ובאמת הרבה מיילדות מעדיפות שילחצו ככה,

חוץ מסיכון לקרעים זה דופק את רצפת האגן פחד.

יכול לקחת שנים כדי לתקן את הנזקים האלו.

ממש עצוב שעדיין הגישה הזאת קיימת בשגרה (מקרי חירום זה משהו אחר)

ואגב גם בשירותים לא נכון ללחוץ ככה, רק אומרת..

המיילדת ממש כעסה עליי שלא הקשבתי לה כביכול...

ולבסוף עשיתי כמו שאמרה ונקרעתי

נכון שיש כאלו שלא ייקרעו אבל חשוב לעלות את המודעות לזה לדעתי...

היית עם אפידורל? 

ונכון לא בטוח הקרעים היו בגלל זה, 

לצערי היו עוד הרבה דברים שביאסו אותי ועשו לי רע לגבי המיילדת הספציפית הזאת...

אבל בלי קשר אני חושבת שכשיש מודעות למיילדת לצורה הנכונה שבה צריך ללחוץ+ ידע שהיולדת מגיעה איתו אפשר לעבוד בשיתוף פעולה יפה

והיא ככה תוכל באמת לתמוך ולעזור ולא לעשות את הפעולה ההפוכה שזה מה שקרה אצלי... 

אצלי היא פשוט היתה בגישה מאוד מאוד מיושנת בכל שלבי הלידה, ואני דווקא באתי עם ידע, והיא חשבה שאני באה באנטי ולא הבינה

שאני בסה"כ רוצה לשמור על עצמי... 

ההמלצות שלה היו בדיוק להפך ממה שממליצים כמו לדוג' היא אמרה לי בצירי לחץ לשכב שכיבה מלאה על המיטה (אפילו בלי אפשרות לכוונן את המיטה!!) ואני בלי אפידורל כן? (כמובן שלא הסכמתי בכל אופן)

וביקשה לכווץ את הפה ולדחוף , שההמלצה היא להרפות את הפה ולעשות נשיפות וזה מה שעשיתי והיא כעסה עליי..

ביקשה שהברכיים יהיו כלפי חוץ, וזה לא נכון!!! בשלב שהעובר כבר בשלבי יציאה ההמלצה היא ברכיים כלפי פנים!... 

ועוד הרבה שפשוט הראו כמה היא בגישה מיושנת, זה בעייניי גובל בחוסר מקצועיות 

אפשר לראות תמונות שלו בגוגל...

הוא חשוב להרבה פעולות ביום יום גם בלי קשר ללידה 

מכירה את זה שנושפים אוויר עד שהוא נגמר ואז "נושפים עוד"?

כלומר ממש מהדקים את הבטן לגב, אז בעצם מכווצים את הרחב בטני.

כלומר התנועה בציר צריכה להיות כמו יצירת ואקום כזה מרום הבטן והלחץ הזה דוחף את התינוק החוצה.

לא שלוחצים מלמטה מהאגן.

האמת קשה להסביר במילים אולימיש סרטונים.

הקוביות זה הישר ביטני, שאחראי על כיפוף. הוא דווקא הכי שיטחי וחיצוני

השריר הרחב ביטני אחרי על ייצוב, והוא ממש מקיף את הבטן כמו מחוך. פעולה של השריר הזה נותנת לחץ על חלל הבטן מכל הכיוונים. 

רחב בטני

אבל ברור שצריך ללחוץ לכיוון פתח היציאה של התינוק ולא לכיוון האגן

זה 2 פתחים שונים

לא משהו שמצריך תרגול אלא הבנה לאיפה ללחוץ

מכווצים את שרירי הנרתיק

זה לא מכווץ את שרירי האגן ולכן לא צריך להרפות אותם

אף פעם לא אמרו לי איך ללחוץ

רק אמרו ללחוץ 

לא סתם צריך לתרגל כי צריך לזהות מה הכוונה להרפות ואיך לעשות את זה ואיך מרגיש הרחב הבטני כשדוחפים משם, זה לא מגיע באוטומאט...

ונכון כולם אומרים ללחוץ וזה לא בדיוק ברור איך... אבל לפעמים הגוף עושה את העבודה לבד מהעוצמה של הציר...

זה היה הגיוני ללחוץ לשם ולא הצריך תרגול

זה נראה לי בעיקר מודעות בסיסית של מבנה הגוף

אלא מאיפה ללחוץ.

האם מרום הבטן (רחב בטני)

או מלמטה, משרירי האגן שזה גורם ללחץ חזק על רצפת האגן ודופק אותה.

כדי להבין את ההבדל אפשר לתרגל כך:

לקחת נשימה עמוקה, לעצור את הנשימה וללחוץ, להרגיש את הלחץ למטה, זה לא טוב.

לקחת נשימה עמוקה, לנשוף הכל הכל החוצה, עוד יותר החוצה, ממש להוציא את כל טיפת האוויר שיש.

זה לא באמת תרגיל לסחיטת ריאות, אבל כשמוציאים אוויר מרגישים את הבטן מתהדקת לגב- זה הרחב בטני ומשם צריכה לצאת התנועה.

תנסי להדק את הבטן לגב ולהרגיש את רצפת האגן משוחררת, זה ההבדל בעצם.

בזמן אמת לי לא היה קל להתמיד בתנועה הזאת, זה מצריך ריכוז.

של הנרתיק הם לא השרירים של האגן ולכן לא משפיעים עליהם ולכן האגן יכול להישאר רפוי כשלוחצים גם אם לא מתרגלים מה שאמרת

פשוט צריך לא להתבלבל ביניהם

(אף פעם לא סבלתי מבעיה של רצפת האגן)

אבל אם בצירי לחץ שריר השמונה נשאר רפוי כנראה שזה בא אצלך טבעי,

לרוב האנשים אני חושבת שזה לא ככה.

נגיד גם כשיש עצירות יש כאלה שלוקחים אוויר, עוצרים את הנשימה וזה עוזר להם ללחוץ, עצירת הנשימה זה סימן שהם לא לוחצים טוב.

אסור לעצור את הנשימה, הפוך צריך להוציא את האוויר הכי שאפשר.

וגם כל מה שכתבתי בשרשור היה קצת בשביל להמחיש, לא בשביל שמישהי תעשה משהו על סמך זה, אלא שתבדוק ותברר בעצמה.

נטו בשביל המודעות.

לכיוון האזור

העניין הוא להפך הרפיה ונשיפות בצורה מסוימת וצריך מודעות לרחב הבטני 

אבל בלי קשר יש כאלו שלא יעשו את זה ויצאו בלי הרבה נזקים

ולא רק שמסיימים ללידה, זה ממש לא פשוט לשלוט ככה. בטח לא בלידה עם אפידורל, ולכן קל יותר להדריך כך בלידה.

מי שזה חשוב לה יכולה להתכונן, אבל לא חושבת שזה תפקיד של מיילדת

האחריות היא של היולדת וחייב הרבה תרגול לזה, מודה שלא הספקתי מספיק לתרגל, באתי בעיקר עם המודעות והידע

אבל ברגע שמיילדת אפילו לא מודעת לידע הקריטי הזה כל מהלך הלידה משתנה... (הרחבתי למעלה)

אני אחרי 3 לידות שבכל אחת שאלתי את המיילדת איך בדיוק ללחוץ וכל אחת אמרה לי ללחוץ כמו בשירותים

ואכן רצפת האגן שלי נדפקה מלידה ללידה ברמה שאני מתקשה בפעולות יומיומיות רק מהשריר הזה!!

מזה רחב בטני?....

כתבו כאן יפה על הרחב הבטני בתגובה של רקלתשוהנ

לא יודעת אם הביטוי ללחיץ הוא ביטוי נכון כמו איך לנשוף את האויר יש צורה שמרוקנת את הסרעפת ויש צורה שדוחפת את הבטן כלפי מטה כאילו מפעילה את הלחץ על השריר הרוחבי של הבטן התחתונה ומפעילה לחץ כלפי מטה.

קצת כמו שמנפחים בלון צריך לשאוף אויר ולנשוף כלפי מטה.

גם לשירותים לא מומלץ ללחוץ אלא לנשוף.

חלק מחיזוק רצפת האגן זה לחזק את השריר הרוחבי

אבל לא ממש מבינה מה את אומרת

אם הבנתי נכון את ההודעה הזו השאלה היא לא לאיפה ללחוץ - הריון ולידה

אז לדחוף דרך הרחב הבטני אומר לנשום עמוק ולהוציא את כל האוויר וזה מה שגורם ל'דחיפה' אפילו שאנחנו לא מרגישות שזו דחיפה?

(לפחות אני בתרגול שניסיתי עכשיו לא הרגשתי דחיפה אלא נשימה)

צריך לתרגל את זה לפי הדרכה והסבר של איך זה מרגיש ואז זה כנראה לא כמו נשימה רגילה... 

לכן אני אומרת לכל הנשים ששואלות אותי טיפים איך ללדת קודם כל עבודה עצמית של ידיעה והכרה של האיזור הזה בגוף

ובכלל לא מומלץ לדחוף אבל לפעמים זה בלתי נמנע וצריך לדעת ללחוץ לכיוון הנרתיק

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?