בלב שממה
צועדים בתנ"ם[1] בדממה
אי שם במרחק מתעופפות, קרועות, יריעות חממה[2]
בהתר אומה רשעה את זממה[3].
רובה קשת בפִרְאוֹ[4]
חילל אדמתי
איכה אנוח? איכה אשקוט?
בהורגו חתנַי ואימי הורתי?[5]
קצר נשימה מרוב זעף
בעיני דמעות אבל ועלבון
אקשיח עורפי[6], אין בי יעף
עד אשיב לו דין וחשבון
שונאי ומשניאי שיסה בי אנחה[7]
אכה בו בצדקה[8], לא אתן לו מנוחה
עד יוסר שיקוץ שומם[9]
שלא יהיה לו מנחם
עד תוכר תהילת-יה במיוחד כשאדומם[10].
ומעתה כל יתד ובזנט שאחלוץ
יזכירו לי את חתונתו של אורבך[11]
וכל תרגיל לש"ב בצאלים
יזכיר לי את משפחת גז[12].
[1] תנועה מבצעית.
[2] חממות יישובי העוטף החרובים, או נכביר לומר חממות גוש קטיף.
[3] כאשר האומה הרשעה מתירה את הזמם שלה, שמנע ממנה להשחית.
[4] על ישמעאל נא' 'רובה קשת' ושהוא 'פרא אדם'.
[5] לקמן, אורבך וצאלה הי"ד.
[6] עם קשה עורף – חזקים בעורף!
[7] שונאיך בברכת 'למינים' ואנחה בברכת 'השיבה' הם כנגד הס"מ, וכת' הרמב"ן בסדר הויכוח שהישמעאלים הם שונאינו והמינים אויבינו.
[8] הישמאעלים קיצוניים במידת משפט, ועמ"י אמור להדריך את העולם למתק ולפשר בין הצדקה למשפט, ע"כ נכה בו בצדקה.
[9] מסגד ישמעאל מקום בית קודשנו ותפארתנו.
[10] ולך דומיה תהילה.
[11] שהתחתן שלושה חודשים בערך קודם נפילתו, כך שיתכן (בעז"ה לא, ועוד יבורר) ותדרש אשתו לחליצה.
[12] ובפרט את צאלה שנרצחה בדרך ללידה.
