בסופו של דבר, גם במשפחה קטנה באיזה שהוא שלב הדברים יתהפכו, כי לסבא וסבתא כבר אין כח לארח כי הם מבוגרים וקשה להם - ילכן הם יתחיחו ללכת אל הילדים. במקרה שלך, נשמע שלהורים אין כוח כשזה מגיע לאירוח של משפחה כל כך ברוכת ילדים.

בטח לא האחים, ההורים בהחלט מזמינים לעיתים, והם באים לפעמים.
הנקודה כאן שלא יכולה להזמין את אחיי, הם לא יבואו לאיזורנו.
אני אמפטית ומבינה, אבל כשיש כוח לארח משפחה שלמה על כל אחיה שכל הילדים יחד הם יותר מעשרה, ואותנו לא אפילו לבד...זה כבר פוגע וכנראה עניין אחר שאת לא תביני.

טעות שלי

וברור לי שלהזמין משפחה של עשר נפשות שחלקם כבר מתבגרים זה משימה כבדה.

ולגבי הצורך בפינוק, ברור שבכל גיל צריך פינוק וכולם רוצים שיראו אותם אבל שאני רוצה שבת להתפנק אני לא מצפה ממישהו אחר לפנק אותי אלא דואגת לאוכל טעים שאני מכינה או קונה ומתפנקת באופן אחר.

אני אדם בוגר, אני בחרתי ללדת הרבה ילדים, יש לבחירה שלי משמעות

ואם אני רוצה שהילדים שלי יחוו משפחה אני אדאג להזמין או ליזום 

גם אם תציעו להביא חלק מהאוכל, מצעים, לעזור במהלך השבת וכו', עדיין לא תתקבלו ברצון?

ץתמיד עוזרים, הכל נשאר נקי
עוזרים עם האוכל.
אני ייקית בהכל.
גם בביתי מלון משאירה נקי אחריי, מקפלת הכל וכו.
אנחנו לא ברברים חלילה
 

ובשביל שהילדים כן יחוו את סבא וסבתא אפשר לשלוח אותם לשם לבד באוטובוס. כל פעם ילד או 2 או 3 מידי פעם כשנוח להורים.

עוד אופציה שיכולה לעזור לך- לסוע ביום חול רק את או עם עוד ילד אחד להורים שלך. להנות מהרוגע, לאכול אתם ארוחת ערב, להשאר לישון שם, בבוקר אם הם בבית לאכול איתם ארוחת בוקר. אני עושה את זה לפעמים וזה ממש נחמד. למרות שההורים שלי עובדים ולא נמצאים כל הזמן בבית. 

האמת שאצלנו זה הפוך - אנחנו מעצמנו מעדיפים כבר לא לנסוע לשבתות, כי זה פרויקט גדול בשבילנו...

אז שולחים את הילדים בהרכבים שונים לשבתות אצל סבא וסבתא, ונפגשים מדי פעם באמצע שבוע. ופעם בחצי שנה או יותר באים כולנו לשבת (בדרך כלל שבת משפחתית בהרכב מלא, שגם ככה דורשת לוגיסטיקה).

תגובה של: "מה יש להם לעשות פה?"
הלוואי והיינו מוזמנים באהבה אפילו יום אחד באמצע שבוע...
ב"ה בית גדול, הורים מתפקדים,טסים הרבה, נהנים מהכל.
שוכחים אותנו.

נשמע שאת פשוט רוצה ש"יראו" אותך את הצרכים, הרצונות שלך. את הרצון להיות שוב ילדה קטנה של אמא.

מבינה אותך ממש. לא יודעת איפה את ממוקמת במשפחה, אבל זה קורה לפעמים.

מבינה ממש את הרצון הזה להיות שוב הילדה שדואגים לה, אבל לפעמים זה לא קורה או לא קורה איתך ועם אחרים זה כן, בעיני תנסי לשחרר

יותר רוצה קרבה, משפחתיות (יש לנו בבית ב"ה, אבל המורחבת...גיסים, אחים,אחיינים, סבא סבתא. בצד שלי זה לא קיים.
תודה על התמיכה .

אלא במשהו עמוק מזה. עצוב ממש

מתפללת בשבילכם שמשהו בכל זאת ייפתח אצל הורייך.

ולפחות את יודעת עכשיו איך *לא* להתנהג כשתהיי בע"ה סבתא...❤️

עוזרים עם הכלים?

מביאים מצעים?

אני מאחרת המון אבל הרבה ילדים זה ממש לא קל לארח

אני בנאדם מאוד אמפתי, ומבינה תמיד את הצד השני, אין לי דרישות, משפחתנו הגדולה מגובשת, נעימה וכיפית.
אין לי בעיה שלא מארחים אותנו, הכל טוב הכל מובן. נכון,אנחנו משפחה גדולה, מתפנקים בבית מלון, בעוגה טעימה ביתית, מסעדה- תודה למי שהציעה, זה קיים ב"ה.
אבל עדיין זה לא כמו משפחה מורחבת, לא כמו אמאואבא, אחים, גיסים.
העניין הוא שכולם יחדיו מוזמנים כולל הנשואים שעדיין ללא ילדים, אני לא מצפה שיזמינו לכל שבת שכולם מגיעים, גם לנו זה קשה ולא הייתי ממהרת להגיע אחת לחודש. אבל לפחות פעמיים בשנה, להזמין, להביע געגוע. כמובן שאם הוריי חלילה לא היו מסוגלים לארח לא הייתי מעלה זאת על דעתי. וכמובן שאני מביאה מצעים, מגבות,אוכל, כל מה שיכול לסייע
יצאתי מקבוצות וואטסאפ משפחתיות כי נמאס לראות בכל מוצ"ש את ההבדלה המשותפת. הסיפורים, הצחוקים, החוויות.(מעט מורכב להסביר את העניין של האירוח אצלנו, כל אחד והסיבה שלו, לא אפרט כדי לא להיחשף חוץ מהוריי ועוד אח לא מגיעים אלינו מסיבותיהם שלהם...).
הורי באים אלינו פעם- פעמיים בשנה, ושולחים לילדיי מתנות, כסף, אבל עדיין הקרבה, השיח איתם הכל חסר.
חוששת מריחוק, שמשנה לשנה מתחיל להתעצם. הילדים מתגעגעים ורוצים גם אני, אבל לא מראה להם את זה...
 

גם ככה פגועה.
מפחדת ממש, פשוט זו ההרגשה- פחד.

אבל ביקשתי לבוא בקיץ... כמובן שנגיע זו כבר לא שאלה, הגדולים ילחצו עלינו ועליהם.(מגיעה גם בלי הזמנה  
אז זו ממש נחמה.

אבל לא חסר לי לבוא כמו לשמוע שמתגעגעים, שאנחנו חסרים
"מתגעגעת ממש, רוצה לראות אותכם אבל קשה לי"...גם משפט מנחם. 

נסתרת עמוקה.

פשוט למה להזמין משפחה גדולה, כשאפשר להזמין משפחה קטנה יותר??
בשביל מה להשקיע סתם.

ההורים שלי אוהבים טלוויזיה, להרגשתי אירוח שלנו מונע מהם צפיה וזמן שקט. זה מובן, אבל לי קשה לקבל את זה שכולם מגיעים ואנחנו לא.

מצד שני, אולי גם להורים שלך קשה.

קודם כל יש את עניין ההזדקנות והכוחות שפוחתים עם הגיל. יכול להיות שלארח משפחה כזו גדולה ב"ה זה עומס לא רק טכני. זה הרבה יותר רעש, התשומת לב צריכה להתחלק עם הרבה יותר אנשים, זה חוץ מהעבודה הרבה יותר. תחשבי שאנשים שהתרגלו לאורח חיים מסויים, לשקט שלהם להרגלים שלהם, פתאום באים ושבת שלמה הם צריכים להתמודד עם דברים שאולי קשים להם, במקום לנוח בשבת, הם עובדים קשה. )פיזית ונפשית) ובגלל שאת אומרת שהם לא רוצים לארח לשבת גם רק כמה ילדים, תנסי לחשוב איפה הילדים היקרים שלך אולי לא מסתדרים עם החוקים/ ההרגלים של הסבים. (אולי קופצים על הספה? אולי רבים או צועקים? אולי לא מקבלים את הבקשות של סבתא? אולי מלכלכים/מבלגנים יותר? אולי הרבה דברים) אבל להסתכל במשקפיים של אמא שלך אולי יעזור להבין אותה.

נראה שאם תביני אותה יותר תוכלי לשוחח איתה עם פחות מטען רגשי והאשמות כלפיה. תוכלי להגיד לה בצורה נינוחה ונקייה מה חסר לך ממנה, תוכלי להגיד שהיחסים ביניכן חשובים לך. להסביר לה יותר את מה שאת מרגישה בלי שהיא תרגיש מאויימת. אולי אם תפתחו את הלב דברים יראו אחרת. נשמע שיותר מהכל את פשוט רוצה להרגיש שאמא שלך אוהבת אותך ורוצה בקרבתך. זה מה שכל בן אדם בכל גיל רוצה מהוריו, לא?

ואולי גם לאמא שלך יש רגשות שהיא תשמח לחלוק?

אני יכולה ממש להבין את ההרגשה. גם אצלינו העניינים הללו לא פשוטים, מסיבות אחרות... אני ממש משתדלת לשחרר. בא לי לצאת מהבית לשבת, נוסעים לחמותי. מזמינה את אחים שלי אלי לפעמים. גם אמא שלי באה לשבת פעם ב... ואנחנו אצלה משהו כמו פעם, פעמיים בשנה... 

תודה על האמפתיה והכל
אני אחרי, לנסות להבין רגשות, להביא מצעים ואוכל, לדבר עם הילדים להתנהג יפה (שניים אצלי עם אלמות סלקטיבית, כולם ילדים טובים, אפילו קצת חננות, האחרונים לקפוץ על הספה )

הסברת נכון, כל מה שאני רוצה זה סוג של קרבה משפחתית, אהבה, שייכות.
לצאת מהבית לשבת, יש חברות, יש ביתי מלון, יש את הצד של בעלי.
כל אישה רוצה סוג של קרבה לאמא, לאבא שלה. להרגיש מוערכת ושמתגעגעים אליה לכל הפחות.

כשאין את זה, זה חסר.
אהבתי מה שהוספת על שיח אני והיא על מה שמרגישה וכו, אני מאוד מסתכלת דרך העיניים של אמא שלי, מבינה ורוצה שיהיה להם טוב (כי אין צורך להתאמץ בשבילנו) אך באופן טבעי זה גורים לנו לריחוק מהם- ומזה בדיוק אני חוששת.

ואין לי עשרה ילדים

יצא לי לראות כל מיני דינמיקות משפחתיות, ותדעי לך שלפעמים זה ממש מפתיע איך ההורים מתייחסים לילד אחד כאילו תמיד הוא הקטן והוא צריך עזרה (גם כשכבר יש לו משלו 6-7-8 ילדים), ולילד אחר כאילו הוא לעולם לא אמור בכלל להביע 'נזקקות' וסוג של לחסום כל טענה שנשמעת בכיוון,

או להתייחס לאחד הילדים כאילו הוא החסר שיקול דעת גם כשהילד כבר בן 50 והצליח יפה בחיים ותמיד במבט ביקורתי של הוא לא מבין כלום.

וזה מצער ממש. וזה אנשים שנראים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה. ממש תמוה וממש מכאיב.

אם נשמע לך מתאים, יכול להיות שבמקומך הייתי מנסה לברר בעדינות עם אמא על מה ולמה זה ככה. לא בהטחת טענות כמובן, את גם לא נשמעת כזו בכלל, אלא כלפתוח מולה את ההרגשה שלך. בסגנון של, 'מעניין אותי להבין, ואני לא שופטת בכלל, אבל את מארחת גם יותר אנשים מאיתנו בפעם אחת. יש משהו שאנחנו עושים שמרחיק אותך מלהזמין אותנו? חשוב לנו מאוד קשר איתכם, הילדים מתגעגעים ושואלים אם נהיה אצלכם מתישהו, אנחנו כמובן נעשה מה שצריך להקל על הארוח שלנו, אבל אשמח לדעת אם יש משהו שעוצר אותך מלהזמין. בסוף את אמא שלי, אני לא מבקשת להעביר אליך שום אחריות על בחירות שעשיתי בעצמי, אבל אשמח לדעת אם יש מה שאני יכולה לעשות כדי שיהיה ביננו קשר יותר רציף והילדים יחוו יותר סבא וסבתא'

וחיבוק, את נשמעת מיוחדת ממש 🤍

והעצות.
בהחלט לוקחת לתשומת ליבי.

והיתה תקופה שבה האחים הנושאים היו מגיעים לשבת כולם יחד אחת ל..

חוץ ממני ..גם בגלל כמות הילדים..

וחלק חילונים ונוסעים בשבת

אז רק אנחנו נאשרנו מבחוץ

שבת ועוד ועוד וחגים

וגם לי זה היה מעורר תכלס קנאה כי הרגשתי מנותקת

התשדלנו לבקר ביום חול אחת ל

אבל גרנו רחוק

וזה היה רק לפגוש את ההורים

יצא לי לא לראות את אח שלי שנה וחצי בערך!

בסוף הפתרון שמצאתי היה ליזום מפגשים משפחתיים בחגים..יוצא פעם-פעמיים בשנה..

זה עדיין כלום

אבל לפחות משהו

תודה על הרעיונות...

שגם לא נעים לי להעמיס על אמא שלי או חמותי וגם אני ממש מעדיפה להיות בבית שלי כי הילדים חלקם כבר גדלו ולכולם יש את החברים והחברות שלהם...

ונכון פעם בשנה או אפילו פעמיים בא לי להיפגש אצל חמותי, אצל אמא שלי לא... אן סיכוי כי היא טיפוס עצבני ומלא ילדים גורם לה למתח ועצבים עוד יותר ואז לא נעים להיות אצלה.

יוצא לנו פעם גג פעמיים בשנה להיות אצל חמי וחמותי. וזה נחמד וזה גם לא תמיד נסבל אם באים עוד אחים כי כבר צפוף ובלאגן ואני רואה איך חמותי נגמרת. אז מה זה שווה?!?!

לכן אני מזמינה אותה אלינו בשמחה. למה אני אמורה ליפול על מישהו עם כל החבורה שלי?!?!

אם את מתגעגעת ואני הכי מבינה תזמיני את.. אם בא לך להתפנק תקבעי איזה יום לבד לבוא לאימך ולאכול אצלה צהריים. אני קובעת עם אמא שלי בבית קפה ומבחינתי זה הכי אידאלי... פעם ב היא קופצת לפגוש את הילדים. יש בחופשים או בחגים מפגשי משפחות. יש הרבה אלטרנטיבות אבל לארח 10 ילדים??? נראה לי לא הגיוני. אני מעמידה את עצמי במקום אמא שלי או חמותי (לי יש מעל 5. ולא נוקבת כמה בכוונה) ואני אומרת לעצמי אין מצב שאני נופלת עליהן. זה יתיש אותן

לכן אני מאוד מבינה את אמא שלך.. לדעתי את איפשהו צריכה להשלים עם זה במצב הנוכחי ולמצוא אלטרנטיבות אחרות למפגשים.

מקווה שלא ביאסתי. אבל זו המציאות.

בהצלחה אהובה

הרבה נקודות שהעלית שאלו וכתבו ועניתי.
לא אחפור שוב, הרעיונות היפים שהבאת נוסו והסברתי למה לר רלוונטי שנזמין או ניפגש באמצע שבוע.
מעט יותר מורכב...
אם מעניין אותך, דפדפי אחורה ותראי תגובותיי..
הוריי בריאים ב"ה צעירים בנפשם וגופם, גם את כאמא לא תארח את כל הילדים ובת אחת לא כי לה יש יותר ילדים...סתם נקודה למחשבה.

אני לא נפגעת שהיא מארחת יותר את הצעירים עם מעט הילדים ....

קשה לה שבאים עם הרבה ילדים זה מעמיס עליה. לכן כולנו אלה עם המעל 4 כבר בקושי באים שבת. . .

אני כן רואה בזה משהו לגיטימי...שאץ אלה עם המעט היא מארחת מלא ואותי בקושי. אבל זו ההסתכלות שלי כמובן .. חמותי וחמי הם צעירים מאוד יחסית פחות מ60.

ועדיין נראה לי לא הגיוני להעמיס לא קשור לגיל. אני בת 30 פלוס וקשה לי לארח משפחות עם 4 ילדים ויותר. אז אני מבינה אותם.

שוב זו הסתכלות שלי. אולי מנקודת מבטך לך היה בכיף לארח במקום אמא שלך או חמותך כמות גדולה של אורחים. לי קל להבין אותם כי אני בעצמי מותשת מלארח.

אני מאוד התחברתי לזה שאמא שלך לא מארחת. אני הכי מבינה אותה. לכן כותבת לך מראות עיני. שחווה אותו דבר וכל כך מבינה את חמותי 

אצל המשפחה של בעלי בדרכ יוזמים פעם/פעמיים בשנה שבת שכולם יחד נפגשים אבל לא בבית של ההורים אלא שוכרים וילה כי באמת כמו שתיארת יש עומס של ילדים וצריך מקום גדול מאוד ב'ה

אז אולי זה יכול להיות פתרון ורק תתארגנו על אוכל ביתי כמו שאמרת שאת רוצה

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

לק"י

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.

יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה

זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..

קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...

מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים

בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.

נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)

לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.

אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.

ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.

ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).

לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...