לק"י

ואחד מדבר על מחלה כרגע.

לא זוכרת מה זה מה.

אין לך אפשרות ללחוץ על שם הבדיקה ולקבל פירוט?

אני ממש לחוצה אני בחול עד יום שישי

לא יודעת מה לעשות 

Igm זה אומר שיש או אין, במקרה שלך אין

מחלה פעילה

אז לפותחת

זה אומר שיש וירוס פעיל 

מצאתי את זה בגוגל (מכירה את השם של הרופא הזה בתור רופא שעובד עם מכון פוע"ה, אז מניחה שהוא אמין ומקצועי).

https://www.dr-pomp.com/post/%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%95-%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F

אם אני מבינה נכון, ממה שנראה פה זה אומר שתצטרכי יותר מעקב במהלך ההריון הזה (ואם יראו סימני אנמיה לעובר, אז יטפלו בזה בעז"ה). לא מכירה את הוירוס הזה, אבל עברתי מעקב מהסוג הזה בגלל סיבה אחרת, זה לא נורא, רק מעיק שצריך להגיע לעיתים קרובות למרפאה... ובעז"ה מקווה שהכל יהיה בסדר עם העובר.

לכמה זמן את בחו"ל? חוזרת בקרוב? 

ראיתי שהרופאת נשים הפנתה למעקב של היריון בסיכון

לק"י

כנראה שזה לא דחוף לרגע זה.

יש לך אפשרות להתקשר למוקד אחיות לשאול?

אני לא בארץ אז לא לא קיבלתי את השיחה

לא יודעת למי לפנות

אני ממש בלחץ 

ואו שהן יסבירו לך או שיתנו לך תור טלפוני דחוף לרופא.

ואחד הילדים שלי סבל ממנו.

אצלנו מדובר היה בסה"כ במחלת חום וצינון.

כדי לוודא שזה אכן זה בדקתי בגוגל ושם כתוב שנשים בהריון הן בקבוצות סיכון וצריכות לפנות לרופא, לכן הייתי פונה  אם כי כתוצאה מהניסיון לא הייתי נלחצת כ"כ. 

למה את מנסה לבדוק כל כך מוקדם?

תחכי לאיחור ורק אז תבדקי.

הלוואי

בשעה טובה 

אבל אין באמת 'משהו לעשות',

חכי עוד כמה ימים ותעשי עוד בדיקה ביתית, או עדיף בדיקת דם, ותדעי. את יכולה גם לעשות בדיקת דם כבר עכשיו, אבל זה גם יכול סתם להלחיץ לקבל בטא נמוכה מאוד מאוד( כי אם את אכן בהריון זה ממש מוקדם והבטא תצא חיובית אבל נמוכה)

בהיר אבל קיים.. בשורות טובות!

ותעשי בדיקת בטא

(ואת יכולה להגיב באותו שרשור במקום לפתוח שרשורים חדשים כל יום).

בשורות טובות!

הלוואי..

את לא צריכה לעשות משהו מיוחד

רק לבקש מרופא משפחה הפנייה לבדיקת דם - מומלץ לעשות כמה ימים אחרי איחור כדי שייצא ערך גבוה מספיק ולא תצטרכי לחזור שוב על הבדיקה כדי לוודא הכפלה

אז תעשי כמה ימים אחרי

לקבוע תור לאולטרסאןנד ראשון הלל משבוע 6-7

ואחר כך רופא נשים

אני יודעת שקשה לחכות

אבל לחזור כרגע על הבדיקה כל יום לא ממש יקדם אותך. 

אולי הייתי יכולה לרדת יותר בלי ההתקן, אין לדעת.

בתור התחלה לא הייתי מקשרת ישר להתקן ומחפשת סיבות אחרות.

אלא אם כן לא אכפת לך להוציא אותו ולנסות מה קורה בלעדיו. 

הבטן שלי כל הזמן נפוחה, חלק מזה גם שומן

וקצת קשה לי לרדת מהמשקל של הלידה

ותמיד היה לי קלי קלות לרדת..

לפעמים באלי סתם להוציא כבר את ההתקן, מפריע לי שיש לי הורמונים בגוף גם אם זה ממש קצת ואולי זה יעודד אותי להוריד אותו

פחות הייתי תולה את זה בהתקן ויותר בגיל.

עם הגיל חילוף החומרים מאט ומשתנה והירידה במשקל קשה יותר.

וגם עם מס' הלידות זה נהיה יותר קשה.

אני דווקא הפעם קצת יותר רזה מהפעמים הקודמות שהייתי עם התקן לא הורמונאלי...

מצד שני תמיד הייתי רזה בלי להתעסק בכלל במשקל ומה שאני אוכלת

אז זה ממש מבאס ובאלי למצוא את הסיבה, את מבינה?

מצד שלישי אולי באמת הגיע הזמן להפנים שצריכה לאכול כמו שצריך ונגמרה הקיטנה 😃

אני מרגישה שהשינוי אצלי ממש ניכר וזה מביך אותי במיוחד שלאחרונה יצא לי לפגוש חברות שלא פגשתי שנים ובטח הן שמו לב ממש לשינוי 😶

שאני רק אחרי 2 לידות ועליתי ממידה 32-34 למידה 40

ואגב, כמעט אף אחד מהחברות שלי לא נשארה אותו דבר אחרי הלידות

יוצאת דופן היא אחותי הגדולה שלא יודעת איך היא עושה את זה אבל היא נראית אותו דבר מגיל 17 בערך גם אחרי 3 לידות

ושצריכה גם להתאים את הבגדים למצב החדש 🤨

יש לי תקווה עדיין שבלי ההתקן אני אחזור למה שהייתי פעם..

אבל לא יכולה להוכיח

בגלל הגלולות שגרמו לי לזה החלטתי לקחת מירנה

ועכשיו בכלל מבוי סתום

זה הורמונלי.

משתדלת ממש לאכול מאוזן ובריא ומקפידה על ספורט וחיזוק הגוף.

אבל שמתי את ההתקן כשהייתי מראש במשקל הרצוי.

אני בטוחה שזה ההתקן כי אני מרגישה יותר רעבה מלפני כן.

נגיד פעם סלט היה משביע אותי בצהריים, היום חייבת גם פחמימה.

ובערב פעם הייתי מדלגת ארוחה בכיף אם לא יצא, היום אני לא מצליחה להירדם בלי ארוחה משמעותית יותר. אז אוכלת לפעמים ב22:00 או 23:00 כי יודעת שלא אצליח לדלג.

עליתי 3-4 קילו בשנה וחצי עם ההתקן.

נראה מה יהיה הלאה.

אבל אני לא הכי אוהבת לאכול בכללי

ולא שיניתי כמעט את התזונה שלי ככה שאני מאוד חוששת שזה קשור ישירות להורמונים 

מבאס..

שיש פה הרבה רגישויות שהתעצמו ונפגשו.

את האמת שלו מישהו היה שותק, הרבה כעס היה נמנע.

אם רק אמא שלך הייתה שותקת לבעלך על זה שהוא לא עשה מאה אחוז...

אם רק בעלך היה שותק ולא מתלונן שלא קיבל הערכה...

אם רק לא היה אומר לך שזהו, עכשיו הוא לא מעלה כלום...

אם רק לא היית אומרת לו שבגללו הצירים...

והוא כמובן לא היה אומר מילים לא יפות.

בקיצור, שתיקה באמת, כנראה, שווה זהב.

ואני סבורה שעכשיו הצפה והעלאה של הנושא, זה יהיה חיטוט מוקדם מדיי בפצע.

תשתקי לו קצת. תתרחקי. הוא יודע. הוא מבין שהוא התנהג מגעיל. מי אומר מילים כאלו? רק את עצמו הוא בייש.

אחר כך כשהפצעים קצת יגליד, משפט או שניים על הנושא וזה הכל. "שמע, אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה"

ובלי הרבה ניתוח של מה קרה ואיך קרה.

דווקא כשאתם בטוב, משפט אחד שניים עושים את העבודה הכי טוב.

הוא לא במגננה, הוא לא רוצה לריב עכשיו.

במקום להיות צודקת ולהכות בברזל כשהוא חם, תשתדלי להיות יותר חכמה, ולהציג את הנקודה כשאתם יותר בטוב.

תזכרי שבעצמו הוא פגע הרבה יותר מאשר בך. הוא בייש את עצמו הרבה יותר מאשר אותך.

מי מדבר ככה לאישה בחודש שמיני? להיות אדם שלא מסוגל לשלוט בעצמו זה לא מקום מכובד.

וכדאי גם לא להתחייב לכל מיני עזרות למיניהן כשאתם לא באמת רוצים. לא לסבתא, לא לאמא. את בחודש שמיני, את בעיקר צריכה מנוחה...

אז רק חיבוק נשמע כל כך לא כיף

ופעם הבאה נראלי פשוט לא להכיל ברגע שא"א

עם על הכבוד לאמא שלך ולבעלך

את לא חייבת להקשיב להם

שיפתרו ביניהם את העניינים

לא צריך להכניס אותך בכח למקום שאת לא צריכה להיכנס אליו

לא מדברים לאישה ככה. פשוט לא. (ואגב אני לא מאמינה ב''לא שולט על הדיבור שלו''.) גם לא לתת לאח שלך לפגןע בך מול כולם, ואם בעלך ואמא שלך מנסים להכניס אותך ביניהם פשוט להגיד שאת מבינה אותם אבל קשה לך לשמוע דיבורים לא חיוביים על בעלך/ אמא שלך.

אני לא חושבת שנכון שאת תבואי ותפתרי את הדברים ביניכם אחרי התנהגות שהיא חד משמעית לא מקובלת מצידו. אולי לתת לזה להתקרר קצת ולבדוק איך הוא מגיב.

ואם זה דפוס שחזור על עצמו של ריצוי מצידך ודריסה של הגבולות שלך מצד אנשים, כדאי אולי לעבוד על זה בטיפול.

לא ממקום של פיוס וריצוי ו"בוא נדבר" חמוד כזה, אלא מתוך מקום של לפתור את הדברים גם אם זה לא נעים וכיפי.

להתנצל על הדברים שאת צריכה להתנצל עליהם (אולי שלא מספיק הערכת כמה הוא עזר לאמא שלך, ועל שהערת את ההערה עם הצירים ממקום מאוד אמוציונלי) אפשר גם להתנצל קצת "מעבר למידה".

במקביל לדרוש התנצלות ולשים גבול ברור על כל הקטע של איך שהוא דיבר אלייך ובעיניי גם על הקטע שהוא הצהיר שהוא לא יעזור עם המזוודות. לקחת אחריות על מה ששלך- אבל רק על מה ששלך יחד עם הבהרה על הדברים שהוא לא היה בסדר בהם

להשפיע על הזוגיות רק מהצד שלך

את יכולה מהצד שלך בענינים טכניים לדבר כרגיל

בצורה נעימה ועניינית

ולתת לו את הזמן

כי תקשורת בין אנשים היא כמעט תמיד מעגלית

וזה כנראה יגרום לו לחזור לדבר כרגיל

זה לא אומר שאת מוותרת על השיחה החשובה על מה שהיה ועל מה שלא יכול לחזור על עצמו

אבל בינתיים אין סיבה בדברים טכניים לא לדבר כרגיל

וגם לסגל שגרה כזו שגם אם רבים

השותפות ממשיכה כרגיל

כעס יכול להשפיע על שיחות חבריות משיכה ומגע

אבל אסור לתת לו לשבור את השותפות 

בעלי היה אומר לי שלא לצפות שהוא יעלה את המזוודות

הוא היה מקבל ממני מילות גנאי

גם בלי הריון

מבחינתי אין כזה דבר התנהלות של הענשה

הבסיס תמיד צריך להישמר

אפשר לכעוס

אי אפשר לפרק את השותפות הבסיסית על מריבות

בעיניי זה לא משנה מי בא לפתור את הפלונטר

אלא איזה לקחים מפיקים ממנו

מבחינתי הלקחים היו:

1. ממשיכים תמיד להתנהל בשותפות בסיסית גם בשעת כעס

2. משתדלים לדבר תמיד יפה

3. להפחית אינטרקציה בין האמא והבעל כי מסתבר שהם לא מאד מסתדרים 

וזה נשמע לי קלאסי לתגובה של בעלך

וגם לך, שניקית את הבית של סבתא בחודש שמיני (אשרייך כאילו, אבל באיזה קטע?)

אבל עדיין, איך שהואדיבר אלייך זה על הפנים. כולל הקטע של המזוודות. ממש קו אדום.

מסכימה עם זה שהבושה זו המראה הכי טובה להתנהגות שלו. ועדיין, אם את טיפוס מרצה, ממליצה לך להתאמן על לא לרצות ואם את פגועה (ובצדק) חכי שיבוא לפייס אותך.

בסוף בסוף, תקשורת זה הדבר הכי חשוב בין בני זוג. זה מה שמחייה את הקשר או להפך

גם אם יש לך בראש את המסקנות לעתיד,  כמו שלא יעשה דברים שלא מרצון גם עבור אמא שלך, או להעריך אותו יותר, על חצייה של קו אדום מגיבים באופן לא שגרתי. ולבוא לפייס אותו בעצמך לדעתי כרגע זה לא נכון. אז לא אומרת לכם לא לדבר עד שיירד מהעץ בהכרח, אבל גם לא לבוא בגישה של "אני מפייסת". לא. אפשר לבוא בגישה של אני רוצה לדבר על מה שהיה כדי לברר איך זה לא קורה יותר לעולם כי זה היה מבזה ומשפיל

ונכון, גם לא לקבל הערכה כגבר זה קשה, אבל לא פותרים קושי בלהוסיף עוד קושי. מתאפקים עד שיש זמן מתאים לדבר ואז אומרים את הדברים בצורה נכונה

ועוד משהו - שימי גבול לחברות בינך לבין אמא שלך. במקרים כאלה של חזית של האמא מול הבעל זה הרסני. את לא חברה שלה באמת, וזה לא לגיטימי שהיא תתלונן על בעלך לידך.

חיבוק❤️

קודם כל, יש הרבה דרכים של גברים לפייס מלבד לומר "אני מתנצל" ישירות. לפעמים הם ככ מרגישים לא בסדר שבאמת מה שיוצא זו התגוננות כמו - מותחים קפיץ וכו שכתבת בתגובה אחרת

יכול להיות שהוא עדיין נסער ובהלם מעצמו וייקח לו עוד קצת זמן לרדת מהעץ

כשזה יקרה, אתם חייבים לקבוע לכם גבולות בזמן של ריב. לדעתי:

1. לא עוזבים את חדר השינה.נקודה.

2. לא מפסיקים לדבר, ומתנהלים כמו שני הורים נורמטיביים ליד הילדים. הם לא אשמים. קונפליקטים תמיד יהיו. תתעלו מעל זה.

אתם עדיין ישנים בנפרד? מי עזב את חדר השינה?

שניכם זרקתם את עצמכם ואת הצרכים שלכם מתחת לגלגלי המשפחה המורחבת שלך,

בעלך לא קיבל הודאה בטעות והוא התפרץ.

זה לא מצדיק את התגובה שלו, זה כן מצדיק את הזעם שהוא הרגיש מבפנים.

כדאי גם להתנצל על קבלת החלטות השגויה, גם על חוסר היכולת שלך לתת גיבוי להרגשה שלו, ועם זאת להבהיר שאין דבר כזה איומים או מילים פוגעניות.

לפעמים כשאנחנו לא קשובים מספיק לסימנים "חלשים" אנו מתעוררים רק בסימנים "חזקים" ואז לא מבינים למה היה צריך סימנים חזקים..

חודש שמיני זה לא הזמן לעזור כ"כ הרבה למשפחה המורחבת, לא לנקות את הבית של סבתא ולא לתת עזרה של כמה שעות לאמא.

אמא שלך טעתה לחשוב שהעזרה שהחיא ביקשה לגיטימית, ולא הצלחתם לגייס את עצמכם לומר את זה בצורה יפה, ולכן זה יצא במןרה לא יפה.

מסקנה: להבא לומר בכנות מה מרגישים ולא למתוח את החבל כי בסוף הוא יקרע.

תשמרי על המשפחה הפרטית שלך, זה חשוב תמחד ולקראת לידה במיוחד.

את אשה מדהימה ואני בטוחה שתצלחו את המשבר הזה ותצאו ממנו יותר מחוזקים.

הגבר יגיד לך- ככה אני (קפצי לי), אבל בתוך תוכו הוא קלט.

והוא עוד יותר יקלוט, אם את תהיי נחרצת ותגידי לו משפט אחד של- אני לא מוכנה כך וכך.

לא- אני מצפה שתתנצל. הנה אני הכרתי בטעות, אז בוא גם אתה.

כאן הוא כאילו ירגיש פיחות במעמד שלו.

אבל אם את ישירה, חדה, קונקרטית- הוא קולט.

זה לא דיון, זו לא חפירה, זו אמירה. שלך. אני לא מוכנה שכך יתייחסו אליי.

גבר לא יתרצה לך כמו אישה.

הוא יראה לך כאילו הוא אגוז קשה, כאילו הוא אין לו על מה להתנצל, אני טעיתי? מה פתאום

אבל את כבר שתלת לו בתודעה שככה לא מתנהגים אלייך ועלייך זה לא מקובל

השינוי כבר התחיל, גם אל את הפירות לא רואים ישר. אז אול  כדאי להניח לזה בינתיים

ואפילו אם היה מתנצל מהשפה ולחוץ, זה לא באמת היה משנה.

מה שמשנה הוא שהוא מודע לגבול שלך.

ואת זה הבהרת לו.

וזה לאט לאט.

ולפעמים גבולות אדומים נמתחים

ולפעמים יש מצבי קצה בחיים

וזה בסדר

ודווקא אני בעד לא להיות פוליטיקלי קורקט.

אבל גם להחזיק במודעות שלי איפה הצד השני עומד.

הוא אומר לך- אני עומד על זה שלא תביאי אותי למצבי מתח

ואת אומרת לו- אני עומדת על זה שתכבד אותי גם במצבי לחץ

שניכם צודקים, ושניכם צריכים להיות יותר במודעות אחד לגבי  השני

איך את יודעת שהוא קלט?

בעיני הגישה שלך מסוכנת מאוד מאוד

זה ציפיות נמוכות מהתנהגות של גבר שבסוף יממשו את עצמן

גבר יכול להיות אדם נעים בדיוק כמו אישה

בטעותם.

זה לא לצפות מהגבר שלך ציפיות נמוכות- זה להבין איך הוא עובד. זה לא להיבהל מהשרירים המדומים שלו.

ככל שהאישה תדחק בו להתנצל- הוא יתבצר. כי היא כופה את זה עליו. כי הוא מרגיש נכנע.

ככל שהיא תגיד לו מה היא רוצה ממנו- הוא יקלוט. כי החיישנים שלו מוכוונים אל הרצון שלך. 

עדיף להגיד לו- אני רוצה שתדבר אליי בכבוד במצבי לחץ
מאשר- אתה לא בסדר שאתה לא מתנצל על מה שאמרת

להתנהל כרגיל, ואפילו להביע איזושהי קרבה, יחד עם אמירה ברורה שזה לא שסלחת על צורת הדיבור או שאת מסכימה שזו אשמתך, אלא שנמאס לך להמשיך להתנהל ככה.

אולי זה שתחזרו להיות קצת יותר קרובים יעזור לו לרדת מהעץ.

ואם בכללי הוא אף פעם לא מוכן להתנצל על טעויות יש כאן בעיני נושא נוסף ששווה התבוננות.

בהצלחה רבה, מריבות בזוגיות זה הדבר הכי קשה בעולם!!!

אני לא כ"כ מבינה מה העזרה שהיא ביקשה וכמה היא לגיטימית.

בעיני אם היחסים תקינים, והורה מבקש עזרה צריך לעזור.נקודה. (יחסים תקינים זה אומר לא נצלנית, קשר בריא וכו)

אבל קשה לדעת בלי להבין. ואני בשונה מהרוב פה חושבת שהוא היה צריך לעזור בשמחה ולא בבאסה. ובוודאי לא לסרב כי אלו ההורים שלנו. והתגובה שלו כבר לגבי המזוודות מדליקה נורה אדומה.

אז תשאלי אותו ואת עצמך קודם, אם אמא שלו הייתה מבקשת ממנו /ממך אותה עזרה, איך הייתם מגיבים?

אני מניחה שהוא היה מגיב אחרת?

אם כן, תשקפי לו את התמונה. 

הורה יכול לבקש, חובה על האדם לתעדף את בן הזוג שלו. מעבר לזה שזה פסוק מפורש "על כן יעזוב איש"

זה גם הדבר הכי נכון לזוגיות. כל איש או אישה רוצים לדעת שהם במקום הראשון אצל בן או בת הזוג. עצם זה שההורים באותה רמת חשיבות או חלילה מעל, זה מתכון לאסון

ומרצה ויוצאת מגדרך כלפי כל האנשים האחרים הלא חשובים, ודווקא מול הבנאדם הכי חשוב והכי יקר לך את פתאום שמה גבול. פתאום לא מוכנה להכיל את הקושי שלו.

אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו, אני כן חושבת אבל שזה שהוא לא מוכן להתנצל זה בגלל שהוא פגוע ממך בעומק, ומרגיש שהוא פחות חשוב לך מכל האחרים.

ובעיני- אני במקומו לא הייתי מבקשת סליחה, הייתי מחכה שהצד השני יבין שצריך פה שינוי מהותי בסדר העדיפויות ובבסיס הקשר.

סליחה שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל תחשבי על זה שוב. יש פה פתח לשינוי ענק שישדרג את החיים שלך. 

לא לבקש סליחה שקרא לה ערסית? מגעילה?

השינוי בסדרי עדיפויות שנצרך הוא אצלו בלבד.

היא נשמעת אשה מהממת שדואגת לכולם וגם לבעלה! ואפילו התנצלה בפניו כשבעיניי לא היתה צריכה והוא לא.

ולא, לא צריך להשתחוות לפניו ולא משנה על איזו עזרה. 

מה זה מילות גנאי? ועוד בנוכחות אחרים?

מה זה להגיד כזה אני וזהו?

סליחה אבל ממש ממש לא התנהגות נורמטיבית.

ומה שהוא עושה עכשיו זה פאסיב אגרסיב לגמרי

לפותחת, אין לי מושג איך להגיב

בעיני איש מקצוע לייעוץ אתמול כי היום זה מילים ומחר יכול להיות דברים אחרים

ועוד קראתי פה על הצדקות כמו ככה זה גבר

אז ממש ממש לא

אף גבר שאני מכירה לא ידבר ככה לאישתו

אפילו אחד שהוא פוגעני בעיני, לא ידבר לעולם במילים גסות

מילים פוגעניות בין בני זוג זה משהו שלא עוברים עליו בשתיקה.

זה קוו אדום בקשר.

מבחינתי מילים פוגעניות צריכות טיפול דחוף בדיוק כמו נניח אם היה משתמש נגדך באלימות פיזית. מה היית עושה? היית פותרת את זה בדיבורים ופיוס או שהיית מבינה שצריך פה משהו יותר רציני מזה?

צריך טיפול רגשי בשבילו שניתן לו כלים לשלוט בעצמו . וטיפול בשבילך להעריך את עצמך יותר ולהבין שאליך לא ידברו ככה נקודה. 

זה סיוט.

נכון?

אם את מזדהה עם התיאור שלי, אולי גם העצות שאחר כך יעזרו לך. כותבת כאישה מרצה באופי שלי....

אם הדברים שכתבתי רחוקים מהמציאות שלך, פשוט אל תתייחסי - אני כמובן לא מכירה אותך מהעולם האמיתי אלא רק מכאן, אבל אולי בכ"ז זה ידבר אלייך.

בכל פעם שמשהו משתבש, מישהו לא מרוצה, מישהו כועס או מבואס, את מפייסת, מבינה ללבו, דנה לכף זכות ואם יעזור את גם מתנצלת, והאווירה נרגעת.

לאו דווקא כי את אשמה (אם כי תמיד תמצאי במה את היית יכולה לשפר או למנוע) אלא כדי להחזיר את ההרמוניה לבית ולקשר.

ובדרך כלל זה עובד וזה אחלה. אולי לפעמים עושה לך קווצ' בבטן, אבל הכעס עושה לך עוד יותר קווצ', וכשהאווירה טובה את נרגעת ושמחה.

את יודעת שיש לך המון כוח בידיים, להשרות אווירה טובה בבית (גם במשפחה המורחבת), להוריד את כל מי שטיפס על עץ גבוה מדי.

אבל לטווח הארוך... זה לא טוב.

לאט לאט נוצרת מרירות, אפילו קטנה, כזו שקל להתעלם ממנה רוב הזמן.

שאין מקום לרצונות שלך (לפחות כשמשהו משתבש), תמיד יש מישהו לפנייך. שהאחרים קצת דורכים עלייך, לא כי הם רעים אלא כי זה מה שמתאים להם.

או כי הם לא שולטים בעצמם.

או כי יש להם איזה קושי בחיים או כל דבר אחר שבו את דנה אותם לכף זכות ומבינה לליבם.

ומה עם להבין את עצמך?

שמישהו אחר יבין אותך וידון אותך לכף זכות?

את לרוב אדם צנוע ומסתדרת, יש לך את העולם הפנימי שלך ובכלל אולי כבר נכווית בעבר בציפיות שיראו אותך.

אבל מתישהו, כמו השבת הזו, זה עולה על גדותיו.

עכשיו את נקרעת בין הרצון החזק להרמוניה ולאווירה טובה, בטח כשזה על חשבון הילדים, ובין הרצון שלך שהוא יראה אותך, שהגיס ידבר אלייך יפה, שאמא שלך תעריך את ההקרבה שלך, שתרגישי טוב - מילא את אבל יש תינוק בבטן, וחוצמזה מותר שיראו אותך קצת בשלב הזה של ההריון... (אני קצת מקצינה אבל מניחה שברגעים נמוכים זו התחושה)

והעצה שלי היא - גם וגם.

מה פירוש?

לעשות מה שמתאים לך, לא מה שאת יכולה אלא ממש מה שמתאים לך מבחינה רגשית, כדי להחזיר את ההרמוניה.

וזה יכול להיות גם לבטא כעס או להחזיק בתוכך את הרגש השלילי.

לא למהר לדחוק אותו.

מצד שני כן אפשרי להרגיע את האווירה *כשמתאים לך*

ולהסכים לקבל ממנו פיוס לא ישיר, לקלוט ממנו איתותים להתקרבות ולתת לו.

אבל, וזה אבל גדול, לא לעבור הלאה כאילו לא קרה.

כאשר האווירה נרגעת קצת, מפשירה קצת, לשבת לדבר על זה, רצוי מחוץ לבית, וכן להעלות את הרגש שלך, עם התבונה הרבה שיש בך לאיך לעשות את זה נכון, כך שהוא ישמע ולא יידחק לפינה.

לא לוותר על עצמך!

לספר איך הרגשת, ומה היה לך לא נעים, לא בהאשמה אלא מתוך הכאב שלך.

לא לפחד עליו, הוא יעמוד בזה.

כלומר שני המרכיבים קריטיים - גם לתת לאווירה להפשיר כדי שתהיה קרקע טובה להמשך *באופן שעדיין מתאים לגבולות שלך*, וגם לא לבלוע את הגוש בגרון ולהמשיך הלאה אלא לפרק אותו, אחרת הוא ימשיך להצטבר.

קרקע טובה להמשך יכול להיות לבקש ממנו חיבוק, או לחזור לישון יחד בחדר (בעיניי משמעותי מאוד), או לקבל ממנו מחוות אהבה, גם אם הן מגושמות או לא מתאימות, או להכין לו אוכל כל דבר אחר שאת יודעת שמרכך את האווירה, מצדך או מצדו.

של הרבה ילדים בני שנה (וגם בגיל יותר גדול)

הציפייה שלך לא ריאלית

וההסתכלות של התנהלות של ילד כשיטה

לא תאפשר לך להתמודד נכון

כשתינוק בוכה- עוזרים לו להרגע

כשהוא גדל (אולי מגיל 3) אפשר ללמד אותו הרגעות עצמית והרגלים טובים

עד אז להבין שזו התנהגות רגילה ולעזור לו

גם בגיל חודשיים היה צורח כשלקחתם לו חפץ מסוכן מהיד ונרגע רק כשנתתם לו?

אני לא שוללת את האפשרות של תינוק מאתגר מהרגיל (על בשרי חוויתי כאלו, אחרי שחוויתי גם תינוקות רגועים וידעתי שיש הבדלים), אבל בגיל שנה הגיוני מאוד שתינוק יבכה כשירצה משהו ויירגע מיד כשיקבל אותו. אלה לא מניפולציות, זו התנהגות רגילה לגיל... (להפך, אם הןא לא היה נרגע למרות שקיבל את מה שרוצה - זה היה חריג)

השאלה איך היה כשהוא היה תינוק קטנטן. האם הוא בכה בלי הפסקה, בלי שהצלחתם למצוא מה מפריע לו?

בכל אופן, עד גיל שנה וחצי בערך הטיפול בתינוק מאתגר הוא בכיוון הפיזי ולא הנפשי/התנהגותי. ניסיתם דברים ברפואה המשלימה?

כך או כך, חיבוק על ההתמודדות!

כי בהתחלה כשהוא בכה, כנראה לצרכים שלו, נעניתם. וזה מעולה שנעניתם לו כי הוא באמת היה צריך.

עכשיו הוא אמנם תינוק עדיין אבל כבר טיפה יותר גדול וכן אפשר להפריד בין צרכים לרצונות, ולא כל רצון חייב להיענות בחיוב.

ברור שהוא יצרח גם רבע שעה ברצף עד שיקבל מה שהוא רוצה, זה מבחינתו מחיר קטן עם תמורה גדולה.אבל אל תחשבו שזו מניפולציה, זו פשוט דרך הביטוי שלו. בזמן שהוא צורח מה אתם עושים? מנסים לרצות/לפייס אותו? אם זה רצון למשהו שבעיניכם מיותר, ובטח אם הוא מסכן את עצמו - אומרים לו "לא, אסור" או "אני לא מרשה עכשיו", אפשר להציע לו חלופה למשהו אחר שהוא אוהב וסבבה לכם, ולא ממשיכים לפייס או לרצות. כן תישארו שם בשבילו, כי הוא באמת עצוב שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, ותכילו את זה. זה ממש ממש קשה ליישום, אבל - בתוככם תישארו שלווים ותגידו לעצמכם "זה רצון וכרגע זה לא מתאים. הוא בוכה כי הוא עצוב, מותר להיות עצוב. אני כאן בשבילו"

בפעמים הראשונות זה יקח נצח עד שהוא יקלוט שהצרחות לא עובדות. לאט לאט הוא יבין שכשאמרתם לא התכוונתם שלא. הוא עדיין ינסה, כי הוא ילד בריא, אבל זה יהיה קל יותר עם הזמן.

וקחי בחשבון שטנטרומים של גיל שנתיים יכולים להתחיל מעכשיו, אז שוב הרבה אורך רוח והכלה וגם הצבה של הגבולות שמתאימים לכם.

אחרי שאתם לוקחים לו משהו או מסרבים לבקשתו, תנסו להסיח את דעתו בדברים אחרים.

בן 15 חודש

בעיניי מדובר בהתנהגות הכי מתוקה שיש

יש לו רצונות, יש לו דרישות

הוא דעתן ואולי קצת עקשן

כל זה מושלם בעיניי

אני רוצה שהילד שלי יידע לעמוד על שלו

אני רוצה שיידע לדרוש את מה שרוצה

אם מדובר במשהו שכרגע אני לא מוכנה לוותר לו

לדוגמה -

מחזיק חפץ מסוכן אני לוקחת אומרת ''לא, זה מסוכן'' ומסיחה את דעתו

לא רוצה ללכת לישון? מבינה אותו. גם אני לא תמיד רוצה לישון אז שמה איזה ספר או משחק קטן במיטה שיתעסק בזה עד שיירדם

אם גם לא רוצה לשחק במיטה אז לא, תשחק בחוץ אבל אני בשלב הזה לא מתייחסת יותר מידי כדי שלא ילמד שכל פעם שיוצא מהמיטה כי לא רוצה לישון הוא יכול ליצור קרקס. ממש לא.

בעיניי זה ממש ממש מתוק

תהנו ותודו על זה

מדהים בעיניי. 

לק"י

לא הרגשתי בדיכאון, אבל כן חששתי מהלידה.

לא אוהבת ללדת, וקשה לי עם הצירים.

מאחלת לך שהלידה תהיה קלה ושמחה, ובידיים מלאות ובריאות!

אני צריכה שהשם ישלח לי כוח

הריון לא מתוכנן ולא מצליחה לעכל את האירוע ובטח שלא את הלידה

וזה בלי לדבר על ההמשך בכלל

דבר ראשון חיבוק גדול!!!

דבר דני, אולי יש פה בעצם גם הזדמנות...

בכללי קשה לך מאוד עם ההריון, אז זו יכולה להיות הזמנה בשבילך רגע לצלול לזה,

לעשות טיפול כלשהו רגשי כדי להגיע למקום יותר שלם ושמח,

דווקא כי לידה וטיפול אחרי דורשים כוח יותר מהריון אז ברור שחשוב להגיע לשלבים האלה אחרת...

ולידה שמתכוננים אליה ממש טוב יכולה (שום דבר לא בידינו ואי אפשר להבטיח כלום) אבל יש היום קורסים ממש מעניינים וחזקים ולידה אחרי הכנה משמעותית יכולה להיות חוויה חזקה ומעצימה!! (אישית לא עשיתי את כל הקורסים שהתחשק לי בגלל חוסר תקציב אבל עדיין אחרי שלמדתי הרבה לקראת הלידה הקודמת היא הייתה חוויה שונה לגמריייייייי מקודמתה , הפעם אגב אני בעומס ממש ולא התחלתי להתכונן..(

אז מקווה שזה לא מעצבן התשובה שלי אבל יכולה להיות לה הזדמנות חזקה ממש!!!

בכל מקרה אם לא מתאים לך תזרקי....

בהצלחה גדולה גדולה גדולה!!

וחיבוק גדוללללללל♡♡♡♡

הרגשתי ככה בלידה האחרונה. ממש הכחשתי את ההריון ואז פתאום קלטתי שהלידה מתקרבת ונכנסתי לחרדה.

הלכתי לדולה שעושה גם עיבוד לידה ומפגשים טיפוליים. עשינו 4 מפגשים, 2 עם בעלי 2 שלי איתה. ממש עזר לי.

יכולה לכתוב לך המלצה בפרטי אם תרצי.

ובכל מקרה גם אם תחליטי לא ללכת למשהו כזה,

ממליצה לדמיין את הלידה החלומית שלך. עם עצמך, במקלחת או במקום שיש לך פרטיות ועושה לך טוב. להזמין לך אפילו עיסוי ומשהו מפנק, לדבר עם התינוק, לראות סרטונים של תינוקות ניו בורן... מה שיכול לעבוד לך. מלא מלא בהצלחה בידיים מלאות ושיעבור הכי בקלות שאפשר! הם ברכה בסוף וזה התינוק שהכי נהנתי ממנו ואין כמוהו, באמת! 

יש לי מספר של מיילדת מדהימה שעושה הכנות ללידה ברמה הרגשית וזה פשוט פלא הדברים שהיא מצליחה לעשות.

עושה גם עיבודי לידה (אם ההרגשה היא בעקבות חידות קודמות), וגם נמצאת בקשר במהלך כל ההריון ולידה וממש מלווה גם את הלידה עצמה, בפועל או בהודעות.

אם רלוונטי אתן מספר בפרטי.

ממש מבינה את התחושה הרגשתי את זה גם רק שאני הלכתי לניתוח מתוכנן יחסית

אז שולחת לך חיבוק וחיזוק ♥️

וואו - ברית בשבת!

זה בהחלט הלם, ומאתגר - ומיוחד! ברמה שלא היה אכפת לי אם התינוק האחרון היה נולד בשבת. בעלי הרגיש אחרת חחח

ולגבי הפטריה -

את מניקה? זה כואב לך?

בעבר הרופאה נתנה לי תרופה נוזלית לפטריה לתינוק. אז לא הנקתי אז רק הוא היה צריך טיפול. אני לא זוכרת איך קראו לזה. אם את מניקה, את צריכה גם משחה לעצמך.

אני באותו סיפור , אם תינוקי בן שבוע וחצי 🙂

מתכננת לדבר עם הרופאה מחר ונראה איזה פיתרון אחר היא נותנת, כי את המשחה אני גם לא מצליחה להשיג.

אשדל לחזור לעדכן, וממליצה לך גם לדבר עם הרופאה שלך/התינוק

המון נחת! 

לערבב מים עם סודה לשתייה, לטבול בזה חיתול בד ולנקות את הפה של התינוק

אני חושבת שגם אם התינוק לא סובל מזה, חבל עלייך שתידבקי

יש ניסטטין במקום

אבל זה לא טעים

את הדקטרין אמרו לי בזמנו למרוח על הפטמה לפני ההנקה (לבן שלי היה בגיל שבוע),אבל ניסטטין מגעיל,

אל תעשי את הז שלא יירתע מההנקה, בטח בגיל הזה

אולי למרוח על מוצץ

ופטריה בפה זה לא רק סבל לו זה יכול להיות גלגל שאת תידבקי בפטמה וחוזר חלילה7לכן אם הוא יונק לא כדאי לשחק עם זה

פטריה בשד כידוע זה סבל

אני מורחת לי בערב את המשחה לנסינו

וכן זה כואב לי כשהוא יונק.

וצריכה למצוא מה בשבילו.

אז תודה על העצה של הניסטטין

ובתקווה שאשיג

להפסיק לנסינו, לדעתי זה מעודד פטריה. (לא משהו שבדקתי, מהחוויה האישית שלי).

אם יש עדיין רגישות אפשר לשים שמן קוקוס או אם יש ממש פצעים או סדקים אפשר נרסיקר.

לעצמך לכבס חזיות הנקה, להשתדל להמנע מרפידות כמה שאפשר.

ולמרוח פטריון/משחה בסגנון פעמיים ביום, לנגב טוב את הפטמה עם טטרה רטוב לפני כל הנקה. אופציה נוספת שעוזרת לי עם פטריות זה חומץ תפוחים, למהול עם קצת מים, למרוח על הפטמה. ולשתות שתי כפות בכוס.

לגבי התינוק זה כן דורש טיפול... אולי למישהו בסביבתכם יש משחה?

לנו נתנו משחה חליפית

ואני הינקתי עם פטמות סיליקון אחרי שנדבקתי כי זה ממש כואב

ולנו הרפאה אמרה למרוח אחרי הנקה כדי שישאר כמה שיותר זמן

מניחה שאת שם בסביבה, אז אם לא יצליח לצאת ידע לקרוא לך.

אם יש לך תכנון בהמשך להשתמש בארון לדברים שלא תרצי שיזיז אותם אז אולי עדיף לא להרגיל אותו שמותר להכנס לשם.

אני חושבת שלא כדאי להסכים לסגור את הדלתות. גם אם שם ספציפית יש זרימת אוויר, הוא עלול ללמוד מזה שאפשר להסתגר בכל פינה דומה, ובמקום אחר זה כן יהיה חנוק מדי ומסוכן...

אולי יש לכם אפשרות בינתיים להוציא שם את הדלתות כדי שלא תהיה בכלל הווא אמינא לסגור אותן?

וכך גם כשתרצו להשתמש שוב בארון, תחזירו את הדלתות ויהיה לו ברור שהארון עבר שינוי תפקיד והוא לא יבקש להיכנס אליו...

בכל אופן, זה באמת מתוק! אני זוכרת שאפילו כתבתי סיפור בשביל הבת הגדולה שלי (קראתי לו "הבית של איקס") כשהיא מצאה לעצמה פינה בתוך ארון ספרים שהיה אז ריק🙂 (היום כבר אין לנו מקומות ריקים בבית ב"ה🤭 אבל יש לנו עוד ילדים שאוהבים את הדברים האלה...)

להוריד דלתות זה לא ישים

גם ככה הוא כל היום מצליח לפתוח סוגי מנעולים ועוש לי סדום ועמורה בכל הארונות.

בלי דלתות אנחנו נחיה בכאוס

שם יש אויר בטוח, בשאר הארונות אין כל כך מקום

אבל אולי באמת זה הרגל לא טוב?

ננסה לחשוב על משהו

כללית הוא בגיל ההתבגרות די קשה לשנות את רצונותיו ואני משתדלת להאבק רק על מה שקריטי

(נגיד אני לא מרשה להסתובב בלי טיטול.. מצידו הוא חושב שהוא יכול לעשות בשירותים)

(אגב, יש ילדים בגיל הזה שנגמלים😜 אבל זה בהחלט משהו שצריך להתאים לאמא קודם כול...)

יכול להיות שבאמת לא שווה להתעקש על זה עכשיו... הוא קטן, ויוכל לשנות הרגלים בהמשך.

אם את בטוחה שאין בזה סכנה (בשבילו, כמובן, הכלים במטבח זה מילא😉) - אז תאפשרי לו וזהו. באמת צריך לבחור את המלחמות לפעמים...

מבחינה טכנית או להוריד את הדלתות או לשים נעילה שלא יוכל לפתוח את הארון.

מבחינה מהותית יותר קל לשים את הגבול שלא נכנסים למקום חשוך וסגור לגמרי,

מאשר למשל להפריד בין ארון סגור למכונות ל"ע או מקרר.

את המקרר הוא לא יודע לפתוח לבד אבל זה ענין של זמן...

אם את חוששת שלא יצליח לצאת אז להתאמן איתו קצת על לפתוח מבפנים.

ואת יכולה גם לשים משהו על אחת הדלתות שלא יסגר עד הסוף.

והוא נשמע מתוק דבש

שהפרשנות הזו אפילו לא עלתה בדעתי

אולי תקני לו אוהל קטן כזה שישים בו משחקים וישב בו?

60 ב18.9

אני הזמנתי מעליאקספרס

מעולות 🙂

מעניין...

זה נוח? מכונה רגילה (הכוונה שלא. איך כביסה עדינה) ומייבש עובד או הורס?

יש מצב שזה פחות סופג מבהתחלה..

אם משקיעים יותר אז כמובן שחשוב לעשות לפי ההוראות. 

מעליאקספרס כנל

יפות כאלה עם דוגמאות פרחוניות מאחורה.

לשים לב שזה אטום לנוזלים!

מתכבס מצויין עם כל הכביסות.

זה נמכר בד"כ בשישיות, לדעתי כדאי 12 (זה מלא פעמים נעלם בכביסה או שמתגלגל לכל יני פינות, לפחות אצלי)

פעמיים קניתי מעליאקספרס אבל הן לא היו אטומות לנוזלים. התאימו לי רק בשלב מאוד מאוחר של ההנקה, כשכבר היו רק ממש מעט טפטופים מידי פעם.

(האמת שמאז קניתי רפידות הנקה רב פעמיות של לנסינו, שהן כן אטומות לנוזלים. אבל גם הן פחות טובות לי מהחד פעמיות).

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: עזרו לי בבקשה לבחור!

₪12.66 | 6Pcs סיעוד רפידות 6 יח'\סט רחיץ שד הנקה סופר לספיגה מחצלת עבור אמא עמיד למים האכלת Pad לשימוש חוזר ספקי

6Pcs סיעוד רפידות 6 יח

מוצר גאוני!

השתמשתי מלא בשתי הלידות.

רפידות סיליקון- Lili Pads רב פעמי

זה מתלבש ממש כמו פקק שחוסם את יציאת החלב.

מנע לי דליפות בצורה מצוינת

לי זה גם היה נח ונעם על הגוף

וגם בעיקר והכי חשוב בעיניי, לא רואים את זה מבחוץ כמו שאפשר לראות רפידות חד פעמיות (אולי זה רק רגישות שלי ולא באמת רואים)

אבל כמובן הנקתי/ שאבתי כל כמה שעות