בזמנו שביררתי ממש נלחצתי מהסיפורים שקראתי על קומותיים רגילה והקומותיים של איקאה היית הכי נמוכה שמצאתי (בסוף לא קניתי)

והיה מאושפז עם סדק בגולגולת במשך שלושה ימים...

הוא לא שמר על כללי הבטיחות המתאימים במיטת קומתיים (עמד בה), אבל מצד שני זה לא היה מתוך השתוללות...

בגיל חמש עוד יותר קשה לשמור על כללי בטיחות כאלה. 

נראה לי שהכלל בילד שנופל הוא שצריך להיבדק אם גובה הנפילה כפול מגודלו (אשמח שתתקנו אותי אם אני טועה) - כמובן, אם יש סימנים מחשידים אחרים אז לא מתחשבים בגובה.

בכל אופן, זה יכול להיות מדד לגובה בטיחותי של מיטה לילד...

אבל לא בטוחה.

אז תנסי לראות איך אתם מגדרים אותה מכל הכיוונים בגדר גבוהה (בנוסף לבסיס).

אפשר גם מיטת חבר ולסדר אותן בצורת רי"ש, אם יש מקום...

זה גיל צעיר מדי למיטת קומותיים בעיניי. אצלנו רק מגיל 8. בגיל כזה היתה לנו מיטת חבר ואפילו מיטת מעבר.

ככה שהמיטה שלמטה שליש מימנה מתחת למיטה השנייה ככה זה יוצר מיטה קצרה יותר לבת השנתיים וחצי.

זה תופס יותר ממיטת קומותיים אבל פחות מ2 מיטות נפרדות.

לנו יש משהו כזה ואנחנו מרוצים

מיטת קומותיים חלומית 1 דוגמא 1 + נגרר ו-4 מגירות. ר.א. ריהוט

אנחנו שמים שם רק מגיל 12+ ועדיין זה מפחיד...

לדוגמא באחת האזעקות הגדולה ישנה ומרוב בהלה מהאזעקה כמעט עפה מהמיטה למעלה

באיקאה. ולא הייתי קונה שם קומתיים.

אני באופן אישי כמובן הייתי הולכת על מיטת חבר

וחלק מסדר היום זה לסגור את המיטה...

אולי למיטת גלריה, לא יודעת אם יש בתקציב.

אבל בכזה גיל אפשר לישון במיטת מעבר (יש גם מיטת מעבר נפתחת, אבל מה שאני מצאתי היה נורא יקר).

ואפשר גם לקנות מיטת חבר, ואת המיטה התחתונה לפתוח בצורה מאונכת לעליונה (בצורת ר'), כך שחלק מהמיטה התחתונה נמצא מתחת לעליונה. ככה הן תופסות פחות מקום בחדר.

אפשר גם מיטת חבר, ולסגור כל יום, אבל בד"כ זה פחות קורה... אם זה חשוב, צריך לבדוק שהמיטה קלילה מספיק כדי שאפילו הילדים יוכלו לסגור בקלות.

החדר קטן ברמה שאין מקום לזוז. כרגע יש שם ארון גדול שתופס חצי חדר והן ישנות במיטה מתקפלת רוחב 80 סמ ומיטת מעבר צמודה ובנוסף יש שם שידת החתלה ושידת משחקים. זה אולי הרבה ריהוט אבל יש לנו רק שני חדרי שינה וזאת דירה זמנית בעז"ה אז אין מחשבה לוותר על חלק מהריהוט. מנסה לראות איך מעבירה את התקופה הזאת בצורה שתהיי הגיונית ויהיה שייך לשמור על איזשהו סדר במרחב הזה..

חשבתי שלצמצם את המיטות משתי מיטות שפתוחות כל הזמן למיטת קומותיים יהיה צעד חכם..

את משקיעה מקום יקר כדי לשמר ריהוט שאין לך צורך בו כרגע, כדי להשתמש בו בעתיד.

כמה היית מוכנה לשלם - אם היית יכולה - בשביל להגדיל את החדר במטר רבוע?

אין לי מושג כמה עולה שידת החתלה. אני רק יודעת שביד2 ובאגורה אפשר למצוא כזו בקלות ובהשקעה נמוכה.

את יכולה למסור (או לנסות למכור) את הריהוט שלא מתאים לצרכים שלכם כרגע, ובהמשך לחפש כזה - אם יתעורר צורך.

בגיל חמש עדיין אפשר לישון במיטת מעבר, ואם גם ככה המגורים שלכם שם זמניים אז לא נורא שבינתיים בת החמש תישן שם.

ומיטת מעבר יותר זולה ממיטת קומתיים או אפילו מיטת חבר...

הבית הוא שלכם או בשכירות? הארון שייך לכם? הוא לא קבוע לקיר? (אני סוברת שארונות גדולים זה סתם מיותר. אם אפשר להיפטר ממנו זה הכי טוב, ולהשתמש בארונות קטנים או אפילו בשידת ההחתלה)

עוד אפשרות - לתת בהשאלה בינתיים את שידת המשחקים, ולאחסן את המשחקים בשידת ההחתלה (ואת הבגדים בארון).

תחכימי אותי..

יש לך מחסן? את שומרת בגדים לילדים?

חלק במחסן וחלק בארגז מצעים. הבגדים עצמם שבשימוש יכולים להיכנס בתוך ארון קטן או אפילו במגירון. מצעים - בארגזי מצעים או בארון נפרד (לנו יש עכשיו ארון של שתי דלתות באמבטיה בשביל מצעים).

ארון גדול תופס סתם ככה קיר שלם, בעוד שאפשר לחלק את תכולתו לארונות קטנים ולפזר אותם ברחבי החדר/הבית ואז יש קיר שלם שפנוי למיטה (ולידה אפשר להניח ארון קטן)...

ואין מקום לשים ארון מצעים לא בחדר שירות (שאין;) ולא באמבטיה.

יש חדרים שיש לך בהם שני ארונות קטנים?

אני מתעניינת כי חושבת על הבית הבא.. לא שעוברים דירה בקרוב, אבל זה מעסיק אותי, לאור הצפיפות בחדר ילדים שלנו

ובחדר הבנות יש ארון של דלת אחת ועוד ארבעה מגירונים (לפני כן היה ארון של שני דלתות לשלוש בנות).

אבל יש לנו שלושה ארגזי מצעים, אז מאחסנים בהם בגדים שלא בשימוש וגם מצעים...

לגובה- הוא לא שטח מת? לא עדיף ארון עם אכסון לגובה?

זה באמת עניין של העדפה אישית,

ואם מצאתם את מה שנוח ומתאים לכם - זה הכי חשוב!

אבל באופן כללי, אם החדר מתוכנן נכון לא אמורים להיות בו 'כל מיני פינות', וגם במקרה שכן יש אילוצים, אפשר להשקיע ולקנות ארון תואם לגודל הפינה. ארון אמור להיות יעיל יותר ולתפוס פחות מקום לעומת מגירונים באותה התכולה.

גם לנו יש מגירונים (למשחקים), אבל זה מאילוץ של תקציב, בעז"ה כשירווח נקנה ארון מותאם ואני בטוחה שזה יכיל יותר ויתפוס פחות מקום משטח החדר, וכמובן גם יהיה מסודר (כי הוא ארון של החלומות כרגע... הוא תמיד מסודר מאורגן ונקי 🤪).

ארון אחד גדול יחסית, ולא עמוק, מאשר מגרונים שתופסים שטח על הריצפה וגם נראים יותר מבולגן. ועוד יותר מאשר שידת החתלה וכד' שתופסת מלא שטח על הריצפה.

בארון אפשר להכניס הרבה, גם לגובה, ולסגור דלתות וזה נראה מסודר ונקי. וילדים לא יכולים לגעת במה שבפנים.

גם ארגזי מצעים זה משהו שמסרבל ומקשה לנקות מתחת למיטות.

אבל בסוף זה באמת ממש עניין של העדפה אישית ומה שהתרגלנו אליו בבית.

לק"י

יש לנו מפלסטיק לצעצועים וכו', והם לא הכי נוחים, חלקם נשברו.

לק"י

המגרות התפרקו תוך שנה-

ומסכימה עם השאר, שזה מפחיד בגיל 5. אפשר מיטת גלריה/ עוד מיטת מעבר/ מיטה נפתחת.

יש לנו ארון 3 דלתות בלבד בחדר ילדים

קצת קשוח אבל מסתדרים..

מתכננת להוסיף מדפי  אחסון במקום נסתר בחדר

בע"ה

אולי לתת להן לישון ראש-זנב באותה מיטה. ככה תהיה לך מיטה אחת בחדר ולכל אחת יהיה את הצד שלה במיטה.

או - פעם ראיתי מיטת מעבר מאד רחבה, כמו מיטה זוגית. שיכולים לישון בה שני ילדים יחד.

שמאודדד חשוב שלכל אחד יהיה מיטה שלו, וזה המרחב האישי שלו..

אצלנו היה תקופה שלש תייפ במיטה והיה מאוד לא מוצלח

הרגשתי שממש יוצר חסך במשהו בסיסי...

יש ילדים שדוקא אוהבים לישון יחד.

הפותחת תדע אם זה יכול להתאים או לא.

אצלי בכל אופן ישנים 5 ילדים בחדר וזה ממש ממש צפוף-

בעלי בנה מיטת מעבר שנפתחת לעוד 2,

הגדולה ישנה במיטת גלריה (שגם בעלי בנה) ומתחתיה התינוק בעריסה עדיין.

יש גם ארון 2 דלתות. וזהו.

כשהמיטות פתוחות יש מרצפת אחת בערך לעמוד עליה...

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר