קטנטן בן שלושה חודשים. ילד שלישי. את השניים לפניו הנקתי שנתיים פלוס בלי בעיות. שמחתי שהפעם אני לא חוזרת לעבודה אז יהיה כיף רק להניק, בלי שאיבות.
אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. זה פשוט לא הלך… לא מתחבר טוב, מתחבר ומתנתק, לא רוצה לינוק.
בגיל חודשיים אחרי שראינו ירידה באחוזונים התחלתי לתת תמ״ל. המשכתי להניק, אבל לאט לאט (או מהר מהר) התחיל לסרב להנקה במהלך היום, ונשארנו עם הנקות בעיקר בלילה. ויש גם לילות שמסרב לינוק ואני נותנת בקבוק.
התייעצתי עם יועצת הנקה מומלצת, לא היו לה יותר מדי בשורות. בעיקר לשאוב כדי לשמור על תפוקת החלב. אז התחלתי לשאוב. בערב כשהולך לישון וקיוויתי גם לשאוב במהלך היום. אבל יש עוד שני ילדים בבית, ובחודש האחרון אחת הייתה חולה שבוע פלוס בבית עם שפעת, עוד אחד גם איזה יומיים בבית. מעבר לזה שנגמרתי, גם לא יכולתי לשאוב ואפילו לא לנסות להתעקש יותר עם הקטן על הנקה.
והיום זיהיתי הפרשות פוריות. המחזור שלי יגיע בקרוב.
ואני שבורה. כי זו ההוכחה הסופית לכמה מעט הוא יונק באמת.
שכנעתי את עצמי שכל עוד הוא יונק בלילה יהיה פחות או יותר בסדר, אבל ההפרשות היום הוכיחו שלא…
ואני שבורה. עם דמעות בעיניים. כבר רואה את הסוף הסופי של ההנקה, כי בניגוד לשניים הקודמים ממש לא נראה שהוא משתגע על הנקה, ועכשיו יגיע המחזור ומי יודע מה זה יעשה לחלב (שכבר לא רב במיוחד בשלב הזה גם ככה בגלל כל הסיפור).
עצובה בשבילו שהוא לא יזכה לשנתיים של חלב אם, כנראה גם לא שנה. אני אופתע אם זה יחזיק יותר מכמה חודשים במצב הנוכחי.
ועצובה בשבילי כי זה כנראה הילד האחרון שלי ולא ככה ראיתי את חוויית גידול התינוק האחרונה שלי.
ממש ממש עצוב לי.
הקודמת הייתה הרבה יותר קשה - בדיעבד גילינו לשון קשורה, אבל לדעתי היו לה עוד קשיים לא ברורים. ובאמת אחרי ניסיונות קשים הפסקתי להיניק אותה מוקדם מהרצוי מבחינתי. הנוכחית הייתה עם לשון קשורה (שניתקנו) ועם קשיים ביניקה (שנפתרו בסוף אצל אוסתויפאט, אבל עד אז תיספתי בתמ"ל). כיום היא יונקת מלא, אבל עדיין מדי פעם היא מתפתלת נורא בהנקה מסיבה לא ברורה, וזה קשה ככה... אמורה ללכת איתה שוב לאוסתיופאט כדי לנסות לפתור את העניין.
