אני יכולה להבין את הילד שמקנא
מקנא בחבר שלו שכל יום מגיע עם ממתק נורא מיוחד
אני מבינה את הילד שמקנא בחבר שמגיע עם לא יודעת מה מקובל אצלכם אבל נגיד איזה חולצה ממותג מטורף
שעון כנל
בקבוק או קופסת אוכל גרנדיוזיים
ילדים מקנאים וזה לא מתבטא טוב.
אני קניתי לבן שלי בתחילת שנה בקבוק מים מגניב עם ציורים וקש משוכלל. כמה ימים אחרי תחילת שנה הגננת אמרה לי שילדים אחרים מקנאים כי זה מיוחד בפער ממה שיש לילדים אחרים (בעיניי זה לא היה כזה מיוחד כמו שהוא היה חמוד ומגניב) מאותו יום הבן שלי לא לקח את הבקבוק לגן אני לא רואה שום סיבה לזה שינקר עיניים לאחרים.
אני יודעת ומבינה את הילד המקנא ולא רוצה שהבן שלי יהיה שק החבטות שלו בגלל הקנאה.
כשהבן שלי מקבל בבוקר קוביית שוקולד אני מעדיפה שיסיים לאכול את זה לפני שמגיע לגן גם מהסיבה הזאת.
יש ימים שהוא מעדיף דווקא כן לקחת את זה לגן ולהשוויץ, ב''ה שזה לא קורה יותר מידי. כי באמת לא רואה עניין. כבר בכניסה אני רואה את המבטים של הילדים - אני אישית פחות מתחברת.
ככה גדלתי וככה אני רוצה לגדל את ילדיי.
תאמיני לי שהבן שלי מטופח, לובש טומי דרך זארה ועד טימו. הוא מקבל אוכל טעים ובשפע
אבל - לא מנקר עיניים. הוא לא חריג.
ילד חריג עלול להזמין בריונות, בכל גיל.
ילדים הם לא מלאכים ולא כולם יודעים לאכול את זה שיש לאחרים יותר ממה שיש להם.
אני לרגע לא שוכחת שהם בסה''כ עדיין ילדים.
לגופו של עניין,
כמובן שילד שמתנהג כרגיל
ילד שלא מזמין אליו את הבריונות
כמובן שבמקרה כזה הבריונות ממש לא מתקבלת על הדעת ושלרגע לא יישמע מדבריי שאני מצדיקה אלימות - חס וחלילה.
לצד זה אני חושבת שקריטי להתייחס גם לצד השני של המטבע.