרבה שנים נצטרך לעסוק בהלכות מלכים ומלחמותיהם!"

וזה מה שחשוב.

לדעתי יתכן מאוד שהרצי"ה היה אומר אחרת היום. אנחנו כבר כמה עשרות שנים בנסיגה רצינית בחלק מהדברים. נכון שזה משמיים כדי שנעבור מהלך מסויים, וגם הרב קוק התייחס לזה, אבל יתכן שהמהלך יקרה דרך המקדש ולא לפניו.

זה כמו שלא שייך שאדם יהיה שלם בלי שהוא מתחתן. הוא יכול לעבוד עד מחר, בלי אישה הוא לא יגיע לשם.

גם העם שלא חושב כך, בתרבות הרחוב היום יומית כן מתנהג כך ונותן לאליטת השמאל להוביל אותו תרבותית, תראה לדוגמא שלטי חוצות ותווכח.

לא דיברתי על שלמות במצוות, אלא שהאווירה הקולקטיבית במדינה תהיה כעם ה', אנחנו עדיין רחוקים מזה מאוד. רק עכשיו מתחיל תהליך חיחוםי האליטות במדינה והאליטה השמאלנית עוד אוחזת את הכסא בכוח. גם אחרי שתרד מהכסא עוד תהיה המון המון עבודה עד שנהפוך לעם שחי כעם ה ברמה הלאומית. אפילו אם סמוטריץ יהיה ראש ממשלה.

בן המלך שחושב שהוא הינדיק, לא ראוי לשבת על כס המלוכה, עד שיתרפא משגעונו

רוב מוחלט של עם ישראל לא חושב שהוא עם ככל העמים. נקודה.

זה שאנשים חוטאים, וזה שהרבה אנשים די מיואשים מלשנות את שלטון השמאל, זה עניין אחר.

הגיוני מאוד כאשר יהיה מקדש, והשראת שכינה מסויימת, דברים ישתנו מהר יותר.

גם אחאב דרש בנביאי ה, אמנם נביאי שקר אבל התיימר לדרוש בנביאי ה.  

לא ראיתי שביבי מקשיב לדעות תורניות, סך הכל מתייחס לדתיים כמגזר מחמד שתומך בו...

אלא עד כמה אנחנו מתנהגים עדיין אומה מתה כמו בגלות, או כמו אומה חיה כעם ה שראויה להשראת שכינה.

התפיסה הציונית השולטת במדינה עדיין סוברת שאנו עם ככל העמים, כולל ביבי במודע שלו לפחות. בימי בית ראשון כלל לא היתה מחשבה שאנו עם ככל העמים, אלא היה ברור לכולם שאנו עם ה ואף חיו כך (למשל המלך ירבעם הוא גם הכהן הגדול ל ה. או שהמלך מנשה שם את פסל האשרה לצד ארון הברית, כך שברור לו ש ה שוכן בישראל. אפילו בחטאי ישראל זה ניכר) יחד עם כל הטומאה שהיתה

כדי שזה יקרה צריך להיות ראויים לזה. איך ה יכול להשרות את שכינתו בעם שעוד חצי מת עדיין? "ויקרבו העצמות עצם אל עצמו, ורוח אין בהם. ויאמר אליי הנבא בן אדם, הנבא על הרוח ואמרת מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלו ויחיו"

מצווה!

אפשר לפרש הרבה דברים בענייני מחשבה. אבל בסופו של דבר זו מצווה שצריך להתאמץ לקיים וזה העיקר.

לא צריך לדאוג לאיך ה' יסתדר וישרה שכינה וכו', אלא לדאוג לעשות את המוטל עלינו.

מניעות הלכתיות ובטחוניות.

ברגע שנהיה ראויים אז גם המניעות ההלכתיות והבטחוניות יוסרו.

יש גם עוד הרבה מצוות שצריך לקיים, ולא הכל ריאלי כיום. האם אנחנו מתכננים לכבוש ביום ראשון הקרוב עד הפרת?

המקדש זה העיקר.

אכן כשהיו מניעות ביטחוניות ואי אפשר היה למרוד בגויים אז אכן התנגדו להקמת מדינה כי זה מסוכן וכבר הגמרא והרמבם אמרו שזה מסוכן למרוד בגויים, ברגע שבמאה ה19 העמים הנאורים התחילו לתמוך בעצמאות מדינות ובמיוחד אחרי הצהרת הלפור, אז כבר לא היה מסוכן כל כל להקים מדינה.

חוץ מזה שיש מצוות מורא מקדש, אין מצוות מורא ארץ ישראל 

(שבאופן אירוני, יתכן שהיא זו שגרמה שהמדינה תהיה חילונית).

להקים מדינה היה מסוכן מאוד.

מי שירא מהמקדש, ירא קודם כל ממה שנעשה שם כבר עשרות שנים.

שותפות עם חילונים, זו היתה התנגדות אמונית, לא הלכתית, וכבר הרב קוק הוכיח מעבר לכל ספק שההתנגדות האמונית לכך אין לה על מה שתסמוך.

בניגוד לעניינים הלכתיים ברורים המעכבים את המקדש.

להקים מדינה לא היה כזה מסוכן, בסוף הבריטים בהתחלה תמכו, ובסוך האו"ם תמך בנו בכט בנובמבר. נכון שהיה סיכון אבל סיכון מחושב.

אם תקים את המקדש כיום אתה מסתכן במלחמת עולם עם כל המוסלמים ומחיקת כל מה שהשגנו מקום המדינה

אני בכלל לא בטוח שכל המוסלמים יקומו עלינו. בפרט שיש לנו תמיכה מהרבה אנשים חשובים שמאחורי טראמפ. ואפשר גם לעשות בשלבים (כמו שהיינו צריכים לסגור את ההר אחרי כל הפיגועים שהיו שם).

הסיכון היה חמידים חמישים בהקמת המדינה, ולא היה מה לאבד. כיום אם נבנה את המקדש מחר בבוקר  אנחנו מסתכנים בלאבד את כל מה שבנינו פה מאז קום המדינה רק בגלל שלא חיכינו לזמן הנכון, שעוד יבוא.

טראמפ ממש לא יתמוך בהקמת מקדש. קודם כל נראה אותי תומך בסיפוח יוש.

אם אתה רוצה לדעת מה דעת המוסלמים בעניין, תקרא את הספר "עלילת אל אקצא בסכנה"

התגובה שלי היתה בעקבות טענתו של נודע לא נוגע שאמר שרוב החרדים טענו שיש איסור הלעתי להקים מדינה חילונית. אז אמרתי לו שלא נטען כזה דבר (למעט סטמר ודומיהם) על ידי רוב החרדים , וההתנגדות לציונות החילונית היתה מטעם אמוני 

מניעה הלכתית להקים מדינה, אז איך הם מצביעים בבחירות?  אגודת ישראל וגם רבי אלחנן וסרמן וכו מעולם לא טענה שיש מניעה הלכתית לתמוך בציונות, אלא אמונית.

סטמר טוענים שכן.

הנימוק של החרדים היה אמוני, לא הלכתי.

וכבר הרב קוק הפריך את טענותיהם האמוניות

עובדה שהם מצביעים בבחירות 

ועדיין יש לך חרדים אחרים שאומרים שיש איסור שלושת השבועות.

זו לא עובדה, הם נקלעו למציאות חדשה, והם מתנהלים בה כמו שהם רואים לנכון. הם מבינים שאין ברירה ואם הם לא יצביעו בבחירות יהיה להם רע. והם מצביעים רק למלפגות שלהם.

שיש 3 שבועות להלכה.

הרמבם הראש הריף הרמבן המרדכי הסמג המהרם הראבד הטור השוע והרמא מעולם לא הזכירו כזה דבר.

אין סיבה ספוסקי האחרונים מלבד הרבי מסטמר יפסקו כזה דבר

ועיקר המטרה שלי הייתה לחזק את זה שאנחנו לדעתי לא מספיק מחוברים לרצון למקדש .

אל תתחבר לרשע לדוג' זו מניעה הלכתית. למיטב זכרוני שלושת השבועות הייתה טענה לא רק של סאטמר.

הסיכון ממש לא היה חמישים חמישים. וגם לפני כן היה ברור שזה ילך לשם כי הבריטים לא באמת מממשים את התחייבויותיהם.

טראמפ לא יתמוך בשום דבר שלא נדחף ולא ניזום מעצמנו.

אפשר גם לשמוע את הרב שרקי שמדבר על דעות אחרות באיסלאם ועל הדו שיח איתן. זה אמנם מעט אבל זה יכול להתרחב, בפרט אם זה לא יבוא מיוזמות פרטיות בלבד אלא מהמדינה והרבנות הראשית אם תבין שזה גן תפקידה.

ואני לא בטוח שאכפת למוסלמים בעולם הרחב מאל אקצה מבחינה דתית ברמה שאנחנו חושבים (יש גם כאלה מהם שאומרים שאין למקום קשר למוחמד). זה תופס חזק מאוד בגלל המימד הלאומי.

לא אמרתי לבנות את המקדש מחר, אלא קודם לשאוף לשם ולהתחיל להתקדם. היינו יכולים לנצל שעות כושר ולסגור את ההר (כמו לדוג' גם בתחילת המלחמה הזאת). משם ה' אולי כבר היה דואג שיפול טיל לשם כי הוא היה יודע שאנחנו לא ניתן להם לשפץ את זה..

לרשע הלכתית, למה החרדים מצביעים בבחירות?

התחברות לרשע היא דבר מעורפל ביותר, באותה מידה אפשר לומר שלהצביע בבחירות בארהב זה בתחברות לרשע.  בניגוד להלכות של בית המקדש והר הבית שהם מובהקות.

מעולם לא שמעתי חרדי חוץ מסטמר ודומיהם שטוענים הלכתית נגד הציונות, אלא אמונית.

וכבר הרב קוק הפריך את טענותיהם אחת אחת.

אגודת ישראל ורוב החרדים לא סוברים לגבי 3 השבועות. הפוסק היחיד הסובר כך זה הרהי מסטמר, כל הפוסקים החרדים חולקים עליו.

לגבי הסוף- זה כי אתה שומע אותם היום, אחרי שיש כבר מדינה.

לפני כן, הרבי הרש"ב לדוג' הביא את שלושת השבועות עוד לפני האדמו"ר מסאטמר. גם הרב אלחנן וסרמן כתב שלהושיב חילונים להכעיס בא"י זו לא מצווה אלא עבירה.

גם היה חשש הלכתי של פיקוח נפש לשיטתם. ובעצם גם היום הם חוששים לפיקוח נפש, ולכן פסקו לגבי אוסלו (וחלקם גם לגבי ההתנתקות אאלט) שזה מותר.

על טומאת מקדש יש כרת, על ביזוי מקדש אין

כמו שאשה נידה אסורה לבעלה, אבל תפוח טמא לא אסור לו לאכול.

הלכתית לא קיימת טומאה אצל גוי, וגוי לא צריך לטבול בעליה להר הבית, וגם על כניסתו לעזרה אין כרת ואין טומאה

בכל מקרה מוסלמי חי לא מטמא מקדש גם אם משחק בו כדורגל

שטמא מת חייב כרת? האם הכהן הגדול כשמטהר את המקדש מטומאות ידראל ביום כיפור גם מטהר זאת מטומאת הגויים?

גויים חיים לא מטמאים

גזרו רק על הכותים ועוד כזרות דרבנן גזרה שמה יתבלבל עם יהודי

תוספתא כלים פרק א'.

מטמאת באב טומאה.

יהודי שאוכל קרבן שנטמא עובר בלאו רגיל אך לא כרת,

יהודי טמא שאוכל קרבן טהור חייב כרת. כלומר עיקר הטומאה היא טומאה בגוף היהודי, ולכן אסור ליהודי טמא להכנס להר או למקדש כדי להוציא נבלה או שרץ מת או חלל מת

מופיע גם בסוף מסכת עירובין, כפי שאומר לי אבי שליט"א, חבל ששוב אתה מקשקש מסברה ולא בודק.

זר שאכל תרומה זה רק מיתה בידימשמים.

טמא שאכל תרומה לזכרוני זה כרת

אסור לגוי להיכנס לתוך החיל, ראו רמב"ם הלכות בית הבחירה ז טז

רמב"ם הלכות בית הבחירה ז טז – ויקיטקסט

ויש דעות שבכלל אסור לו לעלות להר הבית, גם מחוץ לחיל, מדין זב. 

כניסת גויים להר הבית – ספריית אסיף

כרת זה עונש לאדם פרטי שעובר עבירה במזיד.

גויים לא מתחייבים כרת, אבל זה לא אומר שהיהודים לא צריכים לקיים מצוות ולשלח אותם משם.

יש דברים שלא כתובים, אבל הם חמורים לא פחות ואפילו יותר כי הם מהותיים.

בדוג' שלך- אישה נידה אסורה לבעלה בכרת. אז זה חמור יותר מאשר אדם נשוי שילך לפרוצה שטבלה שזה בלאו?

באופן הלכתי קר כן, באופן מהותי ברור שלא.

הרמב"ם לא כתב במפורש על מצוות ישוב א"י כידוע, זה זה אומר שאין חשיבות לישיבה בא"י?

ברור שלא.
 

אי אפשר להסתכל על מצב לא טבעי ולומר- זה פחות חמור כי לא כתוב שזה אסור.

כשהמקום למעשה הוא של גויים כשאנחנו יכולים לנסות לשנות את זה, זה מצב לא טבעי וזה חסרון בסיסי הרבה יותר.
 

לפי הרמב"ן המגפה בימי דוד אחרי שמנה את ישראל הייתה בגלל שלא דרשו את בנין ביהמ"ק, אז רואים שלא לקיים את המצווה זה חמור מאוד, למרות שאין על זה עונש כרת כמו על עלייה בטומאה. וגם רשב"י בעצמו אומר שחמורה טומאת מקדש וקדשיו בגלל חשיבות המקדש. אז כשאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות, וק"ו כשאנחנו מאפשרים ביזוי של המקום, זה חמור מאוד וזה פגם מהותי יותר. אמנם זה נעשה בשוגג, אבל זו בעיה.

ברירת המחדל היא שזו מצווה, וכדי לקבל פטור ממצווה צריך למצוא סיבות טובות. כרגע מהרושם שלי לפחות זה נתפס להיפך, כאילו צריך להביא סיבות טובות למה כן חייבים. אגב, אותו עקרון אפשר לראות לגבי מצוות התכלת. יש איזו תפיסת ברירת מחדל רווחת אחרי הרבה שנים שלא קיימנו את המצווה, שלא צריך לקיים עד שיהיו ראיות של מאה אחוז/שיבוא המשיח, במקום להגיד שגם אם זה נניח שזה לא לגמרי ודאי, הרי מסתבר מאוד שזה כן, ומי פוטר אותנו?

אבל זה בדיוק העניין - רתיעה מעבודת ה גשמית כמו קרבנות (אפילו קרבנות מהצומח אני לא מעריך שלדתי מוצע בימינו יש חשק ספונטני להקריב כמו לומר הלל ל ה) מעידה על גלות השכינה ואי נוכחות המימד הרוחני בגשמי בצורה מלאה , עדיין אנו לא ראויים למעלת המקדש עדיין.

המקדש זה לא רק תוצאה אלא גם אמצעי. המקדש יביא איתו השראת שכינה ואז ממילא נרגיש את נוכחות המימד הרוחני בגשמי בצורה מלאה ונתחבר גם לקורבנות 

כיום אנו עדיין לא ראויים

וגם אם אכן לא, נבנה ומשם נתקדם.

אני מניח שתהיה השראת שכינה מסויימת. וגם אם לא, עצם מציאות המקדש תגרום להתחזקות גדולה ולתיקון של הרבה דברים בעייתיים במדינה.

המקדש הוא לא רק כלי חיזוק תורני ותו לא כמו טנק מצוות, וגם לא כלי להעלאת מטרל לאומי, אף על פי שכתופעת לוואי הוא עושה את 2 אלה.

המקדש מייצג את עצם הקודש, ובמילא התחזקות דתית ולאומית מגיעה ממנו, אבל זה לא הוא.

לדעתי הסתכלות על המקדש כמכשיר להעלאת מורל דתי או לאומי מורידה את ה' מאלוקים, לראש מועצת גדולי התורה של היקום או למי שתפקידו להיות דגל ישראל ותו לא.

אפילו אחרי מתן תורה הייתה הווא המינא של "כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה" עד שמשה שיתף את 13 המידות. קל וחומר בימינו

כך שכל עוד יש מניעה אמונית, ה ייצור מניעות הלכתיות.

אני גם לא בטוח שמה שאתה אומר ודאי, זכור לי שיש חולקים.

ואני בטוח שאם יהיו דיונים מעשיים בעניין זה יתאפשר, בדרך זו או אחרת (לדוגמה ע'"י נבואה כפי שאומר הרב).

ואולי המניעה האמונית היא בכלל אנחנו, שלא מספיק רוצים מקדש ולא מספיק נלחמים על כבוד ההר.

צריך ללמוד לעבוד את ה איפה שהוא שם אותנו ולא איפה שהיינו רוצים באידאל, שבסוף יבוא כמובן.

אני אישית מאוד מאוד רוצה מקדש.

עיקר ביזוי ההר זה שאין בו מקדש, וזה שהערבים מבזים אותו זה תופעת לוואי של זה

אבל אתה צודק,שמן הסתם הרציה היה אומר בדורינו כן לעסוק בהלכות מקדש הרבה, כבר עברנו דרך משמעותית מששת הימים. והחזון למקדש אכן יכול להאיץ תהליכים אחרים.

אני חושב שהדבר שהכי יקבע את החזון למקדש אצלינו הוא העיסוק בכמה הוא נשגב ולמה אסור לעלות היום להר

הנשים הנכריות היו רק אחרי כמה עשרות שנים שהעסק כאן נתקע, ואיך שהגיע עזרא עם ישראל חוזר בתשובה בטופן מאוד מהיר ובאופן מאוד מעורר השראה, כולל שמית סייגים לתורה וגירוש קשה של נשים, שהיה מעשה לא פשוט.

כל האמנה בספר עזרא מראה עד כמה דורו של עזרא היה דתי והתאמץ בכך.

אבל זה לא העניין, עדיין היתה נבואה באותה תקופה, והזכרון של בית ראשון עוד חי בעם, סך הכל 50 שנה עברו. ציפו שזרובבל יהיה מלך בית דוד, היתה סנהדרין ונביאים.

כיום אנו אחרי 2000 שנות גלות וכמעט שכחנו מה זה לחיות כעם ה, עד שהדתיים לא הצליחו ליזום מדינה ומי שכן יזם, עשה זאת בניתוק גמור מכל קודש ומכל אתוס לאומי אותנטי של עם ה

אני פשוט לא מסכים איתה.

ואני מעדיף את המסורתיים שלנו מאשר את הדתיים של בית ראשון, שנאפו ורצחו וידעו את ה' ועבדו ע"ז.

ומה זה שונה?! לא אמרתי לך איפה המזבח. ישר קפצת שהמזבח במקום שונה.

הרב גורן טעה בין היתר בגלל השיטה הפרימיטיבית למדידת נפח ההר, ע"י חבלים. הוא סבר שהכתלים המזרחי והמערבי הינם מת"ק על ת"ק, ושביניהם 290 מטר, כאמת חזו"א.

אלא שהכתלים לא מקבילים, והאמה הזו לא מתאימה. כמו כן יש ממצא ארכיאולוגי בהר המזוהה כשריד מהחומה המערבית של הר הבית המקודש, והיא פנימית יותר, סמוך לרמה בצידה המערבי צפוני.

אף בנאי לא היה בגיל הזה.

כמו כן, מי שזכרו את בית ראשון בני כמה היו כשנחרב? 10? 20? אז עכשיו הם היו 80-90.

ההבדל היחיד שעשו הנביאים, שהם קראו לעם ישראל לעלות לירושלים, ושלעם לא היה תירוץ לומר "אין לנו נביאים" ובכל זאת הם לא עלו 

הצעירים היו הילדים שלהם. הווי תרבותי לא נמחק כל כך מהר בכמה דורות.

היתה ציפיה שזרובבל יהיה מלך הית דוד, תזכיר לי מתי נבחר לאחרונה בבחירות אדם מבית דוד?

אין נביאים זה אין השראת שכינה, עולם רוחני שונה לגמרי מפעם. אבל אתה קודם כל צריך ללמוד לכבד את הזוהר ואז תבין זאת , או כמו דאומר הרב קוק פחות או יותר "על ידי שכחת תורת הרזים באה ההכרה של ארץ ישראל בצורה מתושטשטת"

על איזה הווי תרבותי אתה מדבר?!?! של עבודה זרה ונשים נוכריות?!?!

אין נביאים זה אין השראת שכינה?!?! נביא זו השראת שכינה על אדם פרטי, מקדש זו השראת שכינה על עם ישראל!!

עד שאתה מדבר על תורת הרזים תתרכז קודם בתורת הנגלה, וקח לך משפט חדש: על ידי שכחת תורת הנגלה באה ההכרה של רצון ה' בצורה מטושטשת.

עיין ספר עזרא.

דיברתי על הווי תרבותי שנשאר מבית ראשון שאנו עם ה, עם ע"ז או בלי.

הנשים הנכריות לא היו בימי זרובבל אלא רק עשרות שנים אחר עך כשהעסק נתקע וכולם היו מיואשים.

בבבל היתה תורה.

כשעלה עזרא כולם גירשו את הנשים הנכריות וחזרו בתשובה וכרתו אמנה עם ה ועשו סייג לתורה, ממש לא כמו בימינו

שילוב תורה וקודש עם תחומי חול מדע ותרבות,

חינוך לתרבות יהודית אותנטית ולא התבוללות תרבותית מהעולם חסרת עמוד שדרה עברי,

הפסקת השפעת הפרוגרס,

התיישבות מסיבית ביו"ש,

ועוד ועוד

כיום אנו בנסתר במצב של הנצח ירודלים ולא שלם ורחוק מלהיות שלם.

בנגלה לפי האווירה הקולקטיבית של בגץ והתרבות במדינה אנחנו עדיין לא ביציאת מצרים אלא חיים כעם ככל העמים! (אומר קצת בגוזמא, אבל חלקית זה נכון)

יציאת מצרים הוא אירוע מכונן שקרה. אתה לא יכול להחליט שאנחנו עדיין לא שם, כשהוא קרה לפני 3,000 שנה.

חז"ל דיברו על דברים שקרו. אתה הופך את זה למשהו שזה לא, ואתה פשוט מקשקש.

שנעשתה רק כשנטהרנו מטומאת מצרים.

חוץ מזה עם ישראל כשיצא ממצרים ידע שהוא עם ה כמו שאמרו בשירת הים "נחית בחסדך עם זו גאלת, תביאו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך".

ואפילו בשעבוד מצרים ידעו זאת "ויזעקו בני ישראל אל האלוקים" "ויאמן העם כי פקד ה את ישראל וכי ראה את עניים" ולא נאמר "ויאמן העם כי הם עם ככל העמים אוכלי פלאפל וכי צהל הצליח לגאול אותם מיד אויב בכוחי ועוצם ידי, ובכלל אין אלוקים וגם אם יש הוא לא קשור ללאומיות שלנו"

אלף תגובות

אלא גם 'הימיני' זאת התורה.. (הפרי צדיק מאריך בזה בפירוש לפרשת עקב, י"ג נראה לי)

מה שכתבת גרם לי לחשוב בכלל על עם ישראל שחלקם לא שומרים תורה ומצוות אבל עדיין מקפידים על חופה הלכתית וגם אם ח"ו לא, ברוב המקרים הכוס קיימת.

אפילו מבלי שזה במודע שלהם הם מבקשים שהתורה לא תישכח מהם גם כשהם כ"כ רחוקים..

במובן מסויים כן יש שמחה שחזרנו לא"י וירושלים,

אך לענ"ד שכחת ירושלים בימנו באמת שייכת לתורה יותר מאשר למקום הגאוגרפי של ירושלים.

וקצת יותר קשה לתווך לאנשים לא דתיים את חשיבות בית המקדש אבל ירושלים עצמה יותר מובן להם למה זה חשוב.. וכיום גם הכותל.. אם הם היו יותר מעמיקים בהיסטוריה של הכותל אולי היו יכולים להתחבר גם לבית המקדש.

עוד נקודה שמביא המלב"ים שירושלים היא כל תנועותיו, עסקיו ודיבוריו של האדם.. "ואם לא אדבר מזכרונך אהיה כאלם אשר לשונו לחכה דבקה, ולא לבד בעת שאני גולה וסורה, כי גם אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, גם אם אשמח בהצלחת עולם תהיה ירושלים עולה עליהם, עד שכל שמחה תהפך לעוצב ע"י זכרון חורבנה:".

לפני שאדם מחבר את עסקיו תנועותיו וכו' לבית המקדש,

שיתחיל בא"י.. ירושלים.. וכו'.

יש עדיין בחינת גלות מסויימת, אם היינו בגאולה שלמה היה את בית מקדשנו ומשיח צדקנו.

ברור שירושלים הכוונה המצב של עם ישראל בארצו.

ברור שהתורה קשורה לזה הדוק, אבל עדיין אם אשכח ירושלים העיקר זה זכרון החורבן (של המקדש וגם בימינו הפגמים בעיר ובארץ ובמלכות וכו')

זה אולי מפתיע, אבל גם יהודים לא דתיים מחוברים להר הבית, ודווקא בגלל שזה לא תחת רבונותינו.

הצלחת הקמפיין לניפוץ הסטטוס קוו בהר הבית | זמן ישראל

יש משהו עוד יותר מפתיע שאמר הרב מקובר בשיחה שנערכה איתו אתמול, וזה ששמונים אחוז מהציבור הכללי מבין את החשיבות של הר הבית (קישור למטה. בדקה 4:15. כדאי מאוד לשמוע את כל השיחה, היא לא ארוכה).

לגבי מה שכתבת בהמשך, לדעתי זה עובד גם הפוך. בזכות החיבור ללב- להר הבית, יגיע גם החיבור לירושלים ולא"י. וגם בתפילה לדוג' אדם צריך לדמיין שהוא עומד בביהמ"ק.

בסדר התפילה אנחנו באמת קודם מתפללים על ירושלים, ואז משיח ואז מקדש. אבל בירושלמי (מעשר שני ה,ב) כתוב שהמקדש יבנה לפני ביאת משיח בן דוד.

הרב טיקוצ'ינסקי בעיר הקודש והמקדש חלק ה בתחילתו (בדיוק אתמול קראתי את זה. מומלץ מאוד), מסביר שהירושלמי מדבר לפי הצד של "בעתה" והמקורות האחרים שמדברים על בניה ניסית ומהירה של המקדש ("מהרה יבנה המקדש") וסדר התפילה מבוססים לפי הצד של "אחישנה".

אנשים שהם לא דתיים שקיים בהם איזשהו עיסוק בהקמת בית המקדש..

וגדלתי, חונכתי ועדיין בסביבה כזו

ויש עוד דמויות היסטוריות חילוניות שרצו לבנות את בית המקדש, הרצל, למשל. ואברהם שטרן, שמונה זאת כאחד מעיקרי התחייה של המחתרת.

כלשונו של דיין ימ"ש: "למה אני צריך את הותיקן הזה"

זה מגיע ממקום פנימי כלשהו של מורא מקדש פשוט אצל עם ישראל, שלהר הבית לא עולים כיום. גם אם לא יודעים זאת במודע

יש חילונים שנמנעים מלעלות, מאותה סיבה שהם נמנעים לעבור ברובע המוסלמי: פחד.

תיירים עולים בלי אבטחה, ותיירים מסתובבים בלי אבטחה ברובע המוסלמי.

זה שלא צריך אבטחה לא אומר שהם לא מפחדים, כמו שהם לא נוסעים לשומרון.

הדתיים ולא בגלל חוסר חיבור או מורא מקדש לא מודע. זה פשוט נתפס כמשהו רחוק. לגבי חילונים אולי באמת אין יותר מדי חיבור, אני מדבר יותר על מסורתיים ברמה כזו או אחרת.

אבל יש שינוי גדול אצל הדתיים, בפרט אצל הרבנים. יותר ויותר רבנים עולים. וחלק  מאלה שלא עולים עושים את זה בגלל שהרבנות אוסרת ולא כי עקרונית הם נגד (זו טענה קצת מוזרה בהתחשב בעובדה שכבר עשרות שנים הרבנות היא סניף של ש"ס ולא הרבנות הראשית ל*ישראל*. בפרט כפי שנוכחנו לדעת בוודאות לאחרונה שמנכ"ל משרד הדתות יהודה אבידן, חברו להרע של הדרעי, גורם ביודעין שעמ"י יאכל נבלות וטרפות).  

בהר הבית אין לאן לברוח. ירושלים ומערת המכפלה לדוג' זה משהו שאפשר להדחיק קצת להשאיר אותו בגדר הציונות, ההסטוריה של עמ"י, החיבור לא"י. במקום המקדש מטבע הדברים אי אפשר להפריד את הדברים האלו מלהיות גם דתי שומר מצוות. וגם מעצם החוויה של המקום כרגע- עולים להר ומה רואים? רק חוסר. אפילו בית כנסת אין שם עדיין. אז מבינים או מוסברים שפעם היה פה בית מקדש, השראת שכינה, המקום העיקרי של החיבור לקב"ה, הלב שלנו, עמ"י היה עולה לפה שלוש רגלים בשנה, חוטאים היו מתכפרים פה, המון מצוות שאין היום הוא כאן.

יש הרבה מסורתיים שמבינים את זה מצויין כי אצלם הדת היא חוויתית יותר ורגשית. והם מרגישים שחסר משהו עיקרי ושהחיבור לה' כיום הוא יותר מדי מופשט ואישי.

אני מקווה מאוד ומתפלל שהצה"ד תתקדם עם זה מהר יותר ושגם יותר ויותר חרדים יצטרפו. 

דבר שני, הקשר שלנו עם ה בירושלים או מערת המכפלה לא פחות גדול, כי המקדש זה ש ה שוכן בישראל, וכדי להבין מה זה ישראל אז יש את מערת המכפלה עם 3 האבות ואת ירושלים עיר מלכות ישראל של דוד.   החלוקה לדתי וללאומי היא גלותית ולא שייכת בארץ ישראל.  המקדש הוא הכי לאומי שיש, לא במובן שהוא משמש לצרכים לאומיים מורלים צבאיים מדיניים וכו', אלא במובן שהאתוס הלאומי שלנו הוא עם ה , ולכן בסיס הלאומיות שלנו זה ש ה צריך לשכון בתוך האומה היהודית בארצה, ובתוך עיר הבירה שלה, במקדש שבה

כמובן. כתבתי רק מצד התפיסה של אנשים שלא גדלו על ההסתכלות הנכונה שתיארת. מצד האמת ברור שאין דבר כזה לאומי בלי דתי ודתי בלי לאומי כי אחד הם.

אם יש כמה קווניקים טיפשים שהחליטו לקבל את הרבנות כמרא דאתרא, זה לא מחייב אף אחד מלבדם.

נכון שהרמב"ם לא אומר ככה, אבל זה מסתדר עם הירושלמי ועוד מקורות שמובאים שם. וגם לפי הרמב"ם ברור שאם אפשר יש חיוב לבנות את המקדש גם אם עוד אין מלך מבית דוד. וגם על זה אפשר לומר את מה שאמר הרמב"ם "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו"

אבל ככה מסתבר מ"מהרה יבנה המקדש". אם המקדש יכול להיבנות מהר ממש , ואנחנו יודעים שהמשיח יגיע לפני כן, אז ברור שהוא זה שיעשה את הניסים.

וגם הרמב"ם לקראת סוף אגרת תחיית המתים כותב שהמשיח יעשה ניסים (בניגוד למשנה תורה. ובפשטות מבינים שלדעתו יש שתי אפשרויות).

אפשר לפרש שיהיו ניסים בלי קשר למשיח ויבנה המקדש עוד לפני המשיח, כמו שכתוב בירושלמי לעיל. אבל זה לא כ"כ משנה לעניינינו מה ההסבר הנכון, העקרון הוא זהה- בשביל המקדש לא צריכים לחכות למשיח.

הכוונה שבדור כלשהו הוא ייבנה (וגם ללא נס זה יכול לקחת רק כמה שנים) וזה טעם הלכתי לשימור הלכות שקשורות למקדש, כדי שכשייבנה תוך כמה שנים, אז נהיה רגילים להלכות אלו מילדות, ולא נצטרך להתרגל אליהן שוב.

במיוחד שבימי התנאים עוד היתה מסורת מדוייקת על מקום המזבח, והיה אפשרי שבכל שנה הרומאים או מלכות אחרת שתכבוש את הארץ מידם יאשרו לבנות את המקדש (כמו שקרה פעם אחת אך התבטל באמצע) או שיקום מורד ויצליח למרוד ברומאים ולבנות את המקדש (כמו שקרה כמעט במרד בר כוכבא). 

ובאותה תקופה להקים מזבח לוקח יום אחד, וההלכה היא שמקריבים קרבנות גם ללא היכל

שמהרה יבנה הכוונה ממש עכשיו וכל הכהנים יהיו שתויים (ורבי מתיר כי הוא אומר שפשוט אין לחשוש לזה ולא שהוא חולק על העקרון).

גם מהסוגיא של יום הנף כולו אסור משמע שיש מציאות פתאומית של בנית המקדש בליל ט"ז או סמוך אליו (וככה גם רש"י מסביר בפשט שם).

אם נסביר את זה בכיוון שהעלית, צריך שינתן אישור ומיד יבנו את המזבח בתוך יום או פחות מכך (וצריך גם בגדי כהונה ואני לא יודע אם היו להם אז בגדים שמורים או שהיו צריכים לתפור הכל מהר). יכול להיות. אבל לגבי שתויי יין לא נראה לי שאפשר להסביר בכיוון הזה.

הכוונה ב"מהרה ייבנה המקדש" שבקרוב תינתן האפשרות לבנות.

לא שהוא ייבנה במהירות.

אבל עוד בטרם נבנה אפשר להתחיל להקריב קרבנות, ולכן צריכים כהנים שאינם שתויים שיוכלו לעבוד.

כותב שהמשיח יעשה ניסים באגרת? לזכרוני הוא מדבר על רוח הקודש, לא על ניסים.

וגם ניסים הכוונה למופתים קטנים כמו של נביא, הרמבם מעולם לא הזכיר שהמקדש ייבנה בנס. בכל מקרה טכנולוגיית הבנייה של היום זה כמעט כמו נס בהשוואה לפעם, כך שכיום אפשר לבנות מקדש רעוע תוך כמה ימים

אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה בתחלה יראה בארץ ישראל כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו שנאמר (מלאכי ג' א') "ופתאום יבא אל היכלו האדון אש אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות". אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת יחוסו שכן אמר הקדוש ברוך הוא כשספר לנו ענין זה (זכריה ו' י"ב) "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח" ואמר ישעיהו כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה "ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה" (ישעיה נ"ג ב') ואחר שיגלה בארץ הצבי ויקבץ כל ישראל לירושלים ולשאר ארצות אז תמשך האומה ותתפשט מזרח מערב עד שיגיעו לכם אל ארץ תימן וליושבים אחריכם שכן כתוב ע"י ישעיהו (ישעיה י"ח ב') "השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בואו נהרים ארצו" "אל מקום שם ה' צבאות הר ציון". אבל כלל מעלותיו שיסופר בהם על ידי כל הנביאים משה רבינו תחלתם עד מלאכי שהוא סופם תוכל אתה ללקוט אותם מן הארבע ועשרים ספרים אבל המדה המיוחדת לו היא בשעה שיגלה יבהלו כל מלאכי ארץ משמעו ויפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו ולא יוכלו להכחישו אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם שכן אמר ישעיה בעת שספר שישמעו המלכים לו אמר (ישעיה נ"ב ט"ו) "עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו שכן אמר (ישעיה י"א ד') "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת הגלותו אלא אחר מלחמת גוג ומגוג כמו שבאר יחזקאל עליו השלום ואיני רואה שזה שעמד בארצכם יש בו מכל אלו.

לא אמרתי שלפי הרמב"ם המקדש יבנה בניסים, רק עניתי לשאלתך הקודמת שיש מקור ברמב"ם לזה שהמשיח יעשה ניסים, בניגוד לדבריו במשנה תורה.

וקצת גיגלתי והגעתי למאמר קצר, שנכתב מיד אחרי שומר החומות. המאמר צדק לחלוטין לצערנו

השולט בהר, שולט בארץ - ישראל מחר

במחשב המקלדת קשיחה ולא וירטואלית כמו בסמארטפון- אז הגישה לאמוג'י בדרך שונה:

זה השם של אחד ממנוע החיפוש שמבוסס על AI, דהיינו אינטליגנציה מלאכותית (artificial intelligence)

מה זה AI את יודעת?

זה שם כללי למחשבים ותוכנות שיכולים “לחשוב” קצת כמו בני-אדם:

להבין שפה, לזהות תמונות, ללמוד מניסיון, לענות על שאלות, ואפילו ליצור טקסט, מוזיקה או ציורים.

דוגמאות ל-AI שכבר פוגשים ביום-יום:

•ניווט כמו Waze

•המלצות ביוטיוב או ספוטיפיי

•זיהוי פנים בטלפון

•צ’אטבוטים לשירות לקוחות

אז מה זה ChatGPT?

ChatGPT הוא סוג של AI שמתמחה בשיחה.

אפשר לשאול אותו שאלות, לבקש הסברים, עזרה בלימודים, ניסוח טקסטים, רעיונות, סיכומים ועוד.

הוא פותח על-ידי חברת OpenAI

והוא עובד על בסיס קריאה ולמידה של המון טקסטים, כדי להבין איך בני-אדם כותבים ומדברים

שיש לי כזה. פשוט לא ידעתי שמכנים אותו כך. נעזרת בו לפעמים.  מאוד חביב.

זכה למצוות!

(הריבועים) +מקש ץ

נפתח חלון

ולכולם על ההשקעה. יישר כויח!

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

זה גורם לי לבכות ברגע

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

אבל הוא השתחרר ממש קצת לפני תחילת המלחמה ואז חזר לעוד ארבעה חודשים. בפועל סיים צבא+ סבב ראשון קצת לפני שחגגנו יום נישואין ראשון.

זה ממש תלוי בתפקיד, ביציאות, במקום שבו הוא משרת.

חוץ מזה, יש הבדל משמעותי בין חפש למפקד, מבחינת הפניות לקשר וגם בין קרבי לתמוך או ג'ובניק ובין קורס כזה או אחר לבין קו (וגם שם זה שאלה של עומס וסדכ).

זה מאתגר ודורש, אבל בשנתיים וחצי האחרונות המון נשים התמודדו עם זה ושרדו כדי לספר (יש הבדל בין מילואים לסדיר, אבל בבסיס זה מאוד דומה). אז ממליצה לך למצוא מישהי שמכירה אותך ועברה/ עוברת את זה, שתוכל לכוון אותך ספציפית עלייך. אם את רוצה פירוט, מוזמנת בפרטי.

צריך לדעת מה זה אומר. לא לגשת סתם ככה.

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

דוגמא משובבת לב. חכמה.

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש